Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשטו דברים האסורים משום אהל בשבת
ובו כ' סעיפים:
אהל עראי בשבת
א אסור לעשות אהל, דהיינו גג המאהיל עליו להגן
ובו כ' סעיפים:
אהל עראי בשבת
א אסור לעשות אהל, דהיינו גג המאהיל עליו להגן
במאיזה דבר, כגון מן החמה או מן הגשמים או מאיזה דבר אחר, אפילו הוא עראי שאינו עשוי להתקיים. ואפילו אין מחיצות תחתיו כגון שפורס מחצלת על גבי ד'
גקונדיסין, אעפ"כ כיון
דשעשוי כדי להאהיל ולהגן, הרי זה אהל גמור. ואסרוהו חכמים אע"פ שהוא עראי, גזרה
המשום אהל קבע, שהוא תולדת בונה:
וב ולא אסרו אלא לעשותו
זבתחלה בשבת. אבל אם היה אהל עראי עשוי מבעוד יום, מותר להוסיף עליו בשבת, כגון אם
חהיתה המחצלת פרוסה מבעוד יום כדי טפח, שזהו שיעור להיות נקרא אהל, מותר לפורסה כולה למחר ולהוסיף עוד מחצלאות, שהכל אינו אלא
טתוספת לאהל טפח העשוי מאתמול. ואפילו לפרוס על מחיצות מותר בענין זה.
יוטפח שאמרו הוא חוץ
יאמן הכריכה, דהיינו שהמחצלת כולה אף שהיא כרוכה ונתונה שם מבעוד יום ויש בעובי
יבעיגול כריכתה כדי טפח ויותר, אף על פי כן צריך שיהיה יוצא ממנה כדי טפח פרוס לאהל,
יגמפני שסביב העיגול אינו נראה כאהל כלל:
ידמחיצת עראי בשבת
ג וכל זה באהל שהוא גג.
ג וכל זה באהל שהוא גג.
טואבל מותר לעשות מחיצות עראי לכתחלה בשבת, ואפילו עושה אותה כדי להגן מן החמה או מן הצינה אינה כאהל בשביל כך, וכן אם עושה אותה
טזבשביל הנרות שלא יכבה אותן הרוח, ואין צריך לומר
יזשמותר לעשות מחיצות לצניעות בעלמא, שלא יהא יושב במקום
יחמגולה, או כגון מחיצה שעושין בשעת הדרשה להפסיק בין אנשים לנשים, וכל כיוצא בזה.
יטולעולם אין מחיצת
כעראי אסורה אלא אם כן עושה כדי להתיר סוכה כמו שיתבאר בסי'
כאתר"ל, או להתיר טלטול על דרך שיתבאר בסי'
כבשס"ב, או להתיר שאר איסור, כגון שעושה מחיצה
כגגבוה י' טפחים בפני הספרים בפריסת סדין או מחצלת כדי שיהא מותר לשמש מטתו באותו
כדחדר, או כדי לעשות שם צרכיו, אסור לעשותה בתחלה בשבת, לפי שבכל מקום שהמחיצה מתרת,
כההיא חולקת שם רשות בפני עצמה, כגון כשמתרת איסור טלטול היא עושה אותו מקום רשות
כוהיחיד וחולקת אותו מרשות הרבים או כרמלית שאצלו, וכן בחדר שבו הספרים היא חולקת
כזאותו לשתי רשויות הספרים הם ברשות בפני עצמה והוא משמש ועושה צרכיו ברשות בפני
כחעצמה, וכיון שהוא עושה
כטאותה כדי שתחלוק רשות בפני עצמה, הרי זה כעושה אהל.
לאבל אם אינו צריך לו
לאשתחלק רשות בפני עצמה, מותר לעשותה בתחלה בשבת אף אם היא מתרת איסור, כגון שתולה
לבמחיצה בפני אור הנר כדי שיהיה מותר לשמש מטתו, שאינו צריך כאן לחילוק רשויות, אלא
לגכיון שהמחיצה היא גבוה מהנר בענין שאינו רואה את הנר במקום שמשמש, וגם היא עבה קצת
לדבענין שאין האור נראה יפה דרך המחיצה, מותר לשמש אף אם אינה גבוה י' טפחים שאינה
להחולקת רשות כלל, וגם אם אינה קשורה בטוב בענין שלא יוכל הרוח להניד אותה, כמו
לושצריך לקשור כן במחיצות העשויות לחילוק רשויות, כגון בפני הספרים
לזכמו שנתבאר בסי' ר"מ. וכיון שאינו צריך
לחלו שתחלק רשות בפני עצמה, מותר לעשותה אף בענין שחולקת רשות, דהיינו שהיא גבוהה י'
לטטפחים וקשורה היטב:
מד וכן בספרים, אם תולה
מאהמחיצה נגד כל הספרים שאין מגולין כלל, שאינו צריך כאן לחילוק רשויות אם יש מכסה
מבאחד על הספרים לבד ממחיצה זו, שאף אם אין מחיצה
מגזו גבוה י' טפחים, וגם אינה קשורה בטוב, שאינה חולקת רשות כלל, מכל מקום אינה
מדגרועה מכיסוי בעלמא, ומותר לעשות צרכיו שם, או אפילו לשמש, אם יש מכסה אחד על
מההספרים לבד ממחיצה זו, שהרי יש כאן שני כיסויים, והרי זה ככלי בתוך כלי, לפיכך מותר לתלותה
מובשבת אפילו בענין שחולקת רשות, כיון שאינו צריך לו שתחלוק רשויות. ואין צריך לומר
מזשמותר לכסות הספרים בבגדים שני כיסויים, שהרי אין כאן מחיצה כלל:
מחה ואפילו הספרים
מטמגולים למעלה מהמחיצה, שאין מחיצה זו חשובה כיסוי, או שאין עוד כיסוי
נעל הספרים, ורוצה לשמש, וצריך שתהא המחיצה גבוה י' טפחים, וקשורה כהלכתה, כדי
נאשתחלוק רשות בפני עצמה, וכן בכל מקום שרוצה לעשות מחיצה לחלק רשות, אין איסור אלא
נבלעשותה בתחלה בשבת, אבל אם היתה עשויה מבעוד יום כשיעור טפח, מותר להוסיף עליה
נגבשבת. שתוספת אהל עראי מותרת, בין שטפח זה הוא
נדמלמעלה למטה, כגון מחצלת הכרוכה על המוט מבעוד יום וכדי טפח ממנה משולשל למטה
נהמבעוד יום, מותר לשלשל כולה למטה בשבת ולקשרה כהלכתה, ובין
נושטפח זה הוא מן הצד, כגון אם היתה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רוחב טפח, מותר
נזלתלות סדין בפניהם בשבת, שהסדין הוא תוספת אהל עראי. ואף שהמחיצה הבולטת
נחשם היא קבועה, אין בכך כלום, כמו שנתבאר בסי' שי"ג, שאין איסור אלא
נטכשהתוספת היא קבועה:
סו וכל זה במחיצת עראי.
סאאבל מחיצה קבועה אסורה בכל ענין, אפילו אינה נעשית אלא לצניעות בעלמא, ואפילו להוסיף עליה תוספת קבוע אסור בכל ענין.
סבומכל מקום מותר לתלות
סגבשבת סדינים המצויירים לנוי, אע"פ שקבועין שם, כיון שאינן עשויין שם למחיצה:
סדז והוילון שתולין לפני
סההפתח במקום דלת, אע"פ שהוא תלוי שם בקביעות, מותר לתלותו בשבת, שכיון שהוא נע
סוונד ברוח מצוייה, וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם, אינו נקרא מחיצה
סזקבועה אלא מחיצת עראי, ואין בה איסור
סחכשאינה עשוייה להתיר.
סטוכן הפרוכת שלפני
עארון הקדש מותר לתלותו שם בשבת מטעם זה, אפילו אם אין דלת
עאלארון והפרוכת הוא מחיצה רביעית לארון, מפני שמחיצת עראי הוא, ואינו עשוי אלא
עבלצניעות.
עגובלבד שיזהר כשתולה
עדהוילון וכיוצא בו, שלא יכפל לרחבו טפח בשעה שתולה אותו, שנמצא עושה אהל בגג טפח.
עהלפיכך אם הוא ווילון גדול תולין אותו שנים, שיכולים לתלותו כולו כאחד שלא יתקפל,
עואבל אחד אסור.
עזוכילה שיש לה גג תפור
עחותלוי סביבה כעין שפה, אסור לתלותה כלל בשבת, אפילו בעשרה, שאי אפשר שלא תגבה השפה
עטמעט, ותיעשה אהל עראי:
פח עצים שתוקעים ראשם
פאהאחד בדופן הספינה, וכופפין ראשם השני בעיגול עד דופן השני, ופורסים עליהם
פבמחצלאות להגן מן החמה או מן הגשמים, אם יש ברוחב העצים טפח, אפילו באחד מהם, מותר
פגלפרוס עליהם מחצלאות בשבת, שאינו אלא מוסיף על אהל עראי העשוי מבעוד יום. ואפילו אין בשום
פדאחד מהם רוחב טפח, אם הם סמוכים זה לזה בפחות מג' טפחים, הרי הם חשובים אהל,
פהשכל פחות מג' טפחים הוא כלבוד, ומותר לפרוס עליהם מחצלאות בשבת.
פווכן עריסת התינוק שיש
פזעליה חשוקים, ופורסין עליהם סדין להגן מפני הזבובים, אם החשוקים הם בדרך שנתבאר,
פחמותר לפרוס עליהם סדין בשבת, ואם לאו אסור:
פטפריסת גג על שלחן ומטה
ט כל גג עראי שאינו
ט כל גג עראי שאינו
צמתכוין בו לעשיית אהל שיאהיל על מה שתחתיו, אלא כדי להשתמש בו איזה תשמיש בגופו,
צאכגון שמשים דף השולחן על רגליו, אע"פ שעושה בזה גג עראי, אין בכך כלום, כיון
צבשאינו מתכוין לעשיית אהל.
צגומכל מקום אם מעמיד
צדגם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה דומה לאהל, ואסור לעשותו כדרכו מלמטה למעלה, אלא
צהמלמעלה למטה, דרך שינוי.
צוכגון מטה שהרגלים שלה הם דפים מחוברים כדופני התיבה, ופורסים עליהם עור, או שמניחים עליהם
צזקרשים מלמעלה לישן עליהם, לא
צחיעמיד את הרגלים בתחלה ויניח העור או הקרשים עליהם, כדרכו בחול, שהרי זה דומה
צטלעשיית אוהל, אלא יאחז העור או הקרשים תחלה באויר ואחר כך ישים הרגלים תחתיהם,
קשאין זה דומה לעשיית אוהל, שאין דרך לבנות מלמעלה למטה:
קאי ואם מטה זו אין עליה
קבעור או קרשים, אלא היא מסורגת בחבלים מלמעלה, אם יש בין חבל לחבל ג' טפחים, שאין
קגכאן לבוד, אסור לפרוס עליה סדין בתחלה בשבת, או להניח עליה כר או כסת, מפני שזה
קדדומה לעשיית אהל. וכן אסור לסלק בגד התחתון שעליה, מפני שהוא כסותר אהל. ואם היה
קהעליה כר או כסת או בגד אחר פרוס מערב שבת כשיעור טפח, מותר לפרוס בשבת על כל המטה,
קושאינו אלא מוסיף על אהל עראי:
קזיא וכל זה במטה זו שיש
קחלה מחיצות, דהיינו הרגלים שלה שהן כדפני התיבה. ואפילו אין לה ד'
קטמחיצות אלא שתים זו כנגד זו. אבל מטות שלנו שאין על רגליהן תורת מחיצות, מותר להעמידה
קיתחלה ואחר כך להניח בה הקרשים. או אם היא מסורגת
קיאבחבלים, מותר לפרוס עליה סדין בתחלה בשבת, אף אם יש בין חבל לחבל ג' טפחים. ואין
קיבבזה משום עשיית אהל, מפני שאהל עראי כזה שאינו מתכוין בו לעשיית אהל, לא אסרוהו
קיגחכמים אלא אם כן יש לו תחתיו מחיצות המגיעות לארץ, שאז הוא דומה לאהל.
קידואם הן מגיעות בפחות מג' טפחים סמוך לארץ, יתבאר בסי' תק"ב:
קיהיב כשמסדרין חביות זו
קיועל זו אחת על גבי שתים, אוחז בידו העליונה ויסדר התחתונות תחתיה, אבל לא יסדר
קיזהתחתונות תחלה ויניח העליונה עליהן, מפני שהחלל שנעשה
קיחביניהן דומה לאהל, שיש לו ב' מחיצות וגג, לפיכך צריך לעשותו
קיטבדרך שינוי מלמעלה למטה.
קכאבל מותר להניח ספר
קכאאחד מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהן, אף שנעשה ביניהן חלל טפח, שהואיל ואין צריך כלל
קכבלאויר שביניהם, אינו דומה לאהל שמשתמשים בחללו. משא"כ בחבית
קכגצריך הוא לאויר שביניהן שלא יתעפשו החביות, שבשביל כך הוא
קכדמסדרם כן. וכן במטה, אף אם אין לה אלא ב' מחיצות זו כנגד זו יש לו צורך באויר
קכהשתחתיה, שמשתמש שם בנתינת סנדלים וכיוצא בהם. ואין צריך לומר אם
קכויש לה ד' מחיצות כדפני התיבה, שיכול להצניע שם חפציו כמו בתיבה:
קכזאהל מתקפל ומשמרת
יג כל גג עראי שאינו
יג כל גג עראי שאינו
קכחמתכוין בו לעשיית אהל, לא אסרו לפורסו על המחיצות שמעמיד תחתיו בשבת, אלא כשלא היה
קכטהגג קבוע במחיצות מבעוד יום. אבל אם היה כבר קבוע בהן מבעוד יום, אלא שהיו נכפלים
קלומונחים, מותר לפושטן ולהעמידן בשבת. כגון כסא העשוי פרקים, וכשרוצים לישב עליו
קלאפותחין אותו והעור נפתח ונמתח, וכשמסירין אותו סוגרין אותו והעור נכפל, מותר
קלבלפותחו לכתחלה בשבת, אף אם יש לו מחיצות תחתיו, מפני שאינו דומה לעשיית אהל כיון
קלגשאינו עושה כלום, שהרי עשויים ועומדים הם כבר הגג עם המחיצות מבעוד יום, אלא
קלדשמותחן בשבת לישב עליהם.
קלהומטעם זה מותר להעמיד
קלוהחופה ולסלקה, וכן הדף הקבוע בכותל שמניחין עליו ספרים, אף אם יש להן מחיצות:
קלזיד משמרת שתולין אותה
קלחלתת בה שמרים לסננן ומותחים פיה לכל צד, חשוב עשיית אהל, ואסור לנטותה ולמותחה, אם היתה תלויה עם
קלטהשמרים מבעוד יום. ואף על פי שגג בלא
קממחיצות אינו אסור משום אהל, כאן אסרו, כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול משום זלזול שבת. אבל מותר לתלותה
קמאולמותחה כדי ליתן בה פירות או שאר דברים, או אפילו כדי לסנן
קמבבה יין ומים צלולים שמותר לסננם בשבת, ואין כאן זלזול שבת כלל:
קמגאהל משופע
טו אהל משופע, אם יש בראשו גג רחב
טו אהל משופע, אם יש בראשו גג רחב
קמדטפח ביושר, או אפילו אין בראשו
קמהטפח אלא יש בפחות מג' טפחים סמוך לראשו רחב טפח, שכל פחות מג' טפחים הוא כלבוד,
קמווהרי זה כאילו יש בראשו גג רחב טפח, הרי זה אוהל קבוע,
קמזאם הוא עשוי להתקיים, והנוטה אותו בשבת חייב משום בונה, והמפרקו חייב משום
קמחסותר כמו סותר בנין גמור. אבל אם אין בראשו
קמטגג טפח, ולא בפחות מג' טפחים סמוך לראשו רוחב טפח, הרי זה אוהל עראי, והעושה אותו
קנבתחלה בשבת פטור. אבל אסור מדברי
קנאסופרים, בין לנטותו בין
קנבלפרקו, אפילו אינו עשוי לקיום כלל:
קנגטז כיצד, טלית כפולה,
קנדשכופלין אותה על המוט, דהיינו שחציה תלויה על המוט מכאן וחציה מכאן וב' קצוותיה
קנהמגיעין לארץ, ונכנס וישן שם בצל בין ב' קצוותיה, אסור לתלותה בתחלה בשבת,
קנואע"פ שאין לה גג טפח ולא בפחות מג' סמוך לראשה רחב טפח.
קנזואם היתה כרוכה על
קנחהמוט מבעוד יום, ויש בקצוותיה חוטין תלויין שמושכין אותה בהם על המוט לפורסה לכאן
קנטולכאן, מותר למשכה בהם בשבת, מפני שחוטין אלו כיון שהם תלויים בה מבעוד יום כדי
קסלמשכה בהם לפורסה, הרי הם מועילים כמו אם היתה פרוסה רחב טפח מבעוד יום, שאז אינו
קסאעושה בשבת אלא תוספת אהל עראי.
קסבומותר גם כן לפורקה
קסגמעל המוט, שכל אהל שמותר לנטותו ואין בו משום בנין, אין בו גם כן משום סתירה ומותר
קסדלפרקו.
קסהחוץ מכשמוסיף על אהל
קסוטפח העשוי מבעוד יום, שאינו מותר אלא לסתור את התוספת, אבל לא את האהל העשוי
קסזמאתמול. ואעפ"כ מותר כאן לפרק הטלית מעל המוט, מפני שכאן לא היה אהל טפח ממש
קסחמבעוד יום, אלא שהחוטין מועילין כמו רוחב טפח:
קסטיז במה דברים אמורים
קעכשאין לה גג טפח, ולא בפחות משלשה סמוך לראשה רוחב טפח, אבל אם יש לה גג טפח או
קעאבפחות משלשה סמוך לראשה רוחב טפח, שזהו אהל קבוע, אין החוטין מועילין כלום.
קעבשאפילו להוסיף על אהל
קעגקבע אסור. ואף אם טלית זו אין עשויה להתקיים כאן, שדעתו לפורקה, אעפ"כ כיון
קעדשהיא נטויה כדרך נטיית אהל קבוע, לא הקילו בה חכמים כלום, שמא ימלך עליה שתהא
קעהקבועה כך כמו שהיא נטויה, ונמצא שהוסיף אהל קבוע. ולא הקילו להוסיף
קעועל אהל עראי, אלא כשהוא בענין שאין דרך כלל לקבעו כך כמו שהוא נטוי, כגון פרישת
קעזמחצלת על גבי קונדיסין או על הספינה כמ"ש למעלה, שאין דרך כלל לקבוע
קעחהמחצלת שם כך כמו שהיא פרוסה בשבת, וכן כל כיוצא בזה:
קעטיח כילת חתנים שאין
קפבגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח, הואיל והיא מתוקנת לכך, מותר לנטותה ומותר
קפאלפרקה בשבת.
קפבוהוא שלא תהא משולשלת
קפגלמטה מן המטה טפח מפני שהכילה עשויה
קפדלהגן מן החמה או מדבר אחר, ויש שם אהל עליה, אלא שאין לה גג, וכיון שהיא משולשלת
קפהלמטה מן המטה טפח הרי המטה נעשית גג לקיר טפח שסביב המטה. ואע"פ שהמטה אינה
קפועשויה להגן ואין שם אהל עליה. מכל מקום כיון שיש שם אהל על קיר טפח זה, שהוא מכלל
קפזהכילה העשויה להגן, הרי יש כאן אהל עם גג. אבל מטה שאין עליה כילה, אע"פ
קפחשהסדין הפרוס עליה יורד ממנה טפח למטה מן המטה מכל צדדיה, אין בכך כלום, שאף שהמטה
קפטנעשית גג לקיר טפח זה, הרי אין כאן שם אהל כלל, לא על טפח זה ולא על המטה.
קצומטעם זה מותר לפרוס
קצאמפה על השלחן בתחלה בשבת אף אם היא יורדת למטה מן השלחן טפח מכל צדדיו:
קצבפריסת כיסוי לחבית וגיגית
יט בגד ששוטחין על פי
יט בגד ששוטחין על פי
קצגהחבית לכסותה, לא ישטחנו על פני כולה משום אהל, אלא יניח מקצת פיה מגולה.
קצדוהוא שהחבית אינה
קצהמלאה לגמרי, אלא היא חסירה טפח, שאז כששוטח הבגד על פני כולה, הרי זה כעושה אהל על
קצוחלל טפח. אבל אם אינה חסרה טפח, אין בה משום אהל, שכל אהל שאין לו
קצזחלל טפח אינו קרוי אהל כלל.
קצחאבל כשיש שם חלל טפח,
קצטאע"פ שמחיצות של חלל זה, דהיינו דופני החבית, היו כבר עשויות מבעוד יום, ואם
רכן אין לאסור בהן משום אהל, שהרי מותר להניח קדרה על פי הכירה בשבת כמו שנתבאר
ראבסי' רנ"ג, ואין בה משום אהל
רבעל חלל הכירה, הואיל ודופני הכירה עשויות ועומדות כבר מבעוד יום, ולא אסרו גג עראי
רגשאינו מתכוין בו לעשיית אהל אלא כשמעמיד מחיצות תחתיו בשבת, כמו שנתבאר למעלה, והכיסוי שעל פי
רדהחבית גם כן אינו מתכוין בו לאהל אלא לכיסוי בעלמא. אעפ"כ אינו
רהדומה לקדירה על גבי כירה, מפני שפי החבית שבימיהם היה רחב הרבה יותר מפי הכירה,
רווכשמכסה כל פיה הרי זה דומה לעשיית אהל אף שהמחיצות עשויות מבעוד יום.
רזוהוא הדין שאסור
רחליטול הכיסוי המכסה כל פיה, אם היא חסרה טפח, משום שדומה לסותר אהל.
רטואינו דומה למגופה
רישמותר ליטלה ולהחזירה כמו שנתבאר בסי' שי"ד, לפי שהמגופה מתוקנת
ריאלכך ותיקונה מוכיח עליה שהיא עומדת לכך, לכן אינה נראית כאהל, משא"כ כשמכסה
ריבבבגד, אף שהבגד מיוחד לכך, מכל מקום אין בו תיקון המוכיח עליו שהוא עומד לכך. וכן
ריגהדין בכיסוי שאר כלים הרחבים ביותר כרוחב פי החביות שבימיהם:
רידכ ויש אומרים שלא אסרו כן בחבית
ריהוכיוצא בה, אלא בגיגית וכיוצא בה שהיא רחבה יותר מדאי.
ריוויש להחמיר כסברא
ריזהראשונה. והמקילין כסברא האחרונה אין למחות בידם, מפני שיש אומרים שאין בכיסוי כלים
ריחמשום אהל כלל, אף בכלים הרחבים יותר מדאי:
ריט[1215] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
רכ(א)
רכאאהל עראי בשבת (ס"א-ב).
רכב(ב)
רכגמחיצת עראי בשבת (ס"ג-ח).
רכד(ג)
רכהפריסת גג על שלחן ומטה (ס"ט-יב).
רכו(ד)
רכזאהל מתקפל ומשמרת (יג-ד).
רכח(ה)
רכטאהל משופע (סט"ו-יח).
רל(ו)
רלאפריסת כיסוי לחבית וגיגית (סי"ט-כ).
רלבלכללות סימן זה ראה כנישתא דבי רב.
רלגקובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ג ע' נט ואילך. שבת כהלכה פרק ל.
רלד[1216]
רלהר' יוחנן קכה, ב (הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה), ופרש"י (להיות צל
רלולאהל מן החמה). עירובין קב, א (הני כיפי דארבא (אולמות שעושין בספינה ... ופורסין
רלזבגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים, רש"י) ... אהל עראי ...
רלחדביממא בעו טולא (מפני השרב, רש"י). ביצה לב, ב (משום דקא עביד אהלא (שיש לו
רלטגג, רש"י) ... וגזרו רבנן על בנין עראי). טור ושו"ע ס"א (אסור
רמלעשות אהל בשבת ויום טוב אפילו הוא עראי ... גג).
רמאוכן הוא לעיל סי' שא סמ"ח
רמב(כובע גדול שמשימין על הראש, כדי לעשות צל על הפנים להגין מפני החמה, או כדי להגין
רמגמפני הזבובים וכל כיוצא בזה ... אסור ללובשו בשבת, אפילו בתוך הבית, משום איסור
רמדעשיית אוהל, אם הוא מתפשט להלן מראשו טפח על טפח). סי' שיב סוף סט"ו (לעשות
רמהכמין אהל עם גג, אסור, אע"פ שהוא אהל עראי). לקמן ס"ח (להגן
רמומן החמה או מן הגשמים ... אהל עראי). סי' תרמ ס"י.
רמזויש לחלק בין האמור כאן שאסור להגן
רמחמן החמה או מן הגשמים, לבין האמור לעיל סי' שיא סי"א (חם להם מלמעלה זה מביא
רמטמחצלת ופורס על גביו לצל ... שהתירו לעשות אהל עראי בשביל צער החי), ושם נסמן
רנ(הערה 824).
רנא[1217] מפשטות הלשון כאן נראה
רנבדהיינו אפילו עומד להסירו בו ביום, ואף אם אינו עשוי להתקיים כלל, כדלקמן
רנגסט"ו (אפילו אינו עשוי לקיום כלל). ונתפרש יותר לקמן
רנדס"ז (שיזהר כשתולה הוילון וכיוצא בו, שלא יכפל לרחבו טפח בשעה שתולה
רנהאותו, שנמצא עושה אהל בגג טפח), אף שאינו אלא לרגע קטן, עד שיסיים את
רנותליית הוילון. וכן פירש בבדי השלחן סי' קיט ס"ק יב (באוהל עראי אסור אפילו
רנזאינו עשוי לקיום כלל). וראה כנישתא דבי רב.
רנחוהיינו שהוא חמור יותר מדין קשר עראי,
רנטשהתירו חכמים בעשוי להתירו בו ביום, כדלקמן סי' שיז ס"א (אבל
רסאם אינו עומד להתקיים כלל, אלא להתירו ביומו ... מותר לקשרן ולהתירן בשבת).
רסאומדין בנין עראי, שנתבאר לעיל סי' שיג
רסבס"כ (וחייב משום בונה, אם עשוי להתקיים הרבה. ואם אינו עשוי להתקיים הרבה,
רסגהרי זה בנין עראי, ואסור מדברי סופרים. אלא אם כן אינו עשוי לקיום כלל),
רסדוסכ"א (ולא אסרו בנין עראי וסתירתו אלא כשאינו עשוי על מנת לסותרו בשבת עצמה,
רסהכמו שיתבאר בסי' שי"ד), ובסי' שיד סי"ט (אבל אם אינה עשויה לקיום כלל,
רסואין בה משום סתירה ... מפני שאינו עשוי לקיום כלל אלא על מנת להסירו בשבת).
רסזוכמו שהחמירו חכמים באהל עראי יותר
רסחממחיצת עראי, כדלקמן ס"ג (וכל זה באהל שהוא גג. אבל מותר לעשות
רסטמחיצות עראי לכתחלה בשבת).
רעוגם לענין בית הכסא מצינו שאיסור אהל
רעאעראי חמור יותר מאיסור בנין עראי, כדלעיל סי' שיב סט"ו (ובנין עראי אינו אסור
רעבאלא מדברי סופרים, ומשום כבוד הבריות לא גזרו. ומכל מקום לעשות כמין אהל עם גג,
רעגאסור, אע"פ שהוא אהל עראי), ושם נסמן (הערה 923).
רעד[1218]
רעהרש"י קכה, ב ד"ה שאין עושין אהל עראי (לפרוס מחצלת על ד' מחיצות, או על
רעוד' קונדסים). לבוש ס"א (אהל, כגון לפרוס מחצלת על ארבעה קונדיסין להיות צל
רעזלאהל מן החמה).
רעחוכן הוא לקמן סי' תרכז ס"א
רעט(ואינו נקרא אהל אלא דבר שהוא גבוה עשרה טפחים מן הארץ, ואע"פ שאין לו דפנות).
רפוראה בדי השלחן סי' קכ סק"א.
רפא[1219] משא"כ כשאינו
רפב"עשוי כדי להאהיל ולהגן", וכדלקמן ס"ט (כל גג עראי שאינו
רפגמתכוין בו לעשיית אהל שיאהיל על מה שתחתיו, אלא כדי להשתמש בו איזה תשמיש בגופו,
רפדכגון שמשים דף השולחן על רגליו, אע"פ שעושה בזה גג עראי, אין בכך כלום, כיון
רפהשאינו מתכוין לעשיית אהל. ומכל מקום אם מעמיד גם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה
רפודומה לאהל), וסי"א (שאהל עראי כזה שאינו מתכוין בו לעשיית אהל, לא אסרוהו
רפזחכמים, אלא אם כן יש לו תחתיו מחיצות המגיעות לארץ, שאז הוא דומה לאהל).
רפחולכן לא אסרו בכובע שבולט מהראש טפח, גם
רפטהאוסרים לא אסרו אלא כשעשוי להאהיל ולהגן, כדלעיל סי' שא סמ"ח (כובע גדול
רצשמשימין על הראש כדי לעשות צל על הפנים להגין מפני החמה או כדי להגין מפני הזבובים,
רצאוכל כיוצא בזה שהוא מתכוין בלבישתו שיאהיל עליו להגין מאיזה דבר, אסור ללובשו בשבת
רצבאפילו בתוך הבית משום איסור עשיית אוהל, אם הוא מתפשט להלן מראשו טפח על טפח), ושם
רצגנסמן.
רצדואם הוא לכבוד בלבד (כמו בחופה),
רצהיתבאר לקמן סי"ג (והערה 1288).
רצוואם הוא לצורך תליית וילון, יתבאר לקמן
רצזס"ז (והערה 1259).
רצחואם הוא כדי להגן על החפצים (ולא בעלי
רצטחיים), ראה בדי השלחן סי' קכ ס"ק יח. שבת כהלכה פ"ל ביאורים א*.
ש[1220] ביצה
שאלב, ב (וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע), שהיא ההלכה שהובאה לעיל סי' שיב
שבסט"ו (ובנין עראי אינו אסור אלא מדברי סופרים).
שגומזה למדו גם לענין אהל עראי,
שדכמבואר בתוס' קלז, ב סוד"ה דרבי (באהל עראי דאינו אלא מדרבנן, גזירה אטו אהל
שהקבע, כדאמרינן בביצה). רמב"ם פכ"ב הכ"ז (אין עושין אהל עראי לכתחלה,
שוולא סותרין אהל עראי, גזירה שמא יעשה או יסתור אהל קבוע).
שז[1221]
שחירושלמי פ"כ ה"א (הנוטע אוהלין בשבת, חייב משום בונה). רמב"ם שם (העושה
שטאהל קבוע, חייב משום בונה), ובפ"י הי"ג (העושה אהל קבוע, הרי זה תולדת
שיבונה וחייב).
שיאוכן הוא לקמן סט"ו (והנוטה
שיבאותו בשבת חייב משום בונה).
שיגוהטעם שהוא רק תולדת בונה, ולא אב
שידמלאכה, כמו במשכן. ראה שבת כהלכה פ"ל הערה ו.
שיה[1222] רמב"ם הל' טומאת מת
שיופי"ב ה"א (טפח על טפח מרובע על רום טפח, מביא את הטומאה, וחוצץ בפני
שיזהטומאה דין תורה, שאין קרוי אהל אלא טפח על טפח).
שיחוהיינו שצריך להיות בו:
שיט(א) "רוחב טפח", כאמור כאן,
שכולקמן סי' שסג סכ"ד (בדבר שיש בו רוחב טפח).
שכא(ב) "אורך טפח", כדלעיל סי'
שכבשא סמ"ח (טפח על טפח), ולקמן סי' תרלא ס"ז (כשיעור גג, דהיינו טפח על
שכגטפח). וראה מראי מקומות וציונים.
שכד(ג) "חלל טפח", כדלקמן
שכהסי"ט (שכל אהל שאין לו חלל טפח, אינו קרוי אהל כלל).
שכו[1223]
שכזחכמים במשנה קכה, ב (פקק החלון, רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו
שכחואם לאו אין פוקקין בו, וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו), וכחכמים, לפי
שכטפירוש רבי יוחנן שם (הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביום טוב ואין צריך לומר
שלבשבת, לא נחלקו אלא להוסיף, שרבי אליעזר אומר אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומר
שלאבשבת, וחכמים אומרים מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביום טוב). רב עירובין קב, א (בזמן
שלבשיש בהן טפח (דבציר מטפח לא הוי אהל, אבל כשרוחב טפח מקרי אהל, נמצא שם אהל עליו
שלגמבעוד יום, רש"י) ... למחר מביא מחצלת ופורס עליהן, מאי טעמא, מוסיף על אהל
שלדעראי הוא ושפיר דמי). רמב"ם פכ"ב הכ"ז (ומותר להוסיף על אהל עראי
שלהבשבת, כיצד טלית שהיתה פרוסה על העמודים או על הכתלים, והיתה כרוכה קודם השבת, אם
שלונשאר ממנה גג טפח מתוח, הרי זה מותח את כולה בשבת עד שיעשה אהל גדול, וכן כל כיוצא
שלזבזה). טור ושו"ע ס"ב (אם יש ברחבן טפח ... מותר לפרוס עליהם בשבת מחצלת,
שלחדהוי ליה תוספת אהל עראי ושרי).
שלטוכן הוא לקמן ס"ח (אם
שמיש ברוחב העצים רוחב טפח ... מותר לפרוס עליהם מחצלאות בשבת, שאינו אלא מוסיף על
שמאאהל עראי העשוי מבעוד יום), וס"י (ואם היה עליה כר או כסת או בגד אחר פרוס
שמבמערב שבת כשיעור טפח, מותר לפרוס בשבת על כל המטה, שאינו אלא מוסיף על אהל עראי).
שמגאמנם יתבאר לקמן סי"ז (ולא הקילו
שמדלהוסיף על אהל עראי, אלא כשהוא בענין שאין דרך כלל לקבעו כך כמו שהוא נטוי, כגון
שמהפרישת מחצלת על גבי קונדיסין או על הספינה), משא"כ כשעושהו בצורת אהל, יתבאר
שמולקמן שם (כיון שהיא נטויה כדרך נטיית אהל קבוע, לא הקילו בה חכמים כלום, שמא ימלך
שמזעליה שתהא קבועה כך כמו שהיא נטויה, ונמצא שהוסיף אהל קבוע).
שמח[1224] רמב"ם
שמטשם (שהיתה פרוסה על העמודים או על הכתלים). תוס' לו, ב סוד"ה ובית הלל (מוסיף
שנעל אוהל עראי הוא, ... דהדפנות כבר עשויות), ודף מג, ב ד"ה ופורסין (מוסיף על
שנאאהל עראי הוא ... שהמחיצות התחתונות היו כבר עשויות).
שנב[1225]
שנגריטב"א עירובין שם ד"ה זיל כרוך (ואמרו בתוספות דשייר בה טפח ... חוץ מן
שנדהכריכה קאמר, אבל חיזור העיגול לא מיחזי כאהל, ולמחר כשהוא פורסה לא מיחזי כמוסיף
שנהאלא כעושה אהל לכתחלה, וכן עיקר, ונראה שאף לשון רש"י ז"ל אפשר להלום
שנוכפירוש הזה). שו"ע שם (וטפח שאמרו, חוץ מן הכריכה). ט"ז ס"ק ג (פירוש
שנזשאין סביב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול). מ"א ס"ק ה (דחוזר
שנחהעיגול לא מיחזי כאוהל (ב"י)).
שנטולפי זה יהי' הדין כן לכאורה גם
שסבגגון לעגלת תינוקות או סוכך למרפסת, שאסור לפתחו ולסגרו בשבת אלא אם כן יהי' בולט
שסאטפח מלפני השבת, חוץ מהכריכה.
שסבואף שיתבאר לקמן סי"ג (גג
שסגעראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל ... אם היה כבר קבוע בהן מבעוד יום, אלא שהיו
שסדנכפלים ומונחים, מותר לפושטן ולהעמידן בשבת).
שסההיינו דוקא בכסא מתקפל שיש לו
שסומחיצות, שאין איסורו אלא מפני ש"דומה לאהל", כדלקמן ס"ט (כל
שסזגג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל שיאהיל על מה שתחתיו, אלא כדי להשתמש בו איזה
שסחתשמיש בגופו ... אם מעמיד גם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה דומה לאהל, ואסור
שסטלעשותו כדרכו). משא"כ הגגון והסוכך הנ"ל שעשוים להגן מפני החמה
שעוהגשמים, לא הותר לפושטן ולהעמידן בשבת (וכמו המטריה, דלקמן הערה 1287).
שעאאמנם נתבאר לקמן סי' תרכו ס"כ (אם
שעביש לדלת זו [שבגג שעל גבי הסוכה] צירים שסוגר ופותח בהם, הרי היא כפתח גמור ומותר
שעגלסגרה ולפתחה בשבת ויום טוב, ואין בזה משום איסור סתירה ובנין).
שעדואם כן אפשר יהי' כן גם בגגון וסוכך הנ"ל, שהם מחוברים לעגלה או לכותל
שעהונחשבים כדלת, "הרי היא כפתח גמור, ומותר לסגרה ולפתחה בשבת".
שעווראה בדי השלחן סי' קכ ס"ק ח.
שעזשמירת שבת כהלכתה סי' כד סי"ג סט"ו ובהערות שם.
שעח[1226]
שעטעירובין צד, א (אמר להו שמואל שקולו גלימא נגידו בה (קחו טלית ופרסו אותה שם להיות
שפמחיצה, רש"י) ... שמואל עביד לצניעותא בעלמא). רש"י שבת קכה, ב ד"ה
שפאשאין (דוקא גג, אבל מחיצה לאו אהל הוא, ושרי לפורסה לצניעות, כדאמרי' עירובין בעובדא
שפבדשמואל), ותוס' שם ד"ה הכל (אלמא משמע דאהל דדפנות, שרי למיעבד הכי). טור
שפגושו"ע ס"א (ודוקא גג, אבל מחיצות מותר).
שפד*
שפהוכבר נתבאר לעיל (הערה 1217), שאהל עראי אסור "אפילו אינו עשוי
שפולקיום כלל", כלומר אפילו עשוי לסותרו כעבור כמה דקות. ואילו מחיצת
שפזעראי מותרת.
שפחולענין בנין עראי נתבאר לעיל סי'
שפטשיג ס"כ (ואם אינו עשוי להתקיים הרבה, הרי זה בנין עראי, ואסור מדברי
שצסופרים. אלא אם כן אינו עשוי לקיום כלל).
שצאמשא"כ מחיצת עראי הותרה בכל אופן,
שצבכל זמן שאינה מחיצה קבועה, כדלקמן ס"ו (וכל זה במחיצת עראי, אבל מחיצה קבועה
שצגאסורה בכל ענין.
שצדוראה לקמן (הערה 1252), שאפשר יש הפרש גם בין מחיצה קבוע לבין אהל קבוע.
שצה[1227] אור
שצוזרוע שבת סי' עח אות ו (אבל היכא שאינו מתכוין אלא ... להגן מפני החמה או מפני
שצזהגשמים או מפני הרוח, ודאי עושה לכתחילה מחיצת עראי). מרדכי רמז שיא (גם מותר בשבת
שצחלעשות מחיצה להגן מפני החמה או מפני הצנה, שלא תפול על האדם ועל האוכלים).
שצטרמ"א ס"א (וכן מותר לעשות מחיצה לפני החמה או הצנה).
ת[1228]
תארש"י שם (לאו אהל הוא, ושרי לפורסה).
תב[1229] אור
תגזרוע שם (הלכך בחג הסוכות מותר לתלות המפה על הכתלים וכנגד הפתח כדי להגן מפני
תדהרוח שלא יכבה את הנרות). רמ"א שם (וכן מותר לעשות מחיצה ... בפני הנרות שלא
תהיכבה אותן הרוח), ובסי' תרמ ס"ד (ואם בא רוח לכבות הנרות בסוכה, מותר לפרוס
תוסדין או בגד מן הצד).
תזוכן הוא לקמן סי' תרמ ס"י (מותר
תחלפרוש בגד או סדין בסוכה מן הצד בשבת או ביום טוב להגין מפני הרוח שלא יכבה את
תטהנרות, ואין איסור משום עשיית אהל בשבת וביום טוב, שאין במחיצה משום אהל כמ"ש
תיבסי' שט"ו).
תיא[1230] גמרא
תיבורש"י עירובין שם (לצניעותא בעלמא), ורש"י שבת שם (ושרי לפורסה
תיגלצניעות). אור זרוע שם (שאינו מתכוין אלא לצניעות). טור ורמ"א שם (אבל מחיצה
תידהנעשית לצניעות בעלמא, שרי).
תיה[1231]
תיומרדכי שם (אבל מחיצה שעושה לצניעות בעלמא, מותר, כגון מחיצה שעושין בשעת הדרשה בין
תיזאנשים לנשים, מותר לעשותה בשבת). ט"ז סק"א (מבואר במרדכי פרק כירה, כגון
תיחמחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים, מותר).
תיטומה שנזכר כאן "בשעת
תכהדרשה להפסיק בין אנשים לנשים", הוא לאו דוקא בשעת הדרשה, אלא
תכאגם בעת מסיבה וריקודים, ואף בעת התפלה בבית הכנסת, כרגיל בכמה בתי כנסת, שאף בשבת
תכבמעמידים מחיצה בין אנשים לנשים לפני התפלה.
תכג*
תכדהמקור למחיצה בין אנשים לנשים בעת ריקודים,
תכההוא בסוכה נא, א-ב (התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה).
תכוולמדים מזה לכל השמחות והריקודים
תכזוחתונה, כמבואר בהגהות מנהגים, מנהג כל השנה ס"ק יד. הובא בב"ח
תכחאהע"ז סוס"י סב, ובית שמואל שם ס"ק יא (כל מקום שהאנשים ונשים
תכטרואין זה את זה, כגון בסעודת נשואין, אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני
תלהקב"ה כשיש בו הרהורי עבירה). וכן האריך בזה באגרות קודש (ח"ט אגרת
תלאב'תרכג).
תלבבתקופת הראשונים התחילו להנהיג
תלג"בית הכנסת של נשים", כדלעיל סי' קלא ס"ג (ובית הכנסת של נשים). ויתירה
תלדמזו, אפילו אם קורה שהאשה צריכה להיכנס לבית הכנסת בעת התפלה, חיפשו עצות שלא
תלהתצטרך לעשות זאת, כמבואר בסדר ברכת הנהנין פי"ג ה"ג (כל אשה יולדת
תלוכשתקום מחליה, תברך [ברכת הגומל] בבית הכנסת של נשים, וישמעו עשרה אנשים מבפנים).
תלזונתבאר לעיל סי' עה ס"א וס"ד (טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסות ...
תלחאסור לקרות ולהתפלל כנגדו ... שער של אשה שדרכה לכסותה, ערוה היא, מפני שמביא לידי
תלטהרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה). וראה גם אגרות קודש ח"ז אגרת ב'קסה. חי"ח
תמאגרת ו'תתעח. חי"ט אגרת ז'קב. חכ"ג אגרת ח'תתב.
תמאמשא"כ כשהרב דורש, אין שייכים כל
תמבכך הטעמים הנ"ל. ומכל מקום הנהיגו הראשונים שתהי' מחיצה בין האנשים לבין
תמגהנשים. אלא שזהו רק מנהג שנהגו, ובשעת הדחק הקילו בזה באיזה פרטים, כמובא בשלחן
תמדמנחם ח"ה ע' פ. אגרות קודש חכ"ה אגרת ט'שפ.
תמהולענין סעודה נתבאר לעיל סי' קצט
תמוס"ו-ז (נשים האוכלות עם ג' אנשים שחייבים לזמן, חייבות גם הם לזמן עמהם ...
תמזאם רצו לצרפן אינם רשאים, מפני שנראה כפריצות כשניכר צירוף נשים עם אנשים בזימון
תמחשאומר המברך נברך בצירוף כולנו ... משא"כ כשיש זימון בלא נשים ... אין בזה
תמטמשום פריצות, כיון שאין צירופן ניכר כלל בברכת המברך).
תנגם בחופה אין מדייקים כל כך להפריד
תנאבמחיצה בין הגברים לבין הנשים, כיון שאינו מקום שמחה וריקודים, כמבואר ברמ"א
תנביו"ד סי' שצא ס"ג (וכל זה בבית שעושין החתונה שאוכלין ושותין ושמחין שם,
תנגאבל בחופה שעושין בבית הכנסת, שמברכין שם ברכת אירוסין ונשואין, ואין שם שמחה כלל,
תנדמותר מיד אחר שבעה).
תנה[1232] ומה שנתבאר לקמן סי' תמ
תנוס"ה (ואם הלך משם הנכרי והניח חמצו מונח בבית ישראל שלא מדעתו, ואין הישראל
תנזרוצהג להתגרות עם הנכרי להשליך חמצו מן ביתו לרשות הרבים, צריך שיעשה לפניו מחיצה
תנחגבוה י' טפחים כדי שיהיה לו היכר ולא ישכח על איסור חמץ ולא יבא להסתפק ממנו ... ואם
תנטהוא שבת או יום טוב, שאי אפשר לעשות מחיצה מדבר קבוע).
תסאפשר אפשר דהיינו מטעם שמעמיד שם המחיצה
תסאלכל ימי הפסח, שהוא יותר מז' ימים, כדלעיל סי' שיג ס"כ (הערה 1043). ולפי זה אפשר יהא אסור להעמיד בבית הכנסת בשבת מחיצה
תסבבין אנשים לנשים, אם הוא עשוי להשאר שם עד אחרי השבת הבאה.
תסגומה שדייק לכתוב שם, שהאיסור הוא רק
תסדכיון שצריכה להיות "מחיצה מדבר קבוע".
תסההיינו כמבואר שם (וצריך שתהא המחיצה
תסועשויה מדבר קבוע שחוסמת היא העוברים שם, אבל לא מסדין וכיוצא בו, כיון שיכולין
תסזלילך ולבא תחת הסדין יש לחוש שמא יבואו להסתפק מן החמץ המונח שם). ואילו הי' אפשר
תסחלעשותה מסדין, הי' מותר לתלותה בשבת ויום טוב, כמבואר כאן ס"ז (והוילון
תסטשתולין לפני הפתח במקום דלת, אף על פי שהוא תלוי שם בקביעות, מותר לתלותו בשבת.
תעשכיון שהוא נע ונד ברוח מצוייה, וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם, אינו
תעאנקרא מחיצה קבועה אלא מחיצת עראי).
תעב[1233] עירובין
תעגמד, א (הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחילה ... הא בדופן שלישית, הא בדופן
תעדרביעית), ופרש"י (דבשתי דפנות אין קרוי אהל, וכי עביד בה דופן שלישית משוי
תעהליה אהל, ומודו רבנן דאין עושין אהל עראי בתחילה, והא דתני מותר, בדופן רביעית,
תעודבלאו הכי הוי אהל, והאי תוספת בעלמא הוא). תוס' שבת קכה, ב (נראה לר"ת דשפיר
תעזשייך בדפנות אהל היכא דמחיצה מועלת להיתר, ולהכי בדופן שלישית דהויא מחיצה ומכשר
תעחליה לסוכה, חשיב עשיית אהל בתחלה, אבל דופן רביעית, אינה אלא תוספת בעלמא, הואיל וכבר
תעטהסוכה היתה כשרה). רא"ש פי"ז סי' ח (נראה לר"ת ז"ל דשייך שפיר
תפבעשיית דפנות איסור אהל, היכא דצריך הוא למחיצה להיתר טלטול, או להכשר סוכה, אבל
תפאבשאינו צריך לה, אינו אלא תוספת בעלמא ושריא, הלכך מפליג בסוכה בין דופן שלישית
תפבלרביעית). טור ושו"ע שם (ואין מחיצה אסורה אלא אם כן נעשית להתיר סוכה, או
תפגלהתיר טלטול).
תפד[1234] ברמ"א
תפהשם סי"ב (אינו אסור אלא באותן ג' דפנות המתירים הסוכה, אבל בדופן רביעית, שרי).
תפו[1235] רא"ש שם (היכא
תפזדצריך הוא למחיצה להיתר טלטול). טור ושו"ע שם (או
תפחלהתיר טלטול).
תפט[1236] סי"ג-ד
תצ(ואפילו בשבת מותר לעשות מחיצה מהאנשים ... אבל אם אפילו אחד מהם יודע אסור
תצאלהעמידם ... כמחיצה הנעשית במזיד בשבת).
תצבוראה לקמן סי' שעב סכ"ב (שכיון
תצגשסמכו עליו למחיצה להתיר טלטול, יש איסור בסתירתו מדברי סופרים, כמ"ש בסי'
תצדשט"ו).
תצה[1237]
תצוב"י סוף הסימן בדעת המרדכי (ומה שכתב כל מחיצה שאינה לצניעות אסור לעשותה
תצזבשבת, כלומר כל מחיצה שאינה לצניעות, אלא להתיר).
תצח[1238] כדלעיל סי' מ ס"ג (בית
תצטשיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו, עד שיוציאן, או שיעשה לפניהם מחיצה גבוה י'
500טפחים). סי' עט ס"ד (היתה במקום גבוה י' טפחים, או נמוך י' טפחים, הרי זה
501רשות לעצמו ... ואז הוא מקום חשוב לחלוק רשות לעצמו כמו ברשויות של שבת).
502[1239] שכמו שאהל עראי אסור,
503כדלעיל ס"א, כך גם מחיצת עראי כדי שתחלוק רשות בפני עצמה אסור.
504[1240] כדלקמן סי' שסב ס"ב
505(שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה).
506[1241] ראה
507מ"א שם סקכ"ד (אם היריעות עבות ומחשיכות, אפילו אין מחשיכות לגמרי, שרי).
508הרי שאין תועלת במה שהיא "מחיצה", כי אם במה "שאין
509האור נראה יפה דרך המחיצה".
510[1242]
511מרדכי שם (בחדר שהיה ישן בו מהר"ם היה בו ספרים, ובכל לילה היה עושה מחיצה
512עשרה טפחים גובה בפני הספרים, לפי שלפעמים היה משתין בלילה, ובכל ערב שבת היה עושה
513מחיצה מבעוד יום). הרי שאסור לעשות מחיצה בשבת בפני הספרים.
514ומזה למד רמ"א סוף ס"א (אבל
515אסור לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי שישמש מטתו, וכן לפני ספרים כדי לשמש, או לעשות
516צרכיו). וכן הוא בט"ז ס"ק ב (כדי לשמש מטתו, כיון דבא להתיר האיסור אסור
517לשמש בפני אור הנר, או ספרים).
518אמנם הקשו על זה (דרכי משה ס"ק
519ד, ומ"א ס"ק ג) מהא דאמרינן בביצה כב, א (מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר
520(לשמש מטתו, רש"י) ... אפשר לעשות לו מחיצה (בסדין, רש"י)).
521ותירץ המ"א שם, לחלק בין מחיצה
522בפני הספרים שאסור לבין מחיצה בפני הנר שמותר (נראה לי לדקדק מלשון המרדכי, שכתב
523שמהר"ם עשה בכל לילה מחיצה י' טפחים גובה לפני הספרים כו', משמע אף על פי
524שהספרים היו עומדים מגולין למעלה מהמחיצה שרי להשתין, דהוה ליה כאלו הוא ברשות אחר
525וכמ"ש סי' ע"ט ס"ב, ולכן אסור לעשותה בשבת, דבזה עושה רשות בפני
526עצמה. וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותו ... אבל כשתולה המחיצה נגד כל הספרים
527שאין מגולין כלל, פשיטא דאפילו אין גבוה י' שרי, מידי דהוי אכיסוי בעלמא, ולכן
528מותר לעשותו בשבת, דאין עשויה למחיצה אלא לכיסוי בעלמא ולצניעותא. והוא הדין בנר
529נמי דינא הכי ... אם תוליהו שלא יראה הנר שרי, דהוה לי ככיסוי בעלמא).
530ועל פי זה מבאר כאן, שאיסור עשיית
531מחיצה בשבת הוא בכל מקום שאנו זקוקים ל"מחיצה להתיר", ומביא על זה שלושה
532דוגמאות:
533(א) "מחיצה" להתרת טלטול,
534שאנו זקוקים בה ל"מחיצה" דוקא, כדי לחלוק רשות בפני עצמה.
535(ב) "מחיצה" בפני הספרים,
536שאנו זקוקים בה ל"מחיצה" דוקא, כדי לחלוק רשות בפני עצמה.
537(ג) "מחיצה" (שלישית)
538להתרת הסוכה; שאף אם אינה כדי לחלוק רשות בפני עצמה, מכל מקום זקוקים אנו
539ל"מחיצה" דוקא, כדי להתיר הסוכה שזקוקה לשלוש "מחיצות".
540משא"כ במחיצה בפני הנר, שאין
541אנו זקוקים ל"מחיצה" דוקא, כי אם לכיסוי האור, וסגי אף בלא מחיצה, לכן
542מותר לכסותה גם על ידי "מחיצה".
543וכן במחיצה בפני הספרים שיש עליהם
544כבר מכסה אחד (כפי שיתבאר בסעיף הבא), שמותר להעמיד המחיצה בשביל כיסוי שני (ככלי
545בתוך כלי), כיון שאין אנו זקוקים בה ל"מחיצה" דוקא.
546וראה קובץ הערות וביאורים תתקצה ע'
54762. כנישתא דבי רב.
548[1243] משא"כ אם אין
549"מכסה אחד על הספרים לבד ממחיצה זו", אסור לתלותה בשבת כדי לעשות צרכיו
550או לשמש שם.
551ואף שהמחיצה "אינה גרועה
552מכיסוי בעלמא", מכל מקום לא סגי בכיסוי אחד, אלא בשני כיסויים, או
553ב"מחיצה" שמחלקת רשות לעצמה. ולכן אסור לתלותה שם בשבת.
554ואף שדין "כלי בתוך כלי"
555הובא רק לענין "לשמש בו מטתו" (ראה הערה הבאה).
556מכל מקום הדין כן גם לענין
557"לעשות צרכיו שם", כמבואר בדרך החיים סי' כא ס"ב (אסור לשמש מטתו
558או לעשות צרכיו בבית שיש בו תפילין עד שיניחם בכלי תוך כלי). ולכן אסור לתלות שם
559המחיצה בשבת, אף כדי לעשות צרכיו.
560וראה כנישתא דבי רב.
561[1244]
562שו"ע סי' רמ ס"ו (ואם יש בו תפילין או ספרים, אפילו של גמרא, אסור עד
563שיתנם בכלי בתוך כלי).
564וכן הוא לעיל סי' מ ס"ד (בית
565שיש בו תפילין, אסור לשמש בו מטתו עד ... שיכסן ב' כיסוין כלי בתוך כלי).
566וכן מועיל כלי אחד, עם מחיצה שמכסה
567על הספרים.
568[1245]
569מ"א שם (כשתולה המחיצה נגד כל הספרים שאין מגולין כלל, פשיטא דאפילו אין גבוה
570י' שרי, מידי דהוי אכיסוי בעלמא, ולכן מותר לעשותו בשבת, דאין עשויה למחיצה אלא
571לכיסוי בעלמא ולצניעותא). והיינו שלפי זה מותר אף אם המחיצה גבוהה עשרה.
572[1246]
573ט"ז סק"ב (וזה פשוט שיכול לכסות הספרים בבגדים שני כסוים, דאין זה מקרי
574מחיצה).
575[1247] והיינו שהספרים מכוסים
576בכיסוי אחד, והם למעלה מהמחיצה, באופן שהמחיצה אינה מכסה על הספרים, ואינה מועלת
577אלא מטעם שהמחיצה חולקת רשות בפני עצמה.
578[1248] כמו
579לענין אהל עראי, שנתבאר לעיל ס"ב (אם היה אהל עראי עשוי מבעוד יום, מותר
580להוסיף עליו בשבת), כן הוא גם לענין מחיצת עראי שעשוי לחלק רשות.
581[1249]
582מרדכי רמז שיא, שכן היה עושה מהר"ם (ובכל ערב שבת היה עושה מחיצה מבעוד יום,
583והיה כורך המחיצה לצד מעלה ומניחה על המוט ומשייר בה רוחב טפח, ובליל שבת פושטה
584למטה). רמ"א סוף ס"א (אם לא שהיה מבעוד יום טפח, שאז מותר להוסיף עליה
585בשבת).
586[1250] מ"א
587שם (ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח, מותר לתלות סדין לפניו,
588דהוה ליה תוספת אהל).
589ולפי זה יוצא לכאורה, שגם בחצר שיש בה
590שלושה דפנות, ובדופן הרביעית יש טפח, והפתח הוא יותר מעשר אמות, שאסור לטלטל בה
591בשבת – מותר להעמיד מחיצת ארעי בדופן הרביעית בשבת על מנת להתיר הטלטול בחצר, וכאמור
592כאן (וכן בכל מקום שרוצה לעשות מחיצה לחלק רשות ... אם היתה עשויה
593מבעוד יום כשיעור טפח, מותר להוסיף עליה בשבת). וכן יהי' מותר
594להעמיד שם אנשים לסתום הפירצה, כיון שהמחיצה בולטת כבר טפח.
595וראה שמירת שבת כהלכתה פכ"ד הערה
596קכו.
597[1251]
598סוף ס"א (ארובה שבגג, מותר לפקוק בפקק המותר בטלטול ... שאינו עושה בזה אלא
599תוספות לאהל, והוספה זו עראי היא שאינה עשויה להתקיים הרבה, שהיא עשויה להפתח תדיר,
600ותוספת אהל עראי מותרת). והיינו שאף שהגג הוא אהל קבוע, מכל מקום "הוספה זו
601עראי היא".
602[1252]
603רש"י עירובין קב, א ד"ה וילון (כנגד הפתח לצניעות, מותר לנטותו, דלאו
604אהל הוא, דלא קביעא התם). תרומת הדשן סי' סח (משמע דאיירי בוילון שנוטין אותו
605לפרקים, כשרוצים לעשות מילי דצניעות, אבל אינו תלוי תדיר שם). הובא בב"י סוף
606הסימן. הגהת הלבוש ס"א (אבל אי הוו חשיבי קבוע אסירי, אף על פי שהן עשויין
607לשם צניעות בעלמא, דהואיל וחשיבי קבוע אסור משום בנין).
608*
609כבר נתבאר לעיל (הערה 1226) ההפרש בין דין אהל עראי, בנין עראי ומחיצת עראי.
610ואפשר שאף לענין מחיצה קבועה,
611שעשויה להתקיים הרבה, יש הפרש בינם:
612שהרי לענין מחיצה נתבאר לעיל סי'
613שיג ס"ח (כל פתח שאינו עשוי לכניסה וליציאה תדיר אלא לעתים רחוקים, כגון
614רחבה שאחורי הבתים שאין נכנסין ויוצאין בה תדיר, אם עשה לפתחה דלת ... כשרוצה
615לנעול בה זוקפה על חלל הפתח לסותמו בה ... אסור לנעול בהן בשבת, שהואיל ואינן
616עשויין להפתח אלא לעתים רחוקים, הרי הן נראין בנעילתן כבנין מחיצה קבועה).
617הרי שגם אם "אינן עשויין להפתח אלא לעתים רחוקים", אינן אסורים אלא
618מדברי סופרים, כיון ש"הן נראין בנעילתן כבנין מחיצה קבועה".
619ואילו לענין אהל נתבאר לקמן סט"ו (יש
620בראשו גג רחב טפח, הרי זה אוהל קבוע, אם הוא עשוי להתקיים, והנוטה אותו בשבת חייב
621משום בונה).
622וכן לענין בנין (בכלי של פרקים) נתבאר
623לעיל סי' שיג ס"כ (הרי זה בנין גמור, וחייב משום בונה, אם עשוי להתקיים הרבה).
624ונתבאר בלקוטי שיחות ח"ו ע'
625166, שאפשר תלוי הדבר אם היריעות שבמשכן היו מחוברים לקרקע, וכשני האופנים
626בפרש"י תרומה כז, יט ד"ה יתדות (ואיני ידוע, אם תחובין בארץ או קשורין
627ותלויין וכובדן מכביד שפולי היריעות, שלא ינועו ברוח).
628[1253]
629מ"א סק"א (אבל אסור לעשות תוספות אוהל קבוע ... עיין מה שכתבתי סי'
630שי"ג ס"ג).
631והוא מ"ש המ"א סי' שיג
632ס"ק ז (בפקק החלון, אם אינו עשוי לפתוח אלא לעתים רחוקים, הוי כאהל קבע).
633וכן הוא לעיל שם סוף ס"א (לפיכך
634אם אין פקק זה עשוי להפתח תדיר, אלא לעתים רחוקים, אסור לפקק, אפילו הוא חלון
635שבכותל, מפני שהוא כמוסיף בנין הקבוע בכותל), ושם נסמן (הערה 941).
636[1254]
637מ"א סק"ב (ונראה לי פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי, אף על
638פי שקבועים שם, כיון שאין עשויים שם למחיצה). פרמ"ג א"א שם (סדינין
639המצוירין בכותלים, אף שרחוק מכותל טפח, וקבועים שם גם למטה בחוטין בקשירה ליתידות,
640דכל שאין עושה למחיצה כי אם לנוי שרינן).
641והיינו שכל האיסור בהעמדת מחיצה
642קבועה, הוא רק כשעשויה בשביל מחיצה, משא"כ כשמעמידים אותה למטרה אחרת, כגון
643לנוי או לצורך אחר, כמו לדוגמה ארון כלים שעומד בחדר האוכל, ומזיזים אותו לפינה אחרת
644שישאר שם, אין בזה משום עשיית מחיצה קבועה, שהרי אין מעמידים אותה שם לשם מחיצה.
645ואם תלה המחיצה על הכותל כדי לעבות
646את הכותל או לחזקו, יתבאר לקמן סי' תקיח סט"ז-יז. תרלח סי"ג.
647וראה מראי מקומות וציונים. משולחן
648הארי. כנישתא דבי רב.
649[1255]
650ר' חייא קלח, סוע"א, ובעירובין קב, א (וילון (כנגד הפתח לצניעות, רש"י),
651מותר לנטותו (דלאו אהל הוא, דלא קביעא התם, רש"י), ומותר לפורקו בשבת).
652ב"י ד"ה וילון (נראה לי שאע"פ שתלוי שם בקביעות, שרי, שהרי כיון
653שכולו נע ונד ברוח מצויה, וגם אינו מעכב להולכים ועוברים דרך שם, מיקרי לא קביע). רמ"א
654ס"א (מותר לתלות וילון לפני הפתח, אף על פי שקבוע שם). מ"א ס"ק א (כיון
655שהוא נע ונד ברוח מצויה, וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם, מקרי לא
656קבוע (ב"י)).
657והוא כדלקמן סי' שסב ס"ב
658(ויקשרם שם, כדי שלא ינידם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה
659מחיצה).
660וראה גם לעיל (סוף הערה 1252).
661[1256]
662כדלעיל ס"ג (ולעולם אין מחיצת עראי אסורה, אלא אם כן עושה כדי להתיר).
663[1257]
664ב"י שם (ומתוך הדברים האלו נראה בהדיא, דפרוכת שלפני ארון הקודש מותר להסירו
665בשבת, ולפרוס אחר במקומו, דהיינו ממש וילון דשרי). רמ"א שם (וכן פרוכת לפני
666ארון הקודש).
667[1258] כי
668אף שנתבאר בתרומת הדשן סי' סח, והובא בב"י שם (הפרוכת שלפני הארון, שבלאו הכי
669יש דלת לארון, והפרוכת אינו תלוי שם אלא לצניעות, אף על גב דתלוי שם בקביעות אין
670קפידא). כתב עליו בשו"ת פנים מאירות סי' ל, הובא בבאה"ט סק"א (אפילו
671אין דלתות לארון הקודש, נמי מותר בלי שום פיקפוק, דהוי ממש כמו רוח רביעית של סוכה,
672דשרי אליבא דכו"ע). ועל זה מבאר, דהיינו מטעם האמור לעיל לענין וילון (שכיון
673שהוא נע ונד ברוח מצוייה, וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם, אינו נקרא
674מחיצה קבועה אלא מחיצת עראי).
675[1259] ברייתא
676וגמרא קלח, ב (גוד בכיסנא (ברצועותיו, רש"י), מותר לנטותה בשבת. אמר רב לא
677שנו אלא בב' בני אדם (לא מימתח ליה שפיר, רש"י) אבל באדם אחד (ממתח ליה שפיר,
678שמותחו על יתד זו וקושרו בה וחוזר ומותחו על זו וקושרו בה כך, רש"י), אסור).
679רמב"ם הל' פכ"ב הל"ב (נוטה פרוכת וכיוצא בה, צריך להזהר שלא יעשה
680אהל בשעה שנוטה, לפיכך אם היתה פרוכת גדולה תולין אותה שנים, אבל אחד אסור).
681שו"ע סי"ב (הנוטה פרוכת וכיוצא בה, צריך ליזהר שלא יעשה אהל בשעה שנוטה
682(כלומר שלא יכפל לרחבו טפח דהוי אהל, מ"א). לפיכך אם היא פרוכת גדולה, תולין
683אותה שנים (דיכולין לתלותה כאחד שלא תתקפל, מ"א), אבל אחד אסור). רמ"א
684ס"א (וכן פרוכת לפני ארון הקודש, ובלבד שלא יעשה אהל בגג טפח).
685והיינו שהפרוכת תלויה על מוט שאין
686בו טפח, ונמשכת לשני צדדיו, וכאשר אדם יחיד תולה אותה, לפעמים תתקפל ותבלוט טפח,
687"שנמצא עושה אהל בגג טפח".
688ואף שבליטת הטפח לא תישאר אלא לרגע
689קטן, עד שיסיים את תליית הוילון.
690מכל מקום אסרו גם אהל עראי, כדלעיל
691ס"א (אפילו הוא עראי שאינו עשוי להתקיים), ושם נסמן (הערה 1217).
692ואף שאהל זה אינו עשוי כדי להגן
693עליו מאיזה דבר (ראה לעיל ס"א והערה 1219).
694מכל מקום גם זה אסרו כשמעמיד גם מחיצות
695עראי תחת גג זה, כדלקמן ס"ט (כל גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל
696שיאהיל על מה שתחתיו ... אם מעמיד גם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה דומה לאהל,
697ואסור לעשותו כדרכו).
698והרי כאן מיירי בפרוכת שלפני ארון
699הקודש, או בוילון שלפני הבית, שיש להם ג' מחיצות, והוא תולה עתה מחיצה רביעית,
700ויחד עם זאת עושה אהל עראי. ואפשר שאם תלו וילון למחיצה באמצע בית הכנסת, אין לחוש
701לזה, שהרי אין לו מחיצות.
702ועדיין יש לעיין מה בין זה לספרים,
703שיתבאר לקמן סי"ב (מותר להניח ספר אחד מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהן, אף
704שנעשה ביניהן חלל טפח, שהואיל ואין צריך כלל לאויר שביניהם, אינו דומה לאהל
705שמשתמשים בחללו), והרי גם כאן אינו צריך כלל לאויר שתחת הקיפול.
706וראה שמירת שבת כהלכתה פכ"ד
707סכ"ח, ובהערות שם.
708[1260] אביי
709שם (וכילה, אפילו בי' בני אדם אסור, אי אפשר דלא מימתחא פורתא). רמב"ם שם (ואם
710היתה כילה שיש לה גג, אין מותחין אותה, ואפילו עשרה, שאי אפשר שלא תגבה מעט מעל
711הארץ, ותעשה אהל עראי). שו"ע שם. מ"א סק"כ (צריך לומר שתפורה כעין
712שפה סביבה).
713והיינו שלקמן סי"ז-ח יתבאר,
714שאם אין גג טפח בראש הכילה, יש אופנים שמותר לתלותה, ואם יש בגגה טפח, אסור בכל
715אופן. וכאן מיירי ביש לה גג, ומכל מקום לא נאסר אלא מטעם שתגבה השפה מעט.
716ועל זה מבאר, דהכא מיירי שהגג תפור
717ותלוי סביבה כעין שפה, וכשתולין את הכילה, גם הגג הזה תלוי מלמעלה למטה, ואינו
718בולט טפח ברחבו שיהי' נחשב כאהל.
719ומכל מקום אסור, "שאי אפשר שלא
720תגבה השפה מעט (בשעה שתולה אותה), ותיעשה אהל עראי".
721[1261] מה שכיפת הספינה היא
722"בעיגול", אינו קשור לעצם ההלכה של הוספה על אהל עראי, אלא כדי שמי
723הגשמים שיורדים עליהם ישפכו לצדדים, ולא לתוך הספינה.
724[1262] כדלעיל ס"ב (אם
725היתה המחצלת פרוסה מבעוד יום כדי טפח, שזהו שיעור להיות נקרא אהל, מותר לפורסה
726כולה למחר ולהוסיף עוד מחצלאות, שהכל אינו אלא תוספת לאהל טפח העשוי מאתמול),
727ושם נסמן (הערה 1223).
728[1263] כדלקמן סי' שסב ס"י
729(בכל עושין מחיצה ... קנים הגבוהים עשרה הנעוצים בארץ זה אצל זה ... שלא יהיה בין ...
730קנה לחבירו, ג' טפחים, וכל אויר שהוא פחות מג' טפחים נחשב כסתום לגמרי).
731[1264]
732רב אסי עירובין קב, א (הני כיפי דארבא (אולמות שעושין בספינה, שנועצין כעין מעגלין
733... ועומד כמו כיפה, ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר, וכן על פני כולה, ופורסין בגדים
734ומחצלות של גמי, להגין מפני הצנה והגשמים, רש"י), בזמן שיש בהן טפח (שרוחב של
735מעגל טפח, דבציר מטפח לא הוי אהל, אבל כשרוחב טפח מקרי אהל, נמצא שם אהל עליו
736מבעוד יום, וכשהוא פורס עליו הבגד למחר, אינו אלא מוסיף, רש"י) אי נמי אין
737בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה (דאיכא למימר לבוד, רש"י) למחר מביא מחצלת
738ופורס עליהן, מאי טעמא, מוסיף על אהל עראי הוא ושפיר דמי). טור ושו"ע
739ס"ב (עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה, וכופפין ראשן השני בדופן השני של
740הספינה, ופורסין מחצלת עליהם לצל, אם יש ברחבן טפח, או אפילו אין ברחבן טפח אם אין
741בין זה לזה ג' טפחים, חשיבי כאוהל, ומותר לפרוס עליהם בשבת מחצלת, דהוי ליה תוספת
742אהל עראי ושרי). לבוש ס"ב (אם יש ברוחבן טפח דמקרי אהל, או אפילו אין ברוחבן
743טפח, ואין בין זה לזה ג' טפחים, דאיכא למימר לבוד, הרי אלו חשיבי כאהל מבעוד יום,
744ומותר לפרוס עליהן בשבת מחצלת).
745ואף שמותר לנטות עצים אלו גם בשבת
746עצמה, כמבואר בתוס' עירובין קב, א ד"ה לא אמרן (דחשיב ליה אהל לעיל על ידי
747לבוד, דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת. אבל לא מסתבר שיחשב בכי האי גוונא
748עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת, דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה
749משום עשיית אהל). ובמ"א סי' תקב סק"ט (דבאמת הוי אוהל לענין שבת, דהא מותר
750לפרוס עליהם סדין אחר כך, כדאיתא שם, אלא שמכל מקום מותר לנטותו בשבת דאיהו לא
751עביד מידי).
752מכל מקום, גם אחר שהעמיד את העצים
753האלה בשבת, אסור להוסיף עליהם אהל עראי, אלא אם כן "מוסיף על אהל עראי העשוי
754מבעוד יום", כמובא לעיל מרש"י (נמצא שם אהל עליו מבעוד יום), ולבוש (חשיבי
755כאהל מבעוד יום), ולעיל בפנים (מוסיף על אהל עראי העשוי מבעוד יום).
756[1265]
757מ"א ס"ק ד (מה שיש נותנים חשוקין של עץ על עריסת התינוק, ונותנים עליה
758סדין, אסור לעשות כן, אלא אם כן עשויה כמ"ש פה).
759[1266]
760רא"ש ביצה פ"ד סי' יא (התם שאני ... עיקר כוונתו לעשיית אהל, אבל בנין
761עראי כזה, לא מיקרי אהל). הובא במ"א סק"ז.
762וכן הוא לעיל סי' שא סוף סמ"ח
763(שכל אוהל שאין לו דפנות תחתיו, אין איסור
764בעשייתו, אלא אם כן מתכוין בו לעשיית אוהל כמו שיתבאר בסי' שט"ו).
765*
766וזאת
767היא הקדמה כללית להלכות שבסעיפים הבאים:
768(א)
769גג כדי להשתמש על גביו, אינו חשוב אהל, אבל כשמעמיד תחלה גם מחיצות, דומה לעשיית
770אהל (ס"ט-יב).
771(ב)
772איסור זה דוקא כשצריך לחלל שתחתיו, דבלאו הכי אינו דומה לאהל (סי"ב).
773(ג)
774איסור זה דוקא כשאינו אהל המתקפל, כי במתקפל אינו דומה לעשיית אהל (סי"ג).
775(ד)
776איסור זה דוקא כשמעמיד המחיצות בשבת, משא"כ כשעשויות מבעוד יום (סי"ט).
777(ה)
778ומכל מקום יש אוסרים לכסות בבגד חבית רחבה שיש תחתיו ריוח טפח, כי דומה לאהל
779(סי"ט-כ).
780(ו)
781וכן אסרו לנטות משמרת, אף שאינו עשוי לאהל, ואין בו מחיצות, משום זלזול שבת
782(סי"ד).
783[1267]
784רב יהודה ביצה לב, ב (האי מדורתא, מלמעלה למטה שרי, מלמטה למעלה אסור. וכן ביעתא,
785וכן קדרה, וכן פוריא, וכן חביתא). תוס' שבת קלח, א ד"ה כסא טרסקל (אינו כן
786דרך עשיית אהל לעשות הגג תחילה ואחריו הדפנות, ושרי). רמב"ם הל' יום טוב
787פ"ד הט"ו (צריך שינוי). טור (דמי לאהל), ושו"ע ס"ג (אסור
788להניח הרגלים תחלה ולהניח עליהם הקרשים, אלא ישים הקרשים תחלה באויר, ואחר כך
789הרגלים תחתיהם), ובסי' תקב סוף ס"א (ישנה ויתחיל מלמעלה למטה). וכן הוא לקמן
790שם ס"ה (ודומה לאהל, לפיכך הרוצה לעשות כך ... לשנות מדרך חול ... כדי שלא
791יעשה אהל עראי בלי שינוי).
792והיינו שטעם האיסור – כיון שהוא
793"דומה לאהל", וטעם ההיתר – כיון שהוא "דרך שינוי".
794ומ"ש "אם מעמיד גם מחיצות
795עראי תחת גג זה", יתבאר לקמן סי"א (וכל זה במטה זו שיש
796לה מחיצות).
797[1268]
798רב יהודה שם (מלמעלה למטה שרי, מלמטה למעלה אסור ... וכן פוריא), ופרש"י (מטות
799השרים שפורקין אותן ומחזירין, לא יזקוף הכרעים תחלה לתת הארוכות בכרעים ואחר כך
800יפרוס העור למצע ששוכבין עליו, אלא פורס העור תחלה).
801*
802וממה שהביא לעיל הדוגמה להיתר –
803"כגון שמשים דף השולחן על רגליו ... אין בכך כלום", וכאן הביא הדוגמא
804לאיסור – "כגון מטה", נראה לכאורה, שנתינת הדף על השולחן מותר אפילו אם
805מעמיד דפנות עראי תחת הדף; ולא אסר אלא במטה. וטעם החילוק בינם נתבאר לקמן סי' תקב
806ס"ה (מותר לסדר דף השלחן על גבי רגליו, אף על פי שיש להן דפנות מגיעות לארץ
807מארבע רוחות, כיון שאין צריך לאויר שביניהן, ועיין בסימן שט"ו). והיינו שדינו
808כמו ספרים דלקמן סי"ב (מותר להניח ספר אחד מכאן ואחד מכאן ואחד
809על גביהן, אף שנעשה ביניהן חלל טפח, שהואיל ואין צריך כלל לאויר שביניהם, אינו
810דומה לאהל שמשתמשים בחללו).
811ונתבאר באליה רבה ס"ק ו (וכסא
812שצריך לחלל לתת מנעליו, ובשלחן אינו צריך לו (רבינו ירוחם נתיב י"ג ח"ד
813עב ע"ד), ... הכל תלי בצריך, ואף שיש לשלחן ד' מחיצות מותר). והוא ברבינו
814ירוחם נתיב יב ח"ד (ויש אומרין הטעם, דאינו אסור משום אהל אלא כשצריך לחלל של
815מטה, וכסא שצריך לחלל לתת מנעליו, ובשלחן אינו צריך לו). והיינו שבשלחן שיש לו
816מחיצות, אינו רגיל להשתמש בחלל שתחתיו.
817וראה מראי מקומות וציונים. משולחן
818הארי. כנישתא דבי רב.
819[1269] תוס'
820ביצה שם (וגם בפוריא ... שיש לה מחיצות), ושבת קלח, א ד"ה כסא טרסקל (ופוריא
821יש לומר שיש להם מחיצה). רא"ש ביצה שם (ומה שכתב בפוריא שאסור לתת הרגלים
822תחלה וליתן הקרשים עליהן, לא יתכן לאסור זה אם לא שיהא הרגלים ד' דפין מחוברין
823בארבע דופני התיבה). טור ושו"ע שם (מטה ... כשהרגלים הם דפים מחוברים).
824[1270]
825רש"י ביצה שם ד"ה וכן פוריא (יפרוס העור למצע ששוכבין עליו). תוס' שבת שם
826ד"ה כסא גלין (מטה שפורסין עליה עור). טור (מטה ... פורשין עליה עור).
827[1271]
828רא"ש שם (בפוריא ... ליתן הקרשים עליהן). שו"ע שם (מטה ... להניח עליהם
829הקרשים).
830[1272] כנסמן
831לעיל (הערה 1267).
832[1273]
833רשב"א קלח, א ד"ה אבל (ומטה שלנו, בזמן שהיא מסורגת בחבלים, אם יש בין
834חבל לחבל שלשה טפחים, אסור לפרוס עליהן סדין, מפני שזה כעשיית אהל, וכן אסור לסלק
835מעליה הבגד התחתון, מפני שהוא כסותר אוהלין. אבל אם אין בין חבל לחבל שלשה, הרי הן
836כלבוד, ואין בו משום אהל. ובין כך ובין כך אילו היה כר או כסת או בגד פרוס עליה
837מערב שבת כשיעור טפח, למחר מותר לפרוס על [כל] המטה, משום דהוי כמוסיף על אהל עראי
838ושרי). הובא בר"ן שם (נו, ב) ד"ה ומטה, ובמ"מ פכ"ב הכ"ח.
839שו"ע ס"ד (מטה שהיא מסורגת בחבלים, אם יש בין חבל לחבל ג' טפחים, אסור
840לפרוס עליהן סדין, משום דעביד אהלא. וכן אסור לסלק בגד התחתון מעליה, משום דקא סתר
841אהלא. ואם היה עליה כר או כסת או בגד פרוס מערב שבת כשיעור טפח, מותר לפרוס בשבת
842על כל המטה). וכדלעיל ס"ב (אם היה אהל עראי עשוי מבעוד יום, מותר
843להוסיף עליו בשבת), ושם נסמן (הערה 1223).
844*
845וכאן מיירי שהכר או הכסת היו פרוסים
846על המטה "מערב שבת כשיעור טפח", ומזה מובן שגם העמיד את רגלי המטה מערב
847שבת כדי לפרוס עליהם עור או קרשים בשבת, מכל מקום אסור – אם לא היו עליה כר או
848כסת.
849ואף שנתבאר לקמן סי"ט (ולא
850אסרו גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל אלא כשמעמיד מחיצות תחתיו בשבת).
851הנה לעיל ס"ט נאמר בסתם (אם מעמיד
852גם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה דומה לאהל). דהיינו לכאורה גם אם העמיד את
853הרגלים לפני השבת כדי לפרוס עליו את העור או הקרשים בשבת.
854וראה בדי השלחן סי' קכ ס"ק יב.
855כנישתא דבי רב.
856[1274] תוס' קלח, א ד"ה כסא
857טרסקל (כל הנהו דאסרינן בביצה אומר ר"ת דדווקא דברים שיש להם מחיצה עד לארץ).
858ותוס' ביצה שם (וכל הני מיירי דאית להו מחיצות לצדדים המגיעות לארץ). רא"ש
859ביצה פ"ד סי"א (ומה שכתב בפוריא שאסור לתת הרגלים תחלה וליתן הקרשים
860עליהן, לא יתכן לאסור זה, אם לא שיהא הרגלים ד' דפין מחוברין בארבע דופני התיבה,
861דאין אהל בלא מחיצות). טור ושו"ע שם (והני מילי כשהרגלים הם דפים מחוברים, כמו
862דפני התיבה).
863[1275]
864ט"ז סק"ד (אם אין שם אלא ב' מחיצות מחוברות לארץ, אז אין ראוי להצניע שם,
865כיון שמב' צדדים הוא פתוח. אלא דמכל מקום לפעמים יש צריך באויר שתחתיו, כגון בתחת
866המטה לענין נתינת סנדלין). וראה גם מ"א סי' תקב סק"ז (ומכל מקום
867כשנותנין ב' אבנים, ועצים עליהם, צריך שיתפוס העצים בידו ויתן האבנים תחתיהם).
868לקמן שם ס"ה (וכן אם הוא מסדר עצים כעין גג על גבי שני אבנים העשויין כעין
869דפנות, יאחוז העצים בידיו באויר ואחר כך יסדרו האבנים תחתיהם. וכן השופת את הקדרה
870על גבי שני אבנים). לקמן סעיף הבא (שהחלל שנעשה ביניהן דומה לאהל, שיש לו
871ב' מחיצות וגג ... אף אם אין לה אלא ב' מחיצות זו כנגד זו).
872[1276]
873תוס' ביצה לג, רע"א (כגון מטה שלנו שאין לה מחיצות). שו"ע סוף ס"ג
874(אבל רגלים של מטות שלנו, וכן רגלי השלחן, מותר בכל גוונא).
875[1277]
876רא"ש שם (עיקר כוונתו לעשיית אהל, אבל בנין עראי כזה, לא מיקרי אהל בלא
877מחיצות). הובא במ"א סק"ז.
878[1278]
879ר"ת בתוס' שבת שם טרסקל (דדווקא דברים שיש להם מחיצה עד לארץ), וביצה שם (מיירי
880דאית להו מחיצות לצדדים המגיעות לארץ).
881[1279] לקמן
882שם לא נזכר מענין זה. ובמ"א שם סק"ט דן בארוכה אם אמרינן לבוד להחמיר.
883וראה לעיל סי' רמח בקונטרס אחרון
884סק"ב (דהא לא אמרינן לבוד להחמיר כל כך שיהא נחשב כהגיע לארץ ... ובכמה דוכתי
885מבואר דמשום לבוד נגעו בה אפילו להחמיר לחייב הזורק לשם מרשות הרבים גמורה. וצריך
886לומר שלא כתב כן המ"א אלא גבי סכך פסול .... דאף אם תמצי לומר דנידון דידן
887דמי כעיקרו להחמיר בלבד, מכל מקום הא כתב המ"א סי' תק"ב דכהאי גוונא אמרינן
888לבוד אפילו להחמיר). לקמן סט"ו (אהל משופע, אם ... יש בפחות מג' טפחים
889סמוך לראשו רחב טפח, שכל פחות מג' טפחים הוא כלבוד, והרי זה כאילו יש בראשו גג רחב
890טפח, הרי זה אוהל קבוע, אם הוא עשוי להתקיים, והנוטה אותו בשבת חייב).
891סי' שמה ס"ד (אבל לפחות מג' טפחים, שאינן [הגדיים] יכולין לעבור שם ... אנו
892אומרים לבוד, וכאילו הגיע לארץ), ושם נתבאר (הערה לה), אם אומרים "כאילו הגיע
893לארץ" מטעם שאין הגדיים יכולים לעבור שם (אף בלא טעם לבוד).
894[1280]
895רב יהודה ביצה שם (וכן חביתא), ופרש"י (חביות שמסדרים באוצר ומושיבין אחת על
896גבי שתים). תוס' קלח, א ד"ה כסא וטרסקל (וכן חביתא, חביות שמסדרין באוצר
897ומושיבין אחת על גבי שתים). טור ושו"ע ס"ו (כשמסדרים חביות זו על גבי
898זו, אחת על גבי שתים, אוחז בידו העליונה ויסדר התחתונות תחתיה, אבל לא יסדר
899התחתונות תחלה ויניח העליונה עליהן). מ"א ס"ק ט (לא יסדר, דעביד אהל).
900[1281] כדלעיל סעיף הקודם (ואפילו
901אין לה ד' מחיצות אלא שתים זו כנגד זו), ושם נסמן (הערה 1275).
902[1282] תוס'
903עירובין קא, א ד"ה וכן (ומה שאנו מסדרין ככר מכאן וככר מכאן וככר על גביהם,
904או בספר, ליכא איסורא אלא כשצריך לאויר שתחתיהם). רשב"א ביצה לג, א ד"ה
905וכן ביעתא (ואמרו בתוספות, דאפילו בכי הא לא אמרו, אלא כשצריך לאויר של מטה, אבל
906במה שאין צריך לאויר, לא, ועל כן כתבו שמותר להניח ספר מכאן וספר מכאן וספר על
907גביהם, לפי שאין צורך לאויר שתחתיהם), ור"ן שם (יח, א) ד"ה האי (ואמרו
908בתוספ[ות] דלא מיתסר אלא בצריך לאויר שלמטה כעין קדרה, אבל כל שאינו צריך לאויר
909שתחתיו לא, ולפיכך אמרו שמותר להניח ספר מכאן וספר מכאן ואחד על גביהן, כיון שאינו
910צריך לאויר שתחתיו). טור ושו"ע ס"ז (מותר להניח ספר אחד מכאן ואחד מכאן
911ואחד על גביהן), ורמ"א שם (הואיל ואין צריך לאויר שתחתיהן).
912וכן הוא לקמן סי' תקב ס"ו (אבל
913אם אין צריך לאויר שביניהם, אינו דומה כלל לעשיית אהל, ומותר לסדר העליונה על גבי
914התחתונה. ולכן מותר לסדר דף השלחן על גבי רגליו, אף על פי שיש להן דפנות מגיעות
915לארץ מארבע רוחות, כיון שאין צריך לאויר שביניהן ועיין בסימן שט"ו). וראה גם
916לעיל (הערה 1268).
917[1283]
918ט"ז סק"ה (צריך לומר דהכי נמי צריך לאויר שביניהם, והיינו שלא יתעפשו אילו
919לא היה אויר ביניהם).
920[1284] כדלעיל
921(הערה 1275).
922[1285]
923רשב"א קלח, א ד"ה אבל מטה (מה שאין כן במטה, שמשתמשין בה באויר שתחתיה
924בנתינת סנדלין וכיוצא בהן). הובא ב"י ד"ה ופירשו. ט"ז ס"ק ד (לפעמים
925יש צריך באויר שתחתיו, כגון בתחת המטה לענין נתינת סנדלין).
926[1286]
927ט"ז שם (אם יש ד' דפנות מלמטה, אז ודאי ראוי להשתמש שם בכל מילי, דהוא כמו
928תיבה, ויכול להניח ולהצניע שם מה שירצה).
929[1287] אביי
930קלח, א (מטה (שלנו המחוברת ועומדת, אם היתה זקופה או מוטה על צדיה, מותר לנטותה
931לישבה על רגליה, ואע"ג דהשתא עביד אהל, שרי, דלא מידי עביד אלא ליתובא בעלמא,
932רש"י), וכסא טרסקל (ומקפלין אותו וכשמסלקין אותו סומכין אותו לכותל וכשרוצה
933לישב עליו נוטהו ויושב על ד' רגלים, רש"י), ואסלא (עשוי כעין כסא טרסקל, אבל
934עור הפרוש עליו נקוב לבית הכסא, רש"י), מותר לנטותו לכתחילה (דהא עביד וקאי,
935רש"י). ותוס' שם ריש ד"ה כסא טרסקל (יש בהן עור, וכשרוצה לישב עליו נוטה
936העור ויושב על ד' רגלים, כדפירש בקונטרס). טור ושו"ע ס"ה (כסא העשוי
937פרקים, וכשרוצים לישב עליו פותחין אותו והעור נפתח, וכשמסירים אותו סוגרים אותו
938והעור נכפל, מותר לפתחו לכתחלה). מ"א ס"ק ח (דלאו מידי עביד אלא ליתובי
939בעלמא (רש"י)).
940*
941וכל זה הוא בכסא מתקפל שיש לו מחיצות,
942שאין איסורו אלא מפני ש"דומה לאהל", כדלעיל ס"ט (כל
943גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל שיאהיל על מה שתחתיו, אלא כדי להשתמש בו איזה
944תשמיש בגופו ... אם מעמיד גם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה דומה לאהל, ואסור
945לעשותו כדרכו).
946משא"כ מטריה שמתכוין בה לעשיית אהל
947למחסה מן הגשמים, אסור לפתחה אף שהיא עשויה כבר מבעוד יום, אלא שפותחה בשבת.
948ואפילו באופן שיש מקום להתיר, פשט איסורא. ראה שמירת שבת כהלכתה פכ"ד
949סט"ו, ובנסמן בהערות שם.
950ולענין גגון עגלת תינוקות, וסוכך
951למרפסת, שנפתחים ונסגרים, ראה לעיל (הערה 1225).
952[1288]
953מ"א שם (ומהאי טעמא שרי להעמיד החופה ולסלקה, והוא הדין הדף שקבוע בכותל שבבית
954הכנסת שמניחין עליו ספרים). ונתבאר בנודע ביהודה תנינא סי' ל ד"ה ועוד קשה (מה
955שהתיר המג"א שם להעמיד החופה, לכאורה יש לדחות דהחופה צריך לאויר שתחתיה
956ועביד אוהל. ולכן נראה דסבר המג"א, כיון שאין החופה נעשית להגן מפני שמש או
957גשם, רק לכבוד חתן וכלה, גם כן לא נקרא אוהל).
958ופשוט שלא מדובר כאן בחופה
959של נישואין, שהרי אסור לערוך חופה בשבת, כדלקמן סי' שלט ס"ה (ולא כונסין אשה
960לחופה אפילו קידשה מבעוד יום, מפני שעל ידי כך קונה אותה ליורשה ואסור לקנות קנין
961בשבת). אלא מדובר כאן בחופה שמעמידים לכבוד התורה, או לכבוד העולה לתורה
962וכיו"ב. והתירו כיון שאינו כדי להגן עליו מפני השמש או מפני
963הגשם.
964ולענין מטריה, מובן שאין להתיר מטעם
965זה, שהרי הוא עשוי להגן על האדם מפני הגשם והשמש, ונתבאר בתהלה לדוד ס"ק
966טז (לענין פתיחת הפריסא"ל בשבת, כבר פשוט איסורא במדינותינו).
967[1289]
968משנה קלז, ב (רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת ביום טוב (שמסננין בה שמרי יין,
969ומותח פיה לכל צד בעגול, ונעשה כאהל על חלל הכלי ... בשבת מיתלא לכתחילה לא , רש"י) ... וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב).
970טור ושו"ע ס"ט (משמרת שתולין אותה לתת בה שמרים לסננן, ומותחין פיה לכל
971צד, חשוב עשיית אהל ואסור לנטותה). ט"ז ס"ק ט (ואסור לנטותו, כי הוא אהל
972על חלל הכלי).
973וקיי"ל כחכמים שאף ביום טוב
974אסור, כדלקמן סי' תקי ס"ט (אסור לתלות את המשמרת לכתחלה ביום טוב).
975[1290]
976אבל בשבת אסור ליתן שמרים במשמרת משום בורר, כדלקמן סי' שיט סי"ב (המשמר
977שמרים, דהיינו המסנן במשמרת, הרי זה תולדת בורר אוכל מתוך הפסולת).
978[1291]
979מ"א סקי"א (ואף על גב דבעלמא מותר לעשות אהל עראי בלא מחיצות, הכא אסור).
980והיינו כדלעיל ס"ט (כל גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל
981שיאהיל על מה שתחתיו, אלא כדי להשתמש בו איזה תשמיש בגופו ... אין בכך כלום, כיון
982שאינו מתכוין לעשיית אהל. ומכל מקום אם מעמיד גם מחיצות עראי תחת
983גג זה, הרי זה דומה לאהל, ואסור לעשותו). והרי כאן אינו מתכוין
984לאהל, ואינו מעמיד מחיצות תחתיו, ומותר מעיקר הדין.
985ואף שהובא לעיל מרש"י
986"ונעשה כאהל על חלל הכלי", וכן כתב הט"ז ס"ק ט "כי הוא
987אהל על חלל הכלי". וכן הוא בפרישה ס"ק ו, ובאליה רבה ס"ק י.
988מכל מקום מפרש כאן כפירוש המ"א
989שם (אהל עראי בלא מחיצות), ולא אסרו אלא משום "זלזול שבת" (ראה לקמן
990הערה 1296).
991[1292]
992אביי קלח, רע"א (מדרבנן היא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול).
993[1293] שטעם
994איסור עובדין דחול הוא משום זלזול שבת, כדלעיל סי' שיד סט"ז (והערה 1164).
995[1294] רבה בר רב הונא קלט, ב (מערים אדם על
996המשמרת ביום טוב לתלות בה רמונים (לרבנן דאמרי אין תולין את המשמרת ביום טוב,
997ואוקימנא דטעמא לאו משום אהל, אלא משום עובדא דחול, מערים ותולה אותה לצורך רמונים,
998דלאו עובדין דחול נינהו, רש"י), ותולה בה שמרים).
999וכן נפסק לקמן סי' תקי ס"י (ומותר
1000להערים לתלות המשמרת כדי להניח בתוכה פירות, ואחר כך נותן בה שמרים לסננן לצורך
1001יום טוב).
1002ומה שאמרו הלכה זו ביום טוב דוקא, היינו
1003כיון שבשבת אסור לשמר, ואין הערמה זו מועלת.
1004[1295]
1005כדלקמן סי' שיט סי"ג (יין או מים שהם צלולים מותר לסננן במשמרת כדי שיהיו
1006צלולין יותר). ואם כן דינו כמו פירות, שמותר לתלותה ולמותחה כדי לסנן בה יין ומים
1007צלולים.
1008וכמבואר במ"א סוס"י שיט (ליתן
1009בה דבר אחר ... משמע דאין איסור בזה ... וכן משמע לעיל סעיף י). ופירשו בפרי מגדים
1010שם (ובסעיף י' סתם יין ומים צלולים שרי, משמע אפילו לתלות המשמרת בשבת שרי), ובלבושי
1011שרד שם (משמע סעיף יו"ד דצלולים מותר לסנן במשמרת, ולא התנה דדוקא אם היתה
1012תלוייה מערב שבת, אלא ודאי דמותר לתלותה לצורך צלולים, דהוי כמו ליתן בה דבר אחר,
1013כיון דאין בצלולים משום שימור).
1014[1296] אביי קלז, סע"ב (אלא
1015מעתה תלא כוזא בסיכתא (תלה כלי קטן במגוד, רש"י) הכי נמי דמיחייב, אלא אמר
1016אביי מדרבנן היא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול). תוס' שם (אף על גב דתלא כוזא
1017בסיכתא אפילו איסור דרבנן ליכא. במילי דרבנן שייך שפיר לחלק). רמב"ם
1018פכ"א הי"ז (אסור לתלות את המשמרת כדרך שהוא עושה בחול, שמא יבא לשמר),
1019הרי שלא אסרו אלא במקום שיש חשש שישמר במשמרת באיסור. ופירש יותר בתשובותיו (בלאו)
1020סי' שו (תליית הכוז והמצנפת וכיוצא בהן מותר, ולא אסרוהו חכמים, שאין שם דבר לחוש
1021שמא יעשה). הובא במ"א ס"ק יא (שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, שלא יבא
1022לשמר, אבל מותר לתלות כד בכותל (תשובת רמב"ם באגרת)).
1023[וכנראה גרס המ"א ברמב"ם
1024פכ"א שם (שמא יבא לשמור), ולכן כתב על זה המ"א בסוס"י שיט (כתב
1025הרמב"ם פכ"א אסור לתלות המשמרת כדרך שהוא עושה בחול שמא יבא לשמור
1026עכ"ל. משמע אפילו ליתן בה דבר אחר אסור לתלותה. ופשט הגמרא והפוסקים משמע
1027דאין איסור בזה)].
1028*
1029אמנם נתבאר לעיל בתחלת הסעיף "חשוב
1030עשיית אהל", והיינו שהאיסור אינו רק מטעם החשש שישמר בה השמרים, ועובדין
1031דחול, אלא גם מטעם ש"חשוב עשיית אהל". וביאר בתהלה לדוד ס"ק יג
1032(ועיין בהרב ז"ל, דכפי הנראה ארכבי אתרי רכשי, דהא דאסור במשמרת עשיית גג ...
1033היינו דכיון שיש בה שמרים הוי כעובדין דחול). וראה כנישתא דבי רב. לעיל (הערה 1291).
1034[1297] סיכום פרטי ההלכה של אהל
1035קבוע ואהל עראי, שיתבארו בסעיפים שלפנינו, ולעיל ס"א-ב:
1036(א)
1037גג רחב טפח שעשוי להתקיים, חייב משום בונה, והמפרקו חייב משום סותר (סט"ו).
1038(ב)
1039אינו עשוי להתקיים, הוא אהל עראי שאסרוהו חכמים (ס"א).
1040(ג)
1041הי' אהל טפח מבעוד יום, מותר להוסיף עליו אהל עראי (ס"ב).
1042(ד)
1043כל מקום שמותר לפורסה, או להוסיף, מותר גם לפורקה, או לפרוק ההוספה (סט"ז).
1044(ה)
1045פחות מרוחב טפח אינו נקרא אהל (ס"ב), ולא אסרוהו חכמים (שא, מח).
1046(ו)
1047אהל משופע, שיש ברחב כולו טפח ואין בראשו טפח, אף בעומד להתקיים דינו כאהל עראי
1048(סט"ו).
1049(ז)
1050היו בקצוותיה חוטים כרוכים על המוט, מותר למשכם ולפורסה, ודינה כמוסיף על אהל עראי
1051(סט"ז).
1052(ח)
1053יש לה גג טפח והוסיפו אהל משופע, דינו כמוסיף אהל קבע, ואין חוטים מועילים
1054(סי"ז).
1055(ט)
1056כילת חתנים שמתוקנת לכך, מותר לפורסה, אם אין בראשה טפח (סי"ח).
1057(י)
1058כילה שאין בראשה טפח, אבל היא משולשלת טפח למטה מהמטה, נחשבת כאהל (סי"ח).
1059[1298]
1060רש"י סוכה יט, ב ד"ה בכילת חתנים (לפי שאין לה גג טפח שוה, לא חשיב אהל).
1061והיינו שאף אם בכל אורך האהל המשופע
1062יש רוחב טפח, אינו נחשב אהל כיון שאין גגה "רחב טפח ביושר".
1063[1299]
1064רש"י עירובין קב, סוע"א (שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח ... אבל הרחיבה
1065עד טפח בתוך שלשה לגגה, כאילו גגה טפח דמי). מ"א סי' תרלא סק"ט (ונראה
1066לי אם יש בפחות מג' סמוך לגגה רחב טפח שרי, כמ"ש סי' שט"ו סי"א,
1067דלבוד דאורייתא הוא).
1068וכן הוא לקמן סי"ז (במה
1069דברים אמורים כשאין לה גג טפח, ולא בפחות משלשה סמוך לראשה רוחב טפח, אבל אם יש לה
1070גג טפח או בפחות משלשה סמוך לראשה רוחב טפח, שזהו אהל קבוע), וסי"ח (שאין
1071בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח).
1072והיינו אף שהלבוד כאן
1073הוא לחומרא (כדלקמן בסמוך "והנוטה אותו בשבת חייב"). וראה לעיל (הערה 1279).
1074[1300] ברייתא
1075קלח, א (טלית כפולה לא יעשה, ואם עשה פטור אבל אסור), ובגמרא שם רע"ב (לא
1076אמרן אלא שאין בגגה טפח ... לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגגה טפח), וכפירוש
1077הרי"ף נו, ב (ואין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח, ולפיכך אינו אהל
1078קבע אלא אהל עראי הוא, ומפני שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח, לפיכך
1079פטור אבל אסור), ופירש הר"ן שם (ומדבריו אתה למד שהוא סובר שכל אהל ככילה
1080וכיוצא בה, כל שיש בגגה טפח, או בפחות מג' טפחים סמוך לגגו טפח, אהל קבוע הוי
1081וחייב חטאת, וכשאין בגגו טפח ואין בפחות מג' סמוך לגג טפח, אהל עראי הוי, ופטור
1082אבל אסור).
1083ומפרש רבינו שיש בזה ב' פרטים:
1084(א) כל מקום שאין בגגו טפח, ותולה
1085עליו אהל המשופע, אינו חשוב אלא כאהל עראי. ולכן אף "אם הוא עשוי
1086להתקיים", ואף אם יש ברוחב כל האהל המשופע טפח, מכל מקום כיון שאין בראשו טפח
1087אינו אסור אלא מדברי סופרים, ומועילים בו החוטים להתיר, כדלקמן סט"ז.
1088(ב) כל מקום שיש בגגו טפח, ומוסיף
1089עליו אהל המשופע, הרי הוא חשוב כמוסיף על אהל קבע שאסור, ואף אם אהל זה "אינו
1090עשוי לקיום כלל", ולכן אין החוטים מועילים בו, כדלקמן סי"ז.
1091[1301] כדלעיל
1092סוף ס"א (גזרה משום אהל קבע, שהוא תולדת בונה), ושם נסמן (הערה 1221).
1093[1302] ביצה
1094ל, רע"ב (אין נוטלין עצים מן הסוכה ... דקא סתר אהלא), ושם לא, ב (והא קא סתר
1095אהלא). רמב"ם פ"י הט"ו (הסותר אהל קבוע ... הרי זה תולדת סותר
1096וחייב), וכנסמן לקמן (הערה 1308).
1097וכן הוא לקמן סט"ז (שכל
1098אהל שמותר לנטותו ואין בו משום בנין, אין בו גם כן משום סתירה ומותר לפרקו),
1099וסי"ט (והוא הדין שאסור ליטול הכיסוי ... משום שדומה לסותר אהל).
1100לעיל סי' שיג סוף סי"ט (וכל המפרק ... חייב משום סותר, כמו
1101הסותר בנין גמור).
1102ומיירי שסותר על מנת לבנות, כדלעיל
1103סי' רעח ס"ב (הסותר בנין על מנת לחזור ולבנותו).
1104[1303] אפילו "אם הוא עשוי
1105להתקיים" (כדלעיל הערה 1300).
1106[1304] ברייתא
1107שם (פטור אבל אסור). רי"ף שם (לפיכך פטור אבל אסור). ר"ן שם (אהל עראי
1108הוי, ופטור אבל אסור). רמב"ם פכ"ב הכ"ט (והעושה אותו לכתחלה בשבת
1109פטור). מ"מ שם (פטור אבל אסור). שו"ע ס"ח (והעושה אותו לכתחלה בשבת
1110פטור). מ"א סק"י (אבל אסור (הר"ן ומ"מ) לדעת הרי"ף
1111והרמב"ם).
1112כי אף שאין בראש
1113"אהל משופע" זה טפח, יש ברוחב כולו טפח, ולכן אסור מדברי סופרים.
1114משא"כ אם אין ברחבו טפח, נתבאר
1115לעיל סי' שא סמ"ח (כובע גדול שמשימין על הראש ... שהוא מתכוין בלבישתו שיאהיל
1116עליו להגין מאיזה דבר, אסור ללובשו בשבת, אפילו בתוך הבית, משום איסור עשיית אוהל,
1117אם הוא מתפשט להלן מראשו טפח על טפח). אבל אם אינו מתפשט טפח, מותר.
1118וראה כנישתא דבי רב. שבת כהלכה פ"ל הערה י.
1119[1305] שאף
1120שאינו אסור מהתורה מב' טעמים: (א) שאינו עשוי לקיום כלל. (ב) שאין בו גג טפח. מכל
1121מקום אסור מדברי סופרים.
1122[1306] ברייתא
1123שם (טלית כפולה, לא יעשה, ואם עשה פטור אבל אסור), וכפירוש רבינו חננאל שם (פירוש,
1124אדם שקפל טלית וקשרה בין ב' כתלים, והדביק קצוות הטלית בארץ, ונכנס לישן תחתיה
1125בגגה כאמצע, ושופעת ויורדת למטה בארץ כמלוא קומת אדם ברוחב, אהל עראי הוא. ומפני
1126שאין בגגה טפח ולא בפחות משלשה, לפיכך פטור אבל אסור), והרי"ף נו, ב (פירוש
1127כגון טלית כפולה שקושרה בין שני כתלים, והיא משולשלת ומגעת לארץ, ונכנס בין שני
1128קצותיה וישן תחתיה בצל, ואין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח). והיינו
1129שפירשו, דהא דאמרינן בגמרא שם רע"ב (לא אמרן אלא שאין בגגה טפח ... לא אמרן
1130אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגגה טפח), קאי גם על הלכה זו של טלית כפולה.
1131[1307] ברייתא
1132שם (היה כרוך עליה (מבעוד יום, רש"י) חוט או משיחה (ונתנה על הנס שעל הקנוף
1133כשהיא מכופלת וכרך עליה חוט למשכה בו לפורסה לכאן ולכאן, רש"י), מותר לנטותה
1134לכתחילה (למושכה בו בשבת, דמוסיף על אהל עראי הוא ואינו כעושה לכתחילה,
1135רש"י)). פירוש הב' בתוס' שם ד"ה כרך עליה (כריכת חוט או משיחה מועלת בלא
1136שייר בה טפח). רי"ף נו, ב (ואם היו עליו חוטין מאתמול, ונטה אותם היום, מותר).
1137רא"ש פ"כ ס"ב (והא דאמרינן כרך עליה חוט או משיחה מותר, איירי
1138אפילו לא היתה פרוסה טפח, אלא כולה כרוכה, דכריכת חוט או משיכה חשיב כאלו היתה
1139פרוסה טפח). שו"ע ס"י (טלית כפולה (שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך
1140לגגה טפח, מ"א) שהיו עליה חוטין שהיתה תלויה בהם (פירוש שתולה אותו על המוט
1141מקופל, מ"א) מערב שבת, מותר לנטותה (פירוש שעל ידי החוטין מושך אותה, והוי
1142כמוסיף על אהל עראי, ט"ז)).
1143וכבר נתבאר לעיל סט"ו (והערה
11441300), דמיירי הכא הן באינו עשוי להתקיים והן בעשוי להתקיים,
1145שבכל אופן מועילים החוטים התלוים להתירה, כל זמן שאין בראשה טפח.
1146[1308] גמרא
1147שם (אמר רב יוסף חזינא להו לכילי דבי רב הונא דמאורתא נגידו ומצפרא חביטא רמיא),
1148ופרש"י (בלילי שבת ראיתים פרוסות, ולבקר ראיתים מושלכים לארץ, אלמא מותר
1149לפורקה, והכי נמי מותר לנטותה). רמב"ם פכ"ב הכ"ט (טלית כפולה שהיו
1150עליה חוטין שהיא תלויה בהן מערב שבת, מותר לנטותה, ומותר לפרקה). שו"ע שם
1151(ומותר לפרקה). מ"א ס"ק יד (דכללא הוא, דכל שמותר לנטותו דלא הוה אוהל,
1152מותר גם כן לפורקו, וכן כתב רש"י שם בהדיא גבי כילי דבי רב הונא).
1153[1309] גמרא
1154שם רע"ב (לא אמרן אלא שאין בגגה טפח ... לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך
1155לגגה טפח), וכפירוש ר"ח ורי"ף (שהובא לעיל הערה 1306), דקאי גם על הלכה של טלית כפולה, שאם יש בה טפח, לא
1156מהני חוטין.
1157מ"א סקי"ב (שאין בגגה טפח
1158ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח (ב"י ומ"מ) ... אבל אי איכא בו טפח לא מהני
1159חוטין).
1160ואף שהרמב"ם שם כתב בסתם (טלית
1161כפולה שהיו עליה חוטין שהיא תלויה בהן מערב שבת, מותר לנטותה), וכן הוא בשו"ע
1162ס"י. והי' אפשר לפרש בדבריהם דמיירי אף אי איכא טפח, כדעת הרא"ש שחלק על
1163הרי"ף בפ"כ ס"ב (ואין דבריו נראין בזה כלל, אלא מיירי שיש בגגה טפח).
1164מכל מקום הביא המ"מ על דברי
1165הרמב"ם שם, את דברי הרי"ף הנ"ל, דמיירי שאין בגגה טפח. וכן
1166בב"י מביא את דברי הרא"ש הנ"ל, ומסיק (ולפי דברי הרי"ף בטלית
1167כפולה נראה, דדוקא כשאין בגגה טפח הוא דפטור אבל אסור, אבל יש בגגה טפח אהל קבע
1168הוי). ומדבריהם למד המ"א שגם הרמב"ם והשו"ע סבירא להו כדעת
1169הרי"ף, דאי איכא בו טפח לא מהני חוטין.
1170ומיירי כשהטפח בגגה הוא קבוע, בין
1171אם הוספת הטלית הכפולה עשויה להתקיים, ובין אם אינה עשויה להתקיים, כדלקמן בסמוך.
1172[1310] כדלעיל
1173(הערה 1300), שהרי"ף מיירי הן כשתולה טלית כפולה העשוי
1174להתקיים, והן באינו עשוי להתקיים, שאם יש בגגו טפח, דין
1175שניהם כאהל קבע, שנתבאר לעיל ס"ו (ואפילו להוסיף עליה תוספת קבוע אסור בכל
1176ענין), ושם נסמן (הערה 1253).
1177ואסרוהו חכמים אף שהוספה זו אינה
1178עשויה להתקיים, ואף שיש בקצוותיה חוטין תלויין, "כיון
1179שהיא נטויה כדרך נטיית אהל קבוע ... שמא ימלך עליה שתהא קבועה כך כמו שהיא נטויה".
1180[1311]
1181ס"ב (אם היתה המחצלת פרוסה מבעוד יום כדי טפח, שזהו שיעור להיות נקרא
1182אהל, מותר לפורסה כולה למחר ולהוסיף עוד מחצלאות, שהכל אינו אלא תוספת לאהל טפח
1183העשוי מאתמול), וס"ח (עצים שתוקעים ראשם האחד בדופן הספינה, וכופפין ראשם
1184השני בעיגול עד דופן השני, ופורסים עליהם מחצלאות להגן מן החמה או מן הגשמים, אם
1185יש ברוחב העצים טפח, אפילו באחד מהם, מותר לפרוס עליהם מחצלאות בשבת, שאינו אלא
1186מוסיף על אהל עראי העשוי מבעוד יום).
1187[1312] גמרא
1188קלח, רע"ב (אמר שמואל משום רבי חייא, כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה.
1189אמר רב ששת בריה דרב אידי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח, אבל יש בגגה טפח אסורה. וכי
1190אין בגגה טפח נמי לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגגה טפח, אבל יש בפחות משלשה
1191סמוך לגגה טפח, אסור). רמב"ם פכ"ב ה"ל (כילת חתנים שאין בגגה טפח
1192ואין בפחות משלשה סמוך לגגה רוחב טפח, הואיל שהיא מתוקנת לכך מותר לנטותה ומותר
1193לפרקה). ר"ן (נו, ב) ד"ה כילת (כילת חתנים דוקא הוא שמותר לפרקה, לפי
1194שהיא מתוקנת לכך, אבל שאר כילות לא, אלא אם כן כרך עליהן חוט או משיחה). שו"ע
1195סי"א (כילת חתנים שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה רוחב טפח, הואיל
1196שהיא מתוקנת לכך, מותר לנטותה ומותר לפורקה).
1197והיינו שמה שהיא מתוקנת לכך, דינה
1198כמו כרך עליהן חוט משיחה, וכדלעיל סט"ז.
1199[1313] גמרא
1200שם (ולא אמרן אלא דלא נחית מפוריא טפח, אבל נחית מפוריא טפח, אסור). רמב"ם שם
1201(והוא שלא תהא משולשלת מעל המטה טפח). שו"ע שם (והוא שלא תהא משולשלת מעל
1202המטה טפח).
1203[1314]
1204רשב"א שם ד"ה לא (דכיון שהכילה פרוסה לצל, הויא לה מטה כעשיית גג באמצע
1205כילה. אבל מטה דידן, אף על גב דנחתי סדינין מפוריא טפח, לית לן בה, דכיון דפריסת
1206סדינין על גבי מטה אין בה משום אהל, לית לן בה. וכן כתב מורי הרב ז"ל). הובא במ"מ
1207שם, ובר"ן שם ד"ה ודאמרינן (לפי שהכילה פרוסה לצל. אבל מטה דידן, אף על
1208גב דנחתי סדינין מפוריא טפח, כיון דבפריסת סדינין על גבי מטה ליכא משום אהל, לית
1209לן בה. וכן כתב ה"ר יונה והרשב"א ז"ל). מ"א סקי"ז (כיון
1210שהכילה פרוסה לצל, הוי לה מטה העשויה כעין גג באמצע כילה. אבל מטה דידן שאין כילה
1211עליה, אף על גב דנחתו סדינים מפוריא טפח, לית לן בה (מ"מ ר"ן רשב"א).
1212לבוש סי"א (דההיא טפח נעשית קיר לאהל, והמטה נעשית לו גג. אבל מטות דידן, אף
1213על גב דנחתי סדינים מפוריא טפח, כיון דבפריסת סדינים על המטה ליכא כלל משום אהל,
1214ואין כאן אלא מחיצה לבדה, לית לן בה. ולא דמי לכילה, שאע"ג שאין למעלה טפח, מכל
1215מקום דמי לאהל ואסור).
1216והיינו שהכילה אינה חשובה אהל, שהרי
1217אין בה גג טפח. והמטה אינה חשובה אהל, שהרי אינה פרוסה לצל. אמנם בצירוף שניהם, יש
1218אהל לצל (בכילה), ויש יותר מטפח (במטה), וביחד נעשים גג לקיר טפח שסביב המטה.
1219[1315]
1220ב"ח סוף הסימן (ומה שנוהגים לפרוס מפה על השולחן והמפה תלויה בכל הד' צדדין יותר
1221מטפח, היינו כיון דמה שפורסין על השולחן לית ביה משום אהל, אם כן אין לחוש כלל על
1222מה שתלוי בכל צד. וכיוצא בזה כתב הר"ן והרב המגיד, דאין לחוש על סדינים דנחתי
1223מפוריא טפח). ט"ז סק"ז (מזה הטעם נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצות המפה
1224תלויות למטה מן השלחן מכל צד, דאין בזה משום אהל, כיון דאין צריך לאויר שתחת השלחן.
1225ועוד, כיון שמה שמונח על השלחן אין בו אוהל, מותר גם היוצא ממנו, וכמ"ש בסמוך
1226לענין סדין היוצא חוץ למטה. וטעם זה כתב מו"ח ז"ל).
1227[1316] רב
1228קלט, ב (האי פרונקא (בגד ששוטחין על גיגית יין לכסותה, רש"י), אפלגיה דכובא
1229שרי (דלאו אוהלא הוי, רש"י), אכוליה כובא אסור). רמב"ם פכ"ב
1230הל"ג (בגד שמכסה בו פי החבית, לא יכסה בו את כולה, מפני שנעשה אהל, אבל מכסה
1231הוא מקצת פיה). טור ושו"ע סי"ג (בגד ששוטחין על פי החבית לכסות, לא
1232ישטחנו על פני כולו, משום אהל, אלא יניח קצת ממנו מגולה).
1233ומה שכותב כאן "על פי
1234החבית", הוא כדעת הרמב"ם שכתב כן. ואילו דעת רש"י שכתב "על
1235גיגית", יתבאר לקמן סעיף הבא.
1236[1317]
1237רשב"א שם (ולדברי רש"י ז"ל נצטרך לפרש שלא יהא הכובא מלאה, שאם כן
1238אין כאן אהל, אלא בשחסר טפח דהוי אהל). ודעת הרשב"א עצמו (שאין זה משום איסור
1239אהל), יתבאר לקמן סוף הסעיף הבא.
1240ר"ן נז, ב (משום אהל, כך פירש"י, וכן
1241כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מהלכות שבת. ולפי זה נצטרך לומר דבשאין
1242הכובא מליאה עסקינן, שאם לא כן אין כאן אהל, אלא בשחסר טפח עסקינן, דאית ביה משום
1243אהל). שו"ע שם (והני מילי כשהכובא חסרה טפח, אבל אם אינה חסרה טפח, מותר,
1244דאין כאן אהל). ט"ז ס"ק יא (ומשום הכי צריך שתהיה חסרה טפח, שאז יש חלל
1245טפח, ושייך עליו לשון אהל).
1246[1318] סוכה
1247טז, א (יש שם חלל טפח), ופרש"י (חלל טפח אהל הוא).
1248והיינו שיהי' בו טפח על טפח וחלל
1249טפח, כנסמן לעיל (הערה 1222).
1250[1319]
1251סי"ד (כירה ... ונטל הקדרה מעליה ... מותר לו להחזירו).
1252[1320] תוס' ביצה לב, ב ד"ה
1253מלמטה (ותימה, דאמר בשבת (לו, ב) מחזירין קדרה על גבי כירה ... ויש לומר דכל הנך
1254אינן אסורין אלא היכא שמתקן האהל והמחיצות, אבל אם עשה האהל בלא מחיצות שרי, והתם
1255גבי כירה המחיצות היו עשויות מתחלה). מ"א
1256סקכ"א (ואע"ג דשרי לחזור הקדירה על גבי כירה בשבת, ולא חיישינן משום
1257אוהל, הואיל והמחיצות כבר עשויות).
1258[1321]
1259סעיף ט (כל גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל שיאהיל על מה שתחתיו
1260... אין בכך כלום, כיון שאינו מתכוין לעשיית אהל. ומכל מקום אם מעמיד
1261גם מחיצות עראי תחת גג זה, הרי זה דומה לאהל). ומפרש
1262כאן, דהיינו שהעמיד המחיצות בשבת. וראה לעיל (הערה 1273).
1263[1322] ואף שגם הבגד ששוטח על
1264הכלי הוא כדי להגן על המשקים שבפנים, שלא יפול עליהם פסולת. מכל מקום אין זה נקרא
1265"מתכוין בו לאהל, אלא לכיסוי בעלמא".
1266והחילוקים בינם נתבארו בבדי השולחן סי'
1267קכ ס"ק יב (דאהל גמור לא מקרי אלא כשמגין על בעלי חיים ... אבל בשאר דברים לא
1268מקרי אהל, רק כיסוי בעלמא), וברביד השלחן אות יט ד"ה ולענ"ד נראה
1269("בכיסוי" המטרה הוא "לכסות הדבר", ואין המטרה לעשות שם
1270"חלל").
1271וראה גם לעיל סי"ג (והערה 1288), שלא כל מה שמכסה על מה שתחתיו נקרא אהל.
1272[1323]
1273תוס' שם ד"ה מלמטה (תימה דאמר בשבת (קלט, ב) האי פרוונקא [אכולי] דכובא אסירא,
1274והתם המחיצות היו עשויות כבר. ויש לומר דשאני התם הואיל ורחב הכובא יותר מדאי נעשה
1275כאהל). ר"ן שם (והקשו בתוס' וכי בכסוי כלים יש בו משום אהל. ותירצו דשאני
1276כובא שהוא רחב הרבה). מ"א סקכ"א (ואע"ג ... המחיצות כבר עשויות. יש
1277לומר הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאוהל (ר"ן ותוס')).
1278[1324]
1279ט"ז סוף סקי"א (שצריך ליזהר שלא להמשיך כל הכסוי בשעה שפותח, דהוי סותר
1280אוהל, וכן בשעה שמחזירו עושה אהל).
1281[1325]
1282סעיף יד (נוטל כל המגופה ... שהמגופה אינה חשובה חיבור להחבית אף כשהיא נתונה על
1283פיה אלא הוא דבר בפני עצמו ... ואף שפיה סתום במגופה אין זו סתימה גמורה הואיל
1284ואין המגופה חשובה חיבור לחבית).
1285[1326] שאם הסיר רחב, מותר להסיר
1286ולהחזיר אליו את הכיסוי שלו, אבל לא לשטוח עליו בגד לכיסוי, אם יש בו חלל טפח.
1287[1327] רש"י
1288ור"ן שם (בגד ששוטחין על גיגית יין לכסותה). לבוש סי"ג (בגד ששוטחין על
1289פי הגיגית לכסותו).
1290וראה כנישתא דבי רב.
1291[1328]
1292אליה רבה סוף סקי"ד (ושיירי כנסת הגדולה (הגהות ב"י אות ג) כתב, האידנא
1293נוהגין לכסות גיגית וחביות, דסמכינן על פוסקים דאין אהל בלא מחיצות, ועוד, דלא
1294מטלטלן ממקום למקום, והנח להם לישראל אם אינם נביאים [הם בני נביאים] ע"כ.
1295ולענ"ד אין להקל כלל בגיגית יין). והיינו שאין למחות בהמקילים בחבית, אבל אין
1296להקל כלל בגיגית.
1297[1329]
1298רשב"א שם (ויותר נראה דברי הראב"ד ז"ל שפירש משום משמר, ואכולה
1299כובא אסור משום דמיחזי כמשמרת שכן דרכו בחול, אבל פלגא דכובא שרי, דלאו היינו
1300אורחיה). מ"מ שם (והוא ז"ל הכריע שאין בכסוי כלים משום אהל, ולא אסרינן
1301כאן אכולא כובא אלא משום דמיחזי כמשמרת, שכן דרכו בחול, ואפלגא דכובא שרי דלאו הכי
1302אורחיה. וכן פירש הראב"ד ז"ל, עד כאן דבריו).