Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשיא דין מת בשבת ושאר טלטול מן הצד
ובו ט"ו סעיפים:
אופני היתר טלטול מת בשבת
א אע"פ שהמת הוא מוקצה ואסור בטלטול, אעפ"כ אם הוא
ובו ט"ו סעיפים:
אופני היתר טלטול מת בשבת
א אע"פ שהמת הוא מוקצה ואסור בטלטול, אעפ"כ אם הוא
במוטל במקום שירא עליו מפני הדליקה, מותר לטלטלו כדי להצילו, שהתירו חכמים איסור טלטול, כדי שלא יבא לידי איסור חמור
גלכבות את הדליקה, מפני שהוא בהול על מתו שלא ישרף.
דומכל מקום כל מה
השאפשר לו לעשות יותר בהיתר צריך הוא לעשות, דהיינו אם יש לו דבר
והמותר בטלטול שלא לצורך גופו או מקומו, כגון תינוק או ככר או שאר אוכלין, או
זכל כלי שמלאכתו להיתר, מטלטלו על ידו,
חדהיינו שמניח דבר המותר על המת, או אצלו, ומטלטל שניהם כאחד.
טואם אין לו דבר המותר
יבטלטול, אם המת מונח על
יאהמטה ויש לו עוד מטה אחרת, הופכו ממטה זו למטה זו ומזו לזו, עד שיגיענו למקום
יבהמשומר מן הדליקה, שזהו טלטול מן הצד. והמטה לא נעשית
יגבסיס למת, הואיל ואין צריך אליה, שכל עצמו אינו צריך אלא להטילו על גבי קרקע.
ידואם אין לו מטה אחרת,
טונושאו במטה זו.
טזאו אפילו אם אינו
יזמונח במטה, מטלטלו טלטול גמור בידיו להצילו מן הדליקה:
יחב ואם אי אפשר להצילו
יטכי אם על ידי הוצאה לכרמלית, יש מתירין, משום בזיון המת שלא
כישרף, שגדול כבוד הבריות שדוחה מצות לא תעשה שבתורה, שהיא לא תסור מן הדבר אשר
כאיגידו לך וגו', שבמצוה זו נצטוינו
כבלשמוע לכל דברי סופרים, ואיסור הכרמלית גם
כגכן אינו אלא מדברי סופרים.
כדואעפ"כ אם יש לו
כהדבר המותר בטלטול צריך להוציאו עמו, כדי להקל איסור הטלטול. שאף שאיסור הכרמלית
כונדחה מפני כבוד הבריות, מכל מקום איסור הטלטול, כיון שאפשר לתקנו על ידי טלטול דבר
כזהמותר, צריך לתקנו בכל מה דאפשר. ואף שמוסיף באיסור
כחהכרמלית, שמוציא עמו גם הדבר המותר בטלטול, אין בכך כלום, שאיסור הכרמלית נדחה כבר
כטלגמרי בהוצאת המת, אבל איסור הטלטול, כיון שאפשר לתקנו, אין לנו לדחותו, שמוטב
ללהרבות באיסור אחד מלדחות שני איסורים:
לאג מת המוטל בחמה וירא
לבעליו פן יסריח, אם יש לו דבר המותר בטלטול, מטלטלו על ידו מחמה לצל, ואם לאו לא יטלטלנו
לגכלל, אפילו להפכו ממטה למטה, שלא התירו טלטול מן
לדהצד, אלא כשמטלטל לצורך דבר המותר כמו שיתבאר, אבל כאן הוא מטלטל
להלצורך המת האסור בטלטול.
לוולא התירו משום כבוד
לזהמת אלא איסור הוצאה לכרמלית, שאי אפשר לתקנו כלל
לחכשצריכים לכך, אבל איסור טלטול, כיון שאפשר לתקנו על ידי שיטלטל עמו דבר המותר, לא
לטהתירוהו בשום ענין, אפילו אין לו דבר
מהמותר, אלא בדליקה בלבד התירוהו, משום שלא יבא לכבות:
מאד ואפילו אם יש לו דבר
מבהמותר, אלא שאין לו מקום שיש בו צל באותה רשות, אסור להוציאו לכרמלית על ידי דבר
מגהמותר, אם אפשר לעשות לו תקנה על ידי שיפרסו מחצלאות לצל, כמו שיתבאר.
מדאבל אם אי אפשר בכך,
מהוכן מת המונח בבית והוא קרוב להסריח ואין לו מקום קר באותה רשות לפנותו שמה, יש
מומתירין להוציאו לכרמלית על ידי דבר המותר, משום בזיון המת שלא יסריח.
מזאבל אם הסריח כבר בבית
מחורוצה להוציאו כדי לסלק ריחו מבני הבית, אם יש להם מקום אחר לצאת לשם, אין מוציאין
מטאותו, אלא מניחין אותו במקומו ויוצאים הם. ואם לאו, מותר להוציאו, שגדול כבוד
נהבריות.
נאוכן אם רוצה להוציאו
נבמשום כבודו שלא יתבזה בין החיים, מותר להוציאו אם אין להם מקום אחר לצאת לשם.
נגוכן אם הוא מוטל
נדבבזיון אחר, כגון שהיה בספינה והיו הנכרים מתאספים שם, שזהו בזיון קצת אליו, מותר
נהלהביאו דרך כרמלית לבית, על ידי דבר המותר. וכן כל כיוצא בזה:
נוה אבל להוציאו לרשות
נזהרבים גמורה אסור אפילו בדליקה. ואפילו להאומרים שהוצאת המת אינה אסורה מן התורה
נחאלא מדברי סופרים, מפני שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, כמו שנתבאר בסי' רע"ח. ולא התירוהו משום
נטכבוד הבריות, הואיל ועיקרה מן התורה, דהיינו אם היה צריך לגופה, משא"כ
סהכרמלית עיקרה מדברי סופרים:
סאו ואפילו על ידי נכרי
סבאסור ברשות הרבים, משום שגנאי הוא למת שיאמרו הבריות נתחלל עליו שבת חילול גמור,
סגאף שנעשה החילול על ידי נכרי. משא"כ הכרמלית הכל יודעין שאינה בכלל מלאכות,
סדועיקרה מדברי סופרים:
סהז לא התירו טלטול על
סוידי דבר המותר אלא במת בלבד. אבל שאר דברים האסורים בטלטול, אסור לטלטלם על ידי דבר
סזהמותר, אפילו אם אינו מטלטל לצורך דבר האסור, אלא לצורך דבר המותר. שלא התירו טלטול על
סחידי דבר אחר לצורך דבר המותר, אלא כשמטלטל ההיתר בידיו והאיסור מיטלטל עמו, אבל
סטכשמטלטל האיסור בידיו וההיתר מיטלטל עמו, לא התירו אלא במת בלבד:
עח ואפילו במת לא התירו
עאאלא משום כבודו, אבל לא לצורך כהנים
עבשישארו בבתיהם, או לצורך דבר אחר, אפילו הוא דבר מצוה.
עגאבל מותר לטלטלו על
עדידי נכרי לצורך מצוה, כגון חתונה, אפילו שלא על ידי דבר
עההמותר, שכל שבות דשבות מותר במקום מצוה.
עוואין צריך לומר שבכל
עזמקום שמותר לטלטלו על ידי דבר המותר משום כבודו, שמותר לטלטלו על ידי נכרי אפילו
עחשלא על ידי דבר המותר:
עטט וכל זה בטלטול גמור.
פאבל טלטול מן הצד, דהיינו להפכו ממטה למטה, מותר אפילו לצורך כהנים, או אם צריך
פאלמקום המת, או לדבר שהמת מונח עליו, מפני שלא אסרו טלטול מן הצד אלא כשמטלטל לצורך
פבהאיסור, דהיינו לצורך המת האסור בטלטול, אבל כאן אינו מטלטל לצורך המת אלא לצורך
פגדבר אחר המותר.
פדואם אין לו מטה אחרת,
פהמותר לטלטלו במטה זו, כיון שאי אפשר לנערה להפיל אותו מעליה לארץ, שהרי שוב לא
פויוכל לטלטלו בטלטול מן הצד, וכל שאי אפשר לנערה מותר לטלטלה כדרכה, כשאינו מטלטל
פזלצורך האיסור, כמו שנתבאר בסי' ש"ט בשוכח אבן על פי
פחהחבית:
פטי לא הצריכו להניח על
צהמת דבר המותר בטלטול, אלא במת ערום, או שהוא לבוש
צאבתכריכים שהן בטילין אצלו, ואסורים בטלטול כמוהו, אבל מת שהוא לבוש
צבבבגדו שהיה לבוש בו מחיים, אין צריך להניח עליו כלום, שבגד זה הוא מותר בטלטול,
צגשאינו בטל אצלו, מפני שעתידים להפשיטו מעליו ולהלבישו תכריכים:
צדיא מת המוטל בחמה ואין
צהלהם מקום לפנותו, או שלא רצו להזיזו
צוממקומו, מותר לעשות עליו אהל עראי על ידי הערמה לצורך החי, כיצד באים שני בני אדם
צזויושבים משני צדדיו על גבי קרקע, חם להם מלמטה מחום הקרקע שרתחו חמה, זה מביא מטתו
צחויושב עליה וזה מביא מטתו ויושב עליה, חם להם מלמעלה, זה מביא מחצלת ופורס על גביו
צטלצל וזה מביא מחצלת ופורס על גביו, זה זוקף מטתו
קומסירה משם ונשמט והולך לו, וזה זוקף ומסיר מטתו ונשמט והולך לו, ונמצאת מחיצה עשויה מאליה, שהרי
קאמחצלת זה ומחצלת זה גביהן סמוכות זו לזו, ושני קצותיהן על הקרקע משני צידי המת,
קבשהתירו לעשות אהל עראי בשביל צער החי, ולא בשביל המת.
קגולכן הצריכו שישבו
קדמתחלה עד שייחם להם מלמטה, ואז יביאו מטות לישב עליהן, אף שאין במטות צורך כלל
קהלעשיית האהל, כדי שיהא נראה שפריסת המחצלאות אינה כדי לעשות אהל על המת בחיבור
קושתיהן, אלא כדי לפרוס כל אחד על עצמו להגן מפני החמה, שהרי גם כשחם להם מלמטה הביא
קזכל אחד מטתו וישבו עליהן. ומטעם זה צריכים לזקוף ולהסיר מטתם משם, ולעמוד פריסת
קחהמחצלאות, כדי שגם בזה יהא נראה שפריסת המחצלאות לא היתה בשביל המת אלא להגן עליהם
קטמפני החמה, שהרי כשחם לו מלמטה הביא מטה וישב עליה, וכשעמד זקפה והלך לו:
קייב מותר לסוך את המת
קיאולהדיחו, ובלבד שלא יזיז בו שום אבר, שכל מוקצה כשם
קיבשאסור לטלטל כולו כך אסור לטלטל מקצתו.
קיגואפילו על ידי דבר
קידהמותר אסור לטלטלו כדי לרחצו, אלא אם כן היה
קיהמטונף בטיט וצואה עד שמאוס בעיני רואיו, שלא התירו טלטול במת על ידי דבר המותר,
קיואלא להצילו מבזיון, כגון במוטל בחמה שלא יסריח, או בזיון אחר כמו שנתבאר למעלה. ולכן
קיזצריך למחות במה שנהגו להגביה המת מעל הכרים על ידי דבר המותר, אף במקום שאין לחוש
קיחשמא יסריח.
קיטואף אם יש לחוש
קכשיסריח מחום הכרים, שומטין הכרים מתחתיו ואין מטלטלים אותו.
קכאומותר לזלף חומץ על
קכבגבי בגדים של המת, בשביל שלא יסריח למוצאי שבת ויוכלו להתעסק בטהרתו, ואין כאן
קכגמשום ליבון, שהחומץ אינו מלבן. וגזרה שמא יסחוט גם כן אין גוזרין אלא במשקה המלבן, כמו שנתבאר בסי'
קכדש"א:
קכהיג אם היה פיו נפתח
קכווהולך, קושר את הלחי בענין שלא יוסיף להפתח, אבל לא כדי שיסגר מה שנפתח או קצתו,
קכזשהרי אסור להזיז אבר.
קכחומטעם זה אין מעצימין
קכטעיניו של מת בשבת.
קלועכשיו נהגו להעצים
קלאעיניו בשבת, ולהזיז אבר שלא יתעקם, ואומרים שיש סכנה בדבר, ואין למחות בידם:
קלבכללי הלכות טלטול מוקצה מן הצד
יד זה הכלל בטלטול על ידי דבר
יד זה הכלל בטלטול על ידי דבר
קלגאחר, כל שני דברים אחד אסור לטלטלו ואחד מותר לטלטלו, והם סמוכים זה לזה או זה בזה
קלדאו זה על זה, והוא בענין שלא נעשה ההיתר בסיס לאיסור ע"ד שנתבאר בסי'
קלהש"ט, ובזמן שמטלטל אחד
קלומהם מיטלטל עמו השני, אם מטלטל האיסור בידו וההיתר מיטלטל עמו לא התירוהו בשום
קלזענין, אלא במת בלבד.
קלחואפילו אם מטלטל
קלטההיתר בידיו והאיסור מיטלטל עמו, אם הוא מתכוין בטלטול זה לצורך האיסור. אין צריך לומר אם מטלטל לצורך האיסור עצמו כדי לשמרו מאיזה
קמקלקול והפסד, או כדי להצניעו או איזה ענין אחר,
קמאאלא אפילו אם מטלטל מפני שצריך לו האיסור להשתמש בו איזה תשמיש המותר, כגון לישב
קמבאו לשכב עליו, שזהו מותר כמו
קמגשנתבאר בסי' ש"ח, או כגון נר להשתמש
קמדלאורו במקום אחר וכל כיוצא בזה,
קמההואיל ומיטלטל בשביל האיסור, אסור.
קמואבל אם אינו צריך כלל
קמזלגוף האיסור, ואינו מטלטלו על ידי ההיתר אלא בשביל דבר המותר, כגון לפנות מקומו,
קמחזהו טילטול מן הצד שהתירו חכמים, ע"ד שנתבאר
קמטבסי' ש"ט באבן שעל פי החבית
קנומעות שעל הכר.
קנאואין צריך לומר אם
קנבאינו מתכוין כלל לטלטול האיסור, שאינו צריך לו כלל, רק טלטול ההיתר בלבד, אלא שאי
קנגאפשר לו לטלטל ההיתר אלא אם כן יטלטל האיסור על ידו, כגון צנון תלוש הטמון בארץ
קנדומקצת עליו מגולין, נוטלו בהם ומוציאו, אע"פ שבנטילתו מזיז עפר ממקומו.
קנהוהוא שלא השריש, שאז
קנואין בו משום תולש, אף אם נתכוין
קנזלזריעה כשטמנו שם, כמו שנתבאר בסימן
קנחש"י. ואף אם הוסיף מחמת לחות
קנטהקרקע, אין בכך כלום, כל שלא השריש.
קסוהצנון לא נעשה בסיס להעפר שעליו, אף אם היה בדעתו שישאר מונח שם כל השבת, מפני
קסאשלא היתה כוונתו שיהא הצנון משמש להעפר, אלא שיהא העפר משמש להצנון וכן בכל כיוצא בזה.
קסבואם אין מקצת עליו
קסגמגולין, יש מתירין לתחוב כוש או סכין לתוך הצנון
קסדולהוציאו בהם, והעפר שעל גביו ננער מאליו. ואף שבתחלת הגבהתו את הצנון מגביה גם
קסההעפר שעליו, אין בכך כלום, כיון שבשביל דבר המותר הוא. ויש אוסרין לתחוב בעפר, מפני
קסושנראה כעושה גומא. ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל.
קסזאבל פירות הטמונים
קסחבקש או תבן המוקצים להסקה, מותר לדברי הכל לתחוב כוש או סכין לתוך הפירות ולהוציאם, שאין איסור גומא
קסטשייך אלא בעפר וכיוצא בו, כמו שיתבאר בסי'
קעתק"ו.
קעאואם ייחד הקש והתבן
קעבלהטמין בהם הפירות, יצאו מתורת מוקצה ומותרים בטלטול. וכן הדין בעפר
קעגשייחדו לכך, כמו שנתבאר:
קעדטו וכל זה בטלטול בידיו
קעהעל ידי דבר אחר. אבל לטלטל המוקצה בגופו שלא בידיו, מותר אפילו מטלטלו לצורך
קעוהאיסור, כגון קש שהוא מוקצה מפני שסתמו עומד להסקה, ואם הוא נתון על
קעזהמטה שלא לשכב עליו, ובשבת הוא בא לשכב עליו מותר לנענע בגופו כדי שיהא צף ורך
קעחונוח לשכב עליו.
קעטואם הניח עליו מבעוד
קפיום כר או סדין, נעשה כמו שישב או שכב עליו מבעוד יום, והרי זה מוכן לישיבה או
קפאלשכיבה, ומעתה יש תורת כלי עליו, ומותר לטלטלו בידיו. וכן אם חשב עליו
קפבמבעוד יום לישב או לשכב עליו כמו שנתבאר בסי'
קפגש"ח בדבר שדרכו גם כן לייחדו
קפדלישיבה או לשכיבה.
קפהואם הזמינו למאכל
קפובהמה מבעוד יום מותר לטלטלו בכל ענין. וכל זה במקומות
קפזשסתם קש עומד להסקה, אבל במקומות שסתמו עומד למאכל בהמה או לשכיבה, מותר לטלטלו
קפחבכל ענין כמו שנתבאר שם:
קפט[768] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
קצ(א)
קצאאופני היתר טלטול מת בשבת (ס"א-יג).
קצב(ב)
קצגכללי הלכות טלטול מוקצה מן הצד (סי"ד-טו).
קצדלכללות סימן זה ראה ברכת השבת ע'
קצהקיח ואילך. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר הלכות מוקצה (אלאשווילי). שו"ע
קצוהרב עם ביאורים והערות (כהן). כנישתא דבי רב.
קצז*
קצחסיכום
קצטאופני היתר טלטול מת בשבת המבוארים לפנינו (ס"א-יג):
ר(א)
ראבמקום דליקה, יטלטלו עם תינוק או ככר, או עם בגדיו (ס"א וס"י).
רב(ב)
רגואם אין לו, יטלטלו מן הצד ממטה למטה עד מקום משומר (ס"א).
רד(ג)
רהואם אין לו מטה אחרת, ישאנו במטה זו עד מקום המשומר (ס"א).
רו(ד)
רזואם אינו מונח במטה, התירו טלטול גמור במת (ס"א).
רח(ה)
רטואם אינו יכול להצילו באופן אחר, יוציאהו לכרמלית (ס"ב).
רי(ו)
ריאאבל לא התירו לכבות האש או להוציאו לרשות הרבים (ס"א וס"ה).
ריב(ז)
ריגואפילו על ידי נכרי לא התירו להוציאו לרשות הרבים (ס"ו).
ריד(ח)
ריהבחשש שיסריח, יטלטלו עם תינוק או כיכר, ולא מן הצד ממטה למטה (ס"ג).
ריו(ט)
ריזואי לא סגי בהכי, יפרוס מחצלת על ידי הערמה (ס"ג וסי"א).
ריח(י)
ריטואם אי אפשר בכך, התירו להוציאו לכרמלית, עם תינוק או ככר (ס"ד וסי"ב).
רכ(יא)
רכאבלי חשש שיסריח, אפשר לסוכו ולהדיחו, ולקשור הלחי, אבל לא להזיזו (סי"ב-ג).
רכב(יב)
רכגלצורך כהנים וכיו"ב, התירו לטלטלו ממטה למטה, או במטה, או על ידי נכרי
רכד(ס"ח-ט).
רכה(יג)
רכואבל לא התירו הטלטול עם תינוק או ככר, אלא במת בלבד (ס"ז).
רכז[769] משנה
רכחקנא, סע"א (עושין כל צרכי המת ... ובלבד שלא יזיז בו אבר). גמרא ל, ב (דוד
רכט... נח נפשיה, שלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת ומוטל בחמה). והיינו כיון שאינו ראוי
רללכלום אסור לטלטלו, וכלדעיל סי' שח ס"ח (כל דבר שאין תורת כלי עליו, ואינו
רלאמאכל אדם ולא מאכל בהמה, כגון ... והמת ... אסור לטלטלם), וסי"ז (שאינו ראוי
רלבבשבת, היה אסור לטלטל אף בימי דוד ושלמה, או קודם לכן).
רלג[770]
רלדרבי יהודה בן לקיש מג, סע"ב (שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה), ופרש"י
רלה(האי מצילין דקאמר ר' יהודה בן לקיש דמטלטל ליה להדיא הוא). רא"ש פ"ג
רלוסי"ט (מתוך פירש"י משמע דר' יהודה בן לקיש מתיר אפילו טלטול גמור). ר'
רלזיוחנן מד, רע"א (אמר רבי יוחנן הלכה כר' יהודה בן לקיש במת). רמב"ם
רלחפכ"ו הכ"א (אם נפלה דליקה בחצר שיש בה מת ... מצילין אותו מן הדליקה מכל
רלטמקום). ר"ן כ, ב (להציל את המת מפני הדליקה, אפילו טלטול גמור שרינן ביה, וכן
רמנראה מדברי רש"י ז"ל, וכן הם דברי הרמב"ם ז"ל). טור
רמאושו"ע ס"א (מת שמוטל במקום שירא עליו מפני הדליקה ... אם אין לו לא זה
רמבולא זה, מטלטלו טלטול גמור).
רמג[771]
רמדגמרא מג, סע"ב (היינו טעמא דר' יהודה בן לקיש, דמתוך שאדם בהול על מתו, אי לא
רמהשרית ליה אתי לכבויי).
רמוואף למ"ד מלאכה שאינה צריכה
רמזלגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים, כדלעיל סי' רעח ס"ב, מכל מקום הוי "איסור
רמחחמור לכבות את הדליקה", יותר ממוקצה וכרמלית, וכדלקמן ס"ה (ואפילו להאומרים
רמטשהוצאת המת אינה אסורה מן התורה אלא מדברי סופרים, מפני שהיא מלאכה שאינה צריכה
רנלגופה, כמו שנתבאר בסי' רע"ח. ולא התירוהו משום כבוד הבריות, הואיל ועיקרה מן
רנאהתורה, דהיינו אם היה צריך לגופה. משא"כ הכרמלית עיקרה מדברי סופרים).
רנבונתבאר לעיל סי' רסו בקונטרס אחרון
רנגס"ק ב (וכן משמע בהדיא בריש סימן שי"א, דאין צריך חשש דאורייתא דוקא,
רנדלמאי דקיי"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, עיין שם, אלא איסור חמור של מדברי
רנהסופרים). סי' ערה בקונטרס אחרון ס"ק ב (וכן משמע בסי' שי"א, דמלאכה
רנושאינה צריכה לגופה לא דמי לשאר איסור דרבנן). לקמן סי' שטז סי"ט (שאינו צריך
רנזלגופו ... לא התירוה משום צער בעלמא, הואיל ועיקרה מן התורה, דהיינו אם צריך
רנחלגופה). סי' שלד ס"ב (ואם לא נתיר לו להציל על ידי טלטול
רנטמוקצה, יבא לידי איסור חמור, שיכבה הדליקה).
רס[772]
רסאב"י ריש הסי' (דהני מילי כשאין לו אלא מטה אחת, אבל אם יש לו שתי מטות הופכו
רסבממטה למטה, ולא יטלטלנו להדיא ... ונראה מדבריהם דכל היכא דאפשר לטלטל המת שלא
רסגבאיסור, כגון על ידי ככר או תינוק, או בטלטול מן הצד, אין מטלטלין אותו להדיא, דלא
רסדהתירו לטלטלו להדיא מפני הדליקה אלא בדלית ליה ככר או תינוק, וגם אין לו מטה אחרת,
רסהשאי אפשר לו לטלטלו מן הצד). שו"ע שם (ואם אין לו לא זה ולא זה, מטלטלו טלטול
רסוגמור).
רסז[773]
רסחגמרא שם (מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו), ודף ל, ב (הנח עליו ככר או תינוק
רסטוטלטלו). טור ושו"ע שם (אם יש ככר או תינוק מטלטלו על ידיהם).
רעוטעם ההיתר בזה יתבאר לקמן ס"ז
רעא(והערה 808).
רעב[774] גמרא
רעגקמב, ב (אביי מנח כפא אכיפי, רבא מנח סכינא אבר יונה ומטלטלה). הרמב"ן בתורת
רעדהאדם, ענין מי שמתו (ככר או תינוק או אחד מן הכלים שהוא לבוש וכיוצא בהן).
רעהמ"א סקט"ו (והוא הדין שאר כלים שמלאכתן להיתר, כן איתא בגמ' סוף נוטל),
רעוובסי' שח ס"ק יג (ככר, והוא הדין אם נתן בה דבר אחר המותר לטלטל).
רעזוכן הוא לקמן ס"י (מת
רעחשהוא לבוש בבגדו שהיה לבוש בו מחיים, אין צריך להניח עליו כלום, שבגד זה הוא מותר
רעטבטלטול).
רפוהטעם שצריך דוקא "כלי שמלאכתו
רפאלהיתר", הוא כאמור לעיל שצריך דוקא "דבר המותר בטלטול שלא
רפבלצורך גופו או מקומו"; משא"כ אם מלאכתו לאיסור, שלא הותר אלא
רפגלצורך גופו או מקומו, יהי' אסור לטלטלו לצורך המת.
רפד[775]
רפהמ"א סק"א (פירש שמניחו אצלו ומטלטלו עמו). ופירש בפרמ"ג א"א
רפושם (ולאו דוקא עליו, משום בזיון המת). וראה כנישתא דבי רב.
רפזוהיינו דוקא במת, משא"כ בשאר
רפחדברים לא התירו בשניהם, כדלקמן סט"ו (והם סמוכים זה לזה, או זה בזה או זה על
רפטזה ... לא התירוהו בשום אופן, אלא במת בלבד).
רצ[776] דהיינו שעדיף לטלטלו על ידי ככר או
רצאתינוק, מאשר לטלטלו מן הצד ממטה למטה. והטעם לזה יתבאר לקמן (הערה
רצב808).
רצג[777] גמרא
רצדשם (הופכו ממטה למטה ... טלטול מן הצד). שו"ע שם (אם יש לו שתי מטות, מטלטלו
רצהעל ידי שיהפכנו ממטה למטה, דהוי טלטול מן הצד).
רצורא"ש שם סוס"י יט (שרינן
רצזטלטול גמור, אם אין לו אלא מטה אחת). ב"י (וכן דעת הרא"ש, אלא שנראה
רצחמדבריו, דהני מילי כשאין לו אלא מטה אחת, אבל אם יש לו שתי מטות הופכו ממטה למטה).
רצטשו"ע שם (אם יש לו שתי מטות מטלטלו על ידי שיהפכנו ממטה למטה, דהוי טלטול מן
שהצד. ואם אין לו לא זה ולא זה, מטלטלו טלטול גמור).
שא[778]
שבהמאור פי"ז מז, ב (מת על גבי המטה אין המטה נעשית בסיס לדבר האסור ... אין
שגהמטה צריכה למת, וכל עצמו אינו צריך אלא להטילו על גב קרקע, כדתנן (קנא, א) שומטין
שדאת הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול כדי שיצטנן, ולפיכך אין המטה נעשית לו בסיס).
שהחידושי הרשב"א מג, ב ד"ה מר סבר (לא נעשית המטה בסיס לו, לפי שאין המטה
שוצריכה למת, אלא אדרבה צריך הוא להטילו על גבי קרקע כדי שימתין, וכדתנן שומטין את
שזהכר מתחתיו ומטילין אותו על החול כדי שימתין). הובא במ"א סק"ב.
שחונתבאר לעיל סי' רנט בקונטרס אחרון
שטסק"ג (וכן גבי מת שבמטה ... אינו חשוב כמטלטל את המת על ידי המטה, כיון שהיא
שיחשובה בפני עצמה, ואינה משמשת כלום להמת, שאם היתה משמשת לו היתה בסיס לו). וראה
שיאכנישתא דבי רב.
שיב[779] תוס' שם רד"ה
שיגדכו"ע (טלטול מן הצד ... אין לו אלא מטה אחת). רא"ש שם (שרינן
שידטלטול גמור, אם אין לו אלא מטה אחת). ומפרש רבינו דהיינו שאם אין לו
שיהב' מטות, נושאו במטה אחת. ואם אינו מונח במטה, מטלטלו טלטול גמור.
שיווכן הוא לקמן ס"ט (ואם
שיזאין לו מטה אחרת, מותר לטלטלו במטה זו, כיון שאי אפשר לנערה להפיל אותו מעליה
שיחלארץ, שהרי שוב לא יוכל לטלטלו בטלטול מן הצד, וכל שאי אפשר לנערה מותר לטלטלה
שיטכדרכה, כשאינו מטלטל לצורך האיסור, כמו שנתבאר בסי' ש"ט בשוכח אבן על פי
שכהחבית).
שכאוהוא כדלעיל סי' שט ס"ד (ומותר
שכבלטלטלו אף שגם האיסור שעליו מיטלטל עמו מאיליו. אלא שאם אפשר לנער האיסור ממנו מיד
שכגצריך לנערו מתחלה).
שכדוהיינו שטלטול על גבי המטה, דומה
שכהלטלטול עם האיסור שעליו. והופכו ממטה למטה, דומה לניעור האיסור (כדלקמן הערה 789).
שכווטעם הקדמת הניעור נתבאר לעיל סי'
שכזשח סס"א (שהניעור אינו טלטול גמור על ידי דבר אחר, שכלאחר יד
שכחהוא).
שכטואף שלעיל שם, ולקמן ושם, מיירי
שלשמטלטלו לצורך ההיתר (או לצורך מקומו), ואילו כאן מיירי שמטלטלו לצורך המת,
שלאוהתירוהו "כדי שלא יבא לידי איסור חמור לכבות את הדליקה".
שלבמכל מקום גם בזה "כל
שלגמה שאפשר לו לעשות יותר בהיתר צריך הוא לעשות", ולכן אם יש לו שתי מטות
שלד"הופכו ממטה זו למטה זו".
שלה*
שלוומה שהמטה אינה נחשבת כמו תינוק או
שלזככר וכלי שמלאכתו להיתר, היינו כיון שבשעה זו המטה משמשת את המת ובטלה אליו. וראה
שלחהגהות רעק"א, ביאור הלכה ד"ה יש מי שאומר. ברכת השבת. שו"ע
שלטאדמו"ר הזקן המבואר.
שמ[780] כנסמן
שמאלעיל (הערה 770).
שמב[781]
שמגרב נחמן בר יצחק צד, ב (ההוא שכבא דהוה בדרוקרא, שרא רב נחמן בר יצחק לאפוקיה
שמדלכרמלית (שהיה מוטל בבזיון או בדליקה או בחמה, רש"י) ... גדול כבוד הבריות
שמהשדוחה את לא תעשה (לאו דלא תסור כי הכא, רש"י) שבתורה). והיינו הן בדליקה
שמו(כמבואר כאן), והן כשירא פן יסריח (כדלקמן ס"ג).
שמזטור ושו"ע ס"ב (מת שהסריח
שמחבבית, ונמצא מתבזה בין החיים והם מתבזים ממנו (הגה, ויש אומרים דאפילו לא הסריח
שמטעדיין, אלא שקרוב להסריח, מותר להוציאו לכרמלית)). מ"א ס"ק ו (דגדול
שנכבוד הבריות שדוחה לא תעשה דדבריהם).
שנא[782] שופטים
שנביז, א. ברכות יט, ב. מנחות לח, א (גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. והא
שנגתרגומה רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור. הכא נמי כרמלית דרבנן היא).
שנדוהיינו שבאיסור דרבנן דוחה אפילו
שנהבקום ועשה (שמוציא לכרמלית), ואילו באיסור דאורייתא אינו דוחה אלא בשב ואל תעשה,
שנוכדלעיל סי' יג ס"ד. לקמן סי' תמד סט"ז (שגדול כבוד הבריות שדוחה את כל
שנזמצות שבתורה בשב ואל תעשה).
שנחואפילו בדבר שאסור מדברי סופרים,
שנטאבל יש לו עיקר מן התורה, לא התירו בקום ועשה, כדלקמן ס"ה (ולא
שסהתירוהו משום כבוד הבריות, הואיל ועיקרה מן התורה).
שסאוראה חקרי הלכות ח"א יח, א.
שסב[783] כדלעיל
שסגסי' קנח סט"ז (שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ולפיכך כשאנו
שסדשומעים לדברי חכמים אנו מקיימים מצות ה' שצונו לשמוע אליהם), ושם נסמן. וראה
שסהלקו"ש חכ"ט ע' 104 ואילך.
שסו[784]
שסזכדלקמן סי' שמה סי"ט (כרמלית ... מקום פטור מן התורה, שמותר להוציא ולהכניס
שסח... ועשאוהו רשות בפני עצמו, וקראוהו כרמלית).
שסט[785]
שערש"י צד, ב ד"ה לאפוקיה (ואי משום טלטול, מניח עליו ככר או תינוק).
שעאר"ן לה, ב (כתבו הראשונים, ורש"י ז"ל, דדוקא על ידי ככר או תינוק,
שעבשאע"פ שאיסור הוצאה הותר מפני כבוד הבריות, איסור טלטול לא הותר ... והיינו
שעגטעמא, משום דהוצאה כיון דלא אפשר בלאו הכי, משום כבוד הבריות שרי, אבל טלטול, כיון
שעדדאפשר לתקוני, מתקנינן, ולא שרינן אלא על ידי ככר או תינוק). מ"מ פכ"ו
שעההכ"ג (ונחלקו המפרשים ז"ל אם צריך ככר או תינוק לטלטלו, יש מי שאומר
שעושצריך, שכל שנוכל לתקן ולגרוע איסור הטלטול נתקן). שו"ע ס"ב (ויש אומרים
שעזשלא התירו להוציאו לכרמלית אלא על ידי ככר או תינוק).
שעח[786]
שעטראה לקמן סי' של סוף ס"א (שמוטב לעשות הוצאה בכלי על ידי שינוי, מבלי איסור
שפאחר, מלהוסיף איסור).
שפא[787] גמרא
שפבמג, ב (מת המוטל בחמה (ויש לחוש שמא ימהר להסריח, רש"י) רב יהודה אמר שמואל
שפגהופכו ממטה למטה, רב חנינא בר שלמיא משמיה דרב אמר מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו.
שפדהיכא דאיכא ככר או תינוק כולי עלמא לא פליגי דשרי(. טור ושו"ע ס"א (מת
שפההמוטל בחמה, מטלטלו מחמה לצל ... על ידי ככר או תינוק).
שפו[788]
שפזגמרא שם (כי פליגי דלית ליה, מר סבר טלטול מן הצד שמיה טלטול, ומר סבר לא שמיה
שפחטלטול. לימא כתנאי ... לא, דכו"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול), ותוס' שם (נראה
שפטלר"י דכן הלכה, מדלא קאמר דכו"ע לא שמיה טלטול). טור ושו"ע שם (ואם
שצאין לו ככר או תינוק, לא יטלטלנו כלל, אפילו להפכו ממטה למטה, דטלטול מן הצד שמיה
שצאטלטול).
שצבומה שהתירו לעיל ס"ה "במקום
שצגשירא עליו מפני הדליקה", הוא כאמור לעיל "כדי שלא יבא לידי איסור חמור
שצדלכבות את הדליקה, מפני שהוא בהול על מתו שלא ישרף".
שצה[789]
שצורי"ף כ, ב (שמעינן מינה דטלטול מן הצד שמיה טלטול ... וקשיא לן הא דגרסינן בפרק
שצזכל הכלים (קכג, א) ... תוחבין לה בכוש או בכרכר והיא ננערת מאיליה ... ופרקינן כי
שצחאמרינן טלטול מן הצד שמיה טלטול, הני מילי כגון אבנים וכיוצא בהו דאינן לצורך שבת ...
שצטאבל פגה שטמנה בתבן ופוגלה וחררה שטמנה ברמץ וכיוצא בהן, דאוכלין הן וצריך לאוכלן
תבשבת, טלטול מן הצד בכל כי האי מילתא לא שמיה טלטול), לפירוש הר"ן שם
תאד"ה וקשיא (דתרי גווני טלטול מן הצד נינהו, דכל שעיקר טלטולו משום דבר המותר ...
תבבכי האי גוונא שרי ... נוטל את הכסוי והם נופלות מאליהן, ותנן נמי בפרק נוטל (קמב,
תגב) האבן שעל פי חבית מטה על צדה והיא נופלת, מעות שעל הכר מנער את הכר והן נופלות.
תדאבל כשעיקר טלטולו בשביל דבר האסור, אף על פי שמטלטל אותו מן הצד, כי הכא שהוא
תהצריך לטלטל המת מחמת עצמו שלא יסריח בחמה ושלא ישרף בדליקה, אסור). רמב"ם
תופכ"ה הי"ד (אם היה צריך לדבר שמותר לטלטלו, מטלטלו, ואף על פי שדבר
תזהאסור מיטלטל עמו. ואם צריך לטלטל דבר האסור, לא יטלטלנו באותו דבר המותר). תוס'
תחמד, א (וקשה לר"י ... אמאי אסר רב הכא טלטול מן הצד, הא תנן בפרק נוטל (קמב,
תטב) מעות שעל גבי הכר מנער את הכר והן נופלות, ואבן שעל פי החבית מטה על צדה וכו' ... ואומר ר"י דיש לחלק דהכא עיקר הטלטול
תילצורך מת, ולא דמי לכל הנהו שעושה עיקר הטלטול לצורך כר וחבית, ולא לצורך מעות
תיאואבן). רא"ש פ"ג סי' יט. טור (ואם אין לו ככר או תינוק לא יטלטלנו כלל,
תיבאפילו להפכו ממטה למטה, שטלטול מן הצד לצורך דבר האסור אסור).
תיגוכן הוא לעיל סי' שט ס"ו (ואם
תידאינו צריך לא לגוף הכר ולא למקומה, אלא שחושש שלא יגנבו המעות שעליה, אסור אפילו
תיהלנערה כדי שיפלו המעות תחתיה, מפני שלא התירו טלטול על ידי דבר אחר אלא כשמטלטל
תיובשביל דבר המותר, ולא בשביל דבר האסור, כמו שיתבאר בסי' שי"א).
תיזסי' סי' שי ס"י (כשהמוקצה הוא דבר המתנענע ... לא התירו טלטול על ידי דבר אחר
תיחאלא צורך דבר המותר, כמו שיתבאר בסי' שי"א).
תיט[790]
תכסעיף יד (ואפילו אם מטלטל ההיתר בידיו והאיסור מיטלטל עמו, אם הוא מתכוין בטלטול
תכאזה לצורך האיסור ... הואיל ומיטלטל בשביל האיסור, אסור).
תכבואף ששם מיירי שהוא מטלטלו למקום
תכגאחר לצורך האיסור. מכל מקום כן הוא גם לענין להפכו ממטה למטה (כמבואר כאן), וגם
תכדלענין לנענעו ולנערו במקומו, שהם דומים להיפוך ממטה למטה (כדלעיל הערה הקודמת,
תכהולעיל הערה 779).
תכואך מכל מקום התירו לשמוט הכרים
תכזמתחתיו, אם יש לחוש שיסריח, כדלקמן סי"ב (ואף אם יש
תכחלחוש שיסריח מחום הכרים שומטין הכרים מתחתיו ואין מטלטלים אותו), והיינו שאיסורו
תכטפחות מהיפוך ממטה למטה.
תל[791] ואף שגם כשמטלטלו על ידי ככר או תינוק "הוא
תלאמטלטל לצורך המת האסור בטלטול".
תלבמכל מקום עדיף לטלטלו על ידי ככר או
תלגתינוק מאשר לטלטלו מן הצד ממטה למטה, מהטעם שיתבאר לקמן (הערה 808).
תלד[792]
תלהכדלקמן ס"ד (יש מתירין להוציאו לכרמלית על ידי דבר המותר, משום
תלובזיון המת שלא יסריח).
תלז[793]
תלחתוס' צד, א ד"ה גדול (דגבי טלטול דהוי איסורא דרבנן לא שרינן משום כבוד
תלטהבריות, אלא על ידי ככר או תינוק ... דאפשר על ידי ככר או תינוק, לכך לא התיר
תמבענין אחר). מ"א סק"ח (דהוצאה דאי אפשר לתקוני שרי, אבל טלטול שאפשר
תמאלתקוני בככר מתקינים).
תמב[794] טור
תמג(ואם אין לו ככר או תינוק, לא יטלטלנו כלל, אפילו להפכו ממטה למטה, שטלטול מן הצד
תמדלצורך דבר האסור אסור). מ"א שם (ומיהו אם אין לו ככר או תינוק שרי
תמהלהרמב"ם, ולהטור אסור, דאיסור טלטול לא התירו בלא ככר או תינוק).
תמווהיינו כיון שאיסור מוקצה חמור יותר
תמזמאיסור כרמלית, כדלעיל סי' רנב בקונטרס אחרון ס"ק יד (דמוקצה חמיר מכרמלית
תמחכמ"ש בסי' שי"א), ושם נסמן (הערה תקלז). וראה גם לעיל סי' שח סכ"ח
תמט(והערה 220). לקמן סי' שיב ס"ד (והערה 891).
תנ[795]
תנאכדלעיל ס"א (כדי שלא יבא לידי איסור חמור לכבות את הדליקה, מפני
תנבשהוא בהול על מתו שלא ישרף ... הופכו ממטה זו למטה זו ומזו לזו עד שיגיענו למקום
תנגהמשומר מן הדליקה, שזהו טלטול מן הצד).
תנד[796]
תנהרמ"א סוף ס"א (ועיין לקמן בסי' זה ס"ו מאי תקנתיה), והיינו שאם אין
תנולו ככר או תינוק, אזי תקנתיה כדלקמן סי"א (מת המוטל בחמה, ואין להם מקום
תנזלפנותו ... מותר לעשות עליו אהל עראי על ידי הערמה לצורך החי, כיצד ... מביא
תנחמחצלת ופורס).
תנט[797]
תסרש"י צד, ב ד"ה לאפוקיה לכרמלית (שהיה מוטל בבזיון ... או בחמה. ואי
תסאמשום טלטול מניח עליו ככר או תינוק. ר"ן שם (לאפוקי לכרמלית. שהיה מוטל
תסבבבזיון או בחמה ... ולא שרינן אלא על ידי ככר או תינוק). טור (ואם הוא מוטל בחמה
תסגאו בבזיון, כגון שהוא מסריח, אם יש לו ככר או תינוק מניחו עליו ומטלטלו על ידו,
תסדאפילו מרשות היחיד לכרמלית). ב"י (ומשמע מדברי רבינו, שאף על פי שלא הסריח
תסהעדיין, מכיון שסופו להסריח על ידי שמוטל בחמה, שרי לאפוקיה לכרמלית, כדי שלא יסריח
תסוויתבזה. וכן נראה מדברי רש"י והר"ן). רמ"א רס"ב (ויש אומרים
תסזדאפילו לא הסריח עדיין, אלא קרוב להסריח, מותר להוציאו לכרמלית). מ"א ס"ק
תסחז (ולדעת הטור, אם הוא קרוב להסריח ... מותר להוציאו מפני שלא יסריח). וכל זה הוא
תסט"משום בזיון המת שלא יסריח".
תע[798]
תעארמב"ם פכ"ו הכ"ג (מת שהסריח בבית, ונמצא מתבזה בין החיים, והם
תעבמתבזים ממנו, מותר להוציאו לכרמלית, גדול כבוד הבריות שדוחה ... ואם היה להן מקום
תעגאחר לצאת בו, אין מוציאין אותו אלא מניחין אותו במקומו ויוצאין הם). ראב"ד,
תעדהובא ברשב"א שם (והראב"ד ז"ל פירשה לזו בשאינו מוציא לכבודו של מת
תעה... אלא הכא משום כבוד החיים הוא שהתיר מפני שהיה מסריח, וכדי לסלק מהם ריחו כדי
תעושלא יהיו מלוכלכין בו, התירו), ובמ"מ שם (פירש הראב"ד ז"ל דכבוד
תעזהחיים קאמר, מפני שהיה מסריח, וכדי לסלק מהם ריחו התירו. וזה דעת רבינו ועיקר(. שו"ע ס"ב (מת שהסריח בבית, ונמצא מתבזה בין החיים, והם
תעחמתבזים ממנו, מותר להוציאו לכרמלית. ואם היה להם מקום לצאת בו, אין מוציאין אותו,
תעטאלא מניחים אותו במקומו ויוצאים הם). וכל זה הוא משום כבוד החיים, "שגדול
תפכבוד הבריות".
תפא[799]
תפברמב"ם ושו"ע שם (מת שהסריח בבית, ונמצא מתבזה בין החיים ... ואם היה להם
תפגמקום לצאת בו, אין מוציאין אותו).
תפד[800]
תפהמרדכי פרק כירה רמז שיג (מעשה היה בימי רבינו אליעזר ממיץ, שהביאו מת מחוץ לתחום
תפובשבת בספינה והיה המקום צר לבא אליו, וגם הנכרים היו מתאספים שם, עד שהיה המת מוטל
תפזבבזיון קצת, ובא הדבר לפני הגדולים, וצוה ה"ר אליעזר להוציא המת מן הספינה, ולהביאו
תפח... בבית קרוביו ביום השבת מפני כבודו). שו"ע שם (והוא הדין אם הוא בבזיון
תפטאחר, כגון שהיה בספינה והיו הגוים מתאספים שם). מ"א ס"ק יב (והוא בזיון
תצגדול).
תצאובהגהת מהרי"ב על הגליון:
תצב"עי' מ"א סקי"ב, וכוונתו שמוכרחין לומר כן להרמב"ם
תצגוראב"ד וב"י, שסתם ס"א כוותייהו, וכמו שפירש המ"א ס"ק ג
תצדוס"ק ו, משא"כ לרש"י ותוס' וטור, כמ"ש ס"ק ז, אין צריכים
תצהלזה. וכיון שהרמ"א פסק ס"ד כמותם, לפיכך כתב רבינו קצת ללמוד לכיוצא
תצובזה".
תצז[801] כדי שלא יהי' בו איסור מוקצה, וכנסמן
תצחלעיל (הערה 797).
תצט[802]
500שו"ע שם (וכן כל כיוצא בזה).
501[803]
502סעיף ב (המוציא מת לקבורה, שגוף המת אין לו בו שום צורך כלל, הרי זה מלאכה שאינה
503צריכה לגופה), וס"ג (להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, ואינה
504אסורה אלא מדברי סופרים).
505[804]
506ר"ח צו, א (ולא שרי לכתחלה אלא היכא דכבודו לאפוקי מרשות היחיד לרשות הרבים,
507או לעילויה מרשות הרבים לרשות היחיד ... כדקא מפרשינן מעשה דההוא שכבא דשכיב ...
508לכרמלית קאמינא דלית ביה חיובא ... הכא שאני במקום כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה,
509והאי לא תעשה לאו דלא תסור). הובא בתורת האדם להרמב"ן ענין מי שמתו ד"ה
510בפרק המצניע (ומדברי רבינו חננאל ז"ל נראה שהוא אוסר, והטעם שלא התיר כבוד
511הבריות הזה אלא דבר שעיקרו מדברי סופרים כגון כרמלית, הא רשות הרבים לא ... כיון
512שעיקרן תורה דאסור. תדע שהרי אמרו גבי טלטול אי לא שרית ליה אתי לכבויי, ואם תאמר
513שכל מלאכה של דבריהם נתיר לכבוד המת, אפילו כיבוי עצמו נתיר, כדברי רבי שמעון
514דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא). ר"ן לה, ב ד"ה ודאמרינן
515גדול (איכא למידק, כיון שכן, לדידן דקיי"ל כרבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה
516לגופה פטור עליה, אף המוציא לרשות הרבים לישתרי. ליתא, שלא התירו מפני כבוד הבריות
517אלא בדבר שעיקרו מדברי סופרים, כגון כרמלית, אבל ברשות הרבים לא). הובאו
518בב"י ד"ה וכתב עוד, ובט"ז סק"ג. דעה הא' בסתם בשו"ע
519ס"ב (מותר להוציאו לכרמלית ... ויש מי שמתיר להוציאו אף לרשות
520הרבים). ובמ"א שם ס"ק ט (דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה).
521וראה בהנסמן לעיל (הערה 771).
522[805] תוס'
523ב"ק פא, רע"א (דמן הדין הוה ליה למישרי לקבור מת בשבת, אלא לפי שהוא
524מכוער ומגונה ומתבייש שנקבר בשבת שנעשה באיסור שבת, אפילו על ידי נכרי ... דהא במת
525שריא כרמלית, כדאמרינן בהמצניע (צד, ב) דגדול כבוד הבריות, אם כן כל שכן דהוה ליה
526למישרי לקבור על ידי נכרי, אלא על כרחך טעמא הוי כדפרישית). תורת האדם שם (ויש מי
527שאומר ... טעמא דשבת דלא שרינן בעממין, משום כבוד המת הוא, שלא יאמרו פלוני נתחלל
528עליו שבת במיתתו, וכדאמרינן בפרק שואל גבי עשו לו ארון, חפרו את הקבר לא יקבר בהן
529עולמית, בעומד באסרטיא ובמונח על קברו, שלא יאמרו זהו שנתחלל עליו שבת לצורך פלוני.
530וזה הטעם בעצמו הוא שנאמר לענין הוצאת המת לרשות הרבים על ידי ישראל, שאילו
531בכרמלית אין בו משום מראית העין, שהכל יודעין שאינו בכלל מלאכות. הילכך לא מבעיא
532חפירת הקבר והכוך דאית בהו מלאכות גמורות, דאסור בעממין, אלא אפילו הוצאתו לבית
533הקברות להניחו בכוך העשוי מאתמול, דהוא על ידי ישראל שבות, ועל ידי עממין שבות
534דשבות, אפילו הכי אסור). מ"א ס"ק יג (כבר האריך בזה הרמב"ן בספר תורת
535האדם דף כ"ו, דשאני כרמלית דהכל יודעים שאינו בכלל מלאכות, אבל לחלל עליו שבת,
536אפילו על ידי עכו"ם אסור, משום כבוד המת שלא יאמרו נתחלל עליו שבת, הלכך אפילו
537להוציאו על ידי עכו"ם להניחו בקבר העשוי מאתמול אסור, אף על גב דהוי שבות
538דשבות, ואין נוהגין בו כבוד כלל במקום איסורין המתפרסמין, אפילו של דבריהם
539עכ"ל. וכן כתבו התוספות בבבא קמא דף פ"א).
540וכן הוא לקמן סי' שכה סכ"א (משום
541שגנאי הוא למת שיקבר בקבר מפורסם שנתחלל בו שבת בשבילו).
542[806]
543רב אשי קמב, ב (לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד). טור ושו"ע ס"ה (לא
544התירו לטלטל על ידי ככר או תינוק אלא במת בלבד, אבל לא בשאר דברים האסורים לטלטל).
545ויש אומרים שיש עוד אופנים
546שהתירוהו, כדלעיל סי' שח סכ"ב (אם נתן במדוכה ככר או תינוק או שאר דברים
547המותרים בטלטול, שאין המדוכה טפלה להם, אסור לטלטלה על ידי כן לצורך עצמה, שבמת
548בלבד הוא שהתירו לטלטל מחמה לצל על ידי ככר או תינוק וכיוצא בהם, כמ"ש בסי'
549שי"א. ויש חולקים ואומרים שהמדוכה או שאר כל כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו
550לצורך הכלי עצמו על ידי ככר או תינוק או שאר דבר המותר בטלטול. ולא אמרו שלא התירו
551בטלטול על ידי ככר או תינוק לבד מן המת, אלא בטלטול מוקצה גמור האסור לטלטלו אף
552לצורך גופו ומקומו, אבל כלי שמלאכתו לאיסור שאינו מוקצה גמור והקילו בו לטלטלו
553לצורך גופו או מקומו, הקילו בו גם כן לטלטלו על ידי ככר או תינוק, אף לצורך הכלי
554עצמו).
555לעיל שם סע"ג (גרף
556של רעי ועביט של מי רגלים, אע"פ שמותר להוציאם לאשפה לפנותם שם, אסור להחזירם
557לבית, לפי שאסורים בטלטול אף כשהם ריקנים ... ואם צריך להחזירם, כדי לחזור ולפנות
558עליהם היום, מותר להחזירם על ידי שיתן לתוכם מים המותרים בטלטול ... ואע"פ
559שלא התירו לטלטל דבר האסור בטלטול על ידי שיטלטל עמו דבר המותר בטלטול אלא במת
560בלבד, כמו שיתבאר בסי' שי"א. מכל מקום כאן שהוא צריך לחזור ולפנות עליהם
561היום, הקילו משום כבוד הבריות).
562לקמן סי' שלד סי"ח (ויש
563מתירין להניח עליה אפילו לכתחלה בשעת הדליקה ככר או תינוק, או שאר דבר שמותר
564להצילו לחצר המעורבת ... ואף שלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד כמ"ש בסי'
565שי"א, מכל מקום מפני הפסד הדליקה הקילו גם כן כמו במת).
566[807] כי אם מטלטלו לצורך דבר האסור, אסור בכל
567אופן, כדלעיל ס"ג (שלא התירו טלטול מן הצד אלא כשמטלטל לצורך דבר המותר),
568ושם נסמן (הערה 789).
569[808]
570רמב"ן במלחמות נט, ב (שאני טלטול דבר האסור אגב הדבר המותר שעליו, כגון ככר
571או תינוק בארנקי, מטלטול דבר המותר עם דבר האסור שעליו, כגון גרעינין על גבי ריפתא,
572או בתוך לקנא דמיא, שזה ניכר שעיקר הטלטול בדבר המותר הוא, אף על פי שמטלטל עמו
573דבר האסור, דמיא למתניתין במעות שעל הכר שמטלטלו לצורך מקומו ועודן עליו).
574רשב"א קמג, א (דההיא דרב אשי במטלטל את ההיתר אגב האיסור, כגון מניח ככר על
575המת ומראה עצמו כרוצה לטלטל את ההיתר, ועושה לו האיסור בסיס, והלכך אסור מפני שהוא
576מטלטל את האיסור ממש. אבל הא דשמואל ורבא שמניח האיסור על ההיתר, ומטלטל גוף ההיתר
577ונוטל האיסור עמו, בזה כולי עלמא שרו). ר"ן ס, א (דההיא דרב אשי במטלטל את
578האיסור ממש, אלא שדבר המותר מונח עליו. אבל הני דשמואל ורבה אפכא הוו, שמטלטל את
579ההיתר, והאיסור המונח עליו מטלטל עמו).
580*
581והיינו שאף שיש שני חסרונות בהיתר
582זה של טלטול המת על ידי ככר ותינוק:
583(א) שעיקר הטלטול הוא לצורך המת,
584ולא לצורך הככר ותינוק.
585(ב) שמטלטל האיסור בידיו, וההיתר
586מיטלטל עמו.
587מכל מקום תיקנו חכמים להתירו לכבוד
588המת, מטעם המבואר לקמן סי' שלד סוף סי"ח (ויש מתירין להניח עליה אפילו לכתחלה
589בשעת הדליקה ככר או תינוק ... ונוטלה ומצילה על ידי כך מבית שהדליקה בו לחצר
590המעורבת ... מפני הפסד הדליקה הקילו גם כן כמו במת, שתהא הארנקי טפלה לדבר המותר
591שעליה).
592שהוא כעין ההיתר המבואר לעיל סי' שח
593סכ"ב (מדוכה, אם יש בה שום וכיוצא בו מדברים הנידוכים בה, מותר לטלטלה אף
594לצורך עצמה אף על פי שהוא כלי שמלאכתו לאיסור, לפי שהמדוכה היא טפלה ובטלה להשום
595שבתוכה, כמו שהקדרה טפלה להתבשיל שבתוכה, והרי זה כאלו מטלטל את השום בלבדו).
596*
597ואחר שתיקנו זאת חכמים לכבוד המת, שוב
598רואים אנו בו, כאילו מוציאו לצורך הככר ותינוק, וכאילו מטלטל את הככר ותינוק בלבד.
599משא"כ בטלטול מן הצד ממטה זו למטה
600זו, רואים אנו בו טלטול לצורך דבר האסור, כדלעיל ס"ג (שלא התירו
601טלטול מן הצד, אלא כשמטלטל לצורך דבר המותר כמו שיתבאר, אבל כאן הוא מטלטל לצורך
602המת האסור בטלטול).
603ומטעם זה יש להעדיף את הטלטול על
604ידי ככר או תינוק, על גבי טלטולו מן הצד ממטה זו למטה זו, וכדלעיל ס"א (אם
605יש לו ... תינוק או ככר או שאר אוכלין, או כל כלי שמלאכתו להיתר, מטלטלו על ידו
606... ואם אין לו דבר המותר בטלטול ... הופכו ממטה זו למטה זו ... שזהו טלטול מן
607הצד).
608וגם מטעם זה לא התירו טלטול מן הצד
609אלא בחשש דליקה, משא"כ טלטול על ידי ככר או תינוק התירו אף בחשש בזיון המת,
610כדלעיל ס"ג (מת המוטל בחמה וירא עליו פן יסריח, אם יש לו דבר המותר
611בטלטול, מטלטלו על ידו מחמה לצל, ואם לאו לא יטלטלנו כלל, אפילו להפכו ממטה למטה).
612[809]
613ראה רש"י שם ד"ה אלא למת (משום כבוד הבריות כשמוטל בחמה). לבוש סוף
614ס"ה (והיתר טלטול על ידי ככר או תנוק לא התירו אלא במת, משום כבודו).
615[810]
616הגהות מיימוניות פכ"ו אות כ (ודוקא לצורך המת, אבל לצורך כהנים או לדבר אחר,
617אין מטלטלין על ידי ככר או תינוק, מהר"ם). הובא ב"י ד"ה וכתב עוד.
618רמ"א סוף ס"ב (ואסור לטלטל מת על ידי ככר ותינוק לצורך כהנים או דבר אחר).
619[811] משא"כ "לצורך כהנים שישארו
620בבתיהם", אינו נחשב מצוה, "אם יש להם מקום אחר לצאת לשם".
621[812]
622רמ"א שם (אבל על ידי גוים יש מתירין (וכן ראיתי נוהגים לצורך מצוה או חתונה)).
623לבוש סוף ס"ב (ולדבר מצוה כגון לצורך חתונה, העיד מורי מהרמא"י ז"ל,
624שראה נוהגין להיתר על ידי גוים).
625[813]
626כדלעיל סי' שז סי"ב (דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות,
627מותר לישראל לומר לנכרי לעשותו בשבת ... לצורך מצוה), ושם נסמן.
628[814] כדלעיל
629סי' רעו ס"ט (אבל לומר לנכרי שיביא לו נר הדלוק כבר במקום אחר, יש מתירים
630אפילו אם אפשר לו בלעדו, בין נר של שעוה וחלב בין נר של שמן ... כיון שהישראל
631בעצמו היה יכול להביא הנר לכאן בהיתר בטלטול מן הצד, כגון באחורי ידיו או בין
632אצילי ידיו וכיוצא בזה, כשמביאו הנכרי באיסור בטלטול גמור, אין בכך כלום, שלא אסרו
633לעשות על ידי נכרי בשבת, אלא דברים שאין שום היתר לישראל לעשות בעצמו).
634וכן הוא בהגהות רעק"א (דיש
635היתר על ידי ישראל בטלטול מן הצד, שרי בעכו"ם לגמרי, כדאיתא לעיל סי'
636רע"ו ס"ג בהג"ה).
637[815]
638מ"א סקי"ד (ונראה לי דטלטול מן הצד שרי לצורך כהנים, כמ"ש ס"ה
639דלצורך מקומו שרי). והיינו כדלקמן סי"ד (אבל אם
640אינו צריך כלל לגוף האיסור, ואינו מטלטלו על ידי ההיתר אלא בשביל דבר המותר, כגון
641לפנות מקומו, זהו טילטול מן הצד שהתירו חכמים).
642[816] ס"ד
643(ומותר לטלטלו אף שגם האיסור שעליו מיטלטל עמו מאיליו. אלא שאם אפשר לנער האיסור
644ממנו מיד צריך לנערו מתחלה); שהרי טלטול על גבי המטה דומה לטלטול עם האיסור שעליו,
645והופכו ממטה למטה דומה לניעור האיסור, כמבואר לעיל
646(הערה 779). וראה תהלה
647לדוד ס"ק ו.
648[817]
649מרדכי רמז שיב (פירש ה"ר אביגדור כהן, דמה
650שצריך ככר או תינוק, היינו דוקא למת ערום, אבל למת בכסותו מטלטלין אותו אגב כסותו).
651שו"ע ס"ד (יש מי שאומר שלא הצריכו ככר או תינוק אלא למת ערום, אבל אם
652הוא בכסותו, אין צריך ככר או תינוק).
653[818]
654אליה זוטא סוף סק"ו (ומצאתי בשם הגאון מהר"ר ליווא מפראג ז"ל ...
655דכיון שמת אין כסותו בטיל לגביה, כיון שאינו צריך למלבושים אלו, רק לתכריכים
656ע"כ, ומשמע דתכריכים בטלים לגביה). מ"א סוף סקט"ז (תכריכין מבטל
657ליה האי לא מבטל ליה).
658[819]
659מ"א שם (דעתיד להפשיטו ולהלבישו תכריכין). אליה זוטא שם.
660[820] על ידי ככר או תינוק, כדלעיל ס"ג.
661[821] ברייתא
662וגמרא מג, ב (מת המוטל בחמה, באים שני בני אדם ויושבין בצדו (על גבי הקרקע, כדי
663שיצטערו מחום הקרקע, ויצטרכו להביא מטות לישב עליהן, רש"י). חם להם מלמטה (מן
664הקרקע שרתחו חמה, רש"י), זה מביא מטה ויושב עליה וזה מביא מטה ויושב עליה. חם
665להם מלמעלה מביאים מחצלת ופורסין עליהן (על ראשן לצל, רש"י). זה זוקף מטתו
666ונשמט והולך לו וזה זוקף מטתו ונשמט והולך לו, ונמצאת מחיצה עשויה מאליה). רמב"ם
667פכ"ו הכ"ב (היה מוטל בחמה ואין להם מקום לטלטלו, או שלא רצו להזיזו
668ממקומו, באין שני בני אדם ויושבים משני צדדיו. חם להם מלמטה, זה מביא מטתו ויושב
669עליה וזה מביא מטתו ויושב עליה. חם להם מלמעלה, זה מביא מחצלת ופורש על גביו וזה
670מביא מחצלת ופורש על גביו. זה זוקף מטתו ונשמט והולך לו וזה זוקף מטתו ונשמט והולך
671לו, ונמצא מחיצה עשויה מאליה, שהרי מחצלת זה ומחצלת זה גגיהן סמוכות זו לזו, ושני
672קצותיהם על הקרקע משני צדי המת). שו"ע ס"ו (כלשון הרמב"ם).
673[822]
674ב"י (והרמב"ם כתב דין זה בפרק כ"ו (הכ"ב) וזה לשונו ... זה
675זוקף מטתו ונשמט והולך לו וזה זוקף מטתו ונשמט והולך לו, ונמצאת מחיצה עשויה ...
676ונראה מדבריו שאין שם אהל אלא מהמחצלאות בלבד, וזוקף מטתו דקאמר, לא להיות עומדת
677זקופה והמחצלת עליה כדפירש רש"י, אלא לומר שזוקפה ומסירה משם אם ירצה, לפי
678שאינה צריכה לו עוד). מ"א סקי"ח (ומסירה אחר כך (ב"י)).
679[823] הוא האוהל. וראה כנישתא
680דבי רב.
681[824] רב הונא שם (עושין מחיצה למת
682בשביל חי, ואין עושין מחיצה למת בשביל מת). טור (שנראה
683כאילו עשו לצורך החי, שאין מחללין השבת לצורך מת אפילו באיסור דרבנן), וב"י
684ד"ה ומכל מקום (בשביל צער החי התירו לעשותה בשינוי כזה, אבל מפני המת לבד לא
685התירו).
686והיינו שאף שאסרו לעשות אהל עראי אף
687בשביל צער החי, כדלקמן סי' שטו ס"א (כגון מן החמה או מן הגשמים), וס"ח
688(להגן מן החמה או מן הגשמים).
689מכל מקום התירו לעשות כן בשביל צער החי
690"בשינוי כזה". וראה תהלה לדוד ס"ק ז. בדי השלחן סי' קכ ס"ק א.
691כנישתא דבי רב.
692ואפשר שגם זה לא התירו אלא במקום כבוד
693המת, אלא שהתירו רק באופן זה שהוא בשביל כבוד החי. ראה שבת כהלכה פ"ל ביאורים
694ג.
695[825]
696ב"י לדעת הרמב"ם שם (ולפי זה מאי דמצריכינן שישבו תחלה עד שיחם להם, ואז
697יביאו מטות וישבו עליהם, אף על פי שאין למטות צורך לאהל, היינו כדי שיהא נראה
698דפריסת מחצלאות לא כדי לעשות אהל בחיבור שתיהן היתה, אלא כדי לפרוס כל אחד על עצמו
699להגן מפני החמה, שהרי גם כשחם להם מלמטה הביא כל אחד מטתו וישבו עליהן. ואפשר שאם
700רצה להניח מחצלת על המטה, אינו רשאי לדעת הרמב"ם. ומשום הכי אמרו שזוקף מטתו,
701כלומר ולא יניחנה שם, כי היכי דתהוי היכרא שלא נתכוון בפריסת המחצלת לעשות אהל
702משתיהן אלא להגן עליהם מפני החמה, שהרי כשחם לו מלמטה הביא מטה וישב עליה, וכשעמד
703זקפה משם והלך לו).
704[826]
705משנה קנא, סע"א (עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזיז בו אבר).
706טור ושו"ע ס"ז (מותר לסוך המת (ולהדיחו) ... ובלבד שלא יזיז בו שום אבר).
707[827]
708ר"ן סה, סע"א (ומהא שמעינן דאפילו טלטול מקצת שמיה טלטול).
709וכן הוא לעיל סי' שח סי"ד (כל
710מוקצה אינו אסור אלא בטלטול, אבל מותר ליגע בו בידיו. ובלבד שלא ינענע אפילו
711מקצתו), וסע"ט (שכל מוקצה, כשם שאסור לטלטל כולו,
712כך אסור לטלטל מקצתו).
713ואף לדעה הראשונה דלעיל סי' שי
714ס"י (שהנחת הכלי על המוקצה לצורך המוקצה, אסור אפילו נגיעה על ידי
715הכלי). מכל מקום במת התירו נגיעה; ובלבד שלא יזיז בו אבר.
716[828] והיינו שאינו יכול להביא מים
717לרחצו במקום זה, ורוצה לטלטל את המת למקום המים, על ידי שיניח אצלו ככר או תינוק,
718כדלעיל ס"ג (מת המוטל בחמה וירא עליו פן יסריח, אם יש לו דבר המותר
719בטלטול, מטלטלו על ידו מחמה לצל).
720[829] שו"ת
721הרד"ך בית יח חדר ד (די לנו בקולא שהקלו הם, ולא נוסיף גם אנו עליה ולהקל גם
722ברחיצה, אלא אם כן היה מטונף מטיט וצואה עד שהיה מאוס בעיני רואיו, ולא היתה להם
723תקנה אחרת ... דמהאי טעמא אמינא שראוי לגעור אם יש מי שהתיר בזה ... אפילו על ידי
724ככר או תינוק אסור להדיחו ולרוחצו, דהא לא מצאנו היתר בטלטול המת על ידי ככר או
725תינוק, אלא המוטל בחמה ויש לחוש שלא יסריח, וצורך הוא לטלטלו מחמה לצל כדי לעכבו
726מלהסריח, אבל לענין רחיצתו, לא מצאנו בו היתר). מ"א סק"כ (צ"ע על
727מה שנהגו האידנא להגביה המת מעל הכרים על ידי ככר, אף במקום שאין לחוש שיסריח, לכן
728צריך למחות בידם, רק לשמוט הכר מתחתיו, אפילו בככר או תינוק אסור לטלטלו לרחצו, אלא
729אם כן הי' מטונף מטיט וצואה עד שמאוס בעיני רואיו (הרד"ך נכ"ב ח"ד)).
730[830]
731משנה שם סע"א (שומטין את הכר מתחתיו, ומטילין אותו על החול, בשביל שימתין),
732ופרש"י (שלא יסריח מחמת חום הסדין והכרים). טור ושו"ע ס"ז (מותר
733לסוך המת (ולהדיחו) ולשמוט הכר מתחתיו כדי שלא יסריח, ובלבד שלא יזיז בו שום אבר).
734ואף שנתבאר לעיל ס"ג, שגם בחשש
735שיסריח אסור להפכו ממטה למטה, מכל מקום התירו לשמוט הכרים מתחתיו. וראה כנישתא דבי
736רב.
737[831]
738שלטי הגבורים כ, ב אות ב (ונראה דשפיר דמי לזלף חומץ על בגדים שעל המת בשבת, בשביל
739שלא יסריח למוצאי שבת ויוכלו להתעסק בטהרתו, דהא אין מטלטלין אותו, אלא שנוגעים בו,
740ואין איסור בנגיעת המוקצה אלא בטלטולו. וגם בבגדים שעליו אין לגזור משום ליבון,
741דהא אין במשקין משום ליבון, כל עוד שאינן מים. וליכא למיחש נמי לסחיטה בכהאי
742גוונא). הובא בד"מ אות ה, ובמ"א סקי"ט (מותר לזלף חומץ על גבי
743בגדים שעל המת, בשביל שלא יסריח למוצאי שבת ויוכלו להתעסק בטהרתו, דהא אין איסור
744בנגיעת המוקצה, וגם אין לגזור כאן משום סחיטה (שלטי גבורים (ו)פרק כירה.
745ד"מ)).
746[832]
747סעיף נט (ואם נשרו בשכר או ביין אדום או בשאר משקין שאינם מלבנים ... ואף לכתחלה
748מותר להשרותו בהם, כגון לסננם עליו כמו שיתבאר בסי' שי"ט וש"כ). ובסי'
749שיט סעיף יג (אבל יין אדום או שכר או שאר משקין שאין מלבנין, שאין חוששין בהם
750לסחיטה). ובסי' שכ סכ"א (אבל מותר לפרוס סודר על פי חבית של יין אדום, או של
751שמן או שכר ושאר משקים כיוצא בהם. ואפילו לשרותו לכתחלה במשקין הללו בידים, כגון
752לסננו עליו, מותר, מפני שאין מלבן אלא מים ויין לבן וכיוצא בהם), וסכ"ד (יין
753אדום או שאר משקין שאין מלבנים).
754והיינו שאין אוסרים בזילוף זה משום
755מלבן, וגם אין גוזרים בו משום שמא יסחוט. אמנם לסחוט בידים אסור משום מפרק, כדלקמן
756שם (ומכל מקום בגד שנשרה אפילו במשקין שאין מלבנין, אסור לסחטו
757משום איסור מפרק, שהוא תולדת הדש, כמו שסחיטת פירות אסורה משום מפרק).
758[833]
759משנה קנא, רע"ב (קושרין את הלחי (של מת שהיה פיו הולך ונפתח, קושרין את לחייו
760כדי שלא יפתח פיו יותר, רש"י), לא שיעלה (להסגר ממה שנפתח, דהיינו מזיז אבר,
761רש"י), אלא שלא יוסיף (ליפתח, רש"י)). טור ושו"ע ס"ז (ואם היה
762פיו נפתח והולך, קושר את הלחי בענין שלא יוסיף להפתח, אבל לא כדי שיסגר מה שנפתח
763או קצתו, שאם כן היה מזיז אבר).
764[834]
765משנה קנא, ב (אין מעצמין את המת (את עיניו, רש"י) בשבת (דמזיז בו אבר,
766רש"י)). טור ושו"ע שם (ומטעם זה אין מעצימין עיניו של מת בשבת).
767[835]
768זהר ח"א רכו, א (ואי אשתאר עינא פקיחא, וההוא חיזו אחרא ישרי על עינוי, בכל
769מה דאסתכל אתלטיא, ולאו יקרא דעינא הוא). מלבושי יום טוב (ונשאלתי פה קראקא
770שמזיזין אבר, ואומרים לפי שיש לחוש שיתעקם האבר, וגם מעצימים וכו', ואומרים שיש
771סכנה בדבר, כדאיתא בזוהר פרשת ויחי פסוק ויאמר השבעה לי וגו', וכן המנהג בקהלת
772לבוב, ומן הסתם כאשר שמעתי, שכן גם בשארי קהלות קדושות, ואמרתי שאין למחות, שהרי
773יש להם על מה שיסמכו. ומתניתין איכא למימר דלא כהלכתא, דאנן קיימא לן כרבי שמעון
774... ומתניתין כרבי יודא, ומנהג כזה שיש לו לסוך ולומר דרבי שמעון כך סובר ...
775והכלל כל מקום שהלכה רופפת בידך, פוק חזי מאי עמא דבר). הובא באליה זוטא
776סק"ט. באר היטב סקט"ו. וראה לעיל סי' כה סכ"ח.
777[836] עד כאן נתבארו דיני טלטול המת, על ידי
778ככר או תינוק, ממטה זו למטה זו ועל גבי המטה.
779אלא
780שעל זה הקשו התוס' (מג, ב ד"ה דכו"ע), ממה שמצינו בכמה סוגיות שטלטול מן
781הצד לאו שמיה טלטול, ותירצו שם לפי דרכם. ואילו הרא"ש יישב סוגיות אלו באופן
782אחר. והר"ן יישב סוגיות אלו באופן שלישי.
783כל
784זה נתבאר בפרטיות לעיל סי' רעו, בקונטרס אחרון ס"ק ג.
785כאן
786בא לבאר כללי הלכה זו לפי שיטת הרא"ש והטור ושו"ע, דקיי"ל כוותייהו.
787[837]
788סעיף ו.
789[838]
790רב אשי קמב, ב (לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד).
791רמב"ם פכ"ה הי"ד-טו (שני דברים אחד אסור לטלטלו ואחד מותר לטלטלו,
792והן סמוכים זה לזה, או זה על זה, או זה בזה, ובזמן שמטלטלין אחד מהן יטלטל השני
793... אם היה ככר או תינוק על גבי האבן או על גבי הקורה, לא יטלטל האבן או הקורה
794בככר או בתינוק שיש עליה).
795וכדלעיל ס"ז (לא
796התירו טלטול על ידי דבר המותר אלא במת בלבד ... שלא התירו טלטול על ידי דבר אחר
797לצורך דבר המותר, אלא כשמטלטל ההיתר בידיו והאיסור מיטלטל עמו, אבל כשמטלטל האיסור
798בידיו וההיתר מיטלטל עמו, לא התירו אלא במת בלבד).
799והיינו באופנים שנזכרו כאן "והם
800סמוכים זה לזה, או זה בזה, או זה על זה", וכדלעיל ס"א (דהיינו
801שמניח דבר המותר על המת, או אצלו, ומטלטל שניהם כאחד).
802[839]
803כדלעיל ס"ג (שלא התירו טלטול מן הצד, אלא כשמטלטל לצורך דבר המותר),
804ושם נסמן (הערה 789).
805והיינו אפילו לענין לנענעו, או
806לנערו במקומו, או להפוך את המת ממטה למטה (כמבואר לעיל שם). ומכל שכן שאסור לטלטלו
807למקום אחר לצורך האיסור (כמבואר כאן).
808ויתירה מזו, שאם הוא לצורך האיסור,
809נחשב לפעמים כאילו ההיתר הוא ידו הארוכה לטלטל בו את המוקצה, כדלעיל סי' שח
810ס"ס (כשמגררן בסכין, אינן מיטלטלין מאליהן, אלא הוא מטלטלן על ידי
811הסכין, שנעשה לו כיד ארוכה), ושם נסמן (הערה 440).
812[840]
813תוס' מד, א (אומר ר"י דיש לחלק, דהכא עיקר הטלטול לצורך מת, ולא דמי לכל הנהו
814שעושה עיקר הטלטול לצורך כר וחבית, ולא לצורך מעות ואבן).
815[841] כדלעיל ס"ג (מת המוטל
816בחמה וירא עליו פן יסריח ... לא יטלטלנו כלל, אפילו להפכו ממטה למטה ...
817הוא מטלטל לצורך המת האסור בטלטול)
818[842]
819כדלעיל סי' שט ס"ו (שחושש שלא יגנבו המעות שעליה ... לא
820התירו טלטול על ידי דבר אחר אלא כשמטלטל בשביל דבר המותר, ולא בשביל דבר האסור).
821[843]
822כדלקמן סט"ו (לצורך האיסור, כגון קש שהוא מוקצה מפני שסתמו עומד
823להסקה, ואם הוא נתון על המטה שלא לשכב עליו, ובשבת הוא בא לשכב עליו ... כדי שיהא
824צף ורך ונוח לשכב עליו).
825והיינו שלא התירו לקמן שם אלא
826לטלטלו על ידי גופו, אבל לא מן הצד, כיון שהוא לצורך האיסור, וכמבואר במ"א
827סקכ"ד (וצריך לומר דכיון דצריך לקש לשכוב עליו, אם כן הוי כעושה לצורך המוקצה).
828[844]
829סי"ד (כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטול, אבל ... מותר לישב
830עליו, אף אם הוא מתנענע תחתיו, שטלטול כלאחר יד הוא), וסנ"ב
831(לישב עליהם כך בלי שיגע בהם לסדרם, מותר בכל ענין ...
832ואף אם הם מתנענעים תחתיו בישיבתו, אין זה נקרא טלטול שטלטול כלאחר יד הוא).
833[845] כדלעיל
834סי' רעו ס"י (טלטול מן הצד שהיה על ידי דבר אחר שבידיו, אין היתר אלא
835כשמטלטלו לצורך מקומו, אבל לא כשצריך להשתמש בגוף המוקצה ... כדי ליהנות מאורו כאן
836במקום שמביאו).
837ואף שנתבאר לעיל סי' רעז ס"ו (ואם
838צריך לגוף השלחן לטלטלו למקום אחר ... אם אי אפשר לנער (כגון שהוא צריך עוד לנר זה
839במקום האחר, או שיש חשש הפסד בניעור זה שלא ישבר הנר) רשאי לטלטלנו בעוד הנר עליו).
840היינו "אם צריך לגוף השלחן
841לטלטלו למקום אחר"; אלא שאינו רוצה לנער את הנר כיון "שהוא צריך עוד לנר
842זה במקום האחר". אבל אסור לטלטלו למקום אחר בשביל להשתמש באורו במקום אחר.
843וראה שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
844[846] כי אף שדעת התוס' שזה
845נחשב טלטול לצורך דבר המותר, כמבואר בתוס' מג, ב ד"ה דכו"ע טלטול מן הצד
846שמיה טלטול (קשה לר"י ... בסוף פ' תולין (קמא, א) אמרי בי רב טלטול מן הצד לא
847שמיה טלטול), והיינו הא דתנן קמא, א (הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אלא מנענעו
848בגופו), ובגמרא שם (אמרי בי רב ... שמע מינה טלטול מן הצד לא שמיה טלטול).
849ותירצו התוס' (ואומר ר"י דיש לחלק,
850דהכא עיקר הטלטול לצורך מת, ולא דמי לכל הנהו שעושה עיקר הטלטול לצורך כר וחבית,
851ולא לצורך מעות ואבן).
852והיינו שהתוס' מפרשים שמה שהוא מנענע
853בגופו את הקש שעל גבי המטה לשכב עליו, הוא לצורך גופו, שהתירו בטלטול מן הצד, ומה
854שהוא הופך את המת ממטה למטה הוא לצורך מוקצה, שאסרו בטלטול מן הצד.
855וכן נתבאר בדעת התוס' לעיל סי' רעו
856ס"י (הם סוברים ... היתר לטלטל לצורך המוקצה עצמו ... כדי להשתמש בגוף המוקצה),
857ונתבאר בקונטרס אחרון שם ריש ס"ק ג (עיין בתוס' ריש דף מ"ד, שהביאו ההיא
858דאמרי בי רב, דהיינו קש על המטה ... דדוקא דומיא דמת אסור, שהטלטול אין בו שום
859צורך לדבר המותר, משא"כ בקש שעל המטה לשכב עליו).
860ולפי זה מותר לטלטלו עם האיסור "מפני
861שצריך לו האיסור להשתמש בו איזה תשמיש המותר, כגון לישב או לשכב עליו".
862*
863מכל מקום קיי"ל כרבינו יונה
864שברא"ש וסיעתם, שזה נחשב כטלטול לצורך האיסור עצמו, שאסור, כמבואר ברא"ש
865פ"ג סי' יט (והקשה על זה ה"ר יונה מהא דתנן לקמן בפרק תולין, הקש שעל
866המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו, ודייקי מיניה בי רב דטלטול מן הצד לאו
867שמיה טלטול, והתם לצורך הקש שהוא מוקצה הוא מטלטל. ולא קשה, דהתם אף טלטול אין כאן
868... בקש אינו מטלטל אלא בגופו כלאחר יד, הלכך אף על גב דלקש שהוא מוקצה הוא צריך).
869ונתבאר לעיל שם (והדברים מראין שהרב רבינו יונה שהיה אחר
870התוס' הוא חידש חילוק זה דטלטול גופו, אבל ר"ת והתוס' לא עלה על דעתם חילוק
871זה). וכן נפסק בטור ושו"ע ס"ח (וטלטול בגופו, אפילו לצורך
872דבר האסור, מותר. הילכך קש שעל המטה, דסתמו מוקצה להסקה, מנענעו בגופו).
873וכן הוא לקמן סט"ו (לטלטל
874המוקצה בגופו שלא בידיו מותר אפילו מטלטלו לצורך האיסור, כגון קש שהוא מוקצה מפני
875שסתמו עומד להסקה, ואם הוא נתון על המטה שלא לשכב עליו ובשבת הוא בא לשכב עליו,
876מותר לנענע בגופו כדי שיהא צף ורך ונוח לשכב עליו), ושם נסמן (הערה 864).
877וכן נתבאר בדעת הרא"ש לעיל סי' רעו
878בקונטרס אחרון ס"ק ג (ואין לומר דאף להרא"ש יש חילוק בטלטול גופו בין
879שלא יגנב ובין לשכוב עליו, דאם כן מנ"ל להקשות ממת לקש עיי"ש).
880וכיון דקיי"ל כהרא"ש וסיעתו,
881לכן נפסק כאן "אפילו אם מטלטל מפני שצריך לו האיסור להשתמש בו איזה תשמיש
882המותר ... אסור".
883וראה כנישתא דבי רב.
884[847] רב
885חסדא קמב, א (ברייתא לצורך מקומו), ופרש"י (שצריך למקום הכלי, ועל כן כולו
886הוא צריך לסלקו משם, ושרו ליה רבנן לטלטל). ברייתא וגמרא קמב, ב (אבל לצורך מקומו
887מטלטלו ועודן עליו). ר"ן שם (נט, ב) ד"ה גמרא לא שנו (שצריך לישב או
888להשתמש במקום שהכר שם, ואם יטה הכר ויפלו שם המעות, לא הועיל כלום). רבינו ירוחם
889נכ"ח ח"א רלא, ג (אבל אם היה צריך למקומו, או לדבר שהמת עליו, מותר
890לטלטלו מן הצד, דטלטול מן הצד שמיה טלטול דוקא לצורך דבר האסור, אבל לצורך דבר
891המותר, אפילו שמטלטל דבר האסור עמו, מותר). שו"ע ס"ה (אם צריך למקום המת,
892או לדבר שהמת מונח עליו, מותר לטלטלו מן הצד, דהיינו שהופכו ממטה למטה, כיון
893דלצורך דבר המותר הוא).
894[848]
895סעיף ו (אם הניח אבן על פי חבית של יין לכיסוי, ושכח להסירה משם קודם
896השבת, או שהניח מעות על הכר ושכח ליטלם מעליה קודם השבת, והוא ... צריך
897למקום החבית והכר, בענין שאין הניעור מספיק לו, יכול לטלטלן כמות שהן עם האבן
898והמעות שעליהן כדי ליפנות מקומן), ושם נסמן (הערה 636).
899[849]
900כלאים פ"א מ"ט, הובא בשבת נ, סע"ב (הטומן לפת וצנונות (להשתמר
901בקרקע, רש"י) תחת הגפן, אם היו מקצת עליו מגולין (דאי אין מקצת עליו מגולין
902אין לו במה לאוחזה, אלא אם כן מזיז העפר בידים, רש"י), אינו חושש ... וניטלים
903בשבת (שאוחזה במקצת עליה המגולין, ולא חייש אם העפר ניזוז מאליו, רש"י)). טור
904ושו"ע ס"ח (טלטול מן הצד לצורך דבר המותר, מותר. הלכך צנון שטמן בארץ
905ומקצת עליו מגולים ... נוטלו, אף על פי שבנטילתו מזיז עפר ממקומו). מ"א סוף
906סקכ"ד (בשאין מכוין כלל לטלטל המוקצה, כמו בצנון).
907וכן אין בזה משום טוחן, כדלקמן סי'
908שיב ס"ה (אם ירדו גשמים על האבנים ונטבעו, אם רישומן ניכר, מותר ליטלן ...
909ואין בזה משום סותר, ולא משום טוחן).
910וכל זה הוא כשטמן הצנון בארץ,
911משא"כ אם הכין חול ועפר לטמון בו, מבואר לקמן בסוף הסעיף (בעפר
912שייחדו לכך), ושם נסמן (הערה 862-863).
913[850]
914תוס' נ, ב ד"ה הטומן (על כרחך בשלא השרישו מיירי, דבהשרישו לא היו ניטלין
915בשבת). ר"ן כג, ב (על כרחך בשלא השרישו עסקינן, דאי השרישו הרי עוקר דבר
916מגדולו). וראה גם רש"י קיג, א ד"ה אינו חושש (לפי שאינה מושרשת).
917שו"ע שם (ולא השריש).
918[851] אף
919שכתבו התוס' שם (דוקא נקט הטומן, אבל במתכוין לנטיעה חושש), ועל פי זה נפסק
920בשו"ע שם (וגם לא נתכוין לזריעה).
921כתב על זה המ"א ס"ק כב (צע"ג
922דהא בסי' ש"י ס"ב כתב דחטין שזרען בקרקע שרי. ובאמת דברי התוס' דף נ' לא
923קאי אלא אמעשר ושביעית וכלאים, דאם נתכוין לזריעה נתחייב בכולן, אבל גבי שבת, אפילו
924נתכוין לזריעה שרי, כל זמן שלא השרישו, כן נראה לי ברור).
925[852]
926סעיף ב (חטים שזרען בקרקע, מותר לאכול מהן בשבת, אם עדיין לא השרישו).
927[853]
928תוס' שם ד"ה הטומן (דרגילות הוא שמתוספין מחמת ליחלוחית הקרקע, כמו שאנו
929רואין שומין ובצלים שמתוספין אפילו כשמונחין בחלון). שו"ע שם (ואף על פי
930שהוסיף מחמת לחות הקרקע, מותר).
931[854] רש"י
932מט, א ד"ה נוטל (ואף על גב שהן עליה, לא איכפת לן, דלא נעשית בסיס להן, שאין
933עשוי אלא לכסות קדרה). המאור מז, ב (שהטמנה וכסוי הם תשמישים לקדרה, ואין הקדרה
934תשמיש להטמנה ולכסוי, לפיכך אין נעשה בסיס). ר"ן כג, ב (ולא אמרינן נעשה בסיס
935לדבר האסור, לפי שאין הקדרה נעשה בסיס להטמנה ולכסוי, ואינה תשמיש להם, אלא אדרבה
936הם תשמישין לקדרה, והוה ליה כפגה [קכג, א] שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים, דאמרינן
937דתוחב בהן כוש או כרכר ומטלטלן, לפי שהתבן והגחלים תשמיש לפגה וחררה [ואין הפגה
938והחררה] תשמיש להן ... כך פירש הרז"ה ז"ל, ועיקר). מ"א סקכ"ג
939(דלא היתה כונתו שיהא האוכל משמש לעפר, אדרבה העפר משמש לאוכל, וכמ"ש רס"י
940רנ"ט).
941והיינו כדלעיל סי' רנט ס"ג (שהקדרה
942לא נעשית בסיס להכיסוי ולההטמנה, לפי שהכיסוי וההטמנה הם משמשים להקדרה לחממה,
943ואין הקדרה משמשת להן). וכן הוא לקמן סי' שעב סי"ד (שלא נעשית בסיס לדבר
944האסור, שהרי אין כוונתו שיהא הספל משמש להטיט, אלא הטיט משמש להספל).
945אבל ראה לעיל סי' שט ס"ז,
946ובהנסמן שם (הערה 639).
947[855] דעה
948הראשונה ברשב"א נ, ב (יש מי שכתב דלית הלכתא כי הא מתניתין, דקתני אם היו
949מקצתן מגולין ניטלין בשבת, דאלמא בשאינן מגולין כלל אינן ניטלין, ואנן הא קיימא לן
950(לקמן קכג, א) כרבי אלעזר בן תדאי דאמר לענין פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים,
951תוחב לה בכוש או בכרכר והן ננערות מאליהן, דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול). מ"א
952סקכ"א (אבל אם אין מגולין אסור לתחוב בהן כוש, כמו בס"ט, דנראה כעושה
953גומא (מ"מ). אבל בדף נ' בתוס' משמע דלחד גירסא גם כאן שרי לתחוב. וכן הוא
954בירושלמי בהדיא ספ"ק דכלאים, דמותר לתחוב בעפר. וצ"ע על המ"מ דפסק
955דלא כירושלמי).
956והיינו כדאמרינן בירושלמי שם (תני
957פגה שטמנה בטבל וחררה שטמנה בגחלים, אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת ואם לאו אין
958ניטלין בשבת. ר' לעזר בן תדאי אמר, בין כך ובין כך תוחב בשפוד או בסכין ונוטלן.
959אתיא דרבי לעזר בן תדאי כר' שמעון, דתני לא יגור אדם את הכסא ואת המטה ואת הקתידרה
960מפני שהוא עושה חריץ. רבי שמעון מתיר). הרי שבירושלמי מתיר לדעת ר' לעזר בן תדאי
961אף בטמון בעפר.
962ובתוס' שם ד"ה מקצת (ובערוך ...
963בשם רב האי גאון, דגרס אם היו מקצתם מגולים, שאם האמהות טמונים בקרקע והעלים
964מגולים הרי זו זריעה מעולה, אלא דוקא מקצתן מגולים אינו חושש משום כלאים ושביעית,
965דלאו זריעה היא). משא"כ לענין שבת אין לחוש אף כשאינם מגולים.
966וראה חידושי צמח צדק יט, ג. פס"ד
967צמח צדק שנח, ג.
968[856] פרש"י במשנה קכב, ב (כוש,
969פלך), וברע"ב (כוש, פלך שהנשים טוות בו).
970[857] רשב"א
971נ, ב (יש מי שכתב דלית הלכתא כי הא מתניתין ... אבל מורי הרב ז"ל כתב דהלכתא
972היא, וטעמא דכיון שהיתה גומא זו מכוסה ולא היתה ניכרת שם כל עיקר, מיחזי השתא
973כעושה גומא. מה שאין כן בתבן וגחלים, דלית בהו משום עשית גומא). מ"מ פכ"ה
974הט"ו (וכתבו המפרשים דוקא מקצת העלין מגולין, אבל אין מקצתן מגולין, כיון
975שהיתה הגומא מכוסה, אם תוחב בהן כוש או כרכר, מיחזי כעושה גומא, אבל בתבן וגחלים
976אין בהם משום גומא). הובא ב"י ד"ה פירות, ומ"א שם, וט"ז
977סקי"א.
978[858] ברייתא
979וגמרא קכג, א (פגה שטמנה בתבן (תאנה שלא בשלה כל צרכה וטומנין בתבן להתבשל, ותבן
980מוקצה הוי לטיט, רש"י) וחררה שטמנה בגחלים, אם מגולה מקצתה (שיכול לאוחזה
981במקום המגולה), מותר לטלטלה (מגביה מקום המגולה והתבן נשמט ונופל, רש"י), ואם
982לאו אסור לטלטלה. ר"א בן תדאי אומר תוחבין בכוש או בכרכר והן מנערות מאיליהם.
983אמר רב נחמן הלכה כר"א בן תדאי ... טלטול מן הצד לא שמיה טלטול). טור
984ושו"ע ס"ט (הפירות הטמונין בתבן או בקש המוקצים, יכול לתחוב בהם מחט או
985כוש ונוטלם, והקש ננער מאליו).
986וכן הוא לעיל סי' רנט ס"ב (כשטמן
987בדבר שאסור לטלטלו ובא ליטול מהם הקדרה בשבת, כיצד הוא עושה, אם כיסוי הקדרה מגולה
988מקצתו מההטמנה, אוחז במקצת המגולה ומסירו ... ואם אין הכיסוי מגולה כלל, אם יכול
989לתחוב כוש או סכין בתוך הכיסוי ולהגביהו ולהסירו מהקדרה, הרי זה מותר. ואף שמטלטל
990ההטמנה על ידי הכיסוי, אין בכך כלום, שטלטול מן הצד הוא ואינו טלטול, כמו שיתבאר
991בסי' שי"א)
992והטעם שהקש הוא מוקצה, יתבאר לקמן
993סט"ו (קש שהוא מוקצה מפני שסתמו עומד להסקה ... ואם
994הזמינו למאכל בהמה מבעוד יום מותר לטלטלו בכל ענין), ושם
995נסמן (הערה 865).
996[859]
997מ"מ שם (אבל בתבן וגחלים אין בהם משום גומא). ט"ז סקי"א (בתבן וקש
998אין בהם שייכות גומא. כן כתב הרב המגיד).
999[860]
1000סעיף ב (שאין איסור עשיית גומא שייך לא בקמח ולא בפירות, שהרי איסור עשיית גומא
1001אינו אלא משום בונה, ואין בנין אלא בקרקע או במחובר לקרקע).
1002[861] ט"ז ס"ק ט (פירות
1003הטמונים בתבן המוקצה, היינו במוקצה בבירור להסקה והוא טמן בו, אבל לא בנוטל קצת
1004תבן ומטמין בו פירות, דזה ודאי הכינו לכך).
1005וכן אם ייחדם לצורך אחר, כדלקמן
1006סט"ו (אם חשב עליו מבעוד יום לישב או לשכב עליו ... הזמינו למאכל
1007בהמה מבעוד יום, מותר לטלטלו בכל ענין).
1008[862]
1009שבלי הלקט סי' קכ (כתב אחי ר' בנימין נר"ו, מה שנהגו להצניע אתרוגין ופרישין
1010בחול או בעפר ... האי חול ועפר אינה מוקצה, דהא חזי לכסות בו צואה ומוכן הוא,
1011כדאמרינן מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכו. ודווקא בעפר המיוחד לכך,
1012כדאמרינן עלה והוא שייחד לו קרן זויות), הובא בב"י סוף הסימן. רמ"א
1013ס"ט (ואם טמונים בחול ובעפר, עיין לעיל סימן ש"ח). וברמ"א סי' שח
1014סל"ח (ולכן מותר ליקח פירות הטמונים בחול, כי אין אותו עפר מוקצה). ט"ז
1015סק"ט (וכדאיתא גבי עפר (ביצה ח, א) מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל
1016צרכיו).
1017[863]
1018סי' שח סעיף עז (פירות הטמונים בחול, מותר ליטלם משם בשבת, שאין אותו העפר מוקצה,
1019שהרי הכינו לכך מתחלה וייחד לו כלי או קרן זוית), ושם נסמן (הערה 521).
1020[864]
1021הר"ר יונה, הובא ברא"ש פ"ג סי' יט (והקשה על זה ה"ר
1022יונה מהא דתנן לקמן בפרק תולין, הקש שעל המטה לא ינענענו בידו, אבל מנענעו בגופו,
1023ודייקי מיניה בי רב דטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול, והתם לצורך הקש שהוא מוקצה הוא
1024מטלטל. ולא קשה, דהתם אף טלטול אין כאן ... בקש אינו מטלטל אלא בגופו כלאחר יד,
1025הלכך אף על גב דלקש שהוא מוקצה הוא צריך). טור ושו"ע ס"ח (וטלטול
1026בגופו, אפילו לצורך דבר האסור, מותר). ונתבאר לעיל (הערה 846). וראה כנישתא דבי רב.
1027וכן הוא לעיל סי' רסו סי"ט (שזהו
1028טלטול על ידי גופו ולא בידיו, ואין בו איסור כלל, כמו שיתבאר בסי' שי"א). סי'
1029רעו ס"י (שיתבאר שם שכל טלטול מן הצד שהוא על ידי גופו שלא בידיו יכול לטלטלו
1030אפילו לצורך המוקצה). סי שא סל"ט (שזהו טלטול כלאחר יד, כיון שאינו מטלטלן
1031בידו אלא בגופו), ובקונטרס אחרון שם ס"ק י (לדידן דקיי"ל לגמרי
1032כהרא"ש, כמ"ש בסימן שי"א). סי' שח סט"ו (כל
1033מוקצה אינו אסור אלא לטלטלו כדרכו בחול דהיינו בידיו, אבל מותר לטלטלו בגופו, כמו
1034שיתבאר בסי' שי"א, וזהו נקרא טלטול כלאחר יד שהוא בשינוי מדרך החול, ולכן
1035מותר לטלטל מוקצה ברגליו לפנותו לכאן ולכאן דרך הילוכו).
1036ולענין אחורי ידיו ובין אצילי ידיו,
1037נתבאר לעיל סי' רעו ס"ט (יכול להביא הנר לכאן בהיתר בטלטול מן הצד כגון
1038באחורי ידיו או בין אצילי ידיו וכיוצא בזה), וס"י (יטלטלנו על ידי גופו כגון
1039באחורי ידיו או בין אצילי ידיו וכיוצא בזה), ונתבאר שם (הערה ע).
1040[865]
1041משנה קמא, א (הקש (סתמא להסקה, ומוקצה הוא, רש"י) שעל גבי המטה (ובא לשכב
1042עליו, ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב), לא ינענענו בידו (דמוקצה הוא, רש"י),
1043אלא מנענעו בגופו). וברש"י נ, א (קש סתמיה לטינא קאי, ללבנים או להסקה,
1044ומוקצה הוא, ואם היה נתון על המטה ולא לשכב עליו, ובא בשבת לשכב עליו, והוצרך
1045לנענעו ולשוטחו לשכיבה שלא יהא צבור וקשה, לא ינענעו בידו, שאסור לטלטלו, אבל
1046מנענעו בגופו, כלאחר יד). טור ושו"ע שם (קש שעל המטה, דסתמו מוקצה להסקה,
1047מנענעו בגופו). מ"א ס"ק כה (מנענעו בגופו, כדי לשכוב עליו).
1048[866]
1049משנה שם (ואם היה ... עליו כר או סדין מנענעו בידו), ופרש"י (דגלי דעתיה
1050דאקצייה לשכיבה, מעתה תורת כלי עליו, רש"י). רמב"ם פכ"ה הכ"ב
1051(וכן אם היה עליו כר או סדין וכיוצא בהן, מנענעו בידו, שהרי נעשה כמי שישב עליו
1052מבעוד יום). טור ושו"ע שם (ואם הניח עליו מבעוד יום כר או כסת, מנענעו אפילו
1053בידו, שהרי הכינו מבעוד יום לשכב עליו).
1054[867] גמרא
1055נ, א (רב אסי אמר יושב ... ואע"פ שלא חישב ... אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא
1056הקש שעל גבי המטה לא ינענעו בידו ... היה עליו כר או סדין מבעוד יום מנענעו בידו,
1057שמע מינה), ופרש"י (ששכב עליו מבעוד יום, ואע"פ שלא יחדו לכך, ולא חישב
1058עליו, דהיינו כרב אסי). רא"ש פ"ד סי' ח (דלכאורה משמע דישיבה גריעה
1059ממחשבה ... דשמעינן מינה דכל שכן חשב, ורב אשי נמי סייעה לרב אסי ממתניתין דתנן
1060הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו ... היה עליו כר או סדין, מנענעו בידו).
1061ר"ן כג, א (ומדאמר רב אסי אף על פי שלא חשב, משמע דמוסיף הוא על דברי שמואל,
1062דטפי עדיף חשב מישב ולא חשב, הלכך קיימא לן דבין חשב בין ישב מותר. וכן פסק רבינו
1063האי גאון ז"ל וכן דעת הרב רבינו יונה ז"ל).
1064[868]
1065ס"נ-נא גבי חריות (חשב עליהם מבעוד יום לישב עליהם למחר בשבת בלבד, ולמוצאי שבת
1066ישתמש בהם לשריפה, מותר לטלטלם ולסדרם ... ואפילו אם לא חשב עליהם כלל לישיבה, אלא
1067שאירע מקרה שישב עליהם מעט קודם השבת, מותר לטלטלם בשבת לסדרם ולישב עליהם).
1068[869]
1069משנה קכו, ב (אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן), ודף קמא, א (ואם היה מאכל בהמה ...
1070מנענעו בידו). ב"י (ופירש רש"י דסתם קש מוקצה להסקה, כלומר שאם היה
1071מיוחד למאכל בהמה מותר לטלטלו).
1072[870]
1073ט"ז סק"ט (משמע במקום שאין מסיקין בקש מותר לנענעו אפילו ביד, דסתמא קאי
1074למאכל בהמה). מ"א סי' שח סקנ"ג (וקש שלנו סתמא עומד לשכיבה או למאכל
1075בהמה).
1076[871]
1077סעיף סג (חבילי קש וחבילי עצים רכים, אם הזמינם למאכל בהמה מותר לטלטלם
1078... ובמקומות שסתם קש אינו עומד להסקה, אלא למאכל בהמה או לשכב
1079עליו, מותר לטלטלו).