Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשיג טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת
ובו כ"ה סעיפים:
לוח וקנה ונגר לנעילת החלון והדלת
א פקק החלון, כגון לוח או שאר כל
ובו כ"ה סעיפים:
לוח וקנה ונגר לנעילת החלון והדלת
א פקק החלון, כגון לוח או שאר כל
בדבר שסותמין בו החלון, אפילו הוא דבר שאין עליו תורת כלי כלל, וגם לא פקק בו מעולם
גבחול ובא לפקוק בו בתחלה בשבת, אם חשב עליו מבעוד
דיום לפקוק בו (בשבת, או שחשב עליו
השיהיה מוכן ועומד להיות פקק לחלון, אע"פ שלא חשב
ועל השבת בפירוש), הרי זה מותר, שעל
זידי מחשבה זו ירדה עליו תורת כלי והותר בטלטול כשאר כל הכלים (כמ"ש בסי'
חש"ח, שמחשבה מועלת בדבר
טשדרכו לייחדו לכך. ואם פקק בו פעם אחת מבעוד יום, אף שלא חשב עליו לפקוק בו בשבת,
יירדה עליו תורת כלי על ידי פקיקה זו, כיון שהוא דבר
יאשדרכו לייחדו לכך, כמו שנתבאר שם).
יבואפילו ארובה שבגג מותר לפקוק בפקק המותר בטלטול,
יגאע"פ שאינו קשור ותלוי שם מבעוד יום. ואין בזה משום
ידעשיית אהל בשבת, מפני שאינו עושה בזה אלא תוספות לאהל, והוספה זו עראי היא, שאינה עשויה
טולהתקיים הרבה, שהיא עשויה להפתח תדיר, ותוספת אהל עראי מותרת, ולא אסרו אלא לעשות
טזכל האהל עראי, כמו שיתבאר בסי' שט"ו.
יזלפיכך אם אין פקק זה
יחעשוי להפתח תדיר, אלא לעתים רחוקים, אסור לפקק, אפילו הוא חלון שבכותל, מפני שהוא כמוסיף בנין הקבוע בכותל:
יטב וקנה שהתקינו להיות
כנועל בו, שתוחבו בכותל אצל
כאהדלת, אין צריך שיקשרנו
כבבדלת מבעוד יום, שאף שלא היה קשור ותלוי שם מבעוד יום ותוחבו שם בשבת, אין בו משום
כגבונה בשבת, הואיל ואינו מבטלו שם, אלא עשוי להוציאו
כדולהכניסו תדיר.
כהומכל מקום דומה הוא
כוקצת לבנין יותר מפקק החלון והארובה, ולפיכך אף אם חשב
כזעליו מבעוד יום לנעול בו בשבת, ואף אם ייחדו לכך לעולם, ואף אם כבר נעל בו פעמים
כחרבות בחול והוא מיוחד לכך, אסור לנעול בו בשבת, אלא אם כן תקנו ועשה בו מעשה
כטוהכינו לכך, בענין שתיקונו
למוכיח עליו שהוא עומד לכך (שאז ניכר הדבר
לאשאינו מבטלו שם אלא עשוי להוציאו ולהכניסו תדיר, שכך מוכיח מעשה תיקונו, שעל ידי
לבמעשה תיקון זה יש עליו תורת כלי, ואין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם לעולם).
לגואז מותר לנעול בו אף
לדאם עדיין לא נעל בו מעולם מבעוד יום. וגם מותר לטלטלו
להאפילו שלא לצורך גופו ומקומו, כדין שאר כל הכלים שמלאכתם להיתר. אבל אם הוא בענין
לושאסור לנעול בו בשבת, אף שהוא מיוחד לנעול בו בחול, אסור לטלטלו כי אם לצורך גופו
לזאו מקומו, כדין כלי המיוחד למלאכת איסור:
לחג ונגר, שהוא יתד
לטשתוחבין אותו בחור שבאסקופה לנעול הדלת, הואיל ותוחבין אותו באסקופה למטה, דומה
מהוא לבנין יותר מקנה שתוחבין בכותל מן הצד, ואין נועלים בו אף שהוא מיוחד לכך, ואף
מאאם תיקנו ועשה בו מעשה המוכיח עליו שהוא עומד לכך, אלא צריך שיהיה קשור שם מבעוד
מביום (ואז מותר לנעול בו אף שלא נעל בו עדיין מעולם, ואף אם לא
מגייחדו לכך), שהואיל והוא קשור ומחובר שם מבעוד יום, אינו נראה כבונה
מדבשבת:
מהד כיצד יהא קשור. אם
מויש בראשו גלוסטרא, דהיינו שראשו עב וראוי לבוכנא לכתוש ולשחוק בו פלפלין, הואיל
מזוהוא דומה לכלי, אינו נראה כל כך כבונה, שאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם. ולפיכך אין צריך שיהא הקשר אמיץ, אלא אפילו אם קשור בחבל דק
מחשאינו ראוי להיות ניטל בחבל זה, שאם היה רוצה ליטלו משם ולטלטלו על ידי חבל זה מיד
מטהיה נפסק, די בכך, אפילו אם אינו קשור בדלת עצמה אלא בבריח הדלת (או במזוזה, שאף שאין הדבר ניכר
נכל כך שקשור שם מבעוד יום בשביל נעילת הדלת, הואיל ואינו קשור בדלת עצמה, וגם
נאהואיל ואין הקשר אמיץ, אעפ"כ אינו נראה כבונה בשבת הואיל והוא דומה לכלי).
נבואפילו אם החבל הוא ארוך, ואין הנגר תלוי כלל באויר כששומטו מהחור שבמפתן, אלא
נגכולו מונח בארץ, אין בכך כלום, הואיל והוא מחובר שם מבעוד יום על ידי החבל:
נדה ואם אין בראשו
נהגלוסטרא. אם הוא קשור בדלת עצמה, אפילו קשור בחבל דק שאינו ראוי לינטל בו, די בכך
נו(לפי שניכר יפה שקשור שם מבעוד יום בשביל נעילת הדלת, הואיל וקשור בדלת עצמה, אע"פ שאין הקשר אמיץ, ושוב אינו נראה כבונה בשבת).
נזואפילו אם כולו מונח בארץ כששומטו מהחור. אבל אם אינו קשור בדלת עצמה, אלא בבריח
נח(או במזוזה), צריך שיהא הקשר אמיץ בענין שיהא ראוי לינטל בו (שכשהוא קשור יפה בחבל
נטחזק, ניכר הדבר שהוא עומד לנעילת דלת, אף שאינו קשור בדלת עצמה, ושוב אינו נראה
סכבונה בשבת). ואפילו אם כולו מונח בארץ כששומטו מהחור שבאסקופה:
סאו וכל זה כשהאסקופה
סבהיא גבוהה ואין החור שלה נוקב עד לארץ. אבל אם נפחת החור מתחתיו והגיע לארץ, בענין
סגשכשמכניס הנגר בחור נוקב הנגר תחתיו בארץ, הרי זה נראה כבונה, ואסור לנעול בו בכל
סדענין, אף אם יש בראשו גלוסטרא, וקשור בדלת, בחבל חזק.
סהבמה דברים אמורים
סוכשהנגר נוקב תמיד נקב חדש בארץ. אבל אם מתחלה עשה חלל בקרקע מקום שראש הנגר יהיה
סזנכנס לשם, ושוב אין הנגר מוסיף נקב בארץ, אינו נראה כבונה, ומותר לנעול בו על דרך שנתבאר:
סחז נגר שתחב בו בית יד
סטבאמצ[עי]תו, והרי הוא דומה למקבת שהוא כלי, מותר לנעול בו, אף אם הוא נוקב בארץ,
עואף שאינו קשור כלל. שאינו נראה כבונה, הואיל וניכר בו שהוא כלי.
עאואינו דומה ליש בראשו
עבגלוסטרא, שדומה גם כן לכלי, ואעפ"כ צריך להיות קשור ושלא יהא נוקב בארץ. לפי
עגשכאן עשה בו מעשה בידים בתחיבת הבית יד לתוכו ועל ידי כך עשאו כלי, משא"כ
עדהגלוסטרא לא עשאה הוא בידים בשביל תורת כלי.
עהוכן הבריח שתוחבין
עוקצה האחד בנקב שבחומה מצד הדלת מכאן וקצה השני בנקב שמצד הדלת מכאן. אם יש בו טבעת
עזבאמצעיתו, שאוחזין בה בשעת פתיחה ונעילה ומושכין בה את הבריח, הרי הוא בית יד
עחלבריח, ומותר לנעול בו אף שאינו קשור כלל:
עטח כל פתח שאינו עשוי
פלכניסה וליציאה תדיר אלא לעתים רחוקים,
פאכגון רחבה שאחורי הבתים שאין נכנסין ויוצאין בה תדיר, אם עשה לפתחה דלת שאינה
פבסובבת על צירה (פירוש ציר הוא עץ חד הבולט מן הדלת להכניסו בחור שבאדן, כדי שתהא
פגהדלת חוזרת לכאן ולכאן), אלא כשרוצה לנעול בה זוקפה על חלל הפתח לסותמו בה, בין שדלת
פדזו עשויה מקרשים, בין שהיא מחצלת של
פהקנים שתלאה וזקפה שם לדלת, וכן פרצה שבגנה ושבחצר שגדרה בקוצים ועשאום כעין דלת,
פוולפעמים פותח דלת זו ונכנס ויוצא בפרצה זו לעתים רחוקים וחוזר ונועלה.
פזאם יש ציר בדלתות אלו,
פחאו אפילו אין בהם עתה אלא שהיה להן ציר ונשבר ומקומו ניכר, מותר לנעול בהן בשבת,
פטמפני שבהיכר הציר שבהן ניכרין הן שהן דלתות העשויות לפתיחה ונעילה, ואינו נראה
צכבונה. אלא שצריך ליזהר,
צאאם יש להן ציר, שלא יחזור הציר לחורו כמו שיתבאר.
צבאבל אם אין להן היכר
צגציר, אסור לנעול בהן בשבת, שהואיל ואינן עשויין להפתח אלא לעתים רחוקים, הרי הן
צדנראין בנעילתן כבנין מחיצה קבועה, כל שאין בהן היכר שהן דלתות:
צהט ואפילו כשיש להן ציר
צולא התירו לנעול בהן, אלא כשקשרן ותלאן שם מבעוד יום לנעול בהן, ואז מותר לנעול בהן
צזאף אם כשפותחן הן נגררות בארץ, וכשנועלן מגביהן
צחוזוקפן על האסקופה, שכיון שהן קשורות
צטומחוברות שם מבעוד יום אינו נראה כבונה בשבת.
קואם קשרו וקבעו שם
קאבענין שאף כשפותחן אינן נגררות בארץ, אפילו אינן גבוהין
קבמן הארץ אלא כמלא נימא, מותר לנעול בהם אף
קגאם אין להן היכר ציר, מפני שאינו נראה כבונה בנעילה זו, הואיל ואף כשהן פתוחין הן
קדמחוברים וקבועין שם היטב, שאינן נגררות בארץ:
קהי ופתח העשוי לכניסה
קווליציאה תדיר, מותר לנועלו אפילו בדלת שאין לה
קזהיכר ציר, והיא נגררת בארץ כשפותחה, או אפילו שומטין
קחאותה לגמרי כשפותחין אותה שאינה קשורה שם כלל, לפי שכיון שעשויה
קטלהפתח תדיר, אינו עושה בנעילתה מחיצה קבועה, אלא עראי, ואין איסור כלל לעשות מחיצת
קיעראי בשבת, אלא על דרך שיתבאר בסי' שט"ו:
קיאיא וכל זה בדלת שיש לה
קיבאסקופה התחתונה שזוקפין אותה עליה, שאסקופה מוכחת על הדלת שהיא עשויה לנעילה, ולא
קיגלבנין. אבל אם אין לה אסקופה, וכשנועלין בה מורידין אותה על הארץ, וכשפותחין
קידשומטין אותה ועוקרין אותה, הואיל ואין לה צורת הפתח, אין נועלין בה, אפילו יש לה ציר, כל שאינה סובבת על צירה, ואפילו היא גבוהה מן הארץ, ואפילו הוא פתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר. ויש מתירין בפתח
קיההעשוי לכניסה ויציאה תדיר. ויש להקל בדברי סופרים:
קיויב וכן דלת העשוי מלוח
קיזאחד וכשפותחין שומטין אותה ועוקרים אותה, הואיל ואינה דומה
קיחלשאר דלתות, אין נועלין בה, אפילו יש לה ציר, כל שאינה סובבת על
קיטצירה, ואפילו היא גבוהה מן הארץ, ואפילו יש לה
קכאסקופה, ואפילו היא פתח
קכאהעשוי לכניסה ויציאה תדיר, מפני שנראה כבונה ונותן קרש בכותל. ויש מתירין בפתח העשוי לכניסה
קכבויציאה תדיר. ויש להקל בדברי סופרים:
קכגיג אבל דלת העשוייה
קכדמקרשים הרבה, ויש לה אסקופה, מותר לנעול בה לדברי הכל, בפתח העשוי לכניסה ויציאה
קכהתדיר, אף ששומטין ועוקרין אותה לגמרי כשפותחה, שאינה קשורה שם כלל, ואף אם אין לה היכר
קכוציר כמו שנתבאר למעלה.
קכזוהוא הדין במקום
קכחשנועלין בקרשים הרבה מפורדים, ויש חקיקה למעלה ולמטה שמכניסין שם הקרשים, הואיל
קכטוהפתח נעול בכמה קרשים, חשובים כולם כדלת אחת עשוייה מקרשים הרבה, ומותר לנעול בהם,
קלאף ששומטין אותה לגמרי כשפותחין, ואף שאין להם היכר ציר, אלא שהוא פתח העשוי
קלאלכניסה ויציאה תדיר:
קלבבונה וסותר בדלתות הכלים והבית
יד כל דלתות הכלים, כגון
יד כל דלתות הכלים, כגון
קלגשידה תיבה ומגדל שיש להם דלתות
קלדמצדיהם, ויש להן שני צירים,
קלהדהיינו שני ראשים הבולטים מן הדלת, אחד למעלה הנכנס בחור שבמשקוף ואחד למטה הנכנס
קלובחור שבאסקופה, אם יצא ציר התחתון
קלזכולו ממקומו, אסור להחזירו, גזרה שמא יתקע, דהיינו שיהדקו שם בחוזק במקבות וגרזן
קלחשלא יוכל עוד לצאת משם ויתחייב, משום בונה כמו
קלטשיתבאר, או משום מכה בפטיש כמו שיתבאר בסי' שי"ד.
קמאבל אם יצא מקצתו,
קמאדוחקו עד שמחזירו למקומו, ואין חוששין שמא יתקע, לפי שאין צריך כל כך לזה, הואיל
קמבואין כולו יוצא מהחור. אבל אם יצא ציר
קמגהעליון אפילו מקצתו, אסור לדוחקו ולהחזירו למקומו, גזרה שמא יתקע, שהעליון צריך
קמדלהדקו בחוזק יותר מהתחתון, שהתחתון הוא מתקיים מאליו בחורו כשהעליון הוא במקומו:
קמהטו ואפילו דלת שאין לה
קמוציר לא למעלה ולא למטה אלא באמצעה, דהיינו שבאמצעה בולט ראש אחד וכנגדו יש חור
קמזבמזוזת הפתח, ותוחבין אותו בחור כשנועלין הדלת, וכשפותחין מוציאין אותו מהחור, שכאן אין לחוש שמא
קמחיתקע, שהרי הדלת עשוייה לפתוח ולנעול תדיר, אעפ"כ אסור להחזיר ציר זה לחורו
קמטבשבת, גזרה משום ציר שאינו באמצע הדלת. אבל ביום טוב מותר משום שמחת יום טוב, כמו שיתבאר בסי'
קנתקי"ט:
קנאטז וכל זה להחזיר
קנבהדלתות, אבל ליטול הדלתות מהכלים מותר בכל ענין, אם אינן תקועין בהן בחוזק ואין
קנגבזה משום סותר, מפני שאין בנין וסתירה בכלים. אבל אם הן תקועין
קנדבחוזק, יש בפריקתן משום סותר, כמו שיתבאר:
קנהיז אבל דלת של בית ושל
קנובור ודות, או של כלים המחוברים בקרקע, כגון לול של תרנגולים שהוא כלי ומחובר בקרקע,
קנזאסור בין ליטול בין להחזיר, שכל דבר המחובר בקרקע יש בו בנין וסתירה.
קנחלפיכך מה שנוהגים
קנטבסעודות גדולות בימות החמה ליטול החלונות על ידי נכרי, לא יפה הם עושים, שהרי
קסבנטילה זו יש חיוב חטאת לישראל, שהוא סותר על מנת לבנות, שהרי עתיד להחזירן אחר כך, ואם כן כשאומר לנכרי הרי זה שבות גמור, ואינו שבות דשבות
קסאשהתירוהו במקום מצטער, כמו שנתבאר בסי' ש"ז.
קסבולהאומרים שסותר על
קסגמנת לבנות אינו חייב אלא אם כן דעתו שבנין האחרון יהיה יותר טוב מן הראשון, כמו
קסדשנתבאר בסי' רע"ח, אין בנטילת החלונות
קסהאלא איסור מדברי סופרים, ולומר לנכרי הוא שבות דשבות, שהתירוהו במקום מצטער.
קסולפיכך אין צריך למחות
קסזבהמקילין, כיון שיש להם על מי שיסמכו. אבל כל אדם יחמיר
קסחלעצמו כסברא הראשונה, שהיא עיקר.
קסטוגם צריך להזהיר
קעלרבים שנכשלים שנוטלין רביעיות החלונות (שקורין קוואטיר"ן) מן החלונות, ואינם
קעאיודעים שיש בזה איסור גדול:
קעביח ואפילו כלים שאינם
קעגמחוברין לקרקע, אם הם גדולים כל כך שמחזיקין מ' סאה, דהיינו אמה על אמה ברום ג' אמות, עם הדפנות, בלא עובי הרגלים
קעדוהלבזבזין, הרי הם כאהל, ויש
קעהבהן בנין וסתירה, ולפיכך אסור ליטול דלתותיהם מהם:
קעויט לא אמרו שאין בנין וסתירה בכלים, אלא בבנין גרוע וסתירת בנין גרוע, כגון נטילת הדלת מהכלי והחזרתה, שאין החזרה בנין גמור, הואיל
קעזועדיין היא מפורקת מהכלי, שאינה תקועה שם בחוזק ויכול ליטלה ממנו בקל, ולכן גם
קעחנטילתה אין זו סתירת בנין גמור. וכן כל כלי שהוא של
קעטפרקים, אם אין פרקיו תקועין בחוזק, אין בפריקתן סתירה גמורה ולא בהחזרתן בנין גמור.
קפאבל העושה כלי מתחלתו,
קפאהרי זה בנין גמור וחייב משום בונה, והשובר כלי שלם,
קפבהרי זו סתירת בנין גמור, וחייב משום סותר. וכן התוקע העץ בתוך
קפגהקרדום להיות לו לבית יד, חייב משום בונה. וכן כל התוקע עץ בעץ, בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד
קפדשנתאחד, הרי זה תולדת בונה וחייב. וכל המפרק עץ תקוע,
קפהחייב משום סותר, כמו הסותר בנין
קפוגמור:
קפזכלי של פרקים
כ ואפילו בכלי של
כ ואפילו בכלי של
קפחפרקים, אם תקע פרקיו,
קפטדהיינו שהדקם בחוזק, בענין שצריך לזה
קצגבורה ואומנות, הרי זה בנין גמור
קצאוחייב משום בונה, אם עשוי להתקיים הרבה.
קצבואם אינו עשוי
קצגלהתקיים הרבה, הרי זה בנין עראי, ואסור מדברי סופרים. אלא אם כן אינו עשוי לקיום כלל כמו שיתבאר:
קצדכא לפיכך כל כלי של
קצהפרקים שנתפרק אסרו חכמים להחזירו בשבת, אפילו אינו מהדקו
קצואלא מעט, בענין שהוא רפוי ואינו רפוי, גזרה שמא יתקע
קצזבחוזק. אבל אם אינו מהדקו כלל אלא מניחו רפוי לגמרי, מותר. והוא שדרכו של כלי
קצחלהיות כך רפוי לעולם. אבל אם דרכו להיות
קצטמהודק ותקוע בחוזק, אף שעכשיו מניחו רפוי, אסור להחזירו, גזרה שמא יתקע.
רוכוס של פרקים, יש
ראאומרים שאף שדרכו להיות
רבמהודק קצת מותר להחזירו ולהדקו קצת, ואין חוששים שמא יתקע בחוזק, לפי שאין דרך
רגהכוס כלל להדקו כל כך בחוזק עד שיתחייב עליו משום בונה, ולא אסרו להדק אפילו מעט,
רדאלא במטה של פרקים וכל כיוצא בה משאר הכלים שיש לחוש בהם שמא יתקע בחוזק. ויש
רהאומרים שאין חילוק בין כוס
רולשאר כלים, ואסור להחזיר הכוס, אלא אם כן מניחו רפוי לגמרי. ויש להחמיר כדבריהם.
רזאלא אם כן במקום צורך גדול, אזי יש לסמוך להקל, אם אין דרך הכוס
רחכלל להדקו בחוזק. אבל כוסות העשויים בחריצים סביב ומהודקים בחוזק, לדברי הכל אסור
רטלהחזירם, אפילו מניחם רפויים
רילגמרי.
ריאומכל מקום כיסויי
ריבכלים העשויים כך בחריצים סביב (שקורין שרוי"ף), אע"פ שמהדקין אותם בחוזק
ריגמאד על פי הכלי, אין בהם שום איסור, לא בנטילתן משום סתירה ולא בהחזרתן משום בנין,
רידלפי שאינן עשויין לקיום כלל, רק לפותחן ולסוגרן תדיר גם בשבת עצמה, ולא אסרו בנין עראי וסתירתו, אלא כשאינו עשוי על מנת לסותרו
ריהבשבת עצמה, כמו שיתבאר בסי' שי"ד:
ריוכב כל כלי של פרקים
ריזשהוא מהודק בחוזק בענין שהיה חייב משום הידוק זה, אסור לפרקו בשבת משום סותר. אבל אם הוא מהודק קצת, שאין איסור בהדוק זה אלא משום גזרה
ריחשמא יתקע בחוזק, אין בו גם כן משום סותר, ומותר לפרקו לכתחלה:
ריטתקרה וקרקע שנתקלקלו
כג קורה מתקרת הבית
כג קורה מתקרת הבית
רכשנשברה, מותר לסומכה בספסל או בארוכות המטה שהם כלי, לא כדי שתעלה, שהרי זה בונה,
רכאאלא כדי שלא תוסיף לרדת יותר. אבל בדבר שאינו כלי,
רכבאע"פ שהוכן לטלטל, אסור לסמוך בו תחת הקורה, מפני שדומה לבונה, משא"כ בכלי
רכגשאין דרך לבטלו לבנין, כמו שנתבאר למעלה.
רכדוצריך שיהא הכלי רפוי
רכהקצת תחת הקורה, בענין שיוכל ליטלו משם כשירצה. אבל אם מהדקו שם בחוזק בענין שלא
רכויוכל שוב ליטלו משם, אסור, מפני שמבטל כלי מהיכנו.
רכזספסל שנשמטה אחת
רכחמרגליו, נתבאר בסי' ש"ח:
רכטכד המשוה פני הקרקע
רלבבית או בחצר, כגון שהשפיל תל או מילא גומא או גיא, הרי זה בונה וחייב.
רלאלפיכך חצר שנתקלקלה
רלבבמימי גשמים, מביא תבן וזורה בה, שהתבן אינו מבטלו שם, מפני שראוי למאכל בהמה או
רלגלטיט, ולפיכך אין בו משום בנין. אבל לא יזרה בה דבר
רלדשמבטלו שם, מפני שנראה כאלו מתכוין להשוות פני הקרקע, וכיון שמבטלו שם הרי זה בנין
רלהקבוע.
רלובמה דברים אמורים
רלזבחצר שנתקלקלה, שכיון שהוא בא לתקן החצר, הרי זה נראה כאלו מתכוין גם כן להשוות
רלחפניה. אבל בענין אחר, מותר לזרות בה אפילו דבר שמבטלו שם, כיון שאינו מתכוין
רלטלהשוות פניה:
רמכה כשזורה התבן בחצר
רמאשנתקלקלה, לא יזרה לא בסל ולא בקופה, אלא בשולי הקופה שיהפכנו ויביא התבן על שוליה,
רמבכדי לשנות מדרך החול. אבל אסור לזרות בידו:
רמג[924] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
רמד(א)
רמהלוח וקנה ונגר לנעילת החלון והדלת (ס"א-יג).
רמו(ב)
רמזבונה וסותר בדלתות הכלים והבית (סי"ד-ט).
רמח(ג)
רמטכלי של פרקים (ס"כ-כב).
רנ(ד)
רנאתקרה וקרקע שנתקלקלו (סכ"ג-ה).
רנבלכללות סימן זה ראה כנישתא דבי רב.
רנגקובץ הערות וביאורים (ירושלים) ח"ג ע' י ואילך. שבת כהלכה פל"א.
רנד*
רנהבסעיפים
רנושלפנינו יתבארו שלושת החששות שיש לפעמים בלוח וקנה ונגר:
רנז(א)
רנחשאינם כלי והם מוקצה.
רנט(ב)
רסשעושה מחיצה בשבת.
רסא(ג)
רסבשדומה לבנין קבוע.
רסגסיכום
רסדוהמשך הדברים יתבארו לקמן (הערה 935).
רסה[925]
רסומשנה קכה, ב (פקק החלון, רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו, ואם לאו
רסזאין פוקקין בו (דמיחזי כמוסיף על הבנין, רש"י), וחכמים אומרים בין כך ובין כך
רסחפוקקין בו). גמרא שם (מאי בין כך ובין כך, אמר ר' אבא אמר רב כהנא בין קשור בין
רסטשאינו קשור). משנה קנז, ב (ופוקקין את המאור (כרבנן דאמרי ... פוקקין פקק החלון,
רערש"י) ... ומעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את
רעאהמאור ... ומדבריהם למדנו שפוקקין ... בשבת). וקיי"ל כמשנה זאת, כדאמרינן
רעבקכו, ב (דרש רבי יצחק נפחא אפתחא דריש גלותא הלכה כרבי אליעזר. מתיב רב עמרם
רעגומדבריהם למדנו שפוקקין (את המאור בדבר שאינו קשור ותלוי, רש"י) ... בשבת ...
רעדמעשה רב (למילף מיניה, דכיון דסמיך למיעבד עובדא לקולא, שמע מינה הלכתא היא,
רעהרש"י)).
רעורי"ף מט, ב (והלכה כחכמים. ואף
רעזעל גב דסתם לן תנא כרבי אליעזר בנגר הנגרר, קיי"ל כי האי סתמא אחרינא, דתנן
רעחמדבריהן למדנו שפוקקין ... בשבת, משום דמעשה רב). והיינו שאף שלענין נגר הנגרר
רעטיתבאר לקמן ס"ג-ו, דקיי"ל ש"צריך שיהיה קשור שם מבעוד יום",
רפואף שאמר רבי יוחנן קכו, א (כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר), היינו ששניהם
רפאתלויים זה בזה. מכל מקום קיי"ל כחכמים לענין פקק החלון, שמותר לפקוק בו אף אם
רפבאינו קשור ואינו תלוי (דלא כרבי יוחנן ודלא כרבי יצחק נפחא, אלא כרב עמרם וכרב אבא
רפגאמר רב כהנא). וטעם החילוק בינם יתבאר לקמן ס"ב (וקנה שהתקינו להיות נועל בו
רפד... דומה הוא לבנין יותר מפקק החלון והארובה), וס"ג (ונגר ... דומה הוא לבנין
רפהיותר מקנה).
רפורא"ש פי"ז
רפזסי' ח (תימה דרב אלפס פסק הכא כר' אבא בר כהנא דלא בעי קשור ... ובעירובין פסק כרבי
רפחיהודה בנגר הנגרר דבעי קשור ... ונראה לי דלית ליה הא דרבי יוחנן דאמר כמחלוקת כאן
רפטכך מחלוקת בנגר הנגרר, אלא סבר דבנגר שתוחבו בקרקע דמי קצת לבנין הלכך בעינן קשירה
רצלאפוקי מאיסור בנין, אבל פקק החלון לא שייך ביה בנין כלל, וסגי במחשבה לאפוקי
רצאמאיסור טלטול), לדעת הרי"ף (כמועתק לעיל), והרמב"ם פכ"ב
רצבה"ל (פקק החלון, בזמן שהוא מתוקן לכך, אע"פ שאינו קשור ואינו תלוי מותר
רצגלפקוק בו החלון), ומ"מ שם (וכתב הרשב"א ז"ל מתוקן ומוכן לכך במחשבה
רצדקאמר). דלא כרמב"ן לדעתו במלחמות שם מט, ב (ולא יעלה על דעתם לחלק בין
רצהזה לזה).
רצוטור ושו"ע ס"א (פקק החלון
רצז... יכולים לסתמו, אפילו אם אינו קשור, ולא אמרינן דהוי כמוסיף על הבנין).
רצח[926] טור ושו"ע שם (פקק
רצטהחלון, כגון לוח, או שאר כל דבר שסותמין בו החלון).
שולפי דעה האוסרת לקמן סי"ב (דלת
שאהעשוי מלוח אחד וכשפותחין שומטין אותה ועוקרים אותה, הואיל ואינה דומה לשאר דלתות,
שבאין נועלין בה ... ואפילו היא פתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר).
שגמיירי הכא בלוח אחד המחובר מכמה קרשים,
שדכדלקמן שם (הערה 995).
שה[927] **משמעות
שוהב"י ד"ה פקק, לדעת הרא"ש **שם (לדעת רב אלפס, בפקק החלון
שזסגי במחשבה, כמו בחריות של דקל), דלא כר"ן (מט, ב) ד"ה ומסתברא
שח(בשכבר נשתמש בו זהו תורת כלי שלו, ולפיכך לא הזכיר הרב אלפסי ז"ל בפקק החלון
שטתורת כלי, דמסתמא נשתמש מבעוד יום). והב"י הביא את דברי הרא"ש, וסיים
שי(אבל הר"ן כתב ... ודעת רבינו כדברי הרא"ש), משמע שדעתו לפסוק
שיאכהרא"ש, דסגי במחשבה.
שיב[928] **תוס'
שיגקכו**, א ד"ה בין (נראה לר"ת דלאו בתיקון של מעשה, אלא במחשבה בעלמא).
שידרא"ש שם בדברי ר' אבא שם (דרב אלפס פסק הכא כר' אבא בר כהנא,
שיהדלא בעי קשור אלא מתוקן. והאי מתוקן לאו בתקון מעשה איירי, אלא במחשבה בעלמא, כמו
שיושהוכיח רבינו תם). טור ושו"ע שם (והוא שיחשוב עליו מערב שבת לסתמו בו).
שיז[929] **עיין
שיחבמ"שסי' ש[ח]** ס"נ (חריות של דקל ... אם נמלך עליהם אחר כך
שיטשיהיו עומדים ומיוחדים לישיבה עד עת שיצטרך לפנותם, הרי מחשבה זו מוציאם מידי
שכמחשבה הראשונה אם נמלך כן קודם השבת, ונעשה עליהם תורת כלי, ומותר לטלטלם בשבת ...
שכאואפילו אם לא נמלך עליהם שיהיו עומדים ומיוחדים לישיבה, אלא
שכבשחשב עליהם מבעוד יום לישב עליהם למחר בשבת בלבד).
שכג[930] רא"ש
שכדפ"ד סי' ח גבי חריות (דנמלך עליהן דקתני גבי חריות של דקל, משמע
שכהדאפילו בחול מהניא הך מחשבה). טור ושו"ע שם (אם חשב עליהם מבעוד יום לישב
שכועליהם, אפילו בחול). פרישה ס"ג כב (פירוש שחשב שישב עליהם בחול, ולא חשב שישב
שכזעליהם בשבת).
שכחואין לומר שהכוונה היא, שנמלך לישב
שכטעליהם פעם אחת בחול, לפני השבת, ואחר כך ישתמש בהם לשריפה, שהרי אם כן שוב אין
שלעליהם תורת כלי בכניסת השבת.
שלאלכן פירש רבינו, שנמלך עליהם בסתם לישב
שלבעליהם עד עת שיצטרך לפנותם, שאז נשאר עליהם תורת כלי גם בשבת.
שלג[931] רמב"ן
שלדבמלחמות מט, א (ישב מהני, אף על גב שלא חשב ושלא קשר, ואפילו להתירן לגמרי [כ]כל
שלההכלים ... בישיבה יוצא ידי שתיהן ידי הכנה וידי תורת כלי).
שלווכן הוא לעיל שם סנ"א (והוא
שלזהדין לצורך מקומם או לצורך עצמם, כדין כלי שמלאכתו להיתר), ושם נסמן (הערה 367).
שלח[932]
שלטסעיף נג (אם חשב עליהם להשתמש בהם למחר תשמיש שדרכם לייחד אותם לתשמיש
שמזה, כגון שחשב על האבן לפצוע בה אגוזים למחר).
שמאוראה לעיל שם ס"נ (והערה (363).
שמב[933]
שמגר"ן שם (דכי בעינן תורת כלי, הני מילי בשלא נשתמש בו מבעוד יום, אבל בשכבר
שמדנשתמש בו, זהו תורת כלי שלו).
שמהוכמו בחריות של דקל נ, א (ורב אסי אמר,
שמויושב (עליהן מבעוד יום ... גלי דעתיה דלישיבה קיימי, רש"י), אע"פ שלא
שמזקישר ואע"פ שלא חישב).
שמח[934]
שמטסעיף נא (ואפילו אם לא חשב עליהם כלל לישיבה, אלא שאירע מקרה שישב עליהם
שנמעט קודם השבת, מותר לטלטלם בשבת).
שנאוכן הוא בכל
שנבדבר שלפעמים דרכו לייחדו לכך, כדלעיל שם (הערה 366).
שנגולכן נתבאר כאן שההיתר הוא "אם
שנדחשב עליו מבעוד יום לפקוק בו" (ולא באופן סתמי "אם חשב עליו לאיזה
שנהתשמיש"), כי אין דרך לייחד את הלוח אלא כדי לסתום בו חלון וכיו"ב. וראה
שנושבת כהלכה פכ"ט ביאורים יד.
שנזסיכום כללי הלכה זו – לעיל שם (הערה
שנח353).
שנט[935] כלומר, עד עתה נתבאר שאם
שסחשב עליו לפקוק בו החלון ירדה עליו תורת כלי ומותר לטלטלו. וכן הוא גם כשחשב עליו
שסאלפקוק בו הארובה שבגג.
שסבואין לחוש בפקיקת החלון משום מלאכת
שסגבונה, שהרי מותר לעשות מחיצת עראי, כדלקמן סי' שטו ס"ג (מותר
שסדלעשות מחיצות עראי לכתחלה בשבת, ואפילו עושה אותה כדי להגן מן החמה או מן הצינה).
שסהועל זה מוסיף ומבאר, שכן הוא גם בפקיקת
שסוהארובה שבגג; כי אף שאסור לעשות אהל עראי, מכל מקום מותר לעשות תוספת אהל עראי.
שסזומכל שכן שאין חוששים לזה בפקיקת החלון, שהיא (תוספת) מחיצת עראי.
שסחוכן הוא בדלת שאינה קשורה ותלויה, שמותר
שסטלנעול ולפתוח בה, כלדקמן ס"י (אפילו בדלת שאין לה היכר ציר והיא נגררת
שעבארץ כשפותחה, או אפילו שומטין אותה לגמרי כשפותחין אותה שאינה קשורה שם כלל, לפי
שעאשכיון שעשויה להפתח תדיר, אינו עושה בנעילתה מחיצה קבועה אלא עראי).
שעב*
שעגועוד יתבאר לקמן ס"ב, שלא הצריכו
שעדכאן "תיקון המוכיח" שעשוי לפקיקת החלון והארובה, כי לא חששו בזה אלא
שעהבקנה, ש"דומה הוא קצת לבנין יותר מפקק החלון והארובה", ולכן "אסור
שעולנעול בו בשבת, אלא אם כן תקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, בענין שתיקונו מוכיח עליו
שעזשהוא עומד לכך". משא"כ בפקיקת החלון והארובה לא הצריכו זאת, שאינו דומה
שעחלבנין.
שעטואף שלענין כיסוי הכלים נתבאר לעיל סי'
שפשח סל"ו (דבר שאין תורת כלי עליו שעשאו כיסוי לכלי, נעשה עליו תורת כלי על
שפאידי כך, ומותר לטלטלו כשאר כלים. והוא שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, בענין
שפבשתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך).
שפגמכל מקום לא הצריכו זאת בפקק החלון
שפדוהארובה שבגג, אלא בכיסוי כלים.
שפהויתירה מזו נתבאר לעיל שם סל"ז (וכל
שפוזה בכיסוי כלים, אבל כיסויי הקרקעות, כגון כיסוי בור או דות, אע"פ שתיקנו
שפזועשה בו מעשה וגם נשתמש בו פעמים רבות בחול, אסור לטלטלו, אלא אם כן יש לו בית אחיזה
שפחשאוחזין בו כשמסירים אותו מהבור, שזה מוכיח עליו שהוא עשוי להטלטל ויש עליו שם כלי).
שפטמכל מקום לא הצריכו זאת אלא בכיסויי
שצהקרקעות, ולא בפקק החלון והארובה שבגג, אף שגם כיסוי החלון והארובה
שצאשבבית דומים לכיסוי הקרקעות.
שצבוהטעם שבכיסוי הכלים הצריכו תיקון
שצגהמוכיח, ובכיסוי הקרקעות הצריכו בית אחיזה, נתבאר בתהלה לדוד סי' שח ס"ק יד (מה
שצדשצריך לדעת, דלכאורה כסוי בור ודות דרכן לפתחן ולכסותם תדיר, ואם כן הוי כפקק
שצההחלון ברס"י שי״ג. אלא
שצודהתם הוי תוספת אוהל עראי, דשרי, ובכסוי בור ודות, כל הגג פתוח). ולא נתפרש מה
שצזמועיל בית אחיזה להתיר אהל עראי. וראה כנישתא דבי רב.
שצחובאמת מצינו כעין זה גם לקמן ס"ז (נגר
שצטשתחב בו בית יד באמציעותו, והרי הוא דומה למקבת שהוא כלי, מותר לנעול בו ... וכן הבריח שתוחבין קצה האחד בנקב שבחומה מצד הדלת מכאן
תוקצה השני בנקב שמצד הדלת מכאן, אם יש בו טבעת באמצעיתו שאוחזין בה בשעת פתיחה
תאונעילה ומושכין בה את הבריח, הרי הוא בית יד לבריח ומותר לנעול בו).
תבאלא דלקמן שם הצריכו זאת כדי שלא
תגיהא דומה לבנין, כשנוקבו בארץ, כמבואר שם (מותר לנעול בו אף אם הוא נוקב בארץ ... שאינו
תדנראה כבונה, הואיל וניכר בו שהוא כלי), ואילו כאן שאינו נוקב בארץ, אין
תהחוששים בו לבנין.
תו*
תזכל האמור כאן הוא לענין טלטול לוח לפקוק
תחבו חלון או ארובה שבגג. ולענין לנעול בו פתח – יתבאר לקמן ס"ח-יג.
תט[936] רבה
תיבר בר חנה אמר רבי יוחנן קכה, סע"ב (הכל מודים שאין עושין אהל עראי (לפרוס
תיאמחצלת על ד' מחיצות, רש"י) בתחלה ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת, לא נחלקו
תיבאלא להוסיף (כגון שהיה מחצלת פרוסה עליהן וכרוכה ונשאר בה אויר ולמחר פושטה,
תיגרש"י), שרבי אליעזר אומר אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת, וחכמים
תידאומרים מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביום טוב).
תיהואף שפקק החלון היא מחיצה, ולא אהל,
תיופירש רש"י קלז, ב ד"ה פקק החלון (כגון ארובת הגג). וכן פירשו תוס'
תיזקכה, ב ד"ה הכל (עיקר פלוגתין דרבי אליעזר ורבנן איתא באהל כבעשיית דופן,
תיחדפקק החלון משמע בחלון שבכותל ... ומיהו באהל שבגג נמי פליגי). מ"א סק"א
תיט(ואפילו על ארובה שבגג שרי, דמוסיף על אהל עראי שרי (תוס')).
תכ[937] כנסמן
תכאלעיל (הערה 926).
תכבוהיינו לומר שלא חששו להצריכו שיהא
תכגקשור מבעוד יום, אלא בנגר, ולא בפקק החלון, כדלקמן ס"ג (ונגר
תכד... דומה הוא לבנין ... ואין נועלים בו ... אלא צריך שיהיה קשור שם מבעוד יום).
תכה[938] היינו אף שהעיקר (גג
תכוהבית) הוא קבוע, מכל מקום מותר להוסיף בו אהל עראי, כדלקמן סי' שטו ס"ה (ואף
תכזשהמחיצה הבולטת שם היא קבועה, אין בכך כלום, כמו שנתבאר בסי' שי"ג, שאין
תכחאיסור אלא כשהתוספת היא קבועה).
תכט[939]
תלס"ב (אם היה אהל עראי עשוי מבעוד יום, מותר להוסיף עליו בשבת).
תלא[940] נתפרש יותר לקמן סי' תקיט
תלבס"ד (אם הוא עשוי לפתוח ולנעול תדיר, דהיינו שאינו עשוי לקיום שלא לפתחו רק
תלגלעתים רחוקים, אלא דרכו לפתוח ולנעול בכל יום).
תלדאבל ראה לקמן ס"כ (והערה 1043), שיש ג' חילוקים:
תלה(א) אינו עשוי להתקיים כלל, אלא עשוי
תלולסותרו בשבת עצמה, מותר.
תלז(ב) עשוי להתקיים יותר מיום אחד, ואינו
תלחעשוי להתקיים הרבה, אסור מדברי סופרים.
תלט(ג) עשוי להתקיים הרבה, אסור מהתורה.
תמ[941]
תמארא"ש עירובין פ"י סוף סט"ו (נראין דברי הראב"ד ז"ל ...
תמבתוספת אהל עראי הוא, שהרי הדלת עשוי הוא לפתוח ולסגור ... לאו תוספת אהל עראי הוא
תמגאלא קבע, שאין עשוי לפתוח אלא לזמנים רחוקים). מ"א סק"ז (אם אינו
תמדעשוי לפתוח אלא לעתים רחוקים, הוי כאהל קבע (כמ"ש ברא"ש סוף עירובין עיי"ש)).
תמהומ"ש "כאהל קבע",
תמווכן כאן "שהוא כמוסיף בנין הקבוע בכותל", היינו שנראה כמחיצה קבועה,
תמזכדלקמן ס"ח (רחבה שאחורי הבתים שאין נכנסין ויוצאין בה תדיר אם עשה לפתחה
תמחדלת ... כשרוצה לנעול בה זוקפה על חלל הפתח לסותמו בה ... אסור לנעול בהן בשבת, שהואיל ואינן עשויין להפתח אלא לעתים
תמטרחוקים, הרי הן נראין בנעילתן כבנין מחיצה קבועה).
תנומכל מקום נידון דידן חמור יותר,
תנאשהרי לקמן שם מיירי כש"עשה לפתחה דלת", שזה לא נאסר אלא מטעם ש"נראין
תנבבנעילתן כבנין מחיצה קבועה", והתירו לקמן שם אם "ניכרין הן שהן דלתות
תנגהעשויות לפתיחה ונעילה".
תנדמשא"כ הכא מיירי
תנהבלוח ש"בא לפקוק בו בתחלה בשבת".
תנווראה בדי השלחן סי' קיט ס"ק
תנזכט. כנישתא דבי רב.
תנח[942] שאסור, כדלקמן סי' שטו
תנטס"ו (להוסיף עליה תוספת קבוע אסור בכל ענין). וכן כאן, כשעשוי
תסלהפתח לעתים רחוקים.
תסאאלא שאיסור זה (בעשוי להפתח לעתים
תסברחוקים) הוא רק בכותל, או בכלים המחוברים לקרקע, משא"כ בכלים שאינם מחוברים
תסגלקרקע, וכדלקמן ס"ח (שהואיל ואינן עשויין להפתח אלא לעתים
תסדרחוקים, הרי הן נראין בנעילתן כבנין מחיצה קבועה, כל שאין בהן היכר שהן דלתות),
תסהוסי' תקיט ס"ד (אבל אם אין לו ציר כלל אפילו באמצעו, אם הוא עשוי לפתוח
תסוולנעול תדיר, דהיינו שאינו עשוי לקיום שלא לפתחו רק לעתים רחוקים, אלא דרכו לפתוח
תסזולנעול בכל יום, דינו כאילו אינו מחובר לקרקע, שמותר לסלק הדלת לגמרי מהחנות ומותר
תסחלהחזירו).
תסטכלומר, שאם דרכו לפתוח ולנעול בכל
תעיום, דינו כאילו אינו מחובר לקרקע, שמותר אף כשאינו עשוי להפתח אלא לעתים רחוקים,
תעאכמבואר שם ס"ג (ואם אין לו ציר כלל לא באמצע ולא למעלה ולמטה ... כשאין לו
תעבציר כל עיקר לא גזרו כלל).
תעג[943]
תעדברייתא קכו, א (קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו, בזמן שקשור ותלוי בפתח,
תעהפותח ונועל בו, אין קשור ותלוי, אין פותח ונועל בו. רשב"ג אומר, מתוקן
תעואע"פ שאינו קשור. אמר רב יהודה בר שילת אמר רב אסי אמר רבי יוחנן, הלכה
תעזכרשב"ג ... דאיכא תורת כלי עליו). וכפירוש התוס' קכו, ב ד"ה וכי תימא (נראה
תעחלר"ת דהכי פירושו, דאיכא תורת כלי עליו, שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך,
תעטשמאחר שלכך תיקנו והכינו לכך, יש תורת כלי עליו). טור ושו"ע ס"א (וקנה
תפשהתקינו להיות נועל בו, אין צריך שיקשרנו בדלת).
תפא[944] רא"ש
תפבפי"ז ס"ח (שקנה הוא לצורך נעילת בית, ודמי קצת לנגר). מ"א
תפגסק"ב (שתוחבו אצל הדלת בכותל, דמי לנגר קצת, כן משמע ברא"ש). והיינו
תפדשהקנה שתוחבים בכותל מן הצד לנעול הדלת, דמי לנגר שתוחבים באסקופה שבארץ לנעול
תפההדלת.
תפוהערת מהרי"ב על הגליון: מ"א
תפזסק"ב. דלא כשלטי הגבורים [מט, ב אות א] שכתב שבזה ר"ת [בתוס' קכו, ב
תפחד"ה וכי: פירש בקונטרס שיהא ראוי לעשות שום תשמיש אחר. ואין נראה לר"ת.
תפטכי למה יש לנו להצריך שלדבר אחר יהא ראוי. כיון שראוי לדבר זה. אלא נראה לר"ת
תצדהכי פירושו דאיכא תורת כלי עליו שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, שמאחר שלכך
תצאתיקנו והכינו לכך, יש תורת כלי עליו אפילו אינו ראוי לדבר אחר], מודה לרש"י [שם
תצבד"ה ה"ג (האי קנה מאי תורת כלי עליו איכא, אי משום דפותח ונועל בו, אין
תצגזו תורת כלי עליו אלא תורת בנין), וד"ה וכי תימא הכא נמי דאיכא תורת כלי עליו (שראוי להפך בו
תצדזיתים או לפצע בו אגוזים)], דלא משמע כן ברא"ש פי"ז סי' ח [שכתב] לאפוקי
תצהמאיסור בנין כו'.
תצווראה כנישתא דבי רב.
תצז[945]
תצחתוס' קכו, א ד"ה והמונח (ואינו משמע שיהא בו איסורא דאורייתא, כיון שאינו
תצטמבטלו שם).
500[946] משא"כ "אם אין פקק זה עשוי
501להפתח תדיר, אלא לעתים רחוקים, אסור", כדלעיל סוף ס"א.
502[947]
503רא"ש שם סי' ח (והנה עתה שלשה חלוקים בפסק זה לדברי רב אלפס, בפקק החלון סגי
504במחשבה כמו בחריות של דקל, ובנגר הנגרר צריך קשירה לאפוקי מאיסור בנין, ובקנה שהוא
505פותח ונועל בו צריך תקון כלי). טור ושו"ע שם (ומכל מקום דמי לבנין יותר מפקק
506החלון, ולא סגי במחשבה שיחשוב עליו מאתמול, וצריך שיתקננו לכך).
507[948]
508ר"ת בתוס' שם ע"ב ד"ה וכי (שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, שמאחר
509שלכך תיקנו והכינו לכך יש תורת כלי עליו). הובא בטור ושו"ע שם (לרש"י,
510היינו שיתקננו לשם כלי שיהא ראוי לשום תשמיש, שיהא ראוי להפך בו זיתים או לפצוע בו
511אגוזים. ולר"ת אין צריך שיהא ראוי לדבר אחר, אלא כיון שתקנו ועשה בו מעשה
512והכינו לכך סגי). מ"א ס"ק ג (וכן פסק בסימן ש"ח ס"י). והוא מה
513שנפסק בשו"ע שם לענין כיסוי כלים (והוא שתיקנו ועשה בהם מעשה והכינם לכך).
514הרי שנפסק כדעת ר"ת, דלא כרש"י, אף שכאן הובאו בשו"ע ב' הדעות.
515[949]
516מ"מ פכ"ה סוף הי"ג (מעשה שנראה וראוי, ותקונו מוכיח עליו שהוא ראוי
517לכך). ר"ן ספי"ז מט, ב (דתורת כלי היינו שיתקנו בענין שיהא
518נראה עומד לכך).
519[950] ריטב"א
520שם קא, ב (גלוסטרא משוי ליה כלי, ובכלים לא מיחזי כבונה, שאין אדם מבטל כליו).
521ב"י ד"ה ונגר (דכיון דכלי הוא תו לא מיחזי כבונה, שאין דרך לשקע כלי
522בבנין לבטלו שם).
523וכן הובא טעם זה לענין נגר, לקמן
524ס"ד (הואיל והוא דומה לכלי, אינו נראה כל כך כבונה, שאין דרך לשקע
525כלי בבנין לבטלו שם).
526*
527בהערה זו בא לבאר:
528זה שהצריכו כאן תיקון המוכיח, מצינו
529גם לעיל סי' שח סל"ו (דבר שאין תורת כלי עליו שעשאו כיסוי
530לכלי, נעשה עליו תורת כלי על ידי כך, ומותר לטלטלו כשאר כלים. והוא שתיקנו ועשה בו
531מעשה והכינו לכך, בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך).
532אך מכל מקום יש הפרש בינם, דלעיל שם
533הצריכו תיקון המוכיח כדי שיהא "נעשה עליו תורת כלי על ידי כך, ומותר
534לטלטלו". משא"כ כאן הצריכו תיקון המוכיח כדי שלא
535יהא דומה לבנין (ראה לעיל שם הערה 274).
536ומה שמועיל התיקון שלא יהא דומה
537לבנין, היינו כיון שהתיקון מועיל שיהא עליו תורת כלי, והרי "אין
538דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם לעולם", לכן מוכיח תיקון זה שלא יהא
539דומה לבנין.
540ומזה יוצאים שני חילוקים בינם
541להלכה:
542(א) לעיל שם נתבאר לענין כיסוי
543הכלים "ואם נשתמש בו לכיסוי מבעוד יום אפילו פעם אחת, זהו תורת כלי
544שלו, ומותר לטלטלו בשבת, אע"פ שלא עשה שום מעשה של תיקון",
545כיון שמה שמשתמש בו עושהו כלי.
546משא"כ כאן נתבאר "ואף
547אם כבר נעל בו פעמים רבות בחול והוא מיוחד לכך, אסור לנעול בו בשבת, אלא אם כן
548תקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך", כי אף שמה שהשתמש בו מועיל שיהא עליו תורת
549כלי, מכל מקום, כל זמן שאין עליו תיקון המוכיח, עדיין דומה לבנין.
550(ב) לעיל שם נתבאר "ואם
551נשתמש בו לכיסוי מבעוד יום אפילו פעם אחת, זהו תורת כלי שלו, ומותר לטלטלו בשבת",
552שהרי נעשה בזה כלי שמלאכתו להיתר.
553משא"כ כאן נתבאר "אם
554הוא בענין שאסור לנעול בו בשבת, אף שהוא מיוחד לנעול בו בחול, אסור לטלטלו, כי אם
555לצורך גופו או מקומו, כדין כלי המיוחד למלאכת איסור". כי
556אף שעל ידי שנשתמש בו נעשה עליו תורת כלי, מכל מקום עדיין דומה לבנין, ולכן אסור
557לנעול בו בשבת. יוצא אם כן שהוא כלי שמלאכתו לאיסור.
558[951] וכן הוא לקמן סעיף הבא,
559בנגר (ואז מותר לנעול בו אף שלא נעל בו עדיין מעולם, ואף אם לא ייחדו
560לכך).
561[952]
562רמב"ם פכ"ו ה"ז (קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו, אם יש
563תורת כלי עליו, הרי הוא ככלי שמלאכתו להיתר). רמ"א ס"א (ומיקרי על ידי
564כך כלי שמלאכתו להיתר, ומותר לטלטלו).
565[953]
566כדלעיל (הערה 950).
567[954] משנה
568עירובין קב, א (נגר הנגרר נועלין בו במקדש (דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש ...
569ואין שבות דרבנן במקדש, רש"י), אבל לא במדינה, והמונח כאן וכאן אסור. רבי
570יהודה אומר המונח מותר במקדש, והנגרר במדינה). ובגמרא שם (אמר רב יהודה אמר שמואל
571הלכה כרבי יהודה בנגרר (דמותר אפילו במדינה, רש"י)). רי"ף שם לד, ב (אמר
572רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה), וכדפירש הרא"ש בשבת פי"ז סי' ח (דרב
573אלפס פסק ... כרבי יהודה בנגר הנגרר דבעי קשור ... דבנגר שתוחבו בקרקע דמי קצת
574לבנין, הלכך בעינן קשירה לאפוקי מאיסור בנין). טור ושו"ע ס"א (קנה ... כיון
575שתקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך סגי. ונגר, שהוא יתד שנועלים בו ותוחבין אותו
576באסקופה למטה, ודומה טפי לבנין, לא סגי בהכי, ואין נועלים בו אלא אם כן יהא קשור).
577והיינו שעיקר החילוק בין קנה לנגר
578הוא, שאת הקנה תוחבין בכותל מן הצד, ואילו את הנגר תוחבין בחור שבאסקופה למטה,
579שדומה יותר לבנין.
580אמנם לקמן ס"ז (וכן
581הבריח, שתוחבין קצה האחד בנקב שבחומה מצד הדלת מכאן וקצה השני בנקב שמצד הדלת מכאן),
582והיינו שדין הבריח כדין הנגר, ולא כדין הקנה. והוא מהט"ז
583ס"ק ב (דמה לי שנכנס בחומה או למטה בארץ).
584ובשוה"ג שם הקשה עליו רבינו (וצ"ע
585מאי שנא מקנה דלעיל).
586*
587הלכה זו, שנגר צריך שיהי' קשור,
588נתבארה בב' משניות ובגמרא שם:
589(א) המשנה הראשונה מיירי כשיש בראשו
590גלוסטרא, כדלקמן ס"ד, ושם נסמן (הערה 956).
591(ב) המשנה השנית מיירי כשאין בראשו
592גלוסטרא, כדלקמן ס"ה, ושם נסמן (הערה 961).
593[955] וכן הוא לעיל סעיף הקודם,
594בקנה (ואז מותר לנעול בו, אף אם עדיין לא נעל בו מעולם מבעוד יום); אמנם
595יש הפרש גדול בינם:
596עיקר ההיתר בקנה – "שתיקונו
597מוכיח עליו שהוא עומד לכך ...
598שעל ידי מעשה תיקון זה יש עליו תורת כלי" (כדלעיל הערה
599950). ולכן צריך עכ"פ
600לייחדו שיהא "עומד לכך".
601משא"כ בנגר, עיקר ההיתר הוא "הואיל
602והוא קשור ומחובר שם מבעוד יום, אינו נראה כבונה בשבת", ואם כן אין
603צריך שירד עליו תורת כלי. ולכן סגי "אף אם לא ייחדו לכך". וכמו הדלת
604עצמה המחוברת לבית, שאף שאין עליה דין כלי, ומכל מקום מותר לנעול ולפתוח את הדלת.
605וראה לקמן (הערה 960).
606ואף שגם בנגר מיירי כאן ש"יש
607בראשו גלוסטרא ... והוא דומה לכלי, אינו נראה כל כך כבונה".
608מכל מקום גם על ידי הגלוסטרא לא יורד
609עליו תורת כלי, ואינו אלא "דומה לכלי", שאינו מתיר אלא בצירוף מה שהוא
610קשור שם מבעוד יום. ולכן סגי "אף אם לא ייחדו לכך".
611[956]
612משנה עירובין קא, ב (נגר (שתוחבין אותו בחור שבאיסקופה לנעול הדלת, רש"י) שיש
613בראשו גלוסטרא (שראשו עבה וראוי לבוכנא לכתוש ולשחוק בו פלפלין ... דתורת כלי עליו,
614רש"י), רבי אליעזר אוסר (אלא אם קשור ותלוי בדלת, רש"י) ורבי יוסי מתיר
615(דתורת כלי עליו משום גלוסטרא, ולא מיחזי כבונה, רש"י)), ובגמרא שם (בניטל
616באיגדו (כשהוא קשור ותלוי בחבל של קיימא, וראוי לטלטלו על ידי אותו חבל ואינו נפסק
617בידיה, רש"י) כו"ע לא פליגי (דשרי, דכיון דקשור ותלוי יפה, מוכחא מילתא
618דלנעול קאי, ולא מיחזי כבונה), כי פליגי בשאינו ניטל באיגדו (שהחבל דק, ואם היה
619רוצה ליטלו משם לטלטלו על ידי אותו חבל מיד נפסק, רש"י), מר סבר כיון דיש
620בראשו גלוסטרא תורת כלי עליו (גלוסטרא מהניא ליה, דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין,
621רש"י), ומר סבר כיון דאינו ניטל באיגדו לא). רי"ף שם לד, ב (והלכתא כרבי
622יוסי). תוס' שם ד"ה כי פליגי בשאין ניטל באיגודו (והכא איירי בקשור בעיברא
623דדשא, דמודה רבי יהודה בשאינו ניטל באיגודו, כדמוכח בסמוך, ומשום הכי בעי במתניתין
624שיהא בראשו גלוסטרא). והיינו שיתבאר לקמן (סעיף הבא), לענין נגר שאין בראשו
625גלוסטרא, שאם הוא קשור בדלת סגי בחבל דק, ואם הוא קשר אמיץ סגי בקשור בבריח,
626משא"כ כאן שיש בראשו גלוסטרא, סגי אפילו אם קשור בחבל דק לבריח.
627טור ושו"ע ס"א (אם יש
628בראשו גלוסטרא, דהיינו שהוא עב באחד מהראשים וראוי לכתוש בו, שדומה לכלי, סגי
629אפילו אם קשור בחבל דק שאינו ראוי להיות ניטל בו, ואפילו אם אינו קשור בדלת עצמו,
630אלא בבריח הדלת). לבוש שם (ולא מיחזי כבונה, כיון שהוא עצמו דומה לכלי).
631[957] ריטב"א
632שם (גלוסטרא משוי ליה כלי, ובכלים לא מיחזי כבונה, שאין אדם מבטל כליו). ב"י
633ד"ה ונגר (דכיון דכלי הוא, תו לא מיחזי כבונה, שאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו
634שם).
635וכן לענין קנה נתבאר לעיל ס"ב
636(שעל ידי מעשה תיקון זה יש עליו תורת כלי, ואין דרך לשקע כלי
637בבנין לבטלו שם לעולם). ונתבאר לעיל (הערה 950).
638[אמנם יש הפרש גדול בינם:
639קנה הוא רק "דומה הוא קצת
640לבנין", ואם תקנו שיהא עליו תורת כלי, "לא מיחזי כבונה, שאין דרך לשקע
641כלי בבנין לבטלו שם", וסגי בזה להתירו.
642משא"כ נגר "דומה
643הוא לבנין יותר מקנה", ולכן לא סגי בזה להתירו (אפילו אם "תיקונו מוכיח
644עליו", ואפילו "יש בראשו לגוסטרא ... דומה לכלי"), אלא
645בצירוף מה שהוא קשור שם מבעוד יום.
646ומכל מקום מועיל לפעמים "תורת
647כלי" גם בנגר, כדלקמן ס"ז (נגר שתחב בו בית יד באמצעיתו ... מותר לנעול
648בו אף ... שאינו קשור כלל, שאינו נראה כבונה הואיל וניכר בו שהוא כלי"].
649וראה גם לקמן סכ"ג (משא"כ
650בכלי שאין דרך לבטלו לבנין, כמו שנתבאר למעלה).
651[958]
652רש"י קב, א ד"ה והוא שקשור בדלת (עצמה, דמוכח שפיר, ולא שקשור במזוזה).
653רבי יהונתן לד, ב (ולא שקשור במזוזה שאחורי הדלת ובבריח הדלת). הרי שאם יש בראשו
654גלוסטרא סגי אף בקשור במזוזה.
655[959] משנה
656עירובין קב, א (נגר הנגרר), ופירש"י (שקשור בדלת אבל אינו תלוי, שהחבל ארוך,
657ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור). ברייתא שם (איזהו נגר שנועלין במקדש אבל לא במדינה,
658כל שאינו לא קשור ולא תלוי, ושומטו ומניחו בקרן זוית). רא"ש שם פ"י
659סט"ו (דרבי יהודה שרי קשור, אף על פי שאין תלוי, אלא מונח כולו לארץ). טור
660ושו"ע ס"א (ואפילו אם החבל ארוך ואינו תלוי כלל באויר, אלא כולו מונח
661בארץ). לבוש שם (אפילו כולו מונח בארץ [מותר] לנעול בו, ואין איסור אלא כששומטו
662ומניחו בקרן זויות ואינו קשור כלל, שזה נראה כבונה, הואיל ואינו נראה שמוכן לזה).
663[960] רש"י שם ד"ה
664והוא שקשור (בדלת עצמה, דמוכח שפיר). רבי יהונתן שם לד, ב (דמוכח שפיר דלנעול קאי).
665וראה מראי מקומות וציונים. משולחן הארי.
666לעיל (הערה 955).
667[961]
668רבא שם (והוא שקשור בדלת (עצמה, דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה, רש"י). איני
669והא רבי טבלא איקלע למחוזא וחזא לההוא דהוה תלי בעיברא דדשא, ולא אמר להו ולא מידי,
670ההוא ניטל באיגדו הוה (כלומר קשור היה בחבל חזק, רש"י)). טור ושו"ע
671ס"א (ואם אין בראשו גלוסטרא, אם הוא קשור בדלת עצמה, סגי אפילו בחבל דק שאינו
672ראוי לינטל בו, ואפילו כולו מונח בארץ. ואם אינו קשור בדלת אלא בבריח, צריך שיהא
673הקשר אמיץ שיהא ראוי לינטל בו).
674[962] נסמן
675לעיל (הערה 959).
676[963] גמרא
677שם (בעי רבי זירא נקמז מהו (שנכנס הנגר בחור האסקופה, ונפחת אותו החור, ויוצא הנגר
678לצד הקרקע ונועץ בקרקע. ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה, ואין החור ניקב עד לארץ,
679רש"י ותוס'). אמר רב יוסף מאי תיבעי ליה, לא שמיע ליה הא דתניא נשמט אסור
680נקמז מותר, ורבי יהודה אמר נקמז אף על פי שאינו נשמט אסור, ואמר רב יהודה אמר
681שמואל הלכה כרבי יהודה בנקמז. וטעמא מאי, אמר אביי משום דמיחזי כבונה). ב"י (אפילו
682אם יש בראשו גלוסטרא). טור ושו"ע ס"ב (כל נגר שאמרנו, מיירי שהאסקופה
683גבוה וכשנועץ אותו במפתן אינו נוקב בארץ. אבל אם נפחתה האסקופה בענין שכשמכניס
684הנגר בחור נוקב תחתיו בארץ, הוי בנין, ואסור לנעול בו).
685[964]
686ט"ז סק"ב (נראה לי דדוקא כשהיה תחלה האסקופה שלימה למטה, דהנקב לא הגיע
687עד סוף האסקופה, ונתקלקל ונעשה הנקב עד סופה, ועל ידי זה נוקב הנגר בארץ ועושה
688גומא בארץ, על כן הוה כבנין ... אבל אם מתחלה עשה חלל בקרקע מקום שהנגר יהיה ראשו
689שם, וכן יהיה תמיד, שאינו מוסיף נקב בארץ, אין איסור בזה משום דמחזי כבנין).
690והקשה בתוספת שבת ס"ק ח (וקשה
691דהא כתב הרי"ף דאם עשה לו בית יד שדומה למקבת, מוכח שהוא כלי ושרי [כדלקמן
692סעיף הבא], ולהט"ז תיקשי דלמה שרי, כיון שעושה נקב חדש). וראה כנישתא דבי רב.
693[965] שיהיו
694לו כל דיני נגר דלעיל ס"ג-ה.
695[966] גמרא
696שם (בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי, עשה לו בית יד (לנגר שאינו קשור כלל, ותחב
697בית יד באמצעיתו, ודומה למקבת, דהשתא ודאי מוכח מילתא הוא דכלי הוא, רש"י)
698מהו (לנעול בו, רש"י). אמר ליה בוכנא קאמרת (הא ודאי שרי. בוכנא מקבת, וכותשין
699בו חטין ותבלין, רש"י). איתמר אמר רב נחומי בר אדא עשה לו בית יד מותר). רי"ף
700שם לד, ב (נקמז ... ואם עשו לו בית יד מותר). ט"ז ס"ק ב (עשה לו בית יד
701דפשוט בגמרא דמותר, אפילו באין קשור ותלוי, ופירש הרי"ף דקאי אנקמז, דהיינו
702נפחתה האסקופה). מ"א ס"ק ה (ואם עשה לו בית יד ודומה למקבת, מוכח דכלי
703הוא ושרי (ב"י הרי"ף)).
704[967]
705ב"י שם (איכא למימר דשאני התם שעשה הבית יד בידים, אבל ביש בראשו גלוסטרא,
706דלא עשה בו מעשה ... כל שאינו קשור אסור).
707ואף שנתבאר לעיל ס"ב-ג שגם אם
708"תקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד
709לכך", אינו מועיל אלא בקנה, ולא בנגר, אף שעשאו בידים.
710מכל מקום יש הפרש בין תיקון המוכיח
711שאינו מועיל, לבין עשה בו בית יד שמועיל, כעין מה שמצינו לענין כיסויי הכלים
712והקרקעות, דלעיל סי' שח סל"ו-ז (דבר שאין תורת כלי עליו שעשאו כיסוי לכלי,
713נעשה עליו תורת כלי על ידי כך, ומותר לטלטלו כשאר כלים, והוא שתיקנו ועשה בו מעשה
714והכינו לכך בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך ... אבל כיסויי הקרקעות, כגון
715כיסוי בור או דות, אף על פי שתיקנו ועשה בו מעשה ... אסור לטלטלו, אלא אם כן יש לו
716בית אחיזה שאוחזין בו כשמסירים אותו מהבור, שזה מוכיח עליו שהוא עשוי להטלטל ויש
717עליו שם כלי).
718[968]
719ט"ז שם (שברוב הבתים עושים נקבים בחומה אצל הדלת מכאן ומכאן, ותוחבין הבריח
720לשם שהולך מקצה זה לזה, ולא אמרינן דהוי כבונה, דמה לי שנכנס בחומה או למטה בארץ ...
721נראה, דכיון שעושין טבעת של ברזל באמצע הבריח ובו אוחזין בשעת פתיחה ונעילה
722ומושכין את הבריח, זה הוה כעשה לו בית יד, דפשוט בגמרא דמותר אפילו באין קשור
723ותלוי).
724וצ"ע מאי שנא מקנה דלעיל
725ס"ב (וראה לעיל הערה 954).
726[969] עד כאן נתבארו פרטי הלכות
727הלוח לפקוק בו החלון והארובה, וקנה ונגר לנעול בו הדלת.
728עתה
729מתחיל לבאר את הלכות נעילת הפתח בדלת ובלוח, מתי יש לחוש ש"נראה כבונה".
730[970] שאם עשויה לכניסה וליציאה
731תמיד היא מחיצת עראי שמותר לעשות בשבת, אם אינה עשויה כדי להתיר איסור, כדלקמן סי'
732שטו ס"ג (מותר לעשות מחיצות עראי לכתחלה בשבת ... ולעולם אין מחיצת עראי
733אסורה אלא אם כן עושה כדי להתיר סוכה ... או להתיר טלטול ... או להתיר שאר איסור),
734וס"ו (וכל זה במחיצת עראי. אבל מחיצה קבועה אסורה בכל ענין, אפילו אינה נעשית
735אלא לצניעות בעלמא).
736[971]
737ערוך ערך צר, החמישי (פירוש ציר, נוקבין הדלת וקובעין בו עץ חד, כדי להכניסו לאדן,
738לחזור לכאן ולכאן). מ"א ס"ק ט (כל דלתות שלהם היו להם ב' ראשים, אחד
739למעלה ואחד למטה, וחור אחד היה במפתן וכנגדו חור למעלה במשקוף(. וכן הוא לקמן סי"ד (ויש להן שני צירים, דהיינו שני ראשים
740הבולטים מן הדלת, אחד למעלה הנכנס בחור שבמשקוף, ואחד למטה הנכנס בחור שבאסקופה),
741וסי' תקיט ס"ב (פירוש כל צירים שבימיהם, היינו שבולט ראש אחד מהדלת
742למעלה כמו יתד, וראש אחד בולט מהדלת כנגדו מלמטה, ובמשקוף העליון היה חור שנכנס
743לתוכו יתד העליון, ובמפתן יש חור שנכנס לתוכו יתד התחתון).
744[972] כדלקמן סי"ג (דלת
745העשויה מקרשים הרבה), משא"כ בקרש אחד, יתבאר לקמן סי"ב (דלת העשוי מלוח
746אחד ... אין נועלין בה, אפילו יש לה ציר ... ואפילו היא גבוהה מן הארץ),
747ויש אוסרים "אפילו היא פתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר".
748[973] משנה
749עירובין קא, א (הדלת שבמוקצה (רחבה שאחורי הבתים, ומשום הכי נקט לה משום שאין
750משתמשין בה תדיר, ואין בעל הבית חושש לה לעשות לה דלת תלויה כראוי וקבועה, אלא
751זקופה כנגד הפתח, וכשהוא פותח מטילה לארץ. ויש שתלויות אבל נגררות לארץ,
752רש"י) וחדקים שבפרצה (קוצים שעשאם חבילות והתקינם לסתום בהם פרצה ופעמים שהוא
753פותחה, רש"י) ומחצלות (של קנים, רש"י), אין נועלין בהן (בשבת, משום
754דעביד בנין, או אפילו כשהיא תלויה ונגררת, אין זה קבועה, וכשהוא מגביהה על המשקוף,
755כיון דאינה קבועה שם מחזי כבונה, רש"י), אלא אם כן גבוהים מן הארץ). ראב"ד
756הובא ברא"ש עירובין פ"י סי' טו (כיון שדלת של מוקצה הוא, ושל פרצה, לאו
757תוספת אהל עראי הוא, אלא קבע, שאין עשוי לפתוח אלא לזמנים רחוקים). טור ושו"ע
758ס"ג (רחבה שאחורי הבתים, שאין נכנסים ויוצאים בה תדיר, אם עשה דלת לפתחה, או
759שתולה בה מחצלת של קנים, וכן פרצה שגדרה בקוצים כעין דלת ... אין נועלים בהם אלא
760אם כן היו גבוהים מן הארץ). ט"ז ס"ק ג (הטעם בשם הראב"ד, דכיון דלא
761משתמש שם תדיר, ממילא כשהוא סותם בפתח זה דעתו שיהיה כן לימים מרובים, והוה ליה
762אהל קבע דמחזי כבונה, לא כפתח שהיא לפתיחה בכל זמן).
763ונתפרש יותר לקמן סי' תקיט ס"ד
764(אם הוא עשוי לפתוח ולנעול תדיר, דהיינו שאינו עשוי לקיום שלא לפתחו רק לעתים
765רחוקים, אלא דרכו לפתוח ולנעול בכל יום).
766[974]
767ברייתא שם (דלת הנגררת ומחצלת הנגררת ... בזמן שקשורין ותלויין (אתלויין הוא דקפיד,
768אבל אגבוהים מן הארץ לא חייש, רש"י) נועלין בהן בשבת), ובגמרא שם (אמר אביי
769בשיש להם ציר (דמוכחא מילתא דדלת גמורה היא, והרי היא קשורה ותלויה ולא מחזי כבונה,
770רש"י). רבא אמר בשהיה להן ציר (ואע"ג דהשתא ליכא, היכירא הוא דאיכא,
771רש"י)). טור ושו"ע שם (אם יש להם ציר, או אפילו אין להם עתה ציר אלא
772שהיה להם ציר (וניכר שהיה להם ציר, מ"א), נועלים בהם ... שניכר בהם שהוא דלת
773כיון שהיה להם ציר).
774[975]
775ב"י ד"ה רחבה (היינו דכשנועל בה אינו מחזיר הציר למקומו). רמ"א
776ס"ג (ובלבד שלא יחזיר הציר למקומו).
777[976]
778סעיף יד (אם יצא ציר התחתון כולו ממקומו, אסור להחזירו, גזרה שמא יתקע,
779דהיינו שיהדקו שם בחוזק במקבות וגרזן שלא יוכל עוד לצאת משם, ויתחייב).
780וכן הוא לקמן סי' תקיט ס"ד (אסור
781להחזירו לחורו אחר שנשמט ממנו לגמרי, גזירה משום יש לו צירים למעלה ולמטה, שהמסלק
782צירים הללו מן חורם חייב משום סותר, והמחזירם חייב משום בונה, אפילו אינו תוקע
783בחזקה, כמו שנתבאר בסי' שי"ג).
784[977] שבזה מיירי המשנה שם,
785כדלעיל (הערה 973).
786[978]
787ברייתא שם (דלת הנגררת ... בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן בשבת). טור ושו"ע
788שם (אפילו הם נגררים בארץ, רק שקשרם ותלאם לנעול בהם. ולא חשיב כבונה).
789[979]
790רש"י במשנה שם ד"ה אין (תלויה ונגררת ... וכשהוא מגביהה על המשקוף).
791[980]
792רש"י שם ד"ה כשיש להן ציר (דמוכחא מילתא דדלת גמורה היא, והרי היא קשורה
793ותלויה, ולא מחזי כבונה).
794[981]
795משנה שם (אלא אם כן גבוהים מן הארץ). והיינו שהם קשורים ותלוים וגבוהים מן הארץ. וראה
796תהלה לדוד סק"ז.
797[982]
798ברייתא שם (וגבוהים מן הארץ אפילו מלא נימא נועלין בהן). ב"י ד"ה ודע (דבהדיא
799אמרינן בברייתא דבגמרא, דבגבוהים מן הארץ מלוא נימא סגי).
800[983] ט"ז
801ס"ק ג (אם הוא במקום שעומד לפתיחה תמיד מותר אפילו אין גבוה).
802וכן הוא לקמן סי' תקיט ס"ד (אם
803הוא עשוי לפתוח ולנעול תדיר ... מותר לסלק הדלת לגמרי מהחנות ומותר להחזירו).
804וכן הוא בפקק החלון והארובה, כדלעיל
805ס"א (פקק החלון ... ואפילו ארובה שבגג, מותר לפקוק ... שהיא עשויה להפתח
806תדיר).
807[984]
808ראב"ד הובא ברא"ש עירובין פ"י סי' טו (ואם היה בפתח קבוע ליכנס
809ולצאת דרך שם, אף על פי שאין גבוהין מן הארץ נועלין בהן). טור ושו"ע ס"ג
810(ופתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר נועלים בו, אפילו לא היה לו ציר מעולם, והוא נגרר).
811לבוש שם (כיון שנכנסין ויוצאין בה תדיר, הוה ליה מוסיף אהל עראי, שמותר).
812[985]
813כדלעיל ס"א, שהתירו גם (לוח ... מותר לפקוק ... אע"פ שאינו קשור ותלוי
814שם ... עשויה להפתח תדיר). וראה כנישתא דבי רב.
815[986] סעיף
816ג (מותר לעשות מחיצות עראי לכתחלה בשבת, ואפילו עושה אותה כדי
817להגן מן החמה או מן הצינה ...
818ולעולם אין מחיצת עראי אסורה אלא אם כן עושה כדי להתיר סוכה ... או להתיר טלטול ...
819או להתיר שאר איסור).
820[987] תני
821ר' חייא עירובין קא, א (דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בה. היכי דמי דלת אלמנה, איכא
822דאמרי ... דלית ליה גשמה). רי"ף לג, ב (היא האסקופה התחתונה, שאין לה כן, אלא
823מורידין אותה על גבי הארץ, וכשפותחין שומטין אותה ועוקרין אותה). רא"ש שם
824פ"י סי"ג. רמב"ם פכ"ו ה"ט (אם לא היה לה למטה כן, כמו
825אסקופה, שמוכיח עליה שהיא כלי מוכן לנעילה, אין נועלין בה). טור ושו"ע
826ס"ד (דלת ... שאין לה אסקופה התחתונה, וכשפותחים שומטין אותה ועוקרים אותה,
827אין נועלים בה). ט"ז ס"ק ד (הטעם דכיון דאין לה צורת הפתח כמו שאר פתחים,
828נראה כבונה וסותם במקום הפתוח).
829[988]
830תוס' שם ד"ה דלת (פירש ר"י דאיירי כשיש להן ציר, דאי אין להן ציר, מאי
831איריא דלת אלמנה, אפילו דלת אחרינא נמי). טור ושו"ע שם (אפילו יש לה ציר).
832[989] לגירסת הרי"ף שם
833בברייתא שם (דלת אלמנה שאינה נגררת, אין נועלין בה), והיינו אף שאינה נגררת, אלא
834שהיא גבוהה מן הארץ, אין נועלין בה. וראה קובץ הערות וביאורים ח"ג ע'
835טו. כנישתא דבי רב.
836[990] שתי
837הדעות וההכרעה, הן במ"א ס"ק ח – לענין "לוח אחד", כדלקמן סעיף
838הבא (והערות 995-997). ומשם למדים אף לענין אין בה אסקופה, שדינם שוה.
839[991] תני
840ר' חייא שם (דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בה. היכי דמי דלת אלמנה, איכא דאמרי דחד
841שיפא), ופרש"י (עשויה מקרש אחד, דהכא ודאי מחזי כבונה ונתן קרש בכותל, שאין
842בה היכר דלת). רי"ף שם לג, ב (פירוש חד שיפא, לוח אחד). רא"ש שם
843פ"י סי"ג. טור ושו"ע שם (דלת העשוי מלוח אחד ... וכשפותחים שומטין
844אותה ועוקרים אותה, אין נועלים בה).
845[992]
846תוס' שם, כדלעיל (הערה 988).
847[993] לגירסת
848הרי"ף, כדלעיל (הערה 989).
849[994]
850טור ושו"ע שם (דלת העשוי מלוח אחד, או שאין לה אסקופה התחתונה), כמבואר בב"י
851סד"ה דלת (ופסק רבינו כשני הלשונות להחמיר).
852[995]
853מ"א סק"ח (משמע דבלוח אחד אסור אפילו עשוי לפתוח ולנעול, כמ"ש
854בב"י דקאי אחניות), והיינו כמבואר בב"י ד"ה ומ"ש אין נועלין (והני
855חנויות דידן שנועלין אותם בקרשים ... נראה דשרי, דעד כאן לא אסר רבינו אלא שאין
856הדלת אלא מלוח אחד בלבד, אבל הכא שהפתח נעול בכמה קרשים, חשיבי כולהו כדלת אחד
857עשוי מקרשים רבים, ושרי, וכך נהגו העולם להתיר לפתוח ולנעול כדרכה, ולא נשמע פוצה
858פה לאיסור). הרי שאף בחנויות שעשויות לפתוח ולנעול, אסר בלוח אחד.
859וכתב ע"ז במ"א שם (וצ"ע
860מה שכתוב בס"א פקק החלון כגון לוח, משמע אפילו בלוח אחד שרי. ואפשר דעל שם
861שהם מחוברין יחד קרוי לוח).
862וכן צריך לפרש (לפי דעה זו)
863מ"ש לעיל ס"א (פקק החלון, כגון לוח ... הרי זה מותר ... ואפילו ארובה
864שבגג מותר לפקוק ... שהיא עשויה להפתח תדיר), דמיירי בלוח שמחוברים בו כמה קרשים.
865וראה כנישתא דבי רב.
866[996]
867ב"ח ד"ה ומ"ש אין נועלין (אבל פתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר, אפילו
868לא היה ציר לעולם, ואפילו מלוח אחת, או אין לה אסקופה, נמי נועלין בה). מ"א
869שם (אבל הב"ח כתב בשם התוס', דאף העשוי מלוח אחד, אם עשוי לכניסה ויציאה תדיר
870שרי).
871[997]
872מ"א שם (ויש להקל). וראה ב"י שם (דכיון דלא מיתסר אלא מדרבנן, משום
873דמיחזי כבונה, נקטינן לקולא).
874[998]
875ב"י ד"ה ומ"ש אין נועלין (דעד כאן לא אסר רבינו אלא שאין הדלת אלא
876מלוח אחד בלבד, אבל הכא שהפתח נעול בכמה קרשים, חשיבי כולהו כדלת אחד עשוי מקרשים
877רבים, ושרי). רמ"א ס"ד (אבל דלת העשויה מקרשים הרבה, שרי, אף על פי
878ששומטים אותה כשפותחה, אם יש לה אסקופה).
879[999]
880סעיף י.
881[1000] ב"י שם (והני חנויות
882דידן שנועלין אותם בקרשים ויש במקומם חקיקה למעלה ולמטה שהן נכנסות בה). רמ"א
883שם (והוא הדין במקום שנועלים בקרשים הרבה, ויש חקיקה למעלה ולמטה שמכניס בהם
884הקרשים, שדינם כדלת הואיל ואינן לוח אחד בכל הדלת).
885[1001] סיכום כללי הלכה זו של
886הסרת והחזרת דלתות החנויות בשבת וביום טוב, שנתבארו בסעיפים שלפנינו ולקמן סי'
887תקיט:
888(א)
889הסרת והחזרת ציר שמהצד, במחובר לקרקע, חייב עליה משום בונה וסותר (סי"ז. תקיט,
890ד).
891(ב)
892החזרת ציר שמהצד, באינו מחובר לקרקע, אינו חייב אלא אם תקע בחוזק, וגזרו שמא יתקע
893בחוזק (סי"ד; יט. תקיט, ב).
894(ג)
895הסרת והחזרת ציר שבאמצע, אין חייב עליו, כיון שעשויה לפתוח ולנעול סביב
896(ס"ב), ולכן גם אין לחוש שמא יתקע (סט"ו. תקיט, ב). והיינו אף במחובר לקרקע
897(תקיט, ד).
898(ד)
899מכל מקום אסרו ציר באמצע גזירה משום ציר מהצד, אף באינו מחובר לקרקע (סט"ו.
900תקיט ב), וביום טוב לא אסרו אלא במחובר לקרקע (תקיט, ד), משא"כ באינו מחובר
901לקרקע, שאף בציר מהצד אינו אסור אלא מחשש שמא יתקע, התירו לגמרי בציר באמצע, לצורך
902שמחת יום טוב (סט"ו. תקיט א).
903(ה)
904ודלת שאין לה ציר כלל, מותר בכל אופן (תקיט, ג-ד).
905(ו)
906אם הציר מחובר לקרקע, ודרכו לפתוח רק לעתות רחוקות, אסור, שנראה כבנין קבע
907(ס"א; ח. תקיט, ד).
908[1002] כמין ארגז תלוי בעגלה למרכב נשים חשובות
909(רש"י עירובין יד, ב).
910[1003] ארון.
911[1004] כאן נתבאר דין דלתות שידה
912תיבה ומגדל המחוברים על ידי צירים שאינם תקועים בחוזק. ולקמן סי' שיד סי"ז
913יתבאר דין כיסוי שידה תיבה ומגדל המחובר על ידי חבל.
914בשניהם
915מותר ליטלם מהכלי, על ידי הוצאתם מהציר, או על ידי חתיכת החבל, כיון שאין בנין
916וסתירה בכלים, כשאינו בנין גמור.
917ואם
918הוא מחובר לקרקע, שיש בהם בנין וסתירה אף אינו בנין גמור, בשניהם חייב על נטילת
919והחזרתם, כדלקמן סי"ז, וסי' שיד סי"ט.
920[1005] כנסמן
921לעיל (הערה 971).
922[1006] ברייתא עירובין קב, ב (גזרה
923שמא יתקע (שמא יחזיקנו במקבות ובגרזן והויא מלאכה, רש"י), ואם תקע חייב חטאת).
924רבא שבת קכב, ב (גזירה שמא יתקע (בחזקה בסכין ויתדות, רש"י)).
925והיינו שאם נוטל או מחזיר הציר, ואינו
926תוקע, אינו אסור מהתורה, כדלקמן סי"ט (לא אמרו שאין בנין
927וסתירה בכלים, אלא בבנין גרוע וסתירת בנין גרוע, כגון נטילת הדלת מהכלי והחזרתה,
928שאין החזרה בנין גמור, הואיל ועדיין היא מפורקת מהכלי, שאינה תקועה שם בחוזק ויכול
929ליטלה ממנו בקל, ולכן גם נטילתה אין זו סתירת בנין גמור), ושם נסמן (הערה 1030).
930ולכן לא נאסרה החזרתו אלא משום
931"שמא יתקע" ויתחייב.
932[1007] סי"ט
933(לא אמרו שאין בנין וסתירה בכלים, אלא בבנין גרוע וסתירת בנין
934גרוע ... אבל העושה כלי מתחלתו, הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה), וס"כ (ואפילו
935בכלי של פרקים, אם תקע פרקיו ...
936הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה).
937[1008] שתי
938דעות אלו הובאו גם לקמן סי' תקיט ס"ב (וחייב משום מכה בפטיש, או משום
939בונה), וס"ה (יתחייב משום בונה, או משום מכה בפטיש).
940הדעה הראשונה היא דעת רש"י, בביאור
941הברייתא וגמרא קכב, ב (דלת של שידה ושל תיבה ושל מגדל, נוטלין אבל לא מחזירין, ושל
942לול של תרנגולים, לא נוטלין ולא מחזירין ... כיון דמחברי בארעא יש בנין בקרקע יש
943סתירה בקרקע, אלא של שידה ושל תיבה ושל מגדל ... קסבר אין בנין בכלים ואין סתירה
944בכלים, וגזירה שמא יתקע), ופירש"י (גזירה שמא יתקע בחזקה בסכין
945ויתדות, והוה ליה גמר מלאכה, וחייב משום מכה בפטיש).
946והיינו שבמחובר לקרקע יש בנין וסתירה
947(אפילו לא תקע בחוזק), ולכן "לא נוטלין ולא מחזירין", משא"כ בכלים
948יש רק מלאכת מכה בפטיש (אם תקע בחוזק), ולכן "נוטלין (אפילו תקע בחוזק), אבל
949לא מחזירין", מחשש שמא יתקע בחוזק ויתחייב משום מכה בפטיש.
950ונראה שטעם החילוק בינם, כי מלאכת בונה
951וסותר היו שתיהן בעשיית המשכן, כשהעמידוהו ופירקוהו בשבעת ימי המילואים ובעת
952המסעות; משא"כ במלאכת מכה בפטיש שבתיקון כלי המשכן, לא היתה בהם סתירת הכלים.
953והדעה השנית היא דעת התוס' קב, ב
954ד"ה האי (ואע"ג דקי"ל אין בנין בכלים, אור"י דהיינו דווקא
955בהחזרת תריסין, או במנורה של חוליות, אבל בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע).
956והיינו שמה שאמרו בגמרא "וגזירה
957שמא יתקע", פירושו שאז יתחייב משום בונה. וכיון שחייב משום בונה, אם כן חייב
958אף בסתירתו משום סותר. ומה שאמרו בכלים "נוטלין אבל לא מחזירין",
959היינו כשאינו תוקע בחוזק, שלכן נוטלין את הדלתות – שאין שייך לגזור בזה "שמא
960יתקע", אבל לא מחזירין "גזירה שמא יתקע".
961והעיקר הוא כדעת התוס' שגם בכלים חייב
962משום בונה בבנין גמור, כנפסק בסתם כאן סי"ט-כ (והערות 1030; 1041). לקמן סי' שיד ס"א (כבר נתבאר שאין בנין וסתירה
963בכלים ... כשאינו בנין גמור). לעיל רעט ס"ח (ויתקעם ויהדקם
964בחוזק ויתחייב משום בונה, כמו שיתבאר בסי' שי"ג). סי' שח סמ"ז (יתקענה
965שם בחוזק, ויתחייב משום בונה).
966ומה שהובאו כאן ב' הדעות, היינו כיון
967שסומכים על דעת רש"י לענין אמירה לנכרי לצורך השבת, כדלקמן סי'
968שיד סי"ז (ומכל מקום על ידי נכרי יש להקל ... לפי שיש אומרים שאין בנין וסתירה בכלים אפילו בבנין גמור
969וסתירה גמורה ... ויש לסמוך על דבריהם לענין אמירה לנכרי, אם הוא לצורך השבת).
970*
971ולפי דעת התוס' דקיי"ל כוותיה,
972שיש בנין וסתירה בכלי גמור, חייבים על מכה בפטיש כשאינו עושה את הכלי אלא גומרו או
973מתקנו. ונראה שהטעם הוא כפשוטו, שהרי עשיית הכלים במשכן היתה מלאכת בונה לדעת
974התוס', ואילו מלאכת מכה בפטיש היתה בגמר
975עשייתם. ולכן חייבים על מלאכת מכה בפטיש באופנים אלו:
976(א) כשסיים את עשיית הכלי ואחר כך מכה
977עליו בפטיש, שהרי אינו בונה את הכלי אלא מתקנו על ידי הכאה בפטיש, וכדלעיל סי' שב
978ס"ה (להכות בפטיש על הכלי אחר שנגמר, כדי להשוות
979עקמימותו בהכאה זו, והכאה זו היא גמר מלאכת הכלי, והוא אב מלאכה, שהיתה בכלי
980המשכן. וכל העושה שום דבר שהוא גמר עשיית הכלי ותיקונו, הרי גמר זה
981נחשב למלאכה, והוא תולדות מכה בפטיש שהיה במשכן).
982(ב) כשאינו עושה את הכלי, אלא גומרו
983על ידי ציור, כדלעיל שם (כגון הצר צורה בכלי העומד לצייר ... שהכלי
984נגמר וניתקן על ידו, הרי הוא נחשב למלאכה).
985(ג) כשאינו אורג את הבגד, אלא גומרו
986ומיפה אותו, כדלעיל שם ס"ו (לפיכך הלוקט יבלת שעל גבי הבגדים, כגון אלו היבלת
987שבכלי צמר הנשארים בהם מן האריגה ... חייב משום מכה בפטיש ... שיפוי זה הוא חשוב
988גמר עשיית הבגד ותיקונו).
989(ד) כשמתקן את הבגד ללבשו אחר סיום
990תפירתו, כדלקמן סי' שיז ס"ו (בית הצואר ... אין פותחין אותו מחדש, מפני שהוא
991מתקן כלי וחייב משום מכה בפטיש ... לפי שהיא גמר מלאכת הבגד, שעל ידי
992כך מתוקן הבגד ללבשו, וקודם לכן לא היה מתוקן מעולם ללבשו, וכל דבר שהוא גמר מלאכה
993יש בו משום מכה בפטיש כמו שנתבאר בסי' ש"ב).
994(ה) גם כלי גמור שנתקלקל ומתקנים
995אותו, יש בו משום תיקון כלי, כדלקמן סי' שמ סי"ח (מחט שנתעקמה אפילו מעט אסור
996לפשטה (משום תיקון כלי)), וסי' שיז ס"ה (אין זה כמחזיר אלא כנותן בתחלה,
997ואסור משום תיקון כלי). והיינו שאף שמלאכת מכה בפטיש היא כשגומר את עשיית הכלי
998בתחלה. מכל מקום, כיון שנתקלקל ומתקנו הרי זה כגומר עשיית הכלי בתחלה.
999(ו) אפילו נגמרה מלאכת הכלי, ולא
1000נתקלקלה, אלא שמוסיף בכלי תיקון שלא הי' בתחלה, חייב משום מכה בפטיש, כדלעיל סי'
1001שב ס"ו (וכן כל העושה איזה תיקון לכלי, הרי תיקון זה נחשב למלאכה, וחייב),
1002כגון המוסיף נקב בכלי להכניס ולהוציא, כדלקמן סי' שיד ס"ב (העושה
1003נקב בדבר תלוש ... שנקב זה הוא פתח גמור, וחייבים על עשייתו משום תיקון כלי, שהיא
1004תולדת מכה בפטיש).
1005(ז) ובאמת חייב לפעמים אף כשעושה כלי
1006מתחילתו, כדלעיל סי' שב ס"ו (ואין צריך לומר העושה כלי מתחילתו שחייב משום
1007מכה בפטיש, אף אם הוא בענין שאין בו משום בונה), והיינו באופן שיתבאר דלקמן סי'
1008שיד ס"א (חבית של חרס שאינה מחזקת ארבעים סאה, שנשברה ודיבק שבריה בזפת, מותר
1009לשברה בשבת ... מפני שאינה בנין גמור. ובלבד שלא יתכוין לנקבה נקב יפה
1010שיהא לה לפתח נאה, שאם כן הרי הוא מתקן כלי, וחייב משום מכה בפטיש).
1011(ח) כיון שהמלאכה אינו עצם עשיית
1012הכלי, כי אם סיום הכנתו להשתמשות, לכן כוללת מלאכת מכה בפטיש אפילו אינו כלי כלל,
1013רק שמתקן איזה דבר כדי להשתמש בו, כדלקמן סי' שמ סי"ז (אם על ידי זה מתקנו
1014להשתמש בו איזה תשמיש, חייב משום תיקון כלי ... לפיכך אין שוברין את
1015החרס ואין קורעין את הנייר המותרים בטלטול כדי להשתמש בהם איזה תשמיש, מפני שהוא
1016כמתקן כלי).
1017*
1018משא"כ במקום שחייב בו משום
1019מלאכת בונה שהיתה במשכן, אינו חייב בו משום מכה בפטיש, כאמור כאן (ויתחייב
1020משום בונה ... או משום מכה בפטיש), שלדעת התוס' אין חייבים על עשיית
1021כלי משום מכה בפטיש.
1022ואפשר יש לפרש כן גם בהאמור לעיל
1023סי' שב ס"ה (ואין צריך לומר העושה כלי מתחילתו שחייב משום מכה בפטיש, אף אם
1024הוא בענין שאין בו משום בונה), והיינו שאף במקום שאין בו משום בונה,
1025מכל מקום חייב (דוקא אז) משום מכה בפטיש.
1026וראה גם לקמן סי' שיד ס"ב (הערה
10271085). סי' שיח ס"ז (הערה 1622). מי טל מלאכת בונה סי' מח אות יג ואילך. כנישתא דבי
1028רב.
1029[1009] סי"ז (שיש
1030אומרים שאין בנין וסתירה בכלים אפילו בבנין גמור וסתירה גמורה, ולא אמרו שהמחזיר
1031דלת שידה תיבה ומגדל ותוקעה בחוזק, וכן המחזיר כלי של פרקים ותקע בחוזק, חייב חטאת,
1032אלא מפני שהוא מתקן כלי וחייב משום מכה בפטיש), ושם נסמן (הערה 1177).
1033[1010]
1034ברייתא עירובין קב, ב (ציר דלת שידה תיבה ומגדל (שפתחיהם מצדיהן, רש"י), במקדש
1035מחזירין (אין שבות במקדש, רש"י), במדינה דוחקין (אם לא יצא כולו מחור האסקופה,
1036אלא התחיל לשמט, דוחקין לחור, רש"י). והעליון כאן וכאן לא יחזיר, גזרה שמא
1037יתקע (שמא יחזיקנו במקבות ובגרזן והויא מלאכה, רש"י), ואם תקע חייב חטאת).
1038טור ושו"ע ס"ה (שידה תיבה ומגדל שפתחיהן מן הצד, ויש להם שני צירים אחד
1039למעלה ואחד למטה, אם יצא התחתון כולו ממקומו, אסור להחזירו, שמא יתקע. אבל אם יצא
1040מקצתו, דוחקו עד שמחזירו למקומו, כיון שהעליון נשאר במקומו, בקל יכול להחזיר
1041התחתון).
1042[1011] רמב"ם
1043פכ"ב הכ"ה (אבל ציר העליון שנשמט, אסור להחזירו בכל מקום, גזירה שמא
1044יתקע). מ"מ שם (מדברי רבינו שציר העליון במדינה אסור לדחקו, וכן העלו
1045ז"ל). רא"ש שם פ"י סט"ז (מדקתני ברישא במדינה דוחקין התחתון,
1046מכלל דבעליון לדחוק אסור). טור ושו"ע שם (אבל כשיצא העליון, אסור אפילו
1047לדוחקו ולהחזירו למקומו). לבוש שם (שהעליון צריכין יותר לתוקעו שיתקיים אף על פי
1048שהתחתון נשאר במקומו, וחיישינן שמא יתקע בחוזק).
1049ולכאורה הכוונה היא, כמצוי גם
1050בזמנינו, שכשרוצים לפרק את הדלת מהפתח, מרימים את הדלת, עד שהציר העליון יכנס עמוק
1051יותר בחור העליון, ואז יוצא הציר התחתון מהחור התחתון. ולכן כשיוצא מקצת הציר
1052התחתון ממקומו, אין צורך לתקוע אותו בחוזק, משא"כ כשיוצא מקצת הציר העליון
1053ממקומו, שוב לא תעמוד הדלת כראוי עד שיתקעהו בחוזק.
1054וראה מראי מקומות וציונים. משולחן
1055הארי. כנישתא דבי רב.
1056[1012] שאז מסיר את הדלת לגמרי
1057מהפתח, כדלקמן סי' שיד סי"ט (מסירה משם לגמרי), וסי' תקיט ס"א (וכשהוא
1058רוצה לפתוח החנות, מסלק את הדלת ושומטו לגמרי).
1059[1013] רמב"ן
1060קב, ב ד"ה רב (ויש אומרים דכשיש להן ציר מן הצד, אסור משום גזירה שמא יתקע,
1061שהרי הדלת תסוב על צירה, אבל בשיש להן ציר באמצע אינו תוקע, שהרי יש לו לפתוח כל
1062היום ואינה סובבת, לפיכך לא אסרוה אלא משום גזירה דמן הצד. ואף על גב דגזירה
1063לגזירה לא גזרינן, בכל כה"ג דשכיחא גזרינן גזירה). מ"א ס"ק ט (והיכא
1064שהחור באמצע פתח התיבה, לא שייך למיגזר שמא יתקע, ואפילו הכי גזרינן באמצע אטו מן
1065הצד. ועיין סי' תקי"ט).
1066והיינו שהציר שבאמצע הדלת, אין הדלת
1067סובבת על הציר, אלא שעשויה באופן שאפשר לפתוח את הדלת על ידי הוצאת הציר מהחור
1068(באופן שבהערה הקודמת, או במפתח וכיו"ב), ואם כן אין בזה חשש שמא יתקע את
1069הציר בחוזק בתוך החור שלו.
1070ויתירה מזו, שאפילו הי' תוקע בחוזק,
1071לא הי' חייב, כיון שעשויה לפתוח ולנעול תדיר, וכדלקמן סכ"א (כיסויי
1072כלים העשויים כך בחריצים סביב (שקורי"ן שרוי"ף), אע"פ שמהדקין אותם
1073בחוזק מאד על פי הכלי, אין בהם שום איסור לא בנטילתן משום סתירה ולא בהחזרתן משום
1074בנין, לפי שאינן עשויין לקיום כלל, רק לפותחן ולסוגרן תדיר גם בשבת עצמה, ולא אסרו
1075בנין עראי וסתירתו אלא כשאינו עשוי על מנת לסותרו בשבת עצמה), ושם
1076(הערה 1055). וראה כנישתא דבי רב.
1077וכן הוא לעיל ס"ב (וקנה
1078שהתקינו להיות נועל בו, שתוחבו בכותל אצל הדלת ... אין בו משום בונה בשבת, הואיל
1079ואינו מבטלו שם, אלא עשוי להוציאו ולהכניסו תדיר).
1080והי' מקום לומר שבזה מותר כאן אף
1081לכתחלה. אמנם ממה שהתירו ביום טוב משום שמחת יום טוב, למדנו שבשבת גם זה אסרו,
1082משום גזירה דמן הצד.
1083[1014]
1084סעיף א (חנויות שאינן מחוברים לקרקע, אלא הן עשויין כעין תיבה או מגדל של עץ,
1085וכשהוא רוצה לפתוח החנות מסלק את הדלת ושומטו לגמרי מן החנות, מותר לסלקו ביום טוב
1086כדי שיוציא תבלין מהחנות שהוא צריך להן לשמחת יום טוב), וס"ב (וכל זה כשיש
1087להדלת ציר אחד בולט באמצע ארכו ... אבל אם יש לו צירים ... למעלה ולמטה, אסור
1088להחזירו אחר שנשמט לגמרי מהחנות).
1089ולענין ציר באמצעה לבד, במחובר לקרקע,
1090יתבאר לקמן (הערה 1017).
1091ולענין אין לה ציר כלל, יש הפרש בין
1092מחובר לקרקע, שמותר כשעשוי לפתוח ולנעול תדיר, לבין אינו מחובר לקרקע, שמותר בכל
1093אופן (כדלעיל ס"א הערה 942).
1094[1015]
1095ברייתא קכב, ב (דלת של שידה ושל תיבה ושל מגדל נוטלין, אבל לא מחזירין ... אמר רבא
1096קסבר אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, וגזירה שמא יתקע). טור ושו"ע סי' שח
1097ס"ט (דלת של שידה תיבה ומגדל, יכולים ליטלה מהם, ואסור להחזירה, גזירה שמא
1098יתקע).
1099והיינו שכיון שאינם תקועים בחוזק,
1100אין בנין וסתירה בכלים. וכיון שנוטלו (ואינו מחזירו), אין לחוש
1101בו שמא יתקע.
1102[1016] סי"ט
1103(שאינה תקועה שם בחוזק ויכול ליטלה ממנו בקל, ולכן גם נטילתה
1104אין זו סתירת בנין גמור ... והשובר כלי שלם, הרי זו סתירת בנין גמור, וחייב משום
1105סותר).
1106[1017]
1107ברייתא עירובין קב, ב (של בור ושל דות ושל יציע (דהוי בנין המחובר לקרקע,
1108רש"י), לא יחזיר, ואם החזיר חייב חטאת). גמרא שבת קכב, ב (לול של תרנגולים,
1109קסבר כיון דמחברי בארעא, יש בנין בקרקע יש סתירה בקרקע). טור ושו"ע סי' שח (ושל
1110לול של תרנגולים אסור בין ליטול בין להחזיר, דכיון דמחובר לקרקע, אית ביה בנין
1111וסתירה). ט"ז כאן סק"ה (אבל לא דלתות מידי דמחובר בארעא, משום דהוה בונה
1112... וממילא הנוטלו הוי סותר ... וחייב חטאת).
1113וכן הוא לקמן סי' תקיט ס"ד (אם
1114הוא מחובר לקרקע ... המסלק צירים הללו מן חורם חייב משום סותר, והמחזירם חייב משום
1115בונה, אפילו אינו תוקע בחזקה, כמו שנתבאר בסי' שי"ג).
1116והיינו כיון שאינו תוקע בחוזק, אלא
1117נוטל או מחזיר הצירים, כדלקמן סי"ט (שאין בנין וסתירה בכלים ... בבנין גרוע ...
1118כגון נטילת הדלת מהכלי והחזרתה). וחייב במחובר לקרקע, כדלקמן סי'
1119שיד סי"ט (שבכל דבר המחובר לקרקע יש בו בנין וסתירה, אפילו אינו בנין
1120גמור).
1121[1018] ב"י ד"ה שידה (ומשמע
1122דהוי חייב חטאת בין על נטילתן בין על חזרתן).
1123[1019] שאף להאומרים שאין צריך
1124"שבנין האחרון יהי' יותר טוב מן הראשון" (דלקמן בסמוך), עכ"פ צריך
1125שיהי' על מנת לבנות, כמו במלאכת המשכן, שפירוק המשכן בעת המסעות הי' על מנת לבנותו
1126שוב.
1127וכמו בקורע, שיתבאר לקמן סי' שיז
1128ס"ו (משום קורע אינו חייב אלא אם כן עושה על מנת לתפור), ושם נסמן (הערה
11291531), וכן במוחק, שיתבאר לקמן סי' שמ ס"ד
1130(אבל למחוק שלא על מנת לכתוב לא היה במשכן, ואין זו מעין מלאכה
1131כלל), ושם נסמן.
1132ועל זה מבאר כאן, שאין צריך שיסתור כדי
1133לבנות, מכל מקום, כיון שהוא "עתיד להחזירן אחר כך", נחשב סותר על מנת
1134לבנות. וראה שבת כהלכה פכ"ח ביאורים א.
1135[1020]
1136ט"ז סק"ה (ומזה יש ללמוד דיש למחות מה שנוהגין בסעודות גדולות בימות
1137החמה לסלק החלון על ידי עכו"ם בשבת, וזה איסור גדול, כיון דהישראל חייב חטאת
1138בזה, בודאי אסור בעכו"ם משום שבות). מ"א סי' שח ס"ק כב (ואם כן גם
1139החלונות אסור ליטול ולהחזיר, דמחוברין הם).
1140והיינו שאף שאינם מחוברים ממש
1141לכותל, אלא על ידי הציר, ומסלקו על ידי הוצאתו מהציר; גם בזה חייב משום סותר, בדבר
1142המחובר לקרקע.
1143[1021]
1144סעיף יב (דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל
1145לומר לנכרי לעשותו בשבת, והוא שיהיה שם מקצת חולי).
1146[1022]
1147ס"ב (הסותר בנין על מנת לחזור ולבנותו ... אין אסור מן התורה אלא אם כן אם
1148דעתו שיהא בנין האחרון יותר טוב מן הראשון ... ויש אומרים ... אין צריך שיהיה
1149התיקון יותר טוב מבתחלה).
1150[1023] נראה מכך, שלדעה הראשונה
1151שיש בנטילה זו חיוב חטאת, צריך למחות בהמקילין.
1152ואף שנתבאר לעיל סי' רעו ס"ח (כל
1153אדם צריך להחמיר לעצמו שלא לומר לנכרי להדליק נר, אף על פי שיושב בחושך ואינו יכול
1154לאכול סעודת שבת, לפי שרבו האומרים שלא התירו שבות במקום מצוה אלא שבות דשבות, כמו
1155שיתבאר בסי' ש"ז, ודבריהם עיקר, לפיכך אין להקל כלל בזה אפילו לצורך גדול.
1156אלא שאין למחות בהמקילין, שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים).
1157היינו במקום מצוה, משא"כ כאן שהוא רק
1158מצטער.
1159[1024]
1160ט"ז שם (וכל שכן אותם שלוקחין הקווטירין מן החלונות, ואפילו ישראלים רגילין
1161לעשות כן, ואינם יודעים שיש בזה חיוב חטאת).
1162והיינו שאופן הראשון הוא שמפרקים את
1163החלון מהכותל, ואופן השני הוא שמפרקים את הזכוכיות מהחלון.
1164וכיון ש"אפילו הישראלים רגילין
1165לעשות כן", לכן "צריך להזהיר לרבים שנכשלים".
1166[1025]
1167רש"י עירובין לה, א ד"ה ומתניתין (אי גדול הוא אהל הוא). תוס' שם לד, ב
1168ד"ה ואמאי (במגדל גדול דשייך ביה בנין וסתירה). ר"ן שבת סא, ב ד"ה
1169מתני' (במגדל גדול עסקינן, דהוי כאהל ושייך ביה בנין וסתירה). הובא בב"י סי'
1170שיד סוד"ה ומ"ש והני מילי.
1171[1026]
1172רש"י עירובין שם (אי קטן שאינו מחזיק מ' סאה בלח, כלי הוא). אור זרוע
1173ח"ב סי' עח (הלכך אומר אני דתיבה שיש עליה תורת כלי, דהיינו שהיא קטנה ואינה
1174מחזקת מ' סאה בלח, כדפירש"י בההוא דבכל מערבין דאז נקראת כלי). הובא בתרומת
1175הדשן סי' סה, ובב"י שם. רמ"א סי' שיד ס"א (שאינה מחזקת ארבעים סאה).
1176מ"א שם סק"א (דאילו מחזקת מ' סאה הוה ליה כאהל. וכן כתב הר"ן
1177פכ"ב, ורש"י ותוס' בעירובין פ"ג, ואפילו אינו בנין גמור אסור).
1178[1027]
1179מ"א שם סק"ב (היינו אמה על אמה ברום ג' אמות, עם הדפנות, בלא עובי
1180הלבזבזים והרגלים, וכן פסק הרמב"ם), והוא בהלכות כלים פ"ג ה"ד (כל
1181כלי שיש בשיבורו אמה על אמה ברום שלש, הרי הוא מחזיק ארבעים סאה בלח. וכשמודדין את
1182הכלי, מודדין אותו מבחוץ, אם היה בו אמה על אמה ברום שלש, אע"פ שאין תוכו אלא
1183פחות מזה, הרי הוא טהור, שאין עובי הדפנות ממעט. אבל עובי הרגלים, ועובי הזר, אם
1184היה לו זר, אין נמדדין עמו).
1185[1028] סיכום כללי בנין וסתירה
1186בכלים, המבוארים לפנינו, ולקמן סי' שיד וסי' תקיט:
1187(א)
1188קיי"ל שלא אמרו אין בנין וסתירה בכלים אלא בבנין גרוע, משא"כ בבנין
1189וסתירת כלי גמור, חייב משום בונה וסותר (רעט, ח. שח, מז. שיג, יד; טז; יט-כ; כב.
1190שיד, א; יז. תקיט, ב; ה), והיינו כשתוקע בענין שצריך לזה גבורה ואומנות (שיג, כ),
1191או מקבת וגרזן (שיג, יד).
1192(ב)
1193ויש אומרים שאין בנין וסתירה אף בכלי גמור, ואינו חייב בעשיית הכלי אלא משום מכה
1194בפטיש (שיג, יד-טו. שיד, יז. תקיט ב; ה). וסתירת הכלי מותרת לגמרי. ויש לסמוך על
1195דעה זו לענין אמירה לנכרי (שיד, יז).
1196(ג)
1197הוצאת והחזרת ציר דלת הכלי לחור שלו, אינו חייב לדברי הכל, לא משום בונה וסותר ולא
1198משום מכה בפטיש (שיג, יד), ומותר ליטול מהם הדלתות (שיג, טז), וכן דלת הקשורה לכלי
1199בחבל, אינו בנין גמור לדברי הכל, ומותר לחתוך החבל (שיד יז-ח). וכן בכלי של פרקים,
1200שמהדק קצת. ומותר לפרקו (שיג, כא-ב).
1201(ד)
1202אמנם אסרו חזרת הדלת לציר, משום שמא יתקע בחוזק ויתחייב (שיג, יד. תקיט ב), וכן
1203אסרו הידוק מעט כלי של פרקים, שמא יתקע בחוזק (שיג, כא).
1204(ה)
1205כלי חרס שנשבר ונדבק לדברי הכל אינו כלי גמור ואין אסור משום בנין, וסתירתו מותרת
1206(שיד, א). וכן כלי העשוי מכפות תמרים הוא בנין גרוע לדברי הכל, ומותר לסותרו (שיד,
1207יח).
1208(ו)
1209אמנם הנוקב בו פתח יפה חייב משום מכה בפטיש (שיד, א). וכן העושה בו פתח להכניס
1210ולהוציא (שיד, ב). וכן כל העושה תיקון לכלי חייב משום מכה בפטיש (שב, ה).
1211(ז)
1212וכן הקורע נייר בסכין כדי להשתמש בו חייב משום מכה בפטיש (שמ, יז). והקורע ביד
1213אסור משום תיקון כלי (שיד, יא. שמ, יז. תקח, ב).
1214(ח)
1215כלי המחובר לקרקע יש בו בנין וסתירה לדברי הכל, וחייב על הוצאת הציר מההחור שלו
1216(שיג, יז. תקיט ד), וכן לחתוך חבל שקשור בו הדלת (שיד, יט).
1217(ט)
1218וכן כלי המחזיק מ' סאה יש בו בנין וסתירה (שיג, יח. שיד, א; ה; יג).
1219(י)
1220ואם חיבור הדלת הוא עראי, שאינו עשוי לקיום הרבה, אסור מדברי סופרים. ואם אינו
1221עשוי לקיום כלל, אלא על מנת להסירו בשבת, אין איסור בנטילתו והחזרתו (רנט, ז. שיג,
1222כא. שיד, יט).
1223[1029] ברייתא וגמרא קכב, ב (דלת
1224של שידה ושל תיבה ושל מגדל, נוטלין אבל לא מחזירין ... קסבר אין בנין בכלים ואין
1225סתירה בכלים, וגזירה שמא יתקע). ביצה יא, ב (דאין בנין בכלים
1226ואין סתירה בכלים). שם כב, א (בית הלל סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים).
1227[1030] גמרא
1228קב, ב (עייל שופתא בקופינא דמרא (יתד קטן שתוחבין בתוך בית יד של מרא, בהיותו בנקב
1229הברזל, להדקו, רש"י), רב אמר משום בונה, ושמואל אמר משום מכה בפטיש). וקיי"ל
1230כרב (כדלקמן הערה 1035). וביארו תוס' שם ד"ה האי (ואע"ג דקי"ל
1231אין בנין בכלים, אור"י דהיינו דווקא בהחזרת תריסין, או במנורה של חוליות, אבל
1232בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע ... ואין חילוק בין כלים לקרקע אלא במקום שאין
1233חיזוק ואומנות, דבכלי לא חשיב בנין ובקרקע חשיב בנין), ובעירובין לד, ב ד"ה
1234ואמאי (דבכלי נמי שייך בנין וסתירה, כדאמר בהבונה האי מאן דעייל שופתא בקופינא
1235דמרא חייב משום בונה. והא דקאמר בסמוך דמר סבר כלי הוא ואין בנין בכלים כו', היינו
1236בהנהו דאמר נוטלין אבל לא מחזירין, דלא הוי בנין וסתירה גמורה, או כדמוקי במסקנא
1237במנעול קטיר במיתנא ... אבל לשבר הכלי ולקלקלו אסור, דשפיר שייך בנין וסתירה בכלים.
1238והא דשרי לשבר החבית הא מוקי לה בביצה פרק המביא (לג, ב) במוסתקי, פירוש חתיכות
1239המדובקות יחד).
1240רא"ש פ"ג דעירובין סי' ה
1241(דבנין גמור וסתירה גמורה שייכא שפיר בכלים, כדאמרינן בריש הבונה האי מאן דעייל
1242שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה ... והא דאמר בכל דוכתא אין בנין בכלים, היינו
1243דוקא כעין החזרת מנורה, ומנורה של חוליות בפ' כירה (מו, א) ובפרק שני דיום טוב (כב,
1244א), אבל כשעושה כל הכלי, או תיקון גמור, מיקרי שפיר בנין. והא דאמר רבה ורב יוסף
1245במגדל של עץ עסקינן משום דאין בנין בכלים, היינו כדמוקי לה במנעול וקטיר במיתנא.
1246אי נמי בנטילת דלת כדקתני בריש כל הכלים (קכב, ב) דלת של שידה תיבה ומגדל נוטלין,
1247אבל לא מחזירין, גזרה שמא יתקע). וראה קובץ הערות וביאורים ח"ג ע' יז ואילך.
1248טור ושו"ע סי' שיד ס"א (אין
1249בנין וסתירה בכלים. והני מילי שאינו בנין ממש). מ"א ס"ק י (חייב חטאת,
1250משום שעושה כלי), וסי' שח ס"ק כא (שמא יתקע, ואפילו בכלי שמיה בנין גמור).
1251ובכללות הם שלושה אופנים של "בנין
1252גרוע" בכלים, שאין חייב בהם משום בונה:
1253(א) כמבואר כאן (שאינה תקועה בחוזק).
1254(ב) כדלקמן רס"י שיד (שאין
1255בנין וסתירה בכלים שאין מחזיקים ארבעים סאה, כשאינו בנין גמור. לפיכך חבית של חרס ... שנשברה ודיבק שבריה בזפת ... שאינה בנין גמור); אלא שלפעמים חייב
1256בה משום מכה בפטיש, כדלקמן שם.
1257(ג) כדלקמן סי' שיד ס"ב (העושה נקב
1258בקרקע הבית כדי שיצאו המים חייב משום בונה. אבל העושה נקב בדבר
1259תלוש, אינו חייב); אלא שלפעמים חייב בה משום מכה בפטיש, כדלקמן שם.
1260[1031] כהא
1261דלעיל סי"ד-טז, שלא אסרו אלא להחזיר, גזרה שמא יתקע בחוזק ויתחייב.
1262[1032] כהא
1263דלקמן ס"כ-כב, שלא אסרו אלא להחזיר, שמא יהדקו בחוזק ויתחייב.
1264[1033]
1265שתי השיטות בזה נתבארו לעיל (הערה 1008), והעיקר הוא כדעת התוס' וסיעתו
1266שנתבארה כאן, שבבנין גמור יש בנין וסתירה בכלים.
1267[1034]
1268אם סתר על מנת לבנות, כדלעיל סי"ז (בנטילה זו יש חיוב חטאת לישראל, שהוא
1269סותר על מנת לבנות).
1270[1035] גמרא
1271קב, ב (עייל שופתא בקופינא דמרא, רב אמר משום בונה, ושמואל אמר משום מכה בפטיש), וכפירוש
1272רש"י בגיטין לב, רע"א (שופתא, בית יד. קופינא, חור שבראש המרא). וקיי"ל
1273כרב, כמבואר ברמב"ם פ"י הי"ג (המכניס יד הקרדום בתוך העץ שלו, הרי
1274זה תולדת בונה), ובמ"מ שם (ופסק רבינו כרב באיסורי). מ"א ס"ק טז (וכן
1275התוקע העץ בתוך הקורדום, חייב).
1276וראה לקמן סי' שיד ס"ב (והערה 1082)
1277[1036]
1278רמב"ם שם. שו"ע ס"ט (התוקע עץ בעץ, בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ
1279עצמו עד שנתאחד, הרי זה תולדת בונה).
1280ונראה מדברי הרמב"ם, שכל בנין
1281בכלי הוא תולדת הבונה במחובר. וראה כנישתא דבי רב.
1282[1037]
1283רמב"ם שם הט"ו (פרק עץ תקוע, הרי זה תולדת סותר וחייב). מ"א שם (וכן
1284המפרק עץ תקוע, חייב משום סותר).
1285וכעין זה לקמן סי' שטו סט"ו
1286(והמפרקו חייב משום סותר, כמו סותר בנין גמור).
1287[1038] המדובר בכלי שיש בו כמה
1288חלקים מורכבים יחד, ובמשך הזמן יפרקוהו ואחר כך ירכיבוהו שוב. ואף שאינו עושה עתה
1289את הכלי, ואינו מתקן כלי הנשבר, מכל מקום חייב על הרכבתו, אם הוא על ידי הידוק
1290בחוזק, כדי שיתקיים הרבה (עד שיפרקוהו וירכיבוהו שוב).
1291משא"כ
1292אם הרכבתו היא על ידי הידוק קצת, אסור להרכיבו מדברי סופרים שמא יתקע בחוזק
1293(סכ"א), ומותר לכתחלה לפרקו (סכ"ב). ואם דרכו להישאר בהרכבתו רפוי
1294לגמרי, מותר אף להרכיבו (סכ"א).
1295ואפילו
1296מהודק בחוזק, אם דעתו להתקיים קצת, אסור להרכיבו משום תיקון כלי מדברי סופרים
1297(ס"כ). ונתבאר איסור זה לעיל סי' שיב סט"ו (והערה 922).
1298ואם
1299דעתו לפרקו בשבת עצמה, מותר להרכיבו ולפרקו (ס"כ-כא, והערה 1055), ואפילו אם הוא מחובר לקרקע, כמו בדף שלפני התנור
1300ששורקין בטיט (רנט, ז. שיד, יט).
1301[1039]
1302ברייתא מז, סע"א (מלבנות המטה וכרעות המטה ולווחים של
1303סקיבס, לא יחזיר, ואם החזיר פטור אבל
1304אסור. ולא יתקע
1305(בחוזק, רש"י). ואם תקע, חייב חטאת). טור ושו"ע ס"ו (מטה של פרקים,
1306אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע חייב חטאת). מ"א סי' תקיט סק"ד (שלא יתקע,
1307פירוש בחוזק).
1308[1040]
1309תוס' קב, ב ד"ה האי (חיזוק ואומנות). סמ"ג ל"ת סה טו, ג (ודווקא במקום
1310שצריך גבורה ואומנות יש בניין וסתירה בכלים, אבל לא במקום שאין צריך גבורה
1311ואומנות). מ"א סקי"א (בסמ"ג איתא דדוקא דבר שצריך גבורה ואומנות).
1312וכן הוא לעיל סי' שח סנ"ה
1313(שאין בפריקתן משום סותר, אלא אם כן תקועים בחיזוק ואומנות, כמו שיתבאר בסי'
1314שי"ג). לקמן סי' תקיט ס"ה (שלא בחוזק וגבורה, שלא יתחייב).
1315וכן הוא כשמהדקו בחוזק על ידי כלי
1316עבודה, כדלעיל סי"ד (שיהדקו שם בחוזק במקבות וגרזן).
1317[1041]
1318שתי השיטות בזה נתבארו לעיל (הערה 1008), והעיקר הוא כדעת התוס' וסיעתו
1319שנתבארה כאן, שבבנין גמור יש בנין וסתירה בכלים.
1320[1042] ביצה
1321לב, ב (בנין קבע אסרה תורה בנין עראי (שאינו להתקיים, רש"י) לא אסרה תורה,
1322וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע). רש"י מז, א ד"ה פטור (שאין זה
1323גמרו, שהרי צריך לחזור ולפרקו תמיד), וד"ה קרן (דרכן לפרקם תמיד, ופטור).
1324וכדאמרינן בירושלמי פי"ב ה"א (כאן לשעה כאן לשהות).
1325וכן הוא לעיל סי' שיב סט"ו (מפני
1326שבנין עראי הוא, שאינו עשוי להתקיים, ובנין עראי אינו אסור אלא מדברי סופרים), ושם
1327נסמן (הערה 922).
1328[1043]
1329סעיף כא (ולא אסרו בנין עראי וסתירתו, אלא כשאינו עשוי על מנת לסותרו
1330בשבת עצמה), ושם (הערה 1055).
1331והיינו בכלי של פרקים שתקע פרקיו
1332בחוזק, ואפילו בדלת המחוברת לקרקע, כדלקמן סי' שיד סי"ט (אבל
1333אם אינה עשויה לקיום כלל, אין בה משום סתירה ... ומטעם זה מותר להסיר הדף שמשימין
1334לפני התנור ושורקין אותו בטיט מערב שבת, כמו שנתבאר בסי' רנ"ט, מפני שאינו
1335עשוי לקיום כלל אלא על מנת להסירו בשבת). וראה שו"ת מנחת יצחק
1336ח"ד סי' קכב אות טו.
1337*
1338יוצא אם כן:
1339(א) אם עשוי לסותרו בשבת עצמה, מותר
1340אף לכתחלה.
1341(ב) אם עשוי להתקיים יותר מיום אחד,
1342ו"אינו עשוי להתקיים הרבה, הרי זה בנין עראי ואסור מדברי סופרים".
1343(ג) אם עשוי "להתקיים
1344הרבה", אסור מן התורה.
1345ולא נתפרש כאן כמה הוא שיעור בנין
1346קבוע, ועד כמה נחשב "אינו עשוי להתקיים הרבה". וכן האמור לעיל סוף
1347ס"א "אם אין פקק זה עשוי להפתח תדיר, אלא לעתים רחוקים ... הוא
1348כמוסיף בנין הקבוע" (ראה שם הערה 940).
1349ופירש בפרי מגדים א"א סי' שטו
1350ס"ק א (ואהל קבוע הוה שמונח לשמונה ימים ותשעה, והוה איסור תורה). אבל בתוספת
1351שבת ס"ק ט (ואפשר דעתים רחוקים היינו כמו של קיימא ברס"י שי"ז
1352עיי"ש (ויותר נראה דעתים רחוקים היינו אחר ל' יום)). וראה לקמן סי' שטו
1353ס"ג (הערה 1232). שבת כהלכה פכ"ט ביאורים טו.
1354[1044] ברייתא מז, סוע"א (מלבנות
1355המטה וכרעות המטה ולווחים של סקיבס לא יחזיר, ואם החזיר פטור אבל אסור. ולא יתקע,
1356ואם תקע חייב חטאת). טור ושו"ע ס"ו (מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה.
1357ואם תקע חייב חטאת).
1358משא"כ ביום טוב התירו, כדלקמן סי'
1359תקיט ס"ה (כלים שהם מפוצלים, כגון מנורה של חוליות וכסא ושלחן שהם חתיכות
1360חתיכות, וכוס שהוא פרקים פרקים, מותר להעמידן ביום טוב ... אע"פ שבכל השנה
1361דרכן להיות תקועין בחוזק, אין חוששין שמא יתקע גם היום כמו שחוששין בשבת,
1362כמ"ש בסימן שי"ג ורע"ט, לפי שיום טוב קל משבת, לפיכך לא גזרו בו כל
1363כך).
1364[1045]
1365הרשב"א בעבודת הקדש שער ג סי' ג (אפילו אין חוליותיה רפויין, אלא רפויין ואין
1366רפויין, מותר לזוקפה ביום טוב, אף על פי שכיוצא בה אסור אפילו לטלטלה בשבת). הובא
1367במ"מ פכ"ו הי"א (וכתב הרשב"א ז"ל בספרו דהא דהכא אין
1368צריך לומר בשאינה רפויה כלל, אלא אפילו רפויה ואינה רפויה אסור). ב"י
1369סוד"ה מטה. מ"א סקי"ב (וכתב ב"י דרפוי ואינו רפוי גם כן אסור).
1370וכן הוא לעיל סי' שח סמ"ז (אבל
1371אסור להחזירה לשם בשבת אפילו ברפיון, גזרה שמא יתקענה בחוזק. אלא אם כן דרכה לעולם
1372להיות שם רפויה, כמו שיתבאר בסי' שי"ג). לקמן סי'
1373תקיט ס"ה (אין חוששין שמא יתקע גם היום, כמו שחוששין בשבת כמ"ש בסימן
1374שי"ג ורע"ט, לפי שיום טוב קל משבת לפיכך לא גזרו בו כל כך).
1375[1046]
1376ר"ן (כא, ב) ד"ה תניא (דכיון דרפוי ליכא למיחש שמא יתקע ... היכא דמיהדק
1377לא אסור אלא מדרבנן, גזירה שמא יתקע).
1378וכן הוא לעיל סי' רעט ס"ח (שמא
1379תפול מידו ותתפרק ויחזיר פרקיה ויתקעם ויהדקם בחוזק ויתחייב משום בונה, כמו שיתבאר
1380בסי' שי"ג). סי' שח סמ"ז (גזרה שמא יתקענה בחוזק).
1381לקמן סי' תקיט ס"ה (שמא יתקע גם היום, כמו שחוששין בשבת, כמ"ש בסימן
1382שי"ג ורע"ט).
1383ומטעם זה אסרו להחזיר כלי אף
1384כשמניחו רפוי לגמרי, אם דרכו להיות מהודק ותקוע בחוזק, שמא יתקע בחוזק.
1385וראה תהלה לדוד ס"ק טז. קובץ
1386הערות וביאורים ח"ג ע' כד.
1387[1047]
1388ברייתא שם רע"ב (רשב"ג אומר אם היה רפוי מותר ... אנא כרשב"ג סבירא
1389לי דאמר אם היה רפוי מותר). טור ושו"ע ס"ו (ואם היא רפויה, מותר לכתחלה).
1390[1048] רמב"ם
1391פכ"ב הכ"ו (ואם היה רפוי מותר להחזירו), היינו שהי' רפוי גם לפני
1392שפירקו. טור (אין דרך להדקו כל כך ושרי בכל ענין). הגהות אשרי פ"ג סכ"ג
1393(דוקא בדבר שאין דרכו לתקוע מותר אם היה רפוי). הובאו דבריהם בב"י (ונראה
1394מדבריו שם דהא דאמרינן אם היה רפוי מותר, היינו לומר שהוא עשוי להיות רפוי, ומשום
1395הכי שרי, אבל אם הוא עשוי להיות מיהדק, אף על פי שעכשיו כשמחזירו מניחו רפוי, אסור).
1396רמ"א ס"ו (ואם דרכו להיות מהודק, אף על גב דעכשיו רפוי, אסור) לבוש שם (ולא
1397גזרינן בזה שמא יהדק, דכיון דדרכה כך להיות רפויה תמיד, ואינו מקפיד עליה להדקה,
1398לא גזרינן שמא יהדק). פרישה ס"ק י (אין דרך להדקו כל כך כל השנה).
1399וכן הוא לעיל סי' רעט ס"ט (אם
1400פרקיה רפויים לעולם). סי' שח סמ"ז (אלא אם כן דרכה לעולם להיות שם רפויה, כמו
1401שיתבאר בסי' שי"ג).
1402[1049]
1403לבוש שם (אבל אם דרכו להיות מהודק, אף על פי שעכשיו רוצה להחזירה ולהשאירה רפוי,
1404אסור שמא יהדק).
1405[1050] דעה
1406הב' בטור (ונראה דכוס אין דרך להדקו כל כך ושרי בכל ענין), ודעה הא' בשו"ע שם
1407(וכוס של פרקים, מותר לפרקו ולהחזירו בשבת). מ"א ס"ק יב (שאין דרך להדקו
1408כל כך (טור)).
1409[1051] תשב"ץ
1410סי' לו (ואומר שאותן כוסות שעושין על ידי פרקים שנוטלין אותם מן הרגל ומחזירין
1411אותם בדוחק. אסור בין לפרקן בין להחזיר בשבת). הובא בטור וראיתי כתוב על שם מהר"מ
1412מרוטנבורג, דהוא הדין כוס של פרקים אסור להחזירו, אלא אם כן יהא רפוי). דעה הב' בשו"ע
1413שם (ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המטה).
1414[1052]
1415ט"ז סק"ז (ולענין הלכה לענין כוס, ודאי צריך ליזהר שלא לפורקו כלל
1416כמהר"מ, כיון דאין צורך שבת בזה. אבל אם הוא לצורך גדול, יש לסמוך להקל).
1417[1053]
1418מ"א סקי"ב (ונראה לי דכוסות שלנו העשויים בחריצים סביב ומהודקים בחוזק,
1419לכו"ע אסור).
1420[1054]
1421מ"א שם (ולא דמי לכיסוי הכלים שעשוים כך, דהתם אין עשוים לקיום רק לפתחן
1422ולסוגרן תמיד). ט"ז שם (נראה דדוקא בכוס יש מי שמחמיר, שאין צריך לפורקו, כי
1423עיקר תשמישו שלא על ידי פירוק, משא"כ בנוד שעיקר תשמישו על ידי פירוק תמיד,
1424לא מקרי גמר מלאכה אפילו אם הוא תוקע בחוזק השרוי"ף).
1425[1055]
1426סי"ט (אבל אם אינה עשויה לקיום כלל, אין בה משום סתירה ... ומטעם זה
1427מותר להסיר הדף שמשימין לפני התנור ושורקין אותו בטיט מערב שבת, כמו שנתבאר בסי'
1428רנ"ט, מפני שאינו עשוי לקיום כלל אלא על מנת להסירו בשבת).
1429והיינו שבזה התירו, לא רק בכלי של פרקים, אלא בדלת המחוברת לכותל על ידי חבל או
1430טיט (ונסמן שם הערה 1193).
1431*
1432ולפי זה יש לעיין בטעם שנוהגים לפתוח בשבת
1433בקבוק יין שקונים בחנות, שהרי נתבאר כאן שלא התירו אלא אם "אינן עשויין לקיום
1434כלל, רק לפותחן ולסוגרן תדיר גם בשבת עצמה". והרי בבית ייצור היין מהדקים את
1435הכיסוי בחוזק, ועשוי להתקיים הרבה יותר מיום אחד.
1436ויתירה מזו, שלכאורה הי' מקום לומר שהוא
1437נחשב "עשוי להתקיים הרבה", ש"חייב משום בונה", כמובא לעיל
1438(הערה 1043), שאם עשוי להתקיים יותר מז' יום, או יותר מל' יום,
1439אפשר שנחשב "עשוי להתקיים הרבה". ואילו כאן בהידוק המכסה על הבקבוק בבית
1440ייצור היין, הוא עשוי להתקיים בדרך כלל הרבה יותר מל' יום, ואם כן מדוע לא תיאסר
1441פתיחת הבקבוק מן התורה, לפי המבואר כאן. וראה שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' יג
1442אות ב.
1443ואפשר שהבקבוקים בזמנינו אינם חשובים
1444בנין גמור, כיון שהם בדרך כלל חד פעמיים, ואם כן אין בהם מלאכת בנין וסתירה (רק
1445מלאכת מכה בפטיש), כדלקמן סי' שיד ס"א (והערה 1072).
1446וכל זה אינו קשור לנושא פתיחת בקבוק
1447שהמכסה שלו מהודק עליו, באופן שאי אפשר לפתחו עד שנפרד ממנו החלק התחתון של הכיסוי;
1448אשר בשמירת שבת כהלכתו (ט, יז) אוסרו בפשיטות, ויש נוהגים להקל, וסוברים שגם לפני
1449שנפרד החלק התחתון של הכיסוי, נחשב כיסוי, ואין מתקנין אותו להיות כלי על ידי
1450הפרדת חלקו התחתון.
1451וכן אינו קשור לנושא פתיחת בקבוק
1452שסגור עם פקק של שעם, שנוהגים לפתוח בשבת, על פי המבואר לקמן סי' שיד סי"ד (מותר
1453לעשות נקב במגופה מלמעלה להוציא בו יין).
1454[1056]
1455גמרא קכב, ב (אי קסבר יש בנין בכלים, יש סתירה בכלים). מ"מ פ"י
1456הט"ו (שכל מה שיש בו בנין, יש בו סתירה). אגודה סי' קטז (כוסות של כסף ושל עץ
1457ושטנד"א של בית הכנסת העשוים פרקים, אם מהודקים הם, אסורים לפורקן ולהחזירן
1458בשבת). ט"ז סי' שיד סק"ז (על כן בהסרתם יש סתירה גמורה).
1459וכן הוא לעיל סי' שח סוף סנ"ה
1460(אסור לשבור ענף מן המכבדת, שיש בשבירה זו עוד איסור אחר משום שבירת כלי). לקמן
1461סי' שיד סי"ז (פותחות של עץ ושל מתכת שהם חזקים, אסור להפקיע ולשבר אם נאבד
1462המפתח, שזהו סתירה גמורה האסורה אף בכלים. וכן אסור להסיר הצירים שאחורי התיבה ...
1463מפני שהם תקועים בחוזק והרי זו סתירה גמורה. וכן אסור להסיר החשוקים מחבית של עץ
1464העשויה מנסרים הרבה והם מחוברים על ידי החשוקים שעליהם, וכשמסיר החשוקים הרי זו
1465סתירה גמורה).
1466[1057] כדלעיל
1467סט"ז (אבל ליטול הדלתות מהכלים מותר בכל ענין, אם אינן תקועין בהן
1468בחוזק ואין בזה משום סותר), משום שאין בזה החשש שמא יתקע בחוזק
1469(וראה לעיל (הערה 1046).
1470יוצא אם כן שעגלת תינוק, שהמטה
1471והמושב שבה מתלבשים עליה ומתחברים בהידוק קל, אבל לפעמים צריך לתקוע בהם בחוזק עד
1472שמתלבשים עליה ומתחברים טוב, מותר לפרקה בשבת, אבל אסור לחברה בשבת.
1473[1058]
1474משנה קנא, רע"ב (קורה שנשברה סומכין אותה בספסל (שהרי תורת כלי עליו,
1475רש"י) או בארוכות המטה. לא שתעלה (דהוה ליה בונה, רש"י), אלא שלא תוסיף).
1476טור ושו"ע ס"ז (קורה שנשברה, מותר לסמכה בארוכות המטה שהם כלי, לא כדי
1477שתעלה, דאם כן הוי ליה בונה, אלא כדי שלא תרד יותר).
1478[1059]
1479מ"א סקי"ד (נראה לי דאם אינו כלי רק עץ בעלמא, אף על פי שהוכן לטלטל, מכל
1480מקום אסור לסמכו תחת הקורה, דדמי לבונה).
1481[1060]
1482סעיף ד (הואיל והוא דומה לכלי, אינו נראה כל כך כבונה, שאין דרך לשקע
1483כלי בבנין לבטלו שם), ושם נסמן (הערה 957).
1484[1061]
1485גמרא מג, א (דקא מבטל כלי מהיכנו. איתיביה ... וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה (סלקא דעתא
1486שמהדקו שם ואינו יכול שוב ליטלו, רש"י). דרפי, דאי בעי שקיל ליה). טור
1487ושו"ע שם (והוא שיהיו רפויים, שיכול ליטלם כשירצה. אבל אם מהדקם שם, אסור). מ"א
1488סקט"ו (בגמרא הטעם דמבטל כלי מהיכנו, שאינו יכול שוב ליטלו משם (רש"י)).
1489ט"ז ס"ק ח (לפי שמבטל כלי מהיכנו).
1490איסור זה של ביטול כלי מהיכנו נתבאר
1491לעיל סי' רסה ס"ג (חכמים אסרו לבטל כלי מהיכנו, מפני שדומה כאלו סותר הכלי),
1492ושם נסמן.
1493ונתבאר לעיל סי' רסו בקונטרס אחרון
1494סקי"א (שכיון שאם רוצה ליטלו היה יכול, שרי אף שאינו נוטלו ... כיון שבשעת
1495נתינת הספסל אין מחשבתו ניכרת, לא מחזי כסותר אותו בנתינה זו לכל השבת, אלא לפי
1496שעה, ושרי משום פסידא דקורה והבית).
1497[1062]
1498סעיף מז.
1499[1063]
1500רב ששת ורבא עג, ב (היתה לו גבשושית ונטלה, בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום
1501חורש ... היתה לו גומא וטממה, בבית חייב משום בונה בשדה משום חורש). רמב"ם פ"ח
1502ה"א (משוה פני השדה, כגון שהשפיל התל ורדדו, או מילא הגיא, חייב משום חורש),
1503ופ"י הי"ב (המשוה פני הקרקע בבית, כגון שהשפיל תל, או מילא גומא או גיא,
1504הרי זה בונה וחייב).
1505וכן הוא לעיל סי' שיב סי"ד (שמא
1506יטול צרור ממקום גבשושית ... ישליכנו למקום גומא, והרי זה משוה את החרישה, והוא
1507תולדת חורש). לקמן סי' תצח סל"ח (שנוטל גבשושית מעל הארץ, ובשבת
1508חייב מקום בונה). סי' תקכו ס"ג (שהסותם גומא בעפר חייב משום בונה).
1509וגם חצר הוא כבית לענין זה, כדלקמן
1510הערה הבאה.
1511[1064] עירובין
1512קד, א (חצר שנתקלקלה במימי גשמים, מביא תבן ומרדה בה. שאני תבן דלא מבטיל ליה).
1513ופרש"י (וליכא משום אשוויי גומות, דמלאכה הוא בשבת דהוי כבנין, דמידי דחזי
1514למאכל בהמה, או לטיט החומות, לא מבטיל ליה התם). טור ושו"ע ס"י (חצר
1515שנתקלקלה במימי גשמים, יכול לזרות בה תבן, ולא חשיב כמוסיף על הבנין). מ"א
1516ס"ק יז (משום דלא מבטל ליה התם, דחזי למאכל בהמה או לטיט).
1517ומובן דמיירי בתבן שעומד בעיקר
1518למאכל בהמה, ולא לטיט או להסקה, שאז הוא אסור בטלטול, וכדלעיל סי' שח סס"ג (חבילי
1519קש ... אם הזמינם למאכל בהמה מותר לטלטלם ... להסקה הן עומדין ואסור לטלטלם).
1520[1065]
1521ב"ח סוף הסי' (ומשמע התם בפירוש רש"י, דדוקא תבן דלא מבטל ליה, דחזי
1522לטיט החומות, אבל מלח משנדרס ברגל לא חזי, [ו]מסתמא מבטל ליה התם, אסור, משום
1523דמוסיף על הבנין). מ"א סקי"ז (אבל דבר דמבטל ליה התם, אסור, דאיכא משום
1524אשוי גומות (גמרא. ב"ח)).
1525ואף שאינו מתכוין להשוות פני הקרקע,
1526מכל מקום נראה כאילו מתכוין. וראה מראי מקומות וציונים. משולחן הארי.
1527[1066]
1528מ"א שם (ונראה לי דדוקא הכא שבא לתקן החצר אסור, דדמי לבנין, אבל בענין אחר
1529שרי, דהא שרי לכסות רוק באפר כמ"ש סוס"י ש"י, כיון שאינו מכוין
1530לבנין). והיינו כדלעיל שם סי"ז (מחתה שיש עליה מבעוד יום אפר, שמותר
1531לטלטלו, מפני שראוי לכסות בו רוק או צואה).
1532[1067]
1533עירובין קד, א (כשהוא מרדה, אינו מרדה לא בסל ולא בקופה (כדרך חול, רש"י), אלא
1534בשולי קופה (הופך הקופה ונותנה על שוליה, דהיינו על ידי שינוי, אבל ביד נראה
1535לר"י דאסור, תוס')). רמב"ם פכ"א ה"ד (כשהוא מרדה לא ירדה לא
1536בסל ולא בקופה אלא בשולי הקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ויבא להשוות גומות).
1537טור ושו"ע ס"י (ובלבד שישנה, שלא יזרה לא בסל ולא בקופה, אלא בשולי
1538הקופה, שיהפכנה ויביא תבן על שוליה, דהיינו על ידי שינוי. אבל ביד, אסור).
1539ט"ז ס"ק י (משום עובדא דחול).