Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשדמ דין ההולך במדבר בשבת
ובו ב' סעיפים
א ההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת, מונה
ובו ב' סעיפים
א ההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת, מונה
בז' ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו, ומקדש שביעי בקידוש והבדלה לזכרון בעלמא שיהא לו
גשם יום חלוק משאר ימים ולא תשתכח תורת שבת ממנו. אבל מותר לילך בו אפילו כמה פרסאות
דכדי למהר לצאת מן המדבר.
הואם יש לו ממה להתפרנס, אסור לו לעשות
ושום מלאכה גמורה אפילו בששת ימי החול שלו, עד שיכלה מה שיש לו, מפני שכל יום ספק
זשבת הוא. ודברים האסורים בשבת מדברי סופרים,
חמותר לעשותם בכל ימי החול שלו, מפני שכל ספק דברי סופרים להקל. אבל בז' שלו, כיון שחל עליו שבת מדברי
טסופרים, אסור בכל שבות, כמו יום טוב שני שהוא גם כן ספק ואסור בכל שבות מטעם זה.
יולאחר שיכלה כל מה שיש לו, מותר לו
יאלעשות מלאכה אצל בני השיירא להשתכר כדי פרנסתו בכל יום ויום, אפילו בשביעי
יבשלו, מפני פיקוח נפש. ולא יעשה אלא כדי פרנסה מצומצמת, שיוכל לחיות בה אותו היום בלבד, אבל
יגלא מיום לחבירו, אפילו מששי לשביעי שלו, כי שמא הוא עושה משבת לחול, ואין בזה צורך
ידלפיקוח נפש, שהרי יוכל לעשות גם למחר בחול. ואם יש לו לחם לאכול, אינו רשאי לבשל
טולו, מפני שאין בזה פיקוח נפש:
טזב היה יודע מנין יום שיצא בו, כגון שיודע
יזשהיום יום רביעי או יום חמישי ליציאתו, אבל אינו יודע באיזה יום מימי השבת יצא,
יחמותר לו לעשות מלאכה כל כמה שירצה ביום שמיני ליציאתו, שביום כזה לא יצא מביתו, כי בודאי לא יצא בשבת. וכן ביום
יטט"ו. וכמו כן ביום כ"ב, וכן לעולם:
כ[1899] רב
כאהונא סט, ב (היה מהלך (בדרך או) במדבר ואינו יודע אימתי שבת, מונה ששה ימים (מיום
כבששם אל לבו שכחתו), ומשמר יום אחד (השביעי, רש"י) ... וההוא
כגיומא במאי מינכר ליה, בקידושא ואבדלתא (לזכרון בעלמא, שיהא לו שם יום חלוק משאר
כדימים ולא תשתכח שבת ממנו, רש"י)) . טור ושו"ע ס"א (ההולך במדבר
כהואינו יודע מתי הוא שבת, מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו, ומקדש השביעי
כובקידוש והבדלה). לבוש ס"א (דהיינו שעושה קידוש והבדלה לזכרון בעלמא, שיהא לו
כזשם חלוק ביום אחד משאר הימים בקידוש והבדלה, לומר שהוא שבת, כדי שלא ישתכח ממנו
כחשבת).
כט[1900] תוס'
לשם ד"ה עושה, בתירוץ הב' (אבל להלך יכול כל מה שירצה ... דאי לאו הכי לא יגיע
לאלעולם ליישוב ... אפילו ביום שמשמר הולך כמו שרוצה). רא"ש פ"ז סי' א,
לבבתירוץ הב' (והולך נמי בכל יום ... גם באותו היום הוא מהלך, כדי למהר לצאת מן המדבר).
לגרמב"ן שם ד"ה במאי (אבל מותר לילך חוץ לתחום אפילו באותו יום שהוא מקדש,
לדלפי שתחומין מדבריהם, ובכל שהוא מדבריהם לא גזרו. ואפילו למאן דאמר תחומין
להדאורייתא, כיון דאיסור עשה הוא ואינו איסור סקילה, לא החמירו). ר"ן שם לא, א (דאפילו
לובההוא יומא נמי מותר לצאת חוץ לתחום הואיל ותחומין דרבנן). מ"מ פ"ב הכ"ב
לז(ובחדושי הרמב"ן ז"ל פירשו רבותינו הצרפתים ז"ל שמותר לו לילך חוץ
לחלתחום אפילו באותו יום שהוא מקדש, לפי שתחומין מדבריהם. ואפילו למאן דאמר תחומין
לטדאורייתא, כיון שאינו איסור סקילה לא החמירו). טור ושו"ע שם (ומותר לילך בו
מבכל יום, אפילו ביום שמקדש בו). מ"א סק"ג (לפי שתחומין מדבריהם. ואפילו
מאלמאן דאמר תחומין דאורייתא, כיון דלית ביה איסור סקילה לא החמירו בו (מ"מ
מבור"ן)).
מג[1901] כל
מדבו סי' לא לג, ג (ואם איש עני הוא שאין לו במה יתפרנס אם לא ישתכר עם בני השיירא,
מהעושה מלאכה אצלם בכל יום כדי פרנסתו כדי שלא ימות, ואסור לו לעשות יותר על פרנסתו,
מושבכל יום ספק שבת הוא). ב"י (ומשמע דלא שרינן ליה לעשות מלאכה אלא אם כן הוא
מזעני, שאין לו ממה להתפרנס אלא ממה שמשתכר עם בני השיירא, אבל אם יש לו ממה להתפרנס,
מחאסור לו לעשות מלאכה כלל, עד שיכלה מה שיש לו, ואז יעשה מלאכה בכל יום כדי חייו.
מטוכן כתב הכל בו בהדיא). שו"ע שם (ואם יש לו ממה להתפרנס, אסור לו לעשות מלאכה
נכלל עד שיכלה מה שיש לו).
נא[1902] ט"ז
נבס"ק א (והא דמותר לילך, משום דתחומין דרבנן, ואין כאן אלא ספק בכל יום).
נג[1903] מ"א ס"ק ג (משמע
נדדשאר איסור דרבנן אסור לו לעשות. ואף על גב דקי"ל ספקא דרבנן לקולא. דכיון
נהדחל עליו שבת, אסור בכל, כמו ביום טוב שני, דהוי נמי ספיקא ואיסור שבות). והיינו
נושמחמת הספק נקבע יום טוב שני מדברי סופרים, וכדלקמן סי' תקטו ס"ד (כיון שכבר
נזהנהיגו חכמים את כל בני הגולה לעשות שני ימים, הרי הוא כודאי של דבריהם לענין זה).
נחוראה לקוטי שיחות ח"ח ע' 54
נטהערה 30.
ס[1904] ב"י
סא(עד שיכלה מה שיש לו, ואז יעשה מלאכה בכל יום כדי חייו). שו"ע שם (עד שיכלה
סבמה שיש לו, ואז יעשה מלאכה בכל יום, אפילו ביום שמקדש בו, כדי פרנסתו).
סג[1905] ב"י
סד(שאין לו ממה להתפרנס אלא ממה שמשתכר עם בני השיירא).
סה[1906]
סוגמרא שם (כל יום ויום עושה לו פרנסתו, אפילו ההוא יומא). טור ושו"ע שם (יעשה
סזמלאכה בכל יום, אפילו ביום שמקדש בו, כדי פרנסתו). לבוש שם (גם בו ביום יכול לעשות
סחמלאכתו כדי פרנסתו, לפיקוח נפשו). ט"ז ס"ק א (הטעם מפני פקוח נפש, שאם
סטלא יעשה מלאכה ימות).
ע[1907] ר"ן
עאשם (ולאו פרנסה מרווחת, אלא מצומצמת, כדי שיוכל לחיות בה אותו יום בצמצום, שלא
עבהותר לו אלא מפני פקוח נפש בלבד). שו"ע שם (מצומצת).
עג[1908]
עדגמרא שם (דעביד מאתמול שתי פרנסות. ודילמא מאתמול שבת הואי), ופרש"י (ונמצא
עהמחלל שבת שלא לפקוח נפש). ט"ז (ועל כן אסור לעשות מלאכה להתפרנס יותר מיומו).
עו[1909] ט"ז
עזשם (ועל כן נראה שאם יש לו מה לאכול, כגון לחם, אסור לבשל לו תבשיל, דאין כאן פקוח
עחנפש).
עט[1910] כנראה צ"ל: שביום
פכזה יצא מביתו.
פא[1911] רבא
פבשם (אם היה מכיר מקצת היום שיצא בו, עושה מלאכה כל היום כולו), ופרש"י (לא
פגשזכר איזה יום בשבת היה, אלא זכור שהיום יום שלישי ליציאתו, או רביעי ליציאתו,
פדומתוך כך ידע שמונה ליציאתו, עושה מלאכה כל יום ח', וכן לעולם, ודאי זהו יום שיצא
פהבו, וקים ליה דבשבת לא יצא, שהרי בישוב לא שכח את השבת). טור ושו"ע ס"ב
פו(היה יודע מנין יום שיצא בו, כגון שיודע שהיום יום רביעי או יום חמישי ליציאתו,
פזאבל אינו יודע באיזה יום יצא, מותר לעשות מלאכה כל מה שירצה ביום שמיני ליציאתו,
פחשביום כזה יצא מביתו, דבודאי לא יצא בשבת. וכן ביום ט"ו, וביום כ"ב, וכן
פטלעולם).