Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשכג דין השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת
ובו י"ב סעיפים
קניית צרכי שבת בשבת
א מותר לומר לחבירו בשבת מלא לי כלי זה משקה פלוני והשקיני, ואשלם לך אחר השבת, אפילו הכלי הוא מיוחד למדה (פירוש שרגיל המוכר למדוד בו ולמכור). ואין בזה משום קונה קנין בשבת בשביל
ובו י"ב סעיפים
קניית צרכי שבת בשבת
א מותר לומר לחבירו בשבת מלא לי כלי זה משקה פלוני והשקיני, ואשלם לך אחר השבת, אפילו הכלי הוא מיוחד למדה (פירוש שרגיל המוכר למדוד בו ולמכור). ואין בזה משום קונה קנין בשבת בשביל
בכך, מפני שאף המשקה את חבירו בדרך מתנה דרכו גם כן לפעמים להשקותו בכלי המיוחד
גלמדה.
ד(אבל כשמזכיר לו שם מדה, אפילו אינו קונה ממנו כלל, אלא שואל ממנו ואומר לו השאילני
המדה יין, שאין לאסור כלל משום מקח וממכר, מכל מקום יש איסור משום עובדין דחול
ובמה שהמשאיל מודד לו המדה שמבקש ממנו, כמו שנתבאר בסי' ש"ו, שאסור למדוד שום דבר בשבת מפני שהוא
זמעשה חול וזלזול לשבת. אבל כשאינו מזכיר לו שם מדה, אלא מלא לי כלי זה סתם, אינו נראה כמתכוין למדידה, אלא למלאות הכלי שמבקש ממנו בלבד,
חואין בו משום עובדין דחול).
טבמה דברים אמורים כשנוטל הלוקח (או
יהשואל) מדה של מוכר (או של משאיל) ומוליכה לביתו, ואין צריך לומר אם מביא הלוקח מדה
יאמביתו ואמר לו מלא לי כלי זה, והמוכר ממלאהו מכלי אחר שאינו כמדה זו,
יבאבל למדוד תחלה בכלי המיוחד למדה ולשפוך אחר כך בכלי של לוקח (או השואל), אסור, מפני שבזה ניכר שהוא מתכוין
יגלמדידה (ויש בו משום עובדין דחול).
ידויש מקילין לומר שכל שאינו מכוין ומצמצם המדה לגמרי שממעט או מוסיף מעט, מותר. ואין בו משום גזל, מפני שידוע לבעלים,
טושהכל רגילין בכך בשבת ויום טוב. וכן נהגו להטיל טבעת במדה או שאר דבר שאינו מוקצה.
טזויש מתירין אפילו להזכיר שם דמים ושם מדה, רק שלא יזכיר לו סכום דמים או סכום
יזמדה, דהיינו שלא יאמר לו תן לי בעד כך וכך מעות וכבר יש לך בידי בעד כך וכך ויהיה
יחלך בידי כך וכך, וכן במדה תן לי מדה או כך וכך מדות וכבר יש לך בידי כך וכך ויהיה
יטלך בידי כך וכך, שכיון שמזכיר לו בסכום המעות שחייב לו ניכר שהוא מקח וממכר, וכן
ככשמדקדק בסכום המדות הרי זה דרך חול ודומה למקח וממכר (ואפילו השואל מחבירו אסור לומר לו כן,
כאלפי שדומה למקח וממכר). אבל כשאומר תן לי בעד כך וכך, אינו נראה שמתכוין למקח וממכר
כבכלל, אלא שמודיע לו כמה צריך לו, והמעות כך וכך שמזכיר לו, אינו אלא לסימן בעלמא
כגשצריך לו כמה ששוה כך וכך מעות.
כדולא אמרו שאסור להזכיר שם דמים כלל, אלא בדבר שאין מקחו ידוע, כגון הלוקח בשר מהטבח, שאסור לומר לו
כהתן לי בדינר בשר, כמ"ש בסי' ת"ק, לפי שאי אפשר לומר שאינו אלא מודיע לו
כוכמה בשר הוא צריך, שהרי אינו יודע כמה יתנו לו בעד דינר, וכן בכל כיוצא בזה. אבל דבר שמקחו
כזידוע מותר להזכיר שם דמים. וכן במדה אין איסור להזכיר שם מדה אלא בדבר שאין מדתו
כחידוע, כגון שאומר לו תן לי מדה אגוזים וכיוצא בהם מדברים שאין
כטרגילים למדוד, שאז אינו יודע כמה מחזקת המדה ואינו יודע אם יהיה צריך יותר אם לאו,
לואם כן אי אפשר לומר שאינו אלא מודיע לו כמה הוא צריך, וניכר שמתכוין ליקח במדה
לאדוקא כדי לידע כמה לפרוע לו, והרי זה דרך חול ודומה למקח וממכר.
לבאבל דבר שמדתו ידוע, כגון יין ושכר וכיוצא בהם, מותר להזכיר לו שם מדה (ובלבד
לגשיאמר לו תן לי כך וכך מדות, אבל לא יאמר לו מדוד לי כך וכך מדות, שאז ניכר שמתכוין ליקח
לדבמדה דוקא, כיון שאומר לו מדוד לי).
להוהעיקר כסברא הראשונה. ואף על פי כן במדינות אלו נתפשט המנהג כסברא זו להקל בהזכרת שם דמים בדבר שמקחו ידוע,
לוובהזכרת שם מדה בדבר שמדתו ידוע. ומכל מקום המוכר צריך ליזהר שלא לכוין המדה לגמרי כמ"ש למעלה (ואפילו אם הלוקח הביא מדה מתוך ביתו
לזוהמוכר ממלאה לו, לא יכוין לגמרי, כיון שהלוקח מזכיר לו שם מדה כמו שנתבאר למעלה):
לחב מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה ולמחר
לטנמדוד אותו (שכיון שעכשיו אין מדתו ידוע, אין זה
מכדרך מקח וממכר שבחול):
מאג מותר לומר לחבירו תן לי ביצים ואגוזים
מבבמנין, וכן לומר לחנוני תן לי עשרים ביצים או
מגחמשים אגוזים, ואין אומרים שזה דומה למקח וממכר
מדשמזכיר לו מנין כדי לידע כמה יתחייב לפרוע לו, לפי שאף בעל הבית בתוך ביתו דרכו
מהלהיות מונה כמה הוא נוטל, שלא יטול אלא כפי הצורך.
מואבל אסור להזכיר לו סכום מנין, שלא יאמר
מזלו הרי יש לך בידי חמשים אגוזים תן לי עוד חמשים ויהיה לך בידי מאה, שהרי אין דרכו של בעל הבית להיות
מחמצמצם כך בתוך ביתו, והרי זה דומה למקח וממכר (ואסור אפילו אומר בפירוש השאילני):
מטהבאת כדי יין בסל ובקופה
ד המביא כדי יין לסעודה ממקום למקום, דרך
ד המביא כדי יין לסעודה ממקום למקום, דרך
נמבוי המעורב, לא יביאם בסל ובקופה לתת לתוכן ד' או ה' כדים, מפני שנראה כמעשה חול לשאת משאות, וזלזול לשבת הוא כשעושה כן במבוי
נאשרבים מצויים בו (וגם יחשדוהו שנושא משאות לצורך החול), אלא יביאם אחד אחד או ב' ב' בידו או
נבעל כתפו וכיוצא בזה, לשנות מדרך החול. ואפילו
נגאם אין בשינוי קלות במשא, צריך לשנות, כמ"ש בסי' תק"י לענין יום טוב, והוא הדין לשבת במבוי
נדהמעורב, ששוין הם בזה.
נהואם אי אפשר לו לשנות, כגון שזימן
נואורחים הרבה וצריך למהר להביאם לפניהם, מותר:
נזה אבל המביא כדי יין מזוית לזוית או מבית
נחלבית באותה חצר שאין רבים מצויים שם, יותר טוב להביאם בסל ובקופה בבת אחת
נטמלהביא כל אחד ואחד בפני עצמו, מפני שמרבה בהילוך:
סהדחת כלים וטבילתן בשבת
ו מדיחים כלים לצורך היום, כגון שנשאר לו
ו מדיחים כלים לצורך היום, כגון שנשאר לו
סאעדיין סעודה לאכול בהם, מותר להדיחם אפילו מיד אחר סעודה שלפניה. אבל לאחר סעודה
סבשלישית אסור להדיח כלי אכילה, מפני שטורח ומכין משבת לחול. אבל כלי שתיה מותר
סגלהדיח כל היום, מפני שאין קבע לשתיה. אבל אם יודע בבירור שלא יצטרך להם עוד
סדאסור:
סהז מדיחין עשרה כוסות, שאם יצטרך באחד מהם
סושותה:
סזח מותר להטביל כלי חדש בשבת, אפילו היה אפשר להטבילו מערב שבת, ואינו חשוב כמתקן כלי, הואיל ומן התורה מותר להשתמש בו בלא
סחטבילה, ואין חיוב טבילתו אלא מדברי סופרים.
סטויש אומרים שאף על פי כן חשוב כמתקן
עואסור, אפילו לא היה אפשר להטבילו מערב שבת (אבל ביום טוב מותר להטבילו, כשלא היה
עאאפשר לו להטביל מערב יום טוב, כמו שיתבאר בסי' תק"ט). ואין צריך לומר לדברי האומרים שטבילת כלים היא מן התורה כמו שנתבאר
עבביו"ד סי' ק"כ, שזהו תיקון חשוב לדברי הכל, ואסרוהו חכמים מפני שדומה למתקן כלי
עגממש, שהוא אב מלאכה כמו שנתבאר בסי'
עדש"ב.
עהוירא שמים יצא את כולם ויתן הכלי לנכרי
עובמתנה ויחזור וישאלנו ממנו, ואז אין צריך טבילה כלל, שמותר ליתן מתנה בשבת כשהיא לצורך
עזהשבת כמו שנתבאר בסי' ש"ו. ומכל מקום אחר השבת צריך להטבילו בלא
עחברכה כמו שנתבאר ביו"ד שם.
עטואם הוא כלי שראוי למלאות בו מים,
פימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה, ואינו נראה כמתקן, מפני שאין הדבר
פאניכר שמתכוין להטבילו, שהרואה אומר לשאוב מים הללו היה צריך, שהרי אין הכל יודעים
פבשלא הטבילו עדיין. ולא יברך על טבילה זו, כדי שלא יהא
פגניכר שמתכוין לשם טבילה.
פדואם אי אפשר בתקנות אלו, לא יטביל, שהעיקר כדברי האומרים שטבילת כלים היא
פהמן התורה, כמו שנתבאר ביו"ד שם.
פוומכל מקום אם עבר והטביל כלים בשבת, אין
פזקונסין אותו שלא להשתמש בהם בו ביום, כדין העושה מלאכה בשבת, אפילו של דבריהם,
פחשאסור לו ליהנות ממנה עד לערב כמו שנתבאר בסי' שי"ח, כיון שיש מתירין אפילו לכתחלה:
פטט כוס ששתה בו נכרי יין, מותר להדיחו
צלצורך היום, ואינו חשוב כמתקן כלי לדברי הכל, שהרי
צאגוף הכלי היתר הוא, אלא שהיין אוסרו, וכשמסירו ממנו אינו מתקנו, אלא כמסיר ממנו
צבגרף של רעי.
צגומותר לטלטל כוס זה אף אם יש בו פירורי
צדפת ששרה בו הנכרי ביין, שהן אסורין בהנאה ואינן ראויים לכלום. מכל מקום הן בטלים
צהלגבי הכוס לגמרי, ואין אוסרים טלטולו כלל:
צוי איסור שמותר לבטלו בהיתר ע"ד
צזשנתבאר ביו"ד סי' צ"ט, אסור לבטלו בשבת, שאין לך תיקון גדול מזה.
צחאבל מותר לשער ששים אפילו נתערב מערב
צטשבת, וכן להורות כל הוראה להיתר, ואינו
קחשוב כמתקן, שהרי דבר זה היה מתוקן מאליו אלא שלא היה ידוע להשואל עד שבא המורה
קאוהורה לו:
קביא מותר לשפשף הכלים בכל דבר המותר בטלטול כדי לצחצחם לצורך היום. חוץ מכלי כסף בגרתקון, שהוא שמרי יין
קגשנתייבשו ונתקשו, מפני שהוא מגרר את הכסף וממחקו, שהכסף הוא רך נגדו, והממחק הוא מאבות מלאכות. ואף שאינו מתכוין לגררו אלא לצחצחו
קדבלבד, מכל מקום פסיק רישיה ולא ימות הוא.
קהאבל מותר לשפשף אפילו כלי כסף בנתר וחול, שהוכנו לטלטל מבעוד יום. אע"פ שגם הם גוררים את הכסף וממחקין אותו לפעמים, מכל
קומקום כיון שאינו מתכוין אלא לצחצחן בלבד ולאו פסיק רישיה הוא מותר:
קזיב אין חופפין כלים במלח, לפי שהמלח נמחה
קחכשחופף בחזקה ואסור, מטעם שנתבאר בסי' ש"כ.
קטאבל מותר להדיחן במים מעורבים עם מלח, כמו שמותר ליטול ידיו מהם, מטעם
קישנתבאר שם:
קיא[1] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן
קיבזה:
קיג(א)
קידקניית צרכי שבת בשבת (ס"א-ג).
קיה(ב)
קיוהבאת כדי יין בסל ובקופה (ס"ד-ה).
קיז(ג)
קיחהדחת כלים וטבילתן בשבת (ס"ו-יב).
קיט[2] משנה
קכביצה כט, א (אומר אדם לחברו מלא לי כלי זה). טור ושו"ע ס"א (מותר לומר
קכאלחבירו מלא לי כלי זה).
קכב[3] האיסור לקנות
קכגאו למכור בשבת נתבאר לעיל סי' שו ס"ד (אסור לקנות או למכור וכן לשכור או
קכדלהשכיר בשבת, גזירה שמא יכתוב), ושם נסמן.
קכהוההיתר לקנות בדרך מתנה,
קכומבואר כאן (מפני שאף המשקה את חבירו בדרך מתנה דרכו גם כן).
קכזוההיתר ליתן בדרך מתנה לצורך השבת
קכחנתבאר לעיל סי' שו סט"ו (אסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו בשבת ויום טוב, אלא
קכטמיני מאכל ומשקה שלצורך היום).
קלמשא"כ בדרך מכירה אסרו אף
קלאלצורך השבת, כדלעיל סי' שא בקונטרס אחרון ס"ק ב (נשרי נמי
קלבמקח וממכר לצורך ענג שבת ... וח"ו ישתקע הדבר).
קלגואף שכאן ניכר לכאורה שהוא בדרך
קלדמכירה, שהרי אומר לו "ואשלם לך אחר השבת".
קלהנתבאר טעם ההיתר לעיל
קלוסי' שו ס"ז (בדרך המותר אפילו לדבר הרשות, דהיינו בהקפה). וכן הוא לעיל סי'
קלזשא בקונטרס אחרון ס"ק ב (לקנות בדרך היתר, בהקפה).
קלחולא רק כדי לקנות מאכלים לצורך השבת,
קלטאלא אף כדי לקנות בגדים, כדלעיל סי' רנב סי"ב (נכרי העושה על המקח למכור לכל
קממי שיזדמן לו, אם היא עיר שרובה נכרים מותר ליקח ממנו בשבת בהקפה, בלא פיסוק דמים,
קמאעל דרך שיתבאר בסי' שכ"ג).
קמבואף שגם "הקפה" פירושה
קמגמכירה, באופן שהתשלום אינו מתבצע במזומנים מיד, כי אם לאחר זמן, כדלקמן בסדר מכירת
קמדחמץ (מוכר במעות מזומנים, ולא בהקפה), וכן מבואר כאן (ואשלם לך אחר
קמההשבת).
קמומכל מקום התירו כאן מטעם שהוא
קמזנראה כדרך שאלה, כדלעיל סי' שו ס"ו (כשאינו מזכיר לו שם דמים אינו נראה כמקח
קמחוממכר אלא כשאלה), ולקמן סי' תקיז ס"א (מותר ליקח מן החנוני מיני מאכל
קמטומשקה ביום טוב ... שלא יהא נראה כמקח וממכר, אלא כשאלה, כמ"ש בסי' שכ"ג),
קנוס"ו (אין נראה כמקח וממכר, אלא כשאלה, ועל דרך שנתבאר בסימן שכ"ג), ובשו"ת
קנארבינו סי' ב (שיש איזה התירים ... כשנותן לו בלא מעות, דאז הוי כשאלה).
קנבואף שכאן מיירי שאמר לו "ואשלם
קנגלך אחד השבת", ויכול לתבעו אחר השבת על זה, כדלקמן סי' תקכה ס"א (חנוני
קנדהמקיף מיני מאכל ומשתה ביום טוב, יכול לתבוע אותם למחר בדין שיפרעו לו). מכל מקום
קנההתירו כאן כשהוא נראה כמו שאלה.
קנוואפשר פירוש הדברים "אין נראה
קנזכמקח וממכר אלא כשאלה", דהיינו שאין המכירה חלה מיד, אלא נשארת עדיין בבעלות
קנחהמוכר, ואינו נותנו לו אלא כדי שיוכל לאכלו ולהשתמש בו בשבת כמו אורח, וכדלעיל סי'
קנטקצו ס"ז (אם אוכלים משל בעל הבית ... אף אם יאכל זה מפרוסה שחתך זה לצורך
קסעצמו, אינו נהנה אלא משל בעל הבית).
קסאואפשר שזהו פירוש היתר
קסב"כשאלה", שהובא לעיל, דהיינו שגם בשעה שאוכל מאכל זה (או לבישת בגד זה) הוא
קסגעדיין שייך לבעלים, שנותן לו רשות לאכלו (או להשתמש בו). ולכן מותר לומר לו בתחלה
קסד"מלא לי כלי זה משקה פלוני והשקיני, ואשלם לך אחר השבת".
קסהואפשר גם שזהו פירוש היתר
קסו"בהקפה", וכעין האמור לקמן בסדר מכירת חמץ, שהיתר מכירת חמץ "הוא
קסזבמוכר במעות מזומנים, ולא בהקפה", והיינו ש"במוכר במעות מזומנים",
קסחהמכירה חלה מיד (שלכן מותרת במכירת חמץ, ולכן אסורה בשבת), משא"כ כאן מוכר
קסט"בהקפה", שהמכירה אינה חלה מיד (שלכן מותרת בשבת, ולכן אסורה במכירת
קעחמץ).
קעא*
קעבוכל זה כשאומר לו סתם "ואשלם
קעגלך אחר השבת". משא"כ אם מפרט סכום דמים "ואשלם לו 10 שקלים אחר
קעדהשבת", אסור משום מקח וממכר.
קעהןאם אומר לו "תן לי אגוזים
קעושיעלו 10 שקלים", יתבארו לקמן ב' דעות (ונסמנו בהערות 21.
קעז22.
קעח34).
קעט[4] משנה
קפשם (אבל לא במדה), לפירוש רבא שם (שלא יזכור לו שם מדה, אבל כלי המיוחד למדה
קפאימלאנו). טור ושו"ע שם (אפילו הוא מיוחד למדה).
קפב[5] רש"י
קפגשם ד"ה המיוחד (שמודד ומוכר בו). מ"א סק"א (פירוש שרגיל למדוד
קפדלמכור בו).
קפה[6] גמרא
קפושם (דעבדי אינשי דמקרבי חמרא (לחבריהם, רש"י) במנא דכילא (של מדה, רש"י)
קפזושתו).
קפח[7] רבא
קפטשם (שלא יזכור לו שם מדה). טור ורמ"א ס"ב (אבל לא יאמר תן לי מדה פלוני).
קצוהיינו כאמור לקמן (הערה הבאה), שמה שהקונה (והשואל) מזכירים שם מדה, מביא שהמוכר
קצא(והמשאיל) ימדוד מה שנותן לו.
קצב*
קצגבטעם
קצדוגדר איסור הזכרת שם מדה, הובאו כאן שתי דעות:
קצה(א)
קצואיסור מדידה. ויש מתירים כשאינו מצמצם המדה לגמרי.
קצז(ב)
קצחניכר שהוא מקח וממכר (אף שאינו מצמצם המדה לגמרי).
קצטואף
רשאם מזכיר שם המדה כדי להודיעו כמה צריך לו, אינו נראה כמקח וממכר.
ראמכל
רבמקום יש לאסור כשניכר שהוא מקח וממכר, בשני אופנים אלו:
רג(א)
רדכשמזכיר סכום מדה, דהיינו תן לי מדה, וכבר יש לך בידי כך, ויהיה לך
רהבידי כך.
רו(ב)
רזבדבר שאין מדתו ידוע, ואי אפשר לומר שמודיעו כמה הוא צריך.
רחוהעיקר
רטכדעה הא' הנ"ל, לאסור הזכרת שם מדה בכל אופן, משום איסור מדידה.
ריורק
ריאלענין מנין חילקו בין הזכרת שם מנין שמותר, לבין הזכרת סכום מנין שאסור.
ריב[8] **משמעות
ריגהגמרא והפוסקים**. שהרי איסור המדידה הוא אף כשמודד לעצמו, ולא התירו אלא מדידה
רידשל מצוה, כדאמרינן קנז, ב (עולא איקלע לבי ריש גלותא ... אמר ליה אימר
ריהדאמרי רבנן מדידה דמצוה, דלאו מצוה מי אמור).
ריוואם שואל מחבירו, אסורה אף אמירת
ריז"השאילני מדה יין", כדאמרינן ב"מ עה, א (בני חבורה המקפידין זה על
ריחזה, עוברין משום מדה, ומשום משקל, ומשום מנין, ומשום לוין ופורעין ביום טוב), הרי
ריטמיירי ששואל ממנו מדה של דבר מאכל שיחזיר לו אחר יום טוב. וכיון שמקפיד על המדה,
רכבודאי ימדוד לו המשאיל, כמבואר בתוס' שם (פירוש, מתוך שמקפידין, באין
רכאלידי כך, דתנן בפרק אין צדין, אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה, פירוש,
רכבשלא יזכור לו שום מדה, וקפידותן גורמת להם להזכיר, כדי שיהא מבורר יפה מה שמתחייב
רכגלזה). הרי מפרשים שהלכה זו היא אף בשואל ממנו, שאסרו מטעם זה הזכרת שם מדה.
רכדוכן הוא לדעת הסוברים שטעם האיסור
רכההוא שדומה למקח וממכר, שאסרו הזכרת סכום מדה אף בשואל ממנו, כדלקמן (הערה 25).
רכווראה מראי מקומות וציונים.
רכז[9] כדתנן
רכחקמח, א (שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן, ובלבד שלא יאמר לו הלויני). וכדלעיל סי'
רכטשז סי"ח (השואל דבר מחבירו בשבת, לא יאמר לו הלוני, אלא השאילני).
רל[10] ט"ז
רלאסק"ב (דבמדה אסור ... דבשעה שמודד ומראה הצמצום עושה איסור תיכף ... דהמדידה
רלבעצמה עבירה ... אפילו במדה בלא חשבון אסור ... חיוב יש בדבר שלא להזכיר כלל מדה,
רלגאלא מלא לי כלי זה).
רלדוראה תהלה לדוד ס"ק ט.
רלה[11] סי"ח
רלו(אסור למדוד שום דבר בשבת, בין ביד בין בחבל, מפני שהוא מעשה
רלזחול וזלזול שבת), ושם נסמן.
רלח[12] רש"י
רלטביצה שם ד"ה שם מדה (אלא כך יאמר לו סתם, כלי זה מלא לי).
רמ[13] כדלעיל
רמאסי' שו סי"ט (אין איסור למדוד אלא כשמתכוין למדוד לאיזה צורך).
רמב[14] ביצה
רמגשם (לא קא עביד כדעבדין בחול).
רמד[15] ר"ן
רמהביצה טז, רע"א (ונראה לי דכי שרינן הכי, הני מילי כשהלוקח נוטל מדה של מוכר
רמוומוליכה לביתו, והיינו לישנא דאומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה. והיינו נמי דאמרינן
רמזבגמרא דעבידי אינשי דמקרבי חמרא במני דכיילא ושתו, כלומר שמשתמשין במדה עצמו. אבל
רמחלמדוד בכלי מיוחד למדה ולשפוך לתוך כליו של לוקח, אסור). שו"ע ס"א (והני
רמטמילי כשנוטל הלוקח מדה של מוכר ומוליכו לביתו ... אבל למדוד בכלי המיוחד למדה
רנולשפוך לתוך כליו של לוקח, אסור).
רנא[16] **כל
רנבבו** סי' נח כא, ד (אבל אם בא אדם וכליו בידו, יכול לומר לחנוני מלא כלי זה,
רנגואפילו היה הכלי מכלי המדה). שו"ע שם (ואין צריך לומר אם מביא הלוקח מתוך
רנדביתו ואומר לו מלא לי כלי זה).
רנה[17] ראה תהלה
רנולדוד ס"ק א (לא הבנתי כלל מ"ש הרב ז"ל במוסגר או השואל, דהא אף
רנזלעצמו אסור).
רנחאלא שלעצמו אין לו צורך כל כך
רנט"למדוד תחלה בכלי המיוחד למדה ולשפוך אחר כך בכלי".
רס[18] הן
רסאבלוקח והן בשואל. וראה מראי מקומות וציונים.
רסב[19] ירושלמי
רסגביצה פ"ג ה"ח (רב חונה אמר או חסר או יתר). ראבי"ה סי' תשעא (ולכך
רסדנהגו למדוד המידה ולהטיל בה טבעת, דבר שאינו מוקצה). מרדכי ביצה רמז תרפו (אם
רסהאינו ממלאו, או הוסיף עליו, שרי. ואין כאן גזל, שידוע לבעלים שהכל רגילים בכך ביום
רסוטוב. ולכך נהגו למדוד במדה ולהטיל בה טבעת, דבר שאינו מוקצה). הגהות אשרי שם
רסזפ"ג סי' יד (ונהגו להטיל טבעת במדה, או דבר שאין מוקצה, וכן נמי אם אינו ממלא
רסחאת הכלי או מוסיף עליו, מותר. ואין בו משום גזל, שהכל רגילין בכך ביום טוב). רמ"א
רסטס"א (ויש מקילין לומר דכל שאינו מכוין למדה לגמרי, שממעט או מוסיף מעט, שרי).
רעוכן הוא בשו"ת רבינו סי' ב (שיש איזה התירים באם ... אינו מודד לו מלא).
רעאמ"א ס"ק ב (ואין בו משום גזל, שידוע לבעליו שהכל רגילים בכך ביום טוב.
רעבוכן נהגו להטיל טבעת במדה).
רעגובזה מיירי גם הדעה הב', כדלקמן
רעדבסוף הסעיף (לא יכוין לגמרי), ושם (הערה 36).
רעה[20] אף אם מזכיר לו שם מדה,
רעוכדלקמן סוף הסעיף (לא יכוין לגמרי, כיון שהלוקח מזכיר לו
רעזשם מדה).
רעח[21] עיקר דעה האוסרת שנתבארה
רעטלעיל היא בהזכרת שם מדה, משום איסור מדידה, ובאה כאן דעה ב' המתרת הזכרת שם המדה
רפ(כדלעיל הערה 7).
רפאאמנם
רפבמבאר כאן, שהמחלוקת היא אף לענין הזכרת שם דמים, "ויש מתירין אפילו
רפגלהזכיר שם דמים ... והעיקר כסברא הראשונה. ואף על פי כן במדינות אלו נתפשט המנהג
רפדכסברא זו להקל בהזכרת שם דמים".
רפהוהיינו
רפושהדעה הראשנה לא התירה אלא כשאומר לו סתם "ואשלם לך אחר השבת",
רפזולא הזכיר שם דמים.
רפחדעה
רפטהמתרת נסמנה בהערה הבאה, ודעה האוסרת נסמנה לקמן (הערה 34).
רצ[22] ברייתא
רצאביצה כט, ב (ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה. ר' שמעון בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכיר
רצבלו סכום מקח), כפירוש ר"ח שם (פירוש, לא יאמר לו יש לך עלי נ' כסף, תן לי
רצגבכסף אחר, נעשה לך עלי ב' כספים, זהו פירוש סכום מקח. סכום מנין, יאמר לו יש לך נ'
רצדאגוזים תן לי עכשיו נ' אחרים הרי יש לך מאה). הובא בתוס' שם. רי"ף שם טז,
רצהא (פירוש סכום מקח, כגון שיש עליו כסף, לא יאמר לו תן לי בכסף ויש לך עלי כסף אחר
רצוהרי יש לך בידי שני כספים. וסכום מנין, לא יאמר לו הרי יש לך בידי חמשים אגוזים תן
רצזלי חמשים אחרים והרי יש לך בידי מאה). ראבי"ה סי' תשעא (ורבינו חננאל
רצחורבינו האלפסי נמי כתבו, סכום מקח הוא כגון שיש לו עליו כסף, לא יאמר תן לי בכסף
רצטועדין יש לך עלי כסף אחר הרי יש לך בידי שני כספים. ופירוש סכום מנין, שלא יאמר לו
שיש לך בידי נ' אגוזים תן לי עוד חמישים ויהא לך בידי מאה. וזה הפירוש עיקר). **הגהות
שאאשרי** שם (לא הוי סכום מקח אלא כגון שתחלה היה חייב לו פשוט, ואומר תן לי עתה
שבבפשוט הרי לך בידי שנים, וזהו סכום מקח ואסור). הגהות מרדכי שם (ובלבד שלא
שגיזכיר לו סכום מקח, פירוש כגון שיש עליו כסף כו'. וכן פירש ר"ח וכן בה"ג.
שדוזה הפירוש נראה לרבי אבי"ה עיקר). רמ"א ס"ד (וכן בסכום דמים אינו
שהאסור אלא בכי האי גוונא שאומר תן לי בכך וכך דמים ויהיה לך בידי כך וכך. אבל בלאו
שוהכי שרי).
שז[23] רמ"א
שחשם (וכן בסכום מדה, דוקא בכה"ג אסור, אבל בלאו הכי שרי). לבוש ס"ד (וכן
שטבסכום מדה, דוקא בכהאי גוונא אסור, כגון שיאמר לו קב או קביים יש לך אצלי כבר, תן
שילי עוד כך וכך קבין ויהיו לך אצלי כך וכך קבין או סאין, שזהו דרך מקח וממכר שלהן, אבל
שיאבלאו הכי שרי). אליה זוטא סק"ב (מה שכתב אחר כך אבל בלאו הכי שרי, מותר
שיבלהזכיר שם מדה, כיון שאין מזכיר סכום שיש לו כבר, וכן נראה פשוט פירוש דברי
שיגרמ"א).
שידוהיינו שבפוסקים שבהערה הקודמת נזכר
שיהההיתר רק לענין הזכרת שם דמים ושם מנין, והרמ"א למד מכך, שכן הוא גם לענין
שיוהזכרת שם מדה, כדתניא התם (ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה).
שיזוהמתירים הזכרת שם דמים ושם מדה
שיחאינם חוששים שיעבור על איסור מדידה, מטעם האמור לקמן בסוף הסעיף (המוכר
שיטצריך ליזהר שלא לכוין המדה לגמרי).
שכואינם חוששים לומר שהוא דומה למקח
שכאוממכר, אלא באופן האמור כאן (כשמדקדק בסכום המדות הרי זה דרך חול ודומה למקח וממכר).
שכב*
שכגהפרש כעין זה מצינו אף לענין
שכד"ממצוא חפצך" לצורך מצוה, כדלעיל סי' שו סוף ס"ו (לא יזכיר לו סך
שכהדמים דהיינו שלא יאמר לו לך לאיש פלוני שאני חייב לו כך וכך וקח ממנו צרכי המצוה
שכוהזאת ואהיה חייב לו סך הכל כך וכך (שצירוף סך זה אין בו צורך למצוה)).
שכז[24] לבוש
שכחשם (דאין זה דרך מקח וממכר אם לא מזכיר לו הסכום).
שכט[25] **משמעות
שלהגמרא והפוסקים**. כדלעיל (הערה 8), לפי הדעה שהאיסור הוא מטעם
שלאמדידה. וכן הוא גם כאן, לפי הדעה שהאיסור הוא משום שדומה למקח וממכר, אם מזכיר
שלבסכום מדה.
שלגוכן הוא לקמן ס"ג (ואסור
שלדאפילו אומר בפירוש השאילני).
שלה[26] ט"ז
שלוסק"ב (אף על גב דאמר תן לי אגוזים בפשוט, לסימנא בעלמא אמר כן כמה הוא צריך
שלזליתן, והוה כאומר מנין אגוזים, כיון דידוע שיעור המכר שלהם, ונמצא שלא הוזכר כאן
שלחלשון מכירה אלא נתינה בעלמא כמה יתן, ועל דעת כן הוא נותן).
שלט[27] ביצה
שמכז, ב (אין פוסקין דמים לכתחלה על הבהמה ביום טוב). משנה שם כח, ב (לא יאמר אדם
שמאלטבח שקול לי בדינר בשר), ופרש"י (שאסור להזכיר שם דמים).
שמב[28] ראבי"ה
שמגשם (והא דאמרינן לעיל אין פוסקין דמים לבהמה לכתחילה, דוקא בדבר שאין ידוע שיעור
שמדממכרו). הגהות אשרי שם (והא דאמר לעיל אין פוסקים דמים ביום טוב, היינו דוקא בדבר
שמהשאין ידוע שיעור ממכרו). רמ"א שם (ואף על גב דאסור להזכיר דמים כלל, היינו
שמובדבר שאין מקחו ידוע, אבל בדבר שידוע רק שאומר לו כמה צריך, שרי, אם לא שמזכיר לו
שמזסכום).
שמח[29] ס"ד
שמט(אין לוקחין בשר מהטבח בפיסוק דמים, שיאמר לו תן לי בסלע או בשתים ... כיון שמזכיר
שנלו סכום דמים ניכר שהוא מקח וממכר).
שנא[30] מ"א
שנבסק"ה (פירוש שאין לו קצבה ומחוסר פסיקתא, אז אסור לומר תן לי בפשוט או בב',
שנגאפילו נוטל מה שנותן לו, דאז אין לומר שאין כונתו אלא לומר מה שצריך, שהרי אין
שנדיודע מה יתן לו).
שנה[31] **דרכי
שנומשה** (ונראה לי דהוא הדין לענין מדה נמי שרי בכהאי גוונא, דלא אסרו להזכיר שם
שנזמדה אלא בדבר שאין מדתו ידועה אבל בדבר שמדתו ידועה רק שמודיע לחנוני כמה צריך,
שנחשרי).
שנט[32] מ"א
שסשם (פירוש, דדוקא כשאומר דרך משל תן לי מדה אגוזים, או דבר שאין רגילין למדוד, דאז
שסאאינו יודע כמה מחזיק המדה, ואינו יודע אם יהיה צריך יותר או לאו, ואם כן אין כונתו
שסבלומר כמה הוא צריך. אבל בשכר וכיוצא בו כונתו להודיעו כמה הוא צריך, ושרי).
שסגוכגון שהוא זקוק לעשרה אגוזים,
שסדואומר לו מלא לי כלי מדידה זה באגוזים, שעדיין אינו יודע אם זהו מספר האגוזים שהוא
שסהזקוק להם, "וניכר שמתכוין ליקח במדה דוקא כדי לידע כמה לפרוע לו".
שסו[33] פסקי
שסזריא"ז ביצה פ"ג ה"ז אות א. הובא בשלטי הגבורים טז, א אות א
שסח(אבל לא יזכור לו שם מדה, לומר תמדוד לי).
שסט[34] ט"ז
שעסק"ב בשם רוב הפוסקים (כתבו התוספות, פירש"י סכום מדה קב או
שעאקביים, וסכום מקח שלא יאמר תן לי אגוזים בדינר א' או ב'. וקשה פשיטא דאסור ... לכן
שעבנראה לי כגירסת ר"ח דגרס סכום מנין, והכי פירושו שלא יאמר תן לי י' אגוזים
שעגוכבר נתת לי ל' ואם כן אני חייב מ' בין הכל ... כתב בהג"א פרק אין צדין דלא
שעדהוה סכום מקח, אלא אם בתחילה היה חייב פשוט ואומר תן עתה בפשוט והרי לך בידי ב'
שעהפשוטים, זהו סכום מקח ... וצריך לתרץ לדעתו של הג"א דאע"ג דבמדה אסור
שעואפילו בלא סכום ... שאני התם דבשעה שמודד ומראה הצמצום עושה איסור תכף, משא"כ
שעזכאן, אף על גב דאמר תן לי אגוזים בפשוט, לסימנא בעלמא אמר כן כמה הוא צריך ליתן,
שעחוהוה כאומר מנין אגוזים ... וזה לא שייך במדה, דהמדידה עצמה עבירה. כן נראה לי
שעטלתרץ על פי הג"א. אבל כבר זכרנו דעת התוס' דפשיטא שאסור בהזכרת דמים, ובמדה
שפפשיטא דאסור לכו"ע). ועוד האריך להביא כן מדעת כמה פוסקים. הרי שלדעת
שפאהט"ז בשם הפוסקים, לא התירו אלא שם מנין, ויש מתירים אף שם דמים, אבל לא שם
שפבמדה.
שפגוכן הוא במ"א סק"ד (אבל
שפדמלשון הטור והשו"ע משמע דאסור להזכיר דמים כלל).
שפהוכן הוא לעיל סי' שו ס"ו
שפו(שהלוקח מיני מאכל מחנווני בשבת, אסור להזכיר לו שם דמים כלל, מפני שכשמזכיר שם
שפזדמים הרי זה מקח וממכר גמור).
שפחשתי הדעות האלו נרמזות גם לעיל סי' שו
שפטס"ז (אלא בדרך המותר ... בלי הזכרת שם דמים, ולא שם מדה, ולא סכום מנין, ולא
שצסכום דמים, כמ"ש בסי' שכ"ג). והיינו שיש לעשות בדרך המותר
שצאלדברי הכל – "בלי הזכרת שם דמים, ולא שם מדה". ועכ"פ יזהר שלא
שצבלהזכיר "סכום מנין ולא סכום דמים".
שצגוכדעה האוסרת – גם לקמן סי' תקיז ס"א
שצד(ובלבד שלא יזכיר לו סכום מנין, ולא שם מדה, ולא שם דמים, כדי שלא יהא נראה כמקח
שצהוממכר).
שצו[35] רמ"א
שצזס"ד (ואף על גב שיש מחמירין בדבר זה, כבר פשט המנהג במדינות אלו להקל).
שצח[36] מ"א
שצטסק"ב ([ממעט או מוסיף] מעט, שרי ... וזה ההיתר למוכר), וס"ק ה (והיתר
תהמוכר עיין ס"א).
תאוהיינו שאף אם הלוקח אמר שם מדה, לא
תבעבר המוכר על המדידה, אם מיעט או הוסיף מעט על המדה.
תג[37] בתחלת הסעיף (והערה
תד19).
תה[38] ירושלמי
תוביצה פ"ג ה"ח (ר' לעזר אמר לזעירה בר חמא מלי לי ההן מנא, ולמחר אנן
תזמכילין ליה). שו"ע ס"ב (מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד
תחאותו).
תטוהיינו שלמחר ימדוד את הכלי, ומזה
תיידע כמה משקה נתן לו בשבת.
תיא[39] והיינו שאינו עובר לא על
תיבאיסור מדידה בשבת ולא על איסור דומה למקח וממכר.
תיג[40] **משנה
תידשם** ביצה כט, ב (הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ביצים ואגוזים
תיהבמנין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו). ופירש ר"ן שם טו, סוע"ב
תיו(הלכך לא מוכח דמשום דמים הוא דמדכר ליה מנין, אלא שכך צריכין). טור ושו"ע
תיזס"ג (מותר לומר לחברו תן לי ביצים ואגוזים במנין). מ"א ס"ק ג (שכן
תיחדרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו לידע כמה הוא נוטל, שלא יטול אלא כפי הצורך).
תיט[41] ברייתא
תכשם (ואומר לו תן לי עשרים ביצים או חמשים אגוזים עשרה אפרסקין וחמשה רמונים ואתרוג
תכאאחד). טור ושו"ע ס"ד (מותר לומר לחנוני תן לי ד' ביצים וה' רמונים).
תכב[42] **שם
תכגבברייתא** (ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה), לפי גירסת ר"ח שם (סכום מנין), הובא
תכדבתוס' שם ד"ה שלא (לכן נראה לי כר"ח דגריס סכום מנין ... ובלבד שלא
תכהיזכיר סכום מנין, שלא יאמר לו תן לי י' אגוזים וכבר נתת לי ל' ואם כן אני חייב לך
תכומ' בין הכל). טור ושו"ע שם (ובלבד שלא יזכיר לו ... סכום מנין, לומר הרי שיש
תכזלך בידי חמשים אגוזים תן לי חמשים אחרים והרי יש לך בידי מאה).
תכחוהוא כדלעיל (הערות 22. 34), שלדברי הכל התירו הזכרת שם מנין,
תכטואסרו רק הזכרת סכום מנין.
תל[43] **תוס'
תלאסוף פרק איזהו נשך** עה, א ד"ה משום (ונראה דהטעם, כיון שבא לדקדק בצמצום
תלבהחשבון, אסור, שאין זה כדרך בעל הבית, כי אין רגיל לדקדק בצמצום החשבונות כעין זה).
תלגהובא בב"י סד"ה ואומר לחנווני. הגהת הלבוש ס"ד.
תלד[44] תוס'
תלהביצה שם (מכאן יש ליזהר שלא להזכיר אפילו סכום מנין, לפי שדומה למקח וממכר).
תלו[45] כדלעיל
תלז(הערה 25).
תלח[46] **משנה
תלטביצה כט, **סוע"ב (המביא כדי יין ממקום למקום, לא יביאם בסל ובקופה). טור ושו"ע
תמס"ה (המביא כדי יין ממקום למקום, לא יביאם בסל ובקופה).
תמא[47] רש"י
תמבשם (לתת שלש וארבע בתוך קופה וישאם). טור ושו"ע סי' תקי ס"ח (כיצד,
תמגהמביא כדי יין ממקום למקום, לא יביאם בסל ובקופה לתת לתוכו ארבעה או חמשה כדים).
תמד[48] רש"י
תמהשם (משום דנראה כמעשה דחול לשאת משאות).
תמו[49] מ"א
תמזסק"ז (מיירי שמוליכין דרך מבוי המעורבת דשכיחי בו רבים, וכמ"ש סי'
תמחתק"י ס"ח). ובסי' תקי סקט"ו (ומ"ש הטור למעט במשוי עדיף,
תמטמיירי שמוליכין דרך מבוי המעורבת דשכיחי רבים).
תנמשא"כ "חצר שאין רבים
תנאמצויים שם", כדלקמן ס"ה (והערה 57).
תנבוכן הוא לקמן סי' תקי סט"ז-יז (המביא כדי יין ממקום למקום
תנגלא יוליכם בסל או בקופה, דהיינו שלא יתן ארבעה או חמישה כדים בסל או בקופה כדרך
תנדשהוא עושה בחול, אלא יוליכם על כתפו או לפניו אחד אחד או שנים שנים, כדי שיהא ניכר
תנהשלצורך יום טוב הוא מוליכם. במה דברים אמורים, כשמוליכם במקום שמצויים בו רבים,
תנוכגון ברחובות או במבואות, אבל אם מוליכם מבית לבית בחצר אחת, אין צריך לשנות כלל).
תנזוכן לענין השולח בשורה, כדלקמן סי' תקטז ס"ו (כל דבר
תנחשמותר לשלוח ביום טוב, לא ישלחנו בשורה ... כדרך שהוא עושה בחול משום זלזול יום
תנטטוב ... כגון בחצר או במבוי המעורב, אם רבים מצויין שם אסור).
תסוכן לענין הנהגת בהמה במקל, כדלקמן סי' תקכב ס"ד (אין
תסאמנהיגין את הבהמה במקל, אפילו בתוך מבוי המעורב, אם רבים מצויים שם).
תסבוהטעם שהתירו במקום שאין הרבים מצויים בו, נתבאר לעיל סי' שה
תסגסי"ד (ואף שכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין אסרו אפילו בחדרי
תסדחדרים. מכל מקום כאן שאף אם יעשה כן במקום רואים לא יחשדוהו באיסור של תורה, אלא
תסהבאיסור מקח וממכר שהוא מדברי סופרים, לא החמירו כל כך לאסור אף במקום שאין רואים.
תסווכן הדין בכל כיוצא בזה).
תסזומה שאסרו ב"מבוי
תסחהמעורב", כן הוא גם בחצר שרבים מצוים שם, כדלקמן סי' תקטז ס"ו (כגון
תסטבחצר או במבוי המעורב, אם רבים מצויין שם אסור), ובקונטרס אחרון שם סק"ג (רבים
תעמצויים כו'. המג"א כתב דאף בחצר אסור, ואי אפשר ליישבו אלא כמו שכתבתי).
תעאואף שלעיל סי' שא בקונטרס אחרון
תעבס"ק ז הובא מכמה פוסקים שאוסרים בכיו"ב אף בחצר ובבית, וכן הובא לעיל שם
תעגמכמה פוסקים שאוסרים רק ברשות הרבים ובכרמלית. מכל מקום קיי"ל כהפוסקים שאסרו
תעדבמבוי המעורב שרבים מצויין בו, ולא בחצר שאין רבים מצויין בו.
תעה[50] תוס'
תעושם ד"ה המביא (שהרואה אותו אומר לצורך חול מביא אותם ולהכי אסור). רש"י שם
תעז(אבל מביא על כתפו, אחת או שתים, דמוכח דלצורך יום טוב). וכן הוא **משמעות טור ושו"ע
תעחשם** (אלא יביאם על כתפו או לפניו אחד או שנים, דמוכח שלצורך יום טוב הביאם).
תעט[51] משנה
תפשם (אבל מביא הוא על כתפו (אחת או שתים, רש"י) או לפניו (בידו, רש"י)), טור
תפאושו"ע שם (על כתפו או לפניו, אחד או שנים).
תפב[52] טור
תפגושו"ע ס"ה (לפניו או על כתפו וכיוצא בזה, שישנה מדרך חול, אפילו אין
תפדבשינוי קלות במשא). ובסי' תקי ס"ח (לא יביאם בסל ובקופה לתת לתוכו ארבעה או
תפהחמשה כדים, אלא יביאם על כתפו או לפניו, אחד או שנים). וביאר אליה זוטא סק"ד
תפו(נראה לי דהכי פירושו, דהיכא דאפשר לשנות להקל למשאוי יעשה, והיכא דאי אפשר לשנות,
תפזכגון חביות או שק מלא פירות, ישנה כמ"ש שם סעיף י' לישא אותו על הכתף או
תפחלפניו, וזה כוונתם במה שכתבו וכיוצא בזה שישנה וכו').
תפט[53] סט"ז-יז.
תצ[54] שמותר
תצאלטלטל בהם ורבים מצויים בהם.
תצב[55] **ברייתא
תצגשם** ל, א (תנא, אם אי אפשר לשנות מותר), ופרש"י (כגון שזימן אורחים הרבה
תצדוצריך להביא הרבה ביחד, מותר). טור ושו"ע ס"ה (ואם אי אפשר לו לשנות,
תצהכגון שזימן אורחים הרבה וצריך למהר להביא לפניהם, מותר).
תצווכן הוא לקמן סי' תקי ס"כ (וכל
תצזזה כשאפשר לו לשנות, אבל אם אי אפשר לו לשנות, כגון שזימן אורחים וצריך למהר
תצחולהביא לפניהם ... כיון שהוא נחפז וצריך למהר, אינו צריך לעשות שום שינוי מדרך
תצטהחול, ומותר להוליך הרבה כדים בסל ובקופה ולהפשילם לאחוריו).
500[56] נסמן לעיל (הערה 49).
501[57] תוס'
502ביצה כט, ב ד"ה המביא (ותימה דאמרינן בשבת פ' מפנין (קכו, ב) מפנין ד' קופות
503או ה', וכל שכן שיהא מותר ביום טוב. ויש לומר דהתם מיירי [בשבת] שאינו יכול להוציא
504לחוץ ואין רואין אותו, ועל כן מותר, והכא מיירי ביום טוב שיכול להוציאו לחוץ
505ורואין אותו, ועל כן יהא אסור, שהרואה אותו אומר, לצורך חול מביא אותם, ולהכי אסור
506... דהתם מיירי בשבת דלא הוי כעובדי דחול שאין מטלטל כי אם מזוית לזוית באותו בית,
507ולכך קאמר למעוטי בהלוכא עדיף טפי, משום טרחא יתירא). אור זרוע סי' שנט (פירש
508ריב"א, דווקא ממקום למקום, אבל מבית [לבית] בתוך העיר, אין צריך לשנות). מ"א
509סק"ז (ומ"ש הטור ולמעט במשוי עדיף, מיירי שמוליכין דרך מבוי המעורבת
510דשכיחי בו רבים, וכמ"ש סי' תק"י ס"ח), ובסי' תקי סקט"ו (וכתבו
511התוס' דעדיף לישא הרבה ביחד, כדי למעט בהילוך). רמ"א סי' תקי ס"ח
512(ודוקא כשמוליכין ממקום למקום, אבל מזוית לזוית או מבית לבית באותו חצר, שרי בכל
513ענין). ונסמן לעיל (הערה 49).
514וכן הוא לקמן סי' תקי סי"ז (אם
515מוליכם מבית לבית בחצר אחת, אין צריך לשנות כלל, ומותר להוליך הרבה כדים בקופה אחת.
516ואדרבה, יותר טוב הוא להוליך הרבה ביחד משיוליך מעט מעט ויצטרך להרבות בהילוך,
517ואסור לטרוח ביום טוב טרחא שאינה צריכה).
518איסור מרבה בהילוך נתבאר גם לקמן
519סי' שלג ס"ג (כשמפנה אלו ד' או ה' קופות, לא יחלקן בקופות קטנות להוליכן
520בהרבה פעמים כדי להקל משאו, מפני שמרבה בהילוך (עיין סי' שכ"ג)), ולעיל סי'
521שא בקונטרס אחרון ס"ק א.
522[58] **ברייתא
523קיח**, א (קערות שאכל בהן ערבית, מדיחן לאכול בהן שחרית. שחרית, מדיחן לאכול בהן
524בצהרים. בצהרים, מדיחן לאכול בהן במנחה. מן המנחה ואילך, שוב אינו מדיח (דאין הדחה
525זו אלא לחול, רש"י). אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות מדיח והולך כל היום כולו,
526לפי שאין קבע לשתיה). ראב"ד בהשגות פכ"ג ה"ז (כל זה אינו אסור אלא
527מפני שהוא טורח לחול). טור ושו"ע ס"ו (מדיחים כלים לצורך היום, כגון
528שנשאר לו עדיין סעודה לאכול. אבל לאחר סעודה שלישית אין מדיחין. וכלי שתייה,
529מדיחין כל היום, שכל היום ראוי לשתייה). אליה זוטא סק"ו (משמע דאפילו
530בליל שבת מותר להדיח אלמחר שחרית או על שלש סעודות).
531וכן הוא לעיל סי' רנד ס"י (שאסור
532להכין משבת לחול, אפילו בענין שאין בו שום סרך מלאכה אלא טלטול בעלמא, כגון להביא
533יין מהמרתף לבית בשבת לצורך הבדלה במוצאי שבת, וכל כיוצא בזה), ושם נסמן (הערה
534צה).
535וכן הוא ביום טוב, כדלקמן סי' תקט סט"ו
536(להדיח כלי אכילה ושתיה ... ביום טוב, דינן כמו בשבת וכמ"ש בסימן שכ"ג).
537וכן לצורך שבת שלאחרי יום טוב, או
538לצורך יום טוב שני, כדלקמן סי' תקג ס"ג (ואפילו דבר שאין בו מלאכה כלל, כגון
539להדיח כלים וכיוצא בזה, אסור לעשות ולהכין ביום טוב לצורך חול. ואפילו לצורך שבת
540שלאחריו, אם לא הניח עירובי תבשילין, וכן לצורך יום טוב שני בגולה ... ולכן יש
541ליזהר שלא להביא יין ביום טוב ראשון לצורך קידוש של ליל יום טוב שני, וכן לא יחפש
542בספר תורה ביום טוב ראשון מה שצריך לקרות ביום טוב שני).
543ולענין ערב פסח שחל בשבת, נתבאר לקמן
544סי' תמד ס"ח (אין לבשל לשבת זה מיני הריפות או מיני קמחים או שאר כל מיני
545תבשילין שדרכן לידבק בקדרה או בקערה, כדי שלא יצטרך להדיחן בשבת אחר גמר האכילה
546להסיר את החמץ הדבוק בהן, שהרי הדחה זו אינה לצורך השבת, ואסור להדיח כלים שלא
547לצורך השבת כמו שנתבאר בסי' שכ"ג. ואם עבר ובישל מינים אלו ונדבקו בכלים
548בענין שאי אפשר לקנחם היטיב שלא ישאר בהם מאומה, מותר להדיחם בשבת, כיון שיש בהדחה
549זו צורך מצוה להעביר החמץ מהכלי כדי לבערו...).
550ולענין שריית בשר במים, נתבאר לקמן סי'
551תק ס"כ (בשר מנוקר ששהה בלא מליחה שני ימים קודם יום טוב, ויום השלישי חל
552להיות ביום טוב, ואם לא ישרנו במים בו ביום יהא אסור לאכלו כי אם צלי כמ"ש
553ביו"ד סימן ס"ט, מותר לשרותו במים, אף שכבר אכל סעודתו ואינו צריך כלל
554לבשר זה ביום טוב, מכל מקום כיון שראוי לאכלו היום שהרי כבר ניקרו מערב יום טוב,
555מותר גם כן לשרותו, כדרך שמותר לטלטלו מחמת שהוא ראוי לאכילה בו ביום. ואף על פי
556שאסור לעשות שום מעשה לצורך חול אף שאין בו מלאכה, כגון להדיח הכלים ולשפשפן
557כמ"ש בסי' תק"ג ותק"ט, מכל מקום כיון שאינו מדיח הבשר בידיו רק
558ששורה אותו במים, אינו דומה להדחת כלים שעושה מעשה בידים שמדיחן).
559[59] מהרי"ל
560מנהגים הל' שבת סכ"ז (ואמר מהרי"ל, פעם ראה רבו מהר"ש אחר סעודה
561שלישית בשבת בימות החמה חזר שטף צנצנת שלו, ואמר לו מהר"י סג"ל והלא
562איתא פרק כל כתבי, קערות שאכל בהן בערבית מדיחין לשחר, בשחר מדיחין למנחה, ותו לא,
563אבל צלוחיות וכוסות מדיחין והולך כל היום דאין קבע לשתייה. ועכשיו נלך לבית הכנסת
564וברור לך שלא תשתה בו היום עוד, והיכי מותר בהדחה. ונענע לו ראש, והיה מודה לדבריו).
565מובא באליה זוטא סק"ז (ואם ברי לו שלא ישתו עוד אסור, מהרי"ל). מ"א
566סק"ט (משמע דאם יודע שלא יצטרך עוד אסור להדיח, וכמ"ש סי' ש"ב
567ס"ג, וכ"כ מהרי"ל, שלהאוסרים לשתות בין מנחה למעריב אסור להדיח
568הכוס).
569והוא כדלעיל סי' שב ס"י (אף על
570פי שיש שהות ביום שיוכל לישן עליה בשבת עצמו, מכל מקום כיון שאין דעתו לישן עליה
571עד למוצאי שבת, הרי הוא מכין משבת לחול ואסור מדברי סופרים).
572[60] תוספתא
573סוף פי"ג (מדיחין עשרה כוסות, שאם ירצה ישתה באחד מהן). רוקח סי' נה (בתוספתא
574מדיחין י' כוסות, שאם יצטרך באחת שותה מהן. מציעין י' מצעות, שאם יצטרך יסב על אחת
575מהן). מ"א סק"ח (ואפילו י' כוסות, שאם יצטרך באחד שותה. והוא הדין
576שמציעין י' מטות (רוקח)).
577וכן הוא לעיל סי' שב סוף ס"י (ומציעין
578מליל שבת לשבת אפילו עשר מטות ויותר, שאם יצטרך לישן באחת מהן יישן).
579וראה בדי השלחן סי' קמו סק"ל,
580שכן הוא בכלי אכילה.
581[61] ביצה
582יז, א-ב (דכולי עלמא מיהת כלי בשבת לא [שאסור להטביל כלי בשבת להעלותו מטומאה],
583מאי טעמא, אמר רבה גזרה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (ממקומו עד
584המקוה, רש"י) ... רב יוסף אמר גזרה משום סחיטה (משום סחיטת בגדים שאף הן בכלל
585כלים, רש"י) ... רב ביבי אמר גזרה שמא ישהא (אי שרית ליה לאטבולינהו ביום טוב
586משהי להו עד יום טוב שהוא פנוי, רש"י) ... רבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי).
587רי"ף ביצה י, סוע"א
588(דכולי עלמא מיהת כלים בשבת לא, מאי טעמא, אמר רב יוסף גזרה משום סחיטה ... רב
589ביבי אמר גזירה שמא ישהא), כפירוש הרא"ש שם פ"ב סי"ב (ושביק טעמא
590דרבה דאמר גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, וטעמא דרבא משום דנראה כמתקן
591... לפי הטעמים שכתב, מותר להטביל כלים חדשים ביום טוב). רמב"ם הל'
592יום טוב פ"ד הי"ח (נטמא הכלי במשקין טמאין שהן ולד הטומאה מערב יום טוב,
593מטבילין אותו ביום טוב, לפי שהוא טהור מן התורה), כפירוש המ"מ שם (ולדעת
594רבינו שכתב בפרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות שטבילת כלים מדברי סופרים, ונתבאר
595שמטבילין ולד הטומאה מפני שטומאתו מדברי סופרים כמו שכתבתי, יש לומר שמטבילין את
596הכלים ביום טוב). שו"ע ס"ז (מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה).
597ולענין טבילת אדם בשבת, יתבאר לקמן
598סי' שכו ס"ז.
599[62] שו"ת
600רלב"ח סי' טז (אם סברת הריא"ף ז"ל היא שטבילת כלים היא מדרבנן, אין
601ספק כלל דבין באו ליד הישראל ביום טוב או קודם יום טוב, שהיא מותרת). מ"א
602ס"ק י (אפילו היה לו קודם יום טוב (רלב"ח סי' ט"ז)).
603[63] רמב"ם
604הל' מאכלות אסורות פי"ז ה"ה (טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה הנלקחים מן
605העכו"ם ואחר כך יותרו לאכילה ושתיה, אינן לענין טומאה וטהרה, אלא מדברי
606סופרים). וראה בנסמן באנציקלופדיה תלמודית ערך טבילת כלים כרך יח ע' תקח ציון 23.
607[64] רא"ש
608שם (נראה דטעמא דרבה עיקר ... וכן רבא בתראה הוא. ומאלו שני הטעמים אסור להטביל
609כלים חדשים ביום טוב). רשב"א עבודת הקדש שער ג ס"ד (כלי תשמיש חדשים
610הנלקחים מבית היוצר שצריכין טבילה, אין מטבילין אותן לכתחילה ביום טוב, לפי שנראה
611כמתקן כלי). טור ודעה הב' בשו"ע (ויש אוסרין).
612ואף לדעת המתירים טבילה לטומאה שהיא
613רק מדברי סופרים, עיין מ"מ שם (שאפילו מאן דלית ליה טעמא דמחזי כמתקן
614כלי, הני מילי גבי טבילת טומאה, שאפילו קודם טבילה היה הכלי ראוי להשתמש בו בטומאה
615לטמא, ולמי שאין אוכל חוליו בטהרה, ומשום הכי לא חשבי הטבילה תקון, וכולן שוין
616בטומאה של דבריהם שאין זה תקון. אבל כלים הנקחין מן הנכרי, דקודם טבילה לא חזו,
617ודאי טבילתן מחזיא כמתקן כלי, ואסירא לכולי עלמא, כן נראה לי). מ"א ס"ק
618יא (שאני התם דעכ"פ היה ראוי להשתמש בו בדברים טמאים, משא"כ כלי חדש דלא
619חזי כלל קודם טבילה, מיחזי כמתקן (מ"מ פ"ד מהל' יום טוב)).
620[65] משמעות
621הרא"ש שם, שפסק לאסור טבילת הכלים מטעם רבה ומטעם רבא שם (שנראה כמתקן
622כלי), ולא מטעם רבי ביבי שם (גזרה שמא ישהא), שלדעת רב ביבי יש מקום לחלק בין היה
623אפשר להטבילו מערב שבת או לאו.
624[66] סט"ו
625(להטביל כלי חדש ביום טוב, דינן כמו בשבת וכמ"ש בסימן שכ"ג. ואם לא היה
626אפשר להטבילו מערב יום טוב מותר להטבילו ביום טוב לדברי הכל, אבל אין מורין כן,
627כדין מכשירים שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב). והיינו כדלקמן שם ס"א (שפוד
628שנעקם ונכפף, אם ... לא היה אפשר לו לתקנו מערב יום טוב, כגון שנכפף ביום טוב ...
629מותר לתקנו ביום טוב, אבל אין מורין כן לאחר). סי' תצה ס"ד (מכשירין שאי אפשר
630לעשותן מערב יום טוב, כגון לתקן השפוד שנשבר ביום טוב ... מותר לתקנו ביום טוב,
631שנאמר יעשה לכם, ודרשו חכמים לכם לכל צרכיכם, לרבות מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב
632יום טוב).
633[67] רש"י
634ע"ז עה, ב ד"ה זוזא (וגזירת הכתוב היא, ולא משום פילוט איסור, דהא חדשים
635ולא בלעי מידי מצרכת לה טבילה). תוס' שם ד"ה מים (אע"ג דרביעית סגי
636להטביל מחטין וצינוריות מדאורייתא, היינו טבילת טומאה, אבל טבילת כלי מדין, חידוש
637הוא, ובעי מ' סאה). ועוד ראשונים נסמנו באנציקלופדיה תלמודית שם ציון 21.
638[68] בשו"ע
639שם סי"ד (אין מאמינים קטן על טבילת כלים), וט"ז סקט"ז (לפי שטבילת
640כלים דאורייתא).
641[69] **משמעות
642הט"ז סק"ה, לפי דעת הב"י** (והב"י ניחא ליה בהך גיסא,
643דדוקא דאורייתא, אבל כלים חדשים שהם מדרבנן, דינם כמו ולד הטומאה דמותר ביום טוב).
644[70] **רבא
645ביצה יח**, א (מפני שנראה כמתקן כלי).
646[71] סעיף
647ה (וכן כל העושה איזה תיקון לכלי, הרי תיקון זה נחשב למלאכה וחייב).
648[72] שו"ע
649ס"ז (וירא שמים יצא את כולם, ויתן הכלי לגוי במתנה, ויחזור וישאלנו ממנו, ואין
650צריך טבילה).
651[73] מרדכי
652ביצה רמז תרעז (מי ששכח ולא הטביל כלי מערב שבת ומערב יום טוב, יתן הכלי לעובד
653כוכבים במתנה ויחזור וישאלנו ממנו, והוה ליה כשואל מן העובד כוכבים, דאמר פ"ה
654דמסכת ע"ז דאין צריך טבילה). וכדאמרינן ע"ז עה, ב (אבל שאולין לא).
655שו"ע יו"ד סי' קכ ס"ח (השואל או שוכר כלי מהעו"ג, אינו טעון
656טבילה), וסט"ז (אם שכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יום טוב, יתננו לעובד
657כוכבים במתנה, ואחר כך ישאלנו ממנו, ומותר להשתמש בו).
658[74] מ"א
659סקי"ב (כיון שצורך שבת הוא. ועמ"ש סי' ש"ז).
660[75] סט"ו
661(שאסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו בשבת ויום טוב, אלא מיני מאכל
662ומשקה שלצורך היום, כמ"ש בסי' שכ"ג ותקי"ו, שהרי אפילו להקדיש
663לגבוה אסרו), ושם (הערה קי) נתבארה מסקנת רבינו בהלכה זו.
664[76] ט"ז
665סק"ו (ביו"ד סי' ק"כ סט"ז כתבתי שצריך לטובלו ביום א' בברכה.
666אלא כיון שאינו נמצא מפורש, לא יברך. אבל הטבילה אחר כך הוא חיובא עיי"ש).
667[77] ט"ז
668שם סקי"ח (נראה לי דהאי תיקונא אינו אלא לפי שעה, דהיינו לאותו שבת, או בחול כל
669זמן שאין לו מקוה, אבל לאחר השבת, או שיזדמן לו מקוה, כיון שישתקע עולמית ביד
670ישראל, ודאי הוי כלקוח בידו ... נראה דצריך טבילה אחר שאפשר לו לטבול, אפילו בברכה.
671אבל כיון שאין זה מפורש בפוסקים, יש ליזהר שיטביל כלי אחר עמו, משום חשש ספק ברכה).
672[78] **ברייתא
673ביצה שם** (מדלין (מים, רש"י) בדלי טמא, והוא טהור). הרשב"א בעבודת
674הקודש ש"ג ס"ד (כלי תשמיש חדשים הנלקחים מבית היוצר שצריכין טבילה, אין
675מטבילין אותן לכתחילה ביום טוב, לפי שנראה כמתקן כלי, אלא אם הוא כלי העשוי לדלות
676בו, דולה בו והוכשר מאליו. וכן ממלא כוס וקיתון מים מן המעיין או מן הנהר לשתות,
677והרי הן מוכשרין מאליהן). הובא במ"מ הל' יום טוב פ"ד הי"ח. רמ"א
678ס"ז (ואם הוא כלי שראוי למלאות בו מים, ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה).
679[79] רש"י
680שם ד"ה בדלי (מאליו ... וטעמא דטבילה אסורה משום דנראה כמתקן כלי ... אבל הכא
681אין הכל יודעים שהדלי טמא, והרואה אומר לשאוב מים הללו היה צריך).
682והיינו כיון שאין כאן תיקון כלי,
683אלא "נראה כמתקן כלי", משא"כ כאן "אין הדבר ניכר שמתכוין
684להטבילו". ונתבאר לעיל סי' שיד ס"א (הערה ט).
685[80] מ"א
686סקי"ג (ונראה לי דלא יברך, דאז אינו מוכח שעושה לשם טבילה).
687[81] על
688מ"ש בב"י (מיהו כיון דאפשר בתיקון שכתב המרדכי שאכתוב בסמוך, נכון לחוש
689לדברי האוסר ושלא להתיר כי אם על ידי אותו תיקון, היכא דאפשר), כתב דרכי משה
690אות ג (ולי נראה דמדינא אסור, כי יש לחוש לדברי האחרונים הרא"ש והרשב"א
691והמרדכי ... ולכן אסור לטבול כלים בשבת ויום טוב). וכ"מ במ"א כאן
692סקי"א (ואפשר דיש להקל בדיעבד, מאחר דיש מתירין לכתחלה), הרי שעכ"פ אין
693להתיר לכתחלה. וסי' תקט סקי"ד (ואם אי אפשר להטבילו מערב יום טוב שרי),
694והטעם הוא כדלעיל (הערה 66), שבזה התירה התורה מכשירין ביום
695טוב, אף שנראה כמתקן כלי, משא"כ בשבת אסור.
696[82] בס"א
697שם לא נזכר דין בדיעבד בדבר האסור מדברי סופרים. אבל צויין לשם גם לקמן סי' שלט
698ס"ז (שאם הפריש תרומות ומעשרות במזיד לא יאכל מזה בו ביום, לא הוא ולא אחרים,
699כדין העושה כל דבר האסור מדברי סופרים במזיד, שאסור ליהנות ממנו אפילו לאחרים עד
700למוצאי שבת, ובמוצאי שבת מותר מיד אפילו לו, כמו שנתבאר בסי' שי"ח).
701ומקורו ברמב"ם פכ"ג
702הט"ו (המגביה תרומות ומעשרות בשבת או ביום טוב ... במזיד, לא יאכל עד מוצאי
703שבת).
704[83] מ"א
705סוף סקי"א (ואפשר דיש להקל בדיעבד, מאחר דיש מתירין לכתחלה).
706וראה חידושי צמח צדק ר, ג (שפיר יש
707לפסוק כדין משנתינו אף במטביל כלים חדשים, דבמזיד לא ישתמש בהן). הובא בבדי השלחן סי'
708קמו סק"ט.
709[84] כדלעיל
710ס"ו (מדיחים כלים לצורך היום).
711[85] תשובת
712הרא"ש, שהביאה רבינו ירוחם ני"ב ח"ח עז, א (וכוס
713ששתה בו הגוי, כתב הרא"ש בתשובה, דמותר להדיחו, ולא דמי לטבילה, דהתם האיסור
714בגוף הכלי נראה כמתקן, והכא גוף הכלי היתר, והיין אוסרו, וכשמדיחו אינו מתקנו אלא
715כשמסיר ממנו גרף של רעי). שו"ע ס"ח (כוס ששתה בו גוי, מותר להדיחו לדברי
716הכל). מ"א ס"ק יד (דהא גוף הכלי היתר הוא, והיין אסרו, וכשמסירו אינו מתקנו
717אלא כמסיר ממנו גרף של רעי).
718[86] מ"א
719שם (ומשמע בשבת דף מ"ז בתוס', דאפילו יש בכוס פרורי פת ששרה בו העכו"ם,
720מותר לטלטלו, ולא הוי בסיס לדבר אסור, דבטלי לגבי כוס). והוא בתוס' מז, א ד"ה
721הוה (ואור"י דשיורי כוסות לא חשיבי למיהוי כוס בטל לגבייהו, אף על גב שאין
722היתר עמהן בכוס).
723[87] בשו"ע
724שם ס"ו (איסור של דבריהם, אין מערבין אותו בידים כדי לבטלו. ואם עשה כן
725במזיד, אסור. אבל אם נפל מעצמו, ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו),
726ורמ"א שם (ויש אומרים דאין לבטל איסור דרבנן או להוסיף עליו, כמו באיסור
727דאורייתא. וכן נוהגין, ואין לשנות). ש"ך שם ס"ק יז (נראה לי עיקר לדינא,
728דאפילו איסורים של דבריהם שאין להם עיקר כלל בתורה, אין לבטלו או להוסיף עליו,
729וכדעת הרב).
730ולמדים הלכה זו מהא דלקמן סי' תקז ס"ג
731(אף על פי שעצים שנשרו מן האילן ביום טוב אסור להסיקן ביום טוב ... ואף על פי
732שאסור לבטל איסור בידים ... מכל מקום כיון שאיסורן אינו אלא מדברי סופרים, וגם
733אינו נהנה מהם עד אחר שנשרפו שאז אופה את הפת, ואז אין האיסור בעין, לכך הקילו
734חכמים לבטלן), ובקו"א שם סק"ג (לדידן דקיי"ל ביו"ד סי'
735צ"ט, עיין שם ברמ"א וש"ך, דאסור לבטל איסור דברי סופרים, אלא אם כן
736מקלי קלי כו').
737[88] **תרומת
738הדשן** סי' נד (ובדרשות הר"ח אור זרוע מצאתי ... כיון דאין העיקר דאורייתא
739מותר לבטלו ברוב, ובשבת אסור לבטל האיסור, דאין לך תיקון גדול מזו, כמו שאסור
740להטביל כלי בשבת דמתקן, עכ"ל). מ"א סקי"ד (אסור לבטל איסור
741בשבת או ביום טוב, דאין לך תיקון גדול מזה כמ"ש בי"ד סימן צ"ט
742ס"ו. והיכא דמקלי קלי אסורא, שרי, כמ"ש סי' תק"ז ס"ב).
743והיינו לומר שאף לדעת השו"ע
744ביו"ד שם המתיר להוסיף באיסור דרבנן, מכל מקום בשבת אסור. ולדידן אסור גם
745בחול, ואם כן אין נפקא מינה מהלכה זו לענין שבת, כמבואר בתרומת הדשן שם (אמנם נראה
746דלא נפקא מינה לדידן בהך פיסקא, דאנן לא נהגינן לבטל שום איסור, אפילו דרבנן,
747לכתחילה).
748וגם באופן דמקלי קלי, שמותר להוסיף,
749כמובא לעיל, מכל מקום אין נפקא מינה מזה לשבת, דהא אסור להסיקן בשבת. אבל ביום טוב
750מותר להוסיף, כמובא לעיל.
751[89] **גמרא
752קמב**, א (הא קא מתקן), ופרש"י (שמביאה לידי היתר ונגזר ביה אטו תיקון שעל
753ידי מלאכה). הובא בתרומת הדשן שם (ופריך עלה בגמרא והא מתקן הוא, ופרש"י
754שמביא לידי היתר, ונגזור ביה אטו תיקון שעל ידי מלאכה ... ובשבת אסור לבטל האיסור,
755דאין לך תיקון גדול מזו).
756[90] תרומת
757הדשן שם (איסור שנתערב בהיתר בשבת או בערב שבת ולא נודע לו עד בשבת, ושאלו לחכם,
758וצריך החכם לשער אם יש ששים לבטל האיסור, שרי לשער בדעת ולמראה עיניו ולהתיר בשבת
759או לאו. תשובה, יראה דבכה"ג שרי למיעבד... לשון רש"י בפרק נוטל (קמא, ב)
760במתניתין, לא משמע כלל דסבר דהאי מעלין לשון בטול הוא, אלא לשון הרמה, מדפירש מותר
761לעלותן מהן, דאי לשון בטול לא היה נופל לומר מהן, ואיכא למימר דמשום הכי פריך
762תלמודא, והא קא מתקן, כיון דבעי למעבד מעשה). והיינו דתנן קמא, ב (רבי יהודה אומר
763אף מעלין את המדומע באחד ומאה), ופרש"י (סאה תרומה שנפלה לק' של חולין
764דקי"ל דעולה, מותר להעלותו לסאה תרומה מהן בשבת ויהיו החולין מותרין), הרי
765שהמחלוקת היא רק אם מותר להעלותו במעשה, אבל לדברי הכל מותר לשער בדעת ולהתיר
766בשבת. מ"א שם (אבל מותר לשער ששים, אפילו נתערב בערב שבת ולא נודע לו עד בשבת
767(ת"ה סי' נ"ד)).
768[91] **ביצה
769כז**, א (ראיית בכור לאו כראיית טרפה ... ראיית טרפה אפילו ביום טוב, ראיית בכור
770מערב יום טוב), ופרש"י (ראיית בכור אינה קלה כראיית טרפה, דאחשבוה רבנן, וכל
771עצמה של התרת בכור תלויה בה ... ואינו דומה לראיית טרפה ... ואמרו כיון דחשיבא
772כולי האי הוה ליה כמתקן וכדן דין, ואסור לראותו ביום טוב, ואע"פ שהטרפה נבדקת
773ביום טוב).
774וכן הוא לקמן סי' תצח סי"ז (בכור
775בזמן הזה שאין יכול לשחטו בלא מום, אין חכם ולא שלשה הדיוטות יכולין לראותו אם יש
776בו מום כדי להתירו לשחטו, כיון שאפילו אם יש בו מום ולא הראהו לחכם או לשלשה
777הדיוטות ושחטו הרי זה אסור, ואם כן ראיית החכם או שלשה הדיוטות היא המתרת את הבכור,
778והרי זה דומה למתקן).
779[92] **ברייתא
780שבת **נ ע"א (בכל חפין את הכלים), ופרש"י (משפשפין את הכלים בשבת
781לצחצחן). טור ושו"ע ס"ט (מותר לשפשף הכלים בכל דבר).
782[93] כנסמן
783לקמן (הערה 99).
784[94] כדלעיל
785ס"ו (מדיחים כלים לצורך היום).
786[95] ברייתא
787שם (חוץ מכלי כסף בגרתקון), ופרש"י (כמין עפר שגדל בחבית של יין וקורין לו
788אלו"ם, והוא עיקר תקון כלי כסף, וגורר אותו, שהכסף רך). טור ושו"ע שם (חוץ
789מכלי כסף בגרתקן, שהוא שמרי יין כשנתייבשו ונתקשו, מפני שהוא ממחק לכלי כסף, שהוא
790רך). לבוש ס"ט (כיון שהכסף רך הוא אצל העפר הזאת, וממחקו).
791[96] רש"י
792שם (והוא ממחק שהוא אב מלאכה), ממשנה עג, א (אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ...
793והממחקו). וכדלעיל סי' שב סט"ו (הממחק את העור, דהיינו שמגרר את הצמר או השער
794מעל העור עד שיחליק פני העור, חייב, והוא מאבות מלאכות).
795והיינו כשמחליק העור או הכלי,
796משא"כ כשמחליק משחה או שעוה או זפת, הוי תולדה, כדלעיל סי' שיד סכ"א (הממרח
797שעוה או זפת ... הרי זה תולדת ממחק את העור ... שהוא אב מלאכה).
798[97] רש"י
799שם ד"ה לא (מיהו גרתקון אסור, דודאי גריר, ומודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא
800ימות). מ"א ס"ק טו (בגרתקן הוי פסיק רישיה). וחייב, כדלעיל סי' רעח
801ס"ד, ושם נסמן (הערה כט).
802[98] גמרא
803שם (נתר וחול (דלא גריר ליה לכסף, רש"י), מותר). מ"א שם (בכל דבר, אפילו
804בחול).
805[99] רבינו
806ירוחם נתיב יב חי"ג (אבל בנתר וחול מותר, פירוש, והוא שיחד לנתר וחול קרן זוית
807מבעוד יום, דאם לאו, אסור לטלטלו). הובא בב"י ובאליה זוטא סק"ט.
808[100] רש"י
809שם (דזימנין דגריר ... דבר שאין מתכוין ... דשרי כרבי שמעון). מ"א שם (אף על
810גב דזמנין דגריד, מכל מקום דבר שאין מתכוין הוא). וכדלקמן רס"י שלז (כל דבר
811שאינו מתכוין מותר).
812[101] ספר
813התרומה סי' רלה (נראה דאסור לחוף כלים במלח כדי לנקותן, כי המלח נמחה כשחופף בחזקה).
814סמ"ג, הובא במרדכי רמז שכח (פירש בספר המצות דנראה דאסור לחוף
815כלי כסף במלח בשבת, לפי שהמלח נמחה כשחופף בחזקה). שו"ע ס"י (אין חופפין
816כלים במלח, לפי שהמלח נמחה כשחופף בחזקה).
817ומזה למדו אף לענין חפיפת ידים,
818כדלעיל סי' שכ סי"ט (צריך ליזהר שלא לשפשף ידיו במלח, מפני שהמלח נימוח על
819ידיו), ולקמן סי' שכו ס"י (אסור לרחוץ ידיו במלח ... מפני שנימוח על ידו,
820והרי זה כמוליד בשבת, ודומה למלאכה), ושם (הערה 495).
821[102] סעיף
822טז (לענין שלג וברד) וסי"ט (לענין מלח).
823[103] תוספתא
824ביצה סופ"ד (אין מדיחין את הכלים בנתר ביום טוב. אבל מדיחין אותם במלח ובמורסן
825בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב), וכפירוש הב"י סוף הסימן (ושמא יש
826לומר דמדיח לחוד וחופף לחוד, דחופף הוי כמרסק שלג וברד דאסור, ומדיח הוי כנותן שלג
827וברד לתוך הכוס דשרי).
828[104] ובלבד שלא ישפשפנו בידיו ...
829ויש אומרים שכל שהנימוח אינו בעין לבדו אלא מתערב בדבר אחר, אפילו מרסקו וממחהו
830בידים מותר. ולכן מותר ליטול ידיו ולשפשפם במים שיש בהם ... מלח אע"פ שמרסקם
831וממחה אותם בידיו, כיון שהם מתערבים במים שעל ידיו).
832וכמו דלעיל שם יש שתי דעות, אם מותר
833לשפשף בהם הידים "כיון שהם מתערבים במים שעל ידיו", או שלא הותר אלא "ליטול
834ידיו מהם ... ובלבד שלא ישפשפנו בידיו".
835כן יהיו ב' הדעות האלו גם כאן, אם
836לא הותר אלא להדיחן, או שהותר אף לחפפם בחזקה, כיון שנתערבו במים.
837וכדעה הא' נתבאר כאן במ"א
838ס"ק טז (כשחופף בחזקה, אבל בעלמא שרי דנמחה ממילא). אליה זוטא סק"י (אבל
839נותן לתוך המי מלח להדיח, כיון שאין מחפף).
840ומסיק לעיל שם (ויש להחמיר כסברא
841הראשונה). וגם מ"א שלפנינו צויין לעיל שם על הדעה הראשונה הנ"ל.