Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשכו דיני רחיצה בשבת
ובו י"ג סעיפים
איסור רחיצה בחמין בשבת
א אסרו חכמים לרחוץ כל גופו או רובו בחמין, בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע, אפילו הוחמו מערב שבת, מפני הבלנים שהיו מחמין בשבת ואמרו
ובו י"ג סעיפים
איסור רחיצה בחמין בשבת
א אסרו חכמים לרחוץ כל גופו או רובו בחמין, בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע, אפילו הוחמו מערב שבת, מפני הבלנים שהיו מחמין בשבת ואמרו
במערב שבת החמנו. ואע"פ שלא נחשדו ישראל על השבתות
גלחלל בזדון, מכל מקום היו נותנים עצים תחת המים צוננים מבעוד יום סמוך לחשכה והם
דמתבערים והולכים כל השבת ומחממים את המים שעליהם, ודבר זה אסור משום גזרה שמא ישכח
הויחתה בגחלים משחשכה, לפיכך אסרו לכל אדם לרחוץ בחמין אפילו
ושלא במרחץ של הבלנים, ואפילו לשפוך המים על גופו להשתטף, שאין זו דרך רחיצה שבמרחץ, ששם מכניס
זגופו ואבריו בתוך המים, ואפילו רוחץ כל אבר ואבר לבדו, ולא
חרוב גופו בבת אחת, ואעפ"כ לא חלקו חכמים בגזרתם,
טכיון שעכ"פ דומה קצת לרחיצה שבמרחץ שרוחץ כל גופו או רובו.
יאבל מותר לרחוץ בחמין פניו ידיו ורגליו או שאר אברים, כל שאינו רוחץ רוב גופו. ולכן במקום שאין שם מנהג, מותר לאשה
יאללבוש לבנים בשבת, כי אינה צריכה לרחוץ אלא פניה של מטה ובין ירכותיה. רק שתזהר
יבשלא תרחץ בבגד שלא תבא לידי סחיטה.
יגוכל זה בחמי האור, אבל בחמי טבריא מותר
ידלרחוץ, אפילו להכניס כל גופו יחד בתוך המים, ואין צריך לומר בצוננים. ומכל מקום לא התירו בחמי טבריא אלא
טוכשהם בקרקע, אבל כשהם בכלי, דינם כחמי האור, מפני שכל שהוא בכלי אינו ניכר בין חמי
טזהאור לחמי טבריא, ויש לגזור על אלו מפני אלו:
יזב יש אומרים שלא התירו חמי טבריא אלא כשאין המקום
יחמקורה, אבל אם המקום מקורה אסור, מפני שבא לידי זיעה, ואסור להזיע בשבת כמו שיתבאר. ויש אומרים שמותר להזיע בחמי טבריא, שהרי לא אסרו
יטאת הזיעה אלא משום גזרת רחיצה כמו שיתבאר, וכיון שמותר לרחוץ בחמי טבריא, כל שכן
כשמותר להזיע בהם. ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל:
כאאיסור הטמנה בסילון שבחמי טבריה
ג אמת המים של חמי טבריא אסור להמשיך
ג אמת המים של חמי טבריא אסור להמשיך
כבלתוכה, אפילו מבעוד יום, סילון של צונן, ופי הסילון יוצא חוץ לאמה ומימיו נשפכים
כגלעוקא שבקרקע, ועושין כן כדי שיתחממו מים הללו שבסילון בעברם דרך האמה של חמין,
כדוהרי זו כעין הטמנה בדבר המוסיף הבל, שמים הללו נטמנו בתוך האמה של חמי
כהטבריא שהן נקראים דבר המוסיף הבל. וכבר נתבאר בסי' רנ"ז שאסור להטמין בדבר המוסיף הבל אפילו
כומבעוד יום, ואם עבר והטמין אסור. ולכן אם עבר והמשיך הסילון של צונן
כזלתוך האמה, אסורים המים הנשפכים ממנו לעוקא בין ברחיצה בין בשתיה, כאלו הוחמו בשבת שאסור אפילו לרחוץ בהם פניו ידיו
כחורגליו, ואפילו אבר אחד בלבד. ואם המשיך סילון זה בערב יום טוב, דינם כחמין שהוחמו ביום
כטטוב, שאסור לרחוץ בהם כל גופו או רובו, אבל מותרים בשתיה או לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו, כמו שיתבאר בסי' תקי"א.
לוכל זה כשגוף הסילון מוקף מכל צד, ופיו
לאיוצא חוץ לאמה. אבל אם הוא שופך הצונן לתוך האמה, אין זה נקרא הטמנה כלל, שהצונן
לבמתערב הוא בחמין ולא נטמן בו. לפיכך מותר להמשיך הצונן מבעוד יום
לגלשם והוא נמשך לשם והולך כל השבת כולה, ואין בו משום בישול, כיון שהתחיל מבעוד יום
לדוהוא נגמר מאליו בשבת, כמו שנתבאר בסי' רנ"ב. ומותר גם כן לרחוץ אפילו כל גופו ביחד
להבאמה זו כמו בשאר חמי טבריא:
לוזהירות ברחיצה בצונן
ד לא ישתטף אדם בצונן כל גופו ויתחמם כנגד
ד לא ישתטף אדם בצונן כל גופו ויתחמם כנגד
לזהמדורה, מפני שמפשיר מים שעליו ונמצא כרוחץ
לחבחמין כל גופו, אבל מותר להשתטף בצונן אחר
לטשנתחמם אצל האש מפני שאין המים שעליו מתחממים כל כך.
מויש אומרים שאפילו הרוחץ ידיו צריך ליזהר שלא
מאלחממם כנגד המדורה, אפילו במקום שאין היד סולדת בו, אם לא ינגבם תחלה יפה, מפני שמפשיר המים שעליהן ונמצא כרוחץ
מבבחמין שהוחמו בשבת, וחמין שהוחמו בשבת אפילו בהיתר אסור לרחוץ בהם אפילו אבר אחד,
מגואפילו לא הוחמו אלא מעט שאין היד סולדת בו. ויש להחמיר כדבריהם:
מדה מי שחש במעיו אסור ליתן על גבי בטנו
מהכלי שיש בו מים חמין, שמא ישפכו על רוב גופו, ונמצא כרוחץ רוב גופו בחמין. ואפילו אם הם מים מועטים שאין בהם כדי
מורחיצת רוב גופו, מכל מקום אם הוחמו בשבת אפילו מעט שאין היד סולדת בו אסור, כמו שנתבאר. ואפילו בחול אסור לעשות כן, מפני
מזהסכנה, שפעמים שהמים רותחים. אבל מותר להחם בגד וליתנו על גבי בטנו,
מחואפילו בשבת:
מטו הרוחץ בנהר, צריך שינגב גופו יפה
נכשעולה מהנהר, שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית, כמו שנתבאר בסי' ש"א. ועוד צריך [ליזהר] שלא לשוט גופו בנהר, וגם שלא להשיט שום דבר, כגון הקסמין
נאשעל פני המים אסור להפצילן לכאן ולכאן לנקות המים, כמו שיתבאר בסי' של"ט. ועוד צריך ליזהר כל רוחץ שלא לסחוט
נבשערו. ואף שלא שייך סחיטה בשיער, שהשער קשה ואינו בולע המים בתוכו ממש, מכל מקום
נגאסור מדברי סופרים. ומפני שאין הכל יודעים ליזהר בכל זה, לכן נתפשט המנהג
נדבמדינות אלו שלא לרחוץ כלל בשבת, אפילו בצונן, אע"פ שאין איסור בדבר מן הדין:
נההיתר טבילה בשבת
ז אדם מותר לטבול מטומאתו בשבת, אפילו הצריך טבילה מן התורה, כגון נדה וכיוצא בהם, מפני שאינו נראה כמתקן אלא
ז אדם מותר לטבול מטומאתו בשבת, אפילו הצריך טבילה מן התורה, כגון נדה וכיוצא בהם, מפני שאינו נראה כמתקן אלא
נוכיורד להקר. ואפילו טובל במים סרוחים שאין דרך
נזלהקר בהם, ואפילו בימות הגשמים שאין דרך להקר כלל, מכל מקום פעמים שאדם מלוכלך
נחבטיט וצואה ורוחץ אפילו בימות הגשמים ואפילו במים סרוחים כדי להעביר הטיט והצואה
נטמעליו.
סובמדינות אלו נהגו לאסור טבילת אשה בשבת
סאאלא אם כן יש בעלה בעיר, וגם לא היה אפשר לה לטבול קודם השבת, או שלא היה בעלה בעיר ובא בערב שבת,
סבשלא פשעה במה שלא טבלה קודם לכן, אבל כל שהיה בעלה בעיר והיה אפשר לה לטבול ולא
סגטבלה, אינה טובלת בשבת. ויש שנתנו טעם למנהג, שכיון שנתפשט המנהג שלא לרחוץ בשבת, אם כן כשטמא טובל מטומאתו הרי זה נראה
סדכמתקן, ולא כיורד להקר, כיון שאין דרך כלל לרחוץ להקר מטעם שנתבאר, אע"פ שאין איסור בדבר.
סהומכל מקום מותר לטבול לקרי, שכיון
סושטבילה זו אינה מן התורה (ואף לא חיוב גמור מדברי סופרים, אינו נראה כמתקן.
סזוכן המומר ששב בתשובה מותר לטבול בשבת, שאין טבילתו מן התורה כמו טבילת הגר (ואף אין חיוב גמור מדברי סופרים).
סחוכן כל אשה שצריכה לחזור ולטבול לחומרא
סטבעלמא, מותרת לטבול בשבת, כמו שנתבאר ביו"ד סי' קצ"[ז]):
ערחיצה במשיר שער
ח מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בדברים
ח מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בדברים
עאשאינם משירים שער מעורבים עם דברים המשירים, ובלבד שלא יהא הרוב מדבר שמשיר בודאי, בענין שהוא פסיק רישיה ולא ימות:
עבט מותר לרחוץ ידיו במורסן, מפני שהוא גיבול כלאחר יד.
עגואע"פ שיש להחמיר שלא לגבל על ידי שינוי
עדבשבת, אלא אם כן נתן המים מערב שבת, כמו שנתבאר בסי' שכ"ד. מכל מקום כאן שאינו נותן מים ממש על
עההמורסן, אלא שלוקחו בידים רטובות, מותר לדברי הכל:
עוי אסור לרחוץ ידיו במלח, וכל שכן בבורית, או שאר חלב, מפני שנימוח על ידו והרי
עזזה כמוליד בשבת ודומה למלאכה, כמו שנתבאר בסי'
עחש"כ, שאסור לרסק שלג או ברד מטעם זה.
עטולדברי האומרים שטעם איסור לרסק שלג
פוברד הוא משום גזרת סחיטת פירות העומדים למשקין, שאף השלג והברד למימיהם הם עומדים,
פאכמו שנתבאר שם, אם כן בורית ושאר חלב שאינן עומדים
פבלמשקין, מותר לרסק לכתחלה. אבל יש להחמיר כסברא הראשונה:
פגהמתנה בכדי שיעשו במוצאי שבת
יא מרחץ שהאור ניסוקת מבחוץ מתחתיו, אם
יא מרחץ שהאור ניסוקת מבחוץ מתחתיו, אם
פדסתמו מערב שבת אותן הנקבים שהמרחץ מתחמם על ידו, מותר לרחוץ בו במוצאי שבת מיד,
פהשהרי לא נתחמם כלל בשבת. אבל אם לא סתמו נקביו מערב שבת,
פואע"פ שמאליו הוחם בשבת, צריך להמתין לערב בכדי שיעשו, לפי שהוחם באיסור,
פזשאסור להיות נקביו פתוחים בשבת כשיש אש תחתיו גזרה שמא יחתה בגחלים:
פחיב אסרו חכמים ליכנס למרחץ אפילו להזיע
פטבלבד, מפני עוברי עבירה שהיו רוחצין בחמין ואמרו מזיעין אנחנו. ויש אומרים שאפילו לעבור במרחץ במקום שיכול להזיע
צאסור, אף על פי שאינו מתכוין לכך:
צאיג עיר שישראל ונכרים דרים בה ויש בה מרחץ
צברוחצת בשבת, אם רוב נכרים, מותר לרחוץ בה למוצאי שבת מיד, שמן הסתם הוחמה בשבת בשביל הנכרים שהם
צגהרוב. ואם רובה ישראל, צריך להמתין עד כדי
צדשיוחם. ואפילו במחצה על מחצה צריך להמתין כן, לפי שמן הסתם הוחמה בשבת בשביל שניהם:
צה[419] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן
צוזה:
צז(א)
צחאיסור הרחיצה בחמין בשבת (ס"א-ב).
צט(ב)
קאיסור הטמנה בסילון שבחמי טבריה (ס"ג).
קא(ג)
קבזהירות ברחיצה בצונן (ס"ד-ו).
קג(ד)
קדהיתר טבילה בשבת (ס"ז).
קה(ה)
קורחיצה במשיר שער (ס"ח-י).
קז(ו)
קחהמתנה בכדי שיעשו במוצאי שבת (סי"א-ג).
קט[420] ברייתא
קילט, ב (חמין שהוחמו מערב שבת, למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל
קיאגופו). טור ושו"ע ס"א (אסור לרחוץ כל גופו ... אפילו במים שהוחמו מערב
קיבשבת).
קיג[421] **כנסת
קידהגדולה** הגב"י (ומכל מקום נראה דרוב גופו ככל גופו, דלא לחנם נקט פניו.
קיהמצאתי הגהה כתיבת יד). מ"א סק"ב (והוא הדין רוב גופו (כנסת
קיוהגדולה, עיין שם)).
קיז[422] גמרא
קיחשם (תניא לא ישתטף אדם כל גופו בין בחמין ובין בצונן דברי רבי מאיר, רבי שמעון
קיטמתיר, ר' יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר ... מחלוקת בקרקע אבל בכלי דברי הכל
קכאסור. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה). טור ושו"ע שם (בין
קכאאם הם בכלי בין אם הם בקרקע).
קכב[423] רש"י
קכגשם (אפילו הוחמו בחול). תוס' שם ד"ה בין בחמין (נראה לר"י דהיינו אפילו
קכדחמין שהוחמו מערב שבת). רמב"ם פכ"ב ה"ב (ואפילו בחמין שהוחמו מערב
קכהשבת). טור ושו"ע שם (אפילו במים שהוחמו מערב שבת).
קכוולענין פושרין נתבאר במהדורא בתרא לסי'
קכזרנט ס"ט (ופושרין של ערב שבת ודאי שרו). וראה תהלה לדוד סק"ג. בדי השלחן
קכחסי' קלג סק"א.
קכט[424] **בר
קלקפראמ**, ע"א (בתחלה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת. התחילו
קלאהבלנים להחם בשבת ואומרים מערב שבת הוחמו. אסרו את החמין).
קלבוכן הוא לעיל סי' שא ס"ס (שפעם
קלגאחת גזרו שלא לרחוץ מפני הבלנים, שהיו מחמין חמין בשבת ואמרו מערב שבת הוחמו). לקמן
קלדסי' תרטז ס"א (בכל שבתות השנה אסור לרחוץ בחמין ... משום גזרת מרחץ (פירוש
קלהשהבלנים הם חשודים להחם מים בשבת...), כמו שנתבאר בסימם שכ"ו).
קלו[425] ירושלמי
קלזפ"ג ה"ג (בראשונה היו סותמין את הקמין (החלון שבו יוצא העשן, קה"ע)
קלחמערב שבת, ונכנסים ורוחצין בשבת, נחשדו להיות ממלין אותו עצים מערב שבת והיא דליקה
קלטוהולכת בשבת, ואסרו להן רחיצה). רשב"א שם ד"ה התחילו (תמיהא לי, והלא לא
קמנחשדו ישראל על השבתות, וכדתנן (גיטין נד, א) נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על
קמאהשבתות, ומצאתי בירושלמי (ה"ג) שלא היו מחמין ממש בשבת, אלא שלא היו פוקקין
קמבנקבים מבערב וממלאים עצים מבערב ... דכיון שנקביו פתוחין והוא דולק והולך בעודו
קמגרוחץ בו, ודאי אתי לחתויי). ר"ן יח, ב (לאו דוקא בשבת, דהא תנן (גיטין
קמדנד, א) נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות, אלא שהיו נותנין שם עצים
קמהמבערב סמוך לחשיכה והם מתבערים והולכים כל השבת, ואיכא למיחש שמא יחתה בגחלים.
קמווהכי איתא בירושלמי בהדיא).
קמזהאיסור לתת עצים תחת המים מבעוד יום
קמחנתבאר לעיל סי' רנד סי"ד (וכן הדין בנותן מים בקדרה לחממם לתנור שלנו שאינו
קמטגרוף וקטום ... שצריך שיניח שם הקדרה מבעוד יום כל כך שיהא שהות ביום שיוכלו
קנלהתחמם חצי החימום).
קנא[426] שדוקא לענין זיעה חילקו
קנבבין בתוך המרחץ לבין חוץ למרחץ, כדלקמן סי"ב (אסרו חכמים ליכנס
קנגלמרחץ אפילו להזיע בלבד). וכן לענין פניו ידיו ורגליו, כדלקמן
קנדסי' תקיא ס"א (בתוך המרחץ אסור לרחוץ בחמין אפילו פניו ידיו ורגליו בלבד).
קנה[427] **רבי
קנויוחנןלט**, ב כרבי יהודה בברייתא שם (לא ישתטף אדם כל גופו ... רבי
קנזיהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר ... אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי
קנחיהודה). טור ושו"ע שם (ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתטף, אסור).
קנט[428] רש"י
קסקמז, רע"ב (דלהשתטף, שופכן על גופו, דלאו דרך רחיצה היא). ב"י ריש
קסאהסי' (כלומר שדרך רחיצה היא להכניס גופו או אבריו בתוך המים ולרחוץ שם).
קסב[429] ברייתא
קסגוגמרא מ, א (חמין שהוחמו מערב שבת, רב אמר למחר רוחץ בהן כל גופו אבר אבר, ושמואל
קסדאמר לא התירו לרחוץ אלא פניו ידיו ורגליו ... תניא כוותיה דשמואל, חמין שהוחמו מערב
קסהשבת, למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו אבר אבר). טור ושו"ע שם
קסו(אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו).
קסז[430] ברייתא
קסחשם. שמואל שם. טור ושו"ע שם.
קסטוכן הוא לעיל סי' שא ס"ס
קע(הרוחץ פניו ידיו ורגליו בחמין שהוחמו מערב שבת).
קעאוכן הדין ברחיצת הקטן, כדלקמן סי'
קעבשלא סי"א (ודינו לרחוץ בשבת אם רצו, כדין רחיצת כל אדם, שאסור אפילו בחמין
קעגשהוחמו מבעוד יום, אלא פניו ידיו ורגליו בלבד, כמ"ש בסימן שכ"ו). סי'
קעדתרטז ס"א (לא ירחיצנו בחמין כל גופו, אפילו הוחמו מבעוד יום).
קעה[431] ב"י
קעושם (והוה משמע לי, דפניו ידיו ורגליו לאו דוקא, דהוא הדין לשאר אברים דשרי, כל
קעזשאינו רוחץ כל גופו ... ממה שכתב הרא"ש בפרק תינוקת (הל' מקואות סי' לז צז, א)
קעחומחממת קיתון של מים להדיח בית הסתרים [ובית הקמטים] כבית הלל (ביצה כא, ב)
קעטדמתירין להחם חמין ביום טוב לרגליו אבל לא כל גופו ע"כ, משמע דפניו ידיו
קפורגליו לאו דוקא). רמ"א ס"א (או שאר איברים, כל שאינו רוחץ כל גופו). ט"ז
קפאסק"א (זה מבואר בברייתא פרק כירה, חמין שהוחמו בערב שבת, למחר רוחץ בהן פניו
קפבידיו ורגליו, אבל לא כל גופו אבר אבר, משמע דאבר אחד בפני עצמו, איזה שיהי', מותר.
קפגולא ידענא למה הוצרך ב"י ללמוד דבר זה מדברי הרא"ש).
קפד[432] **משאת
קפהבנימין **סי' ה (אשה שנזדמן לה ללבוש לבנים בשבת ... תלביש ותציע כדרכה כשאר
קפוימות השנה, והרחיצה ... בחמין, דוקא באותו מקום ובין ירכותיה, ודוקא בחמין שהוחמו
קפזמערב שבת ומערב יום טוב. גם תזהר מאיסור סחיטה, שלא תרחוץ בבגד רק בידיה ... והיכא
קפחדלא נהגו, יש להתיר להן כמו שכתבתי). הובא במ"א סק"ג. ועיין ש"ך
קפטיו"ד סי' קצט סקי"ב, שהביא דברי המשאת בנימין, ודן בטעם המקומות
קצשלא נהגו כן הנשים.
קצאוכן הוא לענין יום הכיפורים, כדלקמן
קצבסי' תריג סכ"א (אשה הלובשת לבנים ביום הכיפורים, מותרת לרחוץ קצת בין ירכותיה
קצגבין בחמין בין בצונן, דכיון שעל ידי רחיצה זו היא ממהרת לטבול ולשמש, אם כן היא
קצדרחיצה של מצוה. וכבר נתבאר שכל רחיצה של מצוה מותרת ביום הכיפורים, ולא אסרו אלא
קצהכשמתכוין לתענוג).
קצוהמנהג לרחוץ בין ירכותיה בהפסק טהרה
קצזנתבאר ברמ"א יו"ד סי' קצו ס"ג (ומנהג כשר הוא כשהאשה פוסקת בטהרה
קצחשתרחץ ולובשת לבנים. אמנם אם לא רחצה רק פניה של מטה, די בכך. וכן נוהגין. ואין
קצטלשנות).
ר[433] **בר
ראקפרא שם** (ועדיין היו רוחצין בחמי האור ואומרים בחמי טבריה רחצנו, אסרו להן חמי
רבטבריה והתירו להן את הצונן, ראו שאין הדבר עומד להן, התירו להן חמי טבריה). ספר
רגהתרומה סי' רלג (אבל בחמי טבריא התירו לרחוץ אפילו כל גופו יחד) טור ושו"ע שם
רד(והני מילי בחמי האור, אבל בחמי טבריא מותר לרחוץ אפילו כל גופו יחד, ואין צריך
רהלומר בצוננין).
רווכן הוא לעיל סי' שא ס"ס (אפילו
רזכל גופו בחמי טבריא).
רחולענין רחיצה במי טבריה לרפואה, ראה
רטלקמן סי' שכח סמ"ח.
ריומה שהתירו בצוננים יתבאר לקמן ס"ו
ריא(הרוחץ בנהר ... ומפני שאין הכל יודעים ליזהר בכל זה, לכן נתפשט
ריבהמנהג במדינות אלו שלא לרחוץ כלל בשבת, אפילו בצונן, אע"פ שאין איסור בדבר מן
ריגהדין).
ריד[434] **ספר
ריההתרומה **שם (בחמי טבריא התירו לרחוץ אפילו כל גופו יחד, ובקרקע דווקא. ואם בא
ריולרחוץ ... בכלי אסור, אפילו הוחמו מערב שבת). סמ"ג ל"ת סה יד, א
ריז(בחמי טבריא ודוגמתם, בקרקע דווקא מותר). הובא בטור. שו"ע שם (והא דשרי בחמי
ריחטבריא, דוקא בקרקע, אבל בכלי, לא).
ריט[435] ב"י
רכ(וטעמא דמסתבר הוא, דכל שהוא בכלי לא מינכר בין חמי האור לחמי טבריה). שו"ע
רכאשם (דאתי לאיחלופי בחמי האור).
רכב[436] רי"ף
רכגסוף פרק כל כתבי סב, ב (ומי מערה מאי טעמא לא שרו לכתחלה, משום דמערה
רכדמיטללא [דהיינו מקורה], כדאמרינן בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק נ, ב) מערה
רכהמרבעא ומטללא, הלכך נפיש הבלא דידה ואתי לידי זיעה, ומשום הכי לא שרו לכתחלה),
רכוכפירוש הר"ן שם (הרב אלפסי ז"ל סובר דמי מערה מי חמי טבריא הן, ומתסרא
רכזמשום דאתי לידי זיעה, שהוא ז"ל סובר שהזיעה אפילו בחמי טבריא אסורה), והגאונים.
רכחרמב"ם פכ"ב ה"ב (ואסור לרחוץ במים חמין שבמערות, מפני שהמערה יש בה
רכטהבל ויבוא לידי זיעה, ונמצאת כמרחץ). מ"מ שם (ומכלל דבריהם שהזיעה אסורה בכל
רלמקום ... דעת הגאונים ז"ל). ב"י (דהא דאמרינן דיעבד אין לכתחלה לא, לא
רלאאיתמר אלא במי מערה, משום דמערה היא מטללא, כלומר שהיא מקורה, הילכך נפיש הבלא
רלבדידה ואתי לידי זיעה, ומשום הכי לא שרי לכתחלה. וכן כתב הרמב"ם בפרק כ"ב
רלג(ה"ב). וכתב הרב המגיד שכן דעת הגאונים, דזיעה אפילו בחמי טבריה אסורה). דעה א'
רלדבשו"ע ס"ב (יש אומרים דהא דשרי בחמי טבריא, דוקא כשאין המקום מקורה, אבל
רלהאם המקום מקורה אסור, משום דאתי לידי זיעה ואסור).
רלו[437] סעיף
רלזיב (אסרו חכמים ליכנס למרחץ אפילו להזיע בלבד).
רלח[438] תוס'
רלטקמז, א ד"ה אף מי מערה חמין (בחמין שהוחמו באור, דאי בחמי טבריא שרי לכתחילה).
רמרא"ש פכ"ב סי' יב (מי מערה חמין, פירוש שהוחמו באור ... אבל במי
רמאטבריא שרי לכתחלה). רמב"ן שם ד"ה הא (אבל מי טבריה אפילו במקוה מקורה
רמבמותר, ואין זיעה אסורה אלא בתולדות האור במרחץ ... הא בחמי טבריה שרחיצתן מותרת,
רמגאף זיעתן מותרת). רשב"א שם ד"ה הרוחץ (ואין זה מחוור, שהזיעה יותר מותרת
רמדמן הרחיצה, דלא נאסרה זיעה אפילו בחמי האור אלא משום גזירה דרחיצה ... וכיון
רמהדרחיצה בחמי טבריא מותרת, כל שכן להזיע בהן ... וכן דעת מורי הרב ז"ל, ודעת
רמוהרמב"ן ז"ל). מ"מ שם (אבל דעת האחרונים, שבחמי טבריא וכיוצא בהן
רמזאפילו הזיעה מותרת, ולא אסרו הרחיצה במי מערה לכתחלה אלא במערה שיש בה חמי האור
רמחשהוחמו מערב שבת ומכניסין אותן במערה להעמיד חומן מערב שבת לשבת, וזה דעת
רמטהרמב"ן וה"ר יונה והרשב"א ז"ל). דעה ב' בשו"ע שם (ויש
רנאומרים דמותר להזיע בחמי טבריא).
רנא[439] סעיף
רנביב (מפני עוברי עבירה שהיו רוחצין בחמין ואמרו מזיעין אנחנו).
רנג[440] **ר"ן
רנד**בתשובה סי' ד (וכיון שבשל סופרים הוא וקליש אסוריה, דגזרות טובא הוו, וכדאיתא
רנהבפרק כירה, כדברי האחרונים ראוי להקל ולהורות הלכה למעשה). הובא ב"י ד"ה
רנוולענין.
רנז[441] **משנה
רנחלח**, ב (מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון (מבעוד יום, רש"י) של צונן
רנטלתוך אמה של חמין, אמרו להם חכמים אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה
רסובשתיה).
רסארב חסדא לט, רע"ב
רסב(ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרי להו רבנן, בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל, ואפילו מבעוד
רסגיום), ופרש"י (נאסרה הטמנה בדבר המוסיף הבל, דהא מבעוד יום נתנו שם הסילון,
רסדומפני שהצוננין מתחממין בכך, ואע"ג דממילא, אסור).
רסהתוס' לט, רע"א (ולר"י
רסונראה ... דסילון לא היה מתערב בחמין כי היה מוקף מחיצות מכל צד, והיו מתחממין המים
רסזצוננים שבסילון מחמת חמי טבריא, ולא היו רוחצות בחמי טבריא עצמן לפי שריחן רע.
רסחוהשתא דמיא להטמנה, שמים צוננין היו נטמנין בתוך החמין להתחמם). ר"ן יח,
רסטסוע"א (בתוספות אמרו ... סילון זה היה עובר בתוך האמה ופיו יוצא לחוץ, והיו
רעמימיו נשפכין לעוקה שבקרקע, שלא היו רוחצין בחמי טבריא עצמן מפני שריחן רע, וכי
רעאהאי גוונא הוא דדמי להטמנה). טור ושו"ע ס"ג (אמת המים שהיא חמה, אסור
רעבלהמשיך לתוכה אפילו מערב שבת סילון של צונן, ופי הסילון יוצא חוץ לאמה ומימיו
רעגנשפכים לעוקא שבקרקע). מ"א ס"ק ד (דהוי כמטמין בדבר המוסיף הבל. ודוקא
רעדאם ממשיך בצונן דרך סילון המוקף מכל צד).
רעהוכן הוא לעיל סי' שיח ס"ח (בחמי
רעוטבריא ... להטמינו כולו בתוכם אסור אפילו מבעוד יום, משום איסור הטמנה, כמו שיתבאר
רעזבסי' שכ"ו).
רעח[442] והטעם
רעטשנקראים דבר המוסיף הבל, נתבאר לעיל סי' רנז קו"א סוף סק"ג (ואמת
רפהחמין של טבריא שנקראת דבר המוסיף, כדמוכח במשנה וגמרא, היינו כשהיא במקום הילוכה,
רפאשאינה מתקררת לעולם), ולקמן במהדורא בתרא לסי' רנט סוף ס"י (ואמה דטבריה היינו טעמא,
רפבמשום דהוה ככלי ראשון שעל גבי האור, מאחר שאינה מצטננת לעולם משום שמחוברת למקורה).
רפגולענין בישול, ראה לעיל סי' שיח סוף
רפדסכ"ג (באמבטי שהומשכו לתוכה חמי טבריא מן המעיין, אסור להעמידו בתוכה, מפני
רפהשהיא ככלי ראשון מדברי סופרים).
רפו[443] סעיף
רפזא (אסור לו להטמינה בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום).
רפח[444] תוס'
רפטלט, ב ד"ה ממעשה (ה"ר שמואל מוורדין מפרש ממעשה אנשי טבריא בטלה הטמנה
רצדאסור אפילו לאכול, כדקתני ואסורין בשתיה). ר"ן שם (ומהא שמעינן
רצאדמטמין בדבר המוסיף [הבל], התבשיל אסור אפילו בדיעבד).
רצב[445] משנה
רצגלח, סוע"ב (אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה). טור ושו"ע
רצדשם (ואם המשיכו, אסורים אפילו המים שנכנסו לה מערב שבת ברחיצה ובשתיה, כאילו הוחמו
רצהבשבת).
רצווכן הוא לעיל סי' רנז ס"א (ואם
רצזעבר והטמין, אפילו בשוגג, התבשיל אסור בין לו בין לאחרים עד למוצאי שבת).
רצח[446] גמרא
רצטקלד, ב (הרחצת מילה מי גרע מחמין על גבי מכה, דאמר רב אין מונעין חמין ושמן מעל
שגבי מכה בשבת. מתקיף לה רב יוסף ולא שני לך בין חמין שהוחמו בשבת לחמין שהוחמו מערב
שאשבת (הכא גבי מילה בהוחמו בשבת עסקינן, רש"י) ... מפני שסכנה הוא לו). הרי
שבשמים שהוחמו בשבת אסור ליתנם על המילה, שהוא אבר אחד; ולא הותר אלא מפני שסכנה הוא
שגלו. מ"א סק"ו (דאסור משום רחיצה, דחמין שהוחמו בשבת, אפילו לרחוץ בהם
שדידיו אסור, וכן הוא בגמרא דף קל"ד ע"ב). וראה גם לקמן (הערה 458).
שה[447] משנה
שושם (אם ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב, ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה). שו"ע
שזשם (ואם הביא סילון של מים מערב יום טוב ביום טוב, כחמין שהוחמו ביום טוב, ואסורין
שחברחיצה ומותרין בשתיה).
שטוהיינו שאסור להטמין מים בערב יום
שיטוב כדי לרחוץ בהם כל גופו ביום טוב, שמא יחתה בגחלים ביום טוב כדי לרחוץ בהם כל
שיאגופו או רובו. ואם הטמין, אסור אף בדיעבד לרחוץ בהם ביום טוב כל גופו או רובו.
שיב[448] גמרא שם לט, ב (אלא פניו ידיו
שיגורגליו, אימא סיפא, ביום טוב, כחמין שהוחמו ביום טוב
שידואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה, לימא תנן סתמא כבית שמאי דתנן בית שמאי אומרים לא
שיהיחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתיה, ובית הלל מתירין), הרי שביום טוב
שיומותר להחם מים אפילו לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו.
שיז[449] סעיף
שיחא (מותר להחם מעט מים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו ביום טוב ... מותר לרחוץ כל גופו
שיטבמים שהוחמו מערב יום טוב ... אסור לרחוץ כל גופו ... בחמין שהוחמו ביום טוב,
שכאפילו הוחמו לצורך שתיה, ואפילו אינו רוחץ כל גופו בבת אחת אלא רוחצו אבר אבר אסור).
שכאוכל זה לפי דעה הראשונה דלקמן שם,
שכבשמותר לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מערב יום טוב, אבל אם הטמינו המים בערב יום טוב,
שכגגזרו שיהי' דינם כחמין שהוחמו ביום טוב, שאסור לרחוץ בהם כל גופו.
שכדאבל הובאה לקמן שם דעה ב' (אבל יש
שכהחולקין על כל זה ואומרים ... יש לאסור לרחוץ כל גופו ביום טוב אפילו ... בחמין
שכושהוחמו מערב יום טוב ... במה דברים אמורים לרחוץ כל גופו בבת אחת, אבל לרחוץ כל
שכזגופו אבר אבר בחמים שהוחמו מערב יום טוב, מותר).
שכחולפי דעה זו יהי' פירוש המשנה כאן (אם
שכטביום טוב, כחמין שהוחמו ביום טוב, ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה), דהיינו לאסור אף
של"לרחוץ כל גופו אבר אבר" (שמותר בחמים שהוחמו מערב יום טוב, ואסור בחמים
שלאשהוחמו ביום טוב).
שלב[450] תוס'
שלגשם (דמה שהיו מתערבין צונן בחמין לא הוה דמי להטמנה). ר"ן שם (בתוספות אמרו,
שלדדבר המעורב לא שייכא הטמנה). מ"א סק"ד (דהוי כמטמין בדבר המוסיף הבל.
שלהודוקא אם ממשיך בצונן דרך סילון המוקף מכל צד, אבל אם המשיך מערב שבת צוננים לתוך
שלוחמין שיתערבו יחד שרי).
שלזונתבאר במהדורא בתרא לסי' רנט סוף
שלחס"ז (דאף שנטמן ונכסה מן העין יפה כברמץ ממש, אפילו הכי לא דמי
שלטלרמץ, שברמץ אין הנטמן בו מעורב בו כלל, משא"כ במים שמתערבים במים, אלא אם כן
שמהם בתוך כלי, כסילון דטבריה שאינם מעורבים, וגם הם טמונים ומכוסים מן העין).
שמא[451] מ"א
שמבשם (אבל אם המשיך מערב שבת צוננים לתוך חמין שיתערבו יחד, שרי).
שמגואף שרש"י אוסר אף בזה,
שמדונתבארה שיטתו במהדורא בתרא לסי' רנט ס"ט (לפירוש רש"י מים
שמהאלו נכנסו בשבת והוחמו מאליהן, ואסורים ברחיצה ושתיה ככל מלאכה הנעשית מאליה בשבת,
שמוכמו פירות הנושרין ומשקין שזבו דאסרו ליהנות שמא יעשה המלאכה בעצמו, וכנכרי שליקט
שמזבשביל ישראל).
שמחמכל מקום לא קיי"ל בזה כרש"י,
שמטאלא כדלעיל סי' שכה ס"ח (וכל זה באפייה (ובישול) וכיוצא בהן משאר מלאכות
שנהנעשות בתלוש, חוץ מסחיטת פירות, שאם סחטן נכרי אפילו לעצמו אסורים המשקים לישראל
שנאעד לערב ... הם בכלל הגזרה שגזרו על משקין שזבו מאליהן מפני שגם אלו באים להישראל
שנבממילא כמו הזבין מאליהן. וכן נכרי שליקט פירות מהמחובר לעצמו ... שהם בכלל הגזרה
שנגשגזרו על פירות הנושרים מאליהן). והיינו שרק במשקים שזבו ובפירות הנושרים גזרו,
שנדולא בבישול.
שנהואף שגם בדעת התוס'
שנונתפרש כן במהדורא בתרא שם (לפירוש
שנזהתוס', דהמים הובאו מבעוד יום, אין לאסור כלל כשהובאו בהיתר, כמו שהתירו קדרה
שנחשנתבשלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום, ואפילו קידרא חייתא שמתבשלת כולה בשבת והתירוה
שנטבאכילה ... משא"כ במים שנכנסו בסילון ובאמה לפירש"י, לא נעשה בהם שום
שסמעשה מבעוד יום, דקמאי אזלי כו').
שסאמכל מקום לא קיי"ל בזה כדעת
שסברש"י ותוס', אלא כמובא לעיל סי' שכה ס"ח, שרק במשקים שזבו ובפירות
שסגהנושרים גזרו, ולא בבישול.
שסדוראה שבת כהלכה פ"ב בתוספת ביאור.
שסה[452] ס"א
שסווסי"ד.
שסז[453] והיינו שכמו שמותר לרחוץ
שסחבחמי טבריה עצמם, כן מותר לרחוץ גם במים הצוננים שנשפכו לחמי טבריה ונתבשלו בהם, שנתבטלו
שסטבחמי טבריה. וראה קובץ הערות וביאורים תשנ ע' 108.
שע[454] סדר המ"מ בסעיף זה נשתבש
שעאבדפוס ראשון, ותוקן כאן לפני הנראה לענ"ד.
שעב[455] **ברייתא
שעגמ**, ב. (מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף בצונן. ובלבד שלא ישתטף
שעדבצונן ויתחמם כנגד המדורה, מפני שמפשיר מים שעליו). רמב"ם פכ"ב
שעהה"ג (מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף כל גופו בצונן. אבל אינו משתטף כל
שעוגופו בצונן ומתחמם כנגד המדורה, מפני שמפשיר מים שעליו ונמצא כרוחץ כל גופו בחמין).
שעזשו"ע ס"ד (לא ישתטף אדם בצונן כל גופו ויתחמם כנגד המדורה, מפני שמפשיר
שעחמים שעליו ונמצא כרוחץ כל גופו בחמין. אבל מותר להשתטף בצונן אחר שנתחמם אצל האש).
שעטמ"א ס"ק ה (זה לשון הרמב"ם, דסבירא ליה דאין זה רחיצה גמורה. ולכן
שפכתב דמותר לסוך ידיו במים ולחמם נגד האש במקום שאין היד סולדת בו). והוא מה שכתב
שפאהרמב"ם שם ה"ד (וסך אדם ידו במים או בשמן ומחמם כנגד המדורה), שבמים
שפבשנעשו פושרין בשבת, לא אסרו לרחוץ ידיו, אלא כל גופו.
שפג[456] תוס' שם
שפדד"ה מפני (בכולה שמעתא ובמתניתין גבי מיחם שפינהו, משמע דלהפשיר מים לצורך
שפהשתייה מותר, דהפשירן לא זהו בישולן. והכא דאסורין מפרש ריב"א דדומה כרוחץ
שפובמים חמין, ויבא להחם חמין לרחוץ גופו). ר"ן שם יט, רע"א (מפני
שפזשמפשיר מים שעליו ונראה כרוחץ בחמין שהוחמו בשבת). הובא בב"י ד"ה
שפחומ"ש לכך.
שפט[457] רא"ש
שצפ"ג סי' ט (שלא ישתטף ויתחמם כנגד המדורה, מפני שמפשיר מים שעליו. לכך צריך
שצאאדם ליזהר אחר שנטל ידיו, שלא יחמם אותם נגד המדורה, עד שינגבם תחלה). מרדכי
שצברמז שה (מכאן יש להוכיח דמי שרחץ ידיו במים, לא יעמוד נגד המדורה לחמם ידיו, שיש
שצגלחוש שיפשירו מים שעל ידיו). טור (לכן צריך ליזהר שלא לחמם ידיו אצל האש אחר
שצדהנטילה, אם לא שינגבם תחלה יפה). דעה הב' בשו"ע ס"ה (יש אומרים שצריך
שצהליזהר שלא לחמם ידיו אצל האש אחר נטילה, אם לא ינגבם תחלה יפה).
שצו[458] מ"א
שצזסק"ו (ולי נראה דסבירא ליה להרא"ש, דאסור משום רחיצה דחמין שהוחמו בשבת,
שצחאפילו לרחוץ בהם ידיו אסור. וכן הוא בגמרא דף קל"ד ע"ב. וכן משמע
שצטברא"ש שכתב מפני שמפשיר המים). והיינו שבגמרא שם נראה שאם הוחמו בשבת אסור
תאפילו לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו, כדלעיל (הערה 446).
תא[459] והיינו
תבדוקא כשהוחמו בשבת, אבל אם נעשו פושרים קודם השבת, נתבאר במהדורא בתרא לסי' רנט ס"ט
תג(ופושרין של ערב שבת ודאי שרו, דהא אפילו מי הנהר בקיץ מיקרי
תדפושרין, או בחורף שעמדו מעט בבית ...
תהוכן כתב הר"ן בהדיא, דדוקא משום שהופשרו בשבת אסור להתחמם כנגד המדורה). וראה
תותהלה לדוד סק"ג.
תז[460] ברייתא מ, ב (שלא יביא
תחקומקומוס של מים חמין ויניחנו על בני מעים בשבת), ופרש"י (שמא ישפכו עליו
תטונמצא רוחץ בשבת בחמין). טור ושו"ע ס"ו (אסור ליתן על גבי בטנו כלי שיש
תיבו מים חמין). מ"א ס"ק ז (שמא ישפכו עליו ונמצא רוחץ בשבת (רש"י
תיאור"ן)).
תיבואם אין בו חמין, נתבאר לקמן סי'
תיגשכח סמ"ה (החושש במעיו מותר לכפות עליהם כוס שעירו ממנו חמין אף על פי שעדיין
תידיש בו הבל).
תיה[461] מ"א שם (וצריך לומר
תיודמיירי בחמין שהוחמו מעט בשבת, ולהכי אפילו אינו רוחץ כל גופו אסור)
תיז[462] כדעה
תיחהב' דלעיל ס"ד (וחמין שהוחמו בשבת אפילו בהיתר, אסור לרחוץ בהם אפילו אבר אחד,
תיטואפילו לא הוחמו אלא מעט שאין היד סולדת בו. ויש להחמיר כדבריהם).
תכ[463] ברייתא שם (ודבר
תכאזה אפילו בחול אסור מפני הסכנה), ופרש"י (פעמים שהן רותחין).
תכבטור ושו"ע שם (ואפילו בחול, מפני הסכנה, שפעמים שהם רותחים).
תכג[464] ברייתא
תכדשם (מיחם אדם אלונטית ומניחה על בני מעים בשבת), ופרש"י (כשהוא
תכהחש במעיו מחממין לו כלי או בגד ומניחו שם ומועיל). טור ורמ"א
תכושם (אבל מותר להחם בגד וליתנו על בטנו).
תכזואין בזה משום איסור רפואה בשבת, מטעם
תכחהאמור לקמן סי' שכח סמ"ה (אין עושין אותו בסממנים כדי שנחוש לשחיקה, ויש לו
תכטצער מהם).
תל[465] רב
תלאיהודה קמא, א (מאן דסחי במיא, לינגיב נפשיה ברישא והדר ליסליק, דילמא אתי לאתויי
תלבד' אמות (מים שעליו, רש"י) בכרמלית). טור ושו"ע ס"ז (הרוחץ בנהר,
תלגצריך שינגב גופו יפה כשעולה מהנהר, מפני שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות
תלדבכרמלית).
תלה[466] סעיף
תלוסא (מותר לעמוד על שפת הנהר ולרחוץ ידיו בנהר ...
תלזרק שיזהר לנגב ידיו יפה מיד שהוציאם מהנהר, קודם שילך ד' אמות. וכן הרוחץ בנהר
תלחצריך לנגב גופו יפה כשעולה מהנהר, שלא ישארו עליו מים ויטלטלנו ד' אמות בכרמלית).
תלט[467] משנה ביצה לו, ב (לא שטין על פני המים).
תמ[468] ירושלמי ביצה פ"ה
תמאה"ב (רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו, זאת אומרת שאסור להשיט דבר ולהוליכו
תמבמאצלו, ודכוותה אסור לאדם להשיט דבר ולהביאו אצלו, רבי אבא מרי ור' מתניה הוון
תמגיתיבון חמון לחד בר נש פצל מיא לכא ולכא ... א"ר אבא מרי לר' מתניה הדא היא).
תמד[469] ס"א
תמה(ואין שטין על פני המים ... בנהר), וס"ט (אסור לאדם להשיט דבר בנהר להוליכו
תמומאצלו או להביאו אצלו, מפני שזהו גם כן בכלל הגזירה שגזרו שלא לשוט בשבת. ולכן
תמזקסמים שעל פני המים אסור להפצילן לכאן ולכאן כדי לנקות המים שיהיו יפים).
תמח[470] רבה
תמטורב יוסף קכח, סוע"ב (אין סחיטה בשיער), ופרש"י (שהוא קשה ואין בולע). רמב"ם
תנפ"ט הי"א (אין סחיטה בשער), ומ"מ שם (ומיהו איסורא איכא).
תנאובאמת אפילו בבגד לא היה חייב כאן
תנבעל הסחיטה, שהרי המים שסוחט הולכין לאיבוד, וכדלעיל סי' שכ סכ"א (אם אינו
תנגצריך למשקין הנסחטין, ואינו סוחט אלא כדי לנקות הבגד, אין זה דומה לדישה כלל, שהדש
תנדהוא צריך לתבואה שמפרק מהשבלים, לפיכך אין בסחיטה זו איסור מן התורה, אלא מדברי
תנהסופרים).
תנוומה שאנו זקוקים לטעם שאין סחיטה
תנזבשיער, הוא באופן דלקמן סי' של ס"א (ואם צריכה לשמן, לא תסוך חברתה שמן
תנחבשערותיה ותבא אצלה ותסחוט אותן ... אף על פי שסחיטת שער אינה אסורה אלא מדברי
תנטסופרים, כמו שנתבאר בסי' שכ"ו).
תסמכל מקום גם כאן אסור מדברי סופרים,
תסאאף שסוחט מהשערות וגם הולך לאיבוד. ועל כן יש נזהרים, שאחר טבילה במקוה
תסבבשבת, אין מנגבים שערותיהם במגבת.
תסגאמנם יש מקום לומר שבניגוב השער
תסדבמגבת אין איסור כלל, אף לא מדברי סופרים, שהרי הוא מעביר את המים שבשערו לתוך המגבת,
תסהוהוי כסוחט לתוך אוכל, שנתבאר לעיל סי' שכ ס"ו (מותר לסחוט אשכול של ענבים
תסולתוך הקדרה שיש בה תבשיל ... שכל משקה הבא לאוכל כאוכל הוא חשוב ואין עליו שם משקה,
תסזכלל והרי זה כמפריד אוכל מאוכל). וכן כאן כשמעביר הרטיבות מהשערות למגבת אין זו
תסחנקראת סחיטה. וראה בדי השלחן סי' קלג ס"ק ח.
תסט[471] שו"ת
תעמהרי"ל סי' קלט (מנהג פשוט שלא לרחוץ בצונן בשבת, וטעמא, דשייך למיגזר משום
תעאסחיטה ומשום נושא ד' אמות בכרמלית מים שעליו ואלונטית במק[ום] נהרות, ומשום שיטה
תעבגופא וקיסמין). תרומת הדשן סי' רנה (דהאידנא בזמנינו דכו"ע זהירי שלא לרחוץ
תעגכלל בשבת אפילו להקר). הובא בב"ח ריש הסי', ובמ"א סק"ח.
תעד[472] כדלעיל
תעהס"א (בחמי טבריא מותר לרחוץ ... ואין צריך לומר בצוננים).
תעו[473] בית
תעזהלל במשנה ביצה יז, ב (חל [יום טוב] להיות אחר השבת, בית שמאי אומרים מטבילין את
תעחהכל מלפני השבת, ובית הלל אומרים כלים מלפני השבת ואדם בשבת). טור ושו"ע ס"ח (אדם מותר
תעטלטבול מטומאתו בשבת).
תפולענין טבילת כלים נתבאר לעיל סי'
תפאשכג ס"ח.
תפב[474] רב
תפגיח, א (נדה שאין לה בגדים (טהורים להחליף וללבוש אחר טבילתה, והיום יום טוב ואינה
תפדיכולה להטביל את אלו שעליה, רש"י), מערמת וטובלת בבגדיה (כשהיא לבושה, וסלקא
תפהלה טבילה אף לכלים, ולא מוכחא מלתא שהיא מתקנת, דלטבילת עצמה נכנסה, ואדם מותר
תפולטבול כבית הלל, רש"י)).
תפז[475] רבא
תפחשם (אדם נראה כמיקר). טור ולבוש ס"ח (שאני הכא שנראה כמיקר).
תפטכעין זה הוא כשרוחץ לרפואה, שמותר
תצמטעם "שאינו נראה אלא כמיקר", כדלקמן סי' שכח סמ"ח.
תצאונתבארו שם כמה פרטים בזה.
תצב[476] רב
תצגנחמן בר יצחק יח א-ב (הא תינח מים יפים, מים רעים מאי איכא למימר. אמר רב נחמן בר
תצדיצחק פעמים שאדם בא בשרב ורוחץ אפילו במי משרה. תינח בימות החמה, בימות הגשמים מאי
תצהאיכא למימר. אמר רב נחמן בר יצחק פעמים שאדם בא מן השדה מלוכלך בטיט ובצואה ורוחץ
תצואפילו בימות הגשמים). לבוש שם (ואפילו אם טובל במים סרוחים, לפעמים אדם בא בשרב
תצזומיקר עצמו במים סרוחים. ואפילו בימות הגשמים דליכא למימר דמיחזי כמיקר, נראה
תצחכיורד לרחוץ עצמו מטיט וצואה שבגופו).
תצטואף שהאדם מתכוין בודאי לטבילה ולא
500להקר, ומה מועלת הערמה שהוא "כיורד להקר"?
501היינו כיון שאינו מתקל כלי, אלא
502"נראה כמתקן", לכן כשנראה "כיורד להקר", אינו "נראה
503כמתקן". ונתבאר לעיל סי' שיד ס"א (הערה ט).
504וכל זה הוא במים צוננים, שהרי מותר
505לרחוץ בצונן בשבת, כדלעיל ס"א (בחמי טבריא מותר לרחוץ ... ואין צריך לומר
506בצוננים), ואם כן יש לומר שנראה כיורד להקר.
507אבל במים חמים, שאסור לרחוץ גופו
508בשבת בחמין, כדלעיל ס"א (אסרו חכמים לרחוץ כל גופו או רובו בחמין), לכאורה
509אין לומר בזה שנראה "כיורד להקר", או "להעביר הטיט והצואה
510מעליו"; שהרי ממה נפשך, אם יורד לטבול – אסור משום שנראה כמתקן, ואם יורד
511לרחוץ, אסור משום רחיצה בחמין. וראה שמירת שבת כהלכתה פי"ד הערה ד, ולקמן סי'
512שכח סמ"ח (והערה 865).
513ולענין אדם הטובל בשבת שחרית לתוספת
514קדושה (שאינו נראה כמתקן), ראה בדי השלחן סי' קלג ס"ק ח.
515[477] תוכן
516קטע זה, שבזמנינו לא שייך כל כך טעם ההיתר של נראה כמיקר, ולכן נהגו שלא לטבול אלא
517במקום מצוה.
518ואף
519שיש אומרים שטבילה בזמנה מצוה היא גם כשאין בעלה בעיר, כדלקמן יו"ד סי' קפו ס"ק
520ח (שאסור לאשה לעמוד בימי טומאתה, אפילו אין בעלה בעיר, כדלקמן סי' קצז). וראה
521לקוטי שיחות חי"ד ע' 27 הע' 58 ובשוה"ג. שלחן המלך ח"ב ע' רכא הע' 7.
522מכל
523מקום קיי"ל שטבילה בזמנה אינה מצוה, אלא אם כן יש בעלה בעיר, כדלקמן סי' תריג
524ס"כ (דטבילה בזמנה לאו מצוה, אלא אם כן בעלה עמה, ומשום בטול פריה ורביה).
525ולכן נהגו שלא לטבול אלא אם כן יש בעלה בעיר, שהיא מצוה לכל הדעות.
526וגם
527בזה לא התירו אלא כשלא פשעה במה שלא טבלה קודם.
528[478] תרומת
529הדשן סי' רנה בסופו (רצונה לטבול בלילי שבת מפני שאז בקל לה למצוא רחיצה ... שמעתי
530מהרבה נשים שמחזיקים איסור בדבר לטבול בשבת כה"ג. וכתב מרדכי ... דר"ת
531אסר לטבול בשבת, משום דפסק דלא קי"ל טבילה בזמנה מצוה. ונידון דידן דאינה
532טבילה בזמנה אם כן לכו"ע אסור. ויש לדחות דהא דאסר ר"ת לטבול בשבת היינו
533אין בעלה בעיר ואינה טובלת אלא משום טבילה בזמנה, ואהא פסק דלא קי"ל דמצוה
534היא ... אלא אם כן בעלה בעיר, ולא היה אפשר קודם, דבכה"ג הוי טבילת מצוה משום
535עונה). רמ"א יו"ד סי' קצז ס"ב (ומותרת לטבול ליל שבת אם לא יכולה
536לטבול קודם לכן. ודוקא אם בעלה בעיר, אבל בלאו הכי אסור). ש"ך שם ס"ק ג
537(משמע מדבריו דכשאין בעלה בעיר ובא בערב שבת, אף על גב דהיה אפשר קודם, מכל מקום
538כיון שלא פשעה במה שלא טבלה קודם שרי לטבול בשבת).
539[479] תרומת
540הדשן שם (ואף על גב דמוכח פ"ב דביצה דהא דשרי אדם לטבול בשבת משום דנראה
541כמיקר, היינו אפילו היכא דאפשר לטבול בחול. מכל מקום נראה דהאידנא בזמנינו דכו"ע
542זהירי שלא לרחוץ כלל בשבת אפילו להקר בין בנהר בין במקוה, אף על גב דלא מצינו
543איסור מפורש על זה ... מכל מקום המנהג הוא ליזהר ולמנוע, ואם כן ליכא למימר דאדם
544נראה כמיקר ... ומטעם זה נראה דנהגו הנשים ליזהר שלא לטבול בשבת כלל).
545וראה שו"ת מהרי"ל סי' קלט.
546מ"א סק"ח.
547[480] בסעיף הקודם (נתפשט
548המנהג במדינות אלו שלא לרחוץ כלל בשבת, אפילו בצונן, אע"פ שאין איסור בדבר מן
549הדין).
550[481] לעיל
551שם (מפני שאין הכל יודעים ליזהר בכל זה).
552[482] מ"א
553שם (ומכל מקום נראה דמותר לטבול לקריו, כיון דמדרבנן הוא, כמ"ש סי' שכ"ג
554ס"ז), והיינו כדלעיל סי' שכג ס"ח (מותר להטביל כלי חדש בשבת, אפילו היה
555אפשר להטבילו מערב שבת, ואינו חשוב כמתקן כלי, הואיל ומן התורה מותר להשתמש בו בלא
556טבילה, ואין חיוב טבילתו אלא מדברי סופרים).
557ונתבאר לעיל סי' קכח סנ"ז (יש
558מקומות שנהגו כן שלא לישא כפיהם ביום טוב שחל להיות בשבת ... לא רצו לבטל העונה
559ולא רצו לטבול שחרית מטעם שיתבאר בסימן שכ"ו ... אבל מכל מקום יישר כחם של
560בני ארץ ישראל וסביבותיהם שנושאים כפיהם בכל יום כתיקון חכמים, ומקיימים ג' מצות
561עשה בכל יום, ואין חוששין לטבול). וראה בדי השלחן סי' קלג סק"ח.
562[483] כדלעיל
563סי' פח ס"א (בעל קרי, שהוציאו עזרא מן כלל הטמאין, ואסרו בין בדברי תורה בין
564בקריאת שמע ותפלה, כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים. ולא
565פשטה תקנה זו ברוב ישראל, ואחר כך בטלה אותה תקנה לגמרי, משום ביטול תורה ומשום
566ביטול פריה ורביה, והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע
567ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה בט' קבין. וכן פשט המנהג). לקמן סי' תריג סי"ט (בזמן
568הזה שבטלה תקנת עזרא שתיקן טבילה לבעל קרי).
569וראה לקו"ת תבא מג, סוע"ב
570(והנה הרי"ף פ"ג דברכות ותר"י כתבו בשם רב האי, דלא בטלו טבילת בעל
571קרי אלא לדברי תורה, אבל לתפלה צריך טבילה. ואע"ג דאנן לא קיי"ל כן
572כמ"ש בשו"ע. מכל מקום כתב תר"י שלדברי הכל התפלה מקובלת יותר עם
573הטבילה). לקוטי שיחות ח"כ ע' 345.
574[484] מ"א
575שם (ונראה לי דמומר שרי לטבול, כיון דאינו מדאורייתא, כמ"ש שם סוף הסימן).
576והוא ברמ"א יו"ד סי' רסח סי"ב (ישראל מומר שעשה תשובה, אינו צריך
577לטבול, רק מדרבנן יש לו לטבול).
578וראה לקמן סי' תרו סי"ב
579(ולטבול בערב יום
580הכיפורים משום תשובה).
581[485] שחיוב
582טבילתו מן התורה כדאמרינן כריתות ט, א (מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה
583וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים ... טבילה
584מנלן, דכתיב ויקח משה [את] הדם ויזרק על העם, ואין הזאה בלא טבילה).
585ואין מטבילין אותו בשבת, כדאמרינן
586יבמות מו, ב (מטבילין גר בשבת ... ר' יוסי אומר אין מטבילין ... תקוני גברא בשבת
587לא מתקנינן).
588[486] נמוקי
589יוסף יבמות טז, ב (וישראל שחטא ועשה תשובה, דכו"ע שורת הדין אינו צריך טבילה,
590אלא קבלת חברות בפני בית דין לכתחילה, ואף על פי כן טובל הוא מדרבנן משום מעלה).
591[487] ש"ך
592שם סק"א (ומי שטבלה בשבת וכשבאתה לביתה מבית הטבילה ראתה ששכחה לחתוך צפורן אחד
593... אשה זו מותרת לטבול ממה נפשך, אם הצפורן מעכב, אם כן הוי טבילה בזמנה לצורך
594מצוה, ואם אינו מעכב, אם כן טהורה היא, ולא מתקן איתתא כלל, ומותרת לטבול. כן נראה
595לי ברור).
596[488] גמרא
597נ, ב (אמר רב ששת ברדא שרי (לרחוץ פניו, רש"י). מאי ברדא אמר רב יוסף תילתא
598אהלא (שורש עשב ששמו אהל, רש"י) ותילתא אסא (הדס, רש"י) ותילתא סיגלי (עשב
599שקורין ויאו"ל ויש בו שלשה עלין, רש"י). אמר רב נחמיה בר יוסף כל היכא
600דליכא רובא אהלא שפיר דמי (ואפילו הוי טפי מתלתא אהלא, ופליג אדרב יוסף, דרב יוסף
601תילתא אהלא דווקא קאמר, שהאהל עשוי ללבן ולצחצח כבורית ומשיר שיער, רש"י)). טור
602ושו"ע ס"ט (מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בדברים שאינם משירים שער
603מעורבים עם דברים המשירים, ובלבד שלא יהיה הרוב מדבר המשיר).
604[489] רמב"ם
605פכ"ב הי"ג (עירב דבר שמשיר את השער ודאי אם דבר שאינו משיר ודאי, אם היה
606הרוב מדבר המשיר, אסור לחוף בו, ואם לאו מותר). מ"א סק"ט (מדבר המשיר,
607ודאי (רמב"ם)).
608[490] מ"מ
609שם (שאינו אסור אלא בדבר שודאי משיר, דהוה ליה פסיק רישיה ולא ימות). לבוש ס"ט
610(ואפילו אינו מכוין אלא לרחוץ, והוי ליה דבר שאין מתכוין, הוי ליה פסיק רישיה).
611ואיסורו משום גוזז, כמבואר
612ברמב"ם שם (הנוטל שער מגוף האדם חייב משום גוזז. לפיכך אסור לרחוץ את הידים
613בדבר שמשיר את השער ודאי), וכדלקמן סי' שמ ס"א (הגוזז, בין מן החי בין מן המת
614בין מן בהמה וחיה אפילו מן העור המופשט חייב).
615[491] מרדכי
616רמז שכה (נראה דמותר לרחוץ ידיו במורסן). שו"ע ס"י (מותר לרחוץ ידיו
617במורסן).
618[492] מרדכי
619שם (יקחם בידו יבשים וישפוך המים על ידו, דגיבול על ידי שינוי הוי ושרי). רמ"א
620ס"י (דגיבול כלאחר יד, שרי).
621[493] סוף
622ס"ג (ולדברי האומרים ... אסור ליתן מים למורסן בשבת, אפילו על ידי
623שינוי ... וכבר נתבאר שם שיש להחמיר כסברא זו. וכן נוהגין).
624[494] מ"א
625סק"י (לשון המרדכי דגיבול על ידי שינוי הוא ושרי ... ומשמע דלהאוסרין בסימן
626שכ"ד ס"ג הכא נמי אסור. ואפשר דהכא כו"ע מודו דשרי, כיון שאינו
627נותן מים עליהם, אלא שלוקח אותם בידים הרטובות).
628ואף שבמרדכי מפרש (יקחם בידו יבשים
629וישפוך המים על ידו, דגיבול על ידי שינוי הוי, ושרי), וכן הוא בלבוש ס"י (ליקח
630מורסן יבש בידו בשבת וישפוך עליהם מים בידו ורוחץ כך, מותר, דגיבול כלאחר יד הוא ושרי).
631ואילו במ"א (שלוקח אותם בידים הרטובות).
632מכל מקום אפשר שדינם שווה, כמבואר
633במחצית השקל (אם כן מיד כשבא עליהן מים איכא שינוי). והיינו שלעיל סי' שכד
634ס"ג נתפרש דמיירי ש"אחר שנתן המים לתוכו כדרכו בחול", אזי מערבם
635בשינוי. משא"כ כאן גם נתינת המים היא בשינוי.
636[495] ספר
637התרומה סי' רלה (נראה דאסור לחוף כלים במלח כדי לנקותן, כי המלח נמחה כשחופף בחזקה).
638טור סי' שכ (כתב בעל התרומה שאסור לשפשף הידים במלח בשבת, לפי שהוא נימוח והוי
639נולד). אגור סי' תפו (כתב בעל התרומ[ה] שאסור לשפשף הידים במלח בשבת, מפני שהוא
640נמוח והוה ליה נולד). רמ"א ס"י (ואסור לרחוץ ידיו במלח).
641והיינו שלמדו הלכה זו לענין ידים,
642ממה שכתב בעל התרומה לענין חפיפת כלים במלח (כנ"ל), שהיא ההלכה דלעיל סי' שכג
643סי"ב (אין חופפין כלים במלח לפי שהמלח נמחה כשחופף בחזקה).
644וכן הוא לעיל סי' שכ סי"ט (צריך
645ליזהר שלא לשפשף ידיו במלח, מפני שהמלח נימוח על ידיו).
646[496] שו"ת
647בנימין זאב סי' רו (בשביל שראיתי בחורים שרוחצין ידיהם בשבת בבורית והיתי מוחה
648בידם, שאלוני להודיע להם איסור הדבר. ונראה לע"ד לדמותו להא דאיתא בשבת שילהי
649פ' במה טומנין אין מרזקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו ...
650ופירש"י שם ... משום דקא מוליד בשבת ודמי למלאכה, שבורא המים האלו ... וכן
651נמי ברוחץ בבורית, שממחה אותו בידיו נעשה מים, והוה ליה נולד ואסור). רמ"א שם
652(וכל שכן בבורית, שקורין זיי"ף), שהוא הסבון.
653[497] ספר
654התרומה סי' רלח (אבל מחלב ומשומן אסור בשבת, לפי שנמחה על ידו ונעשה צלול, והוי
655נולד, כדתניא פרק במה טומנין (נא, א) אין מרזקין השלג והברד). סמ"ג ל"ת
656סה כא, ב (אומר רבינו יצחק דווקא שמן שכבר הוא נמחה סכין, אבל חלב ושומן לא, לפי
657שנמחה בידו והוה ליה נולד, כמו אין מרסקין לא את השלג ולא את הברד). מרדכי רמז
658שלח (אבל בחלב ושמן אסור לסוך בשבת, משום שנמחה והוה ליה נולד ואסור). טור ושו"ע
659סי' שכח סכ"ב (אבל לא בחלב, מפני שהוא נימוח). רמ"א כאן ס"י (או
660בשאר חלב, שנימוח על ידיו והוי נולד). לבוש ס"י (מפני שמוליד מהם המיחוי).
661וכן הוא לקמן סי' שכח סכ"ח (אבל
662לא יסוך בחלב מפני שנימוח, ואסור מטעם שנתבאר בסי' שכ"ו).
663[498] סעיף
664טז (השלג והברד וכל כיוצא בהם אסור לרסק אותם בידים, דהיינו לשברם
665לחתיכות דקות כדי שיזובו מימיהן, משום שדומה למלאכה, שבורא מים הללו).
666[499] סי"ט
667(ויש אומרים ...
668שטעם איסור הריסוק בידים הוא משום
669גזרה שמא יסחוט פירות העומדים למשקין, לפי שהשלג והברד למימיהן הן עומדים).
670[500] שלטי
671הגבורים כד, ב אות ג (נראה לי דתלוי בפלוגתא, דמיימוני וההולכין לשיטתו,
672והרא"ש וההולכין לשיטתו, שכתבתי לעיל גבי ריסוק השלג והברד, והוא כי אם האי
673שמן שסכין בו הוא קרוש, או שהוא שומן וחלב קרוש, אליבא דמאן דשרי להניח
674הפשטיד"א אצל האש אע"פ שהשומן קרוש עליה ונימוח, לפי דסבירא להוא דאיסור
675ריסוק הברד הוא משום גזירת פירות העומדים למשקין, ושמן ושומן וחלב כיון דלעולם
676אוכל הוא, שפיר דמי אפילו נימוח, דמטעם נולד אין לאוסרו. ולפי האוסר מיחוי שומן
677שעל הפשטיד"א בשבת משום דהוי נולד, הכא נמי אם הי' השמן קרוש, או היה שומן או
678חלב, יהיה אסור לסוך בו, לפי שהוא מתמחה והוי נולד). מ"א סקי"א (ובשלטי
679גבורים כתב דיש מתירין, דדוקא ברד ושלג שעומדין למשקין אסור, עיי"ש שהאריך).
680[501] שכן
681היא דעת הפוסקים הנ"ל והטור ושו"ע.
682וכן הוא לעיל סי' שכ סוף סי"ט
683(ויש להחמיר כסברא הראשונה). ובשוה"ג שם (משמעות האחרונים לקמן, וטור
684ושו"ע סי' שכח, ורמ"א סי' שכ"ו. עיין שלטי הגבורים פרק ה). והיינו
685שמהלכה שלפנינו נראה שגם בשאר הפרטים יש להחמיר כסברא הראשונה, ולא לסמוך על דעה
686זו.
687[502] ברייתא
688מ, א (מרחץ שפקקו נקביו מערב שבת (אותן נקבים שמרחץ מתחמם על ידיהן, שאור ניסקת
689מבחוץ מתחתיו, פירוש הב' ברש"י. וכן הוא בר"ן), למוצאי שבת רוחץ בו מיד
690(שהרי לא נתחמם בשבת, רש"י)). טור ושו"ע סי"א (מרחץ שסתמו נקביו מערב
691שבת, למוצאי שבת רוחץ בו מיד). מ"א סקי"ג (שהרי לא נתחמם בשבת).
692[503] ר"ן
693יח, ב (ואגב אורחיה קמ"ל, דהיכא שלא פקקו נקביו, אף על פי שמאליו הוחם בשבת,
694צריך להמתין למוצאי שבת בכדי שיעשו, לפי שאסור לעשות כן גזירה שמא יחתה בגחלים). שו"ע
695שם (אבל אם לא סתמו נקביו, אף על פי שמאליו הוחם בשבת, צריך להמתין לערב בכדי
696שיעשו, לפי שאסור לעשות כן גזירה שמא יחתה בגחלים).
697וכדלעיל סי' רנג סי"ב (כל מקום
698שנתבאר שאסור להשהות ... אם עבר ושהה ... אסור בין לו בין לאחרים עד שימתינו
699במוצאי שבת בכדי שיעשו).
700[504] ברייתא
701מ, א (היו רוחצין בחמין ואומרים מזיעין אנחנו, אסרו להן את הזיע). טור ושו"ע סי"ב
702(אסור ליכנס למרחץ, אפילו להזיע).
703והיינו כשרק נכנס לשם להזיע. אבל אם
704מייגע עצמו כדי להזיע, אסור אף בלא מרחץ, כדלקמן סי' שכח סמ"ז (אסור לייגע
705עצמו בשאר דבר כדי שיזיע לרפואה, גזרה שמא ישחק וישתה סמנים המביאים זיעה).
706[505] גמרא
707שם (אמבטיאות של כרכים מטייל בהן (מהלך בתוכן לפי דרכו ולא להזיע, רש"י)
708ואינו חושש. אמר רבא דוקא כרכין, אבל דכפרים לא, מאי טעמא כיון דזוטרין נפיש
709הבלייהו). טור (אבל באמבטי גדולה של כרכין, שאין בה זיעה הרבה, מותר לעבור בה
710אע"פ שבדרך הילוכו הוא מזיע), הרי שבשל כפרים אסור אף שאינו מתכוין לכך. רמ"א
711סי"ב (ויש אומרים דאפילו לעבור במרחץ במקום שיכול להזיע, אסור).
712ודעה הראשונה היא דעת הרמב"ם
713פכ"ב ה"ב (גזרו שלא יכנס אדם למרחץ בשבת אפילו להזיע), ופירש הב"י
714(שנראה מדבריו שאינו אסור ליכנס למרחץ אם נכנס שלא להזיע, ושלא כדמשמע מדברי
715רש"י).
716[506] משנה
717מכשירין פ"ב מ"ה (עיר שישראל ונכרים דרים בה והיה בה מרחץ מרחצת בשבת,
718אם רוב נכרים, רוחץ מיד, ואם רוב ישראל, ימתין כדי שיחמו החמין, מחצה למחצה, ימתין
719כדי שיחמו החמין). הובא בשבת קכב, א. קנא, א. טור ושו"ע סי"ג (עיר
720שישראל וגויים דרים בה ויש בה מרחץ רוחצת בשבת, אם רוב גויים, מותר לרחוץ בה במוצאי
721שבת מיד, ואם רוב ישראל, או אפילו מחצה על מחצה, אסור למוצאי שבת עד כדי שיוחם).
722[507] גמרא
723קכב, א (כי מחממי אדעתא דרובא מחממי).
724וכן הוא לעיל סי' שכה ריש ס"ו (אם
725היא עיר שרובה נכרים, שאז מן הסתם היא נאפית בשביל הנכרים ולא בשביל הישראל), ושם
726נסמן (הערה 223).
727[508] לישנא
728אחרינא שברש"י קנא, א (דספיקא אסור, דקתנו מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו
729חמין ... לישנא אחרינא ... כיון דמחצה על מחצה, ודאי בשביל ישראל ונכרים הוחמו ...
730ולשון זה נראה לי עיקר). ונתבאר לקמן סי' תקטו בקונטרס אחרון ס"ק ו (שדעת
731רש"י ורבותיו דמחצה על מחצה אינו כספק), וכן הוכיח לקמן שם מדברי שאר הפוסקים.
732ט"ז סק"ד (מחצה על מחצה אסור, דזה גרע מספק, דהוא נתכוין לשניהם, לישראל
733ולעכו"ם, וכפירש"י בפ' השואל).
734וכן הוא לעיל סי' שכה ס"ט (או
735בשביל ישראל ונכרים), ושם נסמן (הערה 271).
736ואם הוא ספק, נתבארו ב' דעות לעיל
737סי' שכה ס"י (ספק אם ליקטן בשביל ישראל, או שידוע שליקטן בשביל ישראל ואין
738ידוע אם נלקטו היום או לאו, אסורות בו ביום, וגם לערב בכדי שיעשו, ואף על פי שהוא
739ספק דברי סופרים אין הולכין בו להקל, הואיל והוא דבר שיש לו מתירין. ויש אומרים
740שלערב מותר מיד), ושם נסמן (הערות 277-283).