Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשל דיני יולדת בשבת
ובו י"א סעיפים
קודם לידה
א יולדת היא כחולה שיש בו סכנה, ומחללין עליה
ובו י"א סעיפים
קודם לידה
א יולדת היא כחולה שיש בו סכנה, ומחללין עליה
באת השבת לכל מה שהיא צריכה, קורין לה חכמה ממקום למקום ומיילדין אותה.
גובלילה מדליקין לה הנר, אפילו היא סומא, ואפילו אין הנשים המתעסקות עמה צריכות
דלנר שהיו יכולות להתעסק עמה כל צרכה בלא נר, אעפ"כ מדליקין בשבילה, שאע"פ שהיא אינה רואה, מתיישב
הלבה יותר כשיודעת שיש כאן נר, שאומרת בלבה אם יש דבר הצריך לי, חברותי רואות
וועושות לי, משא"כ כשתדע שאין כאן נר, יש
זלחוש שתסתכן מפחד לבבה, אשר תפחד שמא אין עושין לה יפה מה שהיא צריכה.
חומכל מקום הואיל וכאב היולדת דברים
טטבעים הם, ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה, לפיכך החמירו חכמים לשנות בכל מה
ישאפשר לשנות בו, כגון אם צריכים להביא לה כלי דרך רשות הרבים, תביאנו לה חברתה
יאתלוי בשערה, שהיא הוצאה שלא כדרכה ואין בה איסור
יבמן התורה, וכן כל כיוצא בזה. ואם צריכה לשמן, לא
יגתסוך חברתה שמן בשערותיה ותבא אצלה ותסחוט אותן, אלא תביאנו בכלי תלוי בשערה,
ידשמוטב לעשות הוצאה בכלי על ידי שינוי מבלי איסור אחר, מלהוסיף איסור סחיטה,
טואע"פ שסחיטת שער אינה אסורה אלא מדברי סופרים, כמו שנתבאר בסי' שכ"ו:
טזב נכריה אין מילדין אותה בשבת, אפילו בדבר שאין בו חילול שבת, כגון
יזשכבר נעקר הולד לצאת שאין בהוצאתו משום עוקר דבר מגדולו, וגם הישראלית היא מילדת ידועה ונותנים לה שכר, שמותר לה לילד
יחנכריות בחול משום איבה, מכל מקום בשבת אין כאן איבה, שיכולה להשמט ולומר הנשים
יטשלנו ששומרות את השבת מותר לילד אותן בשבת, אבל שלכם שאינן שומרים את השבת אסור
כלנו לילד אותן בשבת.
כאואפילו ישמעאלית שאינן עובדים עבודה זרה (ואין איסור לילד אותן בחול, כמו בנכרים עובדי עבודה זרה
כבשאסרו אותן מפני שמילדת בן לעבודה זרה, מכל מקום בשבת) אסור משום מלאכה שלא
כגלצורך, כמו שיתבאר בסי' של"ב (הואיל ואפשר להשמט בלי איבה).
כדאבל הקראי"ם, כיון שהם שומרים שבת,
כהמותר לילד אותן (בשכר, בדבר שאין בו חלול שבת, משום איבה).
כוואפילו בנכרים עובדי עבודה זרה, אם אי
כזאפשר להשמט בלי איבה, מותר בדבר שאין בו חילול שבת:
כחג מאימתי נקראת יולדת לחלל עליה את השבת,
כטמשתשב על המשבר, או משעה שהדם שותת ויורד, או משעה שחברותיה נושאות אותה
לבזרועותיה שאין בה כח להלוך, כיון שנראה אחד מכל אלו מחללים עליה
לאהשבת לכל צרכיה אשר אפשר לעשותן כאן בלי
לבעיכוב, אבל לקרות חכמה ממקום למקום, שהוא דבר הצריך שהות ועיכוב, מותר מקודם לכן,
לגמשעה שמרגשת קצת אפילו בספק.
לדוטוב ליזהר שכשתגיע האשה לחדש ט' יזמין
לההכל מערב שבת, כדי שלא יצטרכו לחלל שבת:
לואחר לידה
ד כל ג' ימים הראשונים היא חשובה כמסוכנת
ד כל ג' ימים הראשונים היא חשובה כמסוכנת
לזודאי, מפני שאיבריה מתפרקים ומרוסקת היא. לפיכך מחללים עליה את השבת, אפילו
לחאומרת איני צריכה לחילול, אלא שחברותיה אומרות שצריכה, אפילו אין בהן חכמה ולא רופא, עושין
לטלה כל צרכיה, שהדברים שעושים לחיה בחול ידועים הם לכל. ואפילו אוכלת מאכל שאר בני אדם, אנו
מאומרים שאין מרגשת לשעתה, ואם תאכל צונן או שאר דברים שאין המסוכנת אוכלת אותם,
מאיביאוה לידי סכנה.
מבאבל אם חכמה או רופא אומרים שאינה צריכה
מגלחילול, שומעים להם, כי הרבה יולדות יש שאין עושין להן חמין בכל יום. וכן נוהגים עכשיו בקצת מקומות, שאוכלות
מדבשבת חמין של אתמול:
מהה משלשה ועד סוף שבעה, אמרה איני צריכה
מואין מחללין, אפילו חברותיה אומרות שצריכה, לפי שאינה בחזקת מסוכנת לאותן דברים
מזשרגילות חברותיה לעשות לה בחול, ואפשר שיכולה להמתין עד לערב. אלא אם כן שחכמה או רופא אומרים
מחשצריכה, שאז מחללין גם בשאר חולים, כמ"ש
מטבסי' שכ"ח.
נוכל זה כשהיא אומרת איני צריכה. אבל
נאבסתם, שהיא אינה אומרת כלום, וחברותיה אינן
נביודעות, מחללין. אבל אם חברותיה אומרות שאינה צריכה, אין מחללין.
נגאלא אם כן היא אומרת צריכה אני, שאז
נדאפילו מאה רופאים אומרים שאינה צריכה מחללין, כי לב יודע מרת נפשו, וכמו שיתבאר בסי' תרי"ח לענין שאר חולים.
נהומסוף ז' ואילך, אפילו אמרה צריכה אני
נואין מחללין עליה, אלא הרי היא עד ל' יום כחולה שאין בו סכנה, שכל צרכיו נעשים על
נזידי נכרי. חוץ מלענין מדורה, שאם היא צריכה לכך
נחעושים לה על ידי ישראל, מפני שהצינה סכנה היא לה כל ל' יום, ואפילו בתקופת תמוז.
נטואם מותרים אחרים להתחמם כנגד מדורה זו,
סנתבאר בסי' רע"ו:
סאו ימים אלו אין מונין אותם מעת לעת, אלא
סבאם ילדה בד' בשבת סמוך לערב, הרי כשמגיע תחלת ליל שבת הוא כבר יום רביעי ללידתה,
סגאע"פ שלא כלו ג' מעת לעת עד סמוך לערב בשבת. וכן לענין שבעה ושלשים:
סדצרכי הולד
ז היושבת על המשבר ומתה, מביאין סכין
ז היושבת על המשבר ומתה, מביאין סכין
סהבשבת, אפילו דרך רשות הרבים, וקורעין את בטנה ומוציאין הולד, שמא ימצא חי. ואע"פ שרוב הפעמים הוא מת קודם
סולאמו. מכל מקום בפיקוח נפש אין הולכין אחר
סזהרוב, ולפעמים יוכל לחיות אחר מיתת אמו. ואע"פ שעובר זה לא היה לו חזקת
סחחיות מעולם, מחללין עליו מספק כמו על מי שהיה לו חזקת חיות.
סטומה שאין נוהגין כן עכשיו אפילו בחול,
עמפני שאין אנו בקיאין במיתת האם בקרוב כל כך שאפשר לולד לחיות, כי שמא נתעלפה ואם
עאיקרעו בטנה ימיתוה, וצריכים להמתין, ובתוך כך ודאי מת הולד:
עבח הולד שנולד בשבת, עושין לו כל צרכיו, מרחיצין אותו, ומולחין אותו
עגשיתקשה הבשר, וטומנין את השליא כדי שיחם הולד, וחותכים את הטבור, שכל דברים אלו יש לו צער מהם אם לא
עדיעשו אותם לו, וכיון שאין בהם מלאכה של תורה התירו חכמים.
עהבמה דברים אמורים בולד של קיימא, דהיינו
עושנולד לט' או לז' בודאי (כגון שפירש ממנה בעלה אחר שבעל). אבל נולד לח', או ספק בן
עזז' ספק בן ח', אין מחללין עליו, בין בדברים אלו, בין אפילו בדברים שיש
עחבמניעתו סכנה לו, כגון לפקח עליו את הגל, אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו, שאז
עטבודאי נגמר לז' אלא שנשתהה לצאת ממעי אמו אחרי גמרו, ולפיכך אפילו הוא ודאי בן ח', כגון
פשפירש ממנה בעלה אחר שבעל, הרי דינו כבן ז' ודאי לכל דבר ומלין אותו בשבת. אבל אם היה שערו לקוי ואין צפרניו
פאשלימין כברייתן, אפילו הוא ספק בן ח', דינו כודאי בן ח' לכל דבר. ואפילו לענין פיקוח נפש, שמחללין מספק
פבאפילו על עובר שלא היה לו חזקת חיות מעולם, לפי שחוששים שמא כלו לו חדשיו וגמרו
פגכבר שערו וצפרניו, אבל זה שאנו רואין בו שלא גמרו, קרוב לודאי הוא שהוא בן ח', שלא היה נגמר עד חדש הט', ומיהר לצאת קודם זמנו, ונפל הוא.
פדואפילו לטלטלו אסור, כמו שאסור לטלטל את
פההאבן, ולכן אין מלין אותו בשבת. ואין אומרים נמול ממה נפשך, אם בן ז'
פוהוא הרי מילתו דוחה שבת, ואם בן ח' הוא אין כאן חילול שבת במילה זו, שהרי הוא
פזכמחתך בשר בעלמא. שכיון שקרוב לודאי שהוא בן ח', לא רצו
פחחכמים להתיר טלטול בשביל מילתו במקום שקרוב לודאי שאין מילתו כלום.
פטויש חולקין על זה ואומרים שכיון שאפשר שהוא בן ז', וכל
צבן ז' אינו נפל אף על פי שלא נגמרו שערו וצפרניו, ולכן אין איסור כלל לטלטלו בשבת,
צאוכן מלין אותו בשבת ממה נפשך. אבל אין מחללין עליו שבת לדברי הכל, בין בדבר שיש בו
צבסכנה לו במניעתו, בין בדברים שהתירו לעשות לולד ביום הולדו משום צערו אף על פי
צגשאין בהם מלאכה של תורה.
צדולפי סברא זו מלין עכשיו כל ולד אפילו
צהנולד לח', כי אין אנו בקיאין בחדשי העיבור, כי פעמים שהאשה מתעברת בסמוך לטבילתה
צוופעמים אינה מתעברת עד אחר כך, ואפשר שהוא בן ז', ואף על פי שלא נגמרו שערו וצפרניו
צזמלין אותו, וכן מותר לטלטלו בשבת.
צח(ולענין הלכה, בדברי סופרים הלך אחר
צטהמיקל, ולכן המיקל בטלטול כסברא האחרונה לא הפסיד, אבל לענין מילה בשבת שב ואל תעשה עדיף,
קוטוב לחוש לדברי האוסרים, ואף שאין איסור בטלטולו יש איסור במילתו בשבת שלא לצורך, כמו שיש איסור בחתיכת הטבור בשבת אף
קאלפי סברא האחרונה כמו שנתבאר):
קבט אפילו בן ח' ודאי שאסור בטלטול לדברי
קגהכל, הרי אמו שוחה עליו ומניקתו, מפני צער החלב שמצערה, וכן היא בעצמה יכולה להוציא בידה החלב
קדהמצער אותה, שכיון שהחלב הזה הולך לאיבוד אין בו
קהמשום מפרק אלא מדברי סופרים, ומשום צערה לא גזרו:
קוי מיישרים אברי הולד של קיימא שנתפרקו מחמת צער הלידה. במה דברים
קזאמורים ביום הלידה, אבל אחר כך אסור, מפני שנראה כבונה.
קחאבל לכרכו בבגדיו כדי ליישר אבריו מותר לעולם, מפני שדרכו בכך גם בחול ואינו נראה כבונה בשבת. אבל תינוק שאין
קטכורכין אותו בחול ונתעקמו אבריו בשבת, אסור לכרכו כדי ליישרם:
קייא אם נפלה ערלת הגרון של הולד, מותר לשום
קיאאצבע לתוך פיו ולסלק הערלה למקומה, אע"פ שלפעמים יקיא על ידי זה:
קיב[943] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן
קיגזה:
קיד(א)
קיהקודם לידה (ס"א-ג).
קיו(ב)
קיזאחר לידה (ס"ד-ו).
קיח(ג)
קיטצרכי הולד (ס"ז-יא)).
קכ[944] משנה
קכאקכח, ב (מסעדין ומילדין את האשה בשבת, וקורין לה חכמה (מילדת, רש"י)
קכבממקום למקום, ומחללין עליה את השבת). טור ושו"ע ס"א (יולדת היא כחולה
קכגשיש בו סכנה, ומחללין עליה השבת לכל מה שצריכה, קוראין לה חכמה ממקום למקום,
קכדומילדין (אותה)).
קכה[945] **ברייתא
קכושם** (אם היתה צריכה לנר, חבירתה מדלקת לה את הנר). טור ושו"ע שם (ומדליקין
קכזלה נר).
קכח[946] **גמרא
קכטשם** (לא צריכא בסומא). טור ושו"ע שם (אפילו היא סומא).
קל[947] **לבוש
קלא**ס"א (ואפילו אין הנשים המתעסקות עמה צריכות לנר, שהיו יכולות להתעסק עמה
קלבכל צרכה בלא נר, אפילו הכי מדליקין נר בשבילה).
קלג[948] גמרא
קלדשם (מהו דתימא כיון דלא חזיא אסור, קא משמע לן איתובי מיתבא דעתה, סברא, אי איכא
קלהמידי, חזיא חבירתא ועבדה לי). לבוש שם (שאע"פ שהיא אינה רואה, מתיישב לבה
קלויותר כשיודעת שיש כאן נר, שאומרת, אם יש דבר הצריך לי חברתי רואה ועושה). ט"ז
קלזסק"א (דמיתבא דעתה, סברה, אי איכא מידי, חזיא חבירתה ועבדה לה). מ"א סק"ב
קלח(מהו דתימא כיון דלא חזיא אסור, קמ"ל יתובי מיתבא דעתה, סברה, אי איכא מידי,
קלטחזיא חבירתה ועבדת לי (גמרא)).
קמ[949] תוס'
קמאשם ד"ה קמ"ל (יכולה היולדת להסתכן על ידי פחד, שתתפחד שמא אין עושין יפה
קמבמה שהיא צריכה). הובא בט"ז שם.
קמג[950] מ"מ
קמדפ"ב הי"א (והטעם בזה נראה, מפני שכאב היולדת וחבליה הם כדבר טבעי לה,
קמהואין אחת מאלף מתה מחמת לידה, ולפיכך החמירו לשנות במקום שאפשר, ולא החמירו בחולים).
קמומ"א סק"ג (ואפילו למאן דאמר בסי' שכ"ח סי"ב דלא בעינן
קמזשינוי, הכא שאני, מפני שכאב היולדת דברים טבעיים הם, ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה,
קמחלפיכך החמירו לשנות (מ"מ)).
קמטשתי הדעות לענין שינוי בחולה, הובאו
קנלעיל סי' שכח סי"ג (ויש אומרים שכיון שהשבת דחויה היא ולא הותרה כלל, מה
קנאשאפשר לעשות שלא יהא חילול מן התורה צריך לעשות שלא יהא חילול במלאכה מן התורה,
קנבולכן אם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור על ידי שינוי, עושה על ידי שינוי, שאז
קנגאין איסור מן התורה), ושם נסמנו (הערה 614). וכאן נתבאר הטעם, שביולדת מודים
קנדכולם שצריך לשנות.
קנה[951] **רב
קנואשי שם** (מביאה לה בכלי דרך שערה, דכמה דאפשר לשנויי משנינן). טור ושו"ע שם
קנז(ומכל מקום בכל מה שיכולין לשנות משנין, כגון אם צריכים להביא לה כלי, מביאו לה
קנחחברתה תלוי בשערה, וכן כל כיוצא בזה).
קנט[952] כדלעיל
קססי' שא ס"ב (כל המלאכות כולן אינן אסורין בשבת מן התורה אלא לעשותן בשבת
קסאכדרכן שעושה אותן בחול, אבל אם עושה אותן בשינוי מדרך החול, שאין דרך בחול לעולם
קסבלעשותן כן מלאכה זו, פטור מן התורה, אבל אסור לעשות כן מדברי סופרים, שמא יבא
קסגלעשותה כדרכה בחול).
קסד[953] ב"י
קסהד"ה ומ"ש ומכל מקום (דאף על גב דאין סחיטה בשער, איסורא מיהא איכא ...
קסוואם כן מוטב לעשות הוצאה על ידי שינוי מבלי איסור אחר, מלהוסיף עליו איסור סחיטה).
קסזמ"א סק"ג (ואם צריכה לשמן, לא תשים שמן בשערה ותבא אצלה ותסחט
קסחאותה, אלא תביא בכלי תלוי בשערה. דמוטב לעשות הוצאה על ידי שינוי מבלי איסור אחר,
קסטמלהוסיף איסור סחיטה (ב"י)).
קע[954] סעיף
קעאו (ואף שלא שייך סחיטה בשיער, שהשער קשה ואינו בולע המים בתוכו
קעבממש, מכל מקום אסור מדברי סופרים), ושם נסמן (הערה 470).
קעג[955] משנה
קעדע"ז כו, א (בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים, מפני שמילדת בן
קעהלעבודת כוכבים). ברייתא שם (יהודית מילדת עובדת כוכבים בשכר, אבל לא בחנם). גמרא
קעושם (אמר רב יוסף, בשכר שרי משום איבה (ומתניתין בחנם קמיירי, דמצי לאישתמוטי
קעזולמימר צריכה אני לשכר מזונותיי, רש"י). סבר רב יוסף למימר אולודי עובדת
קעחכוכבים בשבתא בשכר שרי משום איבה. אמר ליה אביי, יכלה למימר לה, דידן דמינטרי שבתא
קעטמחללינן עלייהו, דידכו דלא מינטרי שבתא לא מחללינן). טור ושו"ע ס"ב
קפ(נכרית אין מילדין אותה בשבת). מ"א ס"ק ה (דליכא איבה, דיכלו לומר דמי
קפאשאינו משמר שבת אין מחללין עליו). טור ושו"ע יו"ד סי' קנד ס"ב (ולא
קפבתיילד לעובדת כוכבים (דקא מיילדת בן לעבודת כוכבים, ט"ז), אלא אם כן היא
קפגידועה למילדת (שהוא יודע שהיא מיילדת דאז משום איבה שרי בשכר, ש"ך), שאז
קפדמותרת, ודוקא בשכר (משום איבה, ט"ז), ובחול (ובשבת ליכא איבה, דיכולה לומר,
קפהנשי דידן דמנטרן שבתא מחללין עלייהו שבת, דידכו דלא מנטרי שבתא לא מחללין
קפובשבילייכו, ט"ז)).
קפז[956] תוס'
קפחשם ד"ה סבר (תימה ... היכי שרינן משום איבה מילתא דאית ביה איסורא דאורייתא,
קפטדאמרינן בפרק שמונה שרצים (קז, ב) הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב
קצמשום עוקר דבר מגידולו, דהוא תולדה דגוזז. יש לומר דהכא ביושבת על המשבר שכבר נעקר
קצאלצאת). טור ושו"ע שם (אפילו בדבר שאין בו חילול שבת). מ"א סק"ו (כגון
קצבשיושבת על המשבר דכבר נעקר הולד לצאת, דהא אמרינן הושיט ידו למעי אשה ודלדל עובר
קצגשבמעיה חייב משום עוקר דבר מגידולו).
קצדדיני איסור עוקר דבר מגידולו, ראה
קצהלקמן סי' שלו סי"א (והערה 1466). סי' שמ ס"א (הערה 1691). סי' תצח סכ"ג.
קצו[957] רמב"ם
קצזפ"ב הי"ב (מילדין את בת גר תושב, מפני שאנו מצווין להחיותו).**כנסת
קצחהגדולה** ריש סי' של בהגה"ט (בינותי בספרים, ובפרט בדברי
קצטהרמב"ם ז"ל בפרק ב מהלכות שבת, וראיתי שאסור לילד לתורגמית בשבת,
ראע"פ שאינה עובדת עבודת אלילים). מ"א סק"ד (אין מילדין, אפילו
ראישמעאלית שאין עובדת עבודת אלילים (וכ"מ ברמב"ם פ"ב)). וראה גם לעיל
רבסי' קכח סנ"א (דת הישמעאלים שאינם עובדים עבודה זרה).
רגמשא"כ
רדדת הנוצרית דינם כעובדי עבודה זרה. ואף שנתבאר לעיל סי' קנו ס"ב, בהשלמה
רהמכת"י (שהנכרים שלנו שבימינו אינם נשבעים בעבודה זרה, שאף שמזכירים שם עבודה
רוזרה, מכל מקום כוונתם לעושה שמים וארץ, אלא שמשתפים שם שמם ודבר אחר ... שבן נח
רזאינו מוזהר על השיתוף).
רחהיינו
רטלענין שמזכירים עבודה זרה בשבועתם. אך מכל מקום דינם כעובדי עבודה זרה, וכמובא באנציקלופדיה
ריתלמודית ח"ג ערך בן נח, ע' שמח (רוב האחרונים סוברים שבעבודת עבודה זרה אף בן
ריאנח מוזהר על השיתוף כישראל, ובשבועה לבד אין בן נח מוזהר מלהישבע בעבודה זרה
ריבבשיתוף עם שם שמים).
ריג[958] משנה
רידשם (בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים, מפני שמילדת בן לעבודת כוכבים).
ריה[959] סעיף
ריוא (אין מילדין את הבהמה ...
ריזאסור לטרוח בהם בשבת).
ריח[960] כנסת
ריטהגדולה שם (ומיהו בני החטאים האלה בנפשותם, הקראים, מותר לילדם בשבת, כיון דמנטרי
רכשבתא, וכן פשט המנהג). מ"א שם (ומיהו לקראים מותר, כיון דמנטרי שבתא
רכא(כ"ה)).
רכב[961] אליה
רכגרבה סק"ד (ונראה דוקא בדבר שאין חילול שבת, כגון שיושבת על המשבר דכבר נעקר
רכדהולד לצאת, דקודם זה חייב משום עוקר דבר מגידולו).
רכהואף שבישראלית יולדת מחללין את
רכוהשבת, כדלעיל ס"א. מכל מקום לא התירו בקראים. **עיין ש"ך יו"ד סי'
רכזקנט** סק"ו (שהקראים שבזמן הרמב"ם היו בהם כמה מעלות טובות, משא"כ
רכחעכשיו). לקמן יו"ד הל' ריבית ס"פ (ויש אומרים שהקראי"ם עכשיו קלקלו
רכטמעשיהם ביותר והם כנכרים גמורים .. שהם כאילו כופרים בכל התורה, ואסור להחיותם).
רל[962] מ"א
רלאסק"ה (משמע דאי איכא למיחש לאיבה, שרי, אם אין חילול שבת).
רלב[963] אביי
רלגקכט, א (מאימתי פתיחת הקבר, אמר אביי משעה שתשב על המשבר). טור ושו"ע ס"ג
רלד(נקראת יולדת, לחלל עליה שבת, משתשב על המשבר).
רלה[964] **רב
רלוהונא **שם (רב הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד). רמב"ם פ"ב
רלזהי"ג (חיה, משיתחיל הדם להיות שותת עד שתלד ... מחללין עליה את השבת). שו"ע
רלחשם (או משעה שהדם שותת ויורד).
רלט[965]
רמגמרא שם (ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה), ופרש"י (בזרועותיה
רמאשאינה יכולה להלך). שו"ע שם (או משעה שחברותיה נושאות אותה בזרועותיה, שאין
רמבבה כח להלוך).
רמג[966] רמב"ן
רמדבתורת האדם שער הסכנה, הובא בטור (מסתברא דשיעורי לא תלו בהדדי, ואית בנשי דלא
רמהיתבא על משבר כלל, שהולד ממהר לצאת, אלא משעה שישבה על המשבר, או ששותת הדם ויורד,
רמואו שחברותיה נושאות אותה באגפיה שהיא אינה יכולה לילך, הרי היא בחזקת מסוכנת
רמזועושין לה). רא"ש פי"ח סי' ה (ודייקי רבוותא מדלא קאמר רב הונא
רמחעד שיתחיל הדם להיות שותת, שמע מינה דקודם שתשב על המשבר קאמר. וכאביי עבדינן ולא
רמטמחללין שבת עד שיהא הדם שותת ויורד ותשב על המשבר. ותמיהני למה פסקו פסק נפשות
רנלחומרא). שו"ע שם (או משעה ... או משעה).
רנא[967] ט"ז
רנבסק"ב (נראה לי שזהו לענין הדברים אשר אפשר לעשותן כאן בלי עיכוב, על כן אין
רנגמחללין שבת בזה כי אם אחר שיהיה אחד מאלו. אבל לענין קריאת חכמה, לא שייכי שיעורים
רנדהללו, דהם קרובים ללידה יותר משיעור ביאת החכמה, אלא משעה שמרגשת קצת אפילו בספק
רנהמותר בקריאתה. כן נראה לי מצד הסברא, ואין צריך לראייה בזה).
רנו[968] **ספר
רנזחסידים** סי' תתנה (אשה הרה וכבר הגיע חודש התשיעי להריונה, בערב שבת עם חשיכה
רנחיטמין מים חמין, כדי שאם תלד בליל שבת או בשבת, הרי המים חמין מזומנין ולא יחללו
רנטשבת). מ"א סק"א (ולכן כשתגיע לחדש ט' יזמין הכל מערב שבת, שלא
רסיחללו שבת (ס"ח סי' תתכ"ח)).
רסא[969] גמרא שם
רסב(עד מתי פתיחת הקבר, אמר אביי שלשה ימים).
רסג[970] שו"ת
רסדרשב"א ח"ז סי' שמג (יולדת תוך שלשה כמסוכנת חושבין אותה ... מפני
רסהשאבריה מתפרקין עליה ומרוסקת היא). הובא ב"י ד"ה ומ"ש רבינו
רסובשם, ובט"ז סק"ה.
רסז[971] שמואל
רסחקכט, א (חיה (יולדת, רש"י), כל זמן שהקבר (בית הרחם, רש"י) פתוח, בין
רסטאמרה צריכה אני (לחילול, רש"י) ובין אמרה אין צריכה אני, מחללין עליה את השבת
רע... עד מתי פתיחת הקבר, אמר אביי שלשה ימים). ונהרדעי שם (חיה ג' ... בין אמרה
רעאצריכה אני ובין אמרה לא צריכה אני, מחללין עליה את השבת). טור ושו"ע ס"ד
רעב(כל שלשה ימים הראשונים, אפילו אמרה אינה צריכה, מחללין עליה את השבת).
רעג[972] רש"י
רעדשם (וחברותיה אומרות שהיא צריכה). רא"ש פי"ח ס"ה (פירוש כשחברותיה
רעהאומרות שהיא צריכה). טור (אם חברותיה אומרות שצריכה). מ"א סק"ח
רעו(דהיינו אם חברותיה אומרים שצריכה).
רעז[973] רמב"ן
רעחתורת האדם שער הסכנה (בכגון דליכא חכמה ורופא הוא, אלא שהדברים שעושין לחיה בחול
רעטידועים הן), הובא בטור, ובמ"א שם (אפילו ליכא חכמה ורופא, עושין לה, שהדברים
רפשעושין לחיה בחול ידועים הם (רמב"ן טור)).
רפאוהיינו שאף שחברותיה אינן חכמות ולא
רפברופאות היודעות אם היא מסוכנת או לא, מכל מקום יודעות הן לומר שדבר זה עושים לחיה
רפגוכל חיה צריכה לכך, וזהו שממשיך ומבאר "שהדברים שעושים לחיה בחול ידועים הם
רפדלכל".
רפהולפי זה יהי' כן הפירוש גם במה
רפושנתבאר בסעיף הבא (אפילו חברותיה אומרות שצריכה), והיינו שאומרות שדבר זה עושין
רפזלחיה תוך שבעה.
רפחמשא"כ לענין תענית יום
רפטהכיפורים אין זקוקים לזה, ולכן נפסק בסתם לקמן סי' תריז ס"ד (יולדת תוך שלשה
רצימים לא תתענה כלל, אפילו אומרת איני צריכה, מאכילין אותה בעל כרחה).
רצא[974] שו"ת
רצברשב"א שם (ודאמרה אינה צריכה, תונבא היא דנקיט לה, וצריכא היא אלא
רצגשאינה מרגשת ... לשעתה, ואם תאכל צונן או דברים שאין המסוכנת אוכלת אותם, יביאנה
רצדלידי סכנה). הובא ב"י שם ובמ"א שם (אפילו אוכלת מאכל בני אדם, אמרינן
רצהשאינה מרגשת לשעתה, ואם תאכל צונן תסתכן (רשב"א)).
רצו[975] רמב"ן
רצזשם (דקאמר גאון אפילו היא ורופאין נמי אמרי לא צריכה, לא מסתברא כוותיה, שהרי
רצחיולדות הרבה שבחול אינן עושות מדורה וחמין בכל יום). הובא במ"מ פ"ב
רצטהי"ג, וב"י שם, ומ"א שם (אבל אם חכמה ורופא אומרים שאינה צריכה,
ששומעין להם, שהרבה יולדות שאין עושין להם חמין בכל יום (ב"י מ"מ)).
שא[976] מ"א
שבשם (וכן נוהגין עכשיו, שאוכלין חמין של אתמול).
שג[977] רב
שדיהודה אמר שמואל, לפי מר זוטרא שם, כגירסת הרי"ף שם נא, ב (נסתם הקבר,
שהאמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת, לא אמרה איני צריכה מחללין עליה את השבת
שו... נהרדעי אמרי ... שבעה (מג' עד השלמת ז',
שזרש"י) אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת, אמרה איני צריכה אין מחללין עליה
שחאת השבת, הא סתמא מחללין), והרא"ש פי"ח סי' ה (נסתם הקבר, אמרה
שטאין צריכה אני אין מחללין עליה את השבת, לא אמרה אין צריכה אני, מחללין עליה את
שיהשבת ... נהרדעי אמרי ... שבעה אמרה אין צריכה אני אין מחללין עליה, הא סתמא
שיאמחללין עליה את השבת). טור (מג' עד ז', אמרה אינה צריכה אין מחללין עליה, סתמא
שיבמחללין), ושו"ע שם (משלשה ועד ז', אמרה אינה צריכה, אין מחללין).
שיגודלא כגירסת הש"ס דילן (מר
שידזוטרא מתני הכי, אמר רב יהודה אמר שמואל ... נסתם הקבר, אמרה צריכה אני מחללין
שיהעליה את השבת, לא אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת). והיינו שגם בסתם אין
שיומחללין.
שיזוראה גם לקמן סי' תריז ס"ה
שיח(ואם אמרה איני
שיטצריכה, אין מאכילין אותה כלל, אבל בסתם ... מאכילין אותה).
שכ[978] ב"ח
שכאד"ה וכל שלשה (כשהיא אומרת איני צריכה, דאין מחללין תוך שבעה אף על פי
שכבדחברותיה קאמרי צריכה). מ"א סק"ט (פירוש, אף על פי שחברותיה
שכגאומרים שצריכה). וכן משמע בהדיא בטור (וכל ג' ימים הראשונים, אפילו אמרה
שכדאין צריכה אני מחללין עליה השבת, אם חברותיה אומרות שצריכה ... כל ז' ימים
שכההראשונים, פירוש מג' עד ז', אמרה אינה צריכה אין מחללין עליה), והיינו ש"אם
שכוחברותיה אומרות שצריכה" קאי על שניהם, שבתוך שלשה מחללין, ומשלשה עד סוף שבעה
שכזאין מחללין. ור"ן שם (אבל שבעה, אפילו לה לבדה שומעין), והיינו שאפילו
שכחחברותיה אומרות שצריכה, "לה לבדה שומעין".
שכט[979] ר"ן
שלשם (לפי שאינה בחזקת מסוכנת לאותן דברים שרגילות חברותיה לעשות לה, ואפשר שיכולה
שלאלהמתין).
שלב[980] מ"א
שלגשם (אבל כשרופא אומר צריכה, פשיטא דמחללין, כמ"ש סי' תריח).
שלד[981] סעיף
שלהי (ואם רופא אחד אומר צריך חילול ... מחללין). ולקמן סי' תריח ס"ב (ואפילו אם
שלוהחולה אומר איני צריך לאכול, ויש שם רופא ... אומר שהוא צריך לאכול, מאכילין אותו
שלזעל פיו).
שלח[982] רי"ף
שלטורא"ש וטור (כמצויין לעיל הערה 977).
שמ[983] ב"ח
שמאשם (וכן בסתמא דאיהי לא קאמרה מידי, נמי מחללין תוך שבעה היכא דחברותיה אינן
שמביודעות ולא קאמרי מידי ... אבל כשהיא לא קאמרה מידי, וחברותיה אומרות אינה צריכה,
שמגאין מחללין, כיון שהוא תוך שבעה). מ"א. אליה זוטא ס"ק ב (ואם
שמדאיהי לא אמרה מידי, אם חברותיה נמי אין יודעין, מחללין אף תוך ז').
שמהוכן הוא לקמן סי' תריז ס"ה (אבל
שמובסתם שאינה אומרת כלום, או שאומרת שאינה יודעת אם היא צריכה, מאכילין אותה, אלא אם
שמזכן שחברותיה או הרופאים אומרים שאינה צריכה, שאז אין מאכילין אותה אלא אם כן אמרה
שמחבפירוש צריכה אני לאכול).
שמט[984] נהרדעי
שנשם (שבעה, אמרה צריכה אני, מחללין עליה את השבת). ב"ח
שנאשם (היכא דאמרה צריכה אני, פשיטא דאין חילוק בין תוך שלשה לתוך שבעה, דאפילו תוך
שנבשבעה וחברותיה אומרות אינה צריכה מחללין, כיון שאיהי אומרת צריכה אני). אליה זוטא ס"ק
שנגב (אמרה צריכה אני, אפילו מאה רופאים אומרים אינה צריכה, מחללין אף תוך ז').
שנדוכן הוא לקמן סי' תריז ס"ד (משלשה
שנהימים עד סוף שבעת ימים ללידתה, אם אמרה צריכה אני לאכול, אף על פי שחברותיה וכן
שנוהרופאים אומרים שאינה צריכה, אעפ"כ מאכילין אותה).
שנז[985] משלי
שנחיד, י.
שנט[986] ס"א
שס(חולה שהוא אומר צריך אני לאכול ... מאכילין אותו ... מן הסתם הוא מרגיש בעצמו
שסאשהוא צריך לכך, שהלב יודע מרת נפשו. ולפיכך אפילו מאה רופאים אומרים שאינו צריך
שסבלאכול ... שומעין לחולה, שבודאי הוא צריך לכך). לעיל סי' שכח סי"ב (חולה אומר
שסגצריך אני לתרופה פלונית, ורופא אומר אין צריך, שומעין לחולה, כי לב יודע מרת נפשו).
שסד[987] נהרדעי
שסהשם (שלושים, אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת, אבל עושין על ידי
שסוארמאי). טור ושו"ע שם (מכאן ואילך, אפילו אמרה צריכה אני, אין מחללין עליה,
שסזאלא הרי היא עד שלשים יום כחולה שאין בו סכנה).
שסחוכן הוא לקמן סי' תריז ס"ד (מכאן
שסטואילך, הרי היא כשאר חולה שאין בו סכנה, לפי שבודאי אין שום סכנה מחמת הלידה לאחר
שעשבעה ימים ללידתה, לפיכך אפילו אם אמרה צריכה אני לאכול מחמת צער הלידה, אין מאכילין
שעאאותה, כיון שאין סכנה בדבר).
שעב[988] מ"מ
שעגפ"ב הי"ד (דכל ל' לענין מדורה [חולה] שיש בה סכנה [היא]). מ"א סקי"ב
שעד(דכל ל' יום יש סכנה לחיה בצנה (מ"מ)).
שעה[989] **שמואל
שעושם** (עושין מדורה לחיה בשבת ... הקיז דם ונצטנן, עושין לו מדורה, אפילו בתקופת
שעזתמוז). טור ושו"ע ס"ו (עושין מדורה ליולדת כל שלשים יום, ואפילו בתקופת
שעחתמוז).
שעטוכן לענין הקיז דם נתבאר לעיל סי'
שפשכח סכ"ד (הקיז דם ונצטנן, סכנה היא, ועושין לו מדורה בשבת אפילו בתקופת תמוז).
שפא[990] סעיף
שפביג.
שפג[991] **תרומת
שפדהדשן** סי' קמח (ונראה דתוך שלשה לא חשיב להו מעת לעת ... אלא הנך שלשה חשבינן
שפהלפי סדר הימים, ומיד כשנכנס יום רביעי ללידתה מיקרי לאחר שלשה). מ"א סק"ז
שפו(ולא חשבינן מעת לעת, כמ"ש סי' תרי"ז (ת"ה)).
שפזוכן הוא לקמן סי' תריז ס"ה (שלשת
שפחימים אלו, וכן שבעת ימים אלו, אין מונין אותם מעת לעת, כגון אם ילדה בז' בתשרי אחר
שפטחצות היום אין מחשבין השלשה ימים עד אחר חצות היום של יום הכיפורים, אלא מחשבין
שצאותם לפי סדר ימי בראשית, ויום הכיפורים הוא יום רביעי ללידתה).
שצא[992] **שמואל
שצבערכין ז**, סוע"א (האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת, מביאין סכין ומקרעים את
שצגכריסה ומוציאין את הוולד, פשיטא. מאי עביד מחתך בבשר הוא, אמר רבה לא נצרכה להביא
שצדסכין דרך רשות הרבים). טור ושו"ע ס"ה (היושבת על המשבר ומתה, מביאין
שצהסכין בשבת, אפילו דרך רשות הרבים, וקורעים בטנה ומוציאין הולד, שמא ימצא חי).
שצו[993] נדה
שצזמד, סוע"א (דהוא מיית ברישא).
שצח[994] כדלעיל
שצטסי' שכט ס"ב (אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב), ושם נסמן (הערה 906).
ת[995] רש"י
תאשם ד"ה ומקרעין (דזימנין דמיקרי דהיא מייתא ברישא). שו"ת הרמ"א סי'
תבמ אות ז (הקשית מההיא דיוצא דופן דאמרינן דהולד מיית ברישא ... המדקדק בגמרא
תגדערכין סוף הכל מעריכין בפירוש רש"י, שפירש גבי ההיא דיושב[ת] על המשבר
תדדזמנין דמיקרי דהיא מייתא ברישא ... משמע דסבירא ליה לרש"י, דאע"ג דרוב
תהפעמים הולד מיית ברישא, מכל מקום לפעמים רחוקות היא מייתא ברישא, ולכן מקילינן
תולענין פיקוח נפש ולא אזלינן בתר הרוב, כמו בשאר דברים דאזלינן בתר רובא, כן נראה
תזלי מלשון רש"י שם). הובא מ"א סק"י (ובתשובות רמ"א סימן
תחמ' משמע דלעולם קורעין אותה, דבפיקוח נפש אזלינן לקולא ... מדסתם הרמב"ם
תטוהמחבר משמע דסבירא להו כמ"ש רש"י ספ"ק דערכין, דלעולם קורעין,
תידלפעמים יכול לחיות).
תיא[996] **גמרא
תיבשם** ערכין ז, ב (מהו דתימא התם הוא דהוה ליה חזקה דחיותא, אבל הכא דלא הוה ליה
תיגחזקה דחיותא מעיקרא, אימא לא, קא משמע לן). רמב"ם פ"ב הט"ו (ואפילו
תידלזה שאין חזקתו חי).
תיהומחללין עליו מהטעם כדי שישמור
תיושבתות הרבה, וכדלעיל סי' שו בקונטרס אחרון סוף ס"ק א (ומיהו בר"ן פרק
תיזיום הכיפורים מבואר בהדיא דמחללין אפילו בעובר מהאי טעמא. ואפשר דלבתר דגלי לן קרא
תיחדמחללין מספק גבי פיקוח נפש, אם כן הוא הדין בשביל שישמור שבתות הרבה, שהוא חשוב
תיטגם כן כפיקוח נפש. ומיהו בר"ן דוחק לומר כן, שהרי מותר להרגו. וצ"ע),
תכושם נסמן.
תכאואף שאין ידוע אם מלאו לו ט' חדשים,
תכבמכל מקום "חוששים שמא כלו לו חדשיו וגמרו כבר שערו
תכגוצפרניו", כדלקמן ס"ח (והערה 1009).
תכד[997] **איסור
תכהוהיתר** הארוך שער נט סי"א (אך אין נוהגין עתה לקרוע כרס אשה שמתה על המשבר
תכולהוציא הוולד דרך דופן שמא ימצא חי, ואפילו בחול. ושמא הטעם שאין אנו בקיאין עתה כל
תכזכך להכיר מיתת האם בעוד שהוולד יכול להחיות, דשמא מעולפת היא). רמ"א ס"ה
תכח(ומה שאין נוהגין עכשיו כן אפילו בחול, משום דאין בקיאין במיתת האם בקרוב כל כך
תכטשאפשר לולד לחיות). מ"א סקי"א (דשמא נתעלפה, ואם יחתכוהו תמות, וצריכים להמתין,
תלואדהכי והכי מיית הולד).
תלאוראה קובץ הערות וביאורים תשכט ע' 74.
תלבתשלא ע' 75. תשלב ע' 21.
תלג[998] בסעיף שלפנינו מתבארים ד'
תלדדברים שהתירו בולד בן קיימא, דהיינו שנולד לט' או לז' בודאי, או שגמרו שערו
תלהוצפרניו:
תלו(א)
תלזלעשות כל צרכיו שאין בהם מלאכה של תורה, במקום צער.
תלח(ב)
תלטלפקח עליו הגל, במלאכה של תורה.
תמ(ג)
תמאלטלטלו.
תמב(ד)
תמגלמולו.
תמדאבל
תמהולד שלא נגמרו שערו וצפרניו ויש ספק שמא נולד לח', אסרו:
תמו(א)
תמזעשיית צרכיו במקום צער.
תמח(ב)
תמטלפקח הגל במלאכה של תורה.
תנובשני
תנאאלה יש מחלוקת הפוסקים אם התירו:
תנב(ג)
תנגלטלטלו.
תנד(ד)
תנהלמולו.
תנוומסיק
תנזשהמיקל לטלטלו לא הפסיד, אבל אין למולו.
תנח[999] רב
תנטקכט, סוע"ב (מכאן שמיילדים את הולד בשבת ... שרוחצין הולד בשבת ... שמולחין
תסהולד בשבת (ובשרו מתקשה, רש"י)). טור ושו"ע ס"ז (הולד שנולד עושין
תסאלו כל צרכיו, ומרחיצין אותו, ומולחין אותו). מ"א סקי"ד (שיתקשה הבשר).
תסבוראה גם לקמן ס"י.
תסג[1000] **ברייתא
תסדשם** (וטומנין השליא, כדי שיחם הולד). טור ושו"ע שם (וטומנין השליא, כדי
תסהשיחם הולד).
תסו[1001] רבי
תסזיוסי במשנה קכח, ב (קושרין את הטיבור. רבי יוסי אומר אף חותכין). רב קכט, ב (שחותכין
תסחהטבור בשבת). שו"ע שם (וחותכים את הטבור).
תסט[1002] תוס'
תעשם ד"ה כל (ובכולן אין בהן איסורא דאורייתא). מ"א סקי"ג (דבכולהו
תעאיש לו צער אם אין עושין, וכיון דלית בהו מלאכה דאורייתא שרו רבנן (תוס')).
תעב[1003] ברייתא
תעגקלה, א (בן שבעה מחללין עליו את השבת, ובן ח' אין מחללין עליו את השבת, ספק בן ז'
תעדספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת). טור ושו"ע ס"ז (והני מילי
תעהבנולד לט' או לז', אבל נולד לח', או ספק בן ז' או בן ח', אין מחללין עליו).
תעו[1004] סמ"ג
תעזעשין כח (ואין מחללין עליו את השבת, פירוש לפקח עליו את הגל). טור ושו"ע
תעחשם (אין מחללין עליו). דרכי משהיו"ד סי' רסו סק"ב (דאין
תעטפקוח נפשו דוחה שבת, מאחר דלא גמרו שערו וצפרניו אין מחללין עליו שבת). רמ"א
תפשם סי"א (דאין מחללין עליו השבת). ש"ך שם סקט"ו (דאין פיקוח
תפאנפש דוחה שבת, מאחר דלא גמרו שערו וצפרניו אין מחללין עליו שבת). אליה זוטא סק"ד
תפב(ביו"ד סימן רס"ו סעיף י"א דמשמע דאף במקום סכנה אין מחללין,
תפגוכמ"ש הש"ך שם).
תפדוהיינו שמה שאסרו (בברייתא ובטור
תפהושו"ע) לחלל עליהם השבת מספק, היינו בשני האופנים: (א) במקום צער, אף אם שאין
תפובהם מלאכה של תורה (כאמור לעיל מהתוס' ומ"א). (ב) במקום סכנה, שלא לעשות
תפזמלאכה גמורה (כאמור כאן מהסמ"ג וד"מ וש"ך וא"ז).
תפח[1005] **יבמות
תפטפ**, ב (הא גמרו, אמרינן האי בר ז' הוא ואישתהויי הוא דאישתהי), ופרש"י (ולשבעה
תצנגמרה צורתו, אלא שנשתהא). טור ושו"ע שם (אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו).
תצא[1006] תוס'
תצבקלה, א ד"ה בן (אפילו הוא בן שמנה ודאי, כגון שלא בא על אשתו אלא פעם אחת
תצגופירש וילדה לסוף ח', אפילו הכי נראה לר"י דמותר לטלטלו ולמולו בשבת אם אין
תצדריעותא בשערו ובציפרניו, כדאמר בפרק הערל דאמרינן האי בר שבעה הוא ואישתהויי
תצהאישתהי). רא"ש פי"ט סוף ס"ה (וכל זה איירי שלא גמרו שערו
תצווצפרניו, אבל גמרו שערו וצפרניו, אפילו הוא ידוע שהוא בן שמונה, כגון שפירש ממנה
תצזאחר שבעל, מותר לטלטלו ולמולו בשבת, דפסק הלכה ביבמות פרק הערל כר' פרטא דאמר
תצחדאישתהויי אישתהי).
תצט[1007] רמב"ם
500הל' מילה פ"א הי"ג (אם נולד ושערו לקוי ואין צפרניו שלימין כברייתן, הרי
501זה בן שמנה ודאי, שלא היה ראוי להולד אלא בתשעה, ויצא קודם שיגמר). טור יו"ד
502שם (אם שערו לקוי ואין צפרניו שלימים כברייתו, הרי זה ודאי בן ח').
503[1008] כדלעיל
504ס"ז (ואע"פ שעובר זה לא היה לו חזקת חיות מעולם, מחללין עליו
505מספק). וכקושיית העולת שבת ס"ז. הובא במ"א ס"ק טו (הקשה
506העולת שבת, דהא בס"ה איתא דאפילו ספק שלא הי' לו חזקת חיים מעולם, כגון יושב
507על המשבר, מחללין עליו השבת, ואם כן למה פסק כאן וכו' עיי"ש).
508[1009] מ"א
509שם (ואין זו קושיא, דלעיל מיירי שכלו לו חדשיו ... והכא כיון דאיכא ריעותא שלא
510גמרו שערו וצפרניו חיישינן מספק). אליה זוטא סק"ד (יש לומר דכיון שלא
511גמרו שערו חזקה שהוא בן [ח']). אליה רבה ס"ק י (ומג"א תירץ דלעיל מייירי
512כשכלו חדשיו).
513וכאן פוסק כא"ז, שאפילו בספק
514כלו חדשיו, אם אין בו ריעותא מחללין מספק. וכדלעיל ס"ז (ואע"פ
515שעובר זה לא היה לו חזקת חיות מעולם, מחללין עליו מספק, כמו על מי שהיה לו חזקת
516חיות).
517[1010] ברייתא
518קלה, א (בן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו). טור ושו"ע ס"ח (נולד
519לח', או ספק בן ז' או בן ח', שלא גמרו שערו וצפרניו, אסור לטלטלו). ב"י ד"ה
520והני מילי (ומשמע לרבינו שדינו כבן שמנה ממש, ואסור לטלטלו).
521והיינו שמה שאסרו בברייתא לטלטלו,
522הוא גם בספק בן ז' או בן ח'.
523[1011] **ב"י
524סי' שלא** ד"ה ואפילו (והרי"ף והרא"ש כתבו ברייתא דספק בן שבעה
525ספק בן שמנה אין מחללין עליו את השבת, ולא כתבו הא דרב אדא בר אהבה דמוהלין אותו
526ממה נפשך. וכתב הר"ן [ונראה] שדעת הרי"ף שאין מוהלין ספיקות בשבת), **לדעת
527הרי"ף נד, א והרא"ש** פי"ט סי' ה. שו"ע סי' שלא ס"ג
528(בן ח', אם נגמרו שערו וצפרניו, מלין אותו בשבת. ואם לא גמרו, אפילו אם הוא ספק בן
529ז' ספק בן ח', אין מלין אותו בשבת. ואין צריך לומר בן ח' ודאי), וביו"ד סי' רסו
530סי"א (אבל מי שנולד בחדש השמיני, אין מלין אותו בשבת ... והוא הדין לספק בן
531שבעה ספק בן שמונה, שאין מלין אותו בשבת).
532[1012] כדאמרינן
533בגמרא קלו, א (מימהל היכי מהלינן ליה (שום קטן ביום השמיני בשבת, דילמא נפל הוא
534ולא חזי למול ועושה חבורה שלא לשם מצוה, רש"י). אמר רב אדא בר אהבה מלין אותו
535ממה נפשך, אם חי הוא (כלומר אם כלו לו חדשיו, רש"י), שפיר קא מהיל, ואם לאו
536מחתך בבשר הוא (שחוטה הוא ולא חבורה היא, רש"י)).
537[1013] ב"י
538סי' שלא (ואף על גב דאי נפל הוא אין כאן איסור תורה, שהרי מחתך בשר בעלמא הוא, לא
539רצו חכמים להתיר טלטול במקום שקרוב לודאי שאינו בן קיימא). לבוש סי' שלא ס"ג
540(אף על גב שאין בו איסור דאורייתא במילתו, דמחתך בשר בעלמא הוא אם אינו בן קיימא,
541לא רצו חכמים להתיר טלטולו במקום שקרוב לוודאי הוא שאינו בן קיימא שהרי לא נגמרו
542שערו וצפרניו, וגם הוא בספק בן ח', שסתמו אינו בן קיימא).
543[1014] תוס'
544קלה, א ד"ה בן שמנה (נראה לר"י דעכשיו מותר לטלטל כל תינוקות, שאין אנו
545בקיאין, וכולם כמו ספק בן ח' ספק בן ט' ... ומותר למולו בשבת ממה נפשך). אגודה
546סי' קסה (הוי ספק ומותר לטלטלו, הילכך נהגינן לטלטל כל תינוק). הובא במ"א סקט"ז
547(ובאגודה כתב דוקא כשבעל ופירש, אבל מספיקא מטלטלין כל תינוק). טור סי' שלא
548וביו"ד סי' רסו (ספק אם הוא בן ז' או בן ח', מלין אותו ממה נפשך, אם הוא בן
549ז' הרי הוא בר קיימא, ואם בן ח' הוא הרי הוא כמחתך בשר בעלמא). **רמ"א ביו"ד
550סי' רסו** סי"א (ויש אומרים דמהלינן ליה הואיל וספק בן שבעה הוא, אלא דאין
551מחללין עליו השבת בשאר דברים), וש"ך שם סקט"ו (ולי נראה דודאי
552דעת הרי"ף כדעת הרא"ש וכדעת הטור, ומלין אותו מכל מקום. והא דכתב דאין
553מחללין עליו, היינו דאין פיקוח נפש דוחה שבת, מאחר דלא גמרו שערו וצפרניו אין
554מחללין עליו שבת, אלא מוהלין אותו ממה נפשך).
555[1015] **משמעות
556מ"א** סקי"ג (דבכולהו יש לו צער אם אין עושין, וכיון דלית בהו מלאכה
557דאורייתא שרו רבנן). והיינו שגם לדעה זו, לא התירו בספק אלא טלטול ומילה, אבל לא
558לפקח עליו הגל במלאכה דאורייתא ולא התירו מלאכה שאינה מהתורה במקום צער, וכדלעיל
559(הערה 998).
560[1016] תוס'
561שם (דעכשיו מותר לטלטל כל תינוקות, שאין אנו בקיאין).
562[1017] **משמעות
563מ"א** סקט"ז (מספיקא מטלטלין כל תינוק, וכן משמע בגמרא והפוסקים
564וכ"כ הב"י).
565[1018] **ט"ז
566ביו"ד סי' רסו** סוף סק"ז (ובודאי אין ראוי להקל כלל נגד אלו, למול
567בשבת אם לא גמרו סימניו, כן נראה לענ"ד, וכן הכריע מו"ח ז"ל), **וב"ח
568שם** (נקטינן לחומרא כהרי"ף והרא"ש וה"ר ירוחם, דלא כהרב בהגהת שו"ע).
569[1019] בתחלת הסעיף (הולד שנולד
570בשבת, עושין לו כל צרכיו ... וחותכים את הטבור ... במה דברים אמורים בולד של קיימא, דהיינו שנולד לט' או לז'
571בודאי), שזה אסור לדברי הכל בספק בן ח' ולא גמרו שערו וצפרניו,
572וכדלעיל (הערה 998).
573[1020] ברייתא
574קלה, א (בן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו, אבל אמו שוחה ומניקתו, מפני
575הסכנה), ופרש"י (מפני שחלב הרבה בדדיה ומביאה לידי חולי). טור ושו"ע ס"ח
576(נולד לח', או ספק בן ז' או בן ח', שלא גמרו שערו וצפרניו, אסור לטלטלו, אבל אמו
577שוחה עליו ומניקתו, מפני צער החלב שמצערה).
578[1021] תוס'
579שם ד"ה מפני (מותר אפילו היא לחלוב עצמה ולהוציא חלב שבדדין ... דשרינן משום
580צערא). רא"ש פי"ט סי' ה (אפילו לחלוב היא בעצמה ולהוציא את החלב
581... ... דשרינן ... בשביל צערא). טור ושו"ע שם (וכן היא בעצמה יכולה להוציא
582בידה החלב המצער אותה).
583[1022] כדלעיל
584סי' שכח סמ"א (שכיון שהחלב הזה הולך לאיבוד אין בו משום מפרק מן התורה, אלא
585מדברי סופרים, כמ"ש בסי' ש"כ, ולצורך התינוק לא גזרו).
586ובהנקת בן ח', מתירים אף שהחלב אינו
587הולך לאיבוד. וראה לעיל שם (הערה 825).
588[1023] רב
589ששת קכ[ג], סוע"א (אסובי ינוקא (להחליק סדר אבריו, כשהוא נולד אבריו
590מתפרקין וצריך ליישבן, רש"י), רב נחמן אסיר, ורב ששת שרי). רי"ף מז, ב (וקיי"ל
591הלכה כרב נחמן בדיני, וכרב ששת באיסורי). טור ושו"ע ס"ט (מיישרים אברי
592הולד שנתפרקו מחמת צער הלידה).
593[1024] כדלעיל
594ס"ח.
595[1025] **משנה
596קמז, א (ואין מעצבין את הקטן). גמרא שם** סוע"ב (בחומרי
597שדרה), ופרש"י (חוליות של שדרה שנתפרקה אחת מהן. ולאחר זמן קמיירי, דאי ביום
598לידה אמרינן ... עושין לחיה בשבת). טור (ודוקא ביום הלידה,
599אבל אחר כך אסור). מ"א סקי"ח (דוקא ביום הלידה, אבל אחר כך אסור (טור)).
600[1026]
601גמרא שם (דמיחזי כבונה). מ"א שם (וכן הוא בגמרא סוף פרק חבית דמיחזי כבונה).
602וכדאמרינן בגמרא צה, א (גודלת ופוקסת
603משום בונה. וכי דרך בנין בכך, אין, כדדרש רבי שמעון בן מנסיא ויבן ה' אלהים את
604הצלע מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם).
605[1027] **רבי
606יוחנן שם** (לפופי ינוקא בשבת שפיר דמי), סו, ב (אמר רב חמא בר גוריא, לפופי
607ינוקא בשבתא שפיר דמי), ופרש"י (לכורכו בבגדים וקושרו בחגורה רחבה ומתיישבין
608פרקי אבריו שהן רכין ונשמטין בחבלי הלידה). טור ושו"ע ס"י (מותר לכרכו
609בבגדיו שלא יתעקמו איבריו).
610[1028] **רא"ש
611רפי"ז** סי' ג (וקושרין אותו בבגדים ליישר אבריו). מ"א סקי"ט (וברא"ש
612פי"ז כתבו דאפילו לכרכו ליישר אבריו שרי לעולם).
613[1029] **גמרא
614קכג**, רע"ב (הכא אורחיה), ופרש"י (והרי הוא כמי שמאכילו ומשקהו).
615[1030] מ"א
616שם (וקאמרינן בגמרא טעמא משום דאורחא בהכי, והוי כמאכילו ומשקהו, ומשמע דבתינוק
617שאין כורכין אותו בחול ונתעקמו איבריו אסור לכרכו בשבת).
618[1031] גמרא
619שם (אסובי ינוקא ... ורב ששת שרי). לפירוש ר"ח שם (פירוש, כשנופל ערלת
620הגרון של תינוק, משימה החיה את אצבעותיה בפיו ומסלקת אותה הערלה, ופעמים שמקיא
621התינוק). טור ושו"ע סי"א (אם נפלה ערלת גרון הולד, מותר לשום אצבע לתוך
622פיו ולסלק הערלה למקומה, אף על פי שפעמים שמקיא).
623והיינו שאף שנתבאר לעיל סי' שכח
624סמ"ד (אין עושים אפיקטוזין, דהיינו גרמת קיא). מכל מקום הכא מותר.