Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשלא דיני מילה בשבת
ובו י"ד סעיפים
מילה דוחה שבת
א מילה בזמנה דוחה את השבת, שנאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו,
ובו י"ד סעיפים
מילה דוחה שבת
א מילה בזמנה דוחה את השבת, שנאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו,
בביום ואפילו בשבת. והפריעה היא מכלל המילה. והמציצה גם כן דוחה את השבת, מפני הסכנה. וכן נותנים עליה רטייה וכיוצא בה, אע"פ שאסרו לחולה שאין בו סכנה, וכן לשאר צרכי רפואות מילתו דינו
גכחולה שיש בו סכנה.
דאלא שלכתחלה צריך להכין מערב שבת. ואם לא הכין מערב שבת מותר לעשות בשבת
העל ידי שינוי, כגון בימיהם שהיו נותנים על המילה כמון שחוק ויין ושמן מעורבים, אם
ולא שחק מערב שבת לועס בשיניו ונותן, ואם לא עירב יין ושמן מערב שבת לא יערבם בשבת
זאלא נותן זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, כדי לשנות (ולענין יום טוב נתבאר ביו"ד סי'
חרס"ו).
טוכן לשאר חולים, אע"פ שלא היה ידוע מערב שבת
ישיצטרכו לערב להם יין ושמן, מכל מקום אם אין בהם סכנה, אסור לערב להם בשבת (שאסור
יאלעשות להם רפואה בלא שינוי כמ"ש בסי' שכ"ח).
יבואם אין לו כמון כלל, או שאי אפשר ללעסו וצריך לשחקו, או לשחוק סמנים אחרים
יגהמעצרים הדם, תדחה המילה עד למחר, שאין דוחה שבת אלא מילה עצמה, אבל לא מכשיריה כמו שיתבאר, אלא מפני הסכנה, ואם כן אין להביאו
ידלכתחלה לידי סכנה כדי שנצטרך לחלל שבת אחר כך. אבל אם היה לו כמון שחוק או סמנים
טושחוקים מבעוד יום, ומלו את הקטן ואחר כך נתפזרו, שוחקן בשבת מפני הסכנה:
טזב כל זמן שלא סילק ידו מהמילה, חוזר
יזאפילו על ציצין שאינן מעכבין בדיעבד, סילק ידו אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין, שנתבאר ביו"ד סי' רס"ד:
יחג בן ח' שגמרו שערו וצפרניו, או בן ז'
יטודאי אע"פ שלא גמרו, מלין אותו בשבת. ספק בן ז' ספק בן ח' ולא גמרו, אין
כלמולו בשבת, כמו שנתבאר בסי' ש"ל:
כאמילה שאינה דוחה שבת
ד מילה שלא בזמנה, אפילו לא היה אפשר
ד מילה שלא בזמנה, אפילו לא היה אפשר
כבלמולו קודם לכן, כגון שהיה חולה, אינה דוחה את השבת, שאפשר למולו אחר השבת, ולא יהיה שום
כגחיסור מצוה בזה, שהרי בלא זה אינה בזמנה:
כדה מי שנולד בערב שבת בין השמשות, אין
כהמלין אותו בשבת, שהוא ספק שמיני ספק תשיעי, שאין דוחין
כושבת מספק, ואפילו לא הוציא אלא רוב ראשו בין
כזהשמשות, אע"פ שיצא כולו בשבת הרי זה כנולד בין השמשות.
כחוהתחלת בין השמשות הוא אחר הילוך ג'
כטמילין ורביע לאחר התחלת השקיעה, כמו שנתבאר בסי' רס"א, והוא לערך רביעית שעה קודם צאת
להכוכבים. ואם נולד קודם לכן, אע"פ שכבר
לאשקעה החמה, נימול ביום ו'. ואם נולד כן בשבת,
לבנימול בשבת.
לגואף שיש אומרים שמתחלת השקיעה היא לילה
לדכמו שנתבאר שם. מכל מקום הרי במדינות אלו אין אנו
להחוששין כלל לדבריהם, שלפעמים אין מקבלים שבת ועושים כל המלאכות עד רביעית שעה קודם
לוצאת הכוכבים, אם כן אין לנו לדחות המילה מזמנה בשביל חשש זה:
לזו אנדרוגינוס שהוא ספק זכר ספק נקבה, אין
לחמילתו דוחה שבת.
לטוכן נולד כשהוא מהול, אפילו אינו נראה מהול אלא בעת הקישוי, אע"פ שצריך להטיף ממנו דם ברית, אינו דוחה שבת, מפני שאין זה חיוב ברור מן התורה.
מוכן יוצא דופן, ונכרית שילדה ואחר כך
מאנתגיירה, הואיל ואין אמו טמאה לידה, יש להסתפק אם נימולים בשמיני או מיד שנולדו, שהרי
מבהתורה סמכה מילת שמיני לטומאת היולדת.
מגוכן מי שיש לו שתי ערלות, דהיינו ב' עורות זה על גבי זה, או שני גידים, יש להסתפק אם נימול בשמיני, שהרי התורה אמרה ערלתו, אחת.
מדלפיכך נימולים הם בשמיני מספק, אבל אינן
מהדוחין את השבת מספק:
מומכשירי מילה
ז אין דוחה את השבת אלא מילה עצמה,
ז אין דוחה את השבת אלא מילה עצמה,
מזשאי אפשר לעשותה מערב שבת. אבל כל מכשירי מילה, כגון תיקון האיזמל והבאתו אצל התינוק, ושחיקת סמנים, ותיקון החלוק שיתבאר, כיון שאפשר לעשותם מערב שבת אינן
מחדוחים את השבת, אפילו אם נאנס ולא עשאם, או שעשאם
מטונאבדו.
נואפילו איסור דברי סופרים לא התירו
נאלצורך מצות מילה, אפילו אם תדחה המילה לגמרי בשביל כך,
נבכגון להביא איזמל מחצר שאינה מעורבת, או לישא התינוק דרך שם, שהעמידו חכמים את דבריהם אפילו במקום
נגכרת.
נדולומר לנכרי לעשות, אם הוא דבר שאם עשהו
נהישראל אין בו איסור אלא מדברי סופרים, אומר לנכרי ועושהו, שלא גזרו על שבות דשבות במקום מצוה
נוכמ"ש בסי' ש"ז. ואם הוא דבר שאסור לישראל לעשותו מן
נזהתורה, כגון לתקן האיזמל, או להביאו דרך רשות
נחהרבים גמורה, לא יאמר לנכרי לעשותו.
נטויש מתירים אמירה לנכרי במקום מצוה אפילו בדבר
סהאסור מן התורה, כמ"ש בסי' רע"ו. ואף שאין לסמוך על דבריהם בשאר מצוה
סאכמ"ש שם, מכל מקום במילה שהיא עצמה דוחה שבת, יש לסמוך על דבריהם אף לענין
סבמכשיריה, אם אי אפשר למול היום בענין אחר.
סגח יש אוסרין להוציא התינוק מביתו לבית הכנסת דרך כרמלית או חצר שאינה
סדמעורבת, אפילו על ידי נכרי, שאין בהוצאה זו צורך מצוה, שהרי אפשר למולו בביתו.
סהויש מתירין בזה, משום ברב עם הדרת מלך. ויש להנהיג כן במקומות שנוהגים להביא
סוהתינוק לבית הכנסת על ידי שאחד נותנו לחבירו וחבירו לחבירו בפחות מד' אמות, שיוציאוהו מרשות היחיד על ידי נכרי
סזויכניסוהו על ידי נכרי. או יעשו כמו שיתבאר בסי' שמ"ז.
סחאבל לא יוציאוהו ויכניסוהו על ידי שנים
סטשזה עוקר וזה מניח, אע"פ שהוא פטור, מכל מקום הרי הוא אסור מדברי סופרים:
עט אין עושין לה חלוק, והוא שיקוב חתיכה של בגד כדי שתכנס
עאהמילה באותו הנקב, ויכרוך שאר הבגד על האבר, ויהדקנו שם כדי שלא יחזור עור האבר
עבלכסות המילה. אבל כורך עליה סמרטוט, ואם לא הזמינו
עגמבעוד יום, מביא אפילו מחצר אחרת שלא עירבו, ובלבד שיכרכנו על אצבעו ויביאנו, כדי
עדלעשות בשינוי. וכן מותר להביאו דרך כרמלית על ידי שינוי,
עהאבל לא דרך רשות הרבים:
עוי איזמל של מילה הוא מוקצה מחמת חסרון
עזכיס, ואסור לטלטלו אלא לצורך המילה, ולא
עחכדי להצניעו, ואפילו לצורך גופו ומקומו, וכל שכן שלא לצורך כלל, כמ"ש
עטבסי' ש"ח.
פומכל מקום בעודו בידו כשמל בו רשאי
פאלטלטלו לכל מקום שירצה להצניעו שמה כמ"ש שם.
פבאבל אסור לרחצו אפילו בעודו בידו, שאין מדיחין כלים בשבת אלא לצורך היום,
פגכמ"ש בסי' שכ"ג:
פדרחיצת התינוק
יא בימי חכמי התלמוד, אם לא היו רוחצין
יא בימי חכמי התלמוד, אם לא היו רוחצין
פההולד לפני המילה ולאחריה ובשלישי למילה במים חמין, היה מסוכן. ואם היו צריכים
פולהחם בשבת לצורך רחיצה שלפני המילה, היה דינו כדין תיקון האיזמל שנתבאר. ואם היו צריכים להחם לצורך רחיצה שלאחריה, היה דינו כדין
פזשחיקת סמנים שנתבאר. וכן שלישי למילה שחל בשבת מחמין לו
פחחמין אפילו על ידי ישראל אם לא הכינו מאתמול, מפני שסכנה היא לו.
פטאבל עכשיו לא נהגו ברחיצה כלל בקצת
צמדינות, ודינו לרחוץ בשבת, אם רצו, כדין רחיצת כל אדם, שאסור אפילו בחמין שהוחמו מבעוד יום
צאאלא פניו ידיו ורגליו בלבד, כמ"ש בסימן שכ"ו.
צבובמדינות אלו נוהגים לרחצו לפני המילה
צגבחמין שהוחמו מאתמול, ולאחר המילה במוצאי שבת, וכן אם היה יום ג' בשבת, ורואים שיש
צדצורך לרחצו, מכינים חמין מבעוד יום ורוחצין אותו בשבת. וכל זה מן הסתם, אבל אם
צהרואים שיש לחוש לסכנה אם לא ירחצו אותו אחר המילה, מרחיצין אותו ומחללין עליו שבת,
צוכמו על שאר חולה שיש בו סכנה
צזיב כשרוחצים אותו לפני המילה, יזהרו שלא
צחישרו סדין במים, ששריית בגד זהו כיבוסו, אלא ישים נכרי הסדין תוך המים, שכיון שאינו מתכוין לכיבוס אלא שפסיק
צטרישיה הוא, מותר על ידי נכרי, כמ"ש בסימן רנ"ג. אבל אם נשפכו החמין לא יאמר לנכרי
קלהחם בשבילו:
קאיג אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת, שמא
קביקלקל ונמצא מחלל שבת. אבל אם מל כבר פעם אחת, מותר למול
קגבשבת, ואפילו הוא אבי הבן שעליו מוטל למול בנו, ונוח לו מה שבנו ניתקן בשבת על ידי מילה
קדזו.
קהוכן מי שמל ולא פרע מעולם אסור לפרוע
קובשבת:
קזיד אם מלין בן המומר או מומרת או הקראים
קחבשבת, נתבאר ביו"ד סי' רס"ו.
קטושם נתבאר אם מותר שיהיה אחד מוהל ואחד
קיפורע:
קיא[1032] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן
קיבזה:
קיג(א)
קידמילה דוחה שבת (ס"א-ג).
קיה(ב)
קיומילה שאינה דוחה שבת (ס"ד-ו).
קיז(ג)
קיחמכשירי מילה (ס"ז-י).
קיט(ג)
קכרחיצת התינוק (סי"א-ד).
קכא[1033]
קכבגמרא קלב, א (מילה גופה דברי הכל דוחה שבת). טור ושו"ע ס"א (בשבת,
קכגמוהלין). יו"ד סי' רסו ס"ב (מילה דוחה יום טוב ושבת, בזמנה).
קכד[1034] תזריע
קכהיב, ג. רבי יוחנן קלב, א (אמר קרא ביום, ביום אפילו בשבת (מדלא כתיב בשמיני
קכוימול, רש"י) ... תניא כוותיה דרבי יוחנן ... תלמוד לומר ביום אפילו בשבת). לבוש
קכזס"א (מדכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו, ולא כתיב ובשמיני ימול וגו', וביום
קכחלמה לי, אלא לרבות יום השבת).
קכט[1035] משנה
קלקלז, רע"ב (מל ולא פרע את המילה, כאילו לא מל). טור ושו"ע שם (ופורעין),
קלאויו"ד סי' רסד ס"ד (מל ולא פרע, כאילו לא מל). וראה מראי מקומות וציונים.
קלב[1036] **משנה
קלגקלג**, א (עושין כל צרכי מילה [בשבת] מוהלין ופורעין ומוצצין), ופרש"י
קלד(ומוצצין את הדם, ואף על גב דהיא עשיית חבורה, שאין הדם ניתק מחיבורו אלא על ידי
קלההמציצה). טור ושו"ע ס"א (עושים כל צרכי מילה בשבת, מוהלין ופורעין ומוצצין).
קלו[1037] **גמרא
קלזשם** קלג, ב (אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ... חבורי מיחבר ... כי לא
קלחעביד סכנה הוא), ופרש"י (דדם חבורי מיחבר כשיוצא על ידי מציצה, ואפילו הכי
קלטשרי משום סכנה).
קמוראה גם לעיל סי' שכח סנ"ד (אסור
קמאלמצוץ בפיו דם מהמכה משום חובל, ובמילה לא התירו אלא מפני הסכנה).
קמב[1038] משנה
קמגקלג, א (ונותנין עליה איספלנית (תחבושת, רש"י) וכמון). טור ושו"ע שם (ונותנין
קמדעליו כמון). וביו"ד סי' רסו ס"ב (ונותנין עליה אספלנית).
קמה[1039] כדלעיל
קמוסי' שכח ס"ל (רטייה שהסירה מעל גבי המכה ... אסור להחזירה, גזרה שמא ימרח
קמזויחליק הגומות שבה, ויתחייב משום ממחק ...
קמחאם בא להחזירה הרי זה כמניחה בתחלה בשבת, ואסור, גזרה שמא ימרח, ומשום גזרת שחיקת
קמטסמנים).
קנמכל מקום נותנים עליה רטייה אחר
קנאהמילה משום סכנה, כמבואר ברש"י קלג, ב ד"ה קא משמע לן (שרי משום סכנה,
קנבמדקתני במתניתין גבי איספלנית וכמון). לבוש ס"א (ונותנין עליה כמון ואספלנית
קנגשאם לא יתנם יבא הולד לידי סכנה).
קנד[1040] תוס'
קנהשם ד"ה לועס (דאחר מילה חולה שיש בו סכנה).
קנו[1041] משמעות
קנזהמשנה שם (אם לא שחק מערב שבת, לועס בשיניו ונותן).
קנחוהיינו שאף שנתינת הרטייה דוחה שבת
קנטמפני הסכנה, מכל מקום הכנת הרטיה, שהיא ממכשירי המילה, אינה דוחה את השבת, כדלקמן
קסבסמוך.
קסא[1042]
קסבשם במשנה (אם לא שחק מערב שבת לועס בשיניו ונותן (כמה דאפשר לשנויי משנינן,
קסגרש"י ותוס'). אם לא טרף יין ושמן מערב שבת (כך היו רגילין, והיא רפואה
קסדשמערבין וטורפין בקערה יין ושמן יחד כדרך שטורפין ביצים בקערה, רש"י), ינתן
קסהזה בעצמו וזה בעצמו). טור ושו"ע ס"ז (לא היה לו כמון שחוק מערב שבת, לא
קסוישחקנו, אלא לועס בשיניו. אם לא עירב מאתמול יין ושמן ליתן עליה, לא יערבם היום,
קסזאלא יתן כל אחד לבד).
קסחוכבר הובאו ב' דעות לעיל סי' שכח
קסטסי"ג (ויש אומרים שכיון שהשבת דחויה היא ולא הותרה כלל, מה שאפשר
קעלעשות שלא יהא חילול מן התורה צריך לעשות שלא יהא חילול במלאכה מן התורה. ולכן אם
קעאאפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור על ידי שינוי, עושה על ידי שינוי ... והעיקר
קעבכסברא הראשונה).
קעגומה שכאן התירו, לכל הדעות, דוקא על
קעדידי שינוי דוקא, היינו כיון שכאן הם מכשירים, כדלקמן בסמוך, וכמבואר במ"מ
קעהפ"ב הי"א (ודין המילה הוא לפי דעת רבינו מפני טענה אחרת, מפני שהן
קעומכשירין שהיה אפשר לעשותן מערב שבת). וראה מראי מקומות וציונים.
קעז[1043] בשו"ע
קעחשם ס"ו (כל המכשירים שאין דוחין שבת, גם יום טוב אין דוחין, חוץ מזה ששוחקין
קעטלה כמון ביום טוב הואיל וראויים לקדרה, וכן טורפין לה יין ושמן).
קפוכדתניא קלד, א (דברים שאין עושין
קפאלמילה בשבת עושין לה ביום טוב, שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן).
קפב[1044] ברייתא
קפגקלד, א (אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת, אמר רבי שמעון בן אלעזר
קפדמשום רבי מאיר אף טורפין יין ושמן), וכתנא קמא. ב"י ד"ה לא היה לו (דלא
קפהאיתמר הכי בגמרא אלא אליבא דרבי מאיר, דמתיר לטרוף יין ושמן לחולה בשבת, אבל לתנא
קפוקמא דאסר, אפילו בלא ליכא [לטורפו ולערבו יפה], אסור), והיינו שלא רק לטורפו יפה
קפזאסור, אלא אף לערב אסור. מ"א סק"ו (כתב ב"י דלשאר חולים
קפחנמי אסור לערב עיי"ש).
קפטוכן הוא לענין שמן וחומץ, כדלעיל
קצסי' שכז ס"א (לא יסוך שמן וחומץ (מעורבים), מפני שאין דרך לסוך בהם אלא
קצאלרפואה, וכל שהדבר ניכר שמתכוין לרפואה אסור מטעם שיתבאר בסי' שכ"ח. אבל סך
קצבהוא בשמן (לבדו)).
קצגוכן הוא לענין שמן וחמין, כדלעיל
קצדסי' שכח סכ"ח (אבל אין נותנין שמן וחמין מעורבים יחד ... מפני שניכר שמתכוין
קצהלרפואה).
קצו[1045] **צ"ע
קצזבתורת האדם** שער המיחוש (וזהו אין טורפין יין ושמן לחולה, משום דקעביד עובדין
קצחדחול). ולענין מלאכה בשינוי ביאר שם שער הסכנה (דכל צרכי חולה, אף על פי שיש בו
קצטסכנה, היכא דאפשר למעבד לה למלאכה בשינוי שלא יתחלל בה שבת, משנין ואין מחללין). וראה
רמראי מקומות וציונים.
רא[1046] סי"ט
רב(נפל למשכב, או שמצטער כל כך עד שחלה ממנו כל גופו, אין עושין
רגלו דבר האסור מדברי סופרים על ידי ישראל, אלא בשינוי מדרך החול).
רד[1047] ר"ן
רהנג, א ד"ה והיכא (דקתני לא שחק כמון מערב שבת לועס ... ולא קתני בשאין לו
רוכמון בביתו או שאי אפשר ללעוס בשיניו ... שמל ואחר כך מחלל לצורך הסכנה, זהו דעת
רזהרמב"ן ז"ל ... אינו כן דעת הרז"ה ז"ל, שהוא ז"ל אמר דכל
רחהיכא דאישתפוך חמימי דבתר מילה [מקמי מילה] תדחה מילה, וכן דעת הרשב"א
רטז"ל).
רידעת הרשב"א וסיעתו, הובאה
ריאבהערה הבאה. אלא שהם דנים בהי' לו כמון שחוק ונתפזרו קודם המילה, וכאן נתבאר שכן
ריבהוא גם "אם אין לו כמון בביתו או שאי אפשר ללעוס בשיניו".
ריג[1048] רז"ה
רידנג, א (אם נשפכו קודם מילה המילה, נדחית, ואין השבת נדחה). רשב"א קלד,
ריהא (בדאישתפוך חמימיה ואיבדור סממני ... קודם מילה, תדחה מילה, כיון דעל כרחין אתי
ריולמידחי שבת במישחק סממני ומיחם חמימי, וכן כתב הר"ז הלוי ז"ל מפורש). **ב"ח
ריז**יו"ד סי' רסו (דאי אישתפוך חמימי דבתר מילה מקמי מילה, תדחה המילה, כדי
ריחשלא יחללו שבת לאחר המילה באיסורא דאורייתא. והכי משמע מדברי הרי"ף
ריטוהרמב"ם ושאר פוסקים). לבוש שם ס"ג (אין שוחקין סמנים ולא מחמין
רכלו חמין ואין עושין אספלנית ולא טורפין לו יין ושמן, שכל אלו הם מלאכות דאורייתא
רכאומכשירין שהיו אפשר לעשותן מערב שבת). ש"ך סי' רסו סק"ו (כתב
רכבהר"ן דאם נתפזרו אותן הסמנים שהכינו לצורך אחר המילה קודם המילה, דעת
רכגהרמב"ן ... פיקוח נפש הוא דדחי לה, ולא מכשירי מילה, ודעת הרז"ה
רכדוהרשב"א דתדחה המילה עכ"ל. וכתב בית יוסף שכן נראה דעת הרי"ף
רכהוהרמב"ם, ואינו מוכרח. מיהו בעט"ז כתב דתדחה המילה. וכ"פ הב"ח).
רכוסמ"ג וסמ"ק הובאובהגהות מרדכי רמז תסט (ומכשירי
רכזמילה אין דוחין שבת לא באיסור דברי תורה ולא באיסור דברי סופרים, ואם אין לו דבר
רכחהמרפא המילה, כגון שנאבדו, אין מלין אותו).
רכטוכן הוא לקמן סי' תקי בקונטרס אחרון
רלס"ק ב (כמו גבי מילה דמכשיריה לא דחו שבת אפילו בכהאי גוונא שנפגם איזמל
רלאבשבת, כדמוכח גבי נתפזרו סמנין קודם המילה, שהסכימו רז"ה ורשב"א ומקצת
רלבהאחרונים דלא דחי שבת).
רלג[1049] סעיף
רלדז (אין דוחה את השבת אלא מילה עצמה שאי אפשר לעשותה מערב שבת, אבל
רלהכל מכשירי מילה, כגון תיקון האיזמל, והבאתו אצל התינוק, ושחיקת סמנים, ותיקון
רלוהחלוק שיתבאר, כיון שאפשר לעשותם מערב שבת, אינן דוחים את השבת).
רלזולא רק כשאפשר הי' לעשותם מערב שבת,
רלחאלא אף אם נתפזרו סמנין קודם המילה, כנזכר בפוסקים שבהערה הקודמת, וכדלקמן סי' תקי
רלטקו"א סק"ב (גבי מילה, דמכשיריה לא דחו שבת אפילו בכהאי גוונא שנפגם
רמאיזמל בשבת, כדמוכח גבי נתפזרו סמנין קודם המילה, שהסכימו רז"ה ורשב"א
רמאומקצת האחרונים דלא דחי שבת, ואי סלקא דעתך דאפילו מכשירין כהאי גוונא דחו שבת,
רמבפשיטא דלא גרעי סמנין ממכשירין, כיון שאי אפשר למול זולתם הן מחמת סכנה הן מחמת
רמגחילול שבת להרשב"א וסיעתו. עיין ביו"ד סי' רס"ו סעיף ו' משמע בהדיא
רמדדסמנין נקרא מכשירין, וכן משמע שם בר"ן וב"י וש"ך ס"ק ו'
רמהע"ש. ומכשירי מילה שאינן דוחין שבת היינו לפי שאפשר לעשותן מערב שבת כמבואר
רמושם בסעיף [ב'], אלמא כיון דאזלינן בתר מלאכה עצמה, אפילו בכהאי גוונא אסור).
רמז[1050] והיינו
רמחבתוך השבת. אבל אם מכניס עצמו לזה קודם השבת, נתבאר לעיל סי' רמח ס"ה (ואם
רמטנכנס לספינה קודם ג' ימים לפני השבת ... ואפילו אם הוא בענין שאפשר שיצטרך הישראל
רנלחלל שבת בהולכת הספינה אפילו במלאכה האסורה מן התורה מפני פיקוח נפש, אעפ"כ
רנאמותר לו ליכנס בתוכה קודם ג' ימים, שהרי עכשיו הוא נכנס בהיתר, וכשיגיע השבת
רנבויצטרך לעשות מלאכה מפני פיקוח נפש מותר הוא ואין כאן חילול. אבל תוך ג' ימים קודם
רנגשבת אסור ליכנס לתוכה ... אם יודע שיצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש ... לפי שנראה
רנדכנכנס בכוונה למקום סכנה כדי שיחלל שבת אחר כך).
רנה[1051] רי"ף
רנונה, סוע"ב (והיכא דאשתפיך חמימיה דתינוק ישראל ואיבדור סמני' בתר דאמהיל,
רנזעבדינן ליה בשבתא מפני הסכנה). טור ושו"ע יו"ד שם ס"ד (מלו את הקטן
רנחבשבת, ואחר כך נתפזרו הסימנים, עושין לו בשבת, מפני שסכנה היא לו).
רנט[1052] ברייתא
רסקלג, ב (המל, כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על הציצין המעכבין את המילה בין על
רסאהציצין שאין מעכבין את המילה. פירש, על ציצין המעכבין את המילה חוזר, על ציצין שאין
רסבמעכבין את המילה אינו חוזר). טור ושו"ע ס"ב (כל זמן שלא סילק ידו מן
רסגהמילה, חוזר אפילו על ציצין שאינם מעכבין, סילק ידו, אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין).
רסד[1053] בשו"ע
רסהשם ס"ה (יש ציצים המעכבים המילה ויש שאינם מעכבים אותה).
רסו[1054] רמב"ם
רסזפ"א מהל' מילה הי"ג (מי שנולד בחדש השמיני, אם היה שלם בשערו ובצפרניו
רסחהרי זה ולד שלם, ובן שבעה הוא אלא שנשתהה ... ומלין אותו בשבת. אבל אם נולד ושערו
רסטלקוי ואין צפרניו שלימין כברייתן, הרי זה בן שמנה ודאי). תוס' קלה, א ד"ה
רעבן (נראה לר"י דמותר לטלטלו ולמולו בשבת אם אין ריעותא בשערו ובציפרניו, כדאמר
רעאבפרק הערל (יבמות פ, ב) דאמרינן האי בר שבעה הוא ואישתהויי אישתהי). רא"ש
רעבפי"ט סוס"י ה (וכל זה איירי שלא גמרו שערו וצפרניו, אבל גמרו שערו
רעגוצפרניו, אפילו הוא ידוע שהוא בן שמונה, כגון שפירש ממנה אחר שבעל, מותר לטלטלו
רעדולמולו בשבת, דפסק הלכה ביבמות פרק הערל כר' פרטא דאמר דאישתהויי אישתהי). טור ושו"ע
רעהס"ג (בן ח', אם נגמרו שערו וצפרניו, מלין אותו בשבת, ואם לא גמרו, אפילו אם
רעוהוא ספק בן ז' ספק בן ח', אין מלין אותו בשבת).
רעז[1055] סעיף
רעחח (נולד לח', או ספק בן ז' ספק בן ח', אין מחללין עליו ... אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו ... ולכן אין מלין אותו
רעטבשבת ... ויש חולקין על זה ... ולענין הלכה ... לענין מילה בשבת שב ואל תעשה עדיף).
רפ[1056] **ברייתא
רפאקלב**, ב (מילה ... שלא בזמנה (כגון קטן חולה והמתינו לו עד שיבריא, רש"י),
רפביום טוב אינה דוחה, אלא בזמנה בלבד). גמרא כד, סוע"ב (ולא מילה שלא בזמנה). **ומשנה
רפגקלז**, א (בין השמשות של ערב שבת נימול לעשרה), ופרש"י (אי אפשר למולו בשבת
רפדהבאה, דשמא ט' הוא, והויא ליה מילה שלא בזמנה, ואינה דוחה שבת, וצריך להמתין עד
רפהלאחר השבת שהוא עשירי). רמב"ם הל' מילה פ"א ה"ט (מילה בזמנה דוחה
רפואת השבת, ושלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב). טור ושו"ע ס"ד
רפז(מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת).
רפחוראה לקמן סי' תצה בקונטרס אחרון סק"ג
רפט(וסתמא קתני, אפילו לא היה אפשר למולו קודם יום טוב מחמת חלישותו).
רצ[1057] **רש"י
רצאדף כד**, סוע"ב (דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול לעשותה למחר, אינה דוחה יום
רצבטוב).
רצגוכן הוא לקמן סי' תמו בקונטרס אחרון
רצדסק"ג (והוא הדין למילה שלא בזמנה ... לא דחי, משום דאפשר לקיים המצוה למחר,
רצהכדפירש"י שם). סי' תצה שם (על כרחך צריך לומר משום דאפשר למולו אחר יום טוב,
רצוכדפירש רש"י שם).
רצזאבל לעיל סי' רמט ס"ו (וכן
רצחהמילה אף אם אינה בשמיני ללידתו, אי אפשר לדחותה ליום אחר, שאסור להניחו ערל אפילו
רצטיום אחד). סי' רמח בקונטרס אחרון סוף סק"א (בכל המצות שאין קבוע להם זמן נמי
שנימא הכי, דכל שעה שיש בידו לקיימן ואינו מקיימן עובר על צווי המחייבו לקיימן.
שאועוד דבהדיא מבואר במ"א סימן תמ"ד סקי"א משא"כ במילה כו'.
שבומיהו צ"ע ממ"ש בסי' רמ"ט ותקס"ח). והוא המובא לעיל מסי' רמט
שגס"ו, ובסי' תקסח במ"א סק"י (מילה אף על פי שעבר זמנה, כל שעתא ושעתה זמנה הוא,
שדדאסור לעמוד ערל).
שהוראה לעיל סי' רמח (הערה קלט). לקמן
שותמו (הערה רמא).
שז[1058] משנה
שחקלז, א (בין השמשות של ערב שבת נימול לעשרה), ופרש"י (אי אפשר למולו
שטבשבת הבאה, דשמא ט' הוא, והויא ליה מילה שלא בזמנה, ואינה דוחה שבת, וצריך להמתין
שיעד לאחר השבת שהוא עשירי). טור ושו"ע ס"ה (ונולד בין השמשות ... אין
שיאמילתן דוחה שבת), ויו"ד סי' רסו ס"ח (ואם נולד ערב שבת בין השמשות, אינו
שיבדוחה את השבת).
שיג[1059] ברייתא
שידקלה, רע"א (ערלתו ודאי דוחה את השבת, ולא נולד בין השמשות דוחה את השבת). טור
שיהושו"ע שם (שאין דוחין את השבת מספק).
שיו[1060] נדה
שיזמב, ב (שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא (צועק בתוך המעיים מבעוד יום של ערב שבת,
שיחרש"י), ולא אתיליד עד שבתא. אמר ליה, האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא, והוי
שיטמילה שלא בזמנה, וכל מילה שלא בזמנה אין מחללין עליה את השבת), ופרש"י (שמעינן
שכדראשו חוץ לפרוזדור הוי כילוד). רמב"ם שם הט"ו (הוציא העובר ראשו חוץ
שכאלמעי אמו בין השמשות, אע"פ שלא יצא כולו אלא בלילי שבת, אין מלין אותו בשבת).
שכבטור ושו"ע שם (ואפילו לא הוציא אלא ראשו בין השמשות, אף על פי שיצא כולו
שכגבשבת, אינו נימול בשבת).
שכדומ"ש רוב ראשו, ראה בכורות מו,
שכהב (משיצא רוב ראשו, ואיזהו רוב ראשו משתצא פדחתו). נדה כח, א (יצא כדרכו עד שיצא
שכורוב ראשו, ואיזהו רוב ראשו משיצא פדחתו). רמב"ם הל' נחלות פ"ב ה"י
שכז(בן תשעה שהוציא רוב ראשו חי, הבא אחריו אינו בכור).
שכח[1061] ס"ה
שכט(שמתחלת השקיעה עד צאת ג' כוכבים הוא מהלך ד' מילין, ובין השמשות הוא קודם צאת
שלהכוכבים מהלך ג' רביעי מיל, נשארו ג' מילין ורביע מתחלת השקיעה עד בין השמשות).
שלאוהיינו כשיטת ר"ת.
שלבאמנם נתבאר לעיל שם (הערות נה-ח), שמסקנת
שלגרבינו בסדר הכנסת שבת היא כשיטת הגאונים, אשר זמן בין השמשות הוא מתחלת השקיעה
שלד(שאין השמש נראה על הארץ), עד צאת הכוכבים, כדי הילוך ג' רבעי מיל, ועוד שתי דקות
שלה(להחמיר כרבי יוסי).
שלו[1062] מ"א
שלזס"ק ב (והוא לערך רביעית שעה קודם צאת הכוכבים).
שלחולעיל סי' רנא בקונטרס אחרון סק"א
שלט(בין השמשות, שהוא כמו שליש או רביע שעה עיין סי' תנ"ט),
שמוהיינו כדלקמן סי' תנט ס"י (שיעור מיל הוא רביעית שעה וחלק עשרים ...
שמאויש חולקין על זה ואומרים ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה), והיינו שתלוי בב' הדיעות
שמבאם שיעור מהלך מיל הוא י"ח דקות או כ"ד דקות. ונתבאר שם (הערה נג).
שמג[1063] היינו אף שכבר היתה תחלת
שמדהשקיעה לשיטת ר"ת (שאין השמש נראה על הארץ).
שמה[1064] **מ"א
שמו**שם (במדינתינו לפעמים אין מקבלין שבת עד סמוך לרביעית שעה לצאת הכוכבים,
שמזכמ"ש סי' רס"א, אם כן הוא הדין לענין מילה יש לסמוך על זה למולו בשבת,
שמחדהא כל גדולי הפוסקים סוברין כן).**
שמט**
שנדלא כש"ך יו"ד
שנאסי' רסו סקי"א (ובתשובת מהר"מ אלשקר סי' צ"ו שאלה תינוק
שנבשנולד ערב שבת אחר שקיעת החמה, קודם שנראו ג' כוכבים בינונים, אם נימול יום ראשון,
שנגכדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל, דלדידהו בין השמשות הוי תיכף
שנדאחר שקיעת החמה מעל הארץ, או אם נימול בערב שבת, כדעת ר"ת ז"ל שכתב דשתי
שנהשקיעות נינהו, ושאין בין השמשות מתחיל אלא מסוף השקיעה אחר שנכנס החמה בעובי של
שנורקיע, אבל קודם לכן יום גמור הוא, וכן דעת הרמב"ן בספר תורת האדם והסמ"ג
שנזוהר"ן כו'. עיי"ש שהאריך להביא שיטת הגאונים והפוסקים ובביאור דבריהם,
שנחומסיק שם כללא דמילתא דהאי ינוקא אין מלין אותו עד יום א').
שנטאבל בסדר הכנסת שבת פסק רבינו כש"ך
שסומהר"ם אלאשקר וגאונים. ואם נולד אחר תחלת שקיעה (שאין השמש נראה על הארץ),
שסאשוב הוי ספק ואין נימול בשבת. ואם נולד יותר מג' רבעי מיל אחר תחלת השקיעה, הוא
שסבודאי לילה, וכנולד למחר.
שסג[1065] ס"ה
שסד(שיש אומרים שמתחלת השקיעה ואילך הוא לילה גמור מן התורה (שאז
שסההוא זמן ראיית ג' כוכבים בינונים לפי דבריהם), ובין השמשות שהוא כדי
שסוהילוך ג' רביעי מיל קודם תחלת השקיעה), ונסמן שם (הערה סח), שהיא שיטת הרא"ם ביראים
שסזהשלם סי' רעד, הובא בהגהות מרדכי סו"פ במה מדליקין עט, א (פירש רא"ם בספר
שסחיראים, משתשקע
שסטהחמה ... משמתחלת לשקוע, משנוטה מעט ומכירין העולם שרוצה ליכנס בעובי הרקיע, דהיינו
שעמעט קודם שקיעת החמה, ולשון משתשקע משמע הקדמה, ואותה הקדמה נקראת בין השמשות).
שעא[1066] מ"א
שעבשם (במדינתינו לפעמים אין מקבלין שבת עד סמוך לרביעית שעה לצאת הכוכבים).
שעגובסדר הכנסת שבת (ורבתה המכשלה מאד
שעדבנשים להדליק נר שבת אחר השקיעה ... צריך להודיעם שהוא איסור גמור של תורה,
שעהולהוכיחם בדברים רכים וקשים, אולי ישמעו לו).
שעו[1067] משנה
שעזקלד, ב (ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת, ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס).ברייתאקלה,
שעחא (ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא אנדרוגינוס דוחה את השבת, רבי יהודה אומר
שעטאנדרוגינוס דוחה את השבת), וכת"ק. טור ושו"ע ס"ה (אנדרוגינוס ... אין
שפמילתן דוחה שבת).
שפא[1068] ברייתא
שפבשם (ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת). טור ושו"ע שם (ונולד כשהוא מהול ...
שפגאין מילתן דוחה שבת).
שפד[1069] מ"א
שפהסק"ג (הב"ח ביו"ד סי' רס"ד דצריך שיראה מהול אפילו שלא בשעת
שפוקישוי עיי"ש, והכא נמי אם לא נראה מהול שלא בשעת קישוי מוהלין בשבת עכ"ל.
שפזוצ"ע אם יש לסמוך על זה לחלל שבת החמור). ש"ך יו"ד סי' רסד
שפחסקי"ב (כתב ב"י בשם חכם ספרדי ... שבדיקת הקישוי לא נאמר אלא לבני
שפטהמסורבל והמדולדל שנימולו תחלה כהלכתן, אבל לכל השאר צריך שתהא העטרה מגולה אף שלא
שצבשעת הקשוי כו' ... ולי דברי החכם זה צ"ע דגרסינן בירושלמי ... דבלא נימול
שצאכהלכתו נמי אמר שמואל בודקים אותו בשעה שמתקשה, וצ"ע), ונקודת הכסף שם
שצב(בש"ך סוס"י רס"ד הקשיתי על דברי החכם הספרדי. ועכשיו מצאתי
שצגת"ל ראיה ברורה מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה ס"פ רבי אלעזר דמילה
שצדעיין שם). וכיון שגם זה נקרא נולד מהול, אם כן אין למול אותו בשבת.**
שצה**
שצודלא כב"ח שם
שצז(ובבית יוסף בשם החכם הספרדי נראה שהחמיר יותר שכתב בסוף דבריו וז"ל, ויראה
שצחודאי שבדיקת הקישוי לא נאמרה אלא לגבי המסורבל והמדולדל שנימולו תחלה כהלכתן, אבל
שצטלכל השאר צריך שתראה העטרה מגולה אפילו שלא בשעת קישוי עכ"ל), והוא מ"ש
תבב"י שם (וראיתי קונטריס מחכם אחד שכתב ... יראה ודאי שבדיקת הקישוי לא נאמרה
תאאלא לגבי המסורבל והמדולדל שנימולו תחלה כהלכתן, אבל לכל השאר צריך שתראה העטרה
תבמגולה אפילו שלא בשעת קישוי עכ"ל). וכיון שלדעה זו אינו נקרא נולד מהול אלא
תגאם כן נראה מהול אף שלא בשעת קישוי, אם כן יש למולו אף בשבת.
תדוראה פס"ד צמח צדק רפא, ד; רפב,
תהג. שו"ת צמח צדק יו"ד סי' רב כה, ד ואילך, שהכוונה היא שלא כב"ח
תובשם החכם הספרדי, אבל הב"ח עצמו נוטה לומר שגם אם נראה מהול רק בשעת קישוי,
תזנקרא מהול כהלכתו, ואם כן אין מלין אותו בשבת.
תח[1070] ברייתא
תטשם (שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים אינו צריך. אמר
תירבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף
תיאממנו דם ברית ... שמואל אמר הלכה כרבי שמעון בן אלעזר). טור ושו"ע יו"ד סי'
תיברסג ס"ד (נולד כשהוא מהול, צריך להטיף ממנו דם ברית).
תיגומלשון זה נראה לכאורה, שאף אם
תידאינו נראה מהול אלא בעת הקישוי, אין צריך למולו אף בחול,
תיהוסגי בהטפת דם ברית. וראה שו"ת צמח צדק שם (על זה שאינו נראה מהול אלא בעת
תיוהקישוי, סבירא ליה דהוא כנולד מהול גמור). מנחת יצחק ח"ג סי' קא ס"ק ג. מראי
תיזמקומות וציונים.
תיח[1071] ברייתא
תיטשם (רבי אליעזר הקפר אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך
תכלהטיף ממנו דם ברית, על מה נחלקו, לחלל עליו את השבת, בית שמאי אומרים מחללין עליו
תכאאת השבת ובית הלל אומרים אין מחללין עליו את השבת). לבוש ס"ה (אבל נולד כשהוא
תכבמהול שאין לו ערלה, אלא דינו שמטיפין ממנו דם ברית, אין מטיפין ממנו הדם ברית בשבת
תכגכשנולד מהול).
תכד[1072] ברייתא
תכהשם (ערלתו ודאי דוחה את השבת, ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת). רש"י
תכושם ד"ה אנדרוגינוס (נולד מהול ספק שמא ערלה כבושה היא העור דבוק בבשר). וכרבה
תכזקלה, א (חיישינן שמא ערלה כבושה היא). רי"ף נד, א (כרבה סבירא לן דאמר
תכחחיישינן שמא ערלה כבושה היא, וצריך להטיף ממנו דם ברית בחול, אבל לא בשבת, דמספיקא
תכטלא מחללינן שבתא, וכן הלכה).
תלוראה שו"ת צמח צדק יו"ד שם
תלא(והנה מ"ש שאין זה חיוב ברור מן התורה, קאי על כל נולד מהול, רוצה לומר אפילו
תלבנולד בענין שנראה מהול אף שלא בשעת קישוי, עכ"ז צריך להטיף ממנו דם ברית, אלא
תלגשאין זה חיוב ברור מן התורה).
תלדומ"ש "שאין זה חיוב ברור"
תלה(ולא "ספק" כדלעיל באנדרוגינוס), נתבאר במראי מקומות וציונים, דהיינו כי
תלוכאן הוא קרוב לודאי, ומכל מקום אינו חיוב ברור.
תלז[1073] טור ושו"ע
תלחס"ה (ויוצא דופן, וכותית שילדה ואחר כך נתגיירה ... אין מילתן דוחה שבת).
תלט[1074] **רב
תמאסי שם** (כל שאמו טמאה לידה נימול לשמונה, וכל שאין אמו טמאה לידה אין נימול
תמאלשמנה, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וגו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו), ופרש"י
תמב(כגון יוצא דופן, ונכרית שילדה ולמחר נתגיירה, אין בנה ממתין עד שמנה אלא נימול
תמגמיד). טור ולבוש ס"ה (מי שאין אמו טמאה לידה, כגון יוצא דופן, ונכרית שילדה
תמדואחר כך נתגיירה, אין מלין אותו בשבת, דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וגו',
תמהוכתיב בתריה מיד וביום השמיני ימול בשר ערלתו, דדרשינן מיניה דמילה דוחה שבת,
תמוומשמע הכי, כי תזריע וילדה וטמאה וגו', אותו ימול ביום השמיני אפילו בשבת, אבל אם
תמזאינה טמאה לידה, אינו נימול ביום השמיני שהוא שבת).
תמח[1075] גמרא
תמטקלה, ב (יוצא דופן ... רב הונא ורב חייא בר רב, חד אמר מחללין עליו את השבת וחד
תנאמר אין מחללין, עד כאן לא פליגי אלא לחלל עליו את השבת, אבל לשמנה ודאי מהלינן
תנאליה).רמב"ם שם ה"ז (יוצא דופן ...
תנבמלין את שתיהן בשמיני), והי"א (ויוצא דופן ... אין דוחין את השבת אלא נימולין
תנגבאחד בשבת שהוא יום תשיעי שלהן), ובכסף משנה שם ה"ז (דרבינו סובר דלא קיימא
תנדלן כרב אסי דאמר כל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לח', וממילא לא קיימא לן כוותיה
תנהבמאי דאמר הא בהא תליא, אלא דעד כאן לא פליגי אלא לחלל עליו את השבת ... כיון
תנודאפליגו בה רב הונא ורב חייא בר רב, ולא ידעינן הי מינייהו אסר והי מינייהו שרי,
תנזנקטינן לחומרא ואין מחללין עליו את השבת). רא"ש פי"ט סוס"י ו
תנח(ובעל הלכות נסתפק בדבר. הלכך נימול לח' ואין מחללין עליו את השבת). ר"ן
תנטנד, ב סוד"ה ולענין הלכה (והרב אלפסי ז"ל לא הכריע בהלכות כדברי מי משמע,
תסדמספקא ליה מילתא, הלכך מטילין אותו לחומרא, דנימול לשמונה ואין מחללין עליו את
תסאהשבת. וכן דעת בעל הלכות והרז"ה ז"ל, וכן כתב הרמב"ם ז"ל
תסבבפ"[א] מהל' מילה).
תסג[1076] תזריע
תסדיב, ב-ג (אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה ... וביום השמיני ימול בשר ערלתו).
תסה[1077] גמרא
תסושם ע"ב (ומי שיש לו שתי ערלות, רב הונא ורב חייא בר רב, חד אמר מחללין עליו
תסזאת השבת וחד אמר אין מחללין, עד כאן לא פליגי אלא לחלל עליו את השבת, אבל לשמנה
תסחודאי מהלינן ליה). שו"ע שם (ומי שיש לו שתי ערלות, אין מילתן דוחה שבת).
תסט[1078] פירוש
תעהא' ברש"י שם (שני עורות זה על זה). וביבמות עב, סוע"א (ב' עורות זו על
תעאגבי זו). רמב"ם שם (ומי שיש לו שתי ערלות מלין את שתיהן בשמיני),
תעבוהי"א (ומי שיש לו שתי ערלות אין דוחין את השבת, אלא נימולין באחד בשבת שהוא
תעגיום תשיעי שלהן). מ"א ס"ק ד (ב' עורות זה על גב זה (רש"י ורמב"ם)).
תעדובפרי מגדים שם (ובר"מ פרק א' ממילה הלכה י"א אין מבואר).
תעה[1079] פירוש
תעוהב' ברש"י שבת שם (ואמרי לה שני גידין). ב"י ביו"ד סי' רסו
תעז(ומי שיש לו שני ערלות. פירש רש"י שני עורות זה על זה, ואמרי לה ב' גידים).
תעחכ"מ שם ה"ז (ורבינו שכתב מלין את שתיהן בשמונה, נוטה קצת לפירוש השני
תעטשהם שני גידים).
תפ[1080] ב"י
תפאיו"ד סי' רסב (ודין מי שיש לו שתי ערלות, כיון דאיפליגו בה אמוראי, ולא ידיע
תפבהי מינייהו אמר הכי והי מינייהו אמר הכי, מטילין אותו לחומרא, ונימול לח', ואין
תפגמחללין עליו את השבת).
תפד[1081] תזריע
תפהיב, ג. לבוש סוף ס"ה (ומי שיש לו שתי ערלות גם כן אינו דוחה שבת, דערלתו, חדא
תפוערלה משמע ולא שתי ערלות).
תפז[1082] רמב"ם
תפחשם הי"א (אין דוחין את השבת, אלא נימולין באחד בשבת שהוא יום תשיעי שלהן). שו"ע
תפטס"ה (אין מילתן דוחה שבת). טור ושו"ע שם סי' רסו ס"י (אף על פי שנימולים
תצלשמונה אינם דוחים את השבת).
תצא[1083] משנה
תצבקל, א (כלל אמר רבי עקיבא, כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת,
תצג(ומילה) שאי אפשר לעשותה מערב שבת (כגון מילה עצמה, שאי אפשר לה ליעשות, דזמנה
תצדביום השמיני, רש"י) דוחה את השבת). טור ולבוש ס"ו (ודוקא מילה עצמה דוחה
תצהשבת וצרכיה, משום שאי אפשר לעשותם מערב שבת).
תצווכן שאר הדברים שאי אפשר לעשות בערב
תצזשבת, כדלעיל ס"א (והפריעה היא מכלל המילה, והמציצה גם כן דוחה את השבת, מפני
תצחהסכנה. וכן נותנים עליה רטייה וכיוצא בה).
תצט[1084] רב
500קלג, א (הלכה כרבי עקיבא ... דמכשירין אפשר לעשות מאתמול לא דחו שבת). טור ושו"ע
501ס"ו (מכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת, אינם דוחים את השבת).
502וכן הוא לעיל ס"א (שאין
503דוחה שבת אלא מילה עצמה, אבל לא מכשיריה כמו שיתבאר).
504[1085] משנה
505שם (רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי (איזמל למול את התינוק, רש"י) מערב שבת,
506מביאו בשבת ... אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת).
507טור ושו"ע ס"ו (אם לא הביא איזמל למילה מערב שבת, לא יביאנו בשבת), וביו"ד
508סי' רסו ס"ב (מכשיריה אינם דוחים, כיון שהיה אפשר לעשותה מבעוד יום. ולפיכך
509אין עושין סכין לימול בו, ואין מביאין אותו ממקום למקום).
510[1086] רמב"ם
511הל' מילה פ"א ה"ז (אין שוחקין לה סממנין). טור ושו"ע יו"ד שם ס"ג
512(אין שוחקין סמנים).
513והיינו שגם סממנים נחשבים מכשירים,
514כדלקמן סי' תקי בקונטרס אחרון ס"ק ב (עיין ביו"ד סי' רס"ו סעיף ו'
515משמע בהדיא דסמנין נקרא מכשירין, וכן משמע שם בר"ן וב"י וש"ך
516ס"ק ו' עיי"ש).
517ומכל מקום התירו לעשותם על ידי
518שינוי, כדלעיל ס"א (ואם לא הכין מערב שבת מותר לעשות בשבת
519על ידי שינוי, כגון בימיהם שהיו נותנים על המילה כמון שחוק ... אם לא שחק מערב שבת
520לועס בשיניו ונותן ... ואם אין לו כמון כלל, או שאי אפשר ללעסו וצריך לשחקו, או
521לשחוק סמנים אחרים המעצרים הדם, תדחה המילה עד למחר).
522[1087] סעיף
523ט (אין עושין לה חלוק...).
524[1088] **משנה
525קל**, א (כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת). טור ושו"ע כאן
526ס"ו וביו"ד שם ס"ב.
527[1089] **עיין
528במ"ש לעיל** ס"א (אבל אם היה לו כמון שחוק או סמנים
529שחוקים מבעוד יום, ומלו את הקטן ואחר כך נתפזרו, שוחקן בשבת מפני הסכנה),
530משא"כ אם נתפזרו קודם מילה.
531וכן הוא לקמן סי' תקי בקונטרס אחרון
532ס"ק ב (כמו גבי מילה דמכשיריה לא דחו שבת אפילו בכהאי גוונא שנפגם איזמל
533בשבת, כדמוכח גבי נתפזרו סמנין קודם המילה, שהסכימו רז"ה ורשב"א ומקצת
534האחרונים דלא דחי שבת), וכנסמן לעיל (הערה 1048).
535[1090] סמ"ק
536מצוה קנז (מכשירי מילה אין דוחין את השבת לא באיסור דברי תורה ולא באיסור דברי
537סופרים ... אין מלין). הובא בהגהות מרדכי רמז תסט.
538[1091] **ברייתא
539שם** קל ע"ב (כשם שאין מביאין אותו דרך רשות הרבים, כך אין מביאין אותו לא
540דרך גגות ולא דרך קרפיפות ולא דרך חצירות), ופרש"י (שלא עירבו זו עם זו ואיכא
541איסורא דרבנן). טור ושו"ע ס"ו (אפילו במקום שאין בו אלא איסור דרבנן), וביו"ד
542שם ס"ב (ואפילו להוציאו מהבית (ולהביאו) דרך גגין וחצרות ומבואות שלא עירבו).
543[1092] ב"י
544סוד"ה ומ"ש לא יביא (וכן אסור להוציא התינוק לחצר זו). מ"א סוף סק"ה
545(כתב ב"י אסור להוציא התינוק מביתו לחצר אל האזמל).
546[1093] **רבא
547פסחים צב,** א (ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהן במקום כרת ... דתניא כשם
548שאין מביאין אותו (איזמל למילה, רש"י) דרך רשות הרבים, כך אין מביאין אותו
549דרך גגות ודרך חצרות ודרך קרפיפות). שו"ע ס"ו (שהעמידו
550חכמים דבריהם במקום כרת).
551וכן הוא לקמן סי' שמז סוף ס"ז
552(ועל איסור זה של חצר שאינה מעורבת אמרו שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת לדחות
553המילה למחר, אם אי אפשר להביא הסכין על ידי הנכרי, לפי שאין שום תקנה להביאו על
554ידי ישראל בלי עירוב במקום שצריך לערב).
555[1094] **רבה
556עירובין ס[ז]**, ב (ההוא ינוקא דאשתפיך חמימיה (שהיו רוצין למולו והחמו לו חמין
557מבערב ונשפכו היום, רש"י), אמר להו רבה נייתו ליה חמימי מגו ביתאי (מביתיה
558דרבה, והתינוק היה בבית אחר באותה חצר, רש"י), אמר ליה אביי והא לא ערבינן, אמר
559ליה ... נימרו ליה לנכרי ליתי ליה ... שבות דלית ביה מעשה, דהא מר לא אמר לנכרי
560זיל אחים). רי"ף שם כ, א (כלומר האי דאמור רבנן אמירה לנכרי שבות, לא שאני לך
561בין אמירה למעשה שיש בה איסורא דאורייתא ובין אמירה שאין בה איסור מעשה דאורייתא,
562דהא מר לא אמר ליה זיל אחים לי דהוא מעשה איסור דאורייתא, אלא אמר ליה זיל אייתי
563לי). רמב"ם הל' מילה פ"ב ה"ט (שכחו ולא הביאו סכין מערב שבת אומר
564לעכו"ם להביא סכין בשבת, ובלבד שלא יביא אותו דרך רשות הרבים. כללו של דבר,
565כל דבר שעשייתו בשבת אסורה עלינו משום שבות, מותר לנו לומר לעכו"ם לעשות אותן
566כדי לעשות מצות בזמנה). ובהל' שבת פ"ו ה"ט (דבר שאינו מלאכה, ואין אסור
567לעשותו בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל לומר לנכרי לעשותו בשבת ... מפני מצוה). טור
568ושו"ע ס"ו (ולומר לעכו"ם לעשותם, אם הוא דבר שאם עשהו ישראל אין בו
569איסור אלא מדרבנן, אומר לגוי ועושהו).
570[1095] סעיף
571יב (דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל לומר
572לנכרי לעשותו בשבת, והוא שיהיה ... לצורך מצוה).
573[1096] גמרא
574שם (דהא מר לא אמר לנכרי זיל אחים). רי"ף שם (דהוא מעשה איסור דאורייתא). רמב"ם
575שם (ודבר שעשייתו אסורה עלינו משום מלאכה, אסור לנו לומר לעכו"ם לעשותו בשבת).
576טור ושו"ע שם (ואם הוא דבר שאסור לישראל לעשותו מן התורה, לא יאמר לגוי
577לעשותו).
578[1097] רי"ף
579שבת נו, א (ומגופא דהאי עובדא ילפת דאסור למימר לנכרי לצבותיה [לתקן בצבת את
580האיזמל שנפגמה קודם מילה], או לאתויי דרך רשות הרבים). רמב"ם שם (ובלבד שלא
581יביא אותו דרך רשות הרבים). טור ושו"ע יו"ד סי' רסו ס"ה (ובלבד שלא
582יביא אותו דרך רשות הרבים).
583[1098] החילוק
584בין רשות הרבים גמורה לאינה גמורה, נתבאר לקמן סי' שמה סי"א (רשות הרבים
585גמורה ... שעכשיו אין לנו רשות הרבים גמורה).
586[1099] בה"ג
587הל' מילה כג, ג (והיכא דאייתי איזמל מערב שבת, ואיפגים או דאיגניב מקמי מילה, שרי
588למימר לגוי לצבותיה, או לאיתויי איזמל אחרינא). הובא ברי"ף שם (וחלק עליו,
589כנ"ל).**
590**
591וגם לגבי שאר המצות כתב כן **בעל
592העיטור** הל' מילה מט, א (וקרוב אני לומר דהדלקת נר בשבת מצוה בשעת אכילה,
593מדליקין על ידי אינו יהודי בשבת). הובא בר"ן שם (לפי שטה זו שמתירין אמירה לנכרי אפילו
594במלאכה גמורה לגבי מכשירי מילה, ואם באנו להשוות שאר מצות למכשירי מילה ... אף בכל
595המצות נתיר אמירה לנכרי אפילו במלאכה גמורה. ונראה שזה הוא דעת הרב בעל העטור
596ז"ל שהתיר לומר לנכרי להדליק לו את הנר לסעודת שבת).
597[1100] סעיף
598ח (בקצת מקומות נהגו רבים להקל באמירה להנכרי להדליק נרות לצורך סעודה, כשנכבו
599הנרות ואי אפשר לאכול בחשך. ויש שלמדו זכות על שלא מיחו בידם חכמים, לפי שסומכין
600על מי שאומר שלא גזרו על שבות של אמירה לנכרי במקום מצוה אפילו לומר לו לעשות
601מלאכה גמורה של תורה).
602[1101] מ"מ פ"ו ה"ט
603(ויש חולקים ואומרים דמילה שאני, דניתנה שבת לידחות אצלה, אבל בשאר מצות אסור).
604הובא ב"י סי' שז סוד"ה כתב הרמב"ם. מ"א סוף סק"ה
605(ונראה לי דבמילה יש לסמוך עלייהו אם אי אפשר בענין אחר).
606וכן הוא לקמן סי' תמו ס"ו בהגהה
607(ולא התירו לומר לנכרי לעשות מלאכה גמורה לצורך שום מצוה ממצות התורה, חוץ ממצות
608מילה, כמו שנתבאר בסימן של"א).
609ומצינו מקומות אחדים שהתירו בהם אמירה לנכרי:
610(א) לעיל סי' שו סכ"ד (הלוקח בית או שדה בארץ ישראל מן
611הנכרי, מותר לו לומר לנכרי לכתוב לו שטר מכירה בשבת ... שאמירה לנכרי בשבת אינה
612אסורה אלא מדברי סופרים, ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו, אף על פי שגזרו בשאר
613מצות).
614(ב) לקמן סי' שלד סי"ט (יש מתירין לומר לנכרי להציל ספרים
615אפילו דרך רשות הרבים, שלא גזרו על שבות אמירה לנכרי במקום בזיון כתבי הקודש).
616[1102] סיכום פרטי דיני הוצאת תינוק מביתו למולו בבית הכנסת,
617שנתבארו כאן, ולקמן סי' שמז ס"ז:
618(א) יש אומרים שאין צורך מצוה
619במילה בבית הכנסת, שהרי אפשר למולו בביתו, ולכן אין להתיר אפילו בכרמלית על ידי
620אמירה לנכרי (שלא, ח).
621(ב) אבל גם לפי דעה זו, יש
622להתיר הוצאתו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך למעלה מי' בכרמלית, שהוא מקום פטור, שהרי
623זה מותר אף לדבר הרשות (שמז, ז).
624(ג) ויש אומרים שיש בזה מצוה
625במילה בבית הכנסת, משום ברב עם הדרת מלך, ולכן מותר להוציאו ולהכניסו על ידי נכרי,
626ולהעבירו על ידי "נותנו לחבירו וחבירו לחבירו בפחות מד' אמות" (שלא, ח).
627(ד) אלא שגם לדעה זו, אין
628להתיר הוצאה והכנסה על ידי זה עוקר וזה מניח (שלא, ח), ואפילו בכרמלית, ואפילו
629בחצר שאינה מעורבת, שמשום צורך מצוה אין מתירין שום איסור קל, ואפילו אם יצטרכו
630לדחות המילה למחר העמידו חכמים דבריהם במקום כרת (שמז, ז).
631נמצא, שבין האופן המותר ובין
632האופן האסור שנתבארו לקמן שם, הם לכל הדעות שנתבארו כאן.
633[1103] מ"א
634סוף ס"ק ה (ופשוט דאסור להביא התינוק לבית הכנסת דרך חצר שאינו מעורבת אפילו
635על ידי עכו"ם, דהא יכולין למולו בביתו, והרבה פעמים מלין בבית כשיש צינה).
636וכדלעיל סי' קלא ס"ו (ובזמן
637הקור שמלין התינוק בביתו). לקמן סי' תקפד ס"ט (במקום שנוהגים למול כל אחד
638בביתו). סי' תרכא ס"ג (במקום שמלין התינוק בביתו ולא בבית הכנסת).
639ואף שלכל הדעות עדיף לעשותו
640"ברב עם הדרת מלך", ואפילו בתפלה נתבאר לעיל סי' צ ס"י (לעולם
641ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור, ואף על פי שיכול להתפלל בביתו בעשרה, מכל
642מקום ברוב עם הדרת מלך). וראה פסקי הסדור, סדר המילה (כשמביאין את הילד לבית
643הכנסת).
644מכל מקום אינה מצוה גמורה, אלא מצוה
645מן המובחר, שאינו דוחה שבות דשבות, וכדלעיל סי' שכה סט"ז (והערה 350), וסכ"ב (והערה 411).
646וראה אגרות קודש ח"ד אגרת תתצו
647(אם למנוע המנהג שמאחרין המילה עד אחרי המנחה כדי שיהי' ברוב עם). לקוטי שיחות חי"ט
648ע' 74 והערה 60.
649[1104] ט"ז
650סי' שמט (כשנושאין בשבת תינוק למול, יש להתיר שיוציא עכו"ם התינוק
651מן הבית, דלא להוציא מרשות היחיד לכרמלית, ואחר כך יטלטלוהו ישראל בפחות פחות מד'
652אמות. וכן כשיכניסוהו לבית הכנסת צריך שיכניסו עכו"ם, דהוה מכניס מכרמלית
653לרשות היחיד. כל זה נראה ברור, וה' יכפר בעד השוגגים). וסי' רסו ס"ק ד (לא
654יפה עושים אותן שנושאין תינוק לימול בפחות פחות מד' אמות, דמכל מקום יש איסור מה
655שמוציאין מרשות היחיד לרחוב שהוא כרמלית. אלא יוציאנו על ידי עכו"ם מרשות
656לרשות, ואחר כך יטלטלנו בפחות מד' אמות).
657[1105] משלי
658יד, כח. ברכות נג, א (בית הלל אומרים אחד מברך לכולן, משום שנאמר ברוב עם הדרת מלך).
659לעיל סי' רחצ ס"כ (אחד מברך וכולם שומעים ... יש הידור יותר, כי ברוב עם הדרת
660מלך).
661[1106] כדלקמן סי' שמט ס"ד (מותר
662לו לאדם לעקור חפץ מרשות הרבים וליתנו לחבירו שאצלו בתוך ד' אמותיו, וחבירו יתננו
663לחבירו שאצלו, אף על פי שהחפץ הולך כמה מילין ברשות הרבים, כיון שכל אחד אינו
664מעביר ד' אמות).
665[1107] גם לדעת אלו המתירים
666"משום ברב עם הדרת מלך", שגם היא נחשבת מצוה גמורה, מכל מקום אין ללמוד
667מכאן היתר להולכת תינוק לבית הכנסת כדי שתוכל האם להיות בבית הכנסת בעת התפלות,
668שהרי יש מקום לומר שעריכת ברית מילה בבית הכנסת "משום ברב עם הדרת מלך",
669היא יותר צורך מצוה מאשר הליכת האם לבית הכנסת בשבת, שנתבאר לעיל סי' צ ס"ו (שלכתחלה
670מצוה מן המובחר להתפלל בבית הכנסת עם הצבור), היינו שאין זו אלא "מצוה מן
671המובחר". ומכל שכן, לדעת האוסרים כאן ברית מילה, שאפילו מילה ברב עם אינה
672נחשבת מצוה גמורה ואינה דוחה שבות דשבות.
673ומכל שכן שאין להתיר לומר לנכרי
674להביא התינוק דרך רשות הרבים גמורה, מחמת שהנכרי יכול להביאו מרשות היחיד לרשות
675היחיד דרך רשות הרבים – בלי הנחה ברשות הרבים (כדלקמן סי' שמז ס"ט), ויהי' רק
676שבות דשבות, ובשבות דשבות מתירין לצורך מצוה.
677שהרי גם לדעת המתירים בכרמלית, לא
678התירו אלא שהנכרי יוציא מהבית ויתן לידי האשה העומדת בחוץ, ובסמוך לבית הכנסת יקח
679הנכרי את התינוק מהאשה ויכניסו לבית הכנסת. ומדוע לא נתבאר שאפשר גם שהנכרי יקח את
680התינוק מהבית לבית הכנסת, אפילו ברשות הרבים, באופן שאינו אסור מן התורה (כדלקמן סי'
681שמז ס"ח). אלא ודאי אין להתיר זאת.
682ועל דרך זה מה שבשאר המלאכות
683דאורייתא אסורה אמירה לנכרי אפילו במקום מצוה, מעולם לא שמענו להתיר מטעם שהנכרי
684יכול לעשות מלאכה זו שלא כדרכה, שאינה אסורה אלא מדברי סופרים (כדלעיל סי' שא
685ס"ב). אף שכשאומר לו בפירוש לעשות בשינוי מותר מטעם שבות דשבות במקום מצוה (כדלקמן
686סי' שמ ס"ב).
687אלא ודאי עיקר הטעם הוא, כי בדרך
688כלל יעשה הנכרי המלאכה כדרכה, ובדרך כלל יעצור הנכרי בדרכו ברשות הרבים, ואם כן
689יעשה הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים ואחר כך הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד.
690ואף שבמקום שהנכרי יכול לעשות זאת
691באופן של היתר התירו (לעיל סי' רעו ס"ט, וסי' שז סט"ז), הרי זהו דוקא
692כשיכול לעשותו באופן של היתר לגמרי, משא"כ כשיכול לעשותו באופן האסור מדברי
693סופרים, לא מצינו שיתיר מטעם זה במקום מצוה.
694וראה הערות וביאורים תתקסב ע' 119.
695תתקסג ע' 203. תתקסד ע' 69 וע' 75. א'קנה ע' 112. שיעורי הלכה למעשה ח"א ע'
696רסג ואילך.
697[1108] סעיף
698ז (על ידי שיעמדו שתי נשים בפנים, ואחת מהן תושיט ידיה לחוץ למעלה מעשרה שהן מקום
699פטור לדברי הכל, והשניה תטול התינוק מבפנים ותושיטנו לחוץ ותניחנו על ידי האשה
700הפשוטות לחוץ למעלה מעשרה, והרי זו הנחה במקום פטור כיון שהתינוק הונח על ידיה
701ממקום אחר, ואחר כך תניח אפילו היא עצמה את התינוק על ידי אשה אחרת העומדת בחוץ,
702שהן גם כן למעלה מעשרה ... וחבירתה על ידי חבירתה, בפחות פחות מד' אמות, והכל
703למעלה מעשרה ... ונמצא שהעבירו התינוק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור
704למעלה מעשרה, שהוא מותר אפילו לדבר הרשות).
705והיינו שאופן זה מותר אף לדעה
706הראשונה (שאין בהוצאה זו צורך מצוה, שהרי אפשר למולו בביתו), כיון שבאופן זה "מותר
707אפילו לדבר הרשות".
708[1109] כדלקמן
709סי' שמז ס"א (שזה עקר מרשות זו, וזה הניח ברשות השנייה, שניהם פטורים ... אבל
710אסורים לעשות כן מדברי סופרים).
711ואפילו בכרמלית ובחצר שאינה מעורבת,
712כדלקמן שם ס"ז (לפיכך אין שום היתר בעולם להביא התינוק לבית הכנסת על ידי
713ישראל, ואפילו בזה עוקר וזה מניח כמ"ש בסי' של"א, ועל איסור זה של חצר
714שאינה מעורבת אמרו שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת לדחות המילה למחר), וסי' שמט ס"ה
715(אין היתר זה שנותנו לחבירו וחבירו לחבירו מועיל אלא לענין טלטול חוץ לד' אמות
716בכרמלית או ברשות הרבים, אבל לא לענין טלטול מרשות היחיד לרשות הרבים או לכרמלית
717(אפילו אם אחד עומד בפנים ואחד בחוץ, וזה שבפנים מושיט החפץ, וזה שבחוץ נוטלו מידו,
718שזה עוקר וזה מניח, אעפ"כ אסור מדברי סופרים אפילו בכרמלית, ואפילו לדבר מצוה,
719כמו שנתבאר בסי' של"א).
720ואין מתירים בזה משום שבות דשבות
721במקום מצוה, כדלקמן סי' שמ ס"ב (העושה מעשה, אסור, אפילו הוא שבות דשבות
722במקום מצוה כמ"ש בסימן של"א), ושם נסמן (הערה 1713).
723והיינו שאופן זה אסור אף לדעה שיש
724בהוצאה זו צורך מצוה, וכדלעיל סעיף ז (ואפילו איסור דברי סופרים לא התירו לצורך
725מצות מילה, אפילו אם תדחה המילה לגמרי בשביל כך).
726ומכל מקום התירו שבות בשינוי במקום
727מצוה, כדלקמן סעיף הבא (והערה 1114).
728[1110] משנה
729קלג, סוע"א (אין עושין לה חלוק לכתחילה). טור ושו"ע ס"ח (אין
730עושין לה חלוק).
731[1111] **רמב"ם
732בפירוש המשנה** פי"ט מ"ב (וחלוק הוא שנוקבין חתיכת בגד ומכניסין את
733המילה באותו הנקב, ולופף שאר הבגד על האבר).
734[1112] רש"י
735שם ד"ה חלוק (כדי שלא יחזור העור לכסות את הגיד).
736[1113] משנה
737שם (אבל כורך עליה סמרטוט. אם לא התקין מערב שבת (לא הזמין, רש"י), כורך על
738אצבעו ומביא (דרך מלבוש, לשנותו מדרך הוצאה בחול, רש"י), ואפילו מחצר אחרת).
739טור ושו"ע ס"ח (אלא כורך עליה סמרטוט. ואם אין לו, כורך על אצבעו דרך
740מלבוש, לשנות מדרך הוצאה בחול, ומביא דרך חצר אחרת, אפילו לא נשתתפו יחד). שו"ע
741יו"ד סי' רסו ס"ג (אבל כורך עליה סמרטוט, ואם לא התקין מערב שבת, כורך
742על אצבעו ומביא דרך מלבוש, אפילו מחצר אחרת שלא עירבה).
743וראה לעיל סי' שא סי"ח וסס"ג,
744שמותר לצאת בסמרטוט כרוך על המכה שעל האצבע, מטעם מלבוש. משא"כ כאן שאינו
745מלבוש, אלא הוצאה בשינוי.
746[1114] ב"י
747ד"ה ואין עושין (ומשמע לרבינו שאף על פי שמוציאו בשינוי אינו מותר להביאו אלא
748דרך חצר אחרת שלא עירבו יחד, כלומר שלא נשתתפו יחד, אבל לא דרך רשות הרבים, משום
749דאין דרך מלבוש בכך. והכי משמע מדקתני אפילו מחצר אחרת, ולא תני אפילו דרך רשות
750הרבים). מ"א סק"ח (אבל דרך רשות הרבים אסור). ט"ז יו"ד
751שם סק"ה (אבל לא מרשות הרבים, שאין זה מלבוש ממש). אליה רבה ס"ק ח (משמע
752דמותר דרך כרמלית, וכן משמע קצת בב"י). וראה תהלה לדוד ס"ק יב.
753ואף שהובא לעיל (הערה 1109) מסי' שמ ס"ב (העושה
754מעשה, אסור, אפילו הוא שבות דשבות במקום מצוה).
755אפשר הקילו יותר בשבות על ידי שינוי
756במקום מצוה, וכדלעיל סי' שג סכ"ג (ואפילו אם מוציא אותם הדברים בענין שאין
757בהם איסור מן התורה אף לרשות הרבים, מחמת שהיא הוצאה שלא כדרכה, מכל מקום כיון שהם
758משוי ולא תכשיט, לא התירום לגמרי, אפילו בחצר שאינה מעורבת, אלא הרי הם כשאר שבות
759דשבות שלא התירו אלא במקום מצוה), ושם נסמן.
760[1115] רא"ש פי"ז סי' ד (וכן
761נמי סכין של מילה ... כיון שמקפידין מלעשות בהן תשמיש אחר, אסור לטלטלן בשבת). טור
762ושו"ע סי' שח ס"א (כל הכלים נטלים בשבת, חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס,
763כגון סכין ... של מילה ... כיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר, אסור לטלטלו
764בשבת).
765[1116] **מהרי"ל
766**הלכות מילה (וצוה מהר"י סג"ל שתכף אחר המילה יסירו מידם כל צורכי
767המילה, דחשובים מוקצה להלאה, שאין צורך בהן עוד, וגם המוהל לא יחזור ליטול האיזמל
768מן החול שהטיל שם עם הערלה). מ"א סק"ה (לאחר שהניחו מידו אסור
769לטלטלו, כמ"ש רסי' ש"ח, וכ"כ מהרי"ל). ט"ז סי' שי
770סק"ג (ביו"ד סי' רס"ו כתבתי דאיזמל שמל בו בשבת, דאין לטלטלו אחר
771המילה).
772[1117] טור ושו"ע שם (ואפילו
773לצורך מקומו או לצורך גופו).
774[1118] ס"ה
775(וכן סכין של ... מילה ...
776כיון שמקפידים שלא להשתמש בהם תשמיש אחר המותר בשבת, אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם
777ומקומם), וסט"ז (אבל שלא לצורך כלל, אסור לטלטל שום כלי, אע"פ שמלאכתו
778להיתר)..
779ואף שנתבאר לעיל שם ס"ד (וכל
780הכלים שהם עומדים לסחורה והוא מקפיד עליהם שלא להשתמש בהם שום תשמיש ... ואין צריך לומר כלים היקרים ביותר, אע"פ שאינן לסחורה,
781אלא שמלאכתם לאיסור, ומקפיד עליהם מלהשתמש בהם תשמיש אחר שלא יפחתו דמיהם, אסור
782לטלטלו בשבת ...
783וזהו הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס).
784והיינו שיש חילוק בין שני סוגי
785הכלים האלה: (א) "שאינן לסחורה", אינן אסורין "אלא שמלאכתם
786לאיסור". (ב) "עומדים לסחורה", אסורין בכל אופן, גם אם מלאכתם
787להיתר, וכמבואר בתהלה לדוד סק"א (דבכלים
788היקרים ביותר, אם הם כלים שמלאכתם להיתר, כיון שמותר לטלטלם לצורך תשמישן מותר
789לטלטלם אף מחמה לצל, מכל שכן לצורך גופן ומקומן. אבל כלים שמיוחדים לסחורה ומקפיד
790עליהם, אף אם הם כלים שמלאכתם להיתר, כיון שמקפיד עליהם אסור לטלטלם אפילו לצורך
791תשמישן, מכל שכן לצורך גופן ומקומן. וזה נראה דעת הרב ז"ל).
792על כרחך צריך לומר, שגם האיזמל
793העומד למילה ביום זה, אינו נקרא מלאכתו להיתר, כיון שהמילה היא מלאכה, והותרה רק
794לצורך המילה.
795[1119] רמב"ן
796הובא ברבינו ירוחם נ"א ח"ב יד, א (ומותר לטלטל הסכין ולהסירו אחר
797המילה, דמאחר שטלטל הכלי בהיתר, מחזירו לאי זה מקום שירצה, אף על פי שאין לו תינוק
798אחר למול. כך כתב הרמב"ן בתשובה). מ"א שם (כתוב ביו"ד סי' רס"ו
799דמותר לטלטל הסכין לאחר המילה וכו', והוא מרבינו ירוחם נ"א ח"ב
800וז"ל מותר לטלטל הסכין להחזירו לאחר המילה, דמאחר שטלטל הכלי בהיתר, מחזירו
801לאיזו מקום שירצה וכ"כ הרמב"ן עכ"ל. כוונתו דקי"ל דכל מוקצה
802שהוא בידו מטלטלו לאיזו מקום שירצה וכמ"ש סי' ש"ח ס"ג ... לכן יש
803להחמיר שלא יניחנו מידו עד שיוליכנו לביתו להצניעו). ט"ז שם (ואחר כך יצניעו
804באותו חדר שהוא מל שם. וכ"כ במהרי"ל ועיין בדברינו ביו"ד סי'
805רס"ו).
806וראה לעיל סי' רנט קו"א סוף סק"א
807(ומיהו ממה שכתבו האחרונים גבי סכין של מילה דאסור להחזירו
808לביתו אלא אם כן עודו בידו, עיין מג"א סי' של"א שכתב כן בשם הרמב"ן
809ורבינו ירוחם, אף שמאתמול היתה דעתו להחזירו לביתו, לא מוכח מידי דגבי מוקצה מחמת
810חסרון כיס לא מהני מחשבה בעלמא, דהתם לא חשב עליו להשתמש בו כלום).
811[1120] לעיל
812סי' שח סי"ג (כשמטלטלו לצורך מקומו, אינו צריך להשליכו מידו מיד שפינוהו
813ממקום זה הצריך לו, אלא מותר להניחו באיזה מקום שירצה להצניעו שם. שכיון שכבר הוא
814בידו, רשאי לטלטלו יותר ממה שצריך לו).
815[1121] שו"ת
816מביט ח"ג סי' פט (ביום שבת אחר שמל רחץ הסכין אשר מל בו ... איסורא
817איכא). מ"א שם (וכתב המבי"ט ח"ג סימן פ"ט מי שרחץ
818הסכין אחר המילה, איכא איסורא, כיון שאינו לצורך שבת).
819[1122] סעיף
820ו (מדיחים כלים לצורך היום, כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול בהם,
821מותר להדיחם אפילו מיד אחר סעודה שלפניה. אבל לאחר סעודה שלישית אסור להדיח כלי
822אכילה, מפני שטורח ומכין משבת לחול).
823[1123] **משנה
824וברייתא קלד**, ב (מרחיצין הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה ... רבי אלעזר בן
825עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת).
826[1124] **רבי
827יוחנן שם **(הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו
828מערב שבת בין הרחצת כל גופו בין הרחצת מילה, מפני שסכנה היא לו).
829[1125] סעיף
830ז (מכשירי מילה ...
831כיון שאפשר לעשותם מערב שבת אינן דוחים את השבת, אפילו אם נאנס ולא עשאם, או שעשאם
832ונאבדו).
833ומה שהתירו כאן לרחצו במים חמים
834לפני המילה, נתבאר במ"מ פ"ב הי"ד (אין כונתו וכונת ההלכות לומר
835להחם לו חמין ... קודם המילה, אלא להרחיצו בחמין שהוחמו בשבת ... לפי שכל אלו
836מותרין אפילו לבריא דבר תורה, ואין בהם אלא משום גזרת מרחצאות, ובמקום מצוה לא
837העמידו גזרתם). רא"ש פי"ט סי' ב (לפני המילה ... אסור להחם חמין ... ומה
838שכתב רב אלפס ז"ל שמרחיצין אותו כדרכו לפני המילה, בחמין שהוחמו בשבת).
839[1126] ס"א
840(ואם אין לו כמון ... וצריך לשחקו ... תדחה המילה עד למחר ... אם
841היה לו כמון שחוק או סמנים שחוקים מבעוד יום, ומלו את הקטן, ואחר כך נתפזרו, שוחקן
842בשבת מפני הסכנה). וכן הוא לענין לחמם מים, כמבואר ברמב"ם הל' מילה פ"ב
843ה"ח (מלו את הקטן בשבת ואחר כך נשפכו החמין או נתפזרו הסממנין, עושין לו הכל
844בשבת, מפני שסכנה היא לו). רא"ש שם (דלאחר המילה כיון דסכנה הוא,
845אפילו ישראל מבעיר האש ומחמם המים, וכל הזריז הרי זה משובח).
846[1127] מ"מ
847שם (וכן ביום השלישי מחממין לכתחלה, מפני שסכנה היא לו).
848שו"ת הרמב"ם סי' שז, הובא בכסף משנה הל' מילה שם (הדברים ברורים שעל
849שלישי של מילה אמרנו שמרחיצין אותו בין בחמין שהוחמו מערב שבת בין בחמין שמחממין
850לו בשבת, מפני שסכנה היא לו).
851[1128] ב"י
852ד"ה ומ"ש רבינו ואפילו ישראל מבעיר האש (מיהו הני מילי לדידהו, אבל
853לדידן, דבר ידוע דאינו מסוכן בכך, הילכך דינו כדין רחיצת גדול). שו"ע ס"ט
854(בזמן חכמי הגמרא אם לא היו רוחצים את הולד לפני המילה ולאחר המילה וביום שלישי
855למילה במים חמין היה מסוכן; לפיכך נזקקו לכתוב משפטו כשחל להיות בשבת. והאידנא לא
856נהגו ברחיצה כלל, ודינו לרחוץ בשבת, אם רצו, כדין רחיצת כל אדם).
857[1129] סעיף
858א (אסרו חכמים לרחוץ כל גופו או רובו בחמין ... אפילו הוחמו מערב שבת).
859[1130] רמ"א
860ס"ט (ובמדינות אלו נוהגים לרחצו לפני המילה בחמין שהוחמו מאתמול, ולאחר המילה
861במוצאי שבת, וכן אם היה יום ג' למילתו בשבת, ורואים שיש צורך לרחצו, מכינים חמין
862מבעוד יום ורוחצים אותו בשבת. וכל זה מן הסתם, אבל אם רואים שיש לחוש לסכנה אם לא
863ירחצו אותו אחר המילה, בודאי מותר לרחצו ולחלל עליו שבת, מידי דהוי אשאר חולה שיש
864בו סכנה).
865והיינו אף שמעיקר הדין מותר לרחצו
866אף בחמין שהוחמו בשבת, כדלעיל בתחלת הסעיף (והערה 1125), מכל מקום לא נהגו לרחצו קודם מילה
867אלא בחמין שהוחמו מאתמול.
868[1131] אגודה
869עירובין פ"ו סי' סט (ראיתי רבותי להטמין חמין מערב שבת לצורך מילה בשבת,
870ולרחוץ התינוק בשבת בלא סדין, דשרייתו הוא כיבוסו. או שפחה גויה תשים הסדין בתוך
871מי הרחיצה). מ"א סק"ט (ובאגודה פ' הדר כתב שנוהגין להטמין חמין
872לרחצו, ולא ישרו סדין, דהוי כבוס, או ישים עכו"ם הסדין תוך המים).
873[1132] סוף
874ס"י (ואף שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור לומר לנכרי לעשותו. מכל מקום כאן
875שהאיסור נעשה מאליו בלא מתכוין, והישראל אינו אומר לו כלל לעשותו, אלא שולחו לעשות
876דבר המותר, אם כן אף שמאליו נעשה האיסור, הרי לא נעשה בשליחות הישראל, שהישראל לא
877צוהו על ככה, והנכרי אינו מוזהר כלל על השבת, אלא שאסור לנו לשלחו לעשות איסור),
878ושם נסמן (הערה עט).
879[1133] רי"ף
880נו, א (ומגופא דהאי עובדא ילפת דאסור למימר לנכרי לצבותיה [לתקן בצבת את האיזמל
881שנפגמה קודם מילה] או לאתויי דרך רשות הרבים). רא"ש פי"ט סי' ב (ומה
882שכתב רב אלפס ז"ל שמרחיצין אותו כדרכו לפני המילה בחמין שהוחמו בשבת, לא
883שיאמר לנכרי להחם, אלא אם הנכרי עשאן לעצמו או אם עבר ישראל והחם אותן בשבת,
884מרחיצין בהן את הקטן). אגודה שם (ואם נשפך החמין או נתקלקל, טוב לומר לכותי להביא
885חמין מבית המרחץ או מבית האופה שהוחם כבר בשביל כותי, ולא יאמר לכותי להחם בשבת). מ"א
886שם (ולא יאמר לעכו"ם להחם בשבילו).
887ואף שנתבאר לעיל ס"ז (ויש
888מתירים אמירה לנכרי במקום מצוה ... במילה שהיא עצמה דוחה שבת יש לסמוך על דבריהם
889אף לענין מכשיריה, אם אי אפשר למול היום בענין אחר), דלא כרי"ף.
890מכל מקום כאן אפשר למול בשבת גם בלא
891להחם המים בשבילו, כדלעיל סי"א (עכשיו לא נהגו ברחיצה כלל בקצת מדינות, ודינו
892לרחוץ בשבת, אם רצו, כדין רחיצת כל אדם).
893[1134] **מרדכי
894פ"[ז] דחולין** רמז תרנח בשם רבינו שמחה (שאלו אם יכול למול בשבת אדם שלא
895מל מעולם, מי חיישינן שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת או לא, והשיב דודאי לא ימול). שו"ע
896ס"י (אדם שלא מל מעולם, לא ימול בשבת), וביו"ד סי' רסו ס"ז (אדם
897שלא מל מעולם, לא ימול בשבת, שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת).
898[1135] **תרומת
899הדשן **ח"א סי' רסה (שמיני של מילה שאירע בשבת, ואבי הבן יודע למול, אבל לא
900מל כבר רק פעם אחת, ויש כאן אומן אחר שמל כבר כמה פעמים, שבקינן ליה לאב למול בשבת
901בכה"ג או לאו ... והשתא דאיתבריר לן דיש סעד וסמך יפה למה שנהגו שהאב מל
902בשבת, אם כן נידון דידן דלא מל האב רק פעם אחת, אין קפידא, דלא בעינן איתחזיק
903בתלתא זימנין). שו"ע כאן (אבל אם מל כבר פעם אחת, מותר למול בשבת, אפילו אם
904הוא אבי הבן), וביו"ד שם (ואם כבר מל פעם אחת, מותר, ואפילו אם הוא אביו).
905[1136] ברייתא
906קידושין כט, א (האב חייב בבנו למולו).
907[1137] תרומת
908הדשן שם (והעולם נוהגים כדברי התוס', דלפי סברתם אב ואחר שוין). ש"ך שם סק"ז
909(ולא אמרינן דלגבי אביו הוי פסיק רישי' דניחא ליה, שהרי מתקן את בנו).
910לענין פסיק רישיה דלא ניחא ליה, ראה
911לעיל סי' שכ סכ"ד.
912[1138] **מ"א
913**סק"י (ונראה לי דהוא הדין אם מל ולא פרע לעולם, אסור לפרוע בשבת, וטעם
914אחד להם).
915[1139] בשו"ע
916שם סי"ב (ישראל שהמיר ונולד לו בן מישראלית, מלין אותו בשבת), וש"ך סקט"ז-יז.
917[1140] סי"ד
918(יש ליזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה אחת בשבת, שזה ימול וזה יפרע, אלא המל הוא
919עצמו יפרע), וברמ"א שם (ולא מצאתי ראיה לדבריו, ואדרבה נראה לי דשרי), וש"ך
920סקי"ח.