Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשלג שלא לפנות אוצר בשבת
ובו ו' סעיפים
א אוצר של תבואה או של כדי יין,
ובו ו' סעיפים
א אוצר של תבואה או של כדי יין,
באע"פ שמותר להסתפק ממנו ואין בו משום מוקצה, אסור לפנותו לדבר הרשות, מפני הטורח.
גאבל לדבר מצוה, כגון להכניס שם אורחים, או שאר סעודת מצוה, או לקבוע שם בית המדרש,
דמותר לפנותו אפילו בענין שיש בו טורח יתר, כגון
הלהגביהם ולשלשלם בחלונות שבכותל, או להורידם בסולמות, או לטלטלם מגג לגג:
וב כיצד מפנ(י)הו, אם היה האוצר גדול מפנה
זממנו ה' קופות שבכל קופה ג' סאין, דהיינו ט"ו סאין, לא היה בו אלא ה' קופות מפנה ממנו ד'
חקופות, אבל כולו לא יפנה, שמא יראה גומות בקרקעיתו וישוה אותן:
טג כשמפנה אלו ד' או ה' קופות, לא יחלקן
יבקופות קטנות להוליכן בהרבה פעמים כדי להקל משאו, מפני שמרבה בהילוך (עיין סי' שכ"ג):
יאד ד' או ה' קופות שאמרו, לאורח אחד או
יבלתלמיד אחד, שישב שם במקומן, אבל אם יש לו הרבה אורחים מפנה כשיעור זה לכל אורח
יגואורח, ובלבד שלא יגמור את האוצר. ולא יפנה אחד לכולם, אלא כל אחד יפנה
ידלעצמו או אחר יפנה לו לבדו:
טוה חביות של יין שהובאו על עגלה, אסור
טזלהורידם בשבת, אם לא להושיב שם אורחים או לצורך מצוה, והוא שאין בהן יותר
יזמט"ו סאין, כמו שנתבאר במפנה את האוצר. ואף אם צריך לשתות מהן בשבת, ימשוך
יחמשם וישתה. ולא יורידן אפילו על ידי נכרי, אלא במקום הפסד גדול, כמ"ש בסי'
יטש"ז. אבל אם אי אפשר למשוך משם, מותר
כלהוריד אפילו על ידי ישראל כמה שצריך לו לאותה
כאשבת:
כבו כשם שהתירו כאן לצורך אורחים כמו לצורך
כגדבר מצוה, כך בכל מקום שהתירו איזה דבר לצורך
כדמצוה, מותר גם כן לצורך אורחים.
כהואינן נקראים אורחים אלא שבאו מעיר אחרת,
כובין שנתארחו אצלו בין שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים, אבל כשזימן חבירו שבאותה
כזהעיר שיסעוד אצלו אינו נקרא אורח וסעודת הרשות היא. אלא אם כן זימנו לבא אצלו לכבוד האורח
כחשיש לו, שאז גם חבירו בכלל אורח לענין זה:
כט[1152] רמב"ם
לפכ"ו הט"ו (אע"פ שמותר להסתפק ממנו). לבוש ס"א (אף על פי
לאשמותר להסתפק ממנו, דהא קי"ל כרבי שמעון דלית ליה מוקצה). ט"ז סק"א
לב(אין הטעם משום מוקצה, שהרי מותר להסתפק ממנו). מ"א סק"א (שאינו מוקצה).
לגוהיינו שאף שהניח אותו באוצר והקצהו
לדמלהשתמש בו בשבת, מכל מקום קיי"ל כרבי שמעון שמוקצה מותר, כדלעיל סי' שח
להס"ג (ואפילו כלי שהקצה אותו מלהשתמש בו שום תשמיש, כגון כלים המוכנים ועומדים
לולסחורה שאין רגילים להשתמש בהם שום תשמיש, מכל מקום אם אינו מקפיד עליהם מלהשתמש
לזבהם, לא הסיח דעתו עדיין מהם לגמרי מלהשתמש בהם, ולפיכך אין להם דין מוקצה להאסר
לחבטלטול).
לט[1153] משנה
מקכו, ב (מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני בטול בית
מאהמדרש), ופרש"י (אם צריך למקומן להושיב שם אורחים להסב בסעודה או תלמידים
מבלדרשה, ולא חיישינן לטרחא דשבת). טור ושו"ע ס"א (אוצר של תבואה או של כדי
מגיין, אף על פי שמותר להסתפק ממנו, אסור להתחיל בו לפנותו, אלא לדבר מצוה, כגון
מדשפינהו להכנסת אורחים או לקבוע בו בית המדרש). לבוש ס"א (אסור להתחיל לפנותו
מהבשבת לדבר הרשות, משום טירחא יתירה). ט"ז ס"ק א (משום טירחא אסרוהו),
מווס"ק ב (כל שכן שאר סעודת מצוה).
מז[1154] בעיא
מחדלא איפשטא בביצה לו, א (הכא תנן משילין פירות דרך ארובה ביום טוב, ואמר רב נחמן
מטלא שנו אלא באותו הגג, אבל מגג לגג לא, ותניא נמי הכי אין מטלטלין מגג לגג אפילו
נכשגגותיהן שוין, התם מאי ... הכא (תנן) לא ישלשלם בחבל בחלונות ולא יורידם דרך
נאסולמות, התם מאי ... תיקו), והב"י בסוף הסימן פסק לקולא (וכתב הר"ן (יט,
נבב ד"ה ואיבעיא) שלפי דרך הרז"ה (המאור שם) מסתברא דילפינן שבת מיום טוב.
נגולא נזכר דבר מזה בדברי שאר פוסקים, משמע דסבירא להו דכיון דמידי דרבנן הוא נקטינן
נדלקולא, ומשום ביטול בית המדרש או מפני האורחים שרי בכל גווני, דאם לא כן הוי ליה
נהלפרש ולא לסתום). מ"א סק"ד (ומפנה אפילו מגג לגג ובחלונות וסולמות).
נוולענין יום טוב, ראה לקמן סי' תקכא ס"א.
נז[1155] ברייתא
נחקכז, א (כמה שיעור תבואה צבורה, לתך), ופרש"י (חצי כור הוא ט"ו סאין). ירושלמי
נטפי"ח ה"א (רבי זעירא שאל לרבי יאשיה, כמה הוא שיעור הקופות. אמר ליה
סנלמוד סתום מן המפורש, דתנינן תמן בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה).
סאהובא בהגהות מרדכי סוף רמז תסב. ר"ן נ, א ד"ה תבואה (כמה מפנין ממנה,
סבומהדרינן לתך, דהיינו ט"ו סאין. ולפי דברי הירושלמי היינו נמי כשיעור ד' וה' קופות).
סגרמ"א ס"א (שבכל קופה שלש סאים).
סדבמדות הנפח דימינו, שיעור הסאה לדעת
סההגרא"ח נאה הוא לערך 8,300 סמ"ק, ושיעור שלש סאין (שהיא האיפה) לדעתו
סוהוא לערך 25,000 סמ"ק. וכיון שנזכר כאן תבואה או יין, הנה ביין הוא לערך 25
סזליטר, ואילו בתבואה ששוקל פחות, הוא לערך 16 ק"ג. שזהו שיעור כל אחת מד' או
סחה' הקופות הנזכרות כאן.
סט[1156] רב
עחסדא קכו, ב (השתא חמש מפנין ארבע מיבעיא אמר רב חסדא ארבע מחמש (אם לא היה שם אלא
עאכשיעור ה' קופות לא יפנה אלא ד' מהם, שאסור לגמור את האוצר דילמא חזי גומות
עבבקרקעיתו ומשוי להו, רש"י), וחמש מאוצר גדול (אם יש הרבה אין מפנין אלא חמש
עגדחיישינן לטירחא, רש"י)). המאור נ, א ד"ה והא (קיי"ל כוותיה בהא). רא"ש
עדפי"ח סי' א (והר"ז הלוי ז"ל כתב דקיי"ל כרב חסדא). טור ושו"ע
עהס"א (וכיצד מפנהו, אם היה האוצר גדול מפנה ממנו חמשה קופות, לא היה בו אלא
עוחמשה קופות, מפנה מהם ארבעה קופות, אבל כולו לא יפנה, שמא יבא להשוות גומות).
עז[1157] בעיא
עחדלא איפשיטא קכז, א (איבעיא להו, הני ארבע וחמש קופות דקאמר, בארבע וחמש קופות אין,
עטטפי לא (להלך יותר מה' פעמים, כגון לפנות בכלים קטנים וירבה בהילוך, לא,
פרש"י), אלמא למעוטי בהילוכא עדיף
פא(ואע"ג
פבדאפושי משוי הוא), או דילמא מעוטי משוי עדיף (ואם בא
פגלפנות בכלים קטנים כשיעור ה' קופות, מותר, רש"י)), רא"ש
פדפי"ח סי' א (ולא איפשיטא, ועבדינן כפשטא דמתניתין, ארבע וחמש קופות אין, טפי
פהלא). טור ושו"ע ס"ב (כשמפנה אלו ארבעה או חמשה קופות, לא יחלקם בקופות
פוקטנות להוליכם בהרבה פעמים כדי להקל המשאוי, מפני שמרבה בהילוך ואוושא מלתא טפי).
פז[1158] סעיף
פחה (יותר טוב להביאם בסל ובקופה בבת אחת מלהביא כל אחד ואחד בפני עצמו, מפני שמרבה
פטבהילוך).
צוראה גם לעיל סי' שא בקונטרס אחרון
צאס"ק א.
צב[1159] כדלעיל
צגסוף ס"ב.
צד[1160]
צהגמרא קכז, א (איבעיא להו, הני ארבע וחמש דקאמר, אע"ג דאית ליה אורחין טובא,
צואו דילמא הכל לפי האורחין. ואם תמצי לומר הכל לפי האורחין, חד גברא מפני לכולהו,
צזאו דילמא גברא גברא מפני לנפשיה ... שמע מינה הכל לפי האורחין ... ולעולם כל חד
צחוחד מפני לנפשיה). רי"ף נ, א (ופשטינן לה הכל לפי האורחין, אבל אי כל חד וחד
צטמפני לנפשיה לא איפשיטא, וכיון דאיסורא הוא, עבדינן לחומרא). טור ושו"ע ס"ג
ק(אלו ד' או ה' קופות שמפנה, דהיינו לאורח אחד, ואם באו לו הרבה, מפנה כשיעור הזה
קאלכל אורח ואורח. ובלבד שלא יפנה אחד לכולם, דאיכא טרחא יתירה, אלא כל אחד יפנה
קבלעצמו, או אחר יפנה בעדו).
קג[1161] אור
קדזרוע הל' שבת סי' פז (וכבר היה מעשה בבון, שהביאו יין בעגלה מבעוד יום וכשקדש היום
קההורידוהו מעגלה, וכעס עליהם רבינו יואל הלוי זצ"ל, דחדא שאין מפנין אלא לדבר
קו[מצוה], אפילו דבר שאינו מוקצה כדפרישית, ותו דאפילו לדבר מצוה אין מפנין אלא
קזט"ו סאין, ובעגלה היה יותר מט"ו סאין ואיכא טרחא יתירה). רמ"א ס"ג
קח(חביות של יין שהובאו על עגלה, אסור להורידן בשבת, אם לא לכבוד אורחים או לצורך
קטמצוה, דהוי כמפנה האוצר). מ"א ס"ק ז (ואם הוא יותר מט"ו סאין אסור).
קי[1162] לעיל
קיאס"ב.
קיב[1163] מ"א
קיגסק"ו (ואם צריך לשתות ממנו בשבת, נמי אסור לפנותו, אלא ימשוך שם ממנו).
קיד[1164] אור
קיהזרוע שם (ותו מעשה שהביאו יין ממרחק ללובי"ן, במקום שהיה דר מורי אב"י
קיוהעזרי, בערב שבת, ולא הספיקו להורידו עד שקדש עליהם היום, והיו הרבה סוסים בעגלה,
קיזוהיה אומר להם העגל[ון], או תורידו היין או תצטרכו לשלם לי כל הוצאות סוסים,
קיחאעפ"כ לא התיר אב"י העזר"י לא להוריד ולא לומר לעכו"ם להוריד).
קיט[1165] סל"ז
קכ(אם הביאו תבואה של ישראל אסור לומר להם לפנותה מהעגלות לתוך אוצרו, אפילו בלא
קכאמדידה ומנין, שהרי לישראל עצמו אסור לו לפנותה מדברי סופרים כמ"ש בסי'
קכבשל"ג, וכל דבר שאסור לישראל לעשות בשבת אפילו מדברי סופרים אסור לומר לנכרי
קכגלעשות בשבילו).
קכדובמקום הפסד גדול מותר אפילו לענין
קכהמוקצה וכרמלית, כדלעיל שם סי"ב (ויש אומרים שהוא הדין במקום הפסד לא גזרו על
קכושבות, כגון לטלטל על ידי נכרי סחורה מוקצה הנפסדת על ידי גשמים (ואפילו להביאה
קכזלבית דרך כרמלית, אם אי אפשר בענין אחר). ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד גדול).
קכח[1166] מ"א
קכטשם (ואם אי אפשר בענין אחר, שרי לפורקן, כן נראה לי).
קל[1167] כאמור במשנה שם (מפני
קלאהאורחים ומפני בטול בית המדרש).
קלב[1168] תרומת
קלגהדשן סי' עב (יראה דאם באו לו אורחים לביתו, יש להקל לכבודם ולצורכם כמו לצורך שאר
קלדמצוה). רמ"א ס"א (וכל שבות שהתירו משום צורך מצוה מותר גם כן לצורך
קלהאורחים).
קלו[1169] תרומת
קלזהדשן שם (אמנם אם זימן אורחים לסעוד סעודה בביתו, אבל לא נתארחו אצלו, כה"ג
קלחאין לנו ראיה להקל, דהתם אאורחים שבאו מן השדה לביתו קאי. ואפשר דמכל מקום אין
קלטלחלק). כפירוש ב"י סוף הסימן (ונראה לי דלאו במזמן את חבירו שיסעוד אצלו
קממיירי, דההיא פשיטא דסעודת הרשות היא ואין בה מצוה כלל, אלא באורחין שנתארחו אצל
קמאאחד וזימנם אחר לסעוד סעודה בביתו, הוא דמספקא ליה). רמ"א שם (ולא מקרי
קמבאורחים, אלא שנתארחו אצלו בביתו, או שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים, אבל כשזימן
קמגחבירו לסעוד אצלו, לא מקרי אורחים ואינו סעודת מצוה רק סעודת רשות). מ"א סי' תקטו
קמדסק"ו (ולי נראה דכשזימן אורחים שאינן מעיר הזאת, יש להקל).
קמהוכן הוא לקמן שם סוף ס"א (אם
קמוהאורחין הן מעיר אחרת, שיש כאן מצות הכנסת אורחים, מותר). סי' תקי ס"כ (שהאורחים הן מאותה העיר,
קמזשאין כאן מצות הכנסת אורחים). לעיל סי' שז סכ"ג (באורחים שאינן מעיר אחרת,
קמחאלא שזימן אליו אחוזת מרעהו מבני עירו לסעודת מריעות, שאינו סעודת מצוה, עיין סי'
קמטשל"ג).
קנ[1170] ט"ז
קנאסק"ב (פשוט שאין בכלל זה המזמן חבירו לבוא אצלו לכבוד אורח הבא אצלו, שגם
קנבחבירו בכלל אורח לענין זה).