Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשלה דין חבית שנשברה
ובו ה' סעיפים
א חבית של יין או שמן שנשברה, גזרו חכמים
ובו ה' סעיפים
א חבית של יין או שמן שנשברה, גזרו חכמים
בשלא יציל ממנה אלא לצורך אותה שבת בלבד, כגון אם נשברה בליל שבת קודם אכילה מציל
גממנה לג' סעודות, ובשחרית לשתי סעודות, ובמנחה לסעודה אחת. שאם יהיה מותר לו להציל הרבה, יש לחוש
דשמא מחמת טרדת ההצלה שהוא בהול ונחפז להציל, ישכח שהיום שבת ויביא כלים דרך רשות
ההרבים להציל בהם מהחבית. ואף עכשיו שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים, אין להקל, כי יש
ולחוש שמא מחמת שכחת שבת יבא לתקן החבית.
זואף אם כבר נשברה החבית לגמרי ונשפך
חהיין לארץ, לא יקלוט מן הארץ יותר מלצורך השבת, גזרה שמא יספוג, דהיינו שישים ספוג
טביין הנשפך לחזור ולהטיפו בכלי. ודבר זה אסור מדברי סופרים, אף אם יש
ילספוג בית אחיזה, שאין לחוש בו לסחיטה בפסיק רישיה במקום אחיזת ידו, מכל מקום מעשה חול הוא וזלזול לשבת. וגם יש לחוש אם יעשה בשבת כדרך שהוא
יאעושה בחול, שמא יבא לסחוט הספוג במתכוין. ולכן אסרו לעשות כן אף במה שמציל
יבלצורך השבת.
יגוכן אסרו מטעם זה לטפח בשמן, דהיינו
ידלהכניס ידו בשמן ולקנחה בשפת הכלי, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.
טוולא אסרו להציל יותר מג' סעודות אלא
טזבכלים הרבה, אבל בכלי אחד בפעם אחת יכול להציל אפילו ק' סעודות, שהכל הצלה אחת היא, כמ"ש בסי' של"ד לענין דליקה.
יזויכול לומר לאחרים בואו והצילו לכם כל
יחאחד ג' סעודות, אע"פ שיודע בהם שיחזירו לו,
יטכמ"ש שם.
כוכל זה כשנשברה החבית שהוא בהול ונחפז
כאלהציל. אבל אם נסדקה והיין עושה טיף טיף, שאינו בהול כל כך, אין לחוש שישכח שבת,
כבומותר להציל כולו אפילו בכלים הרבה.
כגוכל זה להציל מחצר לחצר, שיש כאן טורח
כדרב בהולכת כלים הרבה, ויש לחוש שעל ידי כן ישכח השבת ויבא לתקן החבית. אבל לחצר זו עצמה שאין כאן טורח כל כך,
כהיכול להציל כמו שירצה אפילו בכלים הרבה (כמ"ש בסי' של"ד שיש מקילין כן גבי דליקה. ואף ששם יש
כולהחמיר בזה, מכל מקום כאן יש להקל בזה, הואיל ועיקר
כזגזרת חכמים בזה היתה משום שמא יביא כלי דרך רשות הרבים. ועכשיו יש אומרים שאין לנו
כחרשות הרבים כלל):
כטב אם נשברה בראש גגו, מביא כלי ומניח
לתחתיה. ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט לקבל מן הקילוח באויר לאחר שירד מן הגג, ולא
לאיביא כלי אחר ויצרף אותו לראש הגג שיזוב היין מן הגג לכלי, גזרה שמא יביא כלי דרך רשות הרבים. ואם מציל בכלי אחד בלבד, מציל אפילו
לבקולט או מצרף. שכיון שלא התירו לו אלא כלי אחד, אין לחוש שישכח השבת ויביא כלי דרך
לגרשות הרבים:
לדג נזדמנו לו אורחים, מביא כלי אחר וקולט
להכלי אחר ומצרף. ולא יקלוט ויצרף ואחר כך יזמין האורחים, אלא מזמינם תחלה. ולא יערים לזמן אורחים שאינם צריכים
לולאכול ולשתות, כדי שיותירו לו.
לזואם עבר ועשה, שקלט וצירף ואחר כך הזמין
לחאורחים (ואפילו אורחים שאינם צריכים לאכול
לטולשתות), מותר:
מד אם יזוב תירוש מסדק שבגיגית של ענבים שעדיין לא נדרכו, שנמצא אותו
מאהדלף אינו ראוי בשבת, שהרי המשקין שזבו בשבת אסורים כמ"ש בסי' ש"כ, ואינו רשאי לשום כלי תחתיו מפני
מבשמבטלו מהיכנו. כיצד יעשה, יניח שם מטתו או שלחנו
מגויקבע שם ישיבתו, ואז יהיה אותו הדלף לפניו כגרף של רעי, מפני שמלכלך את הקרקע
מדועושה טיט, ויוכל להניח שם כלי לקבל להדלף כדי שלא יעשה טיט, ואין כאן ביטול כלי
מהמהיכנו, מפני שכשיתמלא הכלי יוכל לטלטלו לשפכו ולהחזירו תחת הדלף לקבלו כדי שלא
מויעשה טיט, ואין בזה משום איסור טלטול, כמ"ש בסי' ש"ח בכל גרף של רעי שהתירו בו הטלטול מפני
מזכבודו של אדם. ואף שאין עושין גרף של רעי לכתחלה, מכל מקום משום הפסד התירו כמ"ש שם. וכשיתמלא הכלי לא ישפכנו לכלי אחר,
מחשלא יבטלנו מהיכנו, אלא מריקו בתוך הגיגית שזבו המשקים ממנה, שהיא מבוטלת כבר
מטמהיכנה על ידי משקין שבה האסורים משום שזבו בשבת.
נואם הוא רוצה יכול ליתן כלי עם מים תחת
נאיין הדולף, כדי שיתבטל היין במים ראשון ראשון, ואז מותר לטלטל הכלי ולשפכו
נבולהחזירו בלי שיקבע שם ישיבתו. ואף שאחר כך מתרבה היין על המים, אין
נגלחוש, לפי שיש מקילין בזה אפילו לענין יין נסך כמ"ש בי"ד סי' קל"ד,
נדויש לסמוך על דבריהם על כל פנים לענין טלטול.
נהואף שיין זה הוא דבר שיש לו מתירין,
נואעפ"כ הוא מתבטל במים, שלא אמרו דבר שיש לו מתירין אינו בטל אלא כשנתערב מין
נזבמינו, אבל לא בשאינו מינו, כמ"ש בי"ד סי' ק"ב:
נחה נתפזרו לו פירות בחצר אחת הנה ואחת הנה,
נטמלקט מעט מעט ואוכל, ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה
סבחול. אבל אם נפלו במקום אחד, נותן אפילו לתוך הסל והקופה.
סאאלא אם כן נפלו לתוך צרורות ועפרורית
סבשבחצר, שאז מלקט אחד אחד ואוכל, ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה, שלא יעשה כדרך
סגשהוא עושה בחול:
סד[1367] משנה קמג, ב (חבית שנשברה,
סהמצילין הימנה מזון שלש סעודות), ומיירי ביין ושמן, כאמור בהמשך המשנה (ובלבד שלא
סויספוג), ופרש"י (שלא ישים ספוג במקום היין לחזור ולהטיפו בכלי), ובברייתא שם
סז(לא יספוג ביין ולא יטפח בשמן). רמב"ם פכ"ב הט"ז (נשברה לו חבית
סחבשבת, מציל ממנה מה שהוא צריך לשבת). טור ושו"ע ס"א (חבית שנשברה,
סטמצילין ממנה מזון שלש סעודות). מ"א סק"א
ע(מזון ג' סעודות, היינו קודם אכילת ערבית, כמ"ש רס"י של"ד).
עאוכמו בדליקה, שנתבאר לעיל רס"י
עבשלד (כגון אם נפלה בליל שבת קודם הסעודה, מציל מזון ג' סעודות ... ובשחרית
עגמזון שתי סעודות, ובמנחה מזון סעודה אחת).
עד[1368] תוס'
עהקיז, ב ד"ה הא (בהול ... להביא כלים דרך רשות הרבים ... כשנשברה). ר"ן
עומד, ב ד"ה מצילין (דאי שרינן ליה, אתי לאיתויי כלים דרך רשות הרבים). מ"א
עזשם (דחיישינן מתוך שהוא בהול בהצלה יביא כלים דרך רשות הרבים).
עח[1369] כדלקמן
עטסי' שמה סוף סי"א (ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר,
פאינו רשות הרבים, אלא כרמלית).
פא[1370] רמ"א
פבס"א (שבהול, ואם יציל, חיישינן שיתקננו). מ"א ס"ק א (ואפשר דהאידנא
פגשאין לנו רשות הרבים, יש להקל. ואפשר שמשום זה כתב רמ"א שמא יתקנו וכו'). ט"ז
פדס"ק א (משום דאי שרית ליה טפי, מתוך שהוא בהול אתי לתקנו).
פה[1371] משנה
פושם (חבית שנשברה, מצילין הימנה מזון שלש סעודות ... ובלבד שלא יספוג), לפירוש תוס'
פזקיז, ב ד"ה הא (מיירי כשנשפך היין לארץ, דחיישינן שמא יספוג). והיינו שמה
פחשאסרו להציל יותר משלש סעודות, מיירי אף אם נשפך לארץ, דחיישינן שמא יספוג. ומדברי
פטהתוס' הוכיח בב"י (בין נשפך, בין לא נשפך, אסור להציל יותר ממזון שלש סעודות,
צוכפשט דברי ר"י).
צאושמא יספוג שבתוס' הוא כפירוש
צברש"י במשנה שם (ובלבד שלא יספוג, שלא ישים ספוג במקום היין לחזור ולהטיפו בכלי).
צגטור ושו"ע שם (ובלבד שלא יספוג, דהיינו שלא ישים הספוג במקום היין לחזור
צדולהטיפו).
צה[1372] כדלעיל
צוסי' שכ סכ"ג (ספוג, אם יש לו בית אחיזה של עור שיאחזנו בו, מקנחין בו), ושם
צזנסמן (הערה קסג).
צח[1373] שאיסור
צט"מעשה חול" הוא משום "זלזול לשבת", כדלעיל סי' שיד סט"ז
ק(משום שהוא מעשה חול וזלזול שבת), ושם נסמן (הערה צז).
קא[1374] בטעם
קבאיסור "שלא יספוג" שבמשנה, פירש"י (גזירה שמא יסחוט). וכן הוא בטור
קגושו"ע שם (גזירה שמא יסחוט). אבל בתוס' במשנה שם (אפילו יש לו עור בית אחיזה,
קדדליכא חשש סחיטה, אסור, כדמפרש בגמרא שלא יעשה כדרך שעושה בחול). ונראה שזקוקים
קהלב' הטעמים, כמבואר ברמב"ם פכ"ב הט"ז (ובלבד שלא יספוג ביין או
קויטפח בשמן, שאם יעשה כדרך שהוא עושה בחול, שמא יבוא לידי סחיטה). טור ושו"ע
קזשם (ובלבד שלא יספוג, דהיינו שלא ישים הספוג במקום היין לחזור ולהטיפו, גזירה שמא
קחיסחוט. ואפילו אם יש לו בית אחיזה, דליכא חשש סחיטה, אסור, שלא יעשה כדרך שהוא
קטעושה בחול). וזהו שמוסיף כאן "וגם יש לחוש", דהיינו שיש כאן ב' טעמים
קילאיסור.
קיאומה שהקשה בתהלה לדוד ס"ק ג
קיב(ודברי הרב ז"ל צ"ע, שכתב שאף עכשיו שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים אין
קיגלהקל, שמא יבוא לתקן החבית, מבואר דבדרבנן לא אמרינן אי שרית לי'. ואחר כך כתב ואף
קידאם כבר נשבר החבית לגמרי, גזירה שמא יספוג. ודבר זה אסור מדברי סופרים).
קיההנה לפי האמור לעיל נראה, שבזה
קיוהחמירו כיון שיש כאן שני הטעמים לאיסור: (א) "כדרך שעושה בחול", (ב)
קיז"שמא יסחוט".
קיח[1375] שאף שנתבאר לעיל לענין
קיטנשפך לארץ ש"לא יקלוט מן הארץ יותר מלצורך השבת", כפירוש התוס', שבזה
קכמיירי המשנה, שמתרת עד שלש סעודות.
קכאמכל מקום אסור לספוג אפילו במה שמציל
קכבלצורך השבת, כפירוש רש"י, שבזה מיירי המשנה "ובלבד שלא יספוג", אף
קכגלצורך השבת.
קכד[1376] ברייתא
קכהשם (לא יטפח בשמן, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול), ופרש"י (מכניס בו כפו
קכווהשמן נדבק בה ומקנחו בשפת הכלי, ואסרוה משום עובדין דחול). טור ושו"ע שם (ולא
קכזיטפח בשמן להכניס ידו ולקנחה בשפת הכלי).
קכח[1377] רש"י
קכטשם ד"ה חבית (ואפילו בכלים הרבה, דאילו בחד מנא אמרינן בכל כתבי הקדש דכמה
קלדבעי מצי). שו"ע שם (דאילו בכלי אחד אפילו מחזיק מאה סעודות מציל).
קלא[1378] סעיף
קלבו (לא אסרו להציל יותר מג' סעודות אלא כשמוציא וחוזר ומוציא, אבל
קלגכשמוציא הכל בפעם אחת מותר).
קלד[1379] משנה
קלהשם (ואומר לאחרים באו והצילו לכם), ופרש"י (כל אחד מזון ג' סעודות). שו"ע
קלושם (ואומר לאחרים בואו והצילו לכם).
קלז[1380] סי'
קלחשלד ס"ז (מותר לו לומר להם בואו והצילו לכם, אע"פ שיודע בהם
קלטשיחזירו לו. ובלבד שלא יצילו כל אחד יותר מג' סעודות).
קמ[1381] תוס'
קמאקיז, ב ד"ה הא (אומר ה"ר שמואל בשם ר"ת דדוקא נשברה לו חבית, אבל
קמבנסדקה ועושה טיף טיף, מותר להביא כלים לקלוט ולצרף, דאינו בהול כל כך להביא כלים
קמגדרך רשות הרבים, כמו כשנשברה). הגהות מיימוניות שם אות ס (נראה דברי ר"ת
קמדשמדקדק דוקא נשברה, אבל נסדקה לא ... היכא דעביד טיף טיף או נסדקה, דאין אדם בהול).
קמהרמ"א ס"א (דוקא חבית שנשברה, שבהול, ואם יציל חיישינן שיתקננו, אבל אם
קמונסדק ועביד טיף טיף, שאינו בהול כל כך, מותר).
קמז[1382] כטעם
קמחהשני שהוזכר לעיל (כי יש לחוש שמא מחמת שכחת שבת יבא לתקן החבית).
קמט[1383] תרומת
קנהדשן ח"ב סי' קצו (אשר שאלתני מי שנשברה לו חבית של יין ונשפך היין לארץ, אם
קנאמותר לשאוב יותר מלצורך היום. ובעית לאוקומי ההיא דחבית שנשברה דאסור דוקא מחצר
קנבלחצר, אבל באותו חצר שרי ... ורצית לדמות ההיא הצלה להצלה דדליקה). רמ"א שם (ויש
קנגאומרים דכל זה לא מיירי אלא להציל מחצר לחצר, אבל לבית אחר שעירב עמו מצילין בכל
קנדענין, כמו שנתבאר לעיל גבי דליקה).
קנה[1384] סעיף
קנויא (יש אומרים שלא אסרו להציל יותר מג' סעודות וכלי תשמישו הצריכים
קנזלו היום, אלא כשמציל לחצר המעורבת או למבוי המעורב שהן סמוכים לרשות הרבים וגם
קנחאינן מקורין, ודומה קצת לרשות הרבים, אבל לבית אחר שעירב עמו יכול להוציא כל מה
קנטשירצה ... ויש אומרים שאין חילוק כלל בכל זה, שכיון שטעם האיסור הוא משום
קסחשש כיבוי, מה לי [ל]חצר מה לי לבית, מה לי לחצר חבירו מה לי לחצרו. ויש לחוש
קסאלדבריהם).
קסב[1385] כקושיית
קסגהט"ז ס"ק ב (תמוה הוא זה, דלא הותר בדליקה להוציא לבית חבירו המעורב,
קסדאלא לדעת בעל התרומה, אבל הטור חולק, ולא הכריע שם בשו"ע סי' של"ד
קסהסי"א, וכאן פסק להיתר סתם).
קסו[1386] תרומת הדשן שם (ודקדקת
קסזמן הגמרא דטעמא דהך איסורא משום שמא יביא כלי דרך רשות הרבים ... ולכך יש לחלק
קסחלהתיר דלית לן רשות הרבים דאורייתא). אליה רבה ס"ק ג (ולענ"ד
קסטשאני הכא, דהטעם, שמא יביא כלי מרשות הרבים כמ"ש מהרא"י שם, משא"כ
קעלעיל טעם שמא י[כ]בה, ועוד דלדידן לית לן רשות הרבים).
קעא[1387] ברייתא
קעבקיז, ב (נשברה לו חבית בראש גגו, מביא כלי ומניח תחתיה. ובלבד שלא יביא כלי אחר
קעגויקלוט (קילוח הנופל מן האויר, רש"י), כלי אחר ויצרף (סמוך לגג כעין שאיבה,
קעדאלא שאינו ראוי לשאוב, שהגג חלק והיין אינו בגומא, מצרף כלי לגג שיזוב מן הגג לכלי
קעהוהוא אוחז הכלי בידו, רש"י)). טור ושו"ע ס"ב (אם נשברה חבית בראש
קעוגגו, מביא כלי ומניח תחתיה, ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט לקבל מן הקילוח באויר
קעזלאחר שירד מן הגג, ולא יביא כלי אחר ויצרף אותו לראש הגג).
קעחוגם בקליטת מי גשמים מהגג אסרו
קעטלפעמים חכמים, כדלקמן סי' שנא ס"א (לא יעמוד אדם ברשות הרבים ויחבר ידו או
קפכלי למזחילה, שהיא כעין צנור ארוך מונחת לאורך הגג בתוך שלשה טפחים סמוך לגג,
קפאולקבל המים ממנה).
קפב[1388]
קפגגמרא שם (גזירה שמא יביא כלי דרך רשות הרבים). לבוש ס"ב (גזירה שמא יביא כלים
קפדדרך רשות הרבים).
קפה[1389]
קפוגמרא קכ, א (דקתני ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף, כלי אחר הוא דלא,
קפזאבל בההוא מנא כמה דבעי מציל), ופרש"י (שמע מינה כלים טובא הוא דאסירי, אבל
קפחבחד שפיר דמי). ב"י (וכתבו הסמ"ג (לאוין סה כא, א) והתרומה (סי' רנד עח,
קפטב ד"ה פרק חבית) דכשמציל בחד מנא מציל באיזה ענין שירצה, כלומר אפילו קולט או
קצמצרף. וטעמא, דכיון דלא שרית ליה להציל אלא בכלי אחד, תו ליכא למיחש למידי).
קצאשו"ע שם (ואם מציל בכלי אחד, מציל אפילו קולט או מצרף). לבוש ס"ב (דכיון
קצבדלא שרי ליה להציל אלא בכלי אחד, תו ליכא למיחש למידי).
קצגוהיינו שלא התירו אלא "בראש
קצדגגו מביא כלי". וכן התירו "בכלי אחד ... קולט או מצרף". אבל אסרו לצרף
קצה"כלי אחר" ולקלוט מה שלא נשמר בכלי שבראש גגו. ודיני כלי שני בראש גגו
קצולא נתפרשו כאן.
קצז[1390] ברייתא
קצחקיז, ב (נזדמן לו אורחין, מביא כלי אחר וקולט כלי אחר ומצרף. ולא יקלוט ואחר כך
קצטיזמין (אורחים, דבשעת קליטה לא מיבעיא ליה, רש"י), אלא יזמין ואחר כך יקלוט).
רטור ושו"ע ס"ג (נזדמנו לו אורחים, מביא כלי אחד וקולט, כלי אחד ויצרף.
ראולא יקלוט ויצרף ואחר כך יזמין האורחים).
רב[1391] ברייתא שם (ואין מערימין בכך
רג(לזמן אורחים שאינן צריכין לאכול, ויותירו, רש"י), משום רבי יוסי בר יהודה
רדאמרו מערימין), וכת"ק. טור ושו"ע שם (ולא יערים לזמן אורחים שאין צריכים
רהלאכול).
רו[1392] רמב"ם
רזפכ"ב סוף הט"ז (ואם הערים בדבר זה, מותר). והיינו שמפרש שההערמה היתה
רח"בדבר זה" שנזכר תחלה (ולא יקלוט ואחר כך יזמין), ופסק שמותר בדיעבד.
רטמ"מ שם (ופסק רבינו כדברי האומר מערימין להקל בשל דבריהם). ב"י ד"ה
ריומ"ש ולא יקלוט (מדברי הרמב"ם והרב המגיד בפרק כ"ב (הט"ז)
ריאנראה שמפרשים, דאין מערימין בכך, היינו לומר שאם הערים וקלט קודם שיזמין האורחים,
ריבמותר, ופסק כרבי יוסי ב"ר יהודה להקל בשל דבריהם). רמ"א ס"ג (ומיהו
ריגאם עבר ועשה, שקלט ואחר כך זימן אורחים, מותר).
ריד[1393] היינו אף לפי פרש"י
ריהבברייתא, שאין להערים לזמן אורחים שאים צריכים לאכול ולשתות, אפשר שבדיעבד מותר. וראה
ריופמ"ג א"א סק"ב.
ריז[1394] כל
ריחבו הל' יום טוב סי' נח כא, ד (אם יזדמן ביום טוב של ראש השנה או סכות שיזוב התירוש
ריטמן הגיגית של ענבים שעדין לא נדרכו, שנמצא אותו הדלף, דלף שאינו ראוי, שהרי המשקין
רכשזבו אסורין, ואינו רשאי להניח כלי תחתיו, כדי שלא יבטלנו מהיכנו. אלא כיצד יעשה,
רכאיניח שם מטתו או שלחנו, ואז יהיה אותו הדלף לפניו גרף של רעי, ויוכל להניח שם כלי
רכבלקבל הדלף כדי שלא יעשה שם טיט, וכשיתמלא הכלי לא יוריקנו בכלי אחר, שלא יבטלנו
רכגמהיכנו, אלא מריקו בתוך הגיגית שזבו המשקין ממנה, שהיא מבוטלת מהכנה על ידי משקין
רכדשבה, שאסורין משום משקין שזבו). שו"ע ס"ד (אם יזוב תירוש מגיגית של
רכהענבים שעדיין לא נדרכו, שנמצא אותו הדלף אינו ראוי, שהרי המשקין שבו אסורים, ואינו
רכורשאי לשום כלי תחתיו מפני שמבטלו מהיכנו. כיצד יעשה, יניח שם מטתו או שלחנו, ואז
רכזיהיה אותו הדלף לפניו גרף של רעי, ויכול להניח שם כלי לקבל הדלף כדי שלא יעשה שם
רכחטיט, וכשיתמלא הכלי לא יזרקנו בכלי אחר, שלא יבטלנו מהיכנו, אלא מריקו בתוך הגיגית
רכטשזבו המשקין ממנו, שהיא מבוטלת מהיכנה על ידי משקין שבה משום משקין שזבו).
רל[1395] מ"א ס"ק ג (מיירי שלא נשברה
רלאלגמרי, דאם לא כן אף בראוי אסור, כמ"ש ס"א). והוא כדלעיל
רלבס"א (אבל אם נסדקה והיין עושה טיף טיף, שאינו בהול כל כך, אין לחוש
רלגשישכח שבת, ומותר להציל).
רלד[1396] סעיף
רלהג (משקין שזבו בשבת מאליהם מזיתים וענבים, אסורים עד לערב, גזרה שמא יסחוט בידים
רלוכדי לשתותן היום אם יהיו מותרים).
רלז[1397] איסור ביטול כלי מהיכנו
רלחנתבאר לעיל סי' רסה ס"ג (אסור ליתן כלי בשבת
רלטתחת נר הדולק לקבל בו שמן הנוטף מהנר, מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו, שהיה מוכן מתחלה
רמלטלטלו ועכשיו אוסרו בטלטול, מחמת השמן שבתוכו שהוא מוקצה מחמת איסור כמו שיתבאר בסי'
רמארע"ט, וחכמים אסרו לבטל כלי מהיכנו מפני שדומה כאלו סותר הכלי),
רמבושם נסמן (הערה יז).
רמג[1398] ואף שעד שיתמלא הכלי
רמדיבטלו מהיכנו, והרי נתבאר לעיל סי' שי ס"י (ואסור לבטל כלי מהיכנו אפילו לפי
רמהשעה, אלא במקום הפסד מרובה).
רמומכל מקום סגי במה שיכול להריקו לתוך
רמזהגיגית מיד, אף שאינו מריקו עד שיתמלא. וכדלעיל סי' רסו בקונטרס אחרון ס"ק יא
רמח(ובהנסמן שם הערה שפט), דסגי במה שיכול לנערו מיד, אף אם אינו מנערו למעשה.
רמטוראה תהלה לדוד ס"ק ט. זכרון יוסף
רנס"ק קנה-ח. מראי מקומות וציונים. לקמן סי' שלח ס"ט (הערה 1607).
רנא[1399] סעיף
רנבעב (כל דבר מטונף כגון רעי וקיא וצואה ... אם היו בחצר שהוא דר בה ... מותר
רנגלהוציאם לאשפה או לבית הכסא ... וזה הוא הנקרא בכל מקום גרף של רעי).
רנד[1400] כדלעיל
רנהשם סע"ה (אין עושין גרף של רעי לכתחלה ... לא יעשה לכתחלה דבר שיהיה בודאי אחר
רנוכך מאוס לפניו ויוציאנו).
רנז[1401] מ"א
רנחסק"ד (הכא שרי משום פסידא כמ"ש סי' ש"ח).
רנט[1402] סי'
רסשח סע"ו (במקום הפסד מותר לקבוע ישיבתו אצל גרף של רעי, שהוא במקום שאין
רסאמקפידין עליו, כדי שימאס הגרף בעיניו ויוציאנו משם ויסתלק ההפסד. כגון אם איזה דבר
רסבנמאס ונפסד מפני הגשמים היורדים עליו בחצר שאינו דר שם, יכול להכניס לשם מטתו לשכב
רסגעליה ... שזהו נקרא קביעות ישיבה, וכשתתאונן דעתו עליו מפני המיאוס יוציאנו משם
רסדלמקום המשומר מפני הגשמים, וכן כל כיוצא בענין זה).
רסה[1403] כל בו שם (ויש שהורו להניח
רסולכתחלה כלי שיש בו מים תחת הדלף שנוטף מן הגיגית, אף על פי שהוא דלף שאינו ראוי,
רסזמשום דאמרינן דאותו דלף קמא קמא בטל במים שבכלי).
רסח[1404] מ"א
רסטסוף סק"ד (ונראה לי שאפילו נתרבה האיסור לית לן בה, דיש לסמוך על המקילין ביו"ד
רעסי' קל"ד). והוא בשו"ע שם ס"ג (אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה
רעאהמותר, ראשון ראשון בטל ... ואם נתרבה המשקה האסור עד שיש בו כדי ליתן טעם, אוסר).
רעבוברמ"א שם (דבריו בכאן סותרים זה את זה, דכתב דאם נפל המשקה האסור להיתר
רעגראשון ראשון בטל, ואחר כך כתב דאם נתרבה האסור חוזר ואוסר, והוא מחלוקת בין
רעדהפוסקים).
רעהועל זה כתבו הכל בו והמ"א, שיש
רעולסמוך כאן (לענין טלטול) על דעת האומרים קמא קמא בטל. וראה מראי מקומות וציונים. משולחן
רעזהארי.
רעח[1405] כל
רעטבו שם (ויש לפקפק בהוראה זו, לפי שאין זה הדלף אסור אלא משום יום טוב, והוא דבר
רפשיש לו מתירין שאפילו באלף לא בטיל). ותירץ בדרכי משה אות ב (ולפי מה שיתבאר לקמן
רפאסימן תקי"ג, וביורה דעה סימן ק"ב, דמין בשאינו מינו בטיל אף בדבר שיש לו
רפבמתירין, אם כן הוראה זו נכונה היא).
רפג[1406] בשו"ע
רפדשם ס"א (ואם נתערבה בשאינה מינה, בטלה בס').
רפהוראה גם לקמן סי' תמז בקונטרס אחרון
רפוסוף ס"ק ג.
רפז[1407]
רפחברייתא קמג, ב (נתפזרו לו פירות בחצר, מלקט על יד על יד ואוכל, אבל לא לתוך הסל
רפטולא לתוך הקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול). רשב"א שם בשם רבינו יונה (כתב
רצמורי הרב ז"ל בהלכותיו, כגון שנתפזרו לו בחצרו אחת הנה ואחת הנה, אבל במקום
רצאאחד מלקט לתוך הסל, כמו שאמרנו בגמרא (קמב, א) בענין הא דתנן בפרק נוטל כלכלה
רצבוהאבן בתוכה, ולישדינהו לפירי ולישדיה לאבן, ולנקטינהו). והוא כדלעיל סי' שט
רצגס"ה (פירות יבשים שאינם נפסדים כשהם מתטנפים בקרקע ... ינערם מתוכה עם האבן,
רצדואחר כך ילקטם בידו ויחזירם לכלכלה אם ירצה). ר"ן ס, א (תירץ ה"ר יונה
רצהכגון שנתפזרו בחצרו אחת הנה ואחת הנה, אבל במקום אחד מלקט ונותן לתוך הסל). טור ושו"ע
רצוס"ה (נתפזרו לו פירות בחצר, אחד הנה ואחר הנה, מלקט מעט מעט ואוכל, ולא יתן
רצזלתוך הסל ולא לתוך הקופה. ואם נפלו במקום אחד, נותן אפילו לתוך הסל). לבוש
רצחס"ה (שלא יעשה כעובדא דחול).
רצטומה שהמלקט הוא עובדא דחול, אפשר דהיינו
שכיון דמחזי כמעמר. אבל אין בזה משום מלאכת מעמר כמבואר לקמן סי' שמ סט"ו (המעמר
שאהוא מאבות מלאכות ...
שבואין עימור אלא כשמאספו במקום גידולו, כעין קמה קצורה שמגבב השבלים במקום גידולן,
שגוכן המאסף פירות ומקבצן יחד במקום שנפלו מן האילן. אבל אם נתפזרו במקום אחר, מותר
שדלקבצם, כמ"ש בסי' של"ה).
שה[1408] רמב"ן
שושם (נראה שבשנתפזרו במקום עפר וצרורות עסקינן, ואסור ללקטן ולתתן בתוך הסל, משום
שזדמיחזי כבורר ... ולהכי קתני שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, אבל לאכול מותר. והיינו
שחדקתני בגמרא בחצירו, ולא קתני בבית, מפני שסתם חצר יש בו עפרוריות וצרורות). הובא ברשב"א
שטשם (והרמב"ן ז"ל פירש כגון שנפלו לו בחצרו בתוך צרורות ועפרורית שבחצר,
שיוהיינו דנקט חצרו), ור"ן שם. שו"ע שם (אלא אם כן נפלו לתוך צרורות
שיאועפרורית שבחצר, שאז מלקט אחד אחד ואוכל, ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה). ומה
שיבשהוא עובדא דחול, אפשר דהיינו כיון דמיחזי כבורר.