Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשלז דין כבוד הבית ודבר שאינו מתכוין
ובו ה' סעיפים
א כל דבר שאינו מתכוין מותר, אפילו אפשר בלעדיו, כגון מטה כסא
ובו ה' סעיפים
א כל דבר שאינו מתכוין מותר, אפילו אפשר בלעדיו, כגון מטה כסא
בוספסל, בין גדולים בין קטנים, מותר לגררן על גבי קרקע, ובלבד שלא
גיתכוין לעשות חריץ. ואף אם נעשה חריץ מאליו אין בכך כלום, כי דבר שאינו מתכוין הוא. ואע"פ
דשהקטנים אפשר לו ליטלן בידיו ואין צריך לגררן, לא הצריכו לכך, וכן בכל דבר שאינו
המתכוין.
ואבל הגדולים מאד אסור לגרור, שבודאי
זעושין חריץ, ופסיק רישיה ולא ימות הוא.
חואע"פ שחופר כלאחר יד הוא, ואינו
טחייב אלא כשחופר במרא וכיוצא בו מהכלים שדרך לחפור בהם, וגם מקלקל הוא קרקעית הבית, וגם מלאכה
ישאינה צריכה לגופה היא. אף על פי כן אסור מדברי סופרים.
יאואפילו בקרקע המרוצף בשיש וכיוצא בו,
יבשאי אפשר לעשות בו חריץ, אסור לגרור, גזירה משום שאינו מרוצף:
יגב מותר לרבץ הבית, כיון שאינו מתכוין
ידלהשוות הגומות, אלא שלא יעלה האבק, ולאו פסיק רישיה הוא.
טואבל אסור לכבד הבית, דפסיק רישיה הוא.
טזואם הוא קרקע מרוצף באבנים, וכל שכן בקרשים, שאין לחוש בו להשוואת גומות, מותר
יזלכבדו (ולא גזרו בו משום שאינו מרוצף, לפי שהכיבוד הוא דבר שיש בו צורך היום).
יחואפילו יש בו עפרורית וקליפי אגוזים וכיוצא
יטבהם מהדברים האסורים בטלטול, מותר לכבדם, מפני שהם לו כגרף של רעי שהתירו לו להוציאו לאשפה מפני כבודו.
כויש מתירין אפילו בשאינו מרוצף, דלאו פסיק רישיה
כאהוא שישוה גומות.
כבויש מחמירין אפילו במרוצף, גזרה משום שאינו מרוצף.
כגוכן נוהגין במדינות אלו, ואין לשנות. אבל נוהגים להקל לכבד על ידי בגד או מטלית או כנף אווז הקלים
כדואינן משוין גומות.
כהועל ידי נכרי מותר בכל ענין, שכל פסיק רישיה מותר על ידי נכרי,
כוכמ"ש בסי' רנ"ג:
כזג אסור לכבד הבגדים במכבדות העשויים
כחמקסמים, שלא ישברו קסמיהם בפסיק רישיה, והרי זה סותר כלי. ואף שמקלקל פטור, מכל מקום אסור מדברי סופרים. עיין סי' שי"ד (וכן מכבדות העשויין מענפי אילן אסור
כטלכבד בהם מטעם זה, אפילו בקרקע המרוצף לדברי המתירין, ולא התירו המתירין אלא
לבמכבדות של תמרה שאינה נשברת):
לאד אין סכין את הקרקע, ואין מדיחים אותו, ואין נופחים הקרקע, שמא יבא להשוות גומות.
לבואפילו במרוצף אסור, אף לדברי המתירין בכיבוד, לפי שדברים אלו אין בהם צורך כל כך
לגכמו בכיבוד, לפיכך לא רצו לחלק בהם בין מרוצף לשאינו מרוצף ואסור הכל:
לדה אסור לצדד חבית מלאה על הארץ, שכיון
להשהיא כבידה, יבא להשוות גומות ודאי בצדדיה, ופסיק רישיה הוא. וכן לא יכריע חבית וישפוך ממנה, אלא
לומגביהה מן הארץ ושופך, שאם לא כן יחפיר מן הארץ בודאי.
לזואף שמקלקל הוא, וגם מלאכה שאינה צריכה
לחלגופה היא, וגם חופר כלאחר יד הוא, אף על פי כן אסור מדברי סופרים:
לט[1511] גמרא
ממא, ב (רבי שמעון היא דאמר דבר שאין מתכוין מותר). ביצה כג, א (כרבי שמעון דאמר
מאדבר שאינו מתכוין מותר). טור ושו"ע ס"א (דבר שאין מתכוין מותר).
מב[1512] ברייתא
מגכט ב (רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ). טור ושו"ע
מדשם (הלכך גורר אדם מטה, כסא וספסל ... ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ).
מה[1513] גמרא
מושם (אימר דאמר רבי שמעון בגדולים, דלא אפשר (אלא בגרירה, שאין יכול ליטל בידו,
מזרש"י), בקטנים (דאפשר בטלטול, רש"י) מי אמר ... קתני גדולים (מטה,
מחרש"י) וקתני קטנים (כסא, רש"י) ... מוכרי כסות מוכרין כדרכן (כסות של
מטכלאים לובשו בשוק כדי להראותו, למוכרו, רש"י), ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני
נהחמה ובגשמים מפני הגשמים, והצנועין מפשילין במקל לאחוריהן, והא הכא דאפשר (לכל
נאאדם, רש"י) למיעבד כצנועין (שלא על ידי איסור, רש"י), דכי קטנים דמי,
נבוכי לא מתכוין שרי). טור ושו"ע שם (בין גדולים בין קטנים).
נג[1514] לא נתפרש כאן מהו האיסור
נדבעשיית חריץ. וכן לקמן בסעיף הבא לא נתפרש מהו האיסור בהשוואת גומות. והוא תלוי,
נהאם הוא בבית או בחצר חייב משום בונה, כדלעיל סי' שיג סכ"ד (המשוה פני הקרקע
נובבית או בחצר ... הרי זה בונה וחייב). ואם הוא בשדה שחייב משום חורש, כדלעיל סי'
נזשיב ס"ג (אסור לפנות בשדה ניר בשבת, גזרה משום השואת גומות ... והרי זה משוה
נחאת החרישה והוא תולדת חורש). וכדאמרינן פא, ב (היתה לו גומא וטממה, בבית חייב משום
נטבונה, בשדה חייב משום חורש).
ס[1515] רש"י
סאכב, א ד"ה הלכה (דבר שאין מתכוין מותר, ואע"ג דקעביד חריץ). רמב"ם פ"א
סבה"ה (לפיכך אם חפרו הקרקע אינו חושש בכך, לפי שלא נתכוין).
סג[1516] כדלעיל
סדסי' רעז ס"א (ודבר שאינו מתכוין מותר), ושם נסמן (הערה ו).
סה[1517] רוקח
סוסי' נח (אבל גדולות מאד אסור, דהוי פסיק רישיה). הובא בב"י ובמ"א סק"א.
סזובכ"מ פ"א ה"ה (כתב הרמ"ך ... אבל בגדולים דברי הכל אסור,
סחדדמי לפסיק רישיה, וצ"ע).
סט[1518] גמרא עה, א (אביי ורבא
עדאמרי תרווייהו מודה רבי שמעון בפסיק רישא ולא ימות). טור ושו"ע שם (והוא שלא
עאיהא פסיק רישיה).
עבוחייב עליו, כדלעיל סי' רעח
עגס"ד (והכל מודים בפסיק רישיה ולא ימות שחייב עליו מן התורה), ושם נסמן (הערה
עדכט).
עה[1519] מ"א
עושם (ואף על גב שכשחופר הוי מלאכה דרבנן אפילו הכי אסור).
עז[1520] חגיגה
עחי, סוע"א (החופר גומא בשבת ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה. כמאן כרבי שמעון
עטדאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. אפילו תימא לרבי יהודה, התם מתקן הכא
פמקלקל הוא), ופרש"י (והאי חופר גומא מקלקל הוא את חצרו).
פא[1521] מבאר כאן ב' פרטים:
פבא) פסיק רישיה אסור אף כשהאיסור הוא
פגרק מדברי סופרים, ונעשה כלאחר יד, והיא מלאכה שאינה צריכה לגופה ומקלקל.
פדוהיינו שאף שלפעמים יש מתירין בזה,
פהכדלעיל סי' שיד ס"ג (ואף שפסיק רישיה ולא ימות הוא, מכל מקום כיון שאף העושה
פונקב חדש כזה במתכוין אין בו איסור אלא מדברי סופרים, הואיל ואינו עשוי אלא להוציא בלבד,
פזלפיכך לא החמירו בו כל כך לאסור אף להוסיף שלא במתכוין. ויש חולקים ... והעיקר
פחכסברא הראשונה).
פטמכל מקום אוסרים בזה כאן. ודן בזה
צבמ"א סי' שיד ס"ק ה.
צאוכן הוא לקמן ס"ג (אסור ...
צבבפסיק רישיה ... ואף שמקלקל פטור, מכל מקום אסור מדברי סופרים).
צגב) פסיק רישיה אסור אף דלא ניחא
צדליה.
צהוהיינו שאף שיש מתירין בזה, כדלעיל
צוסי' שכ סכ"ד (ויש אומרים שכל שהמשקין הולכין לאיבוד אין איסור אפילו מדברי
צזסופרים ... כיון שאין הסחיטה נוחה לו כלל, שהרי אין לו שום הנאה ממנה).
צחמכל מקום מסיק שם (והעיקר כסברא
צטהראשונה).
קוכן הוא לעיל סי' שלו ס"ט (ואף
קאשאינו מתכוין לכך, פסיק רישיה ולא ימות הוא. ואף אם אוכל בגינת חבירו, או אפילו של
קבנכרי, שאין לו חפץ כלל בגידול העשבים שבה, והרי הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה. מכל
קגמקום אסור מדברי סופרים), ושם נסמן (הערה 1459).
קד[1522] גמרא כט, ב (גרר ספסלא
קהבעיליתא דשישא (רצפה של שיש דלא עביד בה חריץ, רש"י) ... גזירה עליתא דשישא
קואטו עליתא דעלמא). רוקח שם (ואסרינן אפילו בעיליתא דשישא). הובא בב"י ובמ"א
קזשם.
קחוהיינו שבגמרא אמרינן כן אליבא דרבי
קטיהודה שאוסר. וכן הוא גם לדידן, בגדולים מאד, דאסרינן מטעם פסיק רישיה.
קיוראה לקמן (הערה 1535).
קיא[1523] האיסור בהשוואת גומות נתבאר
קיבלעיל (הערה 1514).
קיג[1524] גמרא
קידצה, א (תנא, אשה חכמה מרבצת ביתה בשבת. והאידנא דסבירא לן כר' שמעון, שרי אפילו
קיהלכתחלה), ופרש"י (דדבר שאין מתכוין מותר, והמרבץ אינו מתכוין להדביק עפר
קיובגומא ולהשוות הבית אלא שלא יעלה אבק). טור ושו"ע ס"א (ומותר לרבץ הבית,
קיזכיון שאינו מתכוין להשוות גומות אלא שלא יעלה האבק).
קיח[1525] לבוש
קיטס"א (כיון שאינו מכוין להשוות [גומות], אלא שלא יעלה האבק, וגם אינו פסיק רישיה).
קכ[1526] רב
קכאקכד, ב (מכבדות של מילתא מותר לטלטלן בשבת, אבל של תמרה לא), ופרש"י (של תמרה,
קכבכעין שלנו, לכבד את הבית, דאסור משום אשוויי גומות, דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה
קכגולא ימות). המאור ביצה יב, א (ואין להתירן משום דבר שאין מתכוין, כי השואת הגומות
קכדבכיבוד הבית פסיק רישיה ולא ימות הוא, ואפילו רבי שמעון מודה בה). רמב"ם פכ"א
קכהה"ג (אסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות). טור ושו"ע ס"ב (אסור לכבד
קכוהבית).
קכזוהדעה השנית הובאה לקמן בסמוך (ויש
קכחמתירין ... דלאו פסיק רישיה הוא שישוה גומות).
קכטואף שגם הראשונה סוברת שאין זה
קלודאי, כמובא לעיל מהרמב"ם (שמא ישווה גומות).
קלאמכל מקום נתבאר לעיל סי' רעז
קלבבקונטרס אחרון ס"ק א (עיין בכסף משנה פכ"א בשם הריב"ש שתמה על
קלגהרמב"ם שכתב גבי כיבוד הבית שמא ישוה גומות, אם כן אינו פסיק רישיה עיי"ש.
קלדאם כן גם על הטור ושו"ע יש לתמוה כן. אבל באמת יש לומר גבי כיבוד דהספק הוא
קלהשמא יש גומות בבית, ואי אפשר שלא ישוה, והוי ליה פסיק רישיה, ואם כן כשאינו ידוע
קלוהוי ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא. ולא דמי לשאר דבר שאינו מתכוין דספיקא הוי ושרי,
קלזדהתם הספק הוא שמא יעשה גומא, והכא הספק הוא שמא יש כבר ואי אפשר שלא ישוה ... ואף
קלחלפי מה שכתב הט"ז בסי' שי"ו סק"ג דספק פסיק רישיה שרי ... היינו
קלטלהתיר בשעת הספק בלבד, כשאין שם חשש ודאי כלל, אבל אם יש לחוש שמא יהיה ודאי, ואף
קמעל פי כן יעשה מה שיעשה, הרי זה דומה לשאר חששות וגזירות שחששו חכמים, ואינו בכלל
קמאספק פסיק רישיה ... ונמצא עושה איסור אחר שהוא ודאי פסיק רישיה).
קמבוכן נתבארו לעיל שם עוד הלכות,
קמגשנאסרו מטעם ספק פסיק רישיה; ולדעת המתירים בספק פסיק רישיה, איסורם הוא מטעם
קמד"שמא יהיה ודאי, ואף על פי כן יעשה מה שיעשה ... ונמצא עושה איסור אחר שהוא
קמהודאי פסיק רישיה" (ראה לעיל שם הערה קכב).
קמוואין שם הכרעה ברורה בין שתי הדעות
קמזהנ"ל. ונתבאר לעיל שם (הערה קיז).
קמחולענין שמא ישווה גומות, יש לפעמים
קמטשיש שני החששות (א) ספק פסיק רישיה, (ב) שמא יהי' ודאי ואעפ"כ יעשה, ולפעמים
קניש רק אחת מחששות אלו:
קנא(א) ראה לקמן ס"ד (אין סכין את
קנבהקרקע, ואין מדיחין אותו, ואין נופחים הקרקע, שמא יבא להשוות גומות). לכאורה
קנגהכוונה היא לשני החששות הנ"ל.
קנד(ב) לקמן ס"ה (אסור לצדד חבית
קנהמלאה על הארץ, שכיון שהיא כבידה יבא להשוות גומות ודאי בצדדיה ופסיק רישיה הוא).
קנואשר שם אין לחוש שיבא להשוות הגומות כדי להעמיד עליהן את החבית. אלא החשש הוא שעל
קנזידי צידוד החבית ישווה הגומות.
קנח(ג) לעיל סי' שב סי"ד (שמא
קנטישוה גומות שבקרקע בכוונה ... שמא ישכח שהוא שבת ויכוין להשוות הגומות בקינוחו).
קסדהיינו שיש בזה רק החשש השני הנ"ל.
קסא(ד) לעיל סי' שכד סי"ב (יש
קסבלחוש שמא כשיגרפו ויראה בו גומות, ישוה אותן הגומות במתכוין). שהוא החשש השני הנ"ל.
קסג(ה) סי' שלג ס"ב (שמא יראה
קסדגומות בקרקעיתו וישוה אותן). שהוא החשש השני הנ"ל.
קסה(ו) לקמן סי' שלח ס"ו (שמא
קסויבאו להשוות גומות שבקרקע במתכוין, להכין דרך לגלגל האגוז). שהוא החשש השני
קסזהנ"ל.
קסח[1527] רמב"ם
קסטשם (אלא אם כן היה רצוף באבנים). טור ושו"ע שם (אלא אם כן הקרקע מרוצף).
קע[1528] שו"ת
קעאבנימין זאב סי' רה (ובבתים שלנו שהם מוצעים בקרשים ואין בהן גומות, לא יתואר בהן
קעבפסיק רישיה ולא ימות). הובא בכנסת הגדולה הגב"י, ובמ"א סק"ג (וכל
קעגשכן בקרשים).
קעד[1529] והיינו
קעהשאף שאסרו במרוצף לעיל ס"א (ואפילו בקרקע המרוצף בשיש ... גזירה משום שאינו
קעומרוצף), ושם נסמן (הערה 1522), ולקמן ס"ד (ואפילו במרוצף
קעזאסור), ושם נסמן (הערה 1548).
קעחמכל מקום התירו כאן מטעם
קעט"שהכיבוד הוא דבר שיש בו צורך היום". משא"כ בסיכת והדחת הרצפה,
קפכדלקמן שם (לפי שדברים אלו אין בהם צורך כל כך כמו בכיבוד, לפיכך לא רצו לחלק בהם
קפאבין מרוצף לשאינו מרוצף ואסור הכל), ושם נסמן (הערה 1550).
קפבוהדעה השנית דלקמן, אינה מחלקת
קפגבינם, ואוסרת אף בכיבוד אף במרוצף.
קפד[1530] עבודת
קפההקדש להרשב"א בית מועד שער ג סי' ה (ואין חוששין שמא ישוה הגומות, שכל דבר
קפושאין מתכוין מותר. ואע"פ שמזיז עפר וצרורות וקליפין האסורין לטלטל, יראה לי
קפזשמותר, מפני שהם לו כגרף של רעי). הובא במ"מ שם (כתב הרשב"א ז"ל,
קפחאף על פי שמזיז עפר וצרורות וקליפין האסורין לטלטל יראה לי שמותר מפני שהם לו כגרף
קפטשל רעי עכ"ל. וכן נהגו במקומותינו), ובר"ן (לו, א) סוד"ה והאידנא, וב"י
קצד"ה וכתב הר"ן, ומ"א סק"ד.
קצא*
קצבההלכה שקליפי אגוזים יש להם דין גרף
קצגשל רעי, הובאה גם לעיל סי' שח סס"ז (כל הקליפין והגרעינין שאינן ראויין לבהמה,
קצדאוכל את האוכל וזורקן בלשונו לאחוריו, ולא יזרקם בידיו וגם לא יזרקם בלשונו לפניו,
קצהויסמוך בדעתו שכשיהיו הרבה מהם לפניו וימאסו בעיניו יהיה מותר להוציאן משם כדין
קצוגרף של רעי שיתבאר, לפי שאין עושין גרף של רעי לכתחלה).
קצזאמנם לעיל שם ס"ס (ואם אין
קצחהקליפות ראויות לבהמה, כגון קליפי אגוזים [ו]שקדים וכיוצא בהן שהן אסורות בטלטול
קצטכעצים ואבנים, אסור להעבירן מעל השלחן בין בידיו בין בדבר אחר שבידיו), ולא הזכיר
רשום היתר של גרף של רעי.
ראוהחילוק בינם מובן, שבסס"ז
רבמיירי בקליפות וגלעינין שהיו בפיו, וזורקן בלשונו ונמאסו, משא"כ בס"ס
רגמיירי בקליפי אגוזים שלא היו בפיו, ולא נמאסו.
רדאמנם כאן מיירי בקליפי אגוזים, ומכל
רהמקום נתבאר שהם כגרף של רעי. וכתב על זה באליה רבה סי' שח ס"ק סב (צ"ע
רומסי' של"ז שכתב ב"י ואחרונים אפילו יש בבית קליפי אגוזים, דמוקצים הם,
רזמותר לכבדם בכנף אווזא, דהוה ליה לדידיה כגרף של רעי. ויש לחלק, דבקרקע מאיסי יותר
רחמעל השולחן, או דהכא כיון דאפשר במנער לא התירו על ידי דבר אחר).
רט[1531] כדלעיל
ריסי' שח סע"ב (כל דבר מטונף, כגון רעי וקיא וצואה ... מותר להוציאם לאשפה או
ריאלבית הכסא ... וזה הוא הנקרא בכל מקום גרף של רעי).
ריב[1532] בה"ג
ריגפי"ז יט, ד (רבי אלעזר אומר אף בשל תמרה, סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר שאין
רידמתכוין מותר, אלמא לא קא מכוין לאשוויי גומות). רי"ף מח, א (והאידנא
ריהדקי"ל כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר, הויין להו מכבדות של תמרה דבר
ריושמלאכתו להיתר). הובאו בתוס' צה, א ד"ה והאידנא (בה"ג שרי כיבוד מהאי
ריזטעמא אפילו בדהוצין), וברמב"ן ורשב"א שם, ובטור ושו"ע ס"ב (אסור
ריחלכבד הבית ... ויש מתירים).
ריט[1533] תוס'
רכשם ד"ה המכבד (והא דאמר והאידנא דסבירא לן כרבי שמעון שרי לכתחלה, אע"ג
רכאדאפשר דסבר רבי שמעון דהוי פסיק רישיה, מכל מקום הש"ס סבר כרבנן דלא הוי פסיק
רכברישיה, הילכך שרי לכתחלה, כיון דקיימא לן כרבי שמעון). ר"ן מח, א (והרב אלפסי
רכגז"ל סובר דכבוד הבית שרי לדידן, דקי"ל כר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין
רכדמותר, דלאו פסיק רישיה הוא דנימא דודאי משוי גומות).
רכה[1534] ספר
רכוהתרומה סי' רנד ד"ה גורפין (ואפילו בית שיש לה רצפת אבנים אסור לכבד ... גזירה
רכזבית שאין לה רצפה). הובא בהגהות מיימוניות שם אות ב. טור בשם ר"י (ור"י
רכחאסר גם הכיבוד בכל מקום). רמ"א ס"ב (ויש מחמירין אפילו במרוצף). לבוש ס"ב
רכט(ויש מחמירין אפילו במרוצף, גזירה אטו שאינו מרוצף).
רלוראה גם לעיל סי' שח סעיף פז (מכבדות
רלאשמכבדין בהן הקרקע, הרי הן ככלי שמלאכתו להיתר, לדברי המתירין לכבד בהן בשבת קרקע
רלבהמרוצף, כמו שיתבאר בסי' של"ז ... אבל לדברי האוסרים לכבד בשבת אף קרקע
רלגהמרוצף, אסור לטלטלן כי אם לצורך גופן או מקומן, ככלי שמלאכתו לאיסור).
רלד[1535] רמ"א
רלהשם (וכן נוהגין, ואין לשנות).
רלוומכל מקום בזמננו מקילים רבים, שהרי
רלזכל הבתים מרוצפים, ואין לגזור בזה אטו שאינו מרוצף. וכמבואר בס' התרומה שם (שכל
רלחהעיר רצפת אבנים, ולא גזרינן בה אטו עיר אחרת). ונתבאר בבאור הלכה, ד"ה ויש
רלטמחמירין אפילו במרוצף. שמירת שבת כהלכתה פכ"ג ס"א והערה ב.
רמ[1536] אגור
רמאסי' תקיז (ואני המחבר ראיתי מורי אבי ז"ל נוהג לאסור הכיבוד, אמנם התיר לכבד
רמבבבגד או במטלית). דרכי משה שם אות א (והמנהג כדברי האגור, ואף בכנפים של אווזים
רמגנהגו לכבד. ונראה לי טעמא, דמאחר דדברים קלים הן, אינן נוטלין רק האבק שלמעלה,
רמדוליכא למיחש בהו לאשוויי גומות). רמ"א שם (מותר ... על ידי בגד או מטלית או
רמהכנף אווז הקלים ואינו משוה גומות).
רמו[1537] תשב"ץ
רמזסי' לה (שאסור לישראל לכבד ביתו בשבת. אבל אם תעשה שפחתו גויה מעצמה, אין צריך
רמחלמחות על ידה). הובא ברבינו ירוחם ני"ב חי"ג פג, ד (וכתב הר"מ
רמטשהגויה המכבדת את הבית, שאין למחות בידה). רמ"א שם (מיהו על ידי עכו"ם
רנמותר).
רנא[1538] סעיף
רנבי (ואף שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור לומר לנכרי לעשותו, מכל מקום כאן שהאיסור
רנגנעשה מאליו בלא מתכוין, והישראל אינו אומר לו כלל לעשותו אלא שולחו לעשות דבר
רנדהמותר, אם כן אף שמאליו נעשה האיסור, הרי לא נעשה בשליחות הישראל, שהישראל לא צוהו
רנהעל ככה, והנכרי אינו מוזהר כלל על השבת, אלא שאסור לנו לשלחו לעשות איסור),
רנווסכ"ח (ואף שהוא פסיק רישיה ולא ימות, אין בזה איסור באמירה לנכרי, מטעם
רנזשנתבאר למעלה).
רנח[1539] שלטי
רנטהגבורים (לו, א) אות ו (מטעם זה יש ליזהר לכבד הבגדים באותן מכבדות של קסמים
רסשנשברים הקסמים בפסיק רישיה). רמ"א ס"ב (ואסור לכבד הבגדים על ידי
רסאמכבדות העשויים מקסמים, שלא ישתברו קסמיהם).
רסב[1540] כדלעיל
רסגסי' שח סנ"ה (אסור לשבור ענף מן המכבדת, שיש בשבירה זו עוד איסור אחר משום
רסדשבירת כלי, כמו שיתבאר בסי' של"ז).
רסה[1541] משנה
רסוקה, ב (כל המקלקלין פטורין).
רסז[1542] מ"א
רסחס"ק ה (ובודאי אפילו הם נשברים ליכא אסור דאורייתא ... אפילו הכי אסור בפסיק
רסטרישיה).
רעוכדלעיל ס"א (ופסיק רישיה ולא
רעאימות הוא, ואף ... מקלקל הוא ... אף על פי כן אסור מדברי סופרים), ושם נסמן (הערה 1521).
רעבוכן הוא לעיל סי' שכ סכ"ז (ואע"פ
רעגשמקלקל הוא, וכל המקלקלין פטורים, מכל מקום אסור מדברי סופרים), ושם נסמן (הערה
רעדקצג).
רעה[1543] סי"ז
רעו(חותמות שבכלים, כגון שידה תיבה ומגדל שהכיסוי שלהם קשור בהם בחבל, מותר לחתוך
רעזהחבל ... ואף שהחבל עשוי לחבר הכיסוי עם הכלי, וכשחותכו או מפקיעו הרי זה סותר
רעחחיבורם, אין בזה משום סתירה, לפי שהחבל הוא חיבור גרוע שאינו חזק כל כך, וכשסותרו
רעטהרי הוא סותר בנין גרוע, ואין סתירה בכלים אלא כשסותר בנין גמור. לפיכך אינו מותר
רפלחתוך ולהפקיע אלא בחבל וכיוצא בו, אבל פותחות של עץ ושל מתכת שהם חזקים, אסור
רפאלהפקיע ולשבר אם נאבד המפתח, שזהו סתירה גמורה האסורה אף בכלים).
רפבוכדלעיל סי' שיג סי"ט (לא אמרו
רפגשאין בנין וסתירה בכלים אלא בבנין גרוע וסתירת בנין גרוע ... אבל העושה כלי מתחלתו,
רפדהרי זה בנין גמור, וחייב משום בונה, והשובר כלי שלם הרי זו סתירת בנין גמור וחייב
רפהמשום סותר).
רפו[1544] מ"א
רפזסק"ה (ולפי זה אסור לכבד אפילו במרוצף, אלא אם כן בשל תמרה, ולא כאותן העשוים
רפחמענפי אילן).
רפט[1545] גמרא
רצמ, ב. קנא, ב (מעשה בתלמידו של ר' מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ ובקש להדיח קרקע,
רצאואמר לו אין מדיחין לסוך לו קרקע, אמר לו אין סכין). טור ושו"ע ס"ג (אין
רצבסכין את הקרקע, ולא מדיחים אותו).
רצג[1546] תוספתא
רצדפי"ז ה"י (שאין סכין, ואין נופחין, ואין מדיחין את הקרקע ביום טוב, ואין
רצהצריך לומר בשבת). רמב"ם פכ"א ה"ג (אין סכין את הקרקע ... ואין
רצונופחין אותו, ואין מדיחין אותו, אפילו ביום טוב, כל שכן בשבת). מ"א סק"ו
רצז(ואין נופחין הקרקע (רמב"ם פכ"א)).
רצח[1547] רש"י
רצטמ, ב ד"ה אין מדיחין (דלמא אתי לאשויי גומות). קנא, ב ד"ה קרקע בקרקע מיחלף
ש(משום אשוויי גומות). טור (דאתי לאשוויי גומות) ולבוש ס"ג (משום אשוויי גומות).
שאומ"ש "שמא יבא להשוות
שבגומות" (ולא "שמא ישווה גומות"), נתבאר לעיל (הערה 1526).
שג[1548] גמרא
שדשם (קרקע בקרקע מיחלף), ופרש"י (ואע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא וליכא למיחש
שהלאשוויי גומות, מיחלף מיהא בקרקע אחר). רמב"ם שם (ואפילו היה רצוף באבנים). טור
שוושו"ע שם (אפילו הוא מרוצף).
שז[1549] לעיל
שחס"ב (ואם הוא קרקע מרוצף באבנים ... מותר ... ויש מחמירין אפילו במרוצף, גזרה
שטמשום שאינו מרוצף).
שי[1550] מ"מ
שיאשם (אע"פ שהכיבוד מותר ברצוף, אלו הדברים אסורים וגזרו בהם, לפי שאין בהם
שיבצורך כמו בכיבוד). מ"א שם (וטעמא, דדברים אלו אין בהם צורך כל כך כמו בכיבוד
שיג(מ"מ)).
שידוכדלעיל ס"ב (ולא גזרו בו משום
שיהשאינו מרוצף, לפי שהכיבוד הוא דבר שיש בו צורך היום).
שיו[1551] גמרא
שיזקמא, א (אמר רבא לא ליצדד איניש כובא, דילמא אתי לאשוויי גומות). טור ושו"ע ס"ד
שיח(אסור לצדד חבית על הארץ, דכיון שהיא כבידה יבא להשוות גומות ודאי, והוי פסיק
שיטרישיה).
שכ[1552] בה"ג
שכאספכ"ד (והיכא דאיכא חבית של מים בארץ, לא יכריע אותה וישפוך ממנה, אלא מגביה
שכבאותה עם ידה מן הארץ ומשפך, ואם לא עשה כן מחפיר הוא עם החבית בארץ). מ"א סק"ז
שכג(ולא יכריע חבית וישפוך ממנה, אלא מגביה אותה מן הארץ ושופך, דאם לא כן מחפיר הוא
שכדמן הארץ (ה"ג)).
שכה[1553] כדלעיל
שכוס"א לענין גרירת מטה כסא וספסל (והערה 1521).