Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת
ובו י"א סעיפים
רכיבה על בהמה
א אין רוכבין על גבי בהמה, גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה, כמ"ש בסי' ש"ה.
ובו י"א סעיפים
רכיבה על בהמה
א אין רוכבין על גבי בהמה, גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה, כמ"ש בסי' ש"ה.
בואין שטין על פני המים, גזרה שמא יעשה חבית של שייטין, דהיינו
גכלי של גומא שאורגין אותו ועושים כמין חבית ארוכה ולמדין לשוט בו.
דבמה דברים אמורים בנהר, אבל בכלי מותר,
השאין דרך לעשות חבית לשוט בה בכלי. אבל בבריכה שבחצר אסור, מפני שכשהמים
ונעקרים כששט הרי הם יוצאים חוץ לבריכה, והרי זה דומה לנהר. ואם יש לה שפה סביב,
זמותר לשוט בה, שאפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם, והרי זה דומה לכלי:
חמחיאת כפים וריקוד
ב אין מספקין כף על ירך, ואין מטפחין כף
ב אין מספקין כף על ירך, ואין מטפחין כף
טאל כף, בין לשמחה, אפילו בנשואין, בין לאבל, גזרה שמא יתקן כלי שיר לשורר או לקונן, אלא אם כן מספק ומטפח כלאחר יד.
יאפילו להכות באצבע על הקרקע, או על הלוח,
יאאו אחת כנגד אחת כדרך המשוררים, כגון אלו שמכין באמה על הגודל ועושין
יבבזה תנועות עריבות, או לקשקש באגוז לתינוק, או לשחק בזוג כדי שישתוק, כל זה וכיוצא בו אסור,
יגגזרה שמא יתקן כלי שיר.
ידוכן אסור לרקד מטעם זה אפילו בנישואין. אבל בשמחת תורה מותר לרקד בשעה
טושאומרים קילוסים לתורה, משום כבוד התורה.
טזועכשיו שנהגו ההמון לספק ולטפח ולרקד
יזבכל מיני שמחה, אין מוחין בידם, לפי שבודאי לא ישמעו ומוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו
יחמזידים. ויש שלמדו עליהם זכות לומר, שעכשיו
יטאין אנו בקיאים בעשיית כלי שיר, ולא שייך לגזור שמא יתקן כלי שיר, שדבר שאינו מצוי
כהוא כלל:
כאדין תורה
ג אין דנין דיני ממונות, גזרה שמא יכתבו.
ג אין דנין דיני ממונות, גזרה שמא יכתבו.
כבואין עונשין בשבת. ולכן אסור לתפוס ולהכניס לבית הסהר מי
כגשנתחייב איזה עונש כדי שלא יברח, וכל שכן שאסור להלקותו (שזהו בכלל דין), ואם יברח
כדאין עלינו כלום.
כהואין מסדרין טענות בשבת.
כואבל לקבול ולהציע דברים, כגון על טענות
כזבתולים, מותר, כמ"ש באה"ע סי' ס"ב.
כחותיקן רבנו גרשום מאור הגולה שלא לבטל
כטהתמיד בשבת, אם לא בשביל טענות הקהל.
לואסור לקבוע מקום לחליצה, מפני שנראה
לאכאלו יושבים לדון:
לבקידושין ונישואין, חליצה וגירושין
ד אין מקדשין את האשה, ולא חולצין, ולא מגרשין, גזרה שמא יכתוב.
ד אין מקדשין את האשה, ולא חולצין, ולא מגרשין, גזרה שמא יכתוב.
לגושכיב מרע שתקף עליו החולי ורוצה לגרש
לדאשתו כדי שלא תיזקק ליבום, התירו לו לגרש בשבת, ע"ד שיתבאר באה"ע סי'
להקל"ו, כדי שלא תטרוף דעתו עליו אם לא יעשו
לורצונו:
לזה וכן אין מייבמין, ולא כונסין אשה לחופה, אפילו קידשה
לחמבעוד יום, מפני שעל ידי כך קונה אותה ליורשה, ואסור לקנות קנין בשבת מפני שהוא בכלל
לטגזרת מקח וממכר, שגזרו משום שמא יכתוב כמ"ש בסי' ש"ו.
מויש מתירים לקדש ולכנוס למי שאין לו אשה ובנים
מאמשום מצות פריה ורביה. ואף שאין זה עיקר, מכל מקום סומכין על זה בשעת הדחק, כי גדול כבוד הבריות, כמו שרגילין
מבשלפעמים שלא היו יכולים להשוות עם הנדוניא ביום ו' עד הלילה, ועושין החופה
מגוהקידושין בליל שבת, הואיל וכבר הוכנו לסעודה ולנשואין, והיה ביוש לכלה ולחתן אם
מדלא יכנוס אז. ומכל מקום לכתחלה צריך ליזהר שלא יבא לידי כך, וכמה עבירות באין ממה שמאחרים החופה,
מהוכל ירא שמים יחמיר לעצמו שלא לעשות כלל נישואין בשבת, כמ"ש באה"ע סי' ס"[ד]:
מוהקדשה ופדיון הבן
ו וכן אין מעריכין ולא מקדישין ולא
ו וכן אין מעריכין ולא מקדישין ולא
מזמחרימין שום דבר לגבוה מפני שדומה למקח וממכר כמ"ש בסי' ש"ו.
מחוכן אין פודין את הבן, אפילו בכלי ששוה ה' סלעים, מפני שדומה למקח וממכר. ואין לו ליתן המעות לכהן בערב שבת,
מטלפי שאז לא יוכל לברך, שכיון שעדיין לא חלה עליו המצוה איך יאמר וצונו. ובשבת שהוא
נזמנה, גם כן לא יוכל לברך, כיון שאז אינו עושה כלום. לכן ימתין עד יום א' בשבת. ואפילו אם כלו לו כ"ט י"ב
נאתשצ"ג ביום ו', שהוא חדש, לא יפדהו ביום ו'. לפי שחדש שבתורה הוא שלשים ימים
נבשלימים, ולכן צריך שיגיע ליום ל"א בשעת
נגהפדיון:
נדתרומות ומעשרות
ז ואין מפרישין תרומות ומעשרות, מפני שהוא כמתקן דבר שלא היה מתוקן.
ז ואין מפרישין תרומות ומעשרות, מפני שהוא כמתקן דבר שלא היה מתוקן.
נהוכולן שנעשו בשבת, בין שוגגין בין
נומזידין בין מוטעין, מה שעשו עשוי. אלא שאם הפריש תרומות ומעשרות במזיד
נזלא יאכל מזה בו ביום, לא הוא ולא אחרים, כדין העושה כל דבר
נחהאסור מדברי סופרים במזיד, שאסור ליהנות ממנו אפילו לאחרים עד למוצאי שבת, ובמוצאי
נטשבת מותר מיד אפילו לו, כמו שנתבאר בסי' שי"ח:
סנישואי אלמנה
ח הכונס את האלמנה, לא יבא עליה ביאה
ח הכונס את האלמנה, לא יבא עליה ביאה
סאראשונה לא בשבת ולא ביום טוב, לפי שאין חופה לאלמנה לקנותה על ידי כך, אלא על ידי
סבביאה, או על ידי יחוד הראוי לביאה, הוא שקונה אותה, ואין קונין קנין
סגבשבת.
סדואפילו אם נשאה בליל ה', ונתייחדה עמו
סהכבר יחוד הראוי לביאה, טוב להחמיר שלא לבא עליה ביאה ראשונה בשבת או יום טוב, לפי שיש אומרים שיחוד הוא הנקרא חופה, ולא חופה שלנו,
סוואין חופה לאלמנה, אלא על ידי ביאה בלבד הוא שקונה אותה.
סזוכל שכן אם היתה טמאה בליל ה', ונתייחדה
סחעמו על ידי ב' שומרים, שאין זה יחוד הראוי לביאה, ואינו קונה באלמנה אפילו לפי
סטסברא הראשונה, ולכן אין לה לטבול בליל שבת.
עואם מותרת לטבול במוצאי שבת יתבאר
עאביו"ד סי' קצ"ז.
עבוגם בבתולה שחופה קונה בה, יש ליחדן אחר
עגהחופה יחוד גמור הראוי לביאה קודם השבת, או לא יתייחדו יחוד גמור כל השבת כולה,
עדכדי לחוש לסברא האחרונה שיחוד גמור הוא הנקרא חופה, ולא חופה שלנו, ואסור לעשותו
עהבתחלה בשבת וכן ביום טוב:
עוהשטת חפצים בנהר וכניסה לספינה
ט אסור לאדם להשיט דבר בנהר, להוליכו
ט אסור לאדם להשיט דבר בנהר, להוליכו
עזמאצלו או להביאו אצלו, מפני שזהו גם כן בכלל הגזירה שגזרו שלא לשוט בשבת. ולכן קסמים שעל פני המים, אסור
עחלהפצילן לכאן ולכאן כדי לנקות המים שיהיו יפים.
עטוכל זה בנהר. אבל בכלי או בבריכה שיש לה שפה, לא גזרו כלל,
פכמו שנתבאר למעלה:
פאי ספינה, אם היא יושבת בקרקע הים ממש
פבואינה שטה כלל, מותר ליכנס בה, ואם לאו אסור, אלא אם כן נכנס לתוכה מבעוד יום, כמו
פגשנתבאר בסי' רמ"ח. ואם היא קשורה כמנהג הספינות העומדות
פדבנמל, אע"פ שהיא שטה על פני המים, מותר ליכנס בה. וצריך שיהא [קרש], קשור בראשו האחד
פהבספינה ובשני ביבשה:
פויא ספינה העומדת בקרקע הנהר, אסור להערים
פזליכנס לישן בתוכה ויודע שהנכרי יוליכנה לעבר השני. ותלמיד חכם מותר לו להערים בכך. ועכשיו אין לנו תלמיד חכם לענין זה. עיין סי' שי"ד:
פח[1610] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה:
פט(א)
צרכיבה על בהמה (ס"א)
צא(ב)
צבמחיאת כפים וריקוד (ס"ב).
צג(ג)
צדדין תורה (ס"ג).
צה(ד)
צוקידושין ונישואין, חליצה וגירושין (ס"ד-ה).
צז(ה)
צחהקדשה ופדיון הבן (ס"ו).
צט(ו)
קתרומות ומעשרות (ס"ז).
קא(ז)
קבנישואי אלמנה (ס"ח).
קג(ח)
קדהשטת חפצים בנהר וכניסה לספינה (ס"ט-יא).
קה[1611] משנה
קוביצה לו, ב (לא רוכבין על גבי בהמה ... ביום טוב אמרו, קל וחומר בשבת). טור
קזושו"ע ס"א (אין רוכבין על גבי בהמה).
קח[1612]
קטגמרא שם (ולא רוכבין על גבי בהמה ... גזרה שמא יחתוך זמורה),
קיופרש"י (להכותה, והוי קוצר מן המחובר). רמב"ם פכ"א ה"ט (אין
קיארוכבין על גבי בהמה בשבת, גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה). לבוש ס"א
קיב(אין רוכבין על גבי בהמה, שמא יחתוך זמורה).
קיג[1613] סעיף
קידכג (אין רוכבים על גבי בהמה, ולא נתלים עליה, ולא נשענים עליה,
קיהשאין משתמשין בבעלי חיים כל עיקר. שכללו חכמים כל שימוש בבעלי חיים בכלל גזרת
קיוהרכיבה, שגזרו עליה משום שמא יבא לחתוך זמורה מאילן המחובר כדי להנהיג בה הבהמה
קיזשרוכב עליה).
קיח[1614] משנה
קיטביצה לו, ב (ולא שטין על פני המים). טור ושו"ע ס"ב (אין שטין על פני
קכהמים).
קכאוכן הוא לעיל סי' שכו ס"ו
קכב(צריך [ליזהר] שלא לשוט גופו בנהר).
קכג[1615]
קכדגמרא שם (גזרה שמא יעשה חבית של שייטין), ופרש"י (כלי של גומא שאורגין אותו
קכהועושין כמין חבית ארוכה, ולמדין בו לשוט). רמב"ם פכ"ג ה"ה (אין
קכושטין על פני המים, גזירה שמא יתקן חבית של שייטין). לבוש ס"ב (ואין שטין על
קכזפני המים, גזירה שמא יעשה חבית של שייטין).
קכחוכן הוא לעיל סי' רמח ס"ט (ואסור
קכטלשוט בשבת, משום גזירה שמא יעשה חבית של שייטין, שמלמדין את עצמן לשוט במים על
קלחבית).
קלא[1616] ר"ן
קלביט, רע"א (ובכלי לא אסרו לשוט, דליכא למגזר שמא יעשה חבית של שייטין).
קלגשו"ע שם (הוי ליה ככלי, וליכא למגזר ביה שמא יעשה חבית של שייטין). לבוש
קלדס"ב (ובכלי ליכא למיגזר ביה משום שמא יעשה חבית של שייטין, שאין שטין בו
קלהבחבית).
קלו[1617] גמרא
קלזוברייתא מ, סוע"ב (אמר ר' זירא אנא חזיתיה לר' אבהו דשט באמבטי, ולא ידענא אי
קלחעקר אי לא עקר. פשיטא דלא עקר, דתניא לא ישוט אדם בבריכה מלאה מים ואפילו עומדת
קלטבחצר. לא קשיא, הא דלית ליה גידודי, הא דאית ליה גידודי), ופרש"י (ולי נראה, דאית
קמליה גידודי שרי, דלא דמי לנהר אלא לכלי, דלית ליה גידודי דמיא לנהר ואסור). רי"ף
קמאיח, סוע"ב (ואי אית ביה גדודי שרי, מאי טעמא, דאי נמי עקר למיא, הא איכא
קמבגדודי דמהדרי להו). מלחמות שם (הטעם משום דכי עקר להו למיא ויוצאין חוץ לבריכה הם
קמגנמשכין בחצר דדמי לנהר, וכבר גזרו שאין שטין על פני המים, וכי לא עקר להו למיא הוה
קמדליה ככלי). ר"ן יח, סע"ב (כשהן יוצאין חוץ לבריכה ונמשכין בחצר אסור,
קמהדדמי לנהר והוי בכלל גזירה שאין שטין על פני המים, וכי לא עקר להו למיא הוה ליה
קמוככלי). טור ושו"ע שם (אין שטין על פני המים, אפילו בבריכה שבחצר, מפני
קמזשכשהמים נעקרים ויוצאים חוץ לבריכה דמי לנהר. ואם יש לה שפה סביב, מותר, דכיון
קמחדאפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם, הוי ליה ככלי, וליכא למגזר ביה שמא
קמטיעשה חבית של שייטין).
קנ[1618] משנה
קנאביצה לו, ב (ולא מטפחין (ביד, רש"י) ולא מספקין (על ירך, רש"י)).
קנבוכן פירש"י שם ל, א (אין מטפחין,
קנגידיו זו לזו. ואין מספקין, כף על ירך).
קנדטור ושו"ע ס"ג (אין
קנהמטפחין להכות כף אל כף, ולא מספקין להכות כף על ירך).
קנואבל לעיל סי' שלח ס"ה (לא
קנזיספוק כף אל כף, ולא יטפח כפיו על יריכו), ושם נסמן (הערה 1577).
קנח[1619] כנסמן
קנטלקמן (הערה 1623).
קס[1620] רש"י
קסאבמשנה שם (וכולן לשמחה ולשיר). ודף ל, א ד"ה אין מטפחים (משום שיר או משום
קסבאבל). ושבת קמח, ב (אין מספקין, כף אל כף משום אבל). ר"ן ביצה כ, א ד"ה
קסגמתניתין (וכולן לשמחה או לאבל).
קסדומה שכתבו "משום אבל",
קסההוא כדתנן כדתנן במועד קטן כח, ב (נשים במועד מענות אבל לא מטפחות).
קסו[1621] גמרא שם (גזרה שמא יתקן כלי
קסזשיר). טור ושו"ע שם (גזירה שמא יתקן כלי שיר).
קסח[1622] כעין האמור לקמן סי' שכה
קסטסכ"ב (חלילין להספיד בהם).
קע[1623] ירושלמי
קעאביצה פ"ה ה"ב. הובא ברי"ף שם כ, א ורא"ש פ"ה סי' ג (בהלוליה
קעבדרבי שמעון ברבי הוו מטפחין אחורי ידיהון בשבתא, עבר רבי מאיר ושמע קליהון, אמר
קעגרבותינו הותרה שבת). והיינו שרבי מאיר רצה לאסור אף כלאחר יד, וקיי"ל להתיר
קעדאחורי ידיו. רמב"ם פכ"ג ה"ה (ולספק כלאחר יד, מותר). שו"ע שם
קעה(ולספק כלאחר יד, מותר).
קעו[1624] רמב"ם
קעזפכ"ג ה"ד, ושו"ע שם (ואפילו להכות באצבע על הקרקע, או על הלוח, או
קעחאחת כנגד אחת כדרך המשוררים, או לקשקש באגוז לתינוק, או לשחק בו בזוג כדי שישתוק,
קעטכל זה וכיוצא בו אסור, גזירה שמא יתקן כלי שיר).
קפ[1625] פירוש
קפאהמשניות להרמב"ם יומא פ"א מ"ז (מכין לפניו באצבע צרדה, הוא שמכין
קפבהגודל עם האצבע הסמוכה לה בכח, והרבה שעושין בני אדם כן בעת הזמר, ומשמיעין בכך
קפגקולות נעימים). וראה מ"א סק"ב (ואף על גב דאיתא פ"ק דיומא דהיו
קפדמכין לפני כהן גדול באצבע צרדה. שאני התם שהיו מכין להקיצו, ולא הוי קול של שיר).
קפהולא אסרו אלא כש"עושין בזה תנועות עריבות", כאמור ברמב"ם
קפוושו"ע שם (כדרך המשוררים).
קפז[1626] תוספתא
קפחפי"ד הט"ו (אין מקרקשין לא את הזוג ולא את הקרקש לתינוק בשבת).
קפטרמב"ם ושו"ע שם (לקשקש באגוז לתינוק, או לשחק בו בזוג כדי שישתוק).
קצ[1627] משנה
קצאביצה שם (ולא מרקדין), ופרש"י (ברגל). טור ושו"ע שם (ולא מרקדין).
קצב[1628]
קצגגמרא שם (לא מרקדין, גזרה שמא יתקן כלי שיר). רמב"ם ושו"ע שם (גזירה שמא
קצדיתקן כלי שיר).
קצה[1629] כנסמן לעיל (הערה 1623).
קצו[1630] מהר"י
קצזקולון בשרש ט ענף ב, בשם רב האי גאון (יום זה רגילים אצלינו לרקד בו, אפילו כמה
קצחזקנים, בשעה שאומר קלוסים לתורה, אלא שזו משום שבות הוא, ונהגו בו היתר משום כבוד
קצטהתורה, עכ"ל רב האי גאון, כאשר הביא רבינו יצחק אבן גיאות, הרי לך שמנהג
רהעשוי לכבוד התורה דוחה אפילו איסור שבות, דהיינו ריקוד ביום טוב). הובא ב"י ד"ה
ראוכתב מהר"י. ט"ז סק"ב (וזה לכו"ע).
רב[1631] אביי
רגביצה ל, א (הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין). רמ"א ס"ג
רד(והא דמספקין ומרקדין האידנא ולא מחינן בהו, משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו').
רה[1632] תוס'
רושם ד"ה תנן (לדידן שרי, דדוקא בימיהן שהיו בקיאין לעשות כלי שיר שייך למגזר,
רזאבל לדידן אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר, ולא שייך למגזר). רמ"א שם (ויש
רחאומרים דבזמן הזה הכל שרי, דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר, וליכא למגזר שמא יתקן
רטכלי שיר, דמלתא דלא שכיח הוא. ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל).
ריהובא גם לעיל סי' שלח ס"ג (ועכשיו
ריאנהגו להקל בזה, ואין למחות בידם, מטעם שיתבאר בסי' של"ט).
ריבוראה אגרות קודש ח"י אגרת
ריגג'רצט (התירו פרושים את הדבר בשמחה של מצוה, ומנהג ישראל תורה היא ... והאריך
רידבההיתר בזה בשו"ת מנחת אלעזר חלק א' סי' כ"ט ובסוף חלק השני לו ואפילו
ריהלדעת הב"י ... יעויין בשו"ע ובנ"כ או"ח סי' של"ט סעיף ג').
ריוספר המנהגים חב"ד ע' 67. תורת מנחם התוועדויות תשמ"ח ח"א ע' 187. עוד
ריזנתבאר בזה באשל אברהם (מבוטשאטש) סי' שלט סק"א. קונטרס שיירי מנחה, נדפס במנחת
ריחאלעזר סוף ח"ב. נמוקי או"ח להנ"ל סי' שלט.
ריט[1633] משנה
רכביצה לו, ב (לא דנין (דין, רש"י)). גמרא שם לז, א (וכלהו טעמא מאי, גזרה שמא
רכאיכתוב). טור ושו"ע ס"ד (אין דנין). מ"א סק"ג (ודיני ממונות
רכבאין דנין, גזירה שמא יכתוב).
רכגוראה גם לעיל סי' שו סכ"ז (כדן
רכדאת הדין, ואין דנין בשבת ... שהוא שבות גמור, כמ"ש בסי' של"ט).
רכה[1634] רמב"ם
רכופכ"ד ה"ז (אין עונשין בשבת ... שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום
רכזהשבת, זו אזהרה לבית דין שלא ישרפו בשבת מי שנתחייב שריפה, והוא הדין לשאר עונשין).
רכחמ"א ס"ק ג (כתב הרמב"ם פכ"ד אין עונשין בשבת ... והוא הדין
רכטלשאר עונשין).
רל[1635] תשובת
רלארב שרירא גאון בשבלי הלקט סי' ס (מצאתי שאילה לר' שרירא גאון זצ"ל, מי שעבר
רלבעבירה בשבת, או בחול ולא נזכר אלא בשבת, ומתיראין ממנו שמא יברח למוצאי שבת,
רלגיכניסהו לבית הסוהר עד מוצאי שבת וילקוהו, או ילקוהו בשבת ומותרין בספירת מלקות,
רלדאי לא. והשיב, כך ראינו שאין מלקין ביום טוב, ואין מכניסין לבית הסוהר ביום טוב,
רלהוכל שכן בשבת, דהני מילין כולהו דינא נינהו, ותנן, אלו הם משום רשות, לא דנין ולא
רלומקדישין כו', ואם ברח אין עלינו כלום). הובא ב"י סוס"י רסג. רמ"א ס"ד
רלז(אסור לתפוס ולהכניס לבית הסוהר מי שנתחייב איזה עונש כדי שלא יברח, וכל שכן שאסור
רלחלהלקותו, דהוי בכלל דין, ואם יברח, אין עלינו כלום). מ"א שם (ואפשר דבמלקות
רלטנמי איכא חילול שבת, כגון שעושה חבורה, וצ"ע).
רמוראה מראי מקומות וציונים.
רמא[1636] שלטי
רמבהגבורים סנהדרין ט, ב (לסדר הטענות ... לא ידעתי טעם להיתר). מ"א ס"ק ג
רמג(אין מסדרין טענות בשבת).
רמד[1637] תוס'
רמהכתובות ג, א ד"ה אי איכא (ואם יש לו טענת בתולין, יכול לקבול בשבת בפני שלשה
רמוכמו בשאר ימות השבוע). שלטי הגבורים שם (אבל לקבול, כגון בטענת בתולים, מצי שפיר
רמזאפילו אחר התקנות). מ"א שם (אבל לקבול, כגון על טענת בתולים, שרי (ש"ג פרק
רמחזה בורר), וע' בתוס' כתובות דף ג').
רמט[1638] אוצ"ל:
רנסי' ס"ח (שם נתבארו דיני טענת בתולים, אף שלא דן שם לענין שבת).
רנא[1639] תקנות
רנברבנו גרשם שבשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תתרכב (וגם יש חרם קדמונים
רנגשלא לבטל תפלה בשבתות ובימים טובים בשביל תביעה שיש לאדם על חבירו, אם לא בטל כבר
רנדג' תפלות קודם. ובשביל תקנת קהל, אפילו לכתחלה יכול לבטל). הועתק באנציקלופדיה תלמודית
רנהכרך יז נספח לערך חדר"ג ע' תשסז אות טז.
רנוהובא בשלטי הגבורים סנהדרין ט, ב אות
רנזא (ואחר תקנת רבינו גרשון, פשיטא דאין לקבול בשבת, דהיינו לבטל התמיד, כדאיתא
רנחבתקנות שלו). מ"א סק"ג (ורבינו גרשם תיקן שלא לבטל התמיד בשבת ...
רנט(ש"ג פרק זה בורר)).
רסהמנהג לעכב תפלת הצבור בשביל לפרסם
רסאתביעה שיש לאדם על חברו, נזכר גם לעיל סי' נד ס"ד (נתפשט המנהג מקדם בהרבה
רסבמקומות ... לקבול בבית הכנסת שיעשו לו דין, בין ישתבח ליוצר, שכל זה נקרא צורך
רסגמצוה), וסי' נז ס"ה (מקום שנוהגין לצעוק על חבריהם בין קדיש וברכו ליוצר אור ...
רסדטועים הם, שאסור להפסיק ביניהם אפילו לצורך מצוה).
רסה[1640] מ"א
רסוסוף סק"ג (איתא בסנהדרין דף פ"ח ע"ב, שבשבת לא היו יושבים הסנהדרין
רסזבלשכת הגזית, רק בחיל, שלא יהא נראה כאלו דנין בשבת. ונראה לי דמהאי טעמא אסור
רסחלקבוע מקום לחליצה בשבת).
רסט[1641] משנה
רעביצה לו, ב (ולא מקדשין (אשה, רש"י), ולא חולצין). טור ושו"ע ס"ד
רעא(ולא מקדשין, ולא חולצין).
רעב[1642] תוספתא
רעגשם פ"ד ה"ג, בנוסחאות כת"י (ולא מגרשין). תוס' שם יז, א ד"ה מאי
רעד(אין אנו מקדשין, ואין מגרשין. ואע"ג דלא קאמר לקמן אין מגרשין, מכל מקום למה
רעהיש לחלק בין קדושין לגרושין. ועוד, דבתוספתא אמרינן בהדיא אין מקדשין ואין מגרשין).
רעור"ן שם כ, סוע"א (וכל שכן גירושין דלא סגיא אלא בכתיבה, וצריך גם כן
רעזשיהא נכתב בו ביום, ומשום הכי לא חש למתנייה. ומיהו בתוספתא תני ליה). שו"ע שם
רעח(ואין מגרשין). טור ושו"ע אה"ע סי' קלו ס"ז (אין מגרשין בשבת).
רעט[1643]
רפגמרא שם לז, א (וכלהו טעמא מאי, גזרה שמא יכתוב). ר"ן שם (כולהו גזירה שמא
רפאיכתוב, וכל שכן גירושין). מ"א סק"ד (גזירה שמא יכתוב).
רפב[1644] סעיף
רפגז (ואם השעה צריכה לכך, כגון שכיב מרע שתקף עליו החולי ורוצה לגרשה כדי שלא תזקק
רפדליבם ... יטלנו בידו ויתננו לה).
רפה[1645] גיטין
רפועז, ב (ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא, ולא הספיק
רפזלמיתביה לה, למחר תקף ליה עלמא (והיה ירא פן ימות ותזקק ליבם, רש"י)). תוס' שם
רפחד"ה ותיזיל (אף על גב דבתוספתא בפרק משילין תניא אין מגרשין בשבת, בשכיב מרע
רפטהקילו, דלא תפול קמי יבם. להכי בפ' משילין קתני אין מקדשין, ולא קתני אין מגרשין,
רצכמו בתוספתא, משום דשכיב מרע שרי לגרש). ר"ן ביצה שם (דוקא בשכיב מרע הקילו,
רצאשירא שמא יזדקק אשתו ליבום, וכדי שלא תטרף דעתו עליו). שו"ע שם (אלא אם כן
רצבהוא גט שכיב מרע). רמ"א שם (דתקיף ליה עלמא).
רצגוראה גם לעיל סי' שו סכ"ב (אבל
רצדחולה שהכביד עליו חליו וירא פן ימות ... התירו, כדי שלא תיטרף דעתו עליו אם לא
רצהיעשו רצונו).
רצו[1646] משנה
רצזביצה לו, ב (ולא מיבמין). טור ושו"ע ס"ד (ולא מיבמין).
רצח[1647] ירושלמי
רצטכתובות רפ"א (שעד שלא כנס אינו זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפר
שנדריה, משכנס זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה, אם אומר את כן, נמצאתה כקונה
שאקניין בשבת). ר"ן ביצה כ, א (ואפילו קדש מבעוד יום, אסור לכנסה לחופה בשבת,
שבשהרי קונה אותה ליורשה). שו"ע שם (ואין כונסין). ובאהע"ז סי' סד ס"ה
שג(אין כונסין בתולה לחופה בשבת, לפי שעל ידי החופה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה, והוה
שדלו כקונה קנין בשבת).
שהוכן לענין יבום נתבאר בר"ן שם
שו(ותדע לך, דהכי תנן אין מיבמין, אף על פי שאין שם אלא ביאה). והיינו שמה שאין
שזמייבמין ולא כונסין, אינו משום שמא יכתוב, שהרי "אין שם אלא ביאה"; אלא
שחמשום שאסור לקנות בשבת.
שטומה שאמרו בגמרא ביצה שם "וכלהו
שיטעמא מאי, גזרה שמא יכתוב" (ונכלל בזה גם "אין מייבמין"). מבאר כאן
שיאדהיינו כיון שגם איסור קנין הוא בכלל גזרת מקח וממכר, שגזרו משום שמא יכתוב.
שיבוראה תהלה לדוד סק"ב. מראי מקומות
שיגוציונים. משולחן הארי.
שיד[1648] סעיף
שיהד (אסור לקנות או למכור ...
שיובשבת, גזירה שמא יכתוב), וסט"ו (שאין קונין קנין בשבת בשום דרך מדרכי
שיזההקנאה, מפני שדומה למקח וממכר).
שיח[1649] ביצה
שיטלו, סע"ב (ולא מקדשין, והא מצוה קעביד. לא צריכא דאית ליה אשה ובנים), לפירוש
שכר"ת בתוס' שם (ור"ת פירש דהא מצוה קא עביד ואמאי גזרו כו', ומשני, לא
שכאצריכא דאית ליה אשה ובנים, אבל אם אין לו אשה ובנים, מותר לקדש דמצוה קא עביד). ר"ן
שכבשם (רבינו תם ז"ל פירש והא מצוה קא עביד, וחפצי שמים הן לדון ולישא אשה וליבם
שכגאת היבמה. ופריק דאין הכי נמי, דאי ליכא דעדיף מיניה, ובדלית ליה אישה ובנים וליכא
שכדגדול, דשרי, דהוו חפצי שמים). והיינו שדינם כהא דלעיל סי' שו ס"ה (התירו
שכהלצורך מצוה, שנאמר חפצך, חפציך אסורים חפצי שמים מותרים).
שכווכן לענין לכנוס, נתבאר בסמ"ג
שכזל"ת עה (בירושלמי ... אמר רבי מנא הדא אמרה הלין דכנסין ארמלן צריך לכונסן
שכחמבעוד יום, שלא יהא כקונה קניין בשבת. ומיהו ההוא נמי איכא לאוקומי בשיש לו אשה
שכטובנים). רמ"א ס"ד (ויש מתירין לקדש היכא דאין לו אשה ובנים. ואפשר דהוא
שלהדין הכניסה לחופה שרי).
שלא[1650] ר"ת
שלבבספר הישר סי' מח אות י (ולקדש אשה בשבת [למי] שאין לו בנים, בדיעבד התרתי, ואפילו
שלגלכתחילה אם היה צורך שעה). הובא בסמ"ג ובר"ן שם. רמ"א שם (ואף על
שלדגב דלא קי"ל הכי, מכל מקום סומכין על זה בשעת הדחק).
שלה[1651] רמ"א
שלושם (גם כי גדול כבוד הבריות; כמו שרגילין שלפעמים שלא היו יכולים להשוות עם
שלזהנדוניא ביום ו' עד הלילה, דעושין החופה והקידושין בליל שבת, הואיל וכבר הכינו
שלחלסעודה ולנשואין, והוי ביוש לכלה ולחתן אם לא יכנוס אז. ומכל מקום לכתחלה יש ליזהר
שלטשלא יבא לידי כך).
שמ[1652] מ"א
שמאסק"ה (לכתחלה יש ליזהר ביותר שלא לאחר החופה, כי כמה עבירות באין מזה. באהע"ז
שמבסי' ס"[ד] כתב שאין לעשות נישואין בשבת עיי"ש).
שמג[1653] בשו"ע
שמדשם ס"ה (אין כונסין בתולה לחופה בשבת, לפי שעל ידי החופה זוכה במציאתה ובמעשה
שמהידיה, והוה לו כקונה קנין בשבת).
שמו[1654] משנה
שמזביצה לו, ב (ואלו הן משום מצוה (דהוו מצוה גמורה, רש"י)), לא מקדישין
שמח(הקדשות, רש"י) ולא מעריכין (ערכך עלי ונותן כפי שנים כמו שכתוב בפרשת ערכין,
שמטרש"י) ולא מחרימין (הרי בהמה זו חרם, וסתם חרמים לבדק הבית, רש"י)). טור
שנושו"ע ס"ד (ולא מקדישים, ולא מעריכין, ולא מחרימין).
שנא[1655]
שנבגמרא שם לז, א (גזרה משום מקח וממכר), ופרש"י (דלמקח וממכר דמו שמוציא מרשותו
שנגלרשות הקדש). מ"א סק"ו (משום מקח וממכר).
שנד[1656] סי"ד
שנה(מעריך, דהיינו שאומר ערכי עלי או ערך איש פלוני עלי לגבוה,
שנושאסור משום שבות גמור כמ"ש בסי' של"ט, לפי שכשנותן לגבוה כפי ערך שנים
שנזשל הנערך ככתוב בתורה, הרי זה כקונה את הנערך על ידי שנותן ערכו לגבוה, ודומה למקח
שנחוממכר), וסט"ו (שאסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו בשבת
שנטויום טוב, אלא מיני מאכל ומשקה שלצורך היום, כמ"ש בסי' שכ"ג ותקי"ו,
שסשהרי אפילו להקדיש לגבוה אסרו), ומסקנת רבינו בהלכה זו נתבארה שם (הערה קי).
שסא[1657] שאינו מוקצה.
שסב[1658] שו"ת
שסגהריב"ש סי' קנו (עוד שאלת, מהו לפדות את הבן בשבת ... נראה שהוא אסור ...
שסדועוד, שאם הפדיון הוא בסלעים טבועים העומדות לקנות בהם, אסור לטלטלם בשבת. ואם
שסהנותן לכהן בעד החמש סלעים דבר הראוי לטלטלו בשבת, הרי זה מקח וממכר גמור ... ולכן
שסונראה לי שהוא אסור). תרומת הדשן ח"ב סי' רלג (על אשר שאלתני על פדיון הבן
שסזשאירע בשבת היאך יעשו הפדיון ... דע כבר נשאתי ונתתי בדבר זה הרבה, טורח עלי לכתוב
שסחהמשא והמתן, מסקנתי היתה להמתין עד יום א' אחר השבת). שו"ע ס"ד (אין
שסטפודין הבן). מ"א ס"ק ח (אפילו בכלי, דדמי למקח וממכר).
שע[1659] מ"א
שעאשם (ואין לומר יתן המעות לכהן בערב שבת. מכל מקום איך יעשה עם הברכות והסעודה,
שעביעשנה בערב שבת, עדיין לא חלה עליו המצוה, ואיך יאמר וצונו. ובשבת נמי לא, דהשתא
שעגלאו מידי קעביד. לכן ימתין עד יום א').
שעדוכעין זה לקמן סי' תלב בקונטרס
שעהאחרון סק"א
שעו(למנהגנו ששורפין בסוף חמש, כמו ש[י]תבאר בסי' תל"ד, איך יברך על ביעור, כיון
שעזשאינו מצווה עדיין לבער ... כל שיעורי חכמים כך הוא, ברגע שקודם זמן הברכה, אם
שעחמברך הוה ליה ברכה לבטלה, כיון שעדיין לא הגיע זמן המצוה, איך יברך וצונו).
שעטלעיל סי' רסג סי"א (שהאיך
שפתברך וצונו להדליק, והן דולקות כבר מקודם לכן).
שפא[1660] שהוא שיעור זמן חדשה של
שפבלבנה, ממולד למולד, כמבואר ברמב"ם הלכות קידוש החדש פ"ו ה"ג (משיתקבץ
שפגהירח והחמה לפי חשבון זה עד שיתקבצו פעם שנייה במהלכם האמצעי. תשעה ועשרים יום
שפדושתים עשרה שעות מיום שלשים מתחלת לילו. ושבע מאות ושלשה ותשעים חלקים משעת שלש
שפהעשרה. וזה הוא הזמן שבין כל מולד ומולד וזה הוא חדשה של לבנה).
שפו[1661] מ"א
שפזשם (וביו"ד סי' ש"ה כתב הב"ח דאם מלאו לו כ"ט י"ב
שפחתשצ"ג ביום ו' יפדוהו ביום ו', דהוי חדש, וכ"כ הש"ך ס"ק
שפטי"ט שם. ולי נראה דאין לסמוך על זה).
שצ[1662] יבמות
שצאמח, ב (ירח שלשים יום). תוס' שם (וכן בפ"ק דנזיר (ה, א) ואימא שלשים יום,
שצבכדכתיב עד חדש ימים, משמע דסתם חדש שלשים), ובסנהדרין יא, א ד"ה רשב"ג (בסוף
שצגהחולץ (יבמות מח, ב) אמרינן ירח שלשים ... דלשון תורה לחוד). מ"א שם (דהתוספות
שצדכתבו בסנהדרין דף י"א סוף ע"א בלשון תורה הוי חדש ל' יום).
שצה[1663] מ"א
שצושם (ולכן צריך שיגיע ליום ל"א).
שצזוכן הוא בפסקי הסדור, דיני פדיון הבן
שצח(מצות עשה לפדות כל איש ישראל את בנו שהוא בכור לאמו הישראלית, מיום שלשים ולמעלה,
שצטדהיינו ביום ל"א, בחמשה סלעים, ואם פדאו קודם אינו פדוי).
ת[1664] משנה
תאביצה לו, ב (ולא מגביהין תרומה ומעשר). טור ושו"ע ס"ד (ולא מפרישין תרומות
תבומעשרות).
תגוכן לא מפרישין חלה, כדלעיל סי' רס ס"ה
תד(שאין מעשרים בשבת ... שאין מפרישין חלה בשבת). לקמן סי' תקכד ס"א (ולא
תהמפרישין חלה, ולא תרומה ומעשרות).
תו[1665] רמב"ם
תזפכ"ג ה"ט (אין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת, מפני שנראה כמתקן דבר שלא
תחהיה מתוקן). והי"ד (מפני שהוא כמתקן אותן בשבת). מ"א ס"ק ז (דדמי
תטלמתקן).
תי[1666] תוספתא
תיאביצה פ"ד ה"ג (וכולם שעשאוה ישראל, בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין
תיבבין מוטעין, מה שעשו עשוי). רי"ף שם כ, ב (ירושלמי, וכולן שעשו, בין אנוסין
תיגבין שוגגין בין מזידין בין מוטעין, מה שעשו עשוי), ורא"ש פ"ה סי' ב בשם הירושלמי.
תידטור ושו"ע ס"ד (וכולם, אם נעשו שוגגין או מזידין או מוטעין, מה שעשו
תיהעשוי).
תיו[1667] תרומות
תיזפ"ב מ"ג (המעשר והמבשל בשבת, שוגג יאכל, מזיד לא יאכל). ביצה יז, ב (המעשר
תיחפירותיו בשבת, בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל). רמב"ם שם הט"ו (המגביה
תיטתרומות ומעשרות בשבת או ביום טוב, בשוגג יאכל ממה שהתקין, במזיד לא יאכל עד מוצאי
תכשבת). ר"ן שם כ, ב (בתרומות תנן שאם הפריש תרומה ומעשר בשבת דינו כמבשל בשבת,
תכאדבשוגג יאכל במזיד לא יאכל). מ"א סק"ז (ואם הפריש דינו כמבשל בשבת
תכב(ר"ן ורמב"ם)).
תכג[1668] שם
תכדס"א נתבארו דיני העושה איסור של תורה (שבמזיד אסור לו עולמית, ולאחרים במוצאי
תכהשבת, ובשוגג אסור בין לו בין לאחרים עד מוצאי שבת).
תכוואילו דיני העושה איסור מדברי
תכזסופרים נתבארו כאן (שבמזיד אסור לו ולאחרים עד מוצאי שבת, ובשוגג מותר מיד),
תכחובמקומות שנסמנו לקמן שם (הערה כב).
תכט[1669] ירושלמי
תליומא פ"א סוף ה"א (אמר רבי מנא, הדא אמרה אילין דכנסין ארמלן, צריך
תלאלכונסן מבעוד יום, שלא יהא כקונה קניין בשבת), וכתובות פ"א ה"א. הובא ונתבאר
תלבבתוס' יומא יג, ב ד"ה לחדא (נראה לי לפרש, בתולה שיש לה חופה מבעוד יום, משעה
תלגשנכנסה לחופה קנאה לכל דבר, להכי מותר לבא עליה בשבת, אבל אלמנה שאין לה חופה,
תלדואינה נקנית לבעלה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה אלא על ידי ביאה, צריך לבא עליה
תלהמבעוד יום, שלא יהא כקונה קנין בשבת). שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (לבוב) סי'
תלוקנא (אני רגיל לפרש ... אלמנה אין לה חופה, אלא בביאתה קני לה ליורשה וליטמא לה
תלזולכל דבר, וצריך לבעול מבעוד יום, דאי בעיל לה תחלה בשבת, נמצא כקונה קנין בשבת).
תלחהובא במרדכי ביצה רמז תרחצ. שו"ע ס"ה (הכונס את האלמנה, לא יבא עליה
תלטביאה ראשונה, לא בשבת ולא ביום טוב).
תמולענין איסור צער שיש לה בבעילה
תמאהראשונה (גם בבתולה), ואיסור חובל במה שמוציא דם, ועשיית פתח בגוף האשה, נתבאר לעיל
תמבסי' רפ ס"ג.
תמג[1670] תוס'
תמדשם (אפילו אם תמצי לומר שיש לאלמנה חופה קודם ביאה, נראה לי דיחוד שמתייחדת עמו
תמההיינו חופתה, וזה יש לעשות קודם השבת). שו"ת מהר"ם שם (על כן אני רגיל
תמובאלמנה שעושין נשואין והיא טהורה, שאני אומר ליחדה אחר הברכה מבעוד יום, מן
תמזהירושלמי). שו"ע אה"ע סי' סד ס"ה (ואלמנה, אין חופה קונה בה, אלא
תמחעל ידי ייחוד של ביאה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה, לפיכך צריך להתייחד עמה קודם שבת,
תמטכדי שלא יהא כקונה קנין בשבת). חלקת מחוקק שם סק"ו (כלומר יחוד הראוי לביאה,
תנאף שלא בא עליה). מ"א סקי"א (באלמנה דלא מהני חופה, רק יחוד, בעינן דוקא
תנאיחוד הראוי לביאה ... ומהאי טעמא נראה לי דבעינן יחוד שאין שם אדם).
תנב[1671] מהרי"ל
תנגהל' שבת סי"ח (ואמר מהר"י סג"ל ששאל מרבו המובהק מהר"ש,
תנדהייחוד שעושין להן מבעוד יום, אם צריך לבא אצלה לעשות בה לפחות העראה כדי לקנותה,
תנהאו ייחוד בלבד מועיל ... והשיב לו מהר"ש דצריך לעשות בה דוקא בעילה גמורה).
תנוב"ח אהע"ז סי' סד ס"ה (אלמנה דאין לה חופה, ואינו קונה אותה אלא אם
תנזכן שנתייחד עמה ובא עליה, אבל ייחוד בלא ביאה אינו קונה, וז"ש רבינו באלמנה
תנחלפיכך צריך להתייחד עמה בערב שבת וכולי, רצונו לומר להתייחד עמה ולבא עליה). מ"א
תנטסוף סקי"א (וכ"כ מהרי"ל בהלכות שבת, שאפילו היה הנשואין ביום ה' אסור
תסלבוא עליה בשבת). ט"ז יו"ד סי' קצז סק"ו (צריך שיבא עליה דוקא בערב
תסאשבת אחר החופה, ויחוד לתוך החדר אחד לא מהני לשיבעול אותה בשבת פעם ראשון,
תסבכ"כ במרדכי פ' משילין בשם הר"מ, וכ"כ במהרי"ל הל' שבת בשם
תסגמהר"ש רבו של מהרי"ל, דבעינן בעילה גמורה דוקא ... יש להחמיר כיון
תסדדגדולים אוסרים). בית שמואל סי' נה ס"ק ב (ולפי זה דבעינן בבתולה יחוד דחזיא
תסהלביאה, אם כן צריך לומר, מה דאמר בירושלמי הני דכנסין ארמלין בערב שבת צריכין
תסולמכנסה מבעוד יום, היינו ביאה ממש).
תסז[1672] רמב"ם
תסחהל' אישות פ"י ה"ב (משתכנס לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא נבעלה, והוא
תסטשתהיה ראויה לבעילה). שו"ע אהע"ז סי' נה ס"א (ויתייחד עמה ויפרישנה
תעלו, ויחוד זה הוא נקרא כניסה לחופה, והוא הנקרא נשואין בכל מקום). בית שמואל שם
תעאס"ק ב (ומה שכתב ויתייחד עמה, היינו יחוד דחזיא לביאה).
תעב[1673] מ"א
תעגסקי"א (נראה לי דאפילו למאן דאמר חופת נדה קונה, מכל מקום באלמנה דלא מהני חופה,
תעדרק יחוד, בעינן דוקא יחוד הראוי לביאה ... ומהאי טעמא נראה לי דבעינן יחוד שאין שם
תעהאדם).
תעו[1674] רמ"א
תעזיו"ד סי' קצז סוף ס"ב (אלמנה שאסורה לטבול טבילה ראשונה בליל שבת, משום
תעחדאסור לבא עליה ביאה ראשונה בשבת, אסורה לטבול גם כן במוצאי שבת. ויש מקילין
תעטומתירין לטבול במוצאי שבת, הואיל שלא טבלה בשבת משום חשש איסור).
תפ[1675]
תפאשו"ת משאת בנימין סי' צ בסופו (ושמעתי שבקצת קהלות נוהגין
תפבשאפילו בחור הנושא בתולה, מיד אחר החופה מיחדין אותן בחדר אחד צנוע, ובעיני הוא
תפגמנהג טוב ויפה, וראוי ונכון לנהוג כן בכל מקום שעושין נשואין בערב שבת). הובא
תפדמ"א שם (ומשאת בנימין כתב דאפילו בתולה יש ליחד קודם שבת, כיון דיש אומרים
תפהדחופה שלנו לא מקרי חופה). אליה זוטא סק"ד (עוד כתב דיש קהילות נוהגין לייחד
תפואפילו בחור הנושא בתולה, משום דיש מפקפקין דחופה שלנו אינו קונה אפילו הבתולה, וכן
תפזנכון).
תפח*
תפטמכל זה נראה, שלענין איסור עשיית
תצקנין בשבת חושש רבינו לשיטת הרמב"ם גם בדיעבד. ולכן אם לא התייחדו יחוד הראוי
תצאלביאה קודם השבת, אסור להם להתייחד "כל השבת כולה", ויתקיימו הנישואין
תצבאחרי השבת, ביחוד הראוי לביאה.
תצגומכל מקום נוהגים שגם בחופת נדה
תצדמברכים ברכת חתנים (שבע ברכות), שלא כדעת הרמב"ם הל' אישות פ"י ה"ב
תצה(אם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתיחד עמה, לא גמרו הנישואין והרי היא
תצוכארוסה עדיין), וה"ו (ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר).**
תצז**
תצחויתירה מזו רואים אנו, שאפילו כשלא
תצטהספיקו להתייחד יחוד הראוי לביאה קודם כניסת השבת, מזהיר רבינו שלא יתייחדו יחוד
500הראוי לביאה עד צאת השבת, ומכל מקום אינו מזהיר שלא לברך שבע ברכות בסעודת השבת.
501נראה מכאן שגם רבינו מודה שמברכים שבע ברכות בסעודת שבת, אף שעדיין לא חלו
502הנישואין לדעת הרמב"ם, כיון שאסור לעשות יחוד הראוי לביאה עד אחרי צאת השבת.
503ובאמת מועלת ברכת חתנים בחופת נדה גם
504לדעת הרמב"ם שם ה"ו (ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר, ואם עבר ונשא
505ובירך, אינו חוזר ומברך), כי גם לדעתו ברכת חתנים שתחת החופה היא לפני חלות
506הנישואין, כמבואר בדבריו שם פ"י ה"ג (צריך לברך ברכת חתנים בבית החתן
507קודם הנישואין). והיינו כיון שמיד בעת החופה, מתחילות ההכנות לנישואין, המסתיימות
508ביחוד הראוי לביאה, לכן מועילות ה"שבע ברכות" עכ"פ בדיעבד.
509אלא שמכל מקום סובר הרמב"ם,
510שאין לברכן לכתחלה אלא סמוך ונראה לנישואין, דהיינו שמברכים השבע ברכות תחת החופה –
511שאחריה הולכים לחדר היחוד. משא"כ כשלא נטהרה עדיין הכלה.
512ובזה אין אנו חוששים לדעתו, וסבירא
513לן, שכבר תחת החופה, כשמתחלת שמחת הנישואין, אפשר לברך את שבע הברכות.
514משא"כ לענין קנין בשבת, חוששים
515אנו לדעת הרמב"ם אף בדיעבד, שלא יתייחדו אחרי כניסת השבת אלא אם כן כבר
516נתייחדו ביחוד הראוי לביאה לפני כניסת השבת.
517[1676] ירושלמי
518ביצה פ"ה ה"ב (רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו, זאת אומרת שאסור להשיט
519דבר ולהוליכו מאצלו, ודכוותה אסור לאדם להשיט דבר ולהביאו אצלו). הובא
520בראבי"ה סי' תשצה, ובמרדכי ריש פ"ה דביצה סי' תרצה, ובהגהות אשרי ביצה פ"ה
521סי' ב. שו"ע ס"ו (אסור לאדם להשיט במים דבר להוליכו מאצלו, או להביאו
522אצלו).
523[1677] ירושלמי
524שם (רבי אבא מרי ור' מתניה הוון יתיבון, חמון לחד בר נש פצל מיא לכא ולכא ושתי,
525א"ר אבא מרי לר' מתניה, הדא היא דא"ר יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו אסור
526לאדם להשיט דבר ולהוליכו מאצלו). הובא בראבי"ה שם, ובהגהות אשרי שם (וקיסמים
527שעל פני המים, אסור להפצילן לכאן ולכאן כדי לנקות המים שיהו יפין ביום טוב, מאו"ז).
528שו"ע שם (ולכן קסמים שעל פני המים אסור להפצילן לכאן ולכאן כדי לנקות המים
529שיהיו יפים).
530וכן הוא לעיל סי' שכו ס"ו (שלא
531להשיט שום דבר, כגון הקסמין שעל פני המים אסור להפצילן לכאן ולכאן לנקות המים, כמו
532שיתבאר בסי' של"ט).
533[1678] ב"ח
534ד"ה ואפילו בבריכה (ונראה דהיינו דוקא בשותה מים מן הנהר, אבל מן הכלי שרי,
535דאפילו הוא עצמו מותר לשוט כשיש שפה לבריכה). מ"א ס"ק יב (דוקא בנהר,
536אבל בכלי שרי, כמ"ש ס"ב (ב"ח)).
537[1679] סעיף
538א (במה דברים אמורים בנהר, אבל בכלי מותר).
539[1680] שבלי
540הלקט סי' קיא (והר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל כתב, שאין ליכנס בדוגית קטנה
541אם היא שטה על פני המים וזזה ממקומה, אך אם היא עומדת, הויא כארעא סמיכתא). הובא באגור
542סוס"י שמה. שו"ע ס"ז (ספינה, אם היא יושבת בקרקע הים ואינה שטה
543כלל, מותר ליכנס בה).
544[1681] ס"ט
545(כשנכנס לספינה מערב שבת, אף על פי שהולכת גם בשבת, ונראה כשט, לא גזרו חכמים,
546כיון שהוא אינו עושה כלום בשבת, שמאליו הוא שט על ידי כניסתו לתוכה מערב שבת, שהיא
547שעת היתר אפילו לעשות חבית של שייטין. ולפיכך אפילו אם היא מפלגת מהיבשה בשבת עצמו,
548אין בכך כלום, כיון שנכנס לתוכה מערב שבת).
549[1682] כל
550בו סי' לא לג, ב (וכתב הר"מ אסור ליכנס בספינה בשבת, אלא אם כן קשורה). ב"י
551סוף הסימן (משמע אבל אם היא קשורה מותר ליכנס בכל גוונא. וכן עמא דבר). שו"ע שם
552(ואם היא קשורה כמנהג הספינות העומדות בנמל, אף על פי שהיא שטה על פני המים, מותר
553ליכנס בה).
554[1683] שו"ת
555בנימין זאב סי' רכ (ואני ההדיוט בנימין רואה דבריו, דהיכא דהספינה קשורה צריך עוד
556תנאי אחר, שיהיה קרש קשור, הקצה הא' קשור בספינה והקצה השנית אל היבשה, כאשר
557נוהגים אנשי הספינות, דאז הוו להו כמחובר הספינה עם היבשה בשני תנאים אלו כדפרישית,
558כי בחד מינייהו לא סגי לפי מה שנראה לענ"ד, דלאו מחובר הוא בחד, דתרתי בעינן).
559כנסת הגדולה הגב"י. מ"א סקי"ד (וצריך שיהא קרש קשור בראשו האחד
560בספינה ובשני ביבשה).
561[1684] רב
562אשי ורב הונא שבת קלט, ב (האי צורבא מרבנן ... אזיל ונאים במברא (בספינה רחבה
563העשויה לעבור המים, והיא של נכרי, ויודע הוא שיעבירנה הנכרי לצד האחר, רש"י),
564ועבר להך גיסא), טור (אסור ליכנס בספינה אם יודע שהעכו"ם מוליך הספינה, שנראה
565כשט. ואם הוא מערים, שנראה כנכנס בה לישן או לטייל ויודע שהעכו"ם מוליך
566הספינה, אסור לאינש דעלמא, וצורבא מרבנן שרי).
567[1685] מ"מ
568פכ"ג ה"ג (שאין צורבא מדרבנן מצוי). מ"א סקי"ג (אסור להערים
569לישן בספינה ויודע שהעכו"ם יוליך אותה בשבת, ואפילו לתלמיד חכם, דאין בזמן
570הזה תלמיד חכם (מ"מ)).
571[1686] סעיף
572כ (ויש מתירים בזה אף לעם הארץ. ויש לסמוך על דבריהם להקל לתלמיד חכם, שמותר לו
573להערים בדבר זה אף בזמן הזה שאין לנו תלמידי חכמים לענין שאר דברים).