Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אהוספות
א
א
בשו"ת רבינו סי' ג – קנים של צורת הפתח המרוחק מהכותל
המנהג הפשוט שלא לדקדק כלל בהעמדת הקנים
המנהג הפשוט שלא לדקדק כלל בהעמדת הקנים
גשל צורת הפתח, שיהיו סמוכים לכותל בפחות מג' טפחים, ולית דחש לה למ"ש הבכור
דשור (ריש ערובין).
הוטעמם ונימוקם אתם, שכל המחמיר בדברי
וסופרים עליו להביא ראיה, כדתנן בפ"ד דידים. וראייתו מלחי [נפלאה ממני, כי מובן מדבריו שהבין,
זדהא דאמרינן בגמרא דהוי לי' מחיצה שגדיים כו', קאי גם
חאהפליגו מן הכותל ג' טפחים. ושגגה היא, דהא רשב"ג לא מודה בכה"ג, כדאיתא
טבדף ט' באנו למחלוקת כו'. אלא בלמטה דוקא מודה
ימשום שהגדיים כו', אבל בהפליגו מן הכותל לא איכפת לן בגדיים בוקעים. שהרי פרצת
יאמבוי בעשר מראשו, כמ"ש התוס' דף ו ד"ה אחד זה,
יבוכמ"ש המ"א ריש שסה. אלא] יש לדחות דהתם היינו טעמא משום דלחי אינו נידון משום מחיצה אלא בצירוף מחיצות גמורות, שתים לפחות, אבל בלא צירוף מחיצות גמורות לא מהני
יגכלל, אלא [ב]כעין פסי ביראות, הלכך לא מהני אלא בסמוך למחיצה גמורה,
ידולא במופלג ממנה, שאינו מצטרף עמה. משא"כ בצורת הפתח שאין צריך לצירוף מחיצות
טוכלל, שהרי נעץ ד' קונדסין כו'. ועי' סי' תר"ל.
טזב
יזשו"ת שארית יהודה או"ח סי' ו – בענין הנ"ל
צורת הפתח שהקנים שמן הצדדים רחוקים
צורת הפתח שהקנים שמן הצדדים רחוקים
יחמהכותל ג' טפחים, שאי אפשר להקריבם לכותל מפני הגנקעש והפריזבעש, ובבכור שור בריש עירובין כתב שהוא פסול (ובספר תוספות שבת סי'
יטשס"ג ס"ק י' מיקל בזה).
כתשובה
אחרי דרישת שלומו.
אחרי דרישת שלומו.
כאמכתבו הגיעני לנכון ביום אתמול, הוא יום
כבש"ק פרשה משפטים, אחר יציאת בית הכנסת, ועכשיו נזדמן לי נוסע אחד המוכ"ז,
כגאמרתי שלא לעבור על בל תאחר, כי חדאי נפשאי להשתעשע באמרותיו הטהורות. עם היות כי
כדהרגיזני לעלות בסלע המחלוקת, להכניס ראשי בין הרים גדולים הבכור שור והתוספות שבת.
כהומכל מקום לאהבת מעכ"ת לא אוכל להשיב פניו ריקם.
כווהנה מאי דקלסיה מר להתוספות שבת, שסתר
כזדברי הבכור שור בטוב טעם, אנא לא ידענא. כי מה שסתר ראייתו מהתוס', כל דבריו אינם עולים אלא לפי מ"ש
כחלחזק קושיית ר"ת דשפיר קא מותיב, דלא ניחא ליה לפרש בענין דלא הוה סיפא דומיא
כטדרישא, אבל לפי תירוץ התוס' על כרחך לא הויא סיפא דומיא דרישא, ואם כן הדרא הוכחת
להבכור שור לדוכתא, דלוקמי בכהאי גוונא כגון שהרחיק ג' טפחים מן הכותל.
לאגם מה שכתב כיון דצורת פתח הויא מחיצה
לבהרי עומד מרובה, הוא
לגכמערכה על הדרוש, שהרי הבכור שור סבירא ליה כדעת התוס' (דף י' ע"ב ד"ה
לדועושה),
להדאפילו עומד מרובה צריך שלא יהיה מופלג מן הכותל, משום שאין הטעם משום דאתיא אוירא כו'.
לוומה שכתב דלא גרע מנעץ ד' קונדסין כו',
לזגם הבכור שור כתב כן, א[י]
לחהוי הטעם משום דאתי אוירא כו'. אלא דסבירא ליה בדעת התוס' דנהי דמדאורייתא אפילו
לטנעץ ד' קונדסין באויר רשות הרבים מהני, מכל מקום מדרבנן בעיא מחיצות, ועל
מכל פנים שתי מחיצות [כ]מבוי מפולש, הוא הדין נמי דבעיא שיהיה הקנה סמוך למחיצה (ועל
מאזה סמך הפרי מגדים וסתם
מבבפשיטות כדעת הבכור שור, דלא כתוספות שבת).
מגואולם מצד אחר נראה שהבכור שור בנה בנין
מדקבוע על יסוד רעוע, דהא התוס' לא
מההשאירו קושיית ר"ת בתימה או בקושי', אלא שתירצו בתירוץ פשוט ומרווח, ומדלא
מומשני שינויא אחרינא אין לבנות יסוד ובנין, דיש לומר דחדא מתרי ותלת טעמי נקט. ועוד
מזדלא ניחא להו לאוקמי באוקימתא אחריתא כגון שהרחיק כו', דבכהאי גוונא אמרינן
מחבספ"ד דמנחות (דף נ"ב ע"א וע"ב) דאי לא קתני, ועוד
מטדהא בגמרא דמיבעיא ליה איפכא מאי,
נהיינו לכתחלה לתקן המבוי בצורת פתח, ואי איתא לתקן הלחי לקרב אצל הכותל.
נאגם ראייתו של מעכ"ת מהתוס'
נב(עירובין כ"ד ע"ב) עולה על כולנה, שלפע"ד היא נכונה
נגמאד. ומה שדחה מר דשאני התם דמחיצה תלוי' נמי מתרת במים, אין זה דיחוי, דאי איתא
נדדהיינו טעמא דמילתא כל כהאי גוונא הוה להו להתוס' לפרושי ולא לסתום. ובפרט
נהכמ"ש מעכ"ת בעצמו, דהמ"א כתב
נוכן לענין ריחוק הבתים. ומה שדחה דיש לומר דהמ"א מיירי לענין מחיצה ולא לענין
נזצורת פתח, הוא פשיטא, ופשיטא דפשיטא, דכל כהאי גוונא לא הוה ליה להמ"א לסתום
נחאלא לפרש, דמה שמביא ראיה מהתוס' דכתב גבי צורת פתח, דמכל מקום בכהאי גוונא לא
נטמהני צורת פתח (וגם רבינו אחמו"ר ז"ל נ"ע כתב
סדמהני צורת פתח, ולא פירש שיעשה הצורת פתח סמוך לבתים דוקא. אלא דדין זה העמיד
סאבתוך חצאי עיגול, משום דמספקא ליה, כמו ששמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד
סבבתוך חצאי עיגול,
סגודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו. ואפשר שהיה על זה איזה קונטרס
סדאחרון).
סהועוד דאפילו אם תימצי לומר בדעת התוס'
סושההיתר מהפסק הנהר הוא משום דקל הוא שהקילו במים, מכל מקום הא משמע מדברי התוס'
סזדאגודא דהנהר שבעבר השני לא היו שם בתים ודיורין כלל, ואם כן איך סלקא דעתא דליעבד
סחהתם צורת פתח אי בעינן הקנים סמוך למחיצה, והתם אין מחיצות כלל, וצריך לעשות הצורת
סטפתח באויר. ודוחק לומר דיעשה עוד פסין מצדדים אורך ד' טפחים, דכל כהאי גוונא הוה
עליה לגמרא לפרושי (ומשום הכי נמי השמיט רבינו הג' אחמו"ר זצללה"ה
עאנ"ע דעת הבכור שור, וסתם כדעת התוספות שבת).
עבומכל מקום בנידון דידן שהרחיקו יותר מד'
עגטפחים הרבה, בודאי יש להחמיר, וכמ"ש (דף י' ע"ב) דלא
עדלישבוק פתחא רבה כו'. ואע"ג דבגמרא שם אמרו חזקה אין אדם מניח פתח גדול כו',
עהמכל מקום הדבר ידוע שבימות הגשמים דרך הרבים מקולקלת ואי אפשר לעבור ברגל כי אם
עובצדי הדרכים ועל הפריזבעש דוקא. וצ"ע מזה בתשובת פנים מאירות חלק א' סי'
עזכ"ה.
עחאלא דלפי זה גם תיקון מעכת"ה לא
עטיועיל בימות הגשמים, שבודאי יקלקלו הקנים שמעכבים הליכתם. ואין
פתקנה אלא לעשות צורת פתח קטן בצד הגדול. ואף שיעמיד הקנה על הפריזבע, לא הוה
פאכהגביה מן הארץ מאחר שאין אויר תחת הקנה. ולכן אם אפשר לעשות צורת הפתח הגדול
פבבענין זה שיעמיד הקנים על הפריזבעש וכשיגיע לגג יתעקם הקנה מעט (ובלבד שיחזקהו
פגבמסמרים אצל הכותל שלא יפול הקנה בהתעקמו) טוב הדבר, ולא יצטרך ב' צורת הפתח,
פדויהיה די בצורת הפתח אחד. וכבר בא לידי צורת הפתח שהיה רחוק מעט מן הכותל, והיה
פהפעמים רבות שהיו עוברים בין הבית ובין הקנה מחמת קלקול דרך הרבים, וצויתי לקרב אל
פוהכותל. רק אני עשיתי נקב בגג ברצון
פזהבעל הבית. ומכל מקום אפשר גם כן שיעשו על דרך הנ"ל, שיתעקם מעט ולא יפול וכמו
פחשכתבתי.
פטואודות מה שכתב מעכ"ת שירא מפני
צהמחלוקת, לא ידעתי איך שייך לחלוק על המחמירים, והלא מרגלא בפומא דרבנן שהמחמיר
צאתבוא עליו ברכה.
צבג
צגשו"ת צמח צדק מילואים ח"ה סי' ח – בענין הנ"ל
בדבר צורת הפתח שהועמד בין ב' כותלי
בדבר צורת הפתח שהועמד בין ב' כותלי
צדהמבוי רחוק יותר מג' וד' טפחים מצד שני הכותלים, כי אי אפשר להקריבו לכותלים מחמת
צההזוואלינעש
צווהגאנקעס,
צזאם יש לחוש למ"ש בבכור שור ריש עירובין,
צחדצורת הפתח שהפליגו ג' טפחים מן הכותל פסול, כמו בלחי.
צטוהביאו הפרי מגדים,
קוהחוות דעת בספר מקור חיים. ובעל
קאחיי אדם
קבהחמיר ברחוק ד' טפחים מן הכותל על כל פנים. והתוספת שבת חלק
קגעל הבכור שור.
קדהנה שמעתי מידידינו המופלג ושנון מו"ה
קהנחמי' מדובראווני חתן דודי נ"י,
קושיש אצלו כתוב הדור תשובה מכאאזמו"ר הגאון ז"ל שהשיב בנידון זה ממש. ועם
קזהיות שאינו זוכר בבירור, אך כמדומה לו קרוב לודאי שחלק על הבכור שור, ומי יבא אחרי
קחהמלך כו'.
קטועד שיגיעני תשובתו ז"ל אודיעו אשר
קימצאתי בתשובות פנים מאירות ח"א סוס"י כ"ה שפסק גם כן להקל בפשיטות.
קיאועם היות דבנדון שנשאל עליו הי' בשער,
קיבובכהאי גוונא יש לומר שגם הבכור שור יודה, ומוכרח הוא לפי הסוגי' דף ה' ע"ב, מכל
קיגמקום [מבואר] שם סוף התשובה דהוא הדין נמי בצורת הפתח. ולענ"ד נראה כן גם כן
קידלדינא. חדא דבירושלמי משמע
קיהכדעת השלטי גבורים
קיו(ודברי תוספות קרבן העדה שם צע"ג).
קיזועוד והוא העיקר שאפילו להתוס' אין
קיחלדמות כלל צורת הפתח דחשוב מחיצה מצד עצמו לרוב הפוסקים, וכן להרמב"ם ברוח
קיטג' דמבוי, ללחי שלא מצינו בשום מקום שיהי' חשוב מחיצה מצד עצמו, זולת בהיותו נסמך
קכלמחיצה אחת, שמצד החיבור נחשב מחיצה אע"פ שאינו חשוב מצד עצמו.
קכאדאשכחן כהאי גוונא לענין סוכה
קכבדבעריבן מחיצתא מתחשב מחיצה בקל יותר מבהיותן נפרדים, לכן יש לומר דנפסל לחי
קכגשהפליגו ג' שאז אינו חשוב נסמך למחיצות המבוי, ולכן גבי סוכה נמי בעינן
קכדפס ד' ומשהו, ולא סגי בד' מצומצמים, אע"ג שעומד מרובה על חלל ג'. משא"כ
קכהצורת הפתח חשיב מחיצה מצד עצמו (ברוח ג' דמבוי על כל פנים להרמב"ם גם כן,
קכוולשאר פוסקים חשוב כעומד גמור גם בד' מחיצות, כמ"ש רבינו ז"ל סי' שס"ב
קכזסי"ט שאין כאן פרוץ כו'), לכן ההפלגה אינו פוסלו ממחיצה.
קכחרק שבאנו לדין מבוי שנפרץ מראשו שלא
קכטבקרן זוית,
קלדפרצתו ביו"ד אפילו לרב הונא כמ"ש
קלאהתוס' (ו.).
קלברק אי בקעי שם רבים אפשר להחמיר
קלג(והרמב"ם חולק,
קלדוצ"ע בדעת רש"י (ה' א) אי
קלהנמי שבקי כו'). אבל בנידון דידן ודאי לא חשיב בקעי רבים בצדדים אלו, דפשיטא שרוב
קלוההולכים ברחובות אלו אינם מסתלקים לצדדים, רק מיעוטא דמיעוטא אפשר שהם מסתלקים,
קלזוכאותה ששנינו רפ"ח דשקלים מפני שהם מיעוטים כו',
קלחוכל כה"ג לא חשיב בקיעת רבים, וכמבואר גם כן בתשובות מים רבים בדין פרשת העי[בור]. והרי
קלטמקור החומרא בבקיעת רבים בפרצת המבוי נובע מדין מבוי עקום, ושם
קמכל העוברים במבוי הנ"ל בקעי שם, אבל הכא מיעוטא דהעוברים שם הם אפשר בקעי שם.
קמאוגם יש אומרים דבמבוי עקום כחי"ת אינו נחשב בקעי רבים, וכ"ד הריטב"א
קמבבחידושיו.
קמגואע"ג דהב"י לא פסק כן, מכל
קמדמקום בנידון דידן כו"ע מודים. ועי' מ"ש בשו"ע סוס"י שס"ג וצריך
קמהליזהר וכו', יעיין מר במה שהגיה התפארת שמואל בהג"א פ"ק דעירובין אות ט'
קמולרבה וכו',
קמזוכל שכן דמן הסתם לא חיישינן לזה. גם הזוואלינעש והגאנקעש יש לומר דחשיב גידודי. לכן
קמחמכן הלין טעמי נלענ"ד דאין כאן חשש מצד ההפלגה שהפליגוהו מן הכותלים.
קמטוכל זה להלכה, אבל למעשה אין לנו אלא
קנפסק רבינו הגאון ז"ל נ"ע, ולא הייתי כותב את מה שכתבתי טרם ראותי דבריו
קנאהק', רק שהבנתי מדברי ידידינו ר' נחמי', שקרוב לודאי שהוא נ"ע דחה דברי הבכור
קנבשור, על כן באתי כיהודה ועוד כו'.
קנגגם ראיית הבכור שור מהתוס' (יא.) אי אפשר
קנדלהעמיד לדעת מהרא"י בתרומת הדשן סי' ע"ד. ואמת
קנהשהקרבן נתנאל
קנוהשיגו, וממנו לקחתי דעל כל פנים מהרא"י לא סבירא לי' דקדוק זה דהבכור שור.
קנזוהראי' שהביא כת"ר מהתוס' (כד:) להקל נכונה היא בעינינו. והדיחוי שדחה
קנחכת"ר משום דקל הוא שהקילו על פני המים, הוא חוזר ונראה, לפי מ"ש רבינו ז"ל
קנטסי' שנ"ה סעיף יו"ד שלא
קסהקילו אלא כשעשה המחיצה לשם המים להתיר בהם הטלטול וכו', והוא מבואר בב"י,
קסאובהנידון שבהתוס' לא נעשית המחיצה להתיר הטלטול בהמים רק בהרחבה והשביל וכו',
קסבדמהנהר יש לומר שאסור לטלטל כדתנן אמת
קסגהמים כו', עי' סי' שנ"ו. ואע"ג דהתוס' כתבו שהנהר הי' נמוך מצד אחד,
קסדומבואר בסי' שנו בט"ז סק"ד
קסהדכשאינו עמוק י' טפחים אינו חולק רשות לעצמו, ואם כן הצורת הפתח מועיל לטלטל ממנו
קסוגם כן. אך זה אינו, דמ"ש התוס' נמוך, כוונתו שאין לו גידודי כמו בעבר הנהר,
קסזאבל הנהר עצמו יש לומר שעמוק יו"ד. ועוד דאכתי לא דמי להיכא שעשה המחיצה רק
קסחלהתיר הטלטול בהמים, דשם הוא שהקילו וכו', אבל הכא נעשה העיקר על כל פנים לשם
קסטהרחבה והשביל כו'.
קעד
קעאשו"ת צמח צדק או"ח סי' מ – בענין הנ"ל
בדבר צורת הפתח העשוי בפתח המבוי והוא רחוק
בדבר צורת הפתח העשוי בפתח המבוי והוא רחוק
קעביותר משלשה טפחים מהכותל המבוי וכן מהכותל השני. כי אי אפשר להקריבו סמוך ממש
קעגלכותלי המבוי מחמת הזוואלינעש של הבתים הבולטים כמה וכמה טפחים מן הכותל. ומחמת
קעדהגאנקעש. ועל כן הוא רחוק מכותלי' יותר משלשה ואף מארבעה טפחים. שאחד מן המורים
קעהפסל אותו ע"פ מ"ש הבכור שור פ"ק דעירובין דהקנים של צורת הפתח
קעוצריכים שלא יהיו רחוקים מהכותל שלשה טפחים כי היכי דלחי בעינן שיהי' בינו להכותל
קעזפחות משלשה טפחים כמ"ש דף י"ד ע"ב. והתוספות שבת סי' שס"ג
קעחס"ו סק"י חלק עליו. והפמ"ג במ"א שם סק"ה הביא ג"כ
קעטלפסול בזה כדברי הבכור שור. וכ"כ החוות דעת בספרו מקור חיים. ובעל חיי אדם
קפהחמיר בד' טפחים מן הכותל:
קפאהנה בתשו' פנים מאירות ח"א סי'
קפבכ"ה פסק דבצורת הפתח אף הרחיקו יותר מארבעה טפחים מהכותל כשר. אף שהנדון
קפגשנשאל עליו הפנים מאירות הוא שהעמידו כמו שער כדינו עם צורת הפתח. ושער יש לומר
קפדדהיינו דלת. ובדלת יש לומר שגם הבכור שור יודה דעדיף טובא מצורת הפתח כמ"ש
קפההתוס' ריש עירובין (דף ב' סע"ב) ד"ה אלא מעתה. דהוי כמחיצה מעלייתא אף
קפושבדף (ו' ע"ב) ד"ה והאמר רבה כתבו דוקא היכא דאיכא שלשה מחיצות גמורות.
קפזאבל הכא דשלישית ע"י דלת רביעית נמי צריך דלת. מכל מקום עכ"פ גם שם
קפחמוכרח בגמרא דדלת עדיף מצורת הפתח. אך מכל מקום בדברי הפמ"א שם ססי'
קפטהנ"ל מבואר דלאו מצד שער התיר כ"א מצד צורת הפתח כמ"ש אבל בנדון
קצדידן אפילו תיקון אין צריך דהא האי צורת הפתח חשוב כמחיצה וניתר בעומד מרובה על
קצאהפרוץ ואין צריך שום תיקון אחר. וראי' לזה דצורת הפתח חשיב כעומד כו' וא"כ
קצבפשוט וברור היכא דאית לי' צורת הפתח הוי כעומד כו' אלא אפי' לדעת הרמב"ם כו'
קצגברוח שלישית כו' עכ"ל. הרי מתיר בצורת הפתח לבד בלי דלת. ואפשר שגם בנדון שלו
קצדלא הי' דלת כלל. דהכי משמע בסוף התשו' שלהתיר העובדא שנשאל הוכרח לכל הנ"ל
קצהלהוכיח דצורת הפתח הוי עומד גמור:
קצוקיצור. בתשו' פנים מאירות סי' כ"ה פסק דצורת הפתח אף
קצזאם הרחיקו יותר מארבעה טפחים מן הכותל כשר כמש"ש דהא האי צורת הפתח חשוב
קצחכמחיצה וניתר בעומד מרובה על הפרוץ:
קצטב
רוהנה הבכור
ראשור עצמו כתב דלהש"ג ודאי מהני צורת הפתח שהפליגו מן הכותל שלשה טפחים כיון
רבדלהש"ג מהני אף לחי שהפליגו אם הלחי רחבו מרובה על האויר שבינו לכותל.
רגוז"ל הש"ג אסוגיא (דף י"ד ב') אמר רבא עשה לחי למבוי והגביהו מן
רדהקרקע שלשה או שהפליגו מן הכותל שלשה לא עשה כלום אפי' לרשב"ג דאמר אמרינן
רהלבוד (בגמרא דף ט"ז א' ב') הני מילי למעלה (כגון היוצא מכותל זה ואינה נוגעת
רולכותל אחר דאפליגו בה רשב"ג ורבנן לעיל עמוד א') אבל למטה כיון דהוי מחיצה
רזשהגדיים בוקעין בו לא קאמר עכ"ל. וע"ז כתב ריא"ז בש"ג
רחוז"ל ונראה בעיני שאם הי' הלחי רחב יותר משלשה טפחים אע"פ שהפליגו מן
רטהכותל שלשה טפחים הואיל והי' עומד מרובה על הפרוץ מותר כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל.
ריוכן משמע מדברי הר"ר יונתן שם לפמ"ש המג"א סי' שס"ג ס"ו
ריאסק"ה בהא דצריך שלא יהא הלחי רחוק מן הכותל ג' טפחים שהרר"י כתב הטעם
ריבדאתא אוירא דהאי גיסא ומבטל ליה. וכתב המ"א עוד לכן אם הלחי רחב משלשה שרי.
ריגהואיל ועומד מרובה על הפרוץ. ש"ג ריא"ז עכ"ל המ"א. ודברי
רידהרר"י אלו הם על המשנה לחיין שאמרו כו' ר' יוסי אומר רחבן שלשה טפחים והובאו
ריהבתוי"ט מ"ו. הנה השוה המג"א דעת הרר"י לדעת ריא"ז מבואר
ריודהרר"י ס"ל כדינו של ריא"ז כמ"ש שהרר"י כתב כו' לכן אם
ריזכו'. ש"ג ריא"ז כנ"ל. (ומכל מקום דברי המג"א סעי' ל"ד
ריחס"ק ל"ז בשם הרר"י צ"ע לפ"ז) אלא שהבכור שור פי' כוונת
ריטהרר"י בדרך אחרת וז"ל אמנם המעיין בדברי הרר"י נראה דאין כוונתו
רככמו שהבין בו המג"א ולא כתב האי טעמא כ"א אליבא דרבי יוסי ודייק
רכאמדס"ל לר' יוסי דבעינן שהלחי יהא רחב שלשה טפחים אלמא דס"ל טעמא דלא
רכבליתי אוירא כו' ומכשיר ברחב. אבל אנן ס"ל כמ"ש בגמרא טעמא משום
רכגדה"ל מחיצה שהגדיים כו' ואפי' רחב טובא פסול ולא פליג אתוספות. תדע דהא בהדיא
רכדכתב כן והביאו המג"א דאפילו הלחי רחב הרבה כל שהרחיקו שלשה טפחים צריך קורה
רכהאו לחי אחר עכ"ל הבכור שור. ודברי המג"א הן בסעי' ל"ד ס"ק
רכול"ז. גם הפמ"ג ס"ו סק"ה הניח דברי המג"א בצ"ע.
רכזובאמת אין משם ראיה שאע"ג שהתוספות פ"ק (דף יו"ד) ד"ה ועושה
רכחפס שלש אמות כתבו וצריך לחי אחר דהאי פס לא מהני הואיל ומופלג מן הכותל שלש דקאמר
רכטלקמן דלא הוי לחי עכ"ל. מכל מקום הר"ר יונתן יש לומר דלאו מהאי טעמא
רלס"ל דצריך לחי אחר אלא כמו שכתב האלי' רבא סי' שס"ג סמ"ב ס"ק
רלאל"ד בשם עה"ק להרשב"א וז"ל ולחי או קורה מתירין אותה ואויר
רלבשמן הפסין ולכותלין אין צריך כלום שהרי ניתר בעומד מרובה על הפרוץ עכ"ל ספר
רלגעה"ק. וע"ז כתב הא"ר ומשמע דהא דפס לא נחשב ללחי משום שהוא חוץ
רלדלעשרה. אבל המ"א כתב בשם התוספות טעם כיון שמופלג מן הכותל שלשה ועיין סעי'
רלהו' עכ"ל וכ"כ התוספות שם סמ"ב ס"ק ע"ז וז"ל וצריך
רלולחי אחר כיון שמופלג שלשה מן הכותל עס"ו מג"א עכ"ל. ובס"ו כתב
רלזהא"ר על דברי המ"א בשם התוספות דצ"ע. (הג"ה אחר זמן רב.
רלחוהפמ"ג סעי' ל"ד באשל אברהם כתב וז"ל עמ"א ועיין במ"א
רלטס"ו אות ה'. וא"כ לכאורה דברי הרר"י קשה מדידי' אדידיה ועיין
רמתב"ש בחידושין לעירובין הובא בתו"ש אות יו"ד עכ"ל הפמ"ג.
רמאועמ"ש לעיל מה שיש קושיא על הרר"י מדידיה אדידיה ומ"ש הבכור שור.
רמבולזה נתכוון הפמ"ג. עכ"ה אחר זמן רב). גם הריטב"א שם חלק עמ"ש
רמגהתוס' שם ד"ה עושה פס. דהוה כמבוי עקום כו'. ולענין לחי כתב נותן שם לחי
רמדלהכשירו ולא פריש לה דפשיטא דלחי או קורה בעינן ככל מבוי דעלמא ע"כ. ומזה יש
רמהלדקדק ג"כ דס"ל הטעם כמ"ש הא"ר כיון שנשאר עשרה אמות והפס הוא
רמוחוץ לעשר אמות. דאילו הטעם כמ"ש התוס' אין זה פשיטא שהרי אדרבה ריא"ז
רמזס"ל דלחי הרחב יותר משלשה אינו נפסל במה שהפליגו מן הכותל שלשה. וכ"מ
רמחבירושלמי כדלקמן. וא"כ אף אם להריטב"א אינו כן אין שייך לומר ע"ז
רמטדפשיטא דלחי או קורה בעינן. אבל אם הטעם כמ"ש האלי' רבא יש לומר דפשיטא הוא. יש
רנלומר הא דאפילו הפס רחב הרבה צריך לחי אחר יש לומר משום שהוא חוץ לעשרה אמות של
רנארוחב המבוי. אך קשה מדין לחי שהוא נראה מבחוץ ושוה מבפנים לפרש"י פ"ק
רנבדערובין (ד"ט ע"ב) וספ"ק דסוכה (די"ט ע"א) ונראה שהוא
רנגסוף הדופן שאינו בולט כלום לתוך חלל הפתח עכ"ל ספ"ק דסוכה. א"כ אם
רנדפתח המבוי רחב עשר אמות הרי הלחי הוא חוץ לעשר ונוסף ע"ז ג"כ שאינו נראה
רנהמבפנים כלל ועכ"ז נידון משום לחי. (הג"ה. והיינו אף אם מה שנראה מבחוץ
רנוזהו כמו פס הנ"ל כן משמע ברש"י פ"ק דסוכה (די"ט ע"א)
רנזד"ה דאמר מר שכתב או מן הצד וכ"כ הר"ן שם. עכ"ה). ואפשר משום
רנחדהו"ל כמו לחי העומד מאליו שבגמ' (דט"ו ע"א) דס"ל לרבא דאינו
רנטעולה ללחי וכאן אף שאינו מאליו מכל מקום הרי הועמד בשביל למעט המבוי (מעשרים אמה)
רסולא הועמד לשם לחי והו"ל כעומד מאליו. ואף לאביי שם יש לומר הכא גרע טפי כיון
רסאשעושה פעולה א' למעט (מעשרים) אינו עולה לשם לחי. וגם בצירוף הטעם דהא"ר שהוא
רסבחוץ לעשרה אמות. ומכל מקום צ"ע. והרא"ש ורי"ו לא הזכירו בפירוש
רסגשצריך לחי אחר. ומצאתי בירושלמי כדעת ריא"ז בש"ג וז"ל הלכה ו'
רסדאמתניתין לחיין שאמרו כו' ר' יוסי אומר כו'. מתניתין במשוכין מן הכותל (שהלחיים
רסהמשוכים מן הכותל הוא דפליג ר"י ומצריך שיהי' רחבן שלשה טפחים) אבל אם היו
רסוסמוכין לכותל אף ר"י מודה (דסגי ברוחב כ"ש) ותני כן עשה לחיי' למבוי אם
רסזגבוהים מן הארץ פחות משלשה או שהיו סמוכין לכותל פחות משלשה מותר. שלשה והוא שיהא
רסחהעומד רבה על החלל (אם הלחי הוא רחוק שלשה צריך שיהי' הלחי רחב שיהא העומד רבה על
רסטהחלל שבין הלחי לכותל) והקשה שם בקה"ע בתוספותיו מאי קאמר ותני כן כו' הא
רעאדרבה מברייתא משמע דאף בסמוכין פליגי ומסיק לכן נ"ל דה"ג ולא כן תני
רעאכו' וקושיא היא על מ"ד דבסמוכין מודה ר"י דבברייתא איפכא תניא דבמשוכין
רעבמודו רבנן וניחא הכל עכ"ל. א"כ עכ"פ מודו רבנן דבמשוכין מן הכותל
רעגשלשה טפחים מהני ג"כ אם הלחי רחב יותר משלשה טפחים עד שהעומד מרובה על החלל.
רעדואם ניישב הגירסא שלפנינו בירושלמי נאמר דבמשוכין מן הכותל פחות משלשה טפחים ומכל
רעהמקום אינן סמוכין ממש. ע"כ בהא פליגי ר' יוסי סבר דצריך שלשה טפחים ברוחב
רעוהלחי כיון שאינו סמך ממש. וחכמים סברי דכיון דאין משוכין שלשה ה"ל כסמוכין
רעזובמשוכין שלשה לכ"ע צריך שיהי' העומד מרובה מהחלל. ואין להקשות על פירוש זה
רעחדאם מיירי במשוכין תוך שלשה ה"ל כסמוכין ממש. דיש לומר כיון שאינו סמוך רק
רעטע"י לבוד ל"ד לסמוך ממש וכמו שלא התירו מחיצה של שתי רק בשיירא. וכן גבי
רפצורת הפתח ס"ל לרב ששת (די"א ב') דצריך ליגע. ולכאורה משמע ליגע ממש אך
רפאבב"י ססי' שס"ב מבואר דתוך שלשה חשוב כמו ליגע. ומכל מקום יש לומר
רפבבמשוכין תוך ג' שייך גזירה לר"י כמ"ש הר"ר יונתן אף בסמוכין
רפגולהירושלמי מודה בסמוכין דלא גזרינן (ועי' תוס' ד"ט ע"א סד"ה שאין.
רפדדהא משוכה מבחוץ אפילו פחות משלשה לא אמרינן לבוד). אבל א"א לומר דברייתא
רפהדמייתי ירושלמי אתיא לר' יוסי לבד. דא"כ רבנן דמקילי בלחי כ"ש
רפועכצ"ל אפי' הלחי רחוק מהכותל שלשה וזה א"א לומרו. דבהדיא תני בתוספתא
רפזפ"ג דאם רחוק מהכותל שלשה צריך למעט. א"כ הברייתא אתיא לרבנן ג"כ.
רפחוא"כ זהו כדעת ריא"ז. אלא דמכל מקום אין מזה הכרח גמור נגד התוספות
רפטדכיון דש"ס דילן פליג בהא אירושלמי. היינו דפלוגתא דר' יוסי ורבנן לש"ס
רצדילן הוא אפילו בסמוכין ממש. א"כ אפשר דגם בהא לא ס"ל כירושלמי. דאם
רצאהפליגו מהכותל שלשה יש לומר לא מהני אפילו הלחי רחב משלשה. מיהו לבעל קה"ע לא
רצבפליגי כלל:
רצגקיצור. הבכור שור עצמו כתב
רצדדלדברי ריא"ז בש"ג ודאי מהני צורת הפתח שהפליגו מהכותל כיון דלדידי' גם
רצהלחי שהפליגו כשר כשהלחי רחב מהחלל וכדברי ריא"ז משמע מדברי הר"ר יונתן
רצובמשנה גבי ר' יוסי אומר. אע"ג דהבכור שור פי' דזהו רק לר' יוסי ולא לרבנן
רצזאינו מוכרח. וראיית הבכור שור ממ"ש הר"ר יונתן גבי ג' אמות דצריך לחי יש
רצחלומר הטעם כמ"ש הא"ר ס"ק מ"ב משום שנשאר עשרה אמות.
רצטדאל"כ יהיו דברי הר"ר יונתן סותרים זא"ז וכ"מ מהריטב"א.
שומכל מקום קשה על טעמו של הא"ר מדין נראה מבחוץ ושוה מבפנים לרש"י
שאובירושלמי אמתניתין לחיין שאמרו מבואר בהדיא כדברי ריא"ז בש"ג בענין
שבלחי. ומכל מקום יש לדחות הראיה מהירושלמי משום שיש לומר דבלא"ה ש"ס דילן
שגאינו סובר כהירושלמי בפי' פלוגתא דרבנן עם רבי יוסי:
שדג
שהוהנה גם
שובמ"ש התוס' (ד"י) ד"ה ועושה פס דהטעם שצריך לחי אחר הואיל והפס
שזמופלג מן הכותל שלש מבואר ג"כ בירושלמי לא כן. דז"ל אמתניתין קמייתא הי'
שחרחב בתוך חמש עשרה אמה רבי בא ורב הונא בשם רב עושה פס של שלשה אמות וכל שהוא.
שטמרחיקו מן הכותל שתי אמות (ומתחיל לעשות שם פס ועושהו משלשה אמות וכל שהוא לסתום
שיהפתח ונמצאו חמש אלו סתומות שפרצות שתי אמות ניתרות בעומד מרובה עליהן וכל שהוא
שיאהיותר משלשה אמות ללחי לרוחב המבוי) אותו כ"ש נידון משום לחי והשאר והוא שיהא
שיבהעומד מרובה מהחלל. ויעשה פס ארבעה טפחים (באמצעי וסגי בהכי) ולא כן תני (במבוי
שיגשנפרץ במלואה דסגי בפס ד') עושה פס של ארבעה טפחים. א"ר בר פפי כדי להתיר
שידשניהן בלא קורה (שני החללים שבשני צדי הפס בלא קורה דפס זה של שלשה וכ"ש בלחי
שיהוקורה חשוב וכדפרישית) הרי דהירושלמי ס"ל דהפס עצמו עולה משום לחי אעפ"י
שיושמופלג מן הכותל שני אמות ואין הכרח לומר דש"ס דילן פליג אירושלמי דמ"ש
שיזהפוסקים דלש"ס דילן צריך לחי אחר היינו משום שהפס רק שלשה אמות ובכה"ג
שיחס"ל לירושלמי ג"כ דאינו עולה משום לחי. דדוקא הכל שהוא היותר משלשה אמות
שיטעולה משום לחי. ולכאורה זהו ראי' לטעמו דהאלי' רבא דלעיל. ואף את"ל שזהו
שכדוחק. דא"כ ה"ל להש"ס ג"כ לומר עושה פס שלשה ומשהו ונצטרך
שכאלומר דבפס ס"ל לש"ס דילן דלא מהני יש לומר הטעם משום דבלחי צריך
שכבג"כ היכר קצת שהוא לשם לחי כמ"ש התוס' (דף ה' ע"ב) ד"ה ארבע
שכגאמות. ובפס אין היכר כלל מאחר שנעשה למעט רוחב המבוי מט"ו אמה. וא"כ
שכדאינו משמש שני דברים וגרע מלחי הבולט לדופנו של מבוי ארבעה אמות דאינו עולה משום
שכהלחי מטעם דאין בו היכר כו' וה"ה הכא אף שרחבו רק שלשה כיון שנעשה בשביל תיקון
שכואחר אבל בשאר לחי רחב יש לומר דמודה ש"ס דילן לירושלמי דכשר אף שהפליגו
שכזמהכותל כיון שעומד מרובה מהחלל. והנה הקה"ע בתוספותיו שם ד"ה עושה פס
שכחשלשה וכ"ש כו'. כתב וז"ל כתבו תוס' בפרקין (דף יו"ד ע"ב)
שכטבד"ה ועושה פס ב' אמות. וצריך לחי אחר דהא פס לא מהני הואיל ומופלג מן הכותל
שלשלש דקאמר לקמן דלא הוי לחי ע"כ ודבריהם ברורים דלכך קאמר כאן דבעי' פס שלשה
שלאוכל שהוא יותר ללחי. ועיין במ"א סי' שס"ג ס"ו ודלא כש"ג
שלבעכ"ל. הנה הבין שיש לומר דהירושלמי והתוס' עולים בקנה אחד. ואינו מובן כיון
שלגדלהתוס' לחי שהפליגו מן הכותל ג' טפחים לא מהני אף אם רוחב הלחי יותר מג' טפחים.
שלדא"כ מה יושיענו אם הפס הוא שלשה וכל שהוא. מכל מקום הרי הכ"ש העולה מן
שלההלחי מופלג מן הכותל. ואין לתרץ דאף שמופלג מהכותל עכ"ז הרי הוא סמוך לשלשה
שלואמות של רוחב הפס. וה"ל כסמוך לכותל. דא"כ אמאי יפסל לחי שהפליגו מהכותל
שלזשלשה טפחים אם הלחי רחב שלשה טפחים ושני משהויין. דאותו משהו העולה ללחי הוא סמוך
שלחלג' טפחים ומשהו. ודוחק לומר דמפני שאין צריך למעט רוחב המבוי עולה הכל לשם לחי
שלטיפסול משום שהפליגו דע"ז יציבא בארעא כו'. ועוד דבהדיא ס"ל להירושלמי
שמדלחי שמשוך מן הכותל ג' טפחים כשר כשהלחי רחב מג' טפחים. א"כ זהו כריא"ז
שמאבש"ג ולא כהתוס'. והכרח התוס' מסוגיא (דף יו"ד) ועושה פס כו'. שס"ל
שמבשצריך לחי אחר. יש לומר שאינו מטעם שהפליגו אלא כמ"ש הירושלמי כאן כיון שהפס
שמגרק שלשה כו' או משום שאין בו היכר כנ"ל:
שמדקיצור. שמהירושלמי גבי ועושה פס שלשה מבואר ג"כ דהא דפס
שמהשלשה אינו עולה משום לחי אינו משום שמופלג מהכותל אלא כיון שנשאר יו"ד אמות
שמוחוץ מהפס. ואם הפס שלשה ומשהו עולה משום לחי. ואפשר ש"ס דילן ס"ל
שמזג"כ כהירושלמי דכשהפס שלשה ומשהו עולה משום לחי וכמ"ש הא"ר.
שמחואת"ל דלש"ס דילן לא מהני זהו מפני שאין בו היכר שהוא לחי. ועכ"פ
שמטהירושלמי ס"ל כריא"ז בש"ג ודלא כהקה"ע בתוספותיו ד"ה
שנועושה פס:
שנאד
שנבהעולה מזה
שנגדלהירושלמי דס"ל כדעת הרר"י והריא"ז פשיטא דשרי בצורת הפתח שהפליגו
שנדמן הכותל ג' טפחים ואפילו יותר וכדלקמן אי"ה. וע' בהרמב"ם פי"ח מה'
שנהשבת ה"ב והמגיד שם כתב דהרמב"ם פסק שם כאביי ואע"ג דרבא פליג
שנוהירושלמי מכריע. לכן אף להחולקים שם שאני דהלכתא כרבא לגבי אביי. אבל הכא במחלוקת
שנזשבין התוס' עם הריא"ז והרר"י אפ"ל לכ"ע שהירושלמי מכריע. אך
שנחבאמת אף אם העיקר כהמג"א דס"ל כהתוספות ולא כהריא"ז. מכל מקום
שנטבנדון שאילתינו אין צורך לזה. דגם להתוס' נראה ברור דצורת הפתח אין נפסל במה
שסשהפליגו מן הכותל שלשה או אפילו יותר וכמ"ש הפמ"א בפשיטות. וקודם כל
שסאנאמר דמ"ש הבכור שור וראיה ברורה לזה מדברי התוס' די"א ע"א
שסבד"ה איפכא מאי שהקשה ר"ת דהא צורת הפתח הוי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על
שסגגביהן דל קנה דעל גביהן ליתכשר בקנה דמכאן ומכאן דהוי כלחי משהו עכ"ל. ואי
שסדאיתא דהקנים של צורת הפתח יכולין להיות ג' טפחים מהכותל לא הקשה ר"ת מידי דהא
שסהלחי בעי' פחות מג' טפחים מהכותל עכ"ל. יש לדחות כיון שסברא זו דצורת הפתח לא
שסויהי' מהני בגובה יותר מעשרים זהו משום דליכא הכירא בקנה שע"ג כמו בקורה. משא"כ
שסזבלחי. אבל מדינא יש לומר דצורת הפתח חשוב כמחיצה. וא"כ גם הכירא איכא מצד
שסחהלחי אף שמופלג ג' טפחים ולא מהני מצד עצמו מכל מקום ע"ז מהני הצורת הפתח שלא
שסטיפסל הלחי אף שמופלג ג' טפחים. ועכצ"ל כן לדעת התה"ד סי' ע"ד שחילק
שעשם בין קנים דצורת הפתח ללחי שמ"ש מהר"ם במרדכי דבעי' כעובי אצבע זהו
שעאבלחי דהתם בעי' שיעור לעובי הלחי (מיהו לא יתכן זה להרמב"ם דמכשיר בלחי שעשאו
שעבמעצי אשירה). אבל בצורת הפתח סגי בקנה כל שהוא. וא"כ יהי' קשה לדבריו מאי
שעגמקשה ר"ת. הא יש לומר דספיקו דהש"ס הוא כשהקנים של צורת הפתח הם פחות
שעדמעובי אצבע. ואמת שהק"נ פ"ק ס"ק מ"ח השיג על התה"ד מהאי
שעהטעמא. וממנו לקחתי ראי' זו דעכ"פ התה"ד לא ס"ל ראי' זו. וצ"ל
שעוהטעם ע"ד שכתבתי דאף אם בלחי לבד צריך כעובי אצבע. מכל מקום ע"ז מהני הצורת
שעזהפתח אף שגבוה מעשרים שלא יפסל הלחי מחמת שהוא פחות מעובי אצבע. וא"כ תו שפיר
שעחמקשה ר"ת. או יש לומר להתה"ד דקושיית ר"ת הוא מפני שרוב צורת הפתח
שעטנעשים מקנים בריאים וחזקים כמו לחי. או יש לומר שבכלל תירוץ דהתוס' ויש לומר כו'
שפיש לתרץ ג"כ דמיירי בשהקנה אינו עולה ללחי. וכמ"כ יש לתרץ ג"כ על
שפאענין קושיית הבכור שור. ועכ"פ כיון שלפ"ד התה"ד ורמ"א סי'
שפבשס"ג ס"ו שהביאו מוכרחים לומר דאין לבנות יסוד על קושיות הק"נ והבכור
שפגשור א"כ כ"ש שאין לחדש מחמת זה דין מחודש לפסול בצורת הפתח שהפליגו
שפדמהכותל שלשה שאין לזה שורש בגמרא ופוסקים. אחר זמן ראיתי בתו"ש סי' שס"ג
שפהס"ו סק"י ג"כ דחה ראיית הבכור שור:
שפוקיצור. לכאורה יש לומר שהירושלמי יכריע דהלכה כהריא"ז
שפזוהרר"י נגד התוס' במכ"ש ממ"ש הרמב"ם פי"ח ה"ב. אך אין
שפחצריך לזה כי גם אם נאמר דהעיקר כדעת התוספות והמג"א מכל מקום באמת גם להתוס'
שפטאין דומה צורת הפתח ללחי. וראיית הבכור שור מהתוס' (די"א) ד"ה איפכא
שצמאי. ע"כ מוכרח שאינה ראיה כלל לדעת התה"ד סי' ע"ד ורמ"א סי'
שצאשס"ג סעי' ו'. וכן התוספות שבת דחה ראייתו:
שצבה
שצגוהנה מתחלה
שצדיש לעמוד על יסוד הטעם בפיסול לחי שהפליגו מן הכותל ג' טפחים דמבואר בגמרא הטעם
שצהמשום דבשלשה טפחים לא אמרינן לבוד. וצ"ל מה בכך. ובשלמא רבא מארי' דהאי שמעתא
שצואפ"ל דלטעמי' אזיל דס"ל לחי משום היכר ולכן ס"ל ג"כ דלחי
שצזהעומד מאליו אינו לחי בגמרא (דט"ו ע"א). וכמ"כ בשהפליג מן הכותל ג'
שצחטפחים יש לומר ג"כ דליכא הכירא וכמ"ש התוס' כן לענין קורה (ד"ט
שצטע"א) ד"ה שאין. אבל לדידן דקי"ל כאביי דלחי משום מחיצה והיינו
תמדאורייתא כמ"ש בגמ' (די"ב ע"ב) דהזורק לתוכו חייב. א"כ מאי
תאאיכפת לן שהמחיצה רחוקה מהכותל ג' טפחים הא ודאי במחיצה ממש אע"פ שרחוקה ג'
תבטפחים מכל צד שרי לד"ה. וכמ"ש בגמרא (ד"ט ע"ב) מרחיק שתי אמות
תגועושה פס שלשה אמות (ואפילו רב הונא לא פליג ע"ז כמ"ש התוס' (ד"ו
תדע"א) ד"ה אחד. ומ"ש אפילו בקעי ביה רבים בפתחא זוטא ג"כ דהא
תהפי' לא בקעי ביה רבים היינו שהוא מקום מטונף או מקולקל כמ"ש רש"י
תו(ד"ו ע"א) והביאו המ"א רסי' שס"ה ובפתח המבוי מסתמא אינו מקום
תזמטונף כו'. וא"כ אף דבקעי ביה רבים שרי רק לא יניחו לגמרי פתחא רבה כמ"ש
תחבש"ע ססי' שס"ג) וא"כ לכאורה צ"ל דדוקא בלחי משהו הדין כן
תטדכיון דליכא לבוד אינו חשוב מחיצה. משום דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל
תילי'. כנזכר (ד"י ע"ב). אבל כשהלחי רחב יותר מג' טפחים שאזי אע"ג
תיאדליכא לבוד עכ"ז חשובים הנך ג' טפחים כאילו הם סתומים משום דאיכא עומד מרובה
תיבכדמוכח מההיא דמרחיק שתי אמות ועושה פס כנ"ל. א"כ שפיר יש לומר דהלחי
תיגחשוב מחיצה ולא גרע מלחי משהו הסמוך לכותל. וזהו טעמו דהש"ג ונסתלקה תמיהת הבכור
תידשור עליו במה דס"ל טעם שאין להרחיקו ג' הוא רק משום דלא ליתי אוירא כו' ולא
תיהנתברר לנו טעמו דסתם גמ' לא משמע כן רק דהטעם משום דה"ל מחיצה שהגדיים בוקעין
תיובו עכ"ל. דודאי גם הש"ג מודה דזהו הטעם אלא דס"ל דזה אינו מספיק רק
תיזכשהלחי הוא פחות מהחלל או כמותו אבל ברחב יותר מהחלל שבינו לכותל ה"ל עומד
תיחמרובה על הפרוץ ומהני אף שהגדיים בוקעין בהפרוץ וכיון דחשוב מחיצה מהכותל עד סוף
תיטרוחב הלחי ע"י עומד מרובה ס"ל דעולה משום לחי דהא קי"ל דלחי משום
תכמחיצה אף שהלחי רק משהו כ"ש הכא דאיכא מחיצה יותר מששה טפחים. ומה איכפת לן
תכאמה שהגדיים בוקעין בין הלחי לכותל הא כיון שהעומד מרובה חזינן דחשוב העומד והפרוץ
תכבמחיצה גמורה כנ"ל. מההיא דמרחיק שתי אמות כו'. ולהתוס' דפסלי בהא ולא ס"ל
תכגכהש"ג צ"ל הטעם. ובמחצית השקל סי' שס"ג סק"ו פי' דאע"ג
תכדדלחי הוא משום מחיצה מכל מקום הכירא קצת בעי' וכמש"ל אות ג' בשם התוס' (דף ה')
תכהד"ה ארבע. ובשהלחי רחוק שלשה טפחים מכותל המבוי ליכא הכירא אף שהלחי רחב יותר
תכומשלשה טפחים. ולדבריו ודאי יש לחלק בין לחי ובין צורת הפתח שכיון שצורת הפתח הוא
תכזע"פ כל רוחב המבוי יש לומר ודאי דהוה הכירא אע"פ שהפליגו ג' טפחים
תכחמהכותל. וכה"ג כתב בתשו' מהרי"ט ח"א ססי' צ"ד לענין עיר
תכטשרחובה פתוח לים שכתב הרב המגיד שחשוב כסתום דאפילו ביותר מעשר דבריו אמורים דכיון
תלדאין הים בת טלטול עם המבוי הוי הכירא טובא טפי מקורה כיון דמגניא על ידה
תלאעכ"ל. וכמ"כ יש לומר כן בצורת הפתח דעדיף מסתימ' דים. ועוד דצורת הפתח
תלבשחשוב מחיצה גמורה אין צריך הכירא כמו בלחי הרחב מד"א שלא הועמד לשם לחי דלא
תלגחשוב הכירא כלל. ומכל מקום מתיר במבוי שמונה משום עומד מרובה על הפרוץ וכ"ש בצורת
תלדהפתח. ועוד דלא גרע עכ"פ ממ"ש התוס' (ד"ה ע"ב) ד"ה ארבע.
תלהואע"ג דהיכא דהעמידוהו לשם לחי כו' מכל מקום יש לומר כו' יש קול ואיכא הכירא.
תלווכש"כ שיש לומר כן בצורת הפתח. ואדרבה אפילו אלחי שהפליגו ג' טפחים מהכותל אם
תלזהוא רחב טפי מג' טפחים יש לומר כן כיון דהעמידוהו לשם לחי וגם הוא רחב יותר מג'
תלחטפחים יש קול ואיכא הכירא:
תלטקיצור. מתחלה יש לעמוד על פיסול הלחי שהפליגו מהכותל ג'
תמטפחים. דאף שבג' טפחים ליכא לבוד מ"ש מהא דמרחיק שתי אמות ועושה פס דהאויר
תמאשבינתים בטל ע"כ צ"ל משום שהלחי הוא אינו רחב משלשה טפחים. וזהו דעת
תמבהש"ג. ולתוס' צ"ל משום דבעי' ג"כ קצת היכר ובכה"ג ליכא הכירא
תמגוג"ז אינו מוכרח דכיון דהלחי רחב מהאויר וגם העמידוהו לשם לחי יש לומר
תמדה"ל הכירא. מיהו בצורת הפתח לכ"ע חשוב הכירא ג"כ או דאין צריך
תמההכירא:
תמוו
תמזולפענ"ד נ'
תמחלבאר טעם דהתוס' באופן אחר. והוא בהקדים דברי הש"ס פ"ק דסוכה (ד"ז
תמטע"א) סוכה העשוי' כמבוי (המפולש משתי דפנות זו כנגד זו) עושה לו פס ארבעה
תנומשהו (דופן גמור של ד' טפחים ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן אצל מקצוע פס ד' דכי
תנאאמרי' לבוד איכא שבעה טפחים ארוך כדי סוכה קטנה) ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן
תנבכו' ומ"ש התם כו' התם דאיכא שתי דפנות כהלכתן כו' ע"ש. ומשמע דבעינן
תנגדוקא פס ד' ומשהו בכדי שיהי' שייך לבוד ואזי איכא דופן שבעה. אבל פס ד' מצומצמות
תנדושיעמידו רחוק ג' טפחים מהדופן דהוי ג"כ עומד של הפס מרובה על האויר שהוא רק ג'
תנהטפחים והפס ד' אפ"ה לא מהני. וכ"כ כל הפוסקים פס ד' ומשהו הרי"ף
תנווהרא"ש שם ססי' ו' והרמב"ם והטוש"ע סי' תר"ל ס"ב.
תנזא"כ מוכח מכאן דע"י לבוד חשוב מחיצה טפי מע"י עומד מרובה על הפרוץ
תנחדלא מהני כאן כ"א לבוד ולא עומד מרובה. ואפשר ע"י לבוד חשוב האויר
תנטג"כ כסתום וה"ל כאילו יש מחיצה ז"ט ממש. משא"כ ע"י עומד
תסמרובה כיון שהאויר ג' טפחים אין חשוב מחיצה של שבעה טפחים. וכן איתא עוד בסוכה
תסא(דט"ז סע"ב) פס ארבעה ומשהו מתיר בסוכה משום דופן כו' ע"ש. הא פס
תסבארבעה דליכא לבוד אינו מתיר אף שהדופן רק ז"ט ואיכא עומד מרובה. וז"ל
תסגהריטב"א שם ד"ה אמר רב חסדא אמר אבימי מחצלת ארבעה ומשהו. משמעתין מוכח
תסדדכל היכא דאמרי' לבוד אינו כאילו הי' סמוך ממש ואינו דא"כ בצרה לה מחיצה אלא
תסהלבוד דינו כאילו הוא סתום וזהו לבוד שאמרו בסוכה קטנה בפחות משלשה דאי לא בצר לי'
תסושיעורא עכ"ל. משא"כ כשיש אויר ג' טפחים דליכא לבוד אין חשוב כסתום לכן
תסזליכא שיעור מחיצה. (ובסכך חמור טפי דאף אויר פחות משלשה אין ישנים תחתיו).
תסחוהריא"ז בש"ג כתב ונראה בעיני כו' העומד עליו ודבריו צ"ע.
תסטועפ"ז אפשר לחלק כן בענין לחי. בין כשהוא סמוך לכותל ובין כשהפליגו ג' טפחים
תעאף דאיכא עומד מרובה לא מהני. והוא דאע"ג דקי"ל לחי משום מחיצה. הנה מה
תעאשהלחי עולה לשם מחיצה הוא חידוש גדול. שהרי הפרוץ מרובה על עומד הלחי לאין שיעור.
תעבלכך יש לומר שאינו חשוב מחיצה אלא בהיותו סמוך ממש לאחד משני כותלי המבוי. או
תעגע"י לבוד דחשוב כסתום וכסמוך כנ"ל. והיינו שמצד סמיכותו והצטרפותו לאותו
תעדהכותל שהוא מחיצה גמורה עולה גם הוא לשם מחיצה משא"כ בהיותו מופלג מהם לאו
תעהכלום הוא כיון שמצד א' יש פרוץ מרובה עליו הרבה. דכה"ג מצינו בכמה מקומות
תעושמחיצה הסמוכה לחברתה נחשבת בשם מחיצה אף אם כשאינה סמוכה אינה נחשבת למחיצה. כגון
תעזדיומדין דפסי ביראות. עיין ר"פ עושין פסין לביראות ארבעה דיומדין וברש"י
תעחותוס' שם והא דאמר לעיל כו' לא תפרוץ רובה כו' ובחידושי הריטב"א שם ר"פ
תעטהנ"ל היכי מכשרי' הכא בפסי ביראות פרוץ מרובה כו'. ויש מי שתירץ בזה
תפדמדאורייתא אפילו פרוץ מרובה על העומד כשר כו' ואין זה מחוור כו' והנכון יותר כשטת
תפאהתוס' כי מחיצות הלל"מ אין כולם שוות כו' ה"נ כך הוא דינה של תורה דכל שיש
תפבמחיצות שלימות בזויות שיעור אמה לכל צד כו' ולא תפסל בשום פרצה בעולם כו'
תפגעכ"ל. הרי דוקא מצד הצטרפות המחיצות דרומית מערבית כו' הוא דבא להן יתרון
תפדעצום שאף פרוץ מרובה על העומד נחשב מחיצה. ואיתא בגמ' שם (די"ט סע"ב)
תפהקנה קנה פחות משלשה נידון משום דיומד כו'. ופסק הרמב"ם פי"ז מה"ש
תפוהכ"ח דנידון משום דיומד הרי דלבוד חשוב ככולו עומד ממש וע"ש בחידושי
תפזהריטב"א. וכן לענין סוכה בסוכה העשויה כמין ג"ם דעריבן מחיצות כל השלשה
תפחיחד עדיף טובא מסוכה העשויה כמבוי אף ששם ג"כ יהי' הפס סמוכה לדופן אחד לא
תפטסגי בפס טפח כ"א בפס ד' ומשהו כנ"ל. אלמא דכל שהמחיצות מחוברות זו לזו
תצמתחשבים ועולים בנקל יותר למחיצות אף בענין דלא מהני כשהן נפרדים זו מזו.
תצאוא"כ עד"ז ס"ל להתוספות בלחי דהא דעולה לשם מחיצה ממש אף שהפרוץ
תצבברוח זה עדיף לאין שיעור על העומד שהוא הלחי זהו רק מצד סמיכותו וחיבורו לאחד
תצגמכותלי המבוי דעי"ז דוקא חשוב מחיצה אף שהפרוץ מרובה על העומד מעין ודוגמא מה
תצדשמצינו כן בפסי ביראות. וכשהוא סמוך תוך שלשה טפחים חשוב סמוך ממש. משא"כ
תצהכשהפליגו מן הכותל שלשה טפחים אף שהלחי רחב מג' טפחים ורבה העומד על האויר שבין
תצוהלחי לכותל מכל מקום לא מהני. שהרי בצד השני פרוץ מרובה הרבה מאד ואין חשיב מחיצה
תצזכה"ג כלל רק ע"י סמיכות הלחי לאחד מכותלי המבוי. משא"כ בנד"ז
תצחשאינו סמוך כ"א מופלג וע"י שהעומד מרובה על האויר שבין הלחי לכותל לא
תצטחשוב כסמוך ע"י לבוד כלל כדמוכרח מההיא דעושה פס ארבעה ומשהו הנזכר לעיל.
500וכיון דחשוב מופלג א"כ יש לדון עליו מצד עצמו והוא מצד עצמו מבלעדי צירופו
501לאחד מכותלי המבוי אינו חשוב מחיצה כלל כיון שהפרוץ מרובה על העומד הרבה מאד.
502ולהירושלמי והרר"י וריא"ז בש"ג יש לומר דס"ל דלחי שרחב מג'
503טפחים והעומד רב על האויר שבינו לכותל לא גרע מלחי משהו אף שהוא סמוך ממש לכותל
504ואין ללמוד חומרא מפסי ביראות דשם הפרוץ מרובה בכל הארבעה רוחות ע"כ בעינן
505דיומדין דוקא או ע"י לבוד. אבל הכא שהפרוץ מרובה רק ברוח אחת היינו מדאורייתא
506ברוח שלישי ומדרבנן רק ברביעי אין להחמיר שיהיו ע"י לבוד דוקא כי אם כשהעומד
507מרובה על הפרוץ שבין לחי לכותל נמי מהני. וכמ"כ אין ללמוד מדופן סוכה
508(דט"ז ע"ב וד"ז ע"א) דלא מהני עומד מרובה דשם בעינן שיעור
509דופן שבעה טפחים ממש בעומד ע"כ כשהפס רק ארבעה ליכא עומד ז"ט דאע"ג
510דאיכא עומד מרובה אין הפרוץ שלשה נחשב כעומד ממש ונמצא אין כאן דופן שבעה.
511משא"כ גבי מבוי דהלחי אין צריך שיעור וסגי אפי' במשהו לכך לא איכפת לן במה
512שהשלשה טפחים שבינו להכותל לא חשוב עומד ממש דמכל מקום מהני הלחי כיון שעומד מרובה
513על האויר וחשוב כה"ג מחיצה לענין שבת סגי לאחשבי' ללחי ומה שמצד השני פרוץ
514מרובה טובא לא איכפת לן:
515קיצור. דעומד מרובה לא דמי ללבוד שבלבוד חשוב האויר כאילו
516הוא סתום כעומד ממש. משא"כ בעומד מרובה. וראי' מפ"ק דסוכה (ט"ז ב')
517ומהריטב"א שם וכן (ד"ז ע"א). ולכן ס"ל להתוס' דבעינן שיהי'
518סמוך לכותל ע"י לבוד דאז דעריבן מחיצות ע"כ נחשב הלחי עם היותו משהו
519למחיצה אף שבצד השני פרוץ מרובה. וזכר לדבר מדיומדין דפסי ביראות. משא"כ
520כשאינו סמוך ע"י לבוד אף שעומד מרובה בצד אחד לא מהני להיות מחיצה כיון בצד
521השני פרוץ מרובה טובא. ולהרר"י וריא"ז יש לומר שאין ללמוד מפסי ביראות
522להצריך כאן סמוך ועריבן מחיצתא כיון שכאן פרוץ מרובה רק ברוח אחד. ע"כ מהני
523לחי משום מחיצה כל שהוא עומד מרובה בצד אחד. (הג"ה. ומכל מקום גבי לחי נ'
524דהעיקר כהתוספות ועיין בגמרא פ"ק דערובין (דף י"ב ע"ב) אמר רב
525יהודה מבוי שאינו ראוי לשיתוף (מפולש) הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב כו' אלמא קסבר
526לחי משום מחיצה וקסבר שלשה מחיצות דאורייתא עכ"ל הגמרא עם פרש"י. ועיין
527בהה"מ פי"ז מה' שבת ה"ט וכיון שזה הלחי נחשב מחיצה גמורה
528מדאורייתא. א"כ יש לומר שצ"ל סמוך לכותל פחות משלשה טפחים שיהי' שייך
529לבוד. וכיון דפי' הכשירו בלחי שבגמרא היינו שהלחי סמוך לכותל עכ"פ בשיעור
530לבוד. א"כ מסתמא בכל הכשר לחי אף להתיר הטלטול מדרבנן הדין כן כיון דכך הוא
531פירוש הכשירו בלחי עכ"ה):
532ז
533וכ"ז בענין
534לחי. אבל צורת הפתח שחשוב מחיצה גמורה מצד עצמו א"כ אף להתוספות אין הפלגתו
535שלשה טפחים או יותר מכותלי המבוי פוסלו משום דאף בלי סמיכתו להכותלים חשוב שפיר
536מחיצה. והנה במשנה רפ"ק דערובין ואם יש לו צורת הפתח אע"פ שהוא רחב מעשר
537אמות אין צריך למעט. ובגמרא (דף י"א ע"א) אמר רב לרב יהודה אתנייה צריך
538למעט (אפילו יש לו צורת הפתח) א"ר יוסף מדברי רבינו (רב דאמר צורת הפתח לא
539מהניא) נלמוד חצר שרובה פתחים וחלונות (בארבעה דפנותיה) אינה ניתרת בצורת הפתח
540(ואפילו פתחים [קטנים] מעשרה כי היכי דלא מהני צורת הפתח לשווייה יותר מעשר פתחא
541לא מהני נמי בפרוץ מרובה על העומד). [א"כ לדידן דקי"ל לא כרב ומהני צורת
542הפתח ביותר מעשר ה"נ מהני בפרוץ מרובה על העומד. ולכאורה אף מד' רוחות
543א"כ מוכח דצורת הפתח חשוב מחיצה גמורה ועכ"פ ברוח שלישי ורביעי דמבוי.
544כיון לרב יהודה אפילו לחי חשוב מחיצה ברוח ג' דמבוי מדאורייתא א"כ צורת הפתח
545מהני אף מדרבנן מצד עצמו וחשוב כעומד גמור]. מ"ט הואיל ויותר מעשר אוסר במבוי
546ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר מה יותר מעשר האוסר במבוי אינו ניתר בצורת הפתח אף
547פרוץ מרובה על העומד האוסר בחצר אינו ניתר בצורת הפתח. מה ליותר מעשר כו' וכתבו
548התוספות ד"ה חצר ובארבע דפנותיה איירי דמשני צדדין מודה רב דמהני צורת הפתח
549דאמרינן לעיל הלכה כת"ק (ר"ל לעיל ד"ו ע"ב פסיק רב דהלכתא
550כת"ק דאמר שם דמבואות המפולשין לרה"ר עושה צורת הפתח מכאן ולחי או קורה
551מכאן. הרי אפילו משני צדדין מהני צורת הפתח ולחי או קורה). והגמרא שם דוחה ראיות
552רב יוסף משום שיש לומר דפרצה יותר מעשר חמור מפרוץ מרובה כו'. (והיינו מש"ש
553בגמרא (די"א ע"א) מה ליותר מעשר האסור במבוי שכן לא התרתה בו בפסי
554ביראות לרבי מאיר ופרש"י דר"ל לרבי מאיר ולא לר' יהודה ע"ש תאמר
555בפרוץ מרובה על העומד שכן התרתה בו בפסי ביראות לדברי הכל וע"ש בתוספות
556ד"ה אילימא בעשר גבי וא"ת הואיל ומהני צורת הפתח מכל ארבעה רוחות
557א"כ גבי פסי ביראות למה הוצרכו לארבעה דיומדין כו' ואור"י דלא היה
558מתקיים כל כך כו' וריצב"א מפרש דהכא לא איירי בארבעה דפנות וה"פ כך
559התירו לענין שבת במפולש דהיינו שתי מחיצות דשתי מחיצות לענין שבת הוי כארבעה
560מחיצות לענין כלאים) והנה הרי"ף הביא רק דברי המשנה ואם יש לו צורת הפתח אין
561צריך למעט (את רחבו אפילו רחב מעשר) ולא הביא דברי רב כלל דאמר אתנייה צריך למעט
562וכ"כ המרדכי ריש עירובין וז"ל ואם יש לו צורת הפתח אין צריך למעט הכי
563הלכתא ולא כרב דאמר בתלמודא אתנייה צריך למעט עכ"ל. וכ"כ הרמב"ם
564פי"ז מה' שבת הלכה י"ד וכתב בהגמי"י שם אות פ' וז"ל לית הלכתא
565כרב דאמר אתנייה צריך למעט אלא כסתם מתניתין מהר"ם וכ"כ התוספות בשם
566הגאון ע"כ וכ"כ שא"פ וברי"ו נתיב י"ב חלק י"ז. וכתב
567הרא"ש סי' י"ג דצורת הפתח מהני אף מארבעה רוחות לרב בעשר ולמתניתין
568אפילו ביותר מעשר וא"ת ולמה הוצרכו לעשות פסין לביראות כו' ויש לומר דלא היה
569מתקיים כל כך כו' א"נ הא דשרינן פיאה בחצר ובמבוי שיש בה דיורין אבל בבקעה
570דלית בה דיורין לא שריא עכ"ל. וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש שם דצורת
571הפתח מתיר אפילו בארבע רוחות אבל בבקעה לא עכ"ל. והוא מדברי התוספות שם
572וכנ"ל וע"ש בתוספות. והריטב"א ד"ה חצר שרובה פתחים כתב
573פרש"י ז"ל מכל צד כו' וקשה להם דא"כ לדידן דלית לן דרב יהי' פרוץ
574מרובה על העומד ניתר בשבת כשיש בו צורת הפתח ואפילו מארבע רוחות כו'. וא"כ
575לדידן אליבא דרב יוסף למה הוצרכו בפסי ביראות לכל אותן דברים כו' יעשו קנים מד'
576רוחות וקנים על גביהם דהוי צורת הפתח כו'. ותירצו שאין הכי נמי אלא שחששו כי
577כשיכנסו שם הגמלים טעונים שיפלו הקנים כו'. וזה הפירוש אינו עולה יפה בלב והנכון
578כי רב יוסף אפילו אליבא דרבנן (היינו מתניתין דאם יש לו צורת הפתח אפילו רחב מעשר
579אמות אין צריך למעט) רצה לדקדק דפרוץ מרובה על העומד לא תועיל לה צורת הפתח (היינו
580חצר שרובה פתחים כו') כי מדרב ביתר מעשר נלמד לרבנן בפרוץ מרובה כו' שלא תועיל לה צורת
581הפתח עכ"ל. ודבריו צ"ע קצת דהא בגמרא משמע דיש סברא דפרוץ מרובה על
582העומד קיל מפרצה יותר מעשר והיינו מדין פסי ביראות לר' מאיר דמהני אע"פ
583שהפרוץ מרובה על העומד ולא מהני בפרצה יותר מעשר. (ויש לדחות ולומר דשאני פסי
584ביראות דאיכא תרתי שהפרוץ מרובה על העומד וגם הפרצה יתר מעשר לכן לא מהני
585בכה"ג לר' מאיר) עכ"פ גם להריטב"א בשני מחיצות מהני צורת הפתח כמו
586שהכריחו התוספות מדברי ת"ק (ד"ו ע"ב). והרמב"ם פט"ז
587הט"ז ס"ל צורת הפתח אינו מתיר ביותר מעשר כשהפרוץ מרובה. וכתב הה"מ
588שאף להרמב"ם יש צורת הפתח מועילה אפילו בפרוץ מרובה כגון ברוח שלישית.
589(ועל"ק ססעי' זה דה"ה גם ברוח רביעית שכנגד הרוח שלישית) ושהתוספות
590והרשב"א ס"ל דכל שיש צורת הפתח עשו כתקנו אפילו פרוץ מרובה על העומד מד'
591מחיצות ובכולן צורת הפתח הרי הן כעומדים. והב"י סי' שס"ב סד"ה
592ומ"ש בלבד כתב וז"ל כתב עוד (הה"מ) שאפשר דבפרצה י' יודה
593הרמב"ם דאפילו פרוץ מרובה על העומד כשר אם יש לו צורת הפתח עכ"ל
594הה"מ. ונראה שכ"ד סמ"ג וסמ"ק שכתבו צורת הפתח שאינו יותר מי'
595מתיר אפילו בד' רוחות אפילו פרוץ מרובה עכ"ל הב"י. מובן דהרב"י
596מפרש מ"ש הה"מ שאפשר שבפרצה יודה הרמב"ם כו'. היינו אפילו מד'
597רוחות אפילו פרוץ מרובה. ופירושו בהה"מ מוכרח הוא דהא ברוח שלישי' לבד מותר
598להרמב"ם ג"כ ע"י צורת הפתח אפילו בפרוץ מרובה ביותר מעשר כנ"ל
599כמ"ש פי"ד הי"ד. א"כ מ"ש הה"מ שאפשר דבפרצה י' יודה
600הרמב"ם כו' היינו אפילו בכל הד' רוחות. ובש"ע סי' שס"ב סע"י
601תופס עיקר כדעת הטור. היוצא מזה דצורת הפתח חשוב עומד גמור בחצר ובמבוי
602להטוש"ע וכ"ש להתוספות והרשב"א וכ"כ אאזמו"ר נ"ע
603סי' שס"ב סי"ט שאין כאן פרוץ כלל. ואף להרמב"ם והריטב"א מכל
604מקום ברוח שלישית דמבוי חשוב צורת הפתח עומד גמור. ומעתה פשיטא שאין להקפיד אם
605הפליגו ג' טפחים או יותר מכותלי המבוי. דמה בכך כיון שכולו עומד גמור. א"כ יש
606לומר האויר שבינו לכותל ניתר משום שעומד דצורת הפתח רבה על הפרוץ. כדין לחי הרחב
607יותר מד"א במבוי דשמונה אמות בגמ' (ד"ה ע"ב). ואף אם נאמר
608דלהרמב"ם והריטב"א אין צורת הפתח חשוב כעומד גמור אפילו ברוח שלישי
609דמבוי לענין שהאויר שבינו לכותלי המבוי יהי' ניתר משום עומד מרובה על הפרוץ. וכן
610מצינו לענין סוכה דאין צורת הפתח חשוב שם כעומד גמור כמ"ש הר"ן שם
611ד"ז בד"ה ואמר רבא ואינה ניתרת אלא בצורת הפתח. מיהו היינו שאין צורת
612הפתח מתיר בשתי דפנות של סוכה כו' אלא בדופן שלישי כו'. מיהו לפמ"ש
613בהגמי"י ריש ה' סוכה משמע דלא ס"ל כהר"ן שכתבו שא"כ לא הי'
614צריך טפח כו'. אלא נראה כאשר בינותי מדברי ריב"א כו' ע"ש. וכדבריהם נראה
615בירושלמי שהביא הרא"ש פ"ק דסוכה סי' ח' דוקרנין כשרים בסוכה ופסולים
616במבוי והיינו צורת הפתח כדאי' בגמ' פ"ק דעירובין (י"א ב') היו שם קנין
617הדוקרנין (משופין כדקר יתד הנעוץ בקרקע) ועשה להן פיאה מלמעלה וגבי סוכה אין צריך
618פיאה מלמעלה כמ"ש הגמי"י שם ונראה שאם שני הקנים מגיעין לסכך שאין צריך
619קנה ע"ג. וזהו דדוקרנין כשרים בסוכה משום שהסכך הו"ל כקנה ע"ג
620וה"ל צורת הפתח. משא"כ במבוי לא מהני דוקרנין בלי קנה ע"ג.
621והק"נ שם ס"ק ל"ז שינה הגירסא והרואה בירושלמי רפ"ק דערובין
622ורפ"ק דסוכה א"א לשנות הגירסא. מיהו בש"ס פ"ק דסוכה
623ובהרמב"ם פ"ד דסוכה הי"א בדין נעץ ד' קונדיסין משמע דלא משום צורת
624הפתח מהני בסוכה כ"א מדין גוד אסיק מחיצתא. ואין כאן מקומו. עכ"פ אף
625להרמב"ם והריטב"א עכ"פ ודאי מפקיע את מקום עצמו מדין פרוץ לגמרי
626וחשוב מחיצה גמורה ברוח ג' דמבוי שהרי מותר אף ביותר מעשר. דחמור לכאורה מדין פרוץ
627מרובה. א"כ אין להוסיף בו חומרא לומר שאינו חשוב מחיצה כ"א בהיותו סמוך
628ממש לכותלי המבוי. דזה לא אמרו להתוס' רק בלחי שהוא קנה משהו ומצד עצמו אינו חשוב
629מחיצה בשום מקום ע"כ יש לומר דבעי' שיהי' סמוך ממש לכותלי המבוי. משא"כ
630בצורת הפתח דלכמה פוסקים חשוב מחיצה גמורה אפילו מארבע רוחות. א"כ אף
631להרמב"ם והריטב"א ברוח ג' דמבוי עכ"פ ודאי חשוב מחיצה גמורה
632אף אם אינו סמוך ממש לכותלי המבוי דאפושי פלוגתא לא מפשינן ותדע שבעשר אמות
633ס"ל להמ"מ דגם להרמב"ם יש לומר חשוב מחיצה גם מד' רוחות וכ"ד
634הסמ"ג וסמ"ק. מיהו מהריטב"א לא נראה כן. אבל עכ"פ ברוח א'
635היינו ברוח ג' דמבוי וה"ה ברביעי חשוב ודאי מחיצה לגמרי. ואין צריך שיהי' סמוך
636כלל לכותלי המבוי. דבהריטב"א שם משמע דבמחיצה אחת מהני מדאורייתא כמו בכלאים
637והיינו אף שלא סמוך לשאר מחיצות עי"ש. ואחת לאו דוקא רק כשיש שני מחיצות
638במבוי זו כנגד זו מהני צורת הפתח ברוח ג' וד' דברוח ד' מהני אף לחי וקורה כשאין
639המבוי רחב מעשר (דף וי"ו ע"ב). וה"ה צורת הפתח כשרחב מעשר. והחלל
640שבינו לכותלי המבוי יש לדון ע"ז מדין מבוי שנפרץ בראשו שלא בקרן זויות דהיינו
641לא באלכסון שכתבו התוס' (ד"ו ע"א) דאפילו לרב הונא אין פוסל פרצה דארבעה
642טפחים כ"א הוי פרצתו בעשר אמות. ולקמן נדבר בזה אי"ה בתשובה בפ"ע.
643וז"ל הריטב"א ד"י ע"ב. ומיהו מסתברא דכל היכא דאיכא צורת הפתח
644לא אתי אוירא ומבטלא לי' עכ"ל. יש לומר דנתכוון לזה שאינו נפסל מחמת שהפליגו
645מן הכותל:
646קיצור. להתוס' והרשב"א חשוב צורת הפתח מחיצה ועומד
647גמור אף מארבע רוחות כמ"ש המ"מ בשמם. וכן להרא"ש והטור במבוי וחצר.
648ולהרמב"ם והריטב"א מהני צורת הפתח רק ברוח ג' דמבוי. עכ"פ ברוח ג'
649דמבוי וה"ה ברביעי חשוב מחיצה ועומד לכ"ע ואף מבלי צד סמיכתו לכותלי
650המבוי. לכן אינו נפסל ע"י שהפליגו ג' טפחים או יותר מכותלי המבוי:
651[1956] נדפסה לראשונה בהוצאת
652זיטאמיר תר"ז. והוגהה על פי כת"י 189 דף 119 ע"א. והושלמה (בין
653חצאי רבוע) על פי המועתק בשו"ת דברי נחמיה או"ח סי' כד.
654תוכן
655התשובה:
656המנהג
657הוא שהקנים של צורת הפתח אינם צריכים להיות סמוכים לכותל בפחות מג' טפחים.
658ומה
659שהלחי אינו מועיל אלא כשהוא סמוך למחיצות גמורות (כמבואר בשוע"ר סי' שסג
660ס"ח), אין זה מטעם שאם יפליגו את הלחי מהכותל יבקעו הגדיים בינם, אלא מטעם
661דלחי אינו נידון משום מחיצה אלא בצירוף מחיצות גמורות.
662לתוכן התשובה ראה שו"ת הרב סי' כד.
663*
664עוד יבואו לקמן (הוספות ב-ד) תשובות
665הרה"ק מהרי"ל ואדמו"ר הצמח צדק, בנושא זה.
666בשו"ת שארית יהודה (הוספה ב) דן
667בהלכה זו, ומסיק להקל. ואינו מזכיר את התשובה שלפנינו (שעדיין לא נדפסה אז).
668גם בשו"ת צמח צדק (הוספות ג-ד), דן
669בהלכה זו בארוכה, ומסיק להקל (לכן אינו נפסל על ידי שהפליגו ג' טפחים או יותר
670מכותלי המבוי). ואף שעדיין לא ראה את התשובה שלפנינו (שנדפסה לראשונה בשנת
671תר"ז, ולא הגיעה לידיו בעת כתיבת התשובה הנ"ל). מכל מקום מזכיר אותה
672בתחלת התשובה שלפנינו (שמעתי מידידינו המופלג ושנון מו"ה נחמי' מדובראווני
673חתן דודי נ"י, שיש אצלו כתוב הדור תשובה מכאאזמו"ר הגאון ז"ל,
674שהשיב בנידון זה ממש. ועם היות שאינו זוכר בבירור, אך כמדומה לו קרוב לודאי שחלק
675על הבכור שור, ומי יבא אחרי המלך כו'), ובסופה (וכל זה להלכה, אבל למעשה אין לנו
676אלא פסק רבינו הגאון ז"ל נ"ע, ולא הייתי כותב את מה שכתבתי טרם ראותי
677דבריו הק', רק שהבנתי מדברי ידידינו ר' נחמי', שקרוב לודאי שהוא נ"ע דחה דברי
678הבכור שור, על כן באתי כיהודה ועוד כו').
679בשו"ת דברי נחמיה או"ח סי'
680כד, העתיק את כל התשובה שלפנינו (עם ההשלמה), והעיר עליה על הגליון. וכן העיר עליה
681בהערותיו לסי' שסג ס"ח (כדלקמן הערה **שגיאה!
682הסימניה אינה מוגדרת.**).
683[1957] יא, ב (צורת הפתח שאמרו
684קנה מכאן כו' ... נראה דאותן קנים צריכים שלא יהיו רחוקים מהכותל ג' טפחים ... כי
685היכא דבלחי פסול אם הרחיק, דהוה ליה מחיצה שהגדיים כו', והכי נמי אי הרחיק צורת
686הפתח מהכותל).
687הובאו דבריו בתוספת שבת סי' שסג
688ס"ק י, וכתב עליו (ואני תמה ... כשהרחיק את הצורת הפתח מן הכותל ג' טפחים למה
689לא יתיר, דבשלמא לחי הוא דלא מהני, שלא אמרו לחי משום מחיצה אלא כשהוא סמוך לכותל,
690אבל צורת הפתח דמקרי מחיצה ממש, למה לא יועיל, דאטו מי גרע מנעץ ד' קונדיסין).
691וכן נפסק בשוע"ר סי' שסג סוף
692סל"ה (מחיצה מהים שעמקו י' טפחים סמוך לשפתו, מתלקט מתוך ד' אמות, הרי זה
693מותר ... אבל אם רחוק ממנו ביותר מעשר אמות, אינו מועיל כלום (אלא אם כן יתקן שם
694בצורת הפתח)). הרי שגם אם מעמיד את הקנה ליד הנהר, מועלת צורת הפתח.
695[1958] משנה ג (שכל המחמיר עליו ראיה ללמד).
696וכן הוא בקונטרס אחרון סי' רמח ס"ק
697ב (שכל המחמיר בדברי סופרים, עליו להביא ראיה וטעם לדבריו, כדתנן בפ"ד דידים).
698ובשו"ת צמח צדק יו"ד סי' קנד
699ד"ה מעתה (ומשנה שלימה שנינו כל המחמיר בדברי סופרים עליו להביא ראי').
700וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל צז,
701המקור שכן הוא דוקא בדברי סופרים.
702[1959] שהובא בשוע"ר סי'
703שסג ס"ח (אם הרחיק הלחי מן הכותל ג' טפחים ... לא עשה ולא כלום).
704[1960] השלמה זו נדפסה
705בשו"ת דברי נחמיה סי' כד. ותמה עליה בהגהתו שם (כדלקמן הערה 8).
706ואילו במהדורות הראשונות של שו"ת רבינו, קטע זה אינו מופיע.
707[1961] שכתב בבכור שור שם (כי
708היכא דבלחי פסול אם הרחיק דהוה ליה מחיצה שהגדיים כו', והכי נמי אי הרחיק צורת
709הפתח מהכותל).
710[1962] עירובין יד, ב (עשה לחי למבוי והגביהו
711מן הקרקע שלשה, או שהפליגו מן הכותל שלשה, לא עשה ולא כלום, אפילו לרשב"ג
712דאמר אמרינן לבוד, הני מילי למעלה אבל למטה כיון דהויא מחיצה שהגדיין בוקעין בה).
713והיינו שאפילו לדעת רשב"ג, דאמרינן לבוד עד ד' טפחים, יודה כאן שנפסל בהגביהו
714מן הקרקע שלשה, כיון שהיא מחיצה שהגדיין בוקעין בה.
715ומפרש הבכור שור, שטעם זה של הגדיין
716בוקעין בה קאי (לא רק על "הגביהו מן הקרקע שלשה", אלא) אף על
717"הפליגו מן הכותל שלשה". והיינו שגם ב"הפליגו מן הכותל שלשה"
718מודה רשב"ג שנפסל בשלשה, כיון שהגדיים בוקעין בה.
719ומטעם זה רוצה לפסול אף אם הפליג את
720הקנים של צורת הפתח מהכותל ג' טפחים.
721[1963] ע"א (מבוי שרצפו
722בלחיין (במשך המבוי מראשו לצד סופו בשתים ושלש אמות, רש"י) פחות פחות מד' (שאין
723בין לחי ללחי ד' אבל יש ביניהן ג',
724רש"י), באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן). הרי שלרשב"ג אינו נפסל בג'
725טפחים בין לחי ללחי, אף שהגדיים בוקעין בה.
726והקשה על זה בשו"ת דברי נחמיה שם (לכאורה
727צע"ג מדף ט"ז ע"[א] עיי"ש, דהתם קאי אמחיצת קנים
728כפירש"י). והיינו כדתנן כלאים פ"ד מ"ד (מחיצת הקנים, אם אין בין קנה
729לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי, הרי זו כמחיצה), ובגמרא עירובין שם (צריך שלא
730יהא בין זה לזה שלשה, כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש), ופרש"י (דדקירת גדי מבטל
731לה מתורת לבוד).
732ומסיים בדברי נחמיה שם (ובאמת איני יודע
733מה צריך מוח"ז רבינו ז"ל לכל זה, ומאי נפקא מינה, דסברתו שמחלק בין לחי
734לצורת הפתח נכונה, וראויה אליו). והיינו שלא תמה על המסקנא שבתשובה זו, רק על מה
735שנוסף בהשלמה שלפנינו, שגם בלחי אין בקיעת הגדי אוסר.
736וכן העיר בהגהותיו לשוע"ר סי' שסג
737ס"ח (קצת קשה למה לא הזכיר כאן גם טעם דגדיים בוקעים שבגמרא, וכדרך
738שהזכיר זה בסעיף י"ב גבי הגביהו. לכאורה מזה משמע שרבינו ז"ל אזיל גם
739כאן לשיטתיה בתשובה כתב יד, שכתב דהאי טעמא שבגמרא לא קאי כי אם אהגביהו כו' ... דבריו
740ז"ל שם צ"ע גדול).
741אמנם באמת לא אמרו במשנה שם (כדי שיכנס
742הגדי), ובגמרא שם (כדי שלא יזדקר הגדי בבת אחת), אלא במחיצת הקנים, שיש בין כל קנה
743לחבירו שלשה טפחים, שכיון שנכנסים ביניהם הגדיים, הרי הם מבטלים את כל המחיצה.
744משא"כ בלחי שהעמידו ברוח רביעית של
745המבוי "לא איכפת לן בגדיים בוקעים" בין הלחי לכותל, כמו דלא איכפת לן
746בגדיים הבוקעים ברוחב הפתח, וכמו דלא איכפת לן בבקיעת הגדיים בצורת הפתח ובפי תקרה
747יורד וסותם, כיון שנחשבים כפתח, שתוכנו הוא שבוקעים בו אנשים וגדיים.
748ולכן לא נאמר בגמרא טעם זה "כיון
749דהויא מחיצה שהגדיין בוקעין בו", אלא לענין "הגביהו מן הקרקע שלשה",
750ולא לענין "הפליגו מן הכותל שלשה".
751[1964] כדאמרינן ו, רע"א
752(מבוי שנפרץ מצידו (בכותל ארכו, רש"י) בעשר, מראשו (שהיה מבוי רחב כ' אמה
753וסתמו עשר אמות כדתנן והרחב מעשר ימעט ונפרצה פירצה באותה סתימה, רש"י) בד'
754... כגון שנפרץ בקרן זוית). וכן נפסק לעיל סי' שסא ס"ה (אם נפרצה בקרן זוית
755ממש, דהיינו שהפרצה תופסת משתי רוחותיה אצל הזויות, אפילו בפחות מעשר אסור לפי
756שאין דרך לעשות פתח בקרן זוית). אבל אם נפרץ בראשו ממש אינו אוסר אלא בעשר.
757ואף שהט"ז (סי' שסה ס"ק א)
758פירש בדברי הטור (רס"י שסה), שאף פרצת מבוי בראשו ממש, באופן שהובא לעיל
759מרש"י (שהיה מבוי רחב כ' אמה וסתמו עשר אמות כדתנן והרחב מעשר ימעט ונפרצה
760פירצה באותה סתימה), אוסרת בארבעה טפחים.
761כבר הוכיח רבינו בסי' שסג ס"מ
762(והערה 270),
763דלא כהט"ז.
764ואם כן מוכח מכאן דלא איכפת לן בפירצה
765זו שבראשו – שבין הקנה של צורת הפתח לבין הכותל.
766[1965] "אבל אם נפרץ מראשו
767בלא קרן זוית, לא הוי בד', דלא פליג אדרב יהודה דאמר לקמן (י, ב) מבוי שהוא רחב
768ט"ו אמות מרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמות, והשתא הוי פירצה ב' אמות".
769וכן נפסק בשוע"ר סי' שסג ס"מ
770(ירחיק שני אמות מכותל זה, ויעמיד שם פס רחב שלשה אמות וגבוה עשרה טפחים, וכן יעשה
771אצל כותל השני, וישאר פתח רחב י' אמות בין פסים הללו).
772הרי שלא איכפת לן במה שהגדיים יכולים
773לעבור בפירצה זו של שתי האמות.
774[1966] ס"ק ג (כשנפרץ בראשו ממש, כגון
775שהמבוי סתום מג' רוחות וקצת מרוח רביעית ... ונפרץ ברוח רביעית, שרי).
776הרי שלא איכפת לן בבקיעת הגדיים בפירצה
777זו.
778[1967] כמובא בשוע"ר סי'
779שסג ס"א (שלחי זה נידון משום מחיצה גמורה מן התורה).
780[1968] כמבואר בתוספת שבת שם
781(שלא אמרו לחי משום מחיצה אלא כשהוא סמוך לכותל).
782ונתבאר יותר בשו"ת צמח צדק שם אות
783ו (יש לומר שאינו חשוב מחיצה אלא בהיותו סמוך ממש לאחד משני כותלי המבוי, או על
784ידי לבוד דחשוב כסתום וכסמוך כנ"ל, והיינו שמצד סמיכותו והצטרפותו לאותו
785הכותל שהוא מחיצה גמורה עולה גם הוא לשם מחיצה, משא"כ בהיותו מופלג מהם לאו
786כלום הוא, כיון שמצד אחד יש פרוץ מרובה עליו הרבה. דכה"ג מצינו בכמה מקומות
787שמחיצה הסמוכה לחברתה נחשבת בשם מחיצה, אף אם כשאינה סמוכה אינה נחשבת למחיצה ...
788הרי דוקא מצד הצטרפות המחיצות דרומית מערבית כו' הוא דבא להן יתרון עצום).
789[1969] כמובא בשוע"ר סי'
790שמה ס"ו (אפילו אין בו אלא ב' מחיצות ולחי, שלחי זה נדון כמחיצה ג', ע"ד
791שיתבאר בסי' שס"ג).
792[1970] כמובא בשוע"ר סי'
793שמה ס"ה (כל מקום שיש לו שֵם ד' מחיצות, אף על פי שאינן שלימות אלא פרוצות
794באמצען, ואין בהן אלא אמה לכאן ואמה לכאן בכל זוית ... הרי זה רשות היחיד ...
795לעולי רגלים בלבד התירו לעשות כן, סביב הביראות שברשות הרבים, כדי שיהיו מים
796מצויים להם בשבתות).
797[1971] כמבואר בתוספת שבת שם
798(צורת הפתח דמקרי מחיצה ממש, למה לא יועיל, דאטו מי גרע מנעץ ד' קונדיסין).
799וכמובא בשוע"ר סי' שסד ס"ד (אם
800עשה צורת פתח על גבי ד' קונדסין רשות היחיד גמורה היא), וסי' שסב סי"ט (אפילו
801כל הד' רוחות הן על ידי צורת פתח).
802[1972] סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו.
803ואפשר הכוונה לרמ"א שם ס"ה (רק
804שלא יהיו הפתחים בקרנות, כי המחיצות צריכין להיות מחוברים כמין ג"ם).
805וכן נתבאר בשו"ת הצמח צדק, דלקמן
806הוספה ג (דאשכחן כהאי גוונא לענין סוכה, דבעריבן מחיצתא מתחשב מחיצה בקל יותר
807מבהיותן נפרדים, לכן יש לומר דנפסל לחי שהפליגו ג' שאז אינו חשוב נסמך למחיצות
808המבוי).
809[1973] בתשובה שלפנינו דן במה
810שכבר דן בו רבינו בתשובתו דלעיל, ומסיק להקל; אלא שלא נזכרה כאן תשובת רבינו
811דלעיל, שנדפסה לראשונה בשנת תר"ז, ולא הגיעה לידיו בעת כתיבת התשובה שלפנינו
812(ראה לעיל הערה 1).
813בשאלה זו דנות גם תשובות אדמו"ר
814הצמח צדק דלקמן הוספות ג-ד.
815ומסקנת שניהם להיתר; אלא שעכ"פ
816צריך ליזהר שלא יניחו בני המבוי את הפתח הגדול (שתחת צורת הפתח) וילכו על המדרכה
817(שליד הבית, שמחוץ לצורת הפתח).
818ונראה מתוכן הדברים, ששלשתם נכתבו אל
819הגאון החסיד רבי אברהם שיינעש משקלאב, חתן רבינו הזקן, שפנה אליהם בזה (ראה לקמן
820הערות 35.
82143.
82278).
823[1974] הגגות הבולטים לפני
824הבתים, שנתבארו בשוע"ר סי' שמו סי"ב (בגגין שלנו הבולטים לפני הבתים).
825והקושי להעמיד שם את הקנים של צורת הפתח
826נתבאר בשוע"ר סי' שסג סוף סל"ב (והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקן כל
827המבואות על ידי חבל הקשור לרחבו של מבוי מגג לגג ... ועל כן צריך ליזהר להעמיד ב'
828קנים גבוהים י' טפחים מכוונים ממש תחת החבל ... ואע"פ שיש אויר הרבה בין קנים
829לחבל, אין בכך כלום, כל שהם מכוונים תחתיו ... ויש מי שאומר שצריך שלא יהיה ביניהם
830אלא הפסק אויר בלבד ... לפיכך צריך שיפתח נקב גדול בגג למעלה מהקנים, בענין שיהיו
831מכוונים תחת החבל בלי הפסק דבר אחר בינתיים).
832[1975] יסודות הבנין, הבולטים
833מסביב לכתלי הבית, כמדרכה הגבוהה מקרקע המבוי, ומונעים את קביעת הקנים סמוך לכתלי
834הבית.
835[1976] יא, ב (כדלעיל הערה 2).
836[1977] "ואני תמה ...
837כשהרחיק את הצורת הפתח מן הכותל ג' טפחים למה לא יתיר, דבשלמא לחי הוא דלא מהני,
838שלא אמרו לחי משום מחיצה אלא כשהוא סמוך לכותל, אבל צורת הפתח דמקרי מחיצה ממש,
839למה לא יועיל, דאטו מי גרע מנעץ ד' קונדיסין".
840[1978] המוביל כתב זה.
841[1979] עירובין יא, א ד"ה
842איפכא (כלומר מי מהניא צורת הפתח בגובהה [כשבגבוהה יותר מעשרים אמה]. וקשיא
843לר"ת דהא צורת הפתח הוי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, דל קנה דעל גביהן,
844ליתכשר בקנה דמכאן ומכאן, דהוי כלחי משהו. וי"ל דמיבעיא ליה היכא דלא מהני
845לחי, כמו במפולש, או ביתר מעשר, דבעי צורת הפתח).
846וכתב על זה הבכור שור שם (ואי איתא
847דהקנים יכולים להיות ג' טפחים מהכותל, לא הקשה ר"ת מידי, דהא לחי בעינן פחות
848משלשה טפחים לכותל).
849וכתב על זה התוספות שבת שם (כיון דהרישא
850דמבוי שהניח הקורה למעלה מעשרים אמה, על כרחך לא מיירי בכה"ג, דהא קורה לא
851מהני ביתר מעשר או במבוי מפולש, אם כן ודאי גם הסיפא דצורת הפתח מסתמא נמי לא
852איירי בהכי, ומעתה ממילא נדחה ראית הרב הנ"ל, דמי לא אפשר לאוקמא דמיירי כגון
853שהרחיקו מן המבוי ג' טפחים, כיון דרישא דקורה על כרחך לא איירי בהכי).
854והיינו מה שהגמרא מביאה על זה הברייתא (מבוי
855שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט ואם יש לו צורת הפתח אינו צריך למעט), שבקורה צריך למעט
856ובצורת הפתח אין צריך למעט. וכיון שבקורה מיירי בעשר אמה או פחות, אם כן גם בצורת
857הפתח מיירי בעשר אמה או פחות, והקנים סמוכים לכותל.
858[1980] כן כתב בשו"ת פנים
859מאירות ח"א סי' כה (שנסמן לקמן, והובא בשו"ת צמח צדק, דלקמן הוספה ד),
860שמטעם זה אף אם הרחיקו יותר מד' טפחים מן הכותל כשר.
861[1981] שבגמרא שם מתירים מבוי
862הרחב ט"ו אמה, על ידי שמרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמות, מטעם שמחוץ לפתח י'
863אמות העומד מרובה על הפרוץ. ועל זה כתבו התוס' שם, וכן נפסק בשוע"ר סי' שסג
864ס"מ (וצריך לחי אחר, דהאי פס לא מהני הואיל ומופלג מן הכותל שלש).
865[1982] וכמבואר במ"א סי'
866שסג ס"ק ה, שאף שדעת רבנו יהונתן (ג, א ד"ה הכשר) שלחי הרחוק מהכותל
867פסול מטעם אתי אוירא מהאי גיסא ומהאי גיסא ומבטל ליה, מכל מקום דעת התוס' שאף בפס
868ג' אמות מצרכינן לחי אחר הסמוך לכותל. וראה מה שהאריך בזה בשו"ת צמח צדק,
869דלקמן (הוספה ד).
870[1983] עירובין יא, א. ראיה זו
871כתב גם בשו"ת רבינו דלעיל.
872[1984] שם (ולדידהו נראה לומר
873דבצורת הפתח בכל ענין כשר, דהתם לא שייך אתי אוירא כו' דאפילו נעץ ד' קונדסין
874כו').
875[1985] ראה שוע"ר סי' שסד
876ס"ד.
877[1986] סי' שסג א"א
878ס"ק ה.
879[1987] דלעיל (הערה 24).
880[1988] ופירשו התוס' שם (דאי (כלומר
881דבר שאינו רגיל אלא באקראי בעלמא) לא קתני).
882[1989] יא, רע"א. ופירשו
883התוס' (כלומר מי מהניא צורת הפתח בגובהה) יותר מכ' אמה.
884[1990] דאמרינן בגמרא שם
885(וליעביד ליה צורת הפתח). ופירשו התוס' שם ד"ה ליעביד צורת הפתח (וליעבד ...
886אגודה דנהרא, היינו מעבר הנהר ... צורת הפתח). והיינו אף ששם, מעבר הנהר, אין
887מחיצות כלל, וצריך לעשות הצורת פתח באויר.
888הוכחה זו הובאה בשם השואל, גם לקמן
889הוספה הבאה (ראה הערה 78).
890ונראה ששניהם נכתבו במענה לשו"ת הרב אברהם שיינעס הנ"ל, שהביא הוכחה זו.
891[1991] סי' שסג ס"ק לא
892(שיהא הנהר סמוך ממש לראש המבוי, אבל אם הוא רחוק מהבתים י' אמות צריך תיקון,
893דאותו מקום הוי פרוץ, וכ"ה בתוס' דף כ"ד בד"ה ליעבד צורת הפתח).
894[1992] סי' שסג סל"ה
895(כשהנהר ... רחוק ממנו ביותר מעשר אמות ... (אלא אם כן יתקן שם בצורת הפתח)).
896[1993] ראה ספרי ההלכה של
897אדמו"ר הזקן, מבוא ע' כג.
898[1994] וכן נפסק בשו"ע
899ובשוע"ר סי' שסג ס"מ.
900[1995] שאפשר אף ברבים בוקעים בו
901אינו נפסל אלא בפירצה מהצד, ולא בראשו. הובא ונתבאר בשו"ת צמח צדק או"ח
902סי' מא.
903[1996] אולי רצה לתקן לעשות
904מחיצה של קנים, פחות פחות מג' טפחים, בין הכותל ובין הקנה של צורת הפתח.
905ובשו"ת צמח צדק סוס"י מא מסיק, שהזוואלינעס והגאנקעש הן כמו גידודי,
906וסגי בזה.
907[1997] כמבואר בשוע"ר סי'
908שסג סל"ב, לדעה המצריכה נקב.
909[1998] מכת"י 1027 (קכב,
910א), כתב יד מוה"ר ישכר בער הורביץ, מ"ץ בליובאוויטש.
911והיא מהדורה קצרה מהנדפס לקמן (הוספה
912הבאה). פרטים רבים שנכתבו כאן בקיצור, נתבארו יותר לקמן שם, ושתיהן משלימים זה את
913זה.
914בפרטיות יותר ראה לעיל (הערה 1).
915בסופה העיר המעתיק מוה"ר ישכר בער
916(כל זה השיב רבינו שי' להרב הגאון המפורסם רבי אברהם שיינעש משקלאב), שהוא הי' חתן
917רבינו הזקן (ראה אודותיו בית רבי פכ"ד).
918ומתוכן הדברים נראה שהוא פנה בשו"ת
919זו גם אל הרה"ק מהרי"ל, ושלושת התשובות שלפנינו נכתבו במענה לשו"ת
920שלו (ראה לעיל הערה 35.
921לקמן הערה 78).
922במהדורה החדשה של שו"ת צמח צדק חלק
923או"ח (הוספה לסי' מא), נדפסה תשובה זו בתוספת ציונים והערות, מהרמ"ד שי'
924מייזליש.
925[1999] יסודות הבנין, הבולטים
926מסביב לכתלי הבית, כמדרכה הגבוהה מקרקע המבוי, ומונעים את קביעת הקנים סמוך לכתלי
927הבית (ראה לעיל הערה 20).
928[2000] הגגות הבולטים לפני
929הבתים, שמונעים את קביעת הקנים סמוך לכתלי הבית (ראה לעיל הערה 19).
930[2001] יא, א (כדלעיל הערה 2).
931[2002] שמבואר בשוע"ר סי'
932שסג ס"ח.
933[2003] סי' שסג, אשל אברהם ס"ק
934ה.
935[2004] בסופו (תיקון עירובין).
936[2005] כלל מח סי"א.
937[2006] סי' שסג ס"ק י
938(כדלעיל הערה 22).
939[2007] חתנו של רבי חיים אברהם
940בן אדמו"ר הזקן.
941[2008] שדלת עדיף מצורת הפתח.
942ונתבאר לקמן (סימן הבא).
943[2009] עירובין פ"א ה"ו
944(והוא שיהא העומד רבה על החלל), שאז גם אם הלחי מרוחק מהכותל ג' טפחים כשר.
945[2010] עירובין פ"א (ד, א)
946אות א, בשם פסקי ריא"ז פ"א ה"א אות יד (שאם היה הלחי רחב יותר מג',
947אע"ג שהפליגו מן הכותל ג' טפחים, הואיל והיה עומד מרובה על הפרוץ מותר).
948[2011] שירי קרבן שם. ונתבאר
949לקמן (סימן הבא ס"ב).
950[2012] עירובין יא, א ד"ה
951איפכא (שממנו הוכיח הבכור שור שצורת הפתח דינו כלחי).
952[2013] הל' שבת פט"ז הט"ז,
953ופי"ז ה"ג והי"ד. הובא בשוע"ר סי' שסב סי"ט (שאין צורת
954הפתח מועלת לפרצה יתירה מעשר, אלא ברוח שלישית).
955[2014] וכן נתבאר בתשובת רבינו דלעיל
956(דלחי אינו נידון משום מחיצה אלא בצירוף מחיצות גמורות, שתים לפחות, אבל בלא צירוף
957מחיצות גמורות לא מהני כלל).
958[2015] ר"ן סוכה פ"א
959(ב, ב) ד"ה ואמר רבא. רמ"א סי' תרל ס"ה.
960[2016] בשתי דפנות זו כנגד זו
961ומפולש ביניהם, כמבואר שם ושם.
962[2017] שמבואר דינו בשוע"ר
963סי' שסג סוף ס"מ.
964[2018] שבנפרץ מצדו סובר (ו, א)
965שפרצתו בד' טפחים, מכל מקום מודה בפרצתו מראשו שלא בקרן זוית (שבדף י, ב) שפרצתו
966בי' אמות.
967[2019] ד"ה אחד זה.
968הוכחה זו הובאה גם לעיל בתשובת
969אדמו"ר הזקן, הוספה א (שהרי פרצת מבוי בעשר מראשו, כמ"ש התוס' דף ו
970ד"ה אחד זה, וכמ"ש המ"א ריש שסה), ושם נסמן (הערות 9-11).
971ונתבארה בארוכה בשו"ת צמח צדק סי' מא ס"ב.
972[2020] כדלעיל הוספה הקודמת
973ד"ה ומכל מקום. ונתבאר בארוכה בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' מא.
974[2021] הל' שבת פי"ז
975הי"ז (נפרץ בו פרצה מצדו ... מותר והוא שלא תהיה הפרצה יתר על עשר).
976ובשו"ת צמח צדק סי' מא אות ו (הפנים מאירות בתשובות סוף סי' כ"ה הביא דהרמב"ם
977פרק י"ז סימן י"ז לא הזכיר אפילו בנפרץ מן הצד האי חילוקא דרבים בוקעין
978בו). והיינו שלא הזכיר החילוק שהובא בשוע"ר סי' שסה ס"א (והוא שאין רבים
979בוקעים בפרצה זו).
980[2022] ד"ה מתיר פירצה (אי
981נמי שבקי בני מבוי פתחא קמא ונפקו ועיילי בההיא פירצה משום דדרך קצרה היא להם
982אפ"ה לא בטלה תורת פתח וקורה מן הראשון). ונתבאר בשו"ת צמח צדק שם אות
983ג.
984[2023] מפני שהן מיעוטים מסתלקין
985לצדדין.
986אמנם מהרי"ל חושש לזה (בהוספה
987הקודמת), מפני שבימות הגשמים אי אפשר לעבור ברגל כי אם בצדי הדרכים.
988[2024] בנושא פרשת העיבור דן שם
989סי' לד-ח. ובסי' לו מחלק בין דרכם לעבור שם לבין אין דרכם (בנידון דידן, דלאו רבים
990עוברים במקיף, ולא מסתגי להדיא לבני העיבור, ודוקא בדרך מקרה יעבור בם לפעמים אי
991זה יחיד, היאך אמרינן בהו אתו רבים וכו').
992[2025] כמבואר בעירובין ו, א (מבוי
993עקום רב אמר תורתו כמפולש ... אלמא פירצת מבוי מצידו בד' ... שאני התם דקא בקעי בה
994רבים).
995[2026] עירובין ו, א ד"ה רב
996אמר (ולענין פתח עקום כצורת חי"ת, נראין דברי ריב"א ז"ל,
997דלכו"ע תורתו כסתום).
998[2027] וכ"ה בשוע"ר סי'
999שסד ס"ה (ואם עשוי כמין ח', צריך צורת פתח בשני עקמומיותיו, ולחי או קורה
1000בשני ראשיו).
1001[2028] סעיף לד. ובשוע"ר שם
1002ס"מ (וצריך ליזהר שלא יניחו בני המבוי את פתח הגדול שבין הפסים שהלחי מתוקן
1003בו, וילכו להם דרך פתח קטן שבין פס לכותל, שאם כן נתבטל תורת הפתח מן הגדול ... אלא
1004אם כן יעשה צורת הפתח להקטן).
1005[2029] בהגהות אשרי פ"א
1006סי"ב (ואי עבדי צורת הפתח לזוטא, לא בטל). ובתפארת שמואל שם הגיה (ואי עבדי צורת
1007הפתח לרבה, לא בטל). ונתבאר בשו"ת צמח צדק סי' מא אות ד.
1008[2030] שבגמרא שם (התם דאיכא
1009גידודי), ופירש"י (שנשתייר מן הכותל ביסוד ג' או ד' טפחים גובה על כל פני
1010הפירצה, שאינה נוחה לעבור בה). הובא בשוע"ר סי' שסה ס"א (אם נשתיירו
1011גידודים מהכותל שנפרץ שהם מעכבים ההילוך). ונתבאר שם אות ט.
1012ומכל מקום חושש לזה מהרי"ל, בהוספה
1013הקודמת (שבימות הגשמים דרך הרבים מקולקלת ואי אפשר לעבור ברגל כי אם בצדי הדרכים
1014ועל הפריזבעש דוקא).
1015[2031] "דהא דכתב דבעינן
1016כעובי אצבע, מוכח דלא קאי אלא אמבוי שתקנוהו רק בלחי ... אם הכשר המבוי בצורת הפתח,
1017דלא מפרש תלמודא שיעורא, אלא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גבה, איכא למימר דבמשהו
1018סגי".
1019[2032] עירובין פ"א סי' יג
1020ס"ק ו, שמתוס' זה גופא מוכח דלא כמהרא"י בתרומת הדשן.
1021[2033] דאמרינן בגמרא שם
1022(וליעביד ליה צורת הפתח). ופירשו התוס' שם ד"ה ליעביד צורת הפתח (וליעבד ...
1023אגודה דנהרא, היינו מעבר הנהר ... צורת הפתח). והיינו אף שמעבר הנהר, אין מחיצות
1024כלל, וצריך לעשות הצורת פתח באויר.
1025הוכחה זו הובאה בשם השואל, גם לעיל הוספה
1026הקודמת (ראה הערה 35).
1027ונראה ששניהם נכתבו במענה לשו"ת הרב אברהם שיינעס הנ"ל, שהביא הוכחה זו.
1028[2034] וכ"ה בשוע"ר סי'
1029שנו ס"א וסי' שעו ס"א.
1030[2035] עירובין פז, א (אמת המים
1031שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת).
1032[2036] "אמת המים שגבוה י'
1033ורחבה ד' נחשבת לרשות בפני עצמה, ואינה בטילה גבי חצר". ושם ס"ק א (דאם
1034אינו כן אין נעשה רשות לעצמה, ואין צריך תיקון ... ואם היא ברשות היחיד הוה גם כן
1035רשות היחיד). וכן הוא בשוע"ר שם ס"א (אמת המים העוברת בחצר, עמוקה י'
1036טפחים ורחבה ד', אין ממלאים הימנה ... הואיל והיא עמוקה עשרה ורחבה ד', שזהו שיעור
1037חילוק רשויות זו מזו, וכיון שאינה בטילה לחצר, הרי היא כרמלית בחצר).
1038[2037] והיא מהדורה הארוכה
1039מהנדפס לעיל (סימן הקודם). פרטים רבים שנכתבו כאן באריכות, נזכרו בקיצור יותר לעיל
1040שם, ושתיהן משלימים זה את זה. בפרטיות ראה לעיל (הערות 1.
104143).
1042במהדורה החדשה של שו"ת צמח צדק חלק
1043או"ח (סי' מ), נדפסה תשובה זו בתוספת ציונים והערות מהרמ"ד שי' מייזליש.
1044בהמשך לתשובה שלפנינו, כתב תשובה נוספת
1045(שם סי' מא), המתחלת: "ועתה נעיין בשיעור האויר שבין הצורת הפתח לכותלי
1046המבוי, בכמה אינו פוסל משום דין מבוי שנפרץ". והיא מהדורא ארוכה מהחלק השני
1047של הנדפס לעיל (סימן הקודם). ולא נעתקה כאן, כיון שאינה קשורה לשו"ת רבינו
1048הזקן (הוספה א דלעיל).