Chabad Library · The Alter Rebbe

Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Shabbos Laws Part 7 Simanim 345 to 365·The Four Domains on Shabbosשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה)·שמה דין ארבע רשויות לשבת

אשמה דין ארבע רשויות לשבת
ובו כ"ז סעיפים:
איזו היא רשות היחיד
א

בארבע רשויות

גלשבת, רשות היחיד ורשות הרבים, כרמלית ומקום פטור.

דאיזו

ההיא רשות היחיד, מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים, ויש

ובחללו (א) ד' טפחים על ד' טפחים, שזהו

זשיעור מקום חשוב הראוי להשתמש בו.

חוכן

טחריץ עמוק עשרה טפחים שנמצא חללו מוקף במחיצות גבוהות עשרה, אם רוחב חללו הוא ד'

יטפחים על ד' טפחים,

יאשהוא שיעור מקום,

יבהרי הוא רשות היחיד גמורה בתוכו, אפילו הוא ברשות הרבים.

יגוכן

ידעמוד או תל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד', הרי הוא

טוכמוקף מחיצות גבוהות עשרה, שהלכה למשה מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק, דהיינו

טזשאנו רואים את ד' צדדי העמוד הגבוהים י' טפחים, כאלו נמשכו והועלו למעלה על ראשו ועומדים כמחיצות

יזסביב לו, ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים וחללו ד' על ד':

יחב

יטתל שהוא משופע והולך ומתלקט בגבהו מעט מעט, אם הוא מגביה י' טפחים מתוך הילוך ד'

כאמות, הרי

כאהוא כאלו זקוף ביושר, ורשות היחיד הוא במקום גבהו, אם

כבמגביה כן מכל רוחותיו, אפילו

כגהוא עומד ברשות הרבים, כיון שאין נוח להלוך בו.

כדאבל

כהאם מתלקט גובה עשרה מתוך הילוך ה' אמות, הרי ההילוך בו נוח וקל, ולפיכך הוא כרשות

כוהרבים גמורה

כזאם הוא ברשות הרבים, או ככרמלית אם הוא בכרמלית:

כחג

כטעמוד גבוה עשרה שיש בראשו ד' על ד', ומתקצר והולך למטה,

לוכשמגיע ג' טפחים סמוך לארץ יש בו ג' טפחים על ג' טפחים, הרי הוא רשות היחיד על ראשו. לפי

לאשהלכה למשה מסיני היא שאומרים גוד אחית, דהיינו משוך את ראש העמוד מכל צדדיו והורד למטה עד

לבלארץ, והרי זה כאילו מחיצות מקיפות אותו מכל צדדיו עד ראשו, וכיון

לגשבראשו יש ד' על ד' הרי הוא שם רשות היחיד גמורה.

לדואפילו

להאם כשהגיע לפחות מג' טפחים סמוך לארץ אין בעביו ג' טפחים על ג' טפחים, אין בכך

לוכלום, שכל שהוא פחות מג' טפחים לארץ כלבוד הוא וכאילו הגיע לארץ.

לזאבל

לחתחת ראשו ועד הארץ, אע"פ שאנו רואים כאילו מחיצות מקיפות שם, אין זה מועיל

לטלעשות שם רשות היחיד, לפי

משאין שם ריוח ד' על ד' שיהא ראוי להשתמש שם, שהרי תחתית העמוד מפסיק שם:

מאד

מבעמוד שיש בעביו ד' על ד' במשך גובה עשרה, ואחר כך מתמעט והולך, אע"פ שכשמגיע

מגלג' טפחים סמוך לארץ אין בעביו ג' טפחים, או אפילו אם כבר אין בעביו ג' טפחים למעלה

מדהרבה יותר מג' טפחים סמוך לארץ, הרי הוא רשות היחיד על גבה, משום שאומרים גוד אסיק גובה י' טפחים

מהשל צדדיו למעלה

מוכמו שנתבאר.

מזאבל

מחלמטה תחת השיפוע אינו רשות היחיד, כיון

מטשאי אפשר לומר שם גוד אחית מחמת בקיעת הגדיים, כי כל מחיצה שאינו מגעת ג' טפחים

נלארץ אינו מחיצה לחלוק רשות בפני עצמה, לפי שהגדיים יכולים לבקוע תחתיה. אבל פחות מג' טפחים, שאינן יכולין

נאלעבור שם, אפילו אין בה אלא ז' טפחים ומשהו, אנו

נבאומרים לבוד, וכאלו הגיע לארץ:

נגה

נדכל מקום שיש לו שֵם ד' מחיצות, אע"פ שאינן שלימות אלא פרוצות באמצען, ואין

נהבהן אלא אמה לכאן ואמה לכאן בכל זוית, כגון

נוד' קורות הנעוצים ברשות הרבים לארבע זויות וכל אחת עביה אמה על אמה, שנמצא שלכל

נזרוח יש מחיצה ברוחב אמה מזוית זו וברוחב אמה מזוית זו, אם אין

נחביניהם אלא י"ג אמות ושליש, הרי זה

נטרשות היחיד מן התורה, והזורק

סלתוכה מרשות הרבים חייב.

סאאבל מדברי סופרים אינן חשובות מחיצות

סבלהתיר הטלטול בתוכו, אפילו

סגהן בכרמלית, הואיל והפרוץ מרובה על העומד, אלא לעולי רגלים בלבד התירו לעשות כן

סדסביב הביראות שברשות הרבים, כדי שיהיו מים מצויים להם בשבתות:

סהו

סווכן מקום המוקף ג' מחיצות גמורות, אלא שפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית, או אפילו אין בו אלא ב' מחיצות ולחי, שלחי זה נדון כמחיצה ג', ע"ד

סזשיתבאר בסי' שס"ג, הרי

סחהוא רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב. אבל חכמים אסרו

סטלטלטל בו יותר מד' אמות, ושלא להוציא ולהכניס מתוכו לרשות היחיד ולא לרשות הרבים,

עכדין הכרמלית שיתבאר.

עאבמה דברים אמורים כשמקום זה הוא פרוץ

עבופתוח לכרמלית, אבל אם הוא פתוח לרשות הרבים, הזורק לתוכו פטור, שאינו כרשות היחיד

עגמן התורה, מפני שלפעמים נדחקים רבים לתוכו כשיש דוחק רב ברשות הרבים:

עדז

עהכתלים המקיפים את רשות היחיד, הרי על גביהם רשות היחיד, אע"פ שאינן רחבים ד'.

עוואפילו

עזאם גם החלל שביניהם אין בו ד', שאינו רשות היחיד שם. מכל מקום על גבי הכתלים למעלה, אם יש

עחשם ד' על ד' בהצטרפות כולם עם החלל שביניהם, הרי הוא רשות היחיד שם.

עטואף

פעל פי שאינו ראוי להשתמש שם על גבי כתלים, שאין בהם רוחב ד' בכל אחד, מכל מקום הרי

פאאפשר להניח שם על גביהם דף הרחב ד' על ד' כמדתם עם החלל שביניהם, ולהשתמש עליו:

פבח

פגחורים שבכתלי רשות היחיד, שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד.

פדואפילו

פההם מפולשים כלפי חוץ לרשות הרבים, והם למטה מי' טפחים, ששם הוא אויר רשות הרבים,

פוובני רשות הרבים משתמשים בהם, אעפ"כ כיון שאפשר להשתמש בהם מרשות היחיד הרי

פזהם בטלים אצלה ונחשבים כמוה.

פחאבל

פטאם הם כלפי חוץ ואינם עוברים כלפי פנים, אינם בטלים אצלה, והרי הם נדונים לפי גבהם

צורחבם כמו שיתבאר:

צאט

צבאויר רשות היחיד הוא רשות היחיד עד לרקיע. ולכן אם נעץ קנה ברשות היחיד, אפילו

צגגבוה מאה אמה, על גביו רשות היחיד. וכן כל

צדמה שיש ברשות היחיד, בין רחב בין קצר בין

צהגבוה בין נמוך דינו כרשות היחיד, שכן דרך לבנות ברשות היחיד עליות זו למעלה מזו

צוקטנות וגדולות:

צזי

צחואפילו כלי העומד ברשות הרבים, אם יש בו כדי לרבע ד' טפחים על ד' טפחים, והוא גבוה

צטי' טפחים, כגון תיבה או כוורת או מגדל, הרי

קהוא רשות היחיד

קאבתוכו ועל גבו

קבעד לרקיע.

קגמפני שכל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' הוא חולק רשות לעצמו.

קדאבל

קהאם אינו גבוה עשרה, אף על פי שרחב ד', אינו חולק רשות לעצמו. ואף על

קופי שחכמים גזרו על כל דבר שרחב ד' ואינו גבוה עשרה לעשותו רשות בפני עצמו, דהיינו

קזכרמלית כמו שיתבאר, מכל

קחמקום בכלים לא רצו חכמים לגזור לבטלם מתורת כלי לעשותם רשות בפני עצמם, הואיל והן

קטכלים.

קיודינם

קיאכמקום פטור. ויש אומרים שדינם כרשות הרבים שהם עומדים עליה.

קיבוכל שכן אם אינו רחב ד' והוא למטה מי'.

קיגוכלים

קידהמחוברים לקרקע אין עליהם תורת כלי לענין זה, וגזרו עליהם לעשותם כרמלית, אם רחבים

קיהד' ואינם גבוהים י':

קיואיזו היא רשות הרבים
יא

קיזאיזו היא רשות הרבים, רחובות, ושווקים, הרחבים

קיחט"ז אמה

קיטעל ט"ז אמה, שכן היה רוחב הדרך במחנה לוים שבמדבר.

קכוהוא שאינם מקורים. ואין להם חומה סביב. ואפילו יש להם

קכאחומה אלא שהם מפולשים משער לשער, דהיינו שהשערים מכוונים זה כנגד זה, הרי יש לאותו דרך המכוון משער לשער כל דין רשות הרבים, אם הוא רחב ט"ז

קכבאמה, שהרי

קכגאין לו אלא ב' מחיצות משני צדדיו בלבד (אם

קכדמחיצות אלו אינן רחוקות אמה ברוחב רשות הרבים מכנגד חלל השער). והוא שאין הדלתות ננעלות בלילה, כמו שיתבאר

קכהבסימן שס"ד.

קכווכן דרכים שעוברים בהן מעיר לעיר,

קכזורחבים ט"ז אמה.

קכחוכן מבואות רחבים ט"ז אמה המפולשים

קכטמרחוב לרחוב, או מרחובות לדרכים, הרחבים ט"ז אמה, הן

קלרשות הרבים גמורה.

קלאויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום

קלבכדגלי מדבר אינו רשות הרבים, אלא כרמלית.

קלגועל פי דבריהם נתפשט המנהג במדינות אלו

קלדלהקל ולומר שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה. ואין למחות בידם, שיש להם על מי

קלהשיסמכו (וכל ירא שמים יחמיר לעצמו):

קלויב

קלזמבואות הרחבים ט"ז אמה, אפילו שמתקצרים בקצתן ואין בהם ט"ז אמה, הרי הן

קלחרשות הרבים, לפי שאי אפשר לרשות הרבים להתלקט במלקט ורהיטני.

קלטלפיכך מבואות המפולשים לרשות

קמהרבים מב' ראשיהם, וארכן לאורך רשות הרבים, אע"פ שאין ברחבן ט"ז אמה,

קמאהרי הם רשות הרבים גמורה, לפי שהן כרשות הרבים ארוכה שנתקצרה בקצתה, כיון שארכן

קמבלאורך רשות הרבים. אבל אם ארכן מפולש לרוחב רשות הרבים, אינן רשות הרבים.

קמגויש אומרים

קמדשאינן רשות הרבים אלא אם כן רחבים י"ג אמה ושליש

קמה(ואז הם רשות הרבים אפילו הם מפולשים לרוחב רשות הרבים).

קמווכבר נתבאר שעכשיו יש אומרים שאין לנו

קמזרשות הרבים בכל ענין:

קמחיג כל דבר שהוא ברשות הרבים, אם אינו גבוה ג' טפחים,

קמטאפילו הם קוצים או צואה שאין רבים דורסים עליהם, חשובים

קנכקרקע, והרי הם רשות הרבים (ואפילו הם כלים).

קנאואם הוא

קנבגבוה ג', ומג' ועד ט', ולא ט' בכלל, אם הוא רחב ד' על ד', חלק רשות לעצמו מדברי

קנגסופרים, והוא ככרמלית, והוא שאינו כלי. ואם אינו רחב ד' על ד', הוא מקום פטור (ואם הוא כלי נתבאר לעיל).

קנדואם הוא

קנהגבוה ט' טפחים מצומצמים שראוי לכתף עליו, שאינו לא גבוה ולא נמוך ורבים מכתפים

קנועליו, הרי הוא כרשות הרבים גמורה, אפילו אינו רוחב ד', שכיון שהוא צריך לרבים, רשות

קנזהרבים הוא בין רחב בין קצר. אבל אם אין רבים מכתפים עליו, אע"פ שראוי הוא

קנחלכתף עליו, אינו רשות הרבים. ופחות מט' אפילו אם מכתפים עליו אינו כלום, מפני

קנטשאינו ראוי לכיתוף. ויש אומרים שמט' ועד עשרה ראוי הוא לכיתוף, ורשות הרבים הוא אם

קסמכתפים עליו, אפילו אינו רוחב ד'.

קסאאבל מעשרה

קסבולמעלה, אף אם ראוי הוא לכיתוף ומכתפים עליו, הרי נשתנה לרשות אחרת, שאם הוא רחב ד'

קסגעל ד' הוא רשות היחיד, ואם אינו רחב ד' הוא מקום פטור (אפילו הוא כלי).

קסדואפילו יש

קסהבו מקום כדי לחוק להשלימו לד', כגון חור שבכותל כלפי רשות הרבים, והוא גבוה עשרה,

קסוואין בתוכו ד' על ד', הרי הוא מקום פטור, ואין אומרים רואים כאלו נחקק מן הכותל

קסזבמקומו כשיעור ד' על ד':

קסחיד גומא ברשות הרבים, אם אינה עמוקה ג' טפחים, הרי הוא

קסטרשות הרבים. משלשה ועד עשרה, אם רחבה ד' על ד' הרי הוא כרמלית, ואם לאו הוא מקום פטור,

קעאפילו היא עמוקה עשרה טפחים ויותר, ואפילו אם לפעמים מניחים בה רבים חפציהם עד שישובו,

קעאמכל מקום תשמיש על ידי הדחק הוא, ואינו חשוב תשמיש לעשותה רשות הרבים בשביל כך.

קעבואם היא

קעגעמוקה עשרה ורחבה ארבעה הרי זו רשות היחיד, שהרי יש לה מחיצות בתוכה. והוא שיהא העומק עשרה מתלקט מתוך הילוך ד' אמות:

קעדטו היתה

קעההגומא מליאה מים, אין המים מבטלים המחיצות. והוא הדין שאר דברים צלולים שאדם מסתכל

קעובהם ורואה בתוכם ונראים המחיצות.

קעזאבל מליאה

קעחפירות אינה רשות היחיד, שהפירות מבטלים המחיצות מן

קעטהתורה, אפילו

קפדעתו לפנותם היום, הואיל ועכשיו אין המחיצות ניכרות.

קפא(ואפילו

קפבבמליאה מים, או אפילו בריקנית, אינה רשות היחיד אלא אם כן העומק עשרה הוא מתלקט

קפגמתוך הילוך ד' אמות, כמו שנתבאר למעלה.

קפד(ואפילו הוא

קפהעמוק עשרה מתוך הילוך ד' אמות) אינו רשות היחיד (מדברי סופרים), אלא כרמלית, כמו

קפוהימים והנחלים שאינן רשות היחיד מדברי סופרים אפילו עמוקים עשרה מתוך הילוך ד'

קפזאמות, הואיל ועוברים עליהם, כמו

קפחשיתבאר).

קפטוהוא הדין

קצלרקק שבכרמלית.

קצא(ואין צריך

קצבלומר אם הוא עמוק עשרה מתוך הילוך יותר מד' אמות, שאז אינו רשות היחיד מן התורה,

קצגואעפ"כ אינו רשות הרבים, אעפ"י שהרבים מהלכים בו,

קצדלפי שכל מים שהן עמוקים עשרה אין נוח להלוך בהן כלל):

קצהטז רקק מים שברשות הרבים שאינו עמוק עשרה, בטל הוא לגבי

קצורשות הרבים, אם רגילים הרבים להלך בו, אף על פי שהוא הילוך שעל ידי הדחק. ואפילו אם אינו רחב ד', שאין מהלכים בתוכו אלא

קצזמדלגים עליו, הרי הוא רשות הרבים, כיון שהרבים בוקעים בו ועוברים עליו, ואין

קצחמקיפים אותו כמו שמקיפים את הבור שברשות הרבים. וכן דף המונח על גבי הרקק (או על הבור) הוא רשות

קצטהרבים, כיון שרבים בוקעים בו.

ראבל רקק

ראשאין רבים בוקעים בו, אינו רשות הרבים, אע"פ שאינו עמוק עשרה, אלא כרמלית הוא אם הוא

רברחב ד', ואפילו הוא עמוק ט':

רגיז אויר רשות הרבים, אינו רשות הרבים אלא עד עשרה טפחים,

רדאבל למעלה מי' טפחים מקום פטור הוא, לענין דבר שאינו מסויים, כגון פני כותל שברשות הרבים אם איזה דבר נדבק שם, או קולט מן האויר, מותר להוציא משם לרשות היחיד.

רהאבל דבר

רומסויים כגון חור שבכותל, או ראש עמוד, אם אין בו ד' על ד', אפילו למטה מעשרה מקום פטור

רזהוא. ואם יש בו ד' על ד', גם למעלה מעשרה אינו מקום פטור, אלא רשות היחיד גמורה

רחהוא:

רטיח חורים שבכתלים כלפי רשות הרבים, ואינם מפולשים לפנים, אם הם [גבוה]ים ג' טפחים, אינם כרשות הרבים, אלא נדונים לפי

רימדותיהם, אם יש בהם ד' על ד' והם למטה מי' טפחים הם כרמלית, ואם הם למעלה מי'

ריאטפחים הם רשות היחיד, ואם אין בהם ד' על ד' הם מקום פטור, בין שהם למעלה מעשרה בין

ריבשהם למטה מעשרה:

ריגאיזו היא כרמלית
יט איזו היא כרמלית, מקום שאינו הילוך לרבים, וגם אינו

רידמוקף מחיצות כהלכתן. וזהו כארמלית כלומר כאלמנה שאינה לא בתולה ולא

ריהנשואה, כך זה אינו מוקף מחיצות כרשות היחיד, ואינו הילוך לרבים כרשות הרבים.

ריוומקום זה

ריזהוא מקום פטור מן התורה, שמותר להוציא ולהכניס מתוכו לרשות היחיד ולרשות הרבים,

ריחומהם לתוכו, מפני שהוא בטל אצל כל אחד מהן, בין שיש בו ד' בין שאין בו. אלא שחכמים חלקו ביניהם,

ריטשכשאין בו ד' על ד' הוא מקום פטור,

רכוכשיש בו הוא מקום חשוב ואינו בטל אצלן, ועשאוהו רשות בפני עצמו, וקראוהו

רכאכרמלית.

רכבכגון מקום

רכגשיש בו ד' על ד' המוקף מחיצות שאינן גבוהות י' טפחים, וכן תל או עמוד שיש בו ד' על

רכדד' ואינו גבוה עשרה, וכן חריץ שיש בו ד' על ד' ואינו עמוק עשרה.

רכהוכן הימים והנחלים, שאף שהם עמוקים עשרה והמים אינם מבטלים המחיצות, מכל מקום אין העומק עשרה מתלקט מתוך הילוך ד' אמות.

רכווגם אינן רשות הרבים, אע"פ שרבים מהלכים בהם בספינות, לפי שאינו נוח תשמיש

רכזהליכתן כמו ביבשה, ואינו דומה לדגלי מדבר.

רכחואף אם יש

רכטבהם גומא שעומקה מתלקט י' טפחים מתוך הילוך ד' אמות, שהיא רשות היחיד גמורה מן

רלהתורה, והזורק לתוכה מרשות הרבים חייב. מכל מקום (ב) מדברי סופרים אינה רשות היחיד אלא

רלאכרמלית (הואיל

רלבועוברים על מחיצותיה מלמעלה, כאילו לא היו שם מחיצות כלל):

רלגכ וכן הבקעה, דהיינו שדות זרועות או קצורות שאינן מוקפות גדר

רלדגבוה י' טפחים.

רלהוכן קרן

רלוזוית הסמוכה לרשות הרבים, כגון מבואות שיש להם ג' מחיצות ואין להם לחי או

רלזקורה ברוח רביעית הפתוחה לרשות הרבים.

רלחוכן רשות

רלטהרבים שהיא מקורה, שאינה דומה לדגלי מדבר, הן כרמלית:

רמכא וכן האסטוונית, דהיינו מקום פנוי שלפני החנויות שיושבים שם הסוחרים על אצטבאות, ומקום זה אינו עשוי להילוך רבים וכרמלית

רמאהוא.

רמבוכן העמודים

רמגשברשות הרבים שבהם תולים התגרים פרקמטיא, וגם אצטבאות סדורות לפניהם לישב שם

רמדהתגרים. הרי אצטבאות אלו הן כרמלית, אם הן רחבות ד' על ד' וגבוהות משלשה ועד עשרה, כמו שנתבאר לעיל בתל ועמוד שברשות הרבים.

רמהאבל מקום

רמופנוי שבין העמודים הוא רשות הרבים, כיון שרבים בוקעים שם. ואע"פ שבין עמוד לעמוד

רמזאין שם רוחב ט"ז אמה כשיעור רוחב רשות הרבים, ואפילו אין שם אפילו י"ג אמה ושליש, כשיעור מבוי המפולש מרשות הרבים,

רמחאעפ"כ כיון שרבים בוקעים בהם הם טפלים לרשות הרבים הרחבה ט"ז אמה. משא"כ

רמטבמבוי, שהוא מקום חשוב בפני עצמו ואינו טפל ובטל לרשות הרבים:

רנכב בית נמוך שאין תוכו י' טפחים בגובה, וקירוייו משלימו

רנאלעשרה, אם יש בו ד' על ד', הרי על גביו רשות היחיד, כמו על גבי עמוד הגבוה עשרה ורחב ד', משום גוד אסיק, אבל תוכו הוא כרמלית, כיון שאין שם מחיצות גבוהות

רנבעשרה.

רנגואם חוקק

רנדבהם ד' על ד', אפילו באמצע, רחוק מן הכתלים ג' טפחים או יותר, נעשה כולו רשות היחיד, לפי שבמקום החקק עצמו, ששם

רנההוא גבוה עשרה, שם הוא רשות היחיד גמורה, והשאר נעשה כחורי רשות היחיד, שהם כרשות

רנוהיחיד.

רנזואף על פי

רנחששפת החקק מצטרף עם הכתלים שבתוכו להשלימם לעשרה, אף על פי שהוא רחוק מהם ג' טפחים

רנטאו יותר, מכל מקום על ידי צד החיצון של הכתלים

רסששם הם גבוהים י', נעשה חקק זה רשות היחיד, הואיל ויש בו חלל גבוה י' טפחים. ואף

רסאעל פי שהכתלים רחוקים מחללו ג' טפחים או יותר, אין בכך כלום, לפי שלענין שבת אין

רסבצריך רק שתהא הרשות משתמרת על ידי המחיצות, ואפילו הן רחוקות ממנה הרבה נקראת רשות

רסגהיחיד, והשאר

רסדנעשה כחורי רשות היחיד, שהם כרשות היחיד.

רסהאבל כשלא

רסוחקק בו, אין תוכו נעשה רשות היחיד על ידי צד החיצון של הכתלים, הואיל ואין בתוכו

רסזחלל גבוה י' טפחים.

רסחואם אין

רסטהכתלים גבוהים עשרה אפילו בצד החיצון שלהם, אין החקק נעשה רשות היחיד, אלא אם כן

רעהוא סמוך לכתלים פחות מג' טפחים, שאז מצטרף שפתו לגובה הכתלים להשלימם לעשרה, ואע"פ

רעאשאין הכתלים גבוהים י' אפילו בצד החיצון, מכל מקום מצטרפים:

רעבכג גג הבולט על מחיצות הבית, בענין שאין מחיצות הבית

רעגניכרים ונראים לעומדים על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם, כגון גגין שלנו,

רעדאין אומרים במחיצות אלו גוד אסיק, ולכן על גבי הגג אינו רשות היחיד, אפילו הוא

רעהגבוה ורחב הרבה, אלא כרמלית הוא.

רעוואם חלון

רעזפתוח לו מן הבית, נעשה כולו כחורי רשות היחיד, ורשות היחיד הוא.

רעחוכן זיזין

רעטהבולטים מן הכותל, ויש בהם ד' על ד', הם כרמלית. אלא אם כן חלון הבית פתוח להם.

רפלפי שאף שהם

רפאגבוהים עשרה, אין אומרים בהם גוד אחית מחיצה למטה עד לארץ, הואיל והגדיים יכולים

רפבלבקוע תחתיהם, כמו שנתבאר למעלה.

רפגויש מי

רפדשאומר שגג הבולט אינו ככרמלית, אלא אם כן בולט ד' טפחים

רפהלתוך רשות הרבים או כרמלית, שאז בליטה זו היא כרמלית כמו זיזים הבולטים, ושאר הגג

רפוהוא פרוץ במילואו לבליטה זו, שמחיצות הבית אין אומרים בהם גוד אסיק להפסיק בין

רפזבליטה זו לשאר הגג, הואיל ואינן ניכרות למי שעומד על הגג. אבל אם אין בבליטה ד'

רפחטפחים אינה ככרמלית אלא מקום פטור. ושאר הגג, אע"פ שאין לו אלא מחיצות הבית

רפטואין אומרים בהם גוד אסיק, מכל מקום כיון שהבית שתחתיו רשות היחיד הרי רשות היחיד

רצעולה עד לרקיע. ולא הוצרכו לומר גוד אסיק, אלא בדבר שתחתיו אינו

רצארשות היחיד גמורה בהיקף מחיצות סביבה, כגון עמוד ברשות הרבים וכיוצא בה.

רצב(אלא שכיון

רצגששאר הגג פרוץ במילואו לבליטה שהיא מקום פטור, אף הוא נעשה מקום פטור, אם הבליטה

רצדהיא מקום פטור מב' רוחות הגג, כגון

רצהשרשות הרבים או כרמלית מהלכת מב' רוחות הבית,

רצושגג זה לא עדיף מבית שנפרץ במילואו מב' רוחותיו שאינו רשות היחיד, אלא כרשות שנפרץ

רצזלו).

רצחויש לסמוך

רצטעל דבריו להקל בדברי סופרים:

שכד (חורים שבכתלים (ג) כלפי כרמלית, אינם ככרמלית, אם הם

שאלמעלה מג' טפחים, אלא אם כן

שביש בהם ד' על ד', והם למטה

שגמעשרה, כמו שנתבאר בחורי רשות הרבים):

שדכה כרמלית הקילו בה מקולי רשות היחיד ומקולי רשות הרבים,

שהמקולי רשות היחיד שאין כרמלית בפחות מד' על ד', ומקולי רשות הרבים שאין כרמלית למעלה

שומעשרה, אלא מקום פטור הוא לענין דבר שאינו מסויים, כמו שנתבאר ברשות הרבים. אבל דבר מסויים, כגון ראש עמוד העומד

שזבכרמלית, אם יש בו ד' על ד', רשות היחיד הוא, ואם אין בו ד' על ד', אף למטה מעשרה

שחאינו כרמלית אלא מקום פטור.

שטויש אומרים שאין מקום פטור בכרמלית, אלא ברשות הרבים, אבל

שיבכרמלית אנו אומרים מצא מין את מינו וניעור, דהיינו המקום פטור מצא את הכרמלית

שיאשהיא מינו, שהיא גם כן מקום פטור מן התורה, וניעור ונתחזק על ידי מינו להצטרף עמו

שיבולהיות כמוהו. ולכן כל דבר שאין בו ד' על ד', שאינו חולק רשות

שיגלעצמו, בטל הוא אצל הכרמלית ונעשה כמוה אם הוא למטה מעשרה. אבל אם הוא למעלה מעשרה,

שידמקום פטור הוא, שאין כרמלית תופסת למעלה מעשרה. אבל בור העומד בכרמלית, אפילו עמוק

שיהמאה אמה, הוא כרמלית, אלא אם כן יש בו ד' על ד', שהכרמלית תופסת עד התהום ואין מקום פטור נוהג שם. וכן עיקר.

שיוולדברי הכל

שיזאין מקום פטור ברשות היחיד, אלא כל מה שיש ברשות היחיד הוא רשות היחיד:

שיחכו בימים ונחלים מודדים אלו העשרה טפחים של כרמלית מעל

שיטפני המים, ולא מן הקרקע, לפי שהמים נחשבים כארץ עצמה, ולכן כל

שכהמים וי' טפחים למעלה על פני המים הם כרמלית, למעלה מעשרה הוא מקום פטור:

שכאאיזהו מקום פטור
כז איזהו מקום פטור, כל מקום גבוה שברשות הרבים שאין בו

שכבד' על ד', והוא גבוה משלשה ולמעלה עד לרקיע, או חריץ שאין בו ד' טפחים רוחב ועמוק משלשה ועד

שכגהתהום, אפילו הוא ארוך אלף אמה. וכן מחיצות הגבוהות משלשה ועד לרקיע, ואין ביניהם

שכדד' על ד', הרי ביניהם מקום פטור, אם הם ברשות הרבים. אבל בכרמלית אין שם מקום פטור

שכהכלל, אלא למעלה מי' טפחים, וכל שכן ברשות היחיד, כמו שנתבאר:

שכוקונטרס אחרון
**(א) ד'

שכזטפחים כו'.** הנה רמ"א

שכחכאן נתכוין לדעת ר"ת ולא לדעת רשב"ם, כמבואר ממה שכתב כמ"ש בסי' שמ"ט, ושם פסקו בשו"ע דלא

שכטכרשב"ם.

שלוהנה כר"ת

שלאנמי לא קיי"ל, כמבואר גבי תחומין בסוף סי' שצ"ט, עיי"ש בטור. והא

שלבדבסי' שמ"ט קיי"ל כוותיה, עיי"ש בב"י, היינו כדפרש"י, דגבי העברה

שלגליכא למיתב פיאות כו' משא"כ בתחומין.

שלדואם כן הוא

שלההדין למקום ד' על ד' כדפרש"י בהדיא. עי'

שלובתוס' ורא"ש וכן דעת

שלזהרמב"ם ורשב"א ורבינו

שלחירוחם ומגיד משנה וטור וש"ע כמ"ש האליה זוטא. וכן דעת

שלטהלבוש שהשמיט הג"ה זו:

שמ**(ב) מדברי

שמאסופרים אינה כו'. מה שכתב המג"א

שמבסוף ס"ק י"ד כמו

שמגקרפף ותל, אפשר דלדוגמא בעלמא

שמדנקטינהו, דיש רשות היחיד שהיא כרמלית,

שמהאבל אין כוונתו דוקא כי התם ביותר מבית סאתים. דהא בס"ק י"א כתב

שמובשם הרמב"ם דאפילו ברחבה ד' הויא כרמלית אם עמוקה י'. וכן כתב רש"י.

שמזועל כרחך

שמחצריך לומר דהא דמשמע מפירוש רש"י בעירובין דף פ"ז, גבי ימה של טבריה שיש לה אוגנים, דמשום שהוא יותר

שמטמבית סאתים הוא דהויא כרמלית. היינו משום שעל האוגנים, שהן שפה גבוה כדפרש"י

שנשם,

שנאאין עוברים עליהם כלל, משא"כ ברקק.

שנבולא תימא

שנגדוקא רקק שרשות הרבים מהלכת בו. דהא אפילו אמת המים העוברת בבקעה, אם עמוקה י' היא

שנדכרמלית, כדתנן בעירובין שם עיי"ש בפרש"י במתניתין. ואין לומר משום דאין מחיצות מועילות כלל לאמה. דהא

שנהמחיצות החצר מועילות לה אם הנקבים אין רחבים ג', כמ"ש בסי' שנ"ו ס"א

שנובהג"ה,

שנזומחיצות עצמן שבבקעה חוץ לחצר אין מועילות, עיי"ש בט"ז, ואע"פ שאין רבים עוברים עליהם. אלא ודאי כיון

שנחשהן פרוצות לכל עובר שם לעבור עליהן (כדאמרינן כהילוכך של חול כו', היה הולך ופגע באמת המים לא

שנטיעבור כו' אלא ידלג כו', עיי"ש ובטור שו"ע סי' ש"א סעיף ג' ד',

שסדבחול נמי לאו אורחה להקיף אלא לדלג, או לעבור במים), אינן כלום מדברי סופרים,

שסאמשום דדמיא קצת לרשות הרבים שהיא גם כן פרוצה לכל עובר. כמו חצר שנפרצה מרוח אחת

שסבבמילואה, שאסורה מדברי סופרים מהאי טעמא, אף על גב דהויא רשות היחיד מדאורייתא,

שסגוגם לא בקעי בה רבים.

שסדוהא דהים

שסהנדון משום מחיצה, וכן תל המתלקט, גבי מבוי, אף על גב דדרסי ביה, אלא דלא הוו ששים ריבוא, כמ"ש

שסוהמ"א סוף סי' שס"ג. היינו ברוח רביעית למבוי, דבלאו הכי נמי לא הוה

שסזהמבוי רשות הרבים, אף אם כאן בהתל ושפת הים היו ס' ריבוא בוקעים, והוה ניחא

שסחתשמישתיה.

שסט*

שעוכיון שיש

שעאלו למבוי ג' מחיצות גמורות, דסגי מדאורייתא לכולי עלמא לאפוקי מרשות הרבים,

שעבהלכך כשאין שם ששים ריבוא ולא ניחא תשמישתיה לא גזרו כלל. אבל הכא,

שעגכיון דאי הוה ניחא תשמישתיה דהילוך זה שמהלכין קצת במקום זה, והוו בקעי בהו ששים

שעדריבוא, הוו רשות הרבים,

שעהלכן עכשיו נמי הוה כרמלית. דמאי שנא משאר כרמלית, דאף על גב דלא ניחא תשמישתיה ולא

שעודרסי עליה רבים אלא מעטים, גזרו עליה כרמלית אטו רשות הרבים דניחא תשמישה ובקעי בה

שעזרבים, כגון אצטבא מג' ועד ט' דלא דרסי עלה רבים (עי' דף ז' וח').

שעחואפילו אם

שעטתמצי לומר שלא כדעת המג"א שם.

שפכי דבריו שם

שפאבסק"ל

שפבוסק"מ

שפגצע"ג,

שפדדבגמרא שם

שפהמבואר בהדיא דאף שהרבים בוקעים על המחיצה עצמה לא מבטלו לה, לרבנן דקיי"ל

שפוכוותייהו, כמ"ש הרמב"ם, ואפילו

שפזאינה עשויה בידי אדם, שהרי גובה מעלת בית מרון, וגובה שבילי בית גלגול, אינו עשוי בידי אדם.

שפחוהמג"א

שפטדילג בהתוס' תיבות כולי האי. עיי"ש בתוס' שהקשו דהוא הדין אפילו לאלף כורים,

שצדמה שיעור יהיה.

שצאותירצו דכל שאינה עשויה בידי אדם לא חשיב כולי האי ואתו רבים כו', וכוונתם שאף

שצבשבמקומה היא מחיצה גמורה והזורק עליה חייב (דהא תל אתי שם במכל שכן מפסי ביראות עיי"ש),

שצגאף אם היו רבים בוקעים עליה ממש, כמבואר בגמרא, מכל מקום לא חשיבה כולי האי לבטל

שצדבקיעת הרבים במקום שלהלאה ממנו, שלא יהיה שם רשות הרבים מחמת שהים מקיפתו, אלא

שצהאדרבה בקיעת הרבים שם מבטלתה שם.

שצווהיינו

שצזדוקא כשנשלמו שם כל תנאי רשות הרבים,

שצחאבל כשחסר אחד מתנאיה,

שצטבענין דבלאו הכי לא הוי שם רשות הרבים, מהני מחיצה זו לעשות שם רשות היחיד מן

תהתורה, אע"ג דבקעי שם רבים. כמבואר מדברי רא"ם שבמג"א כאן ס"ק

תאי"ד, דאי לאו שהים אינו נוח תשמיש הליכתו,

תבמיקרי רבים בוקעים בו, ואפילו הכי אי הוה מתלקט עשרה מתוך ד' אמות הוי רשות היחיד,

תגהואיל וחסר ניחא תשמישתיה. ואם כן יש לומר נמי דהוא הדין אם חסר אחד משאר תנאי

תדרשות הרבים. ועוד שמבוי שיש לו ג' מחיצות מיקרי גם כן לא ניחא תשמישתיה, דהיינו

תהקרן זוית לפירוש הרמב"ם וטור שו"ע, עיין בגמרא. ועוד דכל שאין שם פילוש לא מיקרי בקיעת רבים,

תודבקיעת רבים היינו כעין קפנדריא, כדפרש"י בסוף פ"ק דסוכה, עיין במ"ש בסי' שמ"ו. והכי משמע בפ"ק דעירובין גבי חצר שהרבים כו'. וכיון שלהלאה מהתל אין שם בקיעת

תזרבים המבטלת מחיצה דאורייתא עכ"פ, אם כן יש לומר דמחיצה זו מועלת ברביעית של

תחהמבוי, אע"ג דבקעי בה רבים, כיון שבמקומה היא מחיצה גמורה. ולפי זה הוא הדין

תטלמחיצת הרקק הגבוהות י' טפחים, ואף אי הוה בקעי בהו ס' רבוא לא הוי רשות הרבים. אפילו

תיהכי שאני התם, שלהלאה יש ג' מחיצות גמורות. משא"כ ברקק ואמת המים שעוברים בין מחיצות אלו,

תיאוהן אינן מועילות מדאורייתא להמקום שביניהן, אילו היו רבים בוקעים שם והוה ניחא

תיבתשמישתיה.

תיגועוד דהא

תידקשה לכאורה על המג"א שם, שלא די שדבריו הם נגד הגמרא, אלא שסותרים זה את זה,

תיהשכאן העתיק דברי רא"ם, שמבואר להדיא מדבריו במסקנא, דמה שהספינות עוברים בים

תיומיקרי בקעי ביה רבים, אלא דלא הוי רשות הרבים משום דלא ניחא תשמישתיה. ואם כן הוא

תיזהדין לנמל ותל המתלקט דלא ניחא תשמישתיה (כמבואר בגמרא דעירובין שם),

תיחאף אם ששים ריבוא בוקעים בו, לא מבטלי מחיצתא.

תיטועל כרחך

תכצריך לומר דעת המג"א,

תכאשכיון שעכ"פ מדרבנן אתו רבים ומבטלי מחיצתא, בין בים דעכ"פ הוי כרמלית

תכבדרבנן, ובין בתל דלא אמרינן אלא שאין חייבים עליו כו', אבל איסורא

תכגמיהא איכא, עיי"ש בפרש"י ד"ה ומחתנא כו'

תכדובתוס' ד"ה מני כו'.

תכהאם כן למבוי

תכוברביעית נמי לא מהני,

תכזכיון שמקום מחיצה זו גם כן היא עכ"פ כרמלית מדברי סופרים, הואיל ודומה לרשות

תכחהרבים, מחמת בקיעת הרבים בו כמו ברשות הרבים גמורה, אע"פ שאינו דומה לה מחמת

תכטהמחיצות. עיין במה שכתבתי בסי' שס"ג. משא"כ כשלא בקעי בה רבים.

תללא מיבעי בתל שהוא עצמו רשות היחיד גמורה אפילו

תלאמדברי סופרים, כמשמעות הטור ושו"ע ושאר פוסקים, משום דאין לגזור מתלקט אטו אינו מתלקט,

תלבשגובה התל הוא דבר הניכר לעין, ולא גזרו על שיעורו שמא יטעו, כמו שלא גזרו על שארי

תלגשיעורי רשויות שבת שמא יטעו בהם ויכשלו בדאורייתא.

תלדאלא אפילו בגומא שבים שהיא כרמלית מדברי סופרים,

תלהמשום שאין העומק ניכר לעין שהוא עמוק עשרה, ומתחלפת היא בגומא שאינה עמוקה עשרה

תלושהיא רשות הרבים גמורה אם רשות הרבים מהלכת בה,

תלזולכן גזרו בכל גומא, אפילו שבים, וכן אמת המים שבבקעה, אטו פחות מי' שרשות הרבים

תלחמהלכת בה, כמו שגזרו בכל כרמלית דלא ניחא תשמישתיה ולא בקעי בה רבים אטו רשות

תלטהרבים גמורה, אפילו אם יש לה ג' מחיצות דסגי מדאורייתא כמ"ש לעיל. אפילו הכי

תמגבי מבוי, כיון שיש לו ג' מחיצות בלא זו, לא גזרו לא בקעי רבים.

תמאוצ"ע

תמבגבי מבוי שכלה לרחבה, אטו בקעי רבים, וכמבואר מדין פרצת מבוי מצדו בעשר בסי' שס"ה, עיי"ש דלא גזרו גזרה זו במבוי כלל.

תמגאבל כשבקעי

תמדרבים הוי כרמלית דרבנן אף במקום המחיצה עצמה, אע"ג דלא ניחא תשמישתיה, כמו

תמהשהתל המתלקט הוא כרמלית דרבנן אי בקעי ביה רבים, אע"ג דלא ניחא תשמישתיה,

תמוכמשמעות פשט לשון הגמרא אין חייבים כו'.

תמזובזה סליקו

תמחכל דברי המג"א כהוגן להלכה, אף אם לא נתכוין לזה:

תמט**(ג) כלפי

תנכרמלית כו'.** עיין ברא"ש,

תנאדבמופלגין לא איצטריך לאשמועינן, דהיינו שינויא דרבינא, אלא בסמוכין מיירי הפוסקים. עיין

תנבבמגיד משנה

תנגשבב"י.

תנדועל כרחך מיירי למטה מי', דלמעלה פשיטא, הא לאו חורי כרמלית נינהו, אלא חורי מקום

תנהפטור.

תנוואם כן לפי

תנזמה שסתם רמ"א בהג"ה סי"ח

תנחובסי' שמ"ו דאין

תנטמקום פטור בכרמלית, הרי חורי כרמלית ככרמלית הם, ואינם נדונים לפי רחבם כלל, וגם

תסלא לפי גבהם, אלא גובה עשרה, משום דלמעלה מי' לאו כרמלית היא כלל, אבל גובה ג'

תסאורוחב ד' אינו מעלה ומוריד כלל, ולא דמי כלל לחורי רשות הרבים,

תסבדלא כמגיד משנה וב"י.

תסגאו אפשר

תסדדבחורין כו"ע מודו דלא בטילי לגבי כרמלית, דכמו שלפי דעת רש"י

תסהצריך לחלק בין קרקע חלקה דבין לחיין, דאמרינן מצא מין כו', בעירובין דף ט',

תסוובין דבר גבוה ג', שהוא דבר בפני עצמו ואינו בטל לכרמלית. כך יש לומר להר"ן

תסזוסיעתו, שדבר הגבוה ג' שבטל, היינו כשהוא כולו באויר הכרמלית, לאפוקי חורין

תסחשמוקפין בכותלין מכל צד, רק שמרוח אחת לבד פתוחים לכרמלית, לא בטילי לגבה.

תסטומ"ש

תערמ"א בסוף סי' זה על

תעאמחיצות שאין ביניהם ד' וכל זה כו' אבל כו', אף על גב דמוקפות בין החלל שביניהם

תעבלאויר הכרמלית. יש לומר דמיירי בענין שגם המחיצות עצמן הן מקום פטור על גבה, אפילו

תעגבהצטרפותן עם החלל שביניהם.

תעדאבל לפי מ"ש

תעההמג"א

תעועל לשון ואין ביניהן כו', אי אפשר לומר כן, דהא על גבה הוה רשות היחיד בכהאי גוונא,

תעזכמו שנתבאר לעיל בפנים. וצ"ע

תעחלדינא:

תעט[1] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה:

תפ(א)

תפאאיזו היא רשות היחיד (ס"א-י).

תפב(ב)

תפגאיזו היא רשות הרבים (סי"א-ח).

תפד(ג)

תפהאיזו היא כרמלית (סי"ט-כו).

תפו(ד)

תפזאיזהו מקום פטור (סכ"ז).

תפח[2] ברייתא שבת ו, א

תפט(תנו רבנן ד' רשויות לשבת, רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור).

תצטור ושו"ע ס"א (ארבע רשויות לשבת, רשות היחיד ורשות הרבים, כרמלית ומקום

תצאפטור).

תצב[3] ברייתא שם (איזו היא רשות היחיד ... גדר שהוא גבוה י' ורחב ד').טור ושו"ע ס"ב

תצג(איזהו רשות היחיד, מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים, ויש בו ד' טפחים על ד'

תצדטפחים או יותר).

תצהוראה הערות וביאורים תשדמ ע' כט.

תצו[4] מ"א ס"ק א (עי' סי"ט

תצזדכתב שצריך שיהיה בין המחיצות ד'). והיינו שאף

תצחשכאן כתב בשו"ע "ויש בו ד' טפחים", שהי' אפשר לפרש שרוחב המחיצות

תצטמצטרפים לד' טפחים, מכל מקום בשו"ע סי"ט (מקום פטור הוא ... המחיצות ...

500ואין ביניהם ארבעה על ארבעה). והיינו שרשות היחיד הוא שיש ביניהם ד' טפחים.

501תוס' עירובין עח, א ד"ה אלא

502מאי (היכא דאין הבור רחב ד' מבפנים, אלא על ידי צירוף חוליא, והחוליא גבוה עשרה

503מבחוץ לרשות הרבים, דאע"ג דתוכו לאו רשות היחיד הוא, על גביו רשות היחיד,

504משום דאי בעי מנח עליה מידי ומשתמש). וכ"ה כוונת ב"י בשו"ע

505ס"ב וסי"ט (כנ"ל).**

506**

507דלא כט"ז ס"ק ב (ויש בו

508ד' טפחים כו', משמע דעובי המחיצות הם נמדדים עם החלל לד' טפחים) עיי"ש.

509וכן הוא לקמן ס"ז (אם גם החלל

510שביניהם אין בו ד', שאינו רשות היחיד שם), ושם (הערה 50),

511וסכ"ז (איזהו מקום פטור ... מחיצות הגבוהות משלשה ועד לרקיע ואין ביניהם ד'

512על ד').

513וראה גם חידושי צמח צדק מח, ד. חקרי

514הלכות ח"ג לא, ב. כוננת מישרים ע' רטז.

515[5] שאין צריך שיהי' בו

516אלכסון (ה' טפחים וג' חומשי) לכל צד. וכן אין צריך לרבע לריבוע העולם. ונתבאר

517בקונטרס אחרון ס"ק א.

518וכן הוא לקמן סי' שמט ס"ב (רשות

519היחיד שהוא ד' על ד' יהיה גם כן מרובע, שתהיינה בו זויות).

520[6] עירובין עח, א (עמוד

521ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה, ונעץ בו יתד כל שהוא, מיעטו ...

522מאי טעמא, לא משתמש ליה).

523וראה גם רש"י עירובין ט, א ד"ה

524מקום שאין בו ד' על ד' (ליכא מקום חשוב). תוס' שבת ד, א ד"ה והא בעינן (ואין

525מקום חשוב בפחות מד').

526ומטעם זה אין המחיצות נמדדים עם החלל,

527אלא צריך שיהא "בחללו ד' טפחים על ד' טפחים".

528וכן הובא טעם זה לקמן בסמוך (שהוא שיעור

529מקום), וס"ג (שאין שם ריוח ד' על ד' שיהא ראוי להשתמש שם), ושם (הערה 28).

530וראה גם לקמן סכ"ב (והערה 175).

531*

532אמנם לקמן סי' שנה ס"א (והוא שיהא

533בנקב ד' על ד', שכל מחיצה העשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה), וס"ז (שכל מחיצה

534העשויה לחלל פחות מד' טפחים אינה מחיצה, כמ"ש למעלה).

535ונתבאר ברש"י עירובין ה, א ד"ה

536ומאן דאמר (וקיימא לן בכל דוכתא דמחיצה שאינה ראויה לד' לאו מחיצה היא, דאין רשות

537היחיד לפחות מד' טפחים). והיינו שכיון "דאין רשות היחיד לפחות מד' טפחים",

538לכן "מחיצה שאינה ראויה לד' לאו מחיצה היא".

539ומובן הטעם שזקוקים לב' הטעמים:

540שהרי כאן הן חשובות מחיצות אפילו בלי ד'

541על ד' בחללו, שהרי על גבו הוא רשות היחיד (כדלקמן ס"ז), על ידי גוד אסיק

542(כדלקמן בסמוך). אבל מכל מקום בחללו אינו רשות היחיד, שאין שם שיעור הראוי להשתמש

543בו.

544וגם לקמן ס"ג הן חשובות מחיצות,

545שהרי על גבו הוא רשות היחיד מטעם גוד אחית וגוד אסיק (כדלקמן ס"ג-ד). אבל מכל

546מקום למטה אינו רשות היחיד "לפי שאין שם ריוח ד' על ד' שיהא ראוי להשתמש שם".

547משא"כ לקמן סי' שנה ס"א מיירי

548באמת המים שעוברת תחת הגזוזטרא, שיש בה מקום ד' על ד', ואם עשה מחיצה על הנקב

549שבגזוזטרה, שהוא ד' על ד', אמרינן גוד אחית מחיצה. ואם הוא פחות מד' על ד' אין כאן

550מחיצה.

551וראה משלחן הארי כאן, ובהערות לקמן שם.

552[7] ברייתא שבת ו, א (ואיזו

553היא רשות היחיד, חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד'). טור ושו"ע שם (וכן חריץ עמוק

554עשרה ורחב ארבעה על ארבעה).

555[8] כדלעיל (הערה 6).

556[9] שבת ח, סע"א (היתה

557קופתו מונחת ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ד', אין מטלטלין לא מתוכה לרשות הרבים

558ולא מרשות הרבים לתוכה, פחות מכן מטלטלין. וכן בגומא).

559וכן הוא לקמן סי"ד (גומא ברשות

560הרבים ... אם היא עמוקה עשרה ורחבה ארבעה הרי זו רשות היחיד, שהרי יש לה מחיצות בתוכה).

561[10] שבת צט, ב (עמוד ברשות

562הרבים גבוה י' ורחב ד' וזרק ונח על גביו). עירובין עח, א (עמוד ברשות הרבים גבוה

563עשרה ורחב ארבעה), ופרש"י (רשות היחיד הוא). רמב"ם הל' שבת פי"ד ה"ט

564(עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה הרי זה רשות היחיד).

565[11] שבת ק, א (תל המתלקט עשרה

566מתוך ארבע וזרק ונח על גביו חייב). טור ושו"ע ס"ב (וכן תל גבוה עשרה

567ורחב ארבעה על ארבעה).

568[12] סוכה ו, ב (כי אתאי הלכתא

569לגוד), ופרש"י (להיכא דצריך למיגד או גוד אחית או אסיק).

570גוד אסיק נזכר כאן, וגוד אחית – לקמן ס"ג

571(והערה 22).

572[13] סוכה ד, ב (גוד אסיק מחיצתא),

573ופרש"י (של עמוד שמבחוץ סביב, הגביהם עשרה סביבות ראשו, והרי יש בהן גובה י' ...

574ודופני העמוד דופנותיה על ידי גוד אסיק). רש"י שבת ו, ב ד"ה קמ"ל

575גמורה (גוד אסיק פני המחיצה על ראשו, ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין, וחללו ד'). לבוש ס"ב (דבתל גבוה י' אמרינן מכל ארבע צדדיו גוד אסיק

576פני המחיצה על ראשו, ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין וחללו ד', וזה הוא דבר שהוא הלכה

577למשה מסיני).

578וכן הוא לקמן ס"ד. סכ"ב. סכ"ג.

579סי' שנח סי"א וסט"ז. סי' שסב ס"ד וס"ט. סי' שעד ס"ד. סי'

580תה ס"ז.

581[14] **רש"י גמרא עירובין

582פט** סע"א, בגמרא שם (גוד אסיק מחיצתא), ופרש"י

583(עמוד ברשות הרבים דהוי רשות היחיד משום גוד אסיק, משוך והעלה). רבינו ירוחם נתיב

584יב ריש ח"ד (גוד אסיק מחיצתא, כלומר משוך המחיצות כלן למעלה).

585והיינו שמפרש "גוד"

586מלשון משיכה, כמבואר בערוך ערך גד (ופירוש גוד אסיק מחיצה ... תרגום [וישב לז, כח]

587וימשכו ונגידו ... נגודו לי גלימא, בסוף גמרא דפרק כל גגות [עירובין צד, א], פירוש

588משכו לי טלית ... גוד או אגוד, משוך או המשך). ואינה מלשון כותל, כדאמרינן בב"ב

589ב, א (מאי מחיצה גודא), ופרש"י (גודא, כותל).

590וכן הוא בגוד אחית, כדלקמן ס"ג (שאומרים

591גוד אחית, דהיינו משוך את ראש העמוד מכל צדדיו והורד למטה עד לארץ), ושם נסמן

592(הערה 23). ולעיל סי' רמח בקונטרס אחרון ס"ק ב ד"ה

593ולפי זה (בגוד אין צריך שיהא כהגיע גופו לארץ, אלא מושכין חודו כו').

594*

595ומכל מקום יש הפרש בין גוד אחית, שנתבאר

596לקמן ס"ג (משוך את ראש העמוד), לבין גוד אסיק, שנתבאר כאן (שאנו רואים את ד'

597צדדי העמוד הגבוהים י' טפחים כאלו נמשכו והועלו למעלה על ראשו ועומדים כמחיצות

598סביב לו).

599[אלא שבמקום שהגדיים בוקעים אין אומרים

600גוד אחית. ואפילו במקום שהדגים בוקעים אין אומרים גוד אחית בלא מחיצות גבוהות

601עשרה, כדלקמן סי' שנה ס"א, וקונטרס אחרון שם ס"ק א-ב].

602ונתבאר הפרש זה לקמן ס"ג-ד, שאם (יש

603בעביו ד' על ד' במשך גובה עשרה ואחר כך מתמעט והולך ... הרי הוא רשות היחיד על גבה

604משום שאומרים גוד אסיק גובה י' טפחים של צדדיו למעלה). משא"כ אם אין בעביו ד'

605על ד' במשך גובה עשרה, אזי אין אומרים גוד אסיק, עד שיאמרו תחלה גוד אחית (שאומרים

606גוד אחית, דהיינו משוך את ראש העמוד מכל צדדיו והורד למטה עד לארץ, והרי זה כאילו

607מחיצות מקיפות אותו מכל צדדיו עד ראשו, וכיון שבראשו יש ד' על ד' הרי הוא שם רשות

608היחיד גמורה).

609וראה שו"ת דברי נחמיה חאו"ח

610סח, א (צריך טעם, כיון דלגוד אחית אמרינן מחודו דראש העמוד בלבד, אף בדליכא כלל

611מחיצות יו"ד, למה לא נימא הכי בגוד אסיק).

612אבל ראה לקמן (הערה 35).

613*

614ולא רק בתל הגבוה עשרה אומרים גוד אסיק,

615אלא אף בגבוה חמשה אמרינן גוד אסיק, כדלקמן סי' שסב ס"ד (תל שגבוה ה' טפחים,

616ועשה עליו מחיצה ה' טפחים, הרי זה על גביו רשות היחיד גמורה לכל דבר, שהרי יש כאן

617מחיצה י' טפחים, היינו ה' טפחים מן גובה עצמו, שאומרים בו גוד אסיק מחיצה למעלה

618כמ"ש בסי' שמ"ה, וה' טפחים מן המחיצה שהמחיצה וגוד מצטרפין).

619הרי שגם בגבוה חמשה אומרים גוד אסיק;

620אלא שאז לא נמשכו למעלה אלא חמשה טפחים, ואם כן אין לו על גביו מחיצה עשרה, ולא

621הוי רשות היחיד.

622[15] רב יהודה אמר **רב שבת

623ק, ע"א** (תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, וזרק ונח על גביו, חייב). רמב"ם

624הל' שבת פי"ד הט"ז (תל המתלקט גובה עשרה טפחים מתוך אורך ארבע אמות, הרי

625הוא רשות היחיד, ואם זרק מרשות הרבים ונח על גביו, חייב). מ"א ס"ק א (תל

626שהוא משופע והוא מתלקט גבוה י' מתוך הילוך ד' אמות, הוי רשות היחיד).

627והיינו "מתוך הילוך ד' אמות",

628שגובה 10 טפחים עולה מתוך אורך שיפוע של 4 אמות (ולא שיהי' 4 אמות בשטח ישר שבקרקע).

629וכן הוא לקמן סי"ד סט"ו וסי"ט. סי' שנו ס"ב. סי' שנח סי"ט.

630סי' שסג סל"ה וסמ"ב. סי' שסה ס"ה. סי' שצט ס"ו-ח.

631ר"ח שבת שם (שמתוך ד' אמות בשיפוע

632המדרגה, גובה ועולה י' טפחים). מאירי עירובין טו, א ד"ה מי ששבת (גדולי

633המפרשים כתבו בארבע אמות אלו, שהן בשפוע, וכשיש בשפוען ארבע אמות, הוא רשות

634היחיד). מ"א שם (מתוך הילוך ד' אמות). תוספת שבת סי' שסג ס"ק פא (רוצה

635לומר שאם השיפוע ארכה ד' אמות, אז כבר הוגבה הקרקע למעלה י' טפחים, הוי כמחיצה).

636וראה נתיבות שבת פט"ז הערה יח, שהביא מי שדנו בזה.

637[16] רש"י שם ד"ה תל

638(והוי רשות היחיד במקום גובהו).

639והיינו שאף שמדרון זה נחשב מחיצה, אין

640אומרים שהמחיצה מתחלת במקום שמתחיל השיפוע, כי אם במקום גבהו.

641וראה עוד בזה לקמן סי' שסג סמ"ב

642(הערה 279).

643[17] רבינו חננאל שם (ואפילו

644מכל סביביו משופע ועולה, כיון שגובהו עשרה ושיפועו ד' אמות כרשות היחיד).

645משא"כ אם באחד מהרוחות, השיפוע הוא

646קטן יותר, אזי נחשב כמו "מקום המוקף ג' מחיצות", שיתבאר דינו לקמן ס"ו.

647[18] ואם רבים בוקעים בו, הוי

648כרמלית מדרבנן, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ב, ולקמן סי' שסג סמ"ב, ושם

649נסמן.

650[19] רש"י שם (דאי מתוך

651ה', הרי הוא כשאר רשות הרבים, דניחא תשמישתיה להילוך). מ"א שם (ואם מתלקט

652גבוה י' מתוך הילוך ה' אמות, ניחא תשמישתי', והוי רשות הרבים אם עומד שם).

653[20] ברייתא שבת

654קא, א (עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ד', ואין בעיקרו ד',

655ויש בקצר שלו ג', וזרק ונח על גביו חייב ... אמרינן גוד אחית מחיצתא ... מחיצה

656שאין הגדיים בוקעין בה).

657והיינו שאף שבזה אין להתיר מטעם גוד

658אסיק, כמו בעמוד ותל דלעיל ס"א (עמוד או תל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד',

659הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה, שהלכה למשה מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק),

660כיון שכאן אין המחיצות נראות לעומד על גבי העמוד, וכדלקמן סכ"ג (גג הבולט על

661מחיצות הבית, בענין שאין מחיצות הבית ניכרים ונראים לעומדים על הגג כשמסתכלין תחת

662רגליהם, כגון גגין שלנו, אין אומרים במחיצות אלו גוד אסיק).

663ואף שהבליטה למעלה אינה אלא פחות מטפח

664(כדלקמן הערה הבאה), מכל מקום נתבאר בפרי מגדים משב"ז ס"ק י (ומסתימות

665הפוסקים משמע דכל שבולט משהו ואין ניכר כו').

666מכל מקום "הרי הוא רשות היחיד על

667ראשו. לפי שהלכה למשה מסיני היא שאומרים גוד אחית".

668[21] תוס' שם ד"ה ויש

669(היינו שיש בעובי הקצר ג'). עבודת הקודש שער ג ס"א

670(אם יש בקצר שלו רוחב שלושה הרי זה נדון משום רשות היחיד).**

671**

672וכ"מ במ"א

673ס"ק א (עמוד גבוה י' ורחב ד', ואין בעיקרו ד', אפילו ליכא בקיעת גדיים, לא

674הוי תחתיו רשות היחיד, אלא על גביו).

675והיינו שכיון שכשמגיע ג' טפחים סמוך לארץ

676יש בו ג' על ג', אם כן הגדיים אינם יכולים לבקוע בחלל זה. ובמקום דליכא בקיעת

677גדיים אמרינן גוד אחית, ואם כן הוי רשות היחיד על גביו.

678*

679טעם הדבר שאין הגדיים יכולים לבקוע תחת

680העמוד (אלא תחת הטרסקל), נתבאר ברש"י שם ד"ה משום (שהגדיים בוקעין בה, מלמטה

681בארץ תחת מחיצות הטרסקל, שהם פשוטות להלן מן הקנה לכל צד ... בעמוד אין דרך להתחכך

682בו ולעבור תחת שיפועו, שאינו אלא מעט).

683והיינו שתחת העמוד יש רק רוחב טפח אחד

684מהצד, שאין דרך הגדי להתחכך ולעבור בו. משא"כ הטרסקל, שהוא רחב ד' טפחים

685ועומד על קנה דק שבאמצעו, יש לו שני טפחים לעבור בו, ואם כן הגדיים בוקעין בו.

686אמנם בעירובין טז, א (צריך שלא יהא בין

687זה לזה שלשה, כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש). הרי שצריך ג' טפחים רוחב כדי שיהיו

688הגדיים בוקעין בו.

689ואפשר כוונת הדברים, שתחת הטרסקל יכולים

690הגדיים לעבור ברוחב ג' טפחים הפנויים (חציים בריוח שתחת הטרסקל, וחציים בריוח

691שמחוץ לטרסקל). משא"כ בעמוד, שאין דרך להתחכך בו ולעבור תחת שיפועו, שאינו

692אלא מעט. ולכן אומרים בו גוד אחית.

693*

694ומטעם זה מותר לטלטל בחצרות שהן גבוהות

695י' טפחים מהרחוב שלפניהם (או שהן גבוהות ה' טפחים מהרחוב שלפניהם, ויש להם מחיצה

696גבוה ה' טפחים, שביחד הם י' טפחים גובה מהרחוב שלפניהם, כדלקמן סי' שסב ס"ד).

697ואף שאין להתיר הטלטול על גביהם מטעם

698גוד אסיק, שהרי בונים על גביהם אבנים שהם בולטים קצת כלפי חוץ (כדי שהגשמים לא

699יקלקלו את הכותל). וכמובא בהערה הקודמת, שאפילו אם הבליטה למעלה היא משהו, "אין

700אומרים במחיצות אלו גוד אסיק".

701מכל מקום מותר לטלטל בהן מטעם גוד אחית,

702כמבואר כאן – כל זמן שהבליטה כלפי חוץ היא פחות מטפח, שאין הגדיים בוקעים שם.

703[22] סוכה ו, ב (כי אתאי הלכתא

704לגוד), ופרש"י (להיכא דצריך למיגד או גוד אחית או אסיק).

705גוד אחית נזכר כאן, וגוד אסיק – לעיל ס"א

706(והערה 12).

707[23] רש"י סוכה כב, א ד"ה

708שאין בגגו (גוד אחית, משוך אותה והורד).

709ונתבאר לעיל (הערה 14).

710[24] רש"י שבת קא, א ד"ה

711ולימא (גוד אחית, מכנגד מדת רחבן העליון ולמטה, כאילו הן יורדות עד הקרקע מבחוץ),

712וד"ה טרסקל (ונמצאו מקיפות את הקנה), וד"ה דאמרינן (סביב מחיצותיה,

713מכנגד רחבה ולמטה, כאילו הוא כולו שוה).

714[25] לכאורה כוונת הדברים, ש"הרי

715זה כאילו מחיצות מקיפות אותו מכל צדדיו עד ראשו", ולכן מתירים משום גוד אסיק,

716כדלעיל ס"א (שאנו אומרים גוד אסיק, דהיינו שאנו רואים את ד' צדדי העמוד

717הגבוהים י' טפחים, כאלו נמשכו והועלו למעלה על ראשו ועומדים כמחיצות סביב לו,

718ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים וחללו ד' על ד'). ולקמן ס"ד (עמוד שיש בעביו ד' על

719ד' במשך גובה עשרה, ואחר כך מתמעט והולך ... הרי הוא רשות היחיד על גבה, משום

720שאומרים גוד אסיק גובה י' טפחים של צדדיו למעלה).

721וראה שו"ת דברי נחמיה חאו"ח

722סח, א (דוחק לומר דאמרינן גוד אסיק למחיצות אלו דגוד אחית).

723[26] כדלקמן ס"ד (אנו

724אומרים לבוד, וכאלו הגיע לארץ), ושם נסמן (הערה 35).

725[27] תוס' שבת צט, ב

726ד"ה זרק (זרק ונח על גביו חייב, משמע דוקא על גביו

727אבל תחתיו לא). קא, א ד"ה וזרק (דדוקא על גביו חשיב ליה ר' יוסי ברבי יהודה רשות

728היחיד, אבל למטה לא, דלהכי לא אהני גוד אחית). והיינו שלדברי הכל למטה לא הוי רשות

729היחיד. הובא במ"א סוף ס"ק א (לא הוי תחתיו רשות היחיד, אלא על גביו (תוס'

730שבת דף צ"ט)), ובאליה רבה ס"ק ז. תוספת שבת ס"ק ב (אבל למטה לא הוי

731רשות היחיד).

732[28] כדלעיל ס"א (ד'

733טפחים על ד' טפחים, שזהו שיעור מקום חשוב הראוי להשתמש בו), ושם נסמן (הערה 6).

734ואף שנתבאר לקמן סי' שנה ס"א (שכל

735מחיצה העשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה).

736מכל מקום נחשבו מחיצות כדי לעשותו רשות

737היחיד על גבי העמוד שיש בו ד' על ד'.

738וראה דברי נחמיה שם סח, ב (לכאורה אם כן

739המחיצות כאילו אינם, דכל מחיצה שעשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה, כמ"ש לקמן סי'

740שנ"ה ס"א וס"ז, ואם כן גם על גביו למה רשות היחיד ... וצריך לומר

741דהא דאמרינן כל מחיצה כו', היינו דוקא כשאין מרחק ד' כלל ביניהם, ומשא"כ כאן

742יש מרחק ד' בצירוף מקום העמוד). רשימות שיעורים שבת סי' לד אות ג.

743[29] תוס' מט, ב ד"ה הם

744העלו (עגלה שהיא רשות היחיד, כיון דעגלה גופה יש אורך בזקיפה עשרה ורוחב ארבעה, אע"פ

745שתחתיה רשות הרבים). צט, א ד"ה שתי (שיש מחיצות למעלה מן הגזוזטרא, דתו לא

746חיישינן לבקיעת גדיים, וכן עגלות היו רשות היחיד, אע"פ שתחתיהם רשות הרבים,

747לפי שיש מגוף העגלה עד למעלה מן הקרשים הרבה יותר מעשרה). עירובין לג, א ד"ה

748דהדר זקיף (שיש גובה י' באותו זקיפה, דחשיב רשות היחיד, אע"ג דגדיים בוקעין,

749כמו עגלות). פט, רע"ב (שיש במנעול עצמו גבוה י', דהוי רשות היחיד, אפילו איכא

750רשות הרבים גמורה תחתיו, כמו עגלות דהוו רשות היחיד ותחתיהן רשות הרבים). מ"א

751ס"ק א (הטרסקל עצמו גבוה י' ורחב ד', גם מה שתחתיו הוי רשות ה[רבים] (תוס'))

752[(כגירסת תוספת שבת סוף ס"ק ב, ומחצית השקל שם], ובסי' רסו ס"ק ז (ודע

753דאם העגלה גבוה י' ורחבה ד' בלא הגלגלים, הוה רשות היחיד גמור).

754וכן הוא לעיל שם ס"ח (אם גוף העגלה

755עצמה בלא הגלגלים היא רחבה ד', וגם היא גבוהה י' טפחים בלא הגלגלים, שאז היא רשות

756היחיד גמורה, אף על פי שיש חלל הרבה תחתיה). לקמן סי' תה סוף ס"ז (שאף עובי

757זה שמן הצדדים רואים אותו כאלו עומד כמחיצה על גבי קרקעיתה, משום תורת גוד אסיק,

758כמו שנתבאר בסי' שמ"ה). וראה לקמן (הערה 74).

759[30] והיינו דאף שאין לומר בזה

760גוד אחית, מטעם שהגדיים בוקעים בו, מכל מקום יש לומר בזה גוד אסיק, כיון שעמוד זה

761יש לו גובה עשרה טפחים.

762[31] לעיל ס"א לענין עמוד

763ותל.

764[32] תוס' שם ושם. מ"א

765שם.

766[33] שבת צז, א (משום דהויא לה

767מחיצה שהגדיים בוקעין בה). קא, א (הויא ליה מחיצה שהגדיים בוקעין בה), ופרש"י

768(ובקיעת גדיים מעכבת מלמימר גוד אחית שהרי עוברין תחתיה).

769*

770משא"כ במקום שאומרים גוד אחית

771(כשהוא פחות מג' טפחים לארץ), גם למטה הוא רשות היחיד.

772ומיירי הכא שיש שם "ריוח ד' על ד'

773שיהא ראוי להשתמש שם", כגון שהעמוד הוא הרבה יותר מד' טפחים, ובחלל שתחתיו יש

774ד' על ד', כמבואר בדברי נחמי' שם (נקט טעם שיספיק גם אם למעלה רחב הרבה, עד שישאר

775רוחב ד' למטה עד מקום העמוד שנתקצר). וראה מראי מקומות וציונים. נתיבות שבת פ"ב

776הערות יח. כ.

777[34] רש"י שם ד"ה

778התם משום (ובפחות משלשה ליכא בקיעת גדיים).

779[35] גמרא צז, א (המשלשל דפנות

780מלמעלה למטה ... פחות מג' כשרה ... כל פחות משלשה כלבוד דמי הלכתא גמירי לה).

781וכן הוא לעיל ס"ג (ואפילו אם

782כשהגיע לפחות מג' טפחים סמוך לארץ אין בעביו ג' טפחים על ג' טפחים, אין בכך כלום,

783שכל שהוא פחות מג' טפחים לארץ כלבוד הוא וכאילו הגיע לארץ).

784*

785ואף שהתחיל כאן בטעם בקיעת גדיים (אי

786אפשר לומר שם גוד אחית מחמת בקיעת הגדיים ...

787אבל פחות מג' טפחים שאינן יכולין לעבור שם), דהיינו שפחות מג' טפחים אין כאן בקיעת

788גדיים, ונעשה רשות היחיד מטעם גוד אחית.

789מכל מקום מסיים בטעם לבוד (פחות מג'

790טפחים ... אנו אומרים לבוד, וכאלו הגיע לארץ).

791כי טעם זה שאין בו בקיעת גדיים והוי

792כמחיצה, אינו מועיל אלא כ"שיש בעביו ד' על ד' במשך גובה עשרה", שכיון

793שאין בו בקיעת גדיים אמרינן גוד אחית מחיצה, כמבואר בדברי נחמיה לסי' שסג ס"ח

794(בכל מקום דשייך גוד אחית, הביא מוח"ז רבינו ז"ל האי טעמא דגדיים מעכבי,

795כמו בסימן שמ"ה סעיף ד' ובכמה דוכתי).

796משא"כ כאן בא להתירו "אפילו

797אין בה אלא ז' טפחים ומשהו", שכיון שאין בה גובה עשרה טפחים, אין להתירו מטעם

798גוד אחית. ומכל מקום מתירים אותה מטעם לבוד.

799וכן לענין לחי, נתבאר לקמן סי' שסג

800סי"ב (הגביהו מהארץ ג' טפחים פסול, שהלחי הוא כמחיצה, ומחיצה הגבוה ג' טפחים

801מן הארץ אינה מחיצה, מפני שהגדיים יכולים לבקוע תחתיה. ואם הגביהו פחות משלשה, אף

802על פי שאין בו אלא ז' ומשהו כשר, לפי שכל לבוד רואין אותו כמלא).

803והיינו שאם "הגביהו מהארץ ג' טפחים,

804פסול" אפילו אם הלחי ארכו עשרה טפחים, "ואם הגביהו פחות משלשה, אף על פי

805שאין בו אלא ז' ומשהו כשר" מטעם לבוד.

806והמקור לזה נסמן לקמן שם (הערה 70):

807רשב"א בעבודת הקדש שער א ס"ה (הגביהו מן הקרקע פחות משלושה טפחים, אף על

808פי שאין באורכו אלא שבעה ומשהו, כשר, שכל לבוד רואין אותו כמלא). מ"מ פי"ז

809הי"ב (וכתב הרשב"א ז"ל הגביהו למעלה מן הקרקע פחות מג' טפחים, שאין

810בארכו אלא ז' טפחים ומשהו, כשר, שכל לבוד רואין אותו כמלא). שו"ע שם סי' שסג

811ס"י (הגביהו מהארץ שלש, פסול. ואם הגביהו פחות משלש, אף על פי שאין בו אלא

812שבע ומשהו, כשר).

813ומשם למדנו שכן הוא גם לענין מחיצה,

814כאמור כאן.

815*

816ומכל מקום מסתפק רבינו לעיל סי' רמח

817בקונטרס אחרון ס"ק ב ד"ה ולפי זה (והערה קעט), לפי מסקנת הגמרא, אי סגי

818בטעם גוד אחית – במקום שאין הגדיים יכולים לבקוע תחתיו, או שזקוקים לטעם לבוד.

819וכן לקמן סי' שנה בקונטרס אחרון

820ס"ק ב (והערה 132)

821הובאה מחלוקת הפוסקים לענין גזוזטרא שלמעלה מן המים (שאין לה מחיצת עשרה טפחים),

822אי סגי בטעם גוד אחית (להתיר הטלטול על גבה), כיון שאין גדיים בוקעים תחתיה (אף

823שאין בו לבוד).

824וראה לעיל (הערה 14).

825[36] משנה עירובין פ"ב

826יז, ב (עושין פסין לביראות ארבעה דיומדין (עמודין הנראין כשנים, רש"י) נראין

827כשמונה ... גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה). גמרא שם כב, א (הכא איכא שֵם ארבע

828מחיצות). רמב"ם פי"ז הכ"ז (באר שעשה לה שמונה פסין מארבע זויות,

829שני פסין דבוקין בכל זוית, הרי אלו כמחיצה ... וכמה יהיה גובה כל פס מהן עשרה

830טפחים, ורחבו ששה טפחים).

831בטור ושו"ע לא הובאה הלכה זו, שהרי

832אין לנו עתה ביראות של עולי רגלים, שהתירו בהם פסי ביראות. גם לא הובאו בטור ושו"ע

833הלכות "הזורק לתוכה מרשות הרבים חייב", שהרי בכל אופן אסור מדברי

834סופרים.

835אמנם הובאה הלכה זו לענין סוכה, בטור

836ושו"ע סי' תרל ס"ז (סיכך על גבי ... באר שיש לו פסין, הרי זו סוכה כשרה

837לאותו שבת שבתוך החג בלבד. מתוך ש...פסין אלו מחיצות לענין שבת, נחשוב אותם

838כמחיצות לענין סוכה).

839[37] ברייתא שם יט, ב (היתה שם

840אבן מרובעת, רואין כל שאילו תחלק ויש בה אמה לכאן ואמה לכאן, נידון משום דיומד).

841רמב"ם שם הכ"ח (היה במקום אחד מן הזויות, או בכל זוית מארבעתן, אבן

842גדולה ... רואין כל שאילו יחלק ויש בו אמה לכאן ואמה לכאן בגובה עשרה, נדון משום

843זוית שיש בה שני פסין).

844[38] משנה שם יז, ב (וביניהן

845כמלא שתי רבקות של שלש שלש בקר דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר של ארבע), וכרבי

846יהודה. ברייתא שם יט, סע"א (וכמה עוביה של פרה אמה ושני שלישי אמה). גמרא שם

847יט, ב (יתירות על שלש עשרה ואינן מגיעות לארבע עשרה), ופרש"י (שמונה בקר,

848יצאו מכלל שלש עשרה ולכלל י"ד לא באו, די"ג אמה ושליש הן). רמב"ם

849שם הכ"ז (ובין כל פס לפס כמלוא שתי רבקות של ארבעה ארבעה בקר, אחת נכנסת ואחת

850יוצאה. שיעור רוחב זה אין יתר על שלש עשרה אמה ושליש).

851[39] היינו ש"אם אין

852ביניהם אלא י"ג אמות ושליש", הוא רשות היחיד מן התורה, וגם התירו לעולי

853רגלים "לעשות כן סביב הביראות שברשות הרבים". משא"כ אם הוא יותר מ"י"ג

854אמות ושליש", אף שגם בזה הוא רשות היחיד מן התורה, כדלקמן סי"א (דין

855רשות הרבים, אם הוא רחב ט"ז אמה, שהרי אין לו אלא ב' מחיצות משני צדדיו בלבד

856(אם מחיצות אלו אינן רחוקות אמה ברוחב רשות הרבים מכנגד חלל השער)). והיינו שהריוח

857בין המחיצות ט"ז אמה, וחלל השער י"ד אמה, שאז אינו רשות הרבים מן התורה,

858ושם נסמן (הערה 80). מכל מקום בזה לא התירו לעולי רגלים "לעשות כן

859סביב הביראות שברשות הרבים".

860[40] עירובין כ, א (עבד כעין

861פסי ביראות ברשות הרבים וזרק לתוכה חייב). רמב"ם שם הל"ג (הזורק מרשות

862הרבים לבין הפסין חייב ... ואפילו היה בבקעה ואין שם ביניהם באר).

863יוצא אם כן, שכל מקום שהוא ט"ז אמה

864על ט"ז אמה או פחות, ויש לו ארבע עצים בארבע פינותיו, וכל עץ יש בו כדי לחקוק

865אמה על אמה, מה שביניהם הוא רשות היחיד מן התורה.

866*

867והיינו אף אם רבים בוקעים בין הפסין,

868כנפסק ברמב"ם הל' שבת פי"ז הל"ג (ואפילו היו רבים בוקעין ועוברין

869בין הפסין לא בטלו המחיצות). כדעת חכמים במשנה כב, א (רבי יהודה אומר אם היה דרך

870רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין, וחכמים אומרים אינו צריך).

871ובקונטרס אחרון לקמן ס"ק ב (דאף

872שהרבים בוקעים על המחיצה עצמה לא מבטלו לה, לרבנן דקיי"ל כוותייהו, כמ"ש

873הרמב"ם), ושם (הערה 266).

874וכן נפסק לקמן סי' שסג סמ"ב (שמן

875התורה אין בקיעת רבים מבטלת ממנו שם המחיצה), ושם נסמן (הערה 284).

876[41] עירובין כ, ב (לא הותרו

877פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד). רמב"ם שם ה"ל (לא התירו הפסים האלו

878אלא בארץ ישראל ולבהמת עולי רגלים בלבד). תוס' סוכה ז, ב ד"ה סיכך על גבי פסי

879(דלא התירו אלא לעולי רגלים ... מדאורייתא שרי). מ"א סי' תרל ס"ק ט (בפסין

880... דלא התירו אלא לעולי רגלים ... מדאורייתא מחיצה מעלייתא הוא, ורבנן הוא דגזרו).

881[42] עירובין י, א (פסי ביראות

882שהתרתה בהן, פרוץ מרובה על העומד). יא, א (בפרוץ מרובה על העומד ... התרת אצל פסי

883ביראות לדברי הכל). תוס' שם יז, ב ד"ה עושין (והא דאמר לעיל (דף טו:) הכי

884אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובה, היינו היכא דליכא שֵם ד' מחיצות, כי הכא, דהואיל

885ואיכא בכל צד אמה מכאן ואמה מכאן חשיב פתח). רמב"ם פי"ז הכ"ז (ואע"פ

886שהפרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח, הואיל וארבע הזויות עומדות). רבנו יהונתן שם

887ו, א ד"ה אמר ר' יצחק בר אדא (אבל בזמן הזה שאנו בגלות ... לא שרינן לטלטל

888בתוכה במחיצות אלו, שפרוץ מרובה על העומד). ריטב"א שם יז, ב (כך הוא דין תורה,

889דכל שיש מחיצות שלימות בזויות שיעור אמה לכל צד כעין פסי ביראות, ש[תה]א חשובה

890מחיצה גמורה, ולא תפסל בשום פרצה בעולם, ובאו חכמים ואסרו, שלא לטלטל בו אלא לצורך

891עולי רגלים). הובא גם בשו"ת צמח צדק או"ח סי' מ ס"ו.

892ובאמת אפילו הי' עומד מרובה על הפרוץ,

893לא היינו מתירים בזה אלא לעולי רגלים, שהרי יש כאן פרצה יותר מעשר אמות, וכדלקמן

894סי' שסב סי"ח (כל היקף מחיצות שהפרוץ שבו מרובה על העומד אסור ... אבל אם

895הפרוץ כעומד שוה בשוה מותר ... שכך היא הלכה למשה מסיני ... ובלבד שלא יהיה במקום

896אחד פרוץ יותר מעשר אמות).

897ומה שכתבו "ולא תפסל בשום פרצה

898בעולם", יתבאר לקמן (הערה 80).

899[43] רש"י עירובין יב, ב

900ד"ה חייב (דשלש מחיצות דאורייתא). רשב"א עירובין יא, ב ד"ה גירסת

901הספרים (דשלש מחיצות דאורייתא), ובעבודת הקודש שער ג ס"א (מקום מוקף שלוש

902מחיצות גבוהות עשרה טפחים ורחב ארבעה או יותר ... הרי זה רשות היחיד דבר תורה). טור

903רס"י שסג (מן התורה כל מקום שיש לו ג' מחיצות הוא רשות היחיד גמור). **ט"ז

904סי' שסג ס"ק א (נשאר עליו שם רשות היחיד גמור מן התורה). לבוש** שם

905ס"א (קבלו חז"ל שמן התורה כל מקום שיש לו שלש מחיצות אינו רשות הרבים), **ואליה

906זוטא סי' זה ס"ק א (מדאורייתא רשות היחיד גמור אף בג' מחיצות לחוד). וכ"מ

907במ"א** סי' זה ס"ק א (משמע בדברי הפוסקים דכשיש שני מחיצות ולחי הוי רשות

908היחיד דאורייתא ... דלחי משום מחיצה).

909וכן הוא לקמן סי' שסא ס"ד (חצר

910שנפרצה במילואה ... הוא רשות היחיד מן התורה). סי' שסג ס"א (כבר נתבאר בסי'

911שמ"ה, שמן התורה כל מקום שיש לו ג' מחיצות ופרוץ במילואו ברוח רביעית, הוא

912רשות היחיד גמורה).

913[44] עירובין שם (מבוי שאינו

914ראוי לשיתוף (מפולש, רש"י), הכשירו בלחי, הזורק לתוכו חייב ... לחי משום

915מחיצה (וקסבר שלשה מחיצות דאורייתא, רש"י)). רא"ש סוכה פ"א סי' ט (מבוי

916שאינו ראוי לשיתוף, פירוש שהוא מפולש, הכשירו בלחי, הזורק לתוכו חייב ... לחי משום

917מחיצה). מהרש"א שם ה, ב ד"ה בא"ד שלא יועיל (מבוי מפולש לא הוי רשות

918היחיד ... לחי משום מחיצה, ועושה אותו רשות היחיד מדאורייתא לחייב חטאת בזורק מרשות

919הרבים). מ"א שם (משמע בדברי הפוסקים, דכשיש שני מחיצות ולחי, הוי רשות היחיד

920דאורייתא, כדאיתא בעירובין דף י"ב דלחי משום מחיצה. וכ"כ הרא"ש פ"ק

921דסוכה).

922ואף שנתבאר לקמן סי"א (דין רשות

923הרבים, אם הוא רחב ט"ז אמה, שהרי אין לו אלא ב' מחיצות משני צדדיו בלבד (אם

924מחיצות אלו אינן רחוקות אמה ברוחב רשות הרבים מכנגד חלל השער)), ושם נסמן (הערה 80). והיינו שגם מן התורה לא סגי בב' מחיצות ולחי, אלא

925באמה מכאן ואמה מכאן.

926היינו דוקא במקום שהיא רשות הרבים

927גמורה, שבזה לא סגי בלחי. משא"כ כאן לא מיירי במבוי מפולש שהוא רשות הרבים

928גמורה, אלא במבוי המפולש שהוא עצמו אינו רשות הרבים, כדלקמן רס"י שסד (מבוי

929המפולש בשני ראשיו לרשות הרבים, והוא עצמו אינו רשות הרבים, כגון שאין רבים בוקעים

930בו, או שאין ברחבו ט"ז אמה). שדוקא בזה נידון לחי כמחיצה, לעשותו רשות יחיד

931מן התורה.

932ונתבארו הדברים בשו"ת אבני נזר חו"מ

933סי' קז (אף דמן התורה לחי משום מחיצה, והזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב. מכל

934מקום היכי דרבים בוקעים, היינו במקום שהוא רשות הרבים, לא הוי רשות היחיד אפילו מן

935התורה).

936וכן הוא בשו"ת

937דברי נחמי' סי' כג (נראה לי דהא דאמרינן דלחי ... הוי כמחיצה, היינו היכא דבלאו

938הכי יצא מתורת רשות הרבים, כגון שהחלל שבין ב' מחיצות אינם רחבים י"ו אמה, או

939בקעה כו', אז מהני הלחי); אלא שהוא כתב כן אף לענין צורת הפתח (ומסתפק בהאמור לקמן

940סי' שסד ס"ד).

941ונתפרש יותר בשו"ת

942אגרות משה ח"א סי' קעט (ומשמע בפשיטות דמה שאין מועיל לחי ברשות הרבים הוא גם

943מדאורייתא, אף למאן דאמר לחי משום מחיצה. דהרמב"ם לא נקט דהכשירו בלחי הזורק

944לתוכו חייב אלא בהלכה ט, במבוי שהוא כרמלית, ולא בהלכה י, כשכתב שלחי אינו מועיל

945בהכשר רשות הרבים, לא כתב שמכל מקום הזורק לתוכו חייב, משמע דאף מדאורייתא אין

946מועיל לחי לרשות הרבים. ואף רש"י שבהא דאמר רבי יהודה מבוי שאינו ראוי לשיתוף

947הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב, פירש שהוא מפולש, וכן פירש הרא"ש בסוכה, ולא

948כתבו שהוא הדין רשות הרבים, אלמא דברשות הרבים לא יועיל לחי אף לחייב להזורק לתוכו).

949ואף שגם לענין רשות הרבים תניא עירובין

950כב, א (יתר על כן אמר רבי יהודה, מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים, עושה

951לו לחי מכאן ולחי מכאן, או קורה מכאן וקורה מכאן, ונושא ונותן באמצע).

952לא קיי"ל כרבי יהודה, אלא כרבנן שם

953(אמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך).

954ואף שהי' מקום לפרש, שגם רבנן מודים שמן

955התורה סגי בלחי מכאן ולחי מכאן, כמבואר בתוס' שם ד"ה דרבנן (הוה מצי לשנויי

956דרבנן לא פליגי אדרבי יהודה אלא מדרבנן, אבל מדאורייתא מודו ליה).

957מכל מקום אין זו מסקנת הגמרא, אלא (דרבנן

958אדרבנן [נמי] לא קשיא, הכא איכא שֵם ארבע מחיצות, התם ליכא שֵם ד' מחיצות). והיינו

959שגם מן התורה לא סגי בב' מחיצות ולחי מכאן ולחי מכאן, אלא דוקא באמה מכאן ואמה

960מכאן, כמו בפסי ביראות ד"איכא שֵם ארבע מחיצות".

961ויתירה מזו נתבאר כאן בסמוך (אם הוא

962פתוח לרשות הרבים, הזורק לתוכו פטור, שאינו כרשות היחיד מן התורה, מפני שלפעמים

963נדחקים רבים לתוכו כשיש דוחק רב ברשות הרבים). והיינו שבפתוח לרשות הרבים, אף

964מחיצה ממש ברוח השלישי אינה מועלת לעשותה רשות היחיד מן התורה.

965ואם יש שתי מחיצות, וברוח שלישי ורביעי

966יש אמה מכאן ואמה מכאן, יתבאר לקמן סי"א (והערה 80).

967*

968יוצא

969אם כן סיכום הלכה זו (המבוארת כאן ולקמן סי' שסד):

970(א)

971מבואות המפולשים לרשות הרבים, והן עצמן רשות הרבים גמורה (שמה, יא), אין מועילים

972מהתורה לעשותו רשות היחיד, אלא אמה מכאן ואמה מכאן (שמה, ה. שמה יא), או צורת הפתח

973מכאן וצורת הפתח מכאן (שסד, ד). אבל מדברי סופרים, גם זה וזה אינו מועיל, אלא דלת

974מכאן ודלת מכאן (שסד, ד).

975(ב)

976מבואות המפולשים לרשות הרבים, והם עצמם אינם רשות הרבים, אין הלחי מועיל לעשותו

977רשות היחיד מהתורה (שמה, ו), אלא עושין לו צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן (שסד,

978א).

979(ג)

980מבואות המפולשים לכרמלית, והן עצמן אינן רשות הרבים, מועיל הלחי מן התורה לעשותו

981רשות היחיד, שהלחי נידון כמחיצה (שמה, ו). אבל מדברי סופרים, הלחי אינו מועיל, אלא

982צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן (שסד, א).

983(ד)

984ואם רוחב המבוי הוא יותר מעשר אמות אין הלחי מועיל לו (שסד, א), אלא צורת הפתח

985מכאן וצורת הפתח מכאן.

986[45] סעיף א (שלחי זה נידון

987משום מחיצה גמורה מן התורה בכל מקום שיש לו ב' מחיצות שלימות ולחי זה כמ"ש

988בסי' ש[מ]"ה, אלא שחכמים אסרו בב' מחיצות ולחי, והתירו בג' מחיצות ולחי).

989[46] דין

990הכרמלית שהיא מקום פטור מהתורה, נתבאר לקמן סעיף יט (ומקום זה הוא מקום פטור

991מהתורה ... ועשאוהו רשות בפני עצמו וקראוהו כרמלית).

992ואילו דין הכרמלית שהיא רשות היחיד

993מהתורה, נתבאר לקמן סי' שנח ס"א (כל היקף מחיצות שלא הוקף לדירת אדם

994... אף על פי שהן רשות היחיד גמורה מן התורה,

995והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב, שהרי מחיצות גמורות הן, אלא שמחוסרין דיורין, הרי

996הן ככרמלית מדברי סופרים).

997*

998דין שניהם (לא הוקף לדירה, וג' מחיצות,

999שהם רשות היחיד מהתורה וכרמלית מדברי סופרים), שוה אף לענין טלטול מהם לכרמלית

1000גמורה תוך ד' אמות, כדלקמן סי' שמו ס"ו (קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ... שמן התורה הוא רשות היחיד גמורה ... מותר

1001לטלטל ממנו לכרמלית גמורה, תוך ד' אמות), וסי' שסא ס"ד (ואם נפרצה לכרמלית ...

1002אף שהוא רשות היחיד מן התורה, מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה, מטעם שנתבאר בסי'

1003שמ"ו).

1004[47] רשב"א עירובין ט, א

1005ד"ה מקום (ואולי נאמר דאפילו יש לו שלש מחיצות, כיון שהוא פתוח לרשות הרבים

1006כרמלית היא ... כך יש לי לפרש לפי דברי רש"י ז"ל). מ"מ הל' שבת פי"ז

1007ה"ט (שדעת רבינו ז"ל הוא שדין תורה הוא שכל שיש בו שלש מחיצות הוא

1008ככרמלית ... ובעלי התוס' והרשב"א ז"ל סבורים דכל שיש לו ג' מחיצות רשות

1009היחיד גמורה דבר תורה ... ויש מחלקים בין פתוח לרשות הרבים לפתוח לכרמלית). כ"מ

1010שם (ועל כרחך משוינן חילוק בין פתוח לרשות היחיד לפתוח לכרמלית). **ט"ז סי'

1011שסג** ס"ק א (בטור כתוב כאן שהוא רשות היחיד גמור מן התורה, והקשה ב"י

1012דהא בסי' שמ"ה כתב הטור דמבואות שיש לשם ג' מחיצות ואין לחי וקורה ברוח רביעית

1013דהוה כרמלית ... ולענ"ד נראה לתרץ דבסי' שמ"ה מיירי שהרוח הרביעית הוא

1014לרשות הרבים ... משא"כ כאן דלא מיירי בענין זה שדוחקין שם רבים לפעמים, ממילא

1015נשאר עליו שם רשות היחיד גמור מן התורה ... חילוק זה מצאתי במ"מ פי"ז).

1016וכן הוא לקמן ס"כ (מבואות שיש להם

1017ג' מחיצות, ואין להם לחי או קורה ברוח רביעית הפתוחה לרשות הרבים ... הן כרמלית).

1018סי' שסא ס"ד (חצר שנפרצה במילואה ... לרשות הרבים נעשה גם כן כרמלית ... ואם

1019נפרצה לכרמלית ... הוא רשות היחיד מן התורה). סי' שסג ס"א (כבר נתבאר בסי' שמ"ה

1020שמן התורה כל מקום שיש לו ג' מחיצות ופרוץ במילואו ברוח רביעית, הוא רשות היחיד

1021גמורה אם פרוץ לכרמלית ... אם פרוץ לרשות הרבים ... ככרמלית). סי' שפו ס"א (מבוי

1022פתוח לרשות הרבים, אינו רשות היחיד מן התורה, כמו שנתבאר בסי' שמ"ה)).

1023[48] עולא שבת צט, ב (בעי רבי יוחנן כותל

1024ברשות הרבים גבוה י' ואינו רחב ארבע ... וזרק ונח על גביו, מהו, מי אמרינן כיון

1025דאינו רחב ד' מקום פטור הוא, או דילמא כיון דעשאו רשות היחיד כמאן דמלי דמיא. אמר

1026עולא קל וחומר לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כל שכן). טור ושו"ע ס"ג (כתלים

1027המקיפים רשות היחיד, על גביהם רשות היחיד, אפילו אינם רחבים ד').

1028[49] משנה שבת צט, א (חולית

1029הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, פחות מכן

1030פטור).ר' יוחנן עירובין עח, א (בור וחולייתה

1031מצטרף לעשרה. ואמאי, הא לא משתמש ליה. אלא מאי אית לך למימר דמנח מידי ומשתמש, הכא

1032נמי דמנח מידי ומשתמש). ופרש"י (וכי היכי דשמעינן מינה לגובה שמעינן מינה נמי

1033דמצטרפין לפותיא, דהא קתני ורוחבן ארבעה).

1034[50] תוס' שם ד"ה אלא מאי

1035(היכא דאין הבור רחב ד' מבפנים אלא על ידי צירוף חוליא,

1036והחוליא גבוה עשרה מבחוץ לרשות הרבים, דאע"ג דתוכו לאו רשות היחיד הוא, על

1037גביו רשות היחיד).

1038וכדלעיל ס"א (איזו היא רשות היחיד,

1039מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים, ויש בחללו ד' טפחים על ד' טפחים, שזהו שיעור

1040מקום חשוב הראוי להשתמש בו), ושם נסמן (הערה 4).

1041ואם כן לא שייך כאן הטעם המובא לעיל

1042מהגמרא (כיון דעשאו רשות היחיד כמאן דמלי דמיא. אמר עולא קל וחומר לאחרים עושה

1043מחיצה לעצמו לא כל שכן), שהרי בפנים אינו רשות היחיד. על זה אומרת הגמרא, שכאן

1044הטעם הוא (דמנח מידי ומשתמש).

1045ולעיל אצל "כתלים המקיפים את רשות

1046היחיד", לא שייך הטעם האמור כאן, כמבואר בתוס' סוכה ד, ב ד"ה חלון (כעין

1047חצר, דלא שייך להחשיבו רשות היחיד מטעם דאי מנח עליה מידי, אלא בדבר צר כעין עמוד

1048רוחב ד'). גיטין טו, ב ד"ה גידוד (דמיירי ברחב הרבה, דלא שייך מנח עליה מידי

1049אלא בדבר צר). וכן הוא באבן העוזר (שם איירי בחצר רחב הרבה, דלא שייך שם לאנוחי

1050למעלה מידי ולאשתמושי). לכן אמרו על זה בגמרא את הטעם הראשון הנ"ל,

1051[51] רב אשי שם (אמר ליה

1052... הכא נמי דמנח מידי ומשתמש). ופירש רש"י (מניח

1053דף ארבעה ... ומשתמש עליו).

1054והי' מקום לפרש בגמרא, שאם מניח דף,

1055נעשה רשות היחיד. אבל בתוס' שם (על גביו רשות היחיד, משום דאי בעי מנח עליה מידי

1056ומשתמש).

1057עי' מגיני שלמה

1058שבת קא, א ד"ה הני ביצאתא.

1059בגמרא שם (אמר רב הונא הני ביצאתא דמישן

1060(ספינות קטנות וקצרות מלמטה עד כחודו של סכין, רש"י) אין מטלטלין בהן (דלאו רשות

1061היחיד נינהו, שאין ברחבן ארבע מלמטה, לפיכך אין מחיצותיהן מחיצות, רש"י) אלא

1062בארבעה. ולא אמרן אלא שאין בפחות משלשה ארבעה, אבל יש בפחות מג' ארבעה לית לן בה.

1063ואי מלינהו קני ואורבני, לית לן בה (עד מקום רחבן, הרי הן כשרות לטלטל, אם יש משפת

1064רוחבן ולמעלה י', רש"י)).

1065והיא ההלכה דלקמן סי' שנה ס"ז (ספינות

1066קטנותא שמתקצרות למטה עד כחודו של סכין, והקצר שלהן גבוה ג' טפחים, שאין רוחב ד'

1067טפחים למטה בעוד שלא הגביהו ג' טפחים מקרקעיתו, אין מטלטלים בתוכו יותר מד' אמות,

1068אפילו יש במחיצותיה גובה י' טפחים ממקום שהרחיבו ד' ולמעלה ... אם מילא קנים

1069בקרקעיתן עד מקום רחבן, הרי הן מחיצות כשרות (למעלה), אם יש בהן י' משם ולמעלה).

1070והקשה התוס' שם ד"ה הני ביציתא (למה

1071לי מלינהו קני ואורבני, אע"ג דלא מלאן, כיון דיכול למלאות חשיב רשות היחיד,

1072כדאמר בפרק חלון (עירובין דף עח.) משום דאי בעי מנח עליה מידי ומשתמש). וכן הובא

1073לעיל מהתוס' שם (על גביו רשות היחיד, משום דאי בעי מנח עליה מידי ומשתמש). וכן הוא

1074בתוס' סוכה ד, ב ד"ה פחות (ויחשבה רשות היחיד מטעם דאי בעי מנח עליה מידי

1075ומשתמש, כדאשכחן בריש חלון). גיטין טו, ב ד"ה גידוד (ויחשב רשות היחיד מטעם

1076דאי בעי מנח עליה ומשתמש, כדאמר בפרק חלון). ואפשר גרסו כן התוס' בדברי רב אשי

1077(דאי בעי מנח עליה מידי ומשתמש).

1078ותירץ במגיני שלמה שם (נראה לחלק, דכיון

1079דכרמלית מתחתה כמו שכתבתי, אסרו חכמים לטלטל אפילו במקום הרחב באויר, דמחזי כאויר

1080כרמלית, דתופסת עד עשרה, כדאיתא פ"ק. ואע"ג דאי בעי ממלא, מכל מקום השתא

1081מיהא דלא מלינהו הוי כאויר כרמלית, ולא דמי להתם).

1082וכן כאן, אף שעדיין לא הניח על גביהם

1083דף, מכל מקום "הרי אפשר להניח שם על גביהם דף", והוי כאילו הניח.

1084*

1085והטעם שעל גבי הדף הוי רשות היחיד,

1086נתבאר לעיל ס"א (עמוד או תל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד', הרי הוא כמוקף

1087מחיצות גבוהות עשרה, שהלכה למשה מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק, דהיינו שאנו רואים

1088את ד' צדדי העמוד הגבוהים י' טפחים, כאלו נמשכו והועלו למעלה על ראשו ועומדים

1089כמחיצות סביב לו, ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים וחללו ד' על ד').

1090[52] שבת ז, ב (וחורי רשות

1091היחיד כרשות היחיד). רש"י שם ד"ה והשלימו (כותלי רשות היחיד, ובהם חורים

1092כלפי רשות היחיד, שהם כרשות היחיד). טור ושו"ע ס"ד (חורים שבכתלי רשות

1093היחיד, שכלפי רשות היחיד, הם רשות היחיד).

1094וכן הוא לקמן סכ"ב-ג. סי' שנא ס"ב.

1095סי' שנג ס"ב. סי' שנה סי"א. סי' שנז ס"א וס"ח. סי' תה ס"ז.

1096[53] מ"א ס"ק ב (ואפילו

1097הם למטה מי'. ומה שכתבו התוס' דלמטה מי' שייך לרשות

1098הרבים. היינו לפי הסלקא דעתא, כן נראה לי). עי' תוס' שם (אבל שלמטה מעשרה

1099אין בני רשות היחיד משתמשין שם, מפני בני רשות הרבים שמשתמשין בהן). ועל זה כתב המ"א

1100דהיינו רק לפי הסלקא דעתא, משא"כ לפי המסקנא הן כרשות היחיד. ונתבאר בדברי

1101נחמיה סח, ב.

1102**וכן משמע מלשון

1103רמ"א** ס"ד (ואם

1104הם כלפי חוץ ואינם עוברים כלפי פנים, נדונים לפי גבהן ורחבן). שמקורו בעבודת הקודש

1105שער ג ס"א (היו בהן חורין פתוחין כלפי חוץ ואין עוברין כלפי פנים ... אין אלו

1106רשות היחיד). משא"כ אם פתוחין אף לפנים, הוו חורי רשות היחיד.

1107ואף שיתבאר לקמן סי' שנג ס"ב (זיז,

1108דהיינו דף הבולט מן הכותל לרשות הרבים אם הוא ... למטה מעשרה מן הארץ, כיון שהוא

1109באויר רשות הרבים, זכו בו רבים, ואוסרים הם על בעל הבית להשתמש בו דרך חלונו, אף

1110על פי שהוא פתוח לו). והקשה במ"א שם ס"ק ד (צ"ע כיון דחלון הבית

1111פתוח לו תוך י', אם כן אפילו למטה מי' הוי רשות היחיד, דהוי חורי רשות היחיד).

1112כתב על זה בקונטרס אחרון שם ס"ק ב

1113(ועיין אליה זוטא שחילק בין חורין לזיז, ומוכרח הוא ... דתשמיש הרבים אוסר על בעל

1114הבית). והוא באליה זוטא שם ס"ק א (ואפשר לחלק בין זיזין לחורין).

1115ונתבאר החילוק בקונטרס אחרון שם (אסרי

1116בני רשות הרבים כל דבר שהוא באויר רשות הרבים, משא"כ חורין דבסי' שמ"ה

1117שאינן באויר רשות הרבים). וכן הוא בפנים שם ס"ב (כיון שהוא באויר רשות הרבים,

1118זכו בו רבים, ואוסרים הם על בעל הבית להשתמש בו דרך חלונו).

1119וראה פסקי דינים צמח צדק שסא, ב (איך

1120אשתמיטתי' דברי רבינו ירוחם, שפוסק בפשיטות להיפך). והוא ברבינו ירוחם ני"ב ח"ד

1121נז, ב (וכתבו התוס' וחורים שבכותל משני צדדיו, כלומר שהם ברשות הרבים כנגד פני

1122רשות הרבים, והם כמו כן ברשות היחיד כנגד פני רשות היחיד, שהם מפולשים, אם היו

1123למטה מעשרה טפחים לאו כרשות היחיד דמו).

1124וראה רשימות שיעורים שבת סי"ל.

1125הערות וביאורים תשמז ע' 56.

1126[54] לקמן סי"ח.

1127[55] רב חסדא שם ז, ב

1128(אמר רב חסדא נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו, אפילו גבוה מאה

1129אמה חייב, מפני שרשות היחיד עולה עד לרקיע). טור ושו"ע ס"ה (אויר רשות

1130היחיד הוא רשות היחיד עד לרקיע). מ"א ס"ק ג (ואם נעץ קנה ברשות היחיד,

1131על גביו הוי רשות היחיד).

1132[56] אף דאמרינן (שבת ד, א) "והא

1133בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ד' על ד'".

1134וראה הערות וביאורים תשמב ע' 23.

1135[57] ב"י סוף הסימן (אבל

1136ברשות היחיד אין מקום לרשות אחרת, שכל דבר שבתוך רשות

1137היחיד הוא רשות היחיד, בין גבוה בין נמוך בין רחב בין קצר, שכן דרך היחיד לבנות

1138עליות זו למעלה מזו). לבוש ס"ו (וכל מה שברשות היחיד נידון כרשות

1139היחיד, בין גבוה בין נמוך בין רחב בין קצר, שכן דרך לבנות ברשות היחיד עליות זו

1140למעלה מזו קטנים וגדולים).

1141וכן הוא לקמן סוף סכ"ה (ולדברי הכל

1142אין מקום פטור ברשות היחיד, אלא כל מה שיש ברשות היחיד הוא רשות היחיד), ושם נסמן.

1143[58] ארון כלים (כמו במשנה

1144כלים טו, א. כד, ו ובכ"מ).

1145[59] ברייתא שם ח, א

1146(היתה קופתו מונחת ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ד', אין מטלטלין לא

1147מתוכה לרשות הרבים, ולא מרשות הרבים לתוכה). טור ושו"ע ס"ו (אפילו כלי,

1148כגון תיבה או מגדל או כוורת, אם יש לרבע בו ארבעה על ארבעה והוא גבוה עשרה, הוי

1149רשות היחיד).

1150[60] ונתבאר לעיל ס"א וס"ז,

1151שאם אין בחללו ד' על ד', לא הוי רשות היחיד בתוכו, אלא על גביו.

1152[61] לבוש ס"ה (אם יש

1153לרבע בו ארבע על ארבע, והוא גבוה עשרה, הוי רשות היחיד עד לרקיע).

1154[62] רש"י שבת ח, א וד"ה

1155רחבה (דהוי רשות לעצמה).

1156[63] רשב"א ה, א (ולמטה

1157מעשרה, דהוי רשות הרבים, אין כלי חולק רשות לעצמו להיותו ככרמלית). ז, א ד"ה

1158אביי ורבא (אפילו כלי גבוה משלשה ועד עשרה אינו חולק רשות לעצמו, ולהיותו ככרמלית,

1159דכל שהוא עומד בתוך אויר הרשות אינו חולק רשות לעצמו).

1160[64] לקמן סי"ט.

1161[65] רש"י שבת ח, א ד"ה

1162פחות מכאן (ואם תאמר פחות מי' ורחבה ד' כרמלית היא. לא

1163גזור רבנן לבטולי מתורת כלים, הואיל וכלי הוא).

1164וכן הוא לקמן סי"ג (והוא שאינו כלי

1165... ואם הוא כלי נתבאר לעיל).

1166[66] הגהות אשרי שבת פ"א

1167סי' טו (פחות מכאן הוי מקום פטור, דאין כרמלית בכלי). אבן העוזר סי' זה (והארכתי

1168בחידושי לשבת דף ה', דמדאורייתא כלי העומד ברשות הרבים הוי מקום פטור), וסי' שמט

1169(שכתבתי סוף סי' שמ"ה דכלי העומד ברשות הרבים הוי מקום פטור), ובחידושיו לשבת

1170ה, א (מבטלין מתורת רשות הרבים, והוי מקום פטור ... דאין כרמלית בכלים, והיינו

1171דאוקמה אדאורייתא).

1172[67] תוס' דף ה' ע"א ד"ה

1173כאן למטה מי'. והיינו דתנן התם ב, א (פשט בעל הבית את ידו לחוץ

1174ונתן לתוך ידו של עני ... חייב). ואמרינן בגמרא ה, א (תני טרסקל שבידו), ואקשינן (טרסקל

1175שברשות הרבים רשות היחיד הוא ... אמאי חייב, מרשות היחיד לרשות היחיד קא מפיק).

1176ומתרצת הגמרא (הכא למטה מי'). ועל זה מפרשים

1177התוס' (דאין כרמלית בכלים, כמו שפירש רש"י לקמן גבי היתה קופתו מונחת כו'),

1178והיינו מה שפירש רש"י ח, א ד"ה פחות מכאן (ואם תאמר פחות מי' ורחבה ד'

1179כרמלית היא. לא גזור רבנן לבטולי מתורת כלים, הואיל וכלי הוא). שעל זה מפרשים

1180התוס', שכיון דאין כרמלית בכלים, דינם כרשות הרבים, ולכן חייב.

1181מ"א ס"ק ד (וכלי

1182שאין גבוה י' עומד ברשות הרבים, אין לו דין כרמלית, אלא הוי כמו רשות הרבים, דאין

1183כרמלית בכלים (רש"י). עיין סי' שנ"ה ס"א מה שכתבתי).**

1184**

1185עי' מ"א סי' שנה ס"ק ו בשם רש"י

1186(ואם אין מחיצות הספינה גבוהים י' הוי כרמלית, ומותר לטלטל מתוכה לים ומן הים

1187לתוכה (רש"י), כיון שעומד בכרמלית. עסי' שמ"ה ס"ו, וסי' רס"ו

1188ס"ב, מה שכתבתי).

1189וסי' רסו ס"ק ז (העגלה ...

1190כרמלית נמי לא הוי, דאין כרמלית בכלים כמ"ש רש"י דף ח', וכ"כ התוס'

1191דף ה', כיון דלא קביעי בטל לגבי רשות הרבים).

1192וכן הוא לקמן סי' שנה ס"ה (ולא

1193אמרו שאין כרמלית בכלים, אלא בכלי העומד ברשות הרבים, שהוא בטל לרשות הרבים ונעשה

1194כמוה, אבל כשעומד בכרמלית, כרמלית הוא), ושם נסמן (הערה 44).

1195[68] תוס' שבת יא, ב ד"ה

1196אלא לאו (ואע"ג דאין כרמלית בכלים, האי גת, כיון

1197דמחובר לקרקע, לא שמיה כלי). מ"א ס"ק ד (אבל בכלי המחובר לקרקע,

1198הוי כרמלית (תוס' דף יא)).

1199[69] ברייתא ו, א (ואיזו

1200היא רשות הרבים, סרטיא, ופלטיא גדולה, ומבואות המפולשין, זו

1201היא רשות הרבים גמורה). ופירש"י (סרטיא, מסילה שהולכין בה מעיר לעיר. פלטיא,

1202רחבה של עיר ששם מתקבצין לסחורה. ומבואות של עיר, רחבים י"ו אמה, המפולשין

1203משני ראשיהן לפלטיא). טור ושו"ע ס"ז (איזהו רשות הרבים, רחובות (דרכים

1204שעוברים מעיר לעיר, מ"א) ושווקים ... מבואות).

1205ואף שבברייתא (ופרש"י) וטור

1206ושו"ע נמנו רק שלושה סוגי רשות הרבים:

1207(א) סרטיא, שהיא דרך מעיר לעיר.

1208(ב) פלטיא, שהוא שוק.

1209(ג) מבואות המפולשין לרשות הרבים.

1210מפרש רבינו שהם מחולקים לארבעה סוגים

1211(רחובות ושווקים ... וכן דרכים שעוברים בהן מעיר לעיר ... וכן מבואות ... המפולשים

1212מרחוב לרחוב), כיון שיש שני סוגי סרטיא: (א) רחובות מרכזיים שבתוך העיר. (ב) דרכים

1213מעיר לעיר. ושניהם רשות הרבים גמורה (ראה גם לקמן הערה 84).

1214שכן נראה מדברי רש"י עירובין ז, א

1215(סרטיא דרך הילוך בני אדם, פלטיא רחוב לשווקים), ושם יז, ב (באיסרטיא, דרך כבושה).

1216ולא חילק בין אם היא דרך הילוך בני אדם מעיר לעיר, או שהיא דרך הילוך בני אדם בתוך

1217העיר.

1218וכן הוא בשו"ע (איזהו רשות הרבים,

1219רחובות ושווקים), ולא חילק בין אם ה"רחובות" הם בתוך העיר או מחוצה לה.

1220ואף שפירש במ"א ס"ק ה

1221(רחובות, דרכים שעוברים מעיר לעיר הוי רשות הרבים). מכל מקום נתחלקו כאן לשני

1222סוגים (רחובות ... וכן דרכים שעוברים בהן מעיר לעיר).

1223ומפורש יותר ברש"י סנהדרין (קיא,

1224ב): "היה רחובה ... חוץ לעיר, כונסין אותה לעיר, שצריך לעשות לה רחוב בתוכה.

1225רחוב סרטיא גדולה". הרי שבין אם הרחוב הוא חוץ לעיר ובין אם הוא בתוך העיר,

1226נקרא בשם סרטיא גדולה.

1227וכן נראה שפירש הערוך (ערך סרט): "מקום

1228שהולכין שם רבים תדיר, והוא דרך המלך". ולא חילק בין אם "הולכין שם רבים

1229תדיר" מעיר לעיר, או ש"הולכין שם רבים תדיר" מאיזור לאיזור שבתוך

1230העיר, שניהם נקראים סרטיא.

1231וההוכחה לכל זה זה ממחנה ישראל שבמדבר,

1232שממנו למדים את כל דין רשות הרבים, והרי לא הלכו בו תדיר מעיר לעיר, אלא היו

1233הולכים בו תדיר מאיזור לאיזור בתוך המחנה.

1234וההפרש בין דרך שבתוך העיר לבין מבוי

1235המפולש, יתבאר לקמן (הערה 83).

1236[70] לכאורה כן הוא גם

1237בזמנינו, שאע"פ שהחנויות עצמן הן בתוך הבתים שהן רשות היחיד, מכל מקום המדרכה

1238שלפניהן היא רשות הרבים, לשם באים, ומשם נכנסים לחנויות. שהרי במדרכות האלו של

1239רחובות החנויות (הנקראים commercial ), בוקעים הרבה יותר מאשר ברחובות המגורים (הנקראים residential).

1240וגם בזמן חז"ל היו השווקים כעין

1241זה: מסביב לשוק היו חנויות, ולפניהם אצטבאות שיושבים שם הסוחרים, ולפניהם עמודים

1242שתולין התגרים הסחורה, ולפניהם רשות הרבים, שמשם באים לקנות בין העמודים או בתוך

1243החנויות, כדלקמן סכ"א, וסי' שמו ס"א.

1244[71] גמרא צט, א (דרך

1245רשות הרבים שש עשרה אמה). רש"י ו, א ד"ה ומבואות (של

1246עיר, רחבים י"ו אמה). טור ושו"ע שם (הרחבים ט"ז אמה).

1247[72] עבודת הקודש ריש שער ג (איזו

1248היא רשות הרבים, כל מקום שהוא רחב שש עשרה אמה על שש עשרה אמה). טור (ורשות

1249הרבים הוא, רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה על ט"ז אמה). לבוש ס"ז (איזהו

1250רשות הרבים, רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה על ט"ז אמה).

1251[73] גמרא שם (דקי"ל דרך

1252רשות הרבים שש עשרה אמה ... דגמרינן לה ממשכן), ודף צו, ב (משה היכן הוה יתיב,

1253במחנה לויה, ומחנה לויה רשות הרבים הואי, וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרשות

1254היחיד דידכו לרשות הרבים).

1255וכן הוא לעיל סי' שא ס"א (שההבאה

1256שהיו מביאין מביתם שהוא רשות היחיד, אל משה העומד במחנה לויה שהיא רשות הרבים,

1257נקראת הבאה זו מלאכה).

1258וכיון שרוחב הדרך שבמדבר הי' ט"ז

1259אמה, למדים מכך שכל רשות הרבים צריך להיות רוחב ט"ז אמה.

1260[74] רב צח, א (המעביר ד'

1261אמות ברשות הרבים מקורה פטור, לפי שאינו דומה לדגלי מדבר).

1262טור ושו"ע שם (ואינם מקורים).

1263וכן הוא לקמן ס"כ (רשות הרבים שהיא

1264מקורה, שאינה דומה לדגלי מדבר, הן כרמלית).

1265אמנם לקמן סי' שמו סי"ב (תקרה שאין

1266לה מחיצות מן הצדדים ... החלל שתחתיה דינו לגמרי כרשות המהלכת לפניו (אם כרמלית

1267כרמלית ואם רשות הרבים רשות הרבים) ... ולכן צריך להזהיר מאד לרבים שנכשלים בגגין

1268שלנו הבולטים לפני הבתים שמטלטלים תחתיהן מהבתים). והיינו כיון דהתם הוא פתוח

1269לרשות הרבים המהלכת לפניו (שאינה מקורה), וחלל זה בטל לרשות הרבים.

1270וכן הדין בחורי רשות הרבים שאינם גבוהים

1271ג' טפחים, שדינם כרשות הרבים, אף שהם מקורים, כדלקמן סי"ח (והערה 140).

1272וכן הדין בבית הפרוץ במילואו לרשות

1273הרבים מב' רוחותיו, כדלקמן סכ"ג (והערה 195).

1274וראה בהנסמן לעיל (הערה 29).

1275[75] רבי יוחנן עירובין ו, ב (ירושלים אילמלא

1276דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים). וכפירוש רש"י שם

1277ו, א ד"ה רשות הרבים (ואין בה חומה, (או) שהיה רשות הרבים שלה מכוון משער

1278לשער, שיהא מפולש, דומה לדגלי מדבר). שו"ע שם (ואין להם חומה, ואפילו יש להם

1279חומה אם הם מפולשים משער לשער).

1280*

1281וקאי הן על "רחובות" והן על "שווקים"

1282הנזכרים לעיל, שגם הם אינם רשות הרבים אלא אם הם מפולשים משער לשער. ונתבאר

1283בחידושי צמח צדק לג, ד (והרי בירושלים היו כמה וכמה שווקים לרוב, שהן פלטיאות ...

1284אמרו בסתם ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות כו', משמע דעכשיו אין חייבין עליה כלל

1285משום רשות הרבים ... וכן כתב הרמב"ם בפשיטות פ"א מהל' עירובין, שכולה

1286רשות היחיד היא, משמע ודאי אפילו השווקים שבה).

1287[76] רש"י שם (מכוון משער

1288לשער), ובע"ב ד"ה ירושלים (רשות הרבים שלה מכוון משער לשער ומפולש). ב"י

1289(אם יש לה כמה פתחים, אלא שאינם מכוונים זה כנגד זה, דכל שאינו מפולש משער לשער

1290לאו רשות הרבים הוא). מ"א ס"ק ו (פירוש שהשערים מכוונים זה כנגד

1291זה).

1292*

1293וכל זה הוא אם "יש להם חומה אלא

1294שהם מפולשים משער לשער". משא"כ אם "אין להם חומה סביב", אין

1295צריך "שהשערים

1296מכוונים זה כנגד זה", כמבואר כאן בפירוש, ובשו"ע ס"ז (ואין להם

1297חומה. ואפילו יש להם חומה, אם הם מפולשים משער לשער, הוו רשות הרבים).

1298וכן הוא ברש"י שם (ואין בה חומה, (או) שהיה רשות הרבים

1299שלה מכוון משער לשער).

1300ויותר נתפרש בראבי"ה עירובין סי' שעט (עיירות שאין להן

1301חומה, שראשי רשות הרבים שלהן מפולשין, הוי רשות הרבים. ואם מוקפין חומה, ורשות

1302הרבים שלהם מכוון ומפולש משער לשער ברוחב י"ו אמות, הוי רשות הרבים).

1303וכן נתבאר בחידושי צמח צדק לד, א (אבל בעיר שאינה מוקפת חומה,

1304אז יש לומר הרחוב חשוב רשות הרבים אף שאינו מפולש).

1305ולפי זה כתב שם כן אף לענין הרחובות שבעיירה ליובאוויטש (וכמו

1306בעירנו ליובאוויטש ... אינם מפולשים משער לשער, רוצה לומר אינן מכוונין זה כנגד

1307זה, שהשער של המסלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המסלה ההולכת לוויטעפסק או

1308לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה ... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע

1309העיר ששם החנויות כולם ... ויש לומר מוקפת חומה שאני), כזה:

1310וכן האריך להוכיח בשו"ת אגרות משה

1311או"ח ח"ה סי' כד (שדווקא בעיר מוקפת חומה צריך שהשערים יהיו מכוונים זה

1312כנגד זה).

1313וכדאמרינן (ירושלים אילמלא דלתותיה

1314ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים), והיינו שדוקא בתוך החומה צריכה אותה

1315דרך להיות מכוונת משער העיר לשער העיר. משא"כ מיד כשהדרך יוצאת משער החומה,

1316מיד היא פונה מדרכה הישרה לימין או לשמאל, שהרי ירושלים היא בהרים, ואי אפשר

1317במציאות שדרך היציאה מירושלים תלך ישר באופן מכוון – מגובה ההר לעמקו, שהרי כל דרך

1318היורדת מההר חייבת ללכת בעקלתון ובעיגול, עד שתרד מן ההר. ומכל מקום הדרך היא רשות

1319הרבים, כיון שמחוץ לחומה אין צורך שתהי' מכוונת בדרך ישרה.

1320ויתירה מזו שאפילו בעיר המוקפת חומה,

1321שכמה רחובות שבה מפולשים ומכוונים משער לשער, הרי גם הרחובות שביניהם רשות הרבים

1322גמורה, אף שאינם מכוונים משער לשער, וכדלקמן בהמשך הסעיף "וכן מבואות רחבים ט"ז

1323אמה המפולשים מרחוב לרחוב", אף שאין המבואות מפולשים משער לשער; דסגי מה שהם

1324מפולשים אל הרחובות שהם "מפולשים משער לשער". או שהם בעיר שאין לה חומה

1325(כמו בציור דלקמן הערה הבאה).

1326ויתירה מזו, שהרחוב הזה עצמו, המפולש

1327מרשות הרבים לרשות הרבים, אינו צריך להיות מכוון זה כנגד זה, ואפילו הם פחות מרוחב

1328ט"ז אמה, כדלקמן סי"ב (מבואות המפולשים לרשות הרבים מב' ראשיהם, וארכן

1329לאורך רשות הרבים, אע"פ שאין ברחבן ט"ז אמה, הרי הם רשות הרבים גמורה).

1330היינו דמיירי במבוי עקום, שארכו לאורך רשות הרבים, ושני קצוותיו מתעקמים באלכסון

1331ומפולשים לרשות הרבים, ומכל מקום "הרי הם רשות הרבים גמורה" (כמו בציור

1332דלקמן בהערה 94).

1333יוצא אם כן שכל הרחובות שבעיירותינו,

1334שאינן מוקפות חומה, הן רשות הרבים גמורה, אף שאינן ישרות ומכוונות מקצה זה לקצה

1335זה.

1336[77] מ"א שם (ויש לאותו

1337דרך המכווין משער לשער כל דין רשות הרבים).

1338משא"כ שאר הרחובות שבאותה עיר,

1339אינם רשות הרבים; מלבד (א) הרחובות המפולשים משער לשער. (ב) המבואות המפולשים שבין

1340שתי רחובות אלו, כזה:

1341[78] ב"י שם (דלא מצרכינן

1342דלתותיה נעולות בלילה, אלא כשאותו דרך שבתוך העיר המכוון משער לשער יש לו כל דיני

1343רשות הרבים שיתבארו בסמוך).

1344[79] דקיי"ל כרבנן עירובין

1345כב, א (יתר על כן אמר רבי יהודה מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים עושה לו

1346לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע, אמרו לו אין

1347מערבין רשות הרבים בכך ... דרבי יהודה ... דאיכא שתי מחיצות מעלייתא ... דרבנן ...

1348ליכא שֵם ד' מחיצות). מלחמות שם ו, א (רבי יוחנן ... בשתי מחיצות כרבנן סבר לה,

1349לפיכך ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים ... אשתיירו

1350להו שתי מחיצות דאינון רשות הרבים כרבנן ... ורבי יוחנן כרבנן סבירא ליה). וראה גם

1351לקמן סי' שסד ס"ד (והערה 34).

1352[80] שאז הוי רשות היחיד מן

1353התורה, כדלעיל ס"ה (כל מקום שיש לו שֵם

1354ד' מחיצות, אע"פ שאינן שלימות אלא פרוצות באמצען, ואין בהן אלא אמה לכאן ואמה

1355לכאן בכל זוית ... אם אין ביניהם אלא י"ג אמות ושליש, הרי זה רשות היחיד מן

1356התורה, והזורק לתוכה מרשות הרבים חייב). וכל שכן כאן שיש ב' מחיצות שלימות משני

1357צדדיו, ו"אמה לכאן ואמה לכאן בכל זוית", כזה:

1358ואף דלעיל שם אינו מועיל אלא כשאין

1359ביניהם אלא י"ג אמות ושליש. משא"כ כאן יש בין המחיצות ט"ז אמה, וגם

1360כשיש אמה מכאן ואמה מכאן נשארו ביניהם י"ד אמות.

1361היינו לומר שדוקא כשאין ביניהם אלא י"ג

1362אמות ושליש, התירו לעולי רגלים "לעשות כן סביב הביראות שברשות הרבים".

1363אבל מן התורה הרי זה רשות היחיד אפילו הריוח הוא יותר מ"י"ג אמות ושליש",

1364כל זמן שהוא פחות מט"ז אמה.

1365וכדאמרינן בעירובין כב, א (יתר על כן אמר

1366רבי יהודה מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים עושה לו לחי מכאן ולחי מכאן

1367או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע, אמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך ...

1368הכא איכא שֵם ארבע מחיצות, התם ליכא שםֵ ד' מחיצות). הרי שגם ברשות הרבים של ט"ז

1369אמה, אם יהי' לה שֵם ד' מחיצות (אמה מכאן ואמה מכאן), הרי זה רשות היחיד מן התורה.

1370והטעם שגם כאן מועלת אמה מכאן ואמה

1371מכאן, אף שהפרצה היא יותר מי"ג אמה ושליש, הוא כמבואר בתוס' עירובין ו, ב ד"ה

1372וכי תימא (דמדאורייתא אין חילוק בין י"ג לי"ו). ובדברי נחמי' סוס"י

1373כג (י"ג אמה ושליש ... מנא לן שיעור זה מדאורייתא). נתיבות שבת פי"ז

1374הערה כח.

1375ואף שיתבאר לקמן סי"ב (מבואות

1376המפולשים לרשות הרבים מב' ראשיהם ... רחבים י"ג אמה ושליש ... הם רשות הרבים

1377אפילו הם מפולשים לרוחב רשות הרבים). הרי שגם מן התורה מועיל לפעמים י"ג אמה

1378ושליש. ואם כן אפשר שגם מן התורה אין הדיומדין מועילים אלא עד י"ג אמה ושליש.

1379מכל מקום הרי נתפרש בגמרא הנ"ל,

1380ששתי מחיצות גמורות, ועוד אמה מכאן ואמה מכאן, מועילות אף ברשות הרבים של ט"ז

1381אמה.

1382ואפשר שבזה גופא מסתפק רבינו, אי סגי מן

1383התורה אמה מכאן ואמה מכאן אף ברחב ט"ז אמה, או דוקא ברחב י"ג אמה ושליש,

1384ולכן באה כאן הלכה זו במוסגר, וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי

1385מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק

1386זה לראות אם צדקו דבריו).

1387*

1388ואף שכתב הריטב"א שם יז, ב (כך הוא

1389דין תורה, דכל שיש מחיצות שלימות בזויות שיעור אמה לכל צד כעין פסי ביראות, ש[תה]א

1390חשובה מחיצה גמורה, ולא תפסל בשום פרצה בעולם, ובאו חכמים ואסרו, שלא לטלטל בו אלא

1391לצורך עולי רגלים).

1392עיקר הכוונה בזה היא, שלא תיפסל אף

1393במקום שהפרוץ מרובה על העומד, אם הפרצה הוא פחות מט"ז אמה (כדלעיל הערה 42).

1394ואף שכתב בשו"ת צמח צדק סי' צה (הפלטיא אם יש לה ד' מחיצות,

1395אע"פ שיש בכל צד מבוי י"ו אמה, יש לומר מדאורייתא אינו רשות הרבים, כיון

1396שיש לו ד' מחיצות, ובכל אחד עומד מרובה כפלי כפלים על הפרוץ, לא גרע מפסי ביראות).

1397והיינו עכ"פ כשעומד מרובה על הפרוץ, בכל אחד מד' רוחות.

1398לא כתב כן אלא בתור הוה אמינא ומהדו"ק

1399(בהיפוך הגליון), להנדפס בחידושיו על הש"ס לד, א (כיון שהוא פרוץ ברוחב י"ו

1400אמה בשני מקומות הנ"ל, אע"פ שזולתן יש לו ד' מחיצות גמורות, מכל מקום

1401כיון שהוא ענין רשות הרבים מצד שבני העיר מתקבצים שם, ואינו סתום מד' רוחות לגמרי,

1402כי אם יש בו שני פתחים גדולים ברוחב י"ו אמה, יש לומר דחשוב רשות הרבים).

1403וכדרכו לכתוב בתחלה ראשי פרקים בשולי הגליון (לפעמים בהיפוך הגליון), ואחר כך ביאר

1404את ההלכה בפרטיות בכתי"ק.

1405וגם לפי הקס"ד, שבמקום שכל המחיצות

1406הם "עומד מרובה על הפרוץ", סגי אפילו בפרצה יתירה מט"ז אמה; הרי

1407פירש דהיינו במקום המוקף בד' מחיצות: "אע"פ שיש בכל צד מבוי י"ו

1408אמה, יש לומר מדאורייתא אינו רשות הרבים, כיון שיש לו ד' מחיצות, ובכל אחד עומד

1409מרובה כפלי כפלים על הפרוץ, לא גרע מפסי ביראות". משא"כ במקום שיש רק ג'

1410מחיצות, או שאין להם "אמה לכאן ואמה לכאן בכל זוית", כמו ב"פסי

1411ביראות", אזי אם יש ביניהם פרצות שהן יותר מט"ז אמה הן רשות הרבים גמורה

1412לכל הדעות.

1413וגם בד' מחיצות גמורות מסיק: "כיון

1414שהוא פרוץ ברוחב י"ו אמה בשני מקומות הנ"ל, אע"פ שזולתן יש לו ד'

1415מחיצות גמורות ... יש לומר דחשוב רשות הרבים". ומכל שכן במקום שיש רק ג'

1416מחיצות, וגם ביניהן יש פרצות ט"ז אמה.

1417*

1418ומה שנתבאר לעיל ס"ו (אפילו אין בו

1419אלא ב' מחיצות ולחי, שלחי זה נדון כמחיצה ג' ... הרי הוא רשות היחיד גמורה מן

1420התורה, והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב), הרי שגם לחי מועיל לעשותה רשות היחיד מן

1421התורה.

1422היינו דוקא במקום שאינה רשות הרבים מצד

1423עצמה, אלא כרמלית, שאז "לחי זה נדון כמחיצה שלישית" לעשותו "רשות

1424היחיד גמורה מן התורה". ונתבאר לעיל שם (הערה 44).

1425*

1426לסיכום

1427יוצא לנו מכל זה:

1428(א)

1429מקום שיש לו שֵם ד' מחיצות, אמה מכאן ואמה מכאן, ובינם פחות מי"ג אמה ושליש,

1430הוי מן התורה רשות היחיד, וחכמים לא גזרו בפסי ביראות.

1431(ב)

1432אם יש בינם פחות מט"ז אמות, אפשר שמועילות מן התורה לעשותו רשות היחיד, אבל

1433חכמים גזרו בו אף בפסי ביראות.

1434(ג)

1435אם יש בינם ט"ז אמות, הוי רשות הרבים מן התורה.

1436[81] סעיף ד (והוא שננעלות בלילה

1437... ויש אומרים שאין צריך שיהיו נעולות בלילה,

1438רק שיהיו ראויות לינעל, שאם משוקעות בעפר מפנה אותן ומתקנן שיהיו ראויות לינעל. ויש

1439להחמיר כסברא הראשונה, אף על פי שהעיקר כסברא האחרונה), ושם נסמן (הערה 40).

1440[82] סרטיא שבברייתא שבת ו, א.

1441וכנסמן לעיל (הערה 69).

1442[83] ברייתא שם (ומבואות

1443המפולשין). רש"י שם (ומבואות של עיר רחבים י"ו אמה, המפולשין משני ראשיהן

1444לפלטיא). ועירובין ו, ב ד"ה אבולי דנהרדעא (ראשי מבואות מפולשין לרשות הרבים).

1445ומכל מקום אינה רשות הרבים גמורה מצד

1446עצמה, אלא מטעם שהוא מפולש משני ראשיו לרשות הרבים. ואינה דומה ל"רחוב"

1447שבתוך העיר, שהיא רשות הרבים גמורה מצד עצמה (כדלעיל הערה 69).

1448וחילוק זה יש ללמוד מלשון הערוך המובא

1449לעיל (מקום שהולכין שם רבים תדיר, והוא דרך המלך). והיינו שהרחובות הראשיים, שהם "דרך

1450המלך", עשויים כדי ללכת או לנסוע דרכם מאיזור לאיזור בתוך העיר, ואינם עשויים

1451לדור בהם בני אדם, ולכן הם רשות הרבים גמורה מצד עצמם. משא"כ המבואות שיש בהם

1452חצרות ובתים, ועשויים בעיקר לבני אדם הדרים בהם; אלא שהם מפולשים משני צדדיהם

1453לרשות הרבים, ועוברים בהם בני רשות הרבים, ולכן "הן רשות הרבים גמורה".

1454ואפשר דמיירי הכא כשהמבוי הוא באמצע עיר

1455המוקפת חומה, שאף אם רבים בוקעים בו, לא נעשה רשות הרבים אלא אם כן הוא מפולש

1456מרשות הרבים לרשות הרבים, וכדלעיל (הערה 77).

1457וכל זה כשבני רשות הרבים שמכאן ומכאן

1458בוקעים בו, משא"כ אם אין בני העיר רגילים לעבור בהם; או שאפילו בני העיר

1459רגילים לעבור בהם, אלא שאינם רחבים ט"ז אמה, אינם רשות הרבים, כדלקמן סי' שסד

1460ס"א (מבוי המפולש בשני ראשיו לרשות הרבים, והוא עצמו אינו רשות הרבים, כגון

1461שאין רבים בוקעים בו, או שאין ברחבו ט"ז אמה).

1462*

1463יוצא

1464אם כן שיש לפנינו ששה סוגי רחובות:

1465(א)

1466סרטיא, שהיא דרך המלך שבתוך העיר – רשות הרבים גמורה.

1467(ב)

1468פלטיא, שהוא שוק שבתוך העיר – רשות הרבים גמורה.

1469(ג)

1470סרטיא, רחוב שמעיר לעיר – רשות הרבים גמורה.

1471(ד)

1472מבוי המפולש לרשות הרבים, ועוברים בו רבים – רשות הרבים גמורה.

1473(ה)

1474מבוי המפולש לרשות הרבים, ואין רבים בוקעים בו – כרמלית.

1475(ו)

1476מבוי המפולש שרבים בוקעים בו, ואין ברחבו ט"ז אמה – כרמלית.

1477[84] שהוא מפולש בין רחוב

1478שבתוך העיר לבין דרך שמעיר לעיר (כדלעיל הערה 69).

1479[85] רש"י שם (רחבים י"ו

1480אמה).

1481אמנם יתבאר לקמן סי"ב (ויש אומרים ...

1482רחבים י"ג אמה ושליש ... הם רשות הרבים ... מפולשים לרוחב רשות הרבים).

1483וכאן כותב, שעכ"פ אם הם רחבים

1484ט"ז אמה, הן רשות הרבים גמורה לכל הדעות.

1485[86] אוצר הגאונים (תשובות)

1486שבת ו, א (ואיזו הוא רשות הרבים גמורה, הי' לו מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם ...

1487שווקים גדולים שממלאין ופתוחין למקום שיש בו ס' רבוא). עירובין ו, ב (מדינות ועיירות

1488שאין בהם ששים רבוא ... אין נעשות רשות הרבים). עתים סי' רו (ואיזו הוא רשות הרבים

1489גמורה, הי' לו מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם ... שווקים גדולים שממלאין ופתוחין

1490למקום שיש בו ס' רבוא). רש"י עירובין ו, א ד"ה רשות הרבים (ועיר

1491שמצויין בה ששים ריבוא). שם ע"ב ד"ה ירושלים (ויש בה דריסת ששים ריבוא)

1492וד"ה אבולי דמחוזא (היו בה ששים ריבוא). נט, א ד"ה עיר של יחיד ( לא היו נכנסין בה

1493תמיד ס' רבוא של בני אדם, ולא חשיבא רשות הרבים, דלא דמיא לדגלי מדבר). תוס'

1494עירובין ו, א ד"ה כיצד (פירש הקונטרס רשות הרבים ... ומצויין בה ששים רבוא.

1495וכן יש בה"ג דבעינן דריסת ס' רבוא). שבת ו, ב ד"ה כאן בזמן שישראל

1496שרויין במדבר (משמע קצת דאינה רשות הרבים, אלא אם כן מצויין שם ששים רבוא, כמו

1497במדבר). סד, ב ד"ה רב ענני (אנו שאין לנו רשות הרבים גמור, דכל רשות הרבים

1498שלנו כרמלית היא שהרי אין ... ס' ריבוא בוקעים בו). ס' התרומה סי' ריד (אין

1499שולטין בה ששים רבוא, דומיא דדגלי מדבר). רא"ש עירובין פ"א ס"ח

1500(ורשות הרבים פירש רש"י צריך שיהא ... מצויין בה ששים רבוא). ביצה פ"ג ס"ב

1501(דלא שכיחי האידנא רשות הרבים דששים ריבוא בוקעין בו). סמ"ג לאוין סה,

1502מלאכת הוצאה (ואומר הרב ר' ברוך ... לדידן דלית לן רשות הרבים ... שילכו שם ששים

1503רבוא [בכל יום]). סמ"ק סי' רפא, מלאכת הוצאה (עיר של יחיד שלא היו

1504נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם, ואינה חשובה רשות הרבים, לפי שאינה דומה

1505לדגלי מדבר). טור ושו"ע ס"ז בשם יש אומרים (ויש אומרים שכל שאין ששים

1506רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים).

1507*

1508והנה כמעט בכל המקורות הנ"ל נתבאר

1509הפירוש בזה (שאין צריך שיעברו ס' רבוא בכל יום ברשות הרבים זו עצמה, כי אם) שיהיו

1510בתוך העיר ס' רבוא, שרשות הרבים הם "פתוחין למקום שיש בו ס' רבוא"; "מדינות

1511ועיירות שאין בהם ששים רבוא"; "עיר שמצויין בה ששים ריבוא"; "עיר

1512של יחיד שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם".

1513וגם במקומות שמדברים ברשות הרבים עצמה,

1514כותבים רק שתהי' בו "דריסת ששים ריבוא"; "מצויין בה ששים רבוא";

1515"מצויין שם ששים רבוא כמו במדבר"; "ס' ריבוא בוקעים בו"; "שולטין

1516בה ששים רבוא דומיא דדגלי מדבר". שפשטות הלשון מורה, שכיון שיש בעיר הזאת ס'

1517רבוא, לכן יש ברשות הרבים הזה "דריסת" ס' רבוא, שהם "מצויין בה",

1518והם "בוקעים בו", והם "שולטין בה".

1519וכן נתפרש לקמן סי' שנז ס"ז (ואפילו

1520בזמן הזה, שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים גמורה, מפני שאין ששים ריבוא בוקעים בה,

1521מכל מקום מתחלפת היא בעיר גדולה שיש בה ס' ריבוא). והיינו שאף בתקופת כתיבת השלחן

1522ערוך, היו דרים רוב ישראל בעיירות הקטנות שאין בהם ששים ריבוא, מכל מקום היו גם

1523עיירות גדולות שיש בהן ששים ריבוא, ואשר לכן יש לרשות הרבים שבהם דין רשות הרבים

1524גמורה. ומקורו בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג פראג סי' לא (ואף על גב שאין לנו

1525עתה רשות הרבים ... ס' ריבואות בוקעין בו ... בעיר ... גזרו אטו רשות הרבים).

1526ופירש בדרכי משה סי' שנז ס"ק ג (בעיר דשכיחי רשות הרבים). ובמ"א שם ס"ק

1527יא (בעיר גדולה שיש ס' ריבוא).

1528וכן הוא לקמן סי' שצב ס"א (עיר של

1529רבים ... ששים ריבוא בוקעים בה בכל יום). והיינו שאם ששים ריבוא בוקעים בעיר הזאת,

1530אזי רשות הרבים שבה היא "רשות הרבים גמורה". ומקורו ברש"י עירובין

1531נט, א ד"ה עיר של יחיד (שלא היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בני אדם, ולא

1532חשיבא רשות הרבים, דלא דמיא לדגלי מדבר). ובסמ"ק סי' רפא, מלאכת הוצאה (עיר

1533של יחיד, שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם, ואינה חשובה רשות הרבים,

1534לפי שאינה דומה לדגלי מדבר).

1535וכן הוא לקמן סי' שנה בקונטרס אחרון ס"ק

1536ג (מחמת שאין ששים ריבוא בעיר).

1537וכן הוא לעיל סי' רמו ס"ד (בעיר

1538שאין בה רשות הרבים, אלא כרמלית). ושינה מלשון הב"י ומ"א שם (לדידן דלית

1539לן רשות הרבים).

1540ויתירה מזו נתפרש לקמן סי' תד ס"ב

1541(שיהיו כל הי"ב מיל רשות הרבים גמורה מן התורה, ע"ד שנתבאר בסי' שמ"ה,

1542כדי שיהיו דומים לדגלי מדבר, שהיו רשות הרבים גמורה). והיינו שבדגלי מדבר היו כל

1543הרחובות שבי"ב מיל אלו רשות הרבים גמורה (ולא רק הרחוב הראשי), אע"פ שלא

1544עברו ששים רבוא בכל יום – בכל אחד מהרחובות שבדגלי ישראל – כיון שיש בכל המחנה

1545ששים רבוא.

1546*

1547אלא שמלשון האמור כאן "שכל שאין

1548ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר אינו רשות הרבים", נראה לכאורה

1549הפירוש שצריך שיעברו ס' רבוא בכל יום ברחוב הזה עצמו. וכן נראה לכאורה לקמן סי'

1550שסג סמ"ב (להאומרים שאין בקיעת הרבים חשובה לעשות רשות הרבים ... אלא אם כן

1551בוקעים בו ששים רבוא בכל יום). ומקורו בשו"ע כאן ס"ז (ויש אומרים שכל

1552שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים).

1553ודברים אלו אי אפשר להולמם, שהרי אין

1554הדבר במציאות כלל שיעברו ששים ריבוא ביום אחד ברשות הרבים שרחבו ט"ז אמה,

1555שהרי בכל המעת לעת יש רק 84 אלף שניות. וכיון שהולכים ברשות הרבים רק ביום ולא

1556בלילה (כדמוכח מהלכות עד דכליא ריגלא דתרמודאי, ועוד), הרי במשך י"ב שעות

1557היום יש רק 42 אלף שניות. וכדי שיעברו ששים ריבוא ברשות הרבים שרחבו ט"ז אמות,

1558אי אפשר הדבר אלא אם כן יעברו כל שניה 15 איש, והיינו על ידי שיצטופפו כולם יחד

1559ב15 שורות (בתוך 16 אמה), וירוצו כל היום באופן שכל שניה יעברו 15 איש. וזה הרי לא

1560מציאותי כלל.

1561ויתירה מזו נתבאר לעיל, שלא מדובר כאן

1562ברחוב ארוך שהוא רחב ט"ז אמה, אלא "ושווקים, הרחבים ט"ז אמה על ט"ז

1563אמה". האומנם שייך הדבר שיעברו בשוק זה, שהוא ט"ז על ט"ז, 15 אנשים

1564כל שניה ושניה במשך כל היום.

1565מכל שכן שאינו שייך שיהי' זה "שוק",

1566שבאים אליו אנשים לקנות בו (ולא לרוץ בו).

1567ויתירה מזו נתבאר לעיל ס"ה (ד'

1568קורות הנעוצים ברשות הרבים לארבע זויות וכל אחת עביה אמה על אמה ... אם אין ביניהם

1569אלא י"ג אמות ושליש ... סביב הביראות שברשות הרבים), שהוא דין פסי ביראות

1570שבמשנה עירובין יז, ב (עושין פסין לביראות, ארבעה דיומדין נראין כשמונה). ובמשנה שם

1571כב, א (אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין, וחכמים אומרים אינו צריך).

1572האומנם אפשר הדבר במציאות ש"דרך רשות הרבים" יעבור שם, ויעברו בו ס'

1573רבוא בכל יום – בין הדיומדין לבין הבאר, אשר לכל היותר יש בינם ריוח של חמש אמות!?

1574ויתירה מזו תנן שבת ק, ב (אם היה רקק

1575מים, ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק לתוכו ד' אמות חייב). וכן נפסק לקמן סט"ז (רקק

1576מים שברשות הרבים שאינו עמוק עשרה ... אם רגילים הרבים להלך בו, אף על פי שהוא

1577הילוך שעל ידי הדחק ... הרי הוא רשות הרבים, כיון שהרבים בוקעים בו ועוברים עליו).

1578האומנם שייך במציאות שיבקעו בתוך הרקק ששים רבוא בכל יום!?

1579ויתירה מזו נתבאר לקמן סי' שסג סמ"ב

1580(מבוי ששוה מתוכו, ונעשה מדרון בפתיחתו לרשות הרבים ... גבוה י' טפחים מתלקט מתוך

1581ד' אמות ... אם רבים בוקעים עליו אסור

1582... ולהאומרים שאין בקיעת הרבים חשובה לעשות רשות הרבים אלא אם כן הם ששים רבוא

1583כמו שנתבאר בסי' שמ"ה, אף כאן אין בקיעת הרבים מבטל ממנו שם מחיצה (מדברי

1584סופרים), אלא אם כן בוקעים בו ששים רבוא בכל יום). הרי מדובר כאן במבוי סתום,

1585שאינו מפולש, שעולים אליו ששים רבוא בכל יום, בשיפוע של י' טפחים מתוך ד' אמות.

1586היתכן מציאות כזאת?

1587ואם כן נצטרך לומר שדיני רשות הרבים

1588שנתבארו בש"ס ובשו"ע אינה שייכת במציאות כלל, והיא מציאות שלא היתה ולא

1589נבראה מבריאת העולם ועד עתה, והיא הלכתא למשיחא. וכיון שכל זה אינו במציאות כלל,

1590אם כן מה הם כל דיני רשות הרבים המלאים בש"ס ופוסקים?

1591וכן נתבאר בתורת מנחם תשמ"ה ע'

15922466 (לדעת הרבה גדולי הראשונים, כל שאין ששים ריבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות

1593הרבים (מן התורה), ועל פי דבריהם כתבו הפוסקים (והובא בשו"ע אדמו"ר

1594הזקן) דקיי"ל "שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה". יבוא מישהו

1595בזמננו, בעיר שבודאי יש בה "ששים ריבוא עוברים בו כל יום", ויטעון מאחר

1596שנפסק בשו"ע "שאין לנו עכשיו רשות גמורה", הרי זה סימן, ששוב לא

1597אפשרית מציאות של עיר שהיא רשות הרבים גמורה ... מובן מעצמו הגיחוך בטענה כזו ...

1598יש עיירות שעוברים בהן ששים ריבוא בכל יום, יש להן דין רשות הרבים גמורה מן התורה

1599בלי שום פקפוק בדבר!).

1600וכן האריך להוכיח באגרות משה ח"א

1601סי' קלט, ומסיק "שהששים ריבוא קאי על העיר". ומוכיח כן גם מגמרא נוספת (דהא

1602בעירובין דף כ"ב איתא ואפילו במעלות בית מרון הוא רשות הרבים, ופרש"י

1603שמהלכין בה בזה אחר זה, ולא שנים יחד, ואם כן אף אם ילכו בלא הפסק כל הכ"ד

1604שעות של המעת לעת לא יעברו ס' ריבוא, ומכל מקום הוא רשות הרבים).

1605אלא על כרחך צריכים אנו לפרש, שגם האמור

1606כאן "ששים רבוא עוברים בו בכל יום", הכוונה היא שיש ששים ריבוא בעיר

1607הזאת, ואנשי העיר הזאת, שהם ששים ריבוא, "שולטים" ו"בוקעים" ו"עוברים"

1608ברחוב זה, ויש להם דריסה ברחובות אלו, בכל יום.

1609וכך הוא גם בנושא הסוג השני של רשות

1610הרבים, שנקרא "סרטיא" בברייתא הנ"ל, והם "דרכים שעובר בהן

1611מעיר לעיר ורחבים ט"ז אמה", שאינו שייך במציאות כלל אשר ששים ריבוא

1612יעברו דרכו בכל יום מעיר לעיר. ואפילו במסעות בני ישראל במדבר, לא נסעו באותה דרך

1613רק פעם אחת, ולא עברו בה "בכל יום". אלא ודאי כוונת פוסקים אלו היא

1614לומר, שסרטיא היא דרך שבין כמה עיירות, אשר בעיירות האלו דרים (ביחד) ששים ריבוא,

1615וכל יום הולכים אנשים מהם בסרטיא זו.

1616[87] תוס' שבת סד, ב ד"ה

1617רבי ענני (ואומר רבינו ברוך, כיון דלדידהו הוו להו רשות הרבים גמורה ... אבל אנו

1618שאין לנו רשות הרבים כלל). והוא בס' התרומה סי' רלט (אנן דלית לן רשות הרבים גמור,

1619כי אם כרמלית), וסי' רמ (לדידן דלית לן רשות הרבים כי אם כרמלית). רא"ש ביצה פ"ג

1620ס"ב (דלא שכיחי האידנא רשות הרבים דששים ריבוא בוקעין בו). טור סי' שלד (לדידן

1621שאין לנו רשות הרבים). רמ"א סי' שמו ס"ג (שכל רשויות שלנו הם כרמלית).

1622וכן הוא לעיל סי' רנב סי"ח (בזמן

1623הזה שפשט המנהג כהאומרין שעכשיו אין לנו רשות הרבים גמורה, אלא כרמלית, כמו שיתבאר

1624בסי' שמ"ה), וס"כ (למנהגנו כהאומרים שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה).

1625סי' רסו ס"ו (שאין להם דין רשות הרבים גמורה), וסי"ג (ובזמן הזה שאין

1626לנו רשות הרבים, אלא כרמלית). סי' שא סל"ח (יש אומרים שעכשיו אין לנו רשות

1627הרבים, אלא כרמלית) וקונטרס אחרון ס"ק ג (שאין לנו עכשיו רשות הרבים). סי' שג

1628סכ"ג (שיש אומרים שבזמן הזה אין לנו רשות הרבים כלל, אלא כרמלית). סי' שז סכ"ז

1629(בזמן הזה שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים). סי' שכה ס"ד (ועכשיו שיש אומרים

1630שאין לנו רשות הרבים, אלא כרמלית). סי' שלה ס"א (עכשיו שיש אומרים שאין לנו

1631רשות הרבים). סי' שלח ס"ה (ועכשיו שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים גמורה).

1632לקמן סי' שמח קונטרס אחרון ס"ק א (ובשגם דעכשיו שאין לנו רשות הרבים). סי' שנ

1633קונטרס אחרון ס"ק א (ובשגם שעכשיו שאין לנו רשות הרבים). סי' שנז ס"ז (בזמן

1634הזה שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים גמורה). סי' שסד ס"ד (שיש אומרים שעכשיו

1635אין לנו רשות הרבים גמורה). סי' תד ס"ב (וכבר נתבאר בסי' שמ"ה שנהגו

1636כהאומרים שעכשיו אין לנו רשות הרבים גמורה).

1637והיינו לומר שבתקופה זו היו רוב בני

1638ישראל דרים בעיירות הקטנות שאין דרים בהן ס' רבוא. אמנם בודאי יש עיירות גדולות

1639שיש בהן ס' רבוא, וכדלעיל (הערה הקודמת, מהא דלקמן סי' שנז ס"ז).

1640[88] ט"ז ס"ק ו (ובפי

1641העולם מורגל עכשיו שאין לנו רשות הרבים הוא כדעת היש

1642אומרים ... ועל כן המחמיר יחמיר לעצמו, ואין בידו למחות למה שנוהגין עכשיו כאותן

1643הרבים שמקילין).

1644וכן מצינו בכמה מקומות, שדוקא במקום

1645שהעיקר כדעת האוסרים, אמרינן שמכל מקום אין למחות בידי המקילים, כדלעיל סי' נה ס"ה

1646(וכן עיקר. ואעפ"כ אין למחות באותן שנוהגין להקל). סי' קנח ס"ג (ואין

1647למחות בידם, מאחר שיש להם על מי שיסמוכו, אבל העיקר כסברא הראשונה). סי' רמח ס"ט

1648(ואין למחות בידם, אף שהעיקר כסברא הראשונה, כיון שיש להם על מי שיסמכו), וסי"ג

1649(ויש להחמיר כדבריהם, אבל אין למחות ביד המקילין, הואיל ויש להם על מי שיסמכו),

1650וקונטרס אחרון שם ס"ק ח (שאין בנו כח למחות בידו, הואיל ויש לו על מי לסמוך).

1651סי' רנג סכ"ו (אעפ"כ אין למחות בידם, כיון שיש להם על מי שיסמוכו). סי'

1652רנז ס"א (ובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו אין למחות בידם, אבל אין לנהוג כן

1653בשאר מקומות). סי' רעו ס"ח (ודבריהם עיקר, לפיכך אין להקל כלל בזה אפילו

1654לצורך גדול, אלא שאין למחות בהמקילין). סי' רצט ס"ב (ואין למחות בידם, כיון

1655שיש להם על מה שיסמכו, אבל העיקר כסברא הראשונה), וסי"ח (אין למחות בידן, כי

1656יש אומרים ... ואף שאין דבריהם עיקר). סי' שא סמ"ט (אין למחות בידם, כי יש

1657להם על מה שיסמכו). סי' שטו ס"כ (ויש להחמיר כסברא הראשונה, והמקילין כסברא

1658האחרונה אין למחות בידם). לקמן סי' תמו ס"ו (במקום שנוהגין כסברא הראשונה אין

1659למחות בידם, אבל במקום שאין מנהג, יש להחמיר כסברא האחרונה). סי' תנו ס"ח (ואין

1660בנו כח למחות בידם, שיש להם על מה שיסמוכו). סי' תרכג ס"ד (ואף על פי שהעיקר

1661כסברא הראשונה, מכל מקום עכשיו שנוהגין כסברא האחרונה אין למחות בידם).

1662[89] ט"ז שם (המחמיר

1663יחמיר לעצמו). שכן דעת גדולי הראשונים (משמעות רמב"ם פי"ד ה"א

1664(אי זו היא רשות הרבים, מדברות ועיירות ושווקים ודרכים המפולשין להן). מגיד משנה

1665שם (ודע שיש מן הגאונים והאחרונים סוברין שאין רשות הרבים אלא במקום שבוקעין בו

1666ששים רבוא, כדגלי המדבר. ואין לזה רמז בגמרא, ואינו עיקר, וכ"כ הרמב"ן

1667והרשב"א ז"ל). רמב"ן עירובין נט. א ד"ה מתני' (פרש"י ז"ל

1668עיר של יחיד היינו שאין בה ששים רבוא בני אדם ... וזה הענין בכמה מקומות פירש אותה,

1669שאין רשות הרבים גמורה אלא בעיר שיש בה ששים רבוא, ולא ידענו מנין לו לרש"י

1670כן, שלא הוזכר בתלמוד בשום מקום). ושבת נז, א ד"ה מתני' (ובספר התרומה אמר

1671שעכשיו במקומות הללו אין בהם רשות הרבים גמורה מפני ... שאין עוברים בהן ששים רבוא

1672בכל יום ... זה המנין שהן נתלין בו לא מצינו בגמרא, שיהא עיקר שלא יהא רשות הרבים

1673אלא במקומות של ששים רבוא, ואף על פי שרש"י ז"ל מפרש כן בכמה מקומות, אם

1674היה אמת, לא משתמיט בכל התלמוד). שו"ת רשב"א ח"א סי' תשכב (דע שיש

1675רשות הרבים אף על פי ... אין עוברין ששים רבוא כסרטיא ופלטיא). ר"ן שבת כו, א

1676ד"ה אבל קשה (והך סברא לא מחוורא, שלא מצינו שהזכירו חכמים ברשות הרבים

1677דבעינן שיהו עוברים שם ששים רבוא בכל יום. ואף על פי שרש"י ז"ל מפרש כן

1678בהרבה מקומות, אם איתא, אי אפשר דלא משתמיט תלמודא לאדכורי הכי בחד דוכתא. ועוד

1679שחכמים סתם אסרו, ולא נתנו דבריהם לשיעורין לחלק בין כפרים לעיירות גדולות). שו"ת

1680ריב"ש סי' תה (מה שמוזכר בשאלה, בחשיבות רשות הרבים ששים רבוא בוקעין בו,

1681אינו עיקר. ואף על פי שהזכירו רש"י ז"ל במקומות, כבר דחו זה האחרונים ז"ל,

1682לפי שלא נזכר בתלמוד בשום מקום ... ולזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל.

1683גם הרמב"ם ז"ל, לא הזכיר זה כלל).** וטעמם ונימוקם עמם שלא [נזכר ששים

1684רבוא] בגמרא**. וראה קונטרס השלחן הערה סט.

1685וכד מעיינין שפיר חזינן, שברוב הלכות

1686עירובין לא מוזכרת שיטה זו כלל בשוע"ר, אלא מבאר בפשטות החילוקים בין דין

1687רשות הרבים שאסור, לבין דין כרמלית שהתירו (ראה סי' שכה סט"ז, וסי' שלא ס"ח,

1688וסי' תמד ס"י). רק בהלכות מסויימות (כמו שבות דשבות במקום מצוה, וכיו"ב)

1689כותב שנהגו להקל על פי שיטה זו (ראה סי' רנב סי"ח וס"כ, וסי' רסו סי"ג,

1690וסי' שכה ס"ד, וסי' שצב ס"א, וסי' תד ס"ב). וגם בשבות של אמירה

1691לנכרי הקיל לפעמים בהפסד מרובה, כדלעיל סי' רנב בקונטרס אחרון ס"ק ב (ואף מי

1692שירצה להחמיר ברשות הרבים שלנו כהאומרים שיש לו דין רשות הרבים, מכל מקום כדאי הם

1693המקילין לסמוך עליהם בהפסד מרובה, שהמה הרבים ופשט המנהג כמותם).

1694ובחידושי צמח צדק רד, א (רש"י

1695סבירא ליה, דכל דלא בקעי שם ס' רבוא אינו רשות הרבים. ורוב הפוסקים חלקו על זה).

1696ושם סד, א-ב (ודוחק לומר דסומכין על דעת הפוסקים דרשות הרבים בעינן דוקא ס' רבוא

1697בוקעין בו, דהא גדולי הפוסקים חולקים על זה, ואין סמכינן על זה באיסור דאורייתא

1698... גם בדרבנן באיסור שבת יש לחוש לגדולי הפוסקים, דלא בעינן לתנאי דרשות הרבים

1699שיהי' ס' רבוא בוקעין בו).

1700וכן נהג גם בעצמו ברחובות העיירה הקטנה

1701ליובאוויטש, כמבואר בחידושיו לג, ד (בעירנו ליובאוויטש ... כיון שכולם מפולשים

1702לפלטיא, הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם, אם כן חשיבי כולם רשות הרבים ...

1703להפוסקים דלא בעינן בקיעת ששים ריבוא). והיינו שאף שלא דרו בעיירה ליובאוויטש אלא

1704כמה מאות משפחות, מכל מקום נחשב רחוב השוק "פלטיא", והרחובות שהולכים

1705לעיירות אחרות נחשבים "סרטיא", ושאר כל הרחובות המפולשים מצד אחד לפלטיא

1706ומצד השני לסרטיא "חשיבי כולם רשות הרבים", שאין העירוב מועיל בהם.

1707[90] שבת צז, א (שאי אפשר לה

1708לרשות הרבים שתילקט במלקט וברהיטני).

1709[91] תוס' עירובין ו, ב ד"ה

1710וכי תימא (כגון שרשות הרבים אחת משני צידי המבוי רוחב ט"ז אמות, ואורך רשות

1711הרבים מהלכין דרך מבוי, דהשתא אפילו במבוי דלא הוי רוחב ט"ז אמות הוי רשות

1712הרבים גמורה, כיון דבשני צידי המבוי הוי רוחב ט"ז אמה). רשב"א

1713בעבודת הקדש שער ג ס"א (לפיכך המבואות המפולשין לרשות הרבים ואורכן לאורך

1714רשות הרבים, אף על פי שאין ברחבן שש עשרה אמה הרי הן רשות הרבים גמורה. היה אורכן

1715מפולש לרוחב רשות הרבים אינן רשות הרבים). הובא במ"מ פי"ד ה"א. ב"י

1716ד"ה וכתב הרב המגיד. שו"ע ס"ח (מבואות הרחבים ט"ז אמה,

1717ומתקצרים בקצתן ואין בהם ט"ז אמה, יש אומרים שאם ארכן לאורך רשות הרבים הרי

1718הם רשות הרבים)

1719[92] רא"ש עירובין פ"א

1720סי' ח (ור"י פירש במבואות הרחבים י"ג אמה

1721ושליש, ושני ראשיהן מפולשין לרשות הרבים שהוא רחב ט"ז, כיון דבקעי בהו רבים

1722חשיב רשות הרבים ממש מן התורה). טור סי' שסד (ור"י כתב מבוי שרחב י"ג

1723אמות ושליש, ושני ראשיו מפולשין לרשות הרבים הרחב י"ו אמות, דינו כרשות

1724הרבים). שו"ע ס"ט (מבואות הרחבים י"ג אמות ושליש, ושני ראשיהם

1725מפולשים לרשות הרבים שהוא רחב ט"ז, יש אומרים שהוא רשות הרבים).**

1726**

1727עי' בתוס' ורא"ש ודו"ק

1728(בתוס' נתפרש דמיירי לאורך, ולא נזכר שיהי' י"ג ושליש, וברא"ש נתפרש

1729שרחבים י"ג אמה ושליש, ולא נזכר שיהי' לאורך.

1730וראה חידושי צמח צדק רד, א (וצריך לומר

1731שיפרש דברי התוס' בענין אחר, שלא כפי שהבין המגיד). רשימות שיעורים שבת סי' כב.

1732[93] כדלעיל ס"ה בפסי

1733ביראות (וראה לעיל הערה 80).

1734[94] **כן משמע בב"י

1735וטור סי' שסד**. תוספת שבת ס"ק יז (והכא איירי שמב'

1736ראשיהם מפולשים לרוחב של רשות הרבים, ולא לאורך רשות הרבים). פרמ"ג משבות זהב

1737ס"ק ז (ולכאורה לאורך רשות הרבים, אף שמתקצר באמצע ולית י"ג אמה ושליש

1738הוה רשות הרבים, וכשהוא לרוחב בעינן כל הרחוב י"ג אמה ושליש), כזה:

1739[95] רב אשי ז, א (דלא

1740גביהי שלשה, וחייא בר רב אמר אפילו היזמי והיגי, אבל צואה לא,

1741ורב אשי אמר אפילו צואה). טור ושו"ע ס"י (כל דבר שהוא ברשות הרבים אם

1742אינו גבוה [שלשה] טפחים, אפילו הם קוצים או צואה, שאין רבים דורסין עליהם, חשובים

1743כקרקע, והוי רשות הרבים).

1744[96] רש"י שם ד"ה אע"ג

1745(דלא דרסי בה רבים עליה, שלא יזוקו ... צואה אע"ג דלא גבוה, לא דרסי עלה).

1746טור ושו"ע שם (שאין רבים דורסין עליהם).

1747והטעם שהם רשות הרבים, אף שאין דורסים

1748עליהם, כיון שעכ"פ אין רגילין להקיף אותה, אלא מדלגים מעליה, וכמו ברקק מים,

1749דלקמן סט"ז (אם אינו רחב ד', שאין מהלכים בתוכו אלא מדלגים עליו, הרי הוא

1750רשות הרבים, כיון שהרבים בוקעים בו ועוברים עליו, ואין מקיפים אותו).

1751משא"כ בצואה רחבה מד', נתבאר באחד

1752האופנים דלקמן סי' שנה סי"ב (שהצואה ... היא מקום פטור ... אינה

1753גבוהה ג' אלא שרחבה ד', שאין רבים

1754פוסעים ומדלגים עליה אלא מקיפין אותה), ושם נסמן (הערה 91).

1755והיינו שצואה שברשות הרבים שרחבה מד' ואינה גבוהה ג', אינה רשות הרבים (כיון שאין

1756מדלגים עליה אלא מקיפין אותה), ואינה כרמלית (כיון שאינה גבוהה ג'), ואם כן דינה

1757כמקום פטור.

1758וכן במקום פנוי פחות מד' טפחים, נתבאר

1759לקמן סי' שנד ס"א (שהמקום פנוי שביניהם מקום פטור הוא, הואיל ואין ברחבו ד'

1760... הפסק זה שבין הבור לרשות היחיד אין רבים בוקעים בו, לפי שאינו נוח תשמיש

1761הליכתו, הואיל ואין בו רוחב ד').

1762[97] והיינו שאף שלענין גבוה

1763ג' טפחים ורחב ד' על ד', הובאו לעיל ס"י ב' דעות, אם הוא כרשות הרבים או

1764כמקום פטור, מכל מקום אם אינו גבוה ג' טפחים, בודאי הוי דינו כרשות הרבים.

1765[98] ר' יוחנן שם (אמר

1766רבי יוחנן אין כרמלית פחותה מארבעה), ופרש"י (רוחב, ואי לא

1767מקום פטור הוא, ומותר לכתחלה להוציא משם לרשות הרבים ולרשות היחיד). טור ושו"ע

1768שם (ואם הוא גבוה שלש, ומשלש עד תשעה ולא תשעה בכלל, אם הוא רחב ארבע על ארבע, הוי

1769כרמלית, ואם אינו רחב ארבע על ארבע, הוי מקום פטור).

1770[99] סעיף י.

1771[100] עולא ח, א (אמר עולא

1772עמוד תשעה ברשות הרבים ורבים מכתפין עליו, וזרק ונח על גביו

1773חייב ... תשעה ודאי מכתפין עילויה). ופרש"י (תשעה דוקא נקט, דחזי לכתופי,

1774דאינו לא גבוה ולא נמוך). רמב"ם הל' שבת פי"ד ה"ח (מקום שיש

1775בגובהו תשעה טפחים מצומצמים, לא פחות ולא יתר, ברשות הרבים, הרי הוא כרשות הרבים).

1776טור ושו"ע שם (ואם הוא גבוה ט' טפחים מצומצמים, ורבים מכתפים עליו, הוי רשות

1777הרבים).

1778[101] רש"י שם ד"ה

1779מכתפי (וכיון דצריך לרבים, רשות הרבים הוא בין רחב בין קצר). רמב"ם שם (ואין

1780משגיחין על מדת ארכו ומדת רחבו בין רחב בין קצר מפני שרבים מכתפין עליו), ומ"מ

1781שם (ומוכרח כן ממה שלא הזכיר שיעור הרוחב כלל). רשב"א שם (דכיון דמשום דמכתפי

1782ביה משוינן ליה רשות הרבים, ודרך המכתפין לכתף אף על פי שאין בו ארבעה, לפי שאין

1783מניחים שם משאן אלא נסמכין בו, הרי הוא מקום חשוב וראוי לתשמישו). ר"ן ג, א ד"ה

1784אמר עולא (ופירש"י ז"ל אף בשאינו רחב ארבעה. וכן דעת הר"ם

1785במז"ל. והיינו טעמא דלא בעינן בכי הא ארבעה על ארבעה, דדרך בני אדם לכתף בו

1786אף בשאינו רחב כל כך). טור ושו"ע שם (אפילו אינו רחב ארבעה).

1787[102] רשב"א שם בשם הראב"ד

1788(והראב"ד ז"ל פירש דוקא ... שמכתפין עליו, אבל כשאין מכתפין עליו, ואף

1789על גב דראוי לכתף עליו, לא). ר"ן שם (הראב"ד ז"ל פירש דוקא ...

1790כשמכתפין עליו, אבל אין מכתפין עליו לא, אף על פי שראוי לכתף עליו). מ"א

1791ס"ק ח (אבל כשאין מכתפים עליו, אף על פי דראוי לכתף עליו, לא הוי רשות הרבים

1792(ב"י ראב"ד)).

1793[103] רש"י שם (תשעה דוקא

1794נקט, דחזי לכתופי, דאינו לא גבוה ולא נמוך).

1795[104] רא"ש פ"ק דשבת סי'

1796טו (תשעה ודאי מכתפי עלויה, והוי רשות הרבים עד עשרה

1797טפחים דחזי לכתוף). טור ושו"ע שם (ויש מי שאומר דהוא הדין לגבוה מתשעה ועד

1798עשרה ורבים מכתפים עליו, הוי רשות הרבים, אפילו אינו רחב ארבעה).

1799וראה לקמן סי' שנב ס"ג (אם הגיע

1800לי' טפחים התחתונים שהם אויר רשות הרבים, אם הכותל משופע בענין שנח עליו ... כשרבים

1801מכתפים על שיפוע הכותל, שאז דינו כרשות הרבים גמורה, כמ"ש בסימן שמ"ה).

1802[105] כמבואר בב"י ד"ה

1803ומ"ש רבינו ומט' (דהא אפילו גבוה י' נמי חזי לכתופי עליה).

1804[106] רא"ש שם (אבל יותר

1805מעשרה לא, דנשתנה לרשות אחרת, אם רחב ארבע הוי רשות היחיד,

1806ואי לא הוי מקום פטור). וכדלעיל ס"א (עמוד או תל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על

1807ד', הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה), והוי רשות היחיד. וכדלקמן סי"ז (אויר

1808רשות הרבים אינו רשות הרבים אלא עד עשרה טפחים, אבל למעלה מי' טפחים מקום פטור

1809הוא).

1810[107] והיינו שלענין גבוה פחות

1811מי' ורחב ד', הובאו לעיל ס"י ב' דעות, אם הוא כרשות הרבים או כמקום פטור. משא"כ

1812הכא שגבוה עשרה טפחים ורחב ד', הוי רשות היחיד.

1813[108] גמרא ז, ב (זרק

1814למעלה מי' טפחים והלכה ונחה בחור כל שהוא, באנו למחלוקת רבי מאיר

1815ורבנן, דרבי מאיר סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים). תוס' שם ד"ה

1816והלכה (ואומר ר"י ... בחור כל שהוא, אפילו רבי מאיר מודה דלא אמרינן חוקקין

1817להשלים). ואף לדעת המפרשים, שגם בזה חולק רבי מאיר, נתבאר בב"י ד"ה ומ"ש

1818אפילו (וידוע דהלכה כרבנן, דרבים נינהו. וכן פסק הרמב"ם בפרק י"ד). והוא

1819מ"ש שם ה"י (חור בצד רשות הרבים, אם יש בו ארבעה על ארבעה וגבוה עשרה

1820הרי הוא רשות היחיד ... ואם אין בו ארבעה על ארבעה, הרי זה מקום פטור). טור ושו"ע

1821שם (אפילו אם יש בו מקום כדי לחוק להשלימו לארבעה).

1822ואם החורים מפולשים גם לרשות היחיד, נתבאר

1823לעיל ס"ח.

1824[109] עבודת הקדש שער ג ס"א

1825(אם יש ברחבה ארבעה הרי זו כרמלית, ואם לאו הרי הוא מקום פטור, ואפילו עמוקה מאה

1826אמה). אליה רבה ס"ק יט (ואם לאו הוא מקום פטור, ואפילו עמוקה כ' אמה (עבודת

1827הקודש...).

1828[110] רבא ח, א (אמר ליה

1829אביי לרב יוסף גומא (עמוקה ט, רש"י) מאי, אמר ליה וכן

1830בגומא. רבא אמר בגומא לא, מאי טעמא תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש), ופרש"י

1831(הלכך לאו צורך רבים הוא, אלא כרמלית הוא). שבת ק, ב (תשמיש על ידי הדחק לא שמיה

1832תשמיש), ופרש"י (כגון גומא תשעה ברשות הרבים, אע"ג דחזיא לאצנועי ביה

1833כומתא וסודרא, לא הוי תשמיש למיהוי ההוא גומא רשות הרבים, כעמוד ט' שהרבים מכתפין

1834עליו, דאמרינן בפ"ק דהוי רשות הרבים). רא"ש שבת פ"א סי טו (הלכך

1835האי גומא, פחות משלשה הויא רשות הרבים, משלשה ועד י', רחבה ארבעה הויא כרמלית, ואי

1836לא הויא מקום פטור). טור ושו"ע סי"א (גומא ברשות הרבים, אם אינה עמוקה

1837שלש הוי רשות הרבים. משלש עד עשרה, אם רחבה ארבעה הוי כרמלית. ואם לאו, הוי מקום

1838פטור).

1839וכן הוא לקמן סט"ז (רקק שאין רבים

1840בוקעים בו, אינו רשות הרבים ... ואפילו הוא עמוק ט').

1841[111] שו"ע שם (ואם היא

1842עמוקה עשרה, הוי רשות היחיד, והוא שתהא רחבה ארבעה).

1843וכן הוא לעיל ס"א (חריץ עמוק עשרה

1844טפחים, שנמצא חללו מוקף במחיצות גבוהות עשרה, אם רוחב חללו הוא ד' טפחים על ד'

1845טפחים, שהוא שיעור מקום, הרי הוא רשות היחיד גמורה בתוכו, אפילו הוא ברשות הרבים).

1846[112] כמו בתל שנתבאר לעיל ס"ב

1847(תל שהוא משופע והולך ומתלקט בגבהו מעט מעט, אם הוא מגביה י' טפחים מתוך הילוך ד'

1848אמות, הרי הוא כאלו זקוף ביושר, ורשות היחיד הוא ... אבל אם מתלקט גובה עשרה מתוך

1849הילוך ה' אמות, הרי ההילוך בו נוח וקל, ולפיכך הוא כרשות הרבים גמורה).

1850וכן הוא כאן בגומא.

1851[113] סיכום הלכות גומא מלאה,

1852שנתבארו בשני הסעיפים שלפנינו, ולקמן סי"ט:

1853(א)

1854מלאה מים ועמוקה י' טפחים, ועוברים על מחיצותיה, רשות היחיד היא מהתורה, וכרמלית

1855מדברי סופרים.

1856(ב)

1857מלאה פירות ודעתו לפנותם, נתבטלו המחיצות מהתורה, ומדברי סופרים חוששים שלא

1858נתבטלו.

1859(ג)

1860מלאה מים ועמוקה י' טפחים מתוך ה' אמות, כרמלית היא, ולא רשות הרבים, אף שרבים

1861מהלכים בה.

1862(ד)

1863מלאה מים ופחות מי' טפחים, ורגילים להלך בה, רשות הרבים היא.

1864(ה)

1865מלאה מים ופחות מי' טפחים, ואין רגילים להלך בה, כרמלית היא.

1866[114] אביי שבת ק,

1867א (בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה מלאה מים, וזרק

1868לתוכה חייב. מלאה פירות, וזרק לתוכה פטור. מאי טעמא, מים לא מבטלי מחיצתא, פירות

1869מבטלי מחיצתא). רמב"ם הל' שבת פי"ד הכ"ג (בור ברשות הרבים עמוק

1870עשרה ורחב ארבעה, מילא מים וזרק לתוכו חפץ ונח על גבי המים חייב, שאין המים מבטלין

1871המחיצות. היה מלא פירות וזרק לתוכו פטור, שהרי מיעטו הפירות את שיעורו). מ"מ

1872שם (נראה שהוא הדין בכל דבר שאדם מסתכל ורואה בתוכו דינו כמים, והם הדברים הלחים

1873הרבה. והדברים היבשים דינן כפירות. והטעם בזה לפי שאין המחיצות ניכרות). מ"א

1874ס"ק י (הוי רשות היחיד, ואפילו היא מלאה מים. והוא הדין דברים שאדם מסתכל

1875ורואה בתוכו ונראין המחיצות. אבל מליאה פירות, אינן רשות היחיד, דאין המחיצות

1876ניכרות, אפילו דעתו לפנותן).

1877וכל זה מן התורה, אבל מדברי סופרים,

1878נתבאר לקמן בסמוך (אינו רשות היחיד (מדברי סופרים), אלא כרמלית), ולקמן סי"ט

1879(והימים והנחלים ... אף אם יש בהם גומא שעומקה מתלקט י' טפחים מתוך הילוך ד' אמות,

1880שהיא רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק לתוכה מרשות הרבים חייב. מכל מקום מדברי סופרים

1881אינה רשות היחיד, אלא כרמלית (הואיל ועוברים על מחיצותיה מלמעלה כאלו לא היו שם

1882מחיצות כלל)).

1883[115] גמרא ורמב"ם שם. מ"מ

1884שם (ויש מן הגאונים שכתבו שאין פירות מבטלין מחיצות אלא דוקא כשבטלן שם ואין דעתו

1885לפנותו, ואין זה עיקר, אלא בכל גונא מבטלין מחיצות, כיון שהם היו שם קודם זריקה,

1886נמצא שכשזרק לא היו שם מחיצות ניכרות. וזה דעת רבינו. וכן העלה הרמב"ן). מ"א

1887שם (אפילו דעתו לפנותן).**

1888**

1889[116] תוס' שם ד"ה פירות

1890(ואומר ר"י דמן התורה ממעט כל דבר, ואפילו הניטל,

1891ומדרבנן הוא דגזרו, דדבר הניטל אינו ממעט).

1892ואם דעתו ליטלה אחר השבת, נתבאר לקמן

1893סי' שנח ס"ט (ויהא העפר מונח כך לפחות שבת אחת ... ויש חולקין על זה ואומרים,

1894שזה שביטל העפר להיות מונח שם שבת אחת, אין זה מועיל כלום לבטל הכותל שיהא נחשב

1895כפרוץ, הואיל ודעתו לחזור ולפנותו מכאן לאחר זמן). סי' שסג סל"ה (ואם נקרש

1896הנהר ונגלד בימות החורף בטלה מחיצתו, ואסור לטלטל במבוי כל ימי קרישתו), ובהג"ה

1897(שבהערה 231) שם (כיון דמדאורייתא אף פירי מבטלי). סי' שעב סי"ט

1898(וכל דבר הניטל בשבת אינו ממעט מגובה עשרה).

1899[117] מ"א ס"ק יד

1900(מיא לא מבטלי מחיצתא ... כל חריץ שאינו משופע כדי שיתלקט גבוה י' מתוך ד' אמות לא

1901הוי רשות היחיד).

1902[118] סעיף ב.

1903[119] שבת ק, ב (וכמה הוא רקק

1904מים, פחות מעשרה טפחים). ופרש"י (כמה עומקו דנימא אכתי רשות הרבים הוא, ולא

1905נעשה כרמלית), הרי שאם עמקו עשרה טפחים כרמלית הוא. רמב"ם פי"ד הכ"ד

1906(רקק מים שהוא עובר ברשות הרבים ... אם יש בעומקו עשרה או יתר הרי הוא ככרמלית,

1907כשאר הימים). רבנו יהונתן עירובין כט, א ד"ה אמרו לו (גבוהה י' ורחבה ד',

1908דומיא דים, ואז נעשין רשות לעצמן, ואפילו ברשות הרבים הם כרמלית). מ"א

1909ס"ק יא (ואם עמוקה י' ורחבה ד' הוי כרמלית, כמו ים), וס"ק יד (ונראה לי

1910דאפילו שעמוקה י', הוי כרמלית דרבנן).

1911[120] לקמן סי"ט (איזו היא

1912כרמלית ... וכן הימים והנחלים ... אף אם יש בהם גומא שעומקה מתלקט י' טפחים מתוך

1913הילוך ד' אמות, שהיא רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק לתוכה מרשות הרבים חייב,

1914מכל מקום מדברי סופרים אינה רשות היחיד אלא כרמלית (הואיל ועוברים על מחיצותיה

1915מלמעלה, כאלו לא היו שם מחיצות כלל)), ושם נסמן (הערה 154).

1916אלא שכאן דן בגדרי רשות היחיד (וההלכה

1917הזאת של כרמלית מדברי סופרים, הובאה כאן בין חצאי עיגול), ואילו לקמן שם דן בגדרי

1918הכרמלית, ושם היא עיקר הלכה זו).

1919וראה חידושי צמח צדק מט, א ד"ה

1920רקק. דברי נחמי' סז, ב.

1921[121] נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק

1922ב (ולא תימא דוקא רקק שרשות הרבים מהלכת בו, דהא אפילו אמת המים העוברת בבקעה, אם

1923עמוקה י' היא כרמלית, כדתנן בעירובין שם, עיי"ש בפרש"י במתניתין ... ומחיצות

1924עצמן שבבקעה חוץ לחצר אין מועילות ... כיון שהן פרוצות לכל עובר שם לעבור עליהן ...

1925אינן כלום מדברי סופרים).

1926והיינו כדתנן עירובין פז, א (מעשה באמה

1927של אבל שהיו ממלאין ממנה ... מפני שלא היה בה כשיעור), ופרש"י (כשיעור כרמלית,

1928או בעומק י' או ברוחב ד', שאין מים נעשין רשות לעצמן בפחות מעומק י' ברוחב ד').

1929הרי שגם אם יש לה מחיצות י', ואף שאמת המים היא בבקעה, מכל מקום כרמלית היא. וראה

1930משולחן הארי ע' 156.

1931ועוד נתבאר בקונטרס אחרון שם, שגזירת

1932חכמים זו היא אף בפחות מבית סאתים, ואף ברקק רחב ד' טפחים, ואף כשאין רשות הרבים

1933מהלכת בו, ואף באמת המים שבבקעה, מטעם שהן פרוצות לכל עובר שם לעבור עליהן. משא"כ

1934כשהאוגנים גבוהים ואין עוברים עליהם, והיא פחות מבית סאתים, לא גזרו.

1935[122] והיינו שיש בזה שני

1936אופנים:

1937(א) עמוק עשרה מתוך הילוך ד' אמות,

1938שמהתורה רשות היחיד הוא, ומדברי סופרים – כרמלית.

1939(ב) עמוק עשרה מתוך יותר מד' אמות, שגם

1940מהתורה אינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים.

1941וכן הובאו שני האופנים לקמן סי"ט

1942(כרמלית ... הימים והנחלים ... אין העומק עשרה מתלקט מתוך הילוך ד' אמות ... ואף

1943אם יש בהם גומא שעומקה מתלקט י' טפחים מתוך הילוך ד' אמות, שהיא רשות היחיד גמורה

1944מן התורה ... מכל מקום מדברי סופרים אינה רשות היחיד אלא כרמלית).

1945[123] מ"א ס"ק יד (ורשות

1946הרבים נמי לא הוי, שאינו נוח תשמיש הליכתו מפני המים ... רא"ם).

1947והוא ביראים השלם סי' עדר קמב, ב (ורשות

1948הרבים לא הוי, שאינו נוח תשמיש הליכתו מפני המים).

1949[124] משנה שבת ק, ב (אם היה

1950רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק לתוכו ד' אמות חייב, וכמה הוא רקק מים פחות

1951מעשרה טפחים). רמב"ם הל' שבת פי"ד הכ"ד (רקק מים שהוא עובר ברשות

1952הרבים, ורבים מהלכין בו, אם אין בעומקו עשרה טפחים הרי הוא כרשות הרבים). מ"א

1953ס"ק יא (רקק מים ברשות הרבים, ורבים מהלכים בו, אם אינה עמוקה י' ... הוי רשות

1954הרבים).

1955וראה לקמן סי' שנה קונטרס אחרון סוף ס"ק

1956ג (משא"כ ברקק פחות מעשרה [שאם רבים בוקעים הוה רשות הרבים], ודו"ק

1957היטב).

1958[125] גמרא שם (סלקא דעתך אמינא,

1959הני מילי (דהוי רשות הרבים, רש"י) היכא דהוה ד' (דלאו אורחיה למפסעי, אלא

1960עברי בגויה, רש"י), אבל היכא דלא הואי ארבעה, מיפסעי פסעי ליה ... שהרי רבים

1961בוקעין בו). רמב"ם שם (אם אין בעומקו עשרה טפחים הרי הוא כרשות הרבים, בין

1962שהיה רחב אפילו ארבע אמות, בין שלא היה ברוחבו ארבעה טפחים, שהרי רוב העם מדלגין

1963עליו ואין מהלכין בתוכו, הואיל ואין בעומקו עשרה הרי הוא רשות הרבים). מ"א שם

1964(אף על פי שאינה רחבה ד' טפחים, שרוב מדלגין עלי', הוי רשות הרבים).

1965וראה חידושי צמח צדק מט, א ד"ה רקק.

1966מראי מקומות וציונים. משולחן הארי.

1967[126] גמרא שם (האי מאן דזריק

1968ונח אגודא דגמלא מיחייב, שהרי רבים בוקעין בו). מ"א שם (והוא הדין דף המונח

1969עליו), ופירש בפרמ"ג שם (לכאורה מפרש כן מ"ש שם אגודא דגמלא), והיינו

1970שהניחו דף (גודא) שישמש כגשר (גמלא).

1971[127] רש"י שם ד"ה

1972הילוך הילוך (למימרא דאי אין רגילין להלך בו פטור, וכי רגילין להלך בו חייב).

1973[128] גמרא שם (הא קמ"ל,

1974הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך, תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש). רש"י שם (לא

1975הוי תשמיש למיהוי ההוא גומא רשות הרבים, כעמוד ט' שהרבים מכתפין עליו, דאמרינן בפ"ק

1976דהוי רשות הרבים). רבא ח, א (אמר ליה אביי לרב יוסף גומא (עמוקה ט', רש"י)

1977מאי, אמר ליה וכן בגומא. רבא אמר בגומא לא, מאי טעמא תשמיש על ידי הדחק לא שמיה

1978תשמיש).

1979וכן הוא לעיל סי"ד (אפילו היא

1980עמוקה עשרה טפחים ויותר, ואפילו אם לפעמים מניחים בה רבים חפציהם עד שישובו, מכל

1981מקום תשמיש על ידי הדחק הוא, ואינו חשוב תשמיש לעשותה רשות הרבים בשביל כך).

1982[129] משנה שבת ק, א (הזורק

1983ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים, כזורק באויר. למטה מעשרה טפחים, כזורק בארץ.

1984הזורק בארץ ארבע אמות חייב), ופרש"י שם ז, ב ד"ה מקולי (דאינה תופסת

1985באויר למעלה מי' כרשות היחיד אלא למטה מי').

1986טור ושו"ע סי"ב (רשות הרבים אינה תופסת אלא עד עשרה, אבל למעלה מעשרה

1987הוי מקום פטור).

1988[130] רש"י שם ד"ה

1989כזורק בארץ (ולא דמי לנח על דבר המסויים למטה מי', דההוא חשיב למיהוי רשות חשוב

1990לעצמו, או כרמלית או מקום פטור, ולא הויא הנחה ברשות הרבים).

1991[131] גמרא שם ושם (בדבילה

1992שמינה שנינו), ופרש"י (ונדבק בכותל, כגון דבילה שמינה).

1993[132] רש"י שבת ז, א ד"ה

1994דעד י' (בדבר שאינו מסויים, כגון פני לבינה או פני כותל, או קלט מן האויר, למעלה

1995מי' מותר להוציא לכתחילה משם לרשות היחיד).

1996משא"כ למטה מעשרה, אסור לכתחלה להכניס

1997משם לרשות היחיד, אפילו בלא עקירה, כדלקמן סי' שמז ס"א (מן התורה אינו חייב

1998אלא כשעוקר חפץ מרשות היחיד ומניחו ברשות הרבים, או להפך ... אבל אסורים לעשות כן

1999מדברי סופרים), וס"ח (הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע פטור,

2000כיון שלא היתה הנחה ברשות הרבים, אבל אסור מדברי סופרים).

2001ואף שנתבאר לקמן סי' שנא ס"א (מותר

2002לקלוט ולקבל מן האויר המים הנוטפים ממנה, והוא הדין לנוטפים מהגג עצמו, בין שקולטן

2003למעלה מעשרה בין למטה מעשרה, מפני שלמעלה מעשרה אויר מקום פטור הוא, ולמטה מעשרה

2004רשות הרבים הוא). היינו כשרוצה לשתותו שמה, ואינו מכניסו משם לרשות היחיד.

2005גם נפקא מינה לדעת הסוברים שנחשבת

2006כעקירה, כדאמרינן שבת צז, א (קלוטה כמה שהונחה). ק, א (אחזתו הרוח משהו), ופרש"י

2007(הרוח עכבתו במקומו מעט), ותוס' (כדפירש בקונטרס דחשיבה אחיזת הרוח כמונח על גבי

2008משהו).

2009[133] רש"י שם (ובדבר

2010מסויים כגון ראש עמוד וגב לבינה ... אי אית ביה ארבע ... רשות היחיד הוא, ואי דלית

2011ביה ארבע ולמטה מעשרה ... אין כרמלית פחותה מארבע ... כי האי גוונא מקום פטור הוא

2012ובטל, ומותר לרשות הרבים ולרשות היחיד).

2013[134] שיתבאר דינו לקמן סי"ח.

2014[135] שיתבאר דינו לקמן סכ"ז.

2015[136] כדלעיל ס"א.

2016[137] שבת ז, ב (חורי רשות

2017הרבים, אביי אומר כרשות הרבים דמו, רבא אומר לאו כרשות הרבים דמו), וכרבא. טור ושו"ע

2018סי"ג (חורים שבכתלים כלפי רשות הרבים, אם הם גבוהים למעלה משלשה, אינם כרשות

2019הרבים, אלא נדונים לפי מדותיהם).

2020וכן הוא בכרמלית, כדלקמן סכ"ד.

2021[138] שאם מפולשים לפנים, נתבאר

2022לעיל ס"ח (ואפילו הם מפולשים כלפי חוץ לרשות הרבים ... כיון שאפשר להשתמש בהם

2023מרשות היחיד, הרי הם בטלים אצלה ונחשבים כמוה. אבל אם הם כלפי חוץ ואינם עוברים

2024כלפי פנים, אינם בטלים אצלה, והרי הם נדונים לפי גבהם ורחבם כמו שיתבאר).

2025[139] משא"כ אם אינם

2026גבוהים ג' טפחים, דינם כרשות הרבים, כדלעיל סי"ג (כל דבר שהוא ברשות הרבים,

2027אם אינו גבוה ג' טפחים ... חשובים כקרקע, והרי הם רשות הרבים).

2028ואף שנתבאר לקמן סי' שסה ס"ו (פתח

2029המבוי כנגד הלחי ... כיון שאין ברוחב מקום זה ד' טפחים, מקום פטור הוא. וכן ...

2030תחת הקורה ... מקום פטור הוא ... במבוי הפתוח לרשות הרבים).

2031היינו כיון שאותו מקום שאין בו ד' על ד'

2032הוא פתוח לרשות היחיד. משא"כ כאן ש"אינם מפולשים לפנים", אם כן

2033דינם כרשות הרבים.

2034[140] רש"י שם ד"ה לאו

2035כרשות הרבים (אלא רשות לעצמן הן, ואם רחבים ד' הוי כרמלית, ואי לא הוי מקום פטור).

2036רמב"ם הל' שבת פי"ד ה"י (אינם כרשות הרבים אלא הרי הן כפי מדתן,

2037כיצד חור בצד רשות הרבים, אם יש בו ארבעה על ארבעה וגבוה עשרה הרי הוא רשות היחיד,

2038ואם אין גבוה עשרה הרי זה כרמלית, ואם אין בו ארבעה על ארבעה הרי זה מקום פטור,

2039והוא שגבוה שלשה). עבודת הקודש שער ג ס"א (לעולם נדונין לפי גובהן ורוחבן.

2040כיצד, עד שלושה הרי הם כקרקע והרי אלו נדונין משום רשות הרבים, שלשה ומשלושה ועד

2041עשרה, אם רחבין ארבעה נידונין משום כרמלית, פחות מארבעה הרי אלו מקום פטור). ר"ן

2042שם ב, ב ד"ה חורי (וכשהן למעלה משלשה מיירי, והלכתא כרבא). טור (אלא נידונין

2043כפי מדותיהם, אם יש בהם ד' על ד' וגבוהין י' רשות היחיד, ואם יש בהן ארבע על ארבע

2044ואין בגובהן עשרה הוי כרמלית, ואם אין בהן ארבע על ד' הוי מקום פטור, ובלבד שיהו

2045גבוהין מן הארץ שלשה), ושו"ע שם (אלא נדונים לפי מדותיהם).

2046והיינו שאם אינם גבוהים ג' טפחים הם

2047רשות הרבים, אע"פ שחורים אלו מקורים. ונתבאר לעיל סי"א (והערה 74).

2048[141] ברייתא שבת ו, א (והכרמלית

2049אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד), ופרש"י (לא כרשות היחיד, משום דדמיא

2050לרשות הרבים דאין להם מחיצות. ולא כרשות הרבים, דאינן דומין לדגלי מדבר, דלאו

2051להילוכא דרבים עבידי). טור ושו"ע סי"ד (איזה הוא כרמלית, מקום שאין הלוך

2052לרבים).

2053[142] העתים סי' רו (ולמה קרוי

2054כרמלית, כאלמנה ממש, אין להם לא גדר ולא סייג ... כארמלית שאינה לא בתולה ולא

2055נשואה, כך זו אינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים). פירוש המשניות להרמב"ם ריש

2056שבת (ונקראת כרמלית שהיא דומה לאשה אלמנה, שאינה בתולה ולא אשת איש, כך רשות זו

2057אינה רשות הרבים ולא נשלמו בה תנאי רשות היחיד, ויהיה עיקר השם כארמלית). ר"ן

2058שבת ב, א ד"ה והכרמלית (ולשון כרמלית מלשון ארמלתא, שאינה לא בתולה ולא אשת

2059איש, אף כאן אינה לגמרי כרשות היחיד ולא כרשות הרבים). מ"מ הל' שבת פי"ד

2060ה"ה (ויש שפירשו מלשון ארמלות, שרוצה לומר אלמנות, שזהו כאשה אלמנה שאין לה

2061בעל).

2062[143] מ"מ ריש הל' עירובין

2063(ודינו דבר תורה שהוא מקום פטור, שמותר לטלטל ממנו לרשות היחיד וממנו לרשות הרבים

2064... וחכמים גזרו על כרמלית, והחמירו בו לעשותו נכרי אצל רשויות אלו).

2065[144] רש"י

2066שם ד"ה אדם עומד (מקום פטור ... בטל אצל רשות היחיד ואצל רשות הרבים). ז, א ד"ה

2067דעד י' (מקום פטור הוא ובטל ומותר לרשות הרבים ולרשות היחיד), וד"ה אילימא (מקום

2068פטור הוא ובטל אף לגבי רשות הרבים). עירובין ט, א ד"ה מקום שאין בו (לאו רשות

2069באנפי נפשיה הוא, ובטיל להכא ולהכא, והיינו מקום פטור). ב"ב נו, א ד"ה

2070אבל פיסלא (דבטל לגמרי להכא ולהכא, אפילו מדרבנן, דליכא מקום חשוב של ד' טפחים).

2071וכן הוא לקמן סי' שעב ס"ח (אם אינו

2072רחב ד' טפחים, מקום פטור הוא, ובטל לכאן ולכאן).

2073[145] שיתבאר לקמן סכ"ז.

2074[146] כמו לענין רשות היחיד,

2075שנתבאר לעיל ס"א (ד' טפחים, שזהו שיעור מקום חשוב הראוי להשתמש בו).

2076[147] רמב"ם הל' שבת פי"ד

2077ה"ד (אי זו היא כרמלית תל שיש בו ארבעה על ארבעה, או יתר על כן, וגבהו משלשה

2078ועד עשרה ... וכן חריץ שיש בו ארבעה על ארבעה, או יתר על כן, ועמוק משלשה עד עשרה,

2079וכן מקום שהוקף בארבע מחיצות גובהן משלשה ועד עשרה, וביניהן ארבעה על ארבעה, או

2080יתר על כן). טור ושו"ע סי"ד (איזה הוא כרמלית ... ותל שיש בו ארבע על

2081ארבע ואינו גבוה עשרה, וכן חריץ שהוא ארבעה על ארבעה ואינו עמוק עשרה).

2082וכן הוא לעיל סי"ג (ואם הוא גבוה

2083ג', ומג' ועד ט', ולא ט' בכלל, אם הוא רחב ד' על ד', חלק רשות לעצמו מדברי סופרים,

2084והוא ככרמלית), וסי"ד (גומא ברשות הרבים ... משלשה ועד עשרה, אם רחבה ד' על

2085ד' הרי הוא כרמלית).

2086[148] משנה שבת ק, ב (הזורק בים

2087ארבע אמות פטור). ברייתא שם ו, א (ים ... והכרמלית אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות

2088היחיד). טור ושו"ע שם (איזה הוא כרמלית, מקום שאין הלוך לרבים, כגון ים).

2089[149] רמב"ם הל' שבת פי"ד

2090ה"ה (הכרמלית ... המים שבימים ושבנהרות). טור ושו"ע סי"ח (וימים

2091ונחלים ... הוי כרמלית).

2092[150] כדלעיל סט"ו (היתה

2093הגומא מליאה מים, אין המים מבטלים המחיצות).

2094[151] יראים השלם סי' עדר (יש לשאול הלא ים

2095עמוק עשרה ורוחב ארבע, ומיא לא מבטלי מחיצתא ... ואין לתרץ מפני שהספינות שטות על

2096פני המים מיא מבטלי מחיצתא. דאי בתר תשמיש הספינה שהוא על פני המים אזלינן, אם כן

2097ליהוי רשות הרבים. אך היינו טעמא דים שאינה רשות היחיד, דכל חריץ עמוק ואינו מתלקט

2098עשרה מתוך ד' כך היא כקרקע שוה ... והים אין עומקה מתלקט עשרה מתוך ד'. ורשות

2099הרבים לא הוי, שאינו נוח תשמיש הליכתו מפני המים). הובא במ"א ס"ק יד (ואם

2100תאמר הא מיא לא מבטלי מחיצתא, כמ"ש סי"א. ואין לומר מפני שהספינות שטות

2101על פני המים מבטלי מחיצתא. דאם כן ליהוי רשות הרבים ... ויש לומר דכל חריץ שאינו

2102משופע כדי שיתלקט גבוה י' מתוך ד' אמות לא הוי רשות היחיד כמ"ש ס"א. ורשות

2103הרבים נמי לא הוי, שאינו נוח תשמיש הליכתו מפני המים ... רא"ם).

2104[152] טעם זה נתבאר בפוסקים לענין תחומים, בתשובות הרמב"ם

2105(בלאו) סי' שי (המהלך י"ב מיל על פני המים המועטים פטור, לפי שאינו דומה

2106למחנה ישראל). לבוש סי' רמח ס"ב (שאין תחום מן התורה אלא בי"ב מילין,

2107ודומיא דמחנה ישראל שהיתה על היבשה). תוספת שבת ס"ק מא (ועיקר הטעם דמים לא

2108הוי רשות הרבים, משום דלא דמי לדגלי המדבר).

2109וכן הוא לעיל שם ס"ג (כשמהלך על

2110פני המים אין בזה איסור מן התורה, כיון שאינו דומה למחנה ישראל שהיתה ביבשה). לקמן

2111סי' תד ס"ג (אין

2112בימים ובנהרות איסור תחומין של תורה לדברי הכל, אפילו ביותר מי"ב מיל, לפי

2113שאינן דומים לדגלי מדבר).

2114ומטעם זה נמי אינה רשות הרבים, כמבואר בתוספת

2115שבת ס"ק מא (ועיקר הטעם דמים לא הוי רשות הרבים, משום דלא דמי לדגלי המדבר).

2116וראה גם רש"י שבת ו, א ד"ה ולא כרשות הרבים (דאינן דומין לדגלי מדבר,

2117דלאו להילוכא דרבים עבידי).

2118[153] ברייתא שבת ק, א (הזורק

2119מן הים לאיסרטיא ומן האיסרטיא לים פטור, רבי שמעון אומר אם יש במקום שזרק עמוק

2120עשרה ורחב ארבעה חייב). ופירש הרא"ם ביראים שם (ר' שמעון מפרש ואינו חולק. ולפי

2121שראיתי רבותי שפירשו טעם אחר להוציא ים מדין רשות היחיד, ולא נראה לי, פירשתי אני

2122הנראה לי). וראה חי' צמח צדק (מט, ב), שהביא דעת הראב"ד והרשב"א שחכמים

2123חולקים על רבי שמעון.

2124*

2125ואף שנתבאר לקמן סי' שסג סמ"ד (שמחיצות

2126הנהר מבטלת אותן בקיעת הרבים שבמבוי שהואיל ואינן עשויות בידי אדם אינן חשובות

2127מחיצה כל כך שלא תבטל אותן בקיעת הרבים שבמבוי). ואם כן מדוע תועיל כאן מחיצת הים,

2128לבטל את בקיעת הספינות שבתוך הים.

2129מבאר על זה בקונטרס אחרון ס"ק ב (והיינו

2130דוקא כשנשלמו שם כל תנאי רשות הרבים, אבל כשחסר אחד מתנאיה, בענין דבלאו הכי לא

2131הוי שם רשות הרבים, מהני מחיצה זו לעשות שם רשות היחיד מן התורה, אע"ג דבקעי

2132שם רבים. כמבואר מדברי רא"ם שבמג"א כאן ס"ק י"ד, דאי לאו שהים

2133אינו נוח תשמיש הליכתו, מיקרי רבים בוקעים בו, ואפילו הכי אי הוה מתלקט עשרה מתוך

2134ד' אמות הוי רשות היחיד, הואיל וחסר ניחא תשמישתיה), ושם נסמן (הערה 274).

2135והיינו שאם הים הי' נקרא נוח תשמיש

2136הליכתו, הי' מבטל את המחיצה שבידי שמים, והי' רשות הרבים, אבל כיון שאין נוח תשמיש

2137הליכתו בים, לא הוי רשות הרבים מצד עצמו, ואם כן מועילות המחיצות בידי שמים לעשותו

2138רשות היחיד מן התורה

2139[154] מ"א ס"ק יד

2140(ונראה לי דאפילו שעמוקה י', הוי כרמלית דרבנן). וס"ק יא (ואם עמוקה י' ורחבה

2141ד', הוי כרמלית, כמו ים (פי"ד)).

2142והוא ברמב"ם פי"ד הכ"ד (רקק

2143מים שהוא עובר ברשות הרבים ... אם יש בעומקו עשרה או יתר הרי הוא ככרמלית, כשאר

2144הימים). וכן הוא ברש"י שבת ק, ב. וברבנו יהונתן עירובין כט, א ד"ה אמרו

2145לו (וכמועתק לעיל הערה 119).

2146[155] וכן הוא לעיל סט"ו (הימים

2147והנחלים שאינן רשות היחיד מדברי סופרים, אפילו עמוקים עשרה מתוך הילוך ד' אמות,

2148הואיל ועוברים עליהם).

2149ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב ד"ה

2150ולא תימא, שגזירת חכמים זו היא אף בפחות מבית סאתים, ואף ברקק רחב ד' טפחים, ואף

2151כשאין רשות הרבים מהלכת בו, ואף באמת המים שבבקעה, מטעם שהן פרוצות לכל עובר שם

2152לעבור עליהן. משא"כ כשהאוגנים גבוהים ואין עוברים עליהם, והיא פחות מבית

2153סאתים, לא גזרו.

2154[156] ברייתא שבת ו, א (בקעה ...

2155אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד). טור ושו"ע סי"ד (איזה הוא

2156כרמלית, מקום שאין הלוך לרבים, כגון ... בקעה).

2157[157] רש"י שם (שדות הרבה).

2158גמרא שם ו, סע"ב (הבקעה בימות החמה ... בימות הגשמים ... שאינה רשות הרבים),

2159ופרש"י (בימות החמה, שאין בה זרעים. בימות הגשמים, שהיא זרועה). שם ז, א (אי

2160דאית לה מחיצות, בקעה קרי לה), בתמיה.

2161[158] שבת ז, א (והכרמלית ...

2162קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, דאע"ג דזימנין דדחקי ביה רבים ועיילי לגוה,

2163כיון דלא ניחא תשמישתיה, כי כרמלית דמי). טור ושו"ע שם (וקרן זוית הסמוכה

2164לרשות הרבים).

2165[159] רמב"ם הל' שבת פי"ד

2166ה"ד (איזו היא כרמלית ... קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, והוא המקום שמוקף שלש

2167מחיצות והרוח הרביעית רשות הרבים). טור ורמ"א שם (וכגון מבואות שיש להן שלש

2168מחיצות).

2169וכדלעיל ס"ו (מקום המוקף

2170ג' מחיצות גמורות,

2171אלא שפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית ...

2172לרשות הרבים, הזורק לתוכו פטור, שאינו כרשות היחיד מן התורה, מפני שלפעמים נדחקים

2173רבים לתוכו כשיש דוחק רב ברשות הרבים).

2174משא"כ אם הוא פרוץ לכרמלית, דינו

2175כרשות היחיד מהתורה, כדלעיל שם.

2176[160] שבת צח, א (המעביר ד'

2177אמות ברשות הרבים מקורה פטור, לפי שאינו דומה לדגלי מדבר). טור ושו"ע שם (ואינם

2178מקורים). וכדלעיל סי"א (איזו היא רשות הרבים ... והוא שאינם מקורים), ושם

2179נסמן (הערה 74).

2180[161] ברייתא שבת ו, א (ואיסטוונית

2181והכרמלית אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד). טור ושו"ע סי"ד (איזה

2182הוא כרמלית, מקום שאין הלוך לרבים כגון ... אצטוונית).

2183[162] רש"י שם (איסטוונית,

2184שלפני החנויות שיושבים שם סוחרים).

2185[163] רש"י שם ה, ב ד"ה

2186דרך סטיו (מקום איצטבאות שיושבים סוחרים, ושם כרמלית עליה, דלאו להילוכה הוא כרשות

2187הרבים).

2188[164] רש"י שם ז, א ד"ה

2189בין העמודים (שהיו עמודים ברחבה, ותולין בהם התגרים פרגמטיא, וגם איצטבאות היו

2190לפניהם לישב שם התגרים).

2191[165] גמרא שם (איצטבא שלפני

2192העמודים נידון ככרמלית).

2193ותוכן המשך הדברים הוא: "וכן

2194העמודים ... אצטבאות ... לפניהם ... הרי אצטבאות אלו הן כרמלית", משא"כ

2195העמודים עצמם, שבדרך כלל אינן רחבות ד' על ד', אינם כרמלית (אלא מקום פטור).

2196[166] עבודת הקודש שער ג' ס"א

2197(האיצטבאות שאין גבוהות עשרה הרי אלו כרמלית, והוא שיש ברחבן ארבעה). שו"ע שם

2198(והיא רחבה ארבעה וגבוה משלשה ועד עשרה).

2199[167] סעיף יג (כל דבר שהוא

2200ברשות הרבים ... גבוה ג' ... אם הוא רחב ד' על ד', חלק רשות לעצמו מדברי סופרים,

2201והוא ככרמלית).

2202[168] שבת ז, א (אמר רב יהודה

2203איצטבא שלפני העמודים נידון ככרמלית ... אבל בין העמודין, דזימנין דדרסי ליה רבים,

2204כרשות הרבים דמיא). רמב"ם הל' שבת פי"ד ה"ו (בין העמודים, הואיל

2205ורבים דורסין ביניהן הרי הן רשות הרבים). מ"א ס"ק יב (בין העמודים נדון

2206כרשות הרבים).

2207[169] תוס' שם ד"ה אבל (אע"פ

2208שאין בין עמוד לעמוד ט"ז אמות, הוי רשות הרבים, כיון שבני רשות הרבים בוקעין

2209בה, וחוץ לבין עמודים רחב ששה עשר אמה).

2210[170] מ"א שם (אפילו אין

2211רחבים י"ג ושליש, כיון שרבים בוקעים בהן הם טפלי לרשות הרבים).

2212ואפילו אין בינם אלא ד' טפחים, הוי רשות

2213הרבים, כדלקמן סי' שנד ס"א (הפסק זה שבין הבור לרשות היחיד אין רבים בוקעים

2214בו, לפי שאינו נוח תשמיש הליכתו, הואיל ואין בו רוחב ד'. אבל אם יש בו רוחב ד'

2215רשות הרבים הוא).

2216*

2217ואף שאינו במציאות שיעברו ששים רבוא בכל

2218יום בתוך השוק בין העמודים, ש"אין שם אפילו י"ג אמה ושליש".

2219ראה מה שנתבאר בזה לעיל סי"א (הערה

222086).

2221[171] כדלעיל סי"ב (מבואות

2222המפולשים לרשות הרבים מב' ראשיהם ... שאינן רשות הרבים אלא אם כן רחבים י"ג

2223אמה ושליש).

2224[172] מ"א שם (משא"כ

2225במבוי), שאינו נחשב רשות הרבים אלא אם כן יש בו י"ג אמה ושליש.

2226[173] רב שבת ז, ב (בית שאין

2227תוכו י', וקרויו משלימו לי', על גגו מותר לטלטל בכולו, בתוכו אין מטלטלין בו אלא

2228בד' אמות). טור ושו"ע סט"ו (בית שאין תוכו עשרה, וקרויו משלימו לעשרה,

2229יש בו ארבע על ארבע, תוכו כרמלית ועל גבו רשות היחיד).

2230[174] תוספת שבת ס"ק לג

2231(דכיון דגבוה י' מבחוץ, אמרינן גוד אסיק מחיצתא), וכדלעיל ס"א (עמוד או תל

2232שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד', הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה, שהלכה למשה

2233מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק).

2234[175] ר"ן סוכה ב, א (בתוכו

2235אין מטלטלין בו אלא בד' אמות, פירוש משום שאין בתוכו מחיצות עשרה). ב"י ד"ה

2236בית (תוכה, כיון דמוקף מחיצות שאינן גבוהות עשרה, הוי [כרמלית]).

2237והיינו שאם תוכו ארוך יותר מד' אמות,

2238אסור לטלטל בו יותר מד' אמות. וכאן שנתפרש דמיירי "אם יש בו ד' על ד'"

2239[טפחים], עכ"פ אסור לטלטל מתוכו (שהוא כרמלית) אל על גבו (שהוא רשות היחיד).

2240*

2241ומה שכתב כאן "כיון שאין שם מחיצות

2242גבוהות עשרה", היינו כמובא לעיל מהר"ן "משום שאין בתוכו מחיצות

2243עשרה".

2244ואף שעכ"פ יש לו גובה עשרה מבחוץ.

2245נתבאר לקמן בסמוך (אין תוכו נעשה רשות היחיד על ידי צד החיצון של הכתלים, הואיל

2246ואין בתוכו חלל גבוה י' טפחים). ומקורו בר"ן שבת ב, ב ד"ה אמר רב גידל

2247(דכיון דלא חזי לדירה הוה ליה כרמלית). והיינו כיון שאין שם שיעור מקום חשוב של

2248חלל גובה י' ורחב ד', כדלעיל ס"א (והערה 6),

2249וס"ג (והערה 28).

2250וראה קובץ כינוס תורה ב ע' עד ואילך.

2251[176] אביי שם (ואם חקק בו ד'

2252על ד' והשלימו לי' מותר לטלטל בכולו). טור ושו"ע שם (ואם חוקק בו ארבע על

2253ארבע ... נעשה כולו רשות היחיד).

2254[177] תוס' שם ד"ה ואם (מהני

2255חקיקה אפילו מופלגת מן הכותל הרבה). רא"ש שבת פ"א סי"א (ואפילו אם

2256יש בו בין שפת חקק ולכותל שלשה טפחים ... שהרשות משתמר על ידי המחיצות, אפילו

2257רחוקים ממנו הרבה, קרוי רשות היחיד). טור ושו"ע שם (אפילו באמצע, רחוק מן

2258הכתלים).

2259[178] גמרא שם (מאי טעמא הוי

2260חורי רשות היחיד, וחורי רשות היחיד כרשות היחיד דמו), ופרש"י (כיון דנגד החקק

2261רשות היחיד גמור, אינך הוי פיאות של תשמישי רשות היחיד).

2262[179] תורף והמשך הדברים האמורים

2263כאן:

2264אע"פ

2265שיש מקום לומר, שלענין שבת מצטרף צד הפנימי של הכתלים עם שפת החקק אפילו ביותר מג'

2266טפחים (כדעת התוס' דלקמן). מכל מקום העיקר הוא, דלא סגי בזה. ומה שנעשה כולו רשות

2267היחיד, הוא על ידי צד החיצון של הכתלים הגבוהים עשרה (כדעת תוס' ישנים והרא"ש

2268ומג"א דלקמן).

2269וראה כינוס תורה שם. אהלי שם ג ע' קכב

2270ואילך. משולחן הארי.

2271[180] תוס' סוכה ד, ב סד"ה

2272פחות (ואם תאמר ... אמאי לא מחלק ... אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים. ויש לומר ...

2273רשות שבת שהוא למנוע רגל רבים).

2274ופירש בפסקי דינים צמח צדק שסא, א (משמע

2275כיון דבשבת לא בעינן מחיצות סמוכות, לכן החקק עם פנימית הדפנות שבתוך הבית מצטרפין

2276... אף שיש יותר מג' טפחים בין החקק ולכתלים).

2277[181] תוספות ישנים שבת שם

2278(ועוד יש לומר, דהכא יש מחיצות גבוהות מבחוץ, ואין צריך לצרף הגידוד, אלא דאין

2279אויר י', וכשחקק דאיכא אויר י' במקום הוי רשות היחיד). וביאר ביד אפרים (ונראה

2280דשני תירוצים הם). והיינו שלתירוץ התוס' מצטרפין לענין שבת אף ביותר מג' טפחים.

2281ולתירוץ תוספות ישנים מועיל רק כשיש מחיצות גבוהות מבחוץ, מלבד החקק.

2282רא"ש שם (שהרשות משתמר על ידי

2283המחיצות, אפילו רחוקים ממנו הרבה, קרוי רשות היחיד. הלכך על ידי מחיצות החיצונות

2284שגבוהות עשרה נקרא רשות היחיד. אבל לא על ידי הפנימית, שאין שפת החקק מצטרף עמהן,

2285כיון שרחוקים ממנו ג' טפחים).

2286מ"א ס"ק יג (שהרשות משתמר על

2287ידי המחיצות, אפילו רחוקים ממנו הרבה קרוי רשות היחיד, הלכך על ידי מחיצות

2288החיצונות שגבוהות י' נקרא רשות היחיד. אבל לא על ידי הפנימיות, שאין שפת החקק

2289מצטרף עמהם, כיון שרחוקים ממנו ג' טפחים, עכ"ל הרא"ש). כן היא גירסת רוב

2290המפרשים בדברי המ"א, שפוסק כהרא"ש, החולק על התוס' שבהערה הקודמת.

2291[182] ר"ן שבת ב, ב ד"ה

2292אמר רב גידל (דכיון דלא חזי לדירה הוה ליה כרמלית). ונתבאר לעיל (הערה 175).

2293[183] מ"א שם (משמע דאם

2294אין גבוהים י' עם הקירוי, בעינן שיהי' החקק סמוך לכותל פחות מג' טפחים).

2295וזה יועיל אף בסוכה, שהסכך צריך להיות

2296סמוך לכתלים, וכדאמרינן סוכה ד, סע"א (היתה פחותה מי' טפחים וחקק בה כדי

2297להשלימה לעשרה, אם יש משפת חקק ולכותל ג' טפחים פסולה, פחות משלשה טפחים כשרה). טור

2298ושו"ע סי' תרלג ס"י (היתה נמוכה מעשרה, וחקק בה להשלימה לעשרה, ויש בחקק

2299שיעור הכשר סוכה, אם אין בין חקק לכותל שלשה טפחים כשרה, יש ביניהם ג' טפחים פסולה).

2300*

2301ומכאן מוכח לכאורה שמדרגות אינן מצטרפות

2302למחיצה גבוהה י' טפחים, כיון שיש ג' טפחים בין המדרגה הגבוהה לבין המדרגה התחתונה.

2303וראה גם לקמן סי' שנח ס"ט (ושם הערה 65).

2304ונתבאר בדובר שלום ע' קכו-ח.

2305[184] ראה גם לקמן סי' שסא

2306ס"ו (כגגין שלנו), ושם נסמן (הערה 37).

2307[185] עירובין פט, א (במחיצות

2308שאינן ניכרות, רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות, לא אמר גוד אסיק מחיצתא,

2309ושמואל אמר מותר לטלטל בכולו, דאמר גוד אסיק מחיצתא), וכרב. ופרש"י (במחיצות

2310הניכרות ... מחיצות הבתים נראין לעומדין על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם). ותוס' שם ד"ה

2311במחיצות (ונראה דהוא הדין אם הגג בולט חוץ למחיצות הבית, דחשיב נמי מחיצות שאינן

2312ניכרות). וכן פירש"י צב, א ד"ה אף גג (מחיצות ניכרות בעינן, שלא יהא גג

2313בולט חוצה להם, דאי לא מינכרא לא אמרינן גוד אסיק).

2314ולפי זה אסרינן לטלטל על הגג הבולט

2315לחוץ, כמבואר ברא"ש שם פ"ט ס"ב (הלכך גגין שלנו שבולטין ראשיהן

2316לרשות הרבים, ולא מינכרא מחיצתא, הויין כרמלית, ואסור לטלטל על גבן ד' אמות). טור

2317ושו"ע סט"ז (גג הבולט על מחיצות הבית, בענין שאין מחיצות הבית ניכרות

2318לעומד על הגג, הוי כרמלית). ט"ז ס"ק י (שנעשה הגג רשות היחיד מחמת גוד

2319אסיק, לא אמרינן כן (אלא) היכא שהמחיצות ניכרות). וטור ושו"ע סי' שעד ס"ד

2320(אם אינם ניכרות, כגון שהגג בולט עליהם, הוי כרמלית).

2321וכן הוא לקמן סי' שעד ס"ד (אם גם

2322מחיצות הבית סביב אינן ניכרות ונראות למי שעומד על שפת הגג, כגון שהגג בולט עליהן,

2323כרמלית הוא כמו שנתבאר בסי' שמ"ה).

2324ואף שיתבאר לקמן סכ"ה (שאין כרמלית

2325למעלה מעשרה, אלא מקום פטור).

2326היינו דוקא "לענין דבר שאינו מסוים",

2327כדלקמן שם. וכמבואר בתוס' עירובין פט, רע"ב (אותה בליטה הבולטת לרשות הרבים

2328... נעשה כרמלית, דלא מצינו מקום פטור רוחב ד'

2329... והא דאמר בפ"ק דשבת (דף ז.) דאין כרמלית למעלה מי', היינו שמכח קרקע

2330הכרמלית אין נעשה האויר כרמלית למעלה מי').

2331וכן הוא לקמן סי' שנג ס"ב (זיז ...

2332למעלה מעשרה ... כרמלית הוא אם יש בו ד' על ד').

2333*

2334לא נתפרש כאן מה שיעור הבליטה לחוץ,

2335שיבטל את הגוד אסיק. ובפרי מגדים משב"ז ס"ק י (ומסתימות הפוסקים משמע

2336דכל שבולט משהו ואין ניכר כו').

2337ומטעם זה אין אומרים גוד אסיק גם בחצרות

2338שהן גבוהות י' טפחים מהרחוב שלפניהם (או שהן גבוהות ה' טפחים מהרחוב שלפניהם, ויש

2339להם מחיצה גבוה ה' טפחים, שביחד הם י' טפחים גובה מהרחוב שלפניהם, כדלקמן סי' שסב

2340ס"ד), שהרי בונים על גביהם אבנים שהם בולטים קצת כלפי חוץ (כדי שהגשמים לא

2341יקלקלו את הכותל).

2342אמנם מכל מקום מותר לטלטל בהן מטעם גוד

2343אחית, כדלעיל ס"ג (עמוד גבוה עשרה שיש בראשו ד' על ד', ומתקצר והולך למטה ... הרי הוא רשות היחיד על ראשו. לפי שהלכה

2344למשה מסיני היא שאומרים גוד אחית, דהיינו משוך את ראש העמוד מכל צדדיו והורד למטה

2345עד לארץ, והרי זה כאילו מחיצות מקיפות אותו מכל צדדיו עד ראשו).

2346והיינו כל זמן שהבליטה היא פחות מטפח,

2347כדלעיל שם (וכשמגיע ג' טפחים סמוך לארץ יש בו ג' טפחים על ג' טפחים), ושם נתבאר

2348(הערה 21).

2349אמנם אף אם האבן בולטת מהכותל יותר

2350מטפח, שאז אין אומרים בו לא גוד אסיק ולא גוד אחית, מכל מקום מותר לטלטל בחצר,

2351מהטעם דלקמן בסמוך, כיון שהדלת "פתוח לו מן הבית, נעשה כולו כחורי רשות היחיד,

2352ורשות היחיד הוא".

2353[186] תוס' שם (זיז היוצא לרשות

2354הרבים רחב ד', דהוי רשות היחיד, היינו סמוך לחלון תוך י', דהוי כי חורי רשות היחיד).

2355רא"ש שם (נראה דאם יש חלון ארבעה על ארבעה פתוח לגג, הוי כחורי רשות היחיד,

2356אף על גב דלית ליה מחיצות). טור ושו"ע סט"ז (ואם חלון פתוח לו מן הבית,

2357הוי כרשות היחיד). ובסי' שעד ס"ד (אלא אם כן פתוח לו מהבית חלון ארבע על ארבע).

2358[187] משנה צח, ב (זיז שלפני

2359חלון, נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת), ופרש"י (בולט מן הכותל גבוה י' ורחב ד'

2360... דרשות היחיד הוא). וברייתא שם (כנגד חלון משתמש, דחורי חלון הוא), ופרש"י

2361(כלומר זוית החלון והרחבתו הוא). רא"ש שם (נראה דאם יש חלון ארבעה על ארבעה

2362פתוח לגג הוי כחורי רשות היחיד, אף על גב דלית ליה מחיצות). טור ושו"ע שם (וכן

2363זיזין הבולטים מן הכותל ויש בהם ד' על ד', הוי כרמלית, אלא אם כן חלון הבית פתוח

2364להם).

2365וכן הוא לקמן ס'י שנג ס"ב (זיז,

2366דהיינו דף הבולט מן הכותל לרשות הרבים, אם הוא למעלה מעשרה, וחלון הבית פתוח לו,

2367מותר להשתמש עליו מן הבית דרך החלון, מפני שהוא כחורי רשות היחיד, וכמ"ש בסי'

2368שמ"ה). סי' שנה ס"א (גזוזטרא שהיא למעלה מן המים וחלון פתוח לה מן הבית,

2369שאז היא רשות היחיד, אף על פי שאין לה מחיצות, כמ"ש בסי' שמ"ה). סי' שעד

2370ס"ד (אלא אם כן חלון ד' על ד' פתוח לו מהבית).

2371[188] תוס' שם (וגוד אחית נמי

2372לא אמרינן ... משום בקיעת גדיים).

2373[189] סעיף ד (כי כל מחיצה

2374שאינו מגעת ג' טפחים לארץ, אינו מחיצה לחלוק רשות בפני עצמה, לפי שהגדיים יכולים

2375לבקוע תחתיה).

2376וגם אין אומרים בהם פי תקרה יורד וסותם,

2377כדלקמן סי' שמו סי"ב (תקרה [הבולטת מגג הבית], שאין לה מחיצות מן הצדדים,

2378אפילו היא רחבה הרבה, אין אומרים בה פי תקרה יורד וסותם, כמ"ש בסי' שס"א).

2379והיינו כדלקמן שם ס"ה (אם נפרצו ב' מחיצות זו כנגד זו במילואה או ביותר מעשרה,

2380ונשאר ב' מחיצות שלימות זו כנגד זו, כיון שיש ביניהם פילוש וקפנדריא מפרצה זו

2381לפרצה שכנגדה אין אומרים בהן פי תקרה יורד וסותם).

2382[190] תוס' פט, א ד"ה

2383במחיצות (ואור"י דגגין שלנו שבולטין ראשיהן לרשות הרבים ... הוי כרמלית, דלא

2384מינכרא מחיצתא וליכא למימר גוד אסיק ... והואיל וכן, כל הגג אסור, כי כל הגג נפרץ

2385במילואו לכרמלית, לאותה בליטה הבולטת לרשות הרבים). עולת שבת ס"ק יג (נראה

2386דהיינו דוקא כשהוא רחב ארבע, והטעם משום דלא מצינו מקום שיהא רחב ארבע שיהא נקרא

2387מקום פטור, אבל אם אינו רחב ארבע, מקום פטור הוא). מ"א סי' שעד ס"ק ה (בתוס'

2388דף פ"ט משמע דוקא כשבולט ד' לרשות הרבים, ורשות הרבים מהלכת תחתיו, אם כן הוי

2389אותה בליטה כרמלית, וכל שאר הגג נפרצה לו במלואו עיי"ש). אליה רבה שם ס"ק

2390ו (דוקא כשבולט ד' לרשות הרבים, ורשות הרבים מהלכת תחתיו (מג"א סק"ד)).

2391תוספת שבת שם ס"ק יא (כתבו התוס' דדוקא כשהוא בולט ד' טפחים מבית שתחתיו,

2392ורשות הרבים מהלכת תחתיו, דאז הוי אותה בליטה כרמלית כיון שרחבה ד' ... אם כן כל

2393הגג הוי נפרץ במילואו לאותה בליטה), וכאן ס"ק לה (והתוס' כתבו דדוקא כשהגג

2394בולט ד' טפחים לאויר רשות הרבים, ורשות הרבים מהלכת תחתיו, אז הוי אותה בליטה

2395כרמלית ... שאר הגג נפרץ במילואו למקום האסור, דהיינו לאותה בליטה).

2396[191] מהרש"א בתוס' שם (ויש

2397לדקדק למה איצטריכא למימר דכל הגג אסור משום דנפרץ במלואו לאותה בליטה כו', דהא מהאי

2398טעמא דבליטה אסור, משום דלית ליה מחיצה ולא הוי רשות היחיד, מהאי טעמא נמי כל הגג

2399נמי לא הוי רשות היחיד, דאליבא דרב קיימינן הכא דבעי מחיצות ניכרות. ויש ליישב

2400דודאי בליטה הבולטת לרשות הרבים וגדיים בוקעין בו נעשה כרמלית, אבל כל שאר הגג

2401שעומד עד כנגד המחיצות, אינו נעשה כרמלית).

2402והטעם שכל שאר הגג אינו כרמלית, אלא

2403רשות היחיד, הוא כמבואר בהגהות מרדכי עירובין רמז תקכח פ"ג (ובתוס' תירץ לפי

2404שפרוץ במילואו למקום האסור. וקשה דהא רשות היחיד עולה עד לרקיע). והיינו שהוא מקשה

2405כן על התוס', ורבינו מפרש שזה גופא הוא ביאור דעת התוס', שהגג אינו אסור מחמת עצמו

2406(שרשות היחיד עולה עד לרקיע), אלא מחמת שהוא פרוץ לכרמלית (היא הבליטה הרחבה ד'

2407טפחים).

2408וכמבואר בתוס' עירובין פד, ב ד"ה

2409גג (ור"ת מפרש ... גג הסמוך לרשות הרבים, ונמוך בתוך עשרה ... דתוכו רשות

2410היחיד היא, ולא דמי לשאר כרמלית). אור זרוע סי' קפט (דהיכן מצינו כרמלית שתחתיה רשות

2411היחיד).

2412וכדלעיל ס"ט (אויר רשות היחיד הוא

2413רשות היחיד עד לרקיע ... שכן דרך לבנות ברשות היחיד עליות זו למעלה מזו קטנות

2414וגדולות). וראה אהלי יעקב (חלקת יעקב, עירובין) ע' רנד וע' רעא.

2415*

2416ואילו דעה הראשונה סוברת, שדוקא אויר

2417רשות היחיד עולה עד לרקיע, כדלעיל ס"ט (אויר רשות היחיד הוא רשות היחיד עד

2418לרקיע), משא"כ כשיש ביניהם גג המפסיק. וכדלקמן סי' שסא ס"ג (אם אינו

2419גובה עשרה [גג הסמוך לרשות הרבים] ... אף על פי שהבית שבתוכו יש בו י' טפחים, אינו

2420נקראת על הגג רשות היחיד, אלא כרמלית הוא). וראה מה שדן בזה חמרא טבא סי' שמה אות

2421עב ואילך. אהלי יעקב ע' רנד וע' רעא. נתיבות שבת פ"ב הערה לב.

2422[192] כדלעיל ס"א (עמוד או

2423תל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד', הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה, שהלכה למשה

2424מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק ...

2425ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים).

2426וראה אנציקלופדיה תלמודית ערך גוד אסיק

2427ציון 34.

2428[193] ואף שהגג מצד עצמו הוא

2429רשות היחיד, מטעם הבית שתחתיו שעולה עד לרקיע, כאמור לעיל.

2430מכל מקום, כל רשות היחיד שפרוץ מב'

2431רוחות לרשות אחרת, מתבטל ממנו דין רשות היחיד, ונעשה כרשות שנפרץ לו. כמבואר באבני

2432נזר סי' רפט ס"ק ט (ולדעת הרב מלאדי בשלחן ערוך שלו סימן שמ"ה סעיף

2433כ"ג בתוך שני חצאי לבינה, דנפרץ למקום האסור לה, ואפילו למקום פטור, מקלקל

2434המחיצה שמעבר ההוא, עיין שם היטב).

2435ומזה מובן:

2436(א) גם הזורק לגג זה מרשות הרבים, הוא

2437פטור.

2438(ב) אם הוא פרוץ מב' רוחותיו לרשות

2439הרבים, גם הוא נעשה רשות הרבים.

2440*

2441וכעין זה לקמן סי' שמו סי"ב (תקרה

2442שאין לה מחיצות מן הצדדים ... החלל שתחתיה דינו לגמרי כרשות המהלכת לפניו (אם

2443כרמלית כרמלית ואם רשות הרבים רשות הרבים)).

2444ומכל זה יש ללמוד לדין הרחובות שעל גבי

2445הרכבת התחתית, שאע"פ שהרכבת התחתית שתחת הרחוב היא רשות היחיד, ואף שאויר

2446רשות היחיד עולה עד לרקיע, מכל מקום הרחוב הזה הוא רשות הרבים גמורה, לב' השיטות

2447שנתבארו כאן:

2448לדעה הראשונה, אין אומרים רשות היחיד

2449עולה עד לרקיע כאשר גג רשות היחיד מפסיק ביניהם.

2450לדעה השנית, אף שרשות היחיד עולה גם על

2451הגג, מכל מקום, אם הוא פרוץ לרשות הרבים מב' רוחותיו, נעשה גם גג זה "כרשות

2452שנפרץ לו".

2453[194] וכן הוא לעיל כשהגג "בולט

2454ד' טפחים לתוך רשות הרבים או כרמלית". משא"כ אם הגג בולט לתוך חצר הבית,

2455שהיא רשות היחיד, אזי כולם מודים שגם על גבי בליטה זו היא רשות היחיד, שהרי אויר

2456רשות היחיד של החצר עולה עד לרקיע.

2457[195] דין חצר שנפרץ מב'

2458רוחותיו, נתבאר לקמן סי' שסד ס"ב (חצר ... שאינה ניתרת אלא בפס ד' או בב'

2459פסין של משהו ... אין פילוש אוסר בהם, אלא אפילו הם מפולשים לרשות הרבים בשני

2460ראשיהם, והרבים נכנסין מכאן ויוצאים מכאן, די להם בתיקון החצר מכאן ומכאן), וסי'

2461שסה ס"ג (מבוי שנפרץ במילואו לחצר, ונפרצה החצר מצד השני לרשות הרבים ...

2462אפילו פרצה של רשות הרבים היא כנגד הפרצה של מבוי, והרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו,

2463אין בקיעת הרבים אוסרת בחצר, רק שלא יהיו הפרצות יתירות מעשר ... החצר אינה פרוצה

2464לו במילואה אלא נשארו בו גיפופין מכאן ומכאן עודפים על המבוי שהיא רחבה ממנו).

2465אלא ששם ושם אין החצר נעשה רשות הרבים

2466משני טעמים: (א) אינה פרוצה במילואה, שנשארו לה גיפופין מכאן ומכאן, או שתוקנה בפס

2467ד' או בב' פסין של משהו. (ב) הפירצה לרשות הרבים היא פחותה מעשר אמות (שלכן

2468מועילות בה פסין או גיפופין).

2469משא"כ כאן מיירי בבית שרחבו ט"ז

2470אמה, ו"נפרץ במילואו מב' רוחותיו" לרשות הרבים או כרמלית, שאז "אינו

2471רשות היחיד, אלא כרשות שנפרץ לו".

2472ואף שהבית הוא בדרך כלל מקורה, ונתבאר

2473לעיל סי"א (איזו היא רשות הרבים ... והוא שאינם מקורים), וס"כ (רשות

2474הרבים שהיא מקורה, שאינה דומה לדגלי מדבר, הן כרמלית).

2475מכל מקום גם בזה נעשה "כרשות שנפרץ

2476לו", אף אם הוא רשות הרבים, וכדלקמן סי' שמו סי"ב (תקרה שאין לה מחיצות

2477מן הצדדים ... החלל שתחתיה דינו לגמרי כרשות המהלכת לפניו (אם כרמלית כרמלית ואם

2478רשות הרבים רשות הרבים)). והיינו כיון שהוא פתוח לרשות הרבים המהלכת לפניו (שאינה

2479מקורה), בטל חלל זה לרשות הרבים, כדלעיל (הערה 74).

2480וגם אינו ניתר מטעם פי תקרה יורד וסותם,

2481כדלקמן סי' שסא ס"ה (אם נפרצו ב' מחיצות זו כנגד זו במילואה, או ביותר מעשרה,

2482ונשאר ב' מחיצות שלימות זו כנגד זו, כיון שיש ביניהם פילוש וקפנדריא מפרצה זו

2483לפרצה שכנגדה, אין אומרים בהן פי תקרה יורד וסותם).

2484ומכל זה יש ללמוד למנהרות העשויות

2485לתנועת מכוניות, שאף שיש להן תקרה, ופי תקרה, דינן כרשות הרבים גמורה.

2486[196] אבל ראה לקמן סי' שסא

2487ס"ג (אף על פי שהבית שבתוכו יש בו י' טפחים, אינו נקראת על הגג רשות היחיד,

2488אלא כרמלית הוא), ושם נתבאר (הערה 15).

2489[197] עירובין פז, ב (אביי בר

2490אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו אין חורין לכרמלית. רב אשי אמר אפילו תימא

2491יש חורין לכרמלית, הני מילי בסמוכה, הכא במופלגת). רא"ש שם פ"ח ס"ח

2492(נראה דהלכה כאביי בר אבין ורב חיננא בר אבין דאמרי אין חורין לכרמלית. אף על גב

2493דרבינא דהוא בתראה קאמר אפילו תימא יש חורין לכרמלית, איהו לא פליג בהדיא עלייהו,

2494אלא קאמר דאפילו יש חורין לכרמלית אית לן שינויא אחרינא). ונתבאר בקונטרס אחרון

2495ריש ס"ק ג (דבמופלגין לא איצטריך לאשמועינן, דהיינו שינויא דרבינא, אלא

2496בסמוכין מיירי הפוסקים), שאף בזה קיי"ל שאין חורין לכרמלית. טור ושו"ע

2497סי"ז (חורי כרמלית אינם ככרמלית), והיינו אף בחורים שבכתלים, שהם סמוכים

2498לכרמלית.

2499וכן הוא לקמן סי' שמו סי"א (מכניס

2500המפתח מכרמלית ... לחור שבדלת לפותחה בו ... כיון שאין בו ד' על ד' מקום פטור הוא).

2501[198] משא"כ למטה מג',

2502דינם ככרמלית.

2503שהרי אפילו ברשות הרבים נתבאר לעיל סי"ח

2504(חורים שבכתלים כלפי רשות הרבים ... אם

2505הם [גבוה]ים ג' טפחים, אינם כרשות הרבים), אבל למטה מג', דינם כרשות הרבים, ונתבאר

2506לעיל שם (הערה 139).

2507מכל שכן בחורים שבכתלים כלפי כרמלית

2508שאינן גבוהים ג' טפחים, שלדברי הכל דינם ככרמלית (אף אם הם פתוחים גם לרשות

2509היחיד), כדאמרינן בעירובין ט, א (אמר אביי ... בין לחיין אסור, ורבא אמר בין לחיים

2510נמי מותר ... ואביי התם בגבוה ג' (דמינכרא, אבל בין לחיים דלא מינכרא דוכתא, רש"י)

2511... ורבא התם דפתוח לכרמלית ... מצא מין את מינו וניעור). וקיי"ל כרבא, שלמטה

2512מג' טפחים, בפתוח לרשות הרבים מותר, ובפתוח לכרמלית אמרינן מצא מין את מינו ונעשה

2513כמוה.

2514וכן נפסק לקמן סי' שסה ס"ו (פתח

2515המבוי כנגד הלחי ... כיון שאין ברוחב מקום זה ד' טפחים, מקום פטור הוא. וכן ...

2516תחת הקורה ... מקום פטור הוא. במה דברים אמורים במבוי הפתוח לרשות הרבים, אבל

2517בפתוח לכרמלית ... מצטרף הוא להכרמלית ונעשה כמוה, שמצא מין את מינו וניעור).

2518*

2519וכל זה הוא בקרקע, או למטה מג' טפחים.

2520משא"כ בעמוד למעלה מג', יובאו בסעיף הבא ב' דעות אם אומרים מצא מי את מינו

2521וניעור. וכאן בחור שבכותל למעלה מג', לדברי הכל אין אומרים מצא מין את מינו

2522וניעור.

2523וטעם החילוק בינם נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק

2524ג (אפשר דבחורין כו"ע מודו דלא בטילי לגבי כרמלית, דכמו שלפי דעת רש"י

2525[דעה הא' דלקמן סכ"ה, שבראש העמוד אין אומרים מצא מין את מינו וניעור] צריך

2526לחלק בין קרקע חלקה דבין לחיין, דאמרינן מצא מין כו', בעירובין דף ט', ובין דבר

2527גבוה ג', שהוא דבר בפני עצמו ואינו בטל לכרמלית. כך יש לומר להר"ן וסיעתו

2528[דעה הב' דלקמן סכ"ה], שדבר הגבוה ג' שבטל, היינו כשהוא כולו באויר הכרמלית,

2529לאפוקי חורין שמוקפין בכותלין מכל צד, רק שמרוח אחת לבד פתוחים לכרמלית, לא בטילי

2530לגבה).**

2531**

2532עי' סי"ח בהג"ה

2533(בור העומד בכרמלית, אפילו עמוק מאה אמה, הוי כרמלית, אלא אם כן הוא רחב ארבעה על

2534ארבעה, דאין מקום פטור בכרמלית). וכן הוא לקמן סכ"ה (ויש אומרים שאין מקום

2535פטור בכרמלית ... בור העומד בכרמלית, אפילו עמוק מאה אמה, הוא כרמלית, אלא אם כן

2536יש בו ד' על ד'), וצע"ג. והיינו שלכאורה צריך להיות דינם שוה לדין חור

2537שבכותל, אם אומרים בו מצא מין את מינו וניעור, שהרי גם הבור שבכרמלית מוקף מכל צד,

2538ורק מרוח אחת פתוח לכרמלית.

2539וכן דן בסתירה זו בקונטרס אחרון סוף ס"ק

2540ג, בכמה פרטים, ומסיק "וצ"ע לדינא". ולכן גם כאן באה הלכה זו

2541במוסגר, וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו

2542פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות

2543אם צדקו דבריו).

2544[199] מ"מ הל' שבת פי"ד

2545ה"י (וחורי הכרמלית הרי הן נדונין לפי גבהן ורחבן, כדין חורי רשות הרבים). שו"ע

2546שם (אלא הם נדונים לפי גבהם ורחבם).

2547[200] לעיל סעיף יח (חורים

2548שבכתלים כלפי רשות הרבים ... אם אין בהם ד' על ד', הם מקום פטור, בין שהם למעלה

2549מעשרה בין שהם למטה מעשרה.

2550[201] שבת ז, ב (אקילו בה רבנן

2551מקולי רשות היחיד ומקולי רשות הרבים, מקולי רשות היחיד דאי איכא מקום ארבעה הוא

2552דהויא כרמלית, ואי לא, מקום פטור בעלמא הוא, מקולי רשות הרבים דעד י' טפחים הוא

2553דהויא כרמלית, למעלה מי' טפחים לא הויא כרמלית). ושם ז, א (ותופסת עד עשרה, דעד עשרה

2554הוא דהויא כרמלית, למעלה מעשרה טפחים לא הוי כרמלית). טור ושו"ע סי"ח (גדר

2555כרמלית, שלא יהא פחות מארבעה על ארבעה, ואינה תופסת אלא עד עשרה, ולמעלה מעשרה הוי

2556מקום פטור).

2557[202] לעיל סעיף יז (לענין דבר

2558שאינו מסויים, כגון פני כותל שברשות הרבים אם איזה דבר נדבק שם, או קולט מן האויר).

2559[203] רש"י שם ד"ה

2560דעד י' (בדבר מסויים כגון ראש עמוד וגב לבינה ... אי אית ביה ארבע פשיטא דלמעלה

2561מעשרה לא הוי כרמלית, דהא אפילו עמוד ברשות הרבים רשות היחיד הוא, ואי דלית ביה

2562ארבע ולמטה מעשרה, מי הוי כרמלית, הא קאמר אין כרמלית פחותה מארבע ... מקום פטור

2563הוא). דעה הב' ברמ"א סי"ט (ויש חולקים ואומרים דאין חילוק בין רשות

2564הרבים לכרמלית).

2565ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ג (שלפי

2566דעת רש"י, צריך לחלק בין קרקע חלקה דבין לחיין, דאמרינן מצא מין כו',

2567בעירובין דף ט', ובין דבר גבוה ג', שהוא דבר בפני עצמו ואינו בטל לכרמלית). וראה

2568גם לעיל (הערה 198).

2569[204] ר"ן שבת ב, ב ד"ה

2570אמר רב ששת (ואחרים כתבו, דאפילו בדבר המסוים איכא לאוקמא, וכגון שאינו רחב ד'

2571וקאי בכרמלית, דהוי כרמלית, דנהי דאי קאי כי האי גוונא ברשות הרבים מקום פטור הוא,

2572בכרמלית מצא מין את מינו וניעור, כדאמרינן בפרקא קמא דעירובין). הגהות מיימוניות

2573הל' שבת פט"ו סוף אות ד (דקי"ל כרב[א] דאמר בפ"ק דעירובין מצא מין

2574את מינו וניעור). רמ"א סי"ח (דאין מקום פטור בכרמלית), ודעה הא' שבסי"ט

2575(וכל זה דוקא בעומד ברשות הרבים, אבל בכרמלית אמרינן מצא מין את מינו וניעור,

2576ודינו ככרמלית).

2577ולדעה זו, מה שחילקו בגמרא בין למעלה או

2578למטה מג' טפחים (כדלעיל הערה 198),

2579היינו רק לדעת אביי ברשות הרבים, אבל בכרמלית אמרינן מצא מין את מינו וניעור – אף

2580למעלה מג' טפחים.

2581[205] עירובין ט, א (מצא מין את

2582מינו וניעור), ופרש"י (נתחזק על ידי מינו וניעור משנתו).

2583[206] רמב"ם הל' שבת פי"ד

2584ה"ו (בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית, אפילו עמוק מאה אמה, אם אין בו ארבעה).

2585טור ורמ"א סי"ח (בור העומד בכרמלית, אפילו עמוק מאה אמה, הוי כרמלית,

2586אלא אם כן הוא רחב ארבעה על ארבעה).

2587[207] כסף משנה שם (דבכרמלית

2588ליכא מקום פטור, משום דמצא מין את מינו ונעור). ב"י ד"ה בור העומד. רמ"א

2589שם (דאין מקום פטור בכרמלית).

2590[208] אליה זוטא ס"ק יא (ומשמע

2591דסתימת השו"ע עיקר כסברא הראשונה, ומיירי אפילו בדבר מסויים, וכן משמע ממסקנת

2592ב"י, וכן מרמ"א ולבוש סוף סימן שמ"ו). והיינו מ"ש הב"י ד"ה

2593בור העומד (ואפשר שדעת הרמב"ם דבכרמלית ליכא מקום פטור, משום דמצא מין את

2594מינו, וכמו שכתב הר"ן בפרק קמא דשבת בשם קצת מפרשים). והרמ"א סי' שמו ס"ג

2595(ואפילו אם גבוה שלש, מאחר שכל רשויות שלנו הם כרמלית, אמרינן מצא מין את מינו

2596וניעור, כמו שנתבאר סימן שמ"ה).

2597וכן הוא לקמן סי' שמו ס"ט (ואין

2598מקום פטור בכרמלית, אלא כל דבר שיש בה, אפילו אין בו ד' על ד', הוא בטל אצלה ונעשה

2599כמוה, כמו שנתבאר בסי' שמ"ה, שכן עיקר).

2600*

2601וכל זה בראש עמוד שבכרמלית וכיו"ב,

2602אבל כלי העומד בכרמלית, הוא כרמלית לדברי הכל, כדלקמן סי' שנה ס"ה (ולא אמרו

2603שאין כרמלית בכלים, אלא בכלי העומד ברשות הרבים ... אבל כשעומד בכרמלית, כרמלית

2604הוא), ושם נסמן (הערה 44).

2605[209] מ"מ שם ה"ז (ודע

2606שמקום פטור אינו אלא כשהוא ברשות הרבים או בכרמלית, אבל אם הוא תוך רשות היחיד,

2607כיון שרשות היחיד מקיפו הרי הוא כמוהו, שאויר רשות היחיד עולה עד לרקיע). רמ"א

2608סי"ט (וכל זה דוקא בעומד ברשות הרבים ... אבל אם עומד ברשות היחיד, לכולי

2609עלמא דינו כרשות היחיד).

2610וכן הוא לעיל ס"ט (כל מה שיש ברשות

2611היחיד, בין רחב בין קצר בין גבוה בין נמוך דינו כרשות היחיד, שכן דרך לבנות ברשות

2612היחיד עליות זו למעלה מזו קטנות וגדולות), ושם נסמן (הערה 57).

2613[210] רב חסדא ורבה בר רב הונא

2614שבת ק, ב (רב חסדא ורבה בר רב הונא ... קסברי כרמלית משפת מיא משחינן, מיא ארעא

2615סמיכתא). רי"ף שם לו, ב (והלכתא כותייהו). טור ושו"ע סי"ח (וימים

2616ונחלים ממיא משחינן, הלכך הנוטל מהם מעל פני המים עד עשרה באויר, הוי כרמלית).

2617לבוש סי"ח (מודדין העשרה מפני המים ולמעלה, דמים עצמן כארעא סמיכתא דמיין).

2618וכן הוא לקמן סי' שנה ס"ג (גבוהים

2619י' טפחים מעל פני המים).

2620[211] טור (ולמעלה מעשרה הוי

2621מקום פטור, הילכך הנוטל מעל פני המים בימים ובנחלים, עד י' באויר הוי דינו ככרמלית,

2622למעלה מי' הוי מקום פטור), ושו"ע שם (למעלה מעשרה באויר, הוי מקום פטור).

2623לבוש שם (הלכך הנוטל מהן מעל פני המים, עד י' באויר הוי כרמלית, למעלה מי' הוי

2624מקום פטור).

2625[212] שבת ח, ב (מקום פטור

2626בעלמא הוא, כגון דלית ביה ד' על ד'). שבת ז, א (אין כרמלית פחותה מארבעה). ופרש"י

2627(ארבעה רוחב, ואי לא, מקום פטור הוא). טור ושו"ע סי"ט (מקום פטור הוא

2628מקום שאין בו ד' על ד').

2629[213] שם ח, א (פחות משלשה מדרס

2630דרסי ליה רבים משלשה ועד תשעה לא מדרס דרסי ליה). רמב"ם הל' שבת פי"ד ה"ז

2631(וגובהו שלשה עד לרקיע שכל פחות משלשה הרי הוא כארץ). טור ושו"ע שם (וגבוה

2632משלשה ולמעלה עד לרקיע).

2633וכדלעיל סי"ג (כל דבר שהוא ברשות

2634הרבים, אם אינו גבוה ג' טפחים ... חשובים כקרקע והרי הם רשות הרבים ... ואם הוא

2635גבוה ג' ... אינו רחב ד' על ד', הוא מקום פטור).

2636[214] רמב"ם שם (וכן חריץ

2637שאין בו ארבעה על ארבעה, ועומקו משלשה עד התהום). טור ושו"ע שם (או חריץ שאין

2638בו ד' על ד', ועמוק יותר משלשה). לבוש ס"כ (ועמוק יותר מג' אפילו עד התהום).

2639[215] רמב"ם שם ה"ז (אפילו

2640היה ארכו אלף מיל), והי"א (מקום פטור מותר לטלטל בכולן, אפילו היה ארוך ...

2641כמה מילין). טור ומ"א ס"ק טו (אפילו הוא אורך אלף אמה).

2642וכן הוא לקמן סי' שמו ס"ה (אפילו

2643הוא ארוך אלף אמה).

2644[216] רמב"ם שם ה"ז (וכן

2645מקום המוקף שאין בו ארבעה על ארבעה, אפילו היה ארכו אלף מיל, ורוחבו ארבעה פחות

2646שעורה, וגובהו משלשה ולמעלה, הרי זה מקום פטור). טור ושו"ע שם (וכן מחיצות

2647הגבוהות מג' ולמעלה, ואין ביניהם ד' על ד').

2648והיינו אף אם בצירוף עובי המחיצות יש לו

2649רוחב ד' טפחים, מכל מקום כיון שאין ביניהם ד' עד ד' הוא מקום פטור, וכדלעיל ס"א

2650(איזו היא רשות היחיד, מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים, ויש בחללו ד' טפחים

2651על ד' טפחים). וראה קונטרס אחרון סוף ס"ק ג.

2652*

2653לפום ריהטא נראה דמיירי הכא שיש לו רק

2654שתי מחיצות, והוא פרוץ לגמרי בשני קצותיו, ומכל מקום "הרי ביניהם מקום

2655פטור", כיון ש"אין ביניהם ד' על ד'".

2656אמנם נתבארו בזה ב' דעות לקמן סי' שסג

2657ס"ד (הערה 26),

2658ולפי דעה הב' שם, מיירי הכא שיש לו ד' מחיצות.

2659[217] כדעה הב' דלעיל סכ"ה

2660(ויש אומרים שאין מקום פטור בכרמלית ... אם הוא למטה מעשרה, אבל אם הוא למעלה

2661מעשרה, מקום פטור הוא).

2662[218] סוף סעיף כה (ולדברי הכל

2663אין מקום פטור ברשות היחיד, אלא כל מה שיש ברשות היחיד הוא רשות היחיד).

2664[219] תוכן המשך הדברים בקונטרס

2665אחרון זה:

2666בפנים

2667ס"א נתבאר שרשות היחיד הוא כשיש בחללו ד' טפחים על ד' טפחים.

2668ולא

2669נזכרה דעת ר"ת, שהכוונה לד' טפחים באלכסון, כדאמרינן (סי' שמט ס"ב)

2670לענין העברת ד' אמות.

2671וגם

2672לא נזכרה דעת רשב"ם, שהכוונה לד' על ד' לרבוע העולם, כדאמרינן (סי' שצט סי"ד)

2673לענין תחומין.

2674ואף

2675שברמ"א נראה שכוונתו לדעת ר"ת, מכל מקום נראה מדברי הפוסקים דלא קיי"ל

2676כן, אלא כדעת רש"י שמחלק בין ד' אמות דגבי העברה לבין ד' טפחים דגבי רשות

2677היחיד.

2678[220] ס"ב (יש אומרים דבעינן באלו ארבעה

2679על ארבעה הן ואלכסונן).

2680[221] בתוס' עירובין דף נא, א ד"ה

2681כזה (ור"ת מפרש דלכל צד נותנין האלכסון, בזריקה ובהעברה ובתחום שבת. ועמוד

2682נמי צריך שיהא בו ששה פחות ב' חומשין).

2683[222] בתוס' שם (ור' שמואל מפרש שמרביעין ד'

2684אמות ברשות הרבים בריבוע עולם ... ועמוד נמי ברשות הרבים גבוה י' ורחב ד', דבעינן

2685נמי ד' על ד' מרובעים, היינו כשמעמיד אלכסון העמוד לאלכסון העולם. אבל העמיד

2686האלכסון ממזרח למערב ומצפון לדרום לא סגי בד' על ד' מרובעות).

2687[223] ברמ"א שם (וכמו

2688שיתבאר לקמן סי' שמ"ט). והיינו כמבואר בשו"ע שם ס"ב (ארבע אמות שאמרו,

2689הן ואלכסונן, שנמצא שהם חמשה אמות ושלשה חומשים). ולא חילקו בין לריבוע העולם או

2690לאו.

2691וכן הוא לקמן שם ס"ב (ארבע אמות

2692שאמרו הן ואלכסונן, דהיינו אלכסון של ד' על ד', שהוא ה' אמות וג' חומשי אמה).

2693[224] "ועושין אותה כטבלא

2694מרובעת, פירוש שמודד על פני כל אורך העיר למזרח אלפים אמה לחוץ, וכן לצפון, ואחר

2695כך רואין כאילו היתה טבלא מרובעת בקרן למלאותו". הרי דאזלינן בעירובי תחומין

2696לריבוע העולם.

2697וכן נפסק לקמן שם סי"ד (עושין

2698התחומין סביב העיר כטבלא מרובעת, דהיינו שמודד על פני כל אורך העיר למזרח אלפים

2699אמה לחוץ, וכן לצפון, ואחר כך רואים כאלו היתה טבלא מרובעת אלפים על אלפים בקרן

2700למלאותה). וסי' שצח ס"א (הבא למדוד אלפים אמה של תחום העיר ... אם היא עגולה

2701שאין לה זויות ... רואים אותה כאלו היא בתוך מרובע ... וכשהוא מרבע מרבעה לריבוע

2702העולם).

2703[225] עירובין שם (פיאות כתיב ... פיאות תן

2704להן. וגבי העברה ליכא למיתב פיאות, אלא כי האי גוונא שנותנין להן שיעור אלכסונן,

2705דהא ליכא למימר בהו רבוע ועיגול). וביאר הב"י, שרק לענין העברה סובר רש"י

2706כסברת ר"ת.

2707[226] שם ד"ה מי בעינן (שיהא רחב ד'

2708בריבוע, שתוכל למצוא בו אלכסון). הרי שבזה סגי ד' טפחים בריבוע, ואין צריך שיהא

2709אלכסון לכל צד.

2710וכן הוא לקמן סי' שמט ס"ב (כגון

2711רשות היחיד שהוא ד' על ד' יהיה גם כן מרובע, שתהיינה בו זויות).

2712[227] שם, אחר הבאת דברי רבינו

2713תם (ולא נראה, דפיאות דשבת ילפינן מערי הלוים, והתם אין נותנין פיאות אלא לפיאות

2714העולם). והיינו שלשיעור ד' טפחים דרשות היחיד אין צריך שיהא אלכסון לכל צד.

2715[228] עירובין פ"ד סי"ג (קשה לפירושו,

2716דבכל פיאות שבת ילפינן מערי לוים, ובערי לוים אין נותנין פיאות אלא לפיאות עולם).

2717[229] הל' שבת פי"ב הי"ח (לפיכך אין

2718המעביר או הזורק ברשות הרבים חייב עד שיעביר חוץ לחמש אמות ושלשה חומשי אמה), ופי"ד

2719ה"א (ארבע מחיצות גובהן עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן). הרי שד'

2720טפחים דרשות היחיד אין דינם כד' אמות של העברה.

2721[230] עבודת הקודש שער ג ס"ד (שלא אמרו

2722עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה נעשה רשות היחיד, עד שיהא מרובע ארבעה על ארבעה, כדי

2723שיהא באלכסונו חמישה ושלושה חומשי טפח, וכן הדין לענין המעביר והזורק ארבע אמות,

2724שהן חמש אמות ושלושה חומשי אמה). הרי חילק בינם כנ"ל.

2725[231] נתיב יב ח"ד עא, ב (שביאר דעת רש"י

2726ורשב"ם ור"ת, וסיים: והקשו על פירוש רבינו תם).

2727[232] הל' שבת פי"ד ה"ז (וכל מקום

2728שהזכיר רבינו עמוד רחב ד', אם הוא עגול, רוצה לומר שיש באלכסונו חמשה ושלשה חומשין

2729כדי לרבע בו ד' על ד', ואם הוא מרובע כבר יש באלכסונו כן).

2730[233] שלא הזכירו כאן אלכסון –

2731רק לקמן בסי' שמט.

2732[234] ס"ק ב (ולענ"ד מוכח מפרש"י

2733בעירובין דף נ"א, דסבירא ליה דלא דמי לסימן שמ"ט במרבע ברשות הרבים,

2734דליכא למיתב פאות, אבל הכא מיירי במרבע ד' על ד' ויש בו אלכסון, סגי בריבוע ד' על

2735ד'. וכן מוכח לי בעבודת הקודש לרשב"א דף יו"ד ע"ב, ורבינו ירוחם

2736נתיב י"ח ח"ד, ובמגיד משנה פרק י"ד ה"ו, דאף דבעי לקמן עם

2737אלכסון, מכל מקום בשיעור רשות היחיד סגי בריבוע ד' על ד', וכ"מ ברמב"ם

2738פי"ב, וטור, וסתימת הפוסקים. הלכך נראה לי דיפה כיון הלבוש שהשמיטו).

2739[235] בדפוס ראשון הכותרת: "בבור

2740כו' מדברי סופרים אינה כו'". וכנראה הי' כתוב כן בפנים, במהדורא קמא.

2741ובדפוסים שלנו לא נזכר בפנים "בור" (רק גומא), ועל כן נשמט גם מלשון

2742הכותרת.

2743[236] תוכן המשך הדברים בקונטרס

2744אחרון זה:

2745בפנים

2746סט"ו וסי"ט נתבאר, שגומא עמוקה מלאה מים היא רשות היחיד מן התורה, אבל

2747מדברי סופרים היא כרמלית, הואיל ועוברים על מחיצותיה.

2748ועל

2749זה בא להוכיח, שגזירת חכמים זו היא אף בפחות מבית סאתים, ואף ברקק רחב ד' טפחים,

2750ולא רק ברשות הרבים אלא אף באמת המים שבבקעה, מטעם שהן פרוצות לכל עובר שם לעבור

2751על מחיצותיהן.

2752והנה

2753בטעם הדבר שאין המחיצה מועלת כשעוברים על מחיצותיה, ביאר המ"א (סי' שסג

2754ס"ק ל), דמחיצה שבידי שמים לא חשיב מחיצה, ואתי רבים ומבטלי מחיצתן.

2755אמנם

2756דברי המ"א צע"ג, כי באמת אינה מתבטלת מחיצה זו מן התורה, אף אם יש עליהם

2757בקיעת רבים; אלא אם כן יש "בקיעת הרבים במקום שלהלאה ממנו". ומוכח בכמה

2758מקומות, שרק מדברי סופרים מבטלת בקיעת הרבים את מחיצת הגומא לעצמה.

2759*

2760והנה

2761כל זה דוקא בשתי מחיצות או יותר. משא"כ במבוי שיש לו ג' מחיצות, ומחיצה

2762הרביעית היא ים או נהר או תל שהוא מדרון, נפסק בכמה מקומות שמועלת מחיצה זו

2763(כדלקמן סי' שנו ס"ב וס"ד. סי' שסג סל"ה וסמ"ב וסמ"ד.

2764סי' שסה ס"ה).

2765וביאר

2766המ"א (שם ס"ק מ) שמכל מקום אם רבים בוקעים עליו אינה מועלת, אף במבוי

2767למחיצה רביעית. וכן נפסק לקמן (סי' שסג סמ"ב). ובא לבאר טעם החילוק.

2768בתחלה

2769מבארו לפי שיטת המ"א הנ"ל (שם ס"ק ל), דמחיצה שבידי שמים לא חשיב

2770מחיצה כשרבים בוקעים בה. וכשאין רבים בוקעים בה גזרו מדרבנן. משא"כ במחיצה

2771רביעית, שאינה אלא מדרבנן, לא גזרו במחיצה שבידי שמים, אלא כשרבים בוקעים בה, שאז

2772מתבטלת המחיצה מן התורה. משא"כ כשלא בקעי בה רבים.

2773אחר

2774כך מבאר, שדברי מ"א אלו (שם ס"ק ל) צע"ג, אבל אפשר לקיים פסק זה של

2775המ"א (שם ס"ק מ) אפילו אם נאמר שלא כדעת המ"א (שם ס"ק ל), אלא

2776כהמסקנא דלעיל, שמן התורה מחיצה שבידי שמים מועלת לעצמה אף אם רבים בוקעים בה, ולא

2777למקום שחוץ ממנה. ומה שמועיל לרוח רביעית שבמבוי שחוצה לה, היינו כיון שעכ"פ

2778במקומה היא מחיצה גמורה מן התורה.

2779ואף

2780שלענין עצמה אין הפרש בין רבים בוקעים על המחיצה הזאת או לאו, כמבואר לעיל, שמן

2781התורה מועלת אפילו רבים בוקעים בה (דלא כמ"א שם ס"ק ל).

2782מכל

2783מקום יש לקיים פסק המ"א הנ"ל (שם ס"ק מ), שגם מחיצת הים והתל ברוח

2784רביעית, אינה מועלת אלא אם כן אין בוקעים בה רבים (ששים רבוא).

2785ומה

2786שאינה מועלת כשרבים בוקעים בה, היינו כיון שהוא דומה לרשות הרבים שענינו הוא שרבים

2787בוקעים בו, משא"כ כשלא בקעי בה רבים.

2788ומסיק,

2789"ובזה סליקו כל דברי המג"א כהוגן להלכה, אף אם לא נתכוין לזה".

2790ולכן

2791נפסק כן גם לקמן סי' שסג סמ"ב (מבוי ששוה מתוכו ונעשה מדרון בפתיחתו לרשות

2792הרבים ... תל זה שבפתחו נחשב לו למחיצה ... ומכל מקום אם רבים בוקעים עליו אסור ...

2793ששים רבוא בכל יום).

2794סיכום דבריו למסקנא, ראה נתיבות שבת

2795פכ"ה הערה מד.

2796[237] "ונראה לי דאפילו שעמוקה י' הוי

2797כרמלית דרבנן, כמו קרפף ותל בסי' שע"ב". והיינו מה שנפסק בשו"ע סי'

2798שעב ס"ב (קרפף יתר על סאתים שלא הוקף לדירה, הוי כרמלית). וכן הוא לקמן שם ס"ב

2799(קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה כרמלית הוא).

2800ונתבאר דינו לקמן סי' שנח ס"א (כל

2801היקף מחיצות שלא הוקף לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד, כגון ... הקרפף ... אסרו

2802חכמים לטלטל בתוכן יותר מד' אמות כמו ברשות הרבים, ואף על פי שהן רשות היחיד גמורה

2803מן התורה ... הרי הן ככרמלית מדברי סופרים).

2804ולפום ריהטא היתה נראית כוונת המ"א,

2805שמה שהים הוא כרמלית דרבנן, היינו דוקא כשהוא יותר מבית סאתים. וכן פירש בתוספת

2806שבת ס"ק מא (והיינו כשהיא יותר מבית סאתים, כיון שלא הוקף לדירה).

2807[238] שבאמת כן הדין בגומא

2808שבים, גם בפחות מבית סאתים, ומה שהזכיר "קרפף ותל", היינו לומר, שכמו

2809קרפף שמן התורה הוא רשות היחיד ומדברי סופרים הוא כרמלית, כן גם גומא עמוקה בים רשות

2810היחיד היא מן התורה, ומדברי סופרים היא כרמלית. וכן פירש בפרי מגדים (ויש לומר

2811דהמ"א לדוגמא נקיט, דיש כרמלית דרבנן).

2812וראה לקמן סי' שמו ס"ו (מקום שהוא

2813רשות היחיד גמורה מן התורה, אלא שחכמים אסרו לטלטל בו אלא תוך ד' אמות, כמו שאסרו

2814בכרמלית גמורה), ושם (הערה 40).

2815[239] במ"א ס"ק יא (ואם

2816עמוקה י' ורחבה ד' הוי כרמלית, כמו ים (פי"ד)". והיינו מ"ש ברמב"ם

2817פי"ד הכ"ד (ואם יש בעומקו עשרה או יתר הרי הוא ככרמלית כשאר הימים. והוא

2818שיש ברוחבו ארבעה טפחים או יתר על כן).

2819[240] בגמרא שבת ק, ב (וכמה הוא

2820רקק מים, פחות מעשרה טפחים), פרש"י (כמה עומקו דנימא אכתי רשות הרבים הוא,

2821ולא נעשה כרמלית). וכן הוא ברבנו יהונתן עירובין כט, א ד"ה אמרו לו (גבוהה י'

2822ורחבה ד', דומיא דים, ואז נעשין רשות לעצמן, ואפילו ברשות הרבים הם כרמלית). הרי שכל

2823רקק שעמקו עשרה טפחים ורחבו ד' טפחים, כרמלית הוא.

2824*

2825ואף דמיירי בפנים סי"ט כשהגומא היא

2826בתוך הים והמים מכסין אותה (אם יש בהם גומא שעומקה ... י' טפחים ... מדברי סופרים

2827אינה רשות היחיד אלא כרמלית). וכן מיירי במ"א ס"ק יד (ואם יש גומא בים

2828עמוקה עשרה ורחבה ארבעה). וכן פירש בפרי מגדים (ומיהו בור עמוק עשרה מלא מים הוה רשות

2829היחיד גמור, ובים הואיל והמים מכסים ושוה, יש לומר דהוה כרמלית דרבנן, אף פחות מב'

2830סאה).

2831מכל מקום מוכח מהרמב"ם

2832ורש"י, שכן הוא

2833גם ברקק עמוק י' ורחב ד'. וכן הוא בפנים סט"ו (ואפילו הוא עמוק עשרה ... אינו

2834רשות היחיד (מדברי סופרים)).

2835ומבאר הטעם בפנים "הואיל ועוברים

2836עליהם ... הואיל ועוברים על מחיצותה מלמעלה".

2837[241] בגמרא שם (ימה של טבריא,

2838הואיל ויש לה אוגנים), לכן הקילו בה. וברש"י שם ד"ה אוגנים (ואע"ג

2839דאכתי כרמלית היא, דהא קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה הוא, מיהו בתקנתא

2840פורתא כי הא סגי). רואים מכאן לכאורה שגם בימה של טבריא, לא אמרו דמדברי סופרים

2841היא כרמלית אלא כשהיא יותר מבית סאתים.

2842וכן הובאה הוכחה זו בתוספת שבת שם (שכן

2843פירש"י בהדיא בדף פ"ז ד"ה אוגנים עיי"ש).

2844*

2845והנה לפי מה שהובא בהערה הקודמת מפרי

2846מגדים, לא יוקשה, שהרי באוגנים, המים אינם מכסים את המחיצה.

2847אמנם לפי הטעם שנתבאר בפנים "הואיל

2848ועוברים על מחיצותיה מלמעלה", מה מועילים לזה האוגנים?

2849[242] "שפה גבוה, דהויא כמחיצות סביב לה".

2850לכן אינה כרמלית אלא ביתר מבית סאתיים.

2851[243] כיון שאין לה אוגנים,

2852ועוברים עליהם, לכן היא כרמלית אף כשהיא רחבה ד' טפחים בלבד.

2853[244] זה שנתבאר שכל רקק עמוק

2854י' טפחים ורחב ד' טפחים הוא כרמלית מדברי סופרים, הוא לא רק ברקק שרשות הרבים

2855מהלכת בו, אלא אף ברקק שבבקעה. ואף אם אין הרבים מהלכים בו, אלא סגי במה "שהן

2856פרוצות לכל עובר שם לעבור עליהן" (כדלקמן בסמוך).

2857[245] במשנה שם (אמת המים שהיא

2858עוברת בחצר, אין ממלאין הימנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בכניסה

2859וביציאה ... מעשה באמה של אבל שהיו ממלאין ממנה ... מפני שלא היה בה כשיעור). ופרש"י

2860(שלא היתה כשיעור כרמלית, או בעומק י' או ברוחב ד', שאין מים נעשין רשות לעצמן

2861בפחות מעומק י' ברוחב ד'). הרי שאם עמוקה י' ורחבה ד' הוי כרמלית דרבנן; אף דמיירי

2862באמת המים שבבקעה, שעוברת בחצר (ראה משולחן הארי ע' 156).

2863[246] בשו"ע שם (אמת המים

2864העוברת בחצר עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, אין ממלאין ממנה בשבת). וברמ"א שם (ואם

2865הנקבים שהאמה נכנס ויוצא בהם אינם רחבים ג', אפילו מחיצה אינו צריך).

2866וכן הוא לקמן שם ס"ג (ואם הנקבים

2867שהאמה נכנסת ויוצאת בהם אינם רחבים ג' טפחים, אפילו מחיצה אין צריך, שהרי הם

2868כסתומים לגמרי משום לבוד).

2869[247] ס"ק ד (ותמיה לי

2870טובא, דאם אמת המים שגבוה י' ורחבה ד' נחשבת לרשות בפני עצמה ואינה בטילה גבי חצר,

2871מה מועיל עשיית מחיצה בצד כניסה ויציאה, לענין מילוי המים מן האמה, דהא האמה היא

2872כרמלית והמחיצות לא מועילות ... אלא דאם יש כרמלית מחוץ לרשות היחיד ומשם נכנס

2873לחצר, אז הוי כרמלית אפילו מה שהוא בחצר, משום הכי מהני המחיצה כדי לבטל החבור שיש

2874לו עם מה שהוא בחוץ, ממילא לא הוי כרמלית).

2875הרי שמחיצות החצר מועילות לאמה,

2876משא"כ ה"מחיצות עצמן שבבקעה חוץ לחצר אין מועילות", אף שהן גבוהות

2877י', כמבואר בט"ז שם "דהא האמה היא כרמלית והמחיצות לא מועילות", "ואע"פ

2878שאין רבים עוברים עליהם".

2879[248] שבת קיג, ב (שלא יהא

2880הילוכך של שבת כהילוכך של חול ... היה מהלך בשבת ופגע באמת המים, אם יכול להניח את

2881רגלו ראשונה קודם שתעקר שניה מותר, ואם לאו אסור (לקפוץ, רש"י). מתקיף לה רבא

2882היכי ליעביד, ליקף (למקום שהאמה כלה שם), קמפיש בהילוכא, ליעבר (שישים רגלו במים)

2883זימנין דמיתווסן מאני מיא (ישורו במים) ואתי לידי סחיטה. אלא בהא כיון דלא אפשר

2884שפיר דמי).

2885[249] בטור שם (שלא יהא הילוכך

2886של שבת כהילוכך של חול ... היה הולך והגיע לאמת המים יכול לדלג ולקפוץ עליה, אפילו

2887אם היא רחבה שאינו יכול להניח רגלו ראשונה קודם שיעקור שנייה, ומוטב שידלג ממה

2888שיקיפנה מפני שמרבה בהילוך, ואסור לעבור בה שלא יבא לידי סחיטה), ובשו"ע שם (היה

2889הולך והגיע לאמת המים, יכול לדלגו ולקפוץ עליה, אפילו אם היא רחבה שאינו יכול

2890להניח רגלו ראשונה קודם שיעקור שנייה, ומוטב שידלג ממה שיקיפנה, מפני שמרבה בהלוך,

2891ואסור לעבור בה, שלא יבא לידי סחיטה).

2892[250] כדלקמן סי' שסא ס"ד

2893(חצר שנפרצה במילואה ... תוך החצר שנפרצה לרשות הרבים נעשה גם כן כרמלית, שהרי הוא

2894כקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, שנתבאר בסי' שמ"ה).

2895והיינו כמבואר כאן בפנים ס"כ (וכן

2896קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, כגון מבואות שיש להם ג' מחיצות), וכמבואר בפנים כאן

2897ס"ו (מקום המוקף ג' מחיצות גמורות, אלא שפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית

2898... הרי הוא רשות היחיד גמורה מן התורה ...

2899אבל חכמים אסרו לטלטל בו יותר מד' אמות ... במה דברים אמורים כשמקום זה הוא פרוץ

2900ופתוח לכרמלית, אבל אם הוא פתוח לרשות הרבים ... אינו כרשות היחיד מן התורה, מפני

2901שלפעמים נדחקים רבים לתוכו כשיש דוחק רב ברשות הרבים).

2902הרי שבפתוח לכרמלית "לא בקעי בה

2903רבים", ומכל מקום "אסורה מדברי סופרים מהאי טעמא", "כיון שהן

2904פרוצות לכל עובר שם".

2905וכך גם ברקק עמוק י' ורחב ד', שאסורה

2906מדברי סופרים, הטעם הוא כיון שהוא פרוץ לכל עובר.

2907[251] עירובין צט, ב (מעשה

2908במבוי אחד שצידו אחד כלה לים ... איסור לא אמר בו דהא קיימין מחיצות).

2909וכן נפסק לקמן סי' שסג סל"ה (מבוי ...

2910יש מחיצה מהים שעמקו י' טפחים סמוך לשפתו מתלקט מתוך ד' אמות הרי זה מותר), וסי'

2911שנו ס"ד (חצר שנפרצה ולשון ים עובר על הפרצה ... בחצר עצמה מותר לטלטל, אם

2912הלשון הוא עמוק עשרה מתוך ד' אמות, שהוא נחשב למחיצה).

2913ואף שיש אוסרים בזה מחשש שמא יעלה הים

2914שרטון, כדלקמן סי' שסג סל"ה (ויש אומרים שהים אינו עולה משום מחיצה למבוי,

2915גזרה שמא יעלה הים שרטון, שכן דרך הים שמתקצר ונעשה קרקע ומעלה שם חול ואבנים

2916ובטלה מחיצתו).

2917מכל מקום מודים גם הם בנהר, כדלקמן שם (אבל

2918בשאר נהרות אין חוששין שיעלו שירטון), ושם סמ"ד (מחיצה רביעית של מבוי הקילו

2919בה חכמים להיות דיה בנהר), וסי' שסה ס"ה (בשפת הנהר גובה י' טפחים שתהא נחשבת

2920מחיצה לו).

2921ואם כן יוקשה איך יתאים כל זה עם האמור

2922לעיל (אפילו אמת המים העוברת בבקעה, אם עמוקה י' היא כרמלית ... ואע"פ שאין

2923רבים עוברים עליהם ... כיון שהן פרוצות לכל עובר שם לעבור עליהן ... אינן כלום

2924מדברי סופרים).

2925ויתירה מזו יוקשה, איך מועלת מחיצת הים

2926והנהר להתיר הטלטול במבוי, הרי הים היא מחיצה שאינה עשויה בידי אדם (וכדלקמן הערה

2927הבאה).

2928[252] שבת ק, א (מבוי ששוה

2929לתוכו ונעשה מדרון לרשות הרבים, או שוה לרשות הרבים ונעשה מדרון לתוכו, אותו מבוי

2930אינו צריך לא לחי ולא קורה).

2931וכן נפסק לקמן סי' שסג סמ"ב (מבוי

2932ששוה מתוכו ונעשה מדרון בפתיחתו לרשות הרבים ... הרי מבוי זה אין צריך שום תיקון

2933בפתחו, לפי שתל זה שבפתחו נחשב לו למחיצה, והוא שיהיה בשפועו גבוה י' טפחים מתלקט

2934מתוך ד' אמות).

2935וגם כאן יוקשה איך יתאים עם הכלל,

2936שמחיצה כזו אינה מועלת.

2937ואף שבתל המתלקט מתוך ד' אמות, גם בכמה

2938רוחות לא גזרו חכמים אלא כשבקעי בה רבים, כדלקמן ד"ה ועל כרחך (מדרבנן אתו

2939רבים ומבטלי מחיצתא ... בתל ... משא"כ כשלא בקעי בה רבים), ונתבאר שם (הערה 293).

2940מכל מקום יש טעם נוסף שלא תועיל מחיצת

2941תל זה, כמבואר בתוס' עירובין כב, ב ד"ה דילמא (דמחיצה שאינה עשויה בידי אדם

2942לא חשיבא מחיצה כולי האי, ואפילו רבנן מודו דאתו רבים ומבטלי מחיצה).

2943ונתבאר לקמן (וכוונתם שאף שבמקומה היא

2944מחיצה גמורה, והזורק עליה חייב ... אף אם היו רבים בוקעים עליה ממש, כמבואר בגמרא,

2945מכל מקום לא חשיבה כולי האי לבטל בקיעת הרבים במקום שלהלאה ממנו, שלא יהיה שם רשות

2946הרבים מחמת שהים מקיפתו, אלא אדרבה בקיעת הרבים שם מבטלתה שם).

2947ואם כן יוקשה איך מועיל תל זה להתיר

2948הטלטול במבוי שלהלאה מתל זה.

2949[253] ס"ק מ (ואפשר דלא

2950מקרי רבים פחותים מס' רבוא).

2951וכן הוא לקמן סי' שסג סמ"ב (ומכל

2952מקום לא אסרו חכמים אלא בבקיעת רבים כעין רשות הרבים. אבל כשאין רבים בוקעים כל כך

2953בתל זה מותר ... ולהאומרים שאין בקיעת הרבים חשובה לעשות רשות הרבים אלא אם כן הם

2954ששים רבוא, כמו שנתבאר בסי' שמ"ה, אף כאן אין בקיעת הרבים מבטל ממנו שם מחיצה

2955(מדברי סופרים) אלא אם כן בוקעים בו ששים רבוא בכל יום).

2956ואין גוזרים כאן, שאם הן פרוצות לעבור

2957עליהם יהי' כרמלית מדבריהם, כדעיל ברקק ואמת המים.

2958[254] וכן נתבאר לקמן סי' שסג

2959סמ"ב-ד (וכל זה כשהתל הוא מחיצה רביעית למבוי ... אין עולין אלא למחיצה

2960רביעית למבוי שאינו מפולש ... מחיצה רביעית של מבוי הקילו בה חכמים להיות דיה בנהר

2961ותל).

2962[255] עתה בא לבאר טעם החילוק

2963בין מחיצת הים או רקק או אמת המים שמכמה רוחות, שאינה מחיצה אף אי לא דרסי עלה

2964רבים. לבין מבוי שיש לו ג' מחיצות גמורות, ומחיצה רביעית היא מהים או התל, דלא

2965אסרינן אלא כשרבים דורסים עליה (כדלקמן סי' שנו ס"ב וס"ד. סי' שסג סל"ה

2966וסמ"ב וסמ"ד. סי' שסה ס"ה).

2967בתחלה

2968מבארו לפי שיטת המ"א הנ"ל (סי' שסג ס"ק ל), דמחיצה שבידי שמים לא

2969חשיב מחיצה כשרבים בוקעים בה. וכשאין רבים בוקעים בה גזרו מדרבנן. משא"כ

2970במחיצה רביעית, שאינה אלא מדרבנן, לא גזרו במחיצה שבידי שמים, אלא כשרבים בוקעים

2971בה, שאז מתבטלת המחיצה מן התורה. משא"כ כשלא בקעי בה רבים.

2972אחר

2973כך מבאר, שדברי מ"א אלו (שם ס"ק ל) צע"ג, אבל אפשר לקיים פסק זה של

2974המ"א (שם ס"ק מ) אפילו אם נאמר שלא כדעת המ"א (שם ס"ק ל), אלא

2975כמסקנת רבינו, שמן התורה מחיצה שבידי שמים מועלת לעצמה אף אם רבים בוקעים בה, ולא

2976למקום שחוץ ממנה. ומה שמועיל לרוח רביעית שבמבוי שחוצה לה, היינו כיון שעכ"פ

2977במקומה היא מחיצה גמורה מן התורה.

2978[256] כמבואר לקמן סי' שסג ס"א

2979(מן התורה, כל מקום שיש לו ג' מחיצות ופרוץ במילואו ברוח רביעית, הוא רשות היחיד

2980גמורה אם פרוץ לכרמלית ... אם פרוץ לרשות הרבים ... ככרמלית).

2981[257] ואף שבכל מבוי סתום, שיש

2982לו ג' מחיצות גמורות גזרו חכמים, כדלקמן סי' שסג ס"א (שחכמים אסרו הטלטול בו,

2983בין שפרוץ לרשות הרבים בין שפרוץ לכרמלית, מפני שדומה קצת לרשות הרבים כיון שפרוץ

2984במילואו).

2985וכדלעיל בסמוך (כמו חצר שנפרצה מרוח אחת

2986במילואה, שאסורה מדברי סופרים מהאי טעמא, אף על גב דהויא רשות היחיד מדאורייתא,

2987וגם לא בקעי בה רבים).

2988היינו דוקא כשרוח רביעית פרוצה לגמרי.

2989משא"כ כאן שברוח רביעית יש ים או תל, בזה לא גזרו, כיון "דבלאו הכי נמי

2990לא הוה המבוא רשות הרבים", וכדלקמן סי' שסג ס"א (לפיכך התירו כשעשה איזה

2991תיקון במקום הפרצה), וסמ"ד (אבל מחיצה רביעית של מבוי הקילו בה חכמים להיות

2992דיה בנהר ותל).

2993אבל אי בקעי בה רבים (ששים רבוא), אסור

2994אף בים או תל שברוח רביעית, כיון שאף בים ותל העשוים בידי שמים שמכל רוחותיה אין

2995כאן מחיצות גמורות, אי בקעי בה רבים הוי רשות הרבים מן התורה.

2996[258] בים או רקק או אמת המים,

2997שמכל רוחותיה אין כאן מחיצות גמורות.

2998וכן במבוי המפולש משני ראשיו לנהר או

2999לתל, גזרינן מהאי טעמא, כדלקמן סי' שסג סמ"ד (אבל מבוי המפולש משני ראשיו

3000לנהר או לתל ... שאם היו ששים רבוא בוקעים במבוי זה היה רשות הרבים גמורה ... ואם

3001כן אף אם אין רבים בוקעים במבוי אסור מדברי סופרים, גזרה משום רבים בוקעים בו, כמו

3002שאסרו כל כרמלית שאין רבים בוקעים בה גזרה משום רשות הרבים שרבים בוקעים בה).

3003[259] היינו לדעת המ"א

3004(דלקמן בסמוך), שאם עוברים ששים רבוא על מחיצה זו של הים ותל, הוי רשות הרבים

3005מהתורה.

3006[260] שבת ז, א (והוא שגבוה

3007שלשה, דלא דרסי לה רבים). ח, א (משלשה ועד תשעה לא מדרס דרסי ליה).

3008וכן הוא לעיל בפנים סי"ג (כל דבר

3009שהוא ברשות הרבים ... אם הוא גבוה ג', ומג' ועד ט' ... הוא ככרמלית), וסי"ט

3010(איזו היא כרמלית ... תל או עמוד שיש בו ד' על ד' ואינו גבוה עשרה), וסכ"א (הן

3011כרמלית אם הן רחבות ד' על ד' וגבוהות משלשה ועד עשרה).

3012[261] מה שנתבאר עד כאן הוא לפי

3013דעת המ"א, שלמד מדברי התוס', שכיון שהים והתל הן מחיצה בידי שמים, לכן אם יש

3014עליהם בקיעת הרבים, מתבטלת מחיצה זו מן התורה. וכדלעיל בסמוך (דאי הוה ניחא

3015תשמישתיה דהילוך זה שמהלכין קצת במקום זה, והוו בקעי בהו ששים ריבוא, הוו רשות

3016הרבים).

3017משא"כ לפי מה שיתבאר בסמוך, ששיטה

3018זו צע"ג, ולא זו היא כוונת התוס', ובאמת אינה מתבטלת מחיצה זו מן התורה, אף

3019אם יש עליהם בקיעת רבים; אלא אם כן יש "בקיעת הרבים במקום שלהלאה ממנו".

3020שלפי זה אין הפרש מן התורה אם רבים בוקעים על מחיצה זו או לאו.

3021אמנם מכל מקום, "אפילו אם תמצי

3022לומר שלא כדעת המ"א שם", יש לומר כנ"ל, שגם מחיצת הים והתל ברוח

3023רביעית, אינה מועלת אלא אם כן אין בוקעים בה רבים (ששים רבוא).

3024ולכן נפסק כן גם לקמן סי' שסג סמ"ב

3025(מבוי ששוה מתוכו ונעשה מדרון בפתיחתו לרשות הרבים ... תל זה שבפתחו נחשב לו

3026למחיצה ... ומכל מקום אם רבים בוקעים עליו אסור ... ששים רבוא בכל יום).

3027והטעמים לזה יתבארו לקמן בהמשך. אלא

3028שבתחלה בא להוכיח (במאמר המוסגר), שלא כדעת המ"א הנ"ל.

3029[262] על מה שנפסק בשו"ע

3030סי' שסג סכ"ט (מבוי שצדו אחד כלה לים ... אין צריך כלום), הקשה במ"א ס"ק

3031ל (משמע כאן דים נחשב למחיצה, וצ"ע דכתבו התוס דף כ"ב ע"ב, ותימא

3032דארץ ישראל תיעשה רשות היחיד, שהרים וגבעות מקיפין אותה, ובבל תיעשה רשות היחיד

3033דמקיף לה נהר דיגלת. ויש [לומר] דמחיצה שאינה עשוי' בידי אדם לא חשיב מחיצה, ואתי

3034רבים ומבטלי מחיצתן עכ"ל ... וצריך לומר דהכא מיירי במקום שאין הספינות עוברות

3035שם לנמל, דשם הוי הים מחיצה).

3036[263] על מה שנפסק בשו"ע

3037שם סל"ו (מבוי ששוה מתוכו ומדרון (פירוש מקום משופע) לרשות הרבים, או ששוה

3038לרשות הרבים ומדרון לתוכו, אם הולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה י' מתוך ד' אמות, הרי

3039הוא כאלו זקוף כולו, ואינו צריך שום תיקון), כתב המ"א ס"ק מ (ולפי

3040מ"ש סכ"ט בשם התוס', צריך לומר דלא בקעי בו רבים, שאם לא כן אתי רבים

3041ומבטלי מחיצתא, כיון שאינה עשוי' בידי אדם. ואפשר דלא מקרי רבים פחותים מס' רבוא,

3042וכמ"ש סי' שמ"ה ס"ו).

3043[264] ג' קושיות מקשה רבינו על

3044המ"א: (א) מהגמרא. (ב) מלשון התוס'. (ג) מדברי המ"א בעצמו.

3045[265] במשנה שם כב, א (רבי יהודה

3046אומר אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין, וחכמים אומרים אינו צריך).

3047היינו שרבי יהודה סובר דאתו רבים ומבטלי מחיצה, ורבנן סברי דלא אתו רבים ומבטלי

3048מחיצה. וקיי"ל כרבנן, דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה.

3049ומסיק בגמרא שם, דאף ש"ארץ ישראל

3050... מקיף לה סולמא דצור מהך גיסא, ומחתנא דגדר מהך גיסא, בבל נמי מקיף לה פרת מהך

3051גיסא, ודיגלת מהאי גיסא, דכולא עלמא נמי מקיף אוקיינוס". מכל מקום יש דין

3052רשות הרבים בארץ ישראל ובבבל ובשאר העולם.

3053וכתבו התוס' שם ד"ה דילמא (ותימה

3054דלרבנן כל ארץ ישראל תעשה רשות היחיד על ידי סולמא דצור ומחתנא דגדר, ובבל נמי

3055דמקיף לה דיגלת, ולא אתו רבים ומבטלי מחיצתן ... ויש לומר דמחיצה שאינה עשויה בידי

3056אדם לא חשיבא מחיצה כולי האי, ואפילו רבנן מודו דאתו רבים ומבטלי מחיצה).

3057ומפרש המ"א את דברי התוס', שבמקום

3058שהספינות עוברות שם לנמל, הרי זה מבטל את המחיצה שאינה עשויה בידי אדם אף מן

3059התורה. ומה שהים נחשב מחיצה, היינו רק במקום שאין הספינות עוברות שם.

3060[266] הל' שבת פי"ז הל"ג

3061(ואפילו היו רבים בוקעין ועוברין בין הפסין לא בטלו המחיצות).

3062ונתבאר לקמן סי' שסד ס"ד (בהגהה

3063שבהערה 34),

3064שאף שלפי הקס"ד (בעירובין כב, א) סובר רבי יוחנן כרבי יהודה דאתי רבים ומבטלי

3065מחיצה, מכל מקום "למסקנא בדף כב יש לומר דכאן וסבירא ליה" – כרבנן, דלא

3066אתו רבים ומבטלי מחיצה.

3067וכן מסיק לקמן סי' שסג סמ"ב (שמן

3068התורה אין בקיעת רבים מבטלת ממנו שם המחיצה).

3069[267] שבגמרא שם כב, ב (מעלות

3070בית מרון (זקופין מאד, רש"י) ... שבילי בית גילגול (מעלה גבוהה וזקופה היא

3071בארץ ישראל, רש"י) ... אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי לה מחיצתא).

3072ואם כן איך יכול המ"א לפרש בדברי

3073התוס', שאם אינו עשוי בידי אדם אתו רבים ומבטלי לה מחיצתא.

3074וכן הקשה עליו בשאילת יעב"ץ סי' ז

3075(שוב ראיתי במג"א ... וכמדומה ששגג במחילת כבודו בכוונת התוס' במ"ש דאתו

3076רבים ומבטלי מחיצה ... הא איברא איפכא שמעינן להו, דאפילו מחיצה העשויה בידי שמים

3077לא אתו רבים ומבטלי לה, דהא מעלות ומורדות בידי שמים נינהו, ואין חייבין עליהם ...

3078אליבא דרבנן (וכן בתל אף על פי שסתמו בידי שמים הוא) ... דחשיבא מחיצה דידהו מחיצה

3079לכו"ע).

3080וראה שו"ת בית שלמה סי' נא. נתיבות

3081שבת פכ"ה הערה מד.

3082[268] אחר שביאר שבגמרא מוכח

3083שלא כפירוש המ"א, מוסיף ומבאר שגם בדברי התוס' עצמם (דמחיצה שאינה עשויה בידי

3084אדם לא חשיבא מחיצה כולי האי), מבואר שלא כפירושו של המ"א.

3085וכן הקשה עליו בשאילת יעב"ץ שם (ובזה

3086מדוקדק מאד מ"ש התוס' ד"ה דילמא מעלות ומורדות, שכתבו דמחיצה בידי שמים

3087לא חשיבא מחיצה כולי האי כו' יעו"ש, דמאי כולי האי ... דמחיצה בידי שמים לא

3088חשיבא מחיצה כולי האי (אף על גב דמחיצה גמורה היא דבר תורה, מכל מקום אינה חשובה

3089כל כך מחיצה שלמה כמו העשויה בידי אדם...)).

3090אלא ודאי רואים אנו בדברי התוס',

3091שהמחיצות שבידי שמים הן מחיצות גמורות לעצמן, אף אם רבים בוקעים עליה ממש (אלא

3092שאינן מועילות לבטל את בקיעת הרבים אשר בשטח שבין המחיצות האלו, כדלקמן בסמוך).

3093וכן ביאר בשאילת יעב"ץ שם (דפשוט

3094שכיוונו לרגלי רבים הדורסים ברשות היחיד כזו שמחיצותיה בידי שמים וק"ל, לא

3095מחמת ספינות השטות בנמל הים ... אפילו לרבנן אתי רבים ומבטלי לה, אף להקל ליתן לה

3096כל תורת רשות הרבים. והיינו דווקא היכא דניחא תשמישתא).

3097וכן נתבארה הלכה זו לקמן סי' שסג סמ"ד

3098(מבוי המפולש משני ראשיו לנהר או לתל שאינו עשוי בידי אדם, אינן מועילות להתירו

3099בלא תיקון בשום אחד מראשיו, לפי שאם היו ששים רבוא בוקעים במבוי זה היה רשות הרבים

3100גמורה, וכיון שאין לו אלא ב' מחיצות מב' צדדיו, שמחיצות הנהר מבטלת אותן בקיעת

3101הרבים שבמבוי, שהואיל ואינן עשויות בידי אדם, אינן חשובות מחיצה כל כך שלא תבטל

3102אותן בקיעת הרבים שבמבוי. שאף שבמקומן הן מחיצה גמורה, ואין עליהם דין רשות הרבים

3103אף אם רבים בוקעים עליהם כמו שנתבאר למעלה, מכל מקום אינן חשובות כל כך לבטל המבוי

3104שרבים בוקעים בו מדין רשות הרבים).

3105וראה שו"ת בית שלמה סי' נא. פתחא

3106זוטא עירובין כלל ג, וסי' שסג ס"ק נט.

3107[269] בתוס' שם (ר' יוחנן דאמר

3108בפרק הדר (לקמן ד' סז:) קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אפילו כור ואפילו

3109כוריים הזורק לתוכו חייב, והוא הדין אפילו לאלף כורים דמה שיעור יהיה). והיינו

3110כדאמרינן בעירובין סז, ב (אמר עולא אמר רבי יוחנן קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף

3111לדירה, ואפילו כור ואפילו כוריים, הזורק לתוכו חייב, מאי טעמא מחיצה היא אלא

3112שמחוסרת דיורין).

3113הרי שעיקר קושיית התוס' היא על בקיעת

3114הרבים שבתוך ארץ ישראל ובבל, שהיא אלף כורים, ויש לה מסביב מחיצות שבידי שמים (ולא

3115מיירי התוס' בבקיעה שעל גבי מחיצת הים והתל).

3116[270] בגמרא שם כב, ב (בעא

3117מיניה רחבה מרבא, תל המתלקט עשרה מתוך ארבע ורבים בוקעין בו, חייבין עליו משום רשות

3118הרבים או אין חייבין עליו. אליבא דרבנן לא תיבעי לך, השתא ומה התם דניחא תשמישתיה

3119אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי לה מחיצתא, הכא דלא ניחא תשמישתיה לא כל שכן).

3120והיינו כיון שבפסי ביראות תנן התם כב, א

3121(ר' יהודה אומר אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין, וחכמים אומרים אינו

3122צריך). והיינו שלדעת רבנן בפסי ביראות לא אתו רבים ומבטלי לה מחיצתא. אם כן כל שכן

3123בתל דלא ניחא תשמישתיה, דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא. יוצא אם כן שבמקומה נחשב התל

3124מחיצה גמורה, "אף אם היו הרבים בוקעים עליה ממש".

3125[271] אחרי שביאר את שיטת

3126התוס', שבקיעת הרבים על הים והתל, אינה מבטלת את המחיצה שבידי שמים שבמקומם, אבל

3127בקיעת הרבים שבמקום שלהלאה ממנו, מבטלת את המחיצה בידי שמים שמחוצה להם.

3128בא

3129עתה לבאר הטעם שבמחיצה רביעית, "הים נדון משום מחיצה, וכן תל המתלקט, גבי

3130מבוי", כמובא לעיל מהגמרא והפוסקים, אף שהיא מחיצה בידי שמים.

3131והנה

3132לפי שיטת המ"א הנ"ל, שמחיצה שבידי שמים מועלת מן התורה כשאין רבים

3133בוקעים בה. אם כן מובן הטעם שמחיצה זו מועלת למחיצה רביעית, כשאין רבים בוקעים בה,

3134וכמבואר לעיל ד"ה וכיון שיש.

3135אמנם

3136אחר שנתבארה דעת התוס', שמחיצה בידי שמים היא מחיצה גמורה במקומה, אבל לא חשיבא

3137לבטל בקיעת הרבים במקום שלהלאה ממנו. אם כן מה טעם מועלת מחיצה זו להתיר המבוי

3138שלהלאה ממנו?

3139על זה מבאר "כשחסר אחד מתנאיה, בענין דבלאו

3140הכי לא הוי שם רשות הרבים, מהני מחיצה זו לעשות שם רשות היחיד מן התורה ... יש

3141לומר דמחיצה זו מועלת ברביעית של המבוי, אע"ג דבקעי בה רבים, כיון שבמקומה

3142היא מחיצה גמורה".

3143וכן

3144נתבאר לקמן סי' שסג סמ"ד (אבל מחיצה רביעית של מבוי הקילו בה חכמים להיות דיה

3145בנהר ותל, כיון שבמקומן הן מחיצות גמורות).

3146[272] אז אומרים שבקיעת הרבים

3147מבטלת את המחיצה בידי שמים שמחוצה להם.

3148[273] כשגם בלי המחיצה שבידי

3149שמים יש ג' מחיצות גמורות למבוי זה.

3150[274] הרא"ם ביראים השלם

3151סי' עדר (ים ... לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים ... יש לשאול הלא ים עמוק עשרה

3152ורוחב ארבע ... ואין לתרץ מפני שהספינות שטות על פני המים מיא מבטלי מחיצתא ... אם

3153כן ליהוי רשות הרבים ... שאינו נוח תשמיש הליכתו מפני המים ... אם יש במקום שזורק

3154עמוק עשרה ורוחב ארבע פי' שמתלקט י' מתוך ד' חייב). הובא במ"א ס"ק יד (ואם

3155תאמר הא מיא לא מבטלי מחיצתא, כמ"ש סי"א. ואין לומר מפני שהספינות שטות

3156על פני המים מבטלי מחיצתא. דאם כן ליהוי רשות הרבים ... ורשות הרבים נמי לא הוי,

3157שאינו נוח תשמיש הליכתו מפני המים ... רא"ם).

3158הרי שאם הים הי' נקרא נוח תשמיש הליכתו,

3159הי' מבטל את המחיצה שבידי שמים, והי' רשות הרבים, אבל כיון שאין נוח תשמיש הליכתו

3160בים, לא הוי רשות הרבים מצד עצמו, ואם כן מועילות המחיצות בידי שמים לעשותו רשות

3161היחיד מן התורה.

3162וכן הוא גם כשיש ג' מחיצות, שאינו רשות

3163הרבים מן התורה, מועלת מחיצה ד' בידי שמים, לעשות מקום זה רשות היחיד.

3164[275] הל' שבת פי"ד ה"ד

3165(איזו היא כרמלית ... קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, והוא המקום שמוקף שלש מחיצות

3166והרוח הרביעית רשות הרבים ... וכן הימים).

3167[276] בטור (כרמלית הוא מקום שאין

3168הילוך לרבים, כגון ים ... וקרן זויות הסמוכה לרשות הרבים, כגון מבואות שיש להם שלש

3169מחיצות), ובשו"ע סעיף יד (איזה הוא כרמלית, מקום שאין הלוך לרבים, כגון ים ...

3170וקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים). רמ"א שם (וכגון מבואות שיש להן שלש מחיצות).

3171[277] שבת ז, א (קרן זוית הסמוכה

3172לרשות הרבים, דאע"ג דזימנין דדחקי ביה רבים ועיילי לגוה, כיון דלא ניחא

3173תשמישתיה כי כרמלית דמי).

3174[278] יח, ב ד"ה מודינא (דכיון

3175דאויר פתוח לנגדו, דומיא דמבוי מפולש, ועשוי לקפנדריא, לבקיעת רבים).

3176[279] קונטרס אחרון ס"ק א

3177(והתם פירש"י דאיסור הפילוש משום קפנדריא ובקיעת רבים, אם כן כשיש מחיצה ג'

3178באמצע, אע"פ שהיא מחיצת כרמלית, מכל מקום כיון שחוסמת היא את העוברים שוב אין

3179כאן פילוש).

3180וכן הוא לקמן סי' שסא ס"ה (אם

3181נפרצו ב' מחיצות זו כנגד זו במילואה או ביותר מעשרה, ונשאר ב' מחיצות שלימות זו

3182כנגד זו, כיון שיש ביניהם פילוש וקפנדריא מפרצה זו לפרצה שכנגדה).

3183[280] ח, סע"א (חצר שהרבים

3184נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו). ורש"י שם (דנפרצה בכותל השני, דדרסי רבים

3185מרשות הרבים זו לרשות הרבים זו דרך חצר).

3186[281] שהרי רק ברקק פחות מי'

3187טפחים מועלת בקיעת ששים רבוא לעשותו רשות הרבים, כמבואר בפנים סט"ז (רקק מים

3188שברשות הרבים שאינו עמוק עשרה, בטל הוא לגבי רשות הרבים, אם רגילים הרבים להלך בו).

3189משא"כ בעמוק י' טפחים.

3190[282] במבוי ששוה לתוכו ונעשה

3191מדרון לרשות הרבים (במ"א שם ס"ק מ, ולקמן שם סמ"ב) ובמבוי שצדו אחד

3192כלה לים (במ"א שם ס"ק ל, ולקמן שם סל"ה), שאף מדברי סופרים מותר

3193לטלטל בו, כיון שלהלאה יש ג' מחיצות גמורות, עשויות בידי אדם.

3194[283] כמובא לעיל מהתוס',

3195שמחיצות שבידי שמים אינן מועילות לבטל בקיעת הרבים במקום שביניהם. ואילו היו רבים

3196בוקעים בו והוה ניחא תשמישתיה, הי' מקום זה רשות הרבים מן התורה. לכן גזרו עליו

3197חכמים שיהי' מקום זה כרמלית, אפילו אין רבים בוקעים שם ולא ניחא תשמישתיה, גזרה

3198משום רבים בוקעים בו.

3199וכן נתבאר לקמן סי' שסג סמ"ד (ואפילו

3200תל ונהר שאינן מקיפים כל העיר, אינן עולין אלא למחיצה רביעית למבוי שאינו מפולש,

3201אבל מבוי המפולש משני ראשיו לנהר או לתל שאינו עשוי בידי אדם, אינן מועילות להתירו

3202בלא תיקון בשום אחד מראשיו, לפי שאם היו ששים רבוא בוקעים במבוי זה היה רשות הרבים

3203גמורה, וכיון שאין לו אלא ב' מחיצות מב' צדדיו, שמחיצות הנהר מבטלת אותן בקיעת

3204הרבים שבמבוי, שהואיל ואינן עשויות בידי אדם אינן חשובות מחיצה כל כך שלא תבטל אותן

3205בקיעת הרבים שבמבוי ... ואם כן אף אם אין רבים בוקעים במבוי אסור מדברי סופרים,

3206גזרה משום רבים בוקעים בו, כמו שאסרו כל כרמלית שאין רבים בוקעים בה גזרה משום

3207רשות הרבים שרבים בוקעים בה).

3208[284] עתה מבאר, שעל פי דברי

3209הרא"ם שבמ"א שהובאו לעיל (הערה 274),

3210יש לנו הוכחה נוספת, שלא כפירוש המ"א בדברי התוס', שאם רבים בוקעים על מחיצת

3211הנמל והתל מבטלים המחיצה מן התורה.

3212[285] כב, ב (תל המתלקט עשרה

3213מתוך ארבע, ורבים בוקעין בו ... דלא ניחא תשמישתיה). ומזה מובן גם לענין נמל שבמ"א

3214שם ס"ק ל.

3215ולפי דעת המ"א, שלא לחלק בין רבים

3216בוקעים על גבי המחיצה שבידי שמים, לבין רבים בוקעים במקום שלהלאה ממנו, אם כן

3217יוקשה, מה בין ספינות העוברים בים שרבים בקעי ביה, ולא ניחא תשמשתיה, ואינם מבטלים

3218המחיצות, לבין נמל ותל דלא ניחא תשמישתיה, שאם רבים בקעי בו מבטלי מחיצות.

3219וכן הקשה בשאילת יעב"ץ שם (ועי'

3220לעיל סי' שמ"ה שהביא הרב ז"ל עצמו בשם הרא"ם דלא אתו ספינות ומשוו

3221רשות הרבים, והוא ברור ומוכרח מטעם שאמרנו ... על כן לא נתכוונו דבריו ז"ל

3222כאן).

3223אלא ודאי כאמור לעיל, שהתל עצמו לא נעשה

3224רשות הרבים, אף אם בוקעים בו ששים רבוא. ומה שכתבו התוס' שמחיצה בידי שמים אינה

3225מבטלת את בקיעת הרבים, היינו בקיעת הרבים שלהלאה מהמחיצה, ששם ניחא תשמישתיה.

3226[286] עתה מבאר, שכדי ליישב קצת

3227הקושיות הנ"ל על שיטת המ"א, צריך לומר שגם לדעת המ"א, אם רבים

3228בוקעים על התל והנמל, אין המחיצות מתבטלות מן אלא רק מדרבנן.

3229וכן

3230מסיק לקמן סי' שסג סמ"ב (ואף על פי שמן התורה אין בקיעת רבים מבטלת ממנו שם

3231המחיצה ... מכל מקום מדברי סופרים אסור

3232לטלטל כשרבים בוקעים שם, ולכן אין נידון גם כן משום מחיצה למבוי מדברי סופרים).

3233[287] עירובין כב, ב (תל המתלקט

3234עשרה מתוך ארבע ורבים בוקעין בו, חייבין עליו משום רשות הרבים או אין חייבין עליו,

3235אליבא דרבנן ... לא אתו רבים ומבטלי לה מחיצתא). הרי שעכ"פ אם רבים בוקעין בו

3236גזרו בו חכמים (ראה לקמן הערה 293).

3237וכן הוכיח לקמן בסוף הקונטרס אחרון (שהתל

3238המתלקט הוא כרמלית דרבנן אי בקעי ביה רבים, אע"ג דלא ניחא תשמישתיה, כמשמעות

3239פשט לשון הגמרא אין חייבים כו').

3240[288] "ונהי דאסור לטלטולי מדרבנן, מיהו

3241לאו רשות הרבים דאורייתא היא לאחיובי עליה".

3242[289] "לימא לעולם רבנן, וקמשמע לן

3243דאפילו לטלטל שרי, דמפסי ביראות לא שמעינן דבעולי רגלים הקילו. ויש לומר דעדיפא קא

3244משני". הרי שלמעשה לא משני דאפילו לטלטל שרי, כיון שמדברי סופרים עכ"פ

3245אתו רבים ומבטלי מחיצתא.

3246[290] עתה בא לבאר לפי זה, הטעם

3247שכתב המ"א שאם בוקעים רבים על התל, אינו מועיל למחיצה רביעית של המבוי.

3248שהרי

3249בגמרא מיירי בתל עצמו, שאם רבים בוקעים בו אסור לטלטל בו מדברי סופרים. משא"כ

3250במחיצה רביעית למבוי.

3251[291] שכן נפסק לקמן שם סמ"ב

3252(מכל מקום מדברי סופרים אסור לטלטל כשרבים בוקעים שם, ולכן אין נידון גם כן משום

3253מחיצה למבוי מדברי סופרים).

3254[292] שאין בוקעים על המחיצה הרביעית

3255של המבוי, שהיא תל או ים ונהר, מותר לטלטל בה כדלקמן שם, וסי' שנו ס"ב וס"ד.

3256סי' שסג סל"ה וסמ"ב וסמ"ד. סי' שסה ס"ה.

3257[293] עתה בא לבאר טעם החילוק

3258בין מחיצות התל, שלא גזרו עליהן חכמים, אלא כשבוקעים בה רבים, כדלעיל בסמוך.

3259לבין

3260גומא שבים או אמת המים, שגזרו חכמים בכל ענין, אפילו אין רבים בוקעים בה, כדלעיל ד"ה

3261ולא תימא.

3262כיון

3263"שגובה התל הוא דבר הניכר לעין ... גומא שבים ... אין העומק ניכר לעין שהוא

3264עמוק עשרה".

3265אמנם

3266לענין מחיצה הרביעית, דין שניהם שוה, "כיון שיש לו ג' מחיצות בלא זו, לא גזרו

3267לא בקעי רבים", כדלקמן סי' שסג סמ"ד (אבל מחיצה רביעית של מבוי הקילו בה

3268חכמים להיות דיה בנהר ותל).

3269[294] סי' שסג סל"ו, כתב

3270בטור (שהתל עולה במקום לחי). ופירש בב"י (מבוי שהוא שוה מצד אחד ומדרון מצד

3271אחר קרי נמי תל, שהרי כמין תל הוא עשוי). ובשו"ע שם (הרי הוא כאלו זקוף כולו,

3272ואין צריך שום תיקון).

3273[295] ראה כללי הפוסקים וההוראה

3274כלל כב.

3275[296] שגזרו חכמים בכל ענין,

3276אפילו אין רבים בוקעים בה (כדלעיל ד"ה ולא תימא).

3277[297] כמבואר לעיל בפנים סט"ז

3278(רקק מים שברשות הרבים שאינו עמוק עשרה, בטל הוא לגבי רשות הרבים, אם רגילים הרבים

3279להלך בו, אף על פי שהוא הילוך שעל ידי הדחק).

3280[298] יותר מבית סאתים שלא

3281הוקפה לדירה, שאוסרת על המבוי, כדלקמן סי' שסה ס"ה (ואם נפרץ לרחבה שאחורי

3282הבתים ... יתירה על בית סאתים ולא הוקפה לדירה, דינו כנפרץ לכרמלית, וצריך שם

3283תיקון בכל ענין ... יעשו לחי בראש זה של המבוי שנפתח לרחבה, וצורת פתח בראש השני

3284הפתוח לרשות הרבים, או לכרמלית), ושם נסמן (הערות 41-43).

3285והיינו שיש לו דין מבוי המפולש, דלקמן סי'

3286שסד ס"א (מבוי המפולש ... אפילו שני ראשיו פתוחים לכרמלית, אינו ניתר בלחי

3287וקורה מכאן ולחי וקורה מכאן, אלא צריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן).

3288[299] בתמיה, הרי הרחבה אין בה

3289דיורין, כדלקמן שם (שאין הרחבה אוסרת על המבוי בלי עירוב לפי שאין בה דיורין), ולא

3290בקעי בה רבים, ואם למה יש לזה דין מבוי המפולש (לפני התיקון).

3291[300] ס"א (והפרצה אינה

3292אוסרת כלל, אם אינה יתירה מעשר אמות שהיא כפתח גם כן, ואין המבוי נפסל בפתחים

3293הרבה. והוא שאין רבים בוקעים בפרצה זו, כגון שפרוצה למקום מטונף או מקולקל בטיט,

3294ואין דרך רבים לעבור באותה פרצה, וכל שכן אם נשתיירו גידודים מהכותל שנפרץ, שהם

3295מעכבים ההילוך).

3296וכמו בנפרץ המבוי לחצר, דלקמן סי' שסד

3297ס"א (אבל אם ראשו אחד פתוח לרשות הרבים וראשו השני לחצר שאינה מעורבת, אין

3298צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו, שהרי ראשו הפתוח לחצר אינו מחוסר מחיצה שם,

3299שמחיצות החצר מתירות אותו, ואין צריך תיקון שם אלא מפני שפרוץ שם במילואו למקום

3300האסור מחמת חסרון עירוב, ולא מחמת חסרון מחיצות, לפיכך די שם בתיקון כל שהוא).

3301[301] כמצויין לעיל (הערות 287-289).

3302[302] אף אם נתכוין לומר, שאם

3303בוקעים עליה נתבטלו המחיצות מן התורה, וכבר נתבאר שהוא צע"ג.

3304עכ"פ סליקו דבריו כהוגן להלכה, שגם

3305מחיצת הים והתל מועלת במחיצה רביעית. ואי בקעי בה רבים, אסור.

3306[303] תוכן המשך הדברים בקונטרס

3307אחרון זה:

3308בפנים

3309סכ"ד נתבאר, שחורים שבכתלים כלפי כרמלית אינם ככרמלית, ואם אין בהם ד' על ד'

3310הם מקום פטור.

3311ואילו

3312בסכ"ה לענין ראש העמוד שבכרמלית שאין בו ד' על ד', הובאו ב' דעות אם הוא מקום

3313פטור, או כרמלית, והעיקר כדעה הב' שהוא כרמלית. ולכאורה גם דין חורים שבכתלים הוא

3314כדין ראש העמוד שבכרמלית.

3315ואף

3316שאפשר לחלק בינם, מכל מקום נתבאר בפנים סכ"ז, שגם חריץ שבכרמלית עמוק ג',

3317ומחיצות גבוהות שאין ביניהם ד' על ד', יש להם דין כרמלית, ומה בינם לבין חורים

3318שבכותל.

3319ומסיק

3320"וצ"ע לדינא" בדין חורים.

3321וגם

3322בציונים שבפנים סכ"ד (הערה 199)

3323מקשה כן, ומסיק "וצע"ג".

3324ולכן

3325גם בפנים סכ"ד באה הלכה זו במוסגר, וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח

3326סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה

3327לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).

3328[304] עירובין פ"ח ס"ח

3329(אביי בר אבין ורב חיננא בר אבין דאמרי תרוייהו אין חורין לכרמלית. רבינא אומר

3330אפילו תימא יש חורין לכרמלית, התם בסמוכה, הכא במופלגת. נראה דהלכה כאביי בר אבין

3331ורב חיננא בר אבין דאמרי אין חורין לכרמלית).

3332[305] ואם כן פשוט שכוונת הרא"ש

3333היא לפסוק שגם בסמוכין (שהם החורים שבכתלים כלפי כרמלית) קיי"ל ש"אין

3334חורין לכרמלית", ודינן כמקום פטור.

3335[306] הל' שבת פי"ד ה"י

3336(וחורי הכרמלית הרי הן נדונין לפי גבהן ורחבן כדין חורי רשות הרבים). והיינו שאם

3337הם פחות מד' על ד', דינם כמקום פטור.

3338[307] ד"ה חורי כרמלית. וכן

3339נפסק בשו"ע סי"ז (אלא הם נידונים לגבי גבהם ורחבם). והיינו שאם הם פחות

3340מד' על ד', דינם כמקום פטור.

3341[308] "הוי כרמלית ... דאין מקום פטור

3342בכרמלית".

3343[309] סעיף ג (מאחר שכל רשויות

3344שלנו הם כרמלית, אמרינן מצא מין את מינו וניעור).

3345[310] שנתבאר בפנים סעיף יח (חורים

3346שבכתלים כלפי רשות הרבים ... אם אין בהם ד' על ד' הם מקום פטור, בין שהם למעלה

3347מעשרה בין שהם למטה מעשרה).

3348[311] שבת ז, א ד"ה דעד י'

3349(ואי דלית ביה ארבע ולמטה מעשרה, מי הוי כרמלית, הא קאמר אין כרמלית פחותה מארבע

3350... מקום פטור הוא). שהיא דעה הא' שבפנים סכ"ה (דבר מסויים, כגון ראש עמוד

3351העומד בכרמלית ... אם אין בו ד' על ד', אף למטה מעשרה אינו כרמלית, אלא מקום פטור).

3352[312] ע"א (אמר אביי ...

3353בין לחיין אסור, ורבא אמר בין לחיים נמי מותר ... ורבא, התם דפתוח לכרמלית ... מצא

3354מין את מינו וניעור). וקיי"ל כרבא, שלמטה מג' טפחים, בפתוח לרשות הרבים מותר,

3355ובפתוח לכרמלית אמרינן מצא מין את מינו ונעשה כמוה. וכן נפסק לקמן סי' שסה ס"ו

3356(פתח המבוי כנגד הלחי ... כיון שאין ברוחב מקום זה ד' טפחים, מקום פטור הוא. וכן ...

3357תחת הקורה ... מקום פטור הוא. במה דברים אמורים במבוי הפתוח לרשות הרבים, אבל

3358בפתוח לכרמלית ... מצטרף הוא להכרמלית ונעשה כמוה, שמצא מין את מינו וניעור ... אין

3359בגובה מקום ג' טפחים).

3360[313] שבת ב, ב ד"ה אמר רב

3361ששת (ואחרים כתבו, דאפילו בדבר המסוים איכא לאוקמא, וכגון שאינו רחב ד' וקאי

3362בכרמלית, דהוי כרמלית, דנהי דאי קאי כי האי גוונא ברשות הרבים מקום פטור הוא,

3363בכרמלית מצא מין את מינו וניעור, כדאמרינן בפרקא קמא דעירובין). שהיא דעה הב' שבפנים

3364סכ"ה (ויש אומרים שאין מקום פטור בכרמלית ... אומרים מצא מין את מינו וניעור

3365... להיות כמוהו).

3366[314] ולפי זה נפסק בפנים סכ"ד

3367(חורים שבכתלים כלפי כרמלית, אינם ככרמלית). אף שלענין "ראש עמוד העומד

3368בכרמלית" קיי"ל כדעה הב' דהוי כרמלית, כדמסיים בפנים "וכן עיקר".

3369[315] על מ"ש בשו"ע

3370סי"ט (מקום פטור הוא ... וכן המחיצות הגבוהות משלשה ולמעלה, ואין ביניהם

3371ארבעה על ארבעה), הגיה הרמ"א (וכל זה דוקא בעומד ברשות הרבים, אבל בכרמלית

3372אמרינן מצא מין את מינו וניעור, ודינו ככרמלית).

3373[316] לכאורה הכוונה בזה, שכיון

3374שמעיקר הדין גם על גבי המחיצות הוא מקום פטור (כמו ראש עמוד העומד בכרמלית), אלא

3375שמחמת שהוא בתוך כרמלית אמרינן מצא מין את מינו וניעור, ונעשה על גבי המחיצות

3376כרמלית (לפי דעה זו דקיי"ל כוותה). שוב גם מה שבין המחיצות ניעור ונעשה כרמלית.

3377משא"כ כשיש ד' על ד' על גבי

3378המחיצות, והוי כרמלית מעיקר הדין, אם כן הריוח שבין המחיצות דומה לחורים שבכתלים,

3379שהחלל שבשניהם מוקף בכתלים, ודינם כמקום פטור.

3380[317] ס"ק טז (משמע דאין

3381עובי המחיצות מצטרף לד'), והיינו דמיירי שבצירוף עובי הכתלים יש לו ד' על ד'.

3382[318] סעיף ז (ואפילו אם גם

3383החלל שביניהם אין בו ד', שאינו רשות היחיד שם. מכל מקום על גבי הכתלים למעלה, אם

3384יש שם ד' על ד' בהצטרפות כולם עם החלל שביניהם, הרי הוא רשות היחיד שם), ושם נסמן

3385(הערות 49-51).

3386ולכאורה הכוונה בזה, שאם כן מובן, שכן

3387הוא גם באין המחיצות גבוהות עשרה, "אם יש שם ד' על ד' בהצטרפות כולם עם החלל

3388שביניהם", הרי על גבי המחיצות היא כרמלית מעיקר הדין. ואם כן, מהו החילוק בין

3389הריוח שבין שתי מחיצות אלו – שאומרים בו מצא מין את מינו וניעור, לבין חור שבכותל –

3390שאין אומרים בו מצא מין את מינו!?

3391[319] וכיון שנפסק בפנים סכ"ז,

3392שגם כשאין בריוח שבין המחיצות ד' על ד', אמרינן חזר וניעור, ואינו מקום פטור. אם

3393כן לכאורה כן הוא גם בחורי הכתלים, דאמרינן חזר וניעור, ואינו מקום פטור. וצ"ע

3394לדינא.

3395ולכן גם בפנים סכ"ד, באה הלכה זו

3396במוסגר, וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו

3397פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות

3398אם צדקו דבריו).