Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשמו דיני עירובין מן התורה
ובו י"ג סעיפים:
מרשות לרשות דרך מקום פטור
א מן התורה אינו חייב אלא כשמוציא חפץ
ובו י"ג סעיפים:
מרשות לרשות דרך מקום פטור
א מן התורה אינו חייב אלא כשמוציא חפץ
בברגליו
גמרשות היחיד, או מכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד, או שעומד ברשות היחיד וזורקו או
דמושיטו לרשות הרבים, או להפך.
הוחכמים אסרו ההוצאה וההכנסה והזריקה והושטה מכרמלית
ולרשות הרבים או לרשות היחיד, או מהן לכרמלית.
זאבל מקום פטור מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד
חולרשות הרבים, ומהן לתוכו,
טוכן לזרוק ולהושיט.
יאבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או המכניס מרשות
יאהרבים לרשות היחיד, דרך מקום פטור, כגון המוציא מחנות לרשות הרבים דרך אסטוונית, או להיפך, חייב, כיון שלא נח החפץ במקום פטור. ואע"פ שהולך ברגליו במקום פטור, והרי הניח
יברגליו שם בכל פסיעה, אין זו חשובה הנחה אלא אם כן עמד שם לפוש. אבל אם
יגעמד שם לתקן משאו, הרי עמידה זו צורך הילוכו ואינה חשובה הנחה. ואין צריך לומר שהמושיט או זורק מרשות היחיד לרשות
ידהרבים או להפך דרך מקום פטור שהוא חייב:
טוב וכן העומד
טזבמקום פטור ונוטל חפץ מרשות היחיד, או מיד מי שעומד ברשות היחיד, ונותנו ברשות
יזהרבים, או ביד העומד ברשות הרבים, או להפך, ולא נחה ידו כלל במקום פטור כשהוליכה
יחדרך שם, חייב. אבל אם נחה ידו שם קצת פטור.
יטאבל אסור לעשות כן מדברי סופרים, אפילו על ידי שנים,
ככגון שאחד עומד ברשות היחיד ונוטל משם חפץ ומניחו במקום פטור, והעומד ברשות הרבים
כאנוטלו, מפני שמזלזל באיסורי שבת לגרום לכתחלה הוצאה מרשות
כבהיחיד לרשות הרבים, או להפך, וגזרה שמא יבואו להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או
כגלהפך, בלא הנחה במקום פטור בינתיים:
כדג במה דברים
כהאמורים ברשויות של תורה שהן רשות היחיד ורשות הרבים גמורה, אבל ברשויות של דבריהם, כגון מקום פטור העומד בין ב' חצרות שלא עירבו, מותר
כולעמוד עליו וליטול מחצר זו ולהניח בחצר זו, וכן במקום פטור שבין רשות היחיד
כזלכרמלית,
כחע"ד שיתבאר בסימן שנ"ו (שכיון שאף ברשויות של תורה אין איסור בזה אלא משום
כטגזרה, אם כן ברשויות של דבריהם היא גזירה לגזירה).
לויש אוסרים אפילו ברשויות של דבריהם, מטעם שיתבאר בסי' שנ"[ב]. ויש להחמיר כדבריהם:
לאד (וכל זה
לבכשעומד במקום פטור ונעשית שם הנחה כמו שנתבאר, וכן אם עומד ברשות היחיד ומניח חפץ
לגבמקום פטור וחוזר ועוקרו משם לכרמלית או לחצר שאינה מעורבת. אבל אם מושיט או זורק
לדדרך מקום פטור בלי הנחה בינתיים, לדברי הכל אסור, שהרי כיוצא בזה ברשויות של תורה חייב חטאת, לכן
להברשויות של דבריהם אסור מדבריהם, ואין כאן גזרה לגזרה).
לוויש מי שמתיר גם בזה.
לזואין לסמוך על דבריו, כמ"ש בסי' שנ"ג.
לחולדברי הכל אסור להוציא מרשות היחיד למקום פטור, אפילו דרך רשויות של דבריהם, כגון כרמלית או חצר
לטשאינה מעורבת, אפילו בלי הנחה בינתיים, וכמו שאסרו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך
מכרמלית כמ"ש בסי' שמ"ז. והוא הדין מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד כמ"ש
מאשם. אבל מכרמלית לכרמלית דרך מקום פטור, מותר, תוך ד'
מבאמות:
מגהעברה מכרמלית לכרמלית
ה הלכה למשה
ה הלכה למשה
מדמסיני שהמעביר חפץ ד' אמות ברשות הרבים חייב. וחכמים אסרו להעביר ד' אמות בכרמלית.
מהאבל מקום פטור מותר להעביר בו בכולו, אפילו הוא ארוך
מואלף אמה.
מזומותר לטלטל מכרמלית זו לכרמלית אחרת תוך ד' אמות,
מחכגון מים לבקעה, וכיוצא בהן משאר הכרמליות:
מטו אפילו מקום
נשהוא רשות היחיד גמורה מן התורה, אלא שחכמים אסרו לטלטל בו אלא תוך ד' אמות כמו
נאשאסרו בכרמלית גמורה, כגון קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ע"ד שיתבאר בסי' שנ"ח, שמן התורה הוא רשות היחיד גמורה אפילו ארוך ורחב
נבכמה מילין, כיון שיש לו מחיצות, אלא שמחוסר דיורין, והזורק מתוכו לרשות הרבים חייב, אעפ"כ מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה, תוך ד'
נגאמות, כגון לבקעה העוברת לפניו. ולא גזרו
נדכאן כמו שגזרו על טלטול משאר רשות היחיד לכרמלית, לפי שחששו כאן, אם יהיה אסור
נהלטלטל ממנו לכרמלית, יטעו לומר שהוא אין לו דין כרמלית כלל, ויבואו להתיר הטלטול
נובתוכו יותר מד' אמות:
נזז ולמה חששו
נחיותר לאיסור הטלטול בתוכו מלאיסור הטלטול ממנו לכרמלית גמורה, לפי שהטלטול בתוכו
נטמצוי יותר מהטלטול ממנו לכרמלית גמורה, ולכן בטלו זה, מפני זה שהם אמרו והם אמרו:
סאסקופה שלפני הגינה והבית
ח ולכן מותר
ח ולכן מותר
סאליקח מפתח מכרמלית שלפני גינה לפתוח ולנעול הגינה, או להטמינו בתוכה, ולחזור
סבוליטלו ממנה כשהוא עומד בחוץ, אע"פ שהגינה היא רשות היחיד גמורה מן התורה,
סגאלא שהיא ככרמלית מדברי סופרים אם היא יתירה על בית סאתים.
סדובלבד שלא תהא מפסקת ביניהן אסקופה שהיא רשות היחיד,
סהכגון שהיא גבוהה עשרה ורחבה ד', או
סואפילו אינה גבוהה כלל אלא שיש לה מחיצות (א) מן הצדדים הרחבות ד' טפחים, דהיינו
סזמזוזות הפתח מכאן ומכאן אם יש בהן ד', וגם יש עליה משקוף מלמעלה הרחב ד',
סחשיש תורת תקרה עליו ואומרים בו פי תקרה יורד וסותם, וכמו
סטשיתבאר בסי' שס"א ושס"ה, והרי זה
עכאלו היתה מחיצה לפני האסקופה, ועל ידי כן נעשית רשות היחיד.
עאואסור לטלטל דרך עליה, מפני שמטלטל מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד:
עבט ואם
עגאסקופה זו שנעשית רשות היחיד על ידי פי תקרה יורד וסותם, הוא לפני רשות היחיד
עדגמורה שמותר לטלטל בתוכה, כגון בית וחצר, מן
עההדין היה מותר לטלטל מהאסקופה לפנים או להפך, שהרי מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד.
עואלא שיש לאסור משום שאין הכל בקיאים לדקדק אם יש ברוחב המשקוף ד', שכשאין בו ד' אין אומרים בו פי תקרה יורד וסותם,
עזוהרי יש לאסקופה זו דין כרמלית אם אינה גבוה עשרה.
עחואע"פ שאינה רחבה ד', ואין כרמלית בפחות מד'.
עטהרי כל רשות הרבים שלנו הן כרמלית, ואין מקום פטור בכרמלית, אלא כל דבר שיש בה,
פאפילו אין בו ד' על ד', הוא בטל אצלה ונעשה כמוה, כמו שנתבאר בסי' שמ"ה שכן עיקר.
פאואף אסקופה זו בטלה אצלה, ולא אצל רשות היחיד שבפנים, הואיל ויש דלת מפסקת ביניהן,
פבואף בזמן שהפתח פתוח אין האסקופה כלפנים אלא כלחוץ, הואיל והוא עשוי לחזור ולינעל:
פגי ולכן יש
פדליזהר בבית שפתחו פתוח לכרמלית, שלא לטלטל מן הבית ולחוץ, רק עד מקום שקיפת הדלת, ולא יותר,
פהאפילו משהו, כי שמא לא יהיה במשקוף רוחב ד', ומשקיפת הדלת ואילך
פוהוא כרמלית.
פזואעפ"כ אין לטלטל מהכרמלית עד מקום שקיפת הדלת
פחמבחוץ, כי שמא יהיה במשקוף ד', ואז כל רוחב האסקופה הוא רשות היחיד, אף משקיפת
פטהדלת ואילך. נמצאת למד שהאסקופה משקיפת דלת ואילך כלפי חוץ,
צמטילין עליה מספק חומר רשות היחיד וחומר כרמלית.
צא(וכן בחלל שעליה עד גובה י' טפחים מן הארץ, אבל מי'
צבולמעלה הוא מקום פטור אף בכרמלית) (כמ"ש סי' שמ"ה):
צגיא ולכן באותן
צדמקומות שאיסור הטלטול שם מחמת שאין שם עירוב, ופתח בית הכנסת הוא לצד הרחוב, ואין
צהשם חדר לפני הפתח, והנכרי מביא המפתח, יש להזהיר לשמש שלא יקח המפתח מידו עד שיהיה
צועמו תחת המשקוף שעל הפתח, כי שמא תחת המשקוף הוא רשות היחיד, ויטלטל מכרמלית שלפני
צזבית הכנסת לרשות היחיד. על כן יקח המפתח ממנו תחת המשקוף, אחר כך יפתח המנעול. ולא
צחיפתח הפתח, עד שיסיר המפתח תחלה, ואחר כך יפתח הפתח, כי שמא תחת המשקוף הוא כרמלית,
צטונמצא מכניס המפתח מכרמלית לרשות היחיד בפתיחת הפתח לפנים עם המפתח, על כן יסירנו
קתחלה ויתננו להנכרי, או יטמינהו בין המזוזה להמשקוף, או בין המזוזה לאסקופה, לפני
קאשקיפת הדלת.
קבאבל במה שמכניס המפתח לחור שבדלת לפותחה בו, אין בזה
קגמשום מכניס מכרמלית לרשות היחיד, כי חור זה אינו כלפנים, הואיל ואי אפשר להשתמש בו
קדמבפנים אלא מבחוץ, וכיון שאין בו ד' על ד' מקום פטור הוא.
קה(ולהאומרים שיד האדם שהיא גבוהה למעלה מי' טפחים מן
קוהארץ הוא מקום פטור, כמו שיתבאר בסי' שמ"ז, יכול לעמוד על האסקופה וליקח המפתח מיד הנכרי בעוד
קזשהוא בכרמלית, אם יד הנכרי היא גבוהה מעשרה. ואחר כך אין צריך להסיר המפתח מחורו
קחשבדלת טרם יפתחנה, אם חור זה הוא למעלה מעשרה מהארץ, כיון שכל העברת מפתח הכל הוא
קטדרך למעלה מעשרה.
קיאבל כשיוצא מבית הכנסת וסוגרו, אסור להוציא עמו המפתח
קיאדרך מעלה מעשרה לתוך חלל שתחת המשקוף, ולהטמינו שם בחור שהוא למעלה מי', כיון שנחה
קיבקצת בידו,
קיגלפי שלגבי עצמו אינו מועיל מה שמוציא למעלה מעשרה כמו שיתבאר שם).
קידוראוי לאותו קהל לעשות איזה חדר קטן לפני פתח בית
קיההכנסת ושוב לא יהיה חשש כלל:
קיוגג הבולט שלפני דלת הבית
יב וכל זה
יב וכל זה
קיזבתחת משקוף שיש לו מחיצות מן הצדדים, אבל תקרה שאין לה מחיצות מן הצדדים, אפילו
קיחהיא רחבה הרבה, אין אומרים בה פי תקרה יורד וסותם כמ"ש בסי' שס"א. ולכן החלל שתחתיה דינו לגמרי כרשות המהלכת לפניו (אם
קיטכרמלית כרמלית, ואם רשות הרבים רשות הרבים), ואין
קכלהסתפק בחלל שתחתיה כלל ברשות היחיד.
קכאולכן צריך להזהיר מאד לרבים שנכשלים בגגין שלנו
קכבהבולטים לפני הבתים,
קכגשמטלטלים תחתיהן מהבתים, וזהו איסור גמור לא יעשה כן בישראל, שהרי לבליטה זו אין
קכדלה מחיצות כהלכתן. שאף שעמודים תחובים כנגד הבית והגג נתון עליהם,
קכהוהרי זה צורת הפתח, שהיא כמחיצה,
קכוכמו שיתבאר בסי' שס"ב. מכל מקום מן הצדדים אין שם מחיצה כלל.
קכזולכן יעמיד קנה אחד אצל כותל הבית מקצה מזה, וקנה אחד
קכחמקצה מזה, מכוונים כנגד העמודים שבקצוות, ויהיה הקנה עם העמוד שכנגדו מצד זה נדון
קכטמשום צורת הפתח, וכן בצד השני, ויהיה צורת הפתח מכל הג' צדדים, וכותל הבית הוא
קלמחיצה רביעית.
קלאואף שמן הדין אין צריך אלא ג' מחיצות וברביעית אומרים
קלבפי תקרה יורד וסותם, כמו שיתבאר בסי' שס"א. מכל מקום
קלגטוב להחמיר ולחוש לדברי האומר שגם ברביעית צריך איזה תיקון.
קלדואם בתים רבים עומדים זה אצל זה, די להעמיד קנה אחד
קלהבקצה הבית העומד מקצה מזה, וקנה אחד בקצה הבית העומד מקצה מזה, ויערבו יחד כל
קלוהבתים.
קלזויש מי שאומר שאין צורת הפתח מועלת להתיר הטלטול
קלחבבליטה זו שלפני הבתים, הואיל והפרוץ שבה מרובה על העומד. אבל העיקר כסברא הראשונה,
קלטכמו שיתבאר בסי' שס"ב:
קמיג אם גיפופים
קמאבולטים מן קצה הכותל, כמין עמוד, עד פחות משלשה סמוך לארץ, אין צריך קנה כלל, כמו
קמבשיתבאר בסי' שס"ג:
קמגקונטרס אחרון
**(א) מן
**(א) מן
קמדהצדדים כו'.** עי'
קמהבתוס' דף ט', דכותל האמצעי של מבוי, מצטרף לג'
קמומחיצות על אסקופה שבאמצע כותל שכנגדה (וכ"מ ממ"ש הב"י וט"ז
קמזסי' שס"ה בשם הרשב"א,
קמחגבי קורה הרחבה ד', עיי"ש דמבואר דלא כמג"א).
קמטואף דהכא
קנבגינה כותל ההוא לא הוקף לדירה, וככרמלית הוא. אין בכך כלום, דהא באמת אפילו בב'
קנארוחות אמרינן פי תקרה, ובזה כנגד זה היינו טעמא דלא אמרינן משום דהוי מפולש, כמ"ש
קנבהתוספות
קנגורא"ש
קנדמהגמרא סוף פ"ק דסוכה,
קנהוהתם פירש"י
קנודאיסור הפילוש משום קפנדריא ובקיעת רבים, אם כן כשיש מחיצה ג' באמצע, אע"פ
קנזשהיא מחיצת כרמלית, מכל מקום כיון שחוסמת היא את העוברים, שוב אין כאן פילוש. ואף
קנחשרחוקה היא, אין בכך כלום לענין שבת, כמ"ש התוס' ורא"ש
קנטשהביא מג"א סי' שמ"ה.
קסאבל מכל
קסאמקום אינה מצטרפת לענין ב' מחיצות הדבוקות,
קסבלפי
קסגשלענין פי תקרה בעינן מחיצות סמוכות לתקרה, כמ"ש התוס' בעירובין דף צ"ד
קסדע"ב,
קסהדאפילו ברוח אחת לא אמרינן כו', והיינו רוח אחת מרוחות דבעיא בהו מחיצה, דהיינו שֵם
קסוד' לשמואל, ושתי דבוקות לרב.
קסזאבל לענין פילוש ודאי מהני, כמו דמהני אפילו בכל הד' מחיצות לעשות שם רשות היחיד,
קסחאפילו באמצע רשות הרבים, כמ"ש בסי' שמ"ה.
קסטוכהאי גוונא
קעיש לומר גם כן גבי דלת,
קעאלפי מ"ש הרשב"א
קעבשהדלת מעכבת בקיעת הרבים גבי רשות הרבים בסי' שס"ד.
קעגאבל לפי דעת רש"י
קעדוסיעתו שבמג"א שם, צריך
קעהלומר כמו שכתבתי.
קעואבל לענין ב' דבוקות, אפשר דגם הרשב"א מודה שהדלת אינה כמחיצה גמורה, הואיל
קעזועשויה להפתח, ואינה מועלת אלא לענין פילוש ובקיעת הרבים, הואיל וננעלת בלילה
קעחוחוסמת היא את העוברים אז, אבל מכל מקום אינה מחיצה גמורה להתיר,
קעטהואיל והיא פתוחה או נפתחת כל היום.
קפואעפ"כ
קפאאינה גם כן כפרצה ממש להתיר, הואיל וננעלת גם כן, או שראויה לינעל, עיין סי' שס"ד.
קפבשאם היתה כפרצה ממש, היה מותר לטלטל על אסקופת כל הבתים. משום חורי רשות היחיד. ועוד שפי תקרה העליונה הוא פי המשקוף,
קפגאפילו אם אין התקרה מונחת על הכותל,
קפדאעפ"כ הכל אחד לענין טומאה, כל שאין סדק מפסיק.
קפהוהוא הדין לענין שבת, שהיא כתקרה עבה שמגעת עד כאן, ומחיצותיה הן מחיצות הבית שהן עבות
קפובמקום זה, ומגיעות עד המזוזות ועד בכלל.
קפזולא אמרו שדופן עקומה היא הלכה למשה מסיני,
קפחאלא בגובה,
קפטאבל לא בכהאי גוונא.
קצאלא ודאי משום שהדלת סותמת, ואין שם מחיצות ד':
קצא[320] היינו שדיני עירובין
קצבמדברי סופרים מבוארים לקמן סי' שסו-שצה (עירובי חצרות), וסי' שצו ואילך (עירובי
קצגתחומין).
קצדואילו בסימן שלפנינו מבוארים דיני
קצהעירובין מן התורה, שהוא היתר טלטול מרשות היחיד לרשות הרבים, על ידי הנחה במקום
קצופטור.
קצז[321] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה:
קצח(א)
קצטמרשות לרשות דרך מקום פטור (ס"א-ד).
ר(ב)
ראהעברה מכרמלית לכרמלית (ס"ה-ז).
רב(ג)
רגאסקופה שלפני הגינה והבית (ס"ח-יא).
רד(ד)
רהגג הבולט שלפני הבית (סי"ב-ג).
רו[322] שורש מלאכות הוצאה והכנסה
רזנתבאר לעיל סי' שא ס"א (וההוצאה היתה גם כן מלאכה חשובה במשכן ... הכנסה
רחמרשות הרבים לרשות היחיד, היא תולדת ההוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים).
רט[323] היינו שמהלך ברגליו
ריומוציא החפץ בידו, וכדלעיל סי' שא ס"ג (כל דבר שאוחזו בידו והוציאו חייב עליו).
ריא[324] ברייתא שבת ו, א (אחד
ריבהמוציא ואחד המכניס ואחד הזורק ואחד המושיט). משנה צו, א (הזורק מרשות היחיד לרשות
ריגהרבים, מרשות הרבים לרשות היחיד חייב ... המושיט והזורק). טור ושו"ע ס"א
ריד(מן התורה אין חייב אלא במוציא, ומכניס, וזורק, ומושיט מרשות היחיד לרשות הרבים או
ריהמרשות הרבים לרשות היחיד).
ריוומכל מקום יש לפעמים הפרש בין מושיט,
ריזמוציא, וזורק, כדלקמן סי' שמז ס"ט-י.
ריחוכן חייב אם גלגל חפץ מרשות היחיד לרשות
ריטהרבים, או שפך מים שהלך מכחו לרשות הרבים, כדלקמן סי' שנז ס"ב (שלא ישפכם ...
רכבענין שיציאתן לרשות הרבים היא כח שפיכתו ממש, שיש בזה איסור של תורה, כמו במגלגל
רכאחפץ מרשות היחיד לרשות הרבים), ושם נסמן (הערה 22).
רכבוכן אם גרר החפץ מרשות היחיד לרשות
רכגהרבים, כנפסק ברמב"ם פי"ג הי"א (ואם משך החפץ וגררו על הארץ מתחלת
רכדארבע לסוף ארבע חייב, שהמגלגל עוקר הוא). ובמ"מ שם (שהגרירה עקירה גמורה. וכן
רכהכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל). וכמבואר ברמב"ן שבת ח, א (שהמגרר
רכומשעה שגירר הוציאה ממקומה הראשון, ואפילו לא משכה במילואה), וברשב"א שם (דכל
רכזשהוא מגרר הרי עקר את כולו ממקומו בבת אחת).
רכחמשא"כ אם הגביה הקצה האחד והשליכו
רכטלפניו וחזר והגביה הקצה והשליכו לפניו, פטור, כדאמרינן שבת ח, ב (האי זירזא דקני (חבילה
רלשל קנים ארוכים, רש"י), רמא וזקפיה רמא וזקפיה, לא מיחייב עד דעקר ליה). רמב"ם
רלאשם (היה קנה או רומח וכיוצא בו מונח על הארץ, והגביה הקצה האחד, והיה הקצה השני
רלבמונח בארץ, והשליכו לפניו, וחזר והגביה הקצה השני שהיה מונח בארץ והשליכו לפניו על
רלגדרך זו, עד שהעביר החפץ כמה מילין, פטור, לפי שלא עקר החפץ כולו מעל גבי הארץ).
רלד[325] ברייתא שבת ו, א (והכרמלית
רלהאינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד ... ואין מוציאין מתוכה לרשות הרבים ולא
רלומרשות הרבים לתוכה, ואין מכניסין מרשות היחיד לתוכה ולא מתוכה לרשות היחיד, ואם
רלזהוציא והכניס פטור). טור ושו"ע שם (וחכמים אסרו מכרמלית לרשות היחיד או לרשות
רלחהרבים, או מהם לכרמלית).
רלט[326] שבת ח, ב (מקום פטור
רמבעלמא הוא, כגון דלית ביה ד' על ד', וכי הא דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנןמקום
רמאשאין בו ד' על ד' טפחים, מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו). רש"י
רמבז, א ד"ה ה"ג אין כרמלית (מקום פטור הוא, ומותר לכתחלה להוציא משם לרשות
רמגהרבים ולרשות היחיד). טור ושו"ע שם (אבל מקום פטור, מותר להוציא ולהכניס ממנו
רמדלרשות היחיד ולרשות הרבים, ומהם לתוכו).
רמה[327] שנתבאר דינה לעיל סי' שמה
רמוסכ"א (האסטוונית, דהיינו מקום פנוי שלפני החנויות שיושבים שם הסוחרים על
רמזאצטבאות, ומקום זה אינו עשוי להילוך רבים, וכרמלית הוא). ומן התורה הוא מקום פטור,
רמחכדלעיל שם סי"ט (איזו היא כרמלית ... ומקום זה הוא מקום פטור מן התורה, שמותר
רמטלהוציא ולהכניס מתוכו לרשות היחיד ולרשות הרבים ומהם לתוכו).
רנ[328] ברייתא שבת ה, ב (המוציא
רנאמחנות לפלטיא דרך סטיו חייב (הואיל ולא עמד בסטיו לפוש, אין כאן הנחה אלא בפלטיא,
רנברש"י), ובן עזאי פוטר), וקיי"ל כת"ק. טור ושו"ע שם (העומד
רנגברשות היחיד ומוציא ... לרשות הרבים דרך מקום פטור או איפכא, חייב).
רנד[329] שמטעם זה פטר בן עזאי בכתובות
רנהלא, ב (בן עזאי היא, דאמר מהלך כעומד דמי), ופרש"י (ועקירת כל פסיעה הויא
רנועקירה והנחת הרגל היא הנחה). אלא דאנן קיי"ל כת"ק, ש"אין זו חשובה
רנזהנחה".
רנח[330] שבת ה, ב (עמד לפוש (לנוח,
רנטההיא הויא עמידה, ועקירה דבתרה הוי עקירה, רש"י) חייב, לכתף (לתקן משאו על
רסכתיפו, לאו עמידה היא, רש"י) פטור). וכן הוא לקמן סי' שמט ס"ג (במה
רסאדברים אמורים כשעמד לפוש, אבל עמד לתקן משאו, הרי זה כמהלך).
רסב[331] ברייתא שבת ו, א (אמר רבי
רסגיוחנן, ומודה בן עזאי בזורק (מחנות לפלטיא דרך סטיו דחייב, דהא לא נח בכרמלית מידי),
רסדתניא נמי הכי המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב, אחד המוציא ואחד המכניס ואחד
רסההזורק ואחד המושיט. בן עזאי אומר, המוציא והמכניס פטור, המושיט והזורק חייב). טור
רסוושו"ע שם (או מושיט וזורק).
רסז[332] שבת ח, סע"ב (אמר מר
רסחובלבד שלא יטול מבעל הבית ונותן לעני, מעני ונותן לבעל הבית, ואם נטל ונתן שלשתן
רסטפטורין. לימא תיהוי תיובתא דרבא, דאמר רבא המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' ברשות
רעהרבים, אע"פ שהעבירו דרך עליו חייב, התם לא נח הכא נח), לפירוש השגות הראב"ד
רעאהל' שבת פי"ב הי"ד (כך פירושו, האדם העומד במקומו ונוטל חפץ מצד ימינו
רעבומניחו בצד שמאלו לסוף ד' אמות, אע"פ שכשהגיע לנגד עצמו הרי הוא כמי שהניחו
רעגבאמצע שהוא מקום פטור, כיון שלא הניחו חייב. ואם הניחו או עכבו בידו שם מעט פטור,
רעדכמו שאמרו, אדם עומד על האסקופה ונוטל מבעל הבית). פסקי ריא"ז שבת פ"א ה"א
רעהס"כ. שלטי הגבורים שבת ב, א ס"ד (ולי נראה שאם לא הפסיק בינתיים הרי זה
רעוחייב, ולא אמרו פטור, אלא כשהפסיק ועמד החפץ על האסקופה מעט).
רעזוראה גם לקמן סי"א (כיון שנחה קצת
רעחבידו). חי' צמח צדק לג, ג (והנה אאזמ"ו נ"ע בשו"ע סי' שמו ס"ב
רעטהביא רק כדעת הראב"ד והריא"ז).
רפ*
רפאוכל זה "אם נחה ידו שם קצת"
רפבנגד פניו בעמדו במקום פטור. משא"כ בידו הפשוטה לרשות אחרת, נתבאר לקמן סי'
רפגשמז ס"ז (אם הוציא חפץ בידו מרשות היחיד, אפילו אם נחה ידו תחלה באויר רשות
רפדהרבים, אין זו חשובה הנחה במקום פטור, ואם אחר כך הניח החפץ ברשות הרבים חייב. לפי
רפהשהנחה על היד אינה חשובה הנחה אלא לחפץ שהונח עליה ממקום אחר, אבל חפץ שהיה עליה
רפובתחלה ברשות זו והושיטה לרשות ב' ... אינה חשובה הנחה להחפץ שבה)
רפז[333] ברייתא שבת ו, א (אדם
רפחעומד על האיסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו, נוטל מעני ונותן לו, ובלבד שלא יטול
רפטמבעל הבית ונותן לעני, מעני ונותן לבעל הבית, ואם נטל ונתן, שלשתן פטורים). טור
רצושו"ע ס"א (לא יעמוד אדם על מקום פטור ויקח חפץ מיד מי שעומד ברשות
רצאהרבים, ויתננו למי שעומד ברשות היחיד, או איפכא).
רצב[334] שאף בלא הנחה במקום פטור
רצגאינו אסור אלא מדברי סופרים, כדלקמן סי' שמז ס"א (שזה עקר מרשות זו וזה הניח
רצדברשות השנייה, שניהם פטורים, שנאמר מעם הארץ בעשותה, העושה את כולה ולא העושה את
רצהמקצתה, יחיד ועשה אותה חייב שנים ועשו אותה פטורין. אבל אסורים לעשות כן מדברי
רצוסופרים).
רצז[335] ס' התרומה סוס"י ריד
רצח(ובלבד שלא יחליפו, שבני רשות היחיד לא יקחו להם חפץ שבני רשות הרבים נתנו שם).
רצט[336] רש"י שבת ו, א ד"ה
שובלבד (דמזלזל באיסורי שבת לכתחלה, לגרום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, וגזירה
שאדילמא אתי לאקולי ולאפוקי להדיא מרשות היחיד לרשות הרבים). תוס' עירובין כ, א ד"ה
שבלא (אמרינן ובלבד שלא יחליפו התם גזרינן דילמא אתי לאפוקי בהדיא). ס' התרומה שם (דילמא
שגיביאו החפץ מרשות הרבים לרשות היחיד דרך אותו מקום פטור בלא הנחה שם באמצע, ואם כן
שדיהא חייב).
שהוכן הוא לקמן סי' שמז ס"ז (איסור
שוזה הוא משום גזירה שמא יבא לעשות בעצמו עקירה מרשות הרבים והנחה ברשות היחיד,
שזשאסור מדברי סופרים לגרום הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד, אפילו דרך מקום פטור,
שחכמו שנתבאר בסי' שמ"ו).
שט[337] עירובין פז, א (כי אתא רב
שידימי אמר רבי יוחנן מקום שאין בו ארבעה על ארבעה, מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות
שיאהרבים לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו (דרך מקום פטור, רש"י). התם רשויות
שיבדאורייתא, הכא רשויות דרבנן (מכרמלית לרשות היחיד רשויות דרבנן, ומחליפין דרך מקום
שיגפטור, רש"י)). רי"ף שם כד, ב (דאמרינן הכא ובלבד שלא יחליפו, אוקימנא
שידבפרק כיצד משתתפין ברשויות דאורייתא, כגון רשות היחיד ורשות הרבים, אבל רשויות
שיהדרבנן, כגון כותל שבין שתי חצרות שגבוה י' ואינו רחב ד', מותר לכתף ולהחליף. וכן
שיוהלכה). מ"מ הל' שבת פט"ו ה"כ (שלא אסרו להחליף דרך מקום פטור ...
שיזאלא מרשות היחיד לרשות הרבים שהם רשויות של תורה, אבל מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום
שיחפטור מותר לכתחלה ... וכן הורו מגדולי המורים, וזה דעת רבינו). דעה ב' בשו"ע
שיטס"א (ולהחליף דרך מקום פטור ברשויות דרבנן, יש אוסרים ויש מתירים).
שכ[338] באופן שהמקום פטור לא
שכאנעשה כרמלית מטעם מצא מין את מינו וחוזר וניעור, כגון שהוא פחות מד' על ד' ולמעלה
שכבמעשרה, כדלעיל סי' שמה סכ"ה (כל דבר שאין בו ד' על ד', שאינו חולק רשות לעצמו,
שכגבטל הוא אצל הכרמלית ונעשה כמוה אם הוא למטה מעשרה. אבל אם הוא למעלה מעשרה, מקום
שכדפטור הוא, שאין כרמלית תופסת למעלה מעשרה).
שכה[339] אוצ"ל "שנ"ז"
שכוסוף ס"ח (וכל זה לרשות הרבים, אבל לכרמלית ... מותר לשפוך בו אפילו במתכוין
שכזשירדו המים לכרמלית, כיון שהם עוברים דרך אויר מקום פטור, שיש מתירים בזה בכרמלית,
שכחכמו שנתבאר בסי' שמ"ו).
שכטואוצ"ל "שנ"ה"
שלס"ג (ואפילו האוסרים לטלטל מרשות היחיד לכרמלית, אפילו דרך הנחה במקום פטור
שלאבינתיים ... ולדברי האומרים שמותר לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך הנחה במקום פטור),
שלבוסי"ב (ולפי דברי המתירים לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך אויר מקום פטור).
שלגולענין מקום פטור שבין ב' חצרות שלא
שלדעירבו, לקמן שם ס"ח-ט (ב' ספינות סמוכות זו לזו ... אם הם של ב' בני אדם אין
שלהמטלטלין מזו לזו ... ואם דופני הספינה גבוהים י' טפחים מעל פני המים מבחוץ, מותר
שלולטלטל מזו לזו ... שהרי הוא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מעלה מעשרה שהוא
שלזמקום פטור ... להמתירים לטלטל דרך אויר מקום פטור ברשויות של דבריהם, כמו שנתבאר
שלחבסי' שמ"ו), וסי' שעב ס"ח (היה בין ב' חצרות כותל גבוה י' טפחים על פני
שלטכל ארכו ... אם אינו רחב ד' טפחים מקום פטור הוא ... פירות שהעלו אלו מבתיהם
שמוהניחו בראשו, אסורים אלו להוריד לחצרם, לפי שעל ידי שניהם נעשית כאן לפירות אלו
שמאששבתו בבית, הוצאה לחצר אחרת שלא עירבה עמו, ואף על פי שהונחו במקום פטור בינתיים,
שמבאין זה מועיל כלום כמו שנתבאר בסימן שמ"ו, שיש להחמיר בזה כדברי האוסרים). וראה
שמגמראי מקומות וציונים. משולחן הארי.
שמד[340] עולת שבת ס"ק א
שמה(והיש מתירין הוא הרמב"ם ז"ל, ודבריו נראין, דאם לא כן הוי לה גזירה
שמולגזירה). אליה זוטא ס"ק ב (וכן עיקר, דאם לא כן הוי לה גזירה לגזירה). הובא
שמזבתוספת שבת ס"ק ה (והעולת שבת הכריע כהרי"ף, משום דהוי ליה גזירה
שמחלגזירה).
שמט[341] בעל המאור עירובין כט, א
שנ(אהדין שנויא דרבינא סמכינן, משום דבתרא הוא, ולא מצטרכינן ... לאיפלוגי בהא מילתא
שנאבין רשויות דאורייתא לרשויות דרבנן ... ולפי דעתנו אין דברי הרי"ף נכונים בזה).
שנברא"ש עירובין פ"ח ס"ח (רב אלפס ז"ל כתב ... אבל ברשויות דרבנן,
שנגכגון כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה מותר לכתף עליו ולהחליף.
שנדוהר"ז הלוי ז"ל כתב ... לא צריכין ... לחלק בין רשויות דאורייתא לרשויות
שנהדרבנן ... ונראין דברי הר"ז ז"ל. וכן דעת הראב"ד). טור ודעה הא'
שנושבשו"ע שם (ולהחליף דרך מקום פטור ברשויות דרבנן, יש אוסרים).
שנז[342] סעיף ב (ולא אמרו
שנחשבכרמלית לא גזרו גזרה מפני שהוא גזרה לגזרה, אלא בדבר שאין בו דרך מלאכה ... אבל
שנטדבר שהוא דומה למלאכה, גזרו אף בכרמלית, ולכן יש אוסרים להוציא מרשות היחיד
שסלכרמלית דרך מקום פטור, כמו שנתבאר בסי' שמ"ו).
שסאולקמן סי' שנ ס"ב (ולא אסרו להכניס
שסבמכרמלית לרשות היחיד, אפילו דרך מקום פטור, כמ"ש בסי' שמ"ו, אלא משום
שסגגזרה שמא יבא להכניס כך בלי הנחה בינתיים במקום פטור, כמ"ש שם).
שסדוראה הערות וביאורים קלח ע' ט.
שסה[343] על מה שהכריע העולת שבת
שסולהיתר (כדלעיל הערה 21), השיב בתוספת שבת שם (ותימה איך מלאו לכו להכריע בין הרים גדולים).
שסזוכן הוא לקמן סי' שמז
שסחס"ז (והרי נעשית כאן על ידי שלשתן הוצאה מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור,
שסטויש אוסרים בזה, ויש להחמיר כדבריהם).
שע[344] תוס' עירובין צ, א ד"ה
שעאכרמלית (ואפילו מאן דשרי לעיל, הכא מודה, כיון דאין נח במקום פטור), וראה שבת קא,
שעבא ד"ה רבי יהודה (לרבי יהודה שרי טלטול דרך מקום פטור ברשויות דרבנן. ואפילו
שעגרבנן לא פליגי אלא בשאינו עושה הנחה במקום פטור).
שעד[345] רמ"א סי' שנה ס"ג
שעה(ויש אומרים דאם בית הכסא למעלה מעשרה, שרי בכל ענין, דהא מוציא מרשות היחיד לכרמלית
שעודרך מקום פטור). ועל מה שנפסק בשו"ע סי' שנג ס"א (שני בתים בשני צדי
שעזרשות הרבים, והם של אדם אחד, או של שנים ועירבו ... מותר לזרוק מזה לזה), כתב המ"א
שעחשם ס"ק א (ולמאן דאמר דמותר להחליף דרך מקום פטור, שרי אפילו לא עירבו), הרי
שעטשהתיר אף בזריקה, שלא נח במקום פטור.
שפ[346] ס"א (שני בתים בשני
שפאצדי רשות הרבים, והם של אדם אחד, או של שנים ועירבו יחד ... מותר לזרוק מזה לזה
שפבדרך מעלה מעשרה, שזהו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור), הרי שלא התיר אלא
שפגכשעירבו יחד, אף דמיירי "דרך מעלה מעשרה" שהוא מקום פטור, כיון דמיירי
שפדבזורק ולא נח במקום פטור, וכן מבואר במאמר מרדכי שם ס"ק ב (אבל בנידון דהכא
שפהשזורק מרשות לרשות דרך מקום פטור, דלא נח במקום פטור ... אסור כל שלא עירבו).
שפווראה גם לקמן סי' שנה ס"ג (ולדברי
שפזהאומרים שמותר לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך הנחה במקום פטור ... צריך לעשות כאן
שפחבתחלה הנחה להדלי על הזיז שהוא מקום פטור, ואחר כך ישלשלנו למים).
שפט[347] טור לפי גירסה שהיתה בידי
שצהב"י (ומה שכתב ובלבד שלא יוציא מרשות היחיד למקום פטור דרך רשות הרבים. כך
שצאכתוב בנוסחא שבידי, ולפי זה צריך לומר, שאע"פ שפסק בסמוך דמהלך לאו כעומד דמי,
שצבואם כן כיון שלא עמד לפוש ברשות הרבים הוי מוציא מרשות היחיד למקום פטור דשרי, מכל
שצגמקום כיון דאם עמד ברשות הרבים חייב, גזרינן שמא יעמוד). ט"ז ס"ק ב
שצד(נראה לי ראיה ברורה לאיסור בזה).
שצהוכן הוא לקמן סי' שמז ס"ו (ואם הוא
שצועומד ברשות היחיד, וחבירו ברשות הרבים, והניח החפץ ביד חבירו והיא גבוהה למעלה
שצזמעשרה שהוא מקום פטור ... אפילו אם מניחו במקום פטור שהוא למטה מעשרה, הרי נעשה על
שצחידי שניהם טלטול מרשות היחיד למקום פטור דרך אויר רשות הרבים, ואפשר שיש בזה גם כן
שצטאיסור של דבריהם, כמו במטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים).
ת[348] סעיף ח (הזורק מרשות
תאהיחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע ... אסור מדברי סופרים, גזרה שמא יבא לעשות
תבהנחה ברשות הרבים. ואפילו דרך כרמלית אסור), ושם נסמן (הערה 79).
תגומזה למד רבינו גם
תדבנידון דידן, שכן הוא "אפילו
תהדרך רשויות של דבריהם". וראה מראי מקומות וציונים.
תווכן למדים מזה לענין "מכרמלית
תזלכרמלית דרך רשות היחיד", כדלקמן בסמוך, ולקמן ס"ח, ובסי' שמז ס"ט.
תח[349] סעיף ט (וכן אסור מדברי
תטסופרים להעביר או לזרוק מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד).
תיוכן הוא לקמן ס"ח (ובלבד שלא תהא
תיאמפסקת ביניהן אסקופה שהיא רשות היחיד ... מפני שמטלטל מכרמלית לכרמלית דרך רשות
תיבהיחיד).
תיג[350] כדלקמן ס"ה (ומותר
תידלטלטל מכרמלית זו לכרמלית אחרת, תוך ד' אמות).
תיה[351] שבת צו, ב (מעביר ד' אמות
תיוברשות הרבים מנלן דמחייב, אלא כל ד' אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה). רמב"ם
תיזהל' שבת פי"ב ה"ח (למדו מפי השמועה שהמעביר ברשות הרבים מתחלת ארבע לסוף
תיחארבע, הרי הוא כמוציא מרשות לרשות וחייב). טור ושו"ע ס"ב (מן התורה אין
תיטחייב אלא במעביר ד' אמות ברשות הרבים).
תכהלכה זו נתבארה לקמן סי' שמט.
תכא[352] ברייתא שבת ו, א (והכרמלית
תכבאינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד, ואין נושאין ונותנין בתוכה (כלומר אין
תכגמטלטלין בהן אלא בתוך ד', משום דדומין לרשות הרבים, וגזרו בהן רבנן אטו רשות הרבים,
תכדרש"י), ואם נשא ונתן בתוכה פטור). טור ושו"ע שם (וחכמים אסרו להעביר ד'
תכהאמות בכרמלית).
תכו[353] רמב"ם פי"ד ה"ז
תכז(אפילו היה ארכו אלף מיל), והי"א (מקום פטור מותר לטלטל בכולן, אפילו היה ארוך
תכח... כמה מילין). טור ומ"א סי' שמה ס"ק טו (אפילו הוא אורך אלף אמה).
תכטוכן הוא לעיל סי' שמה סכ"ז (איזהו
תלמקום פטור ... אפילו הוא ארוך אלף אמה).
תלא[354] עבודת הקדש שער ג ס"ו
תלב(שתי כרמליות מותרות זו עם זו, ומצטרפות לארבע אמות). מרדכי שבת סי' ריט (מותר
תלגלהוציא מים לבקעה פחות מארבע אמות, דכולה כרמלית חדא היא). שו"ע ס"ב (וים
תלדובקעה תרי גווני כרמלית נינהו, ומותר לטלטל מזו לזו תוך ד' אמות).
תלהוכדאמרינן עירובין סז, ב (שרו רבנן
תלולטלטולי מתוכו לים (תוך ד' אמות, רש"י), ומן הים לתוכו), ויתבאר סעיף הבא.
תלזוכן הוא לקמן סי' שנה ס"ה (מותר
תלחלטלטל מכרמלית לכרמלית). לעיל סי' שא סס"א (ומותר להוציא מכרמלית לכרמלית
תלטבפחות מד' אמות).
תמ[355] משנה שם כג, א (הקרפף ...
תמארבי עקיבא אומר ... מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה
תמבושיריים), וגמרא שם כג, ב (הלכה כרבי עקיבא). גמרא שם צ, א (אין מטלטלין בו אלא
תמגבד' אמות ... יותר מבית סאתים). טור ושו"ע ס"ג (קרפף יותר מבית סאתים
תמדשלא הוקף לדירה, אסרו חכמים לטלטל בו, אלא תוך ארבע אמות).
תמה[356] ס"א-ג (קרפף ...
תמואסרו חכמים לטלטל בתוכן יותר מד' אמות, כמו ברשות הרבים ... שכיון שאינן עשויין
תמזלדירה מתחלפין הן ברשות הרבים ... בית סאתים ... יותר משיעור זה, אפילו משהו, אסור
תמחלטלטל בו אלא בד' אמות).
תמט[357] שבת ז, א (קרפף יותר מבית
תנסאתים שלא הוקף לדירה, ואפילו כור ואפילו כוריים, הזורק לתוכו חייב, מאי טעמא
תנאמחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין). תוס' עירובין כב, ב ד"ה דילמא (והוא הדין אפילו
תנבלאלף כורים, דמה שיעור יהיה). טור וט"ז ס"ק ג (מן התורה הוא רשות היחיד
תנגגמור לכל דבר). רמב"ם פי"ד ה"א (אפילו יש בו כמה מילין). מ"א
תנדס"ק א (מדאורייתא הוא רשות היחיד גמור).
תנהוכן הוא לקמן סי' שנח ס"א (ואף על
תנופי שהן רשות היחיד גמורה מן התורה והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב, שהרי מחיצות
תנזגמורות הן, אלא שמחוסרין דיורין, הרי הן ככרמלית מדברי סופרים), וסי' שסב ס"א
תנח(אף על פי שהן מחיצות גמורות מן התורה, והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב, אפילו יש
תנטבתוכן כמה מילין, מכל מקום מדברי סופרים אין מטלטלין בתוכן אלא בד' אמות, אם יש
תסבתוכן יותר מבית סאתים).
תסא[358] עירובין סז, ב (יתר מבית
תסבסאתים, דאסור לטלטולי בכוליה, שרו רבנן לטלטולי מתוכו לים (תוך ד' אמות, רש"י),
תסגומן הים לתוכו).
תסד[359] תוס' שם ד"ה ומאי
תסהטעמא (מכאן התיר ר"ת בגינה אחת יתירה מבית סאתים שלא הוקפה לדירה, לטלטל
תסומתוכה לחוץ, הואיל ולא היתה רשות הרבים גמורה). עבודת הקודש שער ג ס"ו (ויש
תסזמגדולי המורים שהתירו כן בכל קרפף יתר מבית סאתיים הסמוך לכרמלית, ואפילו ביבשה ...
תסחולזה הדעת נוטה). מ"מ הל' שבת פט"ז ה"ב (תוספות פירשו שהוא הדין
תסטלכרמלית שביבשה, והתירו מכאן לגנה שפתוחה אצל כרמלית, לטלטל מפתח מכרמלית לתוכה,
תעכיון שהיא יתירה מב' סאה. וכתב הרשב"א ז"ל ולזה הדעת נוטה). טור ושו"ע
תעאשם (ומותר להוציא ממנו לכרמלית אחר, כגון בקעה העוברת לפניו).
תעבוהיינו שכשם שמותר לטלטל מכרמלית
תעגלכרמלית בתוך ד' אמות (כדלעיל סעיף הקודם), ומקרפף לקרפף בתוך ד' אמות, כדלקמן סי'
תעדשעב ס"ב (קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, כרמלית הוא, ואסור לטלטל ממנו
תעהלקרפף אחר כמוהו, להכניס ולהוציא מזה לזה, כי אם ב' אמות בזה וב' אמות בזה, כמו
תעובשאר ב' כרמלית, כמו שנתבאר בסי' שמ"ו). כן מותר לטלטל אף בין קרפף לכרמלית,
תעזבתוך ד' אמות.
תעחוכן מותר לטלטל מחצר שנפרצה במילואה
תעטלכרמלית, כדלקמן סי' שסא ס"ד (ואם נפרצה לכרמלית הרי הוא כרמלית מדברי סופרים
תפ... אף שהוא רשות היחיד מן התורה, מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה, מטעם שנתבאר
תפאבסי' שמ"ו), ושם נסמן (הערה 21).
תפב[אבל אסור לטלטל מחצר מתוקן לקרפף,
תפגכדלקמן סי' שנח ס"ג (אסור לטלטל בו אלא בד' אמות, וכן להוציא מחצר לתוכו
תפדומתוכו לחצר). והיינו אפילו בתוך ד' אמות, כדלקמן שם סי"ח (אם הזרוע הוא יותר
תפהמבית סאתים, אסור לטלטל מחצר לתוכו, אפילו בתוך ד' אמות)].
תפוולכאורה כן הדין גם בגומא שבים, עמוק
תפזעשרה ורחב ד', שנתבאר לעיל סי' שמה סי"ט (הימים והנחלים ... אם
תפחיש בהם גומא שעומקה מתלקט י' טפחים
תפטמתוך הילוך ד' אמות, שהיא רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק לתוכה מרשות הרבים
תצחייב. מכל מקום מדברי סופרים אינה רשות היחיד אלא כרמלית), ולעיל סי' שמה בקונטרס
תצאאחרון ריש ס"ק ב (כמו קרפף ותל ... רשות היחיד שהיא כרמלית). ואם כן יהי'
תצבמותר לטלטל מהגומא לים, תוך ד' אמות.
תצגסיכום פרטי הלכה זו, לקמן סי' שנח
תצדס"ד (הערה 27).
תצה[360] גמרא שם (מאי טעמא, דלמא
תצואמרי רשות היחיד גמורה היא, ואתי לטלטולי בכוליה). טור וט"ז שם (שהתירו לטלטל
תצזממנו לכרמלית, שאם נאסר זה, יאמרו שהוא רשות היחיד גמור, ויבואו לטלטל בתוכו בכולו).
תצח[361] גמרא שם (ומאי שנא, תוכו
תצטשכיח, מתוכו לים ומן הים לתוכו לא שכיח). טור ולבוש ס"ג (לפיכך אמרו ז"ל
500דמוטב להתיר להוציא ממנו לכרמלית, שהוא מידי דלא שכיח ... והוא יותר נכון להתיר,
501ממה שנאסר להוציא ממנו לכרמלית, ויבינו שהוא רשות היחיד, ואז יבאו לטלטל בכולו,
502והוא מידי דשכיח).
503[362] רש"י שם ד"ה רב
504אשי (דהם אמרו זאת והם אמרו עוד איסור אחר, וראו שאין שניהם עומדים כאן, וביטלו זה
505מפני זה).
506[363] תוס' עירובין סז, ב ד"ה
507ומאי טעמא (מכאן התיר ר"ת בגינה אחת יתירה מבית סאתים שלא הוקפה לדירה ...
508להטמין המפתח בתוך הגינה, אע"פ שעומד בחוץ ונותן בתוך הגינה, או ליטול מתוכה
509לחוץ). טור ורמ"א ס"ג (ולכן מותר ליקח מפתח מכרמלית שלפני גינה, לפתוח
510ולנעול ולהחזיר המפתח אליו).
511[364] כדלקמן סי' שנח ס"א
512(כל היקף מחיצות שלא הוקף לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד כגון ... הגינה והפרדס
513המוקפים גדר גבוה י' טפחים ... אסרו חכמים לטלטל בתוכן יותר מד' אמות כמו ברשות
514הרבים).
515[365] רמ"א שם (ובלבד שלא
516יהא ביניהם אסקופה שהיא רשות היחיד, כגון שהיא גבוה עשרה ורחבה ארבעה, או שיש לה
517שני מחיצות מן הצדדין שהם רחבים ארבע, ומשקוף עליה רחבה ארבע, דאז הוי רשות היחיד
518אף על פי שאינה גבוה עשרה).
519שהיא אסקופה הנזכרת בשבת ח, ב (אסקופת
520רשות היחיד), ופרש"י (כגון עומדת תחת התקרה ... או גבוהה י' ורחבה ד). שם צא,
521ב (אסקופא רשות היחיד), ופרש"י (גבוהה י' ורחבה ד').
522ובברייתא שם ו, א (איסקופה גבוהה י' ורחבה ד', הרי זו רשות לעצמה).
523[366] שמפתן הפתח גבוה עשרה טפחים, ועולין
524אליו על ידי מדרגות. או שהוא חלון גבוה עשרה טפחים, ורוחב הכותל ד' טפחים.
525[367] וכן הוא לקמן סי' שנב ס"א
526(שהאסקופה היא רשות היחיד, שיש עליה משקוף רחב ד').
527[368] מ"א ס"ק ב (ובשלישי
528אמרינן פי תקרה יורד וסותם).
529והטעם שאומרים בו פי תקרה יורד וסותם,
530יתבאר בקונטרס אחרון.
531[369] סעיף ו (יש אומרים שאין
532פי תקרה יורד וסותם, אפילו לפרצה שמרוח אחד, אלא אם כן יש ברוחב הקירוי ד' טפחים),
533ושם נסמן (הערה 35).
534[370] סעיף ו (ואם הקורה רחבה
535ד' טפחים, ובריאה לקבל מעזיבה, הרי שם תקרה עליה, ואומרים פי תקרה החיצון יורד
536וסותם).
537[371] ואף שגם בלי המשקוף יש
538לאסקופה זו ג' מחיצות (שתי המזוזות והמחיצה הפנימית של הגינה), שהיא רשות היחיד מן
539התורה, כדלעיל סי' שמה ס"ו (מקום המוקף ג' מחיצות גמורות, אלא שפרוץ ופתוח
540לגמרי ברוח רביעית ... הרי הוא רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק מרשות הרבים
541לתוכו חייב, אבל חכמים אסרו לטלטל בו יותר מד' אמות ... כדין הכרמלית ... כשמקום
542זה הוא פרוץ ופתוח לכרמלית).
543מכל מקום "מותר לטלטל ממנו לכרמלית
544גמורה, תוך ד' אמות", כמו מחצר שנפרצה לכרמלית, כדלקמן סי' שסא ס"ד (חצר
545שנפרצה ... לכרמלית, הרי הוא כרמלית מדברי סופרים ... אף שהוא רשות היחיד מן התורה,
546מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה), ושם נסמן (הערה 21).
547משא"כ על ידי המשקוף ופי תקרה יורד
548וסותם, יש לה ד' מחיצות, ואסור להוציא משם לכרמלית.
549[372] כדלעיל ס"ד (ולדברי
550הכל אסור להוציא ... מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד). ולקמן סי' שמז ס"ט (וכן
551אסור מדברי סופרים להעביר או לזרוק מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד).
552[373] בסעיף הקודם נתבאר דין
553האסקופה שבין הכרמלית לגינה, שהרי זהו כללות נושא הסעיפים האלה – היתר הטלטול
554מכרמלית לכרמלית ולגינה.
555אבל
556כיון שנזכר דין האסקופה שבין הכרמלית לגינה, יתבאר כאן (ס"ט-יא) גם דין
557האסקופה שבין הכרמלית לבית או חצר.
558ובהמשך
559לזה (סי"ב-ג) יתבאר גם דין הגג הבולט שלפני הבתים.
560[374] ויתבאר לקמן בסמוך,
561דמיירי שיש דלת לחצר ובית אלו, והדלת נפתחת לפנים, והמשקוף שעל גבי האסקופה (מפתן
562הבית והחצר) הם מבחוץ לדלת, והם עוצרים את הדלת כשהיא ננעלת.
563אלא שמשקוף זה, לפעמים הוא ד' טפחים,
564שאז דינו כרשות היחיד, ומותר להכניס ממנו לפנים (לרשות היחיד), ואסור לטלטל ממנו
565לחוץ (לכרמלית).
566ולפעמים הוא פחות מד' טפחים, שאז דינו
567ככרמלית, ומותר לטלטל ממנו לחוץ (לכרמלית), ואסור להכניס ממנו לפנים (לרשות
568היחיד).
569וכיון שאין הכל בקיאים, לכן יש לאסור
570לטלטל ממנו לפנים וממנו לחוץ.
571[375] הגהות מרדכי פ"ק
572דשבת רמז תנ (וכתב ראבי"ה מפסקי רבינו שמואל, אסקופות שלנו ... מה שיש חוץ
573לפתח אסור להכניס מעליו לפנים, דליכא השתא לדקדק בקירוי, שאין לנו קירוי רחב ארבע,
574והמדקדק שמא יכול לעבור על דברי תורה. ואף אסור להוציא מעליו לחוץ, דשמא התקרה
575ארבע, ואסור מדאורייתא להוציא לחוץ). רמ"א ס"ג (מיהו אסור להכניס
576מאסקופה לרשות היחיד, או איפכא, דחיישינן שמא לא יהיה התקרה ארבע, ואז אם אין
577האסקופה גבוה שלש, יש לה הדין שלפניה. ואפילו אם גבוה שלש, מאחר שכל רשויות שלנו
578הם כרמלית, אמרינן מצא מין את מינו וניעור, כמו שנתבאר סימן שמ"ה). ט"ז
579ס"ק ה (שמא לא יהי' רחב ד' ויהיה כרמלית, אף שאין רחב ד', כיון שיש לפניה
580כרמלית מצא מין כו'), וס"ק ו (שהעתיק לשון המרדכי).
581[376] והיינו שאפילו פתח פתוח
582דינו כלחוץ, כדתניא שבת ו, א (אחרים אומרים איסקופה משמשת ב' רשויות, בזמן שהפתח
583פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ), ובגמרא שם ט, א (באיסקופת בית עסקינן, וכגון שקירה
584בשתי קורות שאין בזו ארבעה ואין בזו ארבעה ואין בין זו לזו שלשה, ודלת באמצע, פתח
585פתוח כלפנים (כיון דאין ביניהם ג' אמרינן לבוד, והוי כחדא, ופיה החיצון יורד וסותם,
586דהא השתא אית בה ד', רש"י), פתח נעול כלחוץ (כיון דבאמצע הוא נמצא הוא מפסיק
587ביניהן ומחלקן זו מזו, שאינן נראות יחד לומר בהן לבוד, וליכא למימר בחיצונה פיה
588יורד וסותם דהא לית בה ד', רש"י)).
589וכיון דהכא מיירי שיש לה רק קורה אחת
590שאין בה ארבעה, לכן אפילו פתח פתוח כלחוץ, וכמבואר ברש"י שם (דקורת מבוי קצרה
591היא ולא הוכשרה אלא למבוי), ולא בבית ובחצר, ולכן אינה מתרת כלל.
592ואף שהי' אפשר להתיר תחת הקורה מטעם
593צורת הפתח, שהרי המשקוף הוא על שתי המזוזות (כדלעיל בסעיף הקודם). יש לומר דמיירי
594הכא שהמשקוף אינו על גבי המזוזות, אלא מן הצד, כדלקמן סי' שסב ס"כ (אם חיבר
595קנה עליון לשני הקנים, או לאחד מהם, מן הצד, ואינו נתון על גבו מלמעלה, שאינו דומה
596לפתח שהמשקוף ניתן על גבי המזוזות מלמעלה, גם כן פסול).
597[377] סעיף כה (ראש עמוד העומד
598בכרמלית, ... אם אין בו ד' על ד' ... מקום פטור. ויש אומרים שאין מקום פטור
599בכרמלית ... אומרים מצא מין את מינו וניעור ... בטל הוא אצל הכרמלית ונעשה כמוה
600... וכן עיקר).
601ואף שמן התורה האסקופה היא רשות היחיד,
602כדין ג' מחיצות הפרוץ ופתוח לכרמלית, דלעיל סי' שמה ס"ו (מקום המוקף ג'
603מחיצות גמורות, אלא שפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית [לכרמלית] ... הרי הוא רשות
604היחיד גמורה מן התורה, והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב).
605מכל מקום גם בזה אמרינן מצא מין את מינו
606ונעשה ככרמלית הסמוכה לה, וכמו כנגד הלחי, דלקמן סי' שסה ס"ו (פתח המבוי כנגד
607הלחי ... שאין ברוחב מקום זה ד' טפחים ... בפתוח לכרמלית ... מצטרף הוא להכרמלית
608ונעשה כמוה, שמצא מין את מינו וניעור), ונתבאר שם (הערה 61).
609[378] משא"כ אם הוא פרוץ
610לגמרי, אזי האסקופה שתחת המשקוף בטלה "אצל רשות היחיד שבפנים".
611ואת ב' הטעמים לזה כתב בקונטרס אחרון
612בסופו (שאם היתה כפרצה ממש, היה מותר לטלטל על אסקופת כל הבתים משום חורי רשות
613היחיד. ועוד שפי תקרה העליונה ... עבה שמגעת עד כאן ... אלא ודאי
614משום שהדלת סותמת), ונתבארו
615בהערות שם.
616[379] ט"ז סוף ס"ק ו
617(צריך ליזהר שלא יטלטל מן הבית ולחוץ, רק עד שיעור שהפתח שוקף שם ותו לא, דשמא אין
618בחלק החיצון ד', והוה כרמלית, ומטלטל מרשות היחיד לכרמלית).
619מתוכן הדברים כאן (עד שקיפת הדלת ...
620שקיפת הדלת מבחוץ), נראה שגם עובי הדלת דינו כלפנים. וכן נראה בקונטרס אחרון סוף ס"ק
621א (ולקמן שם הערה 119).
622ואילו לעיל סי' נה סט"ו (ואפילו
623העומדים על האסקופה בתוך הפתח, מן האגף ולחוץ, דהיינו כשסוגר הדלת ממקום שפה
624הפנימית של עובי הדלת ולחוץ כלחוץ, שהדלת מבדלת בין פנים לחוץ, ואף על פי שהיא
625פתוחה הרי מקומה כלחוץ). היינו שעובי הפתח כלחוץ.
626ושתי הדעות בזה הם כדאמרינן פסחים פה, ב
627(הא גופא קשיא, אמרת מן האגף ולפנים כלפנים, הא אגף עצמו (עובי השער מן הנקישה
628ולפנים, רש"י) כלחוץ, אימא סיפא מן האגף ולחוץ כלחוץ, הא אגף עצמו כלפנים. לא
629קשיא כאן בשערי עזרה כאן בשערי ירושלים).
630[380] כל בו סוף סי' לא לד, ב
631(כתב ה"ר יצחק ... שאין אדם יכול לעמוד ברשות הרבים ולנעול ביתו ולהכניס
632המפתח לפנים תחת הדלת, או למעלה, או מצדדין, לפי שאפילו משהו אסור להכניס ולהוציא
633מרשות הרבים לרשות היחיד, וכן מכרמלית לרשות הרבים או לרשות היחיד). הובא בב"י
634סוף הסימן, ובט"ז ס"ק ו.
635[381] הגהות מרדכי שם (דשמא
636התקרה ארבע, ואסור מדאורייתא להוציא לחוץ). הובא בט"ז שם.
637[382] סעיף כה (שאין כרמלית
638למעלה מעשרה, אלא מקום פטור הוא).
639[383] ט"ז ס"ק ו (על
640כן יקח המפתח ממנו תחת המשקוף, ואחר כך יפתח המנעול, ולא יפתח הפתח, עד שיסיר
641המפתח, ואחר כך יפתח הפתח).
642והיינו שכאשר הנכרי עומד תחת המשקוף,
643מותר בכל אופן ליקח ממנו את המפתח ולהכניסו למנעול הדלת, בין אם תחת המשקוף הוא
644רשות היחיד ובין אם הוא כרמלית.
645אמנם פתיחת הדלת עם המפתח שבתוכו, לתוך
646רשות היחיד, זה תלוי אם גם תחת המשקוף הוא רשות היחיד (שאז מותר), או שהוא כרמלית
647(שאז אסור).
648*
649ובאופן זה שלוקח את המפתח מידי הנכרי
650תחת המשקוף, לכאורה מותר אף אם הן הישראל והן הנכרי עומדים בכרמלית שברחוב, אלא
651שיד שניהם פשוטה אל תחת המשקוף. שהרי בכל אופן לקח את המפתח מיד הנכרי, שהוא מקום
652פטור, או כרשות שתחת המשקוף, והניחו בחור המפתח.
653כדלקמן סי' שמז ס"ז (העומד בפנים,
654ופשט ידיו או אחד משאר איבריו לחוץ, אפילו הן למטה מעשרה, הן מקום פטור ... ויש
655אומרים שידו הפשוטה לרשות אחרת הרי היא לגמרי כאותה רשות).
656וכדלקמן סי' שנ ס"א-ב (עומד אדם
657ברשות היחיד ומוציא ידו לרשות הרבים ומטלטל שם חפצים שנוטלן מכאן ומניחן כאן, ואין
658חוששין שמא ישכח ויביאם אליו לרשות היחיד ... כגון שעומד ברשות זו ופושט ידו לרשות
659השניה ונוטל שם מפתח ופותח בו שם).
660[384] כדלעיל סי' שמה סכ"ד
661(חורים שבכתלים כלפי כרמלית, אינם ככרמלית), ושם (הערה 197).
662וכיון שהוא מקום פטור, מותר ליקח המפתח
663מכרמלית, ולהכניס לחור הדלת, כמבואר בעבודת הקודש שער ג ס"ח (לא היה המנעול
664רחב ארבעה על ארבעה ... מקום פטור הוא, ולפיכך מותר אפילו ליטול מפתח מכרמלית,
665ואפילו מרשות הרבים, ופותח ונועל ואינו חושש, דמקום פטור מותר עם בני רשות היחיד
666ועם בני רשות הרבים).
667ואם הדלת פתוחה, ראה לעיל סעיף הקודם
668(והערה 60),
669שמקום עובי הדלת הוא רשות היחיד.
670ואם החור מפולש לפנים, ראה לעיל סי' שמה
671ס"ח (חורים שבכתלי רשות היחיד, שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד. ואפילו הם
672מפולשים כלפי חוץ לרשות הרבים, והם למטה מי' טפחים, ששם הוא אויר רשות הרבים, ובני
673רשות הרבים משתמשים בהם, אעפ"כ כיון שאפשר להשתמש בהם מרשות היחיד, הרי הם
674בטלים אצלה ונחשבים כמוה)
675[385] סעיף ו (הניח החפץ ביד
676חבירו, והיא גבוהה למעלה מעשרה שהוא מקום פטור ... אף שלגבי חבירו עצמו אין יד שלו
677נחשבת לו מקום פטור, לפי שנגררת אחר גופו העומד על קרקע רשות הרבים כמו שנתבאר,
678מכל מקום לגבי אדם אחר גם גופו הוא מקום פטור למעלה מעשרה ... ויש אומרים שגם לגבי
679אחרים אין ידו או שאר גופו נחשבים מקום פטור, כמו שאין נחשבים לגבי עצמו).
680[386] והיינו שלקח את המפתח
681ממקום פטור (ידו של הנכרי העומד בכרמלית למעלה מי'), והעבירו דרך עליו למעלה מי'
682(שהוא מקום פטור), אל חור המנעול (שהוא מקום פטור), ואחר כך פתח הדלת (ונכנס המפתח
683ממקום פטור לרשות היחיד). שכל זה מותר.
684ואף שלגבי עצמו אין ידו שלמעלה מי'
685נחשבת מקום פטור. מכל מקום היינו דוקא כשעשה הנחה (דהוי כאילו הניחו בארץ), משא"כ
686כאן שלא נח המפתח בידו תחת המשקוף, אלא מיד שלקחו מיד הנכרי הכניסו לחור המנעול,
687שהוא מקום פטור.
688[387] כדלעיל ס"ב (ולא נחה
689ידו כלל ... כשהוליכה דרך שם ... אבל אם נחה ידו שם קצת).
690[388] ס"ב (הרי הוא כמונח
691בארץ, שהיד נגררת אחר הגוף והגוף הוא עומד בארץ, ואפילו אם הוא עומד ברשות הרבים
692וידו שהחפץ בתוכה היא למעלה מי' טפחים).
693ועל זה נתבאר כאן, שדוקא כ"שנחה
694קצת בידו" למעלה מעשרה, אז אמרינן שלגבי עצמו הוי כאילו מונח למטה בארץ. משא"כ
695באופן הראשון שלא נחה בידו, אין חוששים לומר שהוא כאילו למטה בארץ, כדי לאסור
696להעביר ממקום פטור לרשות היחיד דרך כרמלית. ונתבאר לקמן סי' שמז ס"ב (והערה 9).
697ס"ו (והערה 29).
698ס"ז (והערה 66).
699*
700אמנם לא נתפרש כאן טעם החילוק בין האופן
701הראשון, שאינה חשובה הנחה בידו קצת, ולכן לא נחשב כאילו הניחו למטה בארץ בכרמלית.
702לבין האופן השני, שחשובה הנחה בידו קצת, ולכן נחשב כאילו הניחו למטה בארץ בכרמלית.
703ואפשר שהכוונה היא, שכן הוא למעשה,
704שבאופן השני שמוציא את המפתח מהבית, כיון שלפני שנועל את הדלת, מחזיק את המפתח
705בידו ומוציאו מרשות היחיד לאסקופה. ואחר שנועל את הדלת, מכניסו לחור שבמנעול
706וסוגרו. ואם כן נח המפתח קצת בידו (בעת נעילת הדלת והכנסת המפתח לחור שבמנעול),
707ונחשב כאילו הוציאו בידו מרשות היחיד, והניחו למטה בארץ שבכרמלית.
708והן אמת, שאם הי' סוגר את הדלת כשהמפתח
709בחור המנעול, ואחר כך מוציא את המפתח מחור המנעול שלמעלה מי' (מקום פטור) ומיד
710מטמינו בחור שלמעלה מי' (מקום פטור), גם זה הי' מותר.
711או אפשר שהכוונה היא, שבאופן הראשון
712שלקח את המפתח ממקום פטור, והעבירו דרך עליו אל החור שבמנעול, לא שייך לחוש שמא
713תנוח בידו, ויחשב לגבי עצמו כאילו נח בכרמלית – שהרי עדיין לא עשה איסור בהוצאה
714ממקום פטור לכרמלית. משא"כ באופן השני, שלקח את המפתח מרשות היחיד, והעבירו
715דרך עליו לחלל שתחת המשקוף, יש מקום לחוש שמא תנוח בידו, ויחשב לגבי עצמו כאילו נח
716בכרמלית – שאם כן הוציא מרשות היחיד לכרמלית.
717וראה זכרון יוסף אות יח ואות רג. נתיבות
718שבת פ"ו הערה סג.
719[389] ט"ז שם (וראוי לאותו
720קהל שיעשו לפני הפתח איזה חדר שהוא רשות היחיד, ויביא העכו"ם המפתח לשם, ושוב
721אין חשש).
722[390] דרכי משה ס"ק ב (דבלא
723מחיצות לאו כלום הוא, אף על גב דיש תקרה עליה ... אם כן גגין הבולטין לפני הבתים
724שלנו אינו מעלה ולא מוריד, אלא תחת הגג יש לו דין הרשות שלפני הבתים). רמ"א
725סוף ס"ג (אם התקרה רחבה הרבה ואין לה מחיצות מן הצדדים, דינה כרשות שלפניה.
726וכן בגגין שלנו הבולטין לפני הבתים, דינם כרשות שלפניהם).
727[391] ט"ז ס"ק ז (והרבה
728טועים לומר פי תקרה דלשם בצד הבולט לרחוב יורד וסותם, והוה כאלו בנוי עד למטה בארץ
729... והטעם דלא אמרינן כאן פי תקרה יורד וסותם, כיון שאין מחיצות מהצדדים דינם
730כרשות שלפניה).
731[392] ס"ה (אם נפרצו ב'
732מחיצות זו כנגד זו במילואה או ביותר מעשרה, ונשאר ב' מחיצות שלימות זו כנגד זו,
733כיון שיש ביניהם פילוש וקפנדריא מפרצה זו לפרצה שכנגדה אין אומרים בהן פי תקרה
734יורד וסותם).
735[393] רמ"א שם (דינם כרשות
736שלפניהם). ט"ז שם (דדרך שתחת הגג כרשות שלפניהם).
737וכעין זה לעיל סי' שמה סכ"ג (שכיון
738ששאר הגג פרוץ במילואו לבליטה שהיא מקום פטור, אף הוא נעשה מקום פטור ... שגג זה
739לא עדיף מבית שנפרץ במילואו מב' רוחותיו שאינו רשות היחיד, אלא כרשות שנפרץ לו),
740ושם נסמן (הערה 193).
741[394] דרכי משה שם (בין אם הוא
742כרמלית או רשות הרבים). ט"ז שם (מרשות היחיד לרשות הרבים, הוא הדין לכרמלית).
743*
744ואף שנתבאר לעיל סי' שמה סי"א (איזו
745היא רשות הרבים ... והוא שאינם מקורים).
746הכא שאני שהוא פתוח לרשות הרבים המהלכת
747לפניו (שאינה מקורה), וחלל זה בטל לרשות הרבים. וראה לעיל שם (הערה 74.
748לקמן הערה 82).
749[395] ואם כן מותר להכניס
750מהרשות המהלכת לפניו אל תחת התקרה, תוך ד' אמות, בין אם יש בתקרה זו ד' טפחים,
751ובין אם לאו.
752[396] נתבאר בשו"ת צמח
753צדק, מילואים ח"ה סי' ו, ובמהדורה החדשה סי' פד (האכסדראות שלפני הבתים, והם
754הנקראים בלשונינו גאנקעס, שעושין אותן לפני פתחי הבתים כדי שיהיו כמו בית שער
755לבית, להגן שם בחורף מפני השלג וכיוצא, ובקיץ יושבים שם).
756אך גם בלי האכסדראות שלפני הבתים, הגגין
757שלנו בולטים ממחיצות הבתים, כדלקמן סי' שסא ס"ו (כגגין שלנו), ושם נסמן (הערה
75837).
759[397] שבלי הלקט סי' קג, הובא
760בב"י וט"ז שם (תשובה זו מצאתי בשם [ר"ח] רש"י ור"ת ... ואם
761יהיו קורות או עמודין עומדין לצד הבתים הפתוחים לרשות הרבים, תחת אותו הקירוי שעל
762פתחי הבתים, הרי אלו לא מעלין ולא מורידין).
763[398] ששני עמודים בקדמת הגגון,
764עם הגגון שעל עמודים אלה, נחשבים צורת הפתח. נמצא שיש כאן שתי מחיצות (מצד אחד –
765הבית, ומצד השני – צורת הפתח).
766[399] סעיף יט (אם עשה צורת פתח,
767אפילו לפרצה יתירה מעשר, מותר, מפני שאין כאן פרוץ כלל).
768[400] שעדיין נשאר פרוץ לגמרי
769לשני צדדיו – בין כותל הבית לבין שני עמודי צורת הפתח.
770[401] מ"א ס"ק ג (אם
771יש לבליטה עמודים, יעשה מן הצד סמוך לבית נמי קנה אחד מזה וקנה אחד מזה, ויהי' צורת
772הפתח מכל הג' צדדין).
773*
774והיינו שגם כאשר לפני הבית עובר רשות
775הרבים, ונתבאר לעיל אשר "החלל שתחתיה דינו לגמרי כרשות המהלכת לפניו ... אם
776רשות הרבים רשות הרבים", מכל מקום מועלת בו צורת הפתח.
777ואף שנתבאר לקמן סי' שסד ס"ד (אין
778צורת פתח מועלת לרשות הרבים גמורה, אם נשלמו בה כל תנאי רשות הרבים).
779מכל מקום שאני הכא ששטח זו מקורה, שאין
780בו דין רשות הרבים מצד עצמו (ראה לעיל הערה 75).
781[402] סעיף ה (אומרים בה פי
782תקרה יורד וסותם, אפילו היא יתירה מעשר, רק שאינה במילואה. ויש אומרים שאפילו היא
783במילואה ... וכן עיקר. ואף על פי כן טוב לחוש לסברא הראשונה), ושם נסמן (הערות 30-33).
784וכעין זה נתבאר בשו"ת צמח צדק שם
785(יש לצרף לסניף מה שיש כאן ענין פי תקרה יורד וסותם, ואם כן גם לשיטתו בשני צדדים
786כמין גם, יש לומר פי תקרה יורד וסותם). והיינו שמהצדדים אנו מתירים על ידי צורת
787הפתח, וברביעית מתירים על ידי פי תקרה יורד וסותם, שמועיל גם "כמין גם",
788כדלקמן סי' שסא ס"ה (נפרצו ב' מחיצות זו אצל זו במילואם ונשאר קירוי עליהם,
789אומרים בו פי תקרה יורד וסותם, אם נשאר שם ב' מחיצות דבוקות זו).
790[403] שו"ת מהרי"ל
791סי' קח (ועל הבליטה שלפני ביתך לא ביארת כמה מחיצות יש לה, ואני אבאר, אם יש לה ג'
792מחיצות כמו שרגילות להיות, וברביעית פי תקרה, והתקרה רחבה ד' אמות ... לרש"י ור"ת
793... אמרינן שפיר פי תקרה יורד וסותם, אבל לגרסת ר"ח לא אמרינן פי תקרה אם
794הרביעית [פרוצה] במילואה, אלא אם כן יש גיפופים ... טוב להחמיר, ובקל תוכל לעשות
795לחיים על ידי סיד כמנהגינו, ויהיה צורת הפתח, ולא תכנס בפלוגתא, וירא שמים יוצא את
796כולם). הובא במ"א שם, ובט"ז סי' שסה ס"ק ו.
797והיינו שלא יסתפק בהוספת קנה אחד בלבד
798אצל הבית, שאז תהי' צורת הפתח מב' צדדים, וכותל הבית היא מחיצה שלישית, והרביעית
799תהי' פי תקרה יורד וסותם.
800אלא "יעמיד קנה אחד אצל כותל הבית
801מקצה מזה, וקנה אחד מקצה מזה ... ויהיה צורת הפתח מכל הג' צדדים, וכותל הבית הוא
802מחיצה רביעית". ולא נזדקק כלל לפי תקרה יורד וסותם.
803[404] מ"א שם (ואם בתים
804רבים עומדים זה אחר זה, די בתיקון זה בשני בתים שעומדים בקצה, ויערבו יחד).
805והיינו שכיון שהתיקון הוא לכמה בתים
806יחד, אם כן צריך לערב ביניהם בפת, כדלקמן סי' שסו ס"א (חצר שהרבה בתים פתוחים
807לתוכה, מן התורה מותרים לטלטל בכל החצר ומבתיהם לחצר, שהרי רשות היחיד גמורה היא,
808אבל חכמים אסרו לטלטל מבתיהם לחצר, עד שיערבו).
809[405] סעיף יט (ויש אומרים שאין
810צורת פתח מועיל לפרצה יתירה מעשר, אפילו בחצר, אלא אם כן עומד מרובה על הפרוץ).
811וכיון שכאן יש מחיצה גמורה רק ברוח אחת
812(כותל הבתים), ובשאר שלושת הרוחות יש רק צורת הפתח, וכיון שעושה צורת הפתח אחת
813לכמה בתים, שרוחב כולם יחד הוא ודאי יותר מעשר אמות, הרי שלדעה זו אין צורת הפתח
814מועלת.
815ואף שסיים שם להחמיר (וטוב לחוש לדבריהם,
816אף על פי שהעיקר כסברא ראשונה). מכל מקום מסיק כאן להקל, כיון ש"העיקר כסברא
817הראשונה".
818ואפשר הכי קיל יותר, כיון שעכ"פ
819שתי צורות הפתח שמהצדדים הן פחות מעשר אמות, ורק ברוח רביעית הוי יותר מעשר אמות
820ופרוץ מרובה על העומד (ראה ביאור הלכה ד"ה הבולטין). ובזה אפשר שגם
821הרמב"ם מודה להיתר, כדלקמן שם (או ברוח שלישית של מבוי), ושם נסמן (הערה 112).
822[406] סעיף לג (אם יש עמוד בולט
823בכותל, או שיוצאים ממנו חיפופים פחות פחות מג' טפחים עד פחות מג' טפחים סמוך לארץ,
824יש לסמוך עליהם (מערב שבת) לשם קנים של צורת פתח).
825[407] תוכן המשך הדברים בקונטרס
826אחרון זה:
827בפנים
828ס"ח הובאה ההלכה שברמ"א, שאם האסקופה שבין הגינה לכרמלית, יש לה שתי
829מחיצות מהצדדים רחבות ד' טפחים, ויש עליה משקוף רחב ד', אזי היא רשות היחיד,
830דאמרינן בה פי תקרה יורד וסותם.
831והקשה
832המ"א, שאם כן יש לאסקופה זו רק שתי מחיצות זו כנגד זו, דלא אמרינן בה פי תקרה
833יותר וסותם.
834ומבאר
835בב' אופנים:
836(א)
837המחיצה הפנימית של הגינה חוסמת את הפילוש, ואמרינן בה פי תקרה יותר וסותם. ואעפ"כ
838לא תועיל מחיצה אחת של האסקופה עם המחיצה הפנימית להיות ב' מחיצות דבוקות זו לזו,
839כי אף שהמחיצה הפנימית חוסמת את הפילוש, מכל מקום אינה חשובה מחיצה.
840(ב)
841הדלת הפנימית של האסקופה חוסמת את הפילוש, ואמרינן בה פי תקרה יורד וסותם. ואעפ"כ
842לא תועיל מחיצה אחת של האסקופה עם הדלת להיות ב' מחיצות דבוקות זו לזו, כי אף
843שהדלת חוסמת את הפילוש, מכל מקום אינה חשובה מחיצה.
844ובסוף
845מוסיף ומבאר, שאם לא הי' למשקוף ד' טפחים, ולא הי' לה דלת, הי' מותר להכניס מתחת
846המשקוף לפנים, מטעם חורי רשות היחיד, ועוד. משא"כ כשיש דלת, אף בשעה שהיא
847פתוחה, אסור.
848[408] ע"א ד"ה אע"ג
849(דקיימא אסקופה כנגד עובי החומה ... שאותו עובי, רשות היחיד גמורה היא, שיש לה ג'
850מחיצות, ב' מחיצות מעובי החומה ושלישית לצד פנים ... דהא רשות היחיד גמורה היא
851מדאורייתא, כיון שיש לה ג' מחיצות). והיינו שהמחיצה הפנימית של המבוי מצטרפת אל
852שתי המחיצות שמצדדי האסקופה, שהם עובי החומה של הכותל החיצוני, להיות ביחד "ג'
853מחיצות על האסקופה".
854[409] ד"ה וכתב הרב המגיד
855בפרק י"ז בשם הרשב"א (שאם היתה הקורה רחבה ד', ובריאה לקבל מעזיבה,
856אפילו פתוח לכרמלית, יראה לי שמותר להשתמש תחתיה, לפי שחודה החיצון יורד וסותם).
857הובאו במ"א סי' שסה ס"ק י.
858וכן הוא לקמן שם ס"ו (ואם הקורה
859רחבה ד' טפחים, ובריאה לקבל מעזיבה, הרי שם תקרה עליה, ואומרים פי תקרה החיצון
860יורד וסותם, [ומותר] להשתמש תחתיה, אף על פי שפתוח המבוי לכרמלית).
861[410] ס"ק ו (הביא
862ב"י דברי המ"מ בשם הרשב"א ... כאן בקורה המונחת על המבוי, שיש ג'
863מחיצות, ואמרינן דהתקרה יורד וסותם צד הרביעי, כל שיש בו ד' טפחים כנ"ל פשוט).
864הרי שמצרף גם את הכותל האמצעי של מבוי.
865וכעין זה תירץ באליה רבה ס"ק ד (ולענ"ד
866לא קשה מידי, דהתם טעמא משום מפולש לרשות הרבים משני צדדים, משא"כ הכא דמפולש
867לרשות היחיד, מהני אפילו זה כנגד זה).
868[411] עבודת הקדש שער א סי"א
869(היתה רחבה ארבעה ובריאה, אפילו פתוח לכרמלית, יראה לי שמותר להשתמש תחתיה, לפי
870שפי התקרה יורד וסותם, וחודה החיצון סותם). הובא במ"מ בהל' שבת פי"ז הי"א.
871[412] כאן ס"ק ג (צ"ע
872דהא בסוס"י שס"א פסק דבעינן דבוקות זו בזו). והיינו כדלקמן סי' שסא ס"ה
873(אם נפרצו ב' מחיצות זו כנגד זו ... ונשאר ב' מחיצות שלימות זו כנגד זו, כיון שיש
874ביניהם פילוש וקפנדריא מפרצה זו לפרצה שכנגדה, אין אומרים בהן פי תקרה יורד וסותם).
875[413] עירובין צד, א ד"ה
876בשתי (בשתי מחיצות זו כנגד זו לא אמר פי תקרה יורד וסותם, דהוי מפולש).
877[414] עירובין פ"ט ס"ג
878(דבשתי מחיצות נמי מהני פי תקרה, מההיא דקאמר בפ' קמא דסוכה בההיא מודינא לך דהוי
879כמבוי מפולש, פירוש דלא מהני פי תקרה גבי שבת במפולש ... משמע הא בלא פילוש מהני
880פי תקרה בשתי מחיצות).
881[415] יח, ב (לא אמרינן פי תקרה
882יורד וסותם ... דהוה ליה כמבוי המפולש).
883[416] ד"ה מודינא (כיון
884דאויר פתוח לנגדו, דומיא דמבוי מפולש, ועשוי לקפנדריא לבקיעת רבים).
885וכן הוא לעיל סי' שמה בקונטרס אחרון ס"ק
886ב (דבקיעת רבים היינו כעין קפנדריא, כדפרש"י בסוף פ"ק דסוכה. עיין
887במ"ש בסי' שמ"ו). לקמן סי' שנג ס"ק א (פילוש משער לשער שהוא קפנדריא.
888עיין במ"ש בסי' שמ"ו).
889[417] שבת ז, ב ד"ה ואם
890חקק בו ד' על ד' (מהני חקיקה אפילו מופלגת מן הכותל הרבה).
891[418] שבת פ"א סי"א (ואפילו
892אם יש בו בין שפת חקק ולכותל שלשה טפחים ... שהרשות משתמר על ידי המחיצות, אפילו
893רחוקים ממנו הרבה, קרוי רשות היחיד).
894[419] ס"ק יג. שהיא ההלכה
895שהובא לקמן (הערה 105).
896וכן נפסק לעיל סי' שמה סכ"ב (לפי
897שלענין שבת אין צריך רק שתהא הרשות משתמרת על ידי המחיצות, ואפילו הן רחוקות ממנה
898הרבה נקראת רשות היחיד). וראה שם (הערות 180-181),
899שבזה גופא ישנם שתי דעות שם.
900[420] כקושית המ"א בס"ק
901ג (ואין לומר שהפתח נחשב למחיצה שלישית, אם כן במחיצה אחת מן הצד סגי).
902והיינו שאם נאמר שהפתח נחשב למחיצה
903שלישית, אם כן מדוע כתב הרמ"א "ובלבד שלא יהא ביניהם אסקופה שהיא רשות
904היחיד, כגון ... שיש לה שני מחיצות מן הצדדין שהם רחבים ארבע, ומשקוף עליה רחבה
905ארבע". הרי סגי שמחיצה (מזוזה) אחת תהי' רחבה ד', והשנית – פחות מרוחב ד'.
906וכן יקשה לפי מה שנתבאר כאן דסגי גם
907במחיצה הרחוקת מהתקרה, ולפי מה שנתבאר לקמן סי' שסא ס"ה (אומרים בו פי תקרה
908יורד וסותם אם נשאר שם ב' מחיצות דבוקות זו בזו), מדוע אם כן לא יספיק מה שיש
909לאסקופה זאת מחיצה אחת מן הצד (עובי החומה), והמחיצה השנית היא המחיצה הרחוקה מן
910האסקופה (הפנימית של החצר).
911[421] תוכן המענה שנתבאר
912לפנינו:
913כדי
914שנוכל לומר פי תקרה יותר וסותם, ישנם שני תנאים:
915(א)
916שיהיו מספיק מחיצות (לשמואל – שֵם ד' מחיצות, ולרב – ב' מחיצות דבוקות), ועליהן
917התקרה.
918(ב)
919שלא יהי' בו פילוש וקפנדריא.
920בתנאי
921הראשון, צריך שיהיו "המחיצות סמוכות לתקרה", וכאן התקרה אינה סמוכה
922למחיצה האמצעית הרחוקה, ו"הדלת אינה כמחיצה גמורה".
923ואילו
924בתנאי השני, סגי "אף שרחוקה היא", וסגי אף בדלת "הואיל וננעלת
925בלילה וחוסמת היא את העוברים אז".
926[422] "לא חשיבי הנך מחיצות לסייע
927לקירויו, ולימא פי תקרה, כיון דמופלג מהן ארבע. והוא הדין דאפילו ברוח אחת בכי האי
928גוונא לא אמרינן יורד וסותם".
929[423] כשתי הדעות שהובאו לקמן
930סי' שסא ס"ה (אומרים בה פי תקרה יורד וסותם, אפילו היא יתירה מעשר, רק שאינה
931במילואה. ויש אומרים שאפילו היא במילואה, אפילו נפרצו ב' מחיצות זו אצל זו במילואם,
932ונשאר קירוי עליהם, אומרים בו פי תקרה יורד וסותם, אם נשאר שם ב' מחיצות דבוקות זו
933בזו).
934וכמבואר בתוס' שם (שיש ברביעית לחי או
935פס, דאיכא שֵם מחיצה ... אמרינן פי תקרה), ושם ד"ה ושמואל אמר אפילו ביתר
936מעשר (מהני פי תקרה אפילו ביתר מעשר, כיון דאיכא שֵם ארבע מחיצות). והיינו כיון
937שגם ברוח רביעית אין הפרצה במילואה. וכדאמרינן בעירובין כב, א (הכא איכא שֵם ארבע
938מחיצות), ופירש"י (היכר היקף דופן לכל רוח).
939[424] סעיף כב (ואף על פי
940שהכתלים רחוקים מחללו ג' טפחים או יותר, אין בכך כלום, לפי שלענין שבת אין צריך רק
941שתהא הרשות משתמרת על ידי המחיצות, ואפילו הן רחוקות ממנה הרבה נקראת רשות היחיד),
942וכדלעיל (הערה 100).
943[425] עתה בא לבאר הלכה זו שברמ"א,
944לפי פירוש המ"א ס"ק ג (צ"ע דהא בסוס"י שס"א פסק דבעינן
945דבוקות זו בזו. ואין לומר שהפתח נחשב למחיצה שלישית, אם כן במחיצה אחת מן הצד סגי,
946וצ"ע).
947והיינו שהקשה איך אומרים כאן פי תקרה,
948כשיש ב' מחיצות זו כנגד זו (עובי החומה שמכאן ומכאן). ומתרץ שהדלת שבפנים היא
949מחיצה שלישית, שהיא דבוקה לב' המחיצות של עובי החומה. ועל זה מקשה שוב, שלפי זה
950היינו צריכים להסתפק במחיצה אחת של עובי החומה שרחבה ד', שהיא דבוקה לדלת שבפנים,
951ומדוע הצריך הרמ"א "שתי מחיצות מן הצדדים". ונשאר בצ"ע.
952ועל זה מתרץ כאן, שגם בדלת יש מקום לומר
953כן, שמועלת רק לענין שלא יהי' פילוש וקפנדריא, אבל לא לענין המחיצה עצמה.
954[426] עבודת הקדש שער ב ס"ד
955(הואיל ויש לזה דלת ננעלת בלילה, וחוסמת העוברים שם בלילות, אין זו רשות הרבים).
956הובא במ"מ הל' שבת פי"ז ה"י. ובמ"א סי' שסד ס"ק ב.
957[427] דלקמן שם ס"ד (הבא
958להכשיר רשות הרבים להתיר בה הטלטול, צריך לעשות לה דלת מכאן ודלת מכאן).
959[428] עירובין ו, ב ד"ה
960חייבין (אלמא נעילת דלתות בעינן בכל לילה, והכא קתני עושה דלת מכאן ולחי וקורה
961מכאן).
962[429] ס"ק ב (וכן משמע ברי"ף
963ורא"ש). והיינו מ"ש הרי"ף עירובין ב, א והרא"ש שם פ"א ס"ח
964(לא מערבין אלא בדלתות מכאן ומכאן).
965[430] שהדלת אינה מצטרפת לג'
966מחיצות של אסקופה (כסברת המ"א כאן), כי אם הכותל האמצעי של המבוי.
967[431] וכעין זה תירץ באליה רבא
968ס"ק ד, בתירוץ הב' (דאף דדלת לאו מחיצה גמורה היא שיהא סגי במחיצה אחת אצלה,
969מכל מקום לענין זה הוי מחיצה, להתיר בזה כנגד זה).
970[432] עתה בא לבאר את האמור
971בפנים ס"ט (אם אסקופה זו ... אין בו ד' ... רשות הרבים שלנו הן כרמלית ...
972ואף אסקופה זו בטלה אצלה, ולא אצל רשות היחיד שבפנים, הואיל ויש דלת מפסקת ביניהן.
973ואף בזמן שהפתח פתוח אין האסקופה כלפנים אלא כלחוץ, הואיל והוא עשוי לחזור ולינעל).
974והיינו
975שאם יש דלת מפסקת, אינה בטלה לרשות היחיד, אף בשעה שהדלת פתוחה. אבל אם אין דלת
976מפסקת ביניהן, בטלה האסקופה אצל רשות היחיד.
977ומבאר
978שני טעמים לזה:
979(א)
980משום חורי רשות היחיד.
981(ב)
982משום צירוף תקרת וכתלי הבית הפנימית, אל משקוף ומזוזות הפתח.
983[433] לקמן שם ס"ד (הבא
984להכשיר רשות הרבים להתיר בה הטלטול, צריך לעשות לה דלת מכאן ודלת מכאן. והוא
985שננעלות בלילה ... ויש אומרים שאין צריך שיהיו נעולות בלילה, רק שיהיו ראויות
986לינעל).
987[434] ואף שנתבאר לקמן סי' שסה
988ס"ו (במבוי הפתוח ... לכרמלית, אסור להשתמש בין כנגד הלחי בין תחת הקורה, לפי
989שמקום זה שאין בו ד' מצטרף הוא להכרמלית, ונעשה כמוה שמצא מין את מינו וניעור).
990ואין מתירים מטעם חורי רשות היחיד.
991ויתירה מזו נתבאר לקמן סי' שנח סכ"א
992(נשארו בו גיפופין מכאן ומכאן ... חודן הפנימי של הגיפופין יורד וסותם, ומחודן
993הפנימית ולחוץ הוא רשות בפני עצמו, שמטעם זה אסור לטלטל מבית לאסקופה אם אין עליה
994משקוף רוחב ד', כמו שנתבאר בסי' שמ"ו). אף דמיירי במבוי ובית בלא דלת.
995שאני התם שהמבוי והבית פתוחים לגמרי
996לכרמלית. משא"כ כאן שהיא "אסקופה ... שיש לה ... מזוזות הפתח מכאן ומכאן
997... וגם יש עליה משקוף מלמעלה", הרי החלל שבינם נחשב כחורי רשות היחיד.
998וכמו בחלון, דלקמן סי' שנג ס"ב (דף
999הבולט מן הכותל לרשות הרבים, אם הוא למעלה מעשרה וחלון הבית פתוח לו, מותר להשתמש
1000עליו מן הבית דרך החלון, מפני שהוא כחורי רשות היחיד).
1001ומ"ש לקמן שם סי' שנח סכ"א (שמטעם
1002זה אסור לטלטל מבית לאסקופה אם אין עליה משקוף רוחב ד', כמו שנתבאר בסי' שמ"ו).
1003היינו כיון שעכ"פ בשניהם אין להתיר מטעם חורי רשות היחיד, שם – מכיון שהם
1004פתוחים לגמרי, וכאן כיון שיש דלת הסותמת.
1005ולכאורה נראית הכוונה, שכיון שיש כאן
1006דלת העשויה לחזור ולינעל, אין האסקופה נחשבת חורי רשות היחיד. ועדיין יש לעיין בזה
1007(בחלון דלקמן שם, ובכ"מ).
1008[435] דהא מיירי כאן בבית שיש
1009לו ד' כתלים ותקרה גבוהה, אלא שהמשקוף אינו עולה עד לגובה התקרה שבבית (והמזוזות
1010אינן מגיעות עד רוחב כתלי הבית), ולכן אם יש דלת בינם, אין המשקוף מצטרף לתקרת
1011הבית (ואין המזוזות מצטרפות לכתלי הבית). אבל אם הי' פתח בלא דלת, היינו אומרים
1012שהכל תקרה אחת, ופי תקרה של המשקוף יורד וסותם.
1013[436] אף שתקרת הבית העליונה,
1014אינה מונחת על הכותל שאצל הפתח (כמו המשקוף).
1015[437] ראה משנה אהלות פי"א
1016מ"א (הבית שנסדק, טומאה בחוץ, כלים שבפנים טהורין). ופירש ר"ש (נראין
1017הדברים שנסדק הגג על פני כולו ונחלק לשנים, דאיכא השתא שני חלקים, והיתה טומאה
1018בחציו החיצון שהפתח בו, והכלים בחציו הפנימי). רמב"ם הל' טומאת מת פט"ז
1019ה"ו (בית שנסדק גגו וכתליו ונעשה שני חלקים, והיתה הטומאה בחציו החיצון שהפתח
1020בו, הכלים שבחציו הפנימי כולם טהורין). משא"כ כשנוגעים זה בזה, "כל שאין
1021סדק מפסיק", "הכל אחד לענין טומאה", וגם הכלים שתחת חצי' הפנימי של
1022התקרה, טמאין.
1023[438] שכאן אצל הפתח, נעשית
1024תקרת הבית העליונה עבה, שמגעת עד גובה הפתח.
1025[439] וכך גם מצטרפות שתי
1026המזוזות של הפתח, אל מחיצות הבית הפנימיות, אשר כאן אצל הדלת הן עבות, שמגיעות עד
1027מזוזות הפתח.
1028[440] סוכה ו, ב (הלכתא (הלכה
1029למשה מסיני, רש"י) ... דופן עקומה). טור ושו"ע סי' תרלב ס"א (פחות
1030מד' אמות, כשרה, דאמרינן דופן עקומה, דהיינו לומר שאנו רואים כאלו הכותל נעקם,
1031ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל, ודבר זה הלכה למשה מסיני).
1032והיינו שלא לומר מסברה, שבמקום זה
1033המחיצות הן עבות יותר (רק במקום שהלכה למשה מסיני אומרת כן).
1034[441] לא אמרו כן "אלא
1035בגובה", שמחיצת הסוכה נעשית עבה בגובה, אצל התקרה, והיא דופן עקופה מהלכה
1036למשה מסיני.
1037[442] שהיא נעשית עבה ברוחב,
1038אצל המזוזות והפתח; את זה אומרים מסברה, אף בלא הלכה למשה מסיני.
1039[443] שהדלת מפרדת בין התקרה
1040והמחיצות שבבית, לבין המזוזות והמשקוף שבאסקופה, שאין בהם רחב ד'.
1041וראה רש"י ט, א ד"ה באסקופת
1042בית (לא אתי נעילת דלת ומבטל למחיצה, ואפילו הוא שוקף באמצעיתו ... תקרת ד' לא
1043בטלה ירידת סתימתה בנעילת דלת).
1044ומיירי שם במשקוף ומזוזות רחבות ד',
1045שהדלת ננעלת באמצען. משא"כ כאן שנעילת הדלת היא בין המשקוף לבין התקרה
1046העליונה, ובין המזוזות לבין מחיצות הבית שבפנים, הדלת מפסקת ביניהן.
1047ומחמת שני טעמים אלו, מסיק כן בפנים סוף
1048ס"ט (הואיל ויש דלת מפסקת ביניהן ... כלחוץ, הואיל והוא עשוי לחזור ולינעל).