Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשנ דין המוציא ראשו ורובו מרשות לרשות
ובו ד' סעיפים:
א עומד אדם
ובו ד' סעיפים:
א עומד אדם
בברשות היחיד ומוציא ידו לרשות הרבים ומטלטל שם חפצים שנוטלן מכאן ומניחן כאן, ואין
גחוששין שמא ישכח ויביאם אליו לרשות היחיד.
דובלבד שלא יעבירם ד' אמות ברשות הרבים.
הואע"פ שהוא עומד במקום אחד ברשות היחיד, רק שבידו מוליך החפץ ד' אמות ממקום
ושהיה מונח, חייב.
זוכן עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל חפצים ברשות היחיד,
חואין חוששים שמא יביאם אצלו:
טב במה דברים
יאמורים שאין חוששים לכך, כשהם חפצים שאינם צריכים לו ברשות שהוא עומד בה, אלא
יאברשות שמטלטל בה בלבד, כגון
יבשעומד ברשות זו ופושט ידו לרשות השניה ונוטל שם מפתח ופותח בו שם, שאין המפתח צריך לו כאן ברשות שעומד בה, אלא שם
יגבלבד, ברשות שהוא פותח בה. וכן כל כיוצא בו משאר חפצים שאינם צריכים לו כאן אלא שם.
ידאבל לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויוציא ראשו לרשות
טוהרבים וישתה שם, או להפך, (א) אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה. שכיון שהוא צריך לאלו המים, יש לחוש שמא ישכח
טזויביאם אליו. וכן בכל כיוצא בזה.
יזאבל מותר לעמוד ברשות היחיד או ברשות הרבים ולשתות
יחבכרמלית, או להפך, שלא גזרו גזרה לגזרה.
יט(ואף על פי שעוקר המים מרשות זו ושותה אותם ונכנסים
כלמעיו שהם ברשות זו ושם נעשית הנחתן, ונמצא מוציא מרשות לרשות. אין בכך כלום, כיון שכבר נחו המים מעט
כאבפיו קודם שנכנסו למעיו, ופיו הוא מקום פטור, כיון שהוא עומד ברשות זו ופיו הוא ברשות האחרת,
כבוכמ"ש בסימן שמ"ז שיש סוברים כן.
כגולא אסרו להכניס מכרמלית לרשות היחיד אפילו דרך מקום פטור כמ"ש בסי' שמ"ו, אלא משום גזרה שמא יבא להכניס כך בלי הנחה בינתיים
כדבמקום פטור כמ"ש שם, אבל כאן לא שייך לגזור כלל, שאי אפשר כלל שלא ינוחו
כההמים מעט בפיו טרם שיבלעם.
כוואף אם תמצי לומר שפיו אינו מקום פטור, אלא הוא כאותה
כזרשות שהוציאו [ל]שם, כמ"ש בסי' שמ"ז שיש סוברים כן, ונמצא שנחו המים באותה רשות,
כחוכשבולעם ומכניסם למעיו שברשות אחרת הרי הוא מוציא מרשות לרשות. מכל מקום יש לומר
כטשבליעת המים זו היא הנחתן לגמרי, ואין לחוש כלל מה ששוב נכנסים למעיו, לפי שכיון
לשנבלעו בגופו הרי הם בטלים לגבי גופו):
לאג לא יעמוד
לבאדם ברשות היחיד וישתין או ירוק לרשות הרבים, או להפך. ואם השתין או רק חייב.
לגואם הוציא אמתו לחוץ והשתין שם, הרי זה ספק אם הולכים
לדאחר עקירת המי רגלים מחלל של גוף ברשות היחיד, ונמצא שהוציא מרשות היחיד וחייב, או
להאחר יציאתם מן האמה שהוא ברשות הרבים, ופטור. וספק של תורה להחמיר.
לוואפילו מרשות היחיד או מרשות הרבים לכרמלית או להפך, אסור.
לזוכן אם הוציא ראשו לחוץ ורק שם, הרי זה ספק ואסור, אפילו מרשות היחיד או מרשות הרבים לכרמלית,
לחאו להפך. ואף שהרוק נח מעט בפיו קודם שרקק, ויש אומרים שפיו
לטשברשות האחרת הוא מקום פטור, מכל מקום אין זו חשובה הנחה במקום פטור, הואיל ולא
מהונח שם ממקום אחר אחרי שהוציאו לרשות האחרת, כמו שנתבאר בסי' שמ"ז:
מאד רוק שנתלש
מבמפיו ומוכן לזרקו, יש מי שאומר שלא יהלך בו ד' אמות ברשות הרבים עד שירוק, והוא
מגהדין בכרמלית. ומכל מקום אין למחות ביד המקילין בכרמלית, כי יש מתירים אפילו ברשות הרבים:
מדקונטרס אחרון
(א) משמעות השו"ע לפסוק כסברא הראשונה שהביא בסתם,
(א) משמעות השו"ע לפסוק כסברא הראשונה שהביא בסתם,
מהוהיא דעת רוב הפוסקים, עיין ב"י, ומכללם הרי"ף והתוס'.
מווידוע מ"ש מהר"ם
מזשבכל מקום פוסקים כו', עיין סמ"ע סי' כ"ה.
מחובשגם שעכשיו שאין לנו רשות הרבים אין
מטנפקא מינה מפלוגתא זו.
נהילכך לא העתקתיה.
נאוהנה המג"א
נבהעתיק דברי הרא"ש על
נגאלא אם כן הכניס כו', וברא"ש מבואר דאראשו בלבד קאי.
נדואמת שהתוס' בשבת דף י"א
נההקשו כן על ראשו ורובו, אבל לא תירצו כהרא"ש.
נואבל תירוץ
נזהרא"ש צ"ע אם שייך בראשו ורובו, דאפשר דתו לא הוה פיו מקום פטור, אלא
נחהרגלים הוא שהן מקום פטור, ולא כרשות שהן שם, מפני שנגררין אחר ראשו ורובו. עיין
נטדף ג' ע"ב,
סאבל ראשו ורובו הן לגמרי כאותה רשות שהן שם, דהא לרבא דף צ"ב
סאאפילו ידו בלבדה אינה נגררת אחר הגוף והרגלים והיא כאותה רשות לגמרי לפי שיטת רש"י
סבשם.
סגואף אביי לא פליג עליה, וכן לפירוש ר"י בתוס' שם אף
סדאליבא דרב[א], אלא בידו בלבדה, אבל לא בראשו ורובו נגד הרגלים.
סהואפילו הכי
סולא קשה מידי
סזלפי דעת הרא"ש, דיש
סחלומר דכשרוב גופו באותו רשות, גם המים נחו באותו רשות, שהאצטומכא שהם נחים בה היא
סטלמעלה, בחצי העליון של האורך שמכתפו ועד עקיבו:
ע[655] משנה עירובין **שם
עאצח**, ב (עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים). ופרש"י
עב(נוטל חפץ ברשות הרבים כאן ומניחו כאן ... ואשמועינן מתניתין דלא גזרינן שמא
עגיכניסנו אצלו). טור ושו"ע ס"א (עומד אדם ברשות היחיד ומוציא ידו לרשות
עדהרבים ומטלטל שם חפצים ... שנוטלן מכאן ומניחן כאן ... ולא חיישינן שמא יביאם אליו).
עהוכן הוא לעיל סי' שמז ס"ז (שמותר
עולו להכניס לתוך ידו חפץ המונח ברשות הרבים).
עז[656] משנה שם (ובלבד שלא יוציא
עחחוץ מארבע אמות).
עט[657] גמרא שם צט, א (הא הוציא
פחייב חטאת. לימא מסייע ליה לרבא, דאמר רבא המעביר חפץ מתחילת ארבע לסוף ארבע
פאוהעבירו דרך עליו חייב). ראב"ד הל' שבת פט"ו ה"א (בגמרא מסייע מזה
פבלרבא, דאמר המעביר חפץ מתחלת ד' אמות לסוף ד' אמות, אע"פ שהעבירו דרך עליו
פגחייב). מ"מ שם (מבואר שם בגמרא אליבא דרבא דאמר המעביר חפץ דרך עליו חייב ...
פדוכן כתב הר"א ז"ל בהשגות, ופשוט הוא שם). מ"א ס"ק א (ואם
פההעביר חייב (מ"מ ראב"ד)).
פו[658] משנה שם (ברשות הרבים
פזומטלטל ברשות היחיד). רמב"ם שם (עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד
פחכולה). והיינו שמותר אף להוציאו שם חוץ מארבע אמות. טור ושו"ע שם (מותר לעמוד
פטברשות הרבים, ליטול מפתח ברשות היחיד, ולפתוח שם).
צ[659] רב יוסף צט, א
צאשם (אמר רב יוסף בחפיצין שצריכין לו), ופרש"י (דגזר בהו
צבדמתוך שהוא צריך להם יכניסם אצלו). עבודת הקדש שער ג ס"ח (במה דברים אמורים
צגבחפצים שאין צריכין לו להמשך למקום שהוא). טור ושו"ע שם (חפצים שאינם צריכים
צדלו במקום שהוא עומד ... ולא חיישינן שמא יביאם אליו, כיון שאינם צריכים לו במקום
צהשהוא עומד שם).
צו[660] משנה שם קא, א (מעשה בשוק
צזשל פטמים שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח). טור
צחושו"ע שם (הילכך מותר לעמוד ברשות הרבים ליטול מפתח ברשות היחיד ולפתוח שם,
צטוכן מרשות היחיד לרשות הרבים).
ק[661] משנה שם צט, א (לא
קאיעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתה
קבברשות היחיד, אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה). טור ושו"ע שם (אבל
קגלא יעמוד ברשות היחיד ויוציא ראשו לרשות הרבים וישתה שם, או איפכא, אלא אם כן
קדיכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה).
קה[662] כמצויין לעיל (הערה 5).
קווכאן נתפרש דהיינו כיון שהוא צריך לאלו המים (אף אם הם נתונים בכלים שאינם נאים),
קזשכן פרש"י שם (הלכך משקין הללו צריכין לו וגזרינן). ר"ן שבת ה, א (אבל
קחבתוספות מפרשים ... הכא [המשקים] חפצים הצריכין לו נינהו, כיון שהוא צריך לשתות). עבודת
קטהקודש שם (מתוך שהוא צריך למים, שמא ימשכם אצלו וישתה וישכח, בין שהמים נתונין
קיבכלים נאים בין בכלים שאינן נאים). מ"מ הל' שבת פט"ו ה"ב (וכן כתב
קיאהרשב"א ז"ל ... כיצד, היה צריך למים, אסור שמא ישכח וימשכם אצלו וישתה, בין
קיבשהמים נתונין בכלים נאים בין בכלים שאינן נאים ... וכדבריהם נראה מן ההלכות ...
קיגולמעשה ראוי להחמיר כדעת רש"י והרשב"א ז"ל). טור ודעה הא' בשו"ע
קידשם (דכיון שהוא צריך לאלו המים, חיישינן שמא יביאם אליו).
קיהונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א (משמעות השו"ע לפסוק כסברא הראשונה
קיושהביא בסתם, והיא דעת רוב הפוסקים, עיין ב"י, ומכללם הרי"ף והתוס').
קיז[663] רבא שם (היא גופא
קיחגזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה), ופרש"י (ניקום
קיטוניגזר שתיה אטו הכנסת כלי). טור ושו"ע שם (אבל מותר לעמוד ברשות היחיד או
קכברשות הרבים ולשתות בכרמלית, או איפכא). ונתבאר לקמן סי' שנב ס"ב.
קכא[664] כל האמור בקטע שלפנינו
קכבמיירי כשמושיט פיו לכרמלית (או מכרמלית לרשות אחרת), שאז התירו אף כשהוציא רק
קכגראשו, וכששותה נכנסים המים למעיו שהם ברשות שעומד בה, ומוציא בשתייתו מרשות לרשות.
קכדמשא"כ כשמושיט פיו מרשות היחיד
קכהלרשות הרבים (או להפך), שבזה לא התירו אלא כשהוציא ראשו ורובו למקום שהוא שותה,
קכובזה איננו זקוקים לטעמים דלקמן בסמוך, ויתבאר בקונטרס אחרון.
קכז[665] רש"י שם ד"ה רישא
קכח(הא ליכא למימר דשתיית המים תהוי הכנסה ... שותה עביד
קכטעקירה והנחה בחדא רשותא, דהא ברשות שהוא שותה בה פיו עומד, ובפיו הן נחין מיד).
קל[666] תוס' שם כ, א ד"ה לא,
קלאבתירוץ הא' (ורש"י תירץ לקמן ... דשותה עביד עקירה והנחה בחד רשותא, דמשקין
קלבנחין בתוך פיו, שהוא מקום פטור. ואע"ג דחוזרין ונבלעין, אין לחוש, הואיל ונחו
קלגבמקום פטור). רא"ש שם פ"י ס"ו (ואף על פי שהן חוזרין
קלדונבלעין במעיו, אין חשש, הואיל ונחו בפיו, שהוא מקום פטור).
קלה[667] מ"א ס"ק ב (כיון
קלושנתנן בפיו הוי מקום פטור, כיון שהוא במקום אחר ופיו במקום אחר).
קלז[668] סעיף ז (העומד בפנים ופשט
קלחידיו או אחד משאר איבריו לחוץ, אפילו הן למטה מעשרה, הן מקום פטור).
קלט[669] משא"כ רשות הרבים,
קמדבלאו הכי אסור עד שיוציא ראשו ורובו כו' כדלעיל (והערה 10).
קמא[670] סעיף ג (ברשויות של
קמבדבריהם, כגון ... במקום פטור שבין רשות היחיד לכרמלית ... היא גזירה לגזירה. ויש
קמגאוסרים אפילו ברשויות של דבריהם ... ויש להחמיר כדבריהם).
קמד[671] סעיף ב (וגזרה שמא יבואו
קמהלהוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או להפך, בלא הנחה במקום פטור בינתיים).
קמו[672] תוס' שם (התם גזרינן
קמזדילמא אתי לאפוקי בהדיא, אבל הכא אי אפשר כלל שלא ינוחו מעט בפיו קודם שיבלעם). רא"ש
קמחשם (התם הוא דגזור רבנן דלמא אתי לאפוקי מרשות היחיד לרשות הרבים להדיא בלא הנחת
קמטמקום פטור, אבל הכא אי אפשר בלא הנחה בפיו שהוא מקום פטור). מ"א שם (והא דלא
קנגזרינן שמא יוציא להדיא כמ"ש סי' שמ"ו ס"א, דהכא אי אפשר לשתות בלא
קנאהנחת פיו).
קנב[673] סעיף ז (ויש אומרים שידו
קנגהפשוטה לרשות אחרת הרי היא לגמרי כאותה רשות).
קנד[674] תוס' שם דף כ (ועוד
קנהנראה לפרש ... דהכא כשבולעם מיד חשיבי כנחין, אע"ג דאינם נחים
קנועד שיגיעו למעיו, משום דמבטלי אגב גופו, והוי עקירה והנחה בחד רשותא), ובשבת יא, א
קנזד"ה לא (יש לומר דבליעתו היינו הנחתו, ואין לחוש במה ששוב נכנסים לתוך מעיו).
קנח[675] משנה שם צח, ב (לא
קנטיעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתין ברשות
קסהיחיד. וכן לא ירוק). טור ושו"ע ס"ב (לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתין
קסאאו ירוק ברשות היחיד ... או איפכא).
קסב[676] רב יוסף צט, א (אמר
קסגרב יוסף השתין ורק חייב חטאת). רמב"ם הל' שבת פי"ג ה"ג
קסד(מי שהיה עומד באחת משתי רשויות אלו, והשתין מים או רקק ברשות שניה, חייב). מ"א
קסהס"ק ג (ואם השתין או רק חייב).
קסו[677] רבא שם (בעי רבא,
קסזהוא ברשות היחיד ופי אמה ברשות הרבים, מהו, בתר עקירה אזלינן
קסח(בתר עקירה מן הגוף אזלינן, והן נעקרין מן החלל של גוף וחייב, דמוציא מן הגוף שהוא
קסטרשות היחיד לרשות הרבים, רש"י), או בתר יציאה אזלינן (שיוצא מן הגוף ממנו,
קעוהרי פי אמה ברשות הרבים ואין כאן עקירה מרשות היחיד, רש"י), תיקו).
קעא[678] טור ושו"ע שם (אפילו
קעבאם הוציא ... אמתו לחוץ).
קעג[679] רא"ש שבת פ"ו
קעדסי"ג (ובההיא דלא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתין לרשות היחיד, וכן לא ירוק, כו"ע
קעהמודו דהוא הדין בכרמלית). שו"ע שם (או בכרמלית).
קעו[680] תוס' עירובין כ, א ד"א
קעזלא (דלא חשיב הנחה במקום פטור אלא בדבר שהוא נוטל ממקומו ... ולפי זה אסור להוציא
קעחראשו ברשות הרבים ולרוק). רא"ש עירובין פ"י ס"ו (ולפי תירוץ
קעטזה אסור לרוק מרשות היחיד לרשות הרבים אפילו ראשו ברשות הרבים, דאע"פ שהרוק
קפנח בפיו אין חשיבא הנחה, כיון דלא בא ממקום אחר לתוך פיו, כמו בשתיה). טור ושו"ע
קפאשם (אפילו אם הוציא פיו ... לחוץ).
קפב[681] שו"ע שם (או
קפגבכרמלית).
קפד[682] תוס' ורא"ש שם. מ"א
קפהס"ק ב (דהתם לא הניח הכלי לידו ממקום אחר אחרי שהוציאו לרשות הרבים, והוא
קפוהדין גבי רוק).
קפז[683] סעיף ז (שהנחה על היד
קפחאינה חשובה הנחה אלא לחפץ שהונח עליה ממקום אחר).
קפט[684] משנה שם צח, ב (רבי
קציהודה אומר אף משנתלש רוקו בפיו לא יהלך ארבע אמות עד שירוק). שו"ע
קצאס"ג (רוקו שנתלש בפיו ומוכן לזרקו, יש מי שאומר שלא ילך ד' אמות ברשות הרבים
קצבעד שירוק).**
קצג**
קצד[685] טור (רוקו שנתלש
קצהמפיו ומוכן לזורקו, לא יהלך בו ארבע אמות ברשות הרבים עד
קצושירוק), כר' יוסי בגמרא שם צט, א (אף על גב דלא הפיך בה, והתנן היה אוכל
קצזדבילה בידים מסואבות והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור רבי מאיר מטמא, ורבי יוסי
קצחמטהר, רבי יהודה אומר היפך בה (ברוק להוציאו לחוץ, טמא, דלמשדייה קאי, רש"י) טמא,
קצטלא היפך בה טהור), לגירסת התוס' שם ד"ה רבי מאיר (אית ספרים דגרסי רבי
רמאיר מטהר) ודו"ק. עי' בתוספות יום טוב פ"ח דכלים משנה י (קי"ל
ראהלכה כר' יוסי לגבי ר' יהודה, וכל שכן לגבי ר' מאיר). ואם כן קיי"ל שמשנתלש
רבאסור, אע"פ שלא היפך בה.
רג[686] רע"ב בפירוש המשנה
רדעירובין שם (משנתלש רוקו, והוא שנתעגל ונתהפך בפיו. ואין
רההלכה כרבי יהודה). מ"מ הל' שבת פי"ג ה"ג (רבי יהודה אומר אף
רומי שנתלש רוקו בפיו לא יהלך ארבע אמות עד שירוק, עד כאן במשנה ... ונראה מדברי
רזרבינו שאין דברי ר' יהודה הלכה). רמב"ם בפירוש המשנה שם (ומה שאמר ר'
רחיהודה מי שנתלש רוקו בפיו אסור לו להלך בו ארבע אמות, בתנאי שיהפכנו בפיו, שנעשה
רטכמי שנשא חפץ בפיו. ואין הלכה כר' יהודה). ב"י בסוף הסימן (הרמב"ם סובר
ריבפירוש המשנה דפליג, ולפיכך כתב ואין הלכה כרבי יהודה, וכן כתב הרב המגיד
ריאבפי"ג).
ריב[687] תוכן המשך הדברים בקונטרס
ריגאחרון זה:
ריד(א)
ריהבפנים ס"ב נתבאר, שאסור להוציא ראשו לרשות הרבים ולשתות שם, אף אם הם נתונים
ריובכלים שאינם נאים, שכיון שהוא צריך לאלו המים, יש לחוש שמא ישכח ויביאם אליו.
ריזואף
ריחשהובאה בשו"ע דעה ב', שלא אסרו אלא בכלים נאים; לא הובאה דעה זו בפנים, דלא
ריטקיי"ל כדעה זו, וגם אין לנו נפקא מינה מפלוגתא זו.
רכ(ב)
רכאבפנים ס"ב, הובאו קושיית ותירוץ התוס' והרא"ש "ואף על פי שעוקר
רכבהמים מרשות זו ושותה אותם ונכנסים למעיו שהם ברשות זו ושם נעשית הנחתן, ונמצא
רכגמוציא מרשות לרשות. אין בכך כלום, כיון שכבר נחו המים מעט בפיו קודם שנכנסו למעיו,
רכדופיו הוא מקום פטור", לענין היתר הכנסת ראשו לכרמלית לשתות.
רכהואף
רכושבמ"א הובאו קושיא ותירוץ זה אף לענין היתר הכנסת ראשו ורובו לרשות הרבים
רכזלשתות.
רכחמכל
רכטמקום לא הובא זאת בפנים, (א) כיון שכשפושט ראשו ורובו לרשות אחרת, לא הוי ראשו
רלורובו מקום פטור (ואין לתרץ כנ"ל). (ב) כיון שהמים שבמעיו נשארים ברשות שראשו
רלאורובו שם (ואין להקשות כנ"ל).
רלב[688] כלל זה הובא גם לעיל סי'
רלגרעו בקונטרס אחרון ס"ק ה, ושם נסמן (הערה רא).
רלד[689] רש"י עירובין צט, א
רלהד"ה בחפיצין הצריכין לו (הלכך משקין הללו צריכין לו וגזרינן). ר"ן שבת
רלוה, א (אבל בתוספות מפרשים ... הכא [המשקים] חפצים הצריכין לו נינהו, כיון שהוא
רלזצריך לשתות). עבודת הקודש שער ג ס"ח (מתוך שהוא צריך למים, שמא ימשכם אצלו
רלחוישתה וישכח, בין שהמים נתונין בכלים נאים בין בכלים שאינן נאים). מ"מ הל'
רלטשבת פט"ו ה"ב (וכן כתב הרשב"א ז"ל ... וכדבריהם נראה מן
רמההלכות ... ולמעשה ראוי להחמיר כדעת רש"י והרשב"א ז"ל). הרי שכן
רמאדעת רש"י ורי"ף ותוס' ורשב"א ור"ן.
רמב[690] במרדכי כתובות סי' קע
רמג(פסק הר"ם ... ונהגו לפסוק כרב אלפס בדבר שלא נחלקו עליו התוס').
רמדכלל זו הובא גם לעיל סי' רנד ס"ק ב
רמה(מהר"ם כתב דלעולם יש לפסוק כהרי"ף, לבר היכא דהתוס' פליגי עליה).
רמווראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ריז.
רמז[691] ס"ק יט (כתב המרדכי
רמחפרק נערה שנתפתתה, שפוסקים בכל מקום כרב אלפס, אם לא במקום שהתוספות חולקין עליו).
רמט[692] כדלעיל סי' שמז סי"א
רנ(נתפשט המנהג במדינות אלו להקל ולומר שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה).
רנא[693] שהרי נפסק בפנים ס"ב
רנב(אבל מותר לעמוד ברשות היחיד או ברשות הרבים ולשתות בכרמלית, או להפך, שלא גזרו
רנגגזרה לגזרה). והיינו שבזה התירו אפילו בכלים הצריכין לו. ואם כן אין נפקא מינה
רנדמפלוגתא זו.
רנה[694] על מ"ש בשו"ע ס"א
רנו(אלא אם כן יכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה), כתב המ"א ס"ק ב (ואם
רנזתאמר כששותה הוי הכנסה ... יש לומר כיון שנתנן בפיו הוי מקום פטור, כיון שהוא
רנחבמקום אחר ופיו במקום אחר).
רנט[695] עירובין פ"י ס"ו
רס(ואף על פי שהן חוזרין ונבלעין במעיו, אין חשש, הואיל ונחו בפיו שהוא מקום פטור).
רסא[696] שהקשה כן על האיסור
רסבבהכניס ראשו בלבד, למה לא נאסר גם מטעם שהן חוזרין ונבלעין במעיו.
רסג[697] ד"ה לא (ואם תאמר
רסדהשתא נמי כי יכניס ראשו ורובו אמאי שרי, הא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים, שלוקח
רסהברשות היחיד ונחית בבטנו ברשות הרבים).
רסו[698] שתירצו התוס' שם (ויש
רסזלומר דבליעתו היינו הנחתו, ואין לחוש במה ששוב נכנסים לתוך מעיו), שהוא התירוץ
רסחהאמור בפנים בסוף הסעיף.
רסטולא תירצו כתירוץ הרא"ש שם (ואף על
רעפי שהן חוזרין ונבלעין במעיו, אין חשש, הואיל ונחו בפיו שהוא מקום פטור), שהוא
רעאהתירוץ האמור בפנים בתחלת הסעיף.
רעב[699] "אמר אביי פשיטא לי ידו של אדם (של
רעגאדם הפשוטה לרשות אחרת, רש"י) אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד (אינה נזרקת
רעדאחר גופו לגמרי להיות כרשות שהוא עומד בה, רש"י)".
רעה[700] שבת צב, א (ורבא אמר ...
רעוהתם למעלה מג', הכא למטה מג').
רעז[701] ד"ה התם למעלה מג' (וטעמא
רעחמשום דלא נח, ולא משום אגד גופה. והכא למטה מג', דליכא למיפטרי' משום הנחה, דכמונח
רעטדמי).
רפהרי שלדעת רבא, לפירוש רש"י, ידו
רפאאינה נגררת אחר הגוף והרגלים, שהיא דעה הב' דלעיל סי' שמז ס"ז (ויש אומרים
רפבשידו הפשוטה לרשות אחרת הרי היא לגמרי כאותה רשות, אם רשות היחיד רשות היחיד אם
רפגרשות הרבים רשות הרבים), ושם נסמן (הערה 51).
רפד[702] ד"ה התם (דרבה סבר
רפהאגד גוף שמיה אגד, ור"י מפרש התם למעלה מג', ואית לן למימר דשמיה אגד).
רפווהיינו שלתירוץ הראשון אף רבה סבר אגד גוף שמיה אגד, ולתירוץ ר"י אף רבא סבר
רפזכן.
רפח[703] קושיית התוס' והרא"ש,
רפטדאם פיו חשובה אז רשות הרבים, הרי מוציא מרשות הרבים לרשות היחיד בשתייתו.
רצ[704] שאינו סובר כתירוץ התוס'
רצאשבליעתן הוי כהנחתן לגמרי (כמבואר בפנים בסוף הסעיף).
רצב[705] יש לעיין אם מפרש "הכניס
רצגראשו ורובו למקום שהוא שותה", דהיינו רוב "האורך שמכתפו ועד
רצדעקיבו".
רצהוראה לעיל סי' שא סמ"א (שיתעטף בהם
רצוראשו ורובו). סי' טז ס"א (ואם הוא מתכסה בה ראשו ורוב אורך גופו).