Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשנב הקורא בספר ונתגלגל מרשות לרשות
ובו ד' סעיפים:
א הקורא על
ובו ד' סעיפים:
א הקורא על
בהאסקופה בספר מספרי הקודש העשוי בגלילה כספר תורה, ונתגלגל ראש האחד מהספר מידו
גלרשות הרבים שלפני האסקופה, וראש השני נשאר בידו, גוללו אצלו, אפילו נתגלגל חוץ לד' אמות.
דואע"פ שהאסקופה היא רשות היחיד, שיש עליה משקוף
הרחב ד',
והתירו משום בזיון כתבי הקדש, שרבים דורסים על האסקופה. שאין בגלילה זו איסור תורה, הואיל וראש השני נשאר
זבידו, וכל הזורק דבר לרשות הרבים וראש השני בידו, אם יכול
חלהביאו אצלו על ידי זה, פטור, שאין כאן הנחה ברשות הרבים, ולכן מותר לחזור ולהביאו אצלו מן התורה. אלא שחכמים
טאסרו זה בשאר דברים, גזרה שמא יפול כולו מידו לרשות הרבים ויביאנו אצלו, אבל במקום בזיון כתבי הקודש לא גזרו גזרה זו.
יאבל אם נפל כל הספר מידו, אפילו נפל לכרמלית, אסור
יאלהביאו אצלו, שלא התירו שבות גמור כזה משום בזיון כתבי הקדש:
יבב ובשאר
יגדברים, אפילו נפל לכרמלית, וראש השני בידו אסור להביאו אצלו.
יד(ולא אמרו שבכרמלית לא גזרו גזרה מפני שהוא גזרה
טולגזרה, אלא בדבר שאין בו דרך מלאכה, כגון העומד ברשות היחיד ושותה ברשות הרבים שנתבאר
טזבסי' ש"נ, או הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור
יזשיתבאר בסי' שנ"ג, או היוצא לרשות הרבים מבעוד יום סמוך לחשכה וחפץ
יחבידו שנתבאר בסי' רנ"ב. אבל דבר שהוא דומה למלאכה גזרו אף בכרמלית.
יטולכן יש אוסרים להוציא מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור כמו שנתבאר בסי' שמ"ו, ולכן אסרו לטלטל פחות פחות מד' אמות בכרמלית כמ"ש
כבסימן ש[מ"ט]. ולכן אסרו מלאכה שאינה צריכה לגופה בכרמלית, כמ"ש
כאבסי' שי"א, והוא הדין להוצאה כלאחר יד, וכן כל כיוצא באלו):
כבג היה קורא
כגבו על הגג, שהוא רשות היחיד, ונתגלגל (הספר) מידו ראשו האחד, עד שלא הגיע לעשרה טפחים
כדהתחתונים הקרובים לארץ, גוללו אצלו, שאויר מקום פטור הוא, ואפילו נח על גבי זיז, אם אינו רחב ד' הוא גם כן
כהמקום פטור, ואפילו אם רחב ד' הוא רשות היחיד (או כרמלית, ע"ד שיתבאר בסימן שנ"ג, גם כן אין איסור בהבאתו אותו מכרמלית לרשות היחיד,
כוכיון שראשו האחד בידו וכמו שיתבאר). אבל אם הגיע לי' טפחים התחתונים, שהם
כזאויר רשות הרבים, אם הכותל משופע, בענין שנח עליו, אסור לגללו אצלו, גזרה שמא יפול כולו שמה ויביאנו אצלו ויתחייב.
כחולא אמרו שלא גזרו גזרה זו בכתבי הקדש אלא באסקופה,
כטשדרך רבים עוברים עליה, שזהו בזיון גדול שרבים דורסים שם. אבל כאן שאין דריסת הרגל
לעוברת שם, אע"פ שהספר מוטל כך ברשות הרבים שזהו בזיון לו, אסור לגוללו אצלו, אלא יהפכנו על הכתב כדי למעט הבזיון, שכשהכתב מגולה הוא בזיון יותר.
לאבמה דברים אמורים כשרבים מכתפים על שיפוע הכותל, שאז
לבדינו כרשות הרבים גמורה, כמ"ש בסימן שמ"ה. אבל אם אין רבים מכתפים עליו, כרמלית הוא, ובכרמלית
לגלא גזרו גזרה זו בכתבי הקודש שמוטלים בבזיון.
לדואם אין הכותל משופע, אע"פ שהוא ברשות הרבים,
להורבים מכתפים עליו, כיון שלא נח הספר עליו, מותר לגלל[ו] אצלו כל זמן שלא הגיע
לולארץ, שאין לגזור שמא יפול כולו ויביאנו, לפי שאף אם יפול
לזכולו לרשות הרבים ולא ינוח שם אלא יהא תלוי באויר רשות הרבים, מותר לקולטו מן
לחהאויר ולהביאו לרשות היחיד מן התורה, אלא שאסור מדברי סופרים בנפל כולו, ובנפל מקצתו לא
לטגזרו במקום כתבי הקדש המוטלים בבזיון:
מד אבל בשאר
מאדברים אפילו לא נפל אלא מקצתו לאויר רשות הרבים ולא נח שם, אסור להביאו אצלו. אבל
מבאם נפל לאויר כרמלית ולא נח שם, מותר להביאו אצלו, אם ראשו האחד נשאר בידו.
מג(והוא הדין שמותר להוציאו לכתחלה לאויר כרמלית, אם
מדראשו האחד בידו שהיא ברשות היחיד, ואינה פשוטה לחוץ):
מה[724] משנה שם עירובין
מוצז, ב (היה קורא בספר (כל ספרים העשוים בימי הראשונים
מזעשוין [בגליון] כספר תורה שלנו, רש"י) על האיסקופה, ונתגלגל הספר מידו, גוללו
מחאצלו (הואיל וראשו אחד בידו, רש"י)). טור ושו"ע ס"א (הקורא בספר על
מטהאסקופה, ונתגלגל ראש האחד מהספר מידו, ונשאר ראש השני בידו, גוללו אצלו). ט"ז
נס"ק א (כל הספרים העשויים בימים הראשונים עשוים בגליון כספר תורה שלנו).
נא[725] רז"ה בבעל המאור שם
נבלב, א (על תנא דמתניתין סמכינן דלא מפליג בין נתגלגל לתוך
נגד' אמות ברשות הרבים, בין נתגלגל חוץ ד' אמות ברשות הרבים, לעולם גוללו אצלו).
נדהובא ברא"ש שם פ"י ס"י. טור ושו"ע שם (אפילו נתגלגל
נהחוץ לד' אמות, אפילו ברשות הרבים והאסקופה ברשות היחיד).
נווהיינו שיש בזה משום מוציא מרשות לרשות
נזוגם משום העברת ד' אמות ברשות הרבים.
נח[726] כדלעיל סי' שמו ס"ח
נט(אסקופה שהיא רשות היחיד, כגון ... שיש לה מחיצות מן הצדדים הרחבות ד' טפחים,
סדהיינו מזוזות הפתח מכאן ומכאן אם יש בהן ד', וגם יש עליה משקוף מלמעלה הרחב ד').
סא[727] רבה שם צח, א (הכא
סבבאיסקופה הנדרסת עסקינן, ומשום בזיון כתבי הקדש שרו), ופרש"י
סג(דרגל הרבים עוברת דרך לה, ובמקום דדריסת רגלי בני אדם עומדין איכא בזיון כתבי
סדהקדש, ולהכי שריוה לגוללו אצלו). טור ושו"ע שם (משום בזיון כתבי הקדש התירו),
סהורמ"א (דרבים דרסי על האסקופה). ט"ז ס"ק ב (פרש"י לעולם
סואסקופה רשות היחיד הוא, אבל נדרסת, דרגל הרבים עוברת דרך לה, ובמקום דריסת הרגל בני
סזאדם עומדת איכא בזיון כתבי קודש, להכי התירו לגוללו אצלו).
סח[728] רש"י שם ד"ה
סטהנדרסת (דכיון דאוגדו בידו ושבות בעלמא הוא, לא גזרינן). מ"א ס"ק ב (דמדאורייתא
עמותר להביאו אצלו, כיון שראש השני בידו, אלא רבנן גזרו).
עא[729] שבת קב, א (לכתא ומתנא
עבאוגדו בידו), ופרש"י (זורק לכתא הקשור בחבל קטן כדרכו, ואוחז החבל בידו ...
עגלא מיחייב, דאין כאן זריקה). רמב"ם פי"ג הי"ד (הזורק חפץ מרשות
עדלרשות, והיה קשור בחבל ואגדו בידו, אם יכול למשוך החפץ אצלו פטור, שהרי אין כאן
עההנחה גמורה, ונמצא כמי שעקר ולא הניח). מ"א שם (אם זרק דבר לרשות הרבים וראש
עוהשני בידו, אם יכול להביאו אצלו פטור, דאין כאן הנחה).
עזואפילו אינו אוחז את הראש השני בידו,
עחאלא שחלקו נשאר אגוד ברשות היחיד, נתבאר בתוס' צט, ב ד"ה ואמאי (דבענין זה
עטאין נראה שיתחייב, כיון שאיגודו בפנים, כמו מוציא חצי קופה לרשות הרבים, דאינו
פחייב עד שיוציאנה כולה לחוץ), והיינו כדתנן צא, ב (קופה שהיא מליאה פירות ונתנה על
פאאסקופה החיצונה, אע"פ שרוב פירות מבחוץ פטור, עד שיוציא את כל הקופה). וראה
פבהגהות רעק"א ס"ק א.
פגוכן הוא גם בהעברה ד' אמות ברשות הרבים,
פדכדלעיל סי' שמט ס"ב (והערה 19).
פה[730] גמרא שם צז, סע"ב (לא
פוגזרינן דילמא נפיל ואתי לאתויי).
פז[731] ב"ח ד"ה ומ"ש
פחוהרמב"ם (ונראה דאף לרבינו, אם קורא בכרמלית ונפל כוליה מידו לרשות הרבים, או
פטקורא ברשות היחיד ונפל כוליה מידו לכרמלית, אסור לגוללו אצלו, אפילו באסקופה
צהנדרסת, דמכל מקום איסור שבות איכא ... ולא שרי לגלול אצלו באסקופה הנדרסת אלא
צאהיכא דאגודו בידו). מ"א ס"ק א (משמע דמיירי נמי בכרמלית, ואפילו הכי אם
צבאין אגודו בידו אסור, דלא התירו שבות משום בזיון כתבי הקודש. וכ"כ הב"ח).
צגומסי' ש"א סמ"ב
צד(המוצא תפילין בשבת בבזיון, במקום שאין משתמרין ... אם ירא להחשיך מפני לסטים,
צהמוליכם פחות פחות מד' אמות), וכן הוא לעיל שם סנ"ב (ואם מתיירא לישב כאן עד
צושתחשך מפני ליסטים שודדי לילה, יטול כולן בידיו מיד ויוליכן פחות פחות מד' אמות), **לא
צזקשה מידי, אע"ג דפחות פחות מד' אמות חמיר מכרמלית, עיין סוף סי' שמ"ט**
צחס"ג (דכרמלית אסור בבין השמשות רק לדבר הרשות ופחות פחות מד' אמות אסור אפילו
צטלדבר מצוה), ושם (הערה 30)**.
ק**
קאדשאני התם דלא מינטרי מכלבי,
קבכדלעיל שם סנ"א (מי שמצא תפילין בשבת ברשות הרבים או בשדה, או בכל מקום שאינן
קגמשתמרים מכלבים וכיוצא בהם, ויכולין לבא לידי בזיון כיצד יעשה). וראה גם תוס'
קדעירובין קג, א ד"ה ולאו (שבות כי האי גוונא ודאי שמוטלין בבזיון התירו). מ"א
קהס"ק ג (והא דשרינן בתפילין בסי' ש"א סמ"ב, התם מוטלים בבזיון טפי
קו(תוס דף ק"ג)).
קז*
קחיוצא
קטאם כן שיש כמה דרגות בספר שנתגלל לחוץ:
קי(א)
קיאספרי הקודש במקום שאין משתמרים מכלבים, התירו אף להוליכם פחות פחות מד' אמות, ומכל
קיבשכן להכניסם מכרמלית (כדלעיל סי' שא סנ"ב).
קיג(ב)
קידמקום שמשתמרים מכלבים, אבל רבים דורסים שם, לא התירו להכניסם, אפילו מכרמלית, אלא
קיהכשראשו השני נשאר בידו (כמבואר כאן).
קיו(ג)
קיזמקום שאין רבים דורסים שם, לא התירו אפילו ראשו השני נשאר בידו, אלא כשראשו האחד
קיחנשאר תלוי באויר רשות הרבים, או שהוא נח למעלה מעשרה ברשות הרבים, או שנח למטה
קיטמעשרה בכרמלית (כדלקמן ס"ג).
קכ(ד)
קכאבשאר דברים, לא התירו אפילו ראשו האחד נח בכרמלית (כלדקמן ס"ב), או שנשאר
קכבתלוי באויר רשות הרבים, אלא כשנשאר תלוי באויר כרמלית, וראשו השני נשאר בידו
קכג(כדלקמן ס"ד).
קכד[732] רשב"א עירובין שם
קכה(ראיתי למחברים שכתבוה כצורתה אספרים, ונראה שהם סוברים דספר
קכודוקא, ויש לומר דבשאר דברים אסור, משום דאיכא למיגזר דילמא נפל כוליה ברשות הרבים
קכזומעייל ליה מרשות הרבים לרשות היחיד). מ"מ הל' שבת פט"ו הכ"א
קכח(מתוך הסוגיא, דדוקא כתבי הקדש, אבל שאר דברים, מכי נחו להו אסור, אפילו תוך ד'
קכטאמות. וכן כתב הרשב"א ז"ל). וקאי על מ"ש הרמב"ם שם (הקורא
קלבספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לרשות הרבים ומקצתו בידו). ב"י (אין להקל ראש
קלאבמה שהם החמירו). דרכי משה ס"ק א (ומשמע מדבריהם דאפילו בכרמלית אסרי בשאר
קלבדברים). רמ"א ס"א (ודוקא כתבי הקדש, אבל בשאר דברים אסור, אפילו לא נפלו
קלגאלא לכרמלית).
קלד[733] שבת יא, רע"ב. עירובין
קלהצט, סע"א (איבעיא להו כרמלית מאי ... אמר רבא היא גופא גזירה ואנן ניקום
קלוונגזור גזירה לגזירה). ב"י ד"ה וכתב הרב המגיד (ולדעת הרשב"א והרב
קלזהמגיד קשה דהוה ליה גזירה לגזירה וצריך עיון).
קלח[734] **ר"ן סוף פרק
קלטהמצניע** לה, ב (קשיא ואמאי, וכיון דברשות הרבים לרבי
קמשמעון לא מתסר אלא מדרבנן, בכרמלית אית לן למשרי לגמרי, דהכי אמר רבא בפרק קמא גבי
קמאלא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד, דבכרמלית שרי, דכיון דברשות הרבים לא
קמבמתסר אלא משום גזרה, בכרמלית לא גזרינן גזרה לגזרה. יש לומר דכי אמרינן הכי, הני
קמגמילי בדבר שאין בו סרך מלאכה, כי ההיא דלא ישתה, דלא מתסר אלא משום חששא דשמא
קמדימשוך הכלי אצלו, אבל מידי דדמי למלאכה דאורייתא, אלא שפטור עליה מפני שאינה צריכה
קמהלגופה, בכיוצא בזה כרמלית ורשות הרבים שוין הן), ובחידושיו שם צד, ב ד"ה אמר
קמוליה (ואם תאמר והיאך אפשר דכל מה דאסרו חכמים ברשות הרבים אסרו בכרמלית, דהא אמרינן
קמזבפ"ק גבי כרמלית, היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה. ויש לומר
קמחדהתם הוא במלתא דשרי לגמרי, ואין בעצמה דמיון למלאכה כלל, כגון עומד ברשות היחיד
קמטושותה ברשות הרבים, שאין בעצמו של דבר זה דמיון מלאכה כלל, אלא גזרה דילמא אתי
קנלאפוקי האי מהאי, בהא שרו בכרמלית לעמוד בו ולשתות ברשות היחיד או ברשות הרבים,
קנאאבל בכל שהוא משום מלאכה לגמרי השוו דבריהם).
קנבוכן הוא לעיל סי' שמח בקונטרס אחרון ס"ק
קנגג (עיין בר"ן סוף פרק המצניע שחילק בין היכא דליכא סרך מלאכה למידי דדמי
קנדלמלאכה).
קנה[735] סעיף ב (אבל מותר לעמוד
קנוברשות היחיד או ברשות הרבים ולשתות בכרמלית, או להפך, שלא גזרו גזרה לגזרה).
קנז[736] סעיף א (לזרוק מזה לזה
קנחדרך מעלה מעשרה, שזהו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור ... שמא לא יוכל לאמן
קנטידיו ויפול החפץ לרשות הרבים, וישכח ויביאנו לרשות היחיד ... וכל זה כשרשות הרבים
קסעוברת ביניהם, אבל אם היתה כרמלית עוברת ביניהם, מותר בכל ענין, שלא גזרו גזרה זו
קסאבכרמלית, משום שהיא גזרה לגזרה). וכן הוא לעיל סי' שמז ס"ח.
קסב[737] סעיף יז-ח (לא יצא אדם
קסגלרשות הרבים סמוך לחשכה וחפץ בידו גזירה שמא ישכח ... ויצא גם כן עם החפץ מרשות
קסדהיחיד לרשות הרבים ... בזמן הזה שפשט המנהג כהאומרין שעכשיו אין לנו רשות הרבים
קסהגמורה, אלא כרמלית, כמו שיתבאר בסי' שמ"ה, אין איסור כלל לצאת סמוך לחשכה
קסואפילו בחפץ שבידו, שהרי איסור ההוצאה בכרמלית אינו אלא גזרה מדבריהם, ואין גוזרין
קסזגזרה לגזרה).
קסח[738] כמו בנידון דידן, שהוא
קסטמכניס מכרמלית לרשות היחיד, אף שאינה מלאכה ממש, כיון שאגודו בידו.
קע[739] סעיף ג (במה דברים אמורים
קעאברשויות של תורה, שהן רשות היחיד ורשות הרבים גמורה, אבל ברשויות של דבריהם, כגון
קעבמקום פטור ... שבין רשות היחיד לכרמלית ... (שכיון שאף ברשויות של תורה אין איסור
קעגבזה אלא משום גזרה, אם כן ברשויות של דבריהם היא גזירה לגזירה). ויש אוסרים).
קעד[740] סעיף ג (ומדברי סופרים
קעהאסור להוציא חפץ חוץ לד' אמות ... אפילו
קעומניח החפץ בארץ תוך ד' אמות, וחוזר ומוליכו חוץ לד' אמות, גזרה שמא יעבירנו ד'
קעזאמות בהליכה אחת. ואפילו בכרמלית גזרו על זה ...
קעחמטעם שיתבאר בסי' שנ"ב).
קעט[741] ס"ב (ואם אי אפשר
קפלהצילו כי אם על ידי הוצאה לכרמלית, יש מתירין משום בזיון המת), וס"ה (ואפילו
קפאלהאומרים שהוצאת המת אינה אסורה מן התורה אלא מדברי סופרים, מפני שהיא מלאכה שאינה
קפבצריכה לגופה כמו שנתבאר בסי' רע"ח). שבזה מיירי הר"ן המובא לעיל.
קפגוכן הוא לעיל סי' ערה בקונטרס אחרון ס"ק
קפדב (וכ"מ בסי' שי"א, דמלאכה שאינה צריכה לגופה לא דמי לשאר איסור דרבנן,
קפהעיי"ש בב"י בשם ר"ח (ובר"ן ספ"י ודו"ק), וכן סתם
קפובתחלה בשו"ע שם (ע"ש), וכ"כ בט"ז שם).
קפזעבט"ז סי' ש[י]א
קפחס"ק ג (זה דעת הרמב"ן, שמביא הטור והב"י בשם תורת האדם. אלא שסיים
קפטעל זה וז"ל, אלא שרבינו חננאל אוסר).
קצוהוא בתורת האדם ענין מי שמתו ד"ה
קצאומדברי רבינו חננאל (שלא התיר ... אלא דבר שעיקרו מדברי סופרים, כגון כרמלית ...
קצבדמי מפיס במלאכה שלו אם הוא צריך לגופה אם לאו ... תדע שהרי אמרו גבי טלטול, אי לא
קצגשרית ליה אתי לכבויי ... כדברי רבי שמעון דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא). הרי
קצדשגזרו שמא יבוא לכבות, שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה.
קצהוכן מבואר בקונטרס אחרון לעיל שם (אם
קצוהיה מקום לגזרת כיבוי, לא היה לנו להתיר משום שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה. והטעם
קצזמבואר בר"ן שם ובסוף פ"י עיי"ש). שהוא הר"ן המובא לעיל.
קצח[742] כדלעיל סי' שא סל"ח (היוצא
קצטבמעות התפורים בבגדו פטור, שאין דרך הוצאה בכך, אבל אסור לצאת בו מדברי סופרים ...
רובמקום הפסד ... נוהגין להקל לצאת בהם ... יש אומרים שעכשיו אין לנו רשות הרבים
ראאלא כרמלית, ואפילו הוצאה כדרכה אינה אסורה בה אלא מדברי סופרים), וסי' שג סכ"ג
רב(אסור לדברי הכל לצאת בהם אפילו לכרמלית (ואפילו אם מוציא אותם הדברים בענין שאין
רגבהם איסור מן התורה אף לרשות הרבים, מחמת שהיא הוצאה שלא כדרכה ... אם לא במקום
רדמצוה או בהפסד מרובה).
רה[743] משנה שם צז, ב (היה
רוקורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו, עד שלא הגיע לעשרה טפחים
רזגוללו אצלו). טור ושו"ע ס"ב (היה קורא בו על הגג ונתגלגל ראשו האחד
רחמידו, עד שלא הגיע לעשרה טפחים התחתונים הקרובים לארץ, גוללו אצלו).
רט[744] רש"י שבת ה, ב ד"ה
ריהיה קורא (שהוא רשות היחיד). ט"ז ס"ק ג (הגג הוא רשות היחיד).
ריאוראה לעיל סי' שמה סכ"ג, באיזה
ריבאופן הגג הוא רשות היחיד.
ריג[745] ט"ז שם (וכל שלא
רידהגיע לי' טפחים התחתונים שם הוה מקום פטור, על כן גוללו אצלו).
ריה[746] מ"א ס"ק ד (אפילו נח
ריועל גבי זיז, דאם רחב ד' הוי רשות היחיד, ואם אינו
ריזרחב ד' הוי מקום פטור).
ריח[747] תוספת שבת ס"ק ד
ריט(ועכ"פ אינו לא רשות הרבים אלא כרמלית).
רכ[748] סעיף ב (זיז, דהיינו דף
רכאהבולט מן הכותל לרשות הרבים, אם הוא למעלה מעשרה וחלון הבית פתוח לו
רכב... הוא כחורי רשות היחיד ... אבל אם אינו סמוך לו,
רכגאינו נדון כחורי
רכדרשות היחיד, וכרמלית הוא אם יש בו ד' על ד').
רכה[749] תוספת שבת ס"ק ה
רכו(הוי כרמלית, וכיון דאגדו בידו הוי תרי דרבנן ומותר גם בכאן ... בכרמלית ואגודו
רכזבידו שרי גם הכא).
רכח[750] רבא שם צח, א (בכותל
רכטמשופע). טור ושו"ע שם (אם הכותל משופע בענין שנח עליו,
רלאסור לגוללו אצלו).
רלא[751] רש"י במשנה שם ד"ה
רלבמשום שבות (גזירה דילמא נפיל כוליה מידיה ואתי לאתויי), ובשבת ה, ב ד"ה הגיע
רלגלי' (אסור לגוללו דגזור רבנן משום שבות היכא דאוגדו בידו, אטו היכא דנפק מידיה
רלדכוליה, דלא לייתיה, דאיכא חיובא דאורייתא).
רלה[752] גמרא שם צח, א (הכא
רלובאיסקופה הנדרסת עסקינן ומשום בזיון כתבי הקדש שרו רבנן), ופרש"י (דרגל הרבים
רלזעוברת דרך לה, ובמקום דדריסת רגלי בני אדם עומדין איכא בזיון כתבי הקדש, ולהכי
רלחשריוה לגוללו אצלו, דלא דמיא לקורא בגג, דהתם ליכא בזיון כולי האי, משום הכי היכא
רלטדנח גזר רבי יהודה). הובא בט"ז ס"ק ב.
רמ[753] משנה שם (משהגיע לעשרה
רמאטפחים הופכו על הכתב). טור ושו"ע שם (הופכה על הכתב).
רמב[754] גמרא שם צח, א (ואי לא
רמגאפיך, איכא בזיון כתבי הקודש טפי). טור ושו"ע שם (כדי שלא יעמוד בבזיון).
רמד[755] תוס' שבת ה, ב ד"ה
רמהבכותל (אור"י דאיירי כגון שרבים מכתפים עליו דהוי
רמורשות הרבים). מ"א ס"ק ה (ודוקא כשרבים מכתפין עליו, הא לאו הכי
רמזהוי כרמלית).
רמח[756] סעיף יג (ואם הוא גבוה ט'
רמטטפחים מצומצמים שראוי לכתף עליו, שאינו לא גבוה ולא נמוך, ורבים מכתפים עליו, הרי
רנהוא כרשות הרבים גמורה).
רנא[757] ב"ח ד"ה היה
רנבקורא (אם אין רבים מכתפים עליו, דהוי כרמלית, מותר לגוללו אצלו). מ"א שם (הוי
רנגכרמלית, וכיון דאגודו בידו שרי להביאו אצלו לכו"ע). תוספת שבת ס"ק ה
רנד(והא דבס"א לא התיר אלא דוקא באיסקופה דרבים דורסין עליו, היינו כשהוא ברשות
רנההרבים, דליכא אלא חדא לטיבותא דאוגדו בידו, ולכך לא שרי אלא משום דרבים דרסי על
רנוהאיסקופה, אבל בכרמלית ואגודו בידו שרי גם הכא).
רנז[758] משנה עירובין שם (רבי
רנחיהודה אומר אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלא מחט גוללו אצלו), וכאוקימתא דגמרא שם
רנטצח, ב (כולה רבי יהודה היא, וחסורי מיחסרא, והכי קתני, במה דברים אמורים בכותל
רסמשופע, אבל בכותל שאינו משופע אפילו פחות משלשה טפחים גוללו אצלו, שרבי יהודה אומר
רסאאפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו, מאי טעמא דבעינן הנחה על גבי
רסבמשהו). טור ושו"ע שם (ואם אינו משופע, כל זמן שלא הגיע לארץ גוללו אצלו).
רסג[759] ב"י סוף הסימן (כלומר
רסדדאפילו נפל כולו מידו לא מחייב אלא אם כן נח, ומשום הכי השתא דראשו אחד בידו,
רסהדאפילו נח אינו אסור אלא מדרבנן, כל היכא דלא נח לא גזרינן). לבוש ס"ב (כלומר
רסודאפילו נפל כולו מידו לא מחייב אלא אם כן נח, ומשום הכי השתא דראשו אחד בידו,
רסזדאפילו נח אינו אסור אלא מדרבנן, כל היכא דלא נח לא גזרינן).
רסח[760] מ"א ס"ק ד (ומיהו
רסטבאויר כרמלית ואגודו בידו, דאיכא ג' קולות, אפילו בשאר
רעדברים שרי). וראה זכרון יוסף אות ח (בסי' שמ"ז ס"ו ... סובר התניא דאין
רעאשום חילוק בין תרי דרבנן לג' דרבנן ... והא דמתירין המ"א והתניא בסי' שנ"ב
רעבבאויר כרמלית ואגודו בידו, על כרחך צריך לומר דשאני התם ... דאף ברשות הרבים שרי
רעגזה ... מחומרא בעלמא מחמירין בזה ברשות הרבים, אבל בכרמלית מתירים).
רעד[761] שאם ידו "פשוטה לחוץ"
רעהנתבאר לעיל סי' שמח ס"א (היה עומד ברשות היחיד והוציא ידו מליאה פירות לרשות
רעוהרבים בתוך עשרה (או אפילו לכרמלית) אסור להחזירה ... שקנסוהו חכמים ... על שעבר
רעזעל דבריהם ועשה עקירה מרשות היחיד לרשות הרבים, או לכרמלית), אף דלא נח בכרמלית.
רעחמשא"כ כאן שנשאר אגודו ברשות
רעטהיחיד, וגם לא נח, בזה התירו בכרמלית.
רפכן משמע ממ"ש הריטב"א
רפאעירובין צט, ב ד"ה אמר רב הונא (כיון דאגדו בידו, כי מייתי לה מרשות היחיד
רפבלרשות הרבים נמי, אפילו שבות ליכא ... ונראה לי כי דרך המשלשל דלי מלמעלה על הרוב,
רפגכי כשמוציא הדלי מן הבור ומושכו להביאו אצלו, שהוא נח באמצע האויר, וזימנין
רפדדמיגנדר ליה דלי ונפיל באמצע ונח בקרקע), וב"י סי' שנד ד"ה וכתב
רפהעוד הריטב"א (שהעתיק לשונו). ונראה מדבריו שבלא טעמא "שהוא נח באמצע ...
רפונח בקרקע", הי' מותר אף באויר רשות הרבים.
רפזאמנם עי' שם במ"א ס"ק
רפחב (דקא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך חלון אויר רשות הרבים. ואף על גב שאגודו
רפטבידו אסור, כמ"ש סי' שנ"ב, ואין צריך למה שנדחק הריטב"א), וט"ז
רצס"ק ב (ולי נראה תמוה מאוד, דאין כאן קושיא כלל, דגם בסימן שנ"ב יש חשש
רצאדלמא נפל כולו ... ואם כן כאן באגודו בידו נמי יש ודאי לגזור, דלמא נפיל כל הדלי
רצבמידו וילך למטה ויביאנו מרשות הרבים לביתו, ושבות זה ודאי אסור. זה נראה לי פשוט).
רצגוהיינו שבאגודו בידו, ולא נח, לא אסרו אלא ברשות הרבים, ולא בכרמלית.
רצדעי' סי' שנ[ד] סוף ס"א (שהדלי
רצההולך בתוך עשרה, שהוא אויר רשות הרבים, ואע"פ שראש השני של החבל הקשור בדלי
רצוהוא בידו, אסור, כמ"ש בסימן שנ"ב. אבל בכרמלית מותר בענין זה, כמו
רצזשנתבאר שם).
רצחאבל ראה לקמן סי' שעו סוף ס"ב (כשהשביל
רצטהוא ... כרמלית ... אסור למלאות ממנו, אלא אם כן מקיפתו חוליא גבוה עשרה, כמו
ששנתבאר בסי' ש[נ]"ד), הרי שגם בכרמלית אסר בזה לכאורה.