Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשנג דיני זיזין ברשות הרבים
ובו ה' סעיפים:
זריקה מגג לגג דרך אויר רשות הרבים
א שני
ובו ה' סעיפים:
זריקה מגג לגג דרך אויר רשות הרבים
א שני
בבתים בשני צדי רשות הרבים, והם של אדם אחד, או של שנים (א) ועירבו יחד (ע"ד
גשיתבאר בסי' שע"ג בגזוזטראות) מותר לזרוק מזה לזה דרך מעלה מעשרה,
דשזהו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור.
הואם היה גג זה גבוה מגג זה, אסור לזרוק מגג זה לגג זה,
ובין מהגבוה להנמוך ובין מהנמוך להגבוה, לפי שהזורק מגבוה לנמוך או להיפך צריך לאמן
זידיו, ושמא לא יוכל לאמן ידיו ויפול החפץ לרשות הרבים, וישכח ויביאנו לרשות היחיד.
חולפיכך אם הם כלים הנשברים כשנופלים, כגון כלי חרס
טוזכוכית וכיוצא בהם, מותר לזרקם מזה לזה, שאם יפלו
יוישברו אין לחוש שמא יביא שבריהם לרשות היחיד. ובמה שנפלו והונחו ברשות הרבים, אין בזה איסור
יאהוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים מן התורה, הואיל ולא נתכוין לזרוק לרשות הרבים.
יבוכל זה כשרשות הרבים עוברת ביניהם, אבל אם היתה
יגכרמלית עוברת ביניהם, מותר בכל ענין, שלא גזרו גזרה זו בכרמלית, משום שהיא גזרה
ידלגזרה:
טוזיז הבולט מהחלון לרשות הרבים
ב זיז דהיינו
ב זיז דהיינו
טזדף הבולט מן הכותל לרשות הרבים, אם הוא למעלה מעשרה, וחלון הבית פתוח לו, מותר
יזלהשתמש עליו מן הבית דרך החלון, מפני שהוא כחורי רשות היחיד וכמ"ש בסי' שמ"ה.
יחוהוא שהחלון פתוח עליו בסמוך לו, תוך (גובה י' טפחים) (שלשה). אבל אם
יטאינו סמוך לו, אינו נדון כחורי רשות היחיד, וכרמלית הוא אם יש בו ד' על ד'.
כואם הזיז הוא למטה מעשרה מן הארץ, כיון שהוא באויר
כארשות הרבים, (ב) זכו בו רבים, ואוסרים הם על בעל הבית להשתמש בו דרך חלונו, אע"פ
כבשהוא פתוח לו תוך שלשה, בין שיש בו ד' על ד' בין שאין בו. והוא הדין אם הוא בולט לאויר כרמלית תוך עשרה לארץ:
כגב' זיזין של ב' אנשים
ג אם היו ב'
ג אם היו ב'
כדזיזין זה למטה מזה, והם של ב' אנשים, אע"פ ששניהם למעלה מעשרה, אם יש בזיז העליון
כהשלפני החלון רוחב ד' על ד', אסור להשתמש עליו, בכלים ששבתו בתוך הבית, מפני שהוא רשות בפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת,
כוואוסרים זה על זה לענין כלים ששבתו בבית בלבד, כדין שתי גגות או שתי חצרות של שני
כזאנשים וכל כיוצא בהן שאין תשמישן תדיר כתשמיש הבית, כמו שיתבאר בסי' שע"ב:
כחד ואפילו אם
כטזיז התחתון אין בו ד', אוסר הוא על העליון אם יש בו ד'.
לאבל אם אין בעליון ד' וגם בתחתון אין ד', משתמש
לאבשניהם ובכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים.
לבואם התחתון יש בו ד' והעליון אין בו ד', אין משתמש
לגבעליון אלא כנגד חלונו בלבד, ששם הוא כחורי חלונו, אבל בשאר הזיז שבשני צדדי החלון אסור להשתמש, מפני
לדזה הזיז שתחתיו שחלק רשות לעצמו, שהרי יש בו ד' על ד':
להנתינת כלים בזיז היוצא לרשות הרבים
ה כל זיז
ה כל זיז
לוהיוצא על אויר רשות הרבים שמותר להשתמש עליו, כשהוא משתמש אין נותנים עליו ואין
לזנוטלים ממנו אלא כלי זכוכית וכלי חרס וכיוצא בהן, שאם יפלו לרשות הרבים ישברו, אבל
לחשאר כלים אסורים, שמא יפלו לרשות הרבים ויביאם.
לטאבל אם הוא יוצא על אויר כרמלית מותר בכל הכלים, שלא
מגזרו גזרה זו בכרמלית.
מאואפילו ברשות הרבים לא גזרו אלא בזיז וכיוצא בו שהוא יוצא
מבלאויר, אבל אם הוא דבר רחב כגג, שהמשתמש עומד שם עם הכלי, מותר להשתמש בו בכל
מגהכלים:
מדקונטרס אחרון
**(א) ועירבו
**(א) ועירבו
מהכו'.** מה
מושכתב המג"א בזה
מזצע"ג, דאם כן אין זו רשות הרבים כלל, שהרי יש לה ג' מחיצות, ב' מהבתים והג'
מחפתח מבוי הנכשר בלחי שנידון משום מחיצה.
מטואפילו אם
נהכשירו בקורה,
נאמכל מקום דופן אמצעי של המבוי נידון מחיצה גם לרשות הרבים, אע"פ שרחוק ממנו,
נבכיון שמשתמר על ידו, וגם אין כאן פילוש משער לשער שהוא קפנדריא, עיין במ"ש
נגבסי' שמ"ו.
נדועיין ט"ז
נהסי' שע"ג,
נודנסר שבגזוזטראות שבתקרה מועיל גם לחצר, אע"פ שגבוה עשרה מקרקע החצר. וכ"מ
נזמפירש"י שם,
נחשפירש שהנסר הוא מתקרת העליה, ואפילו הכי מועיל לעליה.
נטעכ"פ
סיתפ[ר]ש דמיירי שיש סולם לעלות בו לגזוזטראות,
סאואורחא דמילתא הכי הוא בגזוזטראות, ולא הוצרכו לפרש,
סבוסולם נידון כפתח כמ"ש בסימן שע"ב.
סגומיהו סוף
סדפרק הזורק
סהובסי' שנ"ה משמע שעירוב מועיל בכהאי גוונא, וצ"ע:
סו(ב) זכו כו'. עיין מג"א. ולא
סזקשה מידי.
סחדדמי למ"ש
סטבסי' שס"א ס"א. ויש לומר
עדדוקא עשיית סולם הוה גילוי דעת, עיי"ש בב"י וט"ז,
עאאבל לא פתיחת החלון, דבלאו תשמיש הזיז פותחין חלונות להאיר.
עבועיין אליה
עגזוטא שחילק
עדבין חורין לזיז. ומוכרח הוא
עהמסי' שס"א, וממ"ש ב"י בשם
עוהריטב"א,
עזדתשמיש הרבים אוסר על בעל הבית. אלא דסבירא ליה הכי אפילו בלמעלה מי' בב' זיזין,
עחואנן לא קי"ל הכי. ועיין בגמרא דף פ"ה ע"ב, דסלקא
עטדעתא דאויר רשות הרבים שלמטה אוסר למעלה, למאן דאמר אדם אוסר על חבירו דרך אויר,
פאלא דקיי"ל דאינו אוסר דרך אויר, דהיינו בזריקה, כגון למעלה מעשרה. אבל למטה
פאמעשרה אף למסקנא אסרי בני רשות הרבים כל דבר שהוא באויר רשות הרבים. משא"כ
פבחורין דבסי' שמ"ה
פגשאינן באויר רשות הרבים:
פד[762] עיקרי ההלכות שנתבארו
פהבסימן זה:
פו(א)
פזזריקה מגג לגג דרך אויר רשות הרבים (ס"א).
פח(ב)
פטזיז הבולט מהחלון לרשות הרבים (ס"ב).
צ(ג)
צאב' זיזין של ב' אנשים (ס"ג-ד).
צב(ד)
צגנתינת כלים בזיז היוצא לרשות הרבים (ס"ה).
צד[763] ברייתא שבת צז, א
צה(למעלה מי' ... אם היו רשויות שלו מותר). רש"י שם ד"ה משום
צושבות (עד שיערבו). רמב"ם פט"ו ה"ח (והוא שיהיו שניהם שלו, או שיהיה
צזביניהם עירוב). טור ושו"ע ס"א (שני בתים בשני צדי רשות הרבים,
צחוהם של אדם אחד, או של שנים ועירבו ... מותר לזרוק מזה לזה). מ"א ס"ק ב
צט(למעלה מי', דהוי מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור (רמב"ם וגמרא)).
קוכן הוא לעיל סי' שמז ס"ח (הזורק
קאמרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע ... דרך מעלה מעשרה, שהוא מקום פטור,
קבמותר לכתחלה, ע"ד שיתבאר בסי' שנ"ג).
קג[764] "שתי גזוזטראות
קדהבולטות מב' עליות זו כנגד זו, ונתן ביניהן נסר כמין גשר מזו לזו ... אם הוא רחב
קהד', הרי הוא כפתח ומערבין יחד ... לפי שהגזוזטראות הן פתח ביניהן".
קווכן נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק א (ועיין
קזט"ז סי' שע"ג, דנסר שבגזוזטראות שבתקרה מועיל גם לחצר).
קח[765] גמרא שם (כגון
קטדמידלי חד ומתתי חד, דזימנין נפל ואתי לאתויי), ופרש"י (דמתוך
קיכך צריך לאמן ידו מגבוה לנמוך או מנמוך לגבוה, טריד בה, ודילמא לא זריק על הגג
קיאונופל לרשות הרבים, ואתי לאתויי). טור ושו"ע שם (אם שניהם שוים). ט"ז ס"ק
קיבא (משום גזירה דלמא מיגנדר ונפיל ואתי לאתויי). מ"א ס"ק ג (חיישינן דלמא
קיגנפל ואתי לאתויי).
קיד[766] רמב"ם שם (אסור
קיהלזרוק בגד וכיוצא בו, שמא יפול ויביאנו, אבל כלי חרס וכיוצא בהן
קיוזורק). שו"ע שם (אלא אם כן הם כלי חרס וכיוצא בהם, שאם יפלו ישברו).
קיזוכן הוא לקמן ס"ה (אלא כלי זכוכית
קיחוכלי חרס וכיוצא בהן, שאם יפלו לרשות הרבים ישברו), ושם נסמן (הערה 26).
קיט[767] לבוש ס"א (וליכא
קכלמיחש דילמא אתי לאתויי החרסים).
קכא[768] רש"י שם ד"ה דמידלי
קכב(דאילו משום נפילת רשות הרבים ליכא חיוב חטאת, דמתעסק הוא אצל הוצאה, דלא נתכוון
קכגלזרוק לרשות הרבים). לבוש שם (אבל משום נפילת הכלי לרשות הרבים ליכא למיחייביה
קכדחטאת, דמתעסק הוא אצל הוצאה, שלא נתכוין לזרוק לרשות הרבים).
קכהופטור בשבת מטעם שאינה מלאכת מחשבת,
קכוכדלעיל סי' רנב סי"ז (שלא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת, דהיינו שהוא מחשב
קכזומתכוין לעשיית מלאכה), ושם נסמן (הערה קנ).
קכחאו שפטור אף בשאר איסורים, כדאמרינן
קכטבשבת עב, רע"ב (נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור), ופרש"י (דכתיב
קלאשר חטא בה, ודרשינן בכריתות פרט למתעסק בדבר אחר ועשה דבר זה).
קלאואפשר שכאן אין לחוש לזה אף לכתחלה,
קלבשהרי אינו מתכוין שעל ידי זריקתו יפלו לרשות הרבים, ואינו פסיק רישיה. ויש לעיין
קלגבטעם להתיר שנזכר כאן, משום ד"ליכא חיוב חטאת", "אין בזה איסור ...
קלדמן התורה".
קלה[769] רשב"א בעבודת הקודש
קלושער ג ס"ה (הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד, והיתה
קלזכרמלית עוברת ביניהן, מותר, ואפילו כלים שאינם נשברים, ואפילו גג אחד גבוה וגג אחד
קלחנמוך, שאין הכרמלית אסורה מעצמה, אלא משום גזירת רשות הרבים, ואין גוזרין גזירה
קלטלגזירה). מ"מ שם (וכתב הרשב"א ז"ל ואם היתה כרמלית עוברת
קמביניהם ... כל הצדדין מותרין). שו"ע שם (אבל אם היתה כרמלית עוברת ביניהם
קמאמותר בכל גוונא). לבוש ס"א (דהא אפילו ברשות הרבים עוברת ביניהם אינו אסור
קמבאלא משום גזירה דילמא מיגנדר וכו', ואנן ניקום ונגזור כרמלית אטו רשות הרבים
קמגהו"ל גזירה לגזירה ולא גזרינן).
קמדוכן הוא לקמן ס"ה (אבל אם הוא יוצא
קמהעל אויר כרמלית מותר בכל הכלים, שלא גזרו גזרה זו בכרמלית).
קמווכל זה למעלה מעשרה, אבל למטה מעשרה,
קמזאסור אף בכרמלית, כדלעיל סי' שמז ס"ח (ואפילו דרך כרמלית אסור), ושם נסמן
קמח(הערה 79).
קמטוראה גם לעיל סי' שמו ס"ד. סי' שנב ס"ב.
קנ[770] משנה עירובין צח, ב
קנא(זיז שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת). ברייתא שם (משתמש
קנבבכל הכותל עד עשרה התחתונים). גמרא שם (דמפיק לרשות הרבים). טור ושו"ע
קנגס"ב (זיז, דהיינו דף הבולט מן הכותל, לרשות הרבים, למעלה מעשרה ... וחלון
קנדהבית פתוח לו, משתמשין עליו).
קנה[771] תוס' עירובין פט, ב ד"ה
קנובמחיצות (זיז היוצא לרשות הרבים ... דהוי רשות היחיד, היינו סמוך לחלון ... דהוי
קנזכי חורי רשות היחיד). רא"ש שם פ"ט ס"ב (דחלון פתוח לגזוזטראות דהוי
קנחליה חורי רשות היחיד).
קנט[772] סעיף כג (זיזין הבולטים
קסמן הכותל, ויש בהם ד' על ד', הם כרמלית, אלא אם כן חלון הבית פתוח להם).
קסאוכן הוא לקמן סי' שנה ס"א (גזוזטרא
קסב... וחלון פתוח לה מן הבית, שאז היא רשות היחיד אף על פי שאין לה מחיצות,
קסגכמ"ש בסי' שמ"ה).
קסדוהיינו כשהחלון הוא ד' על ד', כדלקמן
קסהסי' שעד ס"ד (אלא אם כן חלון ד' על ד' פתוח לו מהבית (ואז הוא רשות היחיד כמו
קסושנתבאר שם)).
קסז[773] עירובין פז, ב (אפילו
קסחתימא יש חורין לכרמלית, הני מילי בסמוכה, הכא במופלגת).
קסט[774] תוס' פט, ב שם
קע(היינו סמוך לחלון תוך י' דהוי כי חורי רשות היחיד). וכן הוא במג"א
קעאס"ק ד לגירסת הדפוסים שלנו (דחלון הבית פתוח לו תוך י').
קעב[775] מ"א שם לגירסת
קעגדפוסים הראשונים (דחלון הבית פתוח לו תוך שלשה). וכן היא גירסת
קעדכמה מנו"כ. וכן הוא במשבצות זהב סי' שנה ס"ק א (סמוך לחלון הבית תוך ג'
קעהטפחים בעינן, וכמ"ש המ"א בסי' שנ"ג אות ד' תוך ג' טפחים בעינן הוה
קעוחורי רשות היחיד).
קעזוכן הוא לקמן סי' שנה סי"א (אם הם
קעחבפחות מג' לנקב, שכלבוד הם, והרי הם כחורי רשות היחיד), ושם נסמן (הערה 74).
קעטלעיל סי' שנא ס"א (בתוך ג' טפחים לגג, והרי היא חשובה כגג עצמו, משום תורת
קפלבוד), ושם נסמן (הערה 3).
קפא[776] אפילו הוא למעלה מי',
קפבוכדלעיל סי' שמה סכ"ג (זיזין הבולטים מן הכותל ויש בהם ד' על ד' הם כרמלית).
קפג[777] ברייתא שם (זיז שלפני
קפדהחלון היוצא לרשות הרבים ... משתמש בכל הכותל עד עשרה התחתונים), ופרש"י (ובלבד
קפהשלא יהא בתוך עשרה תחתונים שברשות הרבים). רא"ש עירובין פ"י ס"ה (וכל
קפולמעלה מעשרה לא שלטא ביה רשות הרבים, הלכך נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת). ופירש
קפזדבריו בנהר שלום ס"ק ג (דאע"ג דבהדי רשות היחיד הוא, דהיינו בתוך ג'
קפחלרשות היחיד ... אי בתוך י' קאי, אע"ג דבהדי רשות היחיד הוא, כיון דשלטו ביה
קפטרבים אינו נידון כדין חורי רשות היחיד). לבוש סוף ס"ב (ובעשרה
קצהתחתונים אסור להשתמש בהן מן הבית ... כיון שהוא בתוך י' שהם רשות הרבים, כבר זכו
קצאבו רבים להשתמש עליו, ועשאוהו רשות הרבים, ואסרו על בעל הבית להשתמש עליו). **וכ"פ
קצבבב"י סוף הסימן, בשם הריטב"א **עירובין צח, ב (ואעפ"כ
קצגהזיזין הבולטין מן הכותל כלפי רשות הרבים אינם שלו, דבזכות בני רשות הרבים עומדין,
קצדונהי דמדינא דאורייתא אין אויר רשות הרבים עולה עד לרקיע, כל אותן הזיזין שלהם הם,
קצהויש רשות לכל אחד מבני רשות הרבים להשתמש בהם), לשיטתו (דסבירא ליה הכי אף
קצולמעלה מי', ואנן קיי"ל הכי רק למטה מי'), וכמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ב (מ"ש
קצזב"י בשם הריטב"א דתשמיש הרבים אוסר על בעל הבית, אלא דסבירא ליה הכי
קצחאפילו בלמעלה מי' בב' זיזין, ואנן לא קי"ל הכי).
קצטונתבאר בקונטרס אחרון שם (דדמי
רלמ"ש בסי' שס"א ס"א), והיינו כדלקמן סי' שסא ס"א (גג הסמוך
ראלרשות הרבים ... הואיל והוא בתוך עשרה לרשות הרבים ורבים משתמשים בו ... הרי זה
רבכרשות הרבים, ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצר).
רגומה שבני רשות הרבים אינם אוסרים על
רדחורי רשות היחיד המפולשים לרשות הרבים, כדלעיל סי' שמה ס"ח (חורים שבכתלי
רהרשות היחיד שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד, ואפילו הם מפולשים כלפי חוץ לרשות
רוהרבים, והם למטה מי' טפחים ששם הוא אויר רשות הרבים, ובני רשות הרבים משתמשים בהם,
רזאעפ"כ כיון שאפשר להשתמש בהם מרשות היחיד הרי הם בטלים אצלה ונחשבים כמוה).
רחהיינו כאמור כאן, שלא אסרו אלא בזיז
רטהבולט לרשות הרבים (כיון שהוא באויר רשות הרבים, זכו בו רבים). ונתבאר בקונטרס
ריאחרון ס"ק ב (אסרי בני רשות הרבים כל דבר שהוא באויר רשות הרבים. משא"כ
ריאחורין דבסי' שמ"ה, שאינן באויר רשות הרבים).
ריב*
ריגויש לעיין אם הכוונה בהלכה זו,
רידשאע"פ שזיז זה רשות היחיד הוא מן התורה, מפני שהוא כחורי רשות היחיד. מכל
ריהמקום אסרוהו חכמים על בעל הבית, כיון שבני רשות הרבים זכו בו.
ריו[778] רשב"א בעבודת הקודש
ריזשער ג ס"ה (דף שהיה יוצא על אויר כרמלית, כל שהוא גבוה
ריחעשרה, לעולם מותר). הובא במ"מ פט"ו ה"ד. שו"ע
ריטסוף ס"ג (ואם היה זיז אחד לבדו יוצא על אויר כרמלית, כל שהוא גבוה י', לעולם
רכמותר). משא"כ למטה מעשרה, אסור, כמו ברשות הרבים.
רכא[779] רשב"א שם (אפילו היו
רכבשם כמה זיזין לאדם אחד משתמש בכל הכותל). הובא במ"מ
רכגשם. שו"ע ס"ב (אם היו שני זיזים זה למטה מזה והם של שני אנשים).
רכדעוד פרטים בהלכה של ב' גזוזטראות,
רכהשאוסרות זו על זו עד שיערבו, יתבארו לקמן סי' שנה סט"ז-יז.
רכו[780] גמרא שם (צח, ב),
רכזלגירסת הרמב"ם הל' שבת פט"ו ה"ה-ו (אם
רכחהיו יוצאים בכותל שני זיזין זה למטה מזה, אע"פ ששניהם למעלה מעשרה. אם יש
רכטבזיז העליון שלפני החלון רוחב ארבעה על ארבעה, אסור להשתמש עליו, מפני שהוא רשות
רלבפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת, ואסרו זה על זה, שאין שתי רשויות משתמשות ברשות
רלאאחת ... היה בתחתון ארבעה ובעליון אין בו ארבעה, אינו משתמש בעליון אלא כנגד חלונו
רלבבלבד, אבל בשאר הזיז שבשני צדדי החלון אסור להשתמש, מפני זה שתחתיו שחלק רשות
רלגלעצמו).
רלדופירש המ"מ שם ה"ד (תניא ...
רלהאם יש שם זיז אחד למטה הימנו, אינו משתמש אלא כנגד חלונו בלבד. וגרסת רבינו, היכי
רלודמי אי דאית ביה ד', אפילו כנגד חלון לא ישתמש, אי דלית בהו ד', מאי איריא כנגד
רלזחלון, אפילו בכותל כולו נמי. אביי אמר תחתון דאית ביה ד' ועליון דלית ביה ד',
רלחוחלונו משלימתו לד', כנגד חלון משתמש דחורי חלון הוא, דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור ע"כ.
רלטופירוש הסוגיא לדעת רבינו, זיז הוא דף היוצא מכותל רשות היחיד, והעמידו אביי
רמבשיוצא על אויר רשות הרבים, ולמעלה מעשרה בדוקא ... ובאה הברייתא ואמרה אם יש שם
רמאזיז אחר, פירוש ואפילו למעלה מעשרה ... והקשו היכי דמי, אי דאית ביה ד', בעליון
רמבאפילו כנגד חלונו לא ישתמש, לפי שהוא רשות בפני עצמו אפילו בלא צרוף חלון, והתחתון
רמגגם כן רשות אחרת, ואסר עליו. ונראה מדברי רבינו שאפילו אין בתחתון ד' אוסר עליו.
רמדוכן נראה שאסור להשתמש בתחתון, ממה שאמר ואסרו זה על זה. אי דלית בהו ד', הרי אין
רמהלאחד מהם שום רשות אלא מקום פטור, ולמה יאסרו זה על זה, ישתמשו בשניהם. ותירץ אביי
רמושהתחתון רחב ד' וישנו רשות בפני עצמו ואוסר על העליון, אלא שכיון שאין העליון רשות
רמזבפני עצמו, מה שהוא כנגד החלון מותר שהוא כחורי חלונו).
רמחשו"ע שם (אם היו שני זיזים זה למטה
רמטמזה, והם של שני אנשים, אף על פי ששניהם למעלה מעשרה, אם יש בזיז העליון שלפני
רנהחלון רוחב ד' על ד', אסור להשתמש עליו, מפני שהוא רשות בפני עצמו, והזיז שתחתיו
רנארשות אחרת, ואוסרין זה על זה ... היה בתחתון ארבעה ובעליון אין בו ארבעה, אינו
רנבמשתמש בעליון אלא כנגד חלונו בלבד, אבל בשאר הזיז שבשני צדדי החלון אסור להשתמש,
רנגמפני זה שתחתיו שחלק רשות לעצמו).
רנדוהיינו שאם אחד מהם יש בו ד', אוסרים זה
רנהעל זה, מלבד זיז העליון שאין בו ד', מה שהוא כנגד החלון לא נאסר, שהוא כחורי רשות
רנוהיחיד.
רנז[781] רשב"א שם (שאסור
רנחלהשתמש בו בכלים ששבתו בתוך ביתו עד שיערבו). הובא במ"מ
רנטשם. מ"א ס"ק ה (דוקא בכלים ששבתו בתוך הבית (מ"מ רשב"א). עסי'
רסשע"ב).
רסא[782] ס"א (הגגות ... וכן
רסבהחצרות הסמוכות, וכן הקרפיפות וכן כל כיוצא בהם מהמקומות שאין תשמישן מיוחד ותדיר,
רסגכולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכם, שמותר לטלטל ממקום זה שאין תשמישו תדיר למקום
רסדאחר שאין תשמישו תדיר, אפילו הם של בעלים הרבה ולא עירבו יחד. ובלבד שלא יטלטל
רסהמתוכם לבית בלי עירוב, אם הם של בעלים מחולקים, לפי שהבית חלוק מהם ואינו רשות אחת
רסועמהם, וכן מהבית לתוכם).
רסז[783] מ"מ שם (נראה מדברי
רסחרבינו שאפילו אין בתחתון ד' אוסר עליו). מ"א
רסטס"ק ו (אפילו אין בתחתון ד' (מ"מ)).
רע[784] רמב"ם שם ה"ו (אין
רעאבעליון ארבעה ואין בתחתון ארבעה, משתמש בשניהן, וכן בכל הכותל עד עשרה טפחים
רעבהתחתונים). שו"ע שם (ואם אין בעליון ד' וגם אין בתחתון ד', משתמש בשניהם,
רעגובכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים).
רעד[785] ברייתא שם (ובעליון אין
רעהמשתמש בו אלא כנגד חלונו). רמב"ם ושו"ע שם (אינו משתמש בעליון אלא כנגד
רעוחלונו בלבד).
רעז[786] גמרא שם (כנגד חלון משתמש,
רעחדחורי חלון הוא). מ"א ס"ק ז (כנגד חלונו, שהוא כחורי חלונו).
רעט[787] אביי שם צח, ב
רפ(ליחוש דילמא נפיל ואתי לאיתויי ... אמר אביי לעולם דמפיק לרשות
רפאהרבים, ומאי נותנין עליו דקתני, כלים הנשברים), ופרש"י (כלי חרס וזכוכית, שאם
רפבנפלו ישברו, דליכא למימר דילמא אזיל ומייתי להו). רמב"ם שם ה"ז (אלא כלי
רפגחרס וזכוכית וכיוצא בהן, שאם יפלו לרשות הרבים ישברו). שו"ע ס"ג (כל זיז
רפדהיוצא על אויר רשות הרבים שמותר להשתמש עליו, כשהוא משתמש בו, אין נותנין עליו
רפהואין נוטלים ממנו אלא כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהם, שאם יפלו לרשות הרבים ישברו,
רפואבל שאר כלים, אסורים, שמא יפלו לרשות הרבים ויביאם).
רפזוכן הוא לעיל ס"א (אם הם כלים
רפחהנשברים כשנופלים כגון כלי חרס וזכוכית), ושם נסמן (הערה 5).
רפט[788] רשב"א שם (דף שהיה
רציוצא על אויר כרמלית, כל שהוא גבוה עשרה, לעולם מותר, בין
רצארחב בין קצר ואפילו כלים שאינן משתברין, שאין גוזרין בכרמלית שגזירה לגזירה היא). מ"מ
רצבשם (עוד כתב [הרשב"א שם] ואם היה דף אחד לבדו יוצא על אויר כרמלית, כל שהוא
רצגגבוה עשרה, לעולם מותר, בין רחב בין קצר ואפילו כלים שאינן משתברין, שאין גוזרין
רצדבכרמלית. ובזה יודה רבינו ועיקר). שו"ע שם (ואם היה זיז אחד לבדו יוצא על
רצהאויר כרמלית, כל שהוא גבוה י', לעולם מותר, בין רחב בין קצר, ואפילו כלים שאין
רצומשתברין, שלא גזרו בכרמלית).
רצזוכן הוא לעיל ס"א (וכל זה כשרשות
רצחהרבים עוברת ביניהם, אבל אם היתה כרמלית עוברת ביניהם, מותר בכל ענין, שלא גזרו
רצטגזרה זו בכרמלית, משום שהיא גזרה לגזרה).
ש[789] ריטב"א עירובין שם
שא(אבל בגג העומד לעצמו, שהמשתמש שם עומד עם כליו במקום אחד,
שבהנחתו קיימת טפי, וכל שהוא גג רחב ד' טפחים מותר להשתמש שם אפילו בכלים שאינם
שגנשברים, כן נראה לי). הובא בב"י ד"ה ועל מה שהקשו. רמ"א שם
שד(ודוקא זיז וכיוצא בו, אבל אם הוא דבר רחב כגג שהמשתמש עומד שם עם הכלי, מותר
שהלהשתמש בכל הכלים).
שו[790] תוכן המשך הדברים בקונטרס
שזאחרון זה:
שחבפנים
שטס"א הובא מהפוסקים דין שני בתים בשני צדי רשות הרבים שעירבו ביניהם, ואף שאין
שילערב דרך רשות הרבים.
שיאואין
שיבלפרש כמ"א, שמערבים דרך המבוי שבהמשך לרשות הרבים זו שהבתים פתוחים להם; שהרי
שיגאז אינה רשות הרבים, שיש לה ג' מחיצות.
שידאלא
שיהיש לפרש שהעירוב מועיל על ידי נסר שבין גזוזטראות של בתים אלו.
שיוואף
שיזדמיירי כאן שהגזוזטראות הן למעלה עשרה טפחים (כאמור בפנים "לזרוק מזה לזה דרך
שיחמעלה מעשרה").
שיטיש
שכלומר דמועיל בעליות מקורות, אף שהן למעלה מעשרה טפחים. או דמיירי שיש סולם לעלות
שכאבו לגזוזטראות.
שכב[791] ס"ק א (צ"ע הא
שכגאין יכולין לערב יחד, אלא אם כן יש פתח ביניהם שיכולים לטלטל מזה לזה בלא זריקה
שכדכמ"ש סי' שע"ב ס"ד).
שכהוהיינו שמה שהובא לעיל (הערה 2)
שכומרש"י ורמב"ם שמועיל מה שעירבו ביניהם, אפשר דמיירי ששתי החצרות הן
שכזלאורך רשות הרבים, שעירבו ביניהם, ואין בזה איסור בזורק.
שכחאמנם על מ"ש בטור ושו"ע ס"א
שכט(שני בתים בשני צדי רשות הרבים ... ועירבו), בזה צ"ע איך יכולין לערב.
שלותירץ המ"א (וצריך לומר דמיירי שהן
שלאעומדין בקצה רשות הרבים, וצדם סמוכים למבוי המתוקן בלחי, ויש לכל אחד פתח גם כן
שלבלמבוי, דיכולין לטלטל מזה לזה).
שלגוהיינו שהמשכו של רשות הרבים הוא מבוי
שלדהמתוקן בלחי (בין המבוי לרשות הרבים), ושני הבתים עומדים בקצה רשות הרבים ותחלת
שלההמבוי, ועירבו בינם דרך המבוי.
שלו[792] כדלקמן סי' שסג ס"א
שלז(שלחי זה נידון משום מחיצה גמורה מן התורה, בכל מקום שיש לו ב' מחיצות שלימות ולחי
שלחזה, כמ"ש בסי' ש[מ]"ה), ובסי' שמה ס"ו (אפילו אין בו אלא ב' מחיצות
שלטולחי שלחי זה נדון כמחיצה ג' ע"ד שיתבאר בסי' שס"ג, הרי הוא רשות היחיד
שמגמורה מן התורה).
שמא[793] שאינו נידון משום מחיצה,
שמבכדלקמן שם (שאינו מועיל מן התורה, כגון להניח קורה רחבה טפח).
שמג[794] קונטרס אחרון ס"ק א (דאיסור
שמדהפילוש משום קפנדריא ובקיעת רבים, אם כן כשיש מחיצה ג' באמצע, אף על פי שהיא מחיצת
שמהכרמלית, מכל מקום כיון שחוסמת היא את העוברים, שוב אין כאן פילוש, ואף שרחוקה היא,
שמואין בכך כלום לענין שבת), ושם נסמן.
שמז[795] על מה שנפסק בשו"ע
שמחשם ס"א (שתי גזוזטראות הבולטות משני עליות זו כנגד זו, ונתן ביניהם נסר רחב
שמטארבעה, הרי הוא כפתח, ומערבין יחד). פירש הט"ז בס"ק א (פירוש, נסרים
שנבולטים משפת תקרת העלייה לרשות הרבים, רש"י). ואם כן אפשר שגם כאן מיירי
שנאשעירבו שני הבתים בינם על ידי הנסר שעל גבי שתי הגזוזטראות.
שנבוכן תירץ בנתיב חיים (ולא קשה מידי,
שנגדאיירי שהיה כמין גשר בחד צד מבית זה לבית זה, שיכולין לטלטל מזה לזה).
שנדובמאמר מרדכי סוף ס"ק א (יותר נכון
שנהאצלי לומר שהדברים כמשמען שהם זה כנגד זה ... מניחים דפים קבועים יפה, עד שהולכים
שנומזה לזה על ידי פתחים הפתוחות לשם, ועירבו דרך שם, אבל מכל מקום רשות הרבים גמור
שנזמפסיק ביניהם).
שנח[796] והיינו שאף שנתבאר לקמן
שנטסי' שעב ס"ה (אין ב' חצרות יכולים לערב יחד אלא אם כן יהיה ביניהם פתח רחב ד'
שסטפחים, או חלון שיש בו ד' על ד', ויהיה קצתו בתוך י' טפחים הנמוכים לארץ). והרי
שסאכאן מיירי בגזוזטראות שבולטות מהעליה, שהיא גבוהה עשרה טפחים מקרקע החצר.
שסבמכל מקום מועיל כאן העירוב, כיון
שסגשהגזוזטרא שבולטת מעליה מקורה, וכדלקמן שם ס"ו (חלון שבין ב' בתים שרוצים
שסדלערב יחד, כגון שלא עירבו החצרות זו עם זו, יכולים לערב אפילו הוא גבוה למעלה מי'
שסהטפחים, לפי שהבית כיון שהוא מקורה הרי הוא כמלא, והרי זה כאלו אין החלון גבוה י'
שסוטפחים).
שסזוכן נתבאר במשבצות זהב סי' שעג ס"ק
שסחא (ודע דהגזוזטרא הוא בב' דיורין ... דבחצר כה"ג אף חלון ופתח למעלה מעשרה
שסטטפחים לא מהני, כבסי' שע"ב ס"ד-ה. ומ"ש הט"ז אות ב' לערב
שעהחצירות, מכל מקום הגזוזטרא היא בעליה מקורה כו').
שעא[797] בהא דאמרינן עירובין עח,
שעבב (ב' גזוזטראות זו כנגד זו, מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד), פירש"י (נסרין
שעגבולטין משפת תקרת העלייה לרשות הרבים ... זו אצל זו בשתי עליות של שני דיורין,
שעדונתן נסר רחב ד' כמין גשר מזו לזו, הוי נמי פתח).
שעה[798] אף בלא טעם זה שבעליה
שעומקורה סגי אפילו גבוה עשרה טפחים. עכ"פ יתפרש דמיירי שיש שם סולם לעלות בו
שעזלגזוזטראות, וכדלקמן סי' שעג (ואם ירצו, יכולים אפילו כל הבתים שבחצר עליה זו לערב
שעחעם כל הבתים שבחצר עליה זו, לפי שהגזוזטראות הן פתח ביניהן; רק שיהיו סולמות כדינם
שעטמהבתים לעליות).
שפוהיינו שהגזוזטראות (מרפסות) בולטות
שפאלחוץ מרצפת העליה (קומה שניה), ויש סולמות מהבתים (קומה ראשונה) לעליות (קומה
שפבשניה).
שפג[799] ראה כללי הפוסקים וההוראה
שפדכלל כז.
שפה[800] סעיף יא (כותל שבין ב'
שפוחצרות גבוה עשרה לשתיהן, והעמיד אצל הכותל סולם רחב ד' טפחים, וכן כנגדו בחצר
שפזהשנית ... חשובים כפתח לכותל, ואם רצו מערבין שתי החצרות יחד).
שפח[801] שבת קא, ב (ספינות קשורות
שפטזו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו).
שצ[802] ברמ"א שם ס"א (שתי
שצאספינות זו אצל זו אסור לטלטל מזו לזו, אלא אם כן... הם גבוהים מן המים י'. וצריכים
שצבלערב ביחד אם הם של שני בני אדם).
שצגונתבאר לקמן שם ס"ט (ואם דופני
שצדהספינה גבוהים י' טפחים מעל פני המים מבחוץ ... ואפילו הן של שנים מותר בלי עירוב,
שצהלהמתירים לטלטל דרך אויר מקום פטור ברשויות של דבריהם, כמו שנתבאר בסי' שמ"ו,
שצווכבר נתבאר שם שהעיקר כהאוסרים בזה). והיינו שלדעת האוסרים צריכים לערב, כמבואר
שצזברמ"א.
שצח[803] תוכן המשך הדברים בקונטרס
שצטאחרון זה:
תבפנים
תאס"ב נתבאר, שזיז הבולט לרשות הרבים למטה מעשרה, זכו בו רבים ואוסרים על בעל
תבהבית להשתמש בו דרך חלונו, אף שהוא חורי רשות היחיד.
תגוהקשה
תדהמ"א מה בין זה לדין חורי רשות היחיד כרשות היחיד, אף שמפולשים לרשות הרבים
תהלמטה מעשרה, ואף שבני רשות הרבים משתמשים בהם. ומתרץ האליה זוטא שיש לחלק בינם,
תוולא ביאר טעם החילוק.
תזועל
תחזה מבאר כאן:
תט(א)
תיזה שבני רשות הרבים זכו בזיז שלמטה מעשרה ואוסרים על בעל הבית, למדנו מדין גג
תיאהסמוך לרשות הרבים, דלקמן סי' שסא.
תיב(ב)
תיגזה שבני רשות הרבים אינם אוסרים אלא באויר רשות הרבים, ולא למעלה מעשרה, למדנו
תידממסקנת הגמרא (בהלכה שבפנים ס"א), שבני רשות הרבים אינם אוסרים למעלה מעשרה דרך
תיהאויר.
תיו(ג)
תיזמכל זה מובן, שאין בני רשות הרבים אוסרים על חורי רשות היחיד המפולשים להם, כיון
תיחשהחורים אינם באויר רשות הרבים (משא"כ הזיז הוא באויר רשות הרבים).
תיט[804] ס"ק ד (צ"ע
תככיון דחלון הבית פתוח לו תוך י', אם כן אפילו למטה מי' הוי רשות היחיד, דהוי חורי
תכארשות היחיד כמ"ש סי' שמ"ה ס"ד), והיינו כמבואר בשו"ע שם (חורים
תכבשבכתלי רשות היחיד, שכלפי רשות היחיד, הם רשות היחיד).
תכג[805] עצם ההלכה שבני רשות
תכדהרבים זכו בזיז שלמטה מעשרה ואוסרים על בעל הבית, למדנו מדין גג הסמוך לרשות
תכההרבים, דלקמן רס"י שסא (גג הסמוך לרשות הרבים, ואינו גבוה י' טפחים בצדו
תכושברשות הרבים, ובשאר צדדין שבחצר הוא גבוה עשרה, רשות היחיד גמורה היא מן התורה. ואף
תכזעל פי כן הואיל והוא בתוך עשרה לרשות הרבים ורבים משתמשים בו, שמניחים בו כובעים
תכחוכלים קטנים, הרי זה כרשות הרבים, ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצר, עד שיעשה לו
תכטסולם קבוע מחצירו, שאז גילה דעתו שסילק לגג זה מכח רשות הרבים, אלא נוח לו להשתמש
תלבעצמו עליו).
תלא[806] שזהו טעם החילוק בין
תלבגילוי דעת של עשיית הסולם שמועיל, לבין פתיחת החלון שאינו מועיל.
תלג[807] ד"ה גג (דאי עביד
תלדליה סולם גלי דעתיה דסלקיה לגג מכח רשות הרבים, ואיהו ניחא ליה לאישתמושי ביה).
תלהוהוא מרש"י עירובין פד, ב ד"ה צריך סולם קבוע.
תלו[808] ס"ק א (מהני סולם
תלזקבוע, דגלי דעתיה דסלקי' לגג מן רשות הרבים, ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה).
תלח[809] ס"ק א (ואפשר לחלק
תלטבין זיזין לחורין).
תמוכוונת דבריו תתבאר לקמן, שהזיזין הן
תמאבאויר רשות הרבים, משא"כ החורים שבכתלים אינם באויר רשות הרבים.
תמב[810] חילוק זה, שבין זיז
תמג(באויר רשות הרבים) לבין חור (שאינו באויר רשות הרבים), מוכרח מדין גג הסמוך לרשות
תמדהרבים שנאסר על בעל הגג להשתמש בו (כדלעיל הערה 44).
תמהוגם מוכרח כן מדעת הריטב"א, לאסור
תמוגם למעלה מעשרה.
תמז[811] בסוף הסימן.
תמח[812] עירובין צח, ב (ואעפ"כ
תמטהזיזין הבולטין מן הכותל כלפי רשות הרבים אינם שלו, דבזכות בני רשות הרבים עומדין,
תנונהי דמדינא דאורייתא אין אויר רשות הרבים עולה עד לרקיע, כל אותן הזיזין שלהם הם,
תנאויש רשות לכל אחד מבני רשות הרבים להשתמש בהם).
תנב[813] דאמר רב התם פה, א (אין
תנגאדם אוסר על חבירו דרך אויר). ואקשינן על זה התם פה, ב (והא איתמר שני בתים משני צידי
תנדרשות הרבים רבה בר רב הונא אמר רב אסור לזרוק מזה לזה), ופרש"י (ואע"ג
תנהדכי סגי באויר רשות הרבים למעלה מעשרה קא סגי, וקאמר דאוסר עליו אוירן של בני רשות
תנוהרבים אע"פ שאין להם כאן תשמיש). ומתרצינן (לאו מי אוקימנא דמדלי חד ומתתי חד
תנזזימנין דמגנדר ונפיל ואתי לאיתויי).
תנחוהיינו דסלקא דעתא שטעם האיסור הוא שבני
תנטרשות הרבים אוסרים אפילו למעלה מעשרה. אמנם קיי"ל שאין אוסרים למעלה מעשרה,
תסוהתם טעם האיסור הוא כדלעיל ס"א (לפי שהזורק מגבוה לנמוך או להיפך צריך לאמן
תסאידיו, ושמא לא יוכל לאמן ידיו ויפול החפץ לרשות הרבים, וישכח ויביאנו לרשות היחיד).
תסב[814] סעיף ח (חורים שבכתלי
תסגרשות היחיד, שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד, ואפילו הם מפולשים כלפי חוץ לרשות
תסדהרבים, והם למטה מי' טפחים ששם הוא אויר רשות הרבים, ובני רשות הרבים משתמשים בהם,
תסהאעפ"כ כיון שאפשר להשתמש בהם מרשות היחיד הרי הם בטלים אצלה ונחשבים כמוה),
תסוושם (הערה 53).
תסז[815] שעובי הכתלים אינו באויר
תסחרשות הרבים, ולכן אין השתמשות בני רשות הרבים אוסרת בהם.
תסטוכן נתבאר כאן בפנים (כיון שהוא באויר
תערשות הרבים, זכו בו רבים, ואוסרים הם על בעל הבית להשתמש בו דרך חלונו).