Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשנד דין בור ואשפה ברשות הרבים
ובו ג' סעיפים:
א בור ברשות
ובו ג' סעיפים:
א בור ברשות
בהרבים העומד בתוך ד' טפחים לרשות היחיד, מותר למלאות ממנו לרשות היחיד זו, שהבור גם כן רשות
גהיחיד, שעמקו עשרה ורחבו ד',
דונמצא מוציא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור, שהמקום פנוי שביניהם מקום
הפטור הוא, הואיל ואין ברחבו ד'.
וואע"פ שכל מקום שאין בו ד' על ד' שברשות הרבים,
זאינו מקום פטור אלא אם כן גבוה ג' טפחים מהארץ,
חאבל פחות משלשה רשות הרבים הוא, לפי שרבים דורסים עליו. אבל הפסק זה שבין הבור
טלרשות היחיד אין רבים בוקעים בו, לפי שאינו נוח תשמיש הליכתו, הואיל ואין בו רוחב
יד'.
יאאבל אם יש בו רוחב ד' רשות הרבים הוא,
יבואין ממלאים מבור זה לרשות היחיד זו שאצלו. אלא אם כן יש לבור חוליא גבוה י' טפחים
יגסביבו, שאז מותר למלאות ממנו מרשות היחיד דרך חלון הגבוה
ידי' טפחים, לפי שהדלי שהולך ברשות הרבים מן החלון על החוליא, הוא הולך למעלה מעשרה,
טושהוא מקום פטור.
טזוהוא שלא יהא הבור ורשות היחיד זו בדיוטא אחת ואורך
יזרשות הרבים מפסיק ביניהם, אלא רוחב רשות הרבים כמ"ש בסי' שמ"ז.
יחאבל אם החוליא אינה גבוה עשרה, אסור למלאות אפילו
יטמחלון גבוה עשרה, לפי שהדלי הולך בתוך עשרה שהוא אויר רשות הרבים.
כואע"פ שראש השני של החבל הקשור בדלי הוא בידו,
כאאסור, כמ"ש בסימן שנ"ב. אבל בכרמלית מותר בענין זה כמו שנתבאר שם:
כבב אשפה ברשות
כגהרבים גבוה עשרה ורחבה ד', מותר לזרוק לה מרשות היחיד, הקרוב לה פחות מד' טפחים, או
כדשזורק דרך חלון הגבוה י' טפחים, כמו שנתבאר. ואין לחוש שמא יתגלגל ממנה לרשות הרבים
כהמה שזרק לה ויביאנו, לפי שאין זורקים לאשפה אלא דברים שאין צריכים להם
כוכלל:
כזג במה דברים
כחאמורים באשפה של רבים. אבל בשל יחיד, אסור לזרוק לה כלום מרשות היחיד, לפי שהיחיד
כטעשוי לפנות אשפה שלו, ויבואו לזרוק שם כדרכן גם אחר שתינטל האשפה, ונמצאו זורקים לרשות הרבים (ואפילו בכרמלית אסור):
ל[816] משנה שם עירובין צט,
לאב (בור ברשות הרבים, וחוליתו גבוה י' טפחים, חלון שעל גביו
לבממלאין הימנו בשבת). טור ושו"ע ס"א (בור ברשות הרבים וחוליא סביבו ...
לגמותר למלאות ממנו מרשות היחיד).
לד[817] גמרא שם (אילימא
להבסמוכה (שהבור סמוכה לכותל בתוך ארבעה טפחים, רש"י) למה
לולי חוליא י' (הרי אין רשות הרבים מפסקת בינתים, רש"י)). טור ושו"ע שם (אם
לזעומד בתוך ד' טפחים לרשות היחיד, מותר למלאות ממנו מרשות היחיד, אפילו אין החוליא
לחגבוה עשרה).
לט[818] רש"י שם ד"ה
מלמה לי (בור גופיה רשות היחיד ועמוקה עשרה). לבוש ס"א (בור ברשות הרבים
מאוחוליא סביבו, אפילו אין החוליא גבוה עשרה, והבור היא עמוקה עשרה עם החוליא, שהיא
מברשות היחיד בפני עצמו). וכדאמרינן בגמרא שם (דבור וחוליתו מצטרפין לעשרה).
מגוכדלקמן סי' שסב ס"ד (תל שגבוה ה'
מדטפחים, ועשה עליו מחיצה ה' טפחים, הרי זה על גביו רשות היחיד גמורה לכל דבר, שהרי
מהיש כאן מחיצה י' טפחים, היינו ה' טפחים מן גובה עצמו ... וה' טפחים מן המחיצה,
מושהמחיצה וגוד מצטרפין).
מזוכן הוא כאן, דמיירי שהחוליא אינה גבוהה
מחעשרה, כדלקמן בסמוך (שאם גבוהה עשרה, מותר אף כשיש רוחב ד' בין בית לבור).
מט[819] וכדעיל סי' שמה סכ"ז
נ(איזהו מקום פטור, כל מקום גבוה שברשות הרבים שאין בו ד' על ד' והוא גבוה משלשה
נאולמעלה).
נב[820] ריטב"א שם ד"ה והא
נגדתנן (ואף על גב דמשמע במסכת שבת דתל ברשות הרבים שאין
נדבו ד' לא הוי מקום פטור אלא כשהוא גבוה ג', וכדאיתא בפ"ק דשבת (ז' א'). שאני
נההכא דכל הפסק פחות מד' בין בור וכותל לא דרסי ליה רבים כלל, וכיון שכן, אף על פי
נושהוא סמוך לרשות הרבים מקום פטור הוא). הובא בב"י ד"ה בור ברשות
נזהרבים. ט"ז ס"ק א. מ"א ס"ק א (דמקום פטור הוא כיון דלא דרסי
נחביה רבים).
נטואף שנתבאר לעיל סי' שמה סי"ג (כל
סדבר שהוא ברשות הרבים, אם אינו גבוה ג' טפחים, אפילו הם קוצים או צואה שאין רבים
סאדורסים עליהם חשובים כקרקע, והרי הם רשות הרבים).
סבהיינו כיון שקוצים וצואה עכ"פ
סגמדלגים עליהם, משא"כ כאן (שאינו נוח תשמיש הליכתו הואיל ואין בו רוחב ד'),
סדונתבאר לעיל שם (הערה 96).
סה[821] אף שאינה נחשבת רשות
סוהרבים אלא אם כן רחבה ט"ז אמה, כדלעיל סי' שמה סי"א (איזו היא רשות
סזהרבים רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה). מכל מקום כשמהצד השני של הבור היא
סחרשות הרבים ממש, גם פינה זו היא רשות הרבים, כדלעיל סי' שמה סכ"א (מקום פנוי
סטשבין העמודים הוא רשות הרבים, כיון שרבים בוקעים שם, ואף על פי שבין עמוד לעמוד אין
עשם רוחב ט"ז אמה כשיעור רוחב רשות הרבים, ואפילו אין שם אפילו י"ג אמה
עאושליש כשיעור מבוי המפולש מרשות הרבים, אעפ"כ כיון שרבים בוקעים בהם הם טפלים
עבלרשות הרבים הרחבה ט"ז אמה).
עגוכאן נתבאר דהיינו אף אם אין שם אלא ד'
עדטפחים, רשות הרבים הוא.
עה[822] משנה שם (בור ברשות הרבים
עווחולייתו גבוה י' טפחים, חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת), לפירוש**רב
עזהונא **שם (הכא במאי עסקינן במופלגת מן הכותל ארבעה). טור ושו"ע
עחשם (ואם הוא רחוק ד' מרשות היחיד, אין ממלא ממנו אלא אם כן תהא החוליא גבוה עשרה).
עט[823] מ"א ס"ק ג (דאז
פהולך הדלי דרך מקום פטור, ודוקא כשהחלון גם כן גבוה י'), וסי' שנב ס"ק ד (כיון
פאשהחוליא גבוה י' ... על כרחך החלון גבוה למעלה מי' עיי"ש, והוי דרך מקום פטור).
פב[824] לבוש ס"א (ומילוי
פגמים מן הבור העומד ברשות הרבים לבית, דמיא להושטה מרשות
פדהיחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים ואסורה). מ"א שם (ואם הם בדיוטא אחת
פהאסור, כמ"ש ססי' שמ"ז).
פו[825] סעיף י (העומד ברשות
פזהיחיד, ומושיט מרשות היחיד זו לרשות היחיד אחרת שבצדה, ואורך רשות הרבים מפסיק
פחביניהן ... אם הושיט חייב).
פט[826] גמרא שם (וטעמא,
צדאיכא חוליא עשרה, הא ליכא חוליא עשרה, קא מטלטל מרשות היחיד
צאלרשות היחיד דרך רשות הרבים).
צבוכך גם אם החלון אינו גבוה עשרה (כמבואר
צגלעיל בסמוך), כי בין אם החוליא אינה גבוהה עשרה ובין אם החלון אינו גבוה עשרה,
צדהולך הדלי בתוך עשרה, שהוא אויר רשות הרבים.
צה[827] מ"א ס"ק ב (דקא
צומטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים. ואף
צזעל גב שאגודו בידו אסור, כמ"ש סי' שנ"ב). ט"ז ס"ק ב (כאן
צחבאגודו בידו נמי יש ודאי לגזור, דלמא נפיל כל הדלי מידו וילך למטה ויביאנו מרשות
צטהרבים לביתו, ושבות זה ודאי אסור).
ק[828] סעיף ד (אפילו לא נפל אלא
קאמקצתו לאויר רשות הרבים ולא נח שם, אסור להביאו אצלו).
קב[829] "אבל אם נפל לאויר כרמלית ולא נח שם, מותר להביאו אצלו,
קגאם ראשו האחד נשאר בידו (והוא הדין שמותר להוציאו לכתחלה לאויר כרמלית, אם ראשו
קדהאחד בידו שהיא ברשות היחיד, ואינה פשוטה לחוץ)".
קהאבל ראה לקמן סי' שעו סוף ס"ב (כשהשביל
קוהוא ... כרמלית ... אסור למלאות ממנו, אלא אם כן מקיפתו חוליא גבוה עשרה, כמו
קזשנתבאר בסי' ש[נ]"ד), הרי שגם בכרמלית אסר בזה לכאורה.
קח[830] משנה שם עירובין צט,
קטב (אשפה ברשות הרבים גבוה י' טפחים, חלון שעל גביו שופכין
קילתוכה מים בשבת). טור ושו"ע ס"ב (אשפה ברשות הרבים שגבוה עשרה ורחבה
קיאארבעה ... מותר לזרוק לה מרשות היחיד הקרוב לה).
קיב[831] לבוש בהג"ה ס"ב
קיג(יש לומר דמיירי שרשות היחיד סמוך לה פחות מארבעה, והוי לה מקום פטור, כמו שנתבאר
קידבסמוך גבי בור, והוה ליה מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור ושרי).
קיה[832] רבינו יהונתן לג, א ד"ה
קיווכן אשפה (דכיון שהיא גבוהה י' טפחים, מרשות היחיד לרשות היחיד בדרך אויר מקום
קיזפטור קא מטלטל). פרמ"ג א"א ס"ק ד (ועיין לבוש בהג"ה פחות ד'
קיחטפחים כבסעיף א'. והיינו אם החלון תוך עשרה, בעינן פחות מד' טפחים, ואם החלון על
קיטגביו למעלה מי' ואשפה גובה י', מותר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור למעלה
קכמי').
קכא[833] כדחיישינן לעיל סי' שנג ס"א
קכב(ואם היה גג זה גבוה מגג זה, אסור לזרוק מגג זה לגג זה, בין מהגבוה להנמוך ובין
קכגמהנמוך להגבוה, לפי שהזורק מגבוה לנמוך או להיפך צריך לאמן ידיו, ושמא לא יוכל
קכדלאמן ידיו ויפול החפץ לרשות הרבים, וישכח ויביאנו לרשות היחיד).
קכה[834] רשב"א בעבודת הקדש
קכושער ג סוף ס"ה (ולמה אין חוששין שמא יתגלגל מה שמשליך
קכזבתוכה וילך ויטלנה באשפה, כדרך שחששו בשני גגין אחד גבוה ואחד נמוך, לפי שאין
קכחמטילין לאשפה כלי אשר חפץ בו, אלא מים או שברי כלים). הובא במ"מ הל'
קכטשבת פט"ו ה"י. רמ"א ס"ב (ולא חיישינן שמא יתגלגל מן האשפה
קללרשות הרבים ואתי לאתויי, דאין דרך לזרוק לאשפה אלא דברים מאוסים). מ"א ס"ק
קלאה (כלומר שאין צריך להם).
קלב[835] גמרא שם (ולא
קלגחיישינן שמא תנטל אשפה ... ובא מעשה לפני רבי ... דחיישינן שמא תנטל
קלדאשפה ... לא קשיא הא דיחיד הא דרבים). טור ושו"ע שם (אם היא של רבים מותר ...
קלהואם היא של יחיד אסור).
קלווכן הוא לקמן סי' שסג סל"ה (ובלבד
קלזשתהא אשפה של רבים שאינה עשויה להתפנות, אבל באשפה של יחיד, חוששין שמא יפנה אשפתו
קלחויטלטלו במבוי כמתחלה).
קלטוכעין זה לקמן סי' שסה ס"ד (אינו
קממותר אלא כשהחצר היא של רבים, אבל בחצר של יחיד חוששין שמא ימלך ויבנה בתים בחצרו
קמאברוחב העודף על המבוי).
קמב[836] רש"י שם ד"ה
קמגולא חיישינן (ותעמוד על פחות מי', ואתי למש[ד]י ביה נמי כמעיקרא). שו"ע שם (משום
קמדדיחיד עשוי לפנות אשפה שלו, ויבואו לשפוך שם כדרכן, ונמצאו שופכים ברשות הרבים).
קמה[837] עי' סי' שסג סל"ה
קמו(מבוי הפתוח לרשות הרבים או לכרמלית, ומתוקן שם בלחי או קורה
קמז... ובצדו האחד יש מחיצה מאשפה הגבוה י' טפחים ... הרי זה מותר, ובלבד שתהא אשפה
קמחשל רבים שאינה עשויה להתפנות, אבל באשפה של יחיד חוששין שמא יפנה אשפתו ויטלטלו
קמטבמבוי כמתחלה). ומ"א סוף סי' שנו ס"ק ו (והים הוי כרמלית. ואין
קנלחוש שמא יעלה הים שרטון כמ"ש סי' שס"ג סכ"ט, דמיירי שהגדודין
קנאגבוהים ביותר, או שהוא רחוק הרבה משפת הים). ונתבאר בגמרא ובשו"ע דלקמן שם,
קנבשחשש "שמא יעלה הים שרטון" שוה לחשש "שמא תינטל האשפה". הרי
קנגשגם בכרמלית חוששים לשתיהם.
קנדוראה פרמ"ג א"א סוף הסימן (וצ"ע
קנהלמ"ד לית עתה רשות הרבים, אפשר אשפה של יחיד נמי מותר ולא גזרינן, או דלמא
קנועשוי להפנות מצוי הוא).