Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשנה דיני גזוזטרא ובית הכסא
ובו י"ז סעיפים:
מילוי ושפיכת מים לגזוזטרא
א גזוזטרא
ובו י"ז סעיפים:
מילוי ושפיכת מים לגזוזטרא
א גזוזטרא
בשהיא למעלה מן המים, וחלון פתוח לה מן הבית, שאז היא רשות היחיד אף על
גפי שאין לה מחיצות כמ"ש
דבסי' שמ"ה, אסור למלאות ממנה מים, לפי שהמים הם כרמלית.
האלא אם כן עשה לה מחיצה גבוהה י' טפחים כל סביבה, והוא ממלא בנקב החקוק באמצעיתה, שאז מותר משום גוד
ואחית, דהיינו שאנו רואים המחיצות שסביבה כאלו נמשכו למטה
זעד התהום, ונמצאו המים שתחתיה מוקפים מחיצות ורשות היחיד הם.
חאו יעשה המחיצה סביב הנקב. והוא שיהא בנקב ד' על ד', שכל מחיצה העשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה. ואין
טחילוק בין אם יעשה לה מחיצה זו למטה מחובר לה תחת כל סביבה, או מחובר תחת סביבות
יהנקב, ובין אם יעשנה על גבה מלמעלה בענין זה.
יאובלבד שיעשנה בשביל כך, כדי להתיר מילוי המים. אבל אם
יבעשאה לצורך אחר אין אומרים בה גוד אחית מטעם שיתבאר.
יגוכיון שעשה לה מחיצה מותר גם לשפוך ממנה דרך הנקב שבה, אע"פ שהשופכין הולכים לחוץ להלאה
ידמכנגד המחיצה, כיון שאינו מתכוין לכך:
טומילוי ושפיכת מים בספינה
ב וכן ההולך
ב וכן ההולך
טזבספינה, שהיא עמוקה עשרה ורחבה ד', שהיא רשות היחיד, אינו יכול למלאות מהמים או הנהר שהוא כרמלית, אלא
יזאם כן יעשה דף ד' על ד'. ועושה בו נקב וממלא דרך שם, ואינו צריך לעשות מחיצה סביבו, אלא אנו אומרים גוד אחית, דהיינו שאנו רואים צדדי
יחהדף כאלו נמשכו וירדו למטה עד התהום, ונמצאו המים שתחתיו מוקפים מחיצה. שהקילו בספינה יותר מבגזוזטרא שבבית, מפני שאינו
יטיכול לעשות בספינה מה שיכול לעשות בבית:
כג במה דברים
כאאמורים, כשדופני הספינה אינם גבוהים י' טפחים מעל פני המים מבחוץ,
כבאלא בתוכה בלבד היא עמוקה עשרה, אבל אם הם גבוהים י' טפחים מעל המים, שנמצא כשממלא
כגדרך מעלה מהדפנות הולך הדלי דרך מעלה מעשרה מעל המים, שהוא אויר מקום פטור, אין
כדצריך לעשות דף ד', אלא די בזיז כל שהוא, להיכר בעלמא שלא
כהיבא לטלטל מרשות היחיד לכרמלית שלא בדרך אויר מקום פטור. ולפיכך אין צריך לעשות
כונקב בזיז למלאות דרך שם, אלא יכול למלאות בכל הספינה על ידי היכר זיז שעשה במקום
כזאחד מהספינה.
כחואפילו האוסרים לטלטל מרשות היחיד לכרמלית, אפילו דרך
כטהנחה במקום פטור בינתיים, כמ"ש בסי' שמ"ו, כאן שיש זיז כל שהוא להיכר, מודים שמותר, שהרי טעם
להאיסור אינו אלא משום שמא יבא לטלטל שלא בדרך מקום פטור בינתיים, כמ"ש שם,
לאוכאן הרי יש לו היכר בזיז כל שהוא.
לב(ולדברי האומרים שמותר לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך הנחה במקום
לגפטור, אבל לא דרך אויר מקום פטור, אין היכר זיז מועיל למעלה מעשרה, כמו שאינו
לדמועיל למטה מי' טפחים, ולכן צריך לעשות כאן בתחלה הנחה להדלי על הזיז שהוא מקום
להפטור, ואחר כך ישלשלנו למים. וכן בהחזרתו):
לוד וכל זה
לזלמלאות מהים לספינה. אבל לשפוך שופכין מהספינה לים, או לזרוק ממנה עצמות וקליפין, אין צריך לא דף ולא זיז, אפילו אם דופני הספינה
לחאינם גבוהים י' טפחים מעל פני המים מבחוץ, אלא שופכן או זורקן על חודי דופני הספינה מלמעלה,
לטששם הוא אויר רשות היחיד, כמו שנתבאר בסי' שמ"ה שמחיצות של רשות היחיד על גביהן רשות היחיד, ומשם הם
מיורדים דרך דפנותיה לים. ואף על פי שאין נחים כלל על הדופן, אלא יורדים מיד לים,
מאולכך הוא מתכוין, מכל מקום
מבכיון שאינו שופכן וזורקן בידיו לים, אלא לדופן, ומכחו הם באים לים, וכחו בכרמלית
מגלא גזרו.
מדאבל אם (אינו) רוצה לשפוך על הדופן ממש, אלא מרחוק
מהקצת לתוך הים ממש, צריך גם כן היכר זיז, או דף ד' על ד' נקוב, וישפוך דרך הנקב, על
מודרך שנתבאר במילוי:
מזספינות קטנות
ה וכל זה
ה וכל זה
מחכשדופני הספינה הם גבוהים י' טפחים, שאז היא רשות היחיד.
מטאבל אם אינן גבוהים עשרה, כרמלית היא, אע"פ שהיא כלי, ומותר למלאות לשפוך ממנה לים
נבכל ענין בלא דף ובלא זיז, שהרי מותר לטלטל מכרמלית לכרמלית.
נאולא אמרו שאין כרמלית בכלים, אלא בכלי העומד ברשות הרבים,
נבשהוא בטל לרשות הרבים ונעשה כמוה,
נגאבל כשעומד בכרמלית כרמלית הוא:
נדו לפיכך יש
נהליזהר שלא לטלטל בתוכה יותר מד' אמות, כדין כרמלית. ואם יש בית בספינה, אסור להוציא מהבית לספינה:
נוז וכן ספינות
נזקטנות (א) שמתקצרות למטה עד כחודו של סכין, והקצר שלהן גבוה ג' טפחים, שאין רוחב
נחד' טפחים למטה בעוד שלא הגביהו ג' טפחים מקרקעיתו, אין מטלטלים בתוכו יותר מד'
נטאמות, אפילו יש במחיצותיה גובה י' טפחים ממקום שהרחיבו ד' ולמעלה, שכיון שבמקום
סהקצר אין לה מחיצות כלל, שכל מחיצה העשויה לחלל פחות מד' טפחים אינה מחיצה כמ"ש
סאלמעלה, אם כן ממקום שהרחיבו (המחיצות) ד' טפחים ולמעלה הן
סבכמחיצות התלויות באויר, שאין להם דין מחיצה, ואין אומרים
סגבהן גוד אחית אלא אם כן נעשו להתיר טלטול במים כמו שיתבאר.
סדאבל אם עד שלא הגביהו ג' הרחיבו ד', הרי הן כמו
סהשקרקעיתן עולה עד כאן, ומחיצותיהן מחיצות. וכן אם מילא קנים בקרקעיתן עד מקום רחבן,
סוהרי הן מחיצות כשרות (למעלה) אם יש בהן י' משם ולמעלה:
סזהטלטול מספינה לספינה
ח ב' ספינות
ח ב' ספינות
סחסמוכות זו לזו, שאין ביניהם ד' טפחים כשיעור כרמלית, מטלטלין מזו לזו.
סטואם הם של ב' בני אדם אין מטלטלין מזו לזו אלא אם כן
עעירבו יחד. ואין העירוב מועיל אלא אם כן הן קשורות זו בזו, שאם אינן קשורות זו בזו
עאהרי הן יכולות לנוד ולהתפרד זו מזו, ותהא כרמלית מפסקת ביניהם, ואין זה עירוב
עברשויות.
עגואם היו קשורות ונפסקו בשבת בטל העירוב.
עדואין אומרים בזה שבת כיון שהותרה הותרה, עיין סי' (שמ"ט) [שס"ב]:
עהט ואם דופני
עוהספינה גבוהים י' טפחים מעל פני המים מבחוץ, מותר לטלטל מזו לזו אפילו מופלגות זו
עזמזו הרבה, שהרי הוא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מעלה מעשרה, שהוא מקום פטור.
עחואפילו הן של שנים מותר בלי עירוב, להמתירים לטלטל
עטדרך אויר מקום פטור ברשויות של דבריהם, כמו שנתבאר בסי' שמ"ו. וכבר נתבאר שם שהעיקר כהאוסרים בזה:
פבית הכסא שבולט על המים או סביב העיר
י בית הכסא
י בית הכסא
פאשעל פני המים, מותר ליפנות בו על ידי מחיצה תלויה שיעשנה למטה סביבו, על דרך
פבשנתבאר בגזוזטרא,
פגשבמחיצה זו אומרים בה גוד אחית הואיל והיא עשויה בשביל כך כדי להתיר ליפנות שם
פדבשבת, אבל במחיצות בית הכסא עצמן, הואיל ואינן עשויות להתיר אלא לצניעות, אין אומרים
פהבהם גוד אחית.
פולפי (ב) שמן הדין לא היה ראוי להתיר כלל משום גוד
פזאחית, אפילו במחיצה תלויה למטה, שהרי במחיצות התלויות ביבשה הגבוהות ג' טפחים מן
פחהארץ אין אומרים בהם גוד אחית, לפי שהגדיים יכולים לבקוע תחתיהם כמו שנתבאר בסי'
פטשמ"ה. וכאן במים, אף שאין הגדיים יכולים לבקוע שם, מכל
צמקום הרי דגים יכולים לבקוע שם. ומפני זה אין הגזוזטרא רשות היחיד אלא אם כן חלון
צאפתוח לה. אלא קל הוא שהקילו חכמים במים לומר גוד אחית, הואיל ואין בקיעת הדגים נראית. ולא הקילו אלא כשעשה המחיצה לשם המים, כדי להתיר
צבבהם הטלטול, שיש לו בזה היכר וזכרון שהמים שתחתיהם כרמלית הם, ואין הטלטול מותר שם
צגאלא על ידי מחיצה. אבל מחיצה שלא נעשית בשביל כך אין בה היכר כלל:
צדיא ואם עשה דף, או אפילו קנה דק, שתפול הצואה עליה קודם שתפול למים, אין צריך למחיצה כלל, אם הם בפחות מג'
צהלנקב, שכלבוד הם, והרי הם כחורי רשות היחיד שנידונים
צוכרשות היחיד,
צזונמצא הוא מוציא הצואה מרשות היחיד לרשות היחיד, ומכחו היא נופלת למים שהם כרמלית,
צחוכחו בכרמלית לא גזרו.
צטוהוא הדין אם בית הכסא עשוי כך שהצואה נופלת על צדי
קהכותל שבבית הכסא, שהוא רשות היחיד, ואחר כך מתגלגלת ונופלת למטה בכרמלית.
קאוכל זה בכרמלית שחוץ לעיר, כמו שיתבאר בסי' שנ"ז.
קבואם נשבר הקנה או הדף בשבת, מותר ליפנות שם, שמשום
קגכבוד הבריות לא גזרו על איסור הכרמלית כמו שנתבאר בסי' שי"ב:
קדיב אם בית
קההכסא בולט חוץ לחומת העיר, וצואה נופלת בחפירה שסביב העיר, שיש בחפירה זו יותר
קומבית סאתים, והרי היא כרמלית כמו שיתבאר בסי' שנ"ח,
קזאינו מותר על ידי מחיצה תלויה מלמטה, שלא התירוה אלא במים מטעם שנתבאר,
קחאבל לא ביבשה. אבל על ידי דף או קנה מותר,
קטשכוחו מותר בכל כרמלית שאינה בתוך העיר.
קיולפי דברי המתירים לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך אויר מקום פטור, אין
קיאצריך מחיצה כלל ולא דף או קנה, בכל בית הכסא שהיא למעלה מעשרה מקרקע הכרמלית. וכבר נתבאר שהעיקר כהחולקים עליהם.
קיבויש אומרים שאם היתה שם צואה מבעוד יום בכרמלית, והוא נפנה
קיגעכשיו עליה, מותר בכל ענין. ואע"פ שאחר כך נופלת מעליה לקרקע הכרמלית, לפי
קידשהצואה שמבעוד יום היא מקום פטור (אם אין בה ד' על ד') (והיא גבוהה ג'. או
קיהאפילו אינה גבוהה ג' אלא שרחבה ד', שאין רבים פוסעים ומדלגים עליה אלא מקיפין אותה).
קיואבל לפי מה שנתבאר בסי' שמ"ה שהעיקר כהאומרים שאין מקום פטור בכרמלית, אין להקל
קיזבזה.
קיחולפי מה שנתבאר שם שלדברי הכל אין מקום פטור ברשות
קיטהיחיד, אם כן בית הכסא העומד בין ב' בתים, אם לא עירבו יחד אסורים ליפנות שם לדברי
קכהכל, אפילו היתה שם צואה מבעוד יום. אם לא על ידי דף וקנה, שאז מותר אף על פי שהיא בתוך
קכאהעיר, לפי שבחצר שאינה מעורבת לא גזרו על כחו, אע"פ שהיא בתוך העיר, כמ"ש בסי' שנ"ז:
קכביג וכל זה
קכגלכתחלה אבל בדיעבד ששכחו ולא עירבו, מותר משום כבוד הבריות:
קכדיד הולכי
קכהספינות נהגו לעשות צרכיהם מן המשיטה לים, הואיל והמשיטה אינה גבוהה עשרה מהמים, אע"פ
קכושרחבה ד', אינה אלא כרמלית ומוציא מכרמלית לכרמלית:
קכזמחיצה תלויה
טו (לא התירו
טו (לא התירו
קכחבמים מחיצה תלויה, אלא כשאין (ג) דריסת הרגל עוברת שם בהם מחמת עמקם, אע"פ
קכטשאינם עמוקים עשרה, אבל) מים שהרבים בוקעים בהן, אין מחיצה תלויה מתרת
קלבהם (אפילו אם הם עמוקים עשרה, ואפילו הם בכרמלית),
קלאלפי שבקיעת הרבים מעכבת מלומר גוד אחית.
קלבוכן אם יבשו המים אין מחיצה תלויה מתרת שם מעכשיו, שאין מחיצה תלויה מתרת ביבשה, אפילו בחריץ עמוק כמ"ש:
קלגמתי הגזוזטראות אוסרות זו על זו
טז היו ב'
טז היו ב'
קלדגזוזטראות זו למעלה מזו, בין אם עומדות תוך י' טפחים זו לזו, בין יש ביניהן
קלהגובה יותר מעשר אמות, ועשו לעליונה המחיצה והנקב ולא עשו לתחתונה, ובשבת
קלוזורקין בני התחתונה דלי שלהם על מחיצות העליונה, ויורד לנקב ומשלשל ומושך ועולה,
קלזכגון שזו משוכה מכנגד זו מעט ואינה תחתיה ממש, הרי שתיהם אסורות למלאות עד שיערבו, מפני שרשות
קלחשתיהן שולטת שם.
קלטוכגון שעשו אותה מחיצה בשותפות. אבל אם העליונה עשתה המחיצה לבדה, אין התחתונה
קמאוסרת עליה, אפילו היא רגילה להשתמש בה גם בחול, כיון שמשתמשת בה שלא כדין.
קמאוכן אם עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה, אין העליונה
קמבאוסרת עליה אלא אם כן עשתה עמה בשותפות.
קמגואם עשו בשתיהן, אפילו עשו בכל אחד בשותפות (ומכל
קמדמקום כל אחת משתמשת בשלה) (וצריך עיון טעמא דגילוי דעת) אין אחת אוסרת על חברתה. ומה שעשאוה בשותפות הוא מאיזה טעם אחר:
קמהיז וכל זה
קמוכשזו אינה משוכה מכנגד זו אלא מעט, דהיינו פחות מד' טפחים, אבל אם משוכה מכנגדה ד'
קמזטפחים, בין שעשו לעליונה ולא לתחתונה בין שעשו לתחתונה ולא לעליונה, מותרות שניהם
קמחלמלאות בלי עירוב, ואין אותה שאין בה אוסרת על אותה שיש בה, לפי שכיון שהיא משוכה מכנגדה ד' טפחים ברוחב הרי
קמטאינה יכולה להשתמש בה אלא על ידי זריקת הדלי לאויר ברוחב ד' טפחים, ואין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ברוחב כמ"ש
קנבסי' שע"ו לפי שתשמיש שעל ידי זריקה באויר ד' טפחים ברוחב אינו
קנאחשוב תשמיש כלל:
קנבקונטרס אחרון
**(א) וכן
**(א) וכן
קנגספינות קטנות כו'.** משום דרב
קנדהונא גדול מרב נחמן,
קנהואביי דיחויי בעלמא קמדחי, ורב אשי מפרש דיחוייו.
קנואבל לדינא קיי"ל כת"ק דרבי יהודה
קנזדבעי מחיצות להתיר. ולא מהני גובה י' טפחים אף לטלטל, כמ"ש התוס' סוף ד"ה
קנחוזרק כו', לרב נחמן ואביי.
קנטולדידהו, אי
קססבירא להו כת"ק, צריך לומר כתירוץ הראשון, עיי"ש ובמהרש"א.
קסאואנן לא קיי"ל כתירוץ ההוא לחלק בין על גבה למלמטה, גבי טלטול, מדהוצרכו
קסבהתוס'
קסגורא"ש
קסדלאוקמי מתניתין כשחלון פתוח לה, ועיי"ש שב' האוקימתות הם על פי חילוקי דיעות
קסהשבסוגיא זו בבקיעת דגים.
קסווכיון דקי"ל כאוקימתא ב', שמע מינה דהלכה כרב הונא ודו"ק:
קסז**(ב) לפי שמן
קסחכו'.** עי'
קסטתוס' בשבת דף ק"א ד"ה וזרק כו', שכתבו ב' טעמים לפי הסלקא דעתא, למה
קעלא אמרינן גוד אחית בלי עשיית מחיצה. מכלל דלפי המסקנא שם אתי שפיר, דהיינו דאף
קעאדמסקינן דהקילו במים, משום דבקיעת דגים לאו שמה בקיעה, מכל מקום לא רצו להקל בשביל
קעבכך אלא בעשיית מחיצה דוקא.
קעגוכ"מ
קעדמדקדוק לשון הרא"ש בפ"ח דעירובין,
קעהדכתב דלא שרי רב נחמן אלא משום דליכא אלא בקיעת דגים, משמע דבקיעת דגים מיקרי
קעובקיעה, עכ"פ לענין דבעינן קורה ד', או מחיצה לשם מים, כדמסיק הרא"ש שם.
קעזוכ"מ
קעחבהדיא ממ"ש בפרק כל גגות,
קעטוהכי קיי"ל, דעל גבי הגזוזטרא אינה רשות היחיד אלא
קפאם כן חלון פתוח לה, ואי בקיעת דגים לא שמה בקיעה לגמרי, אין צריך חלון, כמבואר שם
קפאבהדיא לתירוץ הראשון.
קפבאלא ודאי דלתירוץ הב' סבירא להו דלא אמרינן בגמרא דלא שמה בקיעה אלא לענין שתתיר
קפגמחיצה תלויה, אבל לא להתיר בלא מחיצה כלל.
קפדדאין לומר
קפהדלתירוץ הב' סבירא להו דבלא מחיצות לא אמרינן גוד אחית משום דלא הדרן מחיצתא, כמ"ש
קפוהתוס' בדף פ"ו בקושייתם.
קפזדהא בדברי הרא"ש לא הוזכרה קושיא זו וסברא זו כלל.
קפחוגם התוס' דשבת דף ק"א לא
קפטסבירא להו סברא זו, דאם לא כן לא הקשו כלום להסלקא דעתא, ואין צריך כלל לתירוץ.
קצדהא דהדרן מחיצתא, תלמוד ערוך הוא בפ"ג דעירובין, ובודאי לא נעלמה זאת
קצאמלפניהם שם. אלא סבירא
קצבלהו כפירש"י שם בעירובין,
קצגדהדרן מחיצתא היינו שיהא ד' על ד' בלי שיצטרך חקיקה להשלים, דתרתי לא אמרינן גוד
קצדוחוקקין עיי"ש.
קצהומזה מבואר
קצודלדידן אי אפשר לומר כב' התירוצים שבתוס' דשבת,
קצזלפי הסלקא דעתא שם. דתירוץ הראשון
קצחאינו מועיל לעל גבי גזוזטרא, שהוא כרמלית לדידן בלא חלון. ותירוץ השני גם
קצטכן לא משמע הכי מלשון הטור ושו"ע סי' שמ"ה, שעל גבי הזיזין יהיה רשות
רהיחיד מן התורה אלא מדברי סופרים אסור, דהא וכן קתני התם,
ראדומיא דגג שהוא כרמלית גמורה מדאורייתא, משום דלא אמרינן התם גוד אסיק. וגם
רבלא היה מותר לטלטל מתוכו לים ולהפך בלא חלון, עיין מג"א ריש סי' זה. דלא
רגדמי לשאר כרמלית דרבנן,
רדשהיא גדולה ושייך למיגזר דלמא אתי לטלטולי בכוליה יותר מד' אמות, דהא שכיחא טפי
רהמטלטול מתוכו לים, כדאיתא בפרק הדר,
רוונתבאר בסי' שמ"ו.
רזמשא"כ הכא בגזוזטרא מנא לן לגזור בקטנה אטו גדולה, שאין מוסיפין בגזרת חכמים
רחמדעתינו כנודע.
רטועוד שאין טלטול בגזוזטרא גדולה כל כך יותר מד' אמות ואלכסונן,
רישכיחא טפי מכל גזוזטראות דעלמא לכרמלית שתחתיהם,
ריאבין בים בין ביבשה. וגם טלטול מרשות היחיד לתוכה אינו שכיח טפי מטלטול מתוכה
ריבלכרמלית.
ריגולהכי לא הזכירו בפרק הדר, אלא חששא דטלטול בתוכה בלבד ודו"ק:
ריד**(ג) דריסת
ריהכו'.** לכאורה
ריואפשר שכל שאין המים רשות הרבים גמורה הקילו בהם במחיצה תלויה,
ריזורבים בוקעים בהם היינו ששים ריבוא כמ"ש המג"א סי' שס"ג.
ריחאבל זה אינו,
ריטשכל שבוקעים תחת המחיצה, אף שאינם ששים ריבוא, אי אפשר לומר גוד אחית, דלא גרע
רכמבקיעת גדיים שאינם ששים ריבוא. ואפילו בחורבה שבכרמלית אסרו מחיצה תלויה. ואפילו בארץ ישראל שאין מגדלין בה
רכאבהמה דקה כלל. אלא
רכבכל שהגדיים יכולים לבקוע במקום זה, אלא שהמניעה היא מצד אחר, ולא מחמת זה המקום,
רכגאסור (וכמו שאסרו מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, אפילו בבית. עיין סי' תר"ל).
רכדוכל שכן אדם. שלא הזכירו גדיים אלא להחמיר אפילו בג' טפחים. ולא
רכההקילו במים אלא משום שהמקום גורם שאין גדיים ואדם בוקעים שם.
רכואבל כשבוקעים, פשיטא דבקיעה מבטלת גוד אחית.
רכזדאף אי הוה
רכחבעינן ששים ריבוא לבטל גוד אחית, הרי אין המניעה מחמת זה המקום, אלא מחמת שאין
רכטששים ריבוא בעיר.
רלאבל באמת אין צריך ששים ריבוא אלא לרשות הרבים, אבל מכל מקום רשות היחיד אין כאן,
רלאלפי שאין אומרים גוד אחית, ואין כאן מחיצות.
רלבדגוד אחית
רלגלא דמי לגוד אסיק,
רלדדהתם אפילו ששים ריבוא בוקעים לא מבטלי מחיצה מדאורייתא, ואפילו עשויה בידי שמים כדאיתא
רלהבעירובין דף כ"ב,
רלוהילכך גם מדרבנן לא מתסיר בפחות מששים ריבוא, לפי מ"ש המג"א בסי' שס"ג
רלז(ואין ראיה כלל לכאן. עיין במ"ש בסימן שמ"ה),
רלחמה שאין כן הכא דאפילו גדיים מעכבי מדאורייתא, כדאיתא בדף ק"א.
רלטועיין גמרא
רמריש פרק ט' דעירובין,
רמאדאפילו גוד אסיק לא אמרינן, עכ"פ מדרבנן, במחיצה נדרסת. בעירובין דף כ"ב
רמבע"ב סוף ד"ה ואיזהו כו',
רמגדהיינו דוקא בדניחא תשמישתיה, היינו לאפוקי כשאין העבד כו', דאפילו ששים ריבוא
רמדבוקעים לא הוה רשות הרבים.
רמהמשא"כ ברקק פחות מעשרה
רמוודוק היטב:
רמז[838] עיקרי ההלכות שנתבארו
רמחבסימן זה:
רמט(א)
רנמילוי ושפיכת מים בגזוזטרא (ס"א).
רנא(ב)
רנבמילוי ושפיכת מים בספינה (ס"ב-ד).
רנג(ג)
רנדספינות קטנות (ס"ה-ז).
רנה(ד)
רנוהטלטול מספינה לספינה (ס"ח-ט).
רנז(ה)
רנחבית הכסא שבולט על המים או סביב העיר (ס"י-יד).
רנט(ו)
רסמחיצה תלויה (סט"ו).
רסא(ז)
רסבמתי הגזוזטראות אוסרות זו על זו (סט"ז-יז).
רסג[839] משנה שם עירובין
רסד[פז], ב (גזוזטרא שהיא למעלה מן המים, אין ממלאין הימנה
רסהבשבת). טור ושו"ע ס"א (גזוזטרא שהיא למעלה מן המים, וחלון פתוח לה מן
רסוהבית, אין ממלאין ממנו).
רסז[840] תוס' שם פו, ב ד"ה
רסחגזוזטרא (גזוזטרא גופה הויא רשות היחיד ... סתמא פתוח
רסטלרשות היחיד, והויא כחור היחיד). פט, ב ד"ה במחיצות (בפתוח לרשות [היחיד],
רעדהוי כי חורי רשות היחיד). רא"ש רפ"ט ס"ב (כגון דחלון פתוח
רעאלגזוזטראות, דהוי ליה חורי רשות היחיד). טור ושו"ע שם (וחלון פתוח לה מן הבית).
רעבמ"א ס"ק א (דאם לא כן הוי כרמלית).
רעגועוד יש תירוץ (ראשון) בתוס' שם פו, ב (יש
רעדלומר דבקיעת דגים לא הויא בקיעה, ואמרינן גוד אחית, אבל בטרסקל איכא בקיעת גדיים),
רעהושם פט, ב (וגזוזטרא דלא הויא כרמלית, אלא רשות היחיד, היינו משום דגוד אחית
רעודבקיעת דגים לא הויא בקיעה, כדפירשתי לעיל), וברא"ש שם (יש לומר כיון דליכא
רעזאלא בקיעת דגים תחתיה, הוי רשות היחיד).
רעחאלא דלא קיי"ל כדעה זו, כדלקמן ס"י
רעט(וכאן במים, אף שאין הגדיים יכולים לבקוע שם, מכל מקום הרי דגים יכולים לבקוע שם,
רפומפני זה אין הגזוזטרא רשות היחיד אלא אם כן חלון פתוח לה).
רפאוההוכחות דלא קיי"ל כדעה זו,
רפבנתבארו בקונטרס אחרון ס"ק א (והערה 129),
רפגוס"ק ב (והערה 136).
רפדולעיל סי' רמח קונטרס אחרון ס"ק ב (והערה קסו).
רפהוראה חידושי צמח צדק מח, ג.
רפו[841] סעיף כג (חלון פתוח לו מן
רפזהבית נעשה כולו כחורי רשות היחיד ורשות היחיד הוא). וראה גם לעיל סי' שנג ס"ב.
רפחוהיינו כשהחלון הוא ד' על ד', כדלקמן
רפטסי' שעד ס"ד (אלא אם כן חלון ד' על ד' פתוח לו מהבית (ואז הוא רשות היחיד כמו
רצשנתבאר שם)).
רצא[842] משנה שם (אלא אם כן עשו
רצבלה מחיצה גבוהה עשרה טפחים). טור ושו"ע שם (אלא אם כן עשה לה מחיצה כל סביבה).
רצג[843] רש"י שם ד"ה אלא
רצדאם כן (כל סביבותיו). טור ושו"ע שם (כל סביבה).
רצהוהחידוש שבזה הוא, כמבואר ברא"ש
רצועירובין פ"ח ס"ז (ואף על פי דגבי גזוזטרא שהיא למעלה מן המים פרש"י
רצזאלא אם כן עשו לה מחיצה כל סביבה ... אלמא מהני סביב הגזוזטרא, אף על פי שאותה
רצחהמחיצה אין עשויה לשם המים. איכא למימר ... בגזוזטרא אפילו למעלה הוי היכר שעשויה
רצטכדי למלאות הימנו).
ש[844] רש"י שם (דגוד אחית
שאאמר להכשיר אע"פ שהיא תלויה), ודף פז, ע"א
שבד"ה חוקק (ואמר נמי גוד אחית כאילו יורדות וסותמות עד המים, והויין מים שכנגד
שגהנקב רשות היחיד). ט"ז ס"ק א (דהשתא הוה כל שכנגדה עד למטה רשות היחיד,
שדדאמרינן גוד אחית). מ"א ס"ק ג (דאמרינן גוד אחית מחיצתא).
שהונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב (דאף
שודמסקינן דהקילו במים משום דבקיעת דגים לאו שמה בקיעה, מכל מקום לא רצו להקל בשביל
שזכך, אלא בעשיית מחיצה דוקא).
שח[845] רש"י שם פד, רע"ב
שטד"ה שתי גזוזטראות (וחשיב כאילו פיות המחיצה יורדין וסותמין עד תהום).
שי[846] סיכום פרטי הלכות גוד
שיאאחית על גבי המים, שנתבארו בסימן זה ושלאחריו:
שיב(א)
שיגגזוזטרא שעל גבי המים, אין אומרים בה גוד אחית (כדי למלאות ממנה מים, וכדי לשפוך
שידממנה למים), אלא אם כן עשו לה מחיצה תלויה במיוחד כדי להתיר הטלטול (שנה, א).
שיה(ב)
שיווכן בית הכסא שעל גבי המים, אין אומרים בו גוד אחית (כדי ליפנות בו), אלא אם כן
שיזעשו לו מחיצה תלויה במיוחד כדי להתיר הטלטול, ולא סגי במחיצות בית הכסא עצמו שנעשו
שיחלצניעות (שנה, י).
שיט(ג)
שכוכן בספינות קטנות המתקצרות למטה, שאין רחב ד' למטה, אין אומרים בהם גוד אחית (כדי
שכאלטלטל בהם), על ידי מחיצות הספינה, כיון שלא נעשו כדי להתיר הטלטול (שנה, ז).
שכב(ד)
שכגאבל ספינות שהן רשות היחיד, עושה דף ד' על ד', ואומרים בו גוד אחית (כדי למלאות
שכדממנו מים, וכדי לשפוך ממנו למים), אף בלא מחיצת עשרה (שנה, ב).
שכה(ה)
שכואמת המים העוברת בחצר, עמוקה י' ורחבה ד', לא סגי אף במחיצת עשרה התלויה שעשו על
שכזגבה (כדי להתיר את מילוי המים ממנה), אלא צריך לעשות לה מחיצה עשרה, משוקעת טפח
שכחבמים, וטפח ממנה יוצא למעלה מן המים (שנו, א. והערה 4).
שכט(ו)
שלוכן בור שבין ב' חצרות, לא סגי במחיצת עשרה התלויה שעשו על גבה (כדי לחלקה לשנים,
שלאשכל אחד יוכל למלאות מים מחצי הסמוך לו), אלא צריך לעשות לו מחיצת עשרה, משוקעת
שלבטפח במים, וטפח ממנה יוצא למעלה מן המים (שעו, א).
שלג(ז)
שלדאבל לשון ים שנכנס לחצר, סגי במחיצת החצר, אם לא נפרצה במילואה ואין בפרצה יותר
שלהמעשר אמות (שנו, ד. והערה 4).
שלו(ח)
שלזוכן אמת המים העוברת בחצר, שאינה עמוקה י' ורחבה ד', סגי במחיצת החצר (שנו, א.
שלחוהערה 2).
שלט[847] רש"י במשנה שם פז, ב
שמד"ה אלא אם כן (או סביב הנקב ד' על ד' החקוק באמצעיתה). טור ושו"ע שם (או
שמאיעשה המחיצה סביב הנקב שדולים דרך שם. והוא שיהא בו ארבעה על ארבעה).
שמב[848] רש"י עירובין פו, סע"א
שמגד"ה קורה (דמחיצה העשויה לפחות מחלל ארבעה אינה מחיצה). פז, רע"א ד"ה
שמדחוקק (אין מחיצה פחות מד' טפחים חלל שביניהם). תוס' שם פז, ב ד"ה עושה (ולהכי
שמהבעי מקום ד', כדפירש בקונטרס לעיל דאין מחיצה לפחות מד'). ט"ז ס"ק ב (דכל
שמומחיצה העשוי' לפחות מחלל ד' אינה מחיצה).
שמזוכן הוא לקמן ס"ז (שכל מחיצה
שמחהעשויה לחלל פחות מד' טפחים אינה מחיצה, כמ"ש למעלה).
שמטאבל לעיל סי' שמה ס"א (שזהו שיעור
שנמקום חשוב הראוי להשתמש בו ... שהוא שיעור מקום), וס"ג (שאין שם ריוח ד' על
שנאד' שיהא ראוי להשתמש שם).
שנבונתבאר ברש"י עירובין ה, א ד"ה
שנגומאן דאמר (וקיימא לן בכל דוכתא דמחיצה שאינה ראויה לד' לאו מחיצה היא, דאין רשות
שנדהיחיד לפחות מד' טפחים ... דאין מחיצות אלא אם כן יש תוך החלל ארבעה). והיינו
שנהשכיון "דאין רשות היחיד לפחות מד' טפחים", לכן "מחיצה שאינה ראויה
שנולד' לאו מחיצה היא".
שנזומה שזקוקים לב' הטעמים, ראה לעיל סי'
שנחשמה ס"א (והערה 6), וס"ג (והערה 28).
שנטמשלחן הארי כאן.
שס[849] משנה שם פז, ב (מחיצה
שסאגבוהה עשרה טפחים, בין מלמעלה בין מלמטה), לפירוש רש"י שם ד"ה
שסבבין מלמטה (מחוברת לגזוזטרא מתחתיה). תוס' שם ד"ה בין מלמעלה (מתוך
שסגפירוש הקונטרס משמע דלמעלה היינו למעלה מן הגזוזטרא, ולמטה למטה מן הגזוזטרא). טור
שסדושו"ע שם (ואין חילוק בין אם יעשנה למטה מחוברת לה, בין אם יעשנה על גבה).
שסהומפרש על זה כאן, שגם במחיצה שלמטה יש
שסושני האופנים (כל סביבה, או מחובר תחת סביבות הנקב).
שסזהרי
שסחנתפרשו כאן ד' אופנים:
שסט(א)
שעמחיצה על גבי כל סביב הגזוזטרא.
שעא(ב)
שעבמחיצה על גבי הגזוזטרא, סביב הנקב (ד' על ד').
שעג(ג)
שעדמחיצה תחת כל סביב הגזוזטרא.
שעה(ד)
שעומחיצה תחת הגזוזטרא, סביב הנקב (ד' על ד').
שעזוראה חדושי צמח צדק סד, ד (ואע"ג
שעחדלא אמרינן גוד אסיק אלא במחיצות הניכרות, כמ"ש בגמרא רפ"ט [ולעיל סי'
שעטשמה סכ"ג], וכמו כן לענין גוד אחית. צריך לומר דהכא חשוב מחיצות הניכרות, אף
שפשהמחיצות הן למעלה מהגזוזטרא, בין שהם כל סביבות הגזוזטרא בין שהם סביב החור שיש
שפאבו ד' טפחים על ד' טפחים, שהרי הד' מחיצות ניכרים ונראים גם לעומד למטה).
שפב[850] משנה שם פו, א (אלא אם כן
שפגעשו לו מחיצה), ופז, א (אמת המים שהיא עוברת בחצר, אין ממלאין הימנה בשבת, אלא אם
שפדכן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בכניסה וביציאה. ר' יהודה אומר כותל שעל גבה תידון
שפהמשום מחיצה), וקיי"ל כת"ק, כמובא בקונטרס אחרון ס"ק א (לדינא
שפוקיי"ל כת"ק דרבי יהודה, דבעי מחיצות להתיר).
שפזופרש"י שם (שיהא ניכר שבשביל המים
שפחנעשית ... הני מילי היכא דנראית מחיצה שנעשית בשביל המים, כגון גזוזטרא דמתניתין,
שפטוכגון מחיצה שבתוך הבור). פח, א ד"ה גלויי גליא דעתה (מחיצה זו אינה נעשית
שצאלא להיתר שבת). סוכה טז, א ד"ה בין מתוך (דאין מחיצה תלויה מתרת במים אלא
שצאהנעשית בשביל להתיר מלוי המים). תוס' שם פו, ב ד"ה אלא (ומיהו נראה דאינה
שצבמועלת המחיצה העשויה לצניעות בית הכסא ולא לשם מחיצת מים). רא"ש עירובין פ"ח
שצגס"ז (ומיהו מחיצה שאינה עשויה לשם המים, אלא לשם צניעות בית הכסא, לא מהניא,
שצדדמחיצה לשם מים בעינן). ד"מ ס"ק א (ומבואר לקמן בסימן שע"ו,
שצהובסימן זה, דבעינן שהמחיצה עשויה בשביל זה כדי להתיר).
שצומהרש"א שבת קא, א ד"ה
שצזבא"ד גזוזטרא (יש לדקדק דמהך מתניתין תקשי לרב הונא דסבירא ליה הכא בספינה
שצחדאית לה נמי מחיצה י', ולא אמרינן גוד אחית, ומאי שנא מגזוזטרא דאמרינן בה גוד
שצטאחית. ויש לומר דאיכא למימר דשאני גזוזטרא שהמחיצות נעשית לשם כך, משא"כ
תבספינה דלא נעשית לשם כך להתיר טלטול בשבת).
תא[851] לקמן סעיף י (קל הוא
תבשהקילו חכמים במים לומר גוד אחית, הואיל ואין בקיעת הדגים נראית. ולא הקילו אלא
תגכשעשה המחיצה לשם המים כדי להתיר בהם הטלטול, שיש לו בזה היכר וזכרון שהמים
תדשתחתיהם כרמלית הם, ואין הטלטול מותר שם אלא על ידי מחיצה, אבל מחיצה שלא נעשית
תהבשביל כך אין בה היכר כלל).
תווכן הוא לקמן ס"ז (ואין אומרים בהן
תזגוד אחית אלא אם כן נעשו להתיר טלטול במים). סי' שנו ס"א (שלא הקילו במים אלא
תחבמחיצה הנעשית לשם המים כדי להתיר הטלטול בהם). סי' שעו ס"א (הואיל ויש בה
תטהיכר וזכרון ... נעשה בשביל כך).
תי[852] גמרא שם פח,
תיאא (אמר רבה בר רב הונא לא שנו אלא למלאות, אבל לשפוך אסור ...
תיבאיכא דאמרי אמר רבה בר רב הונא לא תימא למלאות הוא דשרי, לשפוך אסור, אלא לשפוך
תיגנמי שרי). רי"ף כט, ב (אמר רבי אבא אמר רב הונא לא תימא למלאות הוא דשרי, אבל
תידלשפוך אסור, אלא אפילו לשפוך נמי שרי), היינו שהביא רק את האיכא דאמרי שמתיר אפילו
תיהלשפוך. רמב"ם הל' שבת פט"ו הט"ו (וכשם שממלאין מזו שעשו לה
תיומחיצה, כך שופכין ממנה על הים). רא"ש פ"ח ס"ט (שהביא רק את
תיזהאיכא דאמרי שמתיר אפילו לשפוך). טור ושו"ע שם (וכיון שעשה מחיצה מותרין גם
תיחלשפוך ממנה).
תיט[853] גמרא שם (לשפוך נמי שרי, אמר
תכרב שיזבי פשיטא, היינו עוקה (דתנן במתניתין חצר שפחותה מארבע אמות אין שופכין
תכאלתוכה מים בשבת, אלא אם כן עשו לה עוקה גומא מחזקת סאתים, רש"י), מהו דתימא
תכבהני תיימי (המים עשויין לכלות ולהבלע בקרקע, הלכך כי שפיך אדעתא דליבלעו בדוכתייהו
תכגקא שפיך, ואי נפקי לבר לאו מחשבתו להכי הוא, ולא נתקיימה מחשבתו ושרי, רש"י),
תכדוהני לא תיימי (אבל הכא מידע ידיע דודאי נפקי ולא תיימי, רש"י), קמ"ל (אפילו
תכהלשפוך נמי שרי, דאיהו לא איכפת ליה דליפקו לבראי, אבל חצר הפחותה מארבע אמות ניחא
תכוליה דליפוק לבר שלא ילכלך את חצרו, הלכך בעי עוקה, דבעוקה ניחא ליה דליבלעו, רש"י)).
תכזתוס' שם (אפילו לישנא בתרא לא שריא לשפוך, אלא משום שאינו חושש שיצאו לכרמלית,
תכחכדפירש בקונטרס). תשובת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' לא, שהועתקה בשו"ת
תכטהרשב"א ח"א סי' תתנ, ובמרדכי רמז שעה (ואפילו לאיכא דאמרי התם דאפילו
תללשפוך שרי, והלכתא כאיכא דאמרי, דבשל סופרים הלך אחר המיקל ... שאני התם שאינו
תלאמתכוין שיצא לחוץ). מ"א ס"ק ד (כיון דאין כוונתו להוציאה לרשות הרבים
תלבשרי).
תלגעי' סי' שנז במ"א
תלדס"ק יג (ואף על גב דבגזוזטרא שרי לשפוך, דהתם אינו מתכוין שיצאו לחוץ,
תלהמשא"כ הכא).
תלווכן הוא לקמן שם ס"ז (ויש אומרים
תלזשאין חילוק כאן בין רשות הרבים לכרמלית ... ומה שהתירו בגזוזטרא שעל פני המים
תלחלשפוך דרך הנקב, אף על פי שהשופכין הולכין מכחו להלאה מכנגד מחיצת הגזוזטרא, כמו
תלטשנתבאר בסי' שנ"ה, הוא משום שאינו מתכוין לכך, כמו שנתבאר שם, אבל כאן כששופך
תמלחצר שאין בה ד' אמות בימות החמה, מתכוין שיצאו לחוץ משום לכלוך חצרו).
תמא*
תמבוכל זה הוא לדעת התוס' וסיעתו, שהיא
תמגהדעה השנית דלקמן שם (שאין כאן חילוק בין רשות הרבים לכרמלית), שגם כאן לא התירו
תמדאלא "כיון שאינו מתכוין לכך". והכי קיי"ל, כדלקמן שם (וכן עיקר).
תמהמשא"כ לדעת הרמב"ם וסיעתו,
תמושהיא דעה הראשונה דלקמן שם (ומותר לשפוך בה כל מה שירצה ... אף על פי שמתכוין
תמזשיצאו לחוץ, שכיון שאינו שופכן בידיו לכרמלית ... אלא מכחו הם באים לכרמלית, וכחו
תמחבכרמלית לא גזרו, כמו שנתבאר בסי' שנ"ה).
תמטונתבאר לקמן שם (הערות 49.
תנ58).
תנאוהיינו
תנבלסיכום:
תנג(א)
תנדלשפוך מים לחצר שאין בה ד' אמות בימות החמה, אסור, כיון שכוונתו שיצאו לחוץ, משום
תנהלכלוך חצרו.
תנו(ב)
תנזלשפוך לחצר שיש בה עוקה, מותר, כיון שאינו מתכוין שיצאו המים ממנה לחוץ.
תנח(ג)
תנטלשפוך בגזוזטרא שעל פני המים, שהמים יוצאים לאמת המים, יש ב' דעות בגמרא, כי מצד
תסאחד "מידע ידיע דודאי נפקי", ומצד שני "לא איכפת ליה דליפקו לבראי".
תסאוהמסקנא שמותר, לדעה הראשונה דלקמן שם – אף אם לכך מתכוין, ולדעה השנית דלקמן שם –
תסבכיון שאינו מתכוין שיצאו להלאה מכנגד מחיצת הגזוזטרא.
תסג*
תסדוכל זה הוא בחצר שבעיר, וכן בגזוזטרא
תסהשעל המים שבתוך העיר. משא"כ בספינה שבים ונהר, כולם מודים שלא גזרו כחו
תסובכרמלית, אף אם לכך מתכוין, כדלקמן ס"ד (ואף על פי שאין נחים כלל על הדופן,
תסזאלא יורדים מיד לים, ולכך הוא מתכוין, מכל מקום כיון שאינו שופכן וזורקן בידיו לים
תסחאלא לדופן ומכחו הם באים לים וכחו בכרמלית לא גזרו), הרי שאף אם "לכך הוא
תסטמתכוין" התירו בספינה.
תעוכן הוא בבית הכסא שמחוץ לעיר, כדלקמן
תעאסי"א (ואם עשה דף, או אפילו קנה דק, שתפול הצואה עליה קודם שתפול למים ...
תעבומכחו היא נופלת למים שהם כרמלית, וכחו בכרמלית לא גזרו. והוא הדין אם בית הכסא
תעגעשוי כך שהצואה נופלת על צדי הכותל שבבית הכסא, שהוא רשות היחיד, ואחר כך מתגלגלת
תעדונופלת למטה בכרמלית. וכל זה בכרמלית שחוץ לעיר).
תעהוכדלקמן סי' שנז ס"ז (ולא אמרו
תעושכחו בכרמלית לא גזרו, אלא בימים ונהרות שאינם מתחלפים ברשות הרבים, או אפילו
תעזכרמלית שביבשה אלא שהיא חוץ לעיר, שגם כן אינה מתחלפת ברשות הרבים גמורה, שאין דרך
תעחלהיות רבים מצויים כל כך חוץ לעיר כשיעור בקיעת הרבים ברשות הרבים גמורה. אבל
תעטכרמלית שבתוך העיר מתחלפת ברשות הרבים גמורה), ושם נסמן (הערה 52).
תפ[854] [רב חסדא ורבה בר] **רב
תפאהונא שבת ק**, ב (אתמר ספינה ... רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי עושה מקום ארבעה
תפבוממלא). טור ושו"ע ס"א (וכן ההולך בספינה, אינו יכול למלאות, אלא אם כן
תפגיעשה לה דף ארבעה על ארבעה).
תפד[855] שבת קא, רע"א (עמוקה
תפה(ספינה, רש"י) עשרה (לתוכה, דהוה רשות היחיד, רש"י) ... דקא מטלטלין
תפומכרמלית לרשות היחיד). מ"א ס"ק ו (מחיצות הספינה גבוהין י').
תפזוכדלקמן ס"ה (כשדופני הספינה הם
תפחגבוהים י' טפחים, שאז היא רשות היחיד).
תפט[856] רמב"ם הל' שבת פט"ו
תצה"כ (לא ימלא אדם מים מן הים והוא בתוך הספינה,
תצאאלא אם כן עשה מקום ארבעה על ארבעה יוצא מן הספינה על הים ... שהרי דרך מקום פטור
תצבממלא). ר"ן שבת לו, ב ד"ה ורב חסדא (תירץ רבינו האי גאון
תצגז"ל בשם מר יהודאי גאון ז"ל ששמע מן הזקנים, דהאי מקום ארבעה, היינו
תצדשחוקקים אותו סביב החקק כעין מחיצה, כמין סל שנפחתו שוליו או תיבה פתוחה, וממלאין
תצהמן הים לספינה דרך אותו נקב, דאמרינן גוד אחית בהני מחיצות, אף על גב דלא הויא י').
תצומ"מ שם בשם רב האי גאון (פירש רבינו האי ז"ל שדרך הזיז
תצזהוא ממלא, כלומר שזה הזיז חלול באמצעיתו ומשלשל כליו דרך שם וממלא, וכיון שהוא
תצחמקום חשוב אמרינן כוף הצדדים וגוד אחית מחיצתא, כאילו הן עד שפת המים והכל רשות
תצטהיחיד). שו"ע שם (ועושה בו נקב וממלא דרך שם, ואינו צריך לעשות לו מחיצות,
500אלא אמרינן כוף הצדדים וגוד אחית מחיצתא).
501[857] כמו בגזוזטרא, דאמרינן לעיל
502ס"א (דהיינו שאנו רואים המחיצות שסביבה כאלו נמשכו למטה עד התהום, ונמצאו
503המים שתחתיה מוקפים מחיצות ורשות היחיד הם).
504[858] מ"מ ור"ן שם
505בשם הגאונים (ואע"פ שבכצוצרה שהיא על גבי המים צריך מחיצה עשרה, בספינה הקילו
506מפני שאינו יכול לעשות שם מה שיעשה בביתו, עד כאן דבריהם). שו"ע שם (שהקילו
507בספינה מפני שאינו יכול לעשות שם מה שיעשה בבית). ט"ז ס"ק ד (פירוש
508שבגזוזטרא הנזכר ברישא צריך דוקא מחיצות, והקולא הוא דאמרינן גוד אחית, אבל בספינה
509יש עוד קולא, דאין צריך אפילו מחיצות, אלא אמרינן כוף הצדדים כאלו היה שם מחיצות,
510ואחר כך אמרינן גוד אחית).
511*
512והיינו שאף שבגזוזטרא אין אומרים גוד
513אחית בלא מחיצה, אפילו כדי לטלטל ממנה לבית (אלא כשחלון פתוח לו), כדלעיל ס"א
514(וחלון פתוח לה מן הבית, שאז היא רשות היחיד אף על פי שאין לה מחיצות), ושם נסמן
515(הערה 3).
516מכל מקום בספינה אמרינן גוד אחית בלא
517מחיצה, אפילו כדי למלאות דרך שם מים מהים.
518[859] גמרא שם (קסברי כרמלית
519משפת מיא משחינן מיא ארעא סמיכתא). מ"א ס"ק ו (בתוך י' טפחים, פירוש מעל
520המים).
521וכדלעיל סי' שמה סכ"ו (בימים
522ונחלים מודדים אלו העשרה טפחים של כרמלית מעל פני המים, ולא מן הקרקע, לפי שהמים
523נחשבים כארץ עצמה), ושם נסמן (הערה 210).
524[860] רמב"ם שם פט"ו ה"כ
525(במה דברים אמורים כשהיה תוך עשרה, אבל אם היה
526למעלה מעשרה מן הים, מוציא זיז כל שהוא וממלא, שהרי דרך מקום פטור ממלא). **טור
527שו"ע** שם (והני מילי כשהוא בתוך י' טפחים, אבל אם דופני הספינה גבוהים
528עשרה מעל המים .... דרך אויר מקום פטור הוא ממלא). כרבי יהודה שבת קא,
529א. (עמוקה עשרה, ואין גבוהה עשרה, מטלטלין מתוכה לים, אבל לא מן הים לתוכה), ופרש"י
530(דאי גבוהה י' מותר לטלטל מן הים לתוכה, דמכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור קא
531מטלטל, דצריך להגביה את ידו למעלה מי').
532[861] רמב"ם שם (וסגי
533בהיכר זיז). טור ושו"ע שם (וסגי בהיכר זיז). כדעת רב הונא שם ק, ב (רב הונא
534אמר מוציאין הימנה זיז כל שהוא וממלא, קסבר כרמלית מארעא משחינן, ואוירא מקום פטור
535הוא), כיון שהוא גבוה יותר מי' טפחים מקרקע המים.
536אלא דאנן קיי"ל "משפת מיא
537משחינן", ולא הוי אויר מקום פטור. משא"כ "אם הם גבוהים י' טפחים
538מעל המים" בזה יודה גם רב חסדא שם ק, ב שהוא אויר מקום פטור, וסגי
539בזיז כל שהוא, וכמבואר בט"ז ס"ק ה (דאם יש בדופני הספינה גבוה י' מעל
540המים, קי"ל כרב הונא דסגי בזיז כל שהוא, והטעם דאז מטלטל הדלי על דופני
541הספינה, והיינו למעלה מי', שהוא מקום פטור, שהרי הדופן הוא י' והדלי למעלה ממנו).
542[862] גמרא שם ק, ב לרב
543הונא (ובדין הוא דזיז נמי לא ליבעי, אלא כי היכי דליהוי ליה
544היכרא), ופרש"י (לכרמלית גמורה). רמב"ם שם (ואינו צריך לזיז זה, אלא
545משום היכר).
546ועד"ז עירובין פה, א (זה מוציא זיז
547כל שהוא וממלא), ופרש"י (בדין הוא דזיז נמי לא ליבעי, אלא משום היכר בעלמא
548... ודכוותה אתמר במסכת שבת בפרק הזורק, ספינה, רב הונא אמר מוציא הימנה זיז כל
549שהוא וממלא, ומוקמינן לה התם דאינו אלא היכר בעלמא, דלא לייתי לטלטולי מכרמלית
550אחרת לרשות היחיד).
551[863] ב"ח ד"ה ומ"ש
552והני מילי (דזיז כל שהוא דגבי ספינה, נמי בלא נקב באמצעיתה, להיכרא כל דהוא). ט"ז
553ס"ק ה (מבואר דביש י' בגובה דופן הספינה, דמפיק ממקום פטור לכרמלית, ומותר
554בזיז כל שהוא, משום היכרא בעלמא, אין צריך שיהיה נקב באמצעיתו ולמלאו דרך שם, דהא
555בזה קי"ל כרב הונא דסבירא ליה סגי בזיז כל שהוא). מ"א סוף ס"ק
556ד (ובספר ראב"ן בעירובין כתב דממלא אפילו שלא כנגד הנקב, וכן עיקר), והוא
557בראב"ן בעירובין שם (מוציא זיז כל שהוא מן דופני הספינה מערב שבת, וממלא מים
558למחר מן הנהר, אפילו שלא כנגד הזיז), לשיטתו שפסק כרב הונא דאמר "מוציאין
559הימנה זיז כל שהוא". ומזה למדנו לדידן למעלה מי' מהמים, שגם רב חסדא מודה
560דסגי בזיז כל שהוא, בלא נקב באמצעיתה, ואפילו שלא כנגד הנקב.
561[864] ס"ג-ד (במה דברים
562אמורים ברשויות של תורה, שהן רשות היחיד ורשות הרבים גמורה, אבל ברשויות של דבריהם,
563כגון מקום פטור ... שבין רשות היחיד לכרמלית ע"ד שיתבאר בסימן שנ"[ה] ...
564ויש אוסרים אפילו ברשויות של דבריהם מטעם שיתבאר בסי' שנ"[ב] ויש להחמיר
565כדבריהם (וכל זה כשעומד במקום פטור ונעשית שם הנחה ... אבל אם מושיט או זורק דרך
566מקום פטור בלי הנחה בינתיים, לדברי הכל אסור ... ויש מי שמתיר גם בזה. ואין לסמוך
567על דבריו).
568ועל זה מבאר כאן:
569(א) דעת המתירין מכרמלית לרשות היחיד
570דרך אויר מקום פטור, אפילו בלא הנחה בינתיים, בודאי כן הוא גם כאן.
571(ב) דעת האוסרים שם, בהכרח יודו דהכא
572שאני, כיון שיש כאן היכר זיז כל שהוא, ויתירו אפילו בלא הנחה בינתיים.
573(ג) דעת המתירים שם דוקא על ידי הנחה
574בינתיים, אין הכרח לחלק בינם, וגם כאן יצריכו הנחה בינתיים.
575[865] ב"י ד"ה והני מילי
576(ואפשר דכיון דלא שרינן ליה אלא על ידי היכר דהוצאת
577זיז כל שהוא ברשויות דרבנן מיהו שרי). ד"מ ס"ק ב (נראה לי טעם היכר זה,
578כדי להתיר להחליף ברשויות דרבנן, דאסור בלא היכרא, כמו שנתבאר לעיל סימן שמ"ו,
579ולכך סגי בהיכר כל שהוא). מ"א ס"ק ז (ואפילו למאן דאוסר בסי'
580שמ"ו סוף ס"א, הכא כיון דאיכא זיז כל שהוא הוי היכר ושרי).
581[866] דעה הא' דלעיל שם ס"ד.
582[867] רמב"ם שם (אם היה
583למעלה מעשרה מן הים מוציא זיז כל שהוא וממלא), לפירוש המ"מ שם (ומתוך דברים
584אלו אתה למד שלא אסרו להחליף דרך מקום פטור), והיינו שאינו מחלק בין הכא להתם, וכפירוש
585תוספת שבת ס"ק ח (ולפי דעת הה"מ צריך לומר דמיירי שמניח על גבי הזיז).
586[868] והיינו ששלשול הדלי הריק
587למים, והחזרת הדלי מלא מים אל הספינה, דינם שוה. ואינם דומים לדין שפיכה מהספינה
588לים, שאין השפיכה אלא כחו בכרמלית, כדלקמן סעיף הבא.
589[869] גמרא שם ק, ב
590(שופכין דידיה היכי שדי להו ... דשדי להו אדפנא דספינה (על דופני
591הספינה, והן יורדין לים, רש"י). והא איכא כחו (מכחו הן באין לים, רש"י),
592כחו בכרמלית לא גזרו. ומנא תימרא דתניא ... מטלטלין מתוכה לים ... אלא לאו אחודה (שופך
593שופכים על חודה, והן יורדין דרך דפנותיה לים, רש"י), ושמע מינה כחו בכרמלית
594לא גזרו). טור ושו"ע ס"א (ומימיו יכול לשפוך על דופני הספינה, והם
595יורדים לים, דכיון דלא זרק להו להדיא לים אלא מכחו הם באים, כחו בכרמלית לא גזרו).
596[870] ראב"ן שם (וזורק
597עצמות וקליפין לנהר). מ"א ס"ק ח (והוא הדין
598לזרוק עצמות וקליפין (ראב"ן)).
599[871] גמרא שם קא, רע"א (עמוקה
600עשרה ואין גבוהה עשרה, מטלטלין מתוכה לים). ט"ז ס"ק ו (זה קאי אאין גבוה
601עשרה בדופני הספינה, דצריך מקום ארבע, אבל לשפוך אין צריך זיז כלל, אלא שופך בהדיא
602על דופן הספינה, כיון דאין כאן אלא כחו). תוספת שבת ס"ק י (וזה שרי אפילו אין
603דופני הספינה גבוהין ע' טפחים מבחוץ).
604[872] סעיף ז (כתלים המקיפים את
605רשות היחיד, הרי על גביהם רשות היחיד, אף על פי שאינן רחבים ד').
606[873] אף שלא הותר בגזוזטרא אלא
607כשאינו מתכוין לזה, כדלעיל ס"א (מותר גם לשפוך ממנה, דרך הנקב שבה, אע"פ
608שהשופכין הולכים לחוץ להלאה מכנגד המחיצה, כיון שאינו מתכוין לכך), ושם נסמן (הערה
60916).
610נתבאר טעם החילוק בינם, לקמן סי' שנז ס"ז
611(ולא אמרו שכחו בכרמלית לא גזרו אלא בימים ונהרות, שאינם מתחלפים ברשות הרבים, או
612אפילו כרמלית שביבשה אלא שהיא חוץ לעיר, שגם כן אינה מתחלפת ברשות הרבים גמורה,
613שאין דרך להיות רבים מצויים כל כך חוץ לעיר כשיעור בקיעת הרבים ברשות הרבים גמורה.
614אבל כרמלית שבתוך העיר מתחלפת ברשות הרבים גמורה), ושם נסמן (הערה 58).
615ואף שגם היתר כחו בכרמלית הוא דוקא
616שאינו שופך סמוך לכרמלית, כדלקמן סי' שנז ס"ז (שאינו שופכן בידיו לכרמלית, או
617סמוך לכרמלית ממש).
618שאם שופך סמוך לכרמלית אינו חשוב כחו,
619אלא כח שפיכתו ממש, וכדלקמן שם ס"א (אינו שופכן סמוך לרשות הרבים ממש, אלא
620ברחוק מעט, בענין שיציאתן לרשות הרבים היא מאליהן ואיננה כח שפיכתו ממש, אלא כחו
621הוא גורם בלבד).
622מכל מקום התירו גם זה בספינה, כאמור כאן
623"לשפוך על הדופן ממש". וכן בבית הכסא דלקמן סי"א (ואם עשה דף, או
624אפילו קנה דק, שתפול הצואה עליה קודם שתפול למים ... ומכחו היא נופלת למים שהם
625כרמלית, וכחו בכרמלית לא גזרו, והוא הדין אם בית הכסא עשוי כך שהצואה נופלת על צדי
626הכותל שבבית הכסא, שהוא רשות היחיד, ואחר כך מתגלגלת ונופלת למטה בכרמלית).
627[874] גמרא שם (אלא לאו אחודה, ושמע
628מינה כחו בכרמלית לא גזרו). שו"ע שם (דכיון דלא זרק להו להדיא לים, אלא מכחו
629הם באים, כחו בכרמלית לא גזרו).
630וכן הוא לקמן סי"א (ומכחו היא
631נופלת למים שהם כרמלית, וכחו בכרמלית לא גזרו).
632[875] ט"ז ס"ק ו (מה שאין
633כן אם שופך קצת רחוק מן הדופן, הוה זורק מרשות
634היחיד לכרמלית ממש. ואם יש בו גבוה י' ואינו רוצה לשפוך על הדופן ... צריך גם כן היכר
635זיז כל שהוא, כן נראה לענ"ד).
636[876] שבת קא, רע"א (עמוקה
637(ספינה, רש"י) עשרה (לתוכה, דהוה רשות היחיד, רש"י) ... דקא מטלטלין
638מכרמלית לרשות היחיד). וכדלעיל ס"ב (בספינה, שהיא עמוקה עשרה ורחבה ד' שהיא
639רשות היחיד).
640[877] רש"י שם ד"ה אבל לא
641(דאי אינה עמוקה י', היא גופה כרמלית, ומטלטל להדיא
642אף מן הים לתוכה). מ"א ס"ק ו (ואם אין מחיצות הספינה גבוהים י',
643הוי כרמלית, ומותר לטלטל מתוכה לים ומן הים לתוכה (רש"י), כיון שעומד בכרמלית).
644ואם יש בעובי הנסרים לחקוק להשלימה
645לעשרה, יתבאר לקמן סי' תה ס"ז (ואפילו אם גם באמצעיתה אינה עמוקה עשרה, אלא
646שיש בה לחקוק להשלימה לעשרה, דהיינו עובי הנסרים שבקרקעיתה שיש בה כדי להשלים
647גובהה לעשרה, הרי הם מצטרפים להשלימה ונעשית כולה כד' אמות, שהרי יש לה מחיצות שהן
648גבוהות עשרה מבחוץ, שעובי קרקעיתה שמן הצדדים כלפי חוץ מצטרף הוא עם המחיצות אשר
649עליו).
650[878] כדלעיל סי' שמו ס"ה
651(ומותר לטלטל מכרמלית זו לכרמלית אחרת תוך ד' אמות).
652[879] לעיל סי' שמה ס"י (כלי
653העומד ברשות הרבים ... אם אינו גבוה עשרה, אף על פי שרחב ד', אינו חולק רשות לעצמו.
654ואף על פי שחכמים גזרו על כל דבר שרחב ד' ואינו גבוה עשרה לעשותו רשות בפני עצמו,
655דהיינו כרמלית, כמו שיתבאר, מכל מקום בכלים לא רצו חכמים לגזור, לבטלם מתורת כלי
656לעשותם רשות בפני עצמם, הואיל והן כלים).
657[880] או כמקום פטור, כדלעיל שם
658(ודינם כמקום פטור, ויש אומרים שדינם כרשות הרבים שהם עומדים עליה), ושם נסמן
659(הערות 66-67).
660[881] תוספת שבת ס"ק ה (אם
661אינה תוכו י' טפחים, הוי כרמלית. ואף שאין כרמלית בכלים, הכא שעומד בכרמלית הוי
662כרמלית).
663והיינו שאף שכשעומד ברשות הרבים הוא בטל
664לרשות הרבים, או שהוא מקום פטור. מכל מקום כשעומד בכרמלית, בודאי אינו מקום פטור,
665אלא כרמלית.
666[882] שבלי הלקט סי' קיא (כתב
667הרב אביגדור כהן צדק זצ"ל, דוגית שאינה גבוה מן המים עשרה טפחים, אין מטלטלין
668בה אלא בד' אמות). ועי' לקמן בסוף סי' [שס]"ו, בב"י סוף סי' שסו
669(ראה פרישה שם ס"ק ט). רמ"א שם ס"ב (ואם אין לספינה מחיצות אסור
670לטלטל בספינה רק בארבע אמות). מ"א שם ס"ק ה (דהוי כרמלית).
671ודינה כספינות קטנות דלקמן סעיף הבא.
672[883] מ"א שם (ואם יש בית
673בספינה, והספינה אין לה מחיצות י', אסור להוציא מהבית לספינה).
674[884] סעיף א (שכל מחיצה העשויה
675לפחות מחלל ד' אינה מחיצה), ושם נסמן (הערה 11).
676[885] רב הונא שבת קא, א (אמר
677רב הונא הני ביצאתא (ספינות קטנות וקצרות מלמטה עד כחודו של סכין, שקורין
678קוייט"י, רש"י) דמישן, אין מטלטלין בהן אלא בארבעה (דלאו רשות היחיד
679נינהו, שאין ברחבן ארבע מלמטה לפיכך אין מחיצותיהן מחיצות, רש"י). ולא אמרן
680אלא שאין בפחות משלשה ארבעה (בשקצה שלהן גבוה שלש שאין רחב ד' למטה בעוד שלא הגביה
681ג' מקרקעיתו ואפילו יש ברחבו י' גובה לא משתרי, דכיון דתחתונות לאו מחיצה נינהו,
682הוה ליה תלויה, רש"י).
683ואף שרב נחמן פליג שם על רב הונא (מתקיף
684לה רב נחמן ולימא גוד אחית מחיצתא ... הכא הויא לה מחיצה שאין הגדיים בוקעין בה ...
685בקיעת דגים לא שמיה בקיעה).
686מכל מקום קיי"ל כרב הונא, שבקיעת
687דגים שמיה בקיעה, ואין אומרים בה גוד אחית, כמבואר באור זרוע הל' ערב שבת ס"ד
688(וכן הלכה כרב הונא). אגודה שבת סי' קיג (והיכא דאין רוחב הספינה ארבע טפחים בתוך
689גובה שלש אז הוי הספינה כים ואין מטלטלין תוך הספינה אלא ארבע אמות). הובא במ"א
690סי' שסו ס"ק ה.
691וההוכחות דהכי קיי"ל, נתבארו
692בקונטרס אחרון ס"ק א (והערה 129),
693וס"ק ב (והערה 136).
694ולעיל סי' רמח קונטרס אחרון ס"ק ב (והערה קסו). וראה גם לעיל (הערה 3).
695[886] מהרש"א שבת שם ד"ה
696בא"ד גזוזטרא (יש לדקדק דמהך מתניתין תקשי לרב הונא דסבירא ליה הכא בספינה
697דאית לה נמי מחיצה י', ולא אמרינן גוד אחית, ומ"ש מגזוזטרא דאמרינן בה גוד
698אחית. ויש לומר דאיכא למימר דשאני גזוזטרא שהמחיצות נעשית לשם כך, משא"כ
699בספינה דלא נעשית לשם כך להתיר טלטול בשבת).
700וכדלעיל ס"א (אלא אם כן עשה לה
701מחיצה גבוהה י' טפחים ... שאז מותר משום
702גוד אחית ... ובלבד שיעשנה בשביל כך, כדי להתיר מילוי המים. אבל אם עשאה לצורך אחר
703אין אומרים בה גוד אחית), ושם נסמן (הערה 13).
704וראה לעיל סי' רמח קונטרס אחרון ס"ק
705ב שכתב טעם נוסף (ולפי זה דוקא לענין היתר טלטול במים אמרינן גוד, אבל לענין טלטול
706בתוך הספינה לא אמרינן בה גוד).
707[887] לקמן סעיף י (ולא הקילו
708אלא כשעשה המחיצה לשם המים כדי להתיר בהם הטלטול, שיש לו בזה היכר וזכרון).
709[888] משא"כ למטה, תחת
710הספינה, קיי"ל שבקיעת דגים שמיה בקיעה, ואין אומרים בה גוד אחית, כדלעיל
711(הערה 48).
712ונפקא מינה לענין יציאה חוץ לתחום
713(כדלעיל סי' רמח ס"ג, וקונטרס אחרון ס"ק ב). וראה מראי מקומות וציונים.
714[889] גמרא שם לרב הונא (אבל יש
715בפחות מג' ארבעה לית לן בה (שעד שלא הגביהו ג' הרחיבו ד' הרי הן כמי שקרקעיתן עולה
716עד כאן ומחיצותיהן מחיצות, רש"י). ואי מלינהו (עד מקום רחבן, רש"י) קני
717ואורבני (ערבה דקה, רש"י) לית לן בה (הרי הן כשרות לטלטל אם יש משפת רוחבן
718ולמעלה י', רש"י)).
719[890] בדין שתי ספינות שבים,
720נתבארו בסעיף זה ושלאחריו שני נושאים:
721(א)
722העברה בינם היא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר כרמלית, שמותר רק אם אין ביניהם
723ד' טפחים כשיעור כרמלית. או אם הטלטול בינם הוא למעלה מעשרה שהוא מקום פטור.
724(ב)
725כשב' הספינות הן של ב' בני אדם, אין עירוב מועיל בינם אלא כשהם קשורות זו בזו.
726ודרך למעלה מעשרה יש אומרים שאין צריך עירוב ומותר לטלטל.
727נושא
728שלישי נתבאר לעיל סי' רמח ס"ט (אם קונה שביתה ... יצא ממנה אחר כך ... יזהר
729לחזור לאותה ספינה שקנה בה שביתה, ולא יכנס לספינה אחרת", ובקונטרס אחרון שם
730ס"ק ד (אבל אם לא יצא ממנה, מותר לצאת מספינה לספינה).
731[891] ירושלמי שבת פי"א ה"ה
732(בשאין ביניהן רוחב ד'). מ"א ס"ק י (וצריך שלא יהא ביניהם ד' טפחים
733(ירושלמי)).
734וסגי בזה, דהא דתנן שבת ק, ב (ספינות
735קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו), היינו דוקא כשצריך עירוב (כדלקמן בסמוך),
736משא"כ כשאין צריך עירוב, סגי במה שאין ביניהם ד' טפחים.
737[892] שאם יש כרמלית ביניהם
738אסור לטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר כרמלית, כדלעיל סי' שמז ס"ח (הזורק
739מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע ... אסור מדברי סופרים, גזרה שמא יבא
740לעשות הנחה ברשות הרבים, ואפילו דרך כרמלית אסור), ושם נסמן (הערה 79).
741[893] משנה שבת ק, ב (ספינות
742קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו), ופרש"י (שהספינות של שני בני אדם ועל ידי
743עירוב מטלטל מזו לזו, הלכך כי מיפרשי ומפסקה כרמלית בטל עירוב). גמרא שם קא, ב (לא
744נצרכה אלא לערב ולטלטל מזו לזו, וכדתניא ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו
745לזו). תוס' שם קא, ב ד"ה פשיטא (בספינות של שני בני אדם ועל ידי עירוב קאמר
746דמטלטלין מזו לזו ... ולהכי כשאין קשורות אין מטלטלין, דלא מהני התם עירוב). מ"א
747ס"ק ט (דכשאינן קשורות לא מהני עירוב, דמפסיק כרמלית אם הם ניידי, וכיון
748שראויים לנוד אסור).
749ואם הן קשורות מועיל העירוב אף שדופני
750הספינות שביניהן גבוהות י' טפחים, כדלעיל סי' שנג קונטרס אחרון סוף ס"ק א (ומיהו
751סוף פרק הזורק, ובסי' שנ"ה, משמע שעירוב מועיל בכהאי גוונא, וצ"ע), ושם
752נסמן (הערה 41).
753[894] ברייתא קא, ב (נפסקו
754נאסרו).
755[895] תוס' שם קא, ב ד"ה
756נפסקו (לא דמי לעירב דרך הפתח ונסתם, דאמר רב הונא ורב יהודה בספ"ק דעירובין
757(דף יז.) דשבת הואיל והותרה הותרה. דהכא כיון דנפסקו הוי כאילו הוי רשות הרבים
758ביניהם).
759והיינו דלא דמי למה שנתבאר לקמן סי' שעד
760ס"א (ב' בתים או ב' חצרות שעירבו יחד על ידי שהיה ביניהם חלון או פתח, ונסתם
761בשבת, מותרים להשתמש מזה לזה דרך גובה כותל וחוריו, ששבת כיון שהותרה הותרה). כי
762התם לא הוי כאילו יש רשות הרבים בינם.
763*
764ההלכה ד"שבת כיון שהותרה
765הותרה", נתבארה בכמה סימנים (כנסמן לקמן שסב ס"ו, הערה 34).
766והכלל הוא, שבכל מקום שנפלו המחיצות, בענין שהוא פרוץ לרשות הרבים או כרמלית, אין
767אומרים בו שבת כיון שהותרה הותרה. אבל במקום שאין חסרון במחיצות החצרות, ובתחלת
768השבת הי' גם עירוב חצרות או שיתוף מבואות, ונפסל במשך השבת; או שנפסל מטעם יותר
769מבית סאתים, אזי אמרינן שבת כיון שהותרה הותרה.
770[896] ס"ח (שתי ספינות שבים שהן קשורות
771זו בזו ועירבו יחד ובשבת נפסקו, אין אומרים בהן שבת כיון שהותרה הותרה, לפי
772שכשנפסקו הרי זה כאלו הים מפסיק ביניהן כמ"ש בסי' שנ"ה, והים הוא כרמלית
773גמורה).
774[897] מרדכי רמז שעד (דאי
775גבוהות, קא מפיק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור, ושרי). רמ"א
776ס"א (אלא אם כן הם גבוהים מן המים י'). מ"א ס"ק יא (דקמטלטל מרשות
777היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור).
778וכדלעיל סי' שנג ס"א (מותר לזרוק
779מזה לזה דרך מעלה מעשרה, שזהו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור).
780[898] שלטי גבורים לו, ב סוף
781אות ג (אתי כמאן דפסק דברשויות דרבנן מותר להחליף. וכבר זכרנו למעלה דאיכא למאן
782דאסר, ולדידהו אסור לטלטל מזו לזו אפילו למעלה מעשרה). מ"א ס"ק יא (ומשמע
783שם דאם הם של ב' בני אדם ולא עירבו תליא בפלוגתא שכתוב סי' שמ"ו סוף ס"א).
784[899] סעיף ד (אם עומד ברשות
785היחיד ומניח חפץ במקום פטור וחוזר ועוקרו משם ... לחצר שאינה מעורבת. אבל אם מושיט
786או זורק דרך מקום פטור בלי הנחה בינתיים, לדברי הכל אסור ... ויש מי שמתיר גם בזה,
787ואין לסמוך על דבריו).
788[900] לעיל ס"א (גזוזטרא שהיא למעלה מן
789המים ... אסור למלאות ממנה מים ... אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוהה י' טפחים כל
790סביבה ... למטה מחובר לה תחת כל סביבה,
791או מחובר תחת סביבות הנקב ... ובלבד שיעשנה בשביל כך, כדי להתיר מילוי המים ... וכיון
792שעשה לה מחיצה מותר גם לשפוך ממנה דרך הנקב שבה).
793[901] תוס' עירובין פו, ב ד"ה
794אלא (על זה סומכין העולם שיש להן בתי כסאות על המים, אע"פ שאין המחיצות
795מגיעות עד המים ... דהלכתא כאיכא דאמרי דאפילו לשפוך נמי שרי, דבשל סופרים הלך אחר
796המיקל. ומיהו נראה דאינה מועלת המחיצה העשויה לצניעות בית הכסא, ולא לשם מחיצת מים).
797רא"ש עירובין פ"ח ס"ז (ועל זה סומכין העולם שעושין בתי כסאות על
798המים ואין המחיצות מגיעות למים ... הלכה כאיכא דאמרי ... אפילו לשפוך נמי שרי,
799דבשל סופרים הלך אחר המיקל. ומיהו מחיצה שאינה עשויה לשם המים אלא לשם צניעות בית
800הכסא לא מהניא, דמחיצה לשם מים בעינן). טור ושו"ע ס"ב (בית הכסא שעל פני
801המים, מותר על ידי מחיצה תלויה, ובלבד שתהא עשויה להתיר, אבל העשויה לצניעות בית
802הכסא בלבד לא מהני). מ"א ס"ק יב (כגון שיעשנה למטה סביב, ולצניעות מקרי
803כגון שעשאה למעלה).
804[902] סעיף ד (כל מחיצה שאינו מגעת
805ג' טפחים לארץ אינו מחיצה לחלוק רשות בפני עצמה, לפי שהגדיים יכולים לבקוע תחתיה).
806[903] שבת קא, א (הויא לה מחיצה
807שאין הגדיים בוקעין בה ... הא איכא בקיעת דגים).
808[904] כדלעיל ס"א (וחלון
809פתוח לה מן הבית, שאז היא רשות היחיד אף על פי שאין לה מחיצות), ושם נסמן (הערה 3).
810[905] שבת קא, א-ב (אין מחיצה
811תלויה מתרת אלא במים, קל הוא שהקילו חכמים במים).
812וכן הוא לקמן סי' שעו ס"א (שבמים
813בלבד הקילו לומר גוד אחית). סי' תב ס"א (שקל הוא שהקילו במים).
814[906] רש"י שם קא, א ד"ה
815בקיעת דגים לא שמה בקיעה (לפי שאינן נראין).
816[907] כנסמן לעיל (הערות 13-14).
817ולענין בית הכסא – לעיל (הערה 64).
818[908] שו"ת מהר"ם
819מרוטנברג (פראג) סי' צו (לא מיבעי אם הבית הכסא כך שהצואה נופלת על שיני הכותל, אף
820על פי שאחר כך מתגלגלת ונופלת בכרמלית, מותר, דכחו בכרמלית לא גזרו ביה רבנן.
821[אלא] אפילו אינה נופלת על שיני הכותל, אלא יש דף או מידי אחרינא נגד פי הנקב,
822בסמוך לו מתחתיו בתוך ג', דהוה ליה חורי רשות היחיד, והצואה נופלת עליו ומשם
823מתגלגלת ונופלת, כחו הוא). הובא במרדכי שבת רמז שעו. הגהות מיימוניות הל' שבת פט"ו
824אות ד. (ואומר מהר"ם שאם הצואה נופלת על דף, ומשם תהא נופלת לרשות הרבים
825למים, אין צריך לעשות שום תקון). טור ושו"ע ס"ב (ואם עשה דף או קנה פחות
826מג' שתפול הצואה עליו קודם שתפול למים, אין צריך מחיצות, דהוה ליה כחו בכרמלית ושרי,
827והוא הדין אם בית הכסא עשוי כך שהצואה נופלת על צדי הכותל, ואחר כך מתגלגלת ונופלת
828למטה בכרמלית). מ"א ס"ק יג (פירוש סמוך לנקב, דאז הוה כלבוד, והוי חורי
829רשות היחיד (כ"ה במרדכי)).
830[909] מרדכי שם (או קנה פחות
831משלשה). שו"ע שם (או קנה פחות מג').
832[910] ואף שבזה מתכוין שתפול
833הצואה לכרמלית. מכל מקום התירו גם בזה, כיון שהוא מחוץ לעיר (כדלקמן הערה 78),
834ודינו כמו ספינה שבים, כדלעיל ס"ד (והערה 36).
835[911] שו"ת מהר"ם
836ומרדכי שם. מ"א שם.
837וכן הוא לאחד מהנוסחאות לעיל סי' שנג ס"ב
838(והוא שהחלון פתוח עליו בסמוך לו, תוך [גובה י' טפחים] [שלשה] ... כחורי רשות
839היחיד), ושם נסמן (הערה 14).
840וסי' שנא ס"א (והואיל והיא (מונחת כולה) בתוך ג' טפחים לגג, והרי היא חשובה
841כגג עצמו משום תורת לבוד), ושם נסמן (הערה 3).
842וכדאמרינן עירובין פז, ב (אפילו תימא יש
843חורין לכרמלית, הני מילי בסמוכה, הכא במופלגת).
844[912] כדלעיל סי' שמה ס"ח
845(חורים שבכתלי רשות היחיד שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד).
846[913] כדלעיל ס"ד (כיון
847שאינו שופכן וזורקן בידיו לים, אלא לדופן, ומכחו הם באים לים, וכחו בכרמלית לא
848גזרו), ושם נסמן (הערה 37).
849[914] שו"ת מהר"ם
850ומרדכי שם. שו"ע שם.
851[915] סעיף ז (ולא אמרו שכחו
852בכרמלית לא גזרו, אלא בימים ונהרות שאינם מתחלפים ברשות הרבים, או אפילו כרמלית
853שביבשה אלא שהיא חוץ לעיר, שגם כן אינה מתחלפת ברשות הרבים גמורה).
854[916] שו"ת מהר"ם שם
855(ועוד הי' נראה לומר, דאפילו אם הצואה נופלת להדיא מלמעלה למטה דמותר, דהיכא דאי
856אפשר בענין אחר, כגון נשבר הדף בשבת שתיקן כנגד פי הנקב שהצואה נופלת עליו, משום
857גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה שבלאו לא תסור). והגהות מיימוניות שם
858(ואף אם אין דף מתירו מטעם גדול כבוד הבריות). הגהות מרדכי פרק הזורק (ועוד נראה
859לי דאפילו אם היתה [הצואה] נופלת מלמעלה למטה להדיא דשרי היכא דאי אפשר בענין אחר,
860כגון שנשברה הדף בשבת שתיקנו נגד פי הנקב שהצואה נופלת עליו, משום דגדול כבוד הבריות
861שדוחה את לא תעשה שבתורה בלאו דלא תסור). שו"ע שם (ואם נשבר הדף בשבת, מותר,
862משום דגדול כבוד הבריות).
863[917] סעיף א (משום כבוד הבריות
864התירו לטלטל אבנים לקנח בהם בבית הכסא), וס"ד (ויש אומרים שמותר לטלטלן אפילו
865ד' אמות בכרמלית, ומכרמלית לרשות היחיד, אם צריך לכך, מפני שאיסור הכרמלית גם כן
866אינה אלא מדברי סופרים, כמו איסור הטלטול, והתירוהו גם כן משום כבוד הבריות),
867וס"י (שבמקום כבוד הבריות לא גזרו על שימוש במחובר).
868וכן הוא לעיל סי' ג מהדו"ב
869סי"א (לא העמידו חכמים דבריהם במקום כבוד הבריות). סי' יג ס"ד (גדול
870כבוד הבריות ודוחה את איסור של תורה בשב ואל תעשה). סי' שיא ס"ב (שגדול כבוד
871הבריות שדוחה מצות לא תעשה שבתורה, שהיא לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו',
872שבמצוה זו נצטוינו לשמוע לכל דברי סופרים, ואיסור הכרמלית גם כן אינו אלא מדברי
873סופרים). סי' תמד סט"ז (שגדול כבוד הבריות שדוחה את כל מצות שבתורה בשב ואל
874תעשה (כלומר שאינו עובר על לא תעשה בידים אלא מאליה היא מתבטלת על ידי שהוא מתעסק
875בקבורת המת)).
876[918] סעיף א (כל היקף מחיצות
877שלא הוקף לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד, כגון רחבה שאחורי הבתים והקרפף ... אף על
878פי שהן רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב, שהרי מחיצות
879גמורות הן, אלא שמחוסרין דיורין, הרי הן ככרמלית מדברי סופרים).
880[919] סעיף י (קל הוא שהקילו
881חכמים במים לומר גוד אחית, הואיל ואין בקיעת הדגים נראית).
882[920] שו"ת מהר"ם
883(פראג) סי' צו (על בית הכסא העומדות בקיר חומת העיר, והצואה נופלת בתוך החפירה
884המקפת את העיר, שהיא יתירה [מבית] סאתים שלא הוקף לדירה ... יש דף או מידי אחרינא
885נגד פי הנקב בסמוך לו מתחתיו ... כחו בכרמלית לא גזור בי' רבנן. אבל מטעם מחיצה
886תלויה אין להתיר, כגון שיש מחיצה עשרה סביב הנקב בין בלמעלה בין בלמטה, דאין מחיצה
887תלוי' מתרת אלא במים, קל הוא שהקילו חכמים במים משום דבקיעת דגים לא שמיה בקיעה).
888הובא במרדכי שבת רמז שעו. טור ושו"ע ס"ג (אם בית הכסא בולט חוץ לחומת
889העיר, וצואה נופלת בחפירה שסביב העיר שיש בה יותר מבית סאתים, שהוא כרמלית, אינו
890מותר על ידי מחיצה תלויה, שלא התירו אותה אלא במים. אבל על ידי דף שרי, דכחו שרי
891בכל כרמלית).
892[921] כדלעיל (הערות 73.
89378).
894[922] לעיל סי' שמו ס"ד (אם
895מושיט או זורק דרך מקום פטור בלי הנחה בינתיים, לדברי הכל אסור ... ויש מי שמתיר
896גם בזה, ואין לסמוך על דבריו).
897[923] שו"ת מהר"ם שם
898(אם הבית הכסא [עומדת] למעלה מעשרה, הרי הצואה נופלת מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום
899פטור ... [ואי] הלכתא כרב דימי דשרי להחליף ברשיות דרבנן ... ואם כן הכא נמי שרי).
900הובא במרדכי שם. רמ"א ס"ג (ויש אומרים דאם בית הכסא למעלה מעשרה, שרי
901בכל ענין, דהא מוציא מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור. (ועי' לעיל סימן
902שמ"ו דיש חולקים)).
903[924] מרדכי שם רמז שעז (והיה
904ה"ר יעקב מקינון מתירן, דיש למצוא להם היתר, משום דצואה מקום פטור היא ...
905ודעת הרב נוטה שכך שמע מפי רבו ריב"א). רמ"א שם (ויש אומרים דאם היה שם
906צואה מבעוד יום שרי בכל ענין, דהא הצואה הוא מקום פטור, דלא דרסי בה רבים).
907[925] מ"א ס"ק יד (ומיירי
908שמפנה ממש על הצואה, ואף על פי שנופלת אחר כך לכרמלית שרי).
909ואף שאין להתיר בזה מטעם הנחה במקום
910פטור, מכל מקום יש להתיר בזה מטעם כחו שמותר בכרמלית, וכמבואר במחצית השקל על
911המ"א שם (מטעם דכחו ככרמלית, רוצה לומר דלא בא מידו מיד לכרמלית, אלא למקום
912פטור, אלא מכחו נופלת אחר כך לכרמלית מותר).
913[926] מ"א שם (דאינה רחבה
914ד').
915[927] כדלעיל סי' שמה סי"ג
916(כל דבר שהוא ברשות הרבים, אם אינו גבוה ג' טפחים, אפילו הם קוצים או צואה שאין
917רבים דורסים עליהם חשובים כקרקע, והרי הם רשות הרבים), ושם נסמן (הערה 96).
918וכן כאן הוי כרמלית.
919[928] מרדכי שם ([וההיא] דפליג
920עליה, משום דמיפסע פסע ליה, אבל הכא לא שייך למימר הכי). והיינו שצואה שברשות
921הרבים שרחבה מד' ואינה גבוהה ג', אינה רשות הרבים (כיון שאין מדלגים עליה אלא
922מקיפין אותה), ואינה כרמלית (כיון שאינה גבוהה ג'), ואם כן דינה כמקום פטור.
923וראה מראי מקומות וציונים.
924[929] סעיף כה (ויש אומרים שאין
925מקום פטור בכרמלית, אלא ברשות הרבים, אבל בכרמלית אנו אומרים מצא מין את מינו
926וניעור ... וכן עיקר).
927[930] תשובת רבינו שמשון בהגהות
928מיימוניות פט"ו אות ד (ואע"פ שיש שם צואה אסור ... דקיי"ל כרב דאמר
929בפ"ק דעירובין מצא מין את מינו וניעור). רמ"א שם (ועיין לעיל סי'
930שמ"ה דיש חולקין וסבירא להו דאין מקום פטור בכרמלית).
931[931] תשובה הנ"ל בהגהות
932מיימוניות שם (ובית הכסא שבין שני בתים, אם יש פתח קטן ביניהם שיכולים לערב,
933מערבין ומותרין בו, ואם לאו, רשות שניהם שולטת בו ואסור ... אם תמצי לומר דצואה
934ברשות הרבים מקום פטור, הכא ברשויות דרבנן לא אשכחן בשום מקום שיהא בו דין מקום
935פטור, כדאמרינן פ"ק דשבת דאפילו קנה בן מאה אמה חשיב רשות היחיד). רמ"א
936שם (בית הכסא העומד בין שני בתים אסור לפנות שם, אם לא עירבו יחד).
937[932] רמ"א שם (אם לא ...
938עשו לו תקון מבעוד יום, כמו שנתבאר סעיף ב', דאז שרי, דלא הוי אלא כמו חצר שאינה
939מעורבת, כדלקמן סי' שנ"ז). והוא האמור בשו"ע שם (ואם עשה דף או קנה פחות
940מג' שתפול הצואה עליו קודם שתפול למים, אין צריך מחיצות, דהוה ליה כחו בכרמלית
941ושרי). לבוש ס"ג (דאז שרי, דלא הוי אלא כחו בחצר שאינה מעורבת כדלקמן סימן
942שנ"ז).
943[933] סעיף ז (ולדברי הכל בחצר
944שאינה מעורבת לא גזרו על כחו, ומותר לשפוך בחצר זו במתכוין שיצאו ממנה לחצר זו, אף
945על פי שלא עירבו יחד).
946[934] רמ"א שם (וכל זה
947דוקא לכתחלה, אבל בדיעבד ששכחו ולא עירבו, מותר, דגדול כבוד הבריות). וכדלעיל סי"א.
948[935] עבודת הקדש שער ד ס"ח
949(נהגו הולכי ימים לעשות צרכיהן מן המשוטות לים. ואם אותו מקום אינו גבוה עשרה
950טפחים מעל המים, אף על פי שרחב ארבעה מותר, שכל שאינו גבוה עשרה טפחים אף על פי
951שהוא רחב ארבעה הרי הוא ככרמלית, והרי זה מוציא מכרמלית לכרמלית, ואין אומרים אלו
952היתה הספינה ביבשה היה מקום המשוטות למעלה מעשרה טפחים או יותר והרי הוא כחורי
953רשות היחיד. אלא אין לך בזה אלא מקומו ושעתו, ועכשיו אין אותו המקום למעלה מעשרה,
954אלא תוך אויר הכרמלית, והרי הוא ככרמלית). ארחות חיים הל' שבת סת"ל (נהגו
955הולכי ימים לעשות צרכיהן מן המשוטות לים. ואם אותו מקום אינו גבוה מעל הים י'
956טפחים, אעפ"י שרחב, מותר, והרי זה מוציא מכרמלית לכרמלית, ואין לך בזה אלא
957מקומו ושעתו, אע"פ שאם היה ביבשה היה למעלה מי' מותר. עד כאן מלשון הרשב"א
958ז"ל). רמ"א ס"ג (הולכי ספינות נהגו לעשות צרכיהן מן המשוטה לים,
959דהואיל והמשוטה אינו גבוה עשרה, אף על פי שרחבה ארבעה, אינה אלא כרמלית, ומוציא
960מכרמלית לכרמלית).
961והיינו כדלעיל ס"ה (אם אינן גבוהים
962עשרה, כרמלית היא ... ומותר למלאות לשפוך ממנה לים בכל ענין בלא דף ובלא זיז, שהרי
963מותר לטלטל מכרמלית לכרמלית).
964הכוונה כנראה לסיפון התחתון של הספינה,
965ששם ישבו החותרים שהניעו את הספינה במשוטים.
966[936] משא"כ אם אין רבים
967בוקעים שם מסיבות אחרות. ונתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ג (דלא גרע מבקיעת גדיים ...
968כל שהגדיים יכולים לבקוע במקום זה, אלא שהמניעה היא מצד אחר, ולא מחמת זה המקום,
969אסור ... ולא הקילו במים אלא משום שהמקום גורם שאין גדיים ואדם בוקעים שם).
970[937] תוס' שבת ק, ב ד"ה
971עושה (דמוקי התם כשאין המים עמוקים י'). עירובין פז, ב ד"ה אלא (והכא מיירי
972בשאין המים עמוקים י'). ב"ח ד"ה
973כתב ב"י (דהתוספות בפרק הזורק (דף ק ב) בדיבור המתחיל עושה מקום ארבעה, וכן
974בתוספות פרק כיצד משתתפין (דף פ"ז ב) בדיבור המתחיל אלא אם כן (עושה) עשו,
975מבואר שכתבו להדיא דמחיצה תלויה אף במים שאינן עמוקים עשרה). מ"א ס"ק טז
976(וב"ח הביא תוס' שבת דף ק' ועירובין דף פ"ז, דשרי במחיצה תלויה אפילו
977אין עמוקים י').
978[938] היינו אף בעמוקים עשרה
979ורבים בוקעים בה (כגון שהוא מקום שרוחצים ושוחים בו, או ששטים בו בסירות), לא
980התירו בו מחיצה תלויה.
981[939] נתבאר בקונטרס אחרון
982ס"ק ג (ואפילו בחורבה שבכרמלית אסרו מחיצה תלויה), ושם נסמן (הערה 162).
983[940] כדלעיל ס"י (קל הוא
984שהקילו חכמים במים לומר גוד אחית, הואיל ואין בקיעת הדגים נראית). משא"כ כשגם
985גדיים או אנשים בוקעים בו.
986[941] תשובת רבינו שמשון, בהגהות
987מיימוניות הל' שבת פט"ו אות ד (וששאלת על בתי כסאות שלכם על המים, והמים
988רגילין להתייבש, ובאותה שעה בקעי בהם, אם יש היכר מחיצה בין למעלה בין למטה. בשעה
989שיש שם מים מותר, דמחיצה תלויה מתרת במים כדאמרינן פ' כיצד משתתפין, ובשעה שאין
990מים אסור, דאין מחיצה תלויה מתרת בחרבה). רמ"א ס"ד ([אין להם דין מים
991להתיר לשפוך בהם במחיצה תלויה] ... אם יבשו המים).
992[942] ראה לעיל ס"י וסי"ב.
993[943] דיני עירוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בו, יתבארו לקמן סי' שסו
994ואילך.
995ודין
996ראש הכותל שבין שתי חצרות, ששתיהן שולטות בו, ולכן אוסרות זו על זו, יתבאר לקמן
997סי' שעב ס"ח.
998ודין
999הבור שבין שתי חצרות, ששתיהן שולטות בו ואוסרות זו על זו, יתבאר לקמן סי' שעו
1000ס"א.
1001ודין
1002שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ברוחב, יתבאר לקמן סי' שעו ס"ג.
1003וכאן
1004עדיין לא התחילו הלכות עירוב כלל (אלא דיני רשויות ומחיצות).
1005אמנם
1006כיון שנתבאר בסימן שלפנינו דין הגזוזטרא שעל גבי המים, מבאר כאן גם דין ב'
1007גזוזטראות, שרשות שתיהן שולטות באחת מהן, ולכן הן אוסרות זו על זו, עד שיערבו
1008ביניהם, או עד שיהיו ביניהם ד' טפחים ברוחב.
1009וכן
1010נתבארו כמה פרטים בזה לעיל סי' שנג ס"ג-ד.
1011[944] משנה עירובין פז, ב (שתי
1012גזוזטראות זו למעלה מזו, עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה, שתיהן אסורות עד שיערבו).
1013טור ושו"ע ס"ה (היו שתי גזוזטראות זו למעלה מזו ... עשו לעליונה מחיצה ...
1014ולא עשו לתחתונה כלל, שתיהן אסורות בה עד שיערבו).
1015[945] גמרא שם פח, א (מר רב
1016הונא אמר רב לא שנו אלא בסמוכה, אבל במופלגת, עליונה מותרת), ופרש"י (אני
1017שמעתי שאינה גבוהה ממנה עשרה, ולא מצינו לשון הפלגה בהש"ס בגובה אלא במשך ...
1018ועוד לרב מה לי גבוהה או נמוכה). טור ושו"ע שם (בין אם עומדת תוך עשרה זו לזו,
1019בין יש ביניהם יותר מגובה עשרה אמות).
1020[946] רש"י שם פד, ב ד"ה
1021ב' גזוזטראות (ואין מכוונות זו על זו, אלא משוכות זו מכנגד זו בתוך ד', ועשו
1022לעליונה הנקב והמחיצה, ולא עשו לתחתונה, ובשבת זורקין בני תחתונה דלי שלהן על
1023מחיצות העליונה ויורד לנקב, ומשלשל ומושך ועולה). טור ושו"ע שם (משוכה זו
1024מכנגד זו מעט, ואינה רחוקה מכנגדה ארבעה טפחים).
1025[947] שבעלי שתי הגזוזטראות
1026אסורים להשתמש בגזוזטרא העליונה (שדרכה שואבין בשבת), כיון ששתיהם שולטים בה, עד
1027שיערבו ביניהם בעלי שתי הגזוזטראות.
1028[948] רב ששת שם פח, א (הכא
1029במאי עסקינן כגון שעשו מחיצה (אותה מחיצה של עליונה, רש"י) בשותפות). טור ושו"ע
1030שם (עשו לעליונה מחיצה בשותפות משל שניהם, ולא עשו לתחתונה כלל, שתיהן אסורות בה
1031עד שיערבו).
1032[949] גמרא שם (יש דין גזל בשבת,
1033אמאי אסורות), ופרש"י (הא רשותא דעליונה היא, ותחתונה זו שלא כדין משתמשת בה).
1034מ"א ס"ק יח (אם כן האחרת משמשת שלא כדין).
1035[950] גמרא שם פד, ב (ולא
1036מיבעיא קאמר, לא מיבעיא עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה דאסירי ... אלא אפילו עשו
1037לעליונה ולא עשו לתחתונה, סלקא דעתך אמינא כיון דלזה בנחת ולזה בקשה ליתביה לזה
1038שתשמישו בנחת (דהוי לזה בשלשול ולזה במקצת זריקה ושלשול, רש"י), קא משמע לן).טור
1039ושו"ע שם (וכל שכן אם עשו שתיהן לתחתונה, ששתיהן אסורות עד שיערבו, אבל כל
1040אחת מהן שעשתה לבדה, בשלה, אין האחרת אוסרת עליה).
1041[951] גמרא שם פח, א (אי הכי כי
1042עשו (בני תחתונה, רש"י) לתחתונה (אם יש להם שותפות בעליונה, רש"י) נמי
1043(אסרי עלה, רש"י). כיון דעשו לתחתונה גלוי גלי דעתה (תחתונה לעליונה דסלקה
1044נפשה בשבת מינה, דהא מחיצה זו אינה נעשית אלא להיתר שבת, רש"י), דאנא בהדך לא
1045ניחא לי). טור ושו"ע שם (וכן אם עשו בשתיהן בשותפות משל שניהם, אין אחת אוסרת
1046על חברתה). מ"א ס"ק יט (ומכל מקום כל אחד משמש בשלו).
1047[952] ב"י ד"ה ומ"ש
1048וכן אם עשו (ומשמע ליה דבעשו לשתיהן בשותפות נמי שייך האי טעמא, דכיון דעשו
1049לתחתונה וכו', ומה שעשו בשותפות אפשר שהוא כדי להקל בהוצאה, דיותר בזול עושין
1050האומנים שנים ממה שעושים אחד, או מטעם אחר).
1051[953] רב הונא אמר רב שם פח, א
1052(לא שנו אלא בסמוכה (שאינה רחוקה מתחתונה במשך הכותל ארבעה טפחים, רש"י), אבל
1053במופלגת עליונה מותרת ... אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר). ורש"י פה, א
1054ד"ה אלא בסמוכה (אבל במופלגת מכנגדה ד', כיון דאין לתחתונה כאן אלא תשמיש
1055מופלג במשך, זהו אויר, ולאו תשמיש הוא). טור ושו"ע שם (משוכה זו מכנגד זו מעט,
1056ואינה רחוקה מכנגדה ארבעה טפחים).
1057[954] רש"י פה, סע"א
1058(ואע"פ שמשתמש בה בחול בזריקה ... אינו אוסר על חבירו דרך אויר, שאין לו עליו
1059תשמיש אלא על ידי אויר). מ"א ס"ק יז (דברחוקה ד' טפחים לא אסרי אהדדי,
1060שאין יכולה להשתמש אלא בזריקה).
1061[955] סעיף ג (כיון שלחבירו אין
1062לו בה אלא על ידי זריקה באויר ברוחב ד' טפחים ויותר, אינו יכול לאוסרה עליו,
1063ונותנים אותה לו, שיש לו בה תשמיש נוח בשלשול סמוך לחלונו).
1064[956] תוכן המשך הדברים בקונטרס
1065אחרון זה:
1066בפנים
1067ס"ז נתבאר שספינות קטנות שאין להם קרקעית ד' טפחים, אינן רשות היחיד, ואין
1068אומרים בהם גוד אחית, כיון שבקיעת דגים שמיה בקיעה, כדעת רב הונא קא, א (כמועתק
1069לעיל הערה 48).
1070ואף
1071שרב נחמן חולק עליו שם, ואביי ורב אשי מפרשים דבריו, מכל מקום קיי"ל כרב
1072הונא.
1073מה
1074גם שרב הונא סובר כת"ק בעירובין (שלא התירו במים אלא כשעשו מחיצה כדי להתיר
1075הטלטול בה), וקיי"ל כוותייהו.
1076אמנם
1077אף אם תמצי לומר שגם רב נחמן סובר כת"ק (שאין להתיר הטלטול מהמים בלא מחיצות
1078שעשו להתיר), ואין אומרים גוד אחית אלא להתיר הטלטול על גבה.
1079מכל
1080מקום לא קיי"ל הכי, שהרי לא התירו הטלטול בגזוזטרא אלא כשהחלון פתוח לה, והוי
1081חורי רשות היחיד.
1082[957] וכן הוא לעיל סי' רמח קונטרס
1083אחרון ס"ק ב (הילכתא כרב הונא לגבי רב נחמן, שהיה גדול ממנו הרבה).
1084וראה מה שדנו בזה בכללי הפוסקים וההוראה
1085כלל ה (ובנספחים שם נספח 2-3). כנישתא דבי רב ע' קפז הערה ח.
1086[958] והיינו שקיי"ל כרב
1087הונא שאין אומרים בספינה זו גוד אחית להתיר הטלטול בה. ואף שאביי ורב אשי מבארים
1088דברי רב נחמן שסובר שאומרים בספינה גוד אחית, שבקיעת דגים לא שמיה בקיעה. אין זו
1089אלא דחי', לומר שאין להקשות על רב נחמן מברייתא זו. אבל למעשה מודים גם הם
1090דקיי"ל כרב הונא.
1091[959] קיי"ל כרב הונא,
1092שהוא כדעת ת"ק דרבי יהודה בעירובין פז, א (אמת המים שהיא עוברת בחצר, אין
1093ממלאין הימנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בכניסה וביציאה. ר'
1094יהודה אומר כותל שעל גבה תידון משום מחיצה).
1095והכי קיי"ל כת"ק, כדלקמן סי'
1096שנו ס"א (אמת המים העוברת בחצר, עמוקה י' טפחים ורחבה ד', אין ממלאים הימנה
1097אלא אם כן עשה עליה לרחבה מחיצה גבוה י' בכניסתה וביציאתה), והיינו דאין מתירים
1098מטעם גוד אחית במים, אלא כשמחיצות נעשו כדי להתיר הטלטול במים.
1099וכבר נתבארה הלכה זו לענין בית הכסא שעל
1100פני המים, בפנים ס"י (במחיצות בית הכסא עצמן, הואיל ואינן עשויות להתיר אלא
1101לצניעות, אין אומרים בהם גוד אחית).
1102אמנם כאן בא להוכיח, שאין מחיצה זו
1103מועלת אף כדי לטלטל בתוך הספינה (אף שיש סברה לחלק בינם), וכדלקמן בהמשך הקונטרס
1104אחרון.
1105[960] שלפי דעתם כתבו התוס' שם
1106(בספינה שיש שם מחיצה י', אית לן למימר גוד אחית אף לטלטל). שהוא דלא כדקיי"ל
1107כת"ק באמת המים.
1108[961] כלומר, ואף אם נרצה לומר,
1109דבאמת גם רב נחמן (שמתיר הטלטול בספינה אף שלא נעשו המחיצות כדי להתיר הטלטול),
1110סובר כת"ק (שאין להתיר הטלטול מהמים אלא כשהמחיצות נעשו כדי להתיר הטלטול),
1111אלא שהוא מחלק בין היתר הטלטול על גבה (שמועיל בכל אופן), לבין היתר הטלטול מהמים
1112(שהוא דוקא כשהמחיצות נעשו כדי להתיר הטלטול).
1113שהוא כתירוץ הראשון שבתוס' שם (דדוקא על
1114גביו חשיב ליה ... רשות היחיד, אבל למטה לא, דלהכי לא אהני גוד אחית).
1115מכל מקום לא קיי"ל כתירוץ הזה
1116(שהוא כתירוץ הראשון שבתוס' ורא"ש עירובין שם), אלא כתירוץ השני בתוס'
1117וברא"ש שם, שגם על גביו לא הוי רשות היחיד, אלא כשהחלון פתוח לו, מטעם חורי
1118רשות היחיד (וכדלעיל ריש ס"א).
1119[962] שם בד"ה וזרק (דלפי
1120האמת נמי ... תקשי להו בגזוזטרא אמאי בעי מחיצה גבוה י'), והיינו שאם כן יוקשה על
1121רב נחמן, כקושיית התוס' שם (הא תנן בפ' כיצד משתתפין, גזוזטרא שהיא למעלה מן המים
1122אין ממלאין הימנה אלא אם כן עשו לה מחיצה י', מה צריך מחיצה י', בלא מחיצה י' תסגי).
1123[963] עירובין פט, ב ד"ה
1124במחיצות (וגזוזטרא דלא הויא כרמלית אלא רשות היחיד, היינו משום דגוד אחית דבקיעת
1125דגים לא הויא בקיעה ... או בפתוח לרשות [היחיד], דהוי כי חורי רשות היחיד).
1126[964] עירובין פ"ט ס"ב
1127(וגזוזטרא שהיא למעלה מן המים, דמשמע שהיא כרשות היחיד, דלא מצרכינן לה לעשות
1128מחיצה אלא לדלות מן המים, אבל לטלטל על גבה משמע דהויא רשות היחיד אפילו בלא
1129מחיצה. יש לומר כיון דליכא אלא בקיעת דגים תחתיה הוי רשות היחיד ... אי נמי כגון
1130דחלון פתוח לגזוזטראות דהוי ליה חורי רשות היחיד).
1131[965] שתירוץ הראשון שבתוס'
1132ורא"ש שם (דבקיעת דגים לא הויא בקיעה) הוא כדעת רב נחמן, ותירוץ השני שם
1133(שהחלון פתוח לגזוזטרא) הוא כדעת רב הונא.
1134[966] כדלעיל בפנים ס"א,
1135דגזוזטרא לא הוי רשות היחיד אלא כשהחלון פתוח לה (ולא כבאוקימתא א' שבתוס' ורא"ש
1136שם, מטעם דבקיעת דגים לא הוי בקיעה).
1137וכן הוכיח לקמן ס"ק ב, ולעיל סי'
1138רמח ס"ק ב.
1139[967] ואף שנתבאר בתחלת הקונטרס
1140אחרון הבא (דלפי המסקנא שם ... אף דמסקינן דהקילו במים, משום דבקיעת דגים לאו שמה
1141בקיעה, מכל מקום לא רצו להקל בשביל כך אלא בעשיית מחיצה דוקא ... דעל גבי הגזוזטרא
1142אינה רשות היחיד, אלא אם כן חלון פתוח לה).
1143ולפי זה אין לנו לכאורה הוכחה ברורה דלא
1144קיי"ל כרב נחמן, שהרי אפשר שהתיר רק לטלטל בספינה שיש לה מחיצה עשרה; אבל לא
1145התיר למלאות מים, אלא במחיצה שנעשתה כדי להתיר (כת"ק דרבי יהודה), וכן לא
1146התיר לטלטל על הגזוזטרא, אלא כשחלון פתוח לה (כמובא לעיל מהתוס').
1147אמנם לא נראה לרבינו לחלק לרב נחמן, את
1148כל החילוקים האלו. וגם בלאו הכי קיי"ל כרב הונא שהוא גדול מרבי נחמן.
1149[968] תוכן המשך הדברים בקונטרס
1150אחרון זה:
1151בפנים
1152ס"י נתבאר, שלא הקילו במחיצה התלויה על גבי המים, לומר בה גוד אחית:
1153(א)
1154אלא במחיצה התלויה, ולא בגזוזטרא שעל פני המים.
1155(ב)
1156אלא כשנעשתה לשם היתר הטלטול מהמים.
1157והכי
1158קיי"ל; אף שיש מחלוקת בפרטים אלה במשנה ובברייתא ובגמרא.
1159ההוכחות
1160לפרט השני כבר נתבארו בקונטרס אחרון הקודם, דקיי"ל בזה כרב הונא האוסר
1161בספינה, כיון שהמחיצות שלה לא נעשו כדי להתיר הטלטול, ולא כרב נחמן המתיר.
1162וכאן
1163בא להוכיח את הפרט הראשון, שלמסקנא דגמרא, גזוזטרא שעל פני המים אינה רשות היחיד
1164(אלא כשחלון הבית פתוח לה), וגם רב נחמן עצמו מודה בזה.
1165[969]"למאי דסלקא
1166דעתא השתא דאין חילוק בין מחיצה דמים לשאר מחיצות, וסלקא דעתא נמי דלא פליגי רבנן
1167עליה דרבי יוסי ברבי יהודה, לא מצי לאקשויי אמאי, הא תנן בפ' כיצד משתתפין
1168(עירובין פז, ב) גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין הימנה אלא אם כן עשו לה
1169מחיצה י', מה צריך מחיצה י', בלא מחיצה י' תסגי כמו בטרסקל. דדוקא על גביו חשיב
1170ליה ר' יוסי ברבי יהודה רשות היחיד, אבל למטה לא, דלהכי לא אהני גוד אחית. אי נמי
1171הא דבעינן גבי גזוזטרא מחיצה י' היינו לטלטל, אבל לזרוק לא בעי מחיצה י' כמו
1172בטרסקל. והכא הכי פריך לימא גוד אחית, דכי היכי דא"ר יוסי בר' יהודה גוד אחית
1173כשאין שם מחיצה י' למיהוי רשות היחיד להתחייב, הכי נמי בספינה שיש שם מחיצה י',
1174אית לן למימר גוד אחית אף לטלטל".**
1175**
1176והיינו שלפי הסלקא דעתא, סובר רב נחמן
1177שאומרים גוד אחית גם בטרסקל, ואם כן קשה ממשנה בעירובין, שגזוזטרא שעל המים אין
1178ממלאין הימנה, וכי מה בין טרסקל לגזוזטרא (ששניהם אין להם מחיצות עשרה). ועל זה
1179תירצו התוס' ב' תירוצים.
1180משא"כ לפי המסקנא, שאין אומרים גוד
1181אחית בטרסקל, רק בספינה (שיש לה מחיצות עשרה), אם כן אתי שפיר המשנה דגזוזטרא שעל
1182המים, שהרי אין לה מחיצות עשרה, ובזה אין אומרים גוד אחית לדברי הכל.
1183*
1184ואף שגם לפי המסקנא אפשר לומר שרב נחמן
1185אינו מחלק בין מחיצת עשרה לבין גזוזטרא, ומה שאסרו במשנה עירובין להעלות מים
1186בגזוזטרא, היינו כתירוץ הראשון של תוס', "דדוקא על גביו חשיב ליה רשות היחיד,
1187אבל למטה לא, דלהכי לא אהני גוד אחית".
1188וכן הוא באמת התירוץ הראשון שבתוס'
1189עירובין פו, ב (יש לומר דבקיעת דגים לא הויא בקיעה, ואמרינן גוד אחית, אבל בטרסקל
1190איכא בקיעת גדיים), ושם פט, ב (וגזוזטרא דלא הויא כרמלית, אלא רשות היחיד, היינו
1191משום דגוד אחית דבקיעת דגים לא הויא בקיעה, כדפירשתי לעיל).
1192מכל מקום נראה מדברי התוס' כאן, דלפי
1193המסקנא אתי שפיר, ואין אנו זקוקים לחילוק הנ"ל. והיינו כיון שבאמת גם בקיעת
1194הדגים מקרי בקיעה, ולא הקילו אלה במחיצה עשרה, ולא בגזוזטרא.
1195והוא כתירוץ השני שבתוס' עירובין שם (וגזוזטרא
1196דלא הויא כרמלית אלא רשות היחיד, היינו ... בפתוח לרשות [היחיד], דהוי כי חורי
1197רשות היחיד).
1198וכן נפסק גם בפנים ס"א (גזוזטרא
1199שהיא למעלה מן המים, וחלון פתוח לה מן הבית, שאז היא רשות היחיד אף על פי שאין לה
1200מחיצות).
1201[970] סימן ז (ואמר רב נחמן [פו,
1202א-ב] קורה ארבעה מתרת במים ... רב נחמן לא שרי אלא במים, דליכא אלא בקיעת דגים,
1203אבל בחורבה לא ... קל הוא שהקילו חכמים במים בקורה ד' דמותר ... משום דפי תקרה
1204יורד וסותם).
1205הרי שגם רב נחמן לא התיר בבקיעת דגים,
1206אלא בקורה ד' טפחים (משום פי תקרה יורד וסותם), או במחיצה תלויה (משום גוד אחית).
1207אבל לא בגזוזטרא.
1208והיינו שאף שמעיקר הדין אין הקורה ד'
1209טפחים מועלת לומר בה פי תקרה יורד וסותם (לפי כל הדעות דלקמן סי' שסא ס"ה),
1210מכל מקום הקילו במים, כדלקמן סי' שעו ס"א (וכן אם הניחו על פני הבור קורה
1211רחבה ד' טפחים ... שהקילו במים לומר פי תקרה יורד וסותם משתי רוחותיה, וכאילו פי
1212התקרה הוא מחיצה יורדת עד קרקעית הבור).
1213וכמו כן במחיצה תלויה, שאף שמעיקר הדין
1214אין אומרים בה גוד אחית, מכל מקום הקילו במים, כדלקמן סי' שעו ס"א (אלא אם כן
1215עשו לו מחיצה עשרה טפחים למעלה מן המים, להיכר הפרשה בין רשות זו לזו, שבמחיצה זו
1216אומרים גוד אחית למטה ... שבמים בלבד הקילו לומר גוד אחית).
1217משא"כ בגזוזטרא, לא רצו להקל בה אף
1218במים, אף לרב נחמן, לא משום פי תקרה יורד וסותם, ולא משום גוד אחית.
1219[971] "ומיהו מחיצה שאינה עשויה
1220לשם המים, אלא לשם צניעות בית הכסא, לא מהניא, דמחיצה לשם מים בעינן".
1221שכן נפסק לקמן שם (אבל כותל החצר שמהלך
1222על גבי הבור, אינו נידון משום מחיצה, לפי שאין בו היכר כלל, הואיל ולא נעשה בשביל
1223כך).
1224וכאן מבאר שגם רב נחמן מודה בזה, וכסברה
1225שהובאה לעיל בקונטרס אחרון הקודם (כת"ק דרבי יהודה דבעי מחיצות להתיר ... לרב
1226נחמן ואביי ... אי סבירא להו כת"ק), ושם (הערה 124).
1227[972] תירוץ השני שברא"ש
1228עירובין פ"ט ס"ב ב (וגזוזטרא שהיא למעלה מן המים, דמשמע שהיא כרשות
1229היחיד ... כגון דחלון פתוח לגזוזטראות דהוי ליה חורי רשות היחיד).
1230[973] לעיל בפנים ס"א (גזוזטרא
1231שהיא למעלה מן המים, וחלון פתוח לה מן הבית, שאז היא רשות היחיד אף על פי שאין לה
1232מחיצות).
1233וכן הוכיח בקונטרס אחרון לעיל ס"ק
1234א (ואנן לא קיי"ל כתירוץ ההוא לחלק בין על גבה למלמטה, גבי טלטול, מדהוצרכו
1235התוס' ורא"ש לאוקמי מתניתין כשחלון פתוח לה).
1236וכן הוא לעיל סי' רמח בקונטרס אחרון ס"ק
1237ב (כמבואר בטור וש"ע בסי' שנ"ה שהקילו בגזוזטרא ... חלון פתוח לה, עיי"ש
1238במ"א ובתוס' ורא"ש ריש פרק כל גגות ודו"ק).
1239אלא שלעיל שם הוכיח מזה רק דהכי
1240קיי"ל (שאין להתיר הטלטול בגזוזטרא אלא כשחלון פתוח לה), וכאן מוסיף ומבאר
1241שגם רב נחמן מודה בזה, כיון שאין כאן מחיצה עשרה.
1242[974] בתוס' שם פו, ב (יש לומר
1243דבקיעת דגים לא הויא בקיעה, ואמרינן גוד אחית, אבל בטרסקל איכא בקיעת גדיים), ושם
1244פט, ב (וגזוזטרא דלא הויא כרמלית, אלא רשות היחיד, היינו משום דגוד אחית דבקיעת
1245דגים לא הויא בקיעה, כדפירשתי לעיל), וברא"ש שם (יש לומר כיון דליכא אלא
1246בקיעת דגים תחתיה, הוי רשות היחיד).
1247[975] ורק בספינה אומרים גוד
1248אחית אף בלא מחיצות, כמבואר בפנים ס"ב (יעשה דף ד' על ד'. ועושה בו נקב וממלא
1249דרך שם, ואינו צריך לעשות מחיצה סביבו, אלא אנו אומרים גוד אחית, דהיינו שאנו
1250רואים צדדי הדף כאלו נמשכו וירדו למטה עד התהום, ונמצאו המים שתחתיו מוקפים מחיצה.
1251שהקילו בספינה יותר מבגזוזטרא שבבית, מפני שאינו יכול לעשות בספינה מה שיכול לעשות
1252בבית).
1253והיינו שבגזוזטרא אין אומרים גוד אחית
1254בלא מחיצה, אפילו כדי לטלטל ממנה לבית. ואילו בספינה אמרינן גוד אחית בלא מחיצה,
1255אפילו כדי למלאות דרך שם מים מהים.
1256[976] היינו שלכאורה הי' מקום
1257לומר, שגם לפי התירוץ הב' של התוס' (שהגזוזטרא אינה רשות היחיד אלא כשהחלון פתוח
1258לו), סובר רב נחמן שאומרים גוד אחית אף בלא מחיצות, ומה שהגזוזטרא אינה רשות
1259היחיד, הוא משום דלא הדרן מחיצתא.
1260[977] ד"ה גזוזטרא (ותימה
1261כיון דאין לה מחיצות אמאי הויא רשות היחיד, והא טרסקל לא הוי רשות היחיד אפילו לר'
1262יוסי בר יהודה, אלא משום דהדרא מחיצתא, כדאמרינן בפרק בכל מערבין).
1263והוא כדאמרינן בגמרא שם לג, ב (אפילו
1264תימא רבי יוסי ברבי יהודה, התם (הטרסקל סובבת את הקנה שהרי תחוב באמצעיתו,
1265רש"י) הדרן מחיצתא, הכא (דכלכלה אינה מקפת את עביו של אילן, רש"י) לא
1266הדרן מחיצתא).
1267וכמו שבכלכלה התלויה וסמוכה לאילן, לא
1268סגי בגוד אחית, כיון שהכלכלה אינה מקפת את האילן, כך גם הגזוזטרא הסמוכה לכותל, לא
1269סגי בגוד אחית, כיון שאינה מקפת את הכותל.
1270ולפי זה הי' אפשר לומר, דבמקום
1271שהגזוזטרא שעל פני המים אינה בולטת מהכותל, היינו אומרים בה גוד אחית.
1272[978] ומכל מקום כתוב בתירוץ
1273השני, שהיתר הטלטול על הגזוזטרא הוא כשהחלון פתוח לה.
1274יוצא אם כן שהטעם לזה הוא כנ"ל,
1275שכל זמן שהגזוזטרא אין לה מחיצות, אין אומרים בה גוד אחית.
1276[979] ע"א ד"ה וזרק
1277(שהועתק לעיל הערה 132),
1278שהקשה אמאי צריך בגזוזטרא מחיצה י'.
1279ולפי הנ"ל לא הקשו כלום, אם נאמר
1280שהגזוזטרא אינה רשות היחיד משום דלא הדרן מחיצתא.
1281[980] ודאי צריך לומר שהגזוזטרא
1282לא מקרי "לא הדרן מחיצתא", כיון שיש בה ד' על ד'.
1283[981] לג, ב ד"ה התם הדרן
1284(הטרסקל סובבת את הקנה ... נמצא קנה מוקף מחיצות שחללו ארבעה), וד"ה התם לא
1285הדרן מחיצות (וכי אמרינן גוד אחית, אכתי אית לן למימר חוקקין להשלים לאיצטרופי
1286כלכלה בהדי אילן, ותרתי לא אמרינן).
1287[982] שהועתקו לעיל (הערה 132),
1288כי שני תירוצים אלו הם רק לפי הסלקא דעתא, משא"כ לפי המסקנא, גם רב נחמן לא
1289התיר אלא במחיצה, ולא בגזוזטרא שאין לה מחיצה, וכמבואר לעיל.
1290[983] "דדוקא על גביו חשיב
1291ליה ר' יוסי ברבי יהודה רשות היחיד, אבל למטה לא, דלהכי לא אהני גוד אחית".
1292לפי המסקנא לא קיי"ל כן, אלא שגם
1293על גביו לא הוי רשות היחיד (אלא כשהחלון פתוח לו).
1294[984] "הא דבעינן גבי
1295גזוזטרא מחיצה י' היינו לטלטל, אבל לזרוק לא בעי מחיצה י', כמו בטרסקל".
1296היינו שהגזוזטרא היא רשות היחיד מן התורה (לחייב את הזורק לשם מרשות הרבים),
1297וכרמלית רק מדברי סופרים (שאסור לטלטל בו).
1298שהרי לפי המסקנא קיי"ל שהגזוזטרא
1299אינה רשות היחיד אף מן התורה, כמשמעות הטור ושו"ע סי' שמה.
1300[985] סט"ז (גג הבולט על
1301מחיצות הבית ... הוי כרמלית ... וכן זיזין הבולטים מן הכותל).
1302[986] כדלעיל סי' שמה סכ"ג
1303(גג הבולט על מחיצות הבית, בענין שאין מחיצות הבית ניכרים ונראים לעומדים על הגג
1304כשמסתכלין תחת רגליהם, כגון גגין שלנו, אין אומרים במחיצות אלו גוד אסיק, ולכן על
1305גבי הגג אינו רשות היחיד אפילו הוא גבוה ורחב הרבה, אלא כרמלית הוא).
1306[987] ס"ק א (וחלון פתוח –
1307דאם לא כן הוי כרמלית, ומותר לטלטל מכרמלית). והיינו שבלא חלון הוי כרמלית ומותר
1308למלאות מכרמלית לכרמלית, כדלעיל סי' שמו ס"ה (ומותר לטלטל מכרמלית זו לכרמלית
1309אחרת תוך ד' אמות).
1310ואם נאמר שעל גבי הזיזין היא רשות היחיד
1311מן התורה, הי' אסור לטלטל מכרמלית לרשות היחיד שמן התורה (גזוזטרא).
1312וכעין זה הוכיח לעיל סי' רמח קונטרס
1313אחרון ס"ק ב (ואפילו להחמיר לא אמרינן, כמבואר בטור ושו"ע בסי'
1314שנ"ה, שהקילו בגזוזטרא, אלא אם כן חלון פתוח לה, עיי"ש במ"א), ושם
1315(הערות קסט-קעא).
1316[988] כלומר, שלפום ריהטא אין
1317הוכחה זו מובנת, שהרי נתבאר לעיל סי' שמו ס"ו (אפילו מקום שהוא רשות היחיד
1318גמורה מן התורה, אלא שחכמים אסרו לטלטל בו אלא תוך ד' אמות כמו שאסרו בכרמלית
1319גמורה ... אעפ"כ מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה תוך ד' אמות, כגון לבקעה
1320העוברת לפניו. ולא גזרו כאן כמו שגזרו על טלטול משאר רשות היחיד לכרמלית).
1321וכך הי' מקום לומר כאן בגזוזטרא, שיש לי
1322דין רשות היחיד מן התורה, וכרמלית מדברי סופרים, ומכל מקום מותר לטלטל המים
1323מכרמלית לגזוזטרא.
1324ועל זה בא לבאר, שדין גזוזטרא (אילו
1325היינו אומר שהיא רשות היחיד מן התורה וכרמלית מדברי סופרים) לא דמי לשאר כרמלית
1326(שהן רשות היחיד מן התורה וכרמלית מדברי סופרים).
1327שדוקא בשאר כרמלית דרבנן התירו לטלטל
1328ממנה לכרמלית גמורה, מהטעם האמור לעיל שם ס"ו-ז (שחששו כאן אם יהיה אסור
1329לטלטל ממנו לכרמלית יטעו לומר שהוא אין לו דין כרמלית כלל, ויבואו להתיר הטלטול
1330בתוכו יותר מד' אמות. ולמה חששו יותר לאיסור הטלטול בתוכו מלאיסור הטלטול ממנו
1331לכרמלית גמורה, לפי שהטלטול בתוכו מצוי יותר מהטלטול ממנו לכרמלית גמורה, ולכן
1332בטלו זה מפני זה, שהם אמרו והם אמרו).
1333משא"כ בגזוזטרא שלא שייך לגזור
1334דלמא אתי לטלטולי בכולהי יותר מד' אמות. ואם כן מובן, שאילו היתה הגזוזטרא רשות
1335היחיד מן התורה, הי' אסור לטלטל מהכרמלית גמורה לתוכה.
1336אלא ודאי הגזוזטרא היא כרמלית גמורה,
1337שגם מן התורה אין אומרים בה גוד אחית, כיון שאין לה מחיצות, וכמבואר לעיל.
1338[989] עירובין סז, ב (ומאי שנא,
1339תוכו שכיח, מתוכו לים ומן הים לתוכו לא שכיח), ופרש"י (דהם אמרו זאת והם אמרו
1340עוד איסור אחר, וראו שאין שניהם עומדים כאן, וביטלו זה מפני זה).
1341[990] ס"ז (ולמה חששו יותר
1342לאיסור הטלטול בתוכו מלאיסור הטלטול ממנו לכרמלית גמורה, לפי שהטלטול בתוכו מצוי
1343יותר מהטלטול ממנו לכרמלית גמורה, ולכן בטלו זה, מפני זה שהם אמרו והם אמרו).
1344[991] כעין זה לקמן סי' תמ
1345בקונטרס אחרון ס"ק א (ואין לומר דמדרבנן אסור, דמנא לן לחדש מדעתנו גזירה שלא
1346נמצאת בתלמוד).
1347וראה כללי הפוסקים וההוראה כללים קו-ז.
1348[992] שיהי' גודל הגזוזטרא ד'
1349על ד' אמות, עד שיהי' חשש שיעביר ד' אמות ואלכסונן, כדלעיל סי' שמט ס"ב (ארבע
1350אמות שאמרו הן ואלכסונן, דהיינו אלכסון של ד' על ד' שהוא ה' אמות וג' חומשי אמה).
1351[993] כלומר, שיהי' חשש שכיחא
1352טפי שיטלטלו ד' אמות על גבי הגזוזטרא, מאשר החשש שיטלטל מהגזוזטרא לכרמלית
1353שתחתיהם.
1354[994] וגם אין לומר שעיקר החשש
1355הוא שיטלטלו מהבית (רשות היחיד) לגזוזטרא (שמדרבנן הוא כרמלית), ונאמר שחשש זה שכיח
1356יותר מאשר החשש שיטלטל מהגזוזטרא לכרמלית.
1357[995] דאמרינן התם "תוכו
1358שכיח", ופרש"י (כי שרי ליה לטלטולי בגווה), היינו שהזכירו רק את חשש
1359הטלטול ד' אמות בתוכה (ולא הזכירו חשש הטלטול מהבית לכרמלית זו).
1360משא"כ בגזוזטרא, שאין לחוש לטלטול
1361ד' אמות ואלכסונן בתוכה, רק החשש מרשות היחיד לתוכה (היינו מהבית לגזוזטרא, כשאין
1362חלון פתוח לה), שהוא אינו שכיח יותר מהטלטול מתוכה לכרמלית, ולא הי' לנו להתיר זה
1363מפני זה.
1364אלא ודאי על כרחך צריכים אנו לומר
1365שהגזוזטרא היא כרמלית גמורה (כשאין חלון פתוח לה), ולכן מותר לטלטל לה מהכרמלית.
1366[996] תוכן המשך הדברים בקונטרס
1367אחרון זה:
1368בפנים
1369סט"ו נתבאר, שלא התירו מחיצה תלויה, אלא במים שאין דריסת הרגל עוברת שם מחמת
1370עומקם.
1371ועל
1372זה בא להוכיח כאן, שאין הפרש אם ששים רבוא בוקעים שם או פחות, וכמו בבקיעת גדיים,
1373שאין אומרים גוד אחית אף אם אין שם גדיים, אלא באופן "שהמקום גורם שאין גדיים
1374ואדם בוקעים שם".
1375ואף
1376שלענין גוד אסיק במחיצה הנדרסת, אין המחיצה מתבטלת מדרבנן אלא בס' רבוא.
1377מכל
1378מקום "גוד אחית לא דמי לגוד אסיק ... דאפילו גדיים מעכבי מדאורייתא".
1379[997] כמשמעות ב"ח ד"ה
1380כתב ב"י (נחלים ונהרות שהם כרמלית, מחיצה תלויה מתרת בהם דליהוי רשות היחיד),
1381ומ"א ס"ק טז (דשרי במחיצה תלויה אפילו אין עמוקים י', דלא מקרי רשות
1382הרבים אלא אם כן רבים בוקעים בו).
1383[998] ס"ק מ (צריך לומר
1384דלא בקעי בו רבים, שאם לא כן אתי רבים ומבטלי מחיצתא ... ואפשר דלא מקרי רבים
1385פחותים מס' רבוא).
1386וכן הוא לקמן שם סמ"ב (לא אסרו
1387חכמים אלא בבקיעת רבים כעין רשות הרבים, אבל כשאין רבים בוקעים כל כך בתל זה מותר ...
1388ולהאומרים שאין בקיעת הרבים חשובה לעשות רשות הרבים אלא אם כן הם ששים רבוא כמו
1389שנתבאר בסי' שמ"ה, אף כאן אין בקיעת הרבים מבטל ממנו שם מחיצה (מדברי סופרים)
1390אלא אם כן בוקעים בו ששים רבוא בכל יום).
1391[999] שבת קא, סע"א (דבעא
1392מיניה רבי טבלא מרבין, מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה, ואמר ליה אין מחיצה תלויה
1393מתרת אלא במים).
1394[1000] כדתנן ב"ק עט, ב (אין
1395מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל). טור ושו"ע חו"מ סי' תט ס"א (אין
1396מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל). ומכל מקום אין מחיצה תלויה מתרת שם.
1397[1001] סעיף י (העושה סוכתו בין
1398האילנות, והאילנות דפנות לה; אם היו חזקים, או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא
1399הרוח מצויה מנידה אותם תמיד ... הרי זו כשרה), ומ"א שם ס"ק טז (אפילו
1400עומדת בבית, שאין שם רוח, אינה מחיצה).
1401[1002] כדלעיל סי' שמה ס"ד (כל
1402מחיצה שאינו מגעת ג' טפחים לארץ, אינו מחיצה לחלוק רשות בפני עצמה, לפי שהגדיים
1403יכולים לבקוע תחתיה, אבל פחות מג' טפחים שאינן יכולין לעבור שם ... כאילו הגיע
1404לארץ), ושם נסמן (הערות 33-34).
1405[1003] כמבואר בפנים ס"י (שאין
1406הגדיים יכולים לבקוע שם ... דגים יכולים לבקוע שם ... קל הוא
1407שהקילו חכמים במים לומר גוד אחית,
1408הואיל ואין בקיעת הדגים נראית).
1409[1004] והיינו שכדי לעשותו רשות
1410הרבים, סגי במה שיש ששים רבוא בעיר (כדלעיל סי' שמה סי"א הערה 86).
1411[1005] שבזה אין הרבים מבטלים
1412המחיצה אלא בששים רבוא, כנסמן לעיל (הערה 161).
1413[1006] כדלקמן סי' שסג סמ"ב
1414(ואף על פי שמן התורה אין בקיעת רבים מבטלת ממנו שם המחיצה ואלו היה [ברחבו] ד' על
1415ד' גבוהים [י'] טפחים מן הארץ מכל צדדיהם היתה שם רשות היחיד גמורה מן התורה
1416והזורק לשם מרשות הרבים חייב, מכל מקום מדברי סופרים אסור לטלטל כשרבים בוקעים שם),
1417ושם נסמן.
1418[1007] כב, ב (מעלות בית מרון (זקופין
1419מאד, רש"י) ... שבילי בית גילגול (מעלה גבוהה וזקופה היא בארץ ישראל, רש"י)
1420... אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי לה מחיצתא).
1421ונתבאר לעיל סי' שמה בקונטרס אחרון
1422ס"ק ב (ואפילו אינה עשויה בידי אדם, שהרי גובה מעלת בית מרון, וגובה שבילי
1423בית גלגול, אינו עשוי בידי אדם).
1424[1008] כמועתק לעיל (הערה 161).
1425[1009] בקונטרס אחרון ס"ק ב
1426ד"ה ועל כרחך (שעכ"פ מדרבנן אתו רבים ומבטלי מחיצתא, בין בים דעכ"פ
1427הוי כרמלית דרבנן, ובין בתל דלא אמרינן אלא שאין חייבים עליו כו', אבל איסורא מיהא
1428איכא, עיי"ש בפרש"י ד"ה ומחתנא כו' ובתוס' ד"ה מני כו'), ושם
1429נסמן (הערות 287-289),
1430שרק מדרבנן אתי רבים ומבטלי מחיצות.
1431[1010] "התם הויא ליה מחיצה
1432שהגדיים בוקעין בה".
1433משא"כ לגבי גוד אסיק, אין בקיעת
1434גדיים מבטלת המחיצה, אלא בני אדם רבים הבוקעים בו.
1435[1011] פט, ב (גג גדול הסמוך
1436לקטן, הגדול מותר והקטן אסור ... לא שנו אלא שיש דיורין על זה ודיורין על זה,
1437דהויא לה הא דקטן מחיצה נדרסת).
1438אף דהתם מיירי בגגין דלא בקעי בה רבים, ובודאי
1439לא ששים רבוא, ואם כן מדוע המחיצה הנדרסת מבטלת אפילו גוד אסיק.
1440[1012] על זה מתרץ, שאם ניחא
1441תשמישתיה, גם מועטים הדורסים שם מבטלים את הגוד אסיק. ואם לא ניחא תשמישתיה אין
1442הדורסים מבטלים את הגוד אסיק אלא כשיש ששים רבוא.
1443דתניא התם כב, ב (שבילי בית גילגול
1444וכיוצא בהן, רשות היחיד לשבת ... כל שאין העבד יכול ליטול סאה של חיטין וירוץ לפני
1445סרדיוט).
1446ובתוס' שם (ואם תאמר ולמה לי אין העבד
1447יכול לרוץ, אפילו יכול נמי הוי רשות היחיד, כיון שמתלקט עשרה מתוך ארבע. ויש לומר
1448דבעינן שלא יהא ניחא תשמישתיה, שלא יהא עשוי כעין מדרגה, דלא תהוי מחיצתא נדרסת,
1449דאמר בפרק כל גגות (לקמן ד' פט:) דלא הויא מחיצתא).
1450[1013] מן התורה; ואילו מדברי
1451סופרים ששים רבוא מבטלים המחיצה אף אם לא ניחא תשמישתיה, כמובא לעיל (הערה 169).
1452[1014] שאם רבים בוקעים הוה רשות
1453הרבים אף דלא ניחא תשמישתיה, כדלעיל סי' שמה סט"ז (רקק מים שברשות הרבים
1454שאינו עמוק עשרה, בטל הוא לגבי רשות הרבים, אם רגילים הרבים להלך בו, אף על פי
1455שהוא הילוך שעל ידי הדחק).
1456ועל זה מבאר שהטעם הוא, כיון שהוא פחות
1457מעשרה ואין שם גוד אסיק.