Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשנו דין אמת המים העוברת בחצר
ובו ד' סעיפים:
א אמת המים
ובו ד' סעיפים:
א אמת המים
בהעוברת בחצר, עמוקה י' טפחים ורחבה ד', אין
גממלאים הימנה, אלא אם כן עשה עליה לרחבה מחיצה גבוה י' בכניסתה וביציאתה.
דויהיה טפח ממנה משוקע במים, ואם היתה המחיצה כולה
היורדת בתוך המים, צריך שיהא טפח ממנה יוצא למעלה מן המים, כדי לחלוק בין המים
ושבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים.
זלפי שכיון שהאמה אינה מתעכבת בחצר, אלא
חעוברת מצד לצד, אינה בטלה לגבי החצר, וחולקת רשות לעצמה, הואיל והיא עמוקה עשרה
טורחבה ד', שזהו שיעור חילוק רשויות זו מזו, וכיון
ישאינה בטילה לחצר, הרי היא כרמלית בחצר, כמו שהיא כרמלית קודם כניסתה לחצר ואחר
יאיציאתה ממנה, ולכן צריך לעשות לה מחיצות המפסיקות בין המים שבחצר
יבלהמים שבחוץ.
יגואע"פ שאעפ"כ הם מחוברים תחת המחיצה או על
ידגבה,
טואין בכך כלום, שהקילו חכמים במים להיות מחיצה תלויה מועלת בהם משום גוד אחית, כמו שנתבאר בסימן שנ"ה.
טזומכל מקום כותל החצר שעובר שם עליהם, אינו מועיל כלום,
יזאף אם היה משוקע במים טפח, לפי שלא הקילו במים אלא במחיצה הנעשית לשם המים כדי
יחלהתיר הטלטול בהם, כמו שנתבאר שם:
יטב אבל בחצר
כעצמה מותר לטלטל, אפילו לא עשה מחיצות לאמה שבתוכה, והרי האמה היא כרמלית, אף על
כאפי כן אינה אוסרת את החצר, אע"פ שהן פרוצות זו לזו במילואן ואין ביניהן מחיצה.
כבלפי שחפירת האמה עצמה נעשית מחיצה בין המים שבה ובין החצר, שהרי היא עמוקה עשרה,
כגוכל חריץ שהוא עמוק עשרה נדון משום מחיצה. ואפילו אם אינה עמוקה עשרה בשפתה אלא בשיפוע, אם
כדהשיפוע מתלקט עומק עשרה מתוך ד' אמות, נידון משום מחיצה. אבל אם מתלקט כן מתוך יותר
כהמד' אמות, אינה נידון כמחיצה, כמ"ש
כובסימן שמ"ה.
כזוכשהוא נדון משום מחיצה לחצר מותר לטלטל בה אפילו
כחנפרץ כותל החצר ברוחב האמה בכניסתה וביציאתה, ופרצה זו היא יותר מי' אמות, שהיא
כטאוסרת את החצר, אם לא חפירת האמה שבה, שנידונה לה כמחיצה, והרי יש לה ד' מחיצות מצד
להאמה מכאן וד' מחיצות מצד האמה מכאן:
לאג אם התחיל
לבלעשות המחיצה אצל השפה מכל צד לרוחב האמה, ולא חיבר אותה באמצע רחבה, והניח מקום
לגפנוי באמצעית המחיצה של כניסה ויציאה כדי שיהיו המים נכנסים ויוצאים דרך שם, אם
לדאין שם ביניהם ג' טפחים מותר משום לבוד, ואם יש ביניהם ג' טפחים אסור.
להואם הנקבים שהאמה נכנסת ויוצאת בהם אינם רחבים ג'
לוטפחים, אפילו מחיצה אין צריך, שהרי הם כסתומים לגמרי משום לבוד:
לזד חצר שנפרצה
לחולשון ים עובר על הפרצה, אם לא נפרצה במילואה, ואין בפרצה יותר מעשר אמות, שפרצה
לטזו אינה אוסרת החצר מלטלטל בה מפני שהיא לה כפתח כמ"ש בסי' שס"ב, מותר למלאת מהלשון שנכנס בה ולהכניס המים לבית.
מואע"פ שעמקו עשרה ורחבו ד', אינו חולק רשות
מאלעצמו, שכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו, הרי הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות
מבאותו, ואינו נאסר מחמת שפרוץ לים שהוא כרמלית.
מגאבל אם נפרצה במילואה, או שיש בפירצה יותר מעשרה,
מדאסור למלאת ממנו לחצר, כיון שאין מחיצה על גביו בינו לבין המים שבחוץ, שהרי שם
מהנפרצה החצר במילואה או יותר מעשר. וצריך להזהיר לרבים שנכשלים בזה במקומות שנהר מהלך
מוסמוך לחצרות.
מזאבל בחצר עצמה מותר לטלטל, אם הלשון הוא עמוק עשרה
מחמתוך ד' אמות, שהוא נחשב למחיצה. וכגון
מטשהוא רחוק משפת הים, או שגידודיו גבוהים ביותר, בענין שאין לחוש בו שמא יעלה הים
נשירטון ויתמעט עמקו מעשרה ויטלטלו בחצר כבתחלה, כמ"ש
נאבסי' שס"ג.
נבואם במקום שנפרץ כותל החצר נשארו שם למטה גידודין
נגגבוהים עשרה, והמים מכסים אותם, מותר למלאת ממנו מים לחצר. אבל אסור להכניסם לבית,
נדאלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה על המים. מפני שהגידודים המכוסים במים חשובים מחיצה לגבי
נההחצר, אבל לא לגבי הבית, לפי שבחצר פעמים שהם ניכרים ונראים כשהמים שוקעים, אבל
נובבית אין ניכרים ונראים לעולם.
נזולכן אסור לטלטל שום דבר מחצר לבית,
נחאם אין הלשון עמוק עשרה:
נט[1015] משנה עירובין
סשם פז, א (אמת המים שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה
סאבשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בכניסה וביציאה). טור ושו"ע ס"א
סב(אמת המים העוברת בחצר ... אין ממלאין ממנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה
סגעשרה בכניסתה וביציאתה).
סד[1016] משנה שם (מעשה באמה של
סהאבל שהיו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת ... מפני שלא היה בה כשיעור), וברייתא שם (מפני
סושלא היתה עמוקה י' טפחים ורוחבה ד'). טור ושו"ע שם (עמוקה עשרה ורחבה ארבעה).
סזוהטעם לכך יתבאר לקמן (הערה 5).
סח[1017] כמו בבור שבין שתי חצרות,
סטדתניא עירובין פו, א (צריך שיראו ראשן של קנים למעלה מן המים טפח ... צריך שישקע
עראשי קנים במים טפח).
עאוכן הוא לקמן סי' שעו ס"א (בור
עבשבין ב' חצירות ... אין ממלאין ממנו בשבת ... אלא אם כן עשו לו מחיצה עשרה טפחים
עגלמעלה מן המים ... ואם המחיצה היא כולה בתוך המים צריך שיהא טפח יוצא ממנה למעלה
עדמן המים, כדי שתהא ההפרשה ביניהן ניכרת. ואם היא כולה למעלה מן המים, צריך שיהא
עהטפח ממנה משוקע במים).
עוומזה למדו אף לענין אמת המים העוברת
עזבחצר. רי"ף שם כט, א (אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה
עחוביציאה ... פירוש מחיצה של אמת המים צריכה להיות משוקעת בתוך אמת המים, כדי
עטשתחלוק בין המים שברשות הרבים למים שברשות היחיד, כמחיצה של בור, שצריכה להיות
פמשוקעת בתוכו לחלוק בין רשותו לרשות חבירו). רא"ש עירובין פ"ח ס"ח.
פארמב"ם הל' שבת פט"ו הי"ג (והיאך מעמידין את המחיצה במים, אם
פבהיתה למעלה מן המים, צריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים, ואם היתה המחיצה
פגכולה יורדת בתוך המים, צריך שיהיה טפח ממנה יוצא למעלה מן המים, כדי שיהיו המים
פדשבחצר מובדלין). טור ושו"ע שם (ויהיה טפח ממנה משוקע במים, ואם היתה המחיצה
פהכולה יורדת בתוך המים, צריך שיהי' טפח ממנה יוצא למעלה מן המים). ט"ז ס"ק
פוא (להבדיל בין המים שבתוך המקום הזה למים שחוצה לה בכניסת המים וביציאתן). מ"א
פזס"ק ג (לחלוק בין המים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים).
פח[1018] עתה בא לבאר טעם החילוק
פטבין אמת המים העוברת בחצר, שנתבאר כאן שאין ממלאים הימנה אלא אם כן עשה מחיצה
צבכניסתה וביציאתה, ולא סגי בכותל החצר, לבין לשון ים הנכנס לחצר, שנתבאר לקמן
צאס"ד דסגי בכותל החצר (אם לא נפרצה במילואה ואין בפרצה יותר מעשר אמות).
צבראב"ד הל' שבת פט"ו הי"ב
צג(הטעם מפני שהאמה נכנסת ויוצאה וחולקת רשות לעצמה, ואפילו כותל שעל גבה אינו מתירה
צדלמלאות, לפי שהיא בעצמה נפרצת במלואה למקום האסור לה, והכותל שעל גבה אינו נחשב
צהלה. והלשון נכנס לחצר ואינו יוצא, והוא כבור שבחצר, ומחיצות החצר מתירות אותו,
צווכיון שאין פרצתו יותר מעשר הכל מותר).
צזמ"מ שם הי"א (ודעת האחרונים
צחכדעת ההשגות).
צטריטב"א עירובין יב, ב ד"ה
קוהא דפרקין (דהא אמרינן בפרק בכל משתתפין, כי אמת המים שעוברת דרך נקב החצר צריך
קאלעשות לה מחיצה עשרה בכניסה ויציאה, שתהא ניכרת לכל שנעשית לכך כדי למלאות ממנה,
קבוכותלי החצר שלא [נעשו לכך לא] יתירוה אף על פי שהם שלימות ... ויש מתרצין דשאני
קגהתם שאין האמה מתעכבת בחצר אלא שעוברת מצד לצד, וכיון שכן והיא גבוהה עשרה, חלקה
קדרשות לעצמה, ואינה בטלה לגבי החצר עד שיעשה מחיצות הניכרות לשמה, אבל הכא שהמים
קהמתעכבין ועומדין בחצר, נתבטלו לחצר כאילו היו (ה)מים שנשפכו שם ... וזה נכון מאד).
קוב"ח ד"ה חצר (והחילוק בין
קזלשון ים ובין אמת המים דלעיל הוא, לפי שהאמה נכנסת בחצר מצד זה ויוצאת כנגדה מצד
קחאחר, הילכך חולקת רשות לעצמה כשהיא עמוקה עשרה ורחבה ארבעה שנעשית כרמלית ... אבל
קטלשון ים מיירי שנכנס לחצר מצד זה במקום שנפרץ החצר, ונשארו המים בתוכה ואינן
קייוצאים ממנה בצד אחר. וכיוצא בזה פירש הראב"ד בהשגות, ומביאו בית יוסף, והכי
קיאמסתברא).
קיבמ"א ס"ק ד (מותר
קיגלמלאות ממנו, אף על פי שהיא עמוקה י' ורחבה ד', דכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו,
קידהוא כבור שבחצר, ומחיצות החצר מתירות אותה. משא"כ באמת המים שנכנסת ויוצאת
קיהוחולקת רשות לעצמה, והוי כרמלית (ראב"ד וריטב"א ומ"מ וב"ח)).
קיוט"ז ס"ק ד (וקשה מ"ש מלשון
קיזים שבסעיף שאחר זה דמותר אפילו בפירצה עד י'. תירץ על זה ב"י בשם
קיחהריטב"א, דאמה שאני שהיא עוברת מצד לצד, על כן אינה בטלה לגבי חצר ונחשבת
קיטרשות בפני עצמה, משא"כ בלשון ים שנכנס ומתע[כ]ב בחצר, על כן בטל לגביה כל שאין
קכבפירצה עשר. ושיטה זו אי' בהשגת הראב"ד, מביאה ב"י, שיש חילוק בזה בין
קכאאמת המים דכאן ובין לשון הים דאחר זה).
קכבב"י סוף הסימן (שהביא את
קכגדברי הראב"ד והריטב"א).
קכד*
קכהוהיינו שכיון:
קכו(א) שהיא עמוקה י' ורחבה ד' וחולקת רשות
קכזלעצמה.
קכח(ב) המים שבה עוברים מצד לצד.
קכטלכן:
קל(א) לא סגי במחיצות החצר שמכאן ומכאן
קלא(כמו שמועיל בלשון הים).
קלב(ב) לא סגי במחיצה תלויה שאינה משוקעת
קלגבמים (כמו שמועיל בגזוזטרא ובית הכסא).
קלדסיכום פרטי הלכות אלו, לעיל סי' שנה
קלה(הערה 9).
קלו[1019] רש"י שם פז, א ד"ה
קלזשלא היתה (שאין מים נעשין רשות לעצמן בפחות מעומק י' ברוחב ד' ... וכי הוו נמי
קלחבחצר הוו להו רשות היחיד). מ"א ס"ק א (אבל אינה עמוקה עשרה, או שאינה
קלטרחבה ד', אינה כרמלית, והוי כרשות שעומדת שם, וכי עומדת ברשות היחיד הוי רשות
קמהיחיד (רש"י)). ט"ז ס"ק א (דאם אינו כן אין נעשה רשות לעצמה, ואין
קמאצריך תיקון ... ואם היא ברשות היחיד הוה גם כן רשות היחיד).
קמבוהיינו שכיון שאין האמה נעשית רשות
קמגלעצמה, לכן סגי לה בכתלי החצר לעשותה רשות היחיד, כמו בדין לשון הים שנכנס לחצר,
קמדדלקמן ס"ד (אם לא נפרצה במילואה, ואין בפרצה יותר מעשר אמות, שפרצה זו אינה
קמהאוסרת החצר מלטלטל בה מפני שהיא לה כפתח ... הרי הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר
קמומתירות אותו).
קמז[1020] ראה לעיל סי' שמה קונטרס
קמחאחרון ס"ק ב (אפילו אמת המים העוברת בבקעה, אם עמוקה י' היא כרמלית, כדתנן
קמטבעירובין שם עיי"ש בפרש"י במתניתין ...
קנומחיצות עצמן שבבקעה חוץ לחצר אין מועילות, עיי"ש בט"ז, ואע"פ שאין
קנארבים עוברים עליהם), והיינו שאף אם מחוץ לחצר מחיצותיה גבוהות י', היא נשארת
קנבכרמלית.
קנג[1021] יש לעיין מהי כוונת
קנד"או על גבה", בשעה ש"טפח ממנה יוצא למעלה מן המים". וראה
קנהנתיבות שבת פ"י הערה קיד.
קנו[1022] רש"י פו, א ד"ה
קנזבין מתוך אוגנו (קל הוא שהקילו חכמים במים, דאמר ביה גוד אחית למחיצה, ובלבד שתהא
קנחבתוך אוגן הבור שתראה כהפסק). ומדין בור למדנו גם לדין אמת המים שעוברת בחצר,
קנטכדלעיל (הערה 3).
קסרא"ש עירובין פ"ח סוף ס"ז (ור"ח ז"ל פירש ... מצריך שיהו
קסאראשי הקנים בולטין למעלה מן המים טפח ... קל הוא שהקילו חכמים במים, דאין מחיצה
קסבתלויה מתרת אלא במים ... ואף על גב דעריבי מיא תותי קורה לא חיישינן).
קסגוהיינו שעצם המחיצה התלויה מועלת במים
קסדלומר גוד אחית, ולא איכפת לנו במה שהמים מחוברים תחת המחיצה. אלא שכאן צריך
קסהשהמחיצה תהי' שקועה טפח במים ויוצאת טפח מהמים, כדי שתהא ההפרשה ביניהן ניכרת.
קסווכן הוא לקמן סי' שעו ס"א (שבמחיצה
קסזזו אומרים גוד אחית למטה עד קרקעית הבור ... אם המחיצה היא כולה בתוך המים, צריך
קסחשיהא טפח יוצא ממנה למעלה מן המים, כדי שתהא ההפרשה ביניהן ניכרת, ואם היא כולה
קסטלמעלה מן המים צריך שיהא טפח ממנה משוקע במים ... ולא חששו מה שהמים מתערבים
קעוהולכים מצד זה של המחיצה או הקורה לצד הב').
קעא[1023] סעיף א (גזוזטרא שהיא
קעבלמעלה מן המים ... אסור למלאות ממנה מים, לפי שהמים הם כרמלית, אלא אם כן עשה לה
קעגמחיצה גבוהה י' טפחים כל סביבה, והוא ממלא בנקב החקוק באמצעיתה, שאז מותר משום גוד
קעדאחית), וסעיף י (בית הכסא שעל פני המים, מותר ליפנות בו על ידי מחיצה תלויה שיעשנה
קעהלמטה סביבו, על דרך שנתבאר בגזוזטרא, שבמחיצה זו אומרים בה גוד אחית).
קעו[1024] רש"י שם פז, א ד"ה
קעזעשו לה (ומחיצת החצר התלויה ועוברת על גבה אינה מועלת
קעחלה, ואע"ג דמחיצה תלויה מתרת במים, הני מילי היכא דנראית מחיצה שנעשית בשביל
קעטהמים). ט"ז ס"ק א (אבל מחיצות החצר שהיא תלויה ועוברת על גבה, אינה
קפמועלת לה, כ"כ רש"י במשנה דף פ"ז). מ"א ס"ק ב (ומכל מקום
קפאלא מהני מחיצות החצר למלאות, כיון שלא נעשו לשם מים, כמ"ש סי' שע"ו
קפב(רש"י)). פרמ"ג אשל אברהם שם (משמע אף שמחיצת החצר נכנסה ונוגעת במים
קפגטפח, לא הוה היכרא, דלא נעשה לשם מים).
קפד[1025] ס"א (ובלבד שיעשנה
קפהבשביל כך כדי להתיר מילוי המים, אבל אם עשאה לצורך אחר, אין אומרים בה גוד אחית),
קפווס"ז (ואין אומרים בהן גוד אחית אלא אם כן נעשו להתיר טלטול במים), וס"י
קפז(ולא הקילו אלא כשעשה המחיצה לשם המים כדי להתיר בהם הטלטול).
קפח[1026] ראב"ד הל' שבת פט"ו
קפטהי"ב (לא דקדקו בה על טלטול החצר עצמו בין פרצת
קצי' ליתר על י', הכל מותר, מפני שיש כותל על גבה שמתיר החצר, והיא עצמה נעשית מחיצה
קצאבינה ובין החצר, שהרי עמוקה עשרה, ואין החצר נאסר מפני האמה). מ"א ס"ק
קצבב (ואם תאמר הרי האמה אוסרת החצר, שהוא פרוץ במילואו לכרמלית. יש לומר דהיא עצמה
קצגנעשית מחיצה בינה ובין החצר, שהרי עמוקה עשרה, ואין החצר נאסר מפני האמה
קצד(ראב"ד)).
קצה[1027] מ"[א] שם (ועמ"ש סי'
קצושמ"ה סי"ח דאם אין עמוקה עשרה בשפתה, רק
קצזבשיפוע, אם תתלקט עשרה מתוך ארבע אמות הוי מחיצה, אבל אם משופע ביותר, שמתלקט עשרה
קצחמתוך חמשה אמות, לא הוי כמחיצה).
קצטוכמו שהוא בלשון הים, דלקמן ס"ד (בחצר
רעצמה מותר לטלטל, אם הלשון הוא עמוק עשרה מתוך ד' אמות, שהוא נחשב למחיצה), ושם
ראנסמן (הערה 23).
רב[1028] סעיפים ב; טו; יט.
רג[1029] מ"א שם (ומשמע
רדבראב"ד שכשהיא עמוקה עשרה, אפילו נפרץ כותל החצר ביתר מעשרה, שרי לטלטל בחצר,
רהשהרי החצר מוקף מארבע רוחותיו, עיין שם).
רו[1030] רבינא עירובין פז, ב (כגון
רזדעבד לה ניפקי אפומה), ופרש"י (בכניסה וביציאה, והתחיל המחיצה סמוך לאגפיה
רחבתוך אוגניה מכאן ומכאן, ולא חיברה באמצע, שיהו המים נכנסין ויוצאין דרך שם, ואמרי
רטרבנן דפחות מג' אמרינן לבוד, אבל ג' לא אמרינן לבוד ואסור, דפירצה היא). טור ושו"ע
ריס"א (ואם התחיל לעשות המחיצה אצל השפה מכל צד, ולא חיבר אותה באמצע, כדי
ריאשיהיו המים נכנסים ויוצאים דרך שם, אם אין ביניהם ג' טפחים, שרי, דאמרינן לבוד. יש
ריבביניהם ג' טפחים, אסור). ט"ז ס"ק ג (פירוש שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה
ריגמחיצה לרחב האמה, אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניסה כולה בחתיכה אחת, אלא בב' חתיכות,
רידדבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי, וכן במחיצה של צד היציאה, ועשה כן כדי שבאותו מקום
ריההפנוי ילכו המים, אם אותו מקום הפנוי אינו ג' על ג' הוה כלבוד).
ריו[1031] ריטב"א עירובין פז,
ריזא ד"ה אמת (אם אין הנקבים שנכנסת ויוצאה בהם רחבים ג' טפחים, דכל פחות מג'
ריחכלבוד דמי, ומותר למלאות ממנה בלא עשיית מחיצה). רמ"א ס"א (ואם הנקבים
ריטשהאמה נכנס ויוצא בהם אינם רחבים ג', אפילו מחיצה אינו צריך).
רכוראה גם לקמן סי' שסב ס"י (וכל
רכאאויר שהוא פחות מג' טפחים נחשב כסתום לגמרי), ושם נסמן (הערה 56).
רכב[1032] סעיף יח (ובלבד שלא יהיה
רכגבמקום אחד פרוץ יותר מעשר אמות, אבל עד עשר ועד בכלל מותר, מפני שהוא כפתח), ושם
רכדנסמן (הערה 104).
רכהוכך גם כאן בלשון ים, כמבואר בלבוש
רכוס"ב (הוי כמו פתח, ונחשב מחיצה שלימה).
רכז[1033] ברייתא שם יב, א
רכח(לשון ים הנכנס לחצר (דרך פירצת הכותל, וכשלא נפרץ במלואו עסקינן,
רכטרש"י), אין ממלאין הימנו בשבת ... במה דברים אמורים שפירצתו ביותר מעשרה, אבל
רלעשרה אין צריך כלום). טור ושו"ע ס"ב (חצר שנפרצה, ולשון ים עובר על
רלאהפרצה, אם אינו במילואו, ואין בפרצה יותר מי', מותר למלאות ממנו ולהכניס לבית).
רלב[1034] נסמן ונתבאר לעיל (הערה 4).
רלג[1035] ראב"ד שם (אם יש
רלדפרצתו יתר על עשר, היאך הוא מותר, והלא הפרצה אוסרתה, והלשון עצמו אוסרה שהרי
רלהנפרצה לו במילואה). רא"ש פ"א סוף סט"ז (למלאות מן המים לחצר אסור,
רלודמקום המים נפרץ במלואו לים). מ"א ס"ק ו (אסור למלאות ממנו, כיון שאין
רלזמחיצה על גבו בינו לבין המים שבחוץ, שהרי נפרץ במילואו, והים הוי כרמלית).
רלח[1036] ט"ז סוף ס"ק ד
רלט(ובאותן מקומות שיש נהר סמוך לחצירות, פשוט שאסור לשאוב מים שם, כי הוא ממלא מים
רממכרמלית לחצר שהוא רשות היחיד, ולזה לא מהני עירוב, ורבים נכשלים בזה).
רמא[1037] ר"ת בתוס'
רמבעירובין יב, ב ד"ה הכא (ורשב"ם ור"ת פירשו
רמגדאית ליה גידודי [שיש גדודים] גבוהים עשרה לים [עצמו] בתוך החצר, ולכך מטלטלין
רמדבחצר. אבל למלאות מן המים אסור, דמקום המים נפרץ במלואו לים, והים הוי כרמלית). רא"ש
רמהעירובין פ"א סט"ז (ורשב"ם ז"ל פירש דאית ליה גידודי, שלשון
רמוהים הפיל הקרקע ונשארו גידודים גבוהים עשרה בשפת המים, ואותן הגידודים מתירין
רמזלטלטל בחצר. אבל למלאות מן המים לחצר אסור, דמקום המים נפרץ במלואו לים). מ"א
רמחשם (ואם הלשון עמוק י', הוא נחשב למחיצה ומותר לטלטל בחצר, אבל אסור למלאות ממנו,
רמטכיון שאין מחיצה על גביו בינו לבין המים שבחוץ).
רנוכמו באמת המים, דלעיל ס"ב (אבל
רנאבחצר עצמה מותר לטלטל ... לפי שחפירת האמה עצמה נעשית מחיצה בין המים שבה ובין
רנבהחצר, שהרי היא עמוקה עשרה, וכל חריץ שהוא עמוק עשרה נדון משום מחיצה), ושם נסמן
רנג(הערות 13-14).
רנדואף שהאמה מלאה מים. נתבאר לעיל סי' שמה
רנהסט"ו (היתה הגומא מליאה מים, אין המים מבטלים המחיצות, והוא הדין שאר דברים
רנוצלולים שאדם מסתכל בהם ורואה בתוכם ונראים המחיצות).
רנזואף שנתבאר לעיל שם (הימים והנחלים
רנחשאינן רשות היחיד מדברי סופרים אפילו עמוקים עשרה מתוך הילוך ד' אמות, הואיל
רנטועוברים עליהם), וסי"ט (הימים והנחלים, שאף שהם עמוקים עשרה והמים אינם
רסמבטלים המחיצות ... מכל מקום מדברי סופרים אינה רשות היחיד אלא כרמלית (הואיל
רסאועוברים על מחיצותיה מלמעלה, כאילו לא היו שם מחיצות כלל)).
רסבנתבאר לעיל שם בקונטרס אחרון ס"ק ב
רסג(והא דהים נדון משום מחיצה ... היינו ברוח רביעית למבוי, דבלאו הכי נמי לא הוה
רסדהמבוי רשות הרבים).
רסהואף שמחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה
רסומועלת להתירה, כדלקמן סי' שסג סמ"ד (מבוי המפולש משני ראשיו לנהר או לתל
רסזשאינו עשוי בידי אדם, אינן מועילות להתירו בלא תיקון בשום אחד מראשיו).
רסחמכל מקום גם זה מועיל במחיצה רביעית,
רסטכדלקמן שם (אבל מחיצה רביעית של מבוי הקילו בה חכמים להיות דיה בנהר ותל).
רע[1038] תוס' שם (ואין לחוש שמא
רעאיעלה הים שרטון, שגדודים גבוהים יותר, או שהם רחוקים משפת הים ביותר הרבה). מ"א
רעבשם (ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון כמ"ש סי' שס"ג סכ"ט, דמיירי
רעגשהגדודין גבוהים ביותר, או שהוא רחוק הרבה משפת הים (תוס')).
רעד[1039] סעיף לה (ויש אומרים שהים
רעהאינו עולה משום מחיצה למבוי, גזרה שמא יעלה הים שרטון, שכן דרך הים שמתקצר ונעשה
רעוקרקע ומעלה שם חול ואבנים ובטלה מחיצתו, שנתמעט שיפועו שם ואינו מתלקט י' טפחים
רעזמתוך ד' אמות, ויטלטלו במבוי כמתחלה, וכן עיקר. אבל בשאר נהרות אין חוששין שיעלו
רעחשירטון, אלא אם כן אותן נהרות שדרכן להתייבש בקיץ ולהעלות שם חול ואבנים).
רעטולכן אין חוששים לשמא תעלה אמת המים
רפשרטון (לעיל ס"ב), שאין חוששים לזה בנהר. משא"כ כאן בלשון ים, חוששים
רפאשיעלה שרטון (אלא אם כן רחוק משפת הים או גידודיו גבוהים).
רפב[1040] גמרא שם יב, א (ממלא
רפגהוא דלא ממלאינן, הא טלטולי מטלטלינן, והא נפרצה חצר במלואה
רפדלמקום האסור לה. הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי). לפירוש רש"י שם (מה
רפהשנשאר מן הפרצה בגובה עשרה אבל הים כיסהו). ולפי דעת התוס' והרא"ש שם
רפו(שביארו את פרש"י שם). טור ושו"ע שם (נפרצה במילואה, או שיש בפרצה יותר
רפזמי', אם נשאר במקום שנפרץ גידודים גבוהים י', והמים מכסים אותו, מותר למלאות ממנו
רפחבחצר, אבל אסור להכניסן לבית).
רפט[1041] ברייתא שם (אלא אם כן יש
רצלו מחיצה (עשו מחיצה לגדור פירצת כותל החצר, רש"י) גבוה י' טפחים). טור
רצאושו"ע שם (אלא אם כן עשו מחיצה גבוה עשרה על המים).
רצב[1042] תוס' שם (דאית ליה
רצגגידודי וניכרת מחיצה לבני חצר, ולבני בית שהם רחוקים אינה
רצדניכרת ועריבי מיא, ומשום הכי אסור). רא"ש שם (הלכך בחצר
רצההמחיצה ניכרת, דפעמים המים שוקעין והמחיצה נראית, ולכך מותר להשתמש בחצר. אבל
רצומהחצר לבית אסור, הואיל ואין המחיצה ניכרת בבית). לבוש ס"ב (דלגבי בית לא
רצזנחשבו הגידודין מחיצה, כיון שאין המחיצה הזאת ניכרת בבית). מ"א ס"ק ה (דפעמים
רצחשהמים שוקעים והמחיצות ניכרת, אבל בבית אין המחיצות ניכרת).
רצט[1043] כי אף שלשון הטור
שושו"ע הוא "מותר למלאות ממנו בחצר, אבל אסור להכניסן לבית". מכל
שאמקום מובן ש"אסור לטלטל שום דבר מחצר לבית", שהרי לגבי הבית נחשבת החצר
שבכרמלית (שהיא פרוצה לים).
שג[1044] שבזה כבר נתבאר לעיל
שדשנחשבת מחיצה רביעית (בין לשון הים לבין החצר), ואם כן מותר לטלטל הן בחצר עצמה
שהוהן ממנה לבית (כיון שהחצר היא רשות היחיד), ומותר למלאות מלשון הים לחצר (כיון
שודמיירי שנשארו שם גידודין, ולגבי החצר גם לשון הים הוא רשות היחיד). וראה נתיבות
שזשבת פ"י הערה קכא.
שחואפשר שבאופן זה מיירו הטור ושו"ע
שטבמה שכתבו "מותר למלאות ממנו בחצר, אבל אסור להכניסן לבית" (כיון שלגבי
שיהבית נחשב לשון הים ככרמלית). משא"כ שאר דברים מותר להכניס מחצר לבית (כיון
שיאשהחצר הוא בכל אופן רשות היחיד).
שיבואפשר שזו גם כוונת הלבוש (ולכן מותר
שיגלמלאות ממנה בחצר, אבל להכניסן לבית אסור, דלגבי בית לא נחשבו הגידודין מחיצה,
שידכיון שאין המחיצה הזאת ניכרת בבית, והוי ליה מטלטל מכרמלית, שהוא לשון ים, לרשות
שיההיחיד גמור).