Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשנז דיני חצר פחות מארבע אמות וביב
ובו ח' סעיפים:
שפיכת מים לחצר הסמוכה לרשות הרבים
א חצר
ובו ח' סעיפים:
שפיכת מים לחצר הסמוכה לרשות הרבים
א חצר
בשהיא פחותה מד' אמות על ד' אמות, וסמוכה לרשות הרבים,
גאין שופכין לתוכה מים בשבת, בימות החמה.
דשכיון שאין בה ד' אמות, אין סאתים מים שאדם רגיל להשתמש בכל יום ראוים ליבלע בה, והרי זה כאלו שופכן לרשות הרבים.
הואף על פי שאין בשפיכה זו שמחצר לרשות הרבים איסור של
ותורה
ז(אם אינו שופכן סמוך לרשות הרבים ממש,
חאלא ברחוק מעט, בענין
טשיציאתן לרשות הרבים היא מאליהן, ואיננה כח שפיכתו ממש, אלא כחו הוא גורם בלבד), ומכל
ימקום מדברי סופרים אסור (בכל ענין), גזרה שמא ישפכנו לרשות הרבים (או בחצר
יאסמוך לרשות הרבים) ממש.
יבלכך צריך לעשות גומא שתהא חללה מחזקת סאתים, שיוכלו מי תשמישו לירד לתוכה, ולא יהיה
יגכאלו שופכן לרשות הרבים, בין אם יעשנה בחצר, בין אם יעשנה ברשות הרבים סמוך לחצר
ידממש. אלא שאם יעשנה בחוץ צריך לכסות בנסרים, שאם תהא מגולה, פעמים שיהיה רפש וטיט
טובתוכה ולא תהא עמוקה עשרה, ותהיה כרמלית, אבל כשהיא מכוסה ופיה לרשות היחיד, הרי
טזזה חורי רשות היחיד שהם כרשות היחיד:
יזב וכיון
יחשיעשה גומא סאתים, מותר לשפוך בה ובחצר כל מה
יטשירצה, אפילו כור ואפילו כוריים. ואפילו
כנתמלאה הגומא מערב שבת, דכיון
כאשתקנו לו חכמים זכר לשבת, שלא ישכח וישפכם ברשות הרבים הוא בעצמו,
כבשוב אין לחוש אם הם יוצאים מאליהם לרשות הרבים (רק שיזהר שלא ישפכם סמוך לרשות הרבים ממש, שלא אצל
כגהגומא,
כדבענין שיציאתן לרשות הרבים היא כח שפיכתו ממש שיש בזה איסור של תורה,
כהכמו במגלגל חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים).
כואבל אם אינה מחזקת סאתים, לא ישפוך בה אפילו מעט,
כזגזרה שמא ישפוך הרבה יותר ממה שהיא מחזקת:
כחג וכל זה
כטבימות החמה, שאדם מקפיד על לכלוך חצירו, וחפץ הוא שיצאו המים ממנה לחוץ, וכשהם יוצאים הרי נתקיימה מחשבתו, ויש לגזור שמא
לישפכם בעצמו החוצה. אבל בימות הגשמים שאין אדם מקפיד על לכלוך חצרו,
לאואינו מתכוין שיצאו המים ממנה לחוץ, אין לחוש
לבלכך, ומותר לשפוך בה כל מה שירצה, אפילו היא קטנה מאד (ואפילו שופכן סמוך לרשות הרבים
לגממש, אם הוא בענין שאינו פסיק רישיה
לדשיצאו לרשות הרבים מיד מכח שפיכתו ממש):
להד ולמה אין
לוחוששים למראית העין, שהרואה שהצנור שבקרקעות חצירו מקלח מים בשבת יאמר שהוא עצמו
לזשפכן לרשות הרבים (או בחצר סמוך ממש ליציאתן לרשות הרבים, במתכוין
לחכדי שיצאו לרשות הרבים). לפי שבימות הגשמים סתם צנורות מקלחים הם מי גשמים, ויאמר
לטהרואה שמי גשמים הם. ואפילו שלא בשעת הגשם יאמרו מי גשמים הם שמתמצים והולכים מן
מהגשמים שעברו:
מאה ואם יש
מבבחצר ד' על ד', אפילו אינה מרובעת אלא ארוכה וקצרה, כגון שארכה שמנה אמות ורחבה ב', מותר לשפוך בה כל מה שירצה, אפילו בימות החמה. מפני שהסאתים שאדם רגיל להשתמש
מגבכל יום אין לגזור בהם בחצר זו, שהרי ראויים ליבלע בה, ואם כן כששופכן אינו שופכן כדי שיצאו לחוץ, ואף אם
מדאירע שיוצאין אין כוונתו לכך, ולא נתקיימה מחשבתו ביציאה זו, ואין לגזור בה שמא ישפכם הוא עצמו ברשות הרבים.
מהלפיכך אף אם רוצה להשתמש בה יותר מסאתים לא גזרו,
מושדבר שאינו מצוי הוא. וכן אף אם
מזהיא מליאה מים מערב שבת, שזהו גם כן דבר שאינו מצוי, ולא רצו לגזור בשביל זה
מחבלבד, כיון שבסאתים שרגילים להבלע בה אין לגזור בהם (ומכל מקום צריך ליזהר שלא
מטלשפוך סמוך לרשות הרבים ממש כמו שנתבאר):
נו וחצר
נאואכסדרה
נבשאין בכל אחת מהן לבדה ד' אמות, אלא בהצטרפות שתיהן, הרי אלו מצטרפות לד' אמות
נגלהתיר לשפוך בהן.
נדוהוא הדין שתי דיוטאות שלפני ב' עליות, ועליהן מעזיבה רבה שראוים המים ליבלע בה, ואין בכל אחת מהן לבדה ד' אמות מצטרפות זו עם זו,
נהאם הן סמוכות זו לזו בתוך ד' טפחים, שתשמישן נוח מזו לזו, והרי הן כדיוטא אחת:
נושפיכת מים לחצר הסמוכה לכרמלית
ז וכל זה
ז וכל זה
נזבחצר הסמוכה לרשות הרבים, אבל הסמוכה לכרמלית, אפילו היא קטנה מאד, אין צריך גומא
נחומותר לשפוך בה כל מה שירצה אפילו בימות החמה, אף על פי
נטשמתכוין שיצאו לחוץ. שכיון שאינו שופכן בידיו לכרמלית, או
ססמוך לכרמלית ממש, אלא מכחו הם באים לכרמלית, וכחו בכרמלית לא גזרו
סאכמו שנתבאר בסי' שנ"ה.
סבויש אומרים שאין חילוק
סגכאן בין רשות הרבים לכרמלית, ולא אמרו שכחו בכרמלית לא גזרו אלא בימים ונהרות שאינם מתחלפים ברשות הרבים, או אפילו כרמלית שביבשה
סדאלא שהיא חוץ לעיר, שגם כן אינה מתחלפת ברשות הרבים גמורה, שאין דרך
סהלהיות רבים מצויים כל כך חוץ לעיר כשיעור בקיעת הרבים ברשות הרבים גמורה. אבל
סוכרמלית שבתוך העיר מתחלפת ברשות הרבים גמורה. ואפילו בזמן הזה שיש אומרים שאין לנו
סזרשות הרבים גמורה, מפני שאין ששים רבוא בוקעים בה, מכל מקום מתחלפת היא בעיר גדולה שיש בה ס' רבוא.
סחומה שהתירו בגזוזטרא שעל פני המים לשפוך דרך הנקב, אף
סטעל פי שהשופכין הולכין מכחו להלאה מכנגד מחיצת הגזוזטרא כמו שנתבאר בסי' שנ"ה. הוא משום שאינו מתכוין לכך, כמו שנתבאר שם. אבל כאן
עכששופך לחצר שאין בה ד' אמות בימות החמה, מתכוין שיצאו לחוץ משום לכלוך חצרו.
עאוכן עיקר.
עבולדברי הכל בחצר שאינה מעורבת לא גזרו על כחו, ומותר
עגלשפוך בחצר זו במתכוין שיצאו ממנה לחצר זו, אף על פי שלא עירבו יחד. ועיר המוקפת חומה ולא עירבו בה, כחצר שאינה מעורבת
עדהיא, כיון שיש לה מחיצות אלא שמחוסרת עירוב:
עהשפיכת מים לביב שבחצר
ח ביב, והוא
ח ביב, והוא
עוחריץ העשוי לקלח שופכין שבחצר לרשות הרבים, ומושך והולך במשך רשות הרבים הרבה, אם
עזהוא מכוסה ברשות הרבים ד' אמות הסמוכים לחצר, ויש ברחבו גם כן ד' אמות, מותר לשפוך אפילו על פי הביב שבחצר, סמוך ממש לרשות
עחהרבים, אפילו בימות החמה, אף על פי שהמים יוצאים מיד מידו לרשות הרבים לחוץ מד'
עטאמות המכוסים. מפני שד' על ד' אלו של ביב המכוסים ברשות הרבים,
פשהם כחורי רשות היחיד, דינם כחצר שיש בה ד' על ד', שמותר לשפוך בה אפילו
פאבימות החמה, לפי שבד' על ד' של ביב ראוי גם כן ליבלע סאתים כמו בחצר.
פבובלבד שלא יהא סילון של עץ שאין המים ראויים ליבלע בו.
פגאבל אם עשוי כעין רצפה של אבנים ראוי ליבלע בו ומותר.
פדוכל זה לרשות הרבים, אבל לכרמלית, אפילו בסילון של עץ
פהמותר, לפי סברא הראשונה. ואף שאין זה עיקר, מכל מקום יש לסמוך על דבריהם
פולהקל בצנור המקלח למעלה מי' בכרמלית, שמותר לשפוך בו אפילו במתכוין שירדו המים
פזלכרמלית, כיון שהם עוברים דרך אויר מקום פטור, שיש מתירים בזה בכרמלית כמו שנתבאר בסי' שמ"ו:
פח[1045] עיקרי ההלכות שנתבארו
פטבסימן זה:
צ(א)
צאשפיכת מים לחצר הסמוכה לרשות הרבים (ס"א-ו).
צב(ב)
צגשפיכת מים בחצר הסמוכה לכרמלית (ס"ז).
צד(ג)
צהשפיכת מים לביב שבחצר (ס"ח).
צו[1046] משנה שם עירובין
צזפח, א (חצר שהיא פחותה מארבע אמות, אין שופכין בתוכה מים).
צחופרש"י שם ע"ב ד"ה דאריך (ד' אמות דמתניתין באורך וברוחב משמע, דאי
צטלא יהיב שיעורא נמי לפותיא אין כאן שיעור מפורש כלום). רא"ש שם פ"ח ס"ט
ק(וסברא דרש"י נראה לי עיקר. דעל כרחך צריך ליתן שיעור ברוחב, דלא מסתבר
קאדבאורך ד' אמות ברוחב טפח תיימי סאתים מים). טור ושו"ע ס"א (חצר שפחותה
קבמד' אמות על ד' אמות, שהיא סמוכה לרשות הרבים, אין שופכין לתוכה מים בשבת).
קגוכן הוא לקמן סי' שעז (הפתוחים לחצר
קדקטנה שאין בה ד' אמות על ד' אמות, שאין שופכין לה מים בשבת ... כמו שנתבאר בסימן
קהשנ"ז).
קו[1047] ואם היא סמוכה לכרמלית,
קזיתבאר לקמן ס"ז.
קח[1048] ובימות הגשמים, יתבאר
קטלקמן ס"ג.
קי[1049] גמרא שם (מאי טעמא, אמר
קיארבה מפני שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום).
קיב[1050] רב זירא שם ע"ב (ד'
קיגאמות תיימי, פחות מד' אמות לא תיימי). ופרש"י (בד'
קידאמות ראוין ליבלע סאתים).
קיהוהיינו שאם ישפכו סאתיים מים (מעט יותר
קיומ-16 ליטר), בקרקע ד' אמות על ד' אמות (לערך ריבוע של 2 מטר), המים ראוים ליבלע
קיזבקרקע במשך היום.
קיחולכן לא גזרו בזה, כדלקמן ס"ה (מפני
קיטשהסאתים שאדם רגיל להשתמש בכל יום אין לגזור בהם בחצר זו, שהרי ראויים ליבלע בה,
קכואם כן כששופכן אינו שופכן כדי שיצאו לחוץ, ואף אם אירע שיוצאין, אין כוונתו לכך,
קכאולא נתקיימה מחשבתו ביציאה זו, ואין לגזור בה שמא ישפכם הוא עצמו ברשות הרבים).
קכבאבל אם הוא פחות מד' אמות, שאין סאתיים
קכגראוין ליבלע בה במשך היום, הוי כאילו שופכן כדי שיצאו לרשות הרבים. ולכן גזרו בזה
קכדשמא ישפכנו לרשות הרבים ממש, או סמוך לו.
קכה[1051] רש"י שם ד"ה
קכוהתם תיימי (דאפילו איכוון איסור ממש ליכא, דהא ברשות היחיד שפיך), וד"ה
קכזשופכין (דאפילו מתכוין לאו איסורא דאורייתא איכא הכא, דהא לאו ברשות הרבים זריק
קכחלהו איהו גופיה, אלא מאיליהן יוצאין).
קכט[1052] תוכן האמור במוסגר
קלשלפנינו (ובהמשך לזה, בכמה מוסגרים לקמן ס"א-ה):
קלאהשופך מים סמוך לרשות הרבים ממש, ומשם
קלביוצאים לרשות הרבים, הרי יציאתן לרשות הרבים היא בכח שפיכתו ממש, וחייב עליה,
קלגוכדלקמן ס"ב במוסגר (שיציאתן לרשות הרבים היא כח שפיכתו ממש, שיש בזה איסור
קלדשל תורה, כמו במגלגל חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים).
קלהמשא"כ אם אינו שופכן סמוך לרשות
קלוהרבים ממש, אין יציאתן לרשות הרבים בכח שפיכתו ממש, אלא שכחו הוא הגורם לשפיכה זו,
קלזשמה שהוא נשפך לרשות הרבים הוא בכח שני (טבע המים להתגלגל במדרון) שנגרם על ידי כח
קלחראשון (כח שפיכתו של האדם). וכיון שאינו אלא כח שני, אינו חייב על הוצאה זו מהתורה
קלט(ראה אנציקלופדיה תלמודית כרך כח, ערך כחו, טור עג).
קמונתבאר באגרות קודש חי"ט אגרת
קמאז'רמב הערה 2 (בשו"ע אדה"ז חאו"ח ר"ס שנ"ז בהמוסגרים (לשון
קמברבים) כותב דין שאינו מובא לא בשו"ע המחבר ולא בש"ס עירובין על אתר. והיינו
קמגשיש בשפיכת מים בחצר – אופן האסור מה"ת. ואדרבה – דין זה הוא היפך מסתימת לשון שו"ע המחבר – בכל הדינים שהביאם אדה"ז בסעיפים
קמדא'-ה' (וגם מסתימת לשון הש"ס בכל הסוגיא). ועד כדי כך – שבכאו"א מחמשת הסעיפים מדייק אדה"ז להוסיף, וגם כן במוסגר,
קמההנפקא מינה מחידושו בנוגע לסעיף זה. מזה פשוט, שכדרכו,
קמויציין המקור **לחידושו – לאופן האסור מן
קמזהתורה** (ולא שממקומות שמציין מוכיח
קמחדהאיסור מדברי סופרים...)).
קמט(והיינו דלא כפי שרצה
קנהשואל לפרש, שהציונים דלקמן הם להוכיח, שאם אינו שופך סמוך לרשות הרבים, אינו אסור
קנאאלא מדברי סופרים).
קנבעי' סי' קנט ס"[ז]
קנג(צנור שדולה מים מן היאור, ושופך בו, ונמשכים ממנו המים להשקות השדה, אינו יכול
קנדליתן ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליהם, מפני שאינם באים מכח אדם, שכבר פסק כח
קנההשופך. ואם משים ידיו קרוב למקום השפיכה, אף על פי שאינו משים אותה תחת השפיכה
קנוממש, עלתה לו נטילה, דכל זמן שהם קרובים למקום השפיכה עדיין מכחו הם באים), וכן
קנזהוא לעיל שם סי"ד (צינור שדולין מים מן היאור, ושופכין בו, ונמשכין ממנו המים
קנחלהשקות השדה, אינו יכול ליתן ידיו לתוכו או תחתיו כדי שיקלחו המים עליהן כשיגיעו
קנטלהן, מפני שאינן באים על ידו מכח אדם, שכבר פסק כח השופך. ואם משים ידו קרוב למקום
קסהשפיכה, אף על פי שאינו משים תחת השפיכה ממש, עלתה לו נטילה, שכל זמן שהמים קרובים
קסאלמקום השפיכה, עדיין מכח אדם הם באים).**
קסב**
קסגובמ"א סי' שכח ס"ק נג
קסד– על מה שנפסק בשו"ע שם סמ"ח (אסור להניח בגד על מכה שיוצא ממנו דם),
קסהכתב המ"א שם (רש"י פירש סוף עירובין [קג, ב ד"ה כאן] דהוה ליה חובל,
קסווהוי אב מלאכה. וכן כתב הגהות מיימוניות פכ"א [הכ"ו אות א] דהמניח דבר
קסזהמושך דם וליחה הוי מפרק ... בזבחים דף י"ט [רש"י ד"ה ואם להוציא
קסחדם] משמע דכשנתכוין להוציא דם, אפילו אין מהדקו, הוי מלאכה). וכן נפסק לעיל שם סנ"ד
קסט(ואסור להניח על המכה דבר המושך דם וליחה, משום מפרק. ואף על פי שמושך מעצמו, מכל
קעמקום כיון שהוא מניחו שם כדי למשוך, הרי זה כחובל ומפרק בידיו). הרי שאף שאינו
קעאמושך הדם בידיו, אלא הבגד מושכו, נחשב כאילו מושכו בידיו ממש.**
קעב**
קעגובסנהדרין ס"ז ע"ב ודו"ק.
קעדהשואל באגרות קודש שם כתב על זה (ולפי
קעהדעתי הוא טעות הדפוס, וצ"ל דף ע"ז ע"ב, דאמרינן התם גבי אשקיל
קעואחברי' בידקא דמיא, דמחלקינן בין כח ראשון לכח שני, ופירש"י בפירוש דיש חילוק
קעזבין קרוב לרחוק עיי"ש).
קעחוהיינו הא דאמרינן התם (האי מאן דכפתיה
קעטלחבריה (קשר ידיו ורגליו על שפת הים, רש"י), ואשקיל עליה בידקא דמיא (הפנה את
קפמרוצת המים עליו), גירי דידיה הוא ומיחייב (שהמים באים בכח ראשון עליו מיד, כגון
קפאשהניחו סמוך לשפת הים, והשפה מדרון). הני מילי בכח ראשון (שפינה להם דרך לצד זה,
קפבמיד נפלו עליו, דהוי כחו), אבל בכח שני (שהניחו רחוק קצת, ולא נפלו המים מיד בצאתו
קפגמגדרותיהן עליו, אלא לאחר מכאן הלכו על המקום שהוא שם) גרמא בעלמא הוא (ולא מכחו)).
קפדהובאה גמרא זו גם במהדורא בתרא לסי' רנט
קפהסד"ה והנה ברמב"ן (וחילוק זה מצינו בהדיא בסנהדרין דף ע"ז דכפתו
קפובחמה חייב, דסוף חמה לבא, ובבידקא דמיא, בכח שני, גרמא בעלמא הוא, עיין שם).
קפזוראה גם שו"ת ארץ צבי סי' ה ד"ה
קפחאמנם י"ל. שם סי' קכה ד"ה עוד ראיה לזה. שיח השדה שער הכללים ריש כלל ה.
קפטוהשיב לדבריו באגרות קודש שם הערות 3-4:
קצ(בהקדים: 1) שבציון זה דוקא הוסיף
קצאאדה"ז ודו"ק. 2) ביחוד בהל'
קצבשבת שרבו גזירות חז"ל – לכאורה לא מצינו דבשינוי קל ביותר מאופן האסור מה"ת - יהי' מותר לכתחילה, וכמו שהוא ע"פ חידוש
קצגאדה"ז הנ"ל.
קצדוהנה בסנהדרין (סז, ב): הלכות כשפים כהלכות
קצהשבת יש מהן בסקילה כו' פטור אבל אסור כו' מותר לכתחילה. ולכאורה מאי קמ"ל –
קצוהרי כו"כ איסורין שיש בהם כנ"ל. וכמו בע"ז: דמותר לקרות בספריהם
קצזלכתחילה – באם להתלמד, ואדרבה תנאי הוא בסנהדרין.
קצחועכצ"ל דהרבותא היא דאותה מעשה ממש
קצטיש שהוא בסקילה כו' או מותר לכתחילה. ומביא מהלכות כשפים דמיברו להו עגלא תלתא ממש
ר– לכתחילה. ומתורץ ב' דיוקים הנ"ל. כן מובן מה שהוזקק אדה"ז לכל
ראהמקורות: סי' קנט ס"ז (ודלא כנדפס ס"ו) – ענין דשפיכת מים כנדו"ד
רבחשיב כחו ממש. מג"א כו' – דאפשר להיות בשבת אב מלאכה, אף דלכאורה הוא לא עביד
רגמידי בעת המלאכת איסור. סנהדרין – לתרץ דיוק השני הנ"ל.
רדאם תמצי לומר שצריך להיות סנהדרין עז,
רהב, לא נראה לי שכוונתו לאשקיל אחברי' כו': א) דאם כן הי' מציין לרש"י שם,
רווכרגיל במ"מ השו"ע שלו. ב) הרי ברש"י מדייק שהשפה מדרון משא"כ
רזבנדו"ד. ולפענ"ד – באם הגירסא עז, ב הכוונה ל"הכא במאי עסקינן
רחבשותת" – דמוכח מזה דבניתז בכח – מקודש. ומיושב קצת מש"כ ע"ז ודו"ק).
רטוכן משמע בריטב"א
רי(עירובין שם ד"ה אלא שמבחוץ) שבבית יוסף (וכי זריק התם (בחצר) הרי הוא
ריאשופך מרשות היחיד לכרמלית או לרשות הרבים).
ריבובאגרות קודש שם הערה 5 (ז"ל
ריגהריטב"א שבב"י: וכי זריק התם (בחצר)
רידהרי הוא שופך מרשות היחיד לכרמלית או לר"ה (באם נפחת מג') – דמחלקם לשנים
ריה– משמע דחלוקין באיסורם. ובנפחת מג' – הרי זו הוצאה מרשות היחיד לר"ה ממש).
ריוויש לעיין בדברי הריטב"א שם ד"ה
ריזבד' אמות, שהובאו בב"י (הילכך אפילו בשנותנן שם דרך שפיכה, וסמוך לרשות הרבים,
ריחאנן סהדי שאין דעתו אלא שיתפשטו בחצר וימנעו האבק).
ריט*
רכולעצם החידוש האמור כאן, ראה כעין זה גם
רכאלעיל סי' שטז ס"ו (הפורש מצודה ובשעת פרישתו נכנסה חיה לתוכה חייב, אבל אם
רכבנכנסה אחר כך לתוכה פטור).
רכגוכן הוא לעיל סי' רעז ס"א (נר דולק
רכדשהוא מונח קרוב אל הדלת (נגד פתיחת הדלת ממש), בענין שכשיפתחו הדלת יוכל לכבות אם
רכהינשב הרוח מבחוץ, אסור לפתוח הדלת כנגדו ... כיון שאם ינשב הרוח אי אפשר שלא יכבה
רכוופסיק רישיה ולא ימות הוא ... שמא יתחיל לנשב מיד שיתחיל לפתוח). והיינו שאף שהרוח
רכזמכבה את הנר, ואינו בכח האדם, מכל מקום, אם הרוח "יתחיל לנשב מיד שיתחיל
רכחלפתוח", הוא עובר על מלאכת כיבוי.
רכטוראה נתיבות שבת פ"ו הערה ז.
רל[1053] נתפרש לקמן ס"ב (בענין
רלאשיציאתן לרשות הרבים היא כח שפיכתו ממש, שיש בזה איסור של תורה), וס"ג (פסיק
רלברישיה שיצאו לרשות הרבים מיד, מכח שפיכתו ממש).
רלג[1054] רש"י במשנה שם ד"ה
רלדשופכין (דאפילו מתכוין, לאו איסורא דאורייתא איכא הכא,
רלהדהא לאו ברשות הרבים זריק להו איהו גופיה, אלא מאיליהן יוצאין). **ועי' שם עוד בד"ה
רלולא ישפוך **על פי הביב (כיון
רלזדבגופיה קא שפיך, מקלחי להדיא ובכח לרשות הרבים, והרואה אומר ששופכן סמוך ליציאתו).
רלחלפום ריהטא נראית הכוונה, שברש"י
רלטהראשון הנ"ל נראה, שכל זמן ד"לא ברשות הרבים זריק להו", "לאו
רמאיסורא דאורייתא איכא הכא", אף אם שופך סמוך לרשות הרבים. ואילו ברש"י
רמאהשני הנ"ל נראה, שאם "שופכן סמוך ליציאתו" עובר מן התורה.
רמבובחידושי צמח צדק לה, ג (ולכאורה יש לומר עוד בענין אחר, על פי מ"ש רש"י ספ"ח
רמגדעירובין (דף פ"ח סע"א), דהא לאו ברשות הרבים זריק להו איהו גופיה, אלא
רמדמאיליהן יוצאין כו' ... מיהו אדמו"ר נ"ע סי' שנ"ז פירש, דהתם היינו
רמהגם כן אם אין שופכן סמוך לרשות הרבים ממש כו' עיי"ש).
רמוובאגרות קודש שם הערה 2 (מוכיח דהאיסור מדברי סופרים – דעל זה מציין לאחר זה לרש"י (פ"ח
רמזסע"א ד"ה שופכין. הובא בצמח צדק משניות (לה, ע"ג) כמצויין עה"ג.
רמחדמזה גם כן קשה על חידוש אדמו"ר הזקן הנ"ל. וכמרומז בסגנון הצמח צדק שם:
רמטיש לומר עוד בענין אחר עפמש"כ רש"י
רנכו' מיהו אדמ"ו נ"ע כו')).
רנאואפשר שמטעם זה הכניס רבינו חידוש זה
רנבבמוסגר (וכן כמה פעמים לקמן ס"א-ה), כהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי'
רנגו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור
רנדולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).
רנה[1055] הרב רבינו יהונתן
רנועירובין כט, א (גזרינן שמא ישפכם לרשות הרבים). רש"י פח, **רע"ב
רנזד"ה פחות כו'** (וגזור רבנן עליה, דילמא אתי למישרי זריקה בהדיא לרשות
רנחהרבים). משא"כ במקום שאין לגזור שמא ישפכם לרשות הרבים, לא אסרו בכח שני
רנטשאינו מתכוין לו.
רסואם מתכוין לזה, יתבאר לקמן (הערה 28).
רסא[1056] משנה שם (אלא אם כן עשו
רסבלה עוקה מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה (שמחזיק סאתים החלל שלה, רש"י), בין מבחוץ
רסגבין מבפנים (בין שעשה לעוקה בתוך החצר, בין שעשאה ברשות הרבים סמוך לחצר, רש"י),
רסדאלא שמבחוץ צריך לקמור (לכסות פיה בנסרים, רש"י), מבפנים אין צריך לקמור).
רסהטור ושו"ע שם (לכך צריך לעשות גומא שתהא חללה מחזקת סאתים, בין אם יעשנה
רסובפנים בחצר או בחוץ, אלא שאם יעשנה בחוץ צריך לכסותה בנסרים).
רסז*
רסחבסעיפים
רסטא-ה שלפנינו נתבארו ג' אופני היתר שפיכת המים בחצר:
רע(א)
רעאשיש בה גומא מחזקת סאתיים. וטעם ההיתר נתבאר לקמן ס"ב (דכיון שתקנו לו חכמים
רעבזכר לשבת שלא ישכח וישפכם ברשות הרבים הוא בעצמו, שוב אין לחוש אם הם יוצאים
רעגמאליהם לרשות הרבים).
רעד(ב)
רעהשיש ארבע על ארבע אמות בחצר. וטעם ההיתר נתבאר לקמן ס"ה (מפני שהסאתים ...
רעוראויים ליבלע בה ... אף אם אירע שיוצאין,
רעזאין כוונתו לכך, ולא נתקיימה מחשבתו ביציאה זו, ואין לגזור בה שמא ישפכם הוא עצמו
רעחברשות הרבים).
רעט(ג)
רפבימות הגשמים. וטעם ההיתר נתבאר לקמן ס"ג (שאין אדם מקפיד על לכלוך חצרו,
רפאואינו מתכוין שיצאו המים ממנה לחוץ, אין לחוש לכך).
רפב[1057] תוס' דף פ[ט] ד"ה לא
רפגשנו (דאינם שופכין ממש בתוך העוקה שבחצר, אלא שופכין על
רפדהדיוטא, והן יורדין על העוקה הסמוכה לה), וברא"ש שם סוף ס"ט (דמיירי
רפהבשאינן שופכין ממש לתוך העוקה בחצר, אלא שופכין על הדיוטא, והן יורדין לעוקה).
רפולבוש ס"א (ואז מותר לשפוך מימיו לחצר אפילו בשבת, שיזובו תוך אותה הגומא).
רפזוראה גם לקמן ריש ס"ב (וכיון שיעשה
רפחגומא סאתים מותר לשפוך בה ובחצר), ושם (הערה 15).
רפט[1058] רשב"א שם ד"ה
רצאלא שמבחוץ (ופירש הראב"ד ז"ל דמבחוץ צריך לקמור, שאם לא יכסנה הרי היא
רצאככרמלית לעצמה, בזמן שיש בה ד' על ד', ואם ישפוך לפיה הרי הוא שופך מרשות היחיד
רצבלכרמלית, ואם אין עמוקה שלשה הרי הוא רשות הרבים עצמה, ועכשיו שהיא מכוסה ופתוחה
רצגאל החצר, הרי היא כחורי רשות היחיד, בין שיש בה ארבעה על ארבעה בין שאין בה, בין
רצדשהיא עמוקה שלשה בין שאינה עמוקה שלשה). ריטב"א שם (כשהוא ברשות הרבים,
רצהאם הוא מגולה, פעמים שיעלה בקרקעית העוקה טיט ורפש וכיוצא בו, ויתמעט גובהו מעשרה,
רצוונמצא שהוא כרמלית, ואולי יפחת עד פחות משלשה, שהוא רשות הרבים, וכי זריק התם, הרי
רצזהוא שופך מרשות היחיד לכרמלית או לרשות הרבים. אבל כשהוא מכוסה כולו מבחוץ, ויעשה
רצחפיו ברשות היחיד, לעולם דינו כרשות היחיד, דחורי רשות היחיד הוא, וכי שפיך מרשות
רצטהיחיד לרשות היחיד שפיך. וזה הטעם בעצמו פירש הראב"ד ז"ל). הובא בב"י
שבריש הסימן. מ"א ס"ק א (דאם היא מגולה, פעמים שיהיה טיט ורפש
שאבתוכה ולא תהיה עמוקה י', ותהיה כרמלית, אבל כשהיא מכוסה ופיה ברשות היחיד, הוי חורי
שברשות היחיד (ב"י ריטב"א)).
שגוכן הוא לקמן ס"ח (שהם כחורי רשות
שדהיחיד).
שה[1059] עי' תוס' דף פט, א
שוד"ה לא שנו (דאינם שופכין ממש בתוך העוקה שבחצר, אלא שופכין על
שזהדיוטא והן יורדין על העוקה הסמוכה לה).
שחוראה גם לעיל ס"א (גומא שתהא חללה
שטמחזקת סאתים, שיוכלו מי תשמישו לירד לתוכה), ושם (הערה 13).
שי[1060] גמרא פח, סע"ב (בימות
שיאהגשמים שופך ושונה ואינו נמנע ...
שיבמאי ניחוש לה ... אמר אביי הלכך אפילו כור ואפילו כוריים).
שיגוכן לענין גומא סאתים (בימות הקיץ),
שידכמבואר בתוס' שם ד"ה מחזיק (לאו דוקא סאתים, אלא אפילו כוריים). רא"ש שם
שיה(דהא דקאמר רב נחמן עוקה מחזקת סאתים נותנים בה סאתים, על כרחך בית סאתים לאו דוקא,
שיווהוא הדין טובא). טור ושו"ע שם (וכיון שיעשה גומא יכול לשפוך בה כל מה
שיזשירצה).
שיח[1061] ברייתא שם סע"ב (אף
שיטעל פי שנתמלאו מים מערב שבת, שופכין לתוכן מים בשבת). מ"א
שכס"ק ב (ואפילו נתמלאה מערב שבת שופך לתוכה).
שכא[1062] כדלעיל ס"א (גזרה
שכבשמא ישפכנו לרשות הרבים), ושם (הערה 11).
שכג[1063] הרב רבינו יהונתן
שכדד"ה מקצתן עשו (דכיון שתקנו לו חכמים זכר לשבת, שלא ישכח והוא בעצמו
שכהישפכם לרשות הרבים, תו לא גזרינן). ב"י. מ"א שם (דכיון דתקנו לו
שכוחכמים זכר לשבת, שלא ישכח וישליכם ברשות הרבים, שרי).
שכז[1064] משא"כ "אם
שכחיעשנה ברשות הרבים סמוך לחצר ממש" (כדלעיל ס"א), יכול לשפכם לתוך הגומא
שכטשסמוך לרשות הרבים ממש.
של[1065] כדלעיל ס"א
שלא(במוסגרים, והערות 8-10).
שלב[1066] **עי' תוס' ורא"ש פ"ק
שלגדשבת דף ח**, ב סד"ה לא מחייב (ואומר ר"י דאם
שלדמגלגל חבית ד' אמות ברשות הרבים, או מרשות היחיד לרשות הרבים, חייב). ורא"ש
שלהשם סוס"י טז (הלכך המגלגל דבר עגול כגון חבית, אם גללו חוץ לארבע אמות, או
שלומרשות היחיד לרשות הרבים, חייב ... ואפילו בדחיפה אחת דוחפו והיה הולך ומגלגל עד
שלזחוץ לד' אמות, או לרשות הרבים, חייב). וכן הוא ברמב"ם הל' שבת פי"ג הי"א
שלח(שהמגלגל עוקר הוא). וראה לעיל רס"י שמו (והערה 5).
שלט[1067] גמרא שם (מחזיק ...
שמסאה אין נותנין לו כל עיקר ... ניתיב ליה סאה, גזרה דלמא אתי
שמאליתן ליה סאתים). טור ושו"ע שם (ואם אינה מחזקת סאתים לא ישפוך בה כלל). ט"ז
שמבס"ק ב (גזירה דלמא אתי למשפך סאתים דהוא שיעור האדם). מ"א ס"ק ג (דגזרינן
שמגדלמא אתי למשפך סאתים).
שמד[1068] רש"י פח, א ד"ה
שמהאפילו לשפוך (ניחא ליה דליפוק לבר, שלא ילכלך את חצרו). רבנו יהונתן שם ד"ה
שמובימות החמה (שאין חצרו מטונפת, ומתרצה שיצאו לחוץ).
שמז[1069] **מ"א. רש"י ע"ב
שמחבד"ה פחות כו'**. (וגזור רבנן עליה, דילמא אתי למישרי
שמטזריקה בהדיא לרשות הרבים).
שנוכדלעיל ס"א (גזרה שמא ישפכנו
שנאלרשות הרבים), ושם (הערה 11).
שנב[1070] ברייתא שם (תנא במה
שנגדברים אמורים בימות החמה, אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו
שנדנמנע), לפרש"י (במה דברים אמורים, דצריך עוקה). והיינו שבימות הגשמים
שנהמותר אפילו היא קטנה מאד, ואין בה עוקה.
שנו[1071] גמרא (מאי טעמא אמר
שנזרבא אדם רוצה שיבלעו מים במקומן ... למאי ניחוש לה אי משום
שנחקלקול חצירו הא מיקלקלא וקיימא). רש"י שם (ולא איכפת ליה דליפקו,
שנטדבלאו הכי חצרו מטונפת ועומדת מפני הגשמים ... ולא ניחא ליה דליפקו מיא). מ"א
שסס"ק ה (שאין אדם מקפיד על לכלוך חצירו).
שסא[1072] רש"י שם ע"א ד"ה
שסבהתם תיימי, לענין גומא סאתיים (ואי נפקי לבר, לאו מחשבתו להכי הוא, ולא נתקיימה
שסגמחשבתו ושרי), וד"ה שופכין, לענין ביב (לאו להכי איכוון וכיון דלא נתקיימה
שסדמחשבתו, שרי), וד"ה אדם רוצה (אי נמי שפיך להו ונפקי, לא מתקיימא מחשבתו),
שסהושם רע"ב ד"ה תיימי, לענין חצר ד' על ד' (אי נמי נפקי לבר, לא מקיימא
שסומחשבתו). לבוש ס"א (ואף אז אם יצאו לא מקיימא מחשבתו, וליכא איסור בדבר). מ"א
שסזשם (ואינו מתכוין שיצאו לחוץ).
שסח*
שסטוהיינו שכיון שאינו מתכוין לזה, וגם
שעאינו כחו ממש, אלא כח שני שנגרם על ידי שפיכתו, לכן לא נאסר מדינא, אלא במקום שיש
שעאלגזור "שמא ישפכנו לרשות הרבים", וכדלעיל (הערה 11).
שעבמשא"כ אם מתכוין שהמים יצאו לרשות הרבים, אזי אפילו אינו שופכן סמוך לרשות
שעגהרבים ממש, אסור מדברי סופרים, אף "שיציאתן לרשות הרבים היא מאליהן, ואיננה
שעדכח שפיכתו ממש, אלא כחו הוא גורם בלבד", וכדלעיל סי' שטז ס"ו (הפורש
שעהמצודה ובשעת פרישתו נכנסה חיה לתוכה חייב, אבל אם נכנסה אחר כך לתוכה פטור, מפני
שעושבשעת פרישתו אינו ידוע אם יצוד אם לאו, אבל אסור מדברי סופרים, ולפיכך אסור
שעזלהעמיד בשבת המצודה לצוד בה עכברים). והיינו שאף שהוא רק גרם מלאכה, ואף שאינו
שעחניצוד בשעת פרישתו, ואף שאינו ידוע אם יצוד, מכל מקום אסור מדברי סופרים, כיון
שעטשכוונתו לזה.
שפויתירה מזו נתבאר לעיל סי' רנג
שפאסכ"ז (לסמוך אצל תנור בית החורף ... אם אין היד סולדת שם אצל התנור ... יודע
שפבשהנכרי יסיק אחר כך את התנור לחמם את הבית, שזהו מותר בשבת ... וכשיתחמם התנור מאד,
שפגיתחמם גם כן התבשיל שאצלו עד שהיד סולדת בו, אסור להניחו שם, אלא יטלנו משם קודם
שפדשיסיק הנכרי, לפי שזהו כאחד מניח את הקדרה ואחד נותן את האור שתחתיה, שהראשון פטור
שפהאבל אסור מדברי סופרים). וכן הוא לעיל סי' שיח ס"ט (ואפילו ליתנו על תנור בית
שפוהחורף קודם שמסיקו הנכרי כדי שיתחמם כשיסיקנו, אסור).
שפזולא התירו בכיוצא בזה אלא בשני תנאים:
שפח(א) בדליקה והפסד מרובה. (ב) כשיש דבר המפסיק בינם, וכדלעיל סי' שלד סכ"ב (ומותר
שפטלעשות מחיצה ... להפסיק הדליקה, ואפילו בכלי חרס חדשים מלאים מים, אף על פי שהם
שצאינם יכולים לקבל את האור ומתבקעים ומכבים את הדליקה, לא גזרו במקום הפסד על גרם
שצאכיבוי כזה, שבשעה שנותן המים יש דבר המפסיק בינם לאור, דהיינו דופני הכלי שנותנם
שצבבתוכו, והאור הוא שמבקע את הכלי ומכבה את עצמו, והאדם הנותן מים אינו אלא גורם
שצגבעלמא).
שצד[1073] אביי שם (הלכך אפילו
שצהכור ואפילו כוריים). טור ושו"ע שם (בימות הגשמים בחצר
שצוכל שהוא, מותר לשפוך בה כל מה שירצה). וכדלעיל (הערה 16).
שצז[1074] כדלעיל סי' רעח ס"ד (והכל
שצחמודים בפסיק רישיה ולא ימות שחייב עליו מן התורה), ושם נסמן (הערה כט).
שצט[1075] כדלעיל ס"א
ת(במוסגרים), והערות (8-10).
תא[1076] גמרא שם (אי משום גזירה
תבשמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים (אתי למימר שרי לזרוק בהדיא לרשות הרבים, רש"י),
תגסתם צנורות מקלחים הם (ואמרו מי גשמים נינהו, רש"י). לבוש ס"א (ואי משום
תדגזירה דלא לימרו הרואים בחוץ שרי לזרוק בהדיא לרשות הרבים, דמה לי בצינור מה לי
תהברשות הרבים ממש ... ליכא למיחש להכי, דסתם צינורות בימות הגשמים מקלחים הם, ואמרי
תומי גשמים נינהו). מ"א ס"ק ה (ואי משום שיראו צנור מקלח ... אמרינן מי
תזגשמים הם).
תחולהעיר מהאמור לעיל סי' רמג ס"ח (ולא
תטאמרו שבשכירות שדה אין לאסור מפני מראית העין, לפי שדרך רוב העולם ליתן השדה
תיבאריסות, אלא כשהאמת כן הוא), וסי' רמו ס"ה (שיש לחוש שמא יודע להרואה אותו
תיא... כיון שכן הוא האמת, ויחשדהו), ושם (הערה מ).
תיב[1077] כדלעיל ס"א
תיג(במוסגרים), והערות (8-10).
תיד[1078] ר[יט]ב"א שם ד"ה הא
תיהדאמרינן (שאפילו שלא בשעת הגשמים מתמצין והולכין אחר
תיוהגשמים). הובא בב"י. מ"א שם (ואפילו שלא בשעת הגשמים מתמצים הם
תיזוהולכים אחר הגשמים).
תיח[1079] כדעת ר' זירא שם
תיטפח, רע"ב (ר' זירא אמר ד' אמות תיימי (בד' אמות ראוין ליבלע סאתים, רש"י)
תכ... מאי בינייהו אמר אביי אריך וקטין איכא בינייהו). היינו שלדעת ר' זירא גם זה
תכאמותר. טור ושו"ע שם (ואם יש בחצר ארבע על ארבע, אפילו הוא אריך וקטין).
תכב[1080] רש"י שם (כגון שישנה
תכגח' אמות על שתים, דאיכא קרקע כשיעור ד' מרובעות). רא"ש
תכדשם פ"ח ס"ט (נראה לי דהלכה כר' זירא דמתני' דייק כוותיה ... הלכך אפילו
תכהאריך וקטין, ובלבד שיחזיק בריבוע ד' אמות על ד' אמות ... לישנא דאריך וקטין משמע
תכוששיעור הקרקע שוה לשניהם, אלא למר בעינן מרובע ולמר אפילו אריך וקטין). מ"א ס"ק
תכזד (כגון שהוא ארוך ח' אמות ורחב ב').
תכח[1081] עבודת הקדש שער ג ס"ו
תכט(יש בה ארבע אמות על ארבע אמות, שופך לתוכה כמה שירצה). טור ושו"ע שם (ואם יש
תלבחצר ארבע על ארבע, אפילו הוא אריך וקטין ... מותר לשפוך בה כל מה שירצה). והטעם
תלאיתבאר בסמוך (והערה 40).
תלבוכדלעיל ס"ב, לענין גומא סאתיים (לשפוך
תלגבה ובחצר כל מה שירצה, אפילו כור ואפילו כוריים), ושם (הערה 16).
תלד[1082] רש"י שם ד"ה דאריך
תלה(ויש מקום להבלע סאתים). ט"ז ס"ק ג (דמכל מקום יש כאן שיעור לבלוע סאתים).
תלו[1083] **רש"י ע"א בד"ה
תלזהני [התם] תיימי **כו' (ואי נפקי לבר, לאו מחשבתו להכי הוא
תלחולא נתקיימה מחשבתו ושרי). וכנסמן לעיל (הערה 28).
תלט[1084] עבודת הקדש שער ג ס"ו
תמ(יש בה ארבע אמות על ארבע אמות, שופך לתוכה כמה שירצה, לפי שאינו רגיל להסתפק יותר
תמאמסאתיים מים ביום, ולמה שאינו מצוי ורגיל לא חששו). ריטב"א שם ד"ה
תמבגמרא מ"ט (וכי מסתפק טפי, מילתא דלא שכיחא הוא, ולא גזרינן בה). הובא בב"י.
תמג[1085] ברייתא פח, סע"ב (אף
תמדעל פי שנתמלאו מים מערב שבת, שופכין לתוכן מים בשבת).רש"י
תמהפח, א ד"ה מה בין זה (ותני עלה אע"פ שנתמלאה העוקה מבעוד יום, שופכין לה
תמומים בשבת, ואף על פי שהמים יוצאין הימנה לרשות הרבים). וכדלעיל (הערה 17).
תמז[1086] לעיל ס"א
תמח(במוסגרים), והערות (8-10).
תמט[1087] אכסדרה היא כדלקמן סי'
תנתלג ס"ב (ג' מחיצות, אע"פ שהוא מקורה, והוא הנקרא אכסדרה), וקונטרס
תנאאחרון שם ס"ק א (עיין המחלוקת שבין המג"א להחק יעקב, ובזה נחלקו גם כן
תנברש"י ותוס' ... אבל סתם אכסדרה היינו שיש לה שלש מחיצות).
תנג[1088] שם במשנה (החצר
תנדוהאכסדרה מצטרפין לארבע אמות) טור ושו"ע ס"א (וחצר
תנהואכסדרה שאין באחד מהם לבד ד' אמות, מצטרפין לד' אמות להתיר לשפוך בהם).
תנו[1089] **הרב רבינו יהונתן,
תנזלגירסא דיליה במשנה** (וכן שני דיוטות זו כנגד זו. למי
תנחשגורס וכן, מתפרש הכי, כי על ענין צירוף קאי, דקאמר לעיל מיניה החצר והאכסדרה
תנטמצטרפין זה עם זה, וקאמר כמו כן דשתי דיוטות שלפני עלייה, ופתח אחד של עלייה
תס[פתוחה] אל הדיוטא האחת ופתחה השני פתוחה אל הדיוטא השניה, ובשתיהן ד' אמות, נמצא
תסאשיש לעלייה ההיא ד' אמות ריוח מלמטה, אף על פי שאינן במקום אחד, אלא בשני מקומות,
תסבקמ"ל מתניתין זו דמצטרפין, כיון שהן זו כנגד זו, ואינן זו למעלה מזו, והן
תסגסמוכות זו לזו, הרי הן כדיוטא אחת ושופכין בהן בשבת). רמ"א ס"א (הוא
תסדהדין ב' דיוטאות שלפני ב' עליות ... אם הם סמוכות זו לזו, מצטרפות).
תסה[1090] רבינו יהונתן שם (והדיוטאות
תסוהללו יש על התקרה מעזיבה רכה שמתבלע בה המים כמו בחצר). רמ"א שם (ועליהם
תסזמעזיבה שראוי המים לבלוע בהם). מ"א ס"ק ו (מעזיבה רכה).
תסחאמנם כאן בנוסח הדפוסים "רבה",
תסטוכן הוא בפרי מגדים משב"ז ס"ק ד (ומלת רכה במ"א, אפשר בבי"ת).
תעוכן הוא במחצית השקל (בבי"ת, ולא רכה בכ"ף ... בא למעט כשהמעזיבה קלושה
תעאודקה ואין המים יכולים לבלוע בה). אבל בא"א ס"ק ו (מעזיבה רכה בכ"ף,
תעבשיהא המים נוחים לבלוע שם).
תעג[1091] גמרא שם (לא שנו אלא
תעדבסמוכה). ופרש"י (שאינה רחוקה מתחתונה במשך הכותל ארבעה טפחים). רבינו יהונתן
תעהשם (אבל אם ... שתיהן רחוקות ד' טפחים זו מזו, אינם מצטרפות, אף על פי שיש בין
תעושתיהן ריוח ד' אמות, לפי שאין תשמישתן נוחין מזו לזו). מ"א ס"ק ז
תעז(סמוכות, בתוך ד' טפחים).
תעח[1092] רמב"ם הל' שבת פט"ו
תעטהי"ט (היה שופך על פי הביב, והמים יוצאין לכרמלית,
תפהרי זה מותר, ואפילו בימות החמה, שלא גזרו על כחו בכרמלית). מ"מ שם (הוא הדין
תפאלחצר, שאם היא סמוכה לכרמלית, אפילו היא קטנה, אינה צריכה עוקה, אפילו בימות החמה,
תפבולזה הסכים הרשב"א ז"ל). רשב"א שם פח, א ד"ה הני תיימי
תפג(אמרינן התם סתם כחו בכרמלית לא גזרו ביה רבנן, וכן דעת הרמב"ם והראב"ד
תפדז"ל), ובעבודת הקדש שער ג ס"ו (דברים אלו שאמרנו, בשהיו המים יוצאין
תפהלרשות הרבים, אבל אם יוצאין לכרמלית, אפילו בחצר פחותה מארבע אמות, וכן ביב היוצא
תפולכרמלית, שופך לתוכן, ושופך ושונה כמה שירצה, שלא גזרו על כחו בכרמלית). שו"ע
תפזסוף ס"א (במה דברים אמורים, בחצר הסמוכה לרשות הרבים. אבל אם היא סמוכה
תפחלכרמלית, אפילו היא קטנה הרבה, אינה צריכה גומא, אפילו בימות החמה), וס"ג
תפט(במה דברים אמורים כשהמים יוצאים לרשות הרבים, אבל אם היו יוצאים לכרמלית מותר). ט"ז
תצס"ק ה (והטעם שהקילו בכרמלית, לפי שאין כאן אלא כחו, וכחו בכרמלית לא גזרו,
תצאכדלעיל גבי ספינה ששופך על דופני הספינה, בסי' שנ"ה).
תצבוהיינו כדלעיל סי' שנה ס"ד (לשפוך
תצגשופכין מהספינה לים, או לזרוק ממנה עצמות וקליפין ... שופכן או זורקן על חודי
תצדדופני הספינה ... יורדים דרך דפנותיה לים).
תצה[1093] וכמו בשופך מהספינה לדופן
תצוומכחו הם באים לים, שנתבאר לעיל סי' שנה ס"ד (ואף על פי שאין נחים כלל על
תצזהדופן, אלא יורדים מיד לים, ולכך הוא מתכוין, מכל מקום כיון שאינו שופכן וזורקן
תצחבידיו לים, אלא לדופן, ומכחו הם באים לים, וכחו בכרמלית לא גזרו).
תצטורק בסמוכה לרשות הרבים, לא התירו אלא
500כשאינו מתכוין לכך (כדלעיל הערה 28).
501ולפי זה יהי' הדין כן גם בגזוזטרא שעל
502המים, שמותר לשפוך ממנה למים, אע"פ שמתכוין שיצאו לחוץ, כיון שמכחו הם באים
503לכרמלית, וכחו בכרמלית לא גזרו.
504ומה שנתבאר לעיל סי' שנה ס"א (מותר
505גם לשפוך ממנה דרך הנקב שבה, אף על פי שהשופכין הולכים לחוץ להלאה מכנגד המחיצה,
506כיון שאינו מתכוין לכך).
507היינו לפי הדעה השנית שלפנינו, שאוסרת
508אף בכרמלית שבעיר, כדלקמן בסוף הסעיף (ומה שהתירו בגזוזטרא שעל פני המים לשפוך דרך
509הנקב, אף על פי שהשופכין הולכין מכחו להלאה מכנגד מחיצת הגזוזטרא, כמו שנתבאר בסי'
510שנ"ה, הוא משום שאינו מתכוין לכך).
511ותלוי בב' הפירושים בעירובין פח, א (לשפוך
512נמי שרי (דאיהו לא איכפת ליה דליפקו לבראי, אבל חצר הפחותה מארבע אמות ניחא ליה
513דליפוק לבר שלא ילכלך את חצרו, הלכך בעי עוקה, דבעוקה ניחא ליה דליבלעו,
514רש"י). אמר רב שיזבי פשיטא, היינו עוקה (דתנן במתניתין חצר שפחותה מארבע אמות
515אין שופכין לתוכה מים בשבת, אלא אם כן עשו לה עוקה גומא מחזקת סאתים, רש"י),
516מהו דתימא הני תיימי (המים עשויין לכלות ולהבלע בקרקע, הלכך כי שפיך אדעתא דליבלעו
517בדוכתייהו קא שפיך, ואי נפקי לבר לאו מחשבתו להכי הוא, ולא נתקיימה מחשבתו ושרי,
518רש"י), והני לא תיימי (אבל הכא מידע ידיע דודאי נפקי ולא תיימי, רש"י),
519קמ"ל).
520והיינו שלפי פרש"י קמ"ל
521להיתר, היינו כיון שאינו מתכוין, כי דין הגזוזטרא (שהמים ששופך נפקי לכרמלית) דומה
522לדין עוקה שבחצר (שהמים ששופך נפקי לרשות הרבים).
523ואילו הרמב"ם פירש בפט"ו
524הט"ו (וכשם שממלאין מזו שעשו לה מחיצה כך שופכין ממנה על הים. שהרי על
525הכרמלית הן שופכין). והיינו שקמ"ל להיתר אף אם לכך מתכוין, כיון שהמים הם
526כרמלית.
527*
528וכל זה הוא בחצר שבעיר, וכן בגזוזטרא
529שעל המים שבתוך העיר. משא"כ בספינה שבים ונהר, ובית הכסא שמחוץ לעיר, בזה
530כולם מודים שלא גזרו כחו בכרמלית, אף אם לכך מתכוין, כדלקמן בסמוך, וכדלעיל סי'
531שנה ס"ד (ואף על פי שאין נחים כלל על הדופן, אלא יורדים מיד לים, ולכך הוא
532מתכוין, מכל מקום כיון שאינו שופכן וזורקן בידיו לים אלא לדופן ומכחו הם באים לים
533וכחו בכרמלית לא גזרו).
534[1094] שאז יוצא בכח שפיכתו ממש,
535כדלעיל ס"א (במוסגרים), והערות (8-10).
536וראה לעיל סי' שנה ס"ד וסי"א,
537שבספינה התירו אף כששופך על הדופן או על הדף.
538[1095] סעיף ד (כמועתק לעיל סוף
539הערה 48).
540[1096] תוס' שם פח, א ד"ה
541הני תיימי (דבמס' שבת בפרק הזורק (ק, ב) אמרינן
542דשופכין דספינה שדי להו אדופני דספינה, משום דכחו בכרמלית לא גזרו, ואע"ג
543דנפלו מיד לכרמלית, ומהאי טעמא נמי לישתרי הכא ... ספינה לא שכיחא לגמרי שתהלך
544סמוך לרקק [שהוא רשות הרבים, כדלעיל סי' שמה סט"ז]). שבת ק, ב ד"ה כחו (גזרו
545כחו בכרמלית, משום כחו ברשות הרבים, אבל בספינה, דלעולם הוי כחו בכרמלית, לא גזרו).
546רא"ש שם פ"ח סוף ס"ט (לא אסרו חכמים אלא כחו בכרמלית). רמ"א
547ס"ג (ויש אומרים דאין חילוק בין כרמלית לרשות הרבים. ודוקא כרמלית שהיא תוך
548העיר, דמיחלף ברשות הרבים עצמה).
549אלא שהתוס' והרא"ש לא מיירו בנידון
550דידן (השופך מים לחצר הסמוכה לכרמלית), אלא בנידון דלקמן בסמוך (השופך מהחלון דרך
551הנקב שבגזוזטרא שעל פני המים). ויתבאר לקמן בסמוך שדין שניהם שוה, שלא התירו בהם
552אלא כשאינו מתכוין שהמים ילכו מהחצר אל הכרמלית; או "מכנגד מחיצת הגזוזטרא"
553אל אמת המים, שהיא ככרמלית. משא"כ בספינה שבים, התירו אף אם כוונתו שישפכו
554המים מהספינה אל הים, שהיא כרמלית.
555ובנידון דידן (השופך מים לחצר הסמוכה
556לכרמלית), נתפרש יותר בתשובת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' לא, שהועתקה
557בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתנ, ובמרדכי רמז שעה, ובב"י
558(על אבן אחת שוקעת שקורין ורשי"ר שטיי"ן, ששופכין ברשות היחיד, והשופכין
559מקלחין לרשות הרבים. אם אינו קמור, פירוש מכוסה, ד' אמות ברשות הרבים, אסור ... אף
560על גב דאין לנו עתה רשות הרבים, וכל הרחובות שלנו כרמלית הן ... כחו בכרמלית לא
561גזור ... התם בספינה בים או בנהר דלא אתי למיחלף ברשות הרבים, דליכא התם רשות
562הרבים, אבל בעיר, אפילו כרמלית גזור, דגזרו אטו רשות הרבים).
563[1097] כדלעיל סי' שנה ס"ד
564(כמועתק לעיל סוף הערה 48).
565[1098] כדלעיל שם סי"ב (אם
566בית הכסא בולט חוץ לחומת העיר, וצואה נופלת בחפירה שסביב העיר ... כרמלית ... על
567ידי דף או קנה מותר, שכוחו מותר בכל כרמלית שאינה בתוך העיר).
568[1099] כדלעיל סי' שמה סי"א
569(ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר אינו רשות הרבים,
570אלא כרמלית. ועל פי דבריהם נתפשט המנהג במדינות אלו להקל ולומר שאין לנו עכשיו
571רשות הרבים גמורה).
572[1100] תשובת מהר"ם שם,
573שהועתקה בשו"ת הרשב"א ובמרדכי שם (ואף על גב דאין לנו רשות
574הרבים, וכל רחובות שלנו כרמלית הן ... דגזרו אטו רשות הרבים). רמ"א שם (אפילו
575בזמן הזה דלית לן רשות הרבים). מ"א ס"ק יא (וטעמא דמכל מקום שייך
576למיגזר בעיר גדולה שיש ס' רבוא).
577והיינו לומר שאף שבתקופה זו היו רוב בני
578ישראל דרים בעיירות הקטנות, שאין דרים בהן ס' רבוא. מכל מקום יש בודאי גם עיירות
579גדולות שיש בהן ס' רבוא (כדלעיל שם הערות 86-87),
580ולכן גזרו גם בעיירות הקטנות, שמתחלפות בעיירות הגדולות.
581[1101] סוף ס"א (מותר גם
582לשפוך ממנה דרך הנקב שבה, אע"פ שהשופכין הולכים לחוץ להלאה מכנגד המחיצה,
583כיון שאינו מתכוין לכך).
584[1102] מ"א ס"ק יג (ואף
585על גב דבגזוזטרא שרי לשפוך, דהתם אינו מתכוין שיצאו לחוץ, משא"כ הכא).
586והיינו כדאמרינן בעירובין פח, א (אמר
587רבה בר רב הונא לא שנו אלא למלאות, אבל לשפוך אסור (מפני שהנהר מוליך השופכין חוץ
588למחיצת הגזוזטרא, רש"י) ... איכא דאמרי אמר רבה בר רב הונא לא תימא למלאות
589הוא דשרי, לשפוך אסור, אלא לשפוך נמי שרי. אמר רב שיזבי פשיטא, היינו עוקה (דתנן
590במתניתין חצר שפחותה מארבע אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת, אלא אם כן עשו לה עוקה
591גומא מחזקת סאתים, רש"י), מהו דתימא הני תיימי (המים עשויין לכלות ולהבלע
592בקרקע, הלכך כי שפיך אדעתא דליבלעו בדוכתייהו קא שפיך, ואי נפקי לבר לאו מחשבתו
593להכי הוא, ולא נתקיימה מחשבתו ושרי, רש"י), והני לא תיימי (אבל הכא מידע ידיע
594דודאי נפקי ולא תיימי, רש"י), קמ"ל (אפילו לשפוך נמי שרי, דאיהו לא
595איכפת ליה דליפקו לבראי, אבל חצר הפחותה מארבע אמות ניחא ליה דליפוק לבר שלא ילכלך
596את חצרו, הלכך בעי עוקה, דבעוקה ניחא ליה דליבלעו, רש"י)). תוס' שם (אפילו
597לישנא בתרא לא שריא לשפוך, אלא משום שאינו חושש שיצאו לכרמלית, כדפירש בקונטרס).
598תשובת מהר"ם מרוטנבורג שם (ואפילו לאיכא דאמרי התם, דאפילו לשפוך שרי, והלכתא
599כאיכא דאמרי, דבשל סופרים הלך אחר המיקל ... שאני התם שאינו מתכוין שיצא לחוץ). מ"א
600ס"ק ד (כיון דאין כוונתו להוציאה לרשות הרבים שרי).
601*
602וכל זה לפי דעת היש אומרים (התוס'
603וסיעתו). משא"כ לפי דעה הראשונה (הרמב"ם וסיעתו), נתבאר לעיל "אבל
604הסמוכה לכרמלית ... מותר לשפוך בה .. אף על פי שמתכוין שיצאו לחוץ". ומכל שכן
605שמותר בגזוזטרא אף אם "לכך הוא מתכוין", שלא גזרו על כחו בכרמלית,
606כמבואר ברמב"ם פט"ו הט"ו (שופכין ממנה על הים, שהרי על הכרמלית הן
607שופכין). וכך מפרש את "קמ"ל" האמור בגמרא שם – שבזה מותר בכל אופן,
608מטעם "שהרי על הכרמלית הן שופכין". ונתבאר לעיל (הערה 49).
609והיינו
610לסיכום:
611(א)
612לשפוך מים לחצר שאין בה ד' אמות בימות החמה, בודאי אסור, כיון שכוונתו שיצאו לחוץ,
613משום לכלוך חצרו.
614(ב)
615לשפוך לחצר שיש בה עוקה, בודאי מותר, כיון שאינו מתכוין שיצאו המים ממנה לחוץ.
616(ג)
617לשפוך בגזוזטרא שעל פני המים, שהמים יוצאים לאמת המים, יש ב' דעות בגמרא, כי מצד
618אחד "מידע ידיע דודאי נפקי", ומצד שני "לא איכפת ליה דליפקו לבראי".
619והמסקנא שמותר, לדעה הראשונה כאן – אף אם לכך מתכוין, ולדעה השנית כאן – כיון
620שאינו מתכוין שיצאו להלאה מכנגד מחיצת הגזוזטרא.
621[1103] רמ"א שם (וכן עיקר).
622[1104] תוס' עירובין פט, א
623ד"ה לא שנו (אבל בחצר שאינה מעורבת לא אסרו כלל. וכן
624פסק רבינו שמואל, דמותר לשפוך מים אע"פ שהולכין לרשות אחרת שאינה מעורבת). רא"ש
625שם (לא אסרו חכמים אלא כחו בכרמלית, אבל כחו בחצר שאינה מעורבת לא אסרו כלל, וכן
626פסק רשב"ם, דמותר לשפוך מים בחצירו אף על פי שהולכין לרשות אחרת שאינה מעורבת).
627רמ"א שם (חצר שאינה מעורבת, שרי).
628[1105] תרומת הדשן סוף סי'
629עג (פסק אשירי בשם רשב"ם, דכוחו בכרמלית גזור רבנן, אבל
630כוחו בחצר שאינה מעורבת לא גזור. אם כן לדעת אחד מהגדולים דמתיר לעיל, דמשוה עיר
631המוקפת מחיצות לחצר שאינה מעורבת, שרי לשפוך מים בצנור שבחצר, אף על פי שמקלח מן
632החצר לחוץ למקום שאינו מעורב, דכוחו בחצר שאינו מעורב לא גזור). רמ"א שם (ועיר
633המוקפת חומה ולא עירבו בה, כחצר שאינה מעורבת דמי).
634וכדלקמן סי' שסד ס"ד (הדלתות עושה
635אותה כחצר אחת של רבים ומערבין את כולה), ושם נסמן (הערה 36).
636[1106] **במשנה שם, כרבי אליעזר
637בן יעקב** (רבי אליעזר בן יעקב אומר, ביב (חריץ העשוי לקלח
638שופכין שבחצר לרשות הרבים, רש"י) שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים, שופכים
639לתוכו מים בשבת). תוס' שם ד"ה ביב (דקי"ל
640משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי). רא"ש שם פ"ח ס"ט. והיא
641דעה הא' שבטור ושו"ע ס"ב (ביב שמכוסה ד' אמות במשך ברשות הרבים (פירוש
642חריץ העשוי לקלח שופכין שבחצר לרשות הרבים, ט"ז), ויש בו ארבע על ארבע, מותר
643לשפוך אפילו על פי הביב, אפילו בימות החמה, אף על פי שהמים יוצאים מיד מידו לחוץ).
644ואף שהובאה אחר כך דעת הרמב"ם, שפסק כחכמים החולקים על רבי אליעזר בן יעקב,
645מכל מקום קיי"ל כרבי אליעזר בין יעקב.**
646**
647וכ"פ בטור ושו"ע ס"א
648(ואם יש בחצר ארבע על ארבע, אפילו הוא אריך וקטין), כר' זירא שם פח, רע"א
649(ר' זירא אמר ד' אמות תיימי פחות מד' אמות לא תיימי ... אריך וקטין). ופרש"י (כגון
650שישנה ח' אמות על שתים דאיכא קרקע כשיעור ד' מרובעות ויש מקום להבלע סאתים, רש"י),
651והיינו אליבא דרבי אליעזר בן יעקב, כדאמרינן התם (אמר לך ר' זירא ... מתניתין
652רבי אליעזר בן יעקב היא (דאמר טעמא משום שיעור מקום לבליעה, כדתנן ביב שהוא קמור
653ד' אמות, רש"י) ... וחסורי מיחסרא והכי קתני, חצר שהיא פחותה מד' אמות אין
654שופכין לתוכה מים בשבת, הא ד' אמות שופכין, שר"א בן יעקב אומר ביב הקמור ד'
655אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת), ודו"ק.
656עי' תוס' יום טוב
657ד"ה וחכמים אומרים (דלפום האי פירושא ... במתניתין דלעיל, דשריותא תליא במקום
658שהוא שיעור לבלוע המים, לא אתיא מתניתין דלעיל כרבנן דהכא ... והכי מוקים בהדיא
659בגמרא, דלהאי פירושא כולה מתניתין רבי אליעזר בן יעקב היא, וחסורי מחסרא, והכי
660קאמר חצר שהיא פחותה כו', הא ד' אמות שופכין, שרבי אליעזר בן יעקב אומר ביב הקמור
661כו').
662יוצא מכל זה שמה שפסק הטור ושו"ע בס"א
663הוא כדעת רבי אליעזר בן יעקב (ולא הובאה שם דעת הרמב"ם שפוסק דלא כרבי אליעזר
664בן יעקב), דהכי קיי"ל.
665[1107] רש"י במשנה שם ד"ה
666שהוא קמור במשך ארבע אמות ברשות הרבים (קים לן, בארבע
667אמות יש שיעור ליבלע בהם סאתים מים שאדם עשוי להסתפק בכל יום), לפירוש התוס' שם (ולפירושו
668נראה דאיירי בביב שיש לו ארבע על ארבע). רא"ש שם (וצריך לומר דאיירי
669בביב שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות). טור ושו"ע ס"ב (ביב שמכוסה ד'
670אמות במשך ברשות הרבים ויש בו ארבע על ארבע).
671[1108] רש"י שם ד"ה לא
672ישפוך על פי הביב (כיון דבגופיה קא שפיך, מקלחי להדיא ובכח לרשות הרבים). טור ושו"ע
673שם (אף על פי שהמים יוצאים מיד מידו לחוץ).
674[1109] כדלעיל סוף ס"א (כשהיא
675מכוסה ופיה לרשות היחיד, הרי זה חורי רשות היחיד שהם כרשות היחיד), ושם נסמן (הערה
67614).
677[1110] גמרא שם (ר' זירא
678אמר ד' אמות תיימי (ד' אמות ראוין ליבלע סאתים, רש"י)
679... שרבי אליעזר בן יעקב אומר ביב הקמור ד' אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים
680בשבת). והיינו שביב ד' על ד' תחת רשות הרבים, דינו כחצר שיש בה ד' על ד'.
681וכדלעיל ס"ה (ואם יש בחצר ד' על ד'
682... מותר לשפוך בה כל מה שירצה, אפילו בימות החמה. מפני שהסאתים שאדם רגיל להשתמש
683בכל יום אין לגזור בהם בחצר זו, שהרי ראויים ליבלע בה).
684[1111] תוס' שם (לפירוש
685הקונטרס דהטעם משום דמיבלעי אסור, דבשל עץ לא מיבלעי. ומיהו
686אומר ר"י דאפילו עשוי כעין רצפה של אבנים, מיבלעי ושרי). רא"ש שם
687(סילון של עץ ... לפרש"י אפילו הוא ד' אמות על ד' אמות אסור, משום דלא מיבלעי
688[בעץ]. מיהו אם הוא מרוצף באבנים מותר, דאיבלעו מיא). טור ושו"ע שם (ובלבד
689שלא יהא סילון של עץ, שאין המים ראוים לבלוע. אבל אם עשוי כעין רצפה של אבנים,
690מבליעים ושרי).
691ונתבאר בקרבן נתנאל על הרא"ש שם
692אות ח (ויש לחלק בין רצפת אבנים חלקים קטנים, כמו שמרוצף הרחובות וחצרות, ויש הרבה
693עפר בין אבן לאבן לבלוע, ובין רצפת אבנים רחבים, כמו שמרוצף חדרים ועליות).
694והנוגע למעשה מהלכה זו, בסוכות הבנויות
695על חצר שרצפתה בטון, שאין ליטול בה ידים על הרצפה אם המים נשפכים משם לרחוב.
696ואם הסוכה בנויה על גבי דשא שבחצר, אסור
697ליטול ידים על הרצפה מהטעם האמור לעיל סי' שלו ס"ט (ולפיכך מי שאוכל
698בגינה צריך ליזהר שלא ליטול ידיו על העשבים, מפני שמשקה אותם),
699ונתבאר בהערות שם מהי הדרך הכי נכונה בזה.
700[1112] רמב"ם שם פט"ו
701הי"ט (היה שופך על פי הביב והמים יוצאין לכרמלית, הרי זה מותר, ואפילו בימות
702החמה, שלא גזרו על כחו בכרמלית). שו"ע ס"ב-ג (ובלבד שלא יהא
703סילון של עץ, שאין המים ראוים לבלוע ... במה דברים אמורים, כשהמים יוצאים לרשות
704הרבים, אבל אם היו יוצאים לכרמלית, מותר לשפוך על פי הביב אפילו בימות החמה).
705[1113] דלעיל ס"ז (מכחו הם
706באים לכרמלית, וכחו בכרמלית לא גזרו). עי' מ"א ס"ק ח (עי' סוס"י
707זה דיש חולקין).
708והיינו שדעת הרמב"ם הובאה בשו"ע
709פעמים, בס"א (אבל אם היא סמוכה לכרמלית, אפילו היא קטנה הרבה), וס"ג
710(אבל אם היו יוצאים לכרמלית, מותר לשפוך פי הביב). ובפעם השנית (לענין ביב) הגיה
711הרמ"א (ויש אומרים דאין חילוק בין כרמלית לרשות הרבים). והעיר המ"א
712לענין חצר קטנה, שגם זה תלוי במחלוקת הנ"ל.
713[1114] מהרי"ל הל' עירובי
714חצרות סי"ב (שמא מה שהתיר הרב הנזכר בכה"ג, אז היו האנטלין למעלה מעשרה,
715והיו שופכין מימיהן מרשות היחיד אל כרמלית דרך מקום פטור, דזה מותר). רמ"א ס"ג
716(ואם הצנור למעלה מעשרה, שעוברים המים דרך מקום פטור לכרמלית, יש להקל).
717[1115] דעה הב' שם סעיף ד (אם
718מושיט או זורק דרך מקום פטור, בלי הנחה בינתיים, לדברי הכל אסור, שהרי כיוצא בזה
719ברשויות של תורה חייב חטאת, לכן ברשויות של דבריהם אסור מדבריהם ... ויש מי שמתיר
720גם בזה, ואין לסמוך על דבריו), ושם נסמן (הערה 26).