Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשס דין היקף מחיצות לשבת
ובו ח' סעיפים:
מחיצות שתי או ערב ביחיד ובשיירה
א יחיד
ובו ח' סעיפים:
מחיצות שתי או ערב ביחיד ובשיירה
א יחיד
בששבת בבקעה, והקיף מחיצות גרועות, כגון שתי בלא ערב או ערב בלא שתי, על דרך שיתבאר
גבסי' שס"ב, שהן מועילות לעשותה רשות היחיד גמורה מן התורה,
דאפילו יש בו כמה מילין, והזורק לתוכו מרשות הרבים חייב, אף על פי כן מדברי סופרים
האין מועילות להתיר הטלטול בתוכן ומתוכן לרשות היחיד גמורה, אלא כשאין בתוכן רק בית
וסאתים. ואז מותר אפילו עשה כן בישוב, אף על פי שאפשר לו
זלעשות מחיצות גמורות. אבל אם יש בתוכן יותר מבית סאתים, אין מטלטלין
חבתוכן אלא בד' אמות, כמו בכרמלית.
טאבל המקיף במחיצות גמורות מותר לטלטל בתוכן, אפילו יש
יבתוכן יותר מבית סאתים, ואינן כקרפף שלא הוקף לדירה שהרי הקיפן לדור בהן בשבת:
יאב אבל שיירא
יבשחנתה בבקעה והקיפוה מחיצות גרועות, אפילו הוא היקף גדול מאד מטלטלים בכולו, שמתוך שהם רבים התירו להם לטלטל כל צרכם. ואין רבים פחותים משלש.
יגובלבד שלא יקיפו יותר מדאי מכדי צרכם, שלא ישאר בית
ידסאתים פנוי שאין צריך להם לתשמיש כליהם ובהמתם. אבל אם נשאר בית סאתים פנוי, אין מטלטלין בכל המוקף אלא בד' אמות, שהרי הוא פרוץ במילואו למקום האסור,
טודהיינו לבית סאתים הפנוי.
טזבמה דברים אמורים כשהקיפו יותר על שש סאין. אבל אם לא
יזהקיפו יתר על שש, אף על פי שנשאר בית סאתים להם פנוי, שאין צריך להם אלא ד' סאין,
יחמותר, כיון שהם שלשה ולכל אחד יש לו סאתים. ויש חולקין. ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל:
יטג אבל שנים
כשחנו בבקעה, דינם כיחיד, ואין לשניהם יחד אלא בית סאתים בלבד, אף על פי שהן צריכים ליותר.
כאואם יש עמהם נכרי אינו מצטרף עמהם להיות שיירא. ויש אומרים שהוא הדין לקטן:
כבד היו שלשה
כגוהקיפו כל צרכם יותר מבית סאתים, ומת אחד מהן בשבת, מותרים כל השבת כולה, כיון
כדשנכנסה שבת בהיתר, והואיל והותרה הותרה.
כההיו שנים והקיפוה יותר מבית סאתים, וניתוספו עליהם
כובשבת, אסורים, כיון שנכנסה שבת באיסור, שהשבת גורמת:
כזשלשה שהקיפו כל אחד לעצמו
ה היו שלשה,
ה היו שלשה,
כחוהקיפו כל אחד לעצמו זה בצד זה לדור בהם בשבת, ועירבו יחד. אם החיצונים רחבים
כטוהאמצעי קצר, שנמצא האמצעי פרוץ במילואו להחיצונים, והחיצונים אינם פרוצים במילואם
ללאמצעי, אלא יש להם גיפופים עודפים עליו מכאן ומכאן, הרי דיורי החיצונים מושלים באמצעי, דהיינו שאנו
לארואים כאילו הם גם כן דרים בתוכו, והרי יש שלשה ביחד, שהרי אין מחיצה לחצוץ בינו
לבלבינם כיון שנפרץ להם במילואו, והרי הוא כקרן זויות להם שאינו חולק רשות לעצמו.
לגולפיכך מותרים לטלטל באמצעי אפילו הוא גדול הרבה, כיון שנעשו בו שיירא. ואף
לדבחיצונים מותרים לטלטל, לפי שהם נחשבים כחצר להאמצעי, שהוא בית דירה להם, שנעשו בו
להשיירא.
לוויש אומרים שהחיצונים אינם מותרים אלא עד סאתים, שהרי הם אינם
לזרשות אחת זה עם זה, מפני גיפופיהם המפסיקין ביניהם. ואם היקף אחד מהם יותר מסאתים,
לחגם האמצעי אסור, שהרי הוא פרוץ במילואו למקום האסור. אבל החיצון השני שאין בו אלא
לטסאתים מותר.
מולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל:
מאו ואם האמצעי
מברחב מהחיצונים, שנמצאו החיצונים פרוצים במילואם לאמצעי, והאמצעי יש לו גיפופים
מגעודפים עליהם מכאן ומכאן, אם יחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה, אין נותנין לכל אחד
מדאלא בית סאתים, שהרי דיורי החיצונים אינם באמצעי כיון שהוא אינו פרוץ במילואו, אלא
מההאמצעי הוא בכל אחד מהם שהם פרוצים לו במילואם, ונמצא שאין בכל אחד מהם אלא שנים,
מוהוא והאמצעי, שהחיצונים אינם מצטרפין זה עם זה מפני גיפופים האמצעי המפסיקין
מזביניהם.
מחואם אחד מהחיצונים יותר מבית סאתים, הוא לבדו אסור,
מטוהאמצעי אינו נאסר, כיון שיש לו גיפופין המפסיקין. ואין צריך לומר החיצון השני. ובלבד
נשלא תהא הפרצה שבין אמצעי לחיצונים יתירה מעשר אמות, שהיא פרצה אוסרת, כמ"ש בסי' שס"ב. אבל אם האמצעי יותר מבית סאתים, גם החיצונים אסורים,
נאכיון שהם פרוצים לו במילואם.
נבאבל אם יחיד בכל אחד מהחיצונים ושנים באמצעי, או שנים
נגבכל אחד מהחיצונים ויחיד באמצעי, נותנים לשנים החיצונים כל צרכן, שאנו רואים כאלו
נדדיורי האמצעי הם בכל אחד מהם, והרי הם שלשה ביחד בכל אחד מהם.
נהוגם באמצעי מותרים כל צרכן, לפי שהוא נחשב כחצר
נולחיצונים לפי סברא הראשונה שנתבאר:
נזז וכל זה
נחכששני כותלי אורך הקרפף הקצר, הפרוץ במילואו, הם בולטים ונכנסים לתוך חלל הרחב.
נטשאם לא כן אין זו פירצה במילואה, שאינו נקראת פרצה במילואה אלא אם כן נפרץ כל כותל
סרחבו של קרפף או חצר או בית, אבל אם היה כותל הרוחב ארוך מחלל הרוחב, ובולט טפח
סאלכאן וטפח לכאן, ונפרץ כמדת החלל, ונשתייר ממנו הפס טפח שמכאן ופס טפח שמכאן, אף שאין הפסין בולטין לצד הפנים, לתוך החלל שבין
סבכתלי אורך, אלא לצד חוץ, אין זו פרצה במילואה, הואיל ונשתיירו גיפופים קטנים
סגמהכותל הנפרץ. ואף שגיפופים אלו אינן נראין למי שעומד בפנים בתוך הקרפף או החצר או
סדהבית הנפרץ במילואו, כיון שהם נראים למי שעומד בחוץ, נדונין משום פסין לפרצה, כמו
סהשהלחי הנראה מבחוץ ולא מבפנים נידון משום לחי למבוי, כמו שיתבאר בסי' שס"ג, ואם כן גם כן כאן הרי העומד חוץ לקרפף הקצר, דהיינו
סובתוך קרפף הרחב, נראין לו אלו גיפופים הרחבים העודפים מכאן ומכאן לפרצה, כאלו הם
סזשיורין וגיפופין מכותל הרוחב של הקצר, ולא נפרץ אלא באמצעו בלבד. מה שאין כן
סחכשכתלי ארכו של הקצר בולטים ונכנסים לתוך החלל הרחב, אזי ניכר ונראה שהגיפופים
סטהללו אינם מכותל רחבו של הקצר.
עוהוא שראשי כתלים אלו הבולטים שמה הם מופלגים שם ג'
עאטפחים ברוחב מן כתלי אורך קרפף הרחב שבצדם, כגון שגיפופים אלו יש באורך כל אחד מהם
עבג' טפחים, אבל אם אינם מופלגים מהם ג' טפחים, הרי הם כלבדים וסניפים שם לצד כתלי
עגאורך הרחב, והאויר שביניהם הוא כסתום, ונמצא שיש שם גיפופים לקרפף הקצר, דהיינו
עדמראשי כתלי ארכו עד כתלי אורך הרחב, שהם פחות מג' טפחים מכאן ופחות מג' טפחים מכאן,
עהואין כאן פרצה במילואה:
עוח וכל שאין
עזשם פרצה במילואה, הרי כל אחד ואחד רשות לעצמו, ואין נותנים להם בכל אחד מהם אלא
עחבית סאתים. ואם יש באחד מהם יותר מבית סאתים, הוא לבדו אסור
עטוהשאר מותרים, כיון שאינם פרוצים זה לזה במילואם ואין בפרצה יותר מעשר:
פ[1288] עיקרי ההלכות שנתבארו
פאבסימן זה:
פב(א)
פגמחיצות שתי או ערב ביחיד ובשיירה (ס"א-ד).
פד(ב)
פהשלשה שהקיפו כל אחד לעצמו (ס"ה-ח).
פו[1289] סעיף י (ואפילו מחיצות של ערב בלא שתי, כגון של חבלים המתוחים
פזעל גבי יתידות סביב, חבל על גבי חבל בגובה י' טפחים, או של שתי בלא ערב, כגון קנים
פחהגבוהים עשרה הנעוצים בארץ זה אצל זה, הרי זה מועלת).
פט[1290] ברייתא עירובין [טז], ב (כל מחיצות שבת
צלא התירו ליחיד יותר מבית סאתים (בהנך מחיצות רעועות, שהן דשתי או דערב, רש"י)
צא... אחד יחיד ואחד שיירא לחבלים, ומה בין יחיד לשיירא, יחיד נותנין לו בית סאתים).
צבטור ושו"ע ס"א (יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות, כגון שתי בלא ערב,
צגאו ערב בלא שתי, עד סאתים מותר לטלטל בכולו, מסאתים ואילך, אין מטלטלין בו אלא
צדבארבע).
צהוכמו במחיצות שלא הוקפו לדירה, שלא
צוהתירו בהם אלא עד בית סאתים, כדלעיל סי' שנח ס"א (כל היקף מחיצות שלא הוקף
צזלדירת אדם ... אסרו חכמים לטלטל בתוכן יותר מד' אמות כמו ברשות הרבים, ואף על פי
צחשהן רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב, שהרי מחיצות
צטגמורות הן אלא שמחוסרין דיורין, הרי הן ככרמלית מדברי סופרים, שכיון שאינן עשויין
קלדירה מתחלפין הן ברשות הרבים אם הן היקף גדול ... עד בית סאתים ועד בכלל כחצר
קאהמשכן), ולקמן סי' שסב ס"א (כל מחיצות שלא נעשו כדי לדור בתוכן ... אף על פי
קבשהן מחיצות גמורות מן התורה, והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב אפילו יש בתוכן כמה
קגמילין, מכל מקום מדברי סופרים אין מטלטלין בתוכן אלא בד' אמות, אם יש בתוכן יותר
קדמבית סאתים).
קהכן הוא גם כאן במחיצת שתי או ערב יותר
קומבית סאתים, שמן התורה הם רשות היחיד, ומדברי סופרים הם ככרמלית.
קז[1291] גמרא שם יז, א (חכמים אומרים אחד משני דברים. היינו תנא קמא.
קחאיכא בינייהו יחיד ביישוב), ופרש"י (דתנא קמא ... יחיד דומיא דשיירא, דבדרך
קטולא ביישוב, הואיל ויכול לעשות מחיצה הוגנת. ורבנן בתראי ... אחד משני דברים או
קישתי או ערב מחיצה היא, אחד יחיד ואחד רבים, בין בדרך בין ביישוב). רי"ף
קיאה, א (דרבנן בתראי סברי יחיד בישוב שרי לטלטולי בתוך מחיצה של שתי או של ערב, כדין
קיבהמדבר. והלכתא כוותיהו). רא"ש פ"א סוף סכ"ג (כנ"ל).
קיגטור ושו"ע סי' שסב ס"ה (ומותרים עד סאתים, אפילו ליחיד בישוב).
קידוכן הוא לקמן שם ס"י (הרי זה מועלת
קיהעד בית סאתים, אפילו ליחיד בישוב, כמו שנתבאר בסי' ש"ס).
קיו[1292] רש"י שם טז, ב ד"ה נותנים (אבל במחיצה
קיזמעלייתא כמה דבעי), וד"ה לא התירום (שהוקף לדירה, שהרי לדור בהן בלילי שבת
קיחהקיפום מערב שבת). מ"א ס"ק א (אבל מחיצות גמורות מותר אפילו יותר מסאתים,
קיטדהוקפו לדירה, שהרי הקיפום לדור בהם בשבת (רש"י)).
קכונתבאר לקמן סי' שסב ס"א (מחיצה
קכאהעשויה ליום ולילה אחד, דירה מעולה היא, כמו שנתבאר בסי' ש"ס).
קכב[1293] רב נחמן שם, לאחר שחזר בו (דרש רב נחמן משום רבינו
קכגשמואל ... שלשה נעשו שיירא ונותנין להן כל צרכן). טור ושו"ע שם (ואם הם שלשה
קכדישראלים, חשובים כשיירא, ומותר לטלטל בכולו, אפילו הוא גדול הרבה).
קכה[1294] רש"י שם ד"ה כל מחיצות (שהתירום לרבים על ידי הדחק).
קכו[1295] גיטין מו, א (וכמה רבים, רב נחמן אמר ג').
קכז[1296] ברייתא שם (ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי), ופרש"י
קכח(שלא יקיפו יותר מכדי צרכן בית סאתים). טור ושו"ע שם (ובלבד שלא יקיפו יותר
קכטמכדי צרכם, שלא ישאר בית סאתים פנוי שאין צריכים לו לתשמיש).
קל[1297] גמרא שם יז, א (מאי לאו פנוי מאדם,
קלאלא פנוי מכלים).
קלב[1298] שלטי הגבורים שם ד, ב בשם ריא"ז (ורשאי להקיף לפי רוב
קלגבהמותיהם ולפי רוב כליהם).
קלד[1299] רב שם (אמר רב גידל אמר רב, שלשה ... לא
קלההוצרכו אלא לחמש והקיפו בשבע, אפילו בחמש אסורין). טור ושו"ע שם (אבל אם נשאר
קלובית סאתים פנוי, אין מטלטלין בכל המוקף אלא בד' אמות).
קלז[1300] ברש"י פירש הטעם
קלחשאפילו בחמש אסורין (דהשתא לא מהני מחיצות, הואיל והוקפו לבית סאתים יותר מכדי
קלטצרכן).
קמומבאר כאן, שאף אם המחיצות יועילו לחמש,
קמאעדיין אסור לטלטל בהן, "שהרי הוא פרוץ במילואו למקום האסור".
קמב[1301] מרדכי עירובין רמז תפג (פסק ר"י דליחיד
קמגבית סאתים ולשיירא בית שש, שאפילו אם יש בית סאתים פנוי מכלים). שו"ע
קמדשם (במה דברים אמורים, כשהקיפו יותר על שש סאין, אבל אם לא הקיפו יותר על שש סאין,
קמהאף על פי שיש סאתים פנוי, כיון שהם שלשה, מותר).
קמו[1302] רש"י שם ד"ה לא פנוי (כלומר שיש בין
קמזהמחיצות בית סאתים פנוי שלא היו צריכין לו. ואע"ג דאינהו שלשה, אם אין צריכין
קמחאלא לבית סאתים והקיפו ד' סאין, נמי בטלי מחיצות). ב"ח ד"ה ואם הם ג' (ואיכא
קמטלתמוה שפסק להקל דלא כפרש"י ... וכך הוא משמעות כל הפוסקים שכתבו בסתם שלא
קניהא בית סאתים פנוי מכלים, ולא כתבו חילוק בין שש לשבע ... ולכן נראה לפי ענ"ד
קנאדאין להקל, ודלא כשו"ע). ט"ז ס"ק ב (ולא מצינו חולק על רש"י,
קנבולכל הפחות היה לו להביא דברי רש"י, ולגלות שיש פלוגתא בזה).
קנג[1303] עולת שבת ד"ה ומ"ש במה דברים אמורים (כן כתב המרדכי.
קנדאע"פ דרש"י שם בגמרא בהדיא לא פירש כן ... מכל מקום נקטינן כדברי המיקל,
קנהכיון דמלתא דרבנן הוא).
קנו[1304] רב נחמן שם טז, ב (דרש רב נחמן משום רבינו שמואל, יחיד נותנין
קנזלו בית סאתים, ב' נותנין להו בית סאתים, ג' נעשו שיירא). טור ושו"ע שם (וכן
קנחהדין אם הם שנים).
קנט[1305] ב"ח ד"ה יחיד ששבת (דאף על פי דאית
קסביה תרי, אין נותנין להם אלא בית סאתיים אחד). ט"ז ס"ק א (מדאמרינן
קסאבפ"ק דרש רב נחמן, יחיד נותנים לו בית סאתים, ב' נותנין להם בית סאתים, ג'
קסבנעשו שיירא ונותנין להם שש. ואי סלקא דעתך דלב' נותנין להם ד' סאים, מאי רבותא דג'
קסגדנותנים להם שש, ולמה לנו מעלה דנעשים שיירא, אם נותנין לפי ערך. אלא על כרחך דעד
קסדג' אין נותנין להם לפי ערך). מ"א ס"ק ג (אין נותנין לשניהם אלא
קסהסאתים).
קסו[1306] ירושלמי עירובין פ"א ה"י (אין
קסזהעכו"ם משלים בשיירה). עבודת הקדש שער ג ס"ג (ואין הגוי משלים לשיירה).
קסחרמ"א ס"א (גוי אינו מצטרף לשיירא).
קסט[1307] בעיא בירושלמי שם (קטן מהו שישלים בשיירא). רמב"ם
קעהל' שבת פט"ז הי"ב (ואין הקטן משלים לשיירא). עבודת הקדש שם (קטן יראה
קעאלי שהוא משלים, ויש מי שהורה שאינו משלים, וראוי לחוש לדבריו). רמ"א שם (ויש
קעבאומרים דהוא הדין קטן אינו מצטרף).
קעג[1308] רב הונא שם
קעדיז, א (איתמר, שלשה ומת אחד מהן (ביום השבת, רש"י) ... רב הונא ... אמר שבת
קעהגורמת (הואיל וגורמת שבת להתיר, מותרין השנים, רש"י) ... שבת הואיל והותרה
קעוהותרה). טור ושו"ע ס"ב (היו שלשה והקיפו כל צרכם, ומת אחד בשבת, מותרים
קעזבכל השבת, כיון שנכנס השבת בהיתר).
קעח*
קעטהלכה זו של "שבת כיון שהותרה
קפהותרה", נתבארה בכמה סימנים (כנסמן לקמן סי' שסב ס"ו, הערה 34).
קפאוהכלל הוא, שכל מקום שנפלו המחיצות בענין שהוא פרוץ לרשות הרבים או כרמלית, אין
קפבאומרים בו "שבת כיון שהותרה הותרה". אבל במקום שאין חסרון במחיצות
קפגהחצרות, ובתחלת השבת הי' גם עירוב חצרות או שיתוף מבואות, ונפסל במשך השבת; או
קפדשנפסל מטעם יותר מבית סאתים, אמרינן "שבת כיון שהותרה הותרה".
קפה[1309] גמרא שם (שנים ונתוספו עליהן (בשבת, רש"י) ... שבת
קפוגורמת), ופרש"י (אע"פ שניתוספו עליהן דיורין, אסורין ... הואיל וכשנכנסה
קפזשבת גרמה לאיסור). טור ושו"ע שם (היו שנים והקיפו יותר מסאתים, ונתוספו עליהם
קפחבשבת, אסורים, כיון שנכנס שבת באיסור).
קפט[1310] רב יהודה עירובין צג, א (ג' קרפיפות זה בצד זה, ושנים החיצונים
קצמגופפים, והאמצעי אינו מגופף (שהחיצונים רחבים מן האמצעי, והוא פרוץ לשניהם במלואו,
קצאוגיפופיהן עודפין עליו, רש"י), ויחיד בזה ויחיד בזה, נעשה כשיירא (דאמרינן
קצבדיורי גדולים בקטן, ונמצאו שלשתן באמצעי, האמצעי מצרפן ומותר ... כל שהוא גדול,
קצגהיקף במחיצה של שתי או של ערב, רש"י), ונותנין להן כל צורכן (וכגון שעירבו,
קצדרש"י)). טור ושו"ע ס"ג (היו ג', והקיפו כל אחד לעצמו זה בצד זה,
קצהועירבו יחד, אם החיצונים רחבים והאמצעי קצר, שנמצא האמצעי פרוץ במילואו לחיצונים,
קצווהחיצונים שיש להם גיפופים עודפים עליו מכל צד, נותנים להם כל צרכם באמצעי, אפילו
קצזהוא גדול הרבה, שאנו רואים כאילו כולם דרים בתוכו, והרי יש שלשה ביחד).
קצחומה שכתבו "ועירבו יחד", ראה
קצטלקמן סי' שסו ס"ב (במה דברים אמורים במחנה הקבוע ועומד שם ימים, אבל שיירא
רההולכת לדרכה ונחו שם מפני השבת, פטורים מלערב, מפני שאין אותם אהלים קבועים להם שם
ראוכמעורבים הם). ובהערות שם (עי' סי' שס [ס]"ג. וצע"ג).
רב[1311] ראה רש"י שם ד"ה אי להכא (הואיל ושניהם שולטין לכאן
רגולכאן, שדי תרוייהו להכא), וד"ה ואחד באמצעי (והוא שליט על החיצונים). שם צב,
רדא ד"ה דיורי גדולה מושלין בקטנה (ומושכין אותה אצלן).
רה[1312] עבודת הקדש שער ג ס"ג (וכשנותנין להם, נותנין להם באיזה
רומקום שירצו, בין באמצעי בין בחיצוני). הובא בריטב"א צג, א ד"ה אמר רב
רזיהודה (ואחרים פירשו דכיון דקאמר סתמא נותנין להם כל צרכם, אף בחיצונים נותנין להם
רחכל צרכם, דכיון דנעשו שיירא באמצעי, הוה להו אידך כחצר לאמצעי, ונותנין להם כל
רטצרכם, וכן דעת מורי הרשב"א נר"ו), ובמ"מ הל' שבת פט"ז הי"ד.
רידעה הא' בשו"ע שם (ואף בחיצונים נותנים להם כל צרכם, דכיון שנעשו שיירא באמצע,
ריאהוה ליה אינך כחצר לאמצעי).
ריב[1313] רש"י שם ד"ה ויחיד בזה (ומותר אמצעי זה, כל שהוא
ריגגדול, היקף במחיצה של שתי או של ערב). טור (מותרין באמצעי אפילו הוא הגדול הרבה,
רידשאנו רואין כאילו כולן דרין בתוכו, והרי יש ג' ביחד, והחיצונים אינן מותרין אלא עד
ריהסאתים, ואם אחד מהם יותר מסאתים, גם האמצעי אסור, שהרי הוא פרוץ במילואו). דעה הב'
ריובשו"ע שם (ויש אומרים שהחיצונים אינם מותרים אלא עד סאתים, ואם אחד מהם יותר
ריזמסאתים, גם האמצעי אסור, שהרי הוא פרוץ במילואו).
ריח[1314] מ"א ס"ק ד (אבל החיצון השני שרי).
ריט[1315] כדעה הראשונה שכתב
רכבשו"ע בסתם, וכדלעיל סי' שמח בקונטרס אחרון ס"ק א (משמעות השו"ע, שהעיקר
רכאכסברא הראשונה שהביא בסתם כנודע), ושם נסמן (הערה 17).
רכבוראה כללי הפוסקים וההוראה כלל עג.
רכג[1316] רב יהודה שם (אמצעי מגופף, ושנים החיצונים אינן
רכדמגופפין (שהוא רחב מהן, והן פתוחין לו במלואו, ולדידיה לא הוי מילואו, רש"י),
רכהויחיד בזה ויחיד זה [ויחיד בזה], אין נותנין להם אלא בית שש (בית סאתים לכל קרפף,
רכושהרי אין שלשה דיורין באחד, דדיורי אמצעי בחיצונים, וזיל להכי תרי הוא דאיכא,
רכזובאמצעי ליכא אלא חד, רש"י)). טור ושו"ע שם (ואם החיצונים פרוצים
רכחבמילואם לאמצעי, והאמצעי מגופף (כגון שהוא רחב מהחיצונים, מ"א), ויחיד בכל
רכטאחד, אין נותנין לכל אחד אלא בית סאתים).
רל[1317] רש"י שם (ואם אחד מהן יותר מבית סאתים הוא אסור). **טור
רלאושו"ע** שם (ואם אחד מהחיצונים יותר מבית סאתים, הוא לבדו אסור).
רלב[1318] שהגיפופין של האמצעי
רלגמתירין אף אותו.
רלד[1319] ריטב"א שם ד"ה אמר רב יהודה (ואין הפרצה
רלהאלא בעשר), וד"ה אמצעי (פתח עד עשר). שו"ע שם (במה דברים אמורים, כשאינם
רלופתוחים זה לזה יותר מעשרה, דאם כן הוה ליה פרצה, וגם המגופפים אסורים).
רלז[1320] סעיף יח (ובלבד שלא יהיה במקום אחד פרוץ יותר מעשר אמות. אבל
רלחעד עשר ועד בכלל מותר, מפני שהוא כפתח), ושם נסמן (הערה 104).
רלט[1321] רש"י שם (ואם אמצעי
רמיותר מבית סאתים, כולן אסורין, שהרי הן פרוצין לרשות האסורה). טור ושו"ע שם (ואם
רמאהאמצעי יותר מבית סאתים, גם החיצונים אסורים, שהרי הם פרוצים למקום האסור להם).
רמב[1322] גמרא שם (איבעיא להו, אחד בזה ואחד בזה ושנים
רמגבאמצעי מהו, אי להכא נפקי תלתא הוו ואי להכא נפקי תלתא הוו, או דילמא חד להכא נפיק
רמדוחד להכא נפיק. ואם תימצי לומר חד להכא נפיק וחד להכא נפיק, שנים בזה ושנים בזה
רמהואחד באמצעי מהו, הכא ודאי אי להכא נפיק תלתא הוו ואי להכא נפיק תלתא הוו, או
רמודילמא אימר להכא נפיק ואימר להכא נפיק. והלכתא בעיין לקולא). טור ושו"ע שם (אם
רמזאחד בכל אחד מהחיצונים ושנים באמצעי, או שנים בכל אחד מהחיצונים ואחד באמצעי,
רמחנותנין לשני החיצונים כל צרכם, דחשיבי כל מה שבאמצעי כאילו הוא בחיצונים).
רמט[1323] מ"א ס"ק ו (נראה לי דלדעה הראשונה
רנדלעיל גם האמצעי מותר, דנחשב כחצר לחיצונות).
רנא[1324] לעיל סעיף ה (ואף בחיצונים מותרים לטלטל, לפי שהם נחשבים כחצר
רנבלהאמצעי, שהוא בית דירה להם, שנעשו בו שיירא).
רנג[1325] ולא סגי במשהו מכאן ומשהו מכאן, וכדלקמן סי' שסג ס"ב (חצר
רנדשהיא פרוצה במילואה ברוח רביעית ... די בשני פסין שרחבן משהו ... והוא הדין אם
רנהנשתייר מכותל רביעית עצמו בנוי ... משני הצדדים טפח מכאן וטפח מכאן. אבל בפחות
רנומטפח אין כל כך היכר בהמשוייר מהכותל, כמו בפס גמור שמעמידו לשם כך). וכך גם כאן,
רנזשנחשבים גידודים שנשתיירו, וצריך שיהיו טפח מכאן וטפח מכאן.
רנח[1326] סעיף יא (בין שנראית
רנטבליטתו לעומדים בחוץ, ולא לעומדים בפנים ... כשר).
רס[1327] ריטב"א שם ד"ה והלכתא (וכולה שמעתין
רסאבשכותלי קטנה נכנסין לגדולה, דאי לא, קיי"ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום
רסבלחי, וכולם חשובין מ[ג]ופפין, וכאילו אין אחד מהם נפרץ לחבירו). שו"ע
רסגשם (וכל זה כשכותלי קטנה נכנסין לגדולה ... דאז אוסרת הגדולה על הקטנה, דאם לא כן
רסדהוה ליה נראה מבחוץ ושוה מבפנים, ונידון משום לחי, וכולם חשובין מגופפין, וכאילו
רסהאין אחד מהם נפרץ לחבירו).
רסוולמדים הלכה זו מהא דאמר רבה ט,
רסזב (חצר קטנה שנפרצה לגדולה, גדולה מותרת וקטנה אסורה, מפני שהיא כפתחה של גדולה ...
רסחתשתרי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים (מבחוץ בתוך הגדולה נראין לה שיורין, וכותל זה מכאן
רסטומכאן, אותו עודף שהגדולה עודפת על הקטנה, רש"י). אמר ר' זירא בנכנסין כותלי
רעקטנה לגדולה (ובולטין לתוך הגדולה בשתים וג' אמות, דהנך גיפופי דפשו להו מגדולה,
רעאשעומדין מאחרי פירצת הקטנה, נראין שלא מאותו כותל היה, רש"י)).
רעבוכן נפסק לקמן סי' שעד ס"ג (חצר
רעגקטנה שנפרצה מבעוד יום במילואה לגדולה, ואין בפרצה יותר מעשר אמות, גדולה מותרת ...
רעדנשתיירו בה גיפופים עודפים על פרצת הקטנה מכאן ומכאן, והקטנה אסורה ... הואיל
רעהונפרצה במילואה להגדולה ... במה דברים אמורים כשנכנסין כתלי אורך הקטנה לתוך
רעוהגדולה ומופלגין שם ג' טפחים מכתלי אורך הגדולה, שאם לא כן אף הקטנה ניתרת על ידי
רעזגיפופי הגדולה, משום נראה מבחוץ ושוה מבפנים).
רעחוהיינו שכשם שנתבאר לקמן סי' שסג
רעטסי"א (בין שנראה בליטת הלחי לעומדים בתוך המבוי ואינה נראית לעומדים חוץ
רפלמבוי ... ובין שנראית בליטתו לעומדים בחוץ ולא לעומדים בפנים ... כשר).
רפאכך גם כאן, שכיון שלהעומד בתוך הקרפף
רפבהרחב נראים הגיפופים העודפים על הקרפף הקצר מכאן ומכאן, לכן מועילים גיפופים אלו
רפגגם להעומד בקרפף הקצר, שלא יחשב אצלו כפרוץ במילואו.
רפדהלכה זו הובאה גם לעיל סי' נה ס"כ.
רפהסי' עט ס"ז. סי' שנח סכ"א. לקמן סי' שסה ס"ג.
רפו[1328] גמרא שם (ולימא לבוד ותשתרי (ליהוי כאלו ראשי
רפזכניסה של כותלי קטנה סנופים לצד כותלי אורך הגדולה, דהדר הוה להו הכניסה ליה
רפחגיפופי, נראין מבחוץ. דקס"ד אין הגדולה רחבה מן הקטנה אלא מעט פחות מג' לכאן
רפטופחות מג' לכאן, דהשתא אין ריוח שבין הכניסות לכותלי אורכה של גדולה ג' טפחים,
רצוכלבוד דמי, רש"י) ... דמפלגי טובא (טפי משלשה, רש"י)). שו"ע שם (וכשכותלי
רצאקטנה מופלגים ג' טפחים מכותלי אורך הגדולה).
רצבוכן הוא לעיל סי' שנח סכ"א (והם
רצגמופלגים שם ג' טפחים מכתלי אורך החצר, שאם לא כן ניתר הוא בגיפופי החצר, כמו
רצדשיתבאר בסי' ש"ס), ולקמן סי' שסה ס"ג (ומופלגין שם מכתלי אורך החצר ג'
רצהטפחים).
רצו[1329] ריטב"א שם (ואין נותנין להם באחד מהם אלא בית סאתיים). שו"ע
רצזשם (ואין נותנין להם באחד מהם אלא בית סאתים).
רצח[1330] וכדלעיל ס"ו (ואם אחד מהחיצונים יותר מבית סאתים, הוא
רצטלבדו אסור, והאמצעי אינו נאסר, כיון שיש לו גיפופין המפסיקין).