Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשסא דין גג הסמוך לרשות הרבים
ובו ו' סעיפים:
גג הסמוך לרשות הרבים
א גג
ובו ו' סעיפים:
גג הסמוך לרשות הרבים
א גג
בהסמוך לרשות הרבים, ואינו גבוה י' טפחים בצדו שברשות הרבים, ובשאר צדדין שבחצר הוא גבוה עשרה, רשות
גהיחיד גמורה היא מן התורה.
דואף על פי כן, הואיל והוא בתוך עשרה לרשות הרבים
הורבים משתמשים בו, שמניחים בו כובעים וכלים קטנים, הרי זה כרשות הרבים, ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצר, עד שיעשה לו סולם קבוע מחצירו, שאז גילה דעתו שסילק לגג זה מכח רשות הרבים, אלא
ונוח לו להשתמש בעצמו עליו. אבל סולם עראי אין כאן סילוק, שכיון שסופו ליטול
זהסולם, כמו שאינו הוא:
חב ואיזהו
טסולם קבוע, כל שקבע[ו] שם בין לשבת בין לחול, אבל אם קבעו לשבת ולא לחול, או להפך, אין זה קבוע:
יג אבל אם
יאמצדו שברשות הרבים הוא גבוה, אפילו סולם אין צריך.
יבאבל אם אינו גבוה עשרה בין מצד רשות הרבים בין מצד
יגהחצר, אף על פי
ידשהבית שבתוכו יש בו י' טפחים, אינו נקראת על הגג רשות היחיד, אלא כרמלית הוא, ואין
טוסולם מועיל לו כלל:
טזחצר שנפרצה במילואה לרשות הרבים
ד חצר שנפרצה
ד חצר שנפרצה
יזבמילואה, או ביתר מעשר אמות, לרשות הרבים, מקום מחיצה נידון כצדי רשות הרבים, שהן
יחכרמלית. ומותר
יטלטלטל מתוך החצר למקום המחיצה, אבל לא לרשות הרבים, ולא לרשות היחיד, ולא לחוץ לד'
כאמות, מפני שתוך החצר שנפרצה לרשות הרבים נעשה גם כן כרמלית, שהרי הוא כקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים
כאשנתבאר בסי' שמ"ה.
כבואם נפרצה לכרמלית, הרי הוא כרמלית מדברי סופרים (ואף על פי כן, אף שהוא רשות היחיד מן התורה, מותר
כגלטלטל ממנו לכרמלית גמורה, מטעם
כדשנתבאר בסי' שמ"ו).
כהאבל אם הפרצה היא פחות מעשר ואינה במילואה, אינה
כואוסרת, מפני שהיא כפתח:
כזפי תקרה יותר וסותם
ה אם נפרצה
ה אם נפרצה
כחבקרן זוית ממש, דהיינו שהפרצה תופסת משתי רוחותיה אצל הזויות, אפילו בפחות מעשר
כטאסור, לפי שאין דרך לעשות פתח בקרן זוית.
לוכן בית שנפרץ בקרן זוית ממש, לרשות הרבים או לכרמלית, אפילו בפחות מעשר, אסור, אם גם הקירוי נפרץ מעל
לאהזוית, עד שהנשאר הוא באלכסון מכותל זה לכותל שאצלו, שאז אין אומרים בו פי תקרה
לביורד וסותם, לפי שהטעם שאומרים פי תקרה יורד וסותם הוא משום
לגשדומה לפתח, ובקרן זוית אין דרך לעשות שם פתח כלל.
לדאבל פתח שאינה בקרן זוית, אומרים בה פי תקרה יורד
להוסותם, אפילו היא יתירה מעשר, רק שאינה במילואה.
לוויש אומרים שאפילו היא
לזבמילואה, אפילו נפרצו ב' מחיצות זו אצל זו במילואם ונשאר קירוי עליהם, אומרים בו
לחפי תקרה יורד וסותם, אם נשאר שם ב' מחיצות דבוקות זו בזו. אבל אם נפרצו ב' מחיצות
לטזו כנגד זו במילואה, או ביותר מעשרה, ונשאר ב' מחיצות שלימות זו כנגד זו, כיון שיש
מביניהם פילוש וקפנדריא מפרצה זו לפרצה שכנגדה, אין אומרים בהן פי תקרה יורד וסותם.
מאוכן עיקר, ואף על פי כן טוב לחוש לסברא הראשונה, כמו
מבשנתבאר בסי' שמ"ו:
מגו יש אומרים שאין פי
מדתקרה יורד וסותם, אפילו לפרצה שמרוח אחד, אלא אם כן יש ברוחב הקירוי ד' טפחים.
מהויש אומרים שצריך גם כן שלא יהא פי התקרה משופע כגגין שלנו, שאז אין בהם פה, ולא אמרינן אלא פי
מותקרה יורד וסותם:
מז[1331] עיקרי ההלכות שנתבארו
מחבסימן זה:
מט(א)
נגג הסמוך לרשות הרבים (ס"א-ג).
נא(ב)
נבחצר שנפרצה במילואה לרשות הרבים (ס"ד).
נג(ג)
נדפי תקרה יותר וסותם (ס"ה-ו).
נה[1332] רב נחמן אמר שמואל עירובין פד, ב (גג הסמוך לרשות
נוהרבים (שאינו מוקף חצר לכל צידיו, אלא צידו אחד רשות הרבים, רש"י), צריך סולם
נזקבוע להתירו). טור ושו"ע ס"א (גג הסמוך לרשות הרבים ... הרי זה כרשות
נחהרבים, ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצרו, עד שיעשה לו סולם קבוע מחצרו).
נט[1333] גמרא שם (דבתוך עשרה דהדדי קיימי). טור ושו"ע
סשם (בתוך י' טפחים).
סא[1334] רשב"א בעבודת הקדש שער ג ריש ס"א (והוא
סבבתוך עשרה לרשות הרבים, ולמעלה מעשרה לחצר). הובא במ"מ הל' שבת פי"ד
סגה"ט. שו"ע שם (ולמעלה מעשרה לחצר).
סד[1335] כיון שהגג מקום המוקף ג' מחיצות, וכבר נתבאר לעיל סי' שמה
סהס"ו (מקום המוקף ג' מחיצות גמורות, אלא שפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית ... הרי
סוהוא רשות היחיד גמורה מן התורה).
סזואף שנתבאר לעיל שם (במה דברים אמורים
סחכשמקום זה הוא פרוץ ופתוח לכרמלית, אבל אם הוא פתוח לרשות הרבים, הזורק לתוכו פטור,
סטשאינו כרשות היחיד מן התורה, מפני שלפעמים נדחקים רבים לתוכו כשיש דוחק רב ברשות
עהרבים). וכאן הרי מיירי שהוא סמוך לרשות הרבים.
עאאפשר הטעם לזה, כיון שהוא גג הגבוה יותר
עבמג' טפחים, אין הרבים נדחקים לתוכו כשיש דוחק ברשות הרבים, ולכן הוא רשות היחיד
עגגמורה "מן התורה".
עדולענין היתר הטלטול בו (ובחצר) אף מדברי
עהסופרים (לולי השתמשות בני רשות הרבים ועשיית סולם קבוע דלקמן), יתבאר לקמן (הערה 14).
עו[1336] רב פפא שם (כשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא).
עזעבודת הקדש שם (ורבים משתמשין בו ומורגלין להניח שם כלים קטנים, כובעין וסודרין
עחוכיוצא בזה), ומ"מ שם. שו"ע שם (הואיל ורבים משתמשים בו). מ"א ס"ק
עטב (שמניחין כובעים וכלים קטנים עליהם).
פ[1337] עבודת הקדש שם (ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצרו), ומ"מ וטור
פאושו"ע שם.
פבואין זה מחסרון מחיצות לגג זה (שהוא
פגרשות היחיד כנ"ל); אלא שכיון שבני רשות הרבים משתמשים בו, זכו בו רבים,
פדואוסרים הם על בני החצר להשתמש בו מהחצר, וכעין המבואר לעיל סי' שנג ס"ב (זיז
פהדהיינו דף הבולט מן הכותל לרשות הרבים, אם ... הזיז הוא למטה מעשרה מן הארץ, כיון
פושהוא באויר רשות הרבים, זכו בו רבים, ואוסרים הם על בעל הבית להשתמש בו). ובקונטרס
פזאחרון שם ס"ק ב (דדמי למ"ש בסי' שס"א ס"א).
פח[ולכן לא אסרו אלא להעלות מחצר לגג, משא"כ
פטבגג עצמו מותר לטלטל בו ד' אמות, כמבואר בדרכי משה ס"ק א (ומשמע מדברי
צהרמב"ם שם (שבת פי"ד ה"ט), דכשאין סולם קבוע אסור לטלטל על הגג רק
צאתוך ד' אמות. אבל המגיד משנה כתב בשם הרשב"א (עבודת הקודש ש"ג סי' א)
צבכדברי הטור, דדוקא מן הבית אסור לטלטל עליו)].
צגומכל מקום יש חילוק בין גג הסמוך לרשות
צדהרבים דהכא, שהתירו על ידי סולם קבוע לסלק ממנו את בני רשות הרבים. לבין זיז הבולט
צהמן החלון לרשות הרבים, שאין פתיחת החלון מועיל, כדלעיל שם בקונטרס אחרון (דדוקא
צועשיית סולם הוה גילוי דעת ... אבל לא פתיחת החלון, דבלאו תשמיש הזיז פותחין חלונות
צזלהאיר).
צחומה שבני רשות הרבים אינם אוסרים על
צטחורי רשות היחיד המפולשים לרשות הרבים, כדלעיל סי' שמה ס"ח (חורים שבכתלי
קרשות היחיד שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד, ואפילו הם מפולשים כלפי חוץ לרשות
קאהרבים, והם למטה מי' טפחים ששם הוא אויר רשות הרבים, ובני רשות הרבים משתמשים בהם,
קבאעפ"כ כיון שאפשר להשתמש בהם מרשות היחיד הרי הם בטלים אצלה ונחשבים כמוה),
קגנתבאר בקונטרס אחרון לעיל סי' שנג ס"ק ב (אסרי בני רשות הרבים כל דבר שהוא
קדבאויר רשות הרבים. משא"כ חורין דבסי' שמ"ה, שאינן באויר רשות הרבים).
קה[1338] רב נחמן אמר שמואל שם (צריך סולם קבוע להתירו). טור ושו"ע
קושם (עד שיעשה לו סולם קבוע מחצרו).
קז[1339] רש"י שם ד"ה סולם קבוע (דאי עביד ליה סולם גלי דעתיה
קחדסלקיה לגג מכח רשות הרבים, ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה). ט"ז ס"ק א (דגלי
קטדעתיה דסלקיה לגג מן רשות הרבים, ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה). מ"א ס"ק
קיג (דבזה סלקיה לגג מן רשות הרבים).
קיאהובא גם לעיל סי' שנג בקונטרס אחרון
קיבס"ק ב (דדוקא עשיית סולם הוה גילוי דעת).
קיג[1340] רש"י שם ד"ה סולם ארעי (כיון דמסליק ליה, כמאן
קידדליתיה הוא). ט"ז שם (בסולם עראי אין כאן סילוק, כיון דמסלק ליה לסולם).
קיה[1341] עבודת הקודש שם (איזהו סולם קבוע, כל שקבעו שם בין לחול בין
קיולשבת, קבעו שם לשבתות ולא לחול אין זה קבוע), ומ"מ ושו"ע שם.
קיזולפעמים סגי במה שאינו ניטל בשבת מחמת
קיחכובדו, כדלקמן סי' שעב סי"א (באיזה סולם אמרו, בסולם שיש בו ד' שליבות שאינו
קיטניטל בשבת מחמת כובדו, אע"פ שעתיד ליטלו אחר השבת, אבל פחות מכאן, הואיל וקטן
קכהוא ונוח ליטלו כנטול הוא).
קכא[1342] לבוש ס"א (קבעו לשבת ולא לחול, וכל שכן איפכא אין זה קבוע).
קכב[1343] הגהות אשרי עירובין פ"ח ס"ו (אם היה
קכגגבוה עשרה, אפילו סולם לא היה צריך). הובא בב"י ד"ה גג הסמוך. לבוש ס"א
קכד(שאם הוא גבוה עשרה, גם סמוך לרשות הרבים, הרי הוא רשות היחיד גמור, ומותר לטלטל
קכהעליו מן החצר וסולם אינו צריך). תוספת שבת ס"ק א (ואילו היה גבוה י' גם לצד
קכורשות הרבים, אז אע"פ שלצד החצר לא הוה גבוה י', לא היה צריך סולם כלל). פרי
קכזמגדים א"א ס"ק א (ואם מצד רשות הרבים לחוד גבוה י' טפחים, אין צריך סולם.
קכחוזה פשוט).
קכט(ובמ"א ס"ק א (ואם
קלתוכו עשרה, אף על פי שמצד החצר אין בו עשרה, אין צריך סולם (ב"י הגהות אשרי
קלאמ"מ), יש טעות סופר). וכעין זה כתבו תוספת שבת, מחצית השקל, מקור חיים
קלבועוד, שהוא טעות סופר, וצריך להיות כעין המובא לעיל מהגהות אשרי (ואם גבוה עשרה
קלגמצד רשות הרבים, אף על פי שמצד החצר אין בו עשרה, אין צריך סולם).
קלד[1344] תוס' שם, בשם רש"י שם ד"ה
קלהלאו משום (כיון דלא גביהה עשרה כרמלית היא, וסולם לא מהני לה, דקא מטלטל מכרמלית
קלולרשות היחיד). ב"י, שהביא דברי הרשב"א והמ"מ דלעיל (הערה 4),
קלזשדוקא אם גבוה עשרה לשאר הצדדין שבחצר מועיל סולם, משא"כ בלאו הכי אין סולם
קלחמועיל. מ"א ס"ק א (דאלו כולו אינו גבוה י' לא מהני סולם).**
קלט**
קמ**(וצ"ע למה אינו ניתר במחיצות החצר
קמאסביב**; שהרי בהכרח לומר דמיירי הכא שהחצר רחבה יותר מהגג, והגג הוא
קמבפחות מעשר אמות, דאי לאו הכי, גם אם "בשאר צדדין שבחצר הוא גבוה עשרה",
קמגעדיין אסור לטלטל על הגג, שהרי אין לו אלא ג' מחיצות, והוא פרוץ לרשות הרבים
קמד(כדלעיל הערה 4).
קמהאלא ודאי מיירי שהחצר רחבה יותר מהגג, ויש שם מחיצות גבוהות עשרה לרשות הרבים, ואם
קמוכן יוקשה, מדוע לא יועילו מחיצות אלו גם "אם אינו גבוה עשרה בין מצד רשות
קמזהרבים בין מצד החצר". **
קמח**
קמטעי' תוס' שם (ואור"י
קנדמיירי ... אינו נפרץ במלואו, וכגון שצידי הגג גבוה עשרה, או כל הגג למטה מעשרה,
קנאויש לו מעקה, ופתוח לרשות הרבים בעשרה או בפחות). יוצא מדבריו, שאם הי' נפרץ
קנבבמלואו לרשות הרבים, או בעשר אמות, לא הי' מועיל הסולם. ולפי מה שהובא לעיל
קנגמהרשב"א והמ"מ, על כרחך לומר דמיירי הכא שאינו נפרץ במילואו, כיון שהחצר
קנדרחבה יותר מהגג, והגג הוא פחות מעשר אמות (ראה שו"ת שערי ציון ס"ד ענף ד
קנהסי"ג).
קנווסוס"י שנ"[ו]
קנז(חצר שנפרצה ולשון ים עובר על הפרצה, אם לא נפרצה במילואה, ואין בפרצה יותר מעשר
קנחאמות, שפרצה זו אינה אוסרת החצר מלטלטל בה מפני שהיא לה כפתח ... מותר למלאת
קנטמהלשון שנכנס בה ולהכניס המים לבית, ואע"פ שעמקו עשרה ורחבו ד', אינו חולק
קסרשות לעצמו), הרי שבמחיצות החצר סביב, ניתר גם לשון הים שעמקו עשרה ורחבו ד'. ואם
קסאכן גם כאן "למה אינו ניתר במחיצות החצר סביב"?
קסב[1345] בתוס' שם בשם ר"ת (דכיון דתוכו רשות היחיד היא, ולא דמי
קסגלשאר כרמלית, וסולם קבוע שבחצר ממעט כח כרמלית שבחצר, דלא הוי כרמלית מעליא).
קסדופירש במהרש"א שם (רוצה לומר הא דתקשי לן היאך מהני סולם בכרמלית, וקאמרי
קסהכיון דתוכו רשות היחיד, לא דמי לשאר כרמלית, ומהני בה סולם קבוע למעט כח כרמלית זה,
קסודבלאו הכי לא הוי כרמלית מעליא כו' וק"ל). וכן פסק עולת שבת ס"א (ונראה
קסזדהוא הדין אם גם מצד החצר אינו גבוה עשרה, אלא שתוך הבית עמוק י' טפחים, גם כן
קסחמהני סולם). פרי מגדים א"א ס"ק א (ואם תוכו הבית י' טפחים, אף על פי
קסטשמכל צד פחות מי' טפחים, מהני סולם קבוע, עי' תוס' פ"ד ב' ד"ה גג בשם
קער"ת, ומאן נימא לן דהרשב"א ז"ל והגהות אשרי ומ"מ חולקין על זה.
קעאועיין מהרש"א ז"ל שם דכרמלית גרוע יעו"ש).
קעבומה שכתב המ"א ס"ק א (ואם
קעגתוכו עשרה, אף על פי שמצד החצר אין בו עשרה, אין צריך סולם). כבר נתבאר לעיל (הערה
קעדהקודמת) שהוא טעות סופר.
קעהומה שנפסק כאן שאין הסולם מועיל בו כלל,
קעוהוא כמבואר בפרי מגדים שם (והנה במכתפים יש לומר דהוי רשות הרבים גמור, אף על פי
קעזשתוכו י' טפחים, והתוס' מיירי באין מכתפים, דהוה כרמלית גרוע, והמחבר העתיק
קעחמשתמשים בו ... ומכל מקום יש לחלק קצת, דאפשר תוכו י' טפחים, על גגו הוה רק כרמלית,
קעטאף שרבים מכתפים). ולפי זה, כיון דהכא מיירי שרבים משתמשים על גביו, הוי כרמלית
קפגמורה, ואין הסולם מועיל לו כלל. וכן פירש בכף החיים ס"ק ה את דברי רבינו.
קפאגם נתבאר לעיל סי' שמה סכ"ג (גג
קפבהבולט על מחיצות הבית, בענין שאין מחיצות הבית ניכרים ונראים לעומדים על הגג
קפגכשמסתכלין תחת רגליהם, כגון גגין שלנו, אין אומרים במחיצות אלו גוד אסיק, ולכן על
קפדגבי הגג אינו רשות היחיד אפילו הוא גבוה ורחב הרבה, אלא כרמלית הוא ... ויש מי
קפהשאומר שגג הבולט אינו ככרמלית ... כיון שהבית שתחתיו רשות היחיד, הרי רשות היחיד
קפועולה עד לרקיע ... ויש לסמוך על דבריו להקל בדברי סופרים). ואפשר חושש כאן לדעה
קפזהראשונה שם, שעל הגג הוא כרמלית גמורה, ואין הסולם מועיל לו כלל.
קפח[1346] משנה עירובין צד, א (חצר שנפרצה לרשות הרבים (במלואה או יותר
קפטמעשר, רש"י) ... חכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור (והוא
קצהדין נמי מתוכה לרשות היחיד, רש"י), מפני שהיא ככרמלית). גמרא שם (על
קצאמקום מחיצה מחלוקת). טור ושו"ע ס"ב (חצר שנפרצה במילואה, או ביותר מי',
קצבלרשות הרבים, מקום המחיצה נידון כצדי רשות הרבים, שהוא כרמלית, (כמו) שהוא החצר).
קצג[1347] כדלעיל סי' שמה ס"ו (מקום המוקף ג' מחיצות גמורות, אלא
קצדשפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית ... לרשות הרבים, הזורק לתוכו פטור, שאינו כרשות
קצההיחיד מן התורה).
קצו[1348] גמרא שם (הכי קאמרי ליה
קצזרבנן לרבי אליעזר מי לא קא מודית לן היכא דטילטל מתוכה לרשות הרבים ומרשות הרבים
קצחלתוכה דפטור, מפני שהיא כרמלית, צידי נמי לא שנא).
קצט[1349] סעיף כ (וכן קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, כגון מבואות שיש להם
רג' מחיצות ... הן כרמלית).
ראב"י סי' שעד
רב(וכיון שחצר זו היא כרמלית אסור לטלטל יותר מארבע אמות אפילו בתוכה, וכל שכן חוצה
רגלה).
רד[1350] כדלעיל סי' שמה ס"ו (מקום המוקף ג' מחיצות גמורות, אלא
רהשפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית ... הרי הוא רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק
רומרשות הרבים לתוכו חייב, אבל חכמים אסרו לטלטל בו יותר מד' אמות ושלא להוציא
רזולהכניס מתוכו לרשות היחיד ולא לרשות הרבים ... כשמקום זה הוא פרוץ ופתוח לכרמלית).
רח[1351] תוס' שבת דף ט, א ד"ה אע"ג (כנפרץ במלואו
רטלמקום האסור ... רשות היחיד גמורה היא מדאורייתא, כיון שיש לה ג' מחיצות ... כלחוץ,
ריכגון שפתוח לכרמלית). ב"י סי' שעד (בנפרצה לכרמלית, מותר לטלטל מהחצר
ריאלכרמלית, תוך ארבע אמות). דלא כמ"א שם ס"ק ג (ואפשר דאע"פ
ריבשנפרץ שם חצר עליו, ואסור לטלטל ממנו לכרמלית).**
ריג**
רידוהיינו שהמ"א סובר, שמה שנתבאר
ריהלעיל סי' שמו ס"ו (שחכמים אסרו לטלטל בו אלא תוך ד' אמות ... כגון קרפף יותר
ריומבית סאתים שלא הוקף לדירה ... מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה תוך ד' אמות), היינו
ריזדוקא מקרפף, משא"כ מחצר שנפרץ לכרמלית, וכמבואר בפרי מגדים א"א שם
ריח(מקרפף לכרמלית מותר, לא מחצר לכרמלית).
ריטועל זה מוכיח כאן כדברי הב"י שהתיר
רכגם מחצר לכרמלית, מדברי התוס' שהתיר גם מהחצר שנפרץ לכרמלית. וכן הוכיח בהגהות
רכארעק"א על המ"א שם (לענ"ד מבואר כן להדיא בתוספות, שבת דף ט' א',
רכבבמה שכתבו אי נמי וכו' כגון שפתוח לכרמלית).
רכגוכ"מ בסי' שסה ס"ד
רכד(בפתוח לכרמלית ... מצטרף לכרמלית שאצלו שמצא מין את מינו וניעור). וכן הוא לקמן
רכהשם ס"ו (לפי שמקום זה שאין בו ד' מצטרף הוא להכרמלית ונעשה כמוה, שמצא מין את
רכומינו וניעור).
רכזונתבאר שם (הערה 61),
רכחדאף שמן התורה מקום זה הוא רשות היחיד, מכל מקום מצטרף הוא לכרמלית להיות כמוה.
רכטוכיון שנעשה כמו הכרמלית, אם כן מובן שמותר לטלטל ממקום זה לכרמלית תוך ד' אמות,**
רלודו"ק**.
רלא[1352] סעיף ו (ולא גזרו כאן כמו שגזרו על טלטול משאר רשות היחיד
רלבלכרמלית, לפי שחששו כאן אם יהיה אסור לטלטל ממנו לכרמלית, יטעו לומר שהוא אין לו
רלגדין כרמלית כלל, ויבואו להתיר הטלטול בתוכו יותר מד' אמות).
רלדסיכום פרטי הלכה זו – לעיל סי' שנח
רלהס"ד (הערה 27).
רלו[1353] כדלקמן סי' שסב סי"ח (עד עשר, ועד בכלל, מותר, מפני שהוא
רלזכפתח).
רלחולענין מקום מחיצה
רלטנתבאר לעיל סי' שנח סכ"א (אם לא נפרץ במילואו אלא נשארו בו גיפופין מכאן
רמומכאן ... חודן הפנימי של הגיפופין יורד וסותם). ואם כן דינו כדלקמן סי' שסה
רמאס"ו (מותר להשתמש בפתח המבוי כנגד הלחי, לפי שאף שחודו הפנימי הוא שסותם
רמבכמחיצה, מכל מקום כיון שאין ברוחב מקום זה ד' טפחים, מקום פטור הוא ... במה דברים
רמגאמורים במבוי הפתוח לרשות הרבים, אבל בפתוח לכרמלית אסור להשתמש ... לפי שמקום זה
רמדשאין בו ד' מצטרף הוא להכרמלית ונעשה כמוה, שמצא מין את מינו וניעור).
רמה[1354] משנה עירובין צד, א (חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה),
רמוכפירוש רב שם רע"ב (כגון שנפרצה בקרן זוית (פרצה אחת שתופסת בשתי רוחותיה,
רמזדהיינו בקרן זוית, רש"י), דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי (דלאו אורחיה הוא)).
רמחטור ושו"ע ס"ב (חצר שנפרצה ... בקרן זוית, אפילו בפחות מי' אסור). מ"א
רמטס"ק ד (דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי).
רנוכן הוא לקמן סי' שעג (שאין דרך לעשות
רנאפתח בקרן זוית).
רנב[1355] משנה שם (בית שנפרץ משתי רוחותיו), כפירוש רב
רנגשם ע"ב (כגון שנפרץ בקרן זוית, וקירויו באלכסון, דליכא למימר פי תקרה יורד
רנדוסותם). טור ושו"ע שם (וכן בית שנפרץ בקרן זוית, אפילו בפחות מי', ונפרץ גם
רנההקירוי, עד שנשאר באלכסון, אסור).
רנו[1356] גמרא שם צה, א (אמר רב ענן לדידי מיפרשא לי מיניה דשמואל, כאן
רנזשנפרצה לכרמלית), והיינו שמשנה הנ"ל מיירי שנפרצה לכרמלית.
רנח[1357] תוס' שם צד, ב ד"ה בשתי (דכשנפרץ שם
רנטרגיל להיות נופל מן הקירוי עמו), וד"ה וקירויו (ואומר ר"י דמיירי שנפרץ
רסהקירוי באלכסון עם המחיצות בקרן זוית, וכי האי גוונא לא אמרינן פי תקרה). רא"ש
רסאשם פ"ט ס"ג (דמיירי כגון שנפרץ הקירוי באלכסון עם המחיצות בקרן זוית ...
רסבובכהאי גונא לא אמרינן פי תקרה). טור ושו"ע שם (ונפרץ גם הקירוי, עד שנשאר
רסגבאלכסון).
רסד[1358] תוס' שם ד"ה בשתי (דטעמא דפי תקרה משום דדמי לפתח ... ובקרן
רסהזוית לא דמי לפתח, משום דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי). רא"ש שם (דטעמא דפי
רסותקרה משום דדמי לפתח ... ופתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי). ב"י ד"ה ואם
רסזנפרץ. לבוש ס"ב (דטעמא כל היכא דאמרינן פי תקרה יורד וסותם הוא משום דדמי
רסחלפתח, וכיון דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי, הוא הדין פי תקרה יורד וסותם נמי לא
רסטאמרינן).
רע*
רעאולענין צורת הפתח באלכסון נתבאר לקמן
רעבסי' שסג סל"ו (אבל אם ירצה יעשה שם צורת הפתח באלכסון), ושם נסמן (הערה 241),
רעגשמועיל אף בקרן זוית.
רעדוהטעם הוא כדלקמן סי' שסב סי"ט (אם
רעהעשה צורת פתח אפילו לפרצה יתירה מעשר מותר, מפני שאין כאן פרוץ כלל), ושם נסמן
רעו(הערה 106).
רעזומלשון זה נראה דהא בהא תליא, דכיון שבצורת הפתח אין כאן פרוץ כלל, והוא
רעח"כסתום", ו"כמחיצה גמורה", לכן מועיל "אפילו לפרצה יתירה
רעטמעשר".
רפאבל כאן לענין פי תקרה יורד וסותם, מחלק
רפאבינם, שמועיל ביתירה מעשר, ולא בקרן זוית (שדומה לפתח, ובקרן זוית אין דרך לעשות
רפבשם פתח כלל. אבל פתח שאינה בקרן זוית, אומרים בה פי תקרה יורד וסותם, אפילו היא
רפגיתירה מעשר).
רפדוכל זה לדעה הראשונה שלפנינו,
רפהמשא"כ לפי דעה השנית מועיל גם כאן בקרן זוית, ואם כן דינו לגמרי כצורת הפתח.
רפו[1359] גמרא שם לרב (מאי שנא מרוח אחת דאמרינן פי תקרה
רפזיורד וסותם, משתי רוחות נמי לימא פי תקרה יורד וסותם, אמרי דבי רב משמיה דרב כגון
רפחשנפרץ בקרן זוית וקירויו באלכסון, דליכא למימר פי תקרה יורד וסותם).**
רפט**
רצ[1360] גמרא שם (אתמר, אכסדרה בבקעה, רב אמר מותר
רצאלטלטל בכולה, ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בד' אמות), לשמואל, כפירוש
רצבוגירסת תוס' שם ד"ה בשתי, בשם ר"י, ר"ח ור"ת (נראה
רצגלר"י דסתם אכסדרה יש לה ג' מחיצות ... ולית ליה לשמואל פי תקרה יורד וסותם,
רצדאלא אם כן יש שֵם ארבע מחיצות ... וכן גרסי רבינו חננאל ורבינו תם, והכי פירושו,
רצהבשלש, שיש שלש מחיצות והרביעית פרוצה במלואה, אבל בארבע, שיש ברביעית לחי או פס,
רצודאיכא שֵם מחיצה, אע"פ שפרוצה מרובה, או שפרוצה יתר מעשר, אמרינן פי תקרה). רא"ש
רצזשם פ"ט ס"ג (דסתם אכסדרה יש לה שלש מחיצות ... וכן פירש ר"ח
רצחז"ל דדוקא ברוח רביעית אמרינן פי תקרה יורד וסותם ... אבל בארבע, פירוש שיש שֵם
רצטארבע מחיצות, כגון שיש ברביעית שני לחיין, דאיכא שֵם מחיצה, אף על פי שפרוצה יותר
שמעשר, אמרינן פי תקרה יורד וסותם).
שאואף דהלכתא כרב באיסורי, והי' לנו להתיר
שבאף כשפרוץ במילואו. מכל מקום אמרינן בגמרא שם (בעשר כולי עלמא לא פליגי כי פליגי
שגביתר מעשר, ואיכא דאמרי ביתר כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בעשר). וכלישנא בתרא פסק
שדבעל המאור שם לא, א-ב (ואליבא דהדין לישנא איכא למימר, במאי דפליגי רב ושמואל,
שהבפירושא דמתניתין בלחוד, אבל לענין איסור והיתר לא פליגי ... נקטינן כהדין לישנא
שוהלכה למעשה, דביתר מעשר, במלואו ... לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ... אבל בעשר,
שזאפילו נפרץ במלואו אמרינן פי תקרה יורד וסותם). הובא ברא"ש שם (הר"ז
שחהלוי ז"ל פסק כלישנא בתרא). עבודת הקודש סוף שער א (בית שנפרץ כותלו כולו
שטבמלואו, אם אין הפרצה יתירה על עשר אינו צריך כלום, רואין פי תקרה כאילו יורד
שיוסותם. היתה הפרצה יתירה על עשר, צריכה פס ארבעה או שני לחיים, שאין אומרים פי
שיאתקרה סותם כל שנפרץ במלואו ביותר על עשר). מ"מ פי"ז הל"ה (יש מי
שיבשפוסק כלשון אחרון, דכל שנפרץ מלואו ברוח אחת, והוא יתר מעשר, אין אומרים בו פי
שיגתקרה יורד וסותם, וכן פסק הרשב"א ז"ל בספרו). שו"ת מהרי"ל סי'
שידקח (לגרסת ר"ח לא אמרינן פי תקרה אם הרביעית [פרוצה] במילואה, אלא אם כן יש
שיהגיפופים). הובא במ"א סי' שמו ס"ק ג, ובט"ז סי' שסה ס"ק ו.
שיו[1361] רמב"ם פי"ז הל"ה (אכסדרה בבקעה מותר לטלטל
שיזבכולה, ואע"פ שהיא בת שלש מחיצות ותקרה, שאנו רואין כאילו פי תקרה יורד וסותם
שיחרוח רביעית), ומ"מ שם (ומן ההלכות נראה שפוסקין כלשון הראשון, וכרב דהלכתא
שיטכותיה באיסורי, והביאו הא דרב בלבד בסתם, משמע דאפילו יתר מעשר, וזה דעת רבינו). רא"ש
שכשם (ולכאורה נראה דבשל סופרים הלך אחר המיקל). טור ושו"ע שם (אבל פרצה שאינה
שכאבקרן זוית, אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם אפילו ביותר מי').
שכב[1362] תוס' שם ד"ה בשתי (ומיהו לרב, אפילו
שכגפרוץ משתי רוחות אית ליה פי תקרה, ובלבד שלא יהא מפולש ... דאפילו אין לה אלא שתי
שכדמחיצות ופרוצה משני צדדין, אית ליה לרב פי תקרה ... שתי רוחות דמתניתין, שנפרץ זה
שכהכנגד זה, דהוי מפולש ולא אמרינן פי תקרה). רא"ש שם (נראה כדברי רבינו תם,
שכודבשתי מחיצות נמי מהני פי תקרה, מההיא דקאמר בפ' קמא דסוכה (יח, ב) בההיא מודינא
שכזלך דהוי כמבוי מפולש, פירוש דלא מהני פי תקרה גבי שבת במפולש ... משמע הא בלא
שכחפילוש מהני פי תקרה בשתי מחיצות). טור ורמ"א ס"ב (ואמרינן פי תקרה יורד
שכטוסותם אפילו בב' מחיצות, אם יש כאן ב' מחיצות שלימות דבוקות זו בזו, אבל זו כנגד
שלזו לא).**
שלא**
שלבסוכה יח, ב (אמר ליה רבא
שלגלאביי, לדידך דאמרת פי תקרה יורד וסותם, אפילו הפחית דופן אמצעי (שנים מכאן ומכאן
שלדקיימין, רש"י). אמר ליה מודינא לך בההיא, דהוה ליה כמבוי המפולש (דכיון דאויר
שלהפתוח לנגדו, דומיא דמבוי מפולש ועשוי לקפנדריא לבקיעת רבים, רש"י)).**
שלו**
שלז*
שלחעי' מ"א.
שלטכנראה הכוונה למ"ש ברמ"א סי'
שמשמו ס"ג (אסקופה שהיא רשות היחיד, כגון ... שיש לה שני מחיצות מן הצדדין שהם
שמארחבים ארבע, ומשקוף עליה רחבה ארבע, דאז הוי רשות היחיד).
שמבוכן נפסק לעיל שם ס"ח (מותר ליקח
שמגמפתח מכרמלית שלפני גינה לפתוח ולנעול הגינה ... ובלבד שלא תהא מפסקת ביניהן
שמדאסקופה שהיא רשות היחיד, כגון ... שיש לה מחיצותא מן הצדדים הרחבות ד' טפחים,
שמהדהיינו מזוזות הפתח מכאן ומכאן, אם יש בהן ד', וגם יש עליה משקוף מלמעלה הרחב ד',
שמושיש תורת תקרה עליו, ואומרים בו פי תקרה יורד וסותם).
שמזוהקשה על זה במ"א שם ס"ק ג (צ"ע
שמחדהא בססי' שס"א פסק דבעינן דבוקות זו בזו). והיינו דכיון דמיירי באסקופה שבין
שמטכרמלית לגינה, הרי יש ביניהם פילוש, ואין אומרים בו פי תקרה יורד וסותם.
שנותירץ רבינו לעיל שם בקונטרס אחרון ס"ק
שנאא (דהא באמת אפילו בב' רוחות אמרינן פי תקרה, ובזה כנגד זה, היינו טעמא דלא אמרינן,
שנבמשום דהוי מפולש, כמ"ש התוספות ורא"ש מהגמרא סוף פ"ק דסוכה, והתם
שנגפירש"י דאיסור הפילוש משום קפנדריא ובקיעת רבים. אם כן כשיש מחיצה ג' באמצע,
שנדאף על פי שהיא מחיצת כרמלית, מכל מקום כיון שחוסמת היא את העוברים, שוב אין כאן
שנהפילוש. ואף שרחוקה היא, אין בכך כלום לענין שבת). והיינו שכיון שהמחיצה האמצעית של
שנוהגינה חוסמת את העוברים באסקופה זו, שוב אין כאן פילוש, ואומרים בה פי תקרה יורד
שנזוסותם, אף ששני המחיצות של האסקופה אינן דבוקות זו בזו.**
שנח**
שנט[1363] מהרי"ל שם (ואף על גב דמילתא דרבנן היא, וגם
שסר"ת נתעצם בראיותיו דאפילו בב' רוחות אמרינן פי תקרה יורד וסותם, מכל מקום
שסאטוב להחמיר).
שסב[1364] סעיף יב (ואף שמן הדין אין צריך אלא ג' מחיצות, וברביעית
שסגאומרים פי תקרה יורד וסותם, כמו שיתבאר בסי' שס"א. מכל מקום טוב להחמיר). ושם
שסד(הערה 84).
שסה[1365] תוס' שם פו, א ד"ה קורה (משום היכר ולא
שסומשום מחיצה, היינו משום דבקורה שאינה רחבה כי אם טפח, לא אמר פי תקרה יורד וסותם,
שסזעד שיהא רחבה ארבעה). רא"ש שם פ"ח ס"ז (דקורה רחבה
שסחד' ... משום פי תקרה ... בקורה טפח לא יאמר פי תקרה יורד וסותם). רשב"א
שסטבעבודת הקדש שער א סי"א (היתה רחבה ארבעה ובריאה אפילו פתוח לכרמלית, יראה לי
שעשמותר להשתמש תחתיה, לפי שפי התקרה יורד וסותם, וחודה החיצון סותם). הובא
שעאבמ"מ פי"ז הי"א. טור (וכגון שפי התקרה חלק ורחבה ד' טפחים), רמ"א
שעבס"ב (ויש אומרים דבעינן גם כן ברוחב הקירוי ארבעה טפחים).
שעגוכן הוא לעיל סי' שמו ס"ח (יש עליה
שעדמשקוף מלמעלה הרחב ד', שיש תורת תקרה עליו, ואומרים בו פי תקרה יורד וסותם). סי'
שעהשנב ס"א (שהאסקופה היא רשות היחיד, שיש עליה משקוף רחב ד'). לקמן סי' שסג
שעוס"א (שבקורה זו אין אומרים בה מן התורה פי תקרה יורד וסותם, הואיל ואין ברחבה
שעזד' טפחים אין שם תקרה עליה, כמ"ש בסי' שמ"ו). סי' שסה ס"ו (ואם
שעחהקורה רחבה ד' טפחים, ובריאה לקבל מעזיבה, הרי שם תקרה עליה, ואומרים פי תקרה
שעטהחיצון יורד וסותם).
שפ[1366] רש"י שם צד, ב ד"ה אמרי בי רב (משום פי
שפאתקרה נמי לא, כגון שקירויו באלכסון בשפוע, כגון גגין שלנו דליכא פה, דהיינו כעין
שפבארזילא דאמרינן בעושין פסין), לפירושו בגמרא שם (כגון שנפרץ בקרן זוית
שפגוקירויו באלכסון, דליכא למימר פי תקרה יורד וסותם), ובדף כה, סע"א (אכסדרה
שפדבבקעה, רב אמר מותר לטלטל בכולה ... אמרינן פי תקרה יורד וסותם ... אי דעבידא כי
שפהאכסדרה הכי נמי, הכא במאי אסקינן דעבדה כי אורזילא), ופרש"י (דעביד קירוי כי
שפואורזילא, יציע גג משופע, דליכא פה). טור (אבל אם הוא משופע, ואין בו ד' טפחים, לא
שפזאמרינן יורד וסותם), ושו"ע ס"ב (והוא שלא יהא פי תקרה משופע, דליכא פה).**
שפח**
שפט(ומ"ש הט"ז
שצס"ק ב (פירוש דבריו הוא, וכגון שפי התקרה חלק ורחבה ד' טפחים, פירוש שהפה הוא
שצאחלק ורחב ד' טפחים באותו רוחב, אבל אם הוא משופע, ואין באותו שיפוע שהוא לצד הפה
שצבשל התקרה ד' טפחים, לא אמרינן ביה פי תקרה). והיינו דקיי"ל שגם בגג משופע
שצגאמרינן פי תקרה יורד וסותם, אלא שצריך שישארו בו ד' טפחים ביושר. **
שצד**
שצהאינו עולה כלל לפי דעת רש"י
שצו(שהוא מקור סברא זו, שהובאה גם בתוס' ורא"ש שם, ובפשטות התכוין לזה גם הטור).**
שצז**
שצחאלא ודאי סבירא ליה
שצטלהטור כפירוש רש"י, שגג משופע אין אומרים בו פי תקרה יורד וסותם. ומה שהקשה
תעל זה הט"ז (ומאוד מאוד תמוהין דבריו, דאם תאמר שבמשופע לא הוה אמרינן פי
תאתקרה לכו"ע, למה כתב הטור בסי' שנ"ח בסופו, קרפף בג' סאין, וקורה ממנו
תבבית סאה, מותר אפילו אם הקרוי משופע, דחשבינן כאלו מחיצה בסוף הקירוי כו'
תגעכ"ל, משמע בהדיא דאמרינן פי תקרה).
תדיש לומר דסבירא ליה בהא דסי' שנח
תהדלא כט"ז, אלא כדלעיל שם ס"כ (קרפף בית ג' סאין שלא הוקף לדירה,
תווקירה בית סאה, מותר לטלטל בכולו (שאנו רואין את פי התקרה כאילו היא מחיצה יורדת
תזוסותמת ומפסקת בין הב' בית סאין לשלישית). ואפילו אם הקירוי הוא משופע (שאין
תחאומרים בו פי תקרה יורד וסותם כמ"ש בסימן ש[ס]"א, כאן הקילו), מכל מקום
תטרואין כאילו היתה מחיצה גמורה בסוף הקירוי). **
תי**
תיאותוס' ורא"ש
תיבשם סבירא להו גם כן הכי, מדלא הקשו זה על רש"י, מהא דקיי"ל בקרפף
תיגלהתיר גם במשופע).
תיד*
תיהולענין אם אומרים פי תקרה יורד וסותם
תיולמעלה מכ' אמה, ראה שו"ת צמח צדק סוס"י קטו (במהדורה החדשה סוס"י
תיזצז), שהביא ב' דעות.
תיח[1367] ראה גם לעיל סי' שמה
תיטסכ"ג (גג הבולט על מחיצות הבית ... כגון גגין שלנו). סי' שמו סי"ב (בגגין
תכשלנו הבולטים לפני הבתים). הלכות שמירת גוף ונפש ה"א (שאין רגילות כלל להשתמש
תכאעל גגיהם ... גגין שלנו).
תכבוהיינו שגגין שלנו שונים מהגגים שבזמן
תכגהש"ס בשני פרטים: (א) שהם בשיפוע. (ב) שבולטים ממחיצות הבית. ושני פרטים אלו,
תכדכדי שלא יזל מהגשם לתוך הבית.