Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Shabbos Laws Part 7 Simanim 345 to 365·Qualifying Partitions for Carryingשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה)·שסב איזה מחיצה קרויה מחיצה לטלטל

אשסב איזה מחיצה קרויה מחיצה לטלטל
ובו כ"ב סעיפים:
מחיצות שלא הוקפו לדירה
א כל

במחיצות שלא נעשו כדי לדור בתוכן, דהיינו לכניסה ויציאה תמיד (עיין סי' שנ"ח גבי קרפף), אלא לשמור מה שיניחו בתוכן, או לישב בתוכן לשמור השדות, שאינו דר בה יומם ולילה אלא מסתופף בצלה בלבד

גכשהחמה עומדת עליו (אבל סוכה

דשדר בה השומר יומם ולילה, דירה מעולה היא, כמו שנתבאר בסי' שנ"ח). וכן מחיצות העשויין לצניעות בעלמא, כגון הבנאים

השבונים בחמה ועושין מחיצה להגן עליהם מפני החמה. וכן האכסדרה שבונים בתוך הפרדס (שתשמיש מחיצה זו גם כן אינו קבוע להתלונן בצלה אפילו יום ולילה אחד בקביעות, אלא

וכשהחמה קודרת בלבד. אבל מחיצה העשויה ליום ולילה אחד, דירה מעולה היא, כמו

זשנתבאר בסי' ש"ס).

חוכל מחיצות אלו, אף על פי שהן מחיצות גמורות מן התורה,

טוהזורק לתוכן מרשות הרבים חייב, אפילו יש בתוכן כמה מילין, מכל מקום מדברי סופרים

יאין מטלטלין בתוכן אלא בד' אמות, אם יש בתוכן יותר מבית סאתים, מפני שהן אינן

יאחשובות מוקפות לדירה.

יבאבל עד בית סאתים ועד בכלל, מותר לטלטל בכל המוקף:

יגב לפיכך אילן

ידשענפיו יורדין למטה כל סביבו, אם אינם גבוהים ג' טפחים מן הארץ, ועיקרן במקום שמחוברים לאילן הוא גבוה י' טפחים, הרי הם חשובים מחיצה, ומותר לטלטל בתוכן, אף על פי

טושלא נעשו לדירה.

טזוהוא שימלא האויר שבין הענפים בעצים או בקש, ויקשרם

יזשם, כדי שלא ינידם הרוח. שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד

יחברוח מצויה אינה מחיצה.

יטוהוא הדין אם אין גבוהים י' טפחים במקום שמחוברים

כלאילן, אלא שבאמצע הם גבוהים עשרה, שעשויים כקשת. וצריך שיהא ביניהם ד' על ד' בכל

כאגובה עשרה, שאם אין ביניהם ד' אלא מלמטה מעשרה ואילך, הרי הן ככרמלית:

כבג וכל זה עד

כגבית סאתים. אבל יותר מבית סאתים אסור. ואפילו נטע האילן מתחלה לשם כך, כדי שיהיו ענפיו מחיצות סביבו להתיר שם הטלטול, אין

כדזה מועיל כלום, כיון שאינו עשוי לדור בו אלא להסתופף בצלו לשמור השדות.

כהאבל אם הוא עשוי לדור בו, ואפילו לא נטעו מתחלה כדי

כולדור בו, אלא שמילא קש בין הענפים כדי לדור בו, אם רוב הדופן מן הקש הממלא שם

כזלדירה, הרי זה כאלו כל הדופן עשוי לדירה, ומטלטלין שם אפילו ביותר מסאתים (ואפילו שאין ברוחב הקש יותר מעשר, מותר. ואם יש

כחברחבו יותר מעשר, אף על פי שאינו רוב הדופן גם כן מותר, כמ"ש בסי' שנ"ח):

כטד תל שגבוה

לה' טפחים, ועשה עליו מחיצה ה' טפחים, הרי זה על גביו רשות היחיד גמורה לכל דבר, שהרי יש

לאכאן מחיצה י' טפחים, היינו ה' טפחים מן גובה עצמו, שאומרים בו גוד אסיק מחיצה

לבלמעלה, כמ"ש

לגבסי' שמ"ה, וה' טפחים מן המחיצה, שהמחיצה וגוד מצטרפין.

לדמחיצה העומדת מאליה, דהיינו שלא נעשית לשם מחיצה,

להכשרה לכל דבר:

לומחיצה שנעשתה או נפלה בשבת
ה מחיצה

לזשנעשית בשבת בשוגג, כשרה לכל דבר. במזיד, מחיצה היא להחמיר לחייב הזורק מתוכה לרשות הרבים, אבל לא להקל

לחלהתיר הטלטול בתוכה, משום קנס.

לטבמה דברים אמורים כשלא היתה שם מחיצה כלל בתחלת השבת,

מאבל אם היתה שם והסירה וחזר ועשאה, אפילו במזיד חזרה להתירה הראשון:

מאו וכל זה

מבכשהמחיצה היא ברשות הרבים, או בכרמלית, ועל ידה נעשה שם רשות היחיד. אבל אם גם בלא

מגמחיצה זו יש שם עוד מחיצות שעל ידן נעשה שם רשות היחיד גמורה מן התורה, אלא שהיה

מדאסור לטלטל שם מדברי סופרים, מועלת מחיצה זו להתיר לטלטל שם, ואפילו לא היתה בתחלת

מההשבת ונעשית בשבת במזיד.

מוואם היתה שם בתחלת השבת ונפלה אחר כך, מותר אפילו לא

מזחזרה ונעשית כלל, שכיון שגם מבלעדיה יש שם עוד מחיצות, הרי אנו אומרים שבת כיון

מחשהותרה הותרה:

מטז כיצד, כגון

נשנים או שלשה שהקיפו במחצלאות סביבותיהם ברשות הרבים או בכרמלית, והבדילו גם ביניהם, ולא עירבו יחד, והיה כל אחד

נאמותר לטלטל בשלו, ובשבת נגללו המחצלאות שביניהם, אנו אומרים שבת כיון שהותרה הותרה, כיון שגם מבלעדי המחצלאות שביניהם היתה רשות היחיד

נבגמורה על ידי מחצלאות הראשונות.

נגואם קודם השבת לא היו מחצלאות פרוסות ביניהם, ונפרסו

נדבשבת, אפילו במזיד מותר.

נהאבל מחצלאות החיצונות שנפרסו בשבת במזיד, אינן

נומועילות, אלא אם כן היו כבר פרוסות בתחלת השבת ונגללו וחזרו ונפרסו. ואם לא חזרו ונפרסו, אין אומרים בהם שבת כיון

נזשהותרה הותרה, הואיל ואין כאן מחיצות המפסיקות בין רשות הרבים או כרמלית גמורה.

נח(אבל קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, אף על פי

נטשהוא ככרמלית מדברי סופרים, כיון שמן התורה הוא רשות היחיד גמורה, אומרים בו שבת

סכיון שהותרה הותרה כמ"ש בסי' ש"ס):

סאספינות
ח וכן שתי

סבספינות שבים שהן קשורות זו בזו ועירבו יחד, ובשבת נפסקו, אין אומרים בהן שבת כיון שהותרה הותרה,

סגלפי שכשנפסקו הרי זה כאלו הים מפסיק ביניהן כמ"ש

סדבסי' שנ"ה, והים הוא כרמלית גמורה. אבל אם חזרו ונקשרו, אפילו במזיד, חזרו להתירן

סההראשון, כיון שמבלעדי זה היו שתיהן רשות היחיד:

סוט ספינה מותר

סזלטלטל בכולה, אפילו היא יותר מבית סאתים, מפני שחשובה למוקפת דירה, ואין אומרים

סחמחיצותיה להבריח מים נעשו שלא לדירה.

סטואין צריך לומר אם כפאה לדור תחתיה, שכפייתה זו היא

עעשיית מחיצתה לדירת מטה, ונעשה על ידי כן מוקפת לדירה גם על גבה מלמעלה משום גוד

עאאסיק.

עבאבל אם כפאה לזופתה, אין מטלטלין בה, בין תחתיה בין

עגעליה, אלא בד' אמות, אם היא יותר מסאתים, מפני שבטל מחיצותה מתורת דירה בכפייתן זו,

עדשאינן עומדות כל זמן כפייתן, לא לדירת מטה ולא לדירת מעלה:

עהמחיצת שתי או ערב
י בכל עושין

עומחיצה מבעוד יום, אפילו בכלים ואוכפות

עזהגבוהים י' טפחים, אף על פי שסופן להנטל אחר השבת.

עחואפילו מחיצות של ערב בלא שתי, כגון של חבלים המתוחים

עטעל גבי יתידות סביב, חבל על גבי חבל בגובה י' טפחים. או של שתי בלא ערב, כגון קנים הגבוהים עשרה הנעוצים

פבארץ זה אצל זה. הרי זה מועלת עד בית סאתים, אפילו ליחיד בישוב, כמו

פאשנתבאר בסי' ש"ס.

פבובלבד שלא יהיה בין חבל לחבירו, או בין קנה לחבירו,

פגג' טפחים. וכל אויר

פדשהוא פחות מג' טפחים נחשב כסתום לגמרי.

פהאבל אם יש אפילו בין חבל אחד לחבירו ג'

פוטפחים, אינו מחיצה כלל (אלא אם כן האויר של ג' טפחים הוא באמצע) ויש מחבל העליון

פזשל ג' טפחים הללו עד חבל העליון שבראש גובה המחיצה יותר מג' טפחים סתום בחבלים. ומחבל התחתון של ג' טפחים אויר הללו

פחסתום גם כן בחבלים עד פחות משלשה סמוך לארץ. שאם אין מחבל העליון של ג' טפחים הללו

פטעד חבל העליון שבראש גובה המחיצה אלא ג' טפחים סתומים בחבלים,

צהרי האויר שמצד זה ומצד זה לג' טפחים הללו הסתומים, דהיינו האויר העליון שעד חבל

צאשבראשי גובה המחיצה, עם האויר של ג' טפחים הללו, באים ומבטלים הג' טפחים סתומים

צבשביניהם. אבל אם הסתום יותר מג' טפחים, אזי אין אויר זה מבטל הסתום שעליו, הואיל

צגוהוא מרובה ממנו.

צדוכל זה בין חבל לחבל. אבל אם יש אויר ג' טפחים מהארץ

צהעד חבל התחתון, אפילו משם ואילך סתום לגמרי יותר ממאה אמה, אין זו מחיצה, הואיל

צווהגדיים יכולים לבקוע תחתיה כמ"ש בסי' שנ"ה:

צזיא וכל זה

צחבחבלים. אבל בקנים, אם יש בין קנה אחד לחבירו ג' טפחים או יותר, עד עשר אמות, אין

צטהמחיצה נפסלת בשביל זה. אלא אם כן הפרוץ מרובה על העומד כמו שיתבאר.

קואפילו אם יש אויר סמוך לקצה המחיצה, ולא נשאר שם

קאעומד יותר מעשר עד הקצה, אין אומרים שיבא אויר זה עם אויר העולם שחוץ לקצה ויבטלו

קבעומד הנשאר מאויר זה עד הקצה. לפי שאין אומרים שהאויר מבטל העומד אלא באויר שהוא

קגנחשב כסתום על ידי העומד, כגון האויר שבתוך המחיצה, והאויר שלמעלה עד לרקיע, שהוא

קדנחשב גם כן כסתום כשיש תחתיו עומד גבוה עשרה. אבל אויר העולם שחוץ לקצה המחיצה,

קהאין נחשב כסתום כלל על ידי העומד, ולכן אינו מבטלו כלל:

קומחיצת בעל חיים ואנשים
יב אפילו

קזמבעלי חיים עושים מחיצה, שיעמיד שם בהמה לדופן מבעוד יום, ומותר

קחלטלטל שם בשבת, ובלבד שתהא קשורה שם ע"ד שיתבאר בסי' שס"ג. ואם החלל שבין הרגלים גבוה ג' טפחים, צריך לגדור שם

קטבקנים:

קייג ואפילו

קיאבשבת מותר לעשות מחיצה מהאנשים העומדים זה אצל זה בפחות מג' טפחים, לפי שאין דרך בנין בכך (שהרי האדם הוא בן דעת ועומד לדעת עצמו, מה שאין

קיבכן בהמה שהיא כעץ בעלמא והעמדתה למחיצה דומה לבנין).

קיגואפילו כשהם מהלכים חשובים מחיצה, וביניהם רשות היחיד גמורה (אם הוא בענין שיש מהם כד' מחיצות מקיפות לחלל

קידשביניהם):

קיהיד במה דברים

קיואמורים שמותר להעמידם בשבת, אלא כשהם אינם יודעים שלשם מחיצה הוא מעמידם שם (שכיון שהם אינם מתכוונים למחיצה, והם בני דעת

קיזועומדים לדעת עצמן,

קיחאין בזה משום עשיית מחיצה בשבת). אבל אם אפילו אחד מהם יודע, אסור להעמידם. ואם עבר והעמידם במזיד, דינם כמחיצה הנעשית במזיד

קיטבשבת שנתבאר למעלה.

קכואפילו אם לא הודיעם עתה שעושה מהם מחיצות, אם קרוב

קכאהדבר שידעו, כגון שעשה מהם מחיצה פעם אחת ונודע להם כבר, לא יעשה הוא מהם מחיצה

קכבעוד, שמא ירגישו בדבר טרם שיספיקו לגמור עשיית המחיצה,

קכגואחר כך יגמרוה, ונמצא נעשית באיסור. אבל יש

קכדלהסתפק אם אדם אחר רשאי לעשות מהם מחיצה עוד (וספק דברי סופרים להקל):

קכהטו ואפילו

קכוכשעושה מהם מחיצה פעם ראשונה, אם מעמידם תחלה כמחיצות, ואחר כך מוליכם כך כדי

קכזלטלטל ביניהם כשהם מהלכים, קרוב הדבר שירגישו בדבר קודם שיגמור הולכתם אותם

קכחכמחיצות, כיון שהעמידם תחלה ואחר כך מוליכם, והוא הולך ביניהם. ולא התירו לטלטל

קכטביניהם דרך הילוכם אלא כשהם מהלכים מעצמם:

קלטז אם באו

קלאתחלה שלא לדעת, אף על פי שאחר כך הרגישו בדבר, לאחר שנעשה מהם המחיצות, קודם

קלבשהספיק לטלטל ביניהם, אין בכך כלום, כיון שבשעת עשיית המחיצה היתה שלא לדעת:

קלגיז אין לעשות

קלדמחיצה של בני אדם אלא בשעת הצורך ובשעת הדחק.

קלהואם שכח חפץ ברשות הרבים, יותר טוב להוליך שם תינוקות,

קלווהם יגביהו החפץ מאליהם ויביאוהו לבית, משיעשה מחיצות של בני אדם ויביאנו גדול.

קלזוהוא שאין התינוק יודע שחפץ זה הוא של אביו, ולהנאת

קלחעצמו הוא מתכוין בהבאתו אותו, שסבור שמצא חפץ ברשות הרבים. אבל אם יודע שחפץ זה של

קלטאביו, הרי הוא מתכוין מן הסתם בהבאתו בשביל אביו, וצריך כל אדם למחות בתינוק זה שלא יביאנו כמו

קמשנתבאר בסי' של"ד. וכל שכן שלא יוליכנו שמה כדי שיביאנו (והוא הדין אם

קמאהחפץ הוא של אחר, והתינוק יודעו ומכירו ויביאנו אליו).

קמבוכל זה באחרים. אבל אביו מצווה לחנכו ולגעור בו ולהפרישו כשרואהו מחלל שבת, אפילו

קמגלהנאת עצמו, ואפילו באיסורי דברי סופרים כמ"ש בסימן שמ"ג, וכל שכן שלא יוליכנו שמה כדי שיביאנו אפילו אין

קמדהחפץ שלו:

קמהפרוץ כעומד
יח כל היקף

קמומחיצות שהפרוץ שבו מרובה על העומד, אסור, וכאלו כולו פרוץ. אלא אם כן כל פרצה מהם פחותה מג'

קמזטפחים. אבל אם הפרוץ כעומד שוה בשוה מותר (בין במחיצות של שתי בין במחיצות של ערב), שכך היא הלכה למשה מסיני שלא יהיה הרוב פרוץ, ולא שיהא צריך הרוב עומד. ובלבד שלא יהיה במקום אחד פרוץ יותר מעשר אמות, אבל

קמחעד עשר ועד בכלל מותר מפני שהוא כפתח:

קמטצורת הפתח
יט אם עשה

קנצורת פתח, אפילו לפרצה יתירה מעשר מותר, מפני שאין כאן פרוץ כלל.

קנאבמה דברים אמורים בחצר ומבוי שיש בהם דיורים ומקיפים

קנבאותם לדירה, ולא בשביל היתר טלטול בלבד, לכן מועיל בהם כשהיקף דירתם הוא על ידי

קנגצורת פתח מד' רוחות.

קנדאבל בבקעה שבא לעשות בה היקף כדי להתיר לטלטל בתוכו,

קנהאינו מועיל מדברי סופרים,

קנוכשכל הד' רוחות מוקפות על ידי צורת פתח בלבד. אבל אם ההיקף הוא כתיקונו, אלא שיש

קנזבו פרצות יתירות על עשר, מועיל בהן צורת פתח, אפילו אם הפרוץ מרובה על העומד.

קנחויש אומרים שאין צורת פתח מועיל לפרצה יתירה מעשר אפילו בחצר,

קנטאלא אם כן עומד מרובה על הפרוץ, או ברוח שלישית של מבוי, כמ"ש

קסבסי' שס"[ד]. אבל לפרצת עשר מועיל צורת פתח אפילו פרוץ מרובה על

קסאהעומד, ואפילו כל הד' רוחות הן על ידי צורת פתח, ואין בהן אלא עשר על עשר מותר,

קסבאפילו בבקעה.

קסגוטוב לחוש לדבריהם, אף על פי שהעיקר כסברא ראשונה:

קסדכ מהו צורת פתח,

קסהקנה מכאן וקנה מכאן, אפילו אחד רחוק מחבירו, וקנה על גביהם, אפילו אינו נוגע בהם אלא יש ביניהם

קסוכמה אמות. ובלבד שיהא גובה הקנים שמכאן ומכאן י' טפחים, ויהיו מכוונים כנגד קנה העליון, שאז דומה לפתח שהמשקוף ניתן על המזוזות, אבל אם הם מרוחקים מכנגדו אפילו כל שהוא פסול, שאינו דומה לפתח. וכן אם חיבר קנה עליון לשני הקנים, או לאחד מהם, מן הצד, ואינו נתון על גבו מלמעלה, שאינו דומה לפתח

קסזשהמשקוף ניתן על גבי המזוזות מלמעלה, גם כן פסול.

קסחואם עשה גם קנה אחר מכוון תחת העליון, מכל מקום יש

קסטלשלוף קנה הפסול, מפני מראית העין.

קעואם עשה חבל על הקנים, יש אומרים שאם הוא כרוך בראשי הקנים ממש, שאינו בולט כלום

קעאמהקנים למעלה מהחבל, כשר, אף על פי שאין החבל נתון על גבי ראשי הקנים ממש, אלא

קעבכרוך שם על צדיהם. וטוב להחמיר לכרכו על גבי ראשי הקנה ממש:

קעגכא הקנים

קעדשמכאן ומכאן, צריכים שיהיו חזקים לקבל דלת כל שהוא, אפילו של קש או של קנים. אבל קנה העליון די בכל שהוא, ואפילו הוא של גמי:

קעהכב שער העשוי

קעובעיגול ככיפה, אם יש גובה י' טפחים ברגליו, דהיינו קודם שיתחיל להתעגל, מתיר משום

קעזצורת פתח:

קעח[1368] עיקרי ההלכות שנתבארו

קעטבסימן זה:

קפ(א)

קפאמחיצות שלא הוקפו לדירה (ס"א-ד).

קפב(ב)

קפגמחיצה שנעשתה או נפלה בשבת (ס"ה-ז).

קפד(ג)

קפהספינות (ס"ח-ט).

קפו(ד)

קפזמחיצת שתי או ערב (ס"י-יא).

קפח(ה)

קפטמחיצת בעל חיים ואנשים (סי"ב-יז).

קצ(ו)

קצאפרוץ כעומד (סי"ח).

קצב(ז)

קצגצורת הפתח (סי"ט-כב).

קצד[1369] רב הונא עירובין

קצהכ[ו], א (מחיצה העשויה לנחת לא שמה מחיצה), ופרש"י (שלא

קצולדור שם, אלא להשתמר מה שיניחו שם). טור ושו"ע ס"א (כל מחיצה שלא נעשית

קצזלדור בתוכה, אלא ... לשמור מה שיתנו בתוכה ... אינה מחיצה לעשות מה שבתוכה מוקף

קצחלדירה).

קצט[1370] רש"י שם כב,

רא ד"ה כל אויר (אם תשמישו לדירת אדם, לכניסה וליציאה

ראתמיד).

רב[1371] סעיף א (והקרפף, והוא היקף גדול להכניס בו עצים לאוצר),

רגוס"ו (קרפף וכיוצא בו, אם הקיפו מחיצותיו לדירה ... שעשה בו תחלה סוכת שומרים

רדשדר בה השומר ביום ובלילה ... הרי זה מוקף לדירה).

רה[1372] גמרא ורש"י כו, א שם

רו(להשתמר מה שיניחו שם). טור ושו"ע שם (לשמור מה שיתנו בתוכה).

רז[1373] ברייתא שם כב, א (וכל

רחדירה שתשמישה לאויר, כגון בורגנין שבשדות), ופרש"י שם (עשויה לשמירת אויר

רטשחוצה לה). טור ושו"ע שם (או לישב בה כדי לשמור השדות), וסי' שנח ס"א (ובורגנים

רישאינם עשוים אלא לשמור בתוכן), ומ"א שם ס"ק א (אף על פי שהשומר דר בתוכו,

ריאמכל מקום אין עשוי לדור אלא לשמור).

ריב[1374] ב"ח (בורגנין שאינן

ריגשומרים לשם אלא ביום, ולנין בלילה בביתם). מ"א ס"ק א (ואין עשוי

רידלדור בה יום ולילה). תוספות שבת ס"ק א (לשמור השדות, ואינה עשויה לדור בו יום

ריהולילה).

ריו[1375] סעיף ו (קרפף ... שעשה בו

ריזתחלה סוכת שומרים, שדר בה השומר ביום ובלילה), ושם נסמן (הערה 47).

ריח[1376] רב א[ס]י שם

ריטכו, א (מחיצת אדריכלין (בנאים שעושים מחיצה לצל סביבותיהם

רככשבונים בחמה, רש"י) ... כיון דלצניעותא עבידא לה (ולמחר סתרי לה,

רכארש"י), לא הויא מחיצה). טור ושו"ע ס"א (שלא נעשית לדור בתוכה, אלא

רכבלצניעות).

רכג[1377] רש"י שם כו, א ד"ה

רכדלהרע (ובתשובת הגאונים מצאתיה בלשון אחר וישר בעיני מאד ... ואבוורנקא כמין אכסדרה

רכהאו קובה שבונין המלכים בתוך פרדס שלהן ... מחיצה דאבוורנקא נמי לצניעות עבידא).

רכותוס' שם כה, ב ד"ה ההוא בוסתנא (פירש רש"י לשון שני שמצא בהלכות גדולות

רכזונראה לו עיקר, דאבוורנקא כמין אכסדרה או קובה שעושין למלכים בתוך הפרדס ... דהויא

רכחמחיצה העשויה לנחת ולצניעות).

רכט[1378] ראה רש"י שם ק, א ד"ה

רלמשום (אינה לדור בה תמיד אלא להסתופף בה שומרי השדה).

רלא[1379] רש"י עירובין טז, ב ד"ה לא התירום (שהוקף לדירה,

רלבשהרי לדור בהן בלילי שבת הקיפום מערב שבת).

רלג[1380] סעיף א (יחיד ששבת בבקעה והקיף ... במחיצות גמורות, מותר לטלטל

רלדבתוכן אפילו יש בתוכן יותר מבית סאתים, ואינן כקרפף שלא הוקף לדירה, שהרי הקיפן

רלהלדור בהן בשבת).

רלווראה גם לעיל סי' שנח ס"א (סוף

רלזהערה 7),

רלחשאפשר כן הוא גם בגשר שהולכים בו ביום ובלילה, וכן בגינה עירונית ומגרש משחקים

רלטשנכנסים בהם ביום ובלילה.

רמ[1381] ר' יוחנן שם סז, ב (קרפף

רמאיותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואפילו כור ואפילו כוריים, הזורק לתוכו חייב (דלענין

רמבאיסור טלטול שויוה רבנן כרמלית, שאסרו לטלטל בתוכו אלא בד', רש"י), מאי טעמא, מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין). תוס' שם

רמגכב, ב ד"ה דילמא (והוא הדין אפילו לאלף כורים, דמה שיעור יהיה).

רמדוכן הוא לעיל סי' שנח ס"א (ואף על

רמהפי שהן רשות היחיד גמורה מן התורה והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב, שהרי מחיצות

רמוגמורות הן, אלא שמחוסרין דיורין, הרי הן ככרמלית מדברי סופרים). סי' שמו ס"ו

רמז(קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ע"ד שיתבאר בסי' שנ"ח, שמן התורה

רמחהוא רשות היחיד גמורה אפילו ארוך ורחב כמה מילין, כיון שיש לו מחיצות, אלא שמחוסר

רמטדיורין, והזורק מתוכו לרשות הרבים חייב).

רנ[1382] רשב"א עירובין כו, א

רנא(דמחיצה העשויה לנחת, כלומר להניח שם כלים לפי שעה ושלא

רנבלדור שם ממש, לאו מחיצה היא, להיות כמוקף לדירה ולעשות היקף הקרפף כמוקף לדירה

רנגמחמתן ... דמחיצות הויין, אבל מחיצות לדירה לא הויין ... ולפיכך אינו מותר ... אלא

רנדבית סאתים בלבד, דומיא דקרפף), ובעבודת הקדש שער ג ס"ג (שכל דירה שאינה עשויה

רנהאלא לאויר או לצניעות או להניח שם כלים, אינה מחיצה גמורה, ואם אינה יתירה על בית

רנוסאתיים מטלטלין בכולה. יתירה על בית סאתיים אין מטלטלין אלא בארבע אמות). מ"מ

רנזהל' שבת פט"ז הט"ו (ודע שכשאמרו אינה מחיצה, רצו לומר מענין מוקפת לדירה,

רנחוביותר מבית סאתים, וכך פירש הרשב"א ז"ל, דודאי בפחות מבית סאתים מחיצה

רנטהיא). טור ושו"ע ס"א (מחיצה לטלטל מה שבתוכה, אבל אינה מחיצה

רסלעשות מה שבתוכה מוקף לדירה, אם הוא יותר מב' סאתים), וסי' שנח ס"א (אבל אם

רסאהיא סאתים ... מותר לטלטל בכולו).

רסבוכן הוא לעיל סי' שנח ס"א (אבל

רסגהיקף קטן, אינו מתחלף ברשות הרבים, ומותר לטלטל בתוכו, אף על פי שלא הוקף לדירה).

רסד[1383] משנה עירובין צט, ב (אילן שהיה מיסך

רסהעל הארץ (שנופו נוטה למטה מכל צדדיו סביב, רש"י), אם אין נופו גבוה מן הארץ

רסושלשה טפחים מטלטלים תחתיו). טור ושו"ע ס"א (הילכך אילן שענפיו יורדים

רסזלמטה, אם אינם גבוהים שלשה מן הארץ ... חשוב מחיצה, ומותר לטלטל בכולו).

רסח[1384] רש"י שם טו, א ד"ה המסיך (ועיקרו במקום שמחובר לאילן

רסטגבוה עשרה), וסוכה כד, ב ד"ה מטלטלין (ומחיצה זו גבוהה עשרה מבפנים, שהנוף

רעארוך הוא, ובגובה האילן הוא). טור ושו"ע שם (ועיקרן

רעאבמקום שמחוברין לאילן הוא גבוה עשרה).

רעב[1385] סוכה כד, ב (אמאי, הא קא אזיל ואתי. התם נמי

רעגדעביד ליה בהוצא ודפנא). ופרש"י (אורג הנוף כמין מחיצה. שלא יניענו הרוח).

רעדטור ושו"ע שם (והוא שימלא האויר שבין הענפים בעצים או בקש, ויקשור הענפים שלא

רעהינידם הרוח).

רעועי' סי' תרל בשו"ע שם ס"י

רעז(העושה סוכתו בין האילנות, והאילנות דפנות לה, אם היו חזקים, או שקשר אותם וחיזק

רעחאותם עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד, ומילא בין האוירים בתבן ובקש כדי שלא

רעטתניד אותם הרוח, וקשר אותם, הרי זו כשרה), ובתוספות יום טוב עירובין פ"י

רפמ"ח (ובפרק ט"ז מהלכות שבת [כתב הרמב"ם] ממלא בין בדיו ועליו, וכתב

רפאוקושרן בארץ עד שיעמוד ברוח מצויה. ולא הבינותי היאך קושרן בארץ ... נראה לי כי

רפבמלת בארץ שכתב הוא טעות סופר, וצריך להיות כאחת).

רפג[1386] רב אחא בר יעקב שם (כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה

רפדאינה מחיצה), ופרש"י (שהרוח מוליכה ומביאה). טור ושו"ע שם (שכל מחיצה

רפהשאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, אינה מחיצה).

רפווראה גם לקמן סי' שסג ס"ז (לחי

רפזשרוח מצוייה יכול להנידו, אף על פי שאינה יכולה להפילו, אינו חשוב משום לחי, שהלחי

רפחהוא כמחיצה, וכל מחיצה שרוח מצויה מנידתה אינה מחיצה, כמו שנתבאר בסי' שס"ב).

רפט[1387] מ"א ס"ק ב (והוא הדין אם אין גבוהין י' במקום

רצשמחוברין לאילן, אלא שבאמצע גבוהין י', שעשויים כקשת. ונראה לי דבמקום שגבוהין י'

רצאצריך להיות רחבים ד', דאם לא כן הוה ליה כרמלית).

רצב[1388] רב הונא בריה דרב יהושע עירובין צט, סע"ב (אין מטלטלין בו

רצגיתר מבית סאתים. מאי טעמא, משום דהוי דירה שתשמישה לאויר (אינה לדור בה תמיד, אלא

רצדלהסתופף בה שומרי השדה, רש"י), וכל דירה שתשמישה לאויר אין מטלטלין בה יתר

רצהמבית סאתים). טור ושו"ע שם (ודוקא עד בית סאתים, אבל יותר מבית סאתים לא ...

רצוכיון שאינו עשוי לדור בתוכו, אלא להסתופף בצלו לשמור השדות).

רצז[1389] שם טו, א (שנטעו מתחילה לכך ... אין מטלטלין בו אלא בית סאתים,

רצחמשום דהוי דירה שתשמישה לאויר, וכל דירה שתשמישה לאויר אין מטלטלין בה אלא בית

רצטסאתים). טור ושו"ע שם (אפילו נטעו לכך).

ש[1390] מ"א ס"ק ג (נראה לי שאם מילא הקש לשם דירה ... אפילו

שאלא נטע האילן לכך, אם רוב הדופן מן הקש, הוי מוקף לדירה).

שבוהיינו שכיון שבלעדי הקש, הוו הענפים

שגפרוץ מרובה על העומד, אין זו מחיצה עדיין, עד שימלא הקש כדי לדור בו.

שדואף שגם כשענפים הם רוב לא הוו הענפים

שהמחיצה, שהרי אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. נתבאר בתוספות שבת ס"ק ג (וצריך

שולומר דמיירי שקשר את הענפים מתחלה באופן שלא ינודו ברוח מצוייה, ואחר כך מילא את

שזהאויר בקש). ולכן דוקא אם רוב דופן הוא מן הקש הוי כאילו כל הדופן עשוי לדירה.

שחוראה כף החיים ס"ק יח (מדברי

שטהר"ז שם משמע, דהאילן עצמו רוצה לתקנו להיות בית דירה).

שי[1391] פרי מגדים א"א ס"ק ג (כל שיש בו רוחב עשר אמות, וגדר

שיאשם, הוה מוקף לדירה, ואין צריך הרוב מהם, כבסי' שנ"ח ס"ב).

שיב[1392] סעיף ז (אם היה מוקף כבר כולו שלא לדירה, פורץ בו יותר מעשר,

שיגוגודרו לדירה).

שיד[1393] עירובין צג, ב (הלכתא גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין),

שיהופרש"י (חצר שקרקעיתה גבוה חמשה טפחים, והוסיפו על אותו גובה מחיצה ה'). טור

שיוושו"ע ס"ב (תל שגבוה חמשה והשלימו לעשרה, שעשה עליו מחיצה גבוה חמשה,

שיזחשובה מחיצה לטלטל ולכל דבר).

שיחוראה תוספת שבת ס"ק

שיטו (ומ"ש ולכל דבר, היינו להפסיק בין ב' חצירות, כמ"ש סי' שע"ב

שכס"ו). והיינו כדלקמן שם ס"ח (היה קרקעה של אחת מהחצרות גבוה מחבירו ה'

שכאטפחים, ועשה עליו מחיצה ה' טפחים להשלימו לעשרה ... אין יכולים לערב יחד). סי' תה

שכבסוף ס"ז (חצר שקרקעיתה גבוה מחצר אחרת ה' טפחים, וכותל גבוה ה' טפחים מפסיק

שכגביניהם, ואין כותל זה גבוה י' טפחים אלא לחצר הנמוכה, אבל להגבוהה אינו גבוה י',

שכדואעפ"כ היא מחיצה גמורה לשתיהן, כמו שנתבאר בסי' שע"ב).

שכהוראה גם לעיל סי' שנד

שכוס"א (והערה 3).

שכז[1394] תוספת שבת שם (דאמרינן גוד אסיק מחיצתא, והרי הוא כמו שיש לו

שכחמחיצות עד לרקיע).

שכטולכאורה הי' מקום לפרש בדבריו, שכיון

שלשבצד החיצון הוא גבוה עשרה, אמרינן ביה גוד אסיק. משא"כ בתל שאינו גבוה עשרה

שלאאין אומרים בו גוד אסיק.

שלבאמנם כאן נתבאר שאין אומרים גוד אסיק

שלגבחלק המחיצה שבו, אלא בחלק התל שבו. ואומרים גוד אסיק גם בתל גבוה חמשה, כאילו

שלדנמשכו למעלה על ראשו. ומצטרפין חמשה אלו של גוד אסיק עם חמשה של המחיצה.

שלהוכן נראה בשו"ת חכם צבי סי' ה (גידוד

שלוה' ומחיצה ה' ... תרי מילי נינהו, דהגידוד הוא משום גוד אסיק, ומחיצה היא כפשוטה).

שלזוראה מראי מקומות וציונים. רשימות

שלחשיעורים שבת סי' לה.

שלט[1395] סעיף א (עמוד או תל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד', הרי הוא

שמכמוקף מחיצות גבוהות עשרה, שהלכה למשה מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק, דהיינו

שמאשאנו רואים את ד' צדדי העמוד הגבוהים י' טפחים כאלו נמשכו והועלו למעלה על ראשו

שמבועומדים כמחיצות סביב לו, ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים, וחללו ד' על ד').

שמגאלא ששם (ולעיל סי' שנח סי"א)

שמדנתבאר דין גוד אסיק בתל גבוה עשרה, ואילו כאן נתבאר דין גוד אסיק בתל גבוה חמשה

שמהוגידוד חמשה.

שמו[1396] גמרא עירובין טו, א (מחיצה העשויה

שמזמאליה הויא מחיצה). טור ושו"ע ס"ג (מחיצה העומדת מאליה, דהיינו שלא

שמחנעשית לשם מחיצה, כשרה).

שמטוכן הוא לעיל סי' שנח ס"ט (ואף על

שנפי שזו היא מחיצה הנעשית מאליה ... אין בכך כלום, כמו שיתבאר בסי' שס"ב), וסט"ז

שנא(ניתר על ידן, אף על פי שמחיצה העשויה מאליה היא). לקמן סי' שסג סי"ג (אפילו

שנבלא העמידו שם לשם לחי, אלא שנזדמן לו שם מאליו, כשר, שהלחי הוא משום מחיצה, ומחיצה

שנגהעומדת מאליה כשרה).

שנד[1397] ברייתא שבת קא, ב (שכל מחיצה שנעשה בשבת בין בשוגג

שנהבין במזיד שמה מחיצה). טור ושו"ע ס"ג (מחיצה שנעשית בשבת, כשרה).

שנו[1398] רב נחמן שם (לא שנו אלא לזרוק, אבל לטלטל אסור. כי

שנזאיתמר דרב נחמן אמזיד איתמר), ופרש"י (ומשום קנסא). טור ושו"ע שם (והני

שנחמילי שנעשית בשבת בשוגג, אבל במזיד, הויא מחיצה להחמיר לחייב הזורק מרשות הרבים

שנטלתוכה, אבל לא להתיר לטלטל בתוכה).

שס[1399] ברייתא שם (מחצלות

שסאהפרוסות (לרשות הרבים) מערבין ומטלטלין מזו לזו, נגללו נאסרו, חזרו ונפרשו, בין

שסבשוגגין בין מזידין בין אנוסין ובין מוטעין, חזרו להיתרן הראשון), לפירושר"ן

שסגלו, סע"ב בשם ר"ת (עיקר של דברים כדברי ר"ת ז"ל שפירש,

שסדדהא דאמרינן כי איתמר דרב נחמן אמזיד איתמר, לאו אמזיד דברייתא קאמרינן, אלא אמזיד

שסהדעלמא, דהיינו אמחיצה הנעשית בשבת לכתחלה. טור (והני מילי שלא היה שם מחיצה

שסותחלה, אבל היתה שם והוסרה וחזרה ונעשית אפילו במזיד, חזרה להיתירה הראשון. כגון ב'

שסזאו ג' שהקיפו במחצלאות סביבותיהן ברשות הרבים, והבדילו גם ביניהם במחצלאות, ועירבו

שסחיחד ומתירין לטלטל מזה לזה, ונגללו המחצלאות בשבת נאסרו, חזרו ונפרשו אפילו במזיד

שסטחזרו להיתירן הראשון), כפירוש ב"י (ונראה מדבריו שאפילו נגללו מחיצות

שעהחיצונות, וחזרו ונפרסו במזיד, חזרו להיתרן, כיון שהיו עשויין מתחלה), ושו"ע

שעאשם (והני מילי שלא היה שם מחיצה תחלה, אבל היתה שם והסירה וחזרה ונעשית, אפילו

שעבבמזיד, חזרה להתירה הראשון. כגון שנים או שלשה שהקיפו במחצלאות סביבותיהם ברשות

שעגהרבים, והבדילו גם ביניהם במחצלאות, ועירבו יחד, מותרים לטלטל מזה לזה. נגללו

שעדהמחצלאות, נאסרו. חזרו ונתפרסו, אפילו במזיד, חזרו להיתרן הראשון).

שעה[1400] ברייתא הנ"ל, לפירוש תוס'

שעושם ד"ה כי בשם ר"ת (ר"ת מפרש דחזרו להיתרן הראשון אפילו

שעזאמזידין ... ומחצלות הפרוסות ברשות היחיד, איירי שיש מחצלות מפסיקות בין שתי חצרות,

שעחנתגלגלו נאסרו, שהרי הן כחצר אחת, והם עירבו שנים, חזרו ונפרשו חזרו להיתירן

שעטהראשון, ומטלטלי אלו לכאן ואלו לכאן). ורא"ש בשמו בפי"א ס"ב (והכי

שפפירושא דברייתא מחצלאות הפרוסות לרשות הרבים, כעין בתים זו אצל זו, מערבין

שפאומטלטלין מזו לזו, כמו כותל שבין שתי חצירות ויש ביניהן חלון או כותל, שאם רצו

שפבמערבין שנים ואם רצו מערבין אחד, נגללו נאסרו, פירוש אם עירבו שנים וסמכו על פריסת

שפגמחצלאות שביניהם כשנגללו נאסרו, כמו שתי חצירות שנפרצו במלואן זו לתוך זו, חזרו

שפדונפרסו וכו' חזרו להיתירן הראשון, דהוו כשתי חצירות ומטלטלין אלו בכאן ואלו בכאן

שפה... הכא בלא הך מחיצה נעשית רשות היחיד, והמחיצה אינה באה אלא לחלק הדיורין ...

שפוחזרו להיתירן הראשון ואפילו במזיד), לפירוש מ"א ס"ק ד (מיירי

שפזשנפלה בחול, ואפילו הכי שרי, אפילו נעשית במזיד, וכן כתבו התוס' ורא"ש

שפחפ"ק דעירובין ... ובזה יהיו דברי הטור והרא"ש ור"ן בשם ר"ת

שפטוהשו"ע שוין, כל היכא דנעשית על ידי המחיצה רשות היחיד, נפלה בחול וחזרה

שצונעשית בשבת, במזיד אסור, בשוגג שרי (והיינו הא דרב נחמן דאמר לא שנו כו', ומיירי

שצאבמזיד). ואם היתה בלאו הכי רשות היחיד, כגון כותל בין ב' חצירות, אפילו נפלה בחול

שצבוחזרה ונעשית בשבת שרי, וחזר העירוב למקומו).

שצגוהיינו כמבואר בתוס' עירובין יז, א

שצדד"ה עירב (ואפילו נסתם באמצע השבוע, ואחר כך נפתח בשבת שרי, דחזר העירוב

שצהלמקומו), ורא"ש שם פ"א סכ"ג (אפילו נסתם באמצע השבוע ונפתח בשבת,

שצודחזר העירוב למקומו).

שצז[1401] עירובין יז, א (אמר רבה בעאי מרב הונא ובעאי מרב

שצחיהודה, עירב

שצטדרך הפתח ונסתם הפתח, דרך החלון ונסתם החלון, מהו, ואמר לי שבת הואיל והותרה הותרה).

תתוס' שם ד"ה עירב (נראה לר"י דהלכה כרב הונא דשבת הואיל והותרה הותרה).

תא*

תבהלכה זו של "שבת כיון שהותרה

תגהותרה", נתבארה בכמה סימנים (כנסמן לקמן). והכלל הוא, שכל מקום שנפלו המחיצות

תדבענין שהוא פרוץ לרשות הרבים או כרמלית, אין אומרים בו "שבת כיון שהותרה

תההותרה". אבל במקום שאין חסרון במחיצות החצרות, ובתחלת השבת הי' גם עירוב

תוחצרות או שיתוף מבואות, ונפסל במשך השבת; או שנפסל מטעם יותר מבית סאתים, אמרינן

תז"שבת כיון שהותרה הותרה".

תחבנוסף להמבואר כאן ס"ו-ח, ראה גם לעיל

תטסי' שנה ס"ח (ואם היו קשורות ונפסקו בשבת בטל העירוב. ואין אומרים בזה שבת

תיכיון שהותרה הותרה).

תיאסי' שנח סכ"ב (ואין אומרים בו

תיבהואיל והותר הותר), ושם (הערה 164).

תיגסי' שס ס"ד (היו שלשה והקיפו כל

תידצרכם יותר מבית סאתים, ומת אחד מהן בשבת, מותרים כל השבת כולה, כיון שנכנסה שבת

תיהבהיתר, והואיל והותרה הותרה).

תיולקמן סי' שסה ס"ט (מבוי שנפלו לחיו

תיזאו קורתו בשבת, אף על פי שהותר כבר למקצת שבת, אסור משם ואילך, ואין אומרים בו שבת

תיחכיון שהותרה הותרה, כיון שהוא פתוח לרשות הרבים או לכרמלית כמו שנתבאר בסי'

תיטשס"ב), וס"י (מבוי שעירבו בו כל חצרותיו ... ונשברה הקורה ונאסר המבוי ...

תכחצרות שאינן פתוחות לחצר שהשיתוף מונח בה ... אם נשברה בשבת, אומרים שבת כיון

תכאשהותרה הותרה)

תכבסי' שעא ס"א (אם אחר כך נמלך וחזר

תכגלביתו בשבת אינו אוסר ... שבת זו כיון שהותרה הותרה ושוב לא תאסר, כמ"ש בסי'

תכדשס"ב), וס"ד (אנו אומרים שבת כיון שהותרה הותרה).

תכהסי' שעב סכ"ב (ואם נתמעט בשבת אינן

תכואוסרות, ששבת כיון שהותרה הותרה, וכמו שיתבאר בסי' שע"ד).

תכזסי' שעד ס"א (ב' בתים או ב' חצרות

תכחשעירבו יחד על ידי שהיה ביניהם חלון או פתח, ונסתם בשבת, מותרים להשתמש מזה לזה

תכטדרך גובה כותל וחוריו, ששבת כיון שהותרה הותרה), וס"ב (היה כותל בין [שתי]

תלחצרות ועירבה כל אחת לעצמה ונפרץ הכותל בשבת, מותרים לטלטל כל אחד בחצירו עד מקום

תלאהכותל, אפילו כלים ששבתו בבית, ששבת כיון שהותרה הותרה. אבל חצר שנפרצה בשבת לרשות

תלבהרבים או לכרמלית פרצה האוסרתה, אין אומרים שבת כיון שהותרה הותרה, כמו שנתבאר

תלגבסי' שס"ב).

תלדסי' שפא ס"א (ואין אומרים כאן שבת

תלהכיון שהותרה הותרה).

תלוסי' שפג ס"א (ואין אומרים שבת כיון

תלזשהותרה הותרה).

תלח[1402] שגם בכרמלית אין אומרים כיון שהותרה הותרה כדלקמן בסמוך.

תלט[1403] תוס' ורא"ש שם, לפירוש המ"א שם (לימא שבת כיון

תמדהותרה הותרה, כמ"ש סי' שע"ד ס"ב), וכדלעיל סעיף הקודם.

תמא[1404] תוס' ורא"ש שם, לפירוש המ"א שם (אלא על כרחך מיירי

תמבשנפלה בחול, ואפילו הכי שרי, אפילו נעשית במזיד), וכדלעיל סעיף הקודם.

תמג[1405] שבזה מיירי הברייתא לפירוש הר"ן שם, וטור ושו"ע שם,

תמדומ"א שם, וכדלעיל ס"ה.

תמה[1406] כדלקמן שעד ס"ב (אבל חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים או

תמולכרמלית פרצה האוסרתה, אין אומרים שבת כיון שהותרה הותרה, כמו שנתבאר בסי'

תמזשס"ב).

תמחוכן הוא לקמן סי' שסה ס"ט (מבוי

תמטשנפלו לחיו או קורתו בשבת, אף על פי שהותר כבר למקצת שבת, אסור משם ואילך, ואין

תנאומרים בו שבת כיון שהותרה הותרה, כיון שהוא פתוח לרשות הרבים או לכרמלית כמו

תנאשנתבאר בסי' שס"ב), וס"י (מבוי שעירבו בו כל חצרותיו ... ונשברה הקורה

תנבונאסר המבוי ... חצרות שאינן פתוחות לחצר שהשיתוף מונח בה ... אם נשברה בשבת,

תנגאומרים שבת כיון שהותרה הותרה), ושם נסמן (הערה 71).

תנד[1407] סעיף ד (היו שלשה והקיפו כל צרכם יותר מבית סאתים, ומת אחד מהן

תנהבשבת, מותרים כל השבת כולה, כיון שנכנסה שבת בהיתר, והואיל והותרה הותרה).

תנו[1408] ברייתא שבת קא, ב (ספינות קשורות זו בזו, מערבין ומטלטלין מזו

תנזלזו. נפסקו, נאסרו. חזרו ונקשרו, בין שוגגין ובין מזידין בין אנוסין בין מוטעין

תנחחזרו להיתרן הראשון).

תנט[1409] תוס' שם ד"ה נפסקו (דהכא כיון דנפסקו, הוי כאילו הוי רשות

תסהרבים ביניהם, ואם עירבו ג' בתים (ביניהם) ונפל האמצעי ונעשה רשות הרבים, פשיטא

תסאדלא אמרינן הואיל והותרה הותרה).

תסב[1410] סעיף ח (ואם היו קשורות ונפסקו בשבת, בטל העירוב, ואין אומרים

תסגבזה שבת כיון שהותרה הותרה).

תסד[1411] כדלעיל סי' שמה סי"ט (איזו היא כרמלית ... וכן הימים

תסהוהנחלים).

תסו[1412] ברייתא שם (חזרו ונקשרו, בין שוגגין ובין מזידין בין אנוסין

תסזבין מוטעין, חזרו להיתרן הראשון), ותוס' שם ד"ה כי אתמר (ור"ת מפרש

תסחדחזרו להיתרן הראשון אפילו אמזידין, ורב נחמן דאמר דבמזיד לא הוי מחיצה אלא לזרוק

תסטולא לטלטל, היינו שעל ידי המחיצה נעשה רשות היחיד, אבל ספינות דבלאו הכי הוו רשות

תעהיחיד, כי קשרו אפילו מזיד שרי לטלטל).

תעאואף שלענין המחצלאות נתבאר לעיל (הערה 33)

תעבשלפי דעת התוס' "מיירי שנפלה בחול, ואפילו הכי שרי, אפילו נעשית במזיד".

תעגמכל מקום כאן לענין ספינות, בודאי לא

תעדיועיל אם נפסקו בחול, שהרי אם כן לא עירבו ביניהם כלל, שהרי היתה בינם כרמלית, אלא

תעהמיירי בודאי שנפסקו בשבת, ונאסרו כיון שאין אומרים בזה כיון שהותרה הותרה (כדלעיל

תעוהערה 42).

תעזוכשחזרו ונקשרו חזרו להתירן הראשון.

תעחואף שהעירוב כבר נתבטל, מכל מקום חוזר

תעטהעירוב וניעור, כדלקמן סי' שפג ס"א-ב (העירוב אינו חוזר וניעור ... הואיל

תפוכבר נתבטל ... ואינו דומה לספינות שהיו קשורות זו בזו מבעוד יום ועירבו יחד,

תפאונפסקו בשבת ונתבטל עירובן, וחזרו ונקשרו, שחזרו להיתרן הראשון, כמו שנתבאר בסימן

תפבשס"ב ... לפי שבשעה שעירבו הספינות הקשורות לא היו עומדות ליפסק בשבת ולהתבטל

תפגעירובו).

תפד[1413] עירובין צ, סע"א (איתמר, ספינה, רב אמר מותר לטלטל בכולה (ואפילו

תפהישנה יותר מבית סאתים, דהוקף לדירה הוא, רש"י), ושמואל אמר אין מטלטלין בה

תפואלא בד'. רב אמר מותר לטלטל בכולה דהא איכא מחיצתא (ביתירה מבית סאתים איירי, כדפירש

תפזבקונטרס, ופליגי אי חשיבי מחיצה דספינה כמוקפת לדירה אי לא ,

תפחתוס'), ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות, מחיצות להבריח מים עשויות (ולא

תפטלדירה, רש"י). אמר ליה רב חייא בר יוסף לשמואל, הילכתא כוותך או הילכתא כרב,

תצאמר ליה הילכתא כרב). טור ושו"ע ס"ד (ספינה, מותר לטלטל בכולה, אפילו

תצאהיא יותר מבית סאתים, דחשיבא מוקפת לדירה).

תצב[1414] גמרא שם (אמר רב גידל אמר

תצגרב חייא בר יוסף, ומודה רב שאם כפאה על פיה שאין מטלטלין בה אלא בארבע אמות, כפאה

תצדלמאי, אילימא לדור תחתיה, מאי שנא מגג יחידי), ופרש"י (דאמר רב אפילו לרבנן

תצהמותר לטלטל בכולו, ואפילו יותר מבית סאתים, דכיון דמחיצות לדירה נעשו, אע"פ

תצושלא לדירת מעלה עשאום, כי אמרינן בהו גוד אסיק הוי כהיקף לדירה, הכא נמי כיון

תצזדכפאה לדור כפייתה זו היא עשיית מחיצתה לדירת מטן, כי אמרת בהו גוד אסיק הוי היקף

תצחלדירה). טור ושו"ע שם (כפאה לדור תחתיה, הוי רשות היחיד אף עליה). מ"א

תצטס"ק ו (דאמרינן גוד אסיק מחיצתא).

500וכדלעיל סי' שנח ס"ה (וכן גג הבית

501שהוא רשות היחיד ... מותר לטלטל בכולו, אפילו יש בו יותר מבית סאתים).

502[1415] גמרא שם (אלא שכפאה לזופתה) ופרש"י (שבטל מחיצותיה מתורת

503דירה ... לא לדירת מעלן ולא לדירת מטן). טור ושו"ע שם (כפאה לזופתה, אין

504מטלטלין בה אלא בד' אמות, אם הוא יותר מסאתים). מ"א ס"ק ז (ומשמע דאף

505תחתיה אין מטלטלין, שבטל מחיצותיה מתורת דירה).

506[1416] כמה סוגי מחיצות שאינן

507מלאות, ומועילות בשבת, נתבארו לפנינו (סימנים שסא-ג):

508(א)

509לבוד בשתי או בערב (שסב י).

510(ב)

511עומד כפרוץ (שסב, יח).

512(ג)

513צורת הפתח (שסב, יט-כב).

514(ד)

515קורה (שסג, א).

516(ה)

517לחי (שסג, א).

518(ו)

519פס (שסג, ב).

520(ז)

521פי תקרה יורד וסותם (שסא, ה-ו).

522[1417] משנה עירובין טו, א (בכל עושין לחיין). שם טו, ב (שיירא שחנתה

523בבקעה והקיפוה כלי בהמה, מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים) ברייתא

524שם (שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בגמלין באוכפות ... מטלטלין בתוכה). טור ושו"ע

525ס"ה (בכל עושים מחיצה, בכלים ובאוכפות).

526וכן לענין לחי נתבאר לקמן סי' שסג ס"ה

527(בכל עושין לחיים).

528[1418] רש"י שם עח, ב ד"ה לענין מחיצה (אע"ג דעתיד

529ליטלו, כל כמה דהוי התם מחיצה היא, דהא מפסיק, מידי דהוה אעביטין ואוכפות וכלי

530בהמה דתנן בפרק קמא דמקיפין בהן).

531וראה לעיל ס"א (מחיצה העשויה ליום

532ולילה אחד, דירה מעולה היא).

533[1419] משנה שם טז, ב (מקיפין שלשה חבלים (על גבי יתדות סביב,

534רש"י) זה למעלה מזה וזה למעלה מזה (הויא מחיצה של ערב, רש"י) ... שיהא

535הכל עשרה טפחים). טור ושו"ע שם (בין של ערב לבד, כגון של חבלים).

536[1420] משנה שם (מקיפין בקנים). ופרש"י (נעוצים ועומדים, זו היא

537מחיצה של שתי). טור ושו"ע שם (או של שתי לבד, כגון קנים נעוצים בארץ).

538ונתבאר בשו"ת צמח צדק יו"ד

539סי' קסו אות א.

540[1421] סעיף א (יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות, כגון שתי בלא

541ערב או ערב בלא שתי, על דרך שיתבאר בסי' שס"ב, שהן מועילות לעשותה רשות היחיד

542גמורה מן התורה אפילו יש בו כמה מילין, והזורק לתוכו מרשות הרבים חייב, אף על פי

543כן מדברי סופרים אין מועילות להתיר הטלטול בתוכן ומתוכן לרשות היחיד גמורה, אלא

544כשאין בתוכן רק בית סאתים).

545[1422] משנה שם (ובלבד שלא יהו בין חבל לחבירו שלשה טפחים ... ובלבד

546שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים). טור ושו"ע שם (ובלבד שלא יהא בין חבל

547לחבירו ובין קנה לחבירו ג' טפחים).

548וכן הוא לקמן סי' שסג סמ"א (קנה

549קנה פחות מג' טפחים). סי' תב ס"א (של קנים סמוכים זה לזה פחות מג' טפחים).

550[1423] רש"י שם ד"ה זה למעלה (פחות מג', והוי כולו עומד

551דכלבוד דמי), וד"ה בערב מאי (דהתם כולו עומד הוא, דכלבוד דמי). ריטב"א

552שם ד"ה ואם איתא (דחשבינן לבוד כאלו הוא סתום). מ"א ס"ק טז (וכל

553אויר שהוא פחות מג' נחשב כסתום).

554וכן הוא לעיל סי' שנו ס"ג (הם

555כסתומים לגמרי משום לבוד). לקמן סי' שסג סל"ד (שהוא כסתום מתורת לבוד), ושם

556(הערה 215),

557וסמ"א (פחות מג' טפחים שכסתום ושלם הוא מתורת לבוד).

558[1424] עתה בא לבאר, שאפילו

559במקום שאין להתיר בחבלים מטעם לבוד, אפשר לפעמים להתירם משום שהעומד מרובה על

560הפרוץ.

561דיני עומד מרובה על הפרוץ (או עומד כפרוץ)

562יתבארו לקמן סי"ח. וכאן יתבאר שמועיל גם בחבלים של ערב.

563[1425] היינו שהחבלים העליונים

564הם רחבים יותר, או שיש שם חבל נוסף באמצע ג' טפחים העליונים, ולבוד חשוב כסתום.

565יוצא אם כן שגובה עשרה טפחים של החבלים

566הם כך:

567(א) חבל הראשון הוא בג' טפחים התחתונים,

568שהם כסתום משום לבוד.

569(ב) בין חבל ראשון לשני ג' טפחים, שאין

570אומרים בהם לבוד, והוא פרוץ.

571(ג) החבלים העליונים הם ד' טפחים

572(שביניהם פחות מג' טפחים, ואומרים בהם לבוד).

573כך שהעומד הוא שבע טפחים והפרוץ ג'

574טפחים, וניתר בעומד מרובה על הפרוץ, או עכ"פ עומד כפרוץ, וכדלקמן סי"ח (אם

575הפרוץ כעומד שוה בשוה מותר (בין במחיצות של שתי בין במחיצות של ערב)).

576[1426] והיינו שאם יהי' גובה

577עשרה טפחים באופן זה:

578(א) חבל הראשון הוא בג' טפחים התחתונים,

579שהם כסתום משום לבוד.

580(ב) בין חבל ראשון לשני ד' טפחים, שאין

581אומרים בהם לבוד, והוא פרוץ.

582(ג) החבלים העליונים הם בתוך ג' טפחים,

583שאומרים בהם לבוד, והוא כסתום.

584גם אז יהי' העומד (ששה טפחים) מרובה על

585הפרוץ (ארבעה טפחים). אלא שאז יבוא האויר העליון שלמעלה מג' טפחים העליונים, עם

586האויר של ד' טפחים האמצעיים, ויבטלו את מחיצת ג' הטפחים העליונים שביניהם.

587וכהכלל האמור לקמן סי' שסג ס"מ (שהאויר

588... שמצד זה ומצד זה מבטלים את הפס שבאמצעם), ושם נסמן (הערה 269).

589[1427] גמרא שם (אמר רב המנונא אמר רב הרי אמרו עומד מרובה על הפרוץ

590בשתי הוי עומד, בעי רב המנונא בערב מאי. אמר אביי תא שמע שיעור חבלים ועוביין יתר

591על טפח, שיהו הכל עשרה טפחים, ואי איתא, למה לי יתר על טפח, ליעביד פחות משלשה

592וחבל משהו, פחות משלשה וחבל משהו, פחות מארבעה וחבל משהו. ותיסברא, האי פחות

593מארבעה היכא מוקים ליה, אי מוקים ליה תתאי, הוה ליה כמחיצה שהגדיים בוקעין בה, אי

594מוקים ליה עילאי, אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה (ולא הוה ליה עומד,

595משום דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה לעילאי, תוס'), אי מוקים ליה

596במיצעי, הוה ליה עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות, שמעת מינה עומד מרובה על הפרוץ

597משתי רוחות הוי עומד. אלא רב המנונא הכי קא מיבעיא ליה, כגון דאייתי מחצלת דהוי ז'

598ומשהו, וחקק בה ג', ושבק בה ד' (שלימין למעלה, רש"י) ומשהו (למטה) ואוקמיה (להך

599גיסא דמשהו) בפחות מג' (סמוך לקרקע, דהשתא הוה ליה עומד מרובה על הפרוץ מרוח אחת,

600ואוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא נמי ליכא למימר, הואיל ועומד מרובה על האויר דתותיה

601מיניה). רב אשי אמר מחיצה תלויה איבעיא ליה). הובא כל זה במ"א שם.

602רא"ש שם פ"א סכ"ב (והראב"ד

603ז"ל כתב, כיון דרב אשי אוקי בעיא דרב המנונא בענין אחר, אלמא פשיטא דערב כשתי

604לענין עומד מרובה על הפרוץ, ולא איצטריך ליה למיבעי. וכן מסתבר).

605וכן הוא גם אם הפרוץ כעומד, כדלקמן סי"ח

606(אם הפרוץ כעומד שוה בשוה מותר (בין במחיצות של שתי, בין במחיצות של ערב)). וראה

607מראי מקומות וציונים.