Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשסד דין מבוי המפולש ועשוי כנדל
ובו ט' סעיפים:
מבוי וחצר המפולשים
א
ובו ט' סעיפים:
מבוי וחצר המפולשים
א
במבוי המפולש בשני
גראשיו לרשות הרבים,
דוהוא עצמו אינו רשות הרבים,
הכגון שאין רבים בוקעים בו, או שאין ברחבו ט"ז אמה, וע"ד שנתבאר בסימן שמ"ה,
ווכן המפולש בראשו אחד לרשות הרבים ובראשו השני לכרמלית,
זאו אפילו שני ראשיו פתוחים לכרמלית, אינו ניתר בלחי וקורה מכאן ולחי וקורה מכאן,
חאלא צריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן,
טאם אינו רחב מעשר אמות, לפי שצורת פתח היא כמחיצה גמורה,
יונמצא שאינו פתוח אלא מצד אחד ואינו נקרא מפולש.
יאאבל אם ראשו אחד פתוח לרשות הרבים וראשו
יבהשני לחצר שאינה מעורבת, אין צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו,
יגשהרי ראשו הפתוח לחצר אינו מחוסר מחיצה שם, שמחיצות החצר מתירות אותו, ואין צריך
ידתיקון שם אלא מפני שפרוץ שם במילואו למקום האסור מחמת חסרון עירוב, ולא מחמת חסרון
טומחיצות, לפיכך די שם בתיקון כל שהוא.
טזויש אומרים
יזשבראש הפתוח לחצר צריך שיהא שם לחי, ולא קורה, כדי שיהא נראה שם כסתום, שהלחי
יחנידון משום מחיצה, מה שאין כן בקורה (ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל).
יטוכל זה כשהחצר אינה רגילה במבוי זה,
ככגון שיש לה פתח למבוי אחר.
כאאבל אם היא רגילה בו, אפילו צורת פתח ודלתות אינן מועילות להתיר שם, אם לא נשתתפה
כבבמבוי זה עם שאר החצירות הפתוחות לו.
כגואם נשתתפה בו אין צריך לערב כלל כמו
כדשיתבאר בסימן שפ"ז:
כהב
כווכל זה במבוי.
כזאבל חצר, שאין ארכה יתר על רחבה,
כחשאינה ניתרת אלא בפס ד' או בב' פסין של משהו,
כטוכן מבוי שחסר אחד מתנאי מבוי, בענין שאינו ניתר בלחי וקורה, אלא בתיקון החצר,
לאין פילוש אוסר בהם, אלא אפילו הם מפולשים לרשות הרבים בשני ראשיהם, והרבים נכנסין
לאמכאן ויוצאים מכאן, די להם בתיקון החצר מכאן ומכאן:
לבג
לגומבואות שלנו,
לדאף על פי שדינם כחצר שאינן ניתרים בלחי וקורה, הואיל ואין בתים וחצרות פתוחים לה
להכראוי,
לומכל מקום לענין פילוש אינם כחצר, אלא כמבוי המפולש, שצריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה
לזמכאן. ולא די להם בתיקון החצר מכאן ומכאן.
לחהואיל ולעולם הם קרובים לרשות הרבים או לכרמלית יותר מהחצר, שרוב החצרות הם פתוחות
לטלמבוי, והמבוי לרשות הרבים או כרמלית, לפיכך החמירו בתיקונם יותר מתיקון החצר
מלענין פילוש,
מאכמו שמטעם זה החמירו בתיקונם יותר מבתיקון החצר לענין ארכם יתר על רחבם, כמו
מבשנתבאר בסימן שס"ג:
מגתיקון רשות הרבים בדלתות
ד
ד
מד(אע"פ שצורת פתח היא כמחיצה גמורה,
מהואם עשה צורת פתח על גבי ד' קונדסין רשות היחיד גמורה היא מן התורה, אפילו עשה כן
מובאמצע רשות הרבים גמורה,
מזכמו שנתבאר בסי' שס"ב.
מחאעפ"כ מדברי סופרים אין צורת פתח מועלת לרשות הרבים גמורה,
מטאם נשלמו בה כל תנאי רשות הרבים שנתבאר
נבסי' שמ"ה,
נאאלא) הבא להכשיר רשות הרבים להתיר בה הטלטול צריך לעשות לה דלת מכאן ודלת מכאן.
נבוהוא שננעלות בלילה,
נגשנעילת הדלתות עושה אותה כחצר אחת של רבים ומערבין את כולה, על דרך שיתבאר בסי' שצ"ב,
נדושוב אין מבואותיה צריכין שום תיקון.
נהויש אומרים
נושאין צריך שיהיו נעולות בלילה, רק שיהיו ראויות לינעל, שאם משוקעות בעפר מפנה אותן
נזומתקנן שיהיו ראויות לינעל.
נחויש להחמיר כסברא הראשונה, אף על פי שהעיקר כסברא האחרונה.
נטוכבר נתבאר בסי' שמ"ה
סשיש אומרים שעכשיו אין לנו רשות הרבים גמורה:
סאמבוי עקום
ה
ה
סבמבוי עקום כמין ד',
סגומפולש בב' ראשיו לרשות הרבים
סדאו לכרמלית, דינו כאלו היה מפולש בעקמומיתו לרשות
סההרבים
סואו לכרמלית, וצריך לעשות לו תיקון בעקמומיתו,
סזלפי שהתיקון של מבוי מפולש צריך שיהא נראה לכל בני המבוי,
סחואם כן התיקון שבראש זה אינו מועיל להדרים בראש זה.
סטוצריך שיעשה צורת פתח בעקמומיתו, כדי
עשיהא הצורת פתח שהוא תיקון של מבוי מפולש נראית להדרים כאן ולהדרים כאן, ובשני
עאראשיו יעשה לכל אחד לחי או קורה.
עבוכל שכן אם יעשה צורת פתח בכל אחד מב' ראשיו ולחי או קורה בעקמומיתו.
עגואם עשוי כמין ח', צריך צורת פתח בשני
עדעקמומיותיו, ולחי או קורה בשני ראשיו.
עהולאחר שעשה צורת פתח בעקמומית, יכולין
עולחלק עירובם, שהדרים מצד זה של צורת פתח יערבו לעצמן והדרים מצד זה יערבו לעצמן.
עזאו אם שבני צד זה עירבו ביניהם ובני צד זה לא עירבו, אין אוסרים אלו על אלו, אלא
עחאלו אסורים בחלקם ואלו מותרים בחלקם,
עטשצורת פתח חולקת רשויות כמ"ש בסי' שס"ג:
פו
פאמבואות הפתוחים אלו לאלו, הרי כולם במקום פתיחתן זה לזה דינם כמבוי עקום, וצריכים
פבשם תיקון שנתבאר, שכיון שהחיצון פתוח לרשות הרבים
פגאו לכרמלית,
פדהרי אותו מבוי שפתוח אליו חשוב כפתוח לרשות הרבים או לכרמלית, מטעם שנתבאר במבוי
פהאחד שמתעקם, וכן מבוי הפתוח לאותו מבוי, וכן כולם:
פומבוי העשוי כנדל
ז
ז
פזמבוי העשוי כנדל, דהיינו מבוי גדול שהרבה מבואות קטנים פתוחים לו משני צדדיו, כעין
פחשרץ הנקרא נדל שיש לו שורה של רגלים מצד זה ומצד זה, וראשי השניים של מבואות
פטהקטנים פתוחים לרשות הרבים או לכרמלית, עושה לכל אחד במקום פתיחתו לגדול צורת פתח,
צלפי ששם הוא כמבוי עקום.
צאואפילו אם המבואות הקטנים שבצד זה הם
צבמכוונים ממש כנגד אותם שבצד זה, שנמצא כל אחד מהם עם אותו המכוון נגדו בצד השני הם
צגכמבוי אחד מפולש ואין כאן עיקום כלל. מכל מקום הרי כל אחד מהם הוא כמבוי עקום עם
צדהגדול, שהרי מה שפתוח לגדול הוא כפתוח לרשות הרבים,
צההואיל ואי אפשר לראות בו התיקון של הגדול, כמו שנתבאר במבוי אחד שמתעקם. ואין צריך
צולומר אם המבואות שבצד זה אינם מכוונים כנגד אותם שבצד זה. ואין צריך לומר אם אין
צזשם מבואות אלא מצד אחד בלבד:
צחח
צטובראשי השניים של מבואות הקטנים הפתוחים לרשות הרבים או לכרמלית, יעשה לחי או קורה.
קובמבוי הגדול, אם הוא מפולש, עושה צורת
קאפתח בראשו האחד ובראשו הב' לחי או קורה. ואם אינו מפולש, עושה לחי או קורה בראשו:
קבמבוי שאין חצירות ובתים פתוחים לו
ט
ט
קגוכל דיני מבוי עקום הם במבוי שבתים וחצירות פתוחים לתוכו כראוי, אבל מבואות שלנו
קדשאין בתים וחצרות פתוחים לתוכו כראוי, ודינם כחצר, אינם צריכים שום תיקון
קהבעקמומיתם, כמו שאין צריך בחצר עקומה.
קוואף שלענין פילוש לרשות הרבים או
קזלכרמלית אנו מחמירים בהם כמו במבוי גמור.
קחזהו לפי שהם קרובים שם לרשות הרבים או לכרמלית. מה שאין כן עקמומיתם שאינו קרוב
קטלרשות הרבים, אין מחמירים בו יותר מבחצר:
קי[1805] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה:
קיא(א) מבוי וחצר המפולשים (ס"א-ג).
קיב(ב) תיקון רשות הרבים בדלתות
קיג(ס"ד).
קיד(ג) מבוי עקום (ס"ה-ו).
קיה(ד) מבוי העשוי כנדל (ס"ז-ח).
קיו(ה) מבוי שאין חצירות ובתים פתוחים לו
קיז(ס"ט).
קיח[1806]
קיטרב יהודה עירובין ו, ב (כיצד
קכמערבין מבואות המפולשין לרשות הרבים, עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן). רי"ף
קכאשם ב, א (והני מילי מבואות המפולשין לרשות הרבים, הוא דסגי להו בצורת פתח מכאן
קכבולחי או קורה מכאן, אבל ברשות הרבים גופה לא). רמב"ם פי"ז ה"ג (והיאך
קכגמתירין מבוי מפולש, עושה לו צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן). מ"מ שם (ממה
קכדשסתם רבינו את לשונו, נראה שהוא סבור שאפילו מפולש לרשות הרבים מכאן ומכאן, הכשרו
קכהבצורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן. וזה דעת ההלכות שם). ב"י ד"ה מבוי
קכוהמפולש (ומדברי הרי"ף והרא"ש משמע, דאפילו במפולשים בשני ראשיהן לרשות
קכזהרבים בהכי סגי, וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק י"ז ... כיון דהרי"ף
קכחוהרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת, הכי נקיטינן) טור ושו"ע ס"א
קכט(מבוי המפולש בשני ראשיו לרשות הרבים ... צריך צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן).
קל[1807]
קלאגמרא שם ו, א (כיצד מערבין דרך רשות הרבים עושה צורת הפתח מכאן ולחי
קלבוקורה מכאן ... ורשות הרבים מי מיערבא ... הכי קאמר כיצד מערבין מבואות המפולשין
קלגלרשות הרבים, עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן). רי"ף שם (אבל ברשות הרבים
קלדגופה לא). ויתבאר דינו לקמן ס"ד (והערה 32).
קלהואף שנתבאר לעיל סי' שמה סי"א (מבואות ... המפולשים ...
קלוהן רשות הרבים גמורה), שאין צורת הפתח מועלת בו.
קלזמבאר כאן ג' אופנים שמבוי המפולש אינו רשות הרבים:
קלח(א) "אין רבים בוקעים בו".
קלט(ב) "אין ברחבו ט"ז אמה".
קמ(ג) "מפולש ... לכרמלית".
קמא[1808]
קמבהגהות אשרי עירובין פ"א ס"ח (ודוקא דליכא בקיעה אלא מבני
קמגמבוי, אבל אם בקעי כל בני העיר מכאן ומכאן דרך אותו מבוי המפולש ... אז לא סגי בצורת
קמדהפתח, דאתו רבים ומבטלי מחיצתא). הובא בתוספת שבת ס"ק ב בהגהה, ומסיים (והב"י
קמהוהד"מ לא הביאו זה, ולא ידעתי למה).
קמווכן הוא ברבנו ירוחם ני"ב ח"ד (כל מבוי מפולש, או
קמזדרך, והוא רחב י"ו אמה ורבים בוקעין בו ומצויין שם, הוי רשות הרבים). ריטב"א
קמחעירובין כב, א (הילכך אי אפשר לערב רשות הרבים א[לא] כשאין הדרך סלולה שם לרבים, ויש
קמטלהם מעבר אחר, אלא שפעמים בוקעים בה רבים, כעין מבואות המפולשין לרשות הרבים, דבכי
קנהא מיערבא בצורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן ... הא כל שהדרך סלולה לרבים ... אין
קנאמערבין אותה).
קנבהובא ונתבאר בחידושי צמח צדק רד, א (ופירוש וענין שהמבואות
קנגעצמו אינן רשות הרבים, כתב בחידושי הריטב"א דכ"ב, שאין בקיעתם תדירה
קנדוסלולה להדיא, רוצה לומר דלא בקעי בה רבים כל כך ... בעינן שהדרך סלולה שם לרבים,
קנהואם לא כן אינו נחשב רשות הרבים אע"פ שרחב י"ו אמה).
קנווהיינו שכל רחוב הסלול לכל בני העיר (כמו כמעט כל הרחובות שבעיירותינו), אין צורת הפתח מועלת בו, אלא
קנזדלתות. ורק רחוב הסלול לבני המבוי בלבד (כמו הסימטאות הנקראות בלשון המדינה alleyway), מועלת בהם צורת
קנחהפתח.
קנטוראה גם נתיבות שבת פכ"א הערה צ.
קס[1809]
קסאמ"מ פי"ז ה"ג (ופירוש
קסבמפולש לרשות הרבים מכאן ומכאן, בשאינו רחב ט"ז אמות, אבל רחב, זהו רשות הרבים
קסגגמורה). ב"י שם (וכתב עוד הרב המגיד שם, ופירוש מפולש לרשות הרבים
קסדמכאן ומכאן בשאינו רחב שש עשרה אמות, אבל רחב, זו היא רשות הרבים גמורה).
קסהויתירה מזו נתבאר לעיל סי' שמה סי"ב (מבואות המפולשים
קסולרשות הרבים מב' ראשיהם ... יש אומרים ... רחבים י"ג אמה ושליש ... הם רשות
קסזהרבים אפילו הם מפולשים לרוחב רשות הרבים).
קסחוכאן מיירי לדעה הראשונה דלעיל שם (אין בהם ט"ז ... אם
קסטארכן מפולש לרוחב רשות הרבים אינן רשות הרבים).
קעוהיינו שכמעט כל הרחובות שבעירנו נ.י., שרחבם יותר מט"ז
קעאאמה (או י"ג אמה ושליש), אין צורת הפתח מועלת בהם. ורק הסימטאות (הנקראות
קעבבלשון המדינה alleyway) מועלת בהם צורת הפתח.
קעג[1810]
קעדסעיף יב (שם הובאו ב' דעות בזה, כדלעיל הערה הקודמת).
קעה[1811]
קעורב יהודה אמר רב שם [ז], א (סרטיא מכאן ובקעה מכאן,
קעזאו בקעה מכאן ובקעה מכאן, עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן. השתא סרטיא מכאן
קעחובקעה מכאן עושה לו צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן, בקעה מכאן ובקעה מכאן מיבעיא.
קעטהכי קאמר סרטיא מכאן ובקעה מכאן נעשה כבקעה מכאן ובקעה מכאן). טור ושו"ע שם (או
קפצד אחד לרשות הרבים וצדו השני לכרמלית).
קפא[1812]
קפבגמרא שם (בקעה מכאן ובקעה מכאן). **עי'
קפגשם בתוס'** ד"ה בקעה (ולא משמע ליה דאתא לאשמועינן דאפילו הכי בעי צורת
קפדהפתח, אלא אתי לאשמועינן דסגי בצורת הפתח). והיינו אף שכן הוא האמת, שגם זה "אינו
קפהניתר בלחי וקורה מכאן ולחי וקורה מכאן, אלא צריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה
קפומכאן".
קפזריב"ש סי'
קפחתה (כל המבואות המפולשין, הרי הם כמפולשין לכרמלית, וצריכין צורת פתח מכאן ולחי או
קפטקורה מכאן. כדאמר רב מחלוקת בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן, אבל סרטיא מכאן ובקעה מכאן,
קצאו בקעה מכאן ובקעה מכאן, עושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן. ובודאי דהלכתא היא,
קצאדהא ליכא מאן דפליג עליה בהא). רמ"א ס"א (או שני ראשיו פתוחין לכרמלית).
קצב[1813]
קצגתוס' שם ו, א ד"ה ולחי וקורה (אף
קצדעל גב דלחי לא מהני ביותר מעשרה, יעשה לחי רחב עד שיתמעט האויר מעשרה).
קצהוכדלעיל סי' שסג סכ"ז (מבוי הרחב בפתחו יותר מעשר אמות,
קצואינו ניתר בלחי וקורה, אלא בצורת פתח).
קצז[1814]
קצחשו"ת הרשב"א ח"א סי' תרא (צורת הפתח מכאן ולחי אחד
קצטמכאן ... שהרי צורת הפתח מחיצה גמורה, והרי יש כאן ג' מחיצות). הובא בב"י סי'
רשסג ד"ה ואינו ניתר בלחי וקורה. לבוש ס"א (צריך צורת הפתח מצד אחד,
ראדמשוי לה בה כסתומה באותו צד, והוי לה מבוי סתומה משלש רוחותיה, ואחר כך מתקנה
רבבלחי או בקורה בצד הרביעי). ט"ז ס"ק א (צריך צורת הפתח מכאן, כי היכי
רגדליהוי כסתום במחיצה מההוא צד, והוי כמבוי סתום מג' צדדין, וסגי בצד השני בלחי או
רדקורה).
רהוכן הוא לקמן ס"ד (שצורת פתח היא כמחיצה גמורה). לעיל סי'
רושסב סי"ט (אם עשה צורת הפתח ... שאין כאן פרוץ כלל), ושם נסמן (הערה 106).
רזמשא"כ הלחי, אף "שהלחי נידון משום מחיצה"
רח(כדלקמן בסמוך), מכל מקום אינו "כמחיצה גמור", לומר "אינו נקרא
רטמפולש".
ריולכן לא סגי בפסין מכאן ומכאן, ולא סגי אפילו בעומד מרובה על
ריאהפרוץ, וכדלקמן סי' שסה ס"א (מבוי שנפרץ אחד מצדדיו לרשות הרבים או לכרמלית
ריב... אם רבים בוקעים שם, אפילו אין שם בפרצה אלא ד' טפחים, צריך לתקנה (בצורת פתח,
ריגכדין מבוי מפולש, שהרי מבוי זה מפולש הוא מפתח זה לפתח הגדול שבו הלחי או הקורה)),
רידושם (הערה 15).
ריה[1815]
ריוהגהת סמ"ק סי' רפב אות י (ואם הוא מפולש מצד אחד לרשות
ריזהיחיד שלא עירב עמו, אף על גב דמפולש למקום האסור לו, מכל מקום לא בעי צורת הפתח
ריחכלל, אלא סגי מאותו צד של רשות היחיד על ידי לחי, ומצד אחר דלרשות הרבים סגי או
ריטבלחי או בקורה). טור ושו"ע שם (אבל אם צדו אחד פתוח לרשות הרבים וצדו
רכהשני לחצר שאינה מעורבת, אין צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו). ט"ז ס"ק
רכאא (סגי גם בקורה מכאן ומכאן, וכל שכן בלחי שהוא משום מחיצה). לבוש ס"א
רכב(אין צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו).
רכגוהיינו שהמבוי הזה עם החצר הם ביחד מבוי שאינו מפולש, שסגי
רכדבלחי וקורה, כדלעיל סי' שסג ס"א (כל מקום שיש לו ג' מחיצות ופרוץ במילואו
רכהברוח רביעית ... התירו כשעשה איזה תיקון במקום הפרצה ... כגון להניח קורה ... וכן
רכוהקילו במבוי להתירו בלחי).
רכזאלא שבנוסף לזה צריך תיקון בין המבוי שפרוץ במילואו לחצר שאינה
רכחמעורבת, ובזה מובאת כאן המחלוקת אי סגי בלחי או קורה, או דוקא לחי.
רכט[1816]
רלט"ז שם (אם צד אחד פתוח לחצר שאינה מעורבת, הוה אותו צד כסתום
רלאבלא תיקון, והתיקון אינו אלא משום היכר מדרבנן).
רלב[1817]
רלגב"ח ד"ה ומ"ש אבל אם צד
רלד(אף על גב דלא בעינן צורת הפתח, מכל מקום לחי דהוי משום מחיצה מיהא בעינן, כי היכי
רלהדליהוי כאילו היה סתום על ידי לחי שהוא חשוב כמחיצה, ובצד רשות הרבים סגי בלחי או
רלובקורה, אבל על ידי קורה דאינו אלא משום היכר לא הוי כסתום. וכדמשמע להדיא
רלזממ"ש הגהות סמ"ק, דמדקדק בלשונו דבצד החצר צריך דליהוי כמו סתום, ובצד
רלחרשות הרבים סגי בלחי או קורה). מ"א ס"ק א (וב"ח כתב דקורה
רלטלא מהני לצד החצר, אלא בעינן לחי לצד החצר, שיהא נראה כסתום. ועי' סי' שס"ג
רמסל"א).
רמאוהיינו שלא תקנו קורה אלא בהיתר מבוי,
רמבמטעם היכר, כדלעיל סי' שסג ס"א (אפילו תיקון שאינו מועיל מן התורה, כגון
רמגלהניח קורה ... מועלת במבוי מדברי סופרים
רמד... וכיון שיש קורה על פתחו יש בזה היכר).
רמה*
רמוהלכה זו נזכרת גם לקמן סי' שסה ס"ג (מבוי שנפרץ במילואו
רמזלחצר ... ולא עירבו בני החצר עם המבוי ...
רמחאע"פ שאינה רגילה בו ... מכל מקום כיון שנפרץ במילואו למקום האסור לו בלי
רמטעירוב, נאסר כולו). ולא נתפרש שם אי סגי בקורה, או צריך דוקא לחי. שסמך על מה שכבר
רננתבאר כאן, כדלקמן שם (הערה 25).
רנאודין מבוי שנפרץ במילואו לרחבה, יתבאר לקמן שם ס"ה (ואם
רנבנפרץ לרחבה שאחורי הבתים ... אם יתירה על בית סאתים ולא הוקפה לדירה דינו כנפרץ
רנגלכרמלית, וצריך שם תיקון בכל ענין), ושם (הערה 41).
רנד[1818]
רנהרש"י ח, א ד"ה בנראה מבחוץ (ואע"ג
רנודשאר חצירות הפתוחות למבוי בפתח הגון ודאי אוסרות עליו, זו הואיל ואינה רגילה בו ...
רנזאינה אוסרת עליו). תוס' ז, ע"ב סד"ה דאי דרב (דאע"ג דרגילה
רנחבו הוה שרי, הואיל ולבני חצר יש להם דרך לרשות הרבים בלא מבוי).
רנטוכן הוא לקמן סי' שפו ס"ט (חצר הפתוחה לב' מבואות ... אם
רסרגילה באחת ובשני אינה רגילה, זה שרגילה בו אוסרת, וזה שאינה רגילה בו אינה אוסרת,
רסאאף על פי שעוברת עליו בשבת).
רסב[1819]
רסגאלא אם כן בנו אצטבא, כדלקמן שם (חצר שסילקה עצמה מלהשתמש במבוי,
רסדועשתה מעשה המוכיח על סילוקה, שבנתה איצטבא גבוה ד' טפחים על פתחה, שוב אינה אוסרת
רסהעל בני המבוי, אף על פי שעוברת דרך עליהם בשבת, ואפילו אין לה פתח למבוי אחר לעבור
רסודרך עליו לרשות הרבים).
רסז[1820]
רסחסעיף ב (שהרי כולם נשתתפו במבוי, ועל השיתוף סומכין). ויש בזה כמה
רסטחילוקי הלכה, כדלקמן שם.
רע[1821]
רעאתוכן והמשך דברי הסעיף:
רעב(א) מבוי הקצר, דינו כחצר בשני הפרטים:
רעג(א) צריך פסין, ואינו ניתר בלחי וקורה. (ב) אין פילוש אוסר בו.
רעד(ב) חצר הארוך, דינו כמבוי בשני הפרטים:
רעה(א) סגי בלחי. (ב) פילוש אוסר ומצריך צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן.
רעו[1822]
רעזט"ז סי' שסה ס"ק ג (אף על גב
רעחדלעיל במבוי פוסל בקעי רבים, כאן לענין החצר לא משגחינן בבקעי רבים ... והך חצר
רעטהיינו מרובע, דאלו ארכו יותר על רחבו הוי כמבוי).
רפ[1823]
רפאכדלעיל סי' שסג ס"ב (לא התירו בג' מחיצות ולחי אחד או קורה
רפברחבה טפח, אלא במבוי, אבל חצר ... אינה ניתרת אלא בפס), וסל"ב (וחצר שארכה
רפגיתר על רחבה, אפילו משהו, דינה כמבוי, וניתרת בלחי או קורה).
רפד[1824]
רפהרמ"א ס"א (וכל זה שיש לו
רפותנאים המבוארים לעיל סי' שס"ג סכ"ו בדין מבוי, אבל אם אינו רק (כ)חצר,
רפזצריך תקון חצר משני צדדיו).
רפחוהוא כמבואר בשו"ע סי' שסג סכ"ו (אין מבוי ניתר בלחי
רפטאו קורה עד שיהיו ... ארכו יותר על רחבו. ואם חסר אחד מאלו, אינו ניתר אלא בפס
רצארבע, או שני פסין שני משהויין, או צורת פתח).
רצאוכן הוא לעיל סי' שסג סל"ב (אין המבוי ניתר בלחי וקורה
רצבאלא אם כן ארכו יתר על רחבו, אפילו משהו, אבל אם ארכו כרחבו, או רחבו יותר על ארכו,
רצגאין שם מבוי עליו, ודינו כחצר שאינה ניתרת אלא בפס ד' או בב' פסין של ב' משהויין).
רצד*
רצהבשו"ע שם נתבארו שלושה אופני מבוי:
רצו(א) שאינו ניתר אלא בצורת הפתח.
רצז(ב) שאינו ניתר בקורה, אלא בלחי.
רצח(ג) שאינו ניתר בלחי או קורה, אלא בפסין.
רצטכאן מיירי באופן השלישי, שנתבאר לעיל שם, שיש לו שני תנאים:
ש(א) שאין ארכו יתר על רחבו – נתבאר דינו כאן, שאין הפילוש אוסר
שאבו.
שב(ב) שאין בתים וחצרות פתוחים לו – יתבאר דינו בסעיף הבא,
שגשהפילוש אוסר בו.
שד[1825]
שהמשנהפ"ו דטהרות מ"י
שו(חצר שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו, רשות היחיד לשבת). הובא בגמרא ח, א.
שזטור ושו"ע סי' שסה ס"ג (חצר מותר אפילו ... בקעי בה רבים). ט"ז שם
שחס"ק ב (לענין חצר אין איסור מחמת בקעי רבים כמ"ש אחר זה), וס"ק ג (אף
שטעל גב דלעיל במבוי פוסל בקעי רבים, כאן לענין החצר לא משגחינן בבקעי רבים).
שיוכן הוא לקמן סי' שסה ס"ג (נפרצה החצר מצד השני לרשות
שיאהרבים ... חצר מותרת, אפילו ... הרבים
שיבנכנסין בזו ויוצאין בזו, אין בקיעת הרבים אוסרת בחצר).
שיגוראה חידושי צמח צדק רד, ב ד"ה ק"ל.
שיד[1826]
שיהוהיינו שבמבוי המפולש צריך "צורת פתח מכאן ולחי או קורה
שיומכאן", ובחצר המפולש, וכן במבוי שאין ארכו יתר על רחבו, סגי בפסין מכאן
שיזומכאן.
שיח*
שיטלכאורה מיירי הכא בחצר או מבוי קטנים ביותר, שרחבם פחות מעשר
שכאמות; שהרי דוקא אז ניתרים בפס, כדלעיל סי' שסג סל"ב (צריכים פס ד' או ב'
שכאפסין משהויין, אם אינם רחבים מעשר אמות). וגם ארכם פחות מעשר אמות, שהרי "אין
שכבארכה יתר על רחבה".
שכגאמנם אפשר גם במבוי או חצר שהם כ' על כ' אמה, וכדלעיל סי' שסג
שכדסל"ט (מבוי שהוא רחב כ' אמה, ורוצה להכשירו בלחי או קורה, כיצד יעשה).
שכה[1827]
שכותוכן והמשך דברי הסעיף שלפנינו, ולקמן ס"ט:
שכזדין מבוי הארוך, שאין בתים וחצרות
שכחפתוחים לו:
שכט(א) לענין פילוש, דינו כמבוי, שצריך
שלצורת הפתח.
שלא(ב) לענין מבוי עקום, דינו כחצר, שאין
שלבצריך תיקון בעקמימותו.
שלג(ג) לענין פסין, דינו חמור מחצר, שחצר
שלדארוך סגי בלחי, ומבוי זה צריך פסין, כמו חצר קצר.
שלה[1828]
שלוכדלעיל סי' שסג ס"ל (אין מבוי ניתר בלחי וקורה, עד שיהיו
שלזפתוחים לתוכו שתי חצירות ולכל חצר שני בתים, אבל פחות מכן, דינו כחצר, שאינה ניתרת
שלחאלא בפס ד', או בב' פסין של ב' משהויין).
שלט[1829]
שמט"ז סי' שסג ס"ק יח (דכל
שמאהמבואות שלנו יש להם דין חצירות. לפי זה היה לנו לתקן פס ד' מצד אחד, או ב'
שמבמשהויין אחד לכל צד, כדלעיל בחצר. אלא דנראה דלא נהיגי לעשות כן, משום מבוי מפולש,
שמגשצריך דוקא צורת הפתח).
שמדוכן הוא לעיל סי' שסג סל"ב (מבואות שלנו שיש להן דין
שמהחצרות, הואיל ואין חצירות של ב' בתים פתוחים לתוכם ... צריכים פס ... והמנהג הפשוט
שמובמדינות אלו לתקן כל המבואות על ידי ... צורת פתח ... כדי להתיר גם במבואות
שמזהמפולשים שצריכים צורת פתח כמ"ש בסי' שס"ד). והיינו שגם במבוי שאינו
שמחמפולש נהגו בצורת הפתח, כדי להתיר אף במפולשים שהפילוש אוסר בהם, וצריכים צורת
שמטפתח, אף שאין בהם חצירות ובתים.
שנוכ"מ ברמ"א
שנאשם סכ"ו (והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקנן על ידי חבל הקשור לרחבו של מבוי ...
שנבצורת הפתח). ומ"א שם ס"ק כז (לענין זה שם מבוי עליהם ... בעינן
שנגצורת הפתח, כיון דקרובים לרשות הרבים), ובסי' שסה ס"ק ד (וצ"ע במבואות
שנדשלנו אם יש להם דין חצר לענין זה ... בקעי בה רבים, לדידן דקי"ל דיש לה דין
שנהחצר ... ויש להחמיר).
שנווכן הוא לקמן שם ס"ב (ומבואות שלנו, אף על פי שדינם כחצר
שנזשאינה ניתרת בלחי וקורה, ובחצר אין פרצה אוסרת אף על פי שרבים בוקעים בה ...
שנחאעפ"כ יש להחמיר בזה במבואות שלנו ... רבים בוקעים בה).
שנט*
שסאלא שמכל מקום יש חילוק בין מבוי מפולש שבתים וחצרות פתוחים לה
שסאאו לא, כדלקמן שם (יש להחמיר בזה במבואות שלנו ... אבל אם יש בעיר מבוי שבתים
שסבוחצרות פתוחים לתוכו כראוי, מן הדין צריך לעשות תיקון לפרצת חומתה או למבוי ההוא).
שסג[1830]
שסדמ"א שם (ועי' סי' שס"ד דמצד השני סגי בלחי).
שסהוהיינו אף שבמבוי שאינו מפולש, לא סגי בלחי או קורה, אלא צריך
שסופסין, כדלעיל.
שסזמכל מקום כאן במבוי המפולש, שעושין צורת הפתח מכאן, סגי בלחי
שסחאו קורה מצד השני.
שסטוראה מראי מקומות וציונים.
שע[1831]
שעאעי' במ"ש בסוף סי' זה ס"ט (שלענין
שעבפילוש לרשות הרבים או לכרמלית אנו מחמירים בהם כמו במבוי גמור, זהו לפי שהם קרובים
שעגשם לרשות הרבים או לכרמלית), בשם המ"א שם (ומכל מקום לענין זה שם מבוי
שעדעליהם ... בעינן צורת הפתח, כיון דקרובים לרשות הרבים).
שעה[1832]
שעוסעיף לב (וחצר שארכה יתר על רחבה אפילו משהו, דינה כמבוי וניתרת
שעזבלחי או קורה, ואע"פ שאין חצירות ובתים פתוחין לתוכה. שלא הצריכו כן אלא
שעחבמבוי שהוא פתוח וקרוב לרשות הרבים או לכרמלית, אבל לא בחצר שהיא רחוקה מרשות
שעטהרבים או הכרמלית, שהיא פתוחה למבוי והמבוי פתוח להן).
שפוהיינו שמבוי הארוך ואינו מפולש, שאין חצרות ובתים פתוחים לו,
שפאאינו ניתר בלחי או קורה, וצריך פסין; אף שחצר ארוכה ואינה מפולשת, שאין חצרות
שפבובתים פתוחים לה, סגי בלחי או קורה.
שפגוכמו שמבוי הארוך שאין חצרות ובתים פתוחין לתוכו, החמירו בו
שפדיותר מחצר הארוכה, כך גם לענין פילוש, שמבוי ארוך שאין חצרות ובתים פתוחין לתוכו,
שפההחמירו בו יותר מחצר, והצריכו בו צורת הפתח.
שפו[1833]
שפזכדלעיל ס"א (שצורת פתח היא כמחיצה גמורה), ושם נסמן (הערה 10).
שפח[1834]
שפטעירובין יא, א (מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן שנעץ ד' קונדיסין
שצבארבע פינות השדה ומתח זמורה עליהם, ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו לענין כלאים.
שצאואמר ריש לקיש כדרך שהתירו לו לענין כלאים כך התירו לו לענין שבת. ר' יוחנן אמר
שצבלכלאים התירו לו לענין שבת לא התירו לו). תוס' שם ד"ה אילימא (אם תאמר הואיל
שצגומהני צורת הפתח מכל ד' רוחות, אם כן גבי פסי ביראות למה הוצרכו לארבעה דיומדין
שצד... היה להם לעשות ד' קונדסין וזמורה על גביהן ... ואומר ר"י לפי שלא היה
שצהמתקיים כל כך). וכן הוא ברא"ש שם פ"א סי"ג.
שצוהרי שד' קונדסין וזמורה על גביהן מועיל אפילו באמצע רשות
שצזהרבים, כדאמרינן שם כ, א (עבד כעין פסי ביראות ברשות הרבים וזרק לתוכה חייב).
שצחוכדלעיל סי' שמה ס"ה (כל מקום שיש לו שֵם ד' מחיצות ... כגון ד' קורות
שצטהנעוצים ברשות הרבים). ועל זה הקשו התוס' וסייעתם, שגם צורת הפתח על גבי ד'
תקונדסין יועילו כמו פסי ביראות.
תאוראה פרי מגדים משב"ז סי' שסג ס"ק א (ודע שאני מסופק
תבבצורת הפתח אי הוה מחיצה דין תורה, ולחייב הזורק בתוכו, בנעץ ד' קונדיסים ועליהם צורת
תגהפתח). חידושי צמח צדק סב, ד (שדן בדעת התוס', אם צורת הפתח מועיל מהתורה ברשות
תדהרבים שיש לה שתי מחיצות). סג, א. סד, ב (דאין ראי' גמורה דגם בצורת הפתח אמרינן
תהכן מדאורייתא). רד, א. שו"ת דברי נחמי' סי' כג (ומ"ש שם בפנים בהגהה דזה
תומדברי סופרים, צ"ע).
תזואפשר שגם רבינו מסתפק בזה, ולכן הכניסו בין חצאי עיגול, וכהכלל המובא בשארית יהודה
תחאו"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו
תטהיתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).
תיואפשר גם שבזה מסתפק באגרות קודש ח"ט אגרת ב'תרנד (הערות
תיאלקונטרס הצעה לתיקון עירובין ... [מ"ש אודות מנהטן שהיא] לכו"ע רשות
תיבהרבים מן התורה, צ"ע ובירור, דכמדומה הרחובות כולם מסתיימות, סוף סוף, בגשרים
תיגומנהרות הסתומות על ידי צורת הפתח, או גם מחיצה ו"שראנקען" כדי לגבות מס
תידוכיו"ב). והיינו שאפשר סגי בצורת הפתח שבסוף הגשרים, שלא יהי' רשות הרבים מן
תיההתורה. ואם לאו, אזי אפשר שעכ"פ ה"שראנקען" כדי לגבות מס, יש
תיולהחשיבם כדלתות.
תיז*
תיחאמנם מובן, שגם אם נקבל למסקנא, שעל ידי צורת הפתח נעשה כל
תיטהמקום שבינתים רשות היחיד מן התורה; מכל מקום אין זה מועיל לעירוב שעושים אחר כך
תכבצורת הפתח נוסף. שהרי כן תקנו חכמים, שבמקום שהוא רשות הרבים בלי צורת הפתח, לא
תכאיועיל צורת הפתח, ולא שני צורות הפתח, כי אם דלתות.
תכבאלא אם כן נאמר שה"שראנקען" לגביית המס נחשבות
תכגדלתות. ויש לעיין בזה, במקום שאין ה"שראנקען" עוצרות אלא את המכוניות,
תכדולא את הולכי הרגל.
תכה[1835]
תכוסעיף יט (בבקעה שבא לעשות בה היקף כדי להתיר לטלטל בתוכו, אינו
תכזמועיל מדברי סופרים, כשכל הד' רוחות מוקפות על ידי צורת פתח בלבד), אבל מן התורה
תכחמועיל (אלא שלא נתפרש שם דהיינו אפילו באמצע רשות הרבים גמורה).
תכט[1836]
תלעירובין ו, א-ב (תנו רבנן כיצד מערבין דרך רשות הרבים, עושה צורת
תלאהפתח מכאן ולחי וקורה מכאן ... ורשות הרבים מי מיערבא ... אמר רב יהודה הכי קאמר
תלבכיצד מערבין מבואות המפולשין לרשות הרבים, עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן).
תלגרי"ף שם ב, א (והני מילי מבואות המפולשין לרשות הרבים, הוא דסגי להו בצורת
תלדפתח מכאן ולחי או קורה מכאן, אבל ברשות הרבים גופה לא). טור ושו"ע ס"ב (רשות
תלההרבים עצמה אינה ניתרת אלא בדלתות).
תלו[1837]
תלזסעיפים יא-ב.
תלח[1838]
תלטר' יוחנן ו, ב (ירושלים אילמלא דלתותיה
תמננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים). רש"י שם ד"ה חייבים עליה (אלמא
תמאנעילת דלתות בעינן בכל לילה, והכא קתני עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן). תוס' שם ד"ה
תמבוהאמר (יש לומר לפירושו ... הכא דשלישית על ידי דלת, רביעית נמי צריך דלת). מ"א
תמגס"ק ב (לפרש"י בעינן ב' דלתות, ודלת לא חשוב כמחיצה גמורה, ולכן בעינן
תמדברביעית נמי דלת).
תמהוקיי"ל כדעת רש"י; דלא כדעת התוס' שם (כיון דיש לו
תמוב' מחיצות, ושלישית בננעלת, הוי ג' מחיצות, ולקמן אמר דלכל היותר לבית הלל שלש
תמזמחיצות דאורייתא). וכדלעיל סי' שמה ס"ו (מקום המוקף ג' מחיצות גמורות אלא
תמחשפרוץ ופתוח לגמרי ברוח רביעית ... הרי הוא רשות היחיד גמורה מן התורה).
תמטואף שהקשו שם התוס' (והיכי פריך מר' יוחנן, דאמר בפרק ב', דהוי
תנאליבא דרבי יהודה דאמר אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ופליגי עליה התם רבנן), ואם כן
תנאאפשר דלפירש"י לא קיי"ל בזה כרבי יוחנן (ותירצו התוס' שם לפי שיטתם הנ"ל).
תנבמכל מקום לפירוש רש"י "לא קשה מידי מה שהקשו התוספות"
תנג(משום דלמסקנא בדף כב, א **יש לומר דכאן וסבירא ליה, דירושלים לא היו לה
תנדשֵם ד'.**
תנהוהיינו שבמשנה שם חלקו לענין פסי ביראות (דלעיל סי' שמה ס"ה),
תנואי אתו רבים ומבטלי מחיצה (רבי יהודה אומר אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה
תנזלצדדין, וחכמים אומרים אינו צריך). ובגמרא שם (רבי יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו
תנחכאן הודיעך כוחן של מחיצות. כאן וסבירא ליה). והיינו שרבי יוחנן ורבי אלעזר פסקו
תנטכחכמים, דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה.
תסועל זה הקשו בגמרא שם (והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן
תסאירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים). רואים מכאן
תסבשרבי יוחנן פסק כרבי יהודה דאתו רבים ומבטלי מחיצה.
תסגולכן מסיק בגמרא שם (אלא כאן ולא סבירא ליה). והיינו שרבי
תסדיוחנן פסק כרבי יהודה. ואם כן אפשר דאנן קיי"ל כחכמים, דלא אתו רבים ומבטלי
תסהמחיצה.
תסווזאת היא קושיית התוס' הנ"ל, מה מקשים בדף ו' מרבי יוחנן,
תסזוהרי רבי יוחנן לא אמר כן אלא "אליבא דרבי יהודה ... ופליגי עליה התם רבנן".
תסחעל זה מבאר כאן, שכל זה הוא רק לפי ההוה אמינא של הגמרא. אמנם
תסטאחר כך הקשו בגמרא שם (רמי דר' יהודה אדר' יהודה ורמי דרבנן אדרבנן, דתניא, יתר על
תעכן אמר רבי יהודה, מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים, עושה לו לחי מכאן
תעאולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע. אמרו לו אין מערבין רשות
תעבהרבים בכך). הרי רואים שאדרבא, רבנן סברי דאתי רבים ומבטלי מחיצה, ורבי יהודה סובר
תעגדלא אתי רבים ומבטלי מחיצה.
תעדומתרצת הגמרא (דר' יהודה אדרבי יהודה לא קשיא, התם דאיכא שתי
תעהמחיצות מעלייתא, הכא ליכא שתי מחיצות מעלייתא. דרבנן אדרבנן [נמי] לא קשיא, הכא
תעואיכא שֵם ארבע מחיצות, התם ליכא שֵם ד' מחיצות). והיינו שרבי יהודה סובר דסגי בשתי
תעזמחיצות, ולא סגי בפסי ביראות. ורבנן סברי דסגי בפסי ביראות, שיש בהם "שֵם ד'
תעחמחיצות", ולא סגי בשתי מחיצות.
תעטולפי מסקנא זו, אין צריך לומר שרבי יוחנן פסק כרבי יהודה, אלא "דכאן
תפוסבירא ליה" כחכמים. ולפי זה לא קשה מידי (לשיטת רש"י) **מה
תפאשהקשו התוס' דף ו, ב.
תפב**
תפגוכן כתב הרמב"ן במלחמות שם ו, א (רבי יוחנן ... בשתי
תפדמחיצות כרבנן סבר לה, לפיכך ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום
תפהרשות הרבים ... אשתיירו להו שתי מחיצות דאינון רשות הרבים כרבנן ... ורבי יוחנן
תפוכרבנן סבירא ליה).
תפזוהכי קיי"ל כדעת רש"י, שכל זמן שלא עשו דלת מכאן
תפחודלת מכאן היא עדיין רשות הרבים. שהרי כן דעת הרמב"ם פי"ז ה"י
תפט(שני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם, כיצד מכשיר ביניהם, עושה דלתות מכאן
תצודלתות מכאן, ואחר כך יעשה ביניהם רשות היחיד), וטור ושו"ע ס"ב (רשות
תצאהרבים עצמה אינה ניתרת אלא בדלתות ... ואחר שעשה לה תיקון דלתות, חשובה כולה כחצר
תצבאחד, ואין מבואותיה צריכין תיקון) ודוק).
תצגוהיינו שאם עשה דלת מכאן ודלת מכאן היא רשות היחיד, אבל אם עשו
תצדרק דלת מצד אחד, עדיין אינה רשות היחיד.
תצהאמנם יתבאר לקמן סי' שצב ס"ו (ועיר המוקפת חומה ויש לה
תצודלתות ננעלים, רק שבפתח אחד אין לה דלת, וגם אין שם משקוף שיהא נדון משום צורת פתח,
תצזאלא מזוזות בלבד, הרי מזוזות אלו אינן גרועים מלחי שמועיל למבואות המפולשים לרשות
תצחהרבים ... הרי היא ניתרת בלחי שמכאן ודלתות שמכאן).
תצט*
500בדפוסים הראשונים נדפס "משום
501דלמסקנא בדף כב, יש לומר ד'כאן וסבירא ליה, דירושלים לא היו לה שם ד'".
502והיינו שבמקום "דכאן" נדפס "ד'כאן". ובדפוס תרט"ז שינו
503ופיענחו "דלת כאן". וכן פיענחו גם בסוף "שֵם דלת". אשר לפי זה
504אין להערה זו שום מובן כלל. ולכן תוקן כאן כבדפוסים הראשונים.
505וראה חידושי צמח צדק סב, ד סוף אות א
506(ואאזמו"ר הגאון ז"ל במראי מקומות רס"י שס"ד כתב, דלמסקנא יש
507לומר דלת כאן וס"ל כו', וזה צ"ע). ובדברי נחמיה או"ח סי' כג (וכמ"ש
508מוח"ז רז"ל במראי מקומות שבסי' שס"ד ס"ד בהגהה, דלמסקנא דרב
509יש לומר דכאן ו[סבירא] ליה). מראי מקומות וציונים.
510[1839]
511ר' יוחנן שם ו, ב (ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה
512משום רשות הרבים). רש"י שם ד"ה חייבים עליה (אלמא נעילת דלתות בעינן בכל
513לילה). רי"ף עירובין ב, א (ברשות הרבים ... לא מערבין אלא בדלתות מכאן ומכאן,
514והוא דננעלות בלילה, דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה
515ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים, דאלמא כל שאין דלתותיה ננעלות בלילה
516חייבין עליה משום רשות הרבים). רא"ש פ"א סי' ח (ברשות הרבים ... לא
517מיערבא אלא בדלתות מכאן ומכאן, והוא דננעלות בלילה). דעה הא' שבטור ושו"ע ס"ב
518(והוא שננעלות בלילה).
519[1840]
520עירובין קא, א (מהדרו אינהו כרמלית, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי
521יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים).רש"י שם (דהא ירושלים כולה כרמלית היא, שהיא
522כולה כחצר של רבים שלא עירבו, דהואיל ודלתותיה ננעלות בלילה מערבין את כולה). ודף
523ו, ב ד"ה ירושלים (נעילת דלתות משויא לה כחצר של רבים ומערבין את כולה). רמב"ם
524ריש הל' עירובין (מדינה שהיא מוקפת חומה גבוהה עשרה טפחים, שיש לה דלתות וננעלות
525בלילה, שכולה רשות היחיד היא).
526וכן הוא לעיל סי' שנז ס"ז (ועיר המוקפת חומה ולא עירבו בה,
527כחצר). סי' שסג סל"ב (שכן בעיר המוקפת חומה, שיש להעיר דין חצר). וראה אבני
528דרך (יעקובוביץ) עירובין ע' קב.
529והיינו שגם השווקים (פלטיא) שבה היא רשות היחיד. ונתבאר
530בחידושי צמח צדק לד, רע"א (כדלעיל סי' שמה סי"א הערה 75).
531[1841]
532ס"א (עיר ... אם הכשירו מבואותיה כהלכתם ... או בדלתות כמו
533שנתבאר בסימן שס"ד, הרי הם יכולים להשתתף כולם שיתוף אחד ויטלטלו בכל העיר).
534[1842]
535רא"ש פ"א ס"ח (השתא דנעולות דלתותיה בלילה, הוה ליה
536כחצר של רבים, שמערבין את כולה, ואין מבואותיה צריכין תיקון). טור ושו"ע שם (ואחר
537שעשה לה תיקון דלתות, חשובה כולה כחצר אחד, ואין מבואותיה צריכין תיקון).
538[1843]
539שמואל שם ו, ב (אמר רב יהודה אמר שמואל
540אינו צריך לנעול, וכן אמר ר' מתנה אמר שמואל אינו צריך לנעול, איכא דאמרי אמר רב
541מתנה בדידי הוה עובדא ואמר לי שמואל אין צריך לנעול ... כיון דראויות לנעול
542אע"פ שאין ננעלות). ואף דאמרינן בגמרא שם דמיירי במבוי המפולש (דלת מכאן ולחי
543וקורה מכאן). סבירא להני פוסקים שכן הוא גם ברשות הרבים. רמב"ם פי"ז
544ה"י (שני כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם, כיצד מכשיר ביניהם, עושה
545דלתות מכאן ודלתות מכאן ואחר כך יעשה ביניהם רשות היחיד, ואינו צריך לנעול הדלתות
546בלילה, אבל צריך שיהיו ראויות להנעל). טור (והרמב"ם ז"ל כתב
547ואינן צריכין לנעול בלילה, אבל צריך שיהו ראוין לנעול, היו משוקעות בעפר מפנה אותן
548ומתקנן לנעול, וכן נראה מסוגיית ההלכה). מ"מ שם (וסובר שזו הסוגיא
549שאמרו לחנניא אליבא דבית הלל וכו' היא, משום דנפקא מינה לדידן בהכשר רשות הרבים,
550ושערי דנהרדעא שהיו סתומים עפר ואמר להם רב נחמן פנו העפר כדי שיהו ראויין לינעל,
551שערי רשות הרבים גמורה היו. אבל בהלכות, דבעינן ננעלות בלילה וכרבי יוחנן, ולא
552הביאו מסוגיא דצריך לנעול כלל. ודברי רבינו עיקר לפסוק דלא כרבי יוחנן, מכח ההיא
553דעושין פסין). דעה הב' שבשו"ע שם (ויש אומרים אף על פי שאין ננעלות, אבל צריך
554שיהיו ראויות לינעל).
555והיינו שאף דקיי"ל כרבי יוחנן (כדלעיל הערה 34). מכל מקום, קיי"ל בפרט הזה כשמואל (ולא כרבי
556יוחנן).
557[1844]
558משמעות שו"ע שם (שסתם כדעת
559האוסרים, ואחר כך הביא "ויש אומרים", שהיא דעת המתירים (ראה כללי
560הפוסקים וההוראה סי' עג). ורמ"א סי' שמה ס"ז (אין דלתותיו נעולות
561בלילה, הוו רשות הרבים).
562וכן הוא לעיל שם סי"א (ואפילו יש להם חומה אלא שהם
563מפולשים משער לשער ... דין רשות הרבים ... והוא שאין הדלתות ננעלות בלילה כמו שיתבאר
564בסימן שס"ד). ולא סגי במה שהן ראויות לינעל.
565[1845]
566דרכי משה ס"ק א (כיון דהמגיד משנה
567ורבינו הטור כתבו דדברי הרמב"ם עיקר, אין לזוז מדבריהם).
568[1846]
569סעיף יא (ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי
570מדבר אינו רשות הרבים, אלא כרמלית. ועל פי דבריהם נתפשט המנהג במדינות אלו להקל
571ולומר שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה, ואין למחות בידם, שיש להם על מי שיסמכו (וכל
572ירא שמים יחמיר לעצמו)), ושם נסמן (הערות 86-89).
573[1847]
574ולפי דעה זו לא בעו נעילה, ואף סגי בצורת הפתח מכאן ולחי או קורה
575מכאן, כמבואר בפסקי עירובין למהר"ם מרוטנברג סי' קלב. הובא במרדכי עירובין
576רמז תקט (לדידן דלית לן רשות הרבים, לא בעו נעילה, דאפילו בסרטיא מכאן ובקעה מכאן,
577אמרינן לעיל דברי הכל עושה צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן, ולא בעי נעילת דלת).
578הגהות מיימוניות הל' עירובין פ"ב אות ו. דרכי משה שם.
579וראה חידושי צמח צדק סד, א-ב (ודוחק לומר דסומכין על דעת
580הפוסקים דרשות הרבים בעינן דוקא ס' רבוא בוקעין בו, דהא גדולי הפוסקים חולקים על
581זה, ואין סמכינן על זה באיסור דאורייתא, דהא אמר רבי יוחנן כשאין דלתותיה ננעלות
582חייבין עליה משום רשות הרבים ... דאין ראי' גמורה דגם בצורת הפתח אמרינן כן
583מדאורייתא. ועוד דגם בדרבנן באיסור שבת יש לחוש לגדולי הפוסקים, דלא בעינן לתנאי
584דרשות הרבים שיהי' ס' רבוא בוקעין בו).
585[1848]
586רב שם ו, א (מבוי עקום רב אמר תורתו
587כמפולש). טור ושו"ע ס"ג (מבוי עקום כמין דלי"ת, דינו כאלו היה
588מפולש בעקמימות).
589[1849]
590רש"י שם ד"ה מבוי עקום (ושני פתחיו לרשות הרבים), ושם ע"ב
591(שני פתחיו מפולשין לרשות הרבים אחת).
592[1850]
593ט"ז ס"ק ב (מפולש אין בו
594חילוק בין לרשות הרבים בין לכרמלית, כמ"ש רס"י זה, ואם כן גם לדידן
595במבוי עקום צריך תיקון כמו במפולש). מ"א סי' שסג ס"ק כז (דאף בעקמומיתו
596צריך תיקון, דאין חילוק בין רשות הרבים לכרמלית).
597וכן הוא לקמן ס"ו וס"ז (לרשות הרבים או לכרמלית).
598סי' שסה ס"א (מבוי שנפרץ אחד מצדדיו לרשות הרבים או לכרמלית). ושם הערה 3 (עי' ט"ז סי' שסד ס"ק ב).
599[1851]
600רש"י שם ד"ה תורתו כמפולש (דפילוש
601שהוא מפולש לחבירו הוי כמפולש לרשות הרבים). לבוש ס"ג (דפילוש שהוא מפולש
602לחבירו הוי כמפולש לרשות הרבים).
603[1852]
604והיינו אפילו אם הפתח אינו רחב אלא ד' טפחים, כדלקמן סי' שסה
605ס"א (אבל אם רבים בוקעים שם, אפילו אין שם בפרצה אלא ד' טפחים, צריך לתקנה),
606ושם נסמן (הערות 14-15).
607ומה שאין נוהגים כן במבואות שלנו, יתבאר לקמן ס"ט.
608[1853]
609תוס' שם סד"ה תורתו כמפולש (ואין
610לתמוה למה יהיה מבוי עקום חמור ממפולש גמור דסגי בצורת הפתח ולחי אחד, דבעינן
611שיראה צורת הפתח כל בני המבוי). רא"ש פ"א ס"ו (וצריך ליתן
612טעם אמאי בעי טפי ממבוי מפולש שפילושו ביותר. ויש לומר כדי שיראו צורת הפתח בני
613מבוי זה ובני מבוי זה).
614[1854]
615רש"י שם (צריך לשני פתחיו לצד רשות הרבים לחי לכל רוח,
616ובעקמומיתו צריך צורת פתח).
617[1855]
618רא"ש שם (או צורת הפתח מכאן וצורת הפתח מכאן, ולחי בעקמומיתו).
619טור ושו"ע שם (וצריך צורת פתח בעקמימותו, ובשני ראשיו לכל אחד לחי או קורה,
620או צורת פתח בכל אחד משני ראשיו, ולחי או קורה בעקמימות).
621[1856]
622גמרא ו, ב (ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא, רמי עליה חומריה דרב ...
623דאמר תורתו כמפולש), ופרש"י (שני פתחיו מפולשין לרשות הרבים אחת). טור ושו"ע
624שם (ואם עשוי כמין חי"ת, צריך צורת פתח בשני עקמימותיו, ולחי או קורה בשני
625ראשיו).
626והיינו אף ששני הפתחים הם לרשות הרבים אחת. וכן הדין במבוי
627שאינו מפולש, שהוא רחב כ' אמה, וחילקוהו בפס, כדלעיל סי' שסג סל"ט (ומן הפס
628עד הכותל אמצעי של המבוי צריך לעשות שם צורת הפתח, אפילו אין שם יותר מעשרה, לפי
629ששם מפולשים ב' מבואות אלו כל אחד לחבירו, ופילוש זה דינו כפילוש לרשות הרבים, כמו
630שיתבאר בסימן שס"ד במבוי עקום. ויש אומרים שאין צריך לעשות שם צורת הפתח, אלא
631אם כן יש שם יותר מעשרה, ויש להחמיר כסברא הראשונה).
632והטעם שהעיקר כסברא הראשונה, דהוי כמבוי עקום "אפילו אין
633שם יותר מעשרה", נתבאר בשוה"ג שם, הערה 266 (ולפי מה שכתב הדרכי משה (ס"ק טז הטעם שצריך לדעתם
634עשר אמות, כיון דשני הפתחים לרשות הרבים אחד), הוא הדין בעקום כמין ח ... ולא קיי"ל
635הכי, עי' סי' שס[ד]).
636והיינו שכמו בנידון דידן, שעשוי כמין ח', ושני הפתחים לרשות
637הרבים אחד, קיי"ל שיש לו דין מבוי עקום, כן הוא גם במבוי רחב כ' אמה שחילקוהו
638בפס.
639[1857]
640רבינו יהונתן על הרי"ף ב, א ד"ה איתמר מבוי עקום (ואף על
641פי שיש רשות לכל אחד ואחד מאלו המבואות העקומות לדרוס על חבירו ואין לעכב בידיהם,
642אפילו הכי אם עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן לא אסרי אהדדי, לפי שהרי יש להם פתח פתוח
643לרשות הרבים לכל אחד ואחד). הובא במ"א ס"ק ג.
644[1858]
645סעיף לב (לחי וקורה שבמבוי גמור, אין מועילין לענין שלא יאסרו
646דיורין שמצד זה של הלחי על דיורין שמצד הב', אם הלחי הוא באמצע המבוי), וסל"ח
647(העמיד לחי באמצע מבוי ... אין לחי הפנימי מועיל לחלק המבוי שלא יצטרכו חצירות
648החיצונות והפנימיות לערב יחד ... אינה מחיצה גמורה שיוכל לחלק רשות אחת לשתים,
649שלזה צריך מחיצה גמורה ... אבל אם העמידו באמצע המבוי שני פסין ... או שעשו צורת
650פתח ... הרי זו מחיצה גמורה, ומועלת לחלק המבוי שלא יצטרכו החיצונים והפנימים לערב).
651[1859]
652רא"ש בתשובה כלל כא ס"ט (כיון
653שפתיחת המבוי החיצון לרשות הרבים, הרי אותו מבוי שפתוח אליו בעקמימותו חשוב כפתוח
654לרשות הרבים, וכן מבוי הפתוח לאותו מבוי, וכן כלן, אין חילוק). שו"ע ס"ד
655(מבואות הפתוחים אלו לאלו, ואין העקום של אחד מהם נוטה לרשות הרבים. כיון שפתיחת
656המבוי החיצון לרשות הרבים, הרי אותו מבוי שפתוח אליו בעקמימותו חשיב כפתוח לרשות
657הרבים, וכן מבוי הפתוח לאותו מבוי, וכן כולם).
658[1860]
659כדלעיל ס"ה (לרשות הרבים או לכרמלית), ושם (הערה 46).
660[1861]
661עירובין ח, ב (מבוי העשוי כנדל (שרץ שיש לו רגלים הרבה ... זה נדל,
662מבוי העשוי כנדל, שפתוחין לו מבואות הרבה, וראשיהן פתוחין לרשות הרבים, וראשו פתוח
663לרשות הרבים אחר, רש"י) ... אמר רבא עושה צורת הפתח לכולהו (הקטנים) להאי
664גיסא (בעקמומיתן לצד מבוי גדול), ואידך גיסא (לרשות הרבים) מישתרו בלחי וקורה).
665טור ושו"ע ס"ה (מבוי העשוי כנדל, דהיינו מבוי גדול שהרבה מבואות קטנים
666פתוחים לו, וראשי השניים פתוחים לרשות הרבים, ... עושה לכל אחד במקום פתיחתו למבוי
667גדול צורת פתח, ובראשו השני הפתוח לרשות הרבים לחי, או קורה). ט"ז ס"ק ג
668(הוא שרץ שיש לו רגלים הרבה, כן הוא מבוי זה שפתוחין לו מבואות הרבה בשורה אחת).
669[1862]
670רמב"ם פי"ז הי"ט (אף על פי שאינן מכוונין זה כנגד זה).
671טור ושו"ע שם (אפילו אין פתחי הקטנים שמכאן ומכאן מכוונים זה כנגד זה). ב"י
672ד"ה ומ"ש אפילו אין (משמע מדבריו דכשהם מכוונים זה כנגד זה נמי צריכין
673תיקון לכל אחד ואחד במקום פתיחתו למבוי). ב"ח ד"ה והעשוי כנדל (הבית
674יוסף הבין מדברי התוספות שאם היו מכוונים זה כנגד זה לא היו צריכין שום תיקון
675במקום פתיחתן למבוי, דהוי להו שני מבואות הקטנים כמבוי אחד ארוך עכ"ל, ונראה
676לי דלא דק). מ"א ס"ק ד (משמע דגם במכוונים בעי תיקון זה, דהא מכל
677מקום כל אחד כמבוי עקום עם הגדול).
678[1863]
679שו"ת מהר"י בן לב ח"ג סי' עד (וצריך לעיין אם
680יש לחלק בין היכא דאיכא שבילים מכאן ומכאן, להיכא דליכא שבילין אלא מצד אחד ...
681ומסתברא לי דאין לחלק ביניהם). מ"א שם (ור"י בן לב כתב דאפילו
682ליכא שבילין אלא מצד אחד צריך תיקון זה).
683[1864]
684רבא שם (ואידך גיסא מישתרו בלחי וקורה). טור ושו"ע שם (ובראשו
685השני הפתוח לרשות הרבים, לחי או קורה).
686[1865]
687טור ושו"ע שם (ובמבוי הגדול, אם הוא מפולש עושה צורת פתח מצד אחד
688ומצדו השני לחי או קורה. ואם הוא סתום, עושה לחי או קורה בראשו).
689[1866]
690מ"א סי' שסג ס"ק כז (דאף
691בעקמומיתו צריך תיקון ... וצ"ע שלא ראיתי נוהגין כן. ולכן נראה לי, דכיון
692דסתם רמ"א וכתב כל מבואות שלנו יש להם דין חצירות ... כיון שאין בתים וחצירות
693פתוחות לתוכו יש בהם דין חצר, ובחצר אין חילוק בין עקום לשוה, אין צריך אלא תיקון
694אחד בראשו).
695והיינו שבזמנם לא היו בתים וחצרות פתוחים לתוכו כראוי (שבכל
696חצר הי' רק בית אחד); משא"כ בזמנינו, רוב הבתים שבעיירות יש בכל אחד מהם כמה
697דירות (עד שצריכים לערב עירוב חצרות ביניהם), ואם כן יש לכל בנין דין חצר (שיש בו
698כמה דירות) ולכל מבוי דין מבוי. וכמבואר בשו"ת צמח צדק סי' מא סוף אות ח
699(דמבואות דידן, בתים וחצרות פתוחים לתוכן ממש, ואין להם שום קולא משאר מבוי, דאף
700אם החצר אין בה רק בית אחד, מכל מקום כיון שיש בהבית כמה חדרים, יש לומר שהם כשני
701בתים הפתוחים לחצר).
702וכדלקמן סי' שסה ס"י (אפילו בבית אחד מחדר לחדר, אם בכל
703חדר דר אדם אחד בפני עצמו). ועאכו"כ שכן הוא בבניני מגורים שבהם כמה דירות,
704שבכל דירה גרה משפחה נפרדת.
705ויתירה מזו מצינו ברחובות רבים, שבין כל שני בתים יש כביש צר
706(הנקרא בלשון המדינה Driveway), עם מקום חניה פרטי לשני הבתים האלה, והרי זה ממש חצר ששני בתים
707פתוחים לתוכו. ואם כן יש לרחוב זה דין מבוי, שצריך להוסיף צורת הפתח בעקמימותו,
708ובכל פינת רחוב.
709ואם כן בטל טעם ההיתר שנתבאר כאן, ונשארת שאלת המ"א הנ"ל
710(דאף בעקמומיתו צריך תיקון ... וצ"ע שלא ראיתי נוהגין כן).
711[1867]
712כדלעיל ס"ג.
713[1868]
714מ"א שם (ומכל מקום לענין זה שם מבוי עליהם ... בעינן צורת
715הפתח, כיון דקרובים לרשות הרבים, כמ"ש הסמ"ק, אבל עקמומיתו דאין קרוב לרשות
716הרבים אין צריך תיקון).
717והיינו כמבואר בהגהת סמ"ק סי' רפב ס"ק יא (אף על גב
718דאין חצרות פתוחות לתוכה, ואף על גב דלגבי מבוי לא סגי בארכו יותר על רחבו עד
719דאיכא נמי חצרות פתוחות לתוכו, מכל מקום גבי חצירות סגי בארכו יתר על רחבו לבד. וכי
720תימא מאי שנא, ויש לומר דמבוי שהוא קרוב לרשות הרבים לכך הצריכו בו תרתי, אבל חצר
721רחוקה היא מרשות הרבים, שהרי מבוי מפסיק בנתיים, סגי בחדא, והשתא מבואות שלנו
722שסמוכות לרשות הרבים צריכים שני לחיים ... ומבוי שאין בתים וחצרות פתוחים לתוכו,
723או שאין בארכו ד' אמות, אין ניתר אלא בב' לחיים, או בפס ארבעה).
724וכן הוא לעיל סי' שסג סל"ב (וחצר שארכה יתר על רחבה אפילו
725משהו דינה כמבוי, וניתרת בלחי או קורה, ואף על פי שאין חצירות ובתים פתוחין לתוכה.
726שלא הצריכו כן אלא במבוי שהוא פתוח וקרוב לרשות הרבים או לכרמלית, אבל לא בחצר
727שהיא רחוקה מרשות הרבים או הכרמלית, שהיא פתוחה למבוי, והמבוי פתוח להן).