Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשסה דין מבוי שנפרץ
ובו י' סעיפים:
מבוי שנפרץ מצדדיו
א מבוי שנפרץ אחד מצדדיו לרשות הרבים או לכרמלית, אע"פ
ובו י' סעיפים:
מבוי שנפרץ מצדדיו
א מבוי שנפרץ אחד מצדדיו לרשות הרבים או לכרמלית, אע"פ
בשלא נפרץ במילואו, וגם אין בפרצה יותר מעשר, אם היא בפחות מד' טפחים לראשו המתוקן
גבלחי או קורה, דהיינו שלא נשאר עומד ד' טפחים בכותל המבוי שבסיום הפרצה, והיא
דיתירה מג' טפחים, שאינה כלבוד, אסור. שמא יניחו בני המבוי פתח המבוי המתוקן בלחי
הוקורה וילכו להם דרך פרצה זו, לרשות הרבים או לכרמלית שהמבוי נפרץ להן, כדי לקצר
ודרכם, ויתבטל ממנו שם פתח מבוי, כיון שאין בני המבוי
זהולכים שם, ויתבטלו גם כן הלחי והקורה שבו, לפי שהם צריכים להיות בפתח המבוי, והוא
חאין שם פתח מבוי עליו. אבל כשנשאר פס ד' טפחים עומד מהכותל, לא נתבטל שם
טפתח מבוי ממנו, לפי שהוא עדיין פתוח לד' טפחים הללו שיש שם מבוי עליהם.
ישלא אמרו שיעור מבוי ד' אמות, אלא הבא לעשות הכשר מבוי בתחלה,
יאאבל מבוי שהיה כשר מתחלתו, אינו נפסל ומתבטל מתורת מבוי עד שלא נשתייר בו ד' טפחים. לפיכך אם לא נשתייר עומד ד' טפחים, ורוצה להעמיד שם
יבפס ד' טפחים, אינו מועיל כלום עד שיהא בפס ד' אמות, כיון שכבר נפסל המבוי ובא
יגלהכשירו.
ידוכיון שיש שם מבוי על ד' טפחים שנשתיירו, או על ד'
טואמות שהעמיד, הרי הלחי או הקורה מתוקנים לפתח מבוי כראוי, והפרצה אינה אוסרת כלל
טזאם אינה יתירה מעשר אמות, שהיא כפתח גם כן, ואין המבוי נפסל בפתחים הרבה.
יזוהוא שאין רבים בוקעים בפרצה זו, כגון שפרוצה למקום מטונף או מקולקל בטיט, ואין דרך
יחרבים לעבור באותה פרצה, וכל שכן אם נשתיירו גידודים מהכותל שנפרץ שהם
יטמעכבים ההילוך. אבל אם רבים בוקעים שם, אפילו אין שם בפרצה אלא ד'
כטפחים, צריך לתקנה (בצורת פתח,
כאכדין מבוי מפולש, שהרי מבוי זה מפולש הוא מפתח זה לפתח הגדול, שבו הלחי או הקורה):
כבב ומבואות
כגשלנו, אע"פ שדינם כחצר שאינה ניתרת בלחי וקורה, ובחצר אין פרצה אוסרת אע"פ
כדשרבים בוקעים בה, אלא אם כן יתירה מעשר, אעפ"כ יש להחמיר בזה במבואות שלנו
כהשיש בהם פרצה ד' טפחים ורבים בוקעים בה, לעשות שם תיקון.
כווכן עיר המוקפת חומה שנפרצה פרצה ד' טפחים בחומתה
כזורבים בוקעים שם, יש להחמיר לעשות שם תיקון (אע"פ שאין בעיר מבוי שבתים וחצרות פתוחים
כחלתוכו כראוי, אבל אם יש בעיר מבוי שבתים וחצרות פתוחים לתוכו כראוי, מן הדין צריך
כטלעשות תיקון לפרצת חומתה או למבוי ההוא):
למבוי שנפרץ לחצר, וחצר לרשות הרבים
ג מבוי
ג מבוי
לאשנפרץ במילואו לחצר, ונפרצה החצר מצד השני לרשות הרבים, ולא עירבו בני החצר עם המבוי.
לבחצר מותרת, אפילו פרצה של רשות הרבים היא כנגד הפרצה
לגשל מבוי והרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו, אין בקיעת הרבים אוסרת בחצר.
לדרק שלא יהיו הפרצות יתירות מעשר. ומפני שלא עירבה עם המבוי אינה נאסרת, שאין המבוי
להאוסר על חצרות הפתוחות לו, אלא החצרות הן שאוסרים עליו כשרגילות בו, שדריסת רגליהן
לועליו.
לזוהמבוי אסור, שהחצר אוסרת עליו, כיון שלא עירבה עמו. ואע"פ שאינה רגילה בו, שהרי
לחעכשיו הוא שנפרץ לה. מכל מקום כיון שנפרץ במילואו למקום האסור לו בלי
לטעירוב, נאסר כולו. מה שאין כן החצר אינה פרוצה לו במילואה, אלא נשארו
מבו גיפופין מכאן ומכאן עודפים על המבוי, שהיא רחבה ממנו.
מאוכגון שכתלי אורך המבוי נכנסין בתוך החצר, ומופלגין שם מכתלי אורך החצר ג' טפחים, שאם לא כן הרי גיפופי החצר מועילים גם למבוי משום
מבנראה מבחוץ ושוה מבפנים, כמו שנתבאר בסי' ש"ס, ואינו קרוי פרוץ במילואו, ואין החצר אוסרת עליו אף
מגאם היא רגילה בו.
מדואף שכל חצר הרגילה במבוי אוסרת עליו כשלא עירבה עמו
מהאע"פ שלא נפרץ לה המבוי כלל, אלא היא פתוחה לו בפתח גמור. מכל מקום חצר זו
מוכיון שיש לה דרך אחרת לילך בה לרשות הרבים שלא דרך המבוי, דהיינו דרך פרצתה שנפרצה
מזלרשות הרבים, כופין אותה על מדת סדום שלא תעבור בשבת דרך המבוי ותאסר עליו:
מחד ואם ערבו
מטבני החצר עם בני המבוי, ופרצת החצר שלרשות הרבים או לכרמלית אינה מכוונת
נכנגד פרצת המבוי לחצר, גם המבוי מותר. אבל אם הפרצות הם מכוונות זו כנגד
נאזו, הרי זה נראה כאלו המבוי הוא מפולש לרשות הרבים או לכרמלית שכנגדו, וצריך לתקנו
נבשם בצורת פתח אצל פרצתו.
נגואפילו כשאין הפרצות מכוונות, אינו מותר אלא כשפרצתו
נדלחצר היא באמצע רוחב החצר, ולא מצד רחבה, סמוך לכותל ארכה. שכיון שרחבה של חצר
נהעודף על המבוי מכל צד, נראה שהמבוי לחצר הוא כלה ואינו מושך עד רשות הרבים או
נוכרמלית שכנגדו, ואינו כמפולש. אבל אם פרצתו לחצר היא מצד החצר, שכותל אורך המבוי
נזשוה לאחד מכתלי אורך החצר, הרי זה נראה כמבוי ארוך עד כותל שכנגדו, ומשוך שם
נחבעקמומית עד רשות הרבים או כרמלית, והרי הוא נראה כמבוי מפולש בעקמומית.
נטואפילו אם פרצתו לאמצע החצר, אינו מותר אלא כשהחצר
סהיא של רבים, אבל בחצר של יחיד חוששין שמא ימלך ויבנה בתים בחצרו ברוחב העודף על
סאהמבוי, ותהא פרצת המבוי מצד החצר, ויטלטלו בו כבתחלה:
סבמבוי שנפרץ לרחבה, ורחבה לשביל ונהר
ה ואם נפרץ
ה ואם נפרץ
סגלרחבה שאחורי הבתים שאינה יתירה מבית סאתים, או יתירה מבית סאתיים והוקפה לדירה,
סדדינו כאילו נפרץ לחצר.
סהאבל אם יתירה על בית סאתים ולא הוקפה לדירה דינו
סוכנפרץ לכרמלית, וצריך שם תיקון
סזבכל ענין.
סחואם צד השני של הרחבה פתוח לשביל שיש לו מחיצה מכאן
סטומכאן, ועולה עד שפת הנהר, ודרך הרחבה והשביל מוליכין בני המבוי את בהמתם לנהר
עלהשקותם. יעשו לחי בראש זה של המבוי שנפתח לרחבה, וצורת פתח בראש השני הפתוח לרשות הרבים, או לכרמלית, ועל ידי
עאלחי זה נעשית הרחבה מוקפת לדירה, שהלחי נידון משום מחיצה, וכאלו עשה מחיצה להרחבה להקיפה לדירה, דהיינו
עבלהשתמש בה מהמבוי דרך פתח זה שנפתח לה המבוי, שפתח נחשב כדירה כמו שנתבאר בסי' שנ"ח.
עגואע"פ שלחי אינו מועיל להקיף לדירה, ואפילו צורת
עדפתח, ואפילו מחיצה גמורה אינן מועילין אם אינן יתירים מעשר, כמו שנתבאר שם.
עהמכל מקום כאן, מתוך שהלחי הזה מועיל להמבוי להכשירו, מועיל גם כן להרחבה להקיפה
עולדירה ולהתיר לטלטל בה.
עזומותר לטלטל גם כן מתוכה למבוי, וממבוי לתוכה, שאין
עחהרחבה אוסרת על המבוי בלי עירוב לפי שאין בה דיורין.
עטאבל בשביל אסור לטלטל בו אלא בד' אמות, אם אין בשפת
פהנהר גובה י' טפחים שתהא נחשבת מחיצה לו, וכן עומק הנהר שלצד השביל אינו מתלקט
פאעשרה מתוך ד' אמות.
פבאפילו אם מעבר הנהר יש שם גידודים גבוהים עשרה, ואין עשר אמות ברוחב הנהר המפסיק
פגבין השביל להגידודים, אעפ"כ אינן עולין לו למחיצה, גזרה שמא יבאו להתיר שביל
פדאחר שאין שם גידודים כלל, מפני שלא יעלה על דעתם כלל ששביל זה ניתר בגידודים שמעבר
פההנהר.
פואבל נהר המהלך סמוך למבוי, ואין בשפתו גובה י' טפחים,
פזוגם עמקו שלצד המבוי אינו מתלקט עשרה מתוך ד' אמות, אלא שמעבר הנהר יש שם גידודים
פחגבוהים י', או שעומק הנהר עצמו שבצד השני מתלקט עשרה מתוך ד' אמות, יש להסתפק אם
פטעולים למבוי למחיצה רביעית, כי שמא לא גזרו גזרה זו אלא בשביל שאין בני אדם מצויים
צבו כל כך.
צאבמה דברים אמורים כשאין יותר מעשר אמות רוחב משפת
צבהמבוי עד מקום המתלקט, או עד הגידודים. אבל אם יש שם יותר מעשר אמות, אין להסתפק
צגכלל שאינם מועילים כלום למבוי, כמו שנתבאר בסי' שס"ג:
צדטלטול כנגד הלחי ותחת הקורה
ו מותר
ו מותר
צהלהשתמש בפתח המבוי כנגד הלחי, לפי שאף שחודו הפנימי הוא שסותם כמחיצה. מכל מקום
צוכיון שאין ברוחב מקום זה ד' טפחים, מקום פטור הוא.
צזוכן מותר להשתמש תחת הקורה, לפי שאף שהקורה היא משום היכר לבני המבוי, ובחודו הפנימי הוא שיש להם היכר. מכל מקום כיון שאין ברוחב מקום זה שתחתיה ד' טפחים,
צחמקום פטור הוא.
צטבמה דברים אמורים במבוי הפתוח לרשות הרבים, אבל בפתוח
קלכרמלית אסור להשתמש, בין כנגד הלחי, בין תחת הקורה, לפי שמקום זה שאין בו ד' מצטרף הוא להכרמלית ונעשה
קאכמוה שמצא מין את מינו וניעור, כמו
קבשנתבאר בסימן שמ"ה. ואף החולקים שם מודים כאן, הואיל ואין בגובה מקום
קגג' טפחים.
קדואם הקורה רחבה ד' טפחים, ובריאה לקבל מעזיבה, הרי שם
קהתקרה עליה ואומרים פי תקרה החיצון יורד וסותם, [ומותר] להשתמש תחתיה, אף על פי
קושפתוח המבוי לכרמלית:
קזז אף על פי
קחשמותר להשתמש כנגד הלחי או תחת הקורה, לא ישב אדם בפתח המבוי וחפץ בידו, שמא
קטיתגלגל החפץ לרשות הרבים וישכח ויביאנו, כיון שאין היכר בינו לרשות הרבים.
קיאבל בפתח החצר, בין שפתוח לרשות הרבים בין שפתוח
קיאלכרמלית, מותר, לפי שיש היכר. והוא הדין בפתח מבוי המתוקן בצורת פתח. ומכל מקום
קיבבצורת פתח שלנו שהוא גבוה מאד יש להחמיר אפילו בפתוח לכרמלית:
קיגח נשים
קידהיושבות על פתח המבוי וכדיהן בידן, אין ממחין בידן, לפי שבודאי לא ישמעו לנו,
קיהומוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות:
קיושבת שהותרה מקצתה
ט מבוי שנפלו
ט מבוי שנפלו
קיזלחיו או קורתו בשבת, אף על פי שהותר כבר למקצת שבת, אסור משם ואילך, ואין אומרים
קיחבו שבת כיון שהותרה הותרה, כיון שהוא פתוח לרשות הרבים או לכרמלית, כמו
קיטשנתבאר בסי' שס"ב.
קכאבל עיר המוקפת חומה, ונפל התיקון שבמבוי בשבת, הותר
קכאלכל שבת זו, שהרי החומה מפסקת בינו לרשות הרבים או כרמלית שחוץ לעיר, וכל העיר היא
קכברשות היחיד גמורה מן התורה, אלא שחסרה עירוב, שדירת הנכרים מבטלת עירוב הישראלים
קכגכשנפל תיקון המפסיק ביניהם, ובזה אומרים שבת כיון שהותרה הותרה, כמו שנתבאר שם.
קכדואם ספק אימתי נפל, אם בשבת אם מבעוד יום, הולכים
קכהלהקל, שספק דברי סופרים הוא.
קכווכל זה כשהיה התיקון ראוי לעמוד כל השבת. אבל אם מערב
קכזשבת היה עומד ליסתר בשבת, כגון במקומות שמצויים נכרים שמקלקלים אותם בליל שבת,
קכחוקרוב לודאי הוא שיקלקלוהו, אסור לאחר שנסתר:
קכטי מבוי
קלשעירבו בו כל חצרותיו עירוב אחד ביחד, והוא הנקרא שיתופי מבואות, ונשברה הקורה
קלאונאסר המבוי בטלטול מתוכו לחצרות ומחצרות לתוכו, הרי אותו החצר שהשיתוף מונח בה,
קלבוכן חצרות הפתוחים לה, מותרות בטלטול מתוכן, ומזו לזו, אע"פ שיש דיורין הרבה
קלגבכל אחת מהן, ולא עירבו ביניהן עירוב אחר מלבד השיתוף, הרי סומכין על השיתוף במקום
קלדעירוב, כמו שיתבאר בסי' שפ"ז.
קלהאבל חצרות שאינן פתוחות לחצר שהשיתוף מונח בה, אפילו
קלוהן עומדות בצדה רק שאין לה מהן פתח או חלון שהוא בתוך י' טפחים,
קלזאסורות, שהרי אין השיתוף אצלן ואינן יכולות להביא אותו אצלן דרך המבוי, כיון
קלחשנשברה הקורה.
קלטוהוא שנשברה מבעוד יום. אבל אם נשברה בשבת, אומרים
קמשבת כיון שהותרה הותרה.
קמאוכשהוא בענין שהן אסורות, אסור לטלטל בהן אפילו בבית
קמבאחד מחדר לחדר, אם בכל חדר דר אדם אחד בפני עצמו, כמו שיתבאר בסי' ש"ע. וצריך להזהיר על זה במקומות שאין להם לחי או קורה.
קמג(וגם צריך להזהירם שלא יעשו עירובי חצרות בפסח בבית הכנסת, אלא אם כן יש ב' בתים בחצר בית הכנסת או בחצר
קמדהסמוכה לבית הכנסת, בענין שיוכלו להביא העירוב אצלם דרך פתח או חלון בשבת).
קמהוגם במקומות שיש שם לחי או קורה או צורת פתח, ונשבר
קמוהתיקון באותו מבוי של בית הכנסת, אם נשבר בחול, כל המבואות אסורים, אפילו יש להם
קמזתיקון בפני עצמו,
קמחאלא אם כן הוא בענין שיכולין להביא אצלם העירוב מבית הכנסת:
קמט[1869] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה:
קנ(א) מבוי שנפרץ מצדדיו (ס"א-ב).
קנא(ב) מבוי שנפרץ לחצר, וחצר לרשות הרבים
קנב(ס"ג-ד).
קנג(ג) מבוי שנפרץ לרחבה, ורחבה לשביל ונהר
קנד(ס"ה).
קנה(ד) טלטול כנגד הלחי ותחת הקורה (ס"ו-ח).
קנו(ה) שבת שהותרה מקצתה (ס"ט-י).
קנז[1870]
קנחר' אמי ור' אסי עירובין [ה], א
קנט(מבוי שנפרץ מצידו (מן הכתלים שבצד ארכו, רש"י) כלפי ראשו ... אם יש שם (אם
קסנשתייר מן הכותל ... במקום הפרצה, רש"י) פס ד', מתיר בפירצה עד עשר (דכיון
קסאדיש הכשר אורך מבוי מן הקורה עד הפירצה, לא בטל ליה תורת פתח מקמאי, ובמלתיה קאי,
קסבוקורתו מתירתו, רש"י), ואם לאו (דאין שם פס ד', רש"י),
קסגפחות משלשה (אם הפירצה פחותה מג', רש"י) מתיר
קסד(תיקון המבוי את המבוי, שהרי כלבוד דמי, ואין כאן פירצה, רש"י), שלשה, אינו
קסהמתיר (דכיון דממעטין בני מבוי בהילוכן ומקצרין את דרכן דרך אותה פירצה, חיישינן
קסודילמא שבקי פתחא רבה ועיילי ונפקי בההיא פירצה, רש"י)). טור ושו"ע ס"א
קסז(מבוי שנפרץ בו פרצה מצדו כלפי ראשו, אם נשאר עומד בראשו פס רחב ארבעה טפחים,
קסחמותר, והוא שלא תהא הפרצה יותר על י'. ואם לא נשאר פס ד', אסור, אלא אם כן היתה
קסטהפרצה פחות מג' טפחים).
קע[1871]
קעאעי' ט"ז סי' שסד ס"ק ב (מפולש
קעבאין בו חילוק בין לרשות הרבים בין לכרמלית, כמ"ש רס"י זה, ואם כן גם
קעגלדידן במבוי עקום צריך תיקון כמו במפולש).
קעדובגמרא שם ודו"ק. ראה מראי מקומות וציונים.
קעהוכן הוא לעיל שם ס"ה (בב' ראשיו לרשות הרבים או לכרמלית),
קעוושם (הערה 46).**
קעז**
קעח[1872]
קעטגמרא שם י, ב (וליחוש דלמא שביק פיתחא רבה ועייל בפיתחא זוטא. אמר
קפרב אדא בר מתנה חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן. ומאי שנא מדרבי אמי
קפאודרבי אסי. התם קא ממעט בהילוכא, הכא לא קא ממעט בהילוכא).
קפבוהיינו דהא דאמרינן לעיל סי' שסג ס"מ (מן הסתם אין חוששין
קפגשמא יניחו הגדול וילכו בקטן, שחזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בקטן), היינו דוקא
קפדכשהפירצה היא בראש המבוי. משא"כ כאן שהפירצה היא לאחד מצדדיו, הרי אפשר שיניחו
קפהפתח הגדול ויכנסו בפתח הקטן כדי למעט בהילוכו.
קפו[1873]
קפזרש"י שם ה, א ד"ה מתיר (ובטיל
קפחליה פתחא קמא, ובטלה קורה דידיה, ואין קורה למבוי זה), ובדף י, ב ד"ה דילמא (בטיל
קפטתורת פתח מיניה, ובטיל לחי המתוקן בו, ונמצא מבוי זה בלא תיקון). מ"א ס"ק
קצב (חיישינן דלמא שבקי בני מבוי פתח המבוי וילכו בפתח זו לקצר דרכם, ובטל לי' תיקון,
קצאדבעינן קורה על גבי מבוי וליכא).
קצבוכן הוא לעיל שם (שאם כן נתבטל תורת הפתח מן הגדול, ובטלה הלחי
קצגהמתוקן בו, ונמצא מבוי זה בלא תיקון).
קצד[1874]
קצהלעיל סי' שסג סכ"ז (מבוי שאין בארכו ד' אמות אין שם מבוי עליו),
קצוושם נסמן (הערה 148).
קצז[1875]
קצחגמרא שם (התם סוף מבוי (כגון הא דר' אמי ור' אסי שכבר היה מבוי
קצטואירע בו פסול, הכי נמי דלמיהדר לשוייה מבוי סגי בד' טפחים, רש"י), הכא תחלת
רמבוי (כגון גבי חקק, דהשתא קאתי לשוייה מבוי, רש"י), אי איכא ארבע אמות אין
ראאי לא לא). ט"ז ס"ק א (ואף על גב דשיעור אורך המבוי הוא ד' אמות, היינו
רבאם תחלה נעשה מבוי, אבל כאן כבר היה מבוי, אלא שנסתר, די בד' טפחים במה שנשאר ממנו).
רגוכעין זה מצינו בכמה הלכות, כדלעיל סי' יב ס"א (אף על פי
רדשכבר ביארנו שבשעת הטלת הציצית בבגד יהיה אורך כל חוט מהח' חוטין י"ב גודלין,
רהמכל מקום אם לאחר שהטיל הציצית נפסקו כל הח' חוטין, ולא נשתייר מכל חוט וחוט מד'
רוחוטין הארוכין אלא כדי לעשות בו עניבה ... כשר). לקמן סי' שסח ס"ג (כמה הוא
רזשיעור העירוב בתחלתו ... כגרוגרת פת ... אבל שיורי עירוב, דהיינו עירוב שהיה בו
רחכשיעור ונתמעט ... ונשתייר בו אפילו כל שהוא כשר).
רט[1876]
ריתוס' שם ד"ה סוף מבוי (תחלת מבוי,
ריאדהיינו שלא נשתייר שם פס ד', שצריך לעשות לו הכשר, צריך ד' אמות. וכן משמע לישנא
ריבדקאמר אם יש שם פס ד', מכלל דבנשתייר שם פס ד' מיירי). מ"א ס"ק א
ריג(אבל אם לא נשאר עומד, צריך שיעמוד פס ד' אמות, דתחלת מבוי ד' אמות).
ריד[1877]
ריהרב חנן בר רבא שם ו, א (מבוי
ריושנפרץ מצידו עשר). טור ושו"ע ס"א (והוא שלא תהא הפרצה יותר על י') וס"ב
ריז(נפרץ מצדו שלא כלפי ראשו, שיעורו בעשרה).
ריח[1878]
ריטרש"י שם ה, א ד"ה מתיר בפירצה (פירצתה מתרת, כיון דלאו
רכיותר מעשר, תורת פתח עליה, ומבוי אינו נפסל בפתחים הרבה).
רכאוכן הוא לעיל סי' שסג סי"ד (ניתר בעומד כפרוץ ... שמתיר
רכבבד' רוחות), ושם נסמן (הערה 83).
רכג*
רכדוכן הדין אם נפרץ בראשו ממש, שאין הפרצה אוסרת עד עשר אמות,
רכהכמבואר במ"א ס"ק ג (כשנפרץ בראשו ממש, כגון שהמבוי סתום מג' רוחות וקצת
רכומרוח רביעית ... ונפרץ ברוח רביעית, שרי).
רכזואף שלא נזכרה הלכה זו כאן בפנים; כתב על זה בשו"ת צמח
רכחצדק סי' מא סוף אות ב (דגם מראשו אין פוסל פרצה, כי אם ביותר מעשר אמות, וכן נראה
רכטמדברי הגאון אאזמו"ר ז"ל, שהשמיט לגמרי בסי' שס"ה דין מבוי שנפרץ
רלבראשו, וסמך לו על מ"ש בסי' שס"ג ס"מ הא דרב יהודה).
רלאוהיינו מה שנפסק לעיל שם (אם ירצה להעמיד רוחב הפס לרוחב המבוי ... ירחיק שני אמות מכותל זה ויעמיד שם פס רחב
רלבשלשה אמות וגבוה עשרה טפחים), והוכיח כן שם (בהערה 270); דלא כמה שחילק הט"ז כאן ס"ק א.
רלגוכן מסיק רבינו בשו"ת שלו סי' ג', דלקמן הוספה א (שהרי
רלדפרצת מבוי בעשר מראשו, כמ"ש התוס' דף ו ד"ה אחד זה, וכמ"ש
רלההמ"א ריש שסה).
רלו[1879]
רלזגמרא שם ו, א (מבוי עקום, רב אמר תורתו
רלחכמפולש ... אלמא פירצת מבוי מצידו בד'. ורב חנן בר רבא שאני התם דקא בקעי בה רבים
רלט... מאי שנא מדרבי אמי ורבי אסי, התם דאיכא גידודי הכא דליכא גידודי). טור ושו"ע
רמס"ב (והוא דלא בקעי בה רבים).
רמא[1880]
רמברש"י שם ד"ה מכלל (בפירצה
רמגדלא בקעי רבים, כגון שפרוצה למקום מטונף או למקום מקולקל בפתחים וטיט, ואין דרך רבים
רמדמצויים לעבור באותה פירצה). הגהות אשרי פ"א ס"ז (והא דקאמר רב חנן בר
רמהאבא בעשר, מיירי שנפרץ למקום מטונף או מקולקל בטיט, ואין דרך רשות הרבים לעבור
רמובאותה פרצה). מ"א ס"ק ד (פירוש, מקום מטונף או מקולקל בטיט, ואין דרך
רמזרבים לעבור באותה מחיצה (רש"י הג"א)).
רמח[1881]
רמטגמרא שם (התם דאיכא גידודי), ופירש"י (שנשתייר מן הכותל ביסוד
רנג' או ד' טפחים גובה על כל פני הפירצה, שאינה נוחה לעבור בה). הגהות אשרי שם (והיכא
רנאדאיכא גדודי, לכולי עלמא לא אסור עד שיהא יותר מעשר). מ"א ס"ק ד (וכל
רנבשכן אם נשתיירו גדודים המעכבים ההילוך).
רנג[1882]
רנדטור ורמ"א ס"ב (אבל אי בקעי בה רבים, אפילו לא נפרץ רק ד'
רנהטפחים צריך לתקנו שם).
רנו[1883]
רנזכן משמע ב[ג]מרא ו, א (מבוי עקום, רב
רנחאמר תורתו כמפולש ... אלמא פירצת מבוי מצידו בד'. ורב חנן בר רבא שאני התם דקא
רנטבקעי בה רבים), דדמי למבוי עקום. ועי' ב"י סי' שסד סוף ד"ה מבוי
רסהמפולש בשם תשובת הר"ן סי' עב (ואם אין שום גדודי כלל, הרי נעשת פרצה
רסאזו כמבוי עקום, ולפיכך צריכה פרצה זו צורת פתח בראשו).
רסבוהיינו שאף שעד עשר אמות הוא פתח, ואף ש"אין המבוי נפסל
רסגבפתחים הרבה" כנ"ל. מכל מקום כאן דינו כמבוי המפולש דלעיל סי' שסד
רסדס"א (מבוי המפולש בשני ראשיו ... אינו ניתר בלחי וקורה מכאן ולחי וקורה מכאן,
רסהאלא צריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן אם אינו רחב מעשר אמות), וכדין מבוי
רסועקום דלעיל שם ס"ה (מבוי עקום כמין ד' ומפולש בב' ראשיו ... צריך שיעשה צורת
רסזפתח בעקמומיתו, כדי שיהא הצורת פתח, שהוא תיקון של מבוי מפולש, נראית להדרים כאן
רסחולהדרים כאן).
רסטואף שפירצה קטנה זו (של ד' טפחים) מתוקנת על ידי עומד מרובה על
רעהפרוץ. מכל מקום לא סגי בזה, עד שתהי' "צורת הפתח מכאן ולחי או קורה
רעאמכאן".
רעבואם פתח הגדול נתקן בצורת הפתח. ראה שו"ת צמח צדק חאו"ח
רעגסי' מא ס"ט. משנה ברורה באור הלכה ד"ה צריך לתקנו. נתיבות שבת פכ"א
רעדהערה סז. חסד לאברהם (יצחקי) סי' ו ס"ז. אבני דרך (יעקובוביץ) עירובין
רעהח"א ע' נג.
רעו[1884] מ"א ס"ק ד (וצ"ע במבואות שלנו אם
רעזיש להם דין חצר לענין זה ... ויש להחמיר).
רעחוכן הוא לעיל סי' שסד ס"ג (ומבואות
רעטשלנו, אף על פי שדינם כחצר שאינן ניתרים בלחי וקורה, הואיל ואין בתים וחצרות
רפפתוחים לה כראוי, מכל מקום לענין פילוש אינם כחצר אלא כמבוי המפולש ... ולא די להם
רפאבתיקון החצר מכאן ומכאן), ושם נסמן (הערה 25).
רפבואף שמבואות שלנו אין להם דין מבוי
רפגעקום, כדלעיל שם ס"ט (וכל דיני מבוי עקום הם במבוי שבתים וחצירות פתוחים
רפדלתוכו כראוי, אבל מבואות שלנו שאין בתים וחצרות פתוחים לתוכו כראוי, ודינם כחצר,
רפהאינם צריכים שום תיקון בעקמומיתם, כמו שאין צריך בחצר עקומה).
רפומכל מקום יש להם דין מבוי המפולש,
רפזלהצריכם צורת הפתח, כלדעיל שם (שלענין פילוש לרשות הרבים או לכרמלית אנו מחמירים
רפחבהם כמו במבוי גמור).
רפט[1885] מ"א שם (והוא הדין בעיר המוקפת חומה ונפרץ בה פרצה בד'
רצטפחים ובקעי בה רבים, לדידן דקי"ל דיש לה דין חצר, צ"ע אם יהא מותר, ויש
רצאלהחמיר).
רצב[1886] כן משמע בתשובת הריב"ש סי' תה (בעירכם זו,
רצגאם היתה ניתרת כולה בהיקף חומתה ... נראה, שמפני הפרצות שיש בה, בטל הכשרה אם
רצדהרבים בוקעין בהם. ואף על פי שאין בה פרצה יתרה על עשר, דהא אפילו רב חנן בר אבא
רצהאמר דמבוי שנפרץ מצדו בעשר, מודה דאי בקעי בה רבים, פרצתו בד' ... וצריכין צורת
רצופתח מכאן, ולחי או קורה מכאן), ור"ן סי' עב (שאע"פ שעירכם דין
רצזרשות היחיד עליה כיון שיש לה חומה ... לענין אותה פרצה שאמרת, אם יש בתחתיה גדודי ...
רצחאינה צריכה שום תקון ... ואם אין שם גדודי כלל הרי נעשית פרצה זו כמבוי עקום,
רצטולפיכך צריכה פרצה זו צורת פתח בראשו), שבב"י שם. וכן הוכיח בית מאיר
שס"א מריטב"א שם י, ב ד"ה ופרכינן. וראה מחשבות בעצה סי' יא (יא,
שאא). ברכת אברהם ח"ב או"ח סי' שסד.
שב[1887] בשני הסעיפים שלפנינו
שגנתבארו שני טעמים לאסור מבוי שנפרץ לחצר הפרוצה לרשות הרבים:
שד(א)
שהבס"ג נאסר המבוי מטעם נפרץ במילואו למקום האסור לו, שהיא החצר שלא עירבה עמו.
שו(ב)
שזובס"ד נאסר המבוי מטעם שהוא מפולש על ידי החצר לרשות הרבים, שצריך לתקנו שם
שחבצורת פתח.
שט[1888] רב עירובין ז, ב (מבוי שנפרץ
שיבמלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו, חצר מותרת ומבוי אסור). טור ושו"ע ס"ג (מבוי
שיאשנפרץ במילואו לחצר, ונפרץ החצר מצד השני לרשות הרבים ... חצר מותר ... ומבוי אסור).
שיב[1889] רב ששת שם (כאן שעירבו בני חצר עם בני מבוי, כאן שלא עירבו).
שיגטור ושו"ע שם (אם לא עירבו בני חצר עם בני המבוי).
שיד[1890] ט"ז ס"ק ג (אף
שיהעל גב דלעיל במבוי פוסל בקעי רבים, כאן לענין החצר לא משגחינן בבקעי רבים).
שיווכדלעיל סי' שסד ס"ב (וכל זה במבוי.
שיזאבל חצר ... אין פילוש אוסר בהם, אלא אפילו הם מפולשים לרשות הרבים בשני ראשיהם,
שיחוהרבים נכנסין מכאן ויוצאים מכאן, די להם בתיקון החצר מכאן ומכאן), ושם נסמן (הערה
שיט21).
שכ[1891] רש"י שם ד"ה ונפרצה חצר כנגדו (בפחות מעשר),
שכאוד"ה כאן שעירבו (הואיל ונפרצה בפחות מעשר דחשיב כפתח חצר). טור ושו"ע
שכבשם (ובלבד שלא יהא יותר מעשר).
שכג[1892] רש"י שם ד"ה חצר מותרת (לא אסרי עלה
שכדבני מבוי, שאין מבוי אוסר על חצירות הפתוחין לו, אבל חצירות אוסרין במבוי, שהרי
שכהדריסת רגליהם עליו).
שכו[1893] רש"י שם ד"ה
שכזכאן שעירבו (דבני חצר אסרי עליה כי לא עירבו, דכיון דלדידיה הוי מלואו, פירצה הוא,
שכחודיורי חצר אוסרין עליו).
שכטולא נתפרש כאן מה תקנתה, אי סגי בקורה,
שלאו צריך לחי דוקא, וכב' הדעות דלעיל סי' שסד ס"א (אם ראשו אחד פתוח לרשות
שלאהרבים וראשו השני לחצר שאינה מעורבת, אין צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו ... ויש אומרים שבראש הפתוח לחצר צריך שיהא שם
שלבלחי, ולא קורה).
שלג[1894] רש"י שם ח, א ד"ה בנראה מבחוץ (ואע"ג דשאר
שלדחצירות הפתוחות למבוי בפתח הגון ודאי אוסרות עליו, זו הואיל ואינה רגילה בו, שהרי
שלהסתום היה מתחלה אינה אוסרת עליו). תוס' שם ז, ב ד"ה דאי (ודווקא נפרץ במלואו,
שלואבל אי לא הוה נפרץ במלואו שרי אע"ג דלא עירבו, כיון דאינה רגילה בו, כדאמר
שלזונפרץ משמע דאינה רגילה בו).
שלחוכדלקמן סי' שפו ס"ט (חצר הפתוחה
שלטלב' מבואות ... אם היא רגילה בשניהם לצאת ולבא בחול דרך עליהם, אוסרת על שניהם,
שמואם רגילה באחת ובשני אינה רגילה, זה שרגילה בו אוסרת וזה שאינה רגילה בו אינה
שמאאוסרת).
שמב[1895] רש"י שם ז, ב ד"ה כאן שעירבו (דלדידיה הוי מלואו,
שמגפירצה הוא). תוס' שם (מבוי אסור אפילו לא נפרצה חצר כנגדו, משום דנפרץ במלואו לחצר,
שמדולא עירבו).
שמה[1896] רש"י שם ד"ה חצר מותרת (דלדידה לא הוי במלואה,
שמוונשתיירו בה גיפופין מכאן ומכאן). מ"א ס"ק ה (ומבוי לא אסרה עליו, שהוא
שמזרחב מהמבוי, ונשארו גיפופין מכאן ומכאן).
שמח[1897] רא"ש שם פ"א ס"ח (ומיירי כשנכנסין
שמטכותלי מבוי לחצר, דאם לא כן הוי כנראה מבפנים ושוה מבחוץ, דקי"ל דנידון משום
שנלחי). טור ושו"ע שם (וכגון שנכנסו כתלי המבוי בחצר, בענין שאין הגיפופין
שנאשנשארו בחצר נראין למי שעומד במבוי, אבל אם נראים, עולים לו משום לחי, ומותר).
שנבהלכה זו הובאה ונתבארה לעיל סי' שס
שנגס"ז, ושם נסמן (הערה 40).
שנד*
שנהומכל מקום מועילות הגיפופים להתיר החצר,
שנואף שהם מוסתרים בכתלי אורך המבוי הנכנסים בתוך החצר. וראה גם לעיל סי' שסג
שנזסי"ד (הערה 82).
שנח[1898] ב"ח ד"ה ומ"ש וכגון שנכנסו (דוקא בדאיכא ריוח
שנטבין כניסת כותלי המבוי לכותלי החצר שלשה טפחים, דליכא למימר לבוד). פרישה ס"ק
שסד (שצריכין שיהיה רוחב הגיפופים של החצר ג' טפחים, דאם לא כן אמרינן לבוד, שזהו
שסאגמרא ערוכה). תוספת שבת ס"ק יא (ומיירי שמופלגים כותלי המבוי מכתלי החצר ג'
שסבטפחים, אבל בפחות מג' טפחים אמרינן לבוד, והרי הוא כאלו לא נכנסו, והוי נראו בחוץ).
שסגולמדים זאת מהא דאמרינן בגמרא שם ט, ב (ולימא
שסדלבוד ותשתרי (ליהוי כאלו ראשי כניסה של כותלי קטנה סנופים לצד כותלי אורך הגדולה,
שסהדהדר הוה להו הכניסה ליה גיפופי, נראין מבחוץ. דקס"ד אין הגדולה רחבה מן
שסוהקטנה אלא מעט פחות מג' לכאן ופחות מג' לכאן, דהשתא אין ריוח שבין הכניסות לכותלי
שסזאורכה של גדולה ג' טפחים, וכלבוד דמי, רש"י) ... דמפלגי טובא (טפי משלשה,
שסחרש"י)).
שסט[1899] סעיף ז (והוא שראשי כתלים אלו הבולטים שמה הם מופלגים שם ג'
שעטפחים ברוחב מן כתלי אורך קרפף הרחב שבצדם, כגון שגיפופים אלו יש באורך כל אחד מהם
שעאג' טפחים, אבל אם אינם מופלגים מהם ג' טפחים, הרי הם כלבדים וסניפים שם לצד כתלי
שעבאורך הרחב, והאויר שביניהם הוא כסתום, ונמצא שיש שם גיפופים לקרפף הקצר, דהיינו
שעגמראשי כתלי ארכו עד כתלי אורך הרחב, שהם פחות מג' טפחים מכאן ופחות מג' טפחים מכאן,
שעדואין כאן פרצה במילואה).
שעה[1900] תוס' שם (הואיל ולבני חצר יש להם דרך לרשות
שעוהרבים בלא מבוי, דכגון זו כופין אותו על מדת סדום). מ"א ס"ק ז (ואף על
שעזגב דרגילים בני החצר לעבור דרך שם, כיון דיש להם לבני החצר דרך אחר לרשות הרבים,
שעחכופין על מדת סדום שלא תעבור דרך המבוי (תוס')).
שעטוכן הוא לקמן סי' שפו ס"ט (כופין
שפאותה על מדת סדום שתעבור בשבת דרך מבוי שלא נשתתף, אף על פי שאינה רגילה בו, ואין
שפאצריך לומר אם רגילה גם בו, שאין לה לעבור בשבת על השני שנשתתף ולאסור עליו). סי'
שפבשצב ס"ז (אם מבוי אחד עירב לעצמו והשני לא עירב כלל, כופין אותו על מדת סדום
שפגשלא יעבור בשבת על זה שעירב, כדי שלא יאסר עליו, כיון שיש לו פתח אחר לצאת לרשות
שפדהרבים, כמו שכופין את החצר שלא עירבה במבוי שלא תעבור בו בשבת אם יש לה פתח למבוי
שפהאחר לעבור דרך עליו לרשות הרבים).
שפו[1901] רב ששת שם (אסברא לך, כאן שעירבו כאן שלא עירבו),
שפזופירש"י (עירבו בני החצר עם בני מבוי, בני מבוי מותרין). טור ושו"ע ס"ג
שפח(ואם עירבו בני החצר עם בני המבוי ... גם המבוי מותר).
שפט[1902] רבה שם ח, א (לא אמרן אלא זה שלא
שצכנגד זה, אבל זה כנגד זה אסור), ופרש"י (פרצת חצר כנגד המבוי אסור). ורע"ב
שצאד"ה ולרבה (מוקים לה בזה שלא כנגד זה). טור ושו"ע שם (ופרצות החצר מצד
שצבהשני אינן מכוונות כנגד פרצת המבוי).
שצג[1903] כדין מבוי המפולש לרשות הרבים או לכרמלית, דלעיל סי' שסד ס"א
שצד(מבוי המפולש ... אינו ניתר בלחי וקורה מכאן ולחי וקורה מכאן, אלא צריך צורת פתח).
שצה[1904] רב יוסף שם (לא שנו אלא שכלה לאמצע רחבה (דכיון
שצודרוחבה של רחבה עודף על המבוי לכל צד, נראה שהמבוי לרחבה כלה ואינו מושך עד רשות
שצזהרבים שכנגדו, ולא אתי למישרי מפולש, רש"י), אבל כלה לצידי רחבה אסור (שכותל
שצחאורך המבוי שוה לאחד מכותלי אורך הרחבה, ונראה כמבוי ארוך ומושך עד רשות הרבים
שצטשכנגדו, מיחזי כמפולש ואסור). טור ושו"ע שם (והפרצה שבמבוי לחצר אינו מצד
תהחצר ... אבל אם ... פרצת החצר למבוי מצדו ... אסור). ט"ז ס"ק ד (דאלו
תאהיה כן, שכותל המבוי שוה לאורך כותל החצר, נראה כמבוי ארוך ומושך עד רשות הרבים
תבשכנגדו ומפולש ואסור). מ"א ס"ק ח (דמיחזי כמבוי מפולש).
תג[1905] רב משרשיא שם (הא דאמרת זה שלא כנגד זה מותר, לא
תדאמרן אלא רחבה דרבים, אבל רחבה דיחיד, זימנין דמימלך עלה ובני לה בתים (ברחבה
תהברוחב העודף על המבוי ומשוי כותלי אורכה לכותל אורך המבוי, רש"י), והוה ליה
תוכמבוי שכלה לה לצידי רחבה ואסור). טור ושו"ע שם (או אפילו אינה כנגדה, והחצר
תזהוא של יחיד, אסור). ט"ז ס"ק ה (דזמנין דמימלך היחיד ובנה בתים ברוחב
תחהעודף על המבוי, ומשוה כותלי אורכה לכותל אורך המבוי, ממילא הוה גם בצד החצר
תטכדלעיל). מ"א ס"ק ט (דשמא ימלך ויבנה בתים ברוחב העודף על המבוי, והוה
תיליה מבוי נפרץ מצדו של חצר ואסור).
תיאוכעין זה לעיל סי' שנד ס"ג (במה
תיבדברים אמורים באשפה של רבים. אבל בשל יחיד, אסור לזרוק לה כלום מרשות היחיד, לפי
תיגשהיחיד עשוי לפנות אשפה שלו, ויבואו לזרוק שם כדרכן גם אחר שתינטל האשפה). סי' שסג
תידסל"ה (ובלבד שתהא אשפה של רבים, שאינה עשויה להתפנות, אבל באשפה של יחיד
תיהחוששין שמא יפנה אשפתו, ויטלטלו במבוי כמתחלה).
תיו[1906] רש"י שם ד"ה אמר שמא (ומטלטלי נמי במבואות כדמעיקרא).
תיז[1907] עירובין ז, א-ב (אם היה מבוי כלה לרחבה אין צריך כלום ... מבוי
תיחשנפרץ במלואו לחצר ... חצר מותרת ומבוי אסור ... כאן שעירבו בני חצר עם בני מבוי
תיטכאן שלא עירבו), לפירוש ר"י בתוס' שם ד"ה בעירבו (ור"י מפרש דרחבה
תכדהכא ... מיירי בדאית בה דיורין, מדמפליג בין עירבו ובין לא עירבו). רא"ש
תכאפ"א ס"ח (מיירי כשעירבו בני רחבה עם בני מבוי). טור ושו"ע ס"ג
תכב(ואם נפרץ לרחבה פחותה מסאתים, או יותר על סאתים והוקף לדירה, דינו כאילו נפרץ
תכגלחצר).
תכדוהיינו שדינו כדלעיל ריש סעיף הקודם (ואם
תכהערבו בני החצר עם בני המבוי ... גם המבוי מותר).
תכוואף שנתבאר לעיל סי' שנח ס"ד (בפחות
תכזמשיעור זה ... לטלטל מהבית לקרפף וכיוצא בו, או ממנו לבית, אין עירוב מועיל). ואם
תכחכן איך התיר כאן "שאינה יתירה מבית סאתים", אפילו לא הוקפה לדירה.
תכטכבר נתבאר לעיל סי' שנט ס"א (רחבה
תלשאחורי הבתים ... אם אין בה אלא בית סאתים, אין לה דין קרפף, ומותר לטלטל מתוכה
תלאלבית ומבית לתוכה).
תלב[1908] גמרא כ[ד], ב (ההיא
תלגרחבה דהואי בפום נהרא (יותר מבית סאתים הוה ולא הוקפה לדירה,
תלדרש"י), דחד גיסא הוה פתיח למתא (למבוי שבעיר שכלה לרחבה זו, רש"י) ... היכי
תלהנעביד (שהיו רוצין מעכשיו להשתמש בהם בני העיר ולהיותה מוקפת לדירה, ושוב לא תיהוי
תלוכרמלית, רש"י)). ר"י בתוס' ז, ב שם (רחבה דפרק שני ... מיירי ביתירה
תלזמבית סאתים, ולא הוקף לדירה, והויא כרמלית, ואין מטלטלין בה אלא בד'). רא"ש שם (דאי יתירה מבית סאתים ולא הוקפה לדירה הויא
תלחכרמלית, והוה כמבוי שכלה לבקעה, כדמשמע לקמן בפרק עושין פסין (כד, ב) גבי רחבה
תלטדהוה בפום נהרא). טור ושו"ע שם (אבל אם יתירה על סאתים ולא הוקפה לדירה,
תמכאילו נפרץ לכרמלית וצריך תיקון).
תמא[1909] כלומר, בין אם הרחבה נפרצה לצד השני (שיתבאר לקמן בסמוך), ובין
תמבאם לא נפרצה לצד השני.
תמגואפילו לא נפרץ המבוי במילואו לרחבה,
תמדואין בפרצה יותר מעשר, מכל מקום אוסרת הרחבה על המבוי "כנפרץ לכרמלית",
תמהשנתבאר לעיל ס"א (מבוי שנפרץ אחד מצדדיו ...
תמולכרמלית, אע"פ שלא נפרץ במילואו, וגם אין בפרצה יותר מעשר ... אם רבים בוקעים
תמזשם, אפילו אין שם בפרצה אלא ד' טפחים, צריך לתקנה (בצורת הפתח, כדין מבוי מפולש,
תמחשהרי מבוי זה מפולש הוא מפתח זה לפתח הגדול, שבו הלחי או הקורה)).
תמטוכדלקמן בסמוך (יעשו לחי בראש זה של
תנהמבוי שנפתח לרחבה, וצורת פתח בראש השני הפתוח לרשות הרבים, או לכרמלית), ושם נסמן
תנא(הערה 43).
תנבאלא שעל זה מקשה לעיל סי' שמה קונטרס
תנגאחרון ס"ק ב, קרוב לסופו (וצ"ע גבי מבוי שכלה לרחבה, אטו בקעי רבים, וכמבואר
תנדמדין פרצת מבוי מצדו בעשר בסי' שס"ה, עיי"ש דלא גזרו גזרה זו במבוי כלל).
תנהוהיינו שכיון שאין בקיעת רבים ברחבה,
תנוכדלקמן בסמוך (שאין הרחבה אוסרת על המבוי בלי עירוב לפי שאין בה דיורין), אם כן לא
תנזהי' צריך להיות דינו כמבוי מפולש, אלא כדין מבוי שנפרץ למקום שאין רבים בוקעים בו,
תנחדלעיל ס"א (והפרצה אינה אוסרת כלל, אם אינה יתירה מעשר אמות שהיא כפתח גם כן,
תנטואין המבוי נפסל בפתחים הרבה. והוא שאין רבים בוקעים בפרצה זו).
תסוכדין מבוי שנפרץ לחצר שאינה מעורבת,
תסאדלעיל סי' שסד ס"א (אבל אם ראשו אחד פתוח לרשות הרבים וראשו השני לחצר שאינה
תסבמעורבת, אין צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו, שהרי ראשו הפתוח לחצר אינו מחוסר
תסגמחיצה שם, שמחיצות החצר מתירות אותו, ואין צריך תיקון שם אלא מפני שפרוץ שם
תסדבמילואו למקום האסור מחמת חסרון עירוב, ולא מחמת חסרון מחיצות, לפיכך די שם בתיקון
תסהכל שהוא).
תסו[1910] רבא שם (ההיא רחבה דהואי בפום נהרא (שם מקום,
תסזרש"י), דחד גיסא הוה פתיח למתא (למבוי שבעיר, שכלה לרחבה זו, רש"י), וחד
תסחגיסא הוה פתיח לשביל של כרמים, ושביל של כרמים הוה סליק לגודא דנהרא ... היכי
תסטנעביד ... אמר רבא עבדינן ליה לחי לפיתחא דמתא, דמגו דמהני ליה לחי למתא מהני נמי
תעלרחבה). רמב"ם הל' שבת פט"ז הי"א (רחבה הפתוחה למדינה מצד אחד,
תעאומצד אחר פתוחה לשביל המגיע לנהר, עושה לה לחי מצד המדינה, ויהיה מותר לטלטל בכולה
תעבומתוכה למדינה ומן המדינה לתוכה). אור זרוע הל' עירובין סי' קל (ההוא רחבה יותר
תעגמבית סאתים ולא הוקפה לדירה, דהוה בפום נהרא, חד גיסא פתוח למתא, למבוי שבעיר שכלה
תעדלרחבה זו, וחד גיסא פתוח לשביל של כרמים ... ושביל של כרמים סליק לגודא דנהרא ... אמר
תעהרבא ליעבד ליה לחי בסוף רחבה, מהך גיסא דהוי מתא, דמיגו דמהני למתא מהני נמי לרחבה).
תעוהגהות אשרי שם פ"ב ס"ד (מבוי שכלה לרחבה יתירה על בית סאתים ולא הוקפה
תעזלדירה, וחד גיסא [פתוח למתא, וחד] דרחבה פתוח לשביל של כרמים, דסליק לגודא דנהרא
תעח... ליעבד לחי אפומא דרחבה בסוף המבוי). מ"א ס"ק ט (ואי חד גיסא דרחבה
תעטפתוח לשביל דסליק לגודא דנהרא, ושפת הגודא גבוה י' דהוי מחיצה, ליעבד לחי אפומא
תפדרחבה בסוף המבוי, ויטלטל ממתא לרחבא).
תפא[1911] רש"י שם ד"ה דמיגו דמהני למתא (לטלטל במבוי,
תפבכדאמרינן בפרק קמא (ז, א) סרטיא מכאן ובקעה מכאן עושה צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן,
תפגוהכא נמי ליעבדו בראש המבוי הפתוח לרשות הרבים צורת פתח, והאי לחי דלצד הרחבה שרי
תפדליה). אור זרוע שם (כדאמרינן סרטיא מיכן ובקעה מיכן, עושה צורת הפתח מיכן ולחי או
תפהקורה מיכן, והכא נמי ליעבדו בראש [המבוי] הפתוח לרשות הרבים צורת הפתח, והאי לחי
תפודלצד הרחבה שרי לה).
תפזוכדלעיל סי' שסד ס"א (מבוי המפולש ...
תפחאפילו שני ראשיו פתוחים לכרמלית, אינו ניתר בלחי וקורה מכאן ולחי וקורה מכאן, אלא
תפטצריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן). ונתבאר לעיל (הערה 41).
תצ[1912] רש"י שם ד"ה מהני נמי (להיות לה היקף לדירה, ויתירנה
תצאלטלטל בה). מ"א ס"ק ט (ולחי זו מהני לרחבה, שתהא מוקפת לדירה).
תצב[1913] כדלעיל סי' שסג ס"א (שלחי זה נידון משום מחיצה גמורה מן
תצגהתורה).
תצד[1914] סעיף ו (או אפילו פתח תחלה פתח בלבד מביתו ... שכיון שהוא פתוח
תצהלבית דירה חשוב כבית דירה).
תצו[1915] ס"ז (אם היה מוקף
תצזכבר כולו שלא לדירה, פורץ בו יותר מעשר וגודרו לדירה).
תצח[1916] גמרא שם (דמגו דמהני ליה
תצטלחי למתא, מהני נמי לרחבה). מ"א שם (אף על גב דבעי מחיצה י', כמ"ש סי'
500שנ"ח. הכא מגו דמהני הלחי למבוי, מהני נמי לרחבה).
501[1917] פלוגתא דרב אחא ורבינא שם (ממתא לרחבה ומרחבה
502למתא, פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אסר וחד שרי, מאן דשרי דהא ליכא דיורין), והלכתא
503לקולא, כמבואר ברש"י שם ז, א ד"ה אין צריך כלום (דקיימא לן בכל התורה רב
504אחא לחומרא ורבינא לקולא, והלכתא כרבינא לקולא). רמב"ם שם (ויהיה מותר לטלטל
505בכולה ומתוכה למדינה ומן המדינה לתוכה). הגהות אשרי שם (ויטלטל במתא, וברחבה,
506וממתא לרחבה). מ"א שם (ויטלטל ממתא לרחבה)
507[1918] אבל אם יש "בשפת
508הנהר גובה י' טפחים שתהא נחשבת מחיצה לו", מותר לטלטל בשביל.
509ואף שנתבאר לעיל סי' שמה סט"ו (הימים
510והנחלים שאינן רשות היחיד מדברי סופרים, אפילו עמוקים עשרה מתוך הילוך ד' אמות,
511הואיל ועוברים עליהם), וסי"ט (הימים והנחלים, שאף שהם עמוקים עשרה והמים אינם
512מבטלים המחיצות ... מכל מקום מדברי סופרים אינה רשות היחיד אלא כרמלית (הואיל
513ועוברים על מחיצותיה מלמעלה, כאילו לא היו שם מחיצות כלל)).
514נתבאר לעיל שם בקונטרס אחרון ס"ק ב
515(והא דהים נדון משום מחיצה ... היינו ברוח רביעית למבוי, דבלאו הכי נמי לא הוה
516המבוי רשות הרבים).
517[1919] רבא שם (אמר אביי ליעביד לחי אפיתחא דשביל של
518כרמים, דמגו דמהניא לשביל של כרמים מהני נמי לרחבה. אמר ליה רבא יאמרו לחי מועיל
519לשביל של כרמים דעלמא), לפירוש התוס' שם ד"ה ליעבד צורת (הנהר לא היה רחב
520יותר מעשר, ומעבר הנהר היו גידודין גבוהים עשרה, [ומצד השביל היה נמוך]), ופירוש הב'
521שבתוס' שם ד"ה יאמרו (יאמרו דלחי מהני בשביל של כרמים דעלמא, שהוא מפולש, דלא
522יסיקו אדעתייהו דגדודין שמעבר הנהר מהני). אור זרוע שם (יאמרו לחי מועיל לשביל של
523כרמים דעלמא, דלא סליק לגודא דנהרא, והוה ליה מבוי מפולש, ויאמרו שאין צריך תיקון
524אלא בראשו אחד). מ"א שם (והתוס' כתבו דאם הנהר עמוק י' מצד השביל שרי השביל
525בלחי, אלא מיירי כשהגדודין מעבר הנהר, והנהר אינו רוחב יותר מי' אמות, ומשום הכי אסור
526לתקן השביל, שלא יסיקו אדעתן דגידודין שמעבר הנהר מהני).
527[1920] מ"א שם (ואם כן בנהר המקיף העיר ... יש
528לאסור משום שלא יטעו כמ"ש התוס'. ואפשר לא גזרו אלא בשביל דלא שכיחי ביה
529אינשי).
530[1921] מ"א שם (ואם כן בנהר המקיף העיר ... אם הוא רחב י' אמות
531פשיטא דאסור).
532[1922] סעיף לה (וכל זה כשנהר או המדרון שעל שפתו הוא סמוך ממש למבוי,
533אבל אם רחוק ממנו ביותר מעשר אמות, אינו מועיל כלום).
534[1923] רבא עירובין ט, א (בין לחיים נמי
535מותר ... דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מקום שאין בו ד' על ד', מותר לבני רשות
536הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו). ופרש"י (מקום שאין בו ד' על ד' עומד בין
537רשות הרבים לרשות היחיד, הואיל וליכא מקום חשוב, לאו רשות באנפי נפשיה הוא, ובטיל
538להכא ולהכא, והיינו מקום פטור ... ובין לחיים נמי, אפילו חשבת ליה מקום בפני עצמו,
539בטל להכא ולהכא ושרי). תוס' שם ד"ה ורבא (כיון דאין בו ארבע על ארבע הוי מקום
540פטור). רשב"א שם ד"ה ולענין פסק הלכה (דלרבא אפילו למאן דאמר לחי משום
541מחיצה וחוד הפנימי סותם, אפילו הכי שרי, משום דהוי מקום באפי נפשיה). טור ושו"ע
542ס"ד (מותר להשתמש ... כנגד הלחי).
543*
544ולכאורה כן הוא גם במקום שבין חודו
545הפנימי של הלחי לבין פתח המבוא בכניסה מרשות הרבים, שאם אין בכל המקום הזה ד'
546טפחים, מקום פטור הוא.
547ומה שכתוב כאן רק "כנגד
548הלחי", היינו כשהלחי הוא בסוף המבוי, בכניסה מרשות הרבים.
549וכן מובן לכאורה, שמה שנתבאר לעיל סי'
550שסג סל"ח (העמיד לחי באמצע מבוי ... אם לא עשו החיצונים לחי לפתח המבוי
551... מותרים הפנימים להשתמש מן הלחי ולפנים),
552היינו רק מחודו הפנימי של הלחי ולפנים, שהרי שמחודו הפנימי ועד סוף המבוי יש יותר
553מד' טפחים.
554[1924] גמרא שם (תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן, בין לחיים ותחת הקורה
555נידון ככרמלית, אמר ליה פוק תני לברא), ופרש"י (אלא מותר הוא). טור ושו"ע
556שם (מותר להשתמש תחת הקורה).
557[1925] כדלעיל סי' שסג ס"א (וכיון שיש קורה על פתחו יש בזה היכר
558וזכרון לרואים, שיכירו וידעו שתקנת חכמים היא קורה זו במבוי זה, ולא יתחלף להם
559ברשות הרבים).
560[1926] כאחד מהאוקימתות בגמרא שם ח, ב (דמר סבר היכירא מלגיו),
561ופרש"י (היכירא להנך מגוואי בעינן, וצד הפנימי הוי להו היכר, ואסור להשתמש מן
562ההיכר ולחוץ).
563[1927] גמרא שם (והאמר רב חנין בר רבא אמר רב תוך הפתח אע"פ שאין
564בו ד' על ד', צריך לחי אחר להתירו. ורבא, התם דפתוח לכרמלית, אבל לרשות הרבים מאי,
565שרי). טור ושו"ע שם (והני מילי בפתוח לרשות הרבים, אבל בפתוח לכרמלית, אסור).
566[1928] רמב"ם פי"ז הי"א (מותר לטלטל במבוי תחת הקורה
567או בין הלחיים, במה דברים אמורים בשהיה סמוך לרשות הרבים, אבל אם היה סמוך לכרמלית
568אסור לטלטל תחת הקורה או בין הלחיים). עי' רא"ש שם פ"א ס"י
569(והרמב"ם ז"ל השוה יחד תחת הקורה ובין לחיים, דכל שפתוח לכרמלית אסור.
570והראב"ד השיג עליו ואמר דתחת הקורה אפילו פתוח לכרמלית מותר ... דקורה משום
571היכר, ולחי משום מחיצה, הלכך תחת הקורה פשיטא דמותר להשתמש ... ומיהו יש ספרים
572דגרסי ... ולפי זה אין ראיה שיהא חילוק בין קורה ללחי בפתוח לכרמלית).
573והיינו שהראב"ד פוסק כדעת האומרים
574שם ח, ב קורה משום "היכירא מלבר", ופרש"י (לבני רשות הרבים דהיינו
575צד החיצון). ולכן מותר לטלטל תחת הקורה אף בסמוך לכרמלית. ואילו הרא"ש מסיק,
576שהקורה משום היכר לבני המבוי, וצד הפנימי הוי להו היכר. ולא התירו לטלטל תחת הקורה
577אלא כשהוא פתוח לרשות הרבים, מטעם שהוא פחות מד' טפחים, ומקום פטור הוא. טור
578ושו"ע ס"ד (והני מילי בפתוח לרשות הרבים, אבל בפתוח לכרמלית, אסור, בין
579תחת הקורה ובין כנגד הלחי).
580[1929] גמרא שם (יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. אין מצא מין את מינו
581וניעור). טור ושו"ע שם (מפני שמצטרף לכרמלית שאצלו שמצא מין את מינו וניעור).
582ט"ז ס"ק ו (אף על גב דכרמלית קיל מרשות הרבים, מכל מקום לענין זה אמרינן
583מצא מין את מינו וניעור, פירוש דכרמלית שבין לחיים שלא היה בו שיעור כרמלית, מצא
584את מינו שחוצה לו).
585*
586והיינו אף שכנגד הלחי ותחת הקורה יש להם
587דין רשות היחיד מן התורה, כדין מקום המוקף ג' מחיצות שברוח הרביעית הוא פרוץ ופתוח
588לכרמלית, דלעיל סי' שמה ס"ו (מקום המוקף ג' מחיצות גמורות, אלא שפרוץ ופתוח
589לגמרי ברוח רביעית [לכרמלית] ... הרי הוא רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק מרשות
590הרבים לתוכו חייב, אבל חכמים אסרו לטלטל בו יותר מד' אמות, ושלא להוציא ולהכניס
591מתוכו לרשות היחיד ולא לרשות הרבים, כדין הכרמלית).
592מכל מקום, כיון שמדברי סופרים לא נכלל
593מקום זה בהיתר הלחי והקורה, ואין בו ד', לכן הוא מצטרף לכרמלית שלפניו ונעשה כמוה.
594ומכאן מוכיח רבינו שמותר לטלטל ממקום
595זה, שהוא רשות היחיד מהתורה וכרמלית מדברי סופרים, אל הכרמלית שלפניו, תוך ד'
596אמות, כדלעיל סי' שסא ס"ד (ואם נפרצה לכרמלית, הרי הוא כרמלית מדברי סופרים
597(ואף על פי כן, אף שהוא רשות היחיד מן התורה, מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה).
598וכתב רבינו שם, בהערה 21
599(וכן משמע בסי' שסה ס"ד, ודו"ק).
600וכן הוא גם באסקופה שלפני הבית או החצר,
601כדלעיל סי' שמו ס"ט (ואם אסקופה ... הוא לפני רשות היחיד גמורה שמותר לטלטל
602בתוכה, כגון בית וחצר ... כשאין בו ד' אין אומרים בו פי תקרה יורד וסותם, והרי יש
603לאסקופה זו דין כרמלית אם אינה גבוה עשרה. ואע"פ שאינה רחבה ד', ואין כרמלית
604בפחות מד', הרי כל רשות הרבים שלנו הן כרמלית, ואין מקום פטור בכרמלית, אלא כל דבר
605שיש בה, אפילו אין בו ד' על ד', הוא בטל אצלה ונעשה כמוה), ונתבאר שם (הערה 58).
606[1930] סעיף כה (דבר מסויים, כגון ראש עמוד העומד בכרמלית ... אם אין
607בו ד' על ד', אף למטה מעשרה אינו כרמלית אלא מקום פטור. ויש אומרים שאין מקום פטור
608בכרמלית, אלא ברשות הרבים, אבל בכרמלית אנו אומרים מצא מין את מינו וניעור, דהיינו
609המקום פטור מצא את הכרמלית שהיא מינו, שהיא גם כן מקום פטור מן התורה, וניעור
610ונתחזק על ידי מינו להצטרף עמו ולהיות כמוהו, ולכן כל דבר שאין בו ד' על ד' שאינו
611חולק רשות לעצמו, בטל הוא אצל הכרמלית ונעשה כמוה, אם הוא למטה מעשרה).
612[1931] עי' בגמרא שם (אמר אביי ... בין לחיין אסור, ורבא
613אמר בין לחיים נמי מותר ... ואביי, התם בגבוה ג' (דמינכרא, אבל בין לחיים דלא
614מינכרא דוכתא, רש"י) ... ורבא, התם דפתוח לכרמלית ... מצא מין את מינו וניעור).
615הרי שעכ"פ לדעת אביי יש הפרש בין
616קרקע שבין הלחיין לבין גבוה ג' דמינכרא. וכן דעת החולקים שם אף לדעת רבא, שאין
617אומרים מצא מין את מינו אלא בקרקע שבין לחיין, משא"כ בגבוה ג' דמינכרא.
618וחילוק זה (בין קרקע חלקה לבין ראש
619העמוד שגבוה ג'), נתבאר בקונטרס אחרון לעיל שם ס"ק ג (צריך לחלק בין קרקע
620חלקה דבין לחיין, דאמרינן מצא מין כו', בעירובין דף ט', ובין דבר גבוה ג', שהוא
621דבר בפני עצמו ואינו בטל לכרמלית).
622[1932] רשב"א בעבודת הקדש שער א סי"א
623(היתה רחבה ארבעה ובריאה, אפילו פתוח לכרמלית,
624יראה לי שמותר להשתמש תחתיה, לפי שפי התקרה יורד וסותם, וחודה החיצון סותם). הובא
625במ"מ פי"ז הי"א. מ"א ס"ק י (כתב המ"מ
626פי"ז בשם רשב"א, שאם הקורה רחבה ד' ובריאה לקבל מעזיבה, אפילו פתוח
627לכרמלית מותר להשתמש תחתיה, דאמרינן פי תקרה יורד וסותם עכ"ל).
628וכדלעיל סי' שסא ס"ו (יש אומרים
629שאין פי תקרה יורד וסותם, אפילו לפרצה שמרוח אחד, אלא אם כן יש ברוחב הקירוי ד'
630טפחים), ושם נסמן (הערה 35).
631וקאי הרשב"א לשיטתו עירובין ג, א (וכל
632שאין ראויה לקבל מעזיבה לא אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם). אבל לעיל שם לא נזכר
633שצריך שתהי' בריאה לקבל מעזיבה. וראה תוספת שבת ס"ק כ (ושם בסי' שס"א לא
634הקפידו שיהא ראוי לקבל מעזיבה. וצריך לומר דכאן מחמיר טפי). פרי מגדים א"א ס"ק
635י (ומ"ש ראוי לקבל מעזיבה, עיין סי' שס"א. ואפשר הרשב"א ז"ל
636סובר דפי תקרה יורד וסותם בראוי לקבל מעזיבה. והסמ"ג כתבו רק רחבה ד').
637*
638ואף שאין לאסקופה זו אלא שתי מחיצות זו
639כנגד זו, דלא אמרינן בה פי תקרה יותר וסותם, כדלעיל סי' שסא ס"ו (אם נפרצו ב'
640מחיצות זו כנגד זו ... ונשאר ב' מחיצות שלימות זו כנגד זו, כיון שיש ביניהם פילוש
641וקפנדריא מפרצה זו לפרצה שכנגדה, אין אומרים בהן פי תקרה יורד וסותם).
642כבר נתבאר לעיל סי' שמו בקונטרס אחרון (דכותל
643האמצעי של מבוי, מצטרף לג' מחיצות על אסקופה שבאמצע כותל שכנגדה ... כיון שחוסמת
644היא את העוברים, שוב אין כאן פילוש, ואף שרחוקה היא, אין בכך כלום), ושם נסמן
645(הערות 89-91).
646[1933] רבא שבת קמא, א (לא ליתיב איניש אפומיה דליחייא (דליכא
647הכירא, רש"י), דילמא מיגנדרא ליה חפץ ואתי לאתויי). טור ושו"ע ס"ה
648(אף על פי שמותר להשתמש תחת הקורה, לא ישב אדם בראש המבוי וחפץ בידו, שמא יתגלגל
649החפץ מידו לרשות הרבים ויביאנו אליו, כיון שאין היכר בינו לרשות הרבים). מ"א
650ס"ק יא (והוא הדין שלא ישב אצל הלחי (גמרא). והיינו שבגמרא אמרו "אפומא
651דליחייא", ובטור ושו"ע נאמר "תחת הקורה". ושניהם אסורים.
652[1934] רא"ש שם פ"כ סי"ג (אבל על פתח חצר
653הפתוח לרשות הרבים או לכרמלית, נראה דמותר, דמינכר מילתא ולא אתי לאיתויי). שו"ע
654שם (אבל על פתח החצר, מותר, בין פתוח לרשות הרבים בין פתוח לכרמלית, שיש בו היכרא).
655והיינו שכיון שבחצר לא סגי בלחי וקורה, ובדרך כלל יש גם "פתח החצר", בזה
656יש הכירא, ואין חוששים שישכח.
657[1935] מ"א ס"ק יא (ואפשר דכשיש בו צורת הפתח
658שרי, דמקרי הכירא. ומיהו בצורת הפתח שלנו שהוא גבוה מאוד אסור, דלית ליה הכירא).
659[1936] מ"א שם (ואף על פי
660שאין לנו רשות הרבים, מכל מקום אסור. כן משמע ברא"ש גבי חצר). והיינו שממה
661שכתב הרא"ש "על פתח החצר, מותר, בין פתוח לרשות הרבים בין פתוח לכרמלית",
662מובן שבמקום האסור, אסור גם בכרמלית.
663ואף שכבר נתבאר לעיל בסעיף הקודם, שבין
664לחיים ותחת הקורה הסמוכה לכרמלית, אסור לטלטל שם מדינא, אפילו בלא חשש שמא ישכח
665ויביאנו.
666מכל מקום נראה שכאן אסור אפילו לפנים
667מחודו, כל שיש חשש שיתגלגל החפץ לרשות הרבים וישכח ויביאנו.
668[1937] אביי שם קמח, ב (הא קא חזינן נמי דמותבי חצבי ויתבן
669אפומא דמבואה, ולא אמרינן להו ולא מידי. אלא הנח לישראל, מוטב שיהו שוגגין ואל יהו
670מזידין). שו"ע ס"ו (נשים היושבות על פתח המבוי וכדיהן בידן אין ממחין
671בידן, דכיון דמידי דרבנן הוא מוטב שיהיו שוגגות ולא מזידות).
672וכעין זה הוא לקמן סי' תרח ס"ד (נשים
673שאוכלות ושותות עד בין השמשות ממש, והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקודש,
674אין ממחין בידן, אם הוא ידוע שבודאי לא ישמעו לנו ויעשו בזדון, דמוטב שיהיו שוגגין
675ואל יהיו מזידין. וכן הדין בכל דבר איסור שאינו מפורש בתורה, אלא שחכמים למדוהו
676ממדרש הפסוקים, או שהוא קבלה בידם הלכה למשה מסיני, או שהן בעצמן אסרו דבר, ואדם
677אחד עובר על דבריהם בשגגה שאינו יודע האיסור, ואף אם יודיע לו האיסור לא יקבל ממנו,
678אינו צריך למחות בידו, דמוטב שיהיה שוגג ולא יהיה מזיד). לעיל סי' קנו ס"ז (חייב
679להוכיחו. אלא אם כן הוא חוטא בשוגג, שאז אנו אומרים מוטב שיהיה שוגג ואל יהיה מזיד
680... איסור שאינו מפורש בתורה, ופרצו בו רבים מפני חסרון אמונתם באיסור ... מוטב
681שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידים).
682ולענין בין השמשות נתבאר בסדר הכנסת שבת
683(אבל אם יודע שלא ישמעו לו לא יוכיחם ולא יודיעם כלל וכלל, כי מוטב שיהיו שוגגים
684ואל יהיו מזידים, כדאיתא בגמרא גבי תוספת יום הכיפורים. והיינו דווקא תיכף אחר
685השקיעה עד סמוך לחצי שעה אחר כך ... שבודאי איסור של תורה אין אומרים מוטב שיהיו
686שוגגים וכו' ... ויש אומרים שספק של תורה דינו כודאי איסור של תורה לענין זה, ולכן
687צריך למחות ... תיכף אחר שקיעה האמיתית ... ולא אמרו בגמרא מוטב שיהיו שוגגים אלא
688לענין תוספת מחול על הקדש, ולא לענין עצומו של יום, אפילו לספיקו. וכן עיקר להחמיר
689בשל תורה).
690[1938] משנה עירובין צד, א (מבוי שנטלו קורותיו או לחייו,
691מותרים באותו שבת ואסורים לעתיד לבא דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר אם מותרין לאותו
692שבת מותרין לעתיד לבא ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותו שבת), וכרבי יוסי שאוסר,
693כדאמרינן שם צה, א (תניא נמי הכי אמר רבי יוסי כשם שאסורין לעתיד לבא כך אסורין
694לאותו שבת. איתמר רב חייא בר יוסף אמר [רב] הלכה כרבי יוסי). רי"ף שם לא, א (איתמר
695רבי חייא בר אשי אמר רב הלכה כרבי יוסי. וכן הלכתא). טור ושו"ע ס"ז (מבוי
696שנטלו קורותיו או לחייו בשבת, אף על פי שהותר למקצת שבת, אסור משם ואילך). ט"ז
697ס"ק ז (ולא אמרינן כאן שבת הואיל והותרה הותרה, כיון דליתנהו למחיצות).
698[1939] רב שם צה, א (הלכה כרבי יוסי. ושמואל
699אמר הלכה כרבי יהודה ... אמר רב ענן לדידי מיפרשא לי מיניה דשמואל כאן שנפרצה
700לכרמלית כאן שנפרצה לרשות הרבים), ופרש"י (נפרצה לכרמלית, שרי כרבי יהודה,
701דאי נמי אתי לאפוקי לבר לאו איסורא דאורייתא איכא). תוס' שם ד"ה ושמואל (בסמוך
702מוקי לה בנפרצה לכרמלית. ונראה דהלכתא כרב באיסורי, ואפילו בנפרצה לכרמלית הלכה
703כרבי יוסי דמחמיר). שו"ע שם (בין פתוח לרשות הרבים בין פתוח לכרמלית).
704[1940] סעיפים ו-ח.
705הלכה זו של "שבת כיון שהותרה
706הותרה", נתבארה בכמה סימנים (כנסמן לעיל סי' שסב ס"ו, הערה 34).
707והכלל הוא, שכל מקום שנפלו המחיצות בענין שהוא פרוץ לרשות הרבים או כרמלית, אין
708אומרים בו "שבת כיון שהותרה הותרה". אבל במקום שאין חסרון במחיצות
709החצרות, ובתחלת השבת הי' גם עירוב חצרות או שיתוף מבואות, ונפסל במשך השבת; או
710שנפסל מטעם יותר מבית סאתים, אמרינן "שבת כיון שהותרה הותרה".
711[1941] תרומת הדשן סי' עג (הכשר מבוי שנפלה בשבת, ואותה
712העיר מוקף חומה ... דכולה חשיבא רשות היחיד גמור על ידי היקף חומה, חשיב שפיר
713איתינהו, כיון דעדיין אף לאחר שנטל הכשר המבואות, רשות היחיד גמורה הוא ... וכיון
714דלענין הך מלתא משוינן לעיר כחצר גדולה דרשות היחיד גמורה היא, אמאי לא נשוה אותן
715גם כן רשות היחיד לענין שבת, הואיל והותרה הותרה, כיון דאיתינהו למחיצות). שו"ע
716שם (ויש מי שאומר דהני מילי בעיר שאינה מוקפת חומה, אבל בעיר מוקפת חומה, מותר). רמ"א
717שם (ויש לסמוך על זה ולהתיר). מ"א ס"ק יג (דהוי כחצר אחת, וכשנפל התיקון
718אין הפסק בינם לעכו"ם, והוי כחצר שלא עירבו, דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה,
719דהרי מחיצות החיצונות קיימות).
720[1942] תרומת הדשן שם (ועוד נראה, אם כשנמצא שהכשר המבוי נשבר, וספק
721הוא אם נשבר מבערב שבת מבעוד יום, או לאחר שקדש היום, אפילו הכי שרי, דמוקמינן ליה
722אחזקתן, והשתא הוא דנשבר). רמ"א ס"ז (ואם ספק אם נסתר מערב שבת או לא,
723אזלינן לקולא).
724[1943] תרומת הדשן שם (אמנם נראה שאם הענין כך שעושין הכשר
725מבוי לצורך שעה, כגון לחופה ולברית מילה, ואז רגילין הוא כמה פעמים שקרוב לודאי
726שהנכרים שוברים ההכשר באותה הלילה, מחמת שלא הורגלו בו. אם הענין כך הוא, לא
727אמרינן שבת [כיון שהותרה הותרה], הואיל ועומד הוא לסתור). רמ"א שם (אבל אם
728היה עומד לסתור מערב שבת, אסור לאחר שנסתר). ט"ז ס"ק ט (פירוש כגון
729במקום ששכיחי עכו"ם שמקלקלים העירוב באותו לילה). מ"א ס"ק
730יד (פירוש שקרוב לודאי שהעכו"ם ישברוהו).
731וכעין זה לקמן סי' שעא ס"ב (אין
732אומרים בזה שבת כיון שהותרה הותרה, לפי שאין אומרים כן אלא כשבשעה שהותרה היה הדבר
733ברור שלא תחזור ותיאסר ... אבל כאן אין הדבר ידוע בודאי בכניסת השבת שלא יבא בעל
734הבית זה לביתו בשבת), וס"ד (אין אומרים בה שבת כיון שהותרה הותרה הואיל ... והיתה
735תלויה ועומדת, ולא היה אז התירה ברור שתהא מותרת כל השבת). סי' שפג ס"א (ואין
736אומרים שבת כיון שהותרה הותרה. הואיל ובשעה שהותרה לא היה הדבר ברור שלא תחזור
737ותאסר, כי שמא יבוא הנכרי בשבת. אם לא שידוע בבירור מדעת הנכרי בכניסת שבת שלא היה
738אז בדעתו לחזור לביתו בשבת, ונמלך אחר כך).
739[1944] גם בסעיף שלפנינו נתבארה
740ההלכה שבסעיף הקודם, מתי אומרים שבת כיון שהותרה הותרה. והיינו במקום שאין חסרון
741במחיצות החצרות, ובתחלת השבת הי' גם שיתוף מבואות, שהועיל לכל החצרות.
742ואף
743אם נשברה קורת המבוי בשבת, ונאסר המבוי בטלטול, עד שאי אפשר להביא את השיתוף אל כל
744החצרות.
745מכל
746מקום מועיל השיתוף, להתיר הטלטול בכל החצרות, ומחצר לחצר דרך גובה הכותל, כי
747השיתוף שבתחלת השבת הועיל לכל השבת (אף שבמבוי עצמו אסור לטלטל).
748וכן
749נתבארו בו כמה הלכות בשיתוף זה, אם נשברה קורת המבוי לפני השבת:
750(א)
751אין השיתוף מועיל אלא בחצר שהשיתוף מונח בה, או החצרות הפתוחות לה.
752(ב)
753בשאר החצרות אסור לטלטל מבית לבית, ואפילו מחדר לחדר שבכל אחד דר אדם בפני עצמו.
754(ג)
755אין לעשות עירוב בפסח בבית הכנסת, אלא כשיש בחצר זה ב' בתים המצריכים עירוב.
756(ד)
757גם בשאר המבואות המתוקנים, נאסר הטלטול, כשאי אפשר להביא אליהם את העירוב מבית
758הכנסת.
759[1945] שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, פראג סי' תכב (וששאלת על מבוי
760שנשתתפו בו, ואחר זמן נשברה הקורה, אם יכולים בני החצירות לטלטל בחצרותיהן מן
761הבתים ומחצר לחצר, אי אמרינן שבטל העירוב אי לא. נראה שאותו החצר שהעירוב מונח בו
762והחצירות הפתוחות לה מותרות ... אבל אותן חצירות שאינן פתוחים לאותו חצר, אסורות,
763דליתא לעירוביהו גביהו, ולא מצו לאתויי העירוב דרך מבוי כיון שנשברה הקורה, הלכך
764אותו חצר שהעירוב מונח בו והחצרות העומדות באותה שורה והפתוחות זו לזו, כולן
765מותרות, ושאין פתוחות זו לזו, כגון עומדים בשורה [אחרת], או אפילו באותה שורה ואין
766להן פתח או חלון לחצר שבצידה, אלא פתוחות למבוי, אסורות). הובא במרדכי
767עירובין רמז תקיח, ובהגהות מיימוניות הל' עירובין פ"ג אות ו. שו"ע
768ס"ח (מבוי שנשתתפו בו ונשברה הקורה, אותו חצר שהעירוב מונח בו, וחצרות הפתוחות
769לו, מותרות. אבל חצרות שאין פתוחות לאותו חצר, אסורות). ט"ז ס"ק י (דקי"ל
770סומכין על שיתוף במקום עירוב. אבל חצירות שאין פתוחות לאותה חצר, ליתי' לעירוב
771גבייהו. ולא אתו לאתוי אותו דרך המבוי, כיון שנשברה הקורה). מ"א ס"ק טו
772(אפילו עומדות בצדה, רק שאין להם פתח או חלון לאותו שהעירוב מונח בו, אסורות,
773דליתא עירוב גבייהו, ולא מצי לאתויי העירוב דרך המבוי, כיון שנשברה הקורה).
774[1946] ס"א (המשתתפים במבוי
775צריכים לערב בחצירות בכל חצר שיש בה ב' בתים ... ואם נשתתפו במבוי בפת, סומכים
776עליו בחצרות, ואין צריך לערב כל חצר לעצמה ... ולכן אין נוהגין עכשיו לעשות עירובי
777חצרות בשום חצר שיש בה בתים הרבה, לפי שסומכין על השיתוף שבבית הכנסת הנעשה מפת,
778שמועיל גם לחצרות, אם מותר לטלטל מהן לבית הכנסת). ואילו כאן שנשברה הקורה, ונאסר
779הטלטול מהמבוי לחצרות, אין השיתוף מועיל אלא לחצר שהשיתוף מונח בה, והחצרות הפתוחות
780לה.
781[1947] כדלקמן סי' שעב ס"ה
782(אין ב' חצרות יכולים לערב יחד, אלא אם כן יהיה ביניהם פתח רחב ד' טפחים, או חלון
783שיש בו ד' על ד', ויהיה קצתו בתוך י' טפחים הנמוכים לארץ).
784[1948] עירובין פה, ע"ב (עירובי חצירות בבית שבחצר,
785שיתופי מבואות בחצר שבמבוי). עי' שם בפרש"י ד"ה בבית שבחצר (לאפוקי
786בית שבחצר אחרת), וד"ה בחצר שבמבוי (לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו), הרי שלא רק
787העירוב צריך להיות בבית שבאותה חצר, אלא גם השיתוף צריך להיות דוקא בחצר הפתוחה
788לו.**
789**
790**דלא כהלכה ברורה סי'
791שסו** ס"ק ג (וכתב מגן דוד [ט"ז ס"ק י, שהובא לעיל],
792דאם מניח העירוב בבית הכנסת, אם אין ראוי לטלטל, רוצה לומר אם נתקלקל הקורה המתיר
793להמבוי, או צורת הפתח בחצר, או באיזה מקום שאסור לטלטל לשם, אינו מועיל, כיון
794דהטעם של עירוב הוא משום כאלו דרים שם, וכל החצירות שייכין לשם, וכאן דאסור לטלטל
795לשם ... ומכל מקום אין דבריו מוכרחין, דעירובין שלנו דין שיתוף יש לו, לכך אין
796צריך בית דירה ... אם כן אף נתקלקל הלחי או צורת הפתח באותו חצר או מבוי שהבית
797הכנסת בתוכה, ואסורים לטלטל לבית הכנסת, מכל מקום אותן בעלי בתים ששורים בחצר או
798בבית אחד ... מועיל זה השיתוף, דאין אוסרין זה על זה).**
799**
800עי' ברש"י בסוכה ג, ע"ב
801ד"ה אלא הכי קאמר עירובי חצירות בבית שבחצר (באחד הבתים שבה, ולאפוקי בית
802שבחצר אחרת שאין מצרפן. ושיתופי מבואות דקתני במבוי הכי נמי קאמר, באחת החצרות
803שבמבוי, ולאפוקי חצר שבמבוי אחרת). וראה גם לקמן (הערה 86).
804וכן הוכיח בשו"ת חכם צבי סי' קיא (וכ"כ
805רש"י בפירוש בפרק כיצד משתתפין [פ]"ה ע"ב, על אומרם עירובי חצרות
806בבית שבחצר, לאפוקי בית שבחצר אחרת, שיתופי מבואות בחצר שבמבוי, לאפוקי חצר שאינה
807פתוחה לו).
808וכן הוא לקמן סי' שפו ס"ב (השיתוף
809צריך להיות מונח בחצר שבמבוי זה, אבל לא שבמבוי אחר שלא נשתתף עם זה, לפיכך
810ישראלים שדרים בב' וג' מקומות חלוקים ורחוקים זה מזה, שמפסיק ביניהם מקום האסור
811בטלטול, מפני שאינו מתוקן בלחי או קורה או צורת פתח, או מפני שדרים שם נכרים ולא
812שכרו מהם רשותם, והשמש גובה קמח מכולם ועושה ממנו עירוב אחד ונותנו במקום אחד מהם,
813אינו מועיל להם, אלא צריכים לערב בכל מקום ומקום בפני עצמו ... שהרי אי אפשר להם
814להשתתף יחד, כיון שאסורים לטלטל מזה לזה, ואם כן אי אפשר לשתף מקום זה ושיהא
815השיתוף מונח במקום אחר שאינו משותף עמו).
816[1949] מ"א שם (ודוקא כשנשבר בחול, אבל נשבר בשבת שרי, כמ"ש
817רסי' שע"ד, דשרי לטלטל מחצר לחצר הסמוך לו דרך גובה הכותל).
818והיינו כדלקמן סי' שעד ס"א (ב'
819בתים או ב' חצרות שעירבו יחד, על ידי שהיה ביניהם חלון או פתח, ונסתם בשבת, מותרים
820להשתמש מזה לזה דרך גובה כותל וחוריו, ששבת כיון שהותרה הותרה).
821[1950] מ"א שם (ודע דאותן חצירות האסורות לטלטל, אפילו בבית אחד
822אסור מחדר לחדר, כמ"ש סי' ש"ע ס"ג עיי"ש. וצריך להזהיר על זה
823במקומות שאין להם לחי או קורה).
824[1951] סעיף ה (חדרים ממש ... חשובים דירות, ואוסרים בחצר זה על זה,
825וכן לטלטל מזה לזה).
826וכן הוא בשו"ת צמח צדק סי' מא סוף
827אות ח (דאף אם החצר אין בה רק בית אחד, מכל מקום כיון שיש בהבית כמה חדרים, יש
828לומר שהם כשני בתים הפתוחים לחצר).
829[1952] היינו בערב פסח, כדלקמן סי' שסח ס"ד (נהגו במדינות אלו
830לעשות העירוב בערב פסח מחלת מצה שאינה ממהרת להתעפש. ועוד שיכולין לשומרה בימי
831הפסח. ויכולין לשמור העירוב כל השנה).
832[1953] כדלקמן סי' שסו ס"ו (והמנהג בזמן הזה להניח העירוב בבית
833הכנסת). סי' שפז ס"א (שסומכין על השיתוף שבבית הכנסת הנעשה מפת ... נוהגין
834לתלותו בבית הכנסת, כדי שיהא מפורסם לתינוקות).
835[1954] ט"ז סי' שסו סוף ס"ק ג (במקום שאין שם עירוב
836בעיר כלל, ואסור לטלטל מבית לבית, שאין לעשות שם עירובי חצרות כלל, אם לא לאותן
837שמותרים לטלטל מחצירם לחצר שמונח העירוב כנ"ל פשוט).
838והיינו כיון שהעירוב אינו מועיל לשאר
839החצרות שאינן פתוחות לחצר בית הכנסת, ובחצר בית הכנסת מותר לטלטל גם בלא העירוב,
840כדלקמן סי' שסו ס"ו (ומקומות שאין להם לחי או קורה למבואותיהם, או שבית הכנסת
841אינו במבוי המתוקן בלחי או קורה, שאין מניחים שם עירוב בבית הכנסת כמו שנתבאר בסי'
842שס"ה, אעפ"כ מותרים לטלטל בבית הכנסת (וממנו לחצר בית הכנסת, ואפילו אם
843יש שם דירה אחת בחצר בית הכנסת, אלא אם כן יש בה שתי דירות, שאז הן אוסרות זו על
844זו עד שיערבו ביניהן, ואם לא ערבו אסור לכל אדם לטלטל בחצר בית הכנסת, אבל אם אין
845בה אלא דירה אחת, ניתנית כולה לדירה זו), ואין אנשי בית הכנסת אוסרים עליה, הואיל
846ובית הכנסת אינה בית דירה).
847ולשון מ"א
848שם (ולכן במקום שאין לחי או קורה, שאסורים לטלטל במבוי, ואין בעיר שני בתי החורף
849בבית אחד, לא יעשו עירובי חצירות בפסח, דהוי ברכה לבטלה), משמע מסגנון זה, שמועיל
850העירוב כל זמן שיש "בעיר שני בתי החורף בבית אחד" (אף אם אסור לטלטל משם
851לבית הכנסת), צ"ע.
852וראה גם לעיל (הערה 80).
853מראי מקומות וציונים.
854וכן הוא בפסקי הסדור, עירובי חצרות (ולא
855יעשו עירוב חצרות בערב פסח, אלא אם כן יש ב' בתים בחצר בית הכנסת, שיותרו על ידי
856עירוב זה לטלטל ולהביא העירוב מזה לזה).
857[1955] היינו שיש במבואות האחרים
858לחי או קורה או צורת הפתח, אבל אין בהם עירוב בפני עצמו, אין יכולים לסמוך על
859העירוב שבבית הכנסת, אלא אם כן יכולים להביא אצלם העירוב מבית הכנסת.
860וכמו שאינו מועיל לחצרות אחרות שבמבוי
861זה (כדלעיל הערה 80),
862כך אינו מועיל לחצרות שבמבואות אחרים.