Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשסח אם אחר שעירבו נתקלקל העירוב
ובו ד' סעיפים
כשמערב מחדש מתי צריך להודיעם
א עירבו ואחר
ובו ד' סעיפים
כשמערב מחדש מתי צריך להודיעם
א עירבו ואחר
בכך נתקלקל העירוב, ונתמעט משיעורו קודם שנכנס השבת, ובא אחד מבני החצר לתקנו
גלהוסיף עליו עד כשיעור, אם
דבא לערב ממין הראשון, אין צריך להודיע להם,
האפילו מערב עליהם משלהם. ובלבד שלא יטול פתם מבתיהם שלא מדעתם, אלא בני הבית יתנו
ולו.
זואפילו אם כלה הראשון לגמרי ובא לערב מחדש משלהם, אין צריך להודיעם. ואפילו
חמי שצריך להודיע לו בתחלת העירוב, ואין מערבין בתחלה שלא מדעתו, כגון שביתו פתוח
טלשתי חצירות, שאין העירוב הזה זכות לו בודאי, וכמו שנתבאר בסי' שס"ז,
יאין צריך להודיע לו כשנתקלקל וחוזר ומתקנים אותו, שכיון שכבר נתרצה בו בתחלה, מן
יאהסתם גם עכשיו יתרצה בו.
יבאבל אם בא לערב ממין אחר (כגון שמתחלה היה פת חטים
יגועכשיו בא לעשותו מפת אורז),
ידאם כלה מין הראשון לגמרי, צריך להודיע לכל מי שצריך להודיע לו בתחלת עירוב,
טושגם עכשיו הוא כתחלת עירוב,
טזכיון שכלה מין הראשון לגמרי, ושמא לא יתרצו במין זה.
יזוהוא שמערב משלהם, אבל אם מזכה להם משלו, אין צריך
יחלהודיעם, אפילו כלה מין הראשון, לפי שבודאי יתרצו שיערב עליהם בכל
יטהמינים שירצה, כיון שהם אין נותנים כלום.
כואם לא כלה מין הראשון לגמרי, אלא נתמעט משיעורו קודם
כאשנכנס השבת, ובא להוסיף עליו, יכול להוסיף אפילו ממין אחר, ואין צריך להודיעם אף
כבעל פי שמערב משלהם:
כגב וכל זה אם
כדבא להוסיף מחמת שנתקלקל, אבל אם בא להוסיף מחמת שניתוספו דיורין בחצר,
כהאפילו אם מזכה להם משלו, צריך
כולהודיע לכל מי מהם שצריך להודיע לו בתחלת עירוב, דהיינו כל מי שביתו פתוח לשתי
כזחצרות. לפי שהוספה זו היא תחלת עירוב להם,
כחובתחלת עירוב אין מערבין שלא לדעת לכל מי שביתו פתוח לשתי חצרות אפילו אם מזכה לו
כטמשלו, כי שמא אינו חפץ כלל לערב בחצר זו אלא באחרת:
לשיעור העירוב ושיורי עירוב
ג כמה הוא
ג כמה הוא
לאשיעור העירוב, בתחלתו בזמן שהם י"ח או פחות, שיעורן כגרוגרת
לבפת לכל אחד, ואם הם יותר מי"ח, אפילו הם אלף או יותר, שיעורו מזון ב' סעודות,
לגשהם י"ח גרוגרות,
לדשהם כששה ביצים בינונית פת.
להויש אומרים
לושב' סעודות הן כשמונה ביצים.
לזוכל זה בתחלת העירוב, אבל שיורי עירוב, דהיינו עירוב
לחשהיה בו כשיעור ונתמעט אחר שנכנס שבת ראשונה, ונשתייר בו אפילו כל שהוא, כשר אף
לטלשאר שבתות.
מואפילו אם המשוייר אינו ככר שלם אלא פרוסה.
מאולא אמרו שאין מערבין בפרוסה אלא בתחלת העירוב, ואפילו אם נפרס קודם כניסת השבת
מבכשר אם שיעורו קיים עד כניסת השבת, שהרי לא הצריכו שלם אלא בשביל שלא יבואו לידי
מגמחלוקת,
מדואם כן דיו כשהוא שלם בשעת הנחתו.
מהאבל אם נתמעט משיעורו קודם כניסת השבת, אף אם המשוייר הוא ככר קטן שלם, פסול,
מושתחלת העירוב הוא תחלת כניסת השבת:
מזד אם נתעפש
מחפת העירוב ונפסל מלאכול, הרי הוא כמו שכלה לגמרי וצריך לערב מחדש.
מטולכן נהגו במדינות אלו לעשות העירוב בערב פסח מחלת מצה שאינה ממהרת להתעפש. ועוד שיכולין לשומרה בימי הפסח, ויכולין לשמור
נהעירוב כל השנה. וזה טוב יותר מלערב כל ערב שבת, כי שמא ישכחו מלערב
נאפעם אחת.
נבזהו טעם המנהג, אבל באמת יותר טוב לערב כל ערב שבת, כי רוב פעמים מצה של עירוב
נגמתקלקלת ומתעפשת מאורך הזמן ואינה ראויה לאכילה, והרי היא כמו שכלתה לגמרי.
נדוכל המערב בכל ערב שבת יש לו לאכול העירוב למחר כמו
נהשיתבאר בסי' שצ"ד.
נווהרוצה לעשות על צד היותר טוב, יערב משלו בכל ערב שבת
נזויזכהו לכל הקהל על ידי אחר, ובזה אין חשש אם יתקלקל העירוב שבבית הכנסת. ולא יברך
נחעל שלו כיון שיש עירוב בבית הכנסת, ושמא הוא כשר, והברכות אינן מעכבות:
נט[187] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
ס(א)
סאכשמערב מחדש מתי צריך להודיעם (ס"א-ב).
סב(ב)
סגשיעור העירוב ושיורי עירוב (ס"ג-ד).
סד[188] משנה שם פ, ב (נתמעט האוכל (משיעורו,
סהרש"י), מוסיף ומזכה, ואין צריך להודיע (שהרי כולן נתרצו בתחלה, רש"י)).
סורבינו יהונתן במשנה שם, לגירסת הגהות הב"ח שם (נתמעט האוכל מערב שבת ה[ראשון]
סזמשיעורו). טור ושו"ע ס"א (עירבו, ואחר כך נתקלקל העירוב, ובא אחד מבני
סחהחצר לחזור ולתקנו). לבוש ס"א (דאוקמינן להו אחזקתייהו, דודאי יתרצו כולם
סטממין זה כמו שנתרצו כבר). ט"ז ס"ק א (זה מיירי בשבת ראשון דנתקלקל קודם
עשנכנס שבת ראשון, דאלו בשבת שני אין צריך תיקון, דהא סוף עירוב הוא וכשר בנשתייר
עאאפילו בכל שהוא, כמ"ש אחר כך).
עבוכדלקמן ס"ג (וכל זה בתחלת העירוב,
עגאבל שיורי עירוב, דהיינו עירוב שהיה בו כשיעור ונתמעט אחר שנכנס שבת ראשונה,
עדונשתייר בו אפילו כל שהוא, כשר אף לשאר שבתות).
עה*
עוהאמור לפנינו בא בהמשך למה שנפסק בסימן
עזהקודם "ואם אין הבעל והאשה בעיר, יכולים בני הבית לערב משלו שלא בידיעתו, שמן
עחהסתם לא יקפיד עליהם. והוא שאין הבית פתוח אלא לחצר אחת, שעירוב זה בודאי זכות הוא
עטלו ואין לו בו צד חובה, וזכין לאדם שלא מדעתו".
פועל זה מבאר כאן, שאם אינו עירוב חדש
פאאלא בא להשלים את העירוב שנתקלקל, יש ג' אופנים שמועיל אף אם הבית פתוח לב' חצרות:
פב(א) אם כבר עירב ונתמעט, יכול להשלים
פגשיעורו, אף אם משלים ממין אחר, מבלי להודיעו.
פד(ב) אף אם כלה לגמרי העירוב הראשון,
פהיכול להשלימו מהמין הראשון, מבלי להודיע.
פו(ג) אף אם כלה לגמרי העירוב הראשון,
פזואין אצלו להשלים מהמין הראשון, יכול המערב לזכות לו מפת שלו, מבלי להודיעו.
פח[189] ברייתא שם (כלה האוכל, ממין אחד אין צריך להודיע,
פטמב' מינים צריך להודיע). טור ושו"ע שם (אם בא לערב ממין הראשון, אפילו כלה, אין
צצריך להודיע).
צא[190] רבינו יהונתן שם (אם רוצה הוא לזכות להם משלו, על ידי בנו ובתו
צבהגדולים, מוסיף עד שיהיה בו שיעור, ואינו צריך להודיע להם, ואפילו יערב עליהם
צגמשלהם). טור ושו"ע שם (ואפילו מערב עליהם משלהם). ט"ז ס"ק ב (כבר
צדכתבתי סוף סימן שס"ז, דלקיחת הפת אין להם ליקח מבית בעל הבית אלא בידיעת אחד
צהמבני הבית), וכדלעיל סי' שסז (יכולים בני הבית לערב משלו שלא בידיעתו, שמן הסתם לא
צויקפיד עליהם), אבל לא אחרים.
צז[191] כמובא לעיל מהברייתא (כלה
צחהאוכל, ממין אחד, אין צריך להודיע).
צט[192] "אבל אם הוא פתוח
קלשתי חצירות, אין כל אחת מהן יכולה לערב עליו משלו, ממה שנותנים לה בני ביתו שלא
קאבידיעתו, כי עירוב זה איננו זכות לו ודאי, כי שמא לא יחפוץ לערב עם חצר זו אלא עם
קבזו".
קג[193] שהרי העירוב הוא בפת חטים או בפת אורז, כדלעיל סי' שסו
קדסי"א (אין מערבין עירובי חצרות אלא בפת. ומערבין אפילו בפת של אורז).
קה[194] משנה שם (נתמעט האוכל, מוסיף
קוומזכה ואין צריך להודיע), לפי מה שפירשו בגמרא שם (במאי עסקינן ...
קזבשני מינין (שעירב בשניה ממין אחר, רש"י) ... תניא כלה האוכל ... מב' מינים
קחצריך להודיע ... כלה שאני (אבל נתמעט אפילו מב' מינין אין צריך להודיע,
קטרש"י)). טור ושו"ע שם (ואם בא לערב ממין אחר, אם כלה הראשון צריך להודיע
קילהם ... ואם לא כלה הראשון, אלא נתמעט ... אין צריך להודיעם).
קיא[195] כשם שבתחלת עירוב צריך להודיעו רק בפתוח לב' חצרות (כדלעיל סי'
קיבשסז), כן גם בכלה עירובו ורוצה לערב במין אחר, צריך להודיעו רק בפתוח לב' חצרות. **רי"ף
קיגרא"ש** שם פ"ז ס"י (ואם כלה צריך להודיע. ואוקימנא לקמן
קידבחצר שבין שני מבואות, שמתוך שאתה מתירו במבוי זה אתה אוסרו במבוי אחר), מגמרא שם
קיהפא, סע"ב (התם בחצר שבין שני מבואות).**
קיו**
קיזוכ"מ בטור
קיח(כלה כולו צריך להודיעם אם מתקנו משלהם. וכן אם נתוספו עליהם דיורם צריך להודיעם
קיטדשמא אינן חפצים בעירוב. והני מילי בבית שפתוח לב' חצרות, דאיכא למימר שמא לא ניחא
קכלהו לערב עם אלו). משמע שמה שכתב "והני מילי בבית שפתוח לב' חצרות" קאי
קכאגם על כלה כולו שבתחלה.**
קכב**
קכג**וכ"מ בהדיא בט"ז סי' שסז, דעל
קכדזה קאי כו' עי' שם ודו"ק **(בסי' שס"ח כתב הטור דבאינו פתוח
קכהאלא לזה החצר מערבין שלא לדעת ... דעל זה קאי התם). והיינו שבפתוח לחצר אחת אין
קכוצריך להודיעם בכל אופן, ובפתוח לשני חצרות, תלוי אם הוא ממין אחד או שנים, ואם כלה
קכזאו רק נתמעט.**
קכח**
קכט[196] רבינו יהונתן שם (כיון שנשאר קצת מן הראשון אינו נראה כמו
קלשמערב בתחילה), ורע"ב במשנה שם. משא"כ כשכלה מין הראשון לגמרי נראה
קלאכתחלת עירוב.
קלב[197] לבוש ס"א (דשמא לא יתרצו לערב ממין אחר,
קלגויקפידו ויתבטל העירוב).
קלד[198] רבינו יהונתן שם (אבל אם יערב עליהם משלו אינו צריך להודיעם). **טור
קלהושו"ע** שם (ואם משלו, אין צריך להודיעם כלל).
קלווהיינו שאם עירב מתחלה וכלה מין הראשון,
קלזיכול לערב עליו משלו אף כשפתוח לב' חצרות; משא"כ בתחלת עירוב יתבאר לקמן סוף
קלחס"ב (ובתחלת עירוב אין מערבין שלא לדעת לכל מי שביתו פתוח לשתי חצרות, אפילו
קלטאם מזכה לו משלו).
קמ[199] לבוש שם (דודאי יתרצו שיזכה להם זה, דמאי איכפת להו אם ממין זה
קמאאם ממין אחר יזכה להם).
קמב[200] כנסמן לעיל (הערה 194).
קמג[201] במשנה שם (נתוספו עליהן, מוסיף ומזכה, וצריך
קמדלהודיע). טור ושו"ע ס"ב (ניתוספו דיורין בחצר, אם הבית פתוח לשתי חצרות
קמהצריך להודיעם, מפני שאולי לא ירצו לערב עם אלו רק עם החצר האחרת, אבל אם אינו פתוח
קמואלא לזה החצר אין צריך להודיעם, דמסתמא יתרצו לערב).
קמז[202] רמב"ם פ"ה ה"ד (חצר שיש לה שני
קמחפתחים לשני מבואות ... אם זיכה אחד בשיתוף לכל בני המבוי ושיתף עליהן, צריך להודיע
קמטלאנשי החצר זו, שאינן משתתפין אלא מדעתן, שאינה זכות להן שמא במבוי השני רוצים
קנלהשתתף ולא בזה), וה"ו (נתוספו שכנים בחצר זה, מזכה להם, וצריך להודיעם). מ"א
קנאס"ק א (צריך להודיעם, אפילו רוצה לערב משלו, דשמא לא ניחא להם).
קנב[203] כדלעיל סי' שסו סוף
קנגסי"ב (ואם ניתוספו דיורין אחר שנתמעט העירוב משיעורו, אע"פ שכל שנשתייר
קנדממנו כל שהוא כשר הוא, ששיורי עירוב כל שהוא, ואין צריך שיעור אלא בתחלתו, כמו
קנהשיתבאר בסי' שס"ח, מכל מקום צריך להוסיף עליו מחמת הדיורין שניתוספו עתה,
קנושלהם הוא תחלת עירוב).
קנז[204] גמרא פא, סע"ב (תנן נתוספו עליהן מוסיף
קנחומזכה, וצריך להודיע. התם בחצר שבין שני מבואות), הרי שאפילו מזכה להם משלו, אם
קנטהוא חצר שבין שני מבואות צריך להודיע.**
קס**
קסאומ"ש המ"א
קסב(ודברי הר"ר יהונתן צ"ע, שכתב דאם מערב משלו אין צריך להודיע)**,
קסגצע"ג.**
קסדוהם דברי רבי יהונתן כה, ב (ניתוספו
קסהעליהן דיורין, מוסיף ומזכה משלו ככרות לחשבון הנוספים, ומשים אותם בסל אחד עם
קסוהראשונים, ואינו צריך להודיע לדיורין הנוספין). שעל זה קשה למ"א, הרי כבר
קסזהובא (בהערה הקודמת) מהגמרא, שבחצר שבין שתי המבואות צריך להודיע אפילו אם מזכה
קסחלהם משלו.
קסטותירץ בתוספות שבת ס"ק ד (ומה
קעשהקשה המ"א על הרר"י שכתב דאם מערב משלו אין צריך להודיע, דטעמא מאי אין
קעאצריך להודיע. ולא ידענא מאי קשיא, דאפשר דהר"י סבירא ליה כהראב"ד,
קעבדסבירא ליה דגם בב' חצרות זכות הוא לו, ודלא כסברת הרמב"ם).
קעגוהוא המובא לעיל מהרמב"ם פ"ה
קעדה"ד (חצר שיש לה שני פתחים לשני מבואות ... אם זיכה אחד בשיתוף לכל בני המבוי
קעהושיתף עליהן, צריך להודיע לאנשי החצר זו, שאינן משתתפין אלא מדעתן, שאינה זכות להן,
קעושמא במבוי השני רוצים להשתתף ולא בזה). וחלק עליו הראב"ד שם (מאחר דקי"ל
קעזכרבי שמעון בשלש חצירות שעירבו שתים החיצוניות עם האמצעית, היא מותרת עמהן והן
קעחמותרין עמה, איזו חובה יהיה לה אם תשתתף עם זו ותשתתף עם האחרת שלא מדעתו, והלא
קעטמותרת עם שתיהן). וכדלקמן סי' שפו ס"ט (חצר הפתוחה לב' מבואות ושיתפה עם
קפשניהם, מותרת בשניהם לטלטל מבתיה לכל אחת מהם).
קפאואם כן אפשר שגם רבי יהונתן סובר
קפבכהראב"ד, שגם בבית שבין שתי חצרות הוי זכות. אבל אנן קיי"ל שמכל מקום לא
קפגהוי זכות, וכמבואר במ"מ שם (ואני אומר שדעתו הוא שכל שיש לחצר זו דרך אחרת,
קפדאין אומרים זכות הוא לה כשיהיה לה שני דרכים, דשמא אינה חפצה בשיתוף שני מבואות,
קפהדאוושי לה אינשי, שבני המבואות יהיה להם מקום מיוחד יוכלו שניהם לשום בו כליהם
קפוולהתחבר שם ביחד, ולפיכך אין זה זכות גמור לעשותו שלא מדעתו, וזהו שכתב שאינה זכות
קפזלהם). וראה מראי מקומות וציונים.
קפח** עי' סי'
קפטשסז**, שנתבאר לעיל שם (כי
קצעירוב זה איננו זכות לו ודאי, כי שמא לא יחפוץ לערב עם חצר זו אלא עם זו).
קצא[205] במשנה שם פ, ב (כמה הוא שיעורן, בזמן שהן מרובין
קצבמזון שתי סעודות לכולם, בזמן שהן מועטין, כגרוגרת לכל אחד ואחד).
קצג[206] רב יהודה שם (כמה הוא מרובין, אמר רב יהודה אמר
קצדשמואל שמונה עשרה בני אדם. שמונה עשרה ותו לא, אימא משמונה עשרה ואילך, ומאי שמונה
קצהעשרה דנקט, אמר רב יצחק בריה דרב יהודה לדידי מיפרשא לי מניה דאבא, כל שאילו מחלקו
קצולמזון שתי סעודות ביניהן ואין מגעת גרוגרת לכל אחד ואחד הן הן מרובין, וסגי במזון
קצזשתי סעודות, ואי לא (הן הן) מועטין נינהו. ואגב אורחיה קא משמע לן דשתי סעודות
קצחהויין שמונה עשרה גרוגרות). טור ושו"ע ס"ג (כמה הוא שיעור העירוב
קצטבתחלתו, בזמן שהם שמונה עשרה או פחות, שיעורו כגרוגרות לכל אחד. ואם הם יותר
רמשמונה עשרה, אפילו הם אלף או יותר, שיעורו מזון שתי סעודות, שהם שמונה עשרה
ראגרוגרות).
רב[207] רמב"ם פ"א ה"ט (שתי סעודות שהן
רגכשמונה עשרה גרוגרות, שהן כשש ביצים בינוניות). דעה הא' בשו"ע שם (שהם כששה
רדביצים).
רהוהיינו ששיעור ככר לחם, שהוא מזון שתי
רוסעודות, הוא כששה ביצים. ושיעור אכילת פרס, שהוא חצי ככר לחם הוא כשלושה ביצים,
רזכדעה הב' דלקמן סי' תריב ס"ג-ד (אכילת פרס (פירוש חצי ככר לחם) ... שיעור
רחאכילת פרס ... יש אומרים שהוא כמו ג' ביצים). וסי' תמב ס"א (אכילת פרס (פירוש
רטג' ביצים, שהוא חצי ככר)).
ריועל זה נאמר כאן, ששיעור שתי סעודות
ריאאלו, שהם כששה ביצים, הם שיעור י"ח גרוגרות, שכן כל ביצה שיעורה כג' גרוגרות.
ריב[208] עיקר המשנה מיירי בשיתופי מבואות (שאין צריך פת), שבה התחילה
ריגהמשנה שם עט, ב (כיצד משתתפים במבוי, מניח את החבית ואומר כו'). ולכן פסק
רידהרמב"ם שבעירובי חצרות סגי בפחות מזה, כדתנן בהמשך המשנה פ, ב (ככר כאיסר
ריהוהוא שלם מערבין בו), וכמובא לעיל סי' שסו ס"י (הערה 65).
ריואמנם קיי"ל ששיעור זה הוא גם
ריזבעירובי חצרות (שצריך פת). והא דתנן "ככר כאיסר", נתבאר לעיל שם (בשלימה
ריחמערבין אפילו היא קטנה מאד, ובלבד שיהיו שם ככרות הרבה שיהא בהן כשיעור).
ריטטור, הביא הלכה זו בסימן
רכשלפנינו לענין עירובי חצרות, וביאר בב"י בסוף הסימן (ודעת רבינו כדעת
רכאהראב"ד בפרק א' מהלכות עירובין (הט"ז), שאף לעירובי חצירות בעינן שיעור,
רכבכמו בשיתוף, וכתב שם הרב המגיד שכן הוא דעת האחרונים).
רכג[209] רש"י ד, א ד"ה פרס (פרס, ד' ביצים הן מזון סעודה
רכדבינונית, פרס לשון פרוסה, ששיערוהו בחצי ככר האמור בעירוב, דבעינן מזון ב' סעודות).
רכהדעה הב' בשו"ע שם (ויש אומרים שהם כשמנה ביצים), ודעה הא' דלקמן סי' תריב
רכוס"ג-ד (אכילת פרס (פירוש חצי ככר לחם) ... שיעור אכילת פרס ... יש אומרים
רכזשהוא כמו ד' ביצים).
רכחוהיינו ששיעור ככר שהוא מזון ב' סעודות
רכטהן כשמונה ביצים, והם כי"ח גרוגרות, כי כל ביצה כשיעור שתים ורבע גרוגרות.
רלוראה שו"ע סי' תט
רלאס"ז (שיעורו שתי סעודות בינוניות, שהם כששה ביצים). וט"ז שם
רלבס"ק ח (בטור כתוב ח' בצים, והאריך ב"י שזה דלא כמאן ... ועל כן הגיה וצריך
רלגלומר שהם ה' ביצים ועוד ... ולענ"ד נראה, כיון שבאנו להגיה, יש להגיה כדברי
רלדהטור שכתב ברמזים שהם כששה בצים).**
רלה**
רלודעה שלישית נתבארה לקמן סי' תפו
רלזס"א (כזית ... יש אומרים שהוא כחצי ביצה, ויש אומרים שהוא פחות מעט משליש,
רלחלפי מה שנתבאר בסימן שס"ח שמזון שתי סעודות של עירוב שהוא י"ח גרוגרות
רלטיש בהן כששה ביצים, אם כן הגרוגרת הוא שליש ביצה, והזית הוא קטן מהגרוגרת. ולפי
רמסברא הראשונה, הי"ח גרוגרות של שני סעודות של עירוב הוא יותר מי"ח חצאי
רמאביצה. וכבר נתבאר בסימן שס"ח ות"ט, שהעיקר כהאומרים שאין צריך יותר
רמבמכששה ביצים לעירוב, לפי שהעירוב הוא מדברי סופרים והולכין בו להקל ... כל דבר
רמגשהוא מן התורה, יש להחמיר כסברא הראשונה). ויתבאר לקמן שם (הערה ו).
רמדוהעיקר כסברא הראשונה
רמה(ששיעור ב' סעודות הן כששה ביצים).
רמו[210] במשנה שם פ, ב (אמר ר' יוסי, במה דברים אמורים
רמזבתחילת עירוב, אבל בשירי עירוב (שנתמעט משעורו, רש"י) כל שהוא). גמרא מו, ב (הלכה
רמחכרבי יוסי). הרב רבינו יהונתן במשנה שם כו, א ד"ה אמר רבי יוסי
רמט(בשיורי עירוב שנתמעט משיעורו משנכנס שבת ראשון כל שהוא, אין צריך להוסיף עליו
רנאפילו לשבת הבאה, כיון שמתחלה היה בו שיעור. ואם נתמעט קודם שנכנס שבת ראשון, תחלת
רנאעירוב קרינא ביה). טור ושו"ע ס"ד (נתמעט משיעורו אחר שנכנס שבת ראשונה
רנבונשתייר בו אפילו כל שהוא, כשר אף לשאר שבתות).
רנג[211] ט"ז ס"ק ג (ומ"ש בסי' שס"ו
רנדשאין מערבין בפרוסה, היינו בשבת ראשון).
רנה[212] כדלעיל סי' שסו ס"י (אין מערבין בפרוסה, אפילו היא גדולה
רנוהרבה, שמא יבואו לידי מחלוקת).
רנז[213] מהרי"ל מנהגים הל' עירובי חצרות אות ו (שאלו
רנחקודם מהר"י סג"ל, המערב על לחם שלם כדין, והכלב אכל ממנו בערב שבת טרם שקנה
רנטבין השמשות, מאי דינו. והשיב, מאחר דבשעת עשיית העירוב הי' שלם, אין לחוש אם נעשה
רספרוסה אחר כך). מ"א ס"ק ג (ואם נשבר העירוב, אפילו
רסאקודם שנכנס שבת ראשונה, שרי, כיון דבשעת הנחה הי' שלם (מהרי"ל) ... לכן נראה
רסבלי כמהרי"ל, דכיון שבשעת הנחה היה שלם תו לא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו).
רסג[214] מ"א שם (ומכל מקום
רסדנראה לי דאם לא נשאר בו כשיעור, פסול).
רסה[215] כדלקמן סי' שצג ס"ג (שכיון שנקבעה דירתו במקום עירוב בבין
רסוהשמשות, שהוא תחלת כניסת השבת, שוב אינה נפקעת משם כל השבת, אף על פי שנוטל משם
רסזעירובו).
רסח[216] הרשב"א בשו"ת המיוחסות לרמב"ן סי'
רסטריב (אם נפסל מלאכול, הרי הוא כמי שכלה כולו לגמרי, וצריכים לערב מחדש). שו"ע
רעס"ה (אם נתעפש פת העירוב ונפסל מלאכול, הרי הוא כמו שכלה לגמרי וצריך לערב
רעאמחדש).
רעב[217] שבלי הלקט סי' צט (וצריך לאפות לחם העירוב מצה, כדי שלא יתעפש).
רעגכל בו סי' לג בתחלתו (ונהגו העם לערב ולשתף
רעדבפסח לכל השנה במצה, מפני שאינה מתעפשת כחמץ). רמ"א ס"ה (ולכן נהגו
רעהלעשות העירוב חלת מצה, שאינה ממהרת להתעפש).
רעווכן הוא לעיל סי' שסו ס"י (ונוהגין
רעזלעשות העירוב במצה בערב פסח לכל השנה, מטעם שיתבאר בסי' שס"ח). פסקי הסדור,
רעחעירובי חצרות (ועושין מצה אחת שלימה ומערבין בה).
רעט[218] דרכי משה סי' שסו ס"ק א (ואני שמעתי טעם אחר שמערבין במצה,
רפמשום דמשהינן העירוב כך כל השנה, ואילו היה חמץ, היו צריכין לבערו בפסח ולערב פעם
רפאאחרת, ואולי ישכחו ויבואו לידי תקלה). רמ"א שם (ועוד דיכולים
רפבלשמרה בימי הפסח).
רפג[219] רמ"א שם (וזה טוב
רפדיותר מלערב כל שבת ושבת, שלא ישכחו מלערב).
רפה[220] מהרי"ל הלכות עירובי
רפוחצרות אות ב (היה רגיל להניח בכל ערב שבת וערב שבת, דלא היה סומך לכתחילה על השתוף
רפזשנעשה אל הצבור בערב פסח, אולי נתקלקל ואתא לידי תקלה ... שלח לשמש העיר לראות אם
רפחמצת השיתוף שעשו בערב פסח על השנה עדיין קיימת לסמוך עליה, ונמצאת מעופשת וכלה,
רפטדלא היתה ראויה לסמוך עליה, ואמר הרב מזה יגורתי ויראתי כל השנה בערב שבת).
רצט"ז ס"ק ד (ולענ"ד נראה, דיותר טוב לערב כל ערב שבת, דרוב פעמים
רצאשהמצה של העירוב מתקלקלת ומתעפשת מאורך הזמן ואינו ראוי לאכילה כלל, והוה כלה
רצבלגמרי)
רצגוכל זה בימים ההם שהיו אופים מצות רכות
רצדועבות, והי' רגיל שהמצה תתעפש אחר משך זמן. משא"כ בזמנינו שהמצות קשות ודקות
רצה(כדלקמן סי' תנד ס"ה והערה כז), ונשמרות במשך השנה ואינן ממהרות להתעפש.
רצווראה גם לעיל סי' שסו ס"י (הערה 74).
רצז[221] ברמ"א שם ס"ב (ויש לבצוע עליו בשחרית בשבת). ולקמן
רצחסי' שצג סעיף ג (ויש לבצוע עליו בשבת שחרית (או בסעודת הלילה, אם סועד משחשכה
רצטודאי), דהואיל ונעשית בו מצוה אחת יש לעשות בו גם כן מצוה אחרת).
ש[222] ט"ז שם (והרוצה לעשות על צד היותר טוב, יערב משלו בכל ערב
שאשבת ויזכהו על ידי אחר, ובזה לא חיישינן לקלקול העירוב של בית הכנסת. ולא יברך,
שבכיון שיש בבית הכנסת מצת העירוב, והברכות אינם מעכבות, כן נראה לי). וכדלעיל סי'
שגשסו סוף סי"ח (ואם גבו העירוב ולא ברכו עליו ולא אמרו עליו כלום, אין הברכה
שדוהאמירה מעכבת, ומותרים לטלטל מבתים לחצר).