Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשסט באיזה אופן מקנין העירוב
ובו סעיף אחד
א הנותן מעות
ובו סעיף אחד
א הנותן מעות
בלנחתום ואמר לו אם יבואו בני החצר לקנות ממך ככר לעירוב זכה לי בעירוב, שיהא לי
גחלק עמהם בשביל מעה זו, אינו עירוב לזה,
דשמעות אינן קונות עד שימשוך.
הואפילו אם זיכה הנחתום הככר לכל בני החצר כולם בכלל על ידי אחר במתנת חנם, והרי גם
וזה הוא מכלל בני החצר ונתכוין הנחתום שגם זה יזכה ויהיה לו חלק בככר זה. מכל מקום
זלא נתכוין הנחתום שיזכה בו זה על ידי הזוכה שיהא נעשה שלוחו, כמו שנעשה שליח לכל
חשאר בני החצר שמזכה להם הנחתום במתנת חנם, אלא דעת הנחתום הוא שזה יש לו כבר זכות
טבככר זה בשביל המעה שנתן לו, ולשאר בני החצר שנותן להם מתנת חנם להם בלבדם הוא
ישעושה את הזוכה שליח שיזכה בשבילם, אבל לזה אינו עושהו שליח כלל, ונמצא שאין לו
יאחלק בעירוב (אבל אם יש בדעתו שיהיה הזוכה שליח
יבלזה כמו לשאר בני החצר, קנה עירוב).
יגואם אמר לו ערב לי, קנה עירוב בכל ענין, אם
ידזיכה לכל בני החצר כולם בכלל, שהרי עשאו שליח לערב לו בענין שיועיל, וכיון שאי
טואפשר להיות לו עירוב אלא אם כן יזכה לו על ידי אחר כמו לאחרים שלא נתנו מעות, הרי
טזזה כאלו אמר לו שיזכה לו על ידי אחר כמו לאחרים, ולא יזכה במעה בלבדה,
יזוחזקה שליח עושה שליחותו.
יחואפילו אם אמר זכה לי, אם נתן לו כלי שיקנה לו בתורת
יטקנין סודר, קנה עירוב.
כואם נתן מעה לבעל הבית ואמר לו זכה לי בעירוב, קנה
כאעירוב, לפי שאין דרך בעל הבית למכור פת משלו, ולדעת שיקנה לו במעותיו פת מן השוק
כבאמר לו כן, וכאלו אמר ערב לי, שעשאו שליח לערב, וחזקה שליח עושה שליחותו, ומן הסתם
כגקנה לו וזכה בשבילו, או זיכה לו על ידי אחר משלו:
כד[223] משנהפא,
כהא (נותן אדם מעה לחנוני ולנחתום כדי שיזכה לו עירוב דברי רבי אליעזר, וחכמים
כואומרים לא זכו לו מעותיו), וכחכמים. טור ושו"ע (הנותן מעות לנחתום ואמר לו אם
כזיבואו בני החצר לקנות ממך ככר לעירוב זכה לי בעירוב, שיהא לי חלק עמהם בשביל מעה
כחזו, אינו עירוב, אפילו עירב החנוני (לכל האחרים) וזכה גם לזה עמהם).
כט[224] כנפסק בחו"מ סי' קצח
לס"א (דבר תורה מעות קונות, אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלים אלא בהגבהה או
לאבמשיכה).
לב[225] רש"י במשנה שם (שאין מעות קונות
לגעד שימשוך. ואפילו עירב החנוני הזה לכל האחרים וזיכה גם לזה, אינו עירוב, שהרי לא
לדנתכוון לזכות לו במתנת חנם כשאר מזכין בעירוב, אלא לקנות המעה, והרי אינה קנויה לו). טור (אפילו אם זיכה החנוני לכולם וזיכה גם
להלזה עמהם, אינו עירוב לזה, שלא כיון לזכות לו במתנת חנם אלא בשביל מעה שנתן לו,
לוומעות אינן קונות, נמצא שאין לו חלק בעירוב). עיין תוס' יו"ט במשנה שם ד"ה לא זכו (בדברי רש"י כתוב וזיכה
לזביו"ד, וכן משמע דרוצה לומר שזיכה לו על ידי אחר, ממה שכתב שהרי לא נתכוין
לחלזכות לו במתנת חנם כשאר המזכים, ואי איתא דלא זיכהו על ידי אחר, מאי קאמר שלא
לטנתכוין ... הלכך מסתבר דזיכה על ידי אחר קאמר, ואפילו הכי לא מהני ליה, לפי שזה
משזיכה לו על ידי אחר, לא כיון שזכותו במתנת חנם כדרך המזכין, אלא כונתו היתה שיקנה
מאבמעות אינן קונות, ומה שזיכה על ידי אחר היה זה בשביל אחרים, שאליהם נתכוין בחנם
מבכדרך המזכין), וב"ח (הכי פירושו, דכיון דבשעה שנתן לו המעה
מגלחנוני ראה הנותן שלא נתכוין לזכות לו במתנת חנם, דאם לא כן לא הוה ליה לקבל ממנו
מדהמעה, אם כן גם הנותן לא נתכוין אלא לקנות, ונמצא שכל הזכיות שעושה החנוני שלא
מהמדעת הנותן קעביד, דלא [סמכה] דעתיה דנותן לאקנויי בלא מעה, כיון דהחנוני לקח המעה
מומידו).**
מז**
מח**(ולפי
מטדברי ט"ז** ס"ק א(פירוש, הוא עצמו
נמזכה להם ולו, אבל לא על ידי אחר)**,
נאוב"י** ד"ה ומ"ש אפילו
נבאם זיכה (ולשון רש"י הכי איתיה ואפילו אם עירב החנוני הזה לכל האחרים וזיכה
נגגם לזה אינו עירוב, והיו"ד של וזיכה גם שם טעות סופר היא, וצריך להגיה וזכה), ומג"א ס"ק א (לפי שלא
נדנתכוין ליתן לו מתנת חנם אלא בשביל מעות שנתן לו, וקי"ל דמעות אינן קונים), צע"ג בעירב לו (דאמור
נהשמואל "לא שנו אלא דאמר לו זכה לי, אבל אמר ערב לי, שליח שויה וקני"), מאי מהני בלי זיכוי על ידי אחר (ומדבריהם מובן שמפרשים
נושהנחתום לא התכוין לזכות לו העירוב בשעה שזיכה את העירוב לכל בני החצר. ואם כן
נזצע"ג מדוע "אבל אמר ערב לי, שליח שויה וקני", הרי הנחתום לא התכוין
נחלזכות לו יחד עם כל בני החצר).**
נט**
ס**עיין
סאמגיד משנה** פ"ו ה"כ (אבל
סבבפת של עצמו, לא, שאין שליח קונה ומקנה). הרי גם אם התכוין לזכות לו בפת של עצמו,
סגאינו זוכה, אלא אם כן זיכה לו על ידי אחר יחד עם כל בני החצר.** ועוד קשה למה לי האי טעמא שבטור, הא
סדאפילו נתכוין לא מהני.**
סה**אבל
סולפי מה שכתבתי, אתי שפיר גם כן קושית הט"ז)** ס"ק ב (וקשה לי ממ"ש הרא"ש פ"ק דקידושין
סזהבאתיו לעיל סימן י"ד וז"ל, וכן המשאיל טבעת לאוהבו לקדש בו אשה, אנן
סחסהדי שדעתו ליתנו בכל יפוי לשון שמועיל, דאדעתא דהכי מסרו לו, ואם לא יועיל לשון
סטשאלה יתפוס בו לשון אחר שיועיל לשם קדושין, דכו"ע לאו דינא גמירי, והיו
עסבורין שיועיל לשון שאלה, ואמדינן דעתיה שאם לא יועיל לשון שאלה שיתנהו בלשון אחר
עאהמועיל, ולכל הפחות במתנה על מנת להחזיר עכ"ל. הרי לפנינו שזה אומר לשון שאלה,
עבואפילו הכי אנו מפרשים מכח אומד הדעת, דהוא לא ידע הדין וסובר שיהיה זה במקום לשון
עגדמהני על פי הדין, דהיינו מתנה, הכא נמי נימא, אם אמר זכה לי, הוא סבר בעד מעות, מכל
עדמקום כיון דמן הדין לא מהני במעות, נימא דנתכוין בלשון דמהני, כגון ערב לי, דאמאי
עהלא אמדינן דעתיה כאן כמו בקידושין, מאי שנא התם דחפץ בקידושין, הכא נמי חפץ בעירוב
עודהוא מצוה). כי שם אפשר לומר שכשאמר לשון שאלה התכוין ללשון מתנה על מנת להחזיר.
עזאבל כאן לא התכוין לזכות לו במתנה, כי אם במכירה, שהרי לקח ממנו המעה. ולכן אינו
עחמועיל.
עטוראה
פשו"ת צמח צדק חאה"ע סי' ערה אות ט. שם סי' שעו. חידושי צמח צדק צ, ב.
פאפס"ד רפט, א.
פב[226] רא"ש שם פ"ז סי' יג (והתוס' כתבו
פגדאפילו זיכה לו על ידי אחר, או קנה לו לחם מן השוק באותה מעה, אינו עירוב, כיון
פדשהנותן נתכוין לקנות מן החנוני מיד, כי היה סבור שמעותיו קונות לו בלא משיכה, וכל
פההזכיות שעושה לו החנוני שלא מדעת בעל הבית קעביד, ואין מערבין אלא מדעתו. ודברים
פוהללו תמוהים בעיני ... זה שגילה בדעתו שחפץ בעירוב, שהרי נתן מעה לחנוני, ומאחר
פזשאין קונה לו המעה וזיכה לו החנוני, אמאי לא זכה). טור
פח(אם זיכה לו הנחתום על יד אחר, או שקנה במעה שנתן לו לחם מן השוק, קנה עירוב).
פט[227] שמואל שם (לא שנו אלא דאמר לו זכה לי, אבל אמר
צערב לי, שליח שויה וקני). טור ושו"ע (אבל אם אמר ליה ערב לי, קנה עירוב).
צא[228] טור (אבל אם אמר לו ערב לי, קנה עירוב,
צבשהרי עשאו שליח לערב לו בענין שיועיל, וכיון שאי אפשר להיות לו עירוב אלא אם כן
צגיזכה לו כמו לאחרים, הוי כאילו אמר שיזכה לו כמו לאחרים). ט"ז ס"ק ב (הטעם
צדבטור, שהרי עשאו שליח לערב לו בענין שיועיל, וכיון שאי אפשר להיות לו עירוב אלא אם
צהכן יזכה לו כמו לאחרים, הוי כאלו אמר שיזכה לו כמו לאחרים). מ"א ס"ק ב (הרי
צועשאו שליח לערב לו באופן שיועיל, והוי כאלו אמר שיזכה לו כמו לאחרים (טור)).**
צז**
צח**עי' מ"אוב"י
צטותוס' יום טוב וב"ח (דלעיל הערה 225).
ק**
קא[229] רש"י שם ד"ה אלא דאמר (דקיימא לן חזקה
קבשליח עושה שליחותו בפרק בכל מערבין), והוא בגמרא לב, א (כולי עלמא חזקה שליח עושה
קגשליחותו). טור (וחזקה שליח עושה שליחותו), וט"ז ס"ק ה.
קד[230] שמואל שם (לא שנו אלא מעה, אבל כלי (קנין סודר,
קהרש"י) קונה). טור ושו"ע (ואפילו אם אמר זכה לי, אם נתן לו כלי בתורת
קוקנין שיקנה לו בו, קנה עירוב). ט"ז ס"ק ג (דדוקא מעות אינן קונות עד
קזשימשוך החפץ, אבל אם מקנה לו כלי הוה חליפין, וכיון שזכה זה בכלי זכה זה בפת ששייך
קחלהעירוב).
קט[231] משנה שם פא, רע"ב (ומודים בשאר כל האדם שזכו
קילו מעותיו).רב שם (מאן שאר כל אדם, אמר
קיארב בעל הבית). רש"י במשנה שם (מפרש בגמרא בעל הבית שאמר לו חברו הילך
קיבמעה זו וזכה לי בעירוב, והלך וזיכה לו, שקנה עירוב, דהואיל ואין בעל הבית רגיל
קיגלמכור ככרות, לא נתכוון זה אלא לעשותו שליח, ונעשה כאומר לו ערב לי). טור (לפי
קידשאין דרך בעל הבית למכור משלו, ולדעת שיקנה לו במעותיו אמר לו, וכאילו אמר לו ערב
קיהלי, שעשאו שליח לערב, וחזקה שליח עושה שליחותו). הובא בט"ז ס"ק ה.
קיומ"א ס"ק ג (דאין דרך בעל הבית למכור משלו, וכאלו אמר ערב לי דמי).