Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשעב דין שיתופי הדירות לעירוב
ובו כ"ב סעיפים
הטלטול מחצר לחצר ומקרפף לקרפף
א לא
ובו כ"ב סעיפים
הטלטול מחצר לחצר ומקרפף לקרפף
א לא
באסרו לטלטל מרשות היחיד של זה לרשות היחיד של זה בלי עירוב, אלא בבתים שתשמישן
גמיוחד ותדיר,
דאבל הגגות שהן סמוכין זה לזה בלי הפסק רשות
ההרבים ביניהם,
ווכן החצרות הסמוכות, וכן הקרפיפות, וכן כל כיוצא בהם
זמהמקומות שאין תשמישן מיוחד ותדיר, כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכם, שמותר
חלטלטל ממקום זה שאין תשמישו תדיר למקום אחר שאין תשמישו תדיר, אפילו הם של בעלים
טהרבה ולא עירבו יחד.
יובלבד שלא יטלטל מתוכם לבית בלי עירוב, אם הם של
יאבעלים מחולקים, לפי שהבית חלוק מהם ואינו רשות אחת עמהם, וכן מהבית לתוכם.
יבכיצד, מטלטל הוא מחצר זו לחצר אחרת אע"פ שלא
יגעירבו יחד, ואפילו אם גם כל אחת ואחת בפני עצמה גם כן לא עירבה, או
ידמחצר זו לגג של בית אחר שאינו בחצר זו ולא עירבו יחד. והוא שיטלטל על הגג ממש
טומלמעלה, אבל על תקרת הבית תחת גג העליון דינו כשאר חדרים. או
טזמחצר לראש הכותל שבין שתי חצרות,
יזשראש כותל זה דינו כגג. או
יחמחצר של זה לקרפף של אחר, והוא שאינו יותר מבית סאתים, או
יטשהוקף לדירה אפילו הוא יותר מבית סאתים. או
כמחצר למבוי המתוקן בלחי או קורה, אע"פ שלא נשתתפו בו, שדינו גם כן כחצר שאינה
כאמעורבת
כבולא ככרמלית, כמו שיתבאר בסימן שפ"ח.
כגוכן מטלטל מגג זה לגג של אחר הסמוך לו, אפילו גבוה או נמוך ממנו הרבה. או
כדמגג של זה לחצר של אחר, או למבוי שלא נשתתפו בו, או לקרפף של אחר. וכן מקרפף של זה
כהלקרפף של אחר.
כווכל זה בכלים ששבתו באחד מרשויות אלו, אבל כלים ששבתו
כזבבית והוציאן לאחת מרשויות אלו, אפילו בהיתר, כגון לחצר מעורבת של בית זה, ואפילו הוציאם בדרך מלבוש, אסור
כחלטלטלם לחצר אחרת, או
כטלגג של אחר, או לקרפף המוקף לדירה של אחר
ל(שהכלים ששבתו בבית, בכל מקום שהם דינם כאלו הם בבית, שאסור לטלטלם ממנו למקום אחר
לאשלא עירבו עמו).
לבאבל לקרפף שלא הוקף לדירה, אפילו הוא פחות מבית סאתים,
לגאין עירוב מועיל, שאפילו הוא שלו, אסור להוציא לתוכו כלים ששבתו כמו
לדשנתבאר בסי' שנ"ח.
להוכן כלים ששבתו באחת מרשויות אלו, אסור להכניסם לבית
לואחר, שלא עירב עם רשות זו ששבת הכלי בתוכו.
לזואפילו הכניסם דרך מלבוש לרשות שעירבה עם הבית, כגון
לחלחצר מעורבת של בית זה, אסור לטלטלם משם לבית, כיון ששבתו ברשות שאינה מעורבת עם
לטהבית.
מ(ואפילו שבתו ברשות המעורבת עם הבית, והוציאם ממנה
מאלרשות אחרת שאינה מעורבת עם הבית, אסור להכניסם מאותה רשות לבית, או
מבלהיפך.
מגאם לא שיניחם תחלה ברשות המעורבת עמו ומשם יכניסם לבית, וכן להיפך. וכן
מדכלים ששבתו בבית והוציאם בדרך מלבוש לרשות שאינה מעורבת עמו, אסור לטלטלם לבית, אם
מהלא יניחם תחלה ברשות המעורבת עמו).
מווכן להיפך:
מזב קרפף יותר
מחמבית סאתים שלא הוקף לדירה, כרמלית הוא, ואסור לטלטל ממנו לקרפף אחר כמוהו להכניס
מטולהוציא מזה לזה, כי אם ב' אמות בזה וב' אמות בזה,
נכמו בשאר ב' כרמלית, כמו שנתבאר בסי' שמ"ו:
נאעירוב בין ב' חצרות
ג שתי חצרות
ג שתי חצרות
נבשרוצות לערב יחד, להתיר לטלטל מזו לזו אף כלים ששבתו בבתים, אין צריכין עירוב אחר,
נגאלא העירוב שעשו כבר כל אחת לעצמה, יוליכנו אחד מבני החצר בשביל כולם ויתננו באחד
נדמבתי שניה.
נהוהוא שעירבו בני חצר השניה לעצמן. ובני חצר השניה גם כן אינן צריכין פת אחר כדי
נולערב עם זו, אלא העירוב שעשו כבר מתירן:
נזד ואם ירצה
נחיוליך שם אפילו פת משלו וכולם מותרים, הואיל והוא כבר עירב עם חביריו, קונה לצורך
נטכולם.
סוהוא הדין אם הוא עם חביריו הם בענין שאינן צריכין לערב כלל ביניהם, כגון אב עם
סאבניו המקבלים פרס ממנו השרויים לבדם בחצר אחת, וכן כל כיוצא בהם כמו שנתבאר בסימן
סבש"ע,
סגהרי אחד מהם מוליך פת בשביל כולם, אפילו משלו, לחצר הסמוכה להם לערב עמה:
סדה אין ב'
סהחצרות יכולים לערב יחד, אלא אם כן יהיה ביניהם פתח רחב
סוד' טפחים,
סזאו חלון שיש בו ד' על ד', ויהיה קצתו בתוך י' טפחים הנמוכים לארץ. ואז אם רצו
סחמערבים יחד, ומותרים לטלטל
סטאפילו דרך חורים וסדקים,
עואם רצו מערבין כל אחד לעצמו, ואסורים לטלטל מזו לזו דרך פתחים וחלונות או חורים
עאוסדקים או על גבי הכותל
עבכלים ששבתו בבית.
עגאבל אם כל החלון הוא למעלה מי' טפחים, אינו מועיל
עדכלום, כיון שיש תחתיו מחיצה גמורה החולקת בין החצר, ואי אפשר להן לערב יחד.
עהואם אין ברחבו ד' טפחים, אפילו הוא ארוך הרבה, אינו
עומועיל כלום.
עזואם הוא עגול, צריך שיהא בהקיפו י"ז טפחים פחות
עחחומש, כדי שנוכל לרבע בו ד' על ד', שהאלכסון של מרובע זה, שהוא ה' טפחים וג'
עטחומשין, הוא רוחב של העיגול, שהוא שליש הקיפו, וג' פעמים ה' טפחים וג' חומשין הם
פי"ז פחות חומש כזה. וצריך
פאשיהא משהו מן מרובע זה תוך י' טפחים לארץ:
פבו חלון שבין
פגב' בתים שרוצים לערב יחד, כגון שלא עירבו החצרות זו עם זו, יכולים לערב אפילו הוא
פדגבוה למעלה מי' טפחים.
פהלפי שהבית, כיון שהוא מקורה, הרי הוא כמלא,
פווהרי זה כאילו אין החלון גבוה י' טפחים,
פזכיון שהבית כולו ממולא.
פחוהוא הדין לארובה שבין בית לעליה, שאע"פ שהיא
פטלמעלה מעשרה, אם רצו מערבין יחד, ואפילו אין שם סולם לעלות בו,
צובלבד שיהא בארובה ד' על ד'.
צאואם עשו סריגה לפני החלון, נתבטל מתורת חלון,
צבשאין הנקבים מצטרפים לד' טפחים.
צגוכן בארובה:
צדז בית שבין
צהשתי חצרות והוא פתוח לשתיהן, ועירב עם שתיהן, אבל החצרות לא עירבו זו עם זו, אין
צולטלטל כלים ששבתו בבתים מחצר לחצר על ידי בית זה:
צזכותל שבין ב' החצרות
ח היה בין ב'
ח היה בין ב'
צחחצרות כותל גבוה י' טפחים על פני כל ארכו, או
צטשהיה קרקעה של אחת מהחצרות גבוה מחבירו ה' טפחים ועשה עליו מחיצה ה' טפחים להשלימו
קלעשרה,
קאוהוא הדין כשגבוה מחבירו עשרה בלא מחיצה,
קבאין יכולים לערב יחד.
קגואם היה הכותל גבוה לשתיהן עשרה, והיה בראשו פירות,
קדהרי בני ב' החצרות יכולים להוריד הפירות לחצירות, וכן להעלות עליו מפירות ששבתו
קהבחצר זו ולהורידם ממנו לחצר האחרת, אע"פ שלא עירבו זו עם זו,
קובין שראש הכותל רחב ד' טפחים בין שאינו רחב,
קזשהרי ראש הכותל דינו כגג, ושתי החצרות כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן,
קחאע"פ שלא עירבו.
קטאבל פירות ששבתו באחת מבתי חצר זו או זו, אסור
קילהעלותם עליו או להורידם ממנו,
קיאמפני שהוא רשות של שתיהן, והן אוסרות זו על זו לענין כלים ששבתו בבית, עד שיערבו.
קיבואפילו פירות ששבתו עליו או בחצרות, אסור להורידם ממנו להכניסם לבית, שעם הבית
קיגאינו רשות אחת, אלא אם כן עירבו.
קידבמה דברים אמורים כשהוא רחב ד' טפחים בראשו, אבל אם
קיהאינו רחב ד' טפחים, מקום פטור הוא ובטל לכאן ולכאן, ואלו מעלין עליו מכאן פירות
קיוששבתו בבית, ואלו מכאן, וכן אלו מורידין מכאן פירות ששבתו עליו ומכניסים לבתיהם,
קיזואלו מורידים מכאן ומכניסים לבתיהם.
קיחאבל פירות שהעלו אלו מבתיהם והניחו בראשו, אסורים אלו
קיטלהוריד לחצרם, לפי שעל ידי שניהם נעשית כאן לפירות אלו ששבתו בבית הוצאה לחצר אחרת
קכשלא עירבה עמו,
קכאואע"פ שהונחו במקום פטור בינתיים, אין זה מועיל כלום, כמו שנתבאר בסימן
קכבשמ"ו
קכגשיש להחמיר בזה כדברי האוסרים:
קכדט ואם היה
קכההכותל גבוה לאחת מהחצרות י' טפחים ולשניה אינו גבוה עשרה, כגון שקרקעה של אחת מהן
קכוגבוה משל חבירתה, מי שאינה גבוה לו עשרה, מותר להשתמש בו אף בכלים ששבתו בבית, אם
קכזעירבה חצר זו לעצמה, והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר, לפי שתשמיש כותל
קכחזה למי שגבוה לו עשרה הוא תשמיש בקושי, נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת, לפיכך
קכטנותנים כותל זה למי שאינו גבוה לו עשרה שישתמש בו, אף בכלים ששבתו בבית, ומונעים
קלאנו את מי שגבוה לו עשרה להשתמש בו, אף בכלים ששבתו בחצר, כדי שלא יאסר על זה
קלאשאינו גבוה לו עשרה להשתמש בו בכלים ששבתו בבית.
קלבלפי שכותל זה אין דינו כגג אלא כחצר, הואיל ואינו גבוה עשרה מקרקעית חצר של זה, ואם
קלגכן אם גם השני יהיה לו רשות להשתמש בו איזה תשמיש, תהא רשות שניהם שולטת בכותל זה,
קלדויהא אסור לזה להוציא כלים ששבתו בבית לחצר שניהם.
קלהוהוא שיהא הכותל רחב ד'. אבל אם אינו רחב ד', מקום
קלופטור הוא, ומותר לשניהם להשתמש בו אף מן הבתים, אפילו ערבה כל חצר לעצמה,
קלזאעפ"י שלא עירבו ביחד:
קלחי נפרץ הכותל
קלטשביניהן עד עשר אמות, ועד בכלל,
קמהרי הוא כפתח, ואם רצו מערבין כל אחת לעצמה.
קמאוהוא שאינו פרוץ במילואו (אלא נשתיירו פס משהו מכאן ומשהו מכאן, או פס ד' טפחים
קמבמצד אחד).
קמגואם נפרץ יותר מעשר, חשובות שתיהם כחצר אחת, וצריכות
קמדלערב יחד.
קמהוכל מקום מהכותל שאינו גבוה י' טפחים כפרוץ הוא:
קמויא כותל
קמזשבין ב' חצרות גבוה עשרה לשתיהן, והעמיד אצל הכותל סולם רחב ד' טפחים, וכן כנגדו
קמחבחצר השנית, אפילו אין הסולמות מכוונים זה כנגד זה, אלא מרוחקים זה מכנגד זה פחות
קמטמג' טפחים, הרי הם כמכוונים וחשובים כפתח לכותל, ואם רצו מערבין שתי החצרות יחד. ואפילו
קנאם הם מרוחקים זה מכנגד זה הרבה, אם הכותל רחב ד' טפחים, עדיין חשובים הם כפתח,
קנאשיכול לעלות בסולם זה ולילך על הכותל עד סולם השני ולירד.
קנבבאיזה סולם אמרו, בסולם שיש בו ד' שליבות, שאינו ניטל
קנגבשבת מחמת כובדו,
קנדאע"פ שעתיד ליטלו אחר השבת. אבל פחות מכאן, הואיל וקטן הוא ונוח
קנהליטלו, כנטול הוא,
קנוואינו חשוב פתח אלא אם כן זרועותיו ושליבותיו גסות וכבידות.
קנזואם אין הכותל גבוה אלא עשרה, והעמיד סולם גבוה שבעה
קנחומשהו ורחב ד' אצל הכותל
קנטזקוף ביושר,
קסכיון שלא נשאר שלשה עד ראש הכותל, הרי זה כמגיע לראשו ממש,
קסאומועיל בין לערב יחד, אם העמיד כן גם בחצר השנית, ובין להתיר להשתמש על הכותל
קסבבכלים ששבתו בבית לזה שהעמיד הסולם בחצרו,
קסגואם בחצר השנית אין שם סולם לכותל זה, שאז נעשה כותל זה לזה תשמישו בנחת ולזה
קסדתשמישו בקשה, ונותנים אותו לזה שתשמישו בנחת:
קסהיב עקר חוליא
קסומראש הכותל למעטו מגובה עשרה, אם יש משך ד' באורך מה שנתמעט
קסז(אע"פ שאין בו ד' על ד'
קסחכגון שאין בעובי הכותל ד'), מועיל בין לעשותו פתח לכותל זה לערב החצרות יחד, אם
קסטנתמעט כן כל עובי הכותל, ובין להשתמש בכל הכותל בכלי הבית, אם לא נתמעט בכל עוביו
קעאלא מצד אחד,
קעאונעשה לזה תשמישו בנחת למי שנתמעט מצדו, שנוח לו לעלות במקום המיעוט וממנו יעלה על
קעבראש כל הכותל,
קעגולהשני תשמישו בקשה.
קעדואם אין בו ד', אינו חשוב כפתח לערב יחד, וכן אינו
קעהמועיל להשתמש בכל הכותל בכלי הבית, אלא במקום שנתמעט בלבד, ששם הוא תשמישו בנחת
קעולזה שנתמעט מצדו, שעומד בקרקע ומשתמש עליו בנחת,
קעזאבל אינו נוח לעלות דרך עליו לראש הכותל, הואיל ואין בו ד':
קעחיג בנה אצטבא
קעטלמטה אצל הכותל למעטו מגובה עשרה, שאין ממנה לראשו י' טפחים, שנוח לו לעלות במקום
קפהמיעוט וממנה יעלה על ראש כל הכותל, אם
קפאיש בה ד' על ד', מועלת להשתמש בכל הכותל, שהרי נוח לעלות דרך עליה על ראש הכותל,
קפבהואיל ואין ממנה לראשו גובה עשרה, אבל אינה חשובה כפתח לכותל זה לערב
קפגיחד, אפילו עשה כן גם בחצר השניה, הואיל ויש ממנה לראשו ג' טפחים.
קפדואם אין בה ד' על ד', אינה מועלת אפילו להשתמש על
קפההכותל כנגדה ממש, לפי שאין נוח לעמוד עליה ולהשתמש כשאין בה ד' על ד', ואין זה
קפותשמיש בנחת:
קפזיד כפה ספל
קפחשיש בו ד' על ד' וגבוה כל שהוא, ומיעט בו גובה הכותל מעשרה, שאין ממנו לראשו עשרה,
קפטמועיל להשתמש
קצבכל הכותל כמו אצטבא, אף על פי שעתיד ליטלו. ובלבד שיחברנו בטיט לארץ חבור שאי
קצאאפשר לשומטו עד שיחפור בדקר, שאז אי אפשר לנטלו משם בשבת.
קצבאבל אם הטיט מונח כך על אוגניו הכפוים לארץ, מותר ליטלו בשבת. שלא נעשית בסיס לדבר
קצגהאסור,
קצדשהרי אין כוונתו שיהא הספל משמש להטיט, אלא הטיט משמש להספל לחברו לארץ,
קצהוכל דבר הניטל בשבת אינו ממעט, שכנטול הוא.
קצובנה אצטבא על אצטבא, אם יש בתחתונה ד' על ד', או אין
קצזבה ד' ויש בעליונה ד' על ד', ואין בין זו לזו ג' טפחים, הרי הן כאצטבא אחת שיש בה
קצחד' על ד' מלמעלה, שמועלת להתיר להשתמש בכותל, אבל לא לעשות פתח לערב יחד:
קצטטו זיז היוצא
רמן הכותל בפחות מי' טפחים מראשו, ויש בו ד' על ד', וסמך לו סולם כל שהוא שאין
ראברחבו ד', מועיל להתיר לו תשמיש הכותל,
רבלפי שנוח לו לעלות בסולם ולעמוד על הזיז ולהשתמש על הכותל, אבל לעשותו פתח לערב
רגיחד אינו מועיל אלא אם כן הזיז הוא בפחות מג' טפחים לראש הכותל.
רדוהוא שלא תהא שליבה התחתונה גבוה מן הארץ ג' טפחים,
רהולא יהא בין שליבה לשליבה ג' טפחים,
רושאז נעשה הזיז עם כל השליבות הכל אחד, והרי יש ד' על ד' מלמעלה, וכאלו היא אצטבא
רזאחת שיש בה ד' על ד' מלמעלה, שמועלת להתיר תשמיש הכותל, אעפ"י שקצרה מלמטה.
רחוהוא שסמך ראש הסולם בזיז ממש. אבל אם סמכו בכותל אצל
רטהזיז, אין סולם זה מדרגה לזיז ולא נעשו הכל אחד.
ריוכל זמן שאינו גבוה הכותל כ' טפחים, די לו בזיז אחד
ריאשמניחו באמצע, שהרי אין גבוה עשרה עד הזיז ולא גבוה עשרה ממנו עד ראש הכותל.
ריבואם הוא גבוה כ', צריך שני זיזין, אחד בתוך עשרה
ריגהתחתונים ואחד בתוך עשרה העליונים בפחות מי' טפחים לתחתון, שאם היה הזיז גבוה עשרה
רידמהארץ, וכן אם העליון גבוה י' טפחים מהתחתון, לא די לו בסולם כל שהוא שאין ברחבו
ריהד'.
ריווהוא שלא יהיו הזיזין מכוונים זה תחת זה, אלא יהיו
ריזמשוכים זה מכנגד זה, כדי שיהא ראוי להעמיד סולם מזה לזה, שהסולם שיעמיד מהתחתון
ריחלהעליון יהא סמוך בעליון ממש ולא אצלו בכותל:
ריטטז העמיד ב'
רכסולמות זה בצד זה, ולא היה במשך שניהם רוחב ד', והרחיקם זה מזה כדי שיהא בשניהם ד',
רכאומילא האויר שביניהם בקש שעשאן כעין שליבות, אינו מועיל לא להתיר תשמיש בכותל ולא
רכבלערב יחד, לפי שמקום מעמד הרגלים הוא לעולם באמצע הסולם וכאן אין ראוי לעלות בקש.
רכגואם העמיד הסולם באמצע והקש מן הצד, מועיל בין להתיר
רכדלו תשמיש הכותל בין לערב יחד, אם מגיע לפחות מג' טפחים לראש הכותל ועשה כן גם בחצר
רכההשנית, לפי שכף הרגל עולה בסולם, והקש שמן הצד ראוי להחזיק בו בידיו ולעלות:
רכויז אין הסולם
רכזרחב ד', וזקפו בכותל ביושר,
רכחוחקק אצלו בכותל מכאן ומכאן להשלים רחבו לד', כגון שהכותל עב ובולט מצד הסולם, די
רכטלו שיח[ו]ק) בגובה עשרה, שזהו שיעור גובה פתח, ואע"פ שהכותל גבוה הרבה ושם
רלאין הסולם רחב ד', אין בכך כלום, שהרי יכול לעלות לראש הכותל בסולם אע"פ שאין
רלאברחבו ד'. אבל אם לא העמיד סולם כלל, אלא חקק בכותל כמין שליבות לעלות בהם, צריך
רלבשיחוק ברוחב ד' בכל גובה הכותל.
רלגואז מועיל בין להתיר תשמיש בין לערב יחד, אם עשה כן גם בחצר השנית:
רלדיח היה אילן
רלהבצד הכותל ועשהו סולם לכותל, מועיל לערב יחד. אבל אם עשה מעצי אשירה סולם לכותל,
רלואינה מועלת, מפני שאסור לעלות עליה מן התורה, שהרי אסורה בהנאה. משא"כ שאר
רלזאילן,
רלחשאין איסור לעלות בו בשבת אלא מדברי סופרים,
רלטובבין השמשות שהוא שעת קניית העירוב לא גזרו על שבות של דבריהם לצורך מצוה,
רמכמו שנתבאר בסי' רס"א,
רמאועירובי חצירות הוא גם כן דבר מצוה, כמו שנתבאר בסי' שס"ו:
רמבחריץ ונסר וגדיש בין החצרות
יט חריץ שבין
יט חריץ שבין
רמגשתי חצירות עמוק עשרה ורחב ד', אין יכולים לערב יחד, אפילו הוא מלא קש ותבן, כל
רמדזמן שלא ביטלם שם.
רמה(לפי שהוא דבר הניטל בשבת,
רמווכל דבר הניטל בשבת אינו ממעט מגובה עשרה. אבל
רמזאם נתמעט מעשרה בדבר שאינו ניטל בשבת, אף על פי שלא ביטלו שם ועומד לפנותו אחר
רמחהשבת, מועיל לעשות פתח לערב יחד, אם ירצו, כמו שנתבאר למעלה בסולמות
רמטוספל כפוי. אבל אינו מועיל לבטל מחיצות החריץ
רנלגמרי שיהיו צריכים לערב יחד, אלא אם רצו מערבים כל אחת לעצמה. וכן הדין
רנאאפילו בדבר הניטל בשבת, אלא שביטלו בפירוש
רנבלשבת זו, שלא יטלנו מכאן עד למוצאי שבת, שאפילו ביטל לשבת אחת בלבד מועיל לעשות
רנגפתח).
רנדואם נתמעט מעשרה בעפר וצרורות שנפלו בו,
רנהאפילו בסתם שלא ביטלם שם,
רנוצריכים לערב יחד, שסתם עפר וצרורות שבחריץ מבוטלין הן ונתבטלו מחיצותיו.
רנזאבל אם עתיד לפנותם ממנו לאחר זמן, אע"פ שביטלם לאיזה זמן אינם מבטלים מחיצות
רנחהחריץ, ויכולים לערב כל אחת בפני עצמה.
רנט(ואף שיש אומרים שאפילו ביטול לשבת אחת מועיל לבטל
רסמחיצה, כמו שנתבאר בסי' שנ"ח.
רסאמכל מקום בדברי סופרים הלך אחר המיקל, ויש לסמוך על דברי האומרים שאין מחיצה
רסבמתבטלת אלא בדבר שמבטלו שם לעולם, כמו שנתבאר שם):
רסגכ נתן עליו
רסדנסר כמין גשר משפת החריץ אל שפתו לרחבו, אם הנסר הוא רחב ד' חשוב כפתח, ויכולים
רסהלערב יחד אם ירצו.
רסווהוא הדין אם מילאו כמין גשר רחב ד' בדבר המבטלו שם
רסז(אפילו לשבת אחת או בדבר שאינו ניטל בשבת).
רסחואם נתן הנסר לאורך החריץ, אפילו אין בו אלא כל שהוא,
רסטחשוב כפתח, שהרי מיעט רוחב החריץ מד'.
רעוהוא שיהא באורך נסר זה ד', כדי שיהא רוחב הפתח ד'.
רעאואם יש בארכו יותר מעשר אמות, אינן יכולים לערב כל
רעבאחת בפני עצמה אלא צריכות לערב יחד,
רעגשהרי הן פתוחות זו לזו ביותר מעשר,
רעדכיון שאין ברוחב החריץ ד' בכשיעור ארכו של נסר זה (והוא שאין דעתו ליטול הנסר מכאן
רעהלאחר זמן, שכל שאינו מבטלו כאן לעולם אינו מבטל מחיצה להחמיר):
רעוכא אם החריץ
רעזעמוק לאחד עשרה ולשני אינו עמוק עשרה, או שהוא שוה לשתיהן, דינו ככותל:
רעחכב גדיש של
רעטתבן שבין ב' חצירות שאין ביניהן מחיצה, אם הוא גבוה עשרה בכל משך אורך החצרות
רפשמפסיק ביניהן, אינן יכולים לערב יחד אלא כל אחת מערבת לעצמה. נתמעט מעשרה בחול,
רפאצריכות לערב יחד, ואם עירב[ה] כל אחת לעצמה אוסרות זו על זו, כיון שאין ביניהן
רפבמחיצה גבוה עשרה ולא עירבו זו עם זו.
רפגואם נתמעט בשבת אינן אוסרות, ששבת כיון שהותרה הותרה,
רפדוכמו שיתבאר בסי' שע"ד.
רפהובעוד שלא נתמעט, וכן אם נתמעט בשבת ולא מבעוד יום,
רפואסור לשום אחד מהם ליתן מן התבן לתוך קופתו להאכיל לבהמתו, מפני שהתבן שלמטה מעשרה
רפזהוקצה מאתמול למחיצה.
רפחשהרי עירבה כל אחת לעצמה על סמך שהגדיש הוא מחיצה ביניהם, ומטלטלין בחצר על סמך זה
רפט(אם כן הסיחו דעתן ממנו לגמרי מלהסתפק בו בשבת) וכאילו הקצהו בידים.
רצואף שנמלכו אחר כך, אינו מועיל כלום (שמתוך שהוקצה בין השמשות הוקצה לכל השבת),
רצא(ועוד שכיון שסמכו עליו למחיצה להתיר טלטול, יש איסור בסתירתו מדברי סופרים
רצבכמ"ש בסי' שט"ו,
רצגומתוך שהוקצה בין השמשות מחמת איסור סתירה הוקצה לכל השבת), ואסור ליטלו בידים.
רצדוגזרו גם על מה שלמעלה מעשרה, שמא יהא ניטל והולך עד
רצהלמטה מעשרה.
רצוואפילו להעמיד שם הבהמה שתאכל מעצמה אסור, כמו שאסור להעמידה על כל מוקצה משום
רצזגזירה שמא יטול בידיו ויאכילנה. אבל יכול לעמוד בפניה כדי שלא יהא לה דרך לנטות
רצחאלא דרך שם ותאכל מעצמה,
רצטכמו שנתבאר בסי' שכ"ד.
שבמה דברים אמורים בגדיש שבין ב' חצירות. אבל בגדיש
שאשבין ב' בתים,
שבכגון בית שבין ב' חצירות ושתיהן פתוחות לו, ויש גדיש של תבן באמצעיתן וחולקות
שגלשנים, וכל חצר משתמשת בחצי בית הפתוח לה,
שדואף על פי שהחצירות לא עירבו יחד אינן אוסרות זו על זו בבית שביניהן, לפי שהגדיש
שההוא מחיצה ביניהן. ואעפ"כ מותרים ליטול ולהאכיל לבהמתם בידים אלו מכאן ואלו
שומכאן מן התבן (הסמוך לתקרה) (שלמעלה מעשרה), ואין חוששין שמא יהיו נוטלין והולכין
שזעד (למטה מי'), (שיפחות מג' טפחים), לפי שכיון שהגדיש הוא בבית שיש לו תקרה ניכר
שחהדבר הרבה כשהוא נפחת והולך.
שטויש אומרים
שישבנטילת התבן אין בו משום מוקצה, ולא משום סתירת מחיצה, הואיל ולא נעשה מתחלה לשם
שיאמחיצה. אלא מה שאסרו ליטול מגדיש שבין ב' חצירות הוא משום שמא יטול וילך עד שיתמעט
שיבמעשרה ותתבטל המחיצה ויטלטלו בחצר כמתחלה. ואין החשש שמא יפחת מעשרה בשבת, שהרי
שיגשבת כיון שהותרה הותרה, אלא אסרו ליטול ממנו בקופה לעולם בין בשבת בין בחול משום
שידשמא יפחת מעשרה בערב שבת סמוך לבין השמשות ולא ירגיש בדבר ויטלטלו בשבת באיסור,
שיהאלא יסלקנו כולו בבת אחת. ולכן אסרו גם כן להעמיד הבהמה שם, אע"פ שבאכילת
שיוהבהמה אין לחוש לזה, שאין דרכה לאכול הרבה כל כך בפעם אחת עד שיתמעט מעשרה, מכל
שיזמקום גזרו שמא יאכיל בקופה. אבל בגדיש [שבין ב' בתים] לא גזרו כלל אפילו בשבת מטעם
שיחשנתבאר.
שיט(והעיקר כסברא הראשונה):
שכ[372] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
שכא(א)
שכבטלטול מחצר לחצר ומקרפף לקרפף (ס"א-ב).
שכג(ב)
שכדעירוב בין שתי חצרות (ס"ג-ז).
שכה(ג)
שכוכותל שבין שתי חצרות (ס"ח-יח).
שכז(ד)
שכחחריץ ונסר וגדיש שבין שתי חצרות (סי"ט-כב).
שכט[373] רש"י פט, א ד"ה רבי שמעון (חצירות
שלוגגות וקרפיפות שאינן יותר מבית סאתים, הואיל וכולם אין תשמישן מיוחד ותדיר, רשות אחת הן,
שלאומטלטלין מזה לזה). ט"ז ס"ק א (דאלו אין תשמישן מיוחד ותדיר, ואין צריך
שלבלעירוב חצרות). מ"א ס"ק ב (כיון דמקומות אלו אין תשמישן תדיר, אין
שלגצריכין עירוב).
שלד[374] משנה פט, א (רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד
שלהחצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן). גמרא צא, א (אמר רב הלכה
שלוכרבי שמעון). טור ושו"ע ס"א (גגין וחצרות וקרפיפות, כולן רשות אחת הם).
שלז[375] טור ושו"ע שם (ומגג לגג אחר הסמוך לו).**
שלח**
שלטעי' סי' שנג ס"א ושנד
שמס"א, באיזה אופן מותר לטלטל מזה לזה – אף אם רשות הרבים עוברת ביניהם.
שמא[376] כמה דוגמאות הובאו בברייתא צא, ב (גג וחצר ואכסדרה ומרפסת
שמבוקרפף ומבוי, כולן רשות אחת הן). עבודת הקדש שער ד ס"ט (שאין בית הכסא חמור
שמגיותר מאכסדרה ומרפסת, וכבר ביארנו שאכסדרה ומרפסת וגג וחצר כולן רשות אחת הן).
שמד[377] רש"י פט, א ד"ה רבי שמעון (רשות אחת הן ומטלטלין מזה
שמהלזה, אפילו מחצר של רבים לחצר רבים בלא עירוב). כג, סע"ב ד"ה כדתנן (לטלטל
שמומזה לזה לכלים ששבתו בתוכן, ואפילו הן של בעלים הרבה). שבת קל, ב ד"ה דתנן (אפילו
שמזהן של בעלים הרבה מטלטלין מזה לזה, דלא אסרו מרשות לרשות אלא בתים). טור
שמחושו"ע שם (שמותר לטלטלם מזה לזה, אפילו הם של בעלים הרבה ולא עירבו יחד).
שמט[378] משנה שם (רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך
שנהבית), ופרש"י (והביאום לחצירן על ידי שעירבו בני החצר, אסור להוציאן מחצירו
שנאלחצר אחרת, אם לא עירבו ב' החצירות יחד). גמרא צב, א (ובלבד שלא יורידו למטה ...
שנבלבתים). תוס' שם צא, א ד"ה ושמואל (דכמו שאסור לטלטל כלים ששבתו בבית לחצר
שנגולגג שלא עירבו, אפילו לרבי שמעון, כן אסור מגג וחצר לבית). רמב"ם פ"ג
שנדהי"ט (ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים, אלא אם כן עירבו אנשי כל
שנההמקומות האלו עירוב אחד). וכן הוא לקמן (הערה 393).
שנו[379] כנסמן לקמן (הערה 388).
שנז[380] מ"א שם (דע דגג היינו על הגג).
שנח[381] גמרא צב, א (כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה
שנטורוחב ארבעה ... היו בראשו פירות, אלו עולין מכאן ואוכלים ואלו עולין מכאן ואוכלים,
שסובלבד שלא יורידו למטה, מאי למטה, למטה לבתים). טור ושו"ע שם (או לראש כותל
שסאשביניהם).
שסב[382] תוס' עו, ב ד"ה ובלבד (וליכא למימר דעל
שסגגבי הכותל, כיון דלא ניחא תשמישתא חשיב כקרפף). **עי' במ"ש בסי'
שסדשנח** ס"ד (אבל לטלטל מהבית לקרפף וכיוצא בו או ממנו לבית אין
שסהעירוב מועיל, ואפילו הם של אדם אחד אסור מדברי סופרים, מפני שהוא כמוציא מרשות
שסולרשות). ועל זה אומרים שגג אינו דומה לקרפף, אלא לחצר.
שסז[383] רש"י פט, א ד"ה רבי שמעון (חצירות וגגות וקרפיפות, שאינן יותר מבית
שסחסאתים ... רשות אחת הן). צא, א ד"ה וקרפיפות (דעל כרחך הנך קרפיפות בשאין
שסטיתירים על בית סאתים קאמר, דאי ביתירים בהא לימא רבי שמעון מטלטלין, הא כרמלית היא).
שערמב"ם פ"ג הי"ח (ועם כל הקרפיפות
שעאשהוקפו שלא לשם דירה, שאין בכל אחד מהן יתר על בית סאתים). טור ושו"ע שם (ומהגג
שעבלקרפף שאינו יותר מסאתים).
שעגדיני קרפף יותר מבית סאתים שאינו מוקף
שעדלדירה, נתבארו לעיל סי' שנח ס"א (והקרפף, והוא היקף גדול להכניס בו עצים
שעהלאוצר ... אסרו חכמים לטלטל בתוכן יותר
שעומד' אמות, כמו ברשות הרבים. ואף על פי שהן רשות היחיד גמורה מן התורה והזורק לתוכן
שעזמרשות הרבים חייב, שהרי מחיצות גמורות הן, אלא שמחוסרין דיורין, הרי הן ככרמלית
שעחמדברי סופרים. שכיון שאינן עשויין לדירה, מתחלפין הן ברשות הרבים, אם הן היקף גדול).
שעט[384] טור ושו"ע שם (או
שפשהוקף לדירה אפילו הוא יותר מסאתים).
שפא[385] ברייתא צא, ב (גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף
שפבומבוי כולן רשות אחת). טור ושו"ע שם (או למבוי שמתוקן בלחי או קורה, אפילו לא
שפגעירבו בו).
שפד[386] "ובלבד שיהא המבוי
שפהמתוקן בלחי או קורה כהלכתו, שאז אינו כרמלית, אע"פ שלא נשתתפו בו, ורשות אחת
שפוהוא עם החצרות לכלים ששבתו בתוכן".
שפז[387] כרבי שמעון במשנה שם (כל גגות העיר רשות אחת, ובלבד שלא יהא גג
שפחגבוה י' או נמוך י', דברי רבי מאיר ... רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצירות ואחד
שפטקרפיפות רשות אחת הן). טור ושו"ע שם (ומגג לגג אחר הסמוך לו, אפילו גבוה ממנו
שצהרבה).
שצאוהיינו דוקא ב"גגות שהן סמוכין זה
שצבלזה בלי הפסק רשות הרבים ביניהם". אבל אם יש רשות הרבים ביניהם, נתבאר לעיל
שצגסי' שנג ס"א (שני בתים בשני צדי רשות הרבים והם של אדם אחד ... מותר לזרוק
שצדמזה לזה דרך מעלה מעשרה, שזהו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור. ואם היה גג
שצהזה גבוה מגג זה, אסור לזרוק מגג זה לגג זה, בין מהגבוה להנמוך ובין מהנמוך להגבוה,
שצולפי שהזורק מגבוה לנמוך או להיפך צריך לאמן ידיו, ושמא לא יוכל לאמן ידיו ויפול
שצזהחפץ לרשות הרבים, וישכח ויביאנו לרשות היחיד).
שצח[388] שמואל ור' יוחנן צא, א (אמר רב הלכה כרבי שמעון, והוא שלא
שצטעירבו, אבל עירבו לא, דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר. ושמואל אמר, בין
תעירבו בין שלא עירבו. וכן אמר רבי יוחנן, בין עירבו ובין שלא עירבו). רי"ף ל,
תאא (וקיי"ל כשמואל ורבי יוחנן). רש"י במשנה שם ד"ה אבל לא לכלים
תבששבתו בתוך הבית (והביאום לחצירן על ידי שעירבו בני החצר, אסור להוציאן מחצירו
תגלחצר אחרת, אם לא עירבו ב' החצירות יחד).
תדוהיינו שגם בעירבה החצר עם הבית, מותר
תהלטלטל מחצר זו לחצר זו כלים ששבתו בחצר, ולא כלים ששבתו בבית והוציאם לחצר.
תו[389] רב ששת שם (מתיב רב ששת, רבי שמעון אומר אחד גגות
תזאחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך
תחהבית, אי אמרת בשלמא דעירבו, היינו דמשכחת לה מאני דבתים בחצר, אלא אי אמרת בשלא
תטעירבו, היכי משכחת לה מאני דבתים בחצר. הוא מותיב לה והוא מפרק לה, בכומתא וסודרא),
תיופרש"י (ששבתו בתוך הבית, והוציאן לחצר דרך מלבוש).
תיאומכל מקום מותר לטלטלם בחצר זו אפילו
תיביותר מד' אמות, כדלקמן סי' שפח (וכלים ששבתו בביתו והוציאם למבוי שאינו משותף, או
תיגלחצר שאינה מעורבת, בדרך מלבוש או באיסור, מותר לטלטלם שם ביותר מד' אמות, אבל
תידאסור לטלטלם מחצר למבוי או להיפך), ושם נסמן (הערה 1082).
תיהאבל אסור לטלטלם אפילו לבית שעירבה עמו,
תיוכדלקמן בסמוך (ואפילו הכניסם דרך מלבוש לרשות שעירבה עם הבית, כגון לחצר מעורבת של
תיזבית זה, אסור לטלטלם משם לבית).
תיח[390] רמב"ם פ"ג ה"כ (וכן אם שבת הכלי בבית והוציאו
תיטלחצר, לא יעבירנו לחצר אחרת, או לגג אחר, או לראש הכותל, או לקרפף, אלא אם כן
תכעירבו אנשי כל המקומות שמעבירין בהן כלי זה עירוב אחד).
תכאוהקשה במ"א ס"ק א (משמע
תכבדעירוב מהני לקרפף, וכל שכן כשהם של אדם אחד. וצ"ע, דהא בגמרא לא משמע כן,
תכגוכמ"ש לעיל, ואפשר דהרמב"ם לא קאי אקרפף), והיינו שבקרפף לא מועיל מה
תכדשעירבו, או אפילו הוא שלו (כדלקמן בסמוך, ובהערה הבאה).
תכהועל זה מתרץ כאן, שהרמב"ם מיירי
תכובקרפף שהוקף לדירה, וכדלעיל סי' שנח ס"ו (ואפילו קרפף וכיוצא בו, אם הקיפו
תכזמחיצותיו לדירה, דינו כחצר לכל דבר, בין להתיר הטלטול בתוכו יותר מד' אמות אפילו
תכחהוא יותר מבית סאתים ובין מתוכו לבית ומבית לתוכו), ושם נסמן (הערה מד).
תכטולכן כלי ששבת בבית והוציאו לחצר, מותר
תללטלטלו משם לקרפף המוקף לדירה שלו, אבל לא לקרפף המוקף לדירה של אחר. ואילו כלי
תלאששבת בחצר, מותר לטלטלו גם לקרפף של אחר.
תלב[391] ששבתו בבית. רש"י כג, סע"ב (וקרפף שתי רשויות הן
תלגואפילו דחד גברא). תוס' עו, ב ד"ה ובלבד (דאין עירוב מועיל לקרפף, ואפילו
תלדמקרפף שלו). מ"א ס"ק א (וכלים ששבתו בבית, אסור לטלטל מחצר לקרפף שלא
תלההוקף לדירה, אפילו הם של אדם אחד (רש"י סוף דף כ"ג ותוס' סוף דף
תלוע"ו)).
תלז[392] סעיף ד (אבל לטלטל מהבית לקרפף וכיוצא בו, או ממנו לבית, אין
תלחעירוב מועיל, ואפילו הם של אדם אחד אסור מדברי סופרים, מפני שהוא כמוציא מרשות
תלטלרשות).
תמ[393] גמרא צב, א (ובלבד שלא יורידו למטה ... לבתים),
תמאוכנסמן לעיל (הערה 378).
תמב[394] ולפי זה, מי שבא לבוש
תמגכובע לבית הכנסת, אסור לו להחזיק הכובע בידו ולצאת בו מבית הכנסת לחצר, או ליכנס
תמדבו מהחצר לבית הכנסת. וראה נזר ישראל סוף סי' נז. זכרון יוסף אות כג. ארץ צבי
תמהח"ב סי' כז.
תמו[395] אף ששבתו בחצר המעורבת עם בית זה.
תמז[396] אם הכניסם מהחצר לבית
תמחשעירב עמו, אסור להוציאם מהבית לחצר האחרת (אף שהכלים שבתו בחצר, ומותר לטלטלם
תמטמחצר זו לחצר האחרת שלא עירבו ביחד).
תנ[397] אם הכניסם מהחצר לבית
תנאשעירב עמו, יניחם תחלה בחצר המעורבת עמו, ומשם יוציאם לחצר האחרת.
תנבוכן הוא לעיל סי' שנח ס"ד (ואפילו
תנגכלים ששבתו בחצר והכניסם לבית ... אסור לטלטלם מזה לזה, אלא אם כן יניחם בחצר
תנדבינתיים).
תנה[398] ששבתו בו.
תנו[399] שמותר לטלטלם מחצר שאינה
תנזמעורבת עמו לחצר המעורבת עמו.
תנחואף שנתבאר לעיל "ואפילו הוציאם
תנטבדרך מלבוש, אסור לטלטלם לחצר אחרת". היינו לחצר אחרת שאינה מעורבת עמו, אבל
תסמותר לטלטלה מחצר שאינה מעורבת עמו לחצר המעורבת עמו.
תסא[400] ששבתו בחצר, והכניסם בדרך
תסבמלבוש לבית שאינו מעורב עמה, אסור לטלטלם לאותה חצר, אם לא ינחם תחלה בחצר המעורבת
תסגעם הבית, ומשם יכניסם לחצר ששבתו בו.
תסד[401] רש"י שבת קל, ב ד"ה קרפיפות (ואם יותר, ולא
תסההוקף לדירה, קרי ליה רשות אחת לגבי חבירו או לגבי חצר, לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות
תסובזה, להוציא ולהכניס מזה לזה); אלא שרש"י התיר אף מקרפף זה לחצר תוך ד' אמות,
תסזואנן קיי"ל להתיר רק מקרפף לקרפף, או לכרמלית, משא"כ מקרפף זה לחצר,
תסחנתבאר לעיל סי' שנח ס"ג (יותר משיעור זה, אפילו משהו, אסור לטלטל בו אלא בד'
תסטאמות, וכן להוציא מחצר לתוכו ומתוכו לחצר), וסי"ח (אסור לטלטל מחצר לתוכו,
תעאפילו בתוך ד' אמות), ולעיל ס"א (או מחצר של זה לקרפף של אחר, והוא שאינו
תעאיותר מבית סאתים). וראה תוספת שבת ס"ק ג. טור ושו"ע ס"ב (קרפף יתר
תעבעל סאתים שלא הוקף לדירה, הוי כרמלית, ואסור לטלטל ממנו לקרפף אחר, להכניס ולהוציא
תעגמזה לזה, כי אם שתי אמות בזה ושתי אמות בזה).
תעד[402] סעיף ה (ומותר לטלטל מכרמלית זו לכרמלית אחרת תוך ד' אמות),
תעהוס"ו (אפילו מקום שהוא רשות היחיד גמורה מן התורה, אלא שחכמים אסרו לטלטל בו
תעואלא תוך ד' אמות כמו שאסרו בכרמלית גמורה, כגון קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף
תעזלדירה ... אעפ"כ מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה תוך ד' אמות, כגון לבקעה
תעחהעוברת לפניו).
תעט[403] ברייתא מט, ב. עב, ב (חמשה שגבו את עירובן (שדרין
תפבחצר ועירבו את חצירן, רש"י), כשהם מוליכין את עירובן למקום אחר, אחד מוליך
תפאלכולן (בשביל כולן, רש"י)). רבה עג, א (בעא מיניה אביי מרבה, חמשה שגבו את
תפבעירובן, כשמוליכין את עירובן למקום אחר (לחצר אחרת, רש"י), עירוב אחד לכולן
תפגאו צריכין עירוב לכל אחד ואחד. אמר ליה עירוב אחד לכולן).טור
תפדושו"ע ס"ג (שתי חצרות שרוצות לערב יחד, להתיר אף כלים ששבתו בבתים, אין
תפהצריכות עירוב אחר, אלא העירוב שעשו כבר, יוליכנו אחד מבני החצר בשביל כולם ויתננו
תפובאחד מבתי חצר שנייה).
תפז[404] טור ושו"ע שם (והוא שעירבו בני החצר
תפחהשנייה לעצמם. ואין בני חצר שניה צריכין פת אחר, אלא העירוב שעשו כבר מתירן).
תפט[405] רש"י מט, ב ד"ה אחד (ואפילו נתן הוא לבדו פת אחת
תצבשבילן, הואיל והוא כבר עירב עם חביריו, קונה לצורך כולן). שו"ת הרא"ש
תצאכלל כא ס"ו (וששאלת, כשבאת לדור בחצר ואסרת על בני החצר ועל בני המבוי, אם
תצבמועיל לבני המבוי מה שערבת עם בני החצר, והם נשתתפו כבר עם בני המבוי, ולא תצטרך
תצגלהשתתף עם בני המבוי. נראה, שאינו מועיל לך, אף על גב דאמרינן חמשה שגבו עירובן
תצדאחד מוליך על ידי כולן, אפילו מפת שלו, שאני הכא שבאת לדור בחצר אחר שהוליך
תצהעירובו, ואינו חל למפרע). טור ושו"ע שם (ואם ירצה יוליך שם אפילו פת משלו,
תצווכולם מותרים). רמ"א שם (והוא שעירבו בני חצירו עמו תחלה).
תצז[406] סעיף ז.
תצח[407] אביי עג, א (אחין, דכי גבו דמו). רש"י שם
תצטד"ה דמגו (או שדרין באחת מהן אב ובניו בלא דיורין אחרים, ובאו לערב זו עם זו).
500ב"י (ומשמע בגמרא דהוא הדין אם בחצר אחת דרים אב ובניו המקבלים פרס ממנו, וכן
501רב ותלמידיו המקבלים פרס ממנו, דקיימא לן דכל שאין דיורין אחרים בחצר אינם צריכין
502לערב כמ"ש בסימן ש"ע, אם באים לערב בחצר הסמוכה להם, אחד מוליך לכולן).
503רמ"א שם (או שאין צריכים לערב, כמו שנתבאר סימן ש"ע).
504וכן הוא לעיל סי' שע ס"ו (אנשי
505החצר שהיו כולם אוכלים בבית אחד בשבת ... אם הוצרכו לעשות עירוב עם חצר אחר, עירוב
506אחד לכולם, ופת אחד בלבד מוליכין לאותו מקום שהם מערבין עמו. ואיזה מהם שירצה יתן
507הפת).
508והיינו שאף שנתבאר לעיל סי' שע ס"ז
509(האחים שיש להם בתים בחצר אביהם ומקבלים פרס מאביהם ואוכלים בבתיהם ... אם יש עוד
510דיורים בחצר ומניחים עירוב כל החצר באחד מדיורין ההם, צריכים האחים עם אביהם ליתן
511כל אחד עירובו).
512מכל מקום, אם הם שרויים לבדם בחצר אחת,
513ורוצים לערב עם החצר השנית, סגי באחד מהם שנותן עירובו בחצר האחרת.
514[408] טור ושו"ע ס"ד (אין שתי חצרות יכולות לערב יחד, אלא
515אם כן יהא פתח ביניהם).
516[409] כדלעיל סי' שסג ס"ל
517(צריך שלא יהיה בכל פתח מאלו פחות מרוחב ד' טפחים, שאז אין עליו שם פתח כלל).
518והיינו שאם הוא עשוי לפתח, ליכנס ולצאת
519דרכו, צריך להיות ד' טפחים רוחב בגובה עשרה טפחים, ואם עשוי לחלון, סגי בד' על ד',
520כדלקמן בסמוך, וכמבואר בכף החיים אות כט.
521[410] משנה עו, א (חלון שבין ב' חצירות ד' על ד' בתוך
522עשרה, מערבין שנים (שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן, ואסורין זו עם זו,
523רש"י), ואם רצו מערבין אחד (עירוב אחד, שיתנו אלו עירובן באחרת ויערבו עמהן
524ויהיו כאחד, רש"י)). ברייתא שם (כולו למעלה מי' ומקצתו (אפילו משהו,
525רש"י) בתוך עשרה, כולו בתוך י' ומקצתו למעלה מי', מערבין שנים ואם רצו מערבין
526אחד). טור ושו"ע ס"ד (או חלון שיש בו ד' טפחים על ד' טפחים, ויהי' קצתו
527בתוך י' טפחים הנמוכה לארץ, ואז, אם רצו מערבין יחד, ואם רצו, מערבין כל אחד לעצמו).
528וכן הוא לעיל סי' שסה ס"י (אין לה
529מהן פתח או חלון שהוא בתוך י' טפחים, אסורות).
530[411] רש"י נט, ב ד"ה בסולם שבין ב' חצירות (וישתמשו זו
531בזו דרך גובה הכותל ודרך נקבים וסדקין). עח, ב ד"ה ואריא רביע (ומשוי להו חד
532להשתמש דרך חורין ודיו). שבלי הלקט סי' קב (והר"ר
533אביגדור כהן צדק זצ"ל השיב למורי יהודה נר"ו ... וכיון דעירוב משוי להו
534לתרווייהו כחד, פשיטא דמותר לטלטל מזה לזה גם דרך הפתחים הקטנים), הובא בב"י.
535מ"א ס"ק ד (ואז מותר לטלטל אפילו דרך פתחים קטנים (ב"י שבלי הלקט)).
536[412] רש"י במשנה עו, א ד"ה פחות מארבע (ואסורות זו עם זו
537דרך ראש הכותל ודרך אותו חלון ודרך חורים וסדקים).
538[413] משנה שם (למעלה מי', מערבין שנים ואין מערבין אחד).
539[414] שבלי הלקט שם (והר"ר אביגדור כהן צדק
540זצ"ל השיב למורי יהודה נר"ו, חלון שמערבין על ידו בעינן דניהוי ד' על ד'
541מרובעין, ואי הוי בציר מהכי ברוחב, אף על גב דנפיש אורכיה טפי משיעורא, אינו משלים
542לרוחב, דלא חשיב פיתחא). מ"א ס"ק ה (ואפילו הוא ארוך הרבה, צריך שיהי'
543ברחבו ד').
544[415] גמרא שם (חלון
545עגול ... כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא, בשיבסר נכי חומשא סגיא). מ"א
546שם (ואם החלון עגול, צריך שיהא בהקיפו שבסר נכי חומשא).
547והיינו שצלע המרובע הוא ד' טפחים,
548והאלכסון שלו הוא ה' טפחים וג' חומשי טפח, והיקף העיגול הוא ג' פעמים קוטרו, שהם
549טז טפחים וד' חומשי טפח.
550והחשבון המדוייק נתבאר לקמן סי' שצט
551סי"ג (לפי החשבון של חכמי התלמוד שהוא בקירוב ולא בצמצום, בכל אלכסון שהוא
552עודף על צלעות ריבועו ב' חומשין מאורך הצלע ... אבל לפי חשבון חכמי המדות שדקדקו
553וצמצמו החשבון בכל אלכסון יהיה עודף).
554ומה שאמרו שהוא בקירוב ולא בצמצום הוא
555בשני הפרטים:
556(א) האלכסון של המרובע הוא מעט יותר
557מאחד וב' חומשין (שיעורו שורש המרובע של פי שנים משטח המרובע הקטן, דהיינו צלע
558המרובע הקטן כפול לערך 1.414).
559(ב) היקף העיגול הוא מעט יותר מפי שלוש
560של הקוטר שלו (קוטר כפול 3.14 לערך).
561[416] בדפוס ראשון: כזה (ונשאר
562מקום חלק). וצ"ל:
563כזה.
564[417] עבודת הקדש שער ד ס"א (וצריך שיהא בענין שאם ירבענו יהא
565צלע התחתון של המרובע משהו בתוך עשרה. וכיצד הוא עושה, יכוין שיהא מן הנקודה
566התחתונה של הקף ארבעה טפחים בגובה, כנגד צלע המרובע, בתוך עשרה, כדי שיהא צלע
567התחתון של המרובע משהו בתוך עשרה). מ"א שם (ויהי' ד' חומשין ומשהו תוך י' כדי
568שיהא המרובע תוך י').
569והיינו שצלע הרבוע הוא ד' טפחים, והקוטר
570של העיגול הוא ה' טפחים וג' חומשי טפח, נוספו אם כן ח' חומשי טפח, חציים למטה
571מהרבוע (ד' חומשי טפח), וחציים למעלה מן הרבוע (ד' חומשי טפח). וכדי שמשהו מן
572המרובע הזה יהי' תוך י' טפחים לארץ, צריך שיהיו ד' חומשי טפח ומשהו של העיגול תוך
573י' טפחים לארץ.
574[418] רב נחמן שם עו, ב (לא שנו אלא חלון שבין ב' חצירות,
575אבל חלון שבין ב' בתים, אפילו למעלה מעשרה נמי אם רצו לערב מערבין אחד, מאי טעמא,
576ביתא כמאן דמלי דמי). שו"ע ס"ה (חלון שבין שני בתים, אפילו הוא למעלה
577מעשרה, אם רצו מערבין יחד). מ"א ס"ק ו (ומיירי שלא עירבו בהחצר אשר הבתים
578פתוחים לו).
579[419] שבת ה, א (ברשות היחיד מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא).
580לבוש ס"ה (דביתא שמכוסה למעלה, כמאן דמלי דמי).
581[420] ב"י ד"ה ומ"ש וארובה (דביתא כמאן דמלי דמי,
582כלומר והוי כמאן דלא גבוה י'). לבוש שם (והוי כמאן דלא גבוה י'). ט"ז
583ס"ק ב (דביתא כמאן דמליא דמי, והוי כמאן דלא גבוה י' מן הארץ).
584[421] רב נחמן שם (בעא מיניה ר' אבא מרב נחמן, לול הפתוח מן בית
585לעלייה, צריך סולם קבוע להתירו או אין צריך סולם קבוע להתירו, כי אמרינן ביתא כמאן
586דמלי דמי הני מילי מן הצד אבל באמצע לא, או דילמא לא שנא. אמר ליה אינו צריך. סבור
587מינה סולם קבוע הוא דאינו צריך הא סולם עראי צריך. איתמר אמר רב יוסף בר מניומי
588אמר רב נחמן אחד סולם קבוע ואחד סולם עראי אינו צריך). טור ושו"ע שם (והוא
589הדין לארובה שבין בית לעלייה, שאפילו הוא למעלה מי', אם רצו מערבין יחד, ואפילו
590אין שם סולם לעלות בו).
591וראה לקמן סוס"י שעג, מתי צריך
592סולמות.
593[422] גמרא שם (אחד לי חלון שבין ב' חצירות ואחד לי חלון שבין ב'
594בתים ... תרגומא אד' על ד'). רמ"א
595ס"ה (ומכל מקום בעינן שיהא רחבו ארבעה על ארבעה).
596[423] ירושלמי פ"ז ה"א (הסריגים ממעטין בה לענין שבת). רשב"א
597בעבודת הקדש שער ד ס"א (חלון ארבעה על ארבעה שעשו לו סריגות, בטלוהו, שסריגות
598ממעטין בו לענין שבת). מ"מ פ"ג ה"א (וכתב הרשב"א ז"ל
599תוספתא, חלון שהוא ארבעה, עשו לה סריגות בטלה, וכן בירושלמי כיוצא בזה). רמ"א
600שם (ואם עשו סריגה לפני החלון, בטל ליה מתורת חלון).
601[424] ט"ז ס"ק ג (דאין הנקבים מצטרפין לד').
602[425] לבוש שם (והוא הדין ארובה שבין בית לעלייה ... ובלבד שיהא רחב
603ד' על ד' ושלא יהא בו סריגה).
604[426] שבלי הלקט סי' קב בשם רבינו אביגדור כהן צדק (ואני
605שאלתי מלפניו, שתי חצרות ובית אחד ביניהם, והבית פתוח לשתי החצרות, והבית עירב עם
606שתיהן, אבל החצרות לא עירבו שתיהן זו עם זו, אם מותר לטלטל מחצר לחצר על ידי הבית
607שביניהם או לא ... והשיב לי, פשיטא שאם לא עירבו החצרות שתיהן ביחד, שהן אסורין
608לטלטל מחצר לחצר על ידי בית האמצעי שביניהן). שו"ע ס"ו (בית שבין שתי
609חצרות, והוא פתוח לשניהם, ועירב עם שתיהם, אבל החצרות לא עירבו זה עם זה, אין
610לטלטל כלים ששבתו בבתים מחצר לחצר על ידי בית זה שביניהם). משא"כ כלים ששבתו
611באחד מחצרות אלו, מותר לטלטלם לבית שעירבה עמהם וגם לחצר השנית, כדלעיל ס"א
612(החצרות ... כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכם).
613וכן הדין בחצר שבין שתי חצרות שעירבה עם
614שתיהן, כדלקמן סי' שעח ס"א (ג' חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות כולן גם כן
615למבוי או לרשות הרבים, ועירבה כל אחת מהחיצונות עם האמצעית, והחיצונות לא עירבו זו
616עם זו, הרי החיצונות אסורות זו עם זו להוציא כלים ששבתו בבתים מזו לזו דרך האמצעית,
617והאמצעית מותרת עם כל אחת מהן והן מותרות עמה), ושם נסמן (הערה 651).
618וכן הדין בחצר שבין שני מבואות, כדלקמן
619סי' שפו ס"ט (חצר הפתוחה לב' מבואות ושיתפה עם שניהם, מותרת בשניהם לטלטל
620מבתיה לכל אחת מהם, ובלבד שלא תטלטל כלים ששבתו באחד מבתי מבוי זה למבוי הב' דרך
621חצרה, שהרי המבואות לא שיתפו יחד), ושם נסמן (הערה 1046).
622[427] משנה שם עו, ב (כותל שבין ב' חצירות גבוה עשרה
623ורוחב ארבעה, מערבין שנים ואין מערבין אחד). טור ושו"ע ס"ו (היה בין שתי
624חצרות כותל גבוה י' טפחים ... אין יכולים לערב יחד).
625[428] גמרא צג, ב (יש בה גידוד חמשה ומחיצה חמשה,
626מערבין שנים ואין מערבין אחד). טור ושו"ע שם (או שהיה קרקעה של אחד מהחצרות
627גבוה מחברו ה' טפחים ועשו עליו מחיצה חמשה להשלימו לעשרה, אין יכולים לערב יחד).
628וכדלעיל סי' שסב ס"ד (תל שגבוה ה'
629טפחים ועשה עליו מחיצה ה' טפחים, הרי זה על גביו רשות היחיד גמורה לכל דבר, שהרי
630יש כאן מחיצה י' טפחים, היינו ה' טפחים מן גובה עצמו ... וה' טפחים מן המחיצה).
631ונתבאר לקמן סי' תה סוף ס"ז (והרי
632זה דומה לחצר שקרקעיתה גבוה מחצר אחרת ה' טפחים, וכותל גבוה ה' טפחים מפסיק ביניהם,
633ואין כותל זה גבוה י' טפחים אלא לחצר הנמוכה, אבל להגבוהה אינו גבוה י',
634ואעפ"כ היא מחיצה גמורה לשתיהן, כמו שנתבאר בסי' שע"ב, הואיל שאף לחצר
635הגבוה הוא גבוה י' מבחוץ. ועוד שכיון שבקרקעיתה יש כדי לחקוק להשלימה לעשרה, אנו
636רואים כאלו הוא חקוק, כי יש מי שאומר שבכל מקום אומרים חוקקים להשלים).
637[429] ברייתא שם (שתי חצירות זו למעלה מזו, ועליונה גבוהה מן התחתונה
638עשרה טפחים). מ"א ס"ק ח (והוא הדין כשגבוה מחבירו
639עשרה בלא מחיצה (גמרא)).
640[430] משנה עו, ב (היו בראשו פירות, אלו עולין מכאן
641ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין, ובלבד שלא יורידו למטה), וכדמפרשינן ב**גמרא
642צב**, א (מאי למטה, למטה לבתים), דהיינו שמותר להוריד הפירות
643לחצירות. טור ושו"ע שם (ואם היה הכותל גבוה לשניהם עשרה, והיו בראשו פירות,
644בני שתי החצרות יכולים להורידם לחצרות, וכן להעלות עליו מפירות ששבתו בחצרות,
645ולהורידם ממנו לחצר אחרת).
646[431] תוס' עז, א ד"ה ורבי יוחנן אמר אלו מעלין כו' (דמן החצר,
647אפילו ברחב ד' שרי). טור ושו"ע שם (בין שהכותל רחב ד' או אינו רחב ד').
648[432] רבינו יהונתן כד, א ד"ה היו בראשו (אבל למטה בקרקע החצר
649מותר, דהא גגין וחצרות רשות אחת הן). מ"א ס"ק ט (דגג וחצר רשות אחת הוא
650כמ"ש ס"א). והוא כדלעיל ס"א (הגגות ... וכן החצרות ... כולן רשות
651אחת הן לכלים
652ששבתו בתוכם), ושם נסמן (הערה 374).
653[433] משנה שם עו, ב (ובלבד שלא יורידו למטה), לפירוש הגמרא שם צב, א
654(מאי למטה, למטה לבתים). וכן אסור להעלות לשם כלים ששבתו בבית. טור ושו"ע שם
655(אבל פירות ששבתו בבית, אם הכותל רחב ד', אסור להעלות לו ולא להוריד ממנו).
656[434] והיינו שאף שמותר לטלטל מבית לחצר שלו, מכל מקום ראש הכותל
657שבין שתי החצרות "הוא רשות של שתיהן, והן אוסרות זו על זו". וכדאמרינן
658פד, א (רשותא דתרווייהו הוא), ופרש"י (דלשניהן תשמישו בקשה).
659וכן הוא לקמן סי' שעה ס"ב (הרי זה
660גם כן תשמישו בקשה, ולכן אוסרים זה על זה, ושניהם אסורים בו בכלים ששבתו בבית, עד
661שיערבו).
662[435] ר' יוחנן עז, א (יש בו ארבעה על ארבעה, עולין אין,
663מעלין לא, אין בו ארבעה על ארבעה, מעלין נמי (דמקום פטור הוא, ובטיל לכאן ולכאן
664להקל, רש"י). ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מקום
665שאין בו ארבעה על ארבעה, מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו). מ"מ
666פ"ג הט"ו (וכבר נזכר פי"ד מהלכות שבת, שמקום שאינו רחב ארבעה על
667ארבעה הוא מקום פטור). שו"ע שם (ואם אינו רחב ד', מותר). לבוש ס"ו (שהכותל
668אינו רחב ד', שהוא מקום פטור ובטל לכאן ולכאן). מ"א ס"ק י (דבפחות מד'
669מקום פטור הוא (רש"י ומ"מ)).
670וכדלעיל סי' שמו ס"א (אבל מקום
671פטור מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים, ומהן לתוכו).
672[436] גמרא שם (ובלבד שלא יחליפו).דרכי
673משה ס"ק ב (מיהו להחליף מבית לבית דרך מקום פטור אסור, כמו שנתבאר לעיל סימן
674שמ"ו). רמ"א ס"ו (ובלבד שלא יחליפו, כדלעיל סי' שמ"ו ס"א).
675והיינו אפילו על ידי שנים. **עי'
676ס' התרומה רפ"ק**, והוא סוס"י ריד (ובלבד שלא יחליפו, שבני רשות היחיד לא
677יקחו להם חפץ שבני רשות הרבים נתנו שם, דילמא יביאו החפץ מרשות הרבים לרשות היחיד
678דרך אותו מקום פטור בלא הנחה שם באמצע, ואם כן יהא חייב).
679וכן הוא לעיל סי' שמו ס"ב (אבל
680אסור לעשות כן מדברי סופרים אפילו על ידי שנים, כגון שאחד עומד ברשות היחיד ונוטל
681משם חפץ ומניחו במקום פטור, והעומד ברשות הרבים נוטלו, מפני שמזלזל באיסורי שבת
682לגרום לכתחלה הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, או להפך, וגזרה שמא יבואו להוציא
683מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך בלא הנחה במקום פטור בינתיים).
684[437] כלומר, שאף שכאן אין גזרה זו שייכת, שהרי אף אם יחליף
685"בלא הנחה שם באמצע" לא יעבור על איסור דאורייתא. מכל מקום יש להחמיר גם
686בזה, כמו שנתבאר בסי' שמ"ו ס"ג (ויש אוסרים אפילו ברשויות של דבריהם,
687מטעם שיתבאר בסי' שנ"[ב]. ויש להחמיר כדבריהם), ובסי' שנב ס"ב (דבר שהוא
688דומה למלאכה גזרו אף בכרמלית, ולכן יש אוסרים להוציא מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום
689פטור, כמו שנתבאר בסי' שמ"ו).
690[438] רב נחמן שם עז, א (כותל שבין שתי חצירות, צידו אחד
691גבוה עשרה טפחים וצידו אחד שוה לארץ (כגון שקרקעיתה של זו גבוה. כל כמה דלא גבוה
692י' קרי ליה שוה לארץ, רש"י), נותנין אותו לזה ששוה לארץ (להעלות ולהוריד
693מעליו, וחבירו אסור, רש"י), משום דהוה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה, וכל
694לזה בנחת ולזה בקשה נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת). מ"מ פ"ג הט"ו (ודע
695שרחב ארבעה על ארבעה, ולא עירבו עירוב אחד, זו שתשמישה בנחת מותרת לו אפילו מן
696הבתים, כיון שעירבה לעצמה, וזו שתשמישה קשה אסורה בו אף מן החצר). טור ושו"ע
697ס"ו (ואם היה הכותל גבוה לאחת מהחצרות עשרה ולשנייה אינו גבוה עשרה, כגון
698שקרקעו של אחד גבוה משל חבירו, מי שאינו גבוה לו עשרה מותר להשתמש בו אף בכלים
699ששבתו בבית, והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר). מ"א ס"ק יא (ומיירי
700כשעירבה לעצמה).
701והיינו שהחצר שתשמישה בנחת, מותרת
702להשתמש בו "אף בכלים ששבתו בבית" כשעירבה לעצמה. אבל החצר שתמשישה
703בקושי, אסורה להשתמש בו, הן כשעירבה לעצמה והן כשלא עירבה לעצמה, הן בכלים ששבתו
704בבית והן בכלים ששבתו בחצר.
705[439] מ"א ס"ק יב (דכיון
706שהוא לחבירו נמוך מי' טפחים, לא הוה ליה דין גג, ואם ישתמש הוא בו, הוה ליה כחצירו
707ויאסור חבירו להעלות עליו כלי הבית, ולכן אסור הוא בו, דנותנין אותו לזה שתשמישו
708בנחת. (ב"י מ"מ, דלא כעולת שבת)).
709והיינו שעל מה שנפסק
710לעיל (ומונעים אנו את מי שגבוה לו עשרה להשתמש בו, אף בכלים ששבתו בחצר), מקשה
711בעולת שבת (ובאמת יש לתמוה, דהא קי"ל אפילו מחצר לחצר מותר לטלטל בלתי עירוב,
712כלים ששבתו בחצר, מכל שכן לכותל שבין ב' חצירות, וכי גרע כח הכותל מחצר עצמו).
713ועל זה מוסיף ומקשה
714המ"א ממה שנתבאר בסעיף הקודם (ואם היה הכותל גבוה לשתיהן עשרה, והיה בראשו
715פירות, הרי בני ב' החצרות יכולים להוריד הפירות לחצירות, וכן להעלות עליו מפירות
716ששבתו בחצר זו ולהורידם ממנו לחצר האחרת ... שהרי ראש הכותל דינו כגג, ושתי החצרות
717כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן, אע"פ שלא עירבו), וכמבואר במ"א
718ס"ק ט (דגג וחצר רשות אחת הוא). ואם כן מדוע לא יהי' גם כאן דינו כגג שבין
719החצרות, ויהי' מותר לשניהם להעלות ולהוריד ממנו כלים ששבתו בחצר, ומדוע אוסרים כאן
720יותר מבסעיף הקודם.
721ומתרץ המ"א,
722שדוקא לעיל שם, דמיירי ש"הכותל גבוה לשתיהן עשרה", דינו כגג שבין שתי
723החצרות, "שהוא רשות של שתיהן, והן אוסרות זו על זו לענין כלים ששבתו
724בבית". משא"כ כאן "שהוא לחבירו נמוך מי' טפחים, לא הוה ליה דין גג",
725אלא נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת אף לכלים ששבתו בבית, ולכן אסרוהו על בני החצר
726השנית "אף בכלים ששבתו בחצר".
727ומוסיף ומבאר כאן
728בפנים "אם גם השני יהיה לו רשות להשתמש בו איזה תשמיש, תהא רשות שניהם שולטת
729בכותל זה", וכמבואר לקמן סי' שעו ס"ב (אבל אם חצירות פתוחות לשביל, רשות
730שניהם שולטת בו, והרי הוא כחצר של שניהם, ואסורים בו עד שיערבו).
731וראה נו"כ
732השו"ע, מה שדנו בדברי המ"א כאן.
733*
734ועדיין יש לעיין בטעם ההפרש בין ההלכה
735המבוארת כאן, למה שנתבאר לקמן סי' שעה ריש ס"ב (אם עירבו בני המרפסת לעצמן ... ויש בחצר תל או עמוד
736... אם הוא גבוה עשרה מקרקעית החצר ואינו נמוך
737עשרה ממרפסת, נותנים אותו לבני המרפסת, שהם מותרים להשתמש בו בשבת בכלים ששבתו
738בעליות, ולא בני החצר בכלים ששבתו בבית, לפי שלהם הוא תשמישו בנחת, כיון שהוא תוך
739עשרה להם, ולבני החצר תשמישו בקשה ... וכל שלזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה
740נותנים אותו לזה שבנחת).
741הרי שכאן אסרו על בני
742החצר השני "אף בכלים ששבתו בחצר", ואילו לקמן שם לא אסרו על בני החצר
743אלא "בכלים ששבתו בבית".
744[440] רמב"ם פ"ג הט"ו (כותל שבין שתי חצרות, שהוא רחב
745ארבעה, והיה גבוה עשרה טפחים מחצר זו ושוה לקרקע חצר שניה, נותנין רחבו לבני החצר
746שהוא שוה להן). מ"מ שם (וכתב רבינו שהוא רחב ארבעה, לפי שאם אין ברחב הכותל
747ארבעה, מותר הוא לשניהם להשתמש בו, אפילו מן הבתים, אפילו שעירבו כל אחת בפני עצמה,
748וכן מבואר שם בגמרא. וכבר נזכר פי"ד מהלכות שבת, שמקום שאינו רחב ארבעה על
749ארבעה הוא מקום פטור). שו"ע שם (והוא שיהא הכותל רחב ד', אבל אם אינו רחב ד',
750מותר לשתיהן להשתמש בו אף מן הבתים, אפילו עירבה כל אחת לעצמה). ט"ז ס"ק
751ד (אבל אם אין רוחב ד', הוה מקום פטור). מ"א ס"ק יג (דהוי מקום פטור
752(מ"מ)).
753ומה שכתבו "אפילו ערבה כל חצר
754לעצמה", קאי על מה שכל חצר משתמשת בו בכלים ששבתו בחצר (ראה פרמ"ג אשל
755אברהם ס"ק יג), ש"אפילו עירבה כל חצר לעצמה" מותר לטלטל מחצר לראש
756הכותל, שהרי בכל אופן קיי"ל כשמואל ורבי יוחנן צא, א (אמר רב הלכה כרבי
757שמעון, והוא שלא עירבו, אבל עירבו לא, דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר.
758ושמואל אמר, בין עירבו בין שלא עירבו. וכן אמר רבי יוחנן, בין עירבו ובין שלא
759עירבו), כנסמן לעיל (הערה 388).
760[441] כדלעיל סי' שסב סי"ח (אבל עד עשר ועד בכלל מותר מפני שהוא
761כפתח), ושם נסמן (הערה קד).
762[442] משנה עו, ב (נפרצה הכותל עד עשר אמות מערבין
763שנים, ואם רצו מערבין אחד, מפני שהוא כפתח). טור ושו"ע ס"ז (נפרץ הכותל
764עד עשר אמות, הרי הוא כפתח).
765[443] רבינו יהונתן כד, א (ונשאר מן הכותל משהו מכאן ומשהו מכאן, או
766מצד אחד לבדו ונשאר ארבעה טפחים רוחב בגובה עשר). שו"ע שם (והוא שלא יהא נפרץ
767במילואו). מ"א ס"ק יד (כגון שנשאר מכל צד משהו,
768או פס ד' לצד אחד). ט"ז ס"ק ה (פירוש שיהא נשאר קצת מכאן ומכאן).**
769**
770עי' סי' שסג ס"ב (אם
771נשתייר מהשני צדדים טפח מכאן וטפח מכאן). ובט"ז שם
772ס"ק ג (משמע דיש חילוק בין עושה פס, דאז סגי בב' משהויין, כמו דזכר ברישא,
773אבל בנשתייר צריך טפח). וכן הוא לעיל שם ס"ב (או אם נשתייר משני הצדדים טפח מכאן
774וטפח מכאן, אבל בפחות מטפח אין כל כך היכר בהמשוייר מהכותל כמו בפס גמור שמעמידו
775לשם כך), ושם נסמן (הערה כב). וצ"ע מנ"ל לחלק
776שכאן סגי אף בנשאר משהו מכאן ומשהו מכאן.
777[444] משנה שם (יותר מכאן מערבין אחד, ואין מערבין שנים),
778ופרש"י (הוי פירצה, והוי להו כולהו כדיורי חצר אחת). טור ושו"ע שם (ואם
779נפרץ ביותר מעשר, חשוב כחצר אחת וצריכים לערב יחד).
780[445] ברייתא צג, ב (שתי חצרות ... עשרה טפחים ... מערבין שנים ואין
781מערבין אחד. פחות מכאן, מערבין אחד ואין מערבין שנים)**. הרב
782רבינו יהונתן** כד, ב ד"ה אבל ברשות (בכותל שבין שני בתים שאינה גבוהה
783יותר מעשרה טפחים), ודף כה, א ד"ה אלו מאכילין (דילמא מתמעט התבן מי' טפחים,
784דהויא ליה חדא רשותא). הובא בדרכי משה ס"ק ג. רמ"א ס"ז (וכל שכן אם
785אין ביניהם מחיצה גבוהה י', דצריכין לערב יחד). וכן הוא לקמן סכ"ב (צריכות
786לערב יחד, ואם עירב[ה] כל אחת לעצמה אוסרות זו על זו, כיון שאין ביניהן מחיצה גבוה
787עשרה, ולא עירבו זו עם זו).**
788**
789עי' סי' שנח ס"ב בהג"ה
790(ואם אין בגובה העפר עשר, אם כן הוי כאילו פרץ שם הכותל). וכן הוא לעיל שם
791ס"ט (הואיל ואין בגבהו י' טפחים, וכל פחות מי' טפחים הוא כפרוץ ופתוח לגמרי).
792[446] תמצית כללי הסולם, האצטבא
793והזיז בסעיפים שלפנינו:
794(א)
795דרכו של סולם או מדרגות שעולים ויורדים בהם, שכל מדרגה: (א) אף אם רחבה ד', אינה
796בולטת ד'. (ב) גבוהה זו מזו פחות מג' טפחים. ולכן אם יש כותל גבוה י' בין החצרות,
797וסולם בחצר אחת (כדי להשתמש בראש הכותל שתשמישו בנחת), או סולם בשתי החצרות (כדי
798לערב יחד), צריך שיהי' הסולם: (א) מגיע עד פחות מג' טפחים לראש הכותל (סי"א
799וסי"ג וסי"ד וסט"ו). (ב) שליבה התחתונה פחות מג' טפחים מן הארץ
800(סט"ו). (ג) בין שליבה לשליבה פחות מג' טפחים (סט"ו). אבל אין צריך
801שתהי' כל שליבה ד' על ד' (סי"ב).
802(ב)
803דרכם של אצטבא, או זיז הבולט מהכותל, שעומדים עליהם כדי להשתמש על ראש הכותל, או
804לעלות מהם לראש הכותל להשתמש עליו, שהם: (א) ד' על ד', ונוח לעמוד עליהם
805(סי"ג וסי"ד וסט"ו). (ב) פחות מי' טפחים מן הארץ, כדי שיהי' נוח
806לעלות אליהם (סט"ו). (ג) פחות מי' טפחים מראש הכותל, כדי שיהי' נוח לעלות מהם
807לראש הכותל (סי"ג וסי"ד וסט"ו). (ד) כמו תיבה מלאה, שאינה עומדת
808באויר על ד' רגלים. (ה) או שעומדת באויר, אלא שיש סולם קטן לעלות אליה, אף שאיו
809הסולם רחב ד' (סי"ד וסט"ו).
810(ג)
811אם רוצים לערב ב' החצרות יחד על ידי סולם זה, צריך שיהי' כשיעור פתח: (א) רחבו ד'
812טפחים (סי"א וסי"ב וסט"ז וסי"ז). (ב) גבהו י' טפחים
813(סי"ז).
814[447] אביי עז, ב (כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה
815טפחים, והניח סולם רחב ארבעה מכאן וסולם רחב ארבעה מכאן (בחצר זו וכן בזו, ובהן
816עולין ויורדין מזו לזו, רש"י), ואין בין זה לזה שלשה טפחים, ממעט (כלומר אפילו
817אינן מכוונין זה כנגד זה, אבל אין מרוחקין זה מכנגד זה ג', הוו כמכוונין והוי פתח,
818ואם רצו מערבין אחד, רש"י). שלשה, אינו ממעט (אבל מרוחקין זה מכנגד זה ג'
819טפחים, לאו פתח הוא, רש"י). ולא אמרן אלא דלא הוי כותל ארבעה (בכותל צר שאין
820נוח להלך עליו, רש"י), אבל הוי כותל ארבעה (יש ברוחבו ד', רש"י), אפילו
821מופלג טובא נמי (שהרי עולה לראשו ומהלך בראשו עד שמגיע לסולם חבירו, רש"י)).
822טור ושו"ע ס"ח (כותל שבין ב' חצרות, גבוה עשרה לשניהם, והעמיד אצל הכותל
823סולם רחב ד', וכן כנגדו בחצר השניה, אפילו אין הסולמות זה כנגד זה, אם אין ביניהם
824שלשה, חשיבי כפתח. היו מופלגים זה מכנגד זה שלשה, אם הכותל רחב ד', עדיין חשובים
825כפתח. ואם אינו רחב ד', לא חשיבי כפתח). מ"א ס"ק טו (הכותל רחב ד',
826שיכול להוליך מסולם לסולם).
827ומה שאמר אביי "סולם רחב
828ארבעה", כן פסק רשב"א בעבודת הקודש שער ד ס"א (הניח
829סולם רחב ארבעה). מ"מ פ"ג ה"ד (ולא ראיתי בספרי
830רבינו [הרמב"ם] זכר לרוחב הסולם, אבל הרשב"א ז"ל כתב רחב ארבעה,
831כלשון המימרא). וכו הוא בטור ושו"ע שם (סולם רחב ד'). וכדלעיל ס"ה (אין
832ב' חצרות יכולים לערב יחד, אלא אם כן יהיה ביניהם פתח רחב ד' טפחים), וגם הסולם
833הוא כפתח (ראה משנ"ב ס"ק עב).
834[448] דבי ר' ינאי שם (סולם המצרי אינו ממעט (הואיל וקטן הוא
835ונוח ליטלו משם, רש"י), והצורי ממעט. היכי דמי סולם המצרי, אמרי דבי רבי ינאי
836כל שאין לו ארבעה חווקים. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מאי טעמא דסולם המצרי
837דלא ממעט, אמר ליה לא שמיע לך הא דאמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב, משום
838דהוה ליה דבר שניטל בשבת, וכל דבר שניטל בשבת אינו ממעט. אי הכי אפילו צורי נמי,
839התם כובדו קובעו). טור ושו"ע שם (באיזה סולם אמרו, כשיש בו ארבע שליבות, אבל
840פחות מכאן לא).
841[449] כיון שאינו ניטל בשבת. וכן הוא לקמן סי"ד (אף על פי שעתיד
842ליטלו. ובלבד שיחברנו בטיט לארץ חבור שאי אפשר לשומטו עד שיחפור בדקר, שאז אי אפשר
843לנטלו משם בשבת), ושם נסמן (הערה 467),
844וסי"ט (אבל אם נתמעט מעשרה בדבר שאינו ניטל בשבת, אף על פי שלא ביטלו שם
845ועומד לפנותו אחר השבת, מועיל לעשות פתח לערב יחד, אם ירצו ...
846וכן הדין אפילו בדבר הניטל בשבת, אלא
847שביטלו בפירוש לשבת זו שלא יטלנו מכאן עד למוצאי שבת, שאפילו ביטל לשבת אחת בלבד
848מועיל לעשות פתח), ושם נסמן (הערות 496-502).
849ולפעמים סולם קבוע הוא דוקא שקבעו בין
850לשבת בין לחול, כדלעיל סי' שסא ס"ב (ואיזהו סולם קבוע, כל שקבע[ו] שם בין
851לשבת בין לחול, אבל אם קבעו לשבת ולא לחול, או להפך, אין זה קבוע), ושם נסמן (הערה
852יא).**
853**
854[450] רש"י פד, ב ד"ה סולם ארעי (כיון דמסליק ליה, כמאן
855דליתיה הוא). וכן הוא לקמן סי"ד (שכנטול הוא).
856[451] רשב"א שם (ואם היה סולם כבד
857שזרועותיו ושליבותיו גסות וכבדות, אף על פי שאין בו ארבעה חווקין, ממעט, לפי
858שכובדו קובעו). מ"מ שם. שו"ע שם (אלא אם כן זרועותיו ושליבותיו כבדות,
859שאז כובדו קובעו).
860[452] רב הונא בריה דרב יהושע עח,
861א (אפילו שבעה ומשהו), ופרש"י (דסבירא ליה כרב דאמר לקמן סולם זקוף ממעט, ואי
862זקיף ליה מגיע לפחות מג' לראש הכותל). טור ושו"ע שם (ואם אין הכותל גבוה אלא
863עשרה, וזוקף סולם גבוה שבעה ומשהו, במשך ד', אצל הכותל, מתירו).
864[453] רב שם (סולם זקוף ממעט).
865[454] הגהת לבוש ס"ח (כיון שמגיע לפחות מג' סמוך לראש הכותל,
866דהוי כאילו מגיע לראש הכותל ממש, משום דהוי כלבוד דמי). רש"י שם ד"ה אחד
867עשר (יהא ראשו נמוך מן הכותל פחות משלשה, וכלבוד דמי).
868[455] פסקי עירובין למהר"ם מרוטנבורג סי' קפח (לאחשובה בפתח,
869לעניין שאם רצו לערב אחד, צריך שיגיע לראש הכותל). רא"ש פ"ז ס"ד (ור"מ
870ז"ל תירץ ... פתח לא חשיב לערב אחד, אפילו שכנגדו עשה כיוצא בו, אם לא שיגיע
871הסולם בראש הכותל). טור ושו"ע שם (בין להשתמש עליו, בין לערב יחד, כיון שלא
872נשאר שלשה עד ראש הכותל). ט"ז ס"ק ו (נראה דהיינו אם עושה עוד סולם גם
873לצד השני).
874[456] תוספת שבת ס"ק לב (בין להשתמש עליו, היינו אם אחד עשה
875סולם נותנין אותו לזה).
876[457] רבינא עז, א (בא למעטו, אם יש במיעוטו ארבעה (אורך
877בצד משך הכותל, רש"י), מותר להשתמש בכל הכותל כולו (הוי כפתח, וכיון דממנו
878ולמעלה לא גבוה עשרה, משתמש בכל הכותל, שהרי תשמישו בנחת, שעולה לו דרך פתחו,
879רש"י) ... כגון שעקר חוליא מראשו (הלכך אי הוי מעוטא ארבעה אורך, הוי פיתחא
880לכל הכותל, רש"י)). טור ושו"ע ס"ח (עקר חוליא מראש הכותל למעטו
881מגובה עשרה, אם יש בה משך ארבע מהני, בין לעשותו כפתח לערב יחד בין לענין שיכול
882להשתמש בכל הכותל).
883[458] עיין עולת שבת דקאי אסולם. על מה שכתב
884בשו"ע שם "ואם אין הכותל גבוה אלא עשרה, וזוקף סולם גבוה שבעה ומשהו,
885במשך ד', אצל הכותל, מתירו", כתב בעולת שבת ס"ק ו (ומ"ש שבעה ומשהו
886במשך ארבעה כו', כלומר שנמשכת למטה מן הכותל ארבע, כדי שתהא משופעת ונח לעלות ...
887וצריך לעיין במה שכתב המחבר דבעינן משך ארבע מן הכותל, דהא בסוגיא דהתם איתא בהדיא
888... דסולם זקוף גם כן מתיר).
889אמנם המ"א חלק עליו בס"ק טז (פירוש,
890ברוחב ד', כמ"ש ראש הסעיף, אלא דלא בעי ד' על ד' כמו באיצטבא בסי"א. דלא
891כעולת שבת). והיינו שמפרש מ"ש בשו"ע "במשך ד'" היינו שרוחב
892הסולם צריך להיות ד' טפחים, ולא מיירי בשיפוע הסולם.**
893**
894וט"ס הוא במ"א,
895כי ס"ק טז צויין על דין עקר חוליא, וצריך להיות על דין סולם, כדלעיל. וכן
896הגיה במחצית השקל.**
897**
898אבל כאן צע"ג מסעיף י,
899שלפי פירוש המ"א בדין סולם, מובן שגם האמור בשו"ע לענין עקר חוליא
900"אם יש בה משך ארבע מהני", הפירוש הוא שצריך להיות "ברוחב ד' ...
901דלא בעי ד' על ד'".
902ועל זה קשה משו"ע ס"י (כפה
903ספסל שיש בו ד' על ד'). ונתבאר לקמן סי"ג-ד (אם יש בה ד' על ד', מועלת להשתמש
904בכל הכותל, שהרי נוח לעלות דרך עליה על ראש הכותל ... ואם אין בה ד' על ד', אינה
905מועלת ... שיש בו ד' על ד').
906וכן הקשה בבית מאיר ס"ח, ומסיק
907(דכמו דשם לשטת הרא"ש ושו"ע צריך להיות האיצטבא ד' על ד', ואם לאו אף
908אינו מותר לו השימוש בכל הכותל, משום דאינו ראוי לעמוד עליו, כן הכא אותו הרוחב של
909מקום הנמוך שמצדו צריך להיות ד' על ד').
910[459] פרישה ס"ק יד (צריך לומר דלצדדים קתני, דמה שכתב ברישא
911בין לענין לעשותו כפתח לערב יחד, מיירי שנפרץ גם מצד השני, וסיפא לענין תשמיש,
912מיירי דוקא שנפרץ מצדו, ולא מצד השני).
913ולכאורה צריך לפרש, שבאופן זה מיירי:
914(א) שהכותל רחב ד', דבלאו הכי מותר בכל אופן, כדלעיל ס"ח (אבל אם אינו רחב ד'
915טפחים, מקום פטור הוא ובטל לכאן ולכאן, ואלו מעלין עליו מכאן פירות ששבתו בבית,
916ואלו מכאן). (ב) שהחלק שנעקר ממנו החוליא יש בו ד' על ד', שנוח לעמוד עליו ולעלות
917ממנו לראש הכותל, כדלקמן סי"ג (אם יש בה ד' על ד', מועלת להשתמש בכל הכותל,
918שהרי נוח לעלות דרך עליה על ראש הכותל).
919[460] לבוש סוף ס"ח (שתשמישו משם בנחת, שעולה לו דרך פתחו).
920[461] גמרא שם (ואם לאו, אין משתמש אלא כנגד המיעוט (בציר מהכי פיתחא
921הוא דלא הוי, אבל לאשתמושי ביה שרי, דכיון דלא גבוה י' לא הוי רשותא, רש"י)).
922רא"ש פ"ז ס"א (במקום עקירת החוליא עומד על הקרקע ומשתמש שם). טור
923ושו"ע שם (ואם אין בו ארבע, אינו חשוב כפתח לערב יחד, וכן אינו מועיל להשתמש
924בכל הכותל, שאינו משתמש אלא כנגד המקום שנתמעט).
925וראה משנה ברורה שעה"צ ס"ק
926נא.
927[462] גמרא שם עז, ב (בנה איצטבא (סמוך לכותל,
928רש"י) על גב איצטבא), שהיא ההלכה דלקמן סוף סעיף הבא, ומזה מובן שכן הוא גם
929באיצטבא אחת. רש"י עז, א ד"ה אם יש (וכיון דממנו ולמעלה לא גבוה עשרה,
930משתמש בכל הכותל, שהרי תשמישו בנחת, שעולה לו דרך פתחו). טור ושו"ע ס"ט
931(בנה אצטבא למטה אצל הכותל למעטו מגובה עשרה).
932[463] גמרא שם (אם
933יש באיצטבא התחתונה ארבעה, ממעט. אי נמי אין בתחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה,
934ואין בין זה לזה שלשה ממעט), שהיא ההלכה דלקמן סוף סעיף הבא, ומזה מובן שכן הוא גם
935באיצטבא אחת. תוס' שם ד"ה אם (ומפרש ר"י דהכא בעינן ארבעה על
936ארבעה, שיהא ראוי לעמוד ולהתעכב עליו ולעלות על הכותל). פסקי עירובין למהר"ם
937מרוטנבורג סי' קפח (ונראה דכל היכא דקאמר ימעט, מיירי ברוחב ד' על ד'). רא"ש
938פ"ז ס"ד (ונראה לפרש דהכא בעי ד' על ד', שאז ראוי לעמוד עליו ולעלות על
939הכותל). טור ושו"ע שם (אם יש בה ד' אורך במשך הכותל, ובולטת ד', מועיל להשתמש
940בכל הכותל).
941וראה לקמן סי"ד (והערה 472),
942דהיינו דוקא כשהאצטבא היא כמו קופסה, או אף שעומדת על ארבע רגלים אלא שאין בינה
943לקרקע ג' טפחים.
944[464] ר"ם מרוטנבורג בפסקי עירובין שם (ולי נראה
945דלקמן מיירי לאחשובי בפתח לעניין שאם רצו לערב אחד, צריך שיגיע לראש הכותל). רא"ש
946שם (ור"מ ז"ל תירץ דכל הני איירי לענין זה שאם עשה הא' בנין אצל הכותל
947ומיעטו מעשרה, דהוה ליה תשמישו בנחת, ונותנים אותו לו. אבל פתח לא חשיב לערב אחד,
948אפילו שכנגדו עשה כיוצא בו, אם לא שיגיע הסולם בראש הכותל). טור ושו"ע שם (אבל
949אינו חשוב כפתח לערב יחד עד שיגיע לראש הכותל).
950[465] רא"ש שם סוף ס"א (איצטבא ואין במיעוט
951ארבעה, אפילו כנגד האיצטבא אין משתמש, שאין ראוי לעמוד על האיצטבא להשתמש, כיון
952דאין בו ארבעה). טור ושו"ע שם (ואם אין בה ד' על ד', אינו מועיל אפילו להשתמש
953כנגדו). לבוש ס"ט (שאינו יכול לעמוד עליה, כיון שאינו בולט ד').
954והיינו שכדי לעמוד עליה, ולעלות ממנה
955לראש הכותל, צריך שתהי' ד' על ד', אבל אין צריך שתגיע עד תוך ג' טפחים לראש הכותל.
956ואילו כדי שתהי' כפתח לעבור דרך ראש הכותל לחצר השנית, צריך שתגיע עד תוך ג' טפחים
957לראש הכותל, אבל אין צריך שתהי' ד' על ד'.
958[466] רב יחיאל עז, א (כפה ספל (סמוך לכותל ומיעט גובהו מעשרה, כל
959הני מיעוטי כגון דליכא י' מראשו לראש הכותל, רש"י), ממעט). טור ושו"ע
960ס"י (כפה ספסל שיש בו ד' על ד' וגבוה כל שהוא, ומיעט בו גבהו מעשרה, מותר
961להשתמש).
962ומה שצריך ד' על ד', הוא כדלעיל
963סי"ג לגבי אצטבא (אם יש בה ד' על ד'), ושם נסמן (הערה 463).
964[467] ואף שפסקו בטור ושו"ע (מותר להשתמש כנגד המיעוט), ולא בכל
965הכותל.
966כתב על זה הב"ח (אלמא דשלא כנגד
967המיעוט אסור ... נראה להגיה מותר להשתמש אפילו שלא כנגד המיעוט). ט"ז
968ס"ק ז (מותר להשתמש כנגד המיעוט, משמע אבל לא בכל הכותל, וקשה מאי שנא מסולם
969דס"ח דמהני לכל הכותל ... וכתב מו"ח ז"ל דיש ט"ס בטור,
970וצ"ל אפילו שלא כנגד המיעוט).**
971**
972ומ"ש המ"א
973ס"ק יז (וב"ח הגיה בטור דמותר להשתמש אפילו שלא כנגד המיעוט, כמ"ש
974ס"ט גבי אצטבא. ודוחק להגיה הספרים, ואפשר דהטור ושו"ע סבירא להו, דכיון
975דלא מבטל ליה לספל התם, לא מהני לכל הכותל).
976צע"ג מאי שנא מסולם צורי,
977שאינו מבטל שם לעולם, ומכל מקום מועיל להשתמש בכל הכותל, כדלעיל סי"א (שאינו
978ניטל בשבת מחמת כובדו, אע"פ שעתיד ליטלו אחר השבת), ושם נסמן (הערה 449).**
979**
980וכן מועיל לענין לערב יחד, כדלקמן
981סי"ט (אבל אם נתמעט מעשרה בדבר שאינו ניטל בשבת, אף על פי שלא ביטלו שם ועומד
982לפנותו אחר השבת, מועיל לעשות פתח לערב יחד, אם ירצו ... וכן
983הדין אפילו בדבר הניטל בשבת, אלא
984שביטלו בפירוש לשבת זו שלא יטלנו מכאן עד למוצאי שבת, שאפילו ביטל לשבת אחת בלבד
985מועיל לעשות פתח), ושם נסמן (הערות 496-502).**
986**
987עי' ב"י.
988[468] גמרא שם עז, רע"ב (ואמאי דבר הניטל בשבת
989הוא ודבר הניטל בשבת אינו ממעט, לא צריכא דחבריה בארעא. וכי חבריה בארעא מאי הוי ...
990דבעי מרא וחצינא). רמב"ם פ"ג הי"ג (וכל הדבר הניטל בשבת, כגון הסל
991והספל, אין ממעטין בו אלא אם כן חיברו בארץ חבור שאי אפשר לשומטו עד שיחפור בדקר).טור
992ושו"ע ס"י (ובלבד שיחברנו בטיט). מ"א ס"ק יח (חבור שאי אפשר
993לשמטו עד שיחפור בדקר (רמב"ם).
994[469] כמבואר לעיל סי' שט ס"ד ואילך.
995[470] מ"א שם (אבל אם הטיט מונח עליו, שרי לשמטו, ולא אמרינן
996דהוי בסיס לדבר האיסור, שאין כוונתו שיהא הספל משמש לטיט, אדרבה הטיט משמש לספל,
997כמ"ש בסימן רנ"ט).
998והוא כדלעיל שם ס"ג (שהקדרה לא
999נעשית בסיס להכיסוי ולההטמנה, לפי שהכיסוי וההטמנה הם משמשים להקדרה לחממה, ואין
1000הקדרה משמשת להן), ושם נסמן (הערה כה).
1001[471] כדלעיל סי"א (הואיל וקטן הוא ונוח ליטלו, כנטול הוא,
1002ואינו חשוב פתח).
1003[472] רב (הונא) [ביבי בר אביי] שם (בנה איצטבא (של עץ,
1004רש"י) על גב איצטבא (סמוך לכותל, ויש אויר מפסיק בין זו לזו, שהיה לעליונה
1005רגלים, רש"י), אם יש באיצטבא התחתונה ארבעה (ובה נתמעט גובהו של כותל מי', רש"י), ממעט (דל עליונה מהכא, רש"י), אי נמי אין
1006בתחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה ואין בין זה לזה שלשה, ממעט (חשבינן להו כחד,
1007ואע"פ שהמיעוט הזה קצר מלמטה, הואיל ומתמלא שיעורו מלמעלה, שפיר דמי. אבל יש
1008ביניהן שלשה, תרי נינהו ומיעוט באויר לאו שמיה מיעוט, רש"י)). טור ושו"ע
1009סי"א (בנה אצטבא על אצטבא, אם יש בתחתונה ד' על ד', או אם אין בה ד' על ד'
1010ויש בעליונה ד' על ד', ואין בין זו לזו ג' טפחים, מהני להתיר להשתמש עליו).
1011והיינו שאצטבא התחתונה היא כמו קופסה.
1012ואם יש בה ד' על ד', והיא פחות מי' מראש הכותל, היא מתרת ההשתמשות בראש הכותל.
1013אבל אצטבא העליונה היא כמו ספסל על ארבע
1014רגלים, שהיא עצמה אינה יכולה להתיר ההשתמשות בראש הכותל, כיון שעומדת באויר ויש ג'
1015טפחים בינה לקרקע. אבל אם אין בין זו לזו ג' טפחים, הם מצטרפים להיות אצטבא אחת
1016גדולה שאינה עומדת באויר, ומתרת ההשתמשות בראש הכותל.
1017[473] טור ושו"ע שם (אבל לא מהני למהוי פתח לערב יחד), וכדלעיל
1018סי"ג (אבל אינה חשובה כפתח לכותל זה לערב יחד, אפילו עשה כן גם בחצר השניה,
1019הואיל ויש ממנה לראשו ג' טפחים), ושם נסמן (הערה 464).
1020[474] רב נחמן אמר רבה בר אבוה עח,
1021א (זיז היוצא מן הכותל ד' על ד', והניח עליו סולם כל שהוא (אפילו אין ברחבו ד',
1022והעמידו בקרקע וסמך ראשו בזיז, הוי כחד מיעוטא, והרי בעליון ארבעה. וכגון שאין
1023חווקי הסולם מרוחקין שלשה, רש"י), מיעטו). טור ושו"ע סי"ב (זיז
1024היוצא מן הכותל ויש בה ד' על ד', והניח עליו סולם כל שהוא, מועיל להתיר לו תשמיש
1025הכותל). פרישה ס"ק כד (פירוש, ואין מהזיז ולמעלה עשרה טפחים).
1026[475] מ"א ס"ק יט (להתיר לו תשמיש, אבל לא לערב יחד, אלא
1027אם כן מגיע לראש הכותל), וכדלעיל סי"ג (אבל אינה חשובה כפתח לכותל זה לערב
1028יחד, אפילו עשה כן גם בחצר השניה, הואיל ויש ממנה לראשו ג' טפחים).
1029[476] גמרא עז, סע"ב (ואין בין זה לזה שלשה), ופירשרש"י
1030(ושליבה תחתונה נמי, כשאין מובדלת מן הקרקע שלשה קאמר). טור ושו"ע
1031שם (והוא שלא תהא שליבה התחתונה גבוהה מן הארץ שלשה, ולא יהא בין שליבה לשליבה
1032שלשה). וכדלעיל סי"ד (ואין בין זו לזו ג' טפחים).
1033[477] גמרא שם (ולא אמרן אלא דאותביה עליה (סמך ראשו עליו,
1034רש"י), אבל אותביה בהדי' (אצלו וראשו נסמך לכותל, רש"י), ארווחי ארוחיה
1035(לזיז ולא הוי האי סולם מתחתיו דרגא לזיז, ואין כאן מיעוט, שהוא מובדל מן הקרקע
1036הרבה, רש"י)). טור ושו"ע שם (והוא שיניח הסולם על גב הזיז, אבל סומכו
1037אצלו לא). מ"א ס"ק כ (על גבי הזיז, פירוש, שסמך ראש הסולם בזיז, דהוי
1038הסולם והזיז חד מיעוטא), וס"ק כא (אבל סומכו, פירוש, שסמך הסולם לכותל אצל
1039הזיז, אם כן לא הוי הך סולם דרגא לזיז).
1040[478] רב נחמן אמר רבה בר אבוה שם (כותל תשעה עשר, צריך זיז אחד
1041להתירו (בסולם כל שהוא והזיז יוצא באמצעיתו, שאינו גבוה עשרה לא ממנו ולמטה, ולא
1042ממנו ולמעלה, רש"י)). טור ושו"ע שם (וכל זמן שאין גבוה הכותל עשרים
1043טפחים, די בזיז אחד שמניחו באמצע, שהרי אין גבוה עשרה עד הזיז ולא גבוה עשרה ממנו
1044עד ראש הכותל).
1045ומכל מקום לא סגי בלא סולם שהסמיך לו,
1046כיון שהזיז גבוה מהארץ יותר מג' טפחים, ודינו כאצטבא הגבוהה מארץ יותר מג' טפחים,
1047שאינה מתרת (כדלעיל הערה 472).
1048[479] גמרא שם (כותל עשרים, צריך שני זיזים להתירו (אחד קודם עשרה
1049תחתונים ואחד למעלה הימנו בתוך עשרה עליונים, דאי הוה גבוה עשרה, לא הוה סגי ליה
1050בסולם כל שהוא, מידי דהוה אכותל, רש"י)). טור ושו"ע שם (ואם הוא גבוה
1051עשרים, צריך שני זיזין, אחד בתוך עשר התחתונים ואחד למעלה ממנו בתוך י' העליונים,
1052שאם היה הזיז גבוה עשרה, לא סגי לי' בסולם כל שהוא).
1053[480] רב חסדא שם (והוא שהעמידן זה שלא כנגד זה),
1054ופרש"י (שיוכל לקבוע סולם שני מזה לזה). טור ושו"ע שם (והוא שלא יהיו
1055הזיזין זה כנגד זה, שראוי להטיל סולם מזה לזה).
1056[481] רבה שם (בעא מיניה רב יוסף מרבה, סולם מכאן
1057וסולם מכאן וקשין באמצע (סולם כל שהוא מכאן וסולם כל שהוא מכאן אצלו, ואין בשניהן
1058לא בזה שני טפחים ולא בזה שני טפחים רוחב, וקבע קשין של תבואה כעין חווקין מזה לזה
1059להשלימן לארבעה, רש"י), מהו. אמר ליה, אין כף הרגל עולה בהן (בקשים, וסתם
1060עליית הרגלים באמצע סולם הוא, וזה אין ראוי לכך, רש"י)). טור ושו"ע
1061סי"ג (העמיד שני סולמות זה בצד זה, ולא היה בשניהם משך ארבעה, והרחיקם זה מזה
1062כדי שיהא בשניהם ארבעה, ומילא האויר שביניהם בקש, אינו מועיל, לא להתירו להשתמש
1063עליו ולא לערב יחד, שמקום מעמד הרגלים הוא באמצע הסולם, ואין ראוי לעלות בקש).
1064[482] רבה שם (קשין מכאן וקשין מכאן וסולם באמצע מהו (להשלים רוחבו
1065לארבעה מהו, רש"י). אמר ליה הרי כף הרגל עולה בהן (בסולם, וראויין הקשין
1066לאחוז היד בהן ולעלות בסולם, רש"י)). טור ושו"ע
1067שם (ואם העמיד הסולם באמצע והקש מן הצד, מהני בין להתירו להשתמש עליו בין לערב יחד).
1068מ"א ס"ק כב (בין לערב יחד, היינו כשמגיע לראש הכותל). וכדלעיל סי"א
1069(כיון שלא נשאר שלשה עד ראש הכותל, הרי זה כמגיע לראשו ממש, ומועיל בין לערב יחד).
1070[483] כדלעיל סי"א (והעמיד סולם גבוה ... אצל הכותל זקוף ביושר).
1071[484] רבה שם רע"ב (חקק להשלים בכותל (סולם צר,
1072וחקק בכותל מכאן ומכאן כנגד חווקי הסולם להשלים רוחבו בד',
1073רש"י), בכמה (צריך להשלים הרוחב בגובה הכותל, רש"י). אמר ליה בעשרה (עד
1074עשרה ישלימנו, וכיון דאיכא בגובה עשרה רוחב ארבעה, הוי ביה שיעור פתח, ואע"ג
1075דגבוה כותל טובא לית לן בה, רש"י). אמר ליה חקקו כולו בכותל (כעין שליבות,
1076ורחבו במשך הכותל ארבעה, רש"י), בכמה (גובה צריך לחוק רוחב ארבעה,
1077רש"י). אמר ליה מלא קומתו (של כותל צריך שיהא משך החווקין ארבעה, רש"י).
1078ומאי שנא. אמר ליה התם מסתלק ליה (נוח לעלות לאדם, רש"י), הכא לא מסתלק ליה (כי
1079איכא סולם מגיע לראש הכותל נוח לעלות בו, ומיהו לא חשיב למיהוי פתח בציר מרוחב ד',
1080הלכך כי משוי ליה רוחב ארבעה בגובה עשרה, פיתחא הוי. אבל הכא אין נוח לעלות כל כך,
1081רש"י)). תוס' שם (כגון שהכותל עב ובולט מצד הסולם). טור
1082ושו"ע סי"ד (אין הסולם רחב ארבעה וחקק אצלו בכותל להשלימו לארבעה, די לו
1083שיחוק בגובה עשרה (דהא יכול לעלות לראש הכותל בסולם אעפ"י שאין רחבה ד',
1084מ"א). ואם לא העמיד סולם כלל, אלא חקק בכותל כמין שליבות של סולם לעלות בו,
1085צריך שיחוק בכל גובה הכותל).
1086[485] טור ושו"ע שם (ומועיל בין להתיר תשמיש בין לערב יחד).
1087[486] רמב"ם פ"ג ה"ח (היה אילן בצד הכותל
1088ועשהו סולם לכותל, אם רצו מערבין אחד, הואיל ואיסור שבות הוא שגרם לו שלא יעלה
1089באילן. עשה אשרה סולם לכותל, אין מערבין אחד, מפני שאסור לעלות עליה מן התורה,
1090שהרי היא אסורה בהנייה). שו"ע סט"ו (היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם
1091לכותל, אם רצו מערבין אחד. אבל אם עשה אשרה סולם לכותל, אין מערבין אחד, מפני
1092שאסור לעלות עליה מן התורה, שהרי אסורה בהנאה).**
1093**
1094כרב נחמן בר יצחק שם (בעא
1095מיניה רב יוסף מרבה עשאו לאילן סולם, מהו. תיבעי לרבי תיבעי לרבנן, תיבעי לרבי (דאמר
1096בפרק בכל מערבין (לעיל לב, ב) הנותן עירוב תחומין באילן קנה עירוב, רש"י), עד
1097כאן לא קאמר רבי התם כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו, הני מילי בין השמשות,
1098אבל כולי יומא לא (דהתם טעמא משום מיקנא שביתה בין השמשות הוא, ודבר שהוא משום
1099שבות, כגון שמוש במחובר, לא גזרו עליו בין השמשות, אבל לגבי עירובי חצירות, טעמא
1100משום דפתח משוי להו חד על ידי עירוב, ואי לא חזי לתשמישתיה כולי יומא לאו פתחא
1101מיקרי, הלכך לא שרא להו עירובייהו בין השמשות, רש"י), או דילמא אפילו לרבנן
1102פיתחא הוא, ואריא הוא דרביע עליה (איסור שבות אומר לנו סורו, ומכל מקום פתח (הוי)
1103שמיה, ומשוי להו חד להשתמש דרך חורין ודיו, רש"י). עשאו לאשירה סולם מהו (אילן
1104שעובדין אותו ואסור בהנאה, אם תימצי לומר בשאר אילן פתח הוא, הכא דמטיא להו הנאה
1105על ידיה מאי, רש"י). תיבעי לרבי יהודה תיבעי לרבנן ... אמר ליה, אילן מותר
1106ואשירה אסורה ... רב נחמן בר יצחק מתני הכי, אילן פלוגתא דרבי ורבנן, אשירה פלוגתא
1107דרבי יהודה ורבנן) דבתראה הוא (מ"מ שם: ורבינו ראה לפסוק כרבה
1108בהיתר האילן ואיסור האשרה, לפי שדברי רב נחמן בר יצחק, שהוא אחרון, מסכימים לדבריו)**,
1109וסבירא ליה עכ"פ דלא אמרינן אריא כו'.** ולכן הסולם מעצי
1110אשירה אינו מועיל.
1111[487] כדלעיל סי' שלו ס"א
1112(אין עולין באילן ... משום גזרה שמא יעלה ויתלוש ממנו פירות או עלין או ענפים).
1113[488] כדלקמן סי' שצג ס"ג (העירוב אינו צריך להיות קיים אלא בין
1114השמשות, ויכול לאוכלו כשודאי חשכה (שכיון שנקבעה דירתו במקום עירוב בבין השמשות,
1115שהוא תחלת כניסת השבת, שוב אינה נפקעת משם כל השבת, אף על פי שנוטל משם עירובו).
1116[489] מ"א ס"ק כד (דמה שאסור לעלות באילן אינו אלא שבות,
1117ולא גזרו עליו בין השמשות).
1118[490] סעיף ב (לפיכך מותר לערב עירובי חצרות בבין השמשות, אם לא עירב
1119מבעוד יום, לפי שהוא נחפז ונצרך לעירוב כדי שיוכל לטלטל בחצר, וגם הוא דבר מצוה,
1120כמו שיתבאר בסי' שס"ו).
1121וכן הוא לקמן סי' שצד ס"ב (אבל דבר
1122שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות לצורך מצוה, כמו שנתבאר בסי' רס"א,
1123והעירוב גם כן הוא צורך מצוה כדי שלא יטלטלו באיסור, כמו שנתבאר בסי' שס"ו).
1124[491] סעיף יח (מצוה לחזר אחר עירובי חצירות, כדי שלא יבואו לטלטל
1125באיסור).
1126[492] משנה שם עח, ב (חריץ שבין ב' חצירות (ארוך הוא
1127ומפסיק על פני החצר כולה, רש"י), עמוק י' ורוחב ד' (טפחים, דפחות מכאן נוח
1128לפסעו משפתו אל שפתו, רש"י), מערבין שנים ואין מערבין אחד, אפילו מלא קש או
1129תבן (לאו סתימה היא, דלא מבטיל ליה התם, דסופו ליטלו, רש"י)). טור ושו"ע
1130סט"ז (חריץ שבין שתי חצרות, עמוק עשרה ורחב ארבעה, אין יכולין לערב יחד,
1131אפילו מלא תבן וקש).
1132[493] אביי שם (לענין חציצה, אי בטלי' חייץ, ואי לא בטלי' לא חייץ),
1133ופרש"י (אי בטליה להדיא ואמר לא שקילנא ליה מהכא, בטיל, ואי לא לא). טור
1134ושו"ע שם (כל זמן שלא בטלו).
1135[494] תוס' שם ד"ה אפילו (בקש ותבן הניטלין
1136בשבת איירי). ט"ז סי' שסג ס"ק כ (פירשו בתוס' שם בפרק חלון, דההוא
1137דמילוי תבן דלא מבטלי המחיצה, הוא מטעם דאותו תבן ניטל בשבת ואינו מוקצה).
1138[495] גמרא עז, א (דבר הניטל בשבת הוא, ודבר הניטל בשבת אינו ממעט).
1139[496] תוס' דף פד, א ד"ה כיון (למעט גובה עשרה
1140ולשוייה כפתח למרפסת, כיון דאינו ניטל בשבת ממעט, אע"ג דעתיד לפנותו, כמו כפה
1141ספל דאמר לעיל (עז, א) דממעט). מ"א ס"ק כז (וכתבו
1142התוס' דף פ"ד ... למעט גבוה י' לשווי' כפתח למרפסת, מהני פירות טבלים, אף על
1143גב שעתיד ליטלם, כיון דאינו ניטל בשבת, כמ"ש ס"י גבי ספל).
1144[497] סעיף יא (שאינו ניטל בשבת מחמת כובדו, אע"פ שעתיד ליטלו
1145אחר השבת), ושם נסמן (הערה 449).
1146[498] סעיף יד (אף על פי שעתיד ליטלו. ובלבד שיחברנו בטיט לארץ חבור
1147שאי אפשר לשומטו עד שיחפור בדקר, שאז אי אפשר לנטלו משם בשבת), ושם נסמן (הערה 467).
1148[499] תוס' שם (דכיון דעתיד
1149לפנותו לא מבטל, וד[מ]י [ל]מחיצה המפסיק בין ב' חצירות). מ"א שם (וכתבו התוס'
1150דף פ"ד ... אבל לבטל מחיצה לא מבטל, אלא אם כן אין עתיד לפנותו). וכפירוש
1151שו"ת כנסת יחזקאל סי' ב ד"ה והואיל ואתא לידן (דמילא פירות מערב שנים
1152ומערב אחד, מטעם דמחיצה של החריץ לא נתבטלה, וגם נעשו פתח, תרתי למעליותא, המחיצות
1153לא נתבטל, כיון דסופו להנטל אחר שבת, ופתח משוי לה, כמ"ש התוס' בדף
1154פ"ד). הובא בעצי אלמוגים סוף ס"ק (ומכח קושיא זו דדברי התוס' אהדדי, בחר
1155לו הרב הנ"ל סברא חדשה, ולומר, דבמלאוהו תבן וקש שאין ניטלין בשבת או בעפר,
1156לענין ביטול מחיצה אמרינן דלא מבטלי מחיצה כיון שעתיד לפנותו אחר השבת, ויכולין
1157לערב שנים, אבל לענין לעשותו כפתח, מהני לסברת התוס' דפרק כיצד משתתפין הנ"ל,
1158ויכולין לערב גם אחד או ירצו, ולכן הדין בזה, רצו מערבין אחד רצו מערבין ב'). וראה
1159מראי מקומות וציונים.
1160עי' תרומת הדשן סי' עה
1161(ורש"י פירש שם [סוכה ד, א ד"ה תבן ובטלו] דלא בעינן אלא שיבטל בפיו לכל
1162ז' ימי החג. ומסיק אשירי כרש"י ... ביטול לאותו שבת), לפי דעת הרא"ש
1163סוכה פ"א ס"ב (כל ביטול דשמעתין פרש"י לז' הימים. ור"ח ורבינו
1164אבי העזרי פירשו עד עולם. ונראה כפירוש רש"י ... לא בעי ביטול אלא באותה שבת),
1165ור"ן פ"ק דסוכה א, ב ד"ה תבן ובטלו (איכא מאן דאמר דבטול לעולם
1166בעינן, ולדידי מסתברא דבבטול לשבע[ה] סגי). הובאה דעה זו לעיל סי' שנח ס"ט (ויהא
1167העפר מונח כך לפחות שבת אחת ... ואחר כך כשמפנהו משם ונעשה הכותל גבוה עשרה, הרי
1168זה כבונהו מחדש לדירה).**
1169**
1170ובמ"א ס"ק כח
1171(ומשמע דסבירא ליה דבטול לשבת אחת סגי. ועיין סי' שנ"ח סוף ס"ב).
1172ועל זה מבאר לקמן בסוף הסעיף,
1173דקיי"ל להקל בדברי סופרים, ולכן מקילים לעיל סי' שנח כדעת הסוברים דסגי
1174בביטלו לשבת אחת לבטל המחיצה, ומקילים כאן כדעת הסוברים דלא סגי בביטלו לשבת אחת
1175לבטל המחיצה.
1176[500] קאי על הדין הראשון
1177הנ"ל, שלעשות פתח, לדברי הכל סגי בביטלו לשבת אחת.
1178[501] אביי עח, ב (אי בטלי' (להדיא, ואמר לא שקילנא ליה מהכא) חייץ,
1179ואי לא בטלי' לא חייץ). טור ושו"ע שם (כל זמן שלא בטלו).
1180[502] כמבואר לעיל (ונסמן בהערות 496-498),
1181שלעשות פתח לדברי הכל סגי בביטלו לשבת אחת.
1182[503] משנה שם (מלא עפר או צרורות, מערבין אחד ואין מערבין שנים).
1183רמב"ם פ"ג הי"ב (אם מיעט עומקו בעפר או בצרורות, מערבין אחד ואין
1184מערבין שנים). טור ושו"ע שם (ואם
1185היה מלא עפר וצרורות ... צריכים לערב יחד). מאמר מרדכי ס"ק טז (והדבר ברור
1186דלאו דוקא מילא אותו עפר וצרורות, דהוא הדין אם מיעטו מעומק עשרה בעפר וצרורות
1187מערבין אחד, כן הוא ברמב"ם פ"ג).
1188[504] גמרא שם (מלא עפר, ואפילו בסתמא), ופרש"י
1189(דלא ידעינן אי שקיל תו אי לא). טור ושו"ע שם (אפילו סתמא שלא בטלו).
1190[505] רמב"ם שם (שסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלין הן),
1191כרב אשי עט, א (חריץ למיטיימיה קאי), ופרש"י
1192(הלכך סתם עפר בטיל ליה). מ"א ס"ק כז (דסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלים
1193הן (רמב"ם)).
1194[506] כנסמן לעיל (הערה 499).
1195[507] סעיף ט (יש אומרים שיש תקנה על ידי שיניח עפר אצל הכותל משני
1196צדדיו ... ויהא העפר מונח כך לפחות שבת אחת. וקודם שיחזור ויפנהו משם יעשה בתוכו
1197בית דירה, או יפתח לו פתח מבית דירה, ואחר כך כשמפנהו משם ונעשה הכותל גבוה עשרה,
1198הרי זה כבונהו מחדש לדירה ... ויש חולקין על זה ואומרים, שזה שביטל העפר להיות
1199מונח שם שבת אחת, אין זה מועיל כלום לבטל הכותל שיהא נחשב כפרוץ, הואיל ודעתו
1200לחזור ולפנותו מכאן לאחר זמן. ואין העפר יכול לבטל הכותל אלא אם כן ביטלו שם להיות
1201מונח שם לעולם).
1202[508] "ולענין הלכה, בדברי
1203סופרים הלך אחר המיקל".
1204והיינו שיש להקל, הן כאן – כשהקולא היא
1205כדעת האומרים שביטול לשבת אחת אינו מבטל את המחיצה לגמרי, ויכולים לערב כל אחת
1206בפני עצמה, והן לעיל שם – כשהקולא היא כדעת האומרים שביטול לשבת אחת מבטל את
1207המחיצה לגמרי, ואחרי ביטול המחיצה יכול לעשות את החצר מוקף לדירה.
1208וראה שו"ת צמח צדק חיו"ד סי'
1209קנח ס"ז (ועיין מדין זה דתרומת הדשן בשו"ע או"ח סי' שנ"ח
1210ס"ב בהג"ה, ובדברי אאזמו"ר שם סעיף ט', ובשו"ע סי' שע"ב ...
1211ובדברי אאזמ"ו שם סעיף י"ט, שפסק שבדברי סופרים הלך אחר המיקל).
1212*
1213וכל זה לענין דברי סופרים, אבל לענין
1214מחיצה מן התורה, נתבאר לעיל סי' שמה סט"ו (היתה הגומא ... מליאה פירות, אינה
1215רשות היחיד, שהפירות מבטלים המחיצות מן התורה, אפילו דעתו לפנותם היום, הואיל
1216ועכשיו אין המחיצות ניכרות), ושם נסמן (הערות קטו-ז), וסי' שסג סל"ה (ואם
1217נקרש הנהר ונגלד בימות החורף בטלה מחיצתו, ואסור לטלטל במבוי כל ימי קרישתו), ושם
1218נסמן (הערה רלא). וראה חדושי צמח צדק רו, ד.
1219[509] במשנה שם עח, ב (נתן עליו נסר (משפתו לשפתו כעין
1220גשר והוי כפתח, רש"י) שרחב ארבעה טפחים ... מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד.
1221פחות מכאן מערבין שנים ואין מערבין אחד). טור ושו"ע סי"ז (נתן עליו נסר
1222כמין גשר משפת החריץ אל שפתו, אם הוא רחב ארבע, חשוב כפתח ומערבין אחד, ואם רצו
1223מערבין שנים).
1224ואם הנסר הוא רחב יותר מעשר אמות, כתב
1225הט"ז ס"ק י (נתן עליו נסר ... נסתם החריץ עד עשר אמות, דנשארו חריצין מכאן
1226ומכאן ... לא נחשב לפרצה, רק לפתח, ויוכל לערב שנים). וכן כתב באליה רבה ס"ק
1227כה (אבל [אם] הוא במשך יותר מעשר אמות, או על פני כל החצר, אין מערבין שנים). אבל
1228כאן בפנים לא חילק ביניהם, וביאר בשו"ת צמח צדק סי' לט אות ב (שאאזמו"ר
1229ז"ל בסי' שע"ב סעיף כ' השמיט דין זה שעל פי דעת הט"ז ... סבירא ליה
1230דהנסר שכעין גשר אינו מבטל הגוד אסיק מחיצתא של החריץ, כיון דהוא רק מונח עליו).
1231והיינו כמו שלעיל סעיף הקודם, כשמילאו
1232בדבר העומד לפנותו אחר השבת, אינו מבטל המחיצה לגמרי, כך גם הנסר המונח על החריץ
1233אינו מבטל המחיצה לגמרי, ולכן יכולים לערב שנים.
1234[510] רבינו יהונתן כד, ב (אם לא נסתם מכל אותו חריץ אלא עשר אמות
1235לבדן, ונשאר חריץ מכאן ומכאן, דכפתח הוי, ואם רצו מערבין אחד ואם רצו מערבין שנים). ב"י
1236ד"ה כתב הרב רבינו יהונתן (ואיני יודע למה הצריך עשר אמות ... דכל כהאי גונא
1237משמע דבארבעה טפחים סגי). רמ"א סי"ז (והוא
1238הדין אם מלאו ברוחב ארבעה בדבר המבטלו שם).
1239[511] כדלעיל סעיף הקודם.
1240[512] רבא עט, א (לא שנו (דבעי נסר ד', רש"י), אלא
1241שנתן לרחבו (ארכו של דף לרוחב החריץ משפה לשפה כעין גשר, רש"י), אבל לארכו (שנתן
1242לארכו של חריץ דף ד' אורך, על גבי יתדות אצל שפתו, סתם קצת רוחב החריץ ומיעטו מד',
1243רש"י), אפילו כל שהוא נמי (שהיתה דף קצרה, אפילו אינה אלא כאצבע, רש"י),
1244שהרי מיעטו מד' (ומתניתין רחב ד' תנן, רש"י)). טור
1245ושו"ע שם (ואם נתן הנסר לאורך החריץ במשך ארבעה, אפילו אין בו אלא כל שהוא,
1246חשוב כפתח, שהרי מיעטו מארבעה).
1247[513] רש"י שם (הרי מיעטו לרוחב החריץ מארבעה,
1248במשך מדת הפתח). שו"ע שם (במשך ארבעה). לבוש סי"ז (שהרי
1249אין בחריץ במשך ארבע אלו, שהוא שיעור פתח, רוחב ד' טפחים).
1250[514] רמב"ם פ"ג הי"ג (וכן אם מיעט רחבו
1251בלוח או בקנה שהושיטו באורך כל החריץ מערבין אחד ואין מערבין שנים), וכן הוא במיעט
1252רחבו באורך יותר מעשר אמות, כמבואר בב"ח (אם נסתם יותר מעשר, הוה ליה פרצה,
1253ומערבין אחד ואין מערבין שנים). מ"א ס"ק כט (ואם
1254מיעט רוחב החריץ בלוח שהשיבו באורך ביותר מי' אמות, אין מערבין ב' (ב"ח
1255רמב"ם)).
1256[515] כדלעיל ס"י (ואם נפרץ יותר מעשר, חשובות שתיהם כחצר אחת,
1257וצריכות לערב יחד).
1258[516] כדלעיל סי"ט (אם עתיד לפנותם ממנו לאחר זמן, אע"פ
1259שביטלם לאיזה זמן אינם מבטלים מחיצות החריץ, ויכולים לערב כל אחת בפני עצמה). וראה
1260הלכה למשה (קלוג) סי' יח סכ"ז.
1261[517] רב נחמן עז, א (חריץ שבין שתי חצירות, צידו אחד
1262עמוק עשרה וצידו אחד שוה לארץ (שאינו עמוק ממנה י' כגון שקרקעיתה נמוך,
1263רש"י), נותנין אותו לזה ששוה לארץ, משום דהוה ליה לזה תשמישו בנחת ולזה
1264תשמישו בקשה). טור ושו"ע סי"ח (אם החריץ עמוק לאחד עשרה ולשני אינו עמוק
1265עשרה, או שהוא שוה לשניהם, דינו ככותל).
1266ודינו ככותל דלעיל ס"ט (ואם היה
1267הכותל גבוה לאחת מהחצרות י' טפחים ולשניה אינו גבוה עשרה, כגון שקרקעה של אחת מהן
1268גבוה משל חבירתה, מי שאינה גבוה לו עשרה, מותר להשתמש בו אף בכלים ששבתו בבית, אם
1269עירבה חצר זו לעצמה, והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר, לפי שתשמיש כותל
1270זה למי שגבוה לו עשרה הוא תשמיש בקושי, נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת.
1271ולענין שוה לשתיהן נתבאר לעיל ס"ח
1272(ואם היה הכותל גבוה לשתיהן עשרה ... אסור להעלותם עליו או להורידם ממנו, מפני
1273שהוא רשות של שתיהן, והן אוסרות זו על זו לענין כלים ששבתו בבית, עד שיערבו).
1274[518] משנה עט, א (מתבן שבין שתי חצירות (גדיש של תבן,
1275ומפסיק על פני רוחב כל החצירות, רש"י), גבוה עשרה טפחים, מערבין שנים ואין
1276מערבין אחד ... נתמעט התבן מעשרה טפחים (על כל החצר או במשך י' אמות, רש"י)
1277מערבין אחד (אם נתמעט בחול, רש"י) ואין מערבין שנים).
1278טור ושו"ע סי"ט (גדיש של תבן שבין שתי חצרות, אם הוא גבוה עשרה, כל אחד
1279מערב לעצמו. נתמעט בחול מעשרה, צריכים לערב ביחד).
1280[519] גמרא עט, ב (שניהן אסורין (דקתני נתמעט התבן מעשרה אסרי אהדדי,
1281רש"י), שמע מינה דיורין הבאין בשבת (כי הכא, דאמש לא היו דיורין אלו שולטין
1282מן התבן והלאה, ועכשיו הן שולטין בכל הבית, רש"י) אסורין (ולא אמר שבת הואיל
1283והותרה הותרה, רש"). דלמא דאימעט מאתמול). קיצור פסקי הרא"ש פ"ז
1284ס"ו (נתמעט בשבת, כיון שהותרה הותרה). ב"ח ד"ה ומ"ש נתמעט
1285בחול (אבל נתמעט בשבת, כיון שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת כולה). אליה רבה
1286ס"ק כו (אבל נתמעט בשבת כיון דהותרה הותרה (ב"ח ס"י ד"ה
1287ומ"ש). וכן מצאתי ברמזים פרק חלון [סימן ו], וכן מבואר בש"ס דף ע"ט
1288ע"ב).
1289[520] סעיף ב (היה כותל בין [שתי] חצרות ועירבה כל אחת לעצמה, ונפרץ
1290הכותל בשבת, מותרים לטלטל כל אחד בחצירו עד מקום הכותל, אפילו כלים ששבתו בבית,
1291ששבת כיון שהותרה הותרה).
1292[521] משנה עט, א (אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן). **רב
1293הונא שם** (ובלבד שלא יתן לתוך קופתו ויאכיל). טור ושו"ע שם (ובעוד
1294שלא נתמעט, אסור לשום אחד מהם ליתן מן התבן לתוך קופתו בשבת להאכילה לבהמתו).
1295לישנא אחרינא ברש"י שם ד"ה שלא יתן (לא יתן לתוך
1296קופתו, משום דמוקצה מאתמול למחיצה זו). מ"א סוף ס"ק ל (ורש"י
1297סבירא ליה דהוי מוקצה מה שלמטה מי'). משנ"ב שעה"צ ס"ק צח (ולפי טעם
1298זה, מה שכתב בשולחן ערוך ובעוד שלא נתמעט וכו', לאו דוקא, דאפילו אם נתמעט בשבת גם
1299כן אסור משום מוקצה. וכן כתב הגר"ז).
1300[522] על מה שכתב רש"י "משום דמוקצה מאתמול למחיצה
1301זו", הקשה הרא"ש פ"ז ס"ו (וקשיא לן דלא הוקצה לעולם למחיצה,
1302דלא שייך מוקצה אלא בסוכה שנפלה או בבית שנפל, שמתחלה נעשה לשם מחיצה, וגם היה
1303מוקצה בין השמשות משום סתירת אוהל).
1304ועל זה מביא כאן ב' תירוצים:
1305(א) "שהרי עירבה כל אחת לעצמה על
1306סמך שהגדיש הוא מחיצה ביניהם ... וכאילו הקצהו בידים".
1307(ב) "שכיון שסמכו עליו למחיצה
1308להתיר טלטול, יש איסור בסתירתו מדברי סופרים".
1309עי' לעיל **סי'
1310שי** סוף ס"ד (שכיון שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה
1311מוקצה מדעת האדם שהקצה אותו מדעתו כשגרם לו האיסור, הוקצה לכל השבת כולה),
1312וס"ה (שכיון שבבין השמשות היו מוקצין מדעת האדם שהקצם מדעתו כשהכניסן לייבשן,
1313הוקצו לכל השבת כולה), בשם רשב"א
1314חולין יד, א ד"ה ואת הנבילה (דאין מוקצה אלא מה שמקצה האדם
1315מדעתו), ושם יד רע"ב (דכל הנך אינן מוקצה מחמת איסור, אלא מחמת שמקצה אדם
1316אותם מדעתו), **(דאיסור דחיה בידים הוא כל שמקצה מדעתו ורצונו. ועי' שם ריש
1317סימן** סוף ס"ב (שכל דבר שהוקצה מדעת האדם בבין השמשות הוקצה
1318לכל השבת כולה), דבעינן היסח הדעת).
1319ולכן גם כאן, אף שלא הקצהו בידים, שהרי
1320לא עשה גדיש זה כאן כדי להפסיק בין החצרות לענין עירוב. מכל מקום דחה אותו מדעתו,
1321"שהרי עירבה כל אחת לעצמה על סמך שהגדיש הוא מחיצה ביניהם".
1322[523] רשב"א ד"ה אמר רב הונא (דשאני הכא דכיון שהיקצה אותו
1323משום דלמא מפחית, ואצטריך ליה למיהוי ליה כותל להתיר חצרו, הויא ליה מחיצה המתרת
1324בין השמשות, וכל בין השמשות אסור ליתן לתוך קופתו משום סתירת אהל, וכיון דבין
1325השמשות אסור משום סתירת אהל, כולי שבת נמי אסור לסתרו).
1326והיינו שאף שעתה אינו צריך לו
1327"למהוי ליה כותל להתיר חצרו", וכאמור לעיל "ואם נתמעט בשבת אינן
1328אוסרות, ששבת כיון שהותרה הותרה". מכל מקום הוצרך לו לכותל בין השמשות,
1329"ומתוך שהוקצה בין השמשות מחמת איסור סתירה הוקצה לכל השבת".
1330[524] ס"ג (אין מחיצת עראי אסורה אלא אם כן עושה כדי להתיר סוכה
1331כמו שיתבאר בסי' תר"ל, או להתיר טלטול על דרך שיתבאר בסי' שס"ב, או
1332להתיר שאר איסור), וכשם שאסור משום עשיית מחיצה, כך אסור משום סתירת מחיצה.
1333[525] גמרא שם (הכא לא מינכרא ליה מילתא).
1334[526] גמרא שם (ולאוקמי שרי, והאמר רב הונא אמר רבי
1335חנינא מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים בשבת ואין מעמיד אדם את בהמתו על גבי מוקצה
1336בשבת. דקאים לה באפה ואזלה ואכלה). טור ושו"ע שם (ואפילו להעמידה שם כדי
1337שתאכל אסור. אבל יכול לעמוד בפניה כדי שלא יהא לה דרך לנטות אלא לשם).
1338[527] סעיף י (לא יעמידנה על גבי דבר האסור בטלטול מדברי סופרים,
1339מפני שאיסורו קל בעיני הבריות וחוששים שמא יטול ממנו בידיו להאכילה. ולא אסרו אלא
1340להעמידה על גבה ממש, אבל מותר לעמוד בפניה בענין שלא תוכל להטות אלא דרך שם ותאכל
1341מעצמה, שכיון שאינו עומד סמוך לעשבים אין לחוש).
1342[528] ברייתא שם (בית שבין שתי חצירות ומילאהו תבן,
1343מערבין שנים ואין מערבין אחד זה, נותן לתוך קופתו ויאכיל וזה נותן לתוך קופתו
1344ויאכיל). טור ושו"ע שם (במה דברים אמורים בגדיש שבין ב' חצרות, אבל גדיש שבין
1345שני בתים, מותר להאכיל לבהמתו ממנו, בידים).
1346[529] ריטב"א שם ד"ה נתמעט (והבית יש בו רשות לשתי ה[חצר]ות,
1347וכשנתמעט התבן אסורין בבית מכאן ומכאן, שהן אוסרין זה על זה). מ"א ס"ק
1348לא (ומיירי שבית אחד פתוח לחצר זה, והשני פתוח לחצר אחרת, ולא עירבו ב' החצירות
1349יחד).
1350[530] משנה שם (נתמעט התבן מעשרה טפחים שניהן אסורין), וגמרא שם (הא
1351עשרה שרי, ואע"ג דמידליא תקרה טובא, שמע מינה מחיצות שאין מגיעות לתקרה שמן
1352מחיצות. אמר אביי הכא בבית שלשה עשר חסר משהו עסקינן, ותבן עשרה).
1353והוא כדלעיל סי' שע ס"ה (חמש
1354חבורות ששבתו בטרקלין וחלקוהו במחיצות לחמשה חדרים וכל אחד מהם פתוח לחצר, אם
1355המחיצות מגיעות לתקרה או בתוך ג' טפחים סמוך לתקרה, הרי כל אחד ואחד חדר בפני עצמו,
1356אפילו הן מחיצות עראי, כגון של יריעות, וצריכות כל אחד ואחד מהחבורות ליתן עירובן),
1357ושם נסמן (הערות 261-262).
1358עולת שבת ס"ק יז
1359(ודע הא דמתירין התם כי מפחית, ולא נפחית מעשרה, כשאין רחוק מן התקרה ג' טפחים,
1360דאז אמרינן לבוד, אבל בשרחוק ג' טפחים מן התקרה אז אפילו גבוה עשרה לאו מחיצה
1361הוא). תוספת שבת ס"ק נז (מיהו הא דמותר כי מפחת, ולא מפחת מי', היינו כשאין
1362התקרה רחוקה ממנו ג' טפחים, דאז אמרינן לבוד, וכאילו המחיצות מגיעות לתקרה, אבל
1363כשהם רחוקים מן התקרה ג' טפחים, אפילו הם עדיין גבוהים י' טפחים, לאו מחיצה הוא
1364כלל, דבמחיצות גרועות כאלו בעינן שיגיעו עד התקרה, כמ"ש סי' ש"ע
1365ס"ג. והכא איתא בש"ס. וכן כתב בעולת שבת. ותימה על הרא"ש שלא הזכיר
1366זה כלל, וגם הטור [ו]שו"ע סתמו בזה).
1367ורבינו מסתפק בזה,
1368שהרי הלכה זו שבגמרא לא הובאה ברא"ש ובטור ובשו"ע. ולכן הכניסו כאן
1369(ולקמן בסמוך) בשני האופנים, בין חצאי עיגול, וכהכלל
1370המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד
1371בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).
1372[531] גמרא שם (בית כיון דאיכא (מחיצות ו)תקרה, כי
1373מיפחית מינכרא ליה מלתא, הכא לא מינכרא ליה מלתא). מ"א ס"ק לא (אפילו
1374אין הגדיש מגיע לתקרה ממש, דכיון דאיכא תקרה ומחיצה, כי מפחית מי' מינכרא מילתא).
1375[532] רא"ש שם (דלא הוקצה לעולם למחיצה, דלא שייך
1376מוקצה אלא בסוכה שנפלה או בבית שנפל, שמתחלה נעשה לשם מחיצה, וגם היה מוקצה בין
1377השמשות משום סתירת אוהל. ונראה לי לפרש אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן, דבחול
1378קאמר ... אבל לא יתן לתוך קופה ויאכיל מעט מעט, דלמא ממעט ליה בערב שבת סמוך
1379לחשיכה ולאו אדעתיה, וקמטלטל בשבת בחצר האסורה. ופריך ואוקומי בחול מי שרי, כיון
1380שלא יתן לתוך קופתו בחול, אפילו להעמיד נמי אסור, דלמא יתן לתוך קופתו ויאכיל,
1381כדאסרינן בשבת להעמיד בהמתו על גבי מוקצה). דעה הא' ברש"י שם (שלא יתן בידים
1382לתוך קופתו, דלמא שקיל טובא וממעיט ליה מעשרה וקא מטלטל בחצר האוסרת ... כיון
1383דאיכא תקרה ניכר שגג הגדיש מתרחק מן התקרה, ואי מפחית מעשרה רמי אנפשיה ופריש).
1384דעה הב' בטור ושו"ע שם (ולהרא"ש, אפילו בחול אסור ליתן ממנו לקופתו).
1385לבוש סי"ט (להעמיד הבהמה בידים אפילו בחול אסור מהאי טעמא, דחיישינן דילמא
1386יתן לתוך קופתו סמוך לחשיכה ויאכלנה ולאו אדעתיה). מ"א ס"ק ל (דכיון
1387שנוטל מעט מעט, חיישינן שמא בערב שבת בין השמשות יתמעט מי', ולאו אדעתיה, ומטלטל
1388בחצר. ומשום מוקצה ליכא, דדוקא בבית שנפל בשבת, כיון שהיה אסור בין השמשות משום
1389סתירת אוהל, אסור גם בשבת, אבל הכא לא הוה מוקצה (כ"כ הרא"ש). ט"ז
1390ס"ק י (דלמא שקיל טובא וממעט ליה מי' ומטלטל בחצר באיסור ... ולהרא"ש
1391אפילו בחול אסור, דדלמא ממעט ליה בערב שבת סמוך לחשיכה, ולאו אדעתיה, ומטלטל בשבת
1392בחצר האסורה).
1393[533] משמעות השו"ע, שפסק בסתם כסברא הראשונה, ורק הוסיף
1394בסוף "ולהרא"ש אפילו בחול אסור".