Chabad Library · The Alter Rebbe

Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Shulchan Aruch HaRav Hilchos Shabbos Simanim 366 to 408·When a doorway or window is blocked on Shabbos in an eruv areaשוע״ר עם ביאור דברי שלום·הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח)·שעד נסתם בשבת פתח או חלון במקום שעירב בו

אשעד נסתם בשבת פתח או חלון במקום שעירב בו
ובו ד' סעיפים
כיון שהותרה הותרה
א ב' בתים או

בב' חצרות שעירבו יחד על ידי שהיה ביניהם חלון או פתח, ונסתם בשבת, מותרים להשתמש

גמזה לזה דרך גובה כותל וחוריו, ששבת כיון שהותרה הותרה.

דאבל אם נסתם מבעוד יום, אפילו חזר ונפתח בשבת, אסורים,

הלפי שעדיין לא קנו עירוב מעולם, שקניית העירוב הוא בין השמשות, וכאן לא היה עירוב בין השמשות, כיון שהפתח סתום,

וומשחשכה לא קנו עירוב, שאין מערבין משתחשך.

זואפילו עירבו כבר לפני שבת שעברה ואותו עירוב נשאר

חעדיין קיים, אינן יכולים לסמוך עליו בשבת זו אחר שנפתח הפתח, הואיל וכבר נתבטל

טמבעוד יום, ואינו חוזר וניעור משתחשך. אבל אם מתחלה עירבו לשבתות הרבה, אפילו

יעירבו לשנה או יותר, וקנו עירוב בבין השמשות של שבת ראשונה שהיה הפתח פתוח, ואחר

יאכך נסתם הפתח ונפתח בשבת אחרת, אפילו בסוף השנה, חוזר העירוב וניעור.

יבואפילו סתמו במזיד.

יגויש מי שחושש להחמיר אם

ידסתמו במזיד, הואיל וגילה דעתו בסתימה זו שאינו חפץ בעירוב, אינו חוזר וניעור

טוכשנפתח. ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל:

טזב היה כותל

יזבין [שתי] חצרות ועירבה כל אחת לעצמה, ונפרץ הכותל בשבת, מותרים לטלטל כל אחד

יחבחצירו עד מקום הכותל, אפילו כלים ששבתו בבית ששבת, כיון שהותרה הותרה.

יטאבל חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים או לכרמלית פרצה

כהאוסרתה, אין אומרים שבת כיון שהותרה הותרה,

כאכמו שנתבאר בסי' שס"ב:

כבחצר קטנה שנפרצה לחצר גדולה
ג חצר קטנה

כגשנפרצה מבעוד יום במילואה לגדולה, ואין בפרצה יותר מעשר אמות, גדולה מותרת להוציא

כדכלים ששבתו בבית לחצרה אם עירבה לעצמה, ואע"פ שלא עירבה עם הקטנה אין הקטנה

כהאוסרת עליה, מפני שפרצה זו היא לגדולה כפתח שאי[נ]ה במילואה, אלא נשתיירו בה

כוגיפופים עודפים על פרצת הקטנה מכאן ומכאן. והקטנה אסורה להוציא כלים ששבתו בבית

כזלחצרה, הואיל ונפרצה במילואה להגדולה, אלא אם כן עירבה עם הגדולה.

כחבמה דברים אמורים כשנכנסין כתלי אורך הקטנה לתוך

כטהגדולה ומופלגין שם ג' טפחים מכתלי אורך הגדולה, שאם לא כן, אף הקטנה ניתרת על ידי

לגיפופי הגדולה, משום נראה מבחוץ ושוה מבפנים,

לאכמו שנתבאר בסי' ש"ס:

לבגג קטן שנפרץ לגג גדול
ד וכן גג קטן

לגהמוקף מעקה סביבו גבוהה עליו עשרה, שנפרץ שם במילואו לגג גדול המוקף גם כן כמוהו,

לדולא עירבו הבתים יחד, קטן אסור להעלות עליו כלים ששבתו בבית, אם

להמחיצותיו נכנסות לתוך הגדול,

לוהואיל ואין לו מחיצה להפסיק בינו לגדול שלא עירב עמו, וגדול מותר, מפני שיש לו

לזגיפופים עודפים על פרצת הקטן.

לחוכן אפילו אם אינן מוקפים מעקה כלל, אלא שמחיצות הבית

לטסביב ניכרות ונראות למי שעומד על שפת הגג כשמסתכל תחת רגליו, שאז אומרים בהן גוד

מאסיק וכאלו הן עומדות למעלה על שפת הגג, כמו

מאשנתבאר בסימן שמ"ה.

מבאבל מחיצות הבית שבין קטן לגדול אין אומרים בה גוד אסיק, הואיל ואינה נראית למי

מגשעומד שם מלמעלה, שהרי הגגין מחוברין זה לזה ומכסים על פרצת הקטנה ואין רואים אותה,

מדומקום מחיצה זו למעלה היא כפרצה במילואה מהקטן להגדול, ולהגדול אינה במילואו שהרי

מהכותל בית הגדול עודף מכאן ומכאן ונראה למי שעומד על שפת הגג, ולפיכך גדול מותר

מווקטן אסור,

מזאם נכנסים כתלי ביתו לתוך הגדול.

מחאבל אם גם מחיצות הבית סביב אינן ניכרות ונראות למי

מטשעומד על שפת הגג, כגון שהגג בולט עליהן, כרמלית הוא כמו

נשנתבאר בסי' שמ"ה,

נאאלא אם כן חלון ד' על ד' פתוח לו מהבית

נב(ואז הוא רשות היחיד כמו שנתבאר שם).

נגאבל מכל מקום אם לא עירבו יחד, אף הגדול אסור בכלים ששבתו בבית, לפי שאין לו

נדגיפופים עודפים מכאן ומכאן, שהרי כותל הבית אין אומרים בו גוד אסיק, הואיל ואינו

נהניכר למי שעומד למעלה:

נו[546] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

נז(א)

נחכיון שהותרה הותרה (ס"א-ב).

נט(ב)

סחצר קטנה שנפרצה לחצר גדולה (ס"ג).

סא(ג)

סבגג קטן שנפרץ לגג גדול (ס"ד).

סג[547] רב הונא צג, ב (בעי מיניה מרב הונא, ובעי מיניה

סדמרב יהודה, עירב דרך הפתח (שתי חצירות שעירבו יחד על ידי פתח שביניהם, רש"י)

סהונסתם הפתח (בשבת, שנפלה מפולת כנגדו, רש"י), עירב דרך חלון ונסתם החלון, מהו

סו(לטלטל מזו לזו דרך גובה הכותל וחורין וסדקין, מי אמרינן הואיל והותר למקצת שבת

סזהותר לכולה או לא, רש"י). ואמר לי שבת כיון שהותרה הותרה). תוס' יז, א

סחד"ה עירב (ונראה לר"י שאם עירבו לצורך שניהן מבית לבית, ונסתם הפתח בשבת,

סטדשרי כרב הונא). טור ודעה הראשונה בשו"ע ס"א (עירבו דרך חלון או פתח

עשביניהם ונסתם בשבת, מותרים להשתמש דרך גובה הכותל וחוריו). נחלת צבי ס"ק א

עא(לדינא, כיון דרבים המתירים, רש"י וראב"ד ורא"ש ורשב"א, כן

עבהוא העיקר). אליה זוטא ס"ק א (ועיקר כסברא ראשונה (נחלת צבי)).

עגוכן הוא לעיל סי' שסב ס"ו (אומרים

עדשבת כיון שהותרה הותרה), ושם נסמן (הערה לד).

עהוהכלל הוא, שכל מקום שנפלו המחיצות

עובענין שהוא פרוץ לרשות הרבים או כרמלית, אין אומרים בו "שבת כיון שהותרה

עזהותרה". אבל במקום שאין חסרון במחיצות החצרות, ובתחלת השבת הי' גם עירוב

עחחצרות או שיתוף מבואות, ונפסל במשך השבת; או שנפסל מטעם יותר מבית סאתים, אמרינן

עט"שבת כיון שהותרה הותרה".

פ[548] כדלקמן

פאסי' שצג ס"ג (העירוב אינו צריך להיות קיים אלא בין השמשות, ויכול לאוכלו

פבכשודאי חשכה).

פג[549] תוס' דף יז, א ד"ה עירב (ואפילו נסתם

פדבאמצע השבוע ואחר כך נפתח בשבת, שרי, דחזר העירוב למקומו. וראיה מדאמר בפרק הזורק

פה(שבת קא, ב) ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו. נפסקו, נאסרו. חזרו

פוונתקשרו, חזרו להתירן הראשון). רא"ש ספ"ק

פזסכ"ג (ונראה שאם עירבו לצורך שנה מחצר לחצר, ונסתם הפתח בשבת, ואחר כך נפתח

פחבו ביום, פשיטא דמותר לטלטל מזו לזו, דהא אפילו בלא נפתח נמי מותר לטלטל מעבר

פטלכותל או בחלון שאין בו ארבעה טפחים, דשבת הואיל והותרה הותרה. אלא אפילו נסתם

צבאמצע השבוע ונפתח בשבת, דחזר העירוב למקומו. וראיה מהא דאמר בשבת פרק הזורק (קא,

צאב), ספינות קשורות זו בזו, מערבין ומטלטלין מזו לזו. נפסקו, נאסרו. חזרו ונתקשרו,

צבחזרו להיתרן הראשון, שכל מחיצה הנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד כו'. משמע דנפסקו

צגאפילו בחול קאמר, דאי בשבת אפילו לא חזרו ונתקשרו נמי אמרינן שבת הואיל והותרה

צדהותרה). עי' במה שכתבתי בסי' שפב ס"י (עירב לשנה

צהונסתם הפתח בחול, ונפתח בשבת, שהעירוב חוזר וניעור, כמו שנתבאר בסימן שע"ד,

צולפי שבשעת עשייתו נעשה אף לשבת זו, ולא היה עומד להתבטל בתחלת שבת זו, שהרי הפתח

צזשהיה פתוח אז לא היה עומד להיות נסתם בתחלת שבת זו), ושפג

צחס"ב (ספינות שהיו קשורות זו בזו מבעוד יום ועירבו יחד, ונפסקו בשבת ונתבטל

צטעירובן, וחזרו ונקשרו, שחזרו להיתרן הראשון כמו שנתבאר בסימן שס"ב (וכן ב'

קחצירות שעירבו פעם אחת לשנה או יותר על ידי פתח שביניהם, ונסתם הפתח בחול, ונפתח

קאבשבת, שהעירוב חוזר וניעור, כמו שנתבאר בסימן שע"ד), לפי שבשעה שעירבו

קבהספינות הקשורות לא היו עומדות ליפסק בשבת ולהתבטל עירובן (וכן בשעה שעירבו החצרות

קגלשנה או יותר, לא היה הפתח שביניהם עומד אז לסתום בשנה זו או אחר כך ולהתבטל

קדעירובן).

קה[550] שו"ת מהרי"[ל] סי' קסב (ואם סתם

קואחד פתח שבין שתי חצירות שערבו דרך אותו פתח, ואחר כך נמלך לפותחו ... אין בידי

קזלחלק בין שוגג למזיד, כיון דחזר העירוב למקומו). הובא באגור סי' תקנו. רמ"א

קחס"א (ואפילו סתמה במזיד). ט"ז ס"ק א (הכא לא

קטאיכפת לן באסוחי דעתיה ... וכן בספינות שנקשרו והותרו בשבת ודאי הסיח דעתו שלא

קייתוקן בשבת זה, אלא ודאי דהעיקר תלוי בעשיית העירוב, כיון דהיה ראוי באותה שעה,

קיאדאע"פ שנתקלקל אחר כך, כיון דנתקון אחר כך לית לן בה, וחזר העירוב למקומו).

קיב[551] מ"א ס"ק א (ומיהו בסתמא במזיד לא מהני

קיגנפתח בשבת, וצ"ע), לדעת מהרי"ל.

קיד[552] שמואל שם צג, ב (כותל שבין שתי חצירות שנפל (שלא

קיההיה פתח ביניהם, ולא עירבו בו יחד, ונפל, רש"י), רב אמר אין מטלטלין בו אלא

קיובד' אמות (רב לית ליה הואיל והותרה הותרה, רש"י), ושמואל אמר זה מטלטל עד

קיזעיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה (כדמעיקרא, דאמרינן הואיל והותרה הותרה, ובכלי

קיחהבית קאמר שמואל, רש"י)). טור ושו"ע ס"ב (היה כותל בין שתי חצרות

קיטועירבה כל אחת לעצמה, ונפרץ הכותל בשבת, מותרים לטלטל כל השבת כל אחד בחצרו, אפילו

קככלי הבית).

קכאוכן הוא לעיל סי' שסב ס"ז (שנים או

קכבשלשה שהקיפו במחצלאות סביבותיהם ברשות הרבים או בכרמלית, והבדילו גם ביניהם, ולא

קכגעירבו יחד, והיה כל אחד מותר לטלטל בשלו, ובשבת נגללו המחצלאות שביניהם, אנו אומרים

קכדשבת כיון שהותרה הותרה, כיון שגם מבלעדי המחצלאות שביניהם היתה רשות היחיד גמורה

קכהעל ידי מחצלאות הראשונות).

קכו[553] משנה צד, א (חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה, וכן בית

קכזשנפרץ משתי רוחותיו, וכן מבוי שנטלו קורותיו או לחייו, מותרים באותו שבת ואסורים

קכחלעתיד לבא, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר, אם מותרין לאותו שבת מותרין לעתיד לבא,

קכטואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותו שבת). רב צה, א (אמר רבי יוסי כשם שאסורין לעתיד

קללבא, כך אסורין לאותו שבת. איתמר רב חייא בר יוסף אמר [רב] הלכה כרבי יוסי). טור

קלאושו"ע שם (אבל חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים או לכרמלית, אסור).

קלב[554] סעיף ז (אבל מחצלאות החיצונות ... אין אומרים בהם שבת כיון

קלגשהותרה הותרה, הואיל ואין כאן מחיצות המפסיקות בין רשות הרבים או כרמלית גמורה).

קלד[555] משנה צב, א (חצר גדולה שנפרצה לקטנה, גדולה

קלהמותרת (להוציא כלי הבתים שבה, אם עירבה לעצמה, ולא אסרי עלה בני קטנה, רש"י. וכגון

קלודאין הפרצה יותר מעשר, רש"י שם ד"ה הגדול מותר) וקטנה אסורה (דנפרץ לו

קלזבמלואו, רש"י שם)). פירוש המשניות להרמב"ם שם (ודין זה אינו אלא אם נפל

קלחהקיר מלפני השבת, אבל אם נפל בשבת, אפילו הקטנה מותר לה להשתמש בבתיה כמו שהיתה

קלטמקודם, כיון שהיתה מותרת קודם שנפל הקיר, והכלל אצלינו הותרה למקצת שבת הותרה לכל

קמהשבת כולה). טור ושו"ע ס"ג (חצר קטנה שנפרצה קודם שבת במילואה לגדולה,

קמאואין בפרצה יותר מי' אמות, גדולה מותרת להוציא כלים ששבתו בבית לחצרה, אם עירבה

קמבלעצמה, וקטנה אסורה להוציא כלים ששבתו בבית לחצרה, אלא אם כן עירבו יחד). מ"א

קמגס"ק ד (וקטנה אסורה, דנפרצה במלואה)

קמד[556] ר' זירא ט, ב (קטנה נמי תשתרי בנראה מבחוץ ושוה

קמהמבפנים (דלא ליסרו בני גדולה עלייהו, אלא ליהוי נמי פתחא לגבה, להיות כשני חצירות

קמוופתח ביניהם. ואע"ג דשוה מבפנים, שהעומד בתוכה רואה כל כתלי אורכה שוין, שאין

קמזשם מכותל רחבה לפיאותיה כלום והוי מלואה. הרי מבחוץ בתוך הגדולה נראין לה שיורין

קמחוכותל זה מכאן ומכאן, אותו עודף שהגדולה עודפת על הקטנה, דהא גדולה בהו משתריא,

קמטמשום דלדידה נראית מבפנים, רש"י). אמר ר' זירא, בנכנסין כותלי קטנה לגדולה (ובולטין

קנלתוך הגדולה, רש"י). ולימא לבוד ותשתרי ... במופלגין (טפי משלשה, שהיתה גדולה

קנארחבה מן הקטנה הרבה, רש"י)). שו"ע שם (והיינו כשנכנסין כותלי קטנה

קנבלגדולה, וכשכותלי קטנה מופלגים ג' טפחים מכותלי אורך הגדולה, דאם לא כן, היתה קטנה

קנגניתרת על ידי נראה מבחוץ ושוה מבפנים).

קנד[557] סעיף ז (וכל זה כששני כותלי אורך הקרפף הקצר הפרוץ במילואו הם

קנהבולטים ונכנסים לתוך חלל הרחב, שאם לא כן אין זו פירצה במילואה ... הואיל ונשתיירו

קנוגיפופים קטנים מהכותל הנפרץ. ואף שגיפופים אלו אינן נראין למי שעומד בפנים בתוך

קנזהקרפף או החצר או הבית הנפרץ במילואו. כיון שהם נראים למי שעומד בחוץ, נדונין משום

קנחפסין לפרצה, כמו שהלחי הנראה מבחוץ ולא מבפנים נידון משום לחי למבוי ... מה שאין

קנטכן כשכתלי ארכו של הקצר בולטים ונכנסים לתוך החלל הרחב, אזי ניכר ונראה שהגיפופים

קסהללו אינם מכותל רחבו של הקצר. והוא שראשי כתלים אלו הבולטים שמה הם מופלגים שם ג'

קסאטפחים ברוחב מן כתלי אורך קרפף הרחב שבצדם, כגון שגיפופים אלו יש באורך כל אחד מהם

קסבג' טפחים, אבל אם אינם מופלגים מהם ג' טפחים, הרי הם כלבדים וסניפים שם לצד כתלי

קסגאורך הרחב, והאויר שביניהם הוא כסתום, ונמצא שיש שם גיפופים לקרפף הקצר, דהיינו

קסדמראשי כתלי ארכו עד כתלי אורך הרחב, שהם פחות מג' טפחים מכאן ופחות מג' טפחים מכאן,

קסהואין כאן פרצה במילואה), ושם נסמן (הערה מא).

קסוההלכה שמבוי ניתר על ידי לחי הנראה

קסזמבחוץ ולא מבפנים, נתבארה לעיל סי' שסב סי"א; אלא ששם מיירי שהועמד לחי בסוף

קסחהמבוי, באופן שנראה לעומדים מבחוץ ולא לעומדים בפנים. ואילו כאן מיירי שאין שם שום

קסטלחי, אלא "שפרצה זו היא לגדולה כפתח שאינה במילואה, אלא נשתיירו בה

קעגיפופים", ולכן נחשבים גיפופים אלה "נראה מבחוץ ושוה מבפנים",

קעאשמתירים (לא רק את הגדולה, אלא) אף את הקטנה.

קעב[558] במשנה שם צב, א (גג גדול סמוך לקטן, הגדול מותר

קעגוהקטן אסור), ופרש"י (הגדול מותר, להכניס לו כלי הבית שלמטה, ואין בני קטן

קעדאוסרין עליו, דלגבי גדול הך פרצה פתח הוא, דשרי בגיפופי. וכגון דאין הפרצה יותר

קעהמעשר. אבל קטן אסור לו להוציא כלי הבית, דבני גדול אסרי עליה, דנפרץ לו במלואו). **רמב"ם

קעובפי' המשנה** שם (ועל דרך זו הוא גג גדול וגג קטן, אם היו הגגות מוקפים

קעזמחיצות). עבודת הקדש שער ג ס"ט (גג גדול הסמוך לגג קטן, ושניהם מוקפין מחיצות

קעחגבוהות עשרה, אלא שהקטן נפרץ במלואו לגדול, הגדול מותר לעצמו אפילו לכלים ששבתו

קעטבתוך הבית כמו שביארנו, והקטן אסור, מפני שנפרץ במלואו למקום האסור לו). טור

קפושו"ע ס"ד (גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג גדול, אסור להעלות עליו

קפאכלים ששבתו בבית, וגדול מותר).

קפב[559] תוס' פט, ב ד"ה וקטן (כגון שהגג קטן

קפגנכנס לתוך הגדול, כדאוקימנא פרק קמא (ט, ב) דמתניתין דחצר קטנה שנפרצה לגדולה,

קפדבנכנסין כותלי קטנה לגדולה, שלא יהא נראה מבחוץ ושוה מבפנים). וכדלעיל סעיף הקודם.

קפה[560] גמרא שם צב, א לרב

קפו(לרב קתני גג דומיא דחצר, מה חצר מנכרא מחיצתא (שהרי יש לה מחיצות, רש"י) אף

קפזגג נמי מנכרא מחיצתא (דשרינן ליה במחיצות תחתונות משום גוד אסיק, רש"י)),

קפחכדפירש"י פט, א ד"ה במחיצות הניכרות (מחיצות הבתים נראין לעומדין על הגג

קפטכשמסתכלין תחת רגליהם). טור ושו"ע שם (והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות למי

קצשעומד על הגג).

קצא[561] סעיף א (שהלכה למשה מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק, דהיינו

קצבשאנו רואים את ד' צדדי העמוד הגבוהים י' טפחים כאלו נמשכו והועלו למעלה על ראשו

קצגועומדים כמחיצות סביב לו, ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים).

קצד[562] רב פט, א (במחיצות שאינן ניכרות (שהגגין מחוברין יחד ומכסין

קצההמחיצות שבין הדיורין, רש"י), רב אמר אין מטלטלין בו ... לא אמר גוד אסיק

קצומחיצתא). ותוס' שם ד"ה במחיצות (כשהבתים מחוברין דאין מחיצות הבתים ניכרות

קצזכדפירש בקונטרס). וראה שו"ת צמח צדק סי' לט אות ב.

קצח[563] תוס' פט, ב ד"ה וקטן (כגון שהגג קטן

קצטנכנס לתוך הגדול).

רואפשר דמיירי הכא כשיש מחיצות בין גג

ראקטן לגדול, אף שמסביב לגג אין מחיצה (כדלקמן הערה 568), וכתלים אלו שבינם, נכנסים לתוך הגדול.

רבוראה פרישה ס"ק ח. מאמר מרדכי

רגס"ק ג.

רד[564] רש"י צב, א ד"ה אף גג (מחיצות ניכרות בעינן שלא יהא

רהגג בולט חוצה להם, דאי לא מינכרא, לא אמרינן גוד אסיק). תוס' שם פט, א ד"ה

רובמחיצות (ונראה דהוא הדין אם הגג בולט חוץ למחיצות הבית, דחשיב נמי מחיצות שאינן

רזניכרות ... וליכא למימר גוד אסיק). טור ושו"ע שם (והוא שיהיו מחיצות הבית

רחניכרות למי שעומד על הגג, אבל אם אינם ניכרות, כגון שהגג בולט עליהם, הוי כרמלית).

רט[565] סעיף כג (גג הבולט על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית

ריניכרים ונראים לעומדים על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם, כגון גגין שלנו, אין אומרים

ריאבמחיצות אלו גוד אסיק, ולכן על גבי הגג אינו רשות היחיד ... אלא כרמלית).

ריב[566] רא"ש פ"ט ס"ב (נראה דאם יש חלון ארבעה על ארבעה

ריגפתוח לגג, הוי כחורי רשות היחיד, אף על גב דלית ליה מחיצות). טור ושו"ע (אלא

רידאם כן פתוח לו מהבית חלון ארבע על ארבע), ובסי' שמה סט"ז (גג הבולט על מחיצות

ריההבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג ... אם חלון פתוח לו מן הבית,

ריוהוי כרשות היחיד).

ריז[567] "ואם חלון פתוח לו

ריחמן הבית, נעשה כולו כחורי רשות היחיד, ורשות היחיד הוא".

ריט[568] **עי' תוס' דף פ"ט סוף ד"ה

רכבמחיצות (דאי לא מינכרא, גדול נמי אסור, משום דקטן אוסר עליו).

רכא**

רכבוהשו"ע (אבל אם אינם ניכרות, כגון שהגג בולט

רכגעליהם, הוי כרמלית אלא אם כן פתוח לו מהבית חלון ארבע על ארבע), שלפום ריהטא אינו

רכדמובן, שאף שעל ידי החלון נעשה הגג חורי רשות היחיד, וכדלעיל סי' שמה סכ"ג (גג

רכההבולט על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרים ונראים לעומדים על הגג

רכוכשמסתכלין תחת רגליהם, כגון גגין שלנו, אין אומרים במחיצות אלו גוד אסיק, ולכן על

רכזגבי הגג אינו רשות היחיד, אפילו הוא גבוה ורחב הרבה, אלא כרמלית הוא. ואם חלון

רכחפתוח לו מן הבית, נעשה כולו כחורי רשות היחיד, ורשות היחיד הוא). מכל מקום עדיין

רכטהקטן אוסר עליו, שאין כאן גיפופים לגג הגדול, כמובא לעיל מהתוס'.

רל**מיירי

רלאעל כרחך כשיש מחיצה בין קטן לגדול**;

רלבשאף שהגג בולט מהמחיצות, ואין לו מעקה מסביב, מכל מקום מיירי שיש מחיצה בין קטן

רלגלגדול. מדנקט (בתחלת הסעיף) ונפחת מבעוד יום (גג קטן שנפרץ קודם השבת).

רלדועל זה מבאר בסוף הסעיף, שאם פתוח לו

רלהחלון מהבית, מותר לטלטל מהבית לגג, שנעשה כחורי רשות היחיד, והגגות אינם אוסרים זה

רלועל זה כיון שיש מחיצה בין קטן לגדול.

רלזמשא"כ כאן בפנים מיירי שאין מחיצה

רלחבין קטן לגדול, ולכן נתבאר כאן, שאף שעל ידי החלון נעשה הגג רשות היחיד, מכל מקום

רלטאוסרים הגגות זה על זה.