Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשעה מה הם הדברים השרויים בחצר שאינם אוסרים
ובו ה' סעיפים
א מרפסת
ובו ה' סעיפים
א מרפסת
בארוכה שלפני העליות, ועומדת בחצר, ועולין לה בסולם, ובני העליות יוצאין לה דרך
גפתחיהם הפתוחים לה ויורדין ממנה בסולם לחצר ועוברים לרשות הרבים.
דהרי מרפסת זו לעליות כחצר לבתים, ואם לא עירבו יחד אסורים להוציא לה כלים ששבתו
הבעליות, שבני העליות אוסרים אותה זה על זה, הואיל והיא משמשת לכולם וכולם פתוחים
ולה כמו הבתים לחצר.
זאבל אין צריך לערב עם בני החצר, שאף שהם ע[וברים]
חלרשות הרבים דרך החצר אינם אוסרים אותה עליהם, הואיל ואינן פתוחים לה אלא למרפסת,
טוסתם מרפסת גבוה עשרה, וכל גבוה עשרה רשות בפני עצמו הוא ומוחלקת מרשות שאצלה.
יומכל מקום אם רצו לערב עם בני החצר, כדי שגם הם יהיו
יאמותרים להוציא לחצר כלים ששבתו בעליותיהם, יכולים לערב על ידי הסולם שמחצר למרפסת
יבשהוא נידון כפתח, כמו שנתבאר בסי' שע"ב,
יגוהרי הן כב' חצרות ופתח ביניהן שאם רצו מערבים יחד ואם רצו מערבת כל אחת לעצמה.
ידואף שהסולם תורת פתח עליו, אף על פי כן אין העליות חשובות כפתוחות לחצר, לפי
טושהסולם אין תורת פתח עליו אלא להקל, שיכולים לערב יחד על ידי סולם שביניהן כמו על
טזידי פתח, אבל לא להחמיר.
יזבמה דברים אמורים שבני המרפסת דהיינו בני העליות אינם
יחאוסרים בחצר, כשיערבו הם יחד שהם מותרים במרפסת שלהם, והרי זו רגל המותרת במקומה
יטשאינה אוסרת שלא במקומה, כמו שיתבאר בסי' שע"ח.
כאבל אם לא עירבו, כיון שהם אסורים במרפסת שלהם, הרי זו רגל האסורה במקומה ואוסרת
כאשלא במקומה עד שיערבו שם,
כבכמו שיתבאר שם:
כגב אם עירבו
כדבני המרפסת לעצמן, ולא עירבו עם בני החצר, ויש בחצר תל או עמוד שהוא של בני החצר
כהושל בני המרפסת בשותפות, ושניהם משתמשים בו בחול, אם
כוהוא גבוה עשרה מקרקעית החצר ואינו נמוך עשרה ממרפסת, נותנים אותו לבני המרפסת, שהם
כזמותרים להשתמש בו בשבת בכלים ששבתו בעליות, ולא בני החצר
כחבכלים ששבתו בבית, לפי שלהם הוא תשמישו בנחת, כיון שהוא תוך עשרה להם, ולבני החצר
כטתשמישו בקשה, שאין דרך להשתמש בו בחצר אלא לכתף עליו משוי כבד, וכיון שגבוה עשרה
לאינו ראוי לכיתוף משוי אלא בקושי,
לאוכל שלזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה נותנים אותו לזה שבנחת.
לבבמה דברים אמורים כשהוא סמוך למרפסת. אבל אם הוא
לגמופלג מכנגדה ד' טפחים, כיון שאינה יכולה להשתמש בו אלא על ידי זריקה באויר ברוחב
לדד' טפחים, הרי זה גם כן תשמישו בקשה, ולכן אוסרים זה על זה, ושניהם אסורים בו
להבכלים ששבתו בבית עד שיערבו.
לוואם הוא תוך עשרה לשניהם או
לזיותר מעשרה לשניהם, אם
לחהוא מופלג מכנגד המרפסת ד' נותנים אותו לחצר שתשמישו לה בנחת יותר מלמרפסת,
לטואם אינו מופלג ד' שניהם אסורים.
מואם הוא תוך עשרה לחצר ויותר מעשרה למרפסת, נותנים
מאאותו לחצר בכל ענין, אע"פ שאינו מופלג ד' מכנגד המרפסת:
מבג בור שבחצר
מגשל בני החצר והמרפסת בשותפות,
מדומקיפתו חוליא גבוה י', וסמוכה למרפסת, אע"פ שבני החצר משתמשים בו בשלשול
מהובזריקה, שזורקין דלי למעלה מן החוליא ומשלשלין אותו לבור, ובני מרפסת משתמשים
מובשלשול בלבד, אעפ"כ אוסרים זה על זה למלאות בדלי ששבת בביתו או בעליות, או
מזלהביא המים בכלים קלים להצניעם שמה.
מחואין נותנים אותו לבני המרפסת, הואיל וגם להם תשמישו בקשה על ידי שלשול י' טפחים. ואפילו
מטאם הבור מלא מים עד גובה החוליא סמוך למרפסת, אסור משום גזירה שמא יחסרו המים בשבת
נוישתמשו בו כבתחלה. אבל אם היה הבור מלא בדבר שאינו ניטל בשבת,
נאהרי הוא כעמוד או תל גבוה עשרה מחצר ותוך עשרה למרפסת, שנותנים אותו למרפסת, אם
נבאינו מופלג מכנגדה ד':
נגד היתה מצבה
נדגבוה ד' טפחים
נהלפני המרפסת, אין המרפסת אוסרת על בני החצר אפילו תל ועמוד הסמוכה לה,
נושכיון שעשו הפסק לפני המרפסת, גילו דעתם שסילקו עצמן מהחצר:
נזה זיזין
נחהיוצאין מן הכתלים, והם מבני החצר והעליות בשותפות, כל
נטשהוא למטה מעשרה, הרי זה נחשב מהחצר, ובני החצר משתמשים בו. וכל שהוא בתוך י'
סטפחים העליונים הסמוכים לעליה, אנשי עליה משתמשים בו. והנשאר בין עשרה התחתונים עד
סאתחלת עשרה העליונים מן הזיזים היוצאים, שניהם אסורים להשתמש בהם בכלים ששבתו בבתים,
סבאלא אם כן עירבו יחד בני החצר עם בני העליות:
סג[569] בסימן שלפנינו יתבארו
סדדיני תל, עמוד, בור וזיזין שבין החצר למרפסת, מתי נותנים אותם לבני החצר ומתי לבני
סההמרפסת, כדלקמן סעיפים ב-ה.
סוובתור
סזהקדמה מבאר שני טעמים, מדוע בני המרפסת אינם אוסרים על בני החצר, כשלא עירבו יחד:
סח(א)
סטהחצר אינה פרוצה למרפסת, שהרי המרפסת גבוהה עשרה ומוחלקת מהחצר, והסולם אינו נחשב
עפירצה האוסרת.
עא(ב)
עבהחצר אינה רשות משותפת לבני המרפסת, אלא לבני החצר, ואף שבני המרפסת עוברים דרך
עגהחצר, רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה.
עד[570] רש"י פג, ב ד"ה ה"ג במתניתין (מרפסת
עהארוכה היא והרבה פתחי עליות פתוחין לה, וכולן יוצאין בסולם אחד לחצר וממנה לרשות
עוהרבים). נט, סע"ב ד"ה מרפסת (דיורי עליות סמוכות זו לזו ופתוחות לחצר,
עזועושין מרפסת על פני אורך עליות ופותחין לה פתחי כולן, ועולין ויורדין דרך סולם של
עחמרפסת לחצר, ודריסת רגליהן ויציאתן לרשות הרבים דרך החצר הויא). טור ושו"ע
עטס"א (מרפסת, שהוא דרך לעליות הפתוחים לה, ועומדת בחצר, ועולים לה בסולם, ובני
פהעליות יורדים ממנה לחצר ועוברים לרשות הרבים).
פא[571] תוס' שם ד"ה קא סלקא דעתיך (וכשלא עירבו בני עליות יחד,
פבאוסרים המרפסת זה על זה). ריטב"א שם (עירבו ... בני מרפסת לעצמן, שאם לא כן ...
פגהם עצמם אוסרים זה על זה). רמב"ם פ"ד הט"ו (ואם היתה שם מרפסת או
פדעליה ועירבו ... לעצמן. אנשי המרפסת או אנשי העליה מטלטלין כלים ששבתו בבתיהן בכל
פההמרפסת).
פווכן הדין בכל בנין מגורים שיש בו כמה
פזדירות, שחדר המדרגות והפרוזדור שביניהן הוא כחצר לבתים, ואם לא עירבו יחד, אוסרים
פחזה על זה.
פט[572] משמעות המשנה פג, ב (אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא
צעירבו), וברש"י (ולא עירבו אלו עם אלו, אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ... ואעפ"כ
צאאין אוסרין, הואיל וגבוה מרפסת י', שלא הלכו בסולם אלא להקל, ואמרינן תורת מחיצה
צבעליו ואינן אוסרין, כדאמרינן בכיצד מעברין (נט, ב) סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה
צגעליו והכל להקל. ומכל מקום שני רשויות הן ואין מוציאין מזו לזו). צא, רע"ב (ולא
צדעירבו בני חצר עם בני מרפסת, אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן. ובני מרפסת אין
צהאוסרים על בני חצר אע"פ שיורדין לה בסולם ודריסת רגלם עליה לרשות הרבים,
צודאמרינן לעיל בפ' כיצד מעברין (נט, ב) סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו והכל
צזלהקל, והכא אמרינן תורת מחיצה עליו). ב"ח ריש הסימן (ומיירי במרפסת שהיא גבוהה
צחי', דאם אינה גבוהה י' חשוב הכל כחצר אחד ואוסרין על בני החצר), וכדאמרינן בגמרא
צטשם (ואי לא גבוה מרפסת עשרה, כי קא עביד דקה מאי הוי), ופרש"י (והרי הן כשתי
קחצירות שאין כותל ביניהן).
קאומ"ש כאן "סתם מרפסת גבוה
קבעשרה", היינו כי מיירי הכא שגובה המרפסת שווה לגובה רצפת העליה, והיא גבוהה
קגמרצפת קומת הקרקע לפחות כ"ד טפחים, שהם ד' אמות, כדלעיל סי' שמט ס"א (כל
קדאדם יש לו ד' אמות ... דהיינו כמדת אורך גופו שהוא ג' אמות, ואמה כדי לפשוט בה
קהידיו ורגליו).
קוומה שאמרו בגמרא "לא גבוה מרפסת
קזעשרה", וכן האמור לקמן ס"ב (ואם [העמוד] הוא תוך עשרה לשניהם), היינו
קחשגובה המרפסת פחות מעשרים טפחים מקרקע החצר, מיירי שרצפת קומת הקרקע נמוכה יותר
קטמקרקע החצר, ועולים במדרגות מקומת הקרקע אל החצר.
קי[573] סעיף יא (כותל שבין ב' חצרות גבוה עשרה לשתיהן, והעמיד אצל
קיאהכותל סולם רחב ד' טפחים, וכן כנגדו בחצר השנית ... אם רצו מערבין שתי החצרות יחד).
קיב[574] טור ושו"ע ס"א (והוי כשתי חצרות ופתח ביניהם, שאם
קיגרצו מערבים יחד ואם רצו כל אחד מערב לעצמו), וכדלעיל סי' שעב ס"ה (אין ב'
קידחצרות יכולים לערב יחד, אלא אם כן יהיה ביניהם פתח ... ואז אם
קיהרצו מערבים יחד ... ואם רצו מערבין
קיוכל אחד לעצמו, ואסורים לטלטל מזו לזו ... כלים ששבתו בבית).
קיז[575] רב שם נט,
קיחסע"ב (סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו ... בסולם שבין שתי חצירות, רצו
קיטאחד מערב רצו שנים מערבין ... אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו), והוא כמובא
קכלעיל (הערה 572)
קכאמרש"י שהמרפסת אינה אוסרת על החצר.
קכב[576] סעיף ב (עירבה כל אחת לעצמה, כל אחת מותרת בחצרה, ואין הפנימית
קכגאוסרת על החיצונה אע"פ שלא עירבה עמה, הואיל והיא מותרת בחצרה, ורגל המותרת
קכדבמקומה אינה אוסרת שלא במקומה).
קכה[577] טור ושו"ע (ובלבד שיערבו כל בני מרפסת לעצמן, כדי
קכושתהא רגל המותרת במקומה). לבוש ס"א (ובלבד שיערבו כל בני מרפסת לעצמן כדי
קכזשתהא רגל המותרת במקומה, ורגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה, שאם לא עירבו
קכחבני מרפסת לעצמן אסרי על בני החצר, דרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה).
קכטט"ז ס"ק א (פירוש, דרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה, וכי עירבו
קלמותרין).
קלא[578] ס"ב (עירבה חיצונה
קלבלעצמה ולא עירבה הפנימית כלל, או ששכח אחד מן הפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות,
קלגשכיון שפנימית אסורה בחצרה ויש לה דריסת הרגל על החיצונה, אוסרת אותה, שרגל האסורה
קלדבמקומה אוסרת שלא במקומה כשיש לה שם דריסת הרגל).
קלה[579] תוס' פג, ב ד"ה קא סלקא דעתך (דתל
קלוועמוד הוי של שניהם). הגהות אשרי פ"ח ס"ג (וכגון ששניהם שותפין בו, אבל
קלזאם הוא של אחד מהן, אף על פי שחבירו משתמש בו, לא אסר עליה). **טור
קלחושו"ע** שם (ויש בחצר תל או עמוד שהוא משותף בין שניהם).
קלטוכן הוא לעיל סי' שנה סט"ז (וכגון
קמשעשו אותה מחיצה בשותפות), ושם נסמן (הערות קיא-ב). לקמן ס"ג (של בני החצר
קמאוהמרפסת בשותפות), וס"ה (והם מבני החצר והעליות בשותפות). סי' שעו ס"ב
קמב(של שניהם בשותפות), וס"ד (אם הוא של שניהם בשותפות).
קמג[580] רשב"א פה, א סד"ה ואסיקנא (בשעשו בשותפות, ומשתמשין
קמדהן בחול). ריטב"א פד, א ד"ה אלא מאי (הכא התל והעמוד משותף הוא ממש בין
קמההחצר ומרפסת ... ומשתמשין שם בחול בעמוד בשותפות). וראה **צב ע"א
קמובפרש"י ד"ה אמר רב הונא (דהא לא שכיחי בה מאני דבתים),
קמזובדף פה סע"א** (אין לו בה תשמיש גמור בחול ... שמשתמש בה בחול). לקמן סי'
קמחשעו ס"ג (חבירו משתמש בה בחול).
קמט[581] משנה פג, ב (כל שגבוה י' טפחים, למרפסת),
קנופרש"י (אם יש בחצר תל או עמוד גבוה י' ... רשות מרפסת שולטת בו ומשתמשין הן
קנאבו, אבל לא בני חצר). טור ושו"ע ס"ב (אם הם גבוהים מקרקעית החצר י'
קנבטפחים ... בני מרפסת מותרים). גמרא פד, א לרב (לאותן הדרים במרפסת), ופרש"י (דלדידהו
קנגהוי האי תל שבחצר שוה להן בתוך עשרה, או נמוך או גבוה מהם פחות מי'(. טור ורמ"א ס"ב (ובתוך עשרה למרפסת).
קנד[582] רש"י דף פ[ד] ע"ב ד"ה בכומתא
קנהוסודרא (שאינו ראוי להם לכיתוף משאוי כבד, כדאמר ביציאות השבת שבת ח, א תשעה חזו
קנולכיתוף, אבל י' לא). רבינו יהונתן במשנה שם ד"ה כל שגבוה (כיון שהוא להם בנחת,
קנזולא בני החצר, דתשמישם קשה הוא, שהרי טורח להם להגביה כלי כבד על גבי העמוד, אבל
קנחבני המרפסת אינם גבוהים מן העמוד עשרה).
קנטוכדלעיל סי' שמה סי"ג (ואם הוא
קסגבוה ט' טפחים מצומצמים, שראוי לכתף עליו, שאינו לא גבוה ולא נמוך, ורבים מכתפים
קסאעליו ... ויש אומרים שמט' ועד עשרה ראוי הוא לכיתוף). משא"כ גבוה עשרה לא נוח
קסבלכתף עליו.
קסג[583] גמרא פג, ב (וכל דבר שתשמישו לזה בנחת ולזה בקשה, נותנים אותו
קסדלזה שתשמישו בנחת). ט"ז ס"ק ב (הכלל מסעיף זה, דכל שלזה תשמישו בנחת
קסהולזה בקשה, לא מקרי רק רשות לאותו שתשמישו בנחת, ואין השני יכול למחות בידו כלל).
קסווכן הוא לעיל סי' שעב ס"ט (לפי
קסזשתשמיש כותל זה למי שגבוה לו עשרה הוא תשמיש בקושי, נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת,
קסחלפיכך נותנים כותל זה למי שאינו גבוה לו עשרה שישתמש בו).
קסטואף שנתבאר לעיל שם (ומונעים אנו את מי
קעשגבוה לו עשרה להשתמש בו, אף בכלים ששבתו בחצר, כדי שלא יאסר על זה שאינו גבוה לו
קעאעשרה להשתמש בו בכלים ששבתו בבית).
קעבמכל מקום לא אסרו כאן על בני החצר, אלא
קעגלהשתמש "בכלים ששבתו בבית".
קעד[584] במשנה שם פג, ב (במה דברים אמורים בסמוכה, אבל
קעהבמופלגת, אפילו גבוה י' טפחים, לחצר. ואיזו היא סמוכה, כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים).
קעוגמרא פד, א (מאי לחצר, אף לחצר, ושניהן אסורין), ופרש"י (דלשניהן תשמישו בקשה,
קעזלחצר בזריקת גובה, ולעלייה בזריקה את משך ההפלגה).**
קעח**
קעטטור (ואם הוא לשניהן שוה
קפתוך י', או יותר מי', והוא בתוך ד' למרפסת, או שהוא גבוה י' לבני החצר ורחוק ד' מן
קפאהמרפסת ... שניהם אסורין).
קפברמ"א ס"ב (ואם היו
קפגרחוקים מהמרפסת ד' טפחים או יותר, אף על פי שגבוהים עשרה (מן החצר, לתוך עשרה
קפדלמרפסת) ... שניהם אסורים).
קפהדלא כתוס' פד, א ד"ה הכי
קפונמי (אבל לרב דאמר אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר, הויא הא לחצר דוקא, ומותרין).
קפזעי' ט"ז סוס"י שעו
קפחס"ק ג (דלא אמרו אין אדם אוסר דרך אויר אלא דוקא בתרתי לריעותא, דהיינו באינו
קפטיכול להשתמש אלא דרך זריקה או שלשול כזה בבאר, ועוד ריעותא דבעינן שיהיה מופלג מן
קצרשותו ד' טפחים, בזה מתירין בדרך אויר. ולפי זה לא קשה מידי מה שהקשיתי בסמוך
קצאלהרמב"ם מדין התל שבחצר, דלרש"י, שהוא כשיטת הטור, לא תמצא שם תרתי
קצבלריעותא).
קצגוהיינו דקיי"ל כשיטת רש"י
קצדוטור ורמ"א וט"ז, שאם העמוד גבוה עשרה מהחצר, ותוך עשרה מהמרפסת, אלא
קצהשהוא מופלג ארבעה מהמרפסת, בזה אמרינן פד, א (אף לחצר, ושניהם אסורין).
קצוואם הוא תרתי לריעותא, שהמרפסת גבוהה
קצזעשרה מהעמוד וגם מופלגת ארבעה מהעמוד, בזה אמר רב פה, א (אין אדם אוסר על חבירו
קצחדרך אויר).
קצטועל זה מסיק לקמן בסמוך (ואם הוא ...
ריותר מעשרה לשניהם, אם הוא מופלג מכנגד המרפסת ד', נותנים אותו לחצר שתשמישו לה
ראבנחת יותר מלמרפסת). וכן הוא לקמן סי' שעו ס"ב (אין אדם אוסר על אויר חבירו
רבדרך שהוא ברוחב ד' טפחים, לפי שאין זה חשוב תשמיש כלל ואינו כדאי לאסור על חבירו
רגאלא אם כן הוא בתוך עשרה. עיין סי' שע"ה).
רד[585] טור (ואם הוא לשניהן שוה תוך י' ... שניהם
רהאסורין). ושו"ע שם (אם אינם גבוהים י' טפחים, הרי אלו
רונחשבים בין החצר ובין המרפסת, ושניהם אסורים). עי' מ"א
רזס"ק א (דהוי לשניהם בנחת).
רח[586] ט"ז ס"ק ב (אם שניהם שוים הן בנחת ...
רטהן בקשה, שייך לשניהם, ואוסרין זה על זה). וכ"מ בטור
רי(או יותר מי' ... שניהם אסורין) כרב שם (לזה בשלשול ולזה
ריאבזריקה מאי, אמר רב שניהן אסורין).
ריב[587] כיון שהוא תרתי לריעותא
ריגלמרפסת, כדלעיל (הערה 584).
ריד[588] טור לגירסת הב"ח (ואם אינו גבוה י'
ריהלבני החצר, וממנו למרפסת עשרה ... בני החצר מותרין בו, שהוא נוח להם יותר). **עי'
ריוט"ז** שם (ובטור כתוב ואם אינו גבוה י' לבני החצר, וממנו למרפסת ד',
ריזצ"ל יו"ד במקום דל"ת, וכן הגיה מו"ח ז"ל, והוא פשוט).
ריח[589] כדלעיל ס"ב (שהוא של בני החצר ושל בני המרפסת בשותפות),
ריטושם נסמן (הערה 579).
רכ[590] להביא הדלי והמים לעליות או לבתים שבחצרות. וראה מראי מקומות
רכאוציונים.
רכב[591] כדלעיל סי' שעב סי"ט (בדבר שאינו ניטל בשבת, אף על פי שלא
רכגביטלו שם ועומד לפנותו אחר השבת, מועיל לעשות פתח לערב יחד, אם ירצו), ושם נסמן
רכד(הערה 496).
רכה[592] במשנה שם פג, ב (חוליית הבור (קרקע שנטלו בחפירת
רכוהבור והקיפו בו פי הבור סביב, רש"י) והסלע (או שיש בחצר סלע, רש"י),
רכזגבוהים עשרה טפחים, למרפסת. פחות מכאן, לחצר). רב שם
רכח(לזה בשלשול ולזה בזריקה מאי, אמר רב, שניהן אסורין). גמרא פ[ד],
רכטא (תנן חוליית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה, למרפסת, פחות מכאן, לחצר ... תינח סלע
רל(וגבוה שוה להן הוא, רש"י), בור, מאי איכא למימר (שממלאים הימנו, תשמישתו
רלאבשלשול הוא אפילו לבני מרפסת, שהרי מקרקעיתו דולין, ושמע מינה דהואיל ולבני חצר
רלבתשמישו בזריקה, שאין יכולין למלאות אלא אם כן זורקין דלי למעלה מן החוליא, יהבינן
רלגלה לבני מרפסת דבשלשול, רש"י). אמר רב יצחק בריה דרב יהודה, הכא בבור מלאה מים
רלדעסקינן). אביי שם (והא חסרא ... כיון דכי חסרא אסירא כי
רלהמליא נמי אסירא. אלא אמר אביי, הכא בבור מליאה פירות עסקינן. והא חסרי, בטיבלא (שהן
רלומוקצין מחמת איסור טבל ואסורין לטלטל, רש"י)). רמב"ם פ"ד הי"ח
רלז(בור שבחצר, אם היה מלא פירות טבלים שאסור לטלטלן בשבת וכיוצא בהן, הרי הוא
רלחוחוליתו כסלע או תל שבחצר, אם היה גבוה עשרה סמוך למרפסת, הרי הוא נחשב עם המרפסת.
רלטאבל אם היה מלא מים, אין בני חצר ולא בני מרפסת מכניסין ממנו לבתים עד שיערבו).
רממ"א סוף ס"ק א (בור שבחצר, אם היה מלא פירות טבלים שאסור לטלטלם בשבת,
רמאהרי הוא וחוליתו כסלע, ומחשב למרפסת כמו שנתבאר לעיל. אבל מלא מים, אסור, שמא ימלא
רמבממנה ותחסר מי' (רמב"ם)).
רמגב"י בסוף הסימן (וכתבו
רמדהרמב"ם בפרק ד' מהלכות עירובין (הי"ח). ורבינו לא חשש לכתבו, משום דכיון
רמהשהוא מלא דבר שאינו ניטל בשבת, הוה ליה בכלל תל או עמוד שכתב).
רמו[593] כדעת התוס' נט, ב ד"ה דעביד דקה (מחיצה גבוה ד' טפחים,
רמזכגון איצטבא, בפני החצר). רבינו יהונתן יז, סע"ב (דקה, שהוא אצטבא גבוהה
רמחארבעה טפחים). פסקי ריא"ז פ"ה ה"ה, הובא בשלטי הגבורים יח, א (דקה,
רמטשהיא מחיצה קטנה גבוה ד' טפחים). ב"ח סי' שצב ד"ה ומ"ש רבינו מחיצה
רנגבוהה י' טפחים (נראה לי עיקר ... סגי בד' טפחים בכל דקה דעלמא). מ"א שם
רנאס"ק ז (מצבה, היינו אצטבא גבוה ד' טפחים. כן כתבו הרי"ף והר"ר
רנביהונתן, וכ"פ הב"ח ושלטי גבורים).
רנגוכן הוא לקמן סי' שפו סוף ס"ט
רנד(איצטבא גבוה ד' טפחים על פתחה). סי' שצב ס"ד (איצטבא גבוהה ד' טפחים).
רנה[594] רמב"ם פ"ד הט"ז (הסלע או תל וכיוצא
רנובו שבתוך החצר ... שניהן אסורין להוציא לשם כלי הבתים עד שיערבו. היתה מצבה רחבה
רנזארבעה טפחים לפני המרפסת, אין המרפסת אוסרת על בני החצר, שהרי נחלקה מהן). **מהא
רנחדשמואל ס**, רע"א (אנשי מרפסת ואנשי חצר ששכחו ולא עירבו, אם יש
רנטלפניה דקה ארבעה אינה אוסרת, ואם לאו אוסרת).
רסמ"מ שם (ויש שם על מימרא זו
רסאאוקימתות, ורבינו כתבה כפשטה. ומדבריו נראה שהוא מפרש שהמצבה הזאת מתרת הרשויות
רסבשהן בחצר, שנאמר עליהן למעלה שהן אסורין). הובא ב"י
רסגד"ה כתב הרמב"ם. והיינו שבגמרא מפרשים את דברי שמואל באופן מסויים (הכא
רסדבמאי עסקינן בדלא גבוה מרפסת עשרה ... במגופפת עד עשר אמות). והרמב"ם למד מכך
רסהאת ההלכה הזאת כפשטה (שהמצבה הזאת מתרת הרשויות שהן בחצר, שנאמר עליהן למעלה שהן
רסואסורין), שאם היתה מצבה "אין המרפסת אוסרת על בני החצר אפילו תל ועמוד הסמוכה
רסזלה". שו"ע ס"ג (היתה מצבה ארבעה טפחים לפני המרפסת, אין המרפסת
רסחאוסרת על בני החצר, שהרי נחלקה מהם).
רסט[595] גמרא שם (דכיון דעביד דקה,
רעאיסתלוקי איסתלוק ליה מהכא). ט"ז ס"ק ג (דכיון
רעאשעשה הפסק לפני המרפסת, גילה דעתיה דסליק נפשיה מהחצר).
רעבוכן הוא לקמן סי' שפו סוף ס"ט
רעג(עשתה מעשה המוכיח על סילוקה, שבנתה איצטבא). סי' שצב ס"ד (ואם בנו איצטבא
רעד... סילק עצמו מלהשתמש).
רעה[596] כדלעיל ס"ב (שהוא של בני החצר ושל בני המרפסת בשותפות),
רעוושם נסמן (הערה 579).
רעז[597] ברייתא פ[ד], א (אנשי חצר ואנשי עלייה ששכחו ולא
רעחעירבו, אנשי חצר משתמשין בעשרה התחתונים, ואנשי עלייה משתמשין בעשרה העליונים.
רעטכיצד, זיז יוצא מן הכותל למטה מעשרה – לחצר, למעלה מעשרה – לעלייה, הא דביני ביני –
רפאסור). שו"ע ס"ד (זיזים היוצאים מהכתלים, כל שהוא למטה מעשרה טפחים, הרי
רפאזה נחשב מהחצר, ובני החצר משתמשין בו. וכל שהוא בתוך י' טפחים העליונים הסמוכים
רפבלעלייה, אנשי עלייה משתמשין בו. והנשאר בין י' התחתונים עד תחלת י' העליונים מן
רפגהזיזין היוצאים, שניהם אסורים בו, ואין משתמשין בהם בכלים ששבתו בבתים, אלא אם כן
רפדעירבו).
רפהואם הם בולטים מהכותל לרשות הרבים, ראה
רפולעיל סי' שנג ס"ב-ג.