Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשעו בור ובאר שבין שתי חצירות
ובו ד' סעיפים
א בור שבין
ובו ד' סעיפים
א בור שבין
בב' חצירות, ואין ביניהן פתח או חלון שיוכלו לערב, או שיש ביניהן ולא עירבו, אין
גממלאין ממנו בשבת, שהרי רשות שניהן שולטת שם. אלא אם כן עשו לו מחיצה עשרה טפחים
דלמעלה מן המים,
הלהיכר הפרשה בין רשות זו לזו. שבמחיצה זו אומרים גוד אחית למטה עד
וקרקעית הבור, כמו שנתבאר בסימן שנ"ה,
זהואיל ויש בה היכר וזכרון, שלא יבואו לטלטל מחצר לחצר במקום אחר שלא במקום מילוי
חמים,
טשבמים בלבד הקילו לומר גוד אחית
ימטעם שנתבאר שם.
יאאבל כותל החצר שמהלך על גבי הבור, אינו נידון משום מחיצה, לפי שאין בו היכר כלל,
יבהואיל ולא נעשה בשביל כך.
יגואם המחיצה היא כולה בתוך המים, צריך שיהא טפח יוצא
ידממנה למעלה מן המים, כדי שתהא ההפרשה ביניהן ניכרת.
טוואם היא כולה למעלה מן המים, צריך שיהא טפח ממנה משוקע במים,
טזלמנוע הדלי מלילך ולחצוב מים מרשות חבירו.
יזואף שגם עכשיו הולך הדלי מתחת המחיצה לרשות חבירו, אין בכך כלום, שקל הוא שהקילו
יחחכמים במים, שלא להצריך בהם מחיצה גמורה להבדיל בין מים למים לגמרי,
יטאלא שיהא נראה כמובדלים ולא יהא נראה שזה דולה מרשות חבירו אלא כאילו כל אחד דולה
כמרשותו.
כאוכן אם הניחו על פני הבור קורה רחבה ד' טפחים, זה
כבממלא מצד זה וזה ממלא מצד זה, שהקילו במים
כגלומר פי תקרה יורד וסותם משתי רוחותיה, וכאילו פי התקרה הוא מחיצה יורדת עד קרקעית
כדהבור.
כהוכאן אין לחוש שיהא נראה שזה דולה מרשות חבירו, לפי ששיערו חכמים שאין דלי מהלך
כויותר מד' טפחים, ואם כן לא יחצוב מים מצד הב' של הקורה שהוא רשות חבירו.
כזואף שחוצב מתחת הקורה ושם רשות שניהם שולטת, אין בכך כלום, שהקילו חכמים במים, ולא
כחחששו אלא שלא יחצוב הדלי מצד הב', שאז נראה לעין שחוצב מרשות חבירו, משא"כ
כטתחת הקורה אינו ניכר כל כך שרשות חבירו שולטת שם, ואין נראה כחוצב מרשות חבירו.
לוכן הקילו במים, ולא חששו מה שהמים מתערבים והולכים מצד זה של המחיצה או הקורה לצד
לאהב' והלה דולה אותם שם.
לבוכל זה למלאות המים ולהכניסם לבית, או אפילו ישתמש
לגבהם בחצר אלא שדולה בדלי ששבת בבית, אבל אם שבת בחצר, אין צריך שום תיקון לבור
לדלמלאות ממנו לחצרות, שהרי כל החצרות רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן אעפ"י שלא
להעירבו,
לוכמו שנתבאר בסי' שע"ב:
לזב ואם אין
לחהבור קרוב לב' החצרות אלא רחוק מכל אחד ד' טפחים,
לטכגון שיש שביל קטן בין כתלי ב' חצרות והבור בתוכו, אם
מאין שום חצר פתוחה לו בפתח גמור אלא ממלאין ממנה דרך חלונות הפתוחים לו משתי
מאהחצרות, אם יש מן החלונות למים י' טפחים, שתשמיש מילוי זה הוא תשמיש בקושי, שניהם
מבמותרים למלאות ממנו בשבת, ואינן אוסרים זה על זה אפילו הוא של שניהם בשותפות, כיון
מגשאינן משתמשים בו אלא בזריקת הדלי באויר ברוחב ד' טפחים, ואין אדם אוסר על אויר
מדחבירו דרך שהוא ברוחב ד' טפחים, לפי שאין זה חשוב תשמיש כלל ואינו כדאי לאסור על
מהחבירו, אלא אם כן הוא בתוך עשרה.
מועיין סי' שע"ה. אבל
מזאם חצירות פתוחות לשביל, רשות שניהם שולטת בו, והרי הוא כחצר של שניהם ואסורים בו
מחעד שיערבו.
מטבמה דברים אמורים כשהשביל הוא רשות היחיד. אבל אם הוא
נכרמלית, כגון שמפולש בשני ראשיו לכרמלית, אפילו אם הבור מופלג מכתלי החצרות ד'
נאטפחים אסור למלאות ממנו, אלא אם כן מקיפתו חוליא גבוה עשרה,
נבכמו שנתבאר בסי' ש[נ]"ד:
נגג שתי חצרות
נדוביניהן ג' חורבות
נהשאין בעליהן דרין בהן,
נוומוקפות מחיצות הן מכל רוחותיהן, והרי הן רשות היחיד גמורה, אלא שהן פרוצות זו לזו
נז(במילואן, או ביותר מעשר אמות),
נחויש לכל אחת מהחצרות חלונות פתוחים לחורבה שאצלה, הרי כל אחד מותר באותה שאצלה
נטלהשתמש בה דרך חלונו על ידי שלשול וזריקה, הואיל ואין לו בה תשמיש גמור בחול, שאין
סלו פתח פתוח לה אלא חלון, אין פרצת המחיצה אוסרת.
סאומותר להשתמש בכולה וחבירו אינו אוסרה עליו.
סבואעפ"י שגם חבירו משתמש בה בחול שזורק דרך אויר שלו בפרצה עד תוך חורבה זו,
סגמכל מקום כיון שלחבירו אין לו בה אלא על ידי זריקה באויר ברוחב ד' טפחים ויותר,
סדאינו יכול לאוסרה עליו, ונותנים אותה לו שיש לו בה תשמיש נוח בשלשול סמוך לחלונו,
סהואין חבירו יכול להשתמש בה בשבת על ידי זריקה באויר, מפני שהוא אוסרה על חבירו.
סואבל חורבה האמצעית, כיון שהיא רחוקה משניהם, ואין
סזלשניהם בה אלא תשמיש על ידי זריקה באויר ברוחב ד' טפחים, אינן אוסרים זה על זה,
סחושניהם מותרים בה בשבת אע"פ שלא עירבו יחד. ואם שלשתן סמוכות לבתים, כגון
סטשהאמצעית היא כנגד השתים כג' רגלי הקנקן, כל
עאחד מותר בחורבה שאצלו, והשלישית הקרובה לשניהם שניהם אסורים בה, לפי שיש לשניהם
עאבה תשמיש נוח בשלשול סמוך לחלון ואוסרים זה על זה.
עבוחורבות אלו אף על פי שיש להם בעלים, מותרים בני
עגחצרות הסמוכות להן להשתמש בהן, ואין הבעלים אוסרים עליהן, הואיל ואינן דרים בהם,
עדודירה בלא בעלים אינה אוסרת,
עהכמו שנתבאר בסי' שע"א:
עוד בית הכסא
עזשבין ב' בתים וכל אחד נפנה לו מביתו, או
עחאפילו עומד בין ב' חצרות וכל אחד נפנה לו מחצרו, אם הוא של שניהם בשותפות ולא
עטעירבו יחד, אסורים לפנות לו לכתחלה
פבשבת, לפי שהוא כחצר של שניהם, והצואה היא ככלים ששבתו בבית, ואסור
פאלהוציאם אפילו מחצר לחצר עד שיערבו יחד, או יעשו לו תיקון:
פב[598] משנה פו, א (בור שבין שתי חצירות (ואין פתח
פגביניהם לערב זו עם זו, רש"י סוכה טז, א), אין ממלאין ממנו בשבת (שרשות שניהן
פדשולטת בה ... שזה אוסר על זה, רש"י פה, רע"א), אלא אם כן עשו לו מחיצה
פהגבוה עשרה טפחים). טור ושו"ע ס"א (בור שבין שתי חצרות, ואין ביניהם פתח
פואו חלון שיוכלו לערב, או שיש ביניהם ולא עירבו, אין ממלאים ממנו בשבת, אלא אם כן
פזעשו מחיצה עשרה למעלה מן המים).
פחוראה גם לעיל סי' שנה סט"ז (הרי
פטשתיהם אסורות למלאות עד שיערבו, מפני שרשות שתיהן שולטת שם). סי' שעב ס"ט (אם
צגם השני יהיה לו רשות להשתמש בו איזה תשמיש, תהא רשות שניהם שולטת בכותל זה ויהא
צאאסור).
צב[599] רש"י שם ד"ה
צגבין מתוך (שתראה כהפסקה). תוס' שם ד"ה דעריבי מיא (היכר הפרשה ביניהם).
צדרמב"ם הל' שבת פט"ו הי"ג (והקלו במחיצה שאינה אלא כדי לעשות היכר).
צהלבוש ס"א (כדי שיהא ניכר שהמים הללו חלוקין הם חציין לאלו וחציין לאלו).
צווכיון שמחיצה שעל גבי המים אינה מועלת
צזאלא כשיש בה היכר וזכרון, לכן יתבאר לקמן בסמוך שצריך: (א) שהמחיצה נעשית בשביל
צחכך. (ב) שתהא המחיצה יוצאת טפח למעלה מן המים. (ג) שיהא טפח ממנה משוקע במים שיהא
צטנראה כמובדלים.
ק[600] סעיף א (אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוהה י' טפחים כל סביבה ...
קאשאז מותר משום גוד אחית, דהיינו שאנו רואים המחיצות שסביבה כאלו נמשכו למטה עד
קבהתהום), וס"י (שיש לו בזה היכר וזכרון).
קגוכן הוא לקמן סי' תב ס"א (ואפילו
קדהיא תלויה שאינה מגעת עד קרקעית החריץ, שהמים מעורבים מתחתיה, אין בכך כלום, שקל
קההוא שהקילו במים שאין צריך רק שיהיו נראים כמובדלים, כמו שנתבאר בסי' שנ"ה
קוושע"ו).
קז[601] הטעם דלא התירו מחיצת
קחהמים אלא במקום שההפרשה ניכרת, כדלקמן בסמוך (צריך שיהא טפח יוצא ממנה למעלה מן
קטהמים, כדי שתהא ההפרשה ביניהן ניכרת ... צריך שיהא טפח ממנה משוקע במים ... שיהא נראה כמובדלים ולא יהא נראה שזה דולה
קימרשות חבירו), כי אם לא תהי' ההפרשה ניכרת, ויהא נראה שזה דולה מרשות חבירו,
קיא"יבואו לטלטל מחצר לחצר במקום אחר שלא במקום מילוי מים".
קיב[602] גמרא פו, ב (דקל הוא שהקילו חכמים במים).
קיג[603] סעיף י (קל הוא שהקילו חכמים במים לומר גוד אחית, הואיל ואין
קידבקיעת הדגים נראית).
קיה[604] כת"ק במשנה שם (אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים ...
קיואמר רבי יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם). רש"י פז, א במשנה
קיזד"ה עשו לה (ואע"ג דמחיצה תלויה מתרת במים, הני מילי היכא דנראית מחיצה
קיחשנעשית בשביל המים). תוס' פו, ב ד"ה אלא (נראה דאינה מועלת המחיצה העשויה ...
קיטלא לשם מחיצת מים, דאין הלכה כרבי יהודה דאמר לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן).
קכטור (ובלבד שתהא עשויה לכך להתיר למלאות), וב"י ד"ה ומ"ש ובלבד
קכאשתהא (לאפוקי מרבי יהודה דאמר שם באותה משנה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם,
קכבואמרינן בסוף פרק חלון (פא, ב) הלכה כרבי יהודה בעירובין, ולא במחיצות).
קכגוכן הוא לעיל סי' שנה ס"א (ובלבד
קכדשיעשנה בשביל כך כדי להתיר מילוי המים, אבל אם עשאה לצורך אחר אין אומרים בה גוד
קכהאחית), וס"י (ולא הקילו אלא כשעשה המחיצה לשם המים כדי להתיר בהם הטלטול).
קכוסי' שנו ס"א (ומכל מקום כותל החצר שעובר שם עליהם אינו מועיל כלום אף אם היה
קכזמשוקע במים טפח, לפי שלא הקילו במים אלא במחיצה הנעשית לשם המים כדי להתיר הטלטול
קכחבהם)
קכט[605] ר' חייא שם (צריך שיראו ראשן של קנים (העליונים,
קלרש"י) למעלה מן המים טפח). שו"ע שם (ואם היתה המחיצה כולה בתוך המים,
קלאצריך שיהיה טפח יוצא ממנה למעלה מן המים, כדי שתהיה ניכרת רשות זה מרשות זה).
קלבוכן הוא לעיל סי' שנו ס"א (ואם
קלגהיתה המחיצה כולה יורדת בתוך המים, צריך שיהא טפח ממנה יוצא למעלה מן המים).
קלד[606] ברייתא שם (דתני יעקב קרחינאה צריך שישקע ראשי
קלהקנים (התחתונים, רש"י) במים טפח). טור ושו"ע שם (וצריך שיהיה טפח מן
קלוהמחיצה יורד בתוך המים).
קלזוכן הוא לעיל שם (ויהיה טפח ממנה משוקע
קלחבמים).
קלט[607] ר"ח שם (ראשי הקנים במים טפח למנוע הדלי
קממלילך ולחצוב המים מרשות חבירו). הובא ברא"ש פ"ח סוס"י
קמאז (ור"ח ז"ל פירש ... שלא יהא מוליך מחצי הבור שהוא רשות חבירו ...
קמבלפיכך מצריך שיהו ... ראשי הקנים במים טפח, למנוע הדלי מלילך ולחצוב המים מרשות
קמגחבירו). תוס' פו, ב רד"ה הא קאזיל (שמצריך לשקע ראשי קנים במים, שלא ידלה
קמדמרשות חבירו). מ"א ס"ק א (ולא ילך הדלי לרשות חבירו).
קמה[608] כ"מ ברא"ש שם (קל הוא שהקילו
קמוחכמים במים, דאין מחיצה תלויה מתרת אלא במים, אף על פי שאין מגעת עד הקרקע, רק
קמזשיהו הקנים שקועים טפח בבור שלא יכנס הדלי בהדיא לחלק חבירו). הגהות הב"ח
קמחלרי"ף שם (והכי פירושו, כיון דלא מייתי בהדיא משל חבירו, קל הוא שהקילו במים,
קמטדאע"ג דמייתי ממיא דעריבי, בהיכר כל דהו סגי).
קנ[609] תוס' פו, א ד"ה דעריבי (אם יש היכר,
קנאאע"פ שהמים באים מצד זה לצד זה לא קפיד).
קנבוהיינו שכשם שהצריכו שיהא טפח יוצא
קנגלמעלה מן המים כדי שתהי' ההפרשה ניכרת לעין. כן הצריכו שהיא טפח משוקע במים כדי
קנדשלא יהא נראה שזה דולה מרשות חבירו.
קנהושניהם הותרו בצירוף הטעם שהקילו במים
קנולומר גוד אחית למטה עד קרקעית הבור (כדלעיל הערה 599).
קנז[610] רב נחמן אמר רבה בר אבוה שם
קנחפו, רע"ב (קורה ארבעה מתרת במים (בבור שבין ב' חצירות, ונתונה על רחבה באמצע
קנטהבור למעלה, רש"י) ... דקל הוא שהקילו חכמים במים). טור ושו"ע שם (וכן
קסאם עשו על פי הבור קורה רחבה ד' טפחים, זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצד האחר).
קסא[611] רא"ש פ"ח
קסבס"ז (הלכך נראה לפרש קל הוא שהקילו חכמים במים בקורה ד', דמותר בלא שיקוע,
קסגמשום דפי תקרה יורד וסותם חשיב טפי), ופירש בקרבן נתנאל שם (פירוש, כיון דאין דלי
קסדמהלך יותר מארבעה, נמצא שאין דולה מחלק חבירו, ומה תאמר תחת הקורה מיהא עריב מיא,
קסהאמרינן כשהוא דולה מתחת הקורה מדיליה הוא דולה, דבצד הקורה הסמוך לחלק חבירו
קסואמרינן פי תקרה יורד וסותם, וכשדולה חבירו מתחת הקורה, לגבי דיליה אמר להיפוך, שצד
קסזהשני יורד וסותם).
קסחאלא שגם לענין פי תקרה יורד וסותם
קסטזקוקים לטעם של קל הוא שהקילו במים; שהרי אין אומרים פי תקרה יורד וסותם אלא
קעכשאינה במילואה, או כשב' מחיצות דבוקות זו בזו, כדלעיל סי' שסא ס"ה (אומרים
קעאבה פי תקרה יורד וסותם אפילו היא יתירה מעשר, רק שאינה במילואה. ויש אומרים שאפילו
קעבהיא במילואה, אפילו נפרצו ב' מחיצות זו אצל זו במילואם ונשאר קירוי עליהם אומרים
קעגבו פי תקרה יורד וסותם, אם נשאר שם ב' מחיצות דבוקות זו בזו, אבל אם נפרצו ב'
קעדמחיצות זו כנגד זו במילואה או ביותר מעשרה, ונשאר ב' מחיצות שלימות זו כנגד זו,
קעהכיון שיש ביניהם פילוש וקפנדריא מפרצה זו לפרצה שכנגדה, אין אומרים בהן פי תקרה
קעויורד וסותם, וכן עיקר).
קעזוראה מראי מקומות וציונים.
קעח[612] גמרא שם (הא קא אזיל דלי לאידך גיסא (תחת כל
קעטרוחב הקורה חוץ לקורה בחלק חבירו, רש"י) ומייתי. קים להו לרבנן דאין דלי מהלך
קפיותר מארבעה טפחים תחת קורה). מ"א ס"ק ב (דלא אזיל דלי יותר מד').
קפא[613] עי' תוס' פו, ב ד"ה הא קאזיל (דמשמע ליה
קפבדמתרת לגמרי אף תחת הקורה). רמב"ן במלחמות כט, א (קל הוא שהקלו חכמים במים,
קפגוכל דלא מייתי בהדיא משל חבירו, אף על גב דמייתי ממיא דעריבי, בהיכר כל דהו סגי).
קפדמ"א שם (ואף על גב דעירבו מיא תחת הקורה, קל הוא שהקילו חכמים במים).
קפה[614] תוס' פו, א ד"ה דעריבי (אם יש היכר, אע"פ שהמים באים
קפומצד זה לצד זה, לא קפיד).
קפז[615] הגהות מיימוניות הל' שבת פט"ו אות ב (ואל תתמה
קפחדבדקאי בין שתי חצירות דאסור למלאות הימנו, דהדלי הוא מאני דביתיה ... כל ששבת
קפטבחצר כלים או מים שבבור, מותרים מחצר לחצר בלא עירוב ובלא מחיצה, אבל מאני דביתיה
קצלא. אי נמי אין ממלאין כדי להכניסן לבית). רמ"א ס"א (ודוקא אם בא למלאות
קצאבכלים של בית, אבל בכלים של חצר לא בענין שום תיקון, דהא חצירות רשות אחת הן). מ"א
קצבס"ק ג (ועכ"פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו תיקון (הג"מ שם)).
קצג[616] סעיף א (לא אסרו לטלטל מרשות היחיד של זה לרשות היחיד של זה
קצדבלי עירוב, אלא בבתים שתשמישן מיוחד ותדיר, אבל הגגות ... וכן החצרות הסמוכות וכן
קצההקרפיפות וכן כל כיוצא בהם מהמקומות שאין תשמישן מיוחד ותדיר, כולן רשות אחת הן
קצולכלים ששבתו בתוכם, שמותר לטלטל ממקום זה שאין תשמישו תדיר למקום אחר שאין תשמישו
קצזתדיר).
קצח[617] אביי פה, א לרב
קצט(אמר רב יהודה אמר שמואל, בור שבין שתי חצירות מופלגת מכותל זה ארבעה ומכותל זה
רארבעה, זה מוציא זיז ... אמר ליה אביי לרב יוסף, הא דרב יהודה דשמואל היא, דאי דרב,
ראהא אמר אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר).
רב[618] רש"י (הפרודות זו מזו ומפסיק ביניהן כעין
רגמבוי קטן, ואין דיורין פתוחין לו, והבור באותו הפסק מופלגת מכותל זה ארבעה,
רדרש"י). תוס' שם ד"ה בור שבין (פירש בקונטרס
רהשיש בין שתי חצירות כעין מבוי קטן, ואין דיורין פתוחין לו, והבור באותו הפסק ...
רווממלא דרך חלונו, וכן זה, דכיון דמופלגת ד' לא שלטי ביה לאסור זה על זה ... ולרב
רזלא צריך שום תיקון דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר). טור
רח(ואם אין הבור קרוב להם אלא רחוק מכל אחד ד' טפחים, כגון שיש שביל קטן בין שתי
רטהחצירות והבור בתוכו, ואין דיורין פתוחין לו, אלא ממלאין דרך חלונות הפתוחין לו
רימב' החצירות, מותרין, שאין אדם אוסר דרך אויר).
ריאלבוש ס"ב (ואם אין הבור קרוב לב'
ריבהחצירות אלא רחוק מכל אחד ד' טפחים, כגון שיש שביל קטן בין שתי חצירות והבור
ריגבתוכו, ואין דיורין פתוחין לו, אלא ממלאין דרך חלונות הפתוחין לו משתי החצירות,
רידמותרין, שאין אדם אוסר דרך אויר, ודוקא שמופלגים ד' טפחים, אבל אם אינן מופלגין
ריהארבע טפחים, הוי תשמישן אפילו דרך חלונות בנחת, והוי כמי שהבור חציה בחצר זו וחציה
ריובחצר זו שרשות שניהם שולטת שם, ואוסרים זה על זה).
ריז[619] ט"ז ס"ק ג (דלא אמרו אין אדם אוסר דרך אויר אלא דוקא
ריחבתרתי לריעותא, דהיינו באינו יכול להשתמש אלא דרך זריקה או שלשול כזה בבאר, ועוד
ריטריעותא דבעינן שיהיה מופלג מן רשותו ד' טפחים, בזה מתירין בדרך אויר).
רכ[620] סעיף ב (ואם הוא ... יותר מעשרה לשניהם, אם הוא מופלג מכנגד
רכאהמרפסת ד', נותנים אותו לחצר שתשמישו לה בנחת יותר מלמרפסת), ושם נסמן (הערה 584).
רכב[621] רש"י שם ד"ה זה מוציא (ומשום שיהא רשות
רכגלשניהן במבוי נמי ליכא, שאין דיוריהן פתוחין לחצר לצאת ולבא ברגל, ואין תשמישתן
רכדבכך אלא דרך אויר). טור ורמ"א שם (ודוקא כשאין החצרות פתוחות לשביל רק
רכהבחלונות). מ"א ס"ק ה (דאז הוי תשמיש המילוי דרך אויר, אבל כשהחצירות
רכופתוחות לשביל, רשות שניהם שולטות בו, והוי השביל כחצר שאינה מעורבת, ואסור).
רכז[622] ר"י בתוס' שם סד"ה בור (אור"י כגון שאותו הפסק
רכחשבין שתי החצירות שהבור עומד שם אינו רשות היחיד, אלא רשות הרבים או כרמלית,
רכטומחיצות הבור גבוהים עשרה, דכשממלאים מן הבור לחצר מביאין דרך מלמעלה מי' דהוי
רלמקום פטור, כדאמרינן בשמעתין בשני בתים משני צידי רשות הרבים דמותר לזרוק מזה לזה).
רלאוהוא כדלעיל סי' שנג ס"א (שני בתים
רלבבשני צדי רשות הרבים ... מותר לזרוק מזה לזה דרך מעלה מעשרה, שזהו מרשות היחיד לרשות
רלגהיחיד דרך מקום פטור).
רלד[623] סעיף א (אבל אם יש בו רוחב ד', רשות הרבים הוא, ואין ממלאים
רלהמבור זה לרשות היחיד זו שאצלו אלא אם כן יש לבור חוליא גבוה י' טפחים סביבו, שאז
רלומותר למלאות ממנו מרשות היחיד דרך חלון הגבוה י' טפחים, לפי שהדלי שהולך ברשות
רלזהרבים מן החלון על החוליא הוא הולך למעלה מעשרה, שהוא מקום פטור ... אבל אם החוליא
רלחאינה גבוה עשרה, אסור למלאות אפילו מחלון גבוה עשרה, לפי שהדלי הולך בתוך עשרה
רלטשהוא אויר רשות הרבים, ואף על פי שראש השני של החבל הקשור בדלי הוא בידו – אסור,
רמכמ"ש בסימן שנ"ב, אבל בכרמלית מותר בענין זה כמו שנתבאר שם).
רמאובסי' שנב ס"ד (אבל אם נפל לאויר
רמבכרמלית ולא נח שם, מותר להביאו אצלו, אם ראשו האחד נשאר בידו (והוא הדין שמותר
רמגלהוציאו לכתחלה לאויר כרמלית, אם ראשו האחד בידו שהיא ברשות היחיד ואינה פשוטה
רמדלחוץ)).
רמההרי שבשני המקומות התיר להעביר דרך אויר
רמוהכרמלית, ואילו כאן אסר גם דרך אויר כרמלית למטה מעשרה טפחים, וכמשמעות דברי התוס'
רמזהנ"ל (כגון שאותו הפסק שבין שתי החצירות שהבור עומד שם אינו רשות היחיד, אלא
רמחרשות הרבים או כרמלית, ומחיצות הבור גבוהים עשרה), שגם בזה לא התירו אלא כשמקיפתו
רמטחוליא גבוהה עשרה.
רנומכל מקום לא אסר כאן אלא "כגון
רנאשמפולש בשני ראשיו לכרמלית". אבל אם אינו מפולש בשני צדדיו לכרמלית, אלא הוא
רנבמוקף ג' מחיצות ופרוץ ברוח רביעית לכרמלית, נתבאר לעיל סי' שמח ס"ו (הרי הוא
רנגרשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב, אבל חכמים אסרו לטלטל
רנדבו יותר מד' אמות, ושלא להוציא ולהכניס מתוכו לרשות היחיד ולא לרשות הרבים).
רנהוהיינו שבזה התיר להעביר דרך האויר למטה מעשרה טפחים.
רנו[624] רב שם פה, סע"א (שני בתים ושלש חורבות
רנזביניהם, זה משתמש בסמוך שלו על ידי זריקה, וזה משתמש בסמוך שלו על ידי זריקה). טור
רנחושו"ע ס"ג (שתי חצרות וביניהם ג' חורבות, כל אחד מותר באותה שאצלו
רנטלהשתמש בה דרך חלונות על ידי זריקה).
רס[625] כדלקמן בסוף הסעיף.
רסא[626] עי' רש"י שם ד"ה וג' חורבות (מחיצות פרוצות
רסבזו לזו) וצ"ע, שאם כן הן חורבה אחת ארוכה. ואפשר
רסגדמיירי שאינן פרוצות לגמרי אלא ביותר מעשר אמות, שאין פרצת המחיצה אוסרת.
רסד[627] רש"י שם ד"ה זה משתמש (הואיל ואין לו בה תשמיש גמור
רסהבחול, שאין לו בה פתח פתוח לה אלא חלון, אין פירצת המחיצה אוסרת). שם ע"ב
רסוד"ה לא, דעבידי כחצובה (ואף על גב דשתים הסמוכות פרוצות לאמצעי האוסר, לא
רסזאחמור רבנן במקום שאין לו תשמיש גמור שיהא אסור משום פרוץ). לבוש ס"ג (דהואיל
רסחואין לו בה תשמיש גמור בחול, שאין לו בה פתח פתוח לה אלא חלון, אין פרצת המחיצה
רסטאוסרתו).
רעוהיינו שאף שכל אחד מותר להשתמש באותה
רעאשאצלה, ואסור להשתמש באותה שאצל חבירו, והרי אותה שאצלה פרוצה למקום האסור לו,
רעבשהיא אותה שאצל חברו. מכל מקום פרצה זו אינה אוסרת עליו להשתמש באותה שאצלה, כי
רעגבתשמיש שאינו גמור, לא אסרו אף שהוא פרוצה למקום האסור לה.
רעדויש לחלק בין האמור כאן, שמשתמש על ידי
רעהחלון בשלשול, לבין האמור לעיל סי' רנג ס"ב-ג (זיז, דהיינו דף הבולט מן הכותל
רעולרשות הרבים ... וחלון הבית פתוח לו ... אם היו ב' זיזין זה למטה מזה והם של ב'
רעזאנשים ... אוסרים זה על זה), שמשתמש בו על ידי חלון בידיו.
רעח[628] רש"י שם (ואע"פ שמשתמש בה בחול בזריקה, שזורק דרך
רעטאויר שלו בפירצה עד תוך חורבה זו, אינו אוסר על חבירו דרך אויר, שאין לו עליו
רפתשמיש אלא על ידי אויר), ושם (הסמוכין מותרין, דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר).
רפאלבוש שם (ואף על פי שבחול משתמש בה על ידי זריקה, שזורק דרך אויר שלו בפרצה עד תוך
רפבחורבה זו, אינו אוסר על חבירו דרך אויר, כיון שאין לו עליו תשמיש אלא על ידי אויר).
רפגוהיינו שכבר נתבאר שאין חוששים למה
רפדשאותה שאצלה פרוצה למקום האסור לו, שהיא אותה שאצל חברו.
רפהאבל יש טעם נוסף לאסור עליו להשתמש
רפובאותה שאצלו, כי גם חברו משתמש בחול באותה שאצלו, על ידי זריקה.
רפזועל זה מבאר שגם לזה אין לחוש, כי תשמיש
רפחעל ידי זריקה באויר ברוחב ד' טפחים אינו אוסר על חברו.
רפט[629] כעין זה לקמן סי' שצח
רצסי"ב (כשלש רגלי הקנקן).
רצא[630] רב שם ע"ב (והאמצעי אסור ... אמר ליה, אמר מר הכי (בתמיה,
רצברש"י). אמר ליה, אין ... מי סברת דקיימי כשורה (זו אצל זו שתהא החיצונה מפסקת
רצגבין הבית ולאמצעי, דתיסק אדעתך אדם אוסר דרך אויר סבירא לי, רש"י), לא,
רצדדקיימי כחצובה (ושלשתן סמוכין לבתים, האמצעי כנגד השתים, כשלשה רגלי הקנקן, הלכך
רצההסמוכין מותרין, דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר, והאמצעי אסור, דשניהן משתמשין בה
רצובשלשול, ורשות שניהם היא, רש"י)). טור ושו"ע שם (והאמצעית מותרת לשניהם.
רצזואם היו שלשתן סמוכות לבתים, שהיתה האמצעית כנגד השתים כשלשה ראשי קנקן, כל אחד
רצחמותר בחורבה שאצלו, והשלישית הקרובה לשתי החצירות אסורה לשתיהן). ט"ז
רצטס"ק ד (והאמצעית מותרת לשניהם, הטעם דשניהם אינם יכולים להשתמש באמצעית אלא
שדרך זריקה, כי אין שם פתח לחורבה, וכיון שיש תרתי לריעותא כמ"ש בסמוך, דהא גם
שאכאן הוה האמצעית מופלגת מכל אחת, שהרי החיצונה מפסקת בינה לחצר, על כן אין אוסרין
שבזה על זה דרך אויר), וס"ק ה (והשלישית הקרובה לשני החצירות אסורה לשתיהן,
שגדכאן אע"ג דמשתמשין דרך זריקה, מכל מקום היא סמוכה להם, ואין כאן אלא חדא
שדלריעותא, על כן אוסרים דרך אויר). מ"א ס"ק ז (מותרת לשניהם, כיון דאין
שהב' החצירות משתמשות בו אלא דרך אויר זריקה), וס"ק ח (אסורה לשתיהן, כיון
שודמשתמשין בחורבה על ידי שלשול).
שז[631] תוס' שם פה, א ד"ה שני בתים (ואור"י
שח... מיירי שפיר הכא בחורבות שיש להם בעלים, וכיון דלא דיירי בהו, לא אסרי). רא"ש
שטפ"ח סוס"י ג (וחורבה דהכא, אפילו אית לה בעלים אינה אוסרת על שני הבתים
שילהשתמש בהן, כיון דלא דיירי בהו). טור (ואפילו יש לחורבות
שיאבעלים, אינן אוסרים, כיון שאין דרין בהם). לבוש
שיבשם (ואף על פי שיש להם בעלים אחרים לחורבות אלו, גם כן אינם אוסרים, דהוי ליה דירה
שיגשאין לה בעלים, וקי"ל דירה שאין לה בעלים לא שמה דירה).
שיד[632] סעיף א (דירה בלא בעלים אינה דירה, ואינה אוסרת בחצר ... אם
שיההסיח לבו ואין דעתו לחזור לביתו בשבת, הרי זה אינו אוסר על בני החצר שביתו שמה),
שיוושם נסמן (הערה 329).
שיז[633] תשובת
שיחרבינו שמשון, בהגהות מיימוניות הל' שבת פט"ו אות ד (ובית הכסא
שיטשבין שני בתים, אם יש פתח קטן ביניהן שיכולים לערב, מערבין ומותרין, ואם לאו, רשות
שכשניהם שולטת בו ואסור, כדאמרינן פרק כיצד משתתפין, לזה בשלשול ולזה בשלשול).
שכאשו"ע ס"ד (בית הכסא שבין שני בתים ולא עירבו יחד, רשות שניהם שולטת בו,
שכבואסורים). והיינו שלכל בית יש מושב בית הכסא, והצואה נופלת מביתו למקום ששייך
שכגלשניהם, ולא עירבו ביניהם.
שכד[634] עי' סי' שנה סי"ג (וכל זה לכתחלה, אבל בדיעבד
שכהששכחו ולא עירבו, מותר, משום כבוד הבריות).
שכו[635] מ"א ס"ק ט (ואסורים, דדמי לכלים ששבתו
שכזבבית), וכדלעיל סי' שעב ס"א, שאפילו אם הוציאם מבית לחצר בהיתר, הוי ככלים
שכחששבתו בבית.
שכט[636] כדלעיל סי' שנה סי"א
של(ואם עשה דף, או אפילו קנה דק, שתפול הצואה עליה קודם שתפול למים ... ומכחו היא
שלאנופלת למים שהם כרמלית, וכחו בכרמלית לא גזרו).
שלבומכל שכן כאן, בחצר שאינה מעורבת,
שלגכדלעיל סי' שנז ס"ז (ולדברי הכל בחצר שאינה מעורבת לא גזרו על כחו, ומותר
שלדלשפוך בחצר זו במתכוין שיצאו ממנה לחצר זו, אף על פי שלא עירבו יחד).