Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשעז דין ב' עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר
ובו סעיף אחד
א שתי
ובו סעיף אחד
א שתי
בדיוטאות של עליות זו כנגד זו, הפתוחים לחצר קטנה שאין בה ד' אמות על ד' אמות, שאין
גשופכין לה מים בשבת אלא אם כן עשו בה גומא מחזקת סאתים, כמו שנתבאר בסימן
דשנ"ז,
הוהעליות שבדיוטא זו עשו גומא בחצר
וסמוך למרפסת שלהן,
זוהדיוטא שכנגדה לא עשו. אם עירבו ב' הדיוטאות עם בני החצר, כולן מותרים לשפוך בחצר
חעל סמך גומא שעשתה דיוטא האחת, לפי שגומא אחת מתרת אפילו לאלף דיורין שבחצר,
טמטעם שנתבאר בסימן שנ"ז.
יואם עירבו לעצמן ולא עירבו עם בני החצר, שהם אסורים
יאלהוציא לחצר כלים ששבתו בעליות, כמו שנתבאר בסימן שע"ה,
יבאעפ"כ אותה דיוטא שעשתה גומא בחצר סמוך למרפסת שלה מותרת לשפוך מימיה במרפסת
יגשלה והמים יורדים ממרפסת לגומא הסמוכה לה, לפי שלא גזרו על כחו בחצר שאינה מעורבת,
ידכמו שנתבאר בסי' שנ"ז.
טואבל אותה דיוטא שלא עשתה גומא סמוך למרפסת שלה, אסורה לשפוך
טזאפילו במרפסת שלה שירדו המים ממנה לחצר ולגומא. שכיון שהגומא אינה סמוכה למרפסת
יזשלה וצריכים המים לילך בחצר עד שיגיעו לגומא, יש לחוש שמא יחוסו על קלקול החצר,
יחויוליכו המים בידם לחצר ולגומא בכלים ששבתו בעליות.
יטוכן אם
כדיוטא הב' לא עירבו העליות שבה ביחד, שהם אסורים במרפסת שלהם בכל כלים ששבתו
כאבעליות, מפני שאוסרים זה על זה, והרי זו רגל האסורה במקומה ואוסרת שלא במקומה,
כבדהיינו בחצר, כמו שנתבאר בסי' שע"ה,
כגולכן אותה דיוטא שעשתה גומא, אפילו אם עירבה עם בני החצר אינה מותרת להוציא לחצר
כדכלים ששבתו בעליות.
כהואעפ"כ מותרת לשפוך מהעליות על מרפסת שלה והמים יורדים לגומא הסמוכה לה. אבל
כודיוטא הב' שלא עירבה לעצמה, יש אומרים
כזשאסורה לשפוך אפילו בעליות, משום גזירה שמא יחוסו על קלקול העליות, וישפכו במרפסת
כחהאסורה להם להוציא להם מעליותיהם:
כט[637] סעיף א (צריך לעשות גומא שתהא חללה מחזקת סאתים שיוכלו מי
לתשמישו לירד לתוכה, ולא יהיה כאלו שופכן לרשות הרבים).
לא[638] משנה פח, א (שתי דיוטאות זו כנגד זו (עליות,
לבוחצר פחותה מארבע אמות לפניהם ששופכין בה מימיהם, רש"י), מקצתן עשו עוקה
לגומקצתן לא עשו עוקה (בני האחת עשו עוקה בחצר ובני האחת לא עשו, רש"י)). טור
לדושו"ע (שתי עליות הפתוחות לחצר זו כנגד זו, ואחת עשתה גומא בחצר, כדי לשפוך
להבחצר שאין בה ד' אמות מימיה, והשניה לא עשתה).
לו[639] רשב"א פח, ב ד"ה וכן שתי דיוטאות (ואם עשו מקצתן
לזעוקה, כלומר שעשתה אחת מן העליות עוקה לעצמה, סמוכה לעליתה). ריטב"א שם (ועשתה
לחאחת מן העליות עוקה לעצמה, סמוכה לעלייתה, והאחרת לא עשתה כלום).
לט[640] אביישם
מפח סע"ב (אמר רבא אפילו עירבו. אמר (ליה) אביי מאי טעמא, אילימא משום נפישא
מאדמיא (דיש כאן ארבע סאים לשני בתים, רש"י), והתניא אחת לי עוקה ואחת לי
מבגיסטרא בריכה ועריבה, אף על פי שנתמלאו מים מערב שבת שופכין לתוכן מים בשבת. אלא
מגאי איתמר הכי איתמר, אמר רבא לא שנו אלא שלא עירבו, אבל עירבו מותרין). טור
מדושו"ע (אם עירבו יחד, שתיהם מותרות לשפוך מימיהן).
מה[641] סעיף ב (וכיון שיעשה גומא סאתים מותר לשפוך בה ובחצר כל מה
מושירצה אפילו כור ואפילו כוריים, ואפילו נתמלאה הגומא מערב שבת, דכיון שתקנו לו
מזחכמים זכר לשבת שלא ישכח וישפכם ברשות הרבים הוא בעצמו, שוב אין לחוש אם הם יוצאים
מחמאליהם לרשות הרבים).
מט[642] סעיף א (מרפסת ארוכה שלפני העליות, ועומדת בחצר, ועולין לה
נבסולם, ובני העליות יוצאין לה דרך פתחיהם הפתוחים לה ויורדין ממנה בסולם לחצר
נאועוברים לרשות הרבים ... אין צריך לערב עם בני החצר ... ומכל מקום אם רצו לערב עם
נבבני החצר, כדי שגם הם יהיו מותרים להוציא לחצר כלים ששבתו בעליותיהם, יכולים לערב
נגעל ידי הסולם שמחצר למרפסת שהוא נידון כפתח). הרי שאם לא עירבו עם בני החצר,
נדאסורים להוציא לחצר כלים ששבתו בעליותיהם.
נה[643] תוס' שם ד"ה לא (דאינם שופכין ממש בתוך העוקה שבחצר, אלא
נושופכין על הדיוטא והן יורדין על העוקה הסמוכה לה ... בחצר שאינה מעורבת לא אסרו).
נזרא"ש פ"ח סוס"י ט (דמיירי בשאינן שופכין ממש לתוך העוקה בחצר, אלא
נחשופכין על הדיוטא והן יורדין לעוקה. ואף על גב דאז הוה כחו בחצר שאינה מעורבת, לא
נטאסרו חכמים אלא כחו בכרמלית, אבל כחו בחצר שאינה מעורבת לא אסרו כלל). טור (שתי עליות
סהפתוחות לחצר זו כנגד זו, ואחת עשתה גומא בחצר ... עירבה לעצמה ... מותרת, ובלבד
סאשלא תשפוך להדיא לגומא, אלא תשפוך בעלייה והם יורדין לגומא, דכחו בחצר שאינה
סבמעורבת שרי), ושו"ע (עירבה לעצמה ... מותרת. ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא,
סגאלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא), ורמ"א (דכחו בחצר שאינה מעורבת, שרי).
סדב"ח (דסבירא ליה לרבינו, דעל כרחך הא דתנן את שעשו עוקה, היינו דוקא כשעירבה
סהלעצמה ... דהשתא ניחא דמותרין לטלטל מאני דבתי למרפסת ולשפוך עליה, וממנה יורדין
סולעוקה שבחצר הסמוכה אליה).
סז[644] סוף ס"ז (ולדברי הכל בחצר שאינה מעורבת לא גזרו על כחו,
סחומותר לשפוך בחצר זו במתכוין שיצאו ממנה לחצר זו אף על פי שלא עירבו יחד).
סט[645] משנה שם (את שעשו עוקה
עמותרין, את שלא עשו עוקה אסורין).
עא[646] גמרא שם (גזירה דילמא אתי לאפוקי ממאני דבתים להתם),
עבופרש"י (לשפת העוקה לשפוך לתוכה). ב"ח (אבל אותן שלא עשו עוקה, אם כן
עגהעוקה שעשתה האחת, היא רחוקה ממנה, ואין מימיה יורדין לתוך העוקה אלא לחצר ומתקלקל,
עדחיישינן דילמא אתי לאפוקי לשפת העוקה, לפי שיהא חס על קלקול חצרו). מ"א
עהס"ק ב (אבל אסורה לשפוך במרפסת שירדו המים מחצר לגומא שעשתה חברתה, דחיישינן
עושתחוש לקלקול החצר, כיון שהגומא רחוקה ממנו, ותוציא מאני דבתים לחצר כדי לשפוך
עזסמוך לעוקה, כ"כ הב"ח).
עח[647] עד כאן נתבארה ההלכה
עטשבמשנה ובגמרא, באופן ששתי המרפסות עירבו לעצמן, ולא עירבו עם החצר, כפשטות משמעות
פהפוסקים.
פאעתה
פביבאר אותה, כפירוש הטור והשו"ע "והשניה לא עירבה כלל". שבאופן זה
פגפשוט שאין בני מרפסת זו יכולים לשפוך במרפסת שלהם, שהרי אסור להוציא מהעליות
פדלמרפסת. והחידוש כאן הוא, שאסור להם לשפוך אפילו בתוך העליות שלהם, כדי שישפכו מהן
פהלמרפסת וממנה לחצר.
פו[648] סעיף א (במה דברים אמורים שבני המרפסת, דהיינו בני העליות,
פזאינם אוסרים בחצר, כשיערבו הם יחד שהם מותרים במרפסת שלהם, והרי זו רגל המותרת
פחבמקומה שאינה אוסרת שלא במקומה, כמו שיתבאר בסי' שע"ח, אבל אם לא עירבו, כיון
פטשהם אסורים במרפסת שלהם, הרי זו רגל האסורה במקומה ואוסרת שלא במקומה). ולקמן סי'
צשעח ס"ב (עירבה חיצונה לעצמה ולא עירבה הפנימית כלל ... שתיהן אסורות, שכיון
צאשפנימית אסורה בחצרה ויש לה דריסת הרגל על החיצונה, אוסרת אותה, שרגל האסורה
צבבמקומה אוסרת שלא במקומה, כשיש לה שם דריסת הרגל).
צג[649] מ"א ס"ק ב (דאם עירבה השניה לעצמה אין
צדאוסרת החצר, ומותרת אותה שעשאה גומא לשפוך להדיא לגומא, אבל כל שלא עירבה כלל, הוה
צהליה רגל האסורה במקומה, ואוסרת החצר עיין רס"י שע"ה). וראה מראי מקומות
צווציונים.
צז[650] טור ושו"ע לפירוש הב"ח
צח(ואם לא עירבה לעצמה אסורין להוציא הכלים מן העליות למרפסת שהיא משותפת לכל בני
צטהעליות ולשפוך המים עליה כדי שירדו לעוקה, ואם כן צריך כל אחד לשפוך מימיו בעלייה
קעצמה, ומשם יורד למרפסת ולחצר, ואיכא למיחש טפי דיהא חס על קלקול ביתו ואתי לאפוקי
קאלמרפסת דהיא סמוכה לעלייה). מ"א ס"ק א (ואם כן אפילו לשפוך בביתה אסורה,
קבדחיישינן שתהא חס על קלקול ביתה, ותטלטל הכלים למרפסת).
קגואיסור זה הוא אפילו גם היא עשתה גומא
קד(ב"ח ומ"א שם).