Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשעח דין החצרות הפתוחות זו לזו
ובו ה' סעיפים
א ג' חצרות
ובו ה' סעיפים
א ג' חצרות
בהפתוחות זו לזו ופתוחות כולן גם כן למבוי או לרשות הרבים, ועירבה כל אחת מהחיצונות
געם האמצעית, והחיצונות לא עירבו זו עם זו, הרי החיצונות אסורות זו עם זו להוציא כלים
דששבתו בבתים מזו לזו דרך האמצעית, והאמצעית מותרת עם כל אחת מהן והן מותרות עמה.
הבמה דברים אמורים כשאמצעית נתנה עירובה בזו ועירובה
ובזו, שאז דיורי האמצעית בחיצונות, שהעירוב הוא משום דירה, ואין דיורי החיצונים
זבאמצעית, שהרי אין עירובן בה. או
חאפילו נתנו החיצונות עירובן באמצעית לערב עמה, אלא שלא נתנוהו שתיהן בבית אחד
טשבאמצעי, אלא זו נתנה בבית זה וזו נתנה בבית אחר שבאמצעית, שאז גם כן לא נתחברו
ידיורי החיצונות זו עם זו, שדיורי זו הם בבית זה ודיורי זו בזה, ולכן הן אסורות זו
יאעל זו. אבל אם נתנוהו בבית אחד באמצעית, הרי נתחברו דיורי שלשתן בבית זה ומעורבות
יבהן, וכולן מותרות זו עם זו:
יגב ב' חצרות
ידזו לפנים מזו, וחיצונה פתוחה למבוי ופנימית לחיצונה
טוולא למבוי, ועל ידי כך יש לה דריסת הרגל על החיצונה, שאין לה דרך לצאת למבוי אלא
טזדרך החיצונה.
יזעירבה פנימית לעצמה והחיצונה לא עירבה כלל, או שעירבה
יחואין עירובה מועיל, כגון ששכח אחד מאנשי החצר ולא עירב עם בני החצר, שהוא אוסר
יטעליהם החצר, עד שיבטל רשותו כמו שיתבאר בסי' ש"פ,
כהרי הפנימית מותרת להוציא לחצרה כלים ששבתו בבתים, ואין החיצונה אוסרת עליה,
כאהואיל ויש מחיצה ביניהן
כבואין לחיצונה דריסת הרגל עליה.
כגעירבה חיצונה לעצמה ולא עירבה הפנימית כלל, או ששכח
כדאחד מן הפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות,
כהשכיון שפנימית אסורה בחצרה ויש לה דריסת הרגל על החיצונה אוסרת אותה, שרגל האסורה
כובמקומה אוסרת שלא במקומה
כזכשיש לה שם דריסת הרגל.
כחעירבה כל אחת לעצמה, כל אחת מותרת בחצרה, ואין
כטהפנימית אוסרת על החיצונה אע"פ שלא עירבה עמה, הואיל והיא מותרת בחצרה ורגל
להמותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה:
לאג עירבו
לבהפנימית והחיצונה ביחד
לגונתנו עירובן בפנימית, ושכח אחד מן הפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות, שכיון
לדשהפנימית אסורה בחצרה, אוסרת גם החיצונה שיש לה עליה דריסת הרגל.
להאבל אם שכח אחד מן החיצונה ולא עירב, חיצונה אסורה
לוופנימית מותרת,
לזדכיון שעירובה אצלה ואין לחיצונה דריסת הרגל עליה אלא בשביל עירובה שמרגילה לתוכה,
לחתסלקנה מעליה ותשאר לבדה בעירובה שאצלה ותהיה מותרת.
לטאבל אם נתנו עירובן בחיצונה, אפילו שכח אחד מן
מהחיצונה ולא עירב, שתיהן אסורות, שאף אם הפנימית תסלק את החיצונה מעליה, הרי אין
מאעירובה אצלה ובמה יתערבו דיוריה:
מבד אם יחיד דר
מגבפנימית ויחיד בחיצונה, או
מדאפילו שנים דרים בחיצונה ועירבו ביניהם,
מהאין היחיד שבפנימית אוסר על החיצונה, אע"פ שלא עירבו יחד, הואיל והיא רגל
מוהמותרת במקומה שאין שם מי שיאסר עליו.
מזוהוא הדין רבים שהם כיחיד שאינן אוסרים זה על זה
מחואינן צריכים לערב ביניהן, כגון האב עם בניו
מטשמקבלים ממנו פרס,
נוכל כיוצא בהם ממה שנתבאר בסי' ש"ע:
נאה וכן ג'
נבחצרות זו לפנים מזו ויחיד בכל אחת, אע"פ ששנים הפנימים עוברים על החיצונה
נגאינן אוסרים עליה, מפני שהיא רגל המותרת במקומה. ואם היו שנים בשלישית הפנימית ולא
נדעירבו ביניהם, אוסרים על היחידים שבאמצעית ושבחיצונה, מפני שהיא רגל האסורה במקומה:
נה[651] משנה מה ב (היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהן (ב'
נואמותיו בתוך של זה וב' אמותיו בתוך של זה, הוא מותר עמהן (פונה לכאן ומשתמש עם זה
נזופונה לכאן ומשתמש עם זה, רש"י) והן מותרין עמו, ושנים החיצונים אסורין זה עם
נחזה. אמר רבי שמעון למה הדבר דומה לשלש חצירות (זו אצל זו, רש"י) הפתוחות זו
נטלזו ופתוחות לרשות הרבים, עירבו שתים עם האמצעית, היא מותרת עמהן והם מותרות עמה,
סושתים החיצונות אסורות זו עם זו). רב חמא בר גוריא אמר רב מט, ב (הלכה כרבי שמעון).
סאטור ושו"ע ס"א (שלש חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים, ועירבה
סבכל אחת מהחיצונות עם האמצעית, והחיצונות לא עירבו יחד, החיצונות אסורות זו עם זו,
סגוהאמצעית מותרת עם כל אחת מהן והן מותרות עמה).
סדוהיינו שדינם כהא דלקמן סי' שמט
סהס"ו (היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהם, כגון שבין ב' החיצונים שמונה אמות,
סוהאמצעי מותר עם כל אחד מהחיצונים במה שד' אמות שלו מובלע בתוך שלהם, והם אסורים זה
סזעם זה), ושם נסמן (הערה מא).
סחובטור (ופתוחות למבוי). ב"י (ולא
סטידעתי למה כתב רבינו ופתוחות למבוי במקום מה ששנינו ופתוחות לרשות הרבים). עולת
עשבת ס"ק א (והוא הדין אם פתוחות למבוי). אליה רבה ס"ק א (וכן למבוי
עא(טור)).
עבוכן הדין בבית הפתוח לשתי חצרות, כדלעיל
עגסי' שעב ס"ז (בית שבין שתי חצרות והוא פתוח לשתיהן ועירב עם שתיהן, אבל
עדהחצרות לא עירבו זו עם זו, אין לטלטל כלים ששבתו בבתים מחצר לחצר על ידי בית זה),
עהושם נסמן (הערה 426).
עווכן הדין בחצר שבין שני מבואות, כדלקמן
עזסי' שפו ס"ט (חצר הפתוחה לב' מבואות ושיתפה עם שניהם, מותרת בשניהם לטלטל
עחמבתיה לכל אחת מהם, ובלבד שלא תטלטל כלים ששבתו באחד מבתי מבוי זה למבוי הב' דרך
עטחצרה, שהרי המבואות לא שיתפו יחד), ושם נסמן (הערה 1046).
פ[652] רב יהודה מח, א (ואמאי, כיון דערבי להו חיצונות
פאבהדי אמצעית, הויא להו חדא. אמר רב יהודה כגון שנתנה אמצעית עירובה בזו ועירובה
פבבזו), ופרש"י (דדמיא אמצעית כאילו דרה בהן, ואין דיורי חיצונות באמצעית
פגלמימרא דכי הדדי נינהו). שו"ע שם (במה דברים אמורים, כשנתנה אמצעית עירובה
פדבזו ועירובה בזו ... אבל אם נתנו שתי החיצונות עירובן באמצעית ... שלשתן מותרות זו
פהעם זו). ט"ז ס"ק א (דאז דמיא אמצעית כאלו דרה בהן, ואין דיורים חיצוניות
פובאמצעית למימרא דכי הדדי נינהו, אבל אם עירובן באמצעיות, דאז דמי כאילו כולהו דרים
פזבאותו בית וחצר דההוא בית הוין).
פח[653] רב ששת שם (אפילו תימא שנתנו עירובן באמצעית,
פטכגון שנתנוהו בשני בתים), ופרש"י (דהשתא לא מיחברן חיצונות בהדדי). שו"ע
צשם (במה דברים אמורים ... שנתנו החיצונות עירובן באמצעית בשני בתים, אבל אם נתנו
צאשתי החיצונות עירובן באמצעית בבית אחד, שלשתן מותרות זו עם זו). לבוש ס"א (שנתנו
צבהחיצונות עירובן באמצעית בשני בתים, דהשתא לא מיחברן חיצונות בהדדי).
צגוכדלעיל סי' שסו ס"ט (והוא שיהיו ...
צדבבית אחד).
צהואם נתנוהו בבית אחד בשני כלים, נתבאר
צודינו לעיל שם.
צז[654] סיכום פרטי הלכות רגל
צחהמותרת במקומה, והאסורה במקומה, המפוזרות בכמה סימנים בשוע"ר (שסג. שעה. שעח.
צטשפ. שפא. שפו. שצב):
ק(א)
קאאחד מבני החצר שלא עירב, אוסר על בני החצר, כדלקמן סי' שפ ס"א (אחד מבני החצר
קבששכח ולא עירב עמהם, אוסר עליהם). ואף שאנשי ביתו של בן החצר שלא עירב הם רגל
קגהמותרת בתוך הבית, מכל מקום אוסרים על בני החצר.
קד(ב)
קהוכן חצר שלא השתתפה עם המבוי, אוסרת על בני המבוי שרגילה בו, כדלקמן סי' שפו
קוס"ט (חצר הפתוחה לב' מבואות ... לא שיתפה עם שום אחת מהם, אם היא רגילה
קזבשניהם לצאת ולבא בחול דרך עליהם, אוסרת על שניהם, ואם רגילה באחת ובשני אינה
קחרגילה, זה שרגילה בו אוסרת וזה שאינה רגילה בו אינה אוסרת). ואף שבני החצר עירבו
קטלעצמם, והוו רגל המותרת במקומה, מכל מקום אוסרים על בני המבוי.
קי(ג)
קיאאמנם ב' חצרות זו לפנים מזו, אין בני הפנימית אוסרים על בני החיצונה אלא כשלא
קיבעירבו בני הפנימית לעצמם, כדלקמן ס"ב (עירבה חיצונה לעצמה ולא עירבה הפנימית
קיגכלל, או ששכח אחד מן הפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות, שכיון שפנימית אסורה בחצרה
קידויש לה דריסת הרגל על החיצונה, אוסרת אותה, שרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה,
קיהכשיש לה שם דריסת הרגל. עירבה כל אחת לעצמה, כל אחת מותרת בחצרה, ואין הפנימית
קיואוסרת על החיצונה אף על פי שלא עירבה עמה, הואיל והיא מותרת בחצרה ורגל המותרת
קיזבמקומה אינה אוסרת שלא במקומה).
קיח(ד)
קיטטעם החילוק בין חצררות זו לפני מזו לבין חצרות שתשמשן שוה, נתבאר לקמן סי' שצב
קכס"ה (ב' חצרות זו לפנים מזו, שפנימית שהיא רגל המותרת במקומה, אינה אוסרת על החיצונה
קכאבדריסת רגלה בלבד בלא תשמיש, הואיל ועיקר תשמיש החיצונה הוא לבני החיצונה, ואף על
קכבפי שהפנימית יש לה גם כן רשות להשתמש בה בחול, מכל מקום כיון שעכשיו בשבת מסתלקת
קכגהיא מלהשתמש בחיצונה מפני שלא עירבה עמה, הרי זה מועיל שלא תאסור על החיצונה
קכדבהעברה ברגל בלבד, הואיל ואין תשמיש החיצונה שוה לשניהם אלא הוא לבני החיצונה יותר
קכהמלבני הפנימית). משא"כ החצר שתשמישה שוה לבני כל הבתים, כדלעיל סי' שסו
קכוס"א (החצר היא רשות משותפת לכולם), וכן המבוי שתשמישו שוה לבני כל החצרות,
קכזכדלקמן סי' שפו ס"ט (המבוי, הואיל ותשמישו שוה לכל החצרות הרגילות בו), לכן
קכחאם אחד מהם לא עירב ולא השתתף עמהם, אוסר על כולם במקומם, אף רגל המותרת בתוך ביתו
קכטאו בתוך חצרו.
קל(ה)
קלאומזה יוצא הפרש נוסף ביניהם, שב' חצרות, אף במקום שהפנימית היא רגל האסורה במקומה
קלבואוסרת על החיצונה, סגי במה שמבטלת את רשות ההשתמשות שלה בחצר החיצונה, כדלקמן סי'
קלגשפא ס"ב (יש ביטול רשות מחצר לחצר ... כגון ב' חצרות זו לפנים מזו ועירבה
קלדהחיצונה לבדה והפנימית לא עירבה כלל, שאוסרת היא על החיצונה, כמו שנתבאר בסי'
קלהשע"ח, יכולה היא לבטל לה רשות שיש לה בה להשתמש ולדרוס בה, שלא תשתמש ולא
קלותעבור עליה אלא בשעה שצריכה לצאת ולבא, ותהיה החיצונה מותרת להשתמש בחצרה, אף על
קלזפי שהפנימים עוברים עליה כשצריכים לצאת ולבא), משא"כ בחצר האוסרת על המבוי לא
קלחסגי בזה, כדלקמן סי' שפו ס"ט (ולא אמרו שהעברה ברגל לבד בלי תשמיש אינה אוסרת,
קלטאלא בב' חצרות זו לפנים מזו, שאין הפנימית אוסרת על החיצונה בהעברת רגליה עליה לבד,
קמהואיל ועיקר חצר חיצונה הוא לתשמיש בני חיצונה, אבל המבוי, הואיל ותשמישו שוה לכל
קמאהחצרות הרגילות בו, הרי הן אוסרות זו על זו אפילו בהעברה ברגל לבד בשבת, אף על פי
קמבשמסלקת את עצמה מלהשתמש בו מחמת איסור, מפני שלא עירבו יחד).
קמג(ו)
קמדוכל זה כשהחצר שלא עירבה פתוחה גם למבוי שני שלא השתתפו בו, שאז כופין אותה שלא
קמהיעברו בתוך המבוי הראשון, כדי שלא יאסור עליו, כדלקמן שם (ואם המבוי שרגילה בו
קמושיתפו ביניהם, ואותו שאינה רגילה בו לא שיתפו ביניהם, והיא לא שיתפה לא עם זה ולא
קמזעם זה, דוחין אותה אצל זה שאינה רגילה בו שלא נשתתף, ותסתלק מזה שרגילה בו שנשתתף
קמחשלא תעבור עליו בשבת ... שעל ידי זה יהיו מותרים להשתמש במבוי, כופין אותה על מדת
קמטסדום שתעבור בשבת דרך מבוי שלא נשתתף, אף על פי שאינה רגילה בו).
קנ(ז)
קנאוכן שתי מבואות הפתוחים לרשות הרבים ופתוחים זה לזה, ולא הותרו בצורת הפתח אלא
קנבבלחי שביניהם, כופין את בני המבוי שלא יעברו דרך המבוי השני, כדי שלא יאסור עליו
קנגבהעברה ברגל, אלא בפתח הפתוח מהם לרשות הרבים, כדלקמן סי' שצב ס"ז (כופין
קנדאותו על מדת סדום שלא יעבור בשבת על זה שעירב, כדי שלא יאסור עליו, כיון שיש לו
קנהפתח אחר לצאת לרשות הרבים, כמו שכופין את החצר שלא עירבה במבוי שלא תעבור בו בשבת,
קנואם יש לה פתח למבוי אחר לעבור דרך עליו לרשות הרבים).
קנז(ח)
קנחאבל אם החצר אינה פתוחה אלא למבוי זה, סגי בביטול רשות השתמשותם במבוי זה, אף
קנטשעוברים בו, כדלקמן סי' שצא ס"א (ככל משפטי ביטול למי ששכח ולא עירב בחצירו,
קסכן הוא במבוי, שאם שכחה חצר אחת ולא נשתתפה מבטלת רשותה לשאר בני המבוי, או הם לה).
קסא(ט)
קסבודינו כמו בית האוסר על החצר, דסגי בביטול רשותו בחצר שלא יוציא חפצים מהבית לחצר,
קסגאף שעדיין יוצא ובא מהבית לחצר בשבת, כדלקמן סי' שפ ס"ב (אם ביטל להם רשותו ...
קסדאסור לו להוציא מביתו לחצר ... ויש אומרים שצריך לנעול ביתו כדי שלא יבא להוציא
קסהבאיסור, ולא יפתחנו אלא כשרוצה לצאת ולבא, וינעלנו מיד אחר צאתו ובואו). ולא רק
קסובמקום שהיחיד מבטל לרבים, שהוא נעשה אורח של שאר בני החצר, אלא אף במקום שרבים
קסזמבטלים לאחד, שהרבים אינם נעשים אורחים, מכל מקום אינם אוסרים על היחיד, כדלקמן
קסחסי' שפ ס"ה (אם בני החצר שעירבו מבטלין רשותם לאחד שלא עירב עמהם, הוא מותר
קסטלהוציא מביתו לחצר ... והם אסורים אפילו
קעמביתו לחצר ... שאין לומר שהם משתמשים בה
קעאכאורחים בעלמא, לפי שהרבים לגבי יחיד אינן דומין כאורחים אצלו).
קעב(י)
קעגככל הדברים האלה, בבית האוסר על בני החצר, וחצר האוסרת על בני המבוי, וחצר הפנימית
קעדהאוסרת על החצר החיצונית, כן הוא גם במבוי שלא השתתף עם שאר מבואות העיר. אלא שבזה
קעהיש הפרש בין עיר של יחיד – שאינה צריכה שיור, והעיר היא מקומם של כל בני המבואות
קעו(ודומה לחצר שאוסרת על המבוי), ולכן המבוי אוסר על כל העיר אף אם בני המבוי שיתפו
קעזלעצמם והוו רגל המותרת במקומה. לבין עיר של רבים – שצריכה שיור, והיינו שמבוי זה
קעחאינו משותף עם כל העיר ואין העיר מקומם של בני מבוי זה (ודומה לרגל המותרת בחצר
קעטהפנימית, שאינה אוסרת על החצר החיצונה), ולכן מבוי זה, שהיא רגל המותרת, אינו אוסר
קפעל העיר; אלא אם כן לא שיתפו בני המבוי גם לעצמם, דהוי רגל האסורה במקומה שאוסרת
קפאשלא במקומה, כדלקמן סי' שצב ס"ד (עיר שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד הרי זה
קפבאוסר על כולם ... אבל אם נשתתפו כל
קפגהמבואות, אע"פ שלא נשתתפו יחד, אלא מבוי מבוי בפני עצמו, אינן אוסרים זה על
קפדזה, מפני שהיא רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת שלא במקומה ... במה דברים אמורים
קפהבעיר שהיתה של רבים מעולם, שמעולם הוצרכו לשיור. אבל עיר שהיתה של יחיד ...
קפווהורגלו לערב כל המבואות יחד בשיתוף אחד, הרי נעשו כולם כמבוי אחד, ואי אפשר להם
קפזליחלק ולערב מבוי מבוי בפני עצמו).
קפח(יא
קפטכל החילוק הזה בין עיר של יחיד לעיר של רבים, היינו דוקא כשאין המבוי הזה משתתף עם
קצשאר מבואות העיר. אבל אם המבוי יוצא לרשות הרבים (שהותר לטלטל בה על ידי תיקון
קצאדלתות), ורוצים לחלק את רשות הרבים לארכה, שחציה שייך למבואות שמצד זה וחציה
קצבלמבואות שמצד זה, אין מערבין אותה לחצאין, ובזה אין הפרש בין עיר של יחיד או של
קצגרבים, כדלקמן סי' שצב ס"ה (ואפילו עיר שהיתה של רבים מעולם ... אין מערבין
קצדאותה לחצאין לארכה, דהיינו שמבואות שבצד זה של רשות הרבים יערבו עירוב אחד
קצהוהמבואות שבצד הב' יערבו עירוב אחד, ואפילו בני צד האחד רוצים ליתן כל רשות הרבים
קצולצד הב' שהם ישתמשו בה בשבת מבתיהם ולא הם, אין זה מועיל כלום, שהרי גם הם צריכים
קצזלעבור ברשות הרבים בשבת ואוסרים אותה על בני צד הב' בדריסת רגלם). והיינו שדינם
קצחכמו חצר שאוסרת על המבוי, "הואיל ותשמישו שוה לכל החצרות הרגילות בו, הרי הן
קצטאוסרות זו על זו אפילו בהעברה ברגל לבד בשבת". וכן מטעם זה אין מערבין מבוי
רלחצאין לארכו, כדלקמן שם (והוא הדין אפילו בני מבוי אחד אין יכולים לחלוק המבוי
ראלארכו, שבני צד זה יערבו לעצמן ובני צד זה לעצמן, כיון ששניהם עוברים בו בשבת
רבואוסרים זה על זה בדריסת רגלם).
רג(יב)
רדאמנם יכולים לחלק את רשות הרבים לרחבה, שזה דומה לחצר הפנימית וחצר החיצונה,
רהכדלקמן שם (אבל יכולים לחלוק העיר לרוחב, דהיינו שב' הצדדים של רשות הרבים שאצל
רופתח זה מערבין לעצמן וב' הצדדים שאצל פתח השני מערבין לעצמן ... אע"פ שעוברים
רזזה על זה בשבת אין בכך כלום, מפני שזה דומה לב' חצרות זו לפנים מזו ... שהרי יש
רחלהם רשות שלפניהם שיכולים להשתמש בה כל חפצם, ויש להם גם כן פתח לצאת בו אם ירצו,
רטלפיכך אין אותם שאין דרים שם אוסרים על הדרים שם בדריסת רגלם בלבד). וכן מטעם זה
ריאפשר לחלק מבוי לרחבו, כדלקמן שם (ואפילו מבוי שאין לו אלא פתח אחד, וחלקוהו לרחבו
ריאבצורת פתח או בפסין, אין הפנימים אוסרים על החיצונים כמ"ש בסי' שס"ג,
ריבמפני שדומה לב' חצרות זו לפנים מזו, שתשמיש החיצונה אינו שוה לשניהם).
ריג(יג)
רידחלוקת רשות הרבים או מבוי לרחבם, היא על ידי צורת הפתח או פסין, כדלקמן שם (ובלבד
ריהשיעשו צורת פתח באמצע רשות הרבים או באמצע המבוי במקום שמתחלקים בעירובן, כדי
ריולחלוק רשות זו מזו ... ואם אמצע המבוי או אמצע רשות הרבים במקום שמתחלקים שם אינו
ריזרחב יותר מעשר אמות, די בפס רחב ד' טפחים או ב' פסין של ב' משהויין שהם מועילים
ריחלחלק רשויות). וכן הוא לעיל סי' שסג סל"ח (אם העמידו באמצע המבוי שני פסין של
ריטב' משהויין אחד מצד זה ואחד מצד זה, או פס רחב ד' טפחים מצד אחד, אם אין המבוי רחב
רכיותר מעשר, או שעשו צורת פתח אף על פי שרחב יותר מעשר, הרי זו מחיצה גמורה ומועלת
רכאלחלק המבוי שלא יצטרכו החיצונים והפנימים לערב יחד).
רכב(יד)
רכגאבל הלחי אינו מועיל לחלק המבוי לשנים, כדלעיל שם (אין לחי הפנימי מועיל לחלק
רכדהמבוי שלא יצטרכו חצירות החיצונות והפנימיות לערב יחד), ולקמן שם (אבל לחי וקורה ...
רכהאינן מועילים לחלקם ולסלקם זה מזה לענין עירוב שיערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן).
רכו(טו)
רכזהכלל שרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה, הוא דוקא כשהמקום האסור מתוקן
רכחבמחיצותיו כראוי, אלא שלא עירבו בו, אבל אם חסר במחיצותיו של המקום האסור, אינו
רכטאוסר, כיון שאינם יכולים לערב יחד, כדלקמן סי' שצב ס"ו (במה דברים אמורים
רלכשכל המבואות הם מוכשרים במחיצות כהלכתן ...
רלאאבל עיר שמבואותיה צריכים תיקון, יכולים להכשיר מקצת מבואות העיר ולהניח השאר בלא
רלבתיקון ... אפילו אם המבואות שאינם מתוקנים יש להם דריסת רגל על המתוקנים אינם
רלגאוסרים עליהם, כיון שאינן יכולים לערב עמהם).
רלד(טז)
רלהאף אם המקום האסור מתוקן במחיצותיו, אלא שבין המקום האסור למקום המותר יש מקום
רלושאינו מתוקן במחיצות, גם אז אינו אוסר, כיון שאינם יכולים לערב ביחד, כדלקמן שם (והוא
רלזהדין אם כולם מתוקנים, אלא שמפסיק ביניהם מקום האסור בטלטול מחמת שאינו מוקף
רלחמחיצות כהלכתן, אף על פי שמקצתם לא עירבו אין אוסרים. ולא אמרו שרגל האסורה במקומה
רלטאוסרת שלא במקומה, אלא בב' חצרות זו לפנים מזו שיכולות לערב יחד).
רמ(יז)
רמאאף במקום שהחצר אוסרת על המבוי, סגי בהיכר של מעשה סילוק, אף שעדיין עוברת עליו
רמבבשבת, כדלקמן סי' שפו ס"ט (אבל חצר שסילקה עצמה מלהשתמש במבוי, ועשתה מעשה
רמגהמוכיח על סילוקה, שבנתה איצטבא גבוה ד' טפחים על פתחה, שוב אינה אוסרת על בני
רמדהמבוי, אף על פי שעוברת דרך עליהם בשבת, ואפילו אין לה פתח למבוי אחר לעבור דרך
רמהעליו לרשות הרבים).
רמו(יח)
רמזוכן הוא במבוי האוסר על על העיר, כדלקמן סי' שצב ס"ד (עיר שנשתתפו כל יושביה
רמחחוץ ממבוי אחד, הרי זה אוסר על כולם, ואם בנו איצטבא גבוהה ד' טפחים על פתח המבוי,
רמטאינו אוסר עליהם, שהרי סילק עצמו מלהשתמש במבואותיהם, ואף על פי שעובר בהם בשבת,
רנאין העברה ברגל בלבד אוסרת, כיון שסילק עצמו מתשמיש, כמו שנתבאר בסי' שפ"ו).
רנא(יט)
רנבוכן מועלת האצטבא בחצר הפנימית, לבטל את רשותה שבחצר החיצונה, שלא תאסור עליה,
רנגכדלעיל סי' שעה ס"ד (היתה מצבה גבוה ד' טפחים לפני המרפסת, אין המרפסת אוסרת
רנדעל בני החצר, אפילו תל ועמוד הסמוכה לה, שכיון שעשו הפסק לפני המרפסת, גילו דעתם
רנהשסילקו עצמן מהחצר).
רנו[655] משנה עה, א (שתי חצירות זו
רנזלפנים מזו (פנימית פתוחה לחיצונה וחיצונה לרשות הרבים, ודריסת רגלה של פנימית על
רנחהחיצונה לצאת לרשות הרבים, רש"י)). טור ושו"ע שם (שתי חצירות זו לפנים
רנטמזו, ופנימית פתוחה לחיצונה והחיצונה למבוי, ויש לפנימית דריסת רגל על החיצונה).
רסב"י ד"ה שתי חצרות (ופנימית פתוחה לחיצונה, כלומר ולא למבוי, ועל ידי כן
רסאיש לה דריסת רגל על החיצונים, דאין לה מקום ליכנס מהמבוי לפנימית אלא דרך החיצונה).
רסבט"ז ס"ק ב.
רסג[656] סעיף א (אחד מבני החצר ששכח ולא עירב עמהם, אוסר עליהם, מה
רסדתקנתם, יבטל להם רשות שיש לו בחצר).
רסה[657] משנה שם (עירבה הפנימית (לעצמה לטלטל בחצירה, רש"י) ולא
רסועירבה החיצונה, הפנימית מותרת והחיצונה אסורה). טור ושו"ע שם (אם עירבה
רסזפנימית לעצמה ולא החיצונה, או שעירבה כל אחת לעצמה ושכח אחד מהחיצונה ולא עירב,
רסחפנימית מותרת והחיצונה אסורה).
רסט[658] משא"כ אם הפנימית
רעהיתה פרוצה לחיצונה, היתה החיצונה אוסרת עליה אפילו אין דריסת רגל עליה, כדלקמן
רעאסי' שצב ס"ז (אפילו אם לא יעברו זה על זה בשבת, שאינן אוסרים בדריסת רגלם, מכל
רעבמקום אוסרים זה את זה במה שכל אחד פרוץ במילואו למקום האסור לו, שהרי אסור לטלטל
רעגמבתי מבוי זה למבוי אחר שלא עירב עמו).
רעד[659] משנה שם (החיצונה ולא הפנימית, שתיהן אסורות (דהויא פנימית רגל
רעההאסורה במקומה, ואוסרת בדריסת רגלה על החיצונה, רש"י)). טור ושו"ע שם (עירבה
רעוחיצונה ולא פנימית, או שעירבה כל אחת לעצמה ושכח אחד מהפנימית ולא עירב, שתיהן
רעזאסורות).
רעח[660] גמרא שם (האי תנא דאמר רגל המותרת אינה אוסרת, רגל האסורה
רעטאוסרת). ט"ז ס"ק ג (דקיימא לן רגל האוסרת במקומה אוסרת שלא במקומה).
רפ[661] היינו דריסת הרגל
רפאוהשתמשות שם, כדלקמן סי' שפב ס"ב (שזה שאמרו שהפנימית אוסרת בדריסת רגלה על
רפבחיצונה, אין הכוונה שדריסת והעברת הרגל בלבדה תאסור, אלא דריסת הרגל כשדורסת שם
רפגומשתמשת בצרכיה בדרך תשמיש החצר לבתים היא אוסרת אותה), ונתבאר שם (הערה 752).
רפד[662] משנה שם (עירבה זו לעצמה וזו לעצמה, זו מותרת בפני עצמה וזו
רפהמותרת בפני עצמה (קסברי דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת, רש"י) רבי עקיבא אוסר
רפוהחיצונה, שדריסת הרגל אוסרתה (במקום שלא עירבה שם, רש"י)), וכת"ק. טור
רפזושו"ע שם (עירבה כל אחת לעצמה, כל אחת מותרת בחצרה). לבוש ס"א (אבל אין
רפחהפנימית אוסרת על החיצונה, דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה, אף על גב
רפטשיש לה דריסת רגל עליה).
רצ[663] שם.
רצא[664] ברייתא שם ע"ב (נתנו עירובן בפנימית ושכח
רצבאחד מן הפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות). רש"י שם סע"א (חיצונה מיתסרא
רצגבשכחה דפנימית, משום רגל האסורה). טור ושו"ע ס"ג (עירבו ביחד ונתנו
רצדעירובן ... בפנימית, ושכח אחד מן הפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות). לבוש ס"ג
רצה(דהואיל והשוכח הוא מן הפנימית, הרי הוא אוסר עליה, והוי לה הפנימית רגל האסורה
רצובמקומה ואוסרת שלא במקומה, שיש לה דריסת רגל עליהם).
רצז[665] ברייתא שם (מן החיצונה ולא עירב, שתיהן אסורות דברי רבי עקיבא,
רצחוחכמים אומרים בזו פנימית מותרת וחיצונה אסורה), וכחכמים. טור ושו"ע שם (אבל
רצטאם שכח אחד מן החיצונה ולא עירב, פנימית מותרת).
ש[666] גמרא שם (פנימית מותרת, משום דאחדא דשא
שאומשתמשא). טור ולבוש שם (ואם תרצה הפנימית יכולה לסלק
שבהחיצונה מעליה, דהיינו שתסגור דלתה ותשתמש בחצרה ותהיה עירובה אצלה). ט"ז
שגס"ק ד (דיכולה היא להסתלק מהחיצונה, דאחדא לדשא באפה ומשתמשת, דהא עירובה
שדאצלה).
שה[667] בברייתא שם (נתנו עירובן בחיצונה ושכח אחד בין מן
שוהחיצונה ובין מן הפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות). וכן הוא במשנה (נתנו עירובן
שזבמקום אחד, ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב, שתיהן אסורות),
שחובגמרא שם (מאי מקום אחד, אמר רב יהודה אמר רב חיצונה), ופרש"י (דליכא למימר
שטתסתלק מינה ותשמש, דליתיה לעירובה גבה). טור ושו"ע שם (עירבו ביחד ונתנו
שיעירובן בחיצונה, ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב, שתיהן אסורות).
שיאלבוש שם (והפנימית מה תעשה, תסגור דלתה, לא הוי עירובה אצלה).
שיב[668] במשנה שם (ואם היו של יחידים, אינן צריכין לערב),
שיגופרש"י (שאין בפנימית אלא אחד ובחיצונה אחד, אין צריכין לערב זה עם זה משום
שידדריסת הרגל, דכיון דיחיד הוא, והפנימית הויא רגל המותרת ואינה אוסרת). טור
שיהושו"ע ס"ד (אם יחיד דר בפנימית ויחיד בחיצונה ... אין היחיד שבפנימית
שיואוסר על החיצונה).
שיז[669] שמואל שם עה, ב (לעולם מותרות, עד שיהו שנים
שיחבפנימית ואחד בחיצונה), והיינו שמותרות אף אם יש שנים בחיצונה ועירבו ביניהם,
שיטואינן אסורות עד שיהו שנים בפנימית ולא עירבו ביניהם. טור ושו"ע שם (או שנים
שכבחיצונה ועירבו, אין היחיד שבפנימית אוסר).
שכא[670] רב חסדא עג, א (בעי רמי בר חמא מרב חסדא, אב ובנו,
שכבהרב ותלמידו (לענין שתי חצירות זו לפנים מזו ודריסת רגל הפנימית על החיצונה, ותנן
שכגבמתניתין אם היו של יחידים, שיחיד דר בפנימית דהויא רגל המותרת במקומה אינה אוסרת
שכדשלא במקומה, ואם של רבים ולא עירבה פנימית לעצמה, דהויא רגל האסורה במקומה, אוסרת
שכהעל החיצונה אפילו עירבה חיצונה לעצמה, רש"י) ... אמר ליה תניתוה, אב ובנו הרב
שכוותלמידו בזמן שאין עמהן דיורין הרי הן כיחידים ואין צריכין לערב). מ"מ פ"ד
שכזהי"ט (וכל שהוא כיחיד, כגון רבים הסמוכים על שלחן אחד שאין צריכין עירוב
שכחביניהן, שאינן אוסרים על החיצונה). רמ"א ס"ד (והוא הדין רבים שהם כיחיד
שכטואינן צריכין לערב, כדרך שנתבאר לעיל סימן ש"ע).
של[671] רבינו יהונתן כב, ב (מוקמינן לה בגמרא במקבלי פרס מאביהן).
שלאב"י בסוף הסימן (ופירש הרב רבינו יהונתן דכשהבן מקבל פרס מהאב ותלמידים מהרב
שלבמיירי, וכן משמע ודאי, דאם לא כן פשיטא דלאו כיחידים דמו).
שלג[672] סעיף ז (וכן בנשים המקבלות פרס מבעליהן, ובעבדים המקבלים פרס
שלדמאדוניהם, ובתלמידים המקבלים פרס מרבן).
שלה[673] שמואל שם (לעולם מותרות, עד
שלושיהו שנים בפנימית ואחד בחיצונה), לפירוש הרי"ף כג, ב (אם היו כולן שלשה
שלזחצרות ובכל חצר וחצר דר אחד, שנמצאו כולן שלשה ... שמואל אמר מותרין לעולם עד שיהו
שלחשנים בפנימית ולא עירבו). רמב"ם פ"ד הכ"ג (היה בכל חצר מהן אחד, אף
שלטעל פי שרבים דורסין בחיצונה אינן צריכין לערב, שכל אחד מהן מותר במקומו). מ"מ
שמשם (ופסק כשמואל). שו"ע ס"ה (שלשה חצירות זו לפנים מזו ויחיד בכל אחת,
שמאאף על פי שרבים דורסים בחיצונה, אינם אוסרים שכל אחת מותרת במקומה).