Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשפב אם דירת גוי מעכבת בעירובו
ובו כ"ג סעיפים
שכירת רשות מהנכרי
א דירת
ובו כ"ג סעיפים
שכירת רשות מהנכרי
א דירת
בנכרי כדירת בהמה.
גלפיכך הדר עם הנכרי בחצר אינו אוסר עליו, עד שיהיו ב' ישראלים דרים בשני בתים
דואוסרים זה על זה וצריכים לערב יחד, אזי גם הנכרי אוסר עליהם,
הואין עירובם מועיל עד שהנכרי ישכיר להם
ורשותו שבחצר. ולא משום שדירתו דירה, אלא מפני
זשחששו חכמים שמא ילמדו הישראלים ממעשה הנכרי כשידורו בחצר אחת, ובקשו עילה למנוע
חדירת הישראל עם הנכרי, ולכן אמרו שאין עירוב מועיל במקום נכרי, ואין ביטול רשות
טמועיל בנכרי, עד שישכיר, והנכרי לא ירצה להשכיר מפני שיחוש לכשפים, ויקשה בעיני
יהישראל דירתו עמו מפני איסור טלטול, ויצא משם. ולפי שאינו מצוי שידור ישראל אחד עם
יאנכרי בחצר, מפני שיחוש לעצמו שמא יהרגנו, כי הנכרים חשודים על שפיכת דמים,
יבלכן לא הוצרכו לאסור עליו הטלטול משום דירת הנכרי כדי שיצא משם, אבל ב' ישראלים
יגאינם יראים ממנו ודרים עמו וילמדו ממעשיו.
ידומכל מקום אם ישראלים רבים דרים בבית אחד אינו אוסר
טועליהם,
טזאע"פ שאינם יראים ממנו, כי לא רצו חכמים לחלוק בין בית שדר בו אחד לבית שדרים
יזבו הרבה, והתירו בבית אחד בכל ענין.
יחולא עוד אלא אפילו בתים הרבה שבחצר והם כבית אחד שאינם אוסרים זה על זה, כגון
יטהאחין שדרים כל אחד בבית בפני עצמו ומקבלים פרס מאביהם, הדרים עם הנכרי בחצר, וכל
ככיוצא בהם ממה שנתבאר בסי' ש"ע
כאשאין צריכים לערב ביניהם, אין צריכים גם כן לשכור רשות מנכרי הדר עמהם בחצר:
כבב ישראל
כגשהשכיר או השאיל בית לנכרי בחצר אינו אוסר עליו, אע"פ שיש עוד ישראל דר עמו
כדבחצר, לפי שלא השכיר או השאיל לו ביתו על דעת שיאסור עליו
כה(ואע"פ שבמשכיר או משאיל לישראל אין אומרים כן, כמו שנתבאר בסימן ש"ע,
כוגבי נכרי הקילו).
כזאבל אם הבית של נכרי ושכרו ישראל ממנו, והנכרי דר עמו
כחבחדר בפני עצמו, בענין שאוסר עליו, כמו שיתבאר,
כטאין שכירת הבית מועלת לענין שכירות להתיר טלטול, אלא צריך לחזור ולשכור ממנו כדי
ללהתיר טלטול
לא(שאם לא כן, לא יקשה בעיניו דירתו עמו ולא יצא משם):
לבג ישראל שיש
לגלו ב' בתים בחצר שנכרי דר בה, והוא דר באחד מהם והשני השאיל או השכיר לישראל אחר
לדויש לו בו תפיסת יד, דהיינו כלים שאינם ניטלים בשבת, אף על פי שהם אינם צריכים
להלערב ביניהם כמו שנתבאר בסי' ש"ע, צריכים לשכור מהנכרי, לפי שתפיסת יד אין לה
לולהועיל יותר משאלו עירבו ביניהם, שאינו מועיל לערבם ולשתפם שיהיו כיחיד במקום נכרי
לזשאין הנכרי אוסר עליו:
לחד אם ביטלו
לטהישראלים רשותם לאחד מהם כדי שיחשב כיחיד במקום נכרי, אינו מועיל לו, שיש לחוש
משבכל שבת יעשו כך ותתבטל תורת עירוב מאותה חצר. ואם יערבו יש לחוש שיטעו לומר
מאעירוב מועיל במקום נכרי:
מבה אם אין
מגלנכרי דריסת הרגל על הישראלים, אינו אוסר, כגון ב' חצירות הפתוחות זו לזו ואין להן
מדדריסת הרגל זו על זו, דהיינו שאין זו לפנים מזו אלא זו בצד זו ושתיהן פתוחות למבוי,
מהובאחת מהן דר נכרי ובשניה דרים ב' ישראלים או יותר, מכניסים ומוציאים מזו לזו דרך
מופתחים וחלונות שביניהן, ואינם צריכים לשכור מהנכרי, אלא אם כן רוצים להשתתף במבוי, שאז
מזהוא אוסר עליהם במבוי כיון שיש לו בו דריסת הרגל:
מחו השוכר מן
מטהנכרי סתם מועיל, ואינו צריך לפרש לו שהוא להתיר הטלטול, ואינו צריך לכתוב שום כתיבה על
נהשכירות:
נאז שוכרים מן
נבהנכרי אפילו בפחות משוה פרוטה,
נגלפי שלגבי בן נח אפילו פחות משוה פרוטה נחשב לו ממון.
נדאבל ישראל שאינו רוצה לבטל רשותו אלא להשכיר,
נהאין פחות משוה פרוטה נחשב לו ממון כלל אע"פ שהוא מתרצה בו. ואע"פ שאם
נוהיה מבטל בחנם היה מועיל,
נזמכל מקום כיון שאינו רוצה אלא להשכיר, ושכירות אין כאן וביטול אין כאן,
נחשהביטול הוא שמסלק עצמו מרשות וזה
נטלא סילק עצמו אלא להשכיר:
סח מותר לשכור
סאמן הנכרי אפילו בשבת, ואין בזה משום מקח וממכר, שהרי אינו
סבקונה רשות מן הנכרי אלא שוכרה. ואף ששכירות גם כן אסורים בשבת, משום שדומה למקח
סגוממכר שנותן לו דמים בעד החפץ ששוכר כמו שהלוקח נותן בעד המכר.
סדמכל מקום כאן כיון שאינו שוכר רשותו כדי להשתמש בה אלא להתיר הטלטול בלבד, אם כן
סההדמים שנותן לו אינו אלא מתנה בעלמא, ואינו דומה למקח וממכר שנותן לו בעד המכר
סוהנקנה לו להשתמש בו.
סזאבל לקנות רשות בשבת אסור, אף שאינו קונה אלא להתיר
סחטלטול, ואפילו במתנת חנם, כמו שנתבאר בסי' ש"פ,
סטוכמו שיתבאר בסי' תקכ"ח:
עחזרת הנכרי מהשכירות
ט כל זמן
ט כל זמן
עאשאין הנכרי חוזר בו, מועלת השכירות ואפילו לזמן מרובה.
עבואינו יכול לחזור בו משכירותו עד שיחזיר הדמים, אם
עגחוזר בו קודם שבת ראשונה. ואם
עדהחזיקו בחצר קודם שחזר בו, שוב אינו יכול לחזור בו לשבת זו אע"פ שמחזיר הדמים.
עהוהוא שהחזיקו אחר כניסת שבת כמו
עושנתבאר בסי' שפ"א. אבל
עזלשבת האחרת יכול לחזור בו, אף על פי שאינו מחזיר הדמים, כיון שכבר הועילה שכירותו
עחלשבת אחת.
עטבמה דברים אמורים כששכרו ממנו סתם ולא פרשו לו זמן,
פאבל אם שכרו ממנו לזמן, אינו יכול לחזור בו בתוך הזמן, עד שיחזיר הדמים לפי
פאערך אורך הזמן הנשאר
פב(וכן אם שכרו ממנו לעולם בפירוש):
פגי אם שכרו
פדמהנכרי לזמן ידוע, כשיכלה הזמן צריך לחזור ולשכור ממנו שנית.
פהוצריך לחזור ולערב, שאין עירוב הראשון חוזר וניעור, שכבר נתבטל בכלות הזמן
פו(ואינו דומה לעירב לשנה ונסתם הפתח בחול ונפתח בשבת שהעירוב חוזר וניעור, כמו
פזשנתבאר בסימן שע"ד,
פחלפי שבשעת עשייתו נעשה אף לשבת זו ולא היה עומד להתבטל בתחלת שבת זו, שהרי הפתח
פטשהיה פתוח אז לא היה עומד להיות נסתם בתחלת שבת זו, משא"כ כאן שבשעת עשיית
צהעירוב היה עומד להתבטל כשיכלה זמן השכירות, עד שיחזרו וישכרו שנית, והרי זה דומה
צאלבא נכרי בשבת שיתבאר בסימן שפ"ג):
צביא אם שכרו מן
צגהנכרי לזמן ידוע, ובתוך הזמן השכיר הנכרי דירתו לנכרי אחר, די בשכירות הראשון, שלא
צדנתבטלה במה שהשכירה לאחר,
צהלפי שבזה לא סילק נפשו ממנה, כיון שלאחר זמן תחזור לו, והרי זה כאלו לא זזה ידו
צוממנה כלל, והרי היא אף עכשיו ברשותו.
צזאבל אם מת או שמכרה לאחר בתוך הזמן, צריך לחזור
צחולשכור מהיורש או מהלוקח, שכבר פסק רשות הראשון ונתבטלה שכירותו, כמו שהישראל
צטשעירב ומת נתבטל עירובו,
קכמו שנתבאר בסימן שע"א:
קאאחד שוכר בשביל כולם
יב חמשה הדרים
יב חמשה הדרים
קבבחצר אחד, אינם צריכים כל אחד לשכור מהנכרי הדר עמהם, אלא אחד שוכר בשביל כולם,
קגואינו צריך לפרש לו גבי שכירות שישכיר לכולם, אלא שוכר לעצמו
קדוכולם מותרים, שכיון שהוא עירב עמהם הרי כולם כאיש אחד ודי שישכיר לאחד מהם,
קהכמו שלענין עירוב אם הם רוצים לערב עם חצר אחרת די שאחד מהם יתן הפת אפילו משלו,
קווכולם מותרים, כיון שכבר עירב עמהם,
קזכמו שנתבאר בסימן שע"ב:
קחשכירות מאשתו ושכירו ולקיטו
יג אם שכרו
יג אם שכרו
קטממנו בעל כרחו, אינו מועיל,
קיאפילו היה רגיל להשכיר מקודם.
קיאואינו דומה לעירוב שישראל הרגיל לערב נוטלין ממנו עירובו בעל כרחו,
קיבלפי שהישראל אנו יכולים לכופו לקיים דבר מצוה שהורגל בה, משא"כ בנכרי:
קיגיד אבל מאשתו או
קידבני ביתו
קיהאו אפילו משכירו ולקיטו
קיו(שבביתו) שוכרים, אע"פ שהוא מוחה,
קיזשכיון שדירת הנכרי אינה אוסרת אלא כדי שלא ילמוד ממעשיו, הקילו בה להיות אפילו
קיחשכירו נחשב כמוהו, לפי שלפעמים גם השכיר לא ירצה להשכיר ויצא הישראל משם.
קיטומזה הטעם אפילו שכירו של שכירו יכול להשכיר כמו השכיר עצמו,
קכואפילו אם השכיר [ו]בעל הבית מוחים:
קכאטו אם אין
קכבהנכרי רוצה להשכיר, יתקרב לו אחד מבני החצר ויעשה אוהבו, עד שישאיל לו הנכרי מקום
קכגברשותו שיהא לו רשות להניח בו שום דבר, ואז אנו רואים כאלו ישראל זה הוא דר אצל
קכדהנכרי,
קכהאע"פ שעדיין לא הניח אצלו שום דבר, רק שקנה ממנו באחד מהדרכים שקרקע נקנה בהם,
קכוונעשה ישראל זה כאלו הוא שכירו או לקיטו (שבביתו), ומשכיר שלא מדעתו.
קכזויש אומרים
קכחשאינו צריך להשכיר, אלא נותן עירובו עם בני החצר בשביל ביתו, ודיו בכך גם בשביל
קכטבית הנכרי, שכיון שעירב עמהם נעשו כולם כאיש אחד, וכיון שהוא נעשה שכירו שהוא נחשב
קלכבעל הבית בבית הנכרי, הרי יש לכולם חלק ברשות הנכרי כמוהו, כמו שאחד מבני החצר
קלאהשוכר רשות מהנכרי יש לכולם חלק בשכירות זו.
קלבולכתחלה יש לחוש לסברא הראשונה:
קלגטז אם השאיל
קלדלו מקום מיוחד, בענין שלא יוכל (לסלקו ממקום זה) ולהשתמש בו בעצמו, שנמצא הנכרי
קלהמסולק מהישראל במקום זה שיחד לו, והישראל מסולק מהנכרי משאר הבית,
קלושאין לו רשות להניח שם חפציו, אע"פ שלא מנעו ממנו בפירוש אלא שלא נתן לו רשות,
קלזאינו יכול להשכיר שלא מדעתו (ואפילו
קלחהוא שכירו או לקיטו, ויחד לו חדר בביתו לדור בו, אם הוא
קלטבענין שאינו יכול לסלקו ממנו ולהשתמש בו בעצמו, אינו יכול להשכיר שלא מדעתו שהרי
קמהנכרי מסולק ממנו והוא מהנכרי).
קמאלפיכך אם ישראל ונכרי דרים בבית אחד, כל אחד בחדר
קמבבפני עצמו, צריך לשכור מהנכרי ולערב עם הישראל, ואין הישראל יכול להשכיר רשות
קמגהנכרי, הואיל ואין הנכרי יכול לסלקו והוא אין לו רשות להניח חפציו בחדר הנכרי. והוא
קמדהדין בנכרים הדרים בענין זה בבית אחד, צריך לשכור משניהם:
קמהיז שכרו
קמומשכירו ולקיטו לזמן ידוע, אע"פ שסילקו תוך הזמן מהיות שכירו ולקיטו, מותרים
קמזעד תום הזמן. אבל אם שכרו ממנו סתם, כיון שסלקו, נתבטל
קמחהשכירות. ואע"פ שבשעה שהוא שכירו יש לו כח להשכיר כבעל הבית בעצמו, והמשכיר
קמטושותק כל זמן שאינו חוזר בו מועלת שכירותו אפילו לזמן מרובה, מכל
קנמקום מאחר שאין כחו בשכירותו אלא מצד בעל הבית ששכר אותו לשרתו, ונחשב כאלו הוא
קנאבעל הבית, אם כן כשסלקו בעל הבית, הרי זה כאילו חוזר בו בעל הבית משכירותו,
קנבוהמשכיר סתם יכול לחזור בו אחר שבת ראשונה אע"פ שאינו מחזיר הדמים
קנג(משא"כ במשכיר לזמן כמו שנתבאר למעלה).
קנדוהוא הדין אם שכר מגזבר המלך
קנהונסתלק הגזבר.
קנווהוא שסלקו לגמרי ששוב אינו אוכל פרס המלך, אבל אם לא סלקו אלא מהגזבראות, ועדיין
קנזהוא אוכל פרס שלו, הרי הוא כשכירו ולקיטו, ושוכרין ממנו לכתחלה, וכל שכן שלא
קנחנתבטלה שכירות הראשונה.
קנטוהוא הדין כל עבד מעבדי המלך הקטנים
קס(שבביתו),
קסאשוכרים מהן, כמו ששוכרים משכירו ולקיטו של בעל הבית (והוא הדין ששוכרים מעבדי
קסבעבדיו כמו ששוכרים משכירו של שכירו):
קסגיח נכרי שיש
קסדלו ה' ישראלים שכירים ולקיטים דרים בחצרו, כל אחד בחדר או בית בפני עצמו, אינן
קסהאוסרים זה על זה,
קסוכיון שאין דירתם שלהם אלא של הנכרי, והוא יכול לסלקם, ואינו משאיל להם רשותם שיאסרו זה על
קסזזה, כמו שנתבאר בסימן ש"ע.
קסחואין דירתם חשובה דירה אלא להקל, שיכולים להשכיר שלא מדעתו, אבל לא להחמיר שיאסרו
קסטזה על זה.
קעוכן אם שכרו מן הנכרי רשותו, אין שום אחד מהם צריך
קעאליתן עירוב
קעב(וכל שכן אם הם השכירו רשות הנכרי,
קעגשהרי גם דירתם בכלל):
קעדיט נכרי
קעהשהשכיר ביתו לנכרי אחר, אם
קעונשאר לו למשכיר רשות בביתו שיוכל להניח בו שום כלים, יכולים לשכור ממנו.
קעזולא משכיר בלבד, אלא כל אדם שיש לו רשות בבית נכרי להניח בו שום דבר, יכול לשכור
קעחממנו, מפני שנעשה כשכירו ולקיטו כמו
קעטשנתבאר,
קפאלא שדברו חכמים בהווה, שסתם משכיר משאיר לו רשות בביתו להניח בו חפציו.
קפאאבל אם לא נשאר לו רשות בביתו, אם יכול המשכיר לסלק
קפבאת השוכר מביתו תוך זמנו, יכולים לשכור ממנו, ואם לאו אינו מועיל, אלא אם כן ישכרו
קפגמהשוכר:
קפדב' חצרות זו לפנים מזו
כ שתי חצרות
כ שתי חצרות
קפהזו לפנים מזו, וישראל אחד ונכרי בפנימית וישראל אחד בחיצונה, הפנימי מותר בחצרו,
קפושאין הנכרי אוסר על ישראל יחידי,
קפזאבל בחיצונה אוסר הוא
קפחעד שישכיר
קפט(להם רשות דריסת רגלו בה),
קצ(שהרי רגלי ב' ישראלים ונכרי מצויים בה).
קצאוכן אם ישראל אחד בפנימית וישראל אחד ונכרי בחיצונה.
קצבואפילו אם נכרי בפנימית וב' ישראלים בחיצונה ועירבו, אוסר הנכרי עליהם,
קצגאע"פ שאם היה ישראל לא היה אוסר עליהם בדריסת רגלו, הואיל והיא רגל המותרת
קצדבמקומה כמו שנתבאר בסימן שע"ה:
קצהפתח או חלון בין בתי הישראל
כא חצר שישראל
כא חצר שישראל
קצואחד ונכרים דרים בה, ויש בית אחד של ישראל אצל ביתו של זה, ואינו פתוח לחצר זו,
קצזאלא לבית זה הוא פתוח בחלונות ולא בפתח גמור, אינו יכול לערב עמו על ידי החלונות
קצחשביניהם כדי להוציא כליו לחצר זו דרך בית זה הפתוח לחצר זו,
קצטלפי שאסור לעשות סיוע ליחיד שידור עם נכרי שלא ילמוד ממעשיו, לפיכך אמרו שלא יערב
רזה עמו ולא ישתמש עמו בחצרו, כדי שיהיה יחידי בחצרו ויתיירא מהנכרי שלא יהרגנו
ראויצא משם.
רבאבל אם הם פתוחים זה לזה בפתח גמור, מותר לערב עמו,
רגלפי שאף אם לא יערב עמו ולא ישתמש בחצרו לא יתיירא מהנכרי, לפי שנראה לו כאלו דר
רדעם ישראל זה בביתו, כיון שבתיהם פתוחים זה לזה בפתח גמור:
רהכב חצר
רושישראלים ונכרי שרויים בה, וחלונות פתוחים מבית ישראל זה לבית ישראל זה, ועירבו על
רזידי החלונות שביניהם, אע"פ שהם מותרים להוציא מבית לבית דרך החלונות, הרי הם
רחאסורים להוציא דרך פתחיהם
רט(הפתוחים לחצר)
רימפני הנכרי (שאוסר עליהם החצר), עד שישכיר (להם רשותו שבחצר):
ריאבספינה
כג ספינה שיש
כג ספינה שיש
ריבבה ישראלים רבים, ויש להם בתים מיוחדים לכל אחד בספינה, צריכים לערב יחד
ריגולשכור רשות מנכרי בעל הספינה (אם
רידיש גם לו בית מיוחד בספינה, ולא נתן רשות לישראלים אלו להניח שום דבר בביתו, וגם
ריהאין לו רשות להניח שום דבר בבתיהם, שאז הם מסולקים זה מזה כמו שנתבאר למעלה),
ריואו יבליעו שכירות היתר טלטול בשכר הספינה.
ריזאבל אם לא הבליעו לו בפירוש, אין שכירות הספינה מועלת להתיר טלטול כמו
ריחשנתבאר למעלה:
ריט[783] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
רכ(א)
רכאשכירת רשות מהנכרי (ס"א-ח).
רכב(ב)
רכגחזרת הנכרי מהשכירות (ס"ט-יא).
רכד(ג)
רכהאחד שוכר בשביל כולם (סי"ב).
רכו(ד)
רכזשכירות מאשתו ושכירו ולקיטו (סי"ג-ט).
רכח(ה)
רכטב' חצרות זו לפנים מזו (ס"כ).
רל(ו)
רלאפתח או חלון בין בתי הישראל (סכ"א-ב).
רלב(ז)
רלגבספינה (סכ"ג).
רלד[784] ברייתא סב, א (חצירו של עובד כוכבים הרי הוא כדיר
רלהשל בהמה(. טור ולבוש ס"א (דירת גוי כדירת
רלובהמה ולאו שמה דירה).
רלז[785] משנה סא, ב (הדר עם העכו"ם בחצר או עם
רלחמי שאינו מודה בעירוב, הרי זה אוסר עליו. רבי אליעזר בן יעקב אומר, לעולם אינו
רלטאוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה), ופרש"י (עד שיהו שני ישראלים דרין
רמבב' בתים ואוסרין זה על זה ובאין לערב ביניהן, העכו"ם אוסר עליהן, אבל על
רמאהיחיד אינו אוסר). גמרא סב, ב (אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בן יעקב).
רמבטור ושו"ע ס"א (הדר עם העכו"ם בחצר, אינו אוסר עליו, עד שיהיו שני
רמגישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה אז העכו"ם אוסר עליהם).
רמד[786] לשון זה מורה לכאורה,
רמהדסגי גם אם עשו עירוב בתחלה ואחר כך השכיר להם הנכרי. ואפשר הכוונה "עד
רמושהנכרי ישכיר להם" תחלה, ואחר יערבו (ראה ביאור הלכה).
רמז[787] שאינו צריך להשכיר רשות ביתו, רק רשותו שבחצר. וכן הוא לקמן
רמחס"כ (עד שישכיר (להם רשות דריסת רגלו בה)), וסכ"ב (עד שישכיר (להם רשותו
רמטשבחצר)), וסי' שפג ס"ג (השכיר להם רשותו שבחצר). וראה לקמן (הערה 847).
רנוכמו בביטול רשות דלעיל סי' שפ ס"ב
רנא(לא ביטל אלא רשות שיש לו בחצר ... הם מותרים להוציא מבתיהם לחצר).
רנב*
רנגתוכנה של השכרה זו היא כדלקמן ס"כ
רנד(עד שישכיר (להם רשות דריסת רגלו בה)). והיינו שמעתה ואילך אין לנכרי זכות דריסת
רנהרגל בחצר, אלא בתור אורח של הישראלים הדרים בה, כמבואר ברמב"ם פ"ב
רנוה"י (שישכרו ממנו רשותו, ויעשה העובד כוכבים ומזלות כאילו הוא אורח עמהן).
רנזואף שאם יבארו זאת לנכרי (שמעתה ואילך
רנחאין לו זכות דריסת רגל בחצר אלא בתור אורח), מסמתא לא יסכים להשכרה זו.
רנטמכל מקום נתבאר לקמן ס"ו (השוכר מן
רסהנכרי סתם מועיל, ואינו צריך לפרש לו שהוא להתיר הטלטול).
רסאוהיינו שלא יבאר לו שמעתה אין לו זכות
רסבדריסת רגל בחצר, וגם לא יבאר לו ששוכר ממנו כדי להתיר הטלטול, אלא אומר לו סתם
רסגששוכר ממנו הרשות בחצר.
רסדוכן נראה לקמן סי"ב (ואינו צריך
רסהלפרש לו גבי שכירות שישכיר לכולם, אלא שוכר לעצמו וכולם מותרים), והיינו שאינו
רסואומר לו שמטרת ההשכרה היא כדי שיועיל העירוב לכל הדרים בחצר זו, אלא ששוכר אותה
רסזלצורך עצמו.
רסחולפום ריהטא גם לזה לא יסכים, וכדאמרינן
רסטבגמרא שם (אפילו הכי חשיש עכו"ם לכשפים, ולא מוגר), וכדלקמן בסמוך (והנכרי לא
רעירצה להשכיר, מפני שיחוש לכשפים).
רעאולכאורה הכי קל הוא לומר לו, ששוכר את
רעברשותו שבחצר כדי שיוכל לערב בה עירוב חצרות.
רעג[788] כדלעיל סי' כ ס"ו (שהנכרי
רעדחשוד על שפיכת דמים).
רעהולענין נכרי שאינו עובד עבודה זרה,
רעוולענין הנכרים בזמנינו, ראה לקוטי שיחות ח"כ ע' 162 ובהערות.
רעז[789] אביי שם סב, א (דכו"ע דירת עכו"ם לא
רעחשמה דירה, והכא בגזירה שמא ילמד ממעשיו קא מיפלגי (משום גזרה שמא ילמוד ישראל
רעטמעשיו של עכו"ם, הטריחוהו והפסידוהו חכמים לישראל הדר עמו, כדי שיקשה בעיניו
רפליתן שכר בכל שבת ושבת ויצא משם, רש"י), רבי אליעזר בן יעקב סבר, כיון דעובד
רפאכוכבים חשוד אשפיכות דמים, תרי דשכיחי דדיירי, גזרו בהו, חד לא שכיח, לא גזרו ביה
רפברבנן (לא שכיח יחידי דדייר בהדיה, ומילתא דלא שכיחא לא גזור בה רבנן, רש"י),
רפגורבי מאיר סבר זמנין דמקרי ודייר. ואמרו רבנן אין עירוב מועיל במקום עכו"ם,
רפדואין ביטול רשות מועיל במקום עכו"ם, עד שישכיר, ועכו"ם לא מוגר (לא יהא
רפהרוצה לשכור, ויצא ישראל זה משם, רש"י). מאי טעמא (לא מוגר עכו"ם,
רפורש"י) ... הניחא למאן דאמר שכירות בריאה בעינן, אלא למאן דאמר שכירות רעועה
רפזבעינן, מאי איכא למימר. אפילו הכי חשיש עכו"ם לכשפים, ולא מוגר). טור
רפחושו"ע שם (ואינו מועיל שיבטל העכו"ם רשותו, אלא צריך שישכירו ממנו).
רפטמ"א ס"ק א (דירת עכו"ם אינה אוסרת, אלא דגזרו חכמים שמא ילמד
רצממעשיו, ובחד דלא שכיח דדייר לא גזרו). לבוש ס"א (וכל זה טעמא הוא משום שבקשו
רצאחז"ל עילה למנוע דירת ישראל עם הגוי, שחששו שמא ישראל הדר עם הגוי ילמד
רצבממעשיו, הלכך אמרו שיאסור עליו, אף על גב דדירתו אינו נחשבת כדירה, וגם לא יהא סגי
רצגלו בביטול רשותו, אלא דוקא על ידי שכירתו ממנו במעות, אף על גב שיצטרך הישראל
רצדלשכור בדמים יקרים, שאין דרך הגוי להשכיר רשותו ברצון, דחייש לכשפים, אפילו הכי
רצההצריכוהו לשכור, וטעמם כדי שיקשה דירת גוי בעיני ישראל ויצא ממנו לדור במקום אחר,
רצושמתוך כך קרוב לודאי שיצא). ט"ז ס"ק א (ודבר זה דב' ישראלים, הוא מדרבנן,
רצזשחששו שמא ילמוד ישראל הדר עם העכו"ם ממעשיו, ובקשו עליו למנוע דירת ישראל עם
רצחהעכו"ם, הלכך אמרו שאוסר עליו כדי שיקשה דירתו ויצא משם ... ואינו מצוי שידור
רצטישראל אחד עם העכו"ם, שמא יהרגנו, ולכך לא הוצרכו לאסור אלא כששני ישראל דרים
שעמו).
שא[790] ר"י בתוס' עד, ב ד"ה מבוי (חצר שיש בה נכרי ובית אחד
שבשל ישראל, דאינה אוסרת לרבי אליעזר בן יעקב, אפילו יש הרבה ישראלים באותו בית,
שגכולהו חשיבי יחיד במקום נכרי). רא"ש פ"ו סוף ס"א (ואפילו הרבה
שדישראלים דרים בבית אחד, כל זמן שאין שני ישראלים דרים בב' בתים שאוסרים זה על זה).
שהב"י ד"ה וממ"ש עד שיהיו (שכל
שושדרים בבית אחד, אפילו כמה בני אדם, אף על פי שאינם סמוכים על שולחן אחד אלא כל
שזאחד תפיסתו לעצמו, מכל מקום כחד חשיבי, כיון שדרים בבית אחד). ט"ז שם (אבל ב'
שחישראלים בחד בית, כחד חשבינן להו, אפילו אינם אוכלים על שלחן אחד).
שטוכן הוא לענין הרבה בתים בחצר אחת,
שיורוצים לטלטל בעיר שיש שם נכרים, כדלקמן סי' שצא ס"א (אבל בחצר אחת של ישראל,
שיאאפילו יש בה הרבה בתים, הם חשובים כיחיד לענין טלטול בעיר, ואין צריך לשכור מן
שיבהנכרים).
שיג[791] תוס' דף סה, ב ד"ה התם (כיון דרוב פעמים חד
שידלא שכיח, לא פלוג רבנן ושרו בכולהו).
שיהונתבאר בצמח צדק חידושים סד, ב (בכהאי
שיוגוונא לא שייך טעמו של רבי אליעזר בן יעקב, דהא אפילו תרי שכיחי דדיירי, כל שכן
שיזכשהן הרבה בבית אחד. וצריך לומר הטעם, דכל היכא שאין צריך עירוב אינו אוסר עליהם,
שיחוכיון שהם דרים בבית אחד אין צריך עירוב מצד עצמו, על כן אין אוסר עליהם).
שיט[792] סעיף ז (האחים שיש להם בתים בחצר אביהם ומקבלים פרס מאביהם
שכואוכלים בבתיהם ... אם אין עמהם דיורין בחצר אין צריך עירוב כלל ... וכן בנשים
שכאהמקבלות פרס מבעליהן, ובעבדים המקבלים פרס מאדוניהם, ובתלמידים המקבלים פרס מרבן).
שכב[793] רמב"ם פ"ה הט"ז (ואם היה במבוי
שכגעובד כוכבים וישראל אחד, אינו צריך שיתוף. ודין ישראל אחד ודין רבים שהן סומכין על
שכדשלחן אחד, דין אחד הוא). מ"מ פ"ב ה"ט (דוקא בשאין הישראלים אוכלין
שכהעל שלחן אחד וצריכין לערב, אבל אם היו אוכלין על שלחן אחד, אין העובד כוכבים
שכוומזלות אוסר עליהן). ב"י ד"ה ומ"ש ואוסרים. מ"א ס"ק ב (אבל
שכזאב ובנו אין אוסרין).
שכח[794] רשב"א בעבודת הקדש שער ד ס"ג (ישראל
שכטשהשאיל או שהשכיר ביתו לגוי, אינו אוסר, שלא השאיל והשכיר לו על דעת שיאסור עליו,
שלועוד שאין דרכו של ישראל להשאיל ולהשכיר בית לגוי בחצר שהוא שרוי בתוכה, ולא
שלאהעמידו דבריהם בדבר שאינו מצוי). מ"מ פ"ב ה"י. רמ"א ס"א
שלב(ישראל שהשכיר או השאיל ביתו לגוי, אינו אוסר עליו, דלא השכיר או השאיל לו ביתו
שלגכדי שיאסור עליו).
שלד[795] סעיף ב (בעל הבית שיש לו הרבה בתים בחצרו והשכירן לאחרים או
שלהשהשאילם ... הרי הם אוסרים עליו בחצר
שלוכאלו היו בתים שלהם, עד שיערבו).
שלז[796] אליה רבה ס"ק ב בתירוץ האחרון (עוד יש לומר דבכותי מקילין
שלחיותר מישראל).
שלטואף שנפסק לקמן סי' שפד (נכרי הנכנס
שמלאחד מבתי החצר לשם אכסנאות ... שהשכירו או השאילו לו חדר מיוחד לאכילה, אם הוא
שמארגיל לבא אוסר מיד בבואו).
שמביתבאר לקמן שם (וכל זה באכסנאים שאינם
שמגקבועים שם, אבל המשכיר ביתו לנכרי לדור בו בקביעות שנה או שנתיים, אינו אוסר בכל
שמדענין, שבודאי לא השכיר לו ביתו על דעת שיאסר עליו בקביעות כל השנה כולה,
שמהוכמ"ש בסימן שפ"ב).
שמו[797] לקמן סעיף טז (אם ישראל ונכרי דרים בבית אחד, כל אחד בחדר בפני
שמזעצמו, צריך לשכור מהנכרי ולערב עם הישראל).
שמח[798] אור זרוע ח"ב סי' קסח (ישראל הדר עם
שמטהעכו"ם בעל ביתו בבית אחד, אף על פי שנותן לו שכר דירה, צריך לשכור ממנו כדי
שנלטלטל ... וכ"כ רבינו שמואל בר נטרונאי מבו"ן זצ"ל, דצריכו למיגר
שנאמבעל הפונדק, ולא מצו למיסמך אשכירות דיהבו ליה משום לינה). רמ"א ס"א (אבל
שנבאם הבית של גוי, ושכרו ישראל ממנו, וגוי דר בבית עמו, אין שכירות הבית מועיל לענין
שנגשכירות העירוב). מאמר מרדכי ס"ק ב (נראה דמיירי שיש לכל אחד חדר מיוחד, דאם
שנדיש לישראל רשות להשתמש בכל הבית נראה דלא גרע משכירו ולקיטו, ולא יצטרך לשכור
שנהרשותו).
שנווכן לענין ספינה נתבאר לקמן סכ"ג (יבליעו
שנזשכירות היתר טלטול בשכר הספינה, אבל אם לא הבליעו לו בפירוש, אין שכירות הספינה
שנחמועלת להתיר טלטול).
שנט[799] אור זרוע שם (כדי להטריח על ישראל, כדי שיצא משם ולא ילמד
שסממעשיו).
שסא[800] ב"י בסוף הסימן **בשם מצאתי כתוב. והוא
שסבבתשובות מהרי"ל סי' קסז** [קנו ס"ב] (אם משאיל ישראל בית
שסגלחבירו, אם יש בו תפיסת יד, כגון חצר של בונייס, מידי דאינו ניטל בשבת, מהני שאין
שסדצריך עירוב בחצירות של בעל הבית, אבל במקום גוים, כיון דשכיח דדייר בכהאי גוונא,
שסהנראה דלא מהני, כמו ביטול רשות דמהני במקום ישראל ולא במקום גויים ... והאי תפיסת
שסו[יד] הוי כמו עירוב או ביטול רשות, דלא מהני במקום גוי). רמ"א ס"א (ישראל
שסזשהשאיל או השכיר בית לחבירו (במקום שדרים גוים), אף על פי שיש לו תפיסה בבית, לא
שסחמהני, וצריכים לשכור מגוי). ט"ז ס"ק ג (פירוש לענין שיהי' נחשב ב'
שסטישראלים בבית אחד, ולא יאסר העכו"ם עליהם). מ"א ס"ק ג (למהוי יחיד
שעבמקום עכו"ם, דלא עדיף מאלו עירבו).
שעא*
שעבנמצא
שעגשבשלושה אופנים נחשבים הרבים כדירה אחת, ואין צריכים לשכור מהנכרי, ובשלושה אופנים
שעדאין הרבים נחשבים כדירה אחת, וצריך לשכור מהנכרי:
שעה(א)
שעורבים הדרים בבית אחד, כדלעיל ס"א (אם ישראלים רבים דרים בבית אחד, אינו אוסר
שעזעליהם).
שעח(ב)
שעטמקבלים פרס, כדלעיל ס"א (האחין שדרים כל אחד בבית בפני עצמו ומקבלים פרס
שפמאביהם, הדרים עם הנכרי בחצר ... אין צריכים גם כן לשכור רשות מנכרי הדר עמהם בחצר).
שפא(ג)
שפבבתים רבים בחצר אחת, ונכרי במבוי, כדלקמן סי' שצא ס"א (בחצר אחת של ישראל,
שפגאפילו יש בה הרבה בתים, הם חשובים כיחיד לענין טלטול בעיר, ואין צריך לשכור מן
שפדהנכרים).
שפה(ד)
שפועירבו ביחד בחצר, כדלעיל ס"א (ואין עירובם מועיל עד שהנכרי ישכיר להם רשותו
שפזשבחצר).
שפח(ה)
שפטביטלו הישראלים רשותם לאחד, כדלקמן ס"ד (אם ביטלו הישראלים רשותם לאחד מהם
שצכדי שיחשב כיחיד במקום נכרי, אינו מועיל לו).
שצא(ו)
שצביש לבעל הבית תפיסת יד בבית השוכר, כמבואר כאן (השאיל או השכיר לישראל אחר ויש לו
שצגבו תפיסת יד ... צריכים לשכור מהנכרי).
שצד[801] רבא סג, סע"א (ההוא מבואה דהוה דייר בה
שצהלחמן בר ריסתק (כך שמו, רש"י), אמרו ליה אוגר לן רשותך, לא אוגר להו. אתו
שצואמרו ליה לאביי, אמר להו זילו בטילו רשותייכו לגבי חד, הוה ליה יחיד במקום נכרי
שצזויחיד במקום נכרי לא אסר ... אזל רב הונא בריה דרב יהושע אמרה לשמעתא קמיה דרבא,
שצחאמר ליה אם כן ביטלת תורת עירוב מאותו מבוי. דמערבי (ביניהן אף על גב דלא מהני,
שצטרש"י). יאמרו עירוב מועיל במקום נכרי. דמכרזינן (הוו יודעין שאין עירובנו
תמועיל כלום, ואין אנו מוציאין מחצרותינו למבוי, ומה שאנו מטלטלין בתוכו בשביל שרשות
תאהיחיד היא, רש"י), אכרזתא לדרדקי (וכי הכרזה זו מועיל לדורות הבאין, שיראו
תבאותן מטלטלין כאן ולא שמעו בהכרזה)). טור ושו"ע ס"ב (אם בטלו הישראלים
תגרשותם לאחד מהם כדי שיחשב כיחידי אצל הגוי, אינו מועיל). מ"א ס"ק ד (דאם
תדכן בכל שבת יעשו כך ויאמרו עירוב מועיל במקום עכו"ם)
תה[802] רא"ש בתשובה כלל כא ס"ד (אין הכותי אוסר אלא
תוהיכא ששני ישראלים דרים בחצר או במבוי והכותי דר עמהם, משום גזרה שמא ילמד ממעשיו,
תזוכותי לא מוגר משום דחייש לכשפים. אבל ישראל וכותי הדרים בשני חצרים ופתח ביניהם,
תחמותר להוציא מחצרו של כותי לחצרו של ישראל. ואפילו שני ישראלים דרים בחצר, אין הכותי
תטאוסר עליהם, כיון שאין לו דריסת הרגל עליהם). שו"ע ס"ג (אם אין לגוי
תידריסת רגל על הישראלים, אינו אוסר, כגון שתי חצרות הפתוחות זו לזו ואין להם דריסת
תיארגל זה על זה, ובחצר אחד דר גוי ובחצר אחד דרים ב' ישראלים או יותר, מכניסין
תיבומוציאין מחצר זו לחצר זו בשבת דרך חלון שביניהם, ואין צריך לשכור מהגוי).
תיגמ"א ס"ק ה (לאו דוקא, דהוא הדין דרך פתח), וסי' שצ (ואם יש חצר
תידעכו"ם בין חצר הישראלים ... דעת הרב"י בסי' שפ"ב, דדוקא דרך המבוי
תיהאוסר, אבל מחצר לחצר, כיון שאין לו דריסת רגל אינו אוסר. ועיין שם ס"ג).
תיוומזה למד מהר"י ווייל, באגור סי'
תיזתקמ (ומזה הטעם התרתי לטלטל החמין מתוך ביתו של דוד צענ"ר, לתוך חצר העירונים,
תיחומחצר העירונים לבית ישראל גנ"ז, נאם יעקב ווייל). ופירש דבריו בב"י
תיטד"ה דירת גוי (ואפשר שהתיר להם לערב, כגון שהיו חלונותיהם פתוחות לחצר
תכהעירונים, והיו ד' על ד', אף על פי שהגוי מפסיק ביניהם, דכיון דאינו אוסר עליהם
תכאאינו מעכבם מלערב).
תכבאמנם מסתפק בזה המ"א שם (ואפילו
תכגשנים חצירות של ישראל, וחצר עכו"ם ביניהם, יכולין לערב יחד דרך פתחים לטלטל
תכדדרך חצר העכו"ם, דלא חשיב הפסק, כיון שאין אוסר. ומכל מקום זה אינו מוכרח כל
תכהכך).
תכווגם דעת רבינו נראה לכאורה להתיר בזה,
תכזכדלקמן סי' שפו ס"ב (ישראלים שדרים בב' וג' מקומות חלוקים ורחוקים זה מזה,
תכחשמפסיק ביניהם מקום האסור בטלטול, מפני שאינו מתוקן בלחי או קורה או צורת פתח, או מפני
תכטשדרים שם נכרים ולא שכרו מהם רשותם). הרי לא אסר אלא אם כן "מפסיק ביניהם
תלמקום האסור בטלטול ... מפני שדרים שם נכרים ולא שכרו מהם רשותם", משא"כ
תלאאם דרים נכרים בלבד בחצר האמצעית, שהוא מקום המותר בטלטול, ואין צורך לשכור מהם
תלברשותם, יכולים להשתתף החצרות יחד, כדי לטלטל מזה לזה דרך חצר (או מבוי) הנכרי.
תלגונראה לכאורה, שכן הוא גם אם חצר
תלדהישראלים פרוצה במילואה לחצר הנכרי, ואין דריסת הרגל זו על זו (שיש כותל גבוה עשרה
תלהמסביב לשתי החצרות, ואין כותל גבוה עשרה בין שתי החצרות), שמותר לטלטל בחצר
תלוהישראלים, שאינה נחשבת פרוץ למקום האסור לה, ומותר לטלטל משם לחצר ולבית הנכרי.
תלז[803] ב"י בסוף הסימן (ומיהו עד כאן לא התיר הרא"ש אלא דרך
תלחחלון שביניהם, אבל דרך מבוי, פשיטא שאוסר).
תלטוכן הוא לקמן סי' שצ ס"ב (מבוי
תמשדרים בו ישראלים ונכרי בענין שהנכרי אוסר עליהם במבוי, ויש חלונות פתוחות בשכונות
תמאהישראלים מבית לבית או מחצר לחצר ועירבו יחד על ידי החלונות שביניהם, אף על פי
תמבשנעשו כאנשי בית אחד ומותרים להוציא ולהכניס דרך חלונות מבית לבית ומחצר לחצר, הרי
תמגאלו אסורים להשתמש במבוי דרך פתחיהם, עד שישכרו מן הנכרי, שעל ידי עירוב אינן
תמדנעשים כיחיד במקום נכרי, כמו שנתבאר בסי' שפ"ב).
תמהוכן הוא לקמן סכ"ב – לענין חצר.
תמו[804] טור ושו"ע ס"ד (השוכר מן הגוי סתם, מועיל, ואין
תמזצריך לפרש לו שהוא להתיר הטלטול).
תמחונתבאר לעיל ס"א (הערה 787).
תמט[805] רב ששת סב, א (רב חסדא אמר שכירות בריאה, ורב ששת
תנאמר שכירות רעועה, מאי רעועה מאי בריאה ... בריאה במוהרקי ואבורגני, רעועה בלא
תנאמוהרקי ואבורגני), כפירוש התוס' שם (פירוש מוהרקי כתיבה וחותמות ... ואבורגני
תנבשלוחים).
תנג[806] רבי יוחנן שם (מי איכא למאן דאמר מעכו"ם בפחות
תנדמשוה פרוטה לא, והא שלח רבי יצחק ברבי יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן, הוו יודעין
תנהששוכרין מן העכו"ם אפילו בפחות משוה פרוטה). טור ושו"ע ס"ה (שוכרין
תנומגוי אפילו בפחות משוה פרוטה).
תנז[807] רבי יוחנן שם (בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה), ופרש"י (דעכו"ם
תנחלא מחיל אפילו אפחות משוה פרוטה והוי גזל לדידהו). לבוש ס"ה (ולפיכך גם כן
תנטשוכרין ממנו אפילו בפחות משוה פרוטה, דפחות משוה פרוטה לגבי גוי נחשב ממון, דהא בן
תסנח נהרג אפילו על פחות משוה פרוטה).
תסא[808] לדעת המתירים לעיל סי' שפ ס"ד (יש אומרים ששכירות מועלת
תסבבישראל כמו שמועלת בנכרי).
תסג[809] כדלעיל סי' שפ ס"א (מה
תסדתקנתם, יבטל להם רשות שיש לו בחצר, שיאמר רשותי מבוטלת לכם או רשותי קנויה לכם).
תסה[810] ט"ז ס"ק ו (בישראל לא מהני אם שוכר
תסוממנו בפחות משוה פרוטה, דלאו ממון הוא כלל. ואין לומר דמכל מקום לא גרע מביטול
תסזרשות דמהני. יש לומר, כיון שבא עמו בתורת שכירות, ובאמת אין כאן שכירות, גרע טפי).
תסח[811] כדלעיל סי' שפ ס"א (אין צריך שיקנו הם רשותו, אלא שהוא
תסטיסלק עצמו מרשותו, וממילא אין מי שיאסר עליהם).
תע[812] עי' ט"ז ס"ק [ו] (ודמיא לההוא דסי'
תעאשס"ט הנותן מעות לנחתום כו').
תעבוהוא כדלעיל סי' שסט (ואפילו אם זיכה
תעגהנחתום הככר לכל בני החצר כולם בכלל על ידי אחר במתנת חנם, והרי גם זה הוא מכלל
תעדבני החצר ונתכוין הנחתום שגם זה יזכה ויהיה לו חלק בככר זה. מכל מקום לא נתכוין
תעההנחתום שיזכה בו זה על ידי הזוכה שיהא נעשה שלוחו, כמו שנעשה שליח לכל שאר בני
תעוהחצר שמזכה להם הנחתום במתנת חנם, אלא דעת הנחתום הוא שזה יש לו כבר זכות בככר זה
תעזבשביל המעה שנתן לו, ולשאר בני החצר שנותן להם מתנת חנם להם בלבדם הוא שעושה את
תעחהזוכה שליח שיזכה בשבילם, אבל לזה אינו עושהו שליח כלל, ונמצא שאין לו חלק בעירוב).
תעט[813] ר' יוחנן סה, ב – סו,
תפא (רבי חנינא בר יוסף ור' חייא בר אבא ור' אסי איקלעו לההוא פונדק, דאתא נכרי מרי
תפאדפונדק בשבתא, אמרו מהו למיגר מיניה, שוכר כמערב דמי, מה מערב מבעוד יום אף שוכר
תפבמבעוד יום, או דילמא שוכר כמבטל רשות דמי, מה מבטל רשות ואפילו בשבת אף שוכר
תפגואפילו בשבת ... אתו שיילו ליה לרבי יוחנן אמר להן יפה עשיתם ששכרתם). רמ"א
תפדס"ה (ומותר לשכור ממנו בשבת). טור ושו"ע סי' שפג (יכולים לשכור ממנו
תפהבשבת).
תפוומועיל השכירות משחשכה כדי שיוכל לבטל
תפזאחר כך, כמבואר ברש"י שם (מהו למיגר מיניה, והדר נבטל רשות לגבי חד),
תפחובמ"א סי' שפג ס"ק א (היה העכו"ם כאן מאתמול ועירבו ומת בשבת, או
תפטשכרו ממנו, העירוב בטל, וצריכים לבטל).
תצויתבאר לקמן סי' שפג ס"ג (אם עירבו
תצאבלא שכירות ... אסורים עד שיבטל אחד לחבירו ... אבל העירוב אינו חוזר וניעור ... כיון
תצבשנתבטל מבעוד יום אינו חוזר וניעור משחשכה).
תצג[814] כדלעיל סי' שו ס"ד (אסור לקנות או למכור וכן לשכור או
תצדלהשכיר בשבת, גזירה שמא יכתוב), ושם נסמן (הערה לא).
תצה[815] תוס' סו, א ד"ה יפה, הב' (לא דמי למקח
תצווממכר ליאסר בשבת, דלא הוי אלא כמתנה בעלמא, שאין עושין אלא להתיר טלטול). מרדכי
תצזרמז תקח (ונראה דשוכרים מן הנכרי אפילו בשבת, ולא דמי למקח וממכר דאסור בשבת, דאין
תצחזה אלא כמתנה בעלמא, שאין עושין אלא להתיר להם טלטול). ט"ז ס"ק ז (דאין
תצטזה כמקח וממכר, שאין זה אלא כמתנה להתיר טלטול בשבת).
500ומטעם זה אפשר שיכולים לשכור בשבת אפילו
501מישראל, כדלעיל סי' שפ ס"ד (הערה 710).
502[816] סעיף א (ויכול לבטל משתחשך. ואף ע"פ שאין קונין קנין בשבת,
503מכל מקום כאן אין צריך שיקנו הם רשותו, אלא שהוא יסלק עצמו מרשותו, וממילא אין מי
504שיאסר עליהם, ולסלק עצמו מרשותו מותר אף בשבת). הרי שקנין ממש אסור אף שאינו אלא
505להתיר הטלטול.
506[817] ראה לקמן סי' תקכז סכ"ח (יתן במתנה גמורה לאדם אחר שעירב,
507והוא אופה ומבשל ומדליק את הנרות ומכין כל צרכי שבת לזה שלא עירב). לעיל סי' רסא
508ס"ב (אסור לערב עירובי תחומין בבין השמשות אפילו לדבר מצוה וצורך גדול והפסד
509מרובה ... שעל ידי העירוב קונה שם שביתה, והרי זה כקונה קנין בידים בשבת, ולא
510התירו לקנות קנין אפילו בבין השמשות ולצורך מצוה והפסד מרובה (ששבות זה לקנות קנין,
511הוא חמור משאר כל השבותים) (שאיסורו מפורש בדברי קבלה בנחמיה סי' יג)).
512[818] מהר"ם מרוטנבורג בפסקי עירובין סי' קלג (ואין
513[צריך] לשכור ממנו בכל ערב שבת). הובא ברא"ש פ"ו ס"א (כתב
514ר"מ ז"ל ואין צריך לשכור ממנו בכל ערב שבת). טור ושו"ע ס"ו (כל
515זמן שאין הגוי חוזר בו מועיל השכירות, ואפילו לזמן מרובה).
516[819] רש"י סא, ב ד"ה עד שלא יוציא (דאי
517אגירו מיניה היכי מצי למהדר ... דהא נקיט דמי), כפירוש ב"י
518(ונראה ממ"ש רש"י ... דכל דנקיט דמי אינו יכול לחזור משכירותו עד שיחזיר
519הדמים). רמ"א ס"ו (ואינו יכול לחזור משכירתו עד שיחזור הדמים).
520[820] ב"ח
521(במשכיר בסתם ובא לחזור בשבת ראשון). מ"א ס"ק ו (היינו כששכרו סתם וחזר בו
522קודם שבת ראשונה).
523[821] כ"מ מפרש"י סח, ב ד"ה
524והוציאו (וכשקדש היום עסקינן, דחזקה דמבעוד יום לא מוכחא), ומדין חזרה מביטולו
525למדים אף לענין חזרה משכירותו. מ"א שם (ואם החזיק בו
526משנכנס השבת, שוב אינו יכול לחזור בו).
527[822] דעה הא' שבסוף ס"א (ואין חזקה מועלת אלא כשהחזיקו משחשכה,
528אבל מה שמוציאים ומכניסים מבעוד יום, אין זו הוכחה שהיא רשות שלהם ... ויש אומרים
529שאף חזקה שמבעוד יום מועלת).
530[823] ב"ח (אבל לאחר שבת ראשון יכול לחזור בו,
531במשכיר סתם). כ"מ במ"א שם (ואם שכרו לזמן, אינו יכול לחזור בו
532עד כלות הזמן), משא"כ במשכיר סתם יכול לחזור בו אחר שבת הראשונה אף בלא החזרת
533המעות. וכן פירש בדבריו בתוספת שבת ס"ק יא (ומשמע בב"ח דכששכרו סתם ...
534לאחר שבת ראשונה יכול לחזור בו אף בלא חזרת דמים, דיכול העכו"ם לומר לא
535השכרתי רק לשבת אחת ... וכ"כ המג"א, אלא שקיצר בדבריו).**
536**
537**דאין
538אומרים שחזקה מועלת אף לשבת הבאה, דאם כן אף בחזרת דמים לא יוכל לחזור, כמו בשבת
539זו, וזה אינו.**
540**וכ"מ
541בשו"ע סי"ד **(שכרו משכירו ולקיטו לזמן, אף על פי שסילקו תוך הזמן מהיות
542שכירו ולקיטו, מותרים עד תום הזמן. אבל אם שכרו ממנו סתם, כיון שסילקו נתבטל
543השכירות), עיי"ש בב"י ד"ה וכתב הרשב"א (ומשמע
544מדבריו דטעמא מפני ששכרו לזמן, אבל אם שכרו סתם, כיון שנתחלף הגזבר בטל השכירות).
545וכן
546הוא לקמן סי"ז (שכרו משכירו ולקיטו לזמן ידוע, אע"פ שסילקו תוך הזמן
547מהיות שכירו ולקיטו, מותרים עד תום הזמן. אבל אם שכרו ממנו סתם, כיון שסלקו נתבטל
548השכירות ... כשסלקו בעל הבית הרי זה
549כאילו חוזר בו בעל הבית משכירותו, והמשכיר סתם יכול לחזור בו אחר שבת ראשונה
550אע"פ שאינו מחזיר הדמים).
551[824] רמ"א ס"ו (ואינו יכול לחזור משכירתו עד
552שיחזור הדמים). ט"ז ס"ק ח (משמע מזה אפילו שכרו לזמן,
553מצי למיהדר אפילו תוך הזמן, אם נותן הדמים). וכ"ד המ"א
554שם (ואם שכרו לזמן, אינו יכול לחזור בו עד כלות הזמן), שהכוונה היא שאינו יכול
555לחזור בו עד שיתן הדמים. וכן פירש בדבריו בתוספת שבת שם (ואם שכרו לזמן ידוע, אין
556יכול לחזור בתוך הזמן, אלא בחזרת דמים לפי ערך. וכן כתב המג"א, אלא שקיצר
557בדבריו).
558[825] אליה זוטא ס"ק ג (פירוש דמים הנשאר בידו לפי
559אורך הזמן שהשכיר ממנו). תוספת שבת שם (בחזרת דמים לפי ערך).
560[826] ראה מגני אברהם.
561[827] רשב"א בתשובות המיוחסות סי' רז (אם לא שכרו
562מהם ... אלא לשנה או לשנתים, וכלה הזמן ... הוא אוסר עליהם, ששכירות שבת אחת אינה
563מותרת עד לעולם, אלא צריכים לחזור ולשכור). שו"ע ס"ז (אם שכרו מהגוי
564לזמן ידוע, לכשיכלה הזמן צריך לחזור ולשכור שנית).
565[828] רשב"א שם סי' רח (כל שצריכים לחזור ולשכור על הדרך שאמר,
566נמצא שאין כח בעירוב ושכרו. וכשחזרו אין העירוב חוזר וניעור, אלא צריכים לחזור
567ולערב). שו"ע שם (וצריך לחזור ולערב, דאין עירוב ראשון חוזר וניעור).
568[829] סעיף א (אם מתחלה עירבו לשבתות הרבה, אפילו עירבו לשנה או יותר,
569וקנו עירוב בבין השמשות של שבת ראשונה שהיה הפתח פתוח, ואחר כך נסתם הפתח, ונפתח
570בשבת אחרת, אפילו בסוף השנה, חוזר העירוב וניעור).
571[830] רשב"א שם, הובא בב"י
572ד"ה ומ"ש ואם יש (וכן דעת רש"י, פרק הדר).
573והיינו שלמד הלכה זו משיטת רש"י
574לענין נכרי שבא בשבת, דלקמן סי' שפג ס"א-ב (ואם בא הנכרי בשבת, אוסר, והעירוב
575בטל ... ואפילו אם רוצים לשכור ממנו לאחר שבא בשבת ... העירוב אינו חוזר וניעור
576כששכרו ממנו, הואיל וכבר נתבטל מיד בבואו. ואינו דומה לספינות שהיו קשורות זו בזו
577מבעוד יום ועירבו יחד, ונפסקו בשבת ונתבטל עירובן, וחזרו ונקשרו, שחזרו להיתרן
578הראשון ... וכן ב' חצירות שעירבו פעם אחת לשנה או יותר על ידי פתח שביניהם, ונסתם
579הפתח בחול, ונפתח בשבת, שהעירוב חוזר וניעור ... לפי שבשעה שעירבו הספינות הקשורות
580לא היו עומדות ליפסק בשבת ולהתבטל עירובן (וכן בשעה שעירבו החצרות לשנה או יותר,
581לא היה הפתח שביניהם עומד אז לסתום בשנה זו או אחר כך ולהתבטל עירובן), משא"כ
582כאן, שכיון שבא הנכרי בשבת אם כן מתחלה כשנעשה העירוב לא היה סופו להתקיים כל השבת,
583שכשיבא הנכרי יתבטל), ושם נסמן (הערות 911-915).
584[831] רשב"א בתשובות המיוחסות סי' רז (מעשה היה
585בשכונת ישראל, שהיו קצת נכרים דרים עמהם באותה שכונה, וערבו לי' שנים, וזכו את
586העירוב לכל מי מישראל שיבא לדור כאן תוך זמן זה, ושכרו מן הנכרים שהיו דרים בשכונה,
587ואחר כך אותם כותים ששכרו מהם השכירו דירתן לכותים אחרים, הודיעני, אם צריכין
588לשכור עכשיו ממושכרים אלו ששכרו מחדש, או די להם באותו שכירות הראשון ששכרו מן
589הבעלים. תשובה, אם שכרו מתחלה מן הכותים לי' שנים, העירוב די להם באותו שכירות
590הראשון שכבר קנו). שו"ע ס"ח (אם שכרו מהגוי לזמן ידוע, ובתוך הזמן השכיר
591הגוי דירתו לאחר, די בשכירות הראשון).
592[832] ט"ז ס"ק י (נראה הטעם, דעכו"ם
593הראשון לא סילק נפשו ממנו, כיון שאחר הזמן משכירות השני תחזור לו, והוה כאלו לא
594זזה ממנו, ממילא לא נתבטל שכירות הראשון).
595[833] ט"ז שם (כי היכי דאין היורש יורש העירוב שנתן מורישו,
596דיהיה כאלו נתן הוא העירוב, דיורש במקום מוריש קאי, אלא הוה כאיש אחר, הכי נמי
597לענין שכירות הוה היורש כאיש אחר), וס"ק ט (נראה לי דאם שוכרין מעכו"ם
598ומת והניח יורש, אין מועיל מה ששכרו מן המוריש, דאז נתבטל כח השכירות ... וראיה נראה
599לי ממה דאמרו בפ' הדר דף ס"ו שוכר כמערב דמי לכמה דברים, ומצינו במערב בסי'
600שע"א שלא מהני עירוב של האב שמת לבנו, ובמיתת האב נתבטל עירובו, אלא צריך
601לערב יורש מחדש, הוא הדין נמי בשוכר מעכו"ם מיתה מבטלת שכירות, כן נראה לי,
602שצריך לחזור ולשכור מן היורש). אליה רבה ס"ק ט לדעת הט"ז (ומשמע מדבריו
603דבמוכר נתבטל).
604וראה נזר ישראל (ליקוטים שאחרי סי' נז).
605[834] ס"ג (ואם מבעוד יום
606מת המוריש, וירשו אחד מן השוק שאינו מערב עם בני החצר, הרי זה אוסר אם נכנס לדור
607בו בשבת, אפילו אם המוריש עירב כבר בחייו, לפי שכיון שמת בטל עירובו).
608[835] ר' יוחנן סו, א (חמשה ששרוין בחצר אחת, אחד שוכר על
609ידי כולן), ופרש"י (חמשה ישראל ששרויין עם הנכרי בחצר אחת, אחד מהן שוכר מן
610הנכרי בשביל כולן). טור ושו"ע ס"ט (חמשה הדרים בחצר, אחד שוכר מהגוי
611בשביל כולם).
612[836] כוונת הדברים לכאורה,
613שאינו אומר לו שמטרת ההשכרה היא כדי שיועיל העירוב לכל הדרים בחצר זו, אלא ששוכר
614אותה לצורך עצמו.
615ונתבאר לעיל ס"א (הערה 787).
616[837] עי' ב"י ד"ה ומ"ש וחמשה (ואין צריך
617כל אחד מהדרים בחצר לשכור ממנו). וראה מראי מקומות וציונים.
618[838] גמרא שם (מה מערב חמשה ששרוין בחצר אחת, אחד מערב על ידי כולן,
619שוכר נמי). ט"ז ס"ק יא (דכמערב דמי, דגם במערב ה' ששרוים בחצר מערב אחד
620מהם על ידי כולם, הכי נמי אין כל אחד צריך לשכור מן העכו"ם בפני עצמו).
621[839] ס"ג-ד (שתי חצרות שרוצות לערב יחד, להתיר לטלטל מזו לזו
622אף כלים ששבתו בבתים ... אם ירצה יוליך שם אפילו פת משלו וכולם מותרים, הואיל והוא
623כבר עירב עם חביריו קונה לצורך כולם).
624[840] משמעות הגמרא סג, ב (ההוא מבואה דהוה דייר בה לחמן בר ריסתק,
625אמרו ליה אוגר לן רשותך, לא אוגר להו). טור ושו"ע ס"י (אם שכרו ממנו בעל
626כרחו, אינו מועיל).
627[841] פסקי עירובין למהר"ם מרוטנבורג סי' קלג (נראה לי דגבי גוי
628שהורגל להשכיר רשותו, ועתה אינו חפץ, דאינו שייך שכירות בעל כרחו). רא"ש
629פ"ו ס"א (ונכרי שהיה רגיל להשכיר, ועתה אינו רוצה להשכיר, לענין שכירות
630בעל כרחו לא שייך למילף שכירות מעירוב). טור ושו"ע שם (אע"פ שהיה רגיל
631להשכיר מקודם).
632[842] פסקי עירובין שם (ואע"ג דאמרינן (פ, א) אחד מבני מבוי
633שהיה [רגיל] להשתתף עם בני מבוי ולא נשתתף, באין בני מבוי ונכנסין לביתו ונוטלין
634ממנו בעל כרחו). רא"ש שם (ואע"ג דאמר לקמן בפרק חלון אחד מבני מבוי
635שרגיל להשתתף עם בני מבוי ולא נשתתף, באין בני מבוי ונכנסים לתוך ביתו ונוטלין
636עירובו בעל כרחו).
637[843] ט"ז ס"ק יב (ונראה לי הטעם, דשם
638יכולים אנו לכוף את הישראל לקיים דבר מצוה שהורגל בה, משא"כ כאן בעכו"ם).
639אמנם לעיל סי' שסז נפסק שרק (אשתו של
640אדם מערבת עליו משלו שלא מדעתו), ומה שאמרו שבני החצר מערבין בעל כרחו, נתפרש לעיל
641שם (מי שעירב כבר עם בני החצר, ועירובו קיים, ואחר כך חזר בו מעירובו, אין חזרתו
642כלום, ועירובו עירוב בעל כרחו, אם אוסר עליהם), ושם נסמן (הערה 186).
643וכן הקשה המ"א (סי' שסז ס"ק
644ה) על הרא"ש (ואם כן סתרי אהדדי). וראה קרבן נתנאל פ"ז אות נ. קובץ דברי
645תורה ח"ד ע' קלו.
646[844] גמרא פ, א (ההוא טורזינא (נכרי היה, ממונה על
647כלי זיין העשויין לשמירת העיר להלחם על הצרים ודר בעיר, רש"י) דהוה בשיבבותיה
648דרב יהודה בר אושעיא, אמרי ליה אוגר לן רשותך, לא אוגר להו, אתו לקמיה דרב יהודה
649בר אושעיא אמרי ליה מהו למיגר מדביתהו, לא הוה בידיה, אתו לקמיה דרב מתנה לא הוה
650בידיה, אתו לקמיה דרב יהודה, אמר להו הכי אמר שמואל אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו).
651שו"ע סי"א (אבל מאשתו ... שוכרים).
652[845] תוס' סה, ב ד"ה דלא (לא היה שם אפילו אחד מבני ביתו, דהא
653אמרינן לקמן דשוכר אפילו משכירו ולקיטו). מרדכי רמז תקח (ונראה דשוכרין מאשתו של
654נכרי או מאחד מבני ביתו, דהא אמרינן לקמן פרק חלון בעובדא דטורזינא, דשוכרין מאשתו).
655הובא בב"י ד"ה וכתב המרדכי.
656[846] שמואל סד, א (אפילו שכירו ואפילו לקיטו נותן
657עירובו ודיו), ופרש"י (שכיר לעבודת כל השנה, ולקיטו לימות הקציר והאסיף).
658שו"ע שם (אבל ... משכירו ולקיטו שוכרים).
659[847] והיינו שיש מקום להסתפק אם צריך דוקא שכירו ולקיטו שעובד
660בביתו, או סגי בשכירו ולקיטו שעובד בחצרו, כפשטות לשון רש"י הנ"ל בהערות
661הקודמת (לקיטו לימות הקציר והאסיף), שעובד בלקיטת הפירות מהעצים שבפרדס או בחצר,
662ואינו עובד בביתו.
663ואף שאין הנכרי צריך להשכיר רשותו
664שבביתו, אלא סגי בהשכרת רשותו שבחצרו, כדלעיל ס"א (שהנכרי ישכיר להם רשותו
665שבחצר), ושם נסמן (הערה 787).
666מכל מקום אפשר שצריכה להיות השכרה זו דוקא על ידי שכירו ולקיטו שיש לו רשות
667ההשתמשות בביתו, שהרי כל תוכנה של השכרת אשתו ובני ביתו ושכירו ולקיטו, שכיון שגם
668הם גרים בביתו, כאילו הבית הוא גם שלהם, ויכולים להשכיר רשותו לאחרים. משא"כ
669לקיטו שאינו אלא עובד בשדהו, ואין לו רשות ההשתמשות בביתו, איזו בעלות יש להם, עד
670שיוכלו להשכיר רשות זו לאחרים?!
671והמקור לסברה זו יתבאר לקמן (הערה 853).
672וכן הוא לקמן סט"ו (שכירו או לקיטו (שבביתו)), וסי"ז (כל
673עבד מעבדי המלך הקטנים (שבביתו) שוכרים מהן), וסי' שצא ס"ב (רשות להשתמש בבתי
674בני העיר ... משכירו ולקיטו (שבביתו) ... וכל מי שיש לו רשות להניח חפציו בבית
675הנכרי או בחצרו נעשה כשכירו ולקיטו ויכול להשכיר רשותו). ובכל אלו הוסיף רבינו
676תיבה זו במוסגר, וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים
677רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם
678צדקו דבריו).
679והנפקא מינה מספק זה היא, אי סגי
680בשכירות מפועל השכור לנקות את הפרוזדור וחדרי המדרגות בבנין מגורים, או שצריך
681לשכור דוקא מפועל השכור לעבוד בתוך הדירות. וכמדומה שדבר זה אינו מצוי כל כך.
682ואף שלפעמים יש בבנין מי שממונה על
683התיקונים בתוך הבתים (הנקרא "סוּפער"), הרי פועל זה אין לו שום דריסת
684הרגל בבתים, ורק שכאשר מתקלקל משהו בבית, והדייר קורא לו לבוא לתקן, אזי הוא נכנס
685הוא לבית של הדייר על מנת לתקן, ואיך יוכל זה להועיל לומר שיש לפועל זה דריסת רגל
686ורשות להשתמש בבית הנכרי!?
687[848] שו"ת רשב"א ח"ד סי' רחצ (שוכרין מאשתו, או מאחד
688מבני ביתו, ואפילו משכירו ולקיטו, ואפילו סירב הוא מלהשכירו, דגרסינן בפרק חלון
689... מהו למיגר מדביתהו, אמר ליה ... אשתו של אדם מערבת מדעתו ושלא מדעתו, ואפילו
690מוחה). ח"ה ס"ה (דאפילו בקשו ממנו לשכור ולא רצה, שוכרין מיד אשתו,
691ואפילו משכירו ולקיטו, וכמעשה הטורזינא דפרק חלון, שלא מדעתו, ואפילו מוחה קאמר).
692שו"ע שם (אף על פי שהוא מוחה).
693[849] שו"ת הריב"ש סי' תכז (הוה ליה כשכירו ולקיטו, ואחרי
694כי מה שאוסר הכותי אינו מן הדין, שהרי דירת הכותי אינה חשובה דירה, אלא משום גזרה,
695כדי שלא ישכינו כותי עמהן שלא ילמדו ממעשיו). ב"י
696ד"ה ומכל מקום נראה (וטעמא דשרו רבנן בכהאי גוונא, משום דכיון דדירת גוי אינה
697אלא כדירת בהמה, אף על פי שהצריכוהו לשכור כדי שלא ילמד ממעשיו, מכל מקום לא רצו
698להחמיר בו כל כך, והתירו לשכור משכירו, משום דהא מיקיימא תקנתא דרבנן, דזימנין
699שיקשה גם בעיני השכיר להשכיר). לבוש סי"ב (הקילו חכמים בדברים אלו, אף על גב
700שכל כוונתם שאמרו שישכור רשות הגוי הוא כדי שיקשה בעיני הישראל דירת הגוי ויצא,
701היינו משום דבכהאי גוונא גם כן מתקיימא תקנתם, דזמנין שיקשה גם בעיני השכיר ולקיט
702להשכיר).
703*
704וכל זה בנכרי, משא"כ בישראל לא
705שייך טעם זה, שהרי דירתו אוסרת מדינא על בני החצר (או המבוי או העיר), ואף אם נרצה
706לשכור ממנו רשותו, כדלעיל סי' שפ ס"ד (אם אינו רוצה לבטל להם רשותו אלא
707להשכירו, יש אומרים ששכירות מועלת בישראל כמו שמועלת בנכרי, לפי שהשכירות אינה
708גרוע מהביטול שהיא מתנה בחנם. ויש אומרים שלא תיקנו שכירות אלא בנכרי, שאין ביטולו
709מועיל, אבל לא בישראל. ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל). מכל מקום צריכים
710לשכור ממנו בעצמו, ולא מאשתו או בני ביתו או שכירו ולקיטו. ואם כן יש לעיין באופן
711אופן מערבים בעיר או מבוי שדרים בהם ישראל שאינם שומרים תורה ומצוות.
712ואין להתיר מטעם האמור לקמן סי' שפה
713ס"ג (ישראל מומר לעבודה זרה או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו אינו מחללו אלא
714באיסורי דברי סופרים, הרי הוא כנכרי לכל דבריו, וצריך לשכור ממנו). שהרי מה שעשאום
715כנכרי לכל דבריו הוא להחמיר עליו, ולא להקל, וכדלקמן סי' תמח סכ"ו (אין למכור
716את החמץ למומר, שאף על פי שחטא ישראל הוא, וחמצו שעבר עליו הפסח אסור בהנאה כחמצו
717של ישראל).
718ואפילו אילו היינו אומרים שמומר דינו
719כנכרי אף לקולא, הרי עכ"פ אין אומרים כן בתינוק שנשבה שמעשה אבותיו בידיו,
720כדלקמן שם (ואינו דומה לצדוקי שהם מחללים גם כן באיסורי דברי סופרים בפרהסיא, לפי
721שהצדוקים אנוסים הם, שמעשה אבותיהם בידיהם).
722ואף אם נרצה לחלק בין צדוקים לבין תינוק
723שנשבה שבימינו, הרי למעשה נהוג שמצרפים אותם למנין בעת הצורך, ואין חושבים אותם
724כמומר שעשאוהו כנכרי לכל דבר (ראה לקמן שם הערה 941).
725ואין לומר שסומכים בהם על העירוב שעושים
726ומזכים אותו לכל אנשי העיר או המבוי, שהרי נתבאר לקמן שם ס"א (הצדוקים הם
727כישראל ומבטלים רשות ... אבל עירוב שלהם
728אינו מועיל, כיון שאינם מודים בעירוב).
729ואם כן יש לעיין על מה סמכו לערב ולשכור
730רשותם משכירו ולקיטו (או מהעיריה או המשטרה וכיו"ב).
731[850] שו"ת ריב"ש סי' תכז (והממונה
732שלו כמוהו, שהרי גם הממונה יוכל מטעמו להניח כלי האדון בביתם, ואם כן חזר הוא
733להיות בעד האדון ומטעמו, כמו שכירו ולקיטו של כל אחד ואחד). ב"י סוס"י
734שצא (ומדברי תשובה זו נראה ששוכרין משכירו דשכירו, כל ששכירו יש לו רשות לקחת שכיר
735שיהיה לו רשות להשתמש בכל הבית הוה ליה כשכיר בעל הבית עצמו). רמ"א סי"א
736(ושכירו של שכירו ולקיטו של בעל הבית, הוא כשכיר בעל הבית עצמו).
737וכן הוא לקמן סי"ז (והוא הדין
738ששוכרים מעבדי עבדיו, כמו ששוכרים משכירו של שכירו), וסי' שצא ס"ב (ואפילו
739שכירו ולקיטו של זה הנעשה כשכירו ולקיטו, יכול להשכיר, כמו שנתבאר בסימן שפ"ב).
740[851] רבא שם סד, א (ליזיל חד מינייהו ליקרב ליה
741ולשאול מיניה דוכתא ולינח ביה מידי, דהוה ליה כשכירו ולקיטו), ופרש"י (ישתדל
742עם הנכרי עד שיהא אוהבו, וישאיל לו הנכרי מקום בחצרו לאתנוחי ביה מידי, דכיון
743דהשתא דייר ישראל בחצר הנכרי, הוה ליה האי ישראל כשכירו ולקיטו של נכרי,
744רש"י). טור ושו"ע סי"ב (אם אינו רוצה להשכיר, יתקרב לו אחד מבני
745החצר, עד שישאיל לו רשותו שיהא לו רשות להניח בו שום דבר, דהוה ליה כשכירו ולקיטו).
746[852] ב"י ד"ה ופירש רש"י (נראה מדבריו,
747אף על פי שלא הניח שום דבר, מאחר דבידו להניח, הוה ליה כשכירו ולקיטו. וכן נראה
748מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ב מהלכות עירובין (הי"ב) שאל מן הגוי מקום
749להניח בו חפציו ... ומכל מקום נראה שצריך לקנות הקרקע באחד מהדרכים שנקנה בהם
750הקרקע לשאלה). מ"א ס"ק ח (ואף על פי שלא הניח כלום, מהני. ומכל מקום
751צריך שיקנה הקרקע באחד מהדרכים שקרקע נקנה בהם).
752וכמבואר בשו"ע סי' קצד ס"א (וישראל
753הקונה מעובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים, ואינו קונה אלא בשטר), וברמ"א שם (מיהו
754שכירות מן העובד כוכבים קונה בכסף לחוד).
755[853] וכן הוא לעיל סעיף הקודם (משכירו ולקיטו (שבביתו) שוכרים), ושם
756נסמן (הערה 847).
757תוס' סו, א ד"ה מערב
758(דאם ייחד הנכרי לישראל, שהוא שכירו ולקיטו, חדר אחד שלא יוכל הנכרי להשתמש בו,
759דהוי השתא הנכרי מסולק מישראל ואין יכול לסלק הישראל, בכה"ג לא אמרינן נותן
760עירובו ודיו), דהיינו שבזה צריך לשכור מהנכרי עצמו את רשותו.
761הלכה זו של התוס' מובאת בשו"ע
762סי"ג (אם ייחד לו מקום בבית שמשאיל לו, כיון שאינו כשלוחו בכל הבית, לא מהני).
763והטעם נתבאר בטור (שאינו כשלוחו בכל הבית, שאין לו אלא מקום המיוחד לו), ובב"י
764(אבל אם יחד חדר לישראל והגוי יכול להשתמש בו, אבל אין הישראל יכול להשתמש בשאר
765הבית, אין לישראל דין שכירו ולקיטו), הרי ששכירו ולקיטו צריך שיהי' בכל הבית, ולא
766סגי במה שהוא שכירו ולקיטו בעבודת החצר עצמה.
767ואף שכתב רש"י סד, א ד"ה
768ליקריב (וישאיל לו הנכרי מקום בחצירו), כתב על זה הב"י ד"ה ופירש
769רש"י (ומיהו איכא למידק שכתב וישאיל לו מקום בחצרו. ועל כרחך צריך לומר דמקום
770לאו דוקא, כלומר שאינו מייחד לו מקום, דאם כן לא מהני, כמו שכתב רבנו בסמוך, אלא
771שמשאיל לו מקום להניח בו כליו, ולא אמר בפירוש זה המקום אני משאיל לך ולא שאר הבית,
772דכל שלא פירש לו כך, אע"פ שלא השאיל לו אלא זוית אחת, כיון שאפשר שלמחר יצטרך
773לזוית זו ויפנה כליו לזוית אחרת, הוה ליה כאילו השאילו כל הבית. ובהכי ניחא לי מה
774שכתב וישאיל לו מקום בחצרו, דאפילו ברשות דחצר סגי, כל שלא פירש ואמר איני משאיל
775לך רשות ביתי, כיון שאם למחר יצטרך מקום חצרו יפנה לתוך ביתו, הוה ליה כאילו השאיל
776לו כל הבית).
777וכן הוא בב"י ד"ה ומ"ש
778ואם יש לגוי (הוה ליה כאילו יש להן רשות בכל הבית, דלא מקרי יחוד מקום אלא כשמפרש
779ואומר לא יהי' לך רשות כי אם בחדר זה לבדו), לשיטתו שצריך שיהי' לשכירו ולקיטו
780רשות להשתמש בכל ביתו, שאם ישאר בבית הנכרי מקום ששכירו ולקיטו מסולק הימנו, הרי
781מקום זה אוסר על כולם, ולא סגי בשכירות הרשות משכירו ולקיטו. ואעפי"כ סגי
782כשהשאיל לו בסתם רשות להשתמש בחצירו, דהוה כאילו השאיל לו את כל הבית.
783וזהו גם פירוש הדברים כאן (עד שישאיל לו
784הנכרי מקום ברשותו ... ונעשה ישראל זה כאילו הוא שכירו או לקיטו (שבביתו)), וכן
785לקמן סי' שצא ס"ב (אפילו משכירו ולקיטו (שבביתו) מועיל ... וכל מי שיש לו
786רשות להניח חפציו בבית הנכרי או בחצרו נעשה כשכירו ולקיטו ויכול להשכיר רשותו), דסגי
787במשאיל לו מקום בחצרו, כל שלא פירש ואמר איני משאיל לך רשות ביתי; כיון שאם למחר
788יצטרך מקום חצרו יפנה לתוך ביתו, הוה ליה כאילו השאיל לו כל הבית.
789אמנם חלק עליו הב"ח ד"ה כתב
790ב"י זה לשונו ומ"ש התוס' (ולפי ענ"ד נראה, דכל היכא שהגוי יכול
791להשתמש בו [במקום שיחד לישראל], דין שכירו ולקיטו יש לו, אע"פ דאין הישראל
792יכול להשתמש בשאר הבית ... ומפורש בהגהות מיימוניות מהל' עירובין), והוא האמור
793בהג"מ פ"ב אות כ (אם ייחד הגוי חדר אחד לישראל, שאין הגוי יכול להשתמש
794בו, ולא לסלק הישראל ממנו, בכה"ג לא אמר נותן עירובו ודי). וכן פסק במ"א
795ס"ק ט (ודוקא כשאין לעכו"ם רשות להשתמש במקום הישראל, אבל אם יש
796לעכו"ם רשות להשתמש שם, הוי כשכירו (ב"ח הג"מ)). וכן נפסק לקמן
797סט"ז (אם השאיל לו מקום מיוחד בענין שלא יוכל (לסלקו ממקום זה) ולהשתמש בו
798בעצמו, שנמצא הנכרי מסולק מהישראל במקום זה שיחד לו, והישראל מסולק מהנכרי משאר
799הבית, שאין לו רשות להניח שם חפציו ... אינו יכול להשכיר שלא מדעתו), והיינו שסגי
800באחד מהם שיחשב כשכירו ולקיטו, או שהנכרי יכול להשתמש במקום שיחד לישראל או
801שהישראל יכול להשתמש בשאר הבית, ושם נסמן (הערה 858).
802נמצא לכאורה, שלפי מה שפסק בסט"ז כהג"מ
803וב"ח ומ"א, אין צריך שיהי' שכירו ולקיטו בכל הבית של הנכרי (או שיהי' לו
804רשות להניח חפציו בכל הבית), וסגי בחדר אחד.
805ואפשר שלפי זה סגי אף בייחד לו מקום אחד
806בחצרו (ולא בביתו). ובזה מסתפק רבינו בסי"ד וסט"ו וסי"ז וסי' שצא,
807שבכל אלו הוסיף במוסגר תיבת "בביתו" (כדלעיל הערה 847),
808ומציין בסט"ו לתוס' הנ"ל, היינו לפי פירוש הב"י, שלשכירו ולקיטו
809צריך להיות רשות להשתמש בכל הבית.
810[854] רמב"ם שם (שאל מן העובד כוכבים ומזלות מקום
811להניח בו חפציו, והשאילו, הרי נשתתף עמו ברשותו, ומשכיר שלא לדעתו). שו"ת רשב"א
812ח"ד סי' רחצ (אותו הישראל יכול להשכיר רשותו שלא מדעתו). דעה הא' בשו"ע
813שם (דהוה ליה כשכירו ולקיטו, ומשכיר שלא מדעת הגוי).
814[855] רש"י שם ד"ה ואמר רב יהודה (אפילו
815שכירו ולקיטו של נכרי, אם ישראל הוא, נותן עירובו עם בני מבוי ודיו), ובדף סו, א
816ד"ה ומה מערב (אפילו שכירו ולקיטו דנכרי, אם ישראל הוא, כדאמר לעיל, נותן
817עירובו ודיו). ב"י שם (וטעמא דמסתבר הוא, דתו לא צריכא מידי, דהא קיימא לן ה'
818ששרויים בחצר אחת אחד שוכר על ידי כולם, והוא הדין נמי אחד שואל על ידי כולם,
819דשאלה כשכירות חשיבא). טור ודעה הב' בשו"ע שם (ויש אומרים שאינו צריך להשכיר,
820אלא נותן עירובו ודיו).
821[856] כדלעיל סי"ב (חמשה הדרים בחצר אחד, אינם צריכים כל אחד
822לשכור מהנכרי הדר עמהם, אלא אחד שוכר בשביל כולם).
823[857] ב"ח סד"ה וכתב עוד ב"י (ולפי ענ"ד נראה
824דלכתחלה צריך תרווייהו ... לשכור מישראל זה רשותו של גוי, וגם צריך לתת עירוב כיון
825שהוא ישראל). אליה זוטא ס"ק ו (וצריך לשכור מישראל זה
826רשותו של עכו"ם, וגם צריך לתת עירוב כיון שהוא ישראל).
827וראה גם לקמן סוף סי"ח (וכל שכן אם
828הם השכירו רשות הנכרי).
829[858] תוס' סו, א ד"ה מערב (דאם ייחד הנכרי
830לישראל ... חדר אחד שלא יוכל הנכרי להשתמש בו, דהוי השתא הנכרי מסולק מישראל ואין
831יכול לסלק הישראל, בכהאי גוונא לא אמרינן נותן עירובו ודיו).
832הגהות מיימוניות פ"ב אות כ (אם ייחד הגוי חדר אחד
833לישראל, שאין הגוי יכול להשתמש בו, ולא לסלק הישראל ממנו, בכה"ג לא אמר נותן
834עירובו ודי). ב"ח ד"ה כתב ב"י (ולפי ענ"ד
835נראה, דכל היכא שהגוי יכול להשתמש בו, דין שכירו ולקיטו יש לו ... ומפורש בהגהות
836מיימוניות מהל' עירובין). מ"א ס"ק ט (ודוקא
837כשאין לעכו"ם רשות להשתמש במקום הישראל, אבל אם יש לעכו"ם רשות להשתמש
838שם, הוי כשכירו (ב"ח הג"מ)). ונתבאר לעיל סט"ו (הערה 853).
839[859] ב"ח שם (אין חילוק כלל בין נתן לו חדר אחד
840בסתם ובין מונעו בפירוש מלהשתמש בשאר הבית, בכל ענין הוה ליה יחד לו חדר אחד). **אליה
841זוטא** ס"ק ז (הב"ח מסיק דאין חילוק בין מייחד בפירוש ...
842אין לו דין שכירו ולקיטו אף שלא מנעו בפירוש משאר ביתו).
843[860] תוס' שם (דאם ייחד הנכרי לישראל, שהוא שכירו
844ולקיטו, חדר אחד שלא יוכל הנכרי להשתמש בו ... בכהאי גוונא לא אמרינן נותן עירובו
845ודיו).
846[861] ירושלמי פ"ו ה"ג, לגירסת ולפירוש הב'
847שבתוס' שם (בירושלמי ... ישראל ונכרי שהיו דרים בבית אחד, צריך ישראל לבטל והנכרי
848להשכיר ... דאם ייחד הנכרי לישראל שהוא שכירו ולקיטו חדר אחד שלא יוכל הנכרי
849להשתמש בו, דהוי השתא הנכרי מסולק מישראל, ואין יכול לסלק הישראל, בכה"ג לא
850אמרינן נותן עירובו ודיו, ובכי האי גוונא איכא לאוקמי ההיא דירושלמי). ב"י (נראה
851לי דהיינו להצריך שכירות מגוי ועירוב מישראל). טור ושו"ע סט"ו (אם ישראל
852ועכו"ם דרים בבית אחד, צריך לשכור מהעכו"ם ולערב עם הישראל),
853וברמ"א שם (אם יש לכל אחד דירה בפני עצמו).
854[862] ירושלמי שם (עשרה עכו"ם שהיו דרין בבית אחד כל אחד ואחד
855צריך להשכיר רשותו). הגהות אשרי פ"ו ס"א (ואם יש שם מבעלי
856הבתים נכרים אפילו עשרה, ודרים כולם עמו בבית, צריך למיגר רשות מכולהו). ב"י
857(ומשמע דאם ב' גויים דרים בבית אחד, דינם שוה לישראל וגוי הדרים בבית, וצריך לשכור
858משניהם). רמ"א שם (והוא הדין שני גויים הדרים בכהאי גוונא בבית אחד, צריך
859לשכור משניהם).
860[863] שו"ת רשב"א ח"ה ס"ו (ולענין
861שכירות מגזבר המלך הדר בשכונתם, כדי להתיר את מבואות השכונה על ידי השכירות.
862ונסתפק לכם, אם אתם צריכים לשכור בכל פעם שיתחלף הגזבר, אם לא. תשובה, מסתברא לי,
863שאין אתם צריכים, אלא כל ששכרתם ממנו לשנה או שתים או יותר, אעפ"י שנתחלף
864הגזבר מותרים אתם באותו שכירות ראשון, עד הזמן ששכרתם ממנו, לפי שגזבר המלך כמלך,
865והשוכר ממנו כשוכר מהמלך ... ואפילו בשכירו ולקיטו נראה כן). שו"ע סי"ד
866(שכרו משכירו ולקיטו לזמן, אף על פי שסילקו תוך הזמן מהיות שכירו ולקיטו, מותרים
867עד תום הזמן).
868[864] כדלעיל ס"ט (כל זמן שאין הנכרי חוזר בו, מועלת השכירות
869ואפילו לזמן מרובה).
870[865] ב"י ד"ה וכתב הרשב"א (ומשמע מדבריו דטעמא מפני
871ששכרו לזמן, אבל אם שכרו סתם, כיון שנתחלף הגזבר בטל השכירות. וכן הדעת נוטה, שאף
872על פי שבשעה שהוא גזבר הוא כמלך עצמו וקיימא לן שהמשכיר רשותו כל זמן שאינו חוזר
873בו משכירותו מועיל השכירות כמו שנתבאר בראש סימן זה, מכל מקום מאחר שאין כחו אלא
874מצד המלך הממנה אותו, כשהחליפו המלך הוה ליה כאילו חוזר בו משכירותו, ומוסר כחו
875לגזבר החדש). שו"ע שם (אבל אם שכרו ממנו סתם, כיון שסילקו נתבטל השכירות).
876[866] ס"ט (לשבת האחרת יכול לחזור בו, אף על פי שאינו מחזיר
877הדמים, כיון שכבר הועילה שכירותו לשבת אחת. במה דברים אמורים כששכרו ממנו סתם ולא
878פרשו לו זמן, אבל אם שכרו ממנו לזמן, אינו יכול לחזור בו בתוך הזמן, עד שיחזיר
879הדמים).
880[867] באופן המועיל, וכדלקמן סי' שצא ס"ב (עיירות שצרכיהן אינם
881נעשים אלא על פי המלך או השר והנהגתם, או על פי הממונים שלהם, ודאי ששכירות מהשר
882ההוא או מהממונה או אפילו משכירו ולקיטו (שבביתו) מועיל).
883[868] כמועתק לעיל (הערה 863)
884משו"ת רשב"א שם. רמ"א סי"ד (והוא הדין אם שכרו מגזבר המלך
885ונסתלק לגמרי מן המלך).
886[869] ב"י שם (ומיהו הני מילי כשמת הגזבר הראשון, או כשסילק
887המלך לגזבר הראשון מהיות אוכל פרס שלו, אבל אם לא סילקו אלא מהגזברות, ועדיין הוא
888אוכל פרס שלו, נראה שלא נתבטל שכירותו, שהרי אפילו לא שכרו ממנו קודם לכן, אם היו
889שוכרין ממנו עכשיו מהני, שהרי הוא שכירו ולקיטו של מלך). רמ"א שם (אבל אם לא
890סלקו רק מן הגזברות ועדיין אוכל פרס המלך, עדיין מקרי שכירו ולקיטו, ויוכל לשכור
891ממנו, ולכן גם שכירות הראשון עדיין קיים).
892[870] שו"ת מהרי"ט ח"א
893סי' צד (ואין ספק שכל עבד מעבדיו הקטנים לא גרע משכירו ולקיטו, שהרי הוא משועבד
894לעבוד עבודתו, וגופו קנוי ללחום את מלחמותיו). כנסת הגדולה הגב"י. מ"א
895ס"ק יא (וכל עבד מעבדיו הקטנים לא גרע משכירו ולקיטו (רי"ט ח"א
896נ"ד)).
897[871] וכן הוא לעיל סי"ד (משכירו ולקיטו (שבביתו) שוכרים), ושם
898נסמן (הערה 847).
899[872] כדלעיל סי"ד.
900[873] רב יוסף שם סד, א (אמר ליה אביי לרב יוסף, היו שם
901(בבית הנכרי, רש"י) חמשה שכירו וה' לקיטו (דרין בחדרים ובעליות, רש"י),
902מהו (שאילו היתה רשות שלהן, היו צריכין לתת כולן בעירוב ... והשתא דרשותא דנכרי,
903מהו לתת כולן בעירוב, אם שכח האחד ולא נתן אוסר על בני מבוי, מי אמרינן כי היכי
904דשוינהו ליה לשכיר וללקיט כבעלים להקל ולהתיר עירובו במבוי זה, הוו נמי בעלים
905להחמיר, או דלמא לקולא שווינהו רבנן כבעלים, אבל לחומרא לא, דכל בעירובין להקל
906והני דירה ודאי לאו דידהו היא, רש"י). אמר ליה אם אמרו שכירו ולקיטו להקל,
907יאמרו שכירו ולקיטו להחמיר). טור ושו"ע סט"ז (אם יש לעכו"ם ה'
908שכירים או לקיטים ישראלים דרים בביתו, אין דירתם חשובה דירה שיאסרו זה על זה).
909[874] תוס' עב, א ד"ה ומודין (דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו, ולא
910זה על זה, ומצי לסלוקינהו, והוה ליה כה' שכירים וה' לקיטים דלא אמרינן להחמיר ...
911ואפילו שרויין בחדרים ובעליות, דאם בשרויין כולם בבית בזה, לא הוה מסתפק אביי).
912רא"ש פ"ו סי"ז (שאין משאיל להם רשותו לאסור עליו, ולא
913לאסור זה על זה, ומצי לסלוקינהו. והוה ליה כחמשה שכירו ולקיטו, דלא אמרו להחמיר,
914דאחד נותן עירובו ודיו. ואפילו שרויים בחדרים ובעליות, דאי כשכולן שרויין בבית אחד,
915בזה לא היה מסתפק אביי). מ"א ס"ק יב (משום דלא השאיל להם רשותו שיאסרו,
916ומצי לסלקינהו, וכמ"ש סי' ש"ע ס"ג (תוס' דף ע"ב והרא"ש)).
917[875] סוף סעיף ה (בעל הבית שיש לו מלמד או סופר בביתו, וכן תלמידים
918הלומדים בפני הרב ודרים בביתו, אע"פ שיש לכל אחד חדר מיוחד פתוח לחצר וגם
919לרשות הרבים, ואוכל וישן בחדרו, אין צריך לערב בחצר כלל ... לפי שאינו משאיל להם
920רשותו לאסור עליו, ולא לאסור זה על זה, והרי יכול לסלקם בכל עת), ושם נסמן (הערה 280).
921אבל אם אינו יכול לסלקם, נתבאר לעיל שם
922ס"ב (בעל הבית שיש לו הרבה בתים בחצרו והשכירן לאחרים או שהשאילם (לזמן,
923בענין שאינו יכול לסלקם תוך הזמן בעל כרחם), הרי הם אוסרים עליו בחצר כאלו היו
924בתים שלהם, עד שיערבו), ושם נסמן (הערה 239).
925[876] ב"י (שאם שכרו מהגוי, אין שום אחד מהן צריך
926לתת עירוב, דדירה דידהו לא חשיבא דירה). רמ"א סט"ז, לגירסת מאמר מרדכי
927ס"ק יד (ושכירו של עכו"ם אינו אוסר אם שכרו מבעל הבית).
928[877] רמב"ם פ"ב סוף הי"ב (אפילו היה שכירו או שמשו
929ישראלי הרי זה משכיר שלא לדעתו). וכדעה הא' דלעיל סט"ו (ונעשה ישראל זה כאלו
930הוא שכירו או לקיטו (שבביתו), ומשכיר שלא מדעתו).
931[878] גמרא סה, ב (ריש לקיש ותלמידי דרבי חנינא
932איקלעו לההוא פונדק, ולא הוה שוכר, והוה משכיר, אמרו מהו למיגר מיניה, כל היכא דלא
933מצי מסליק ליה לא תיבעי לך דלא אגרינא).
934[879] עבודת הקדש שער ד ס"ג (ויראה לי שאם היה למשכיר במה
935שהשכיר שום תפיסת יד, שהיו לו שם קצת כלים, או אפילו אין לו אלא שיש לו רשות להניח
936שם שום כלים, שוכרין אפילו מן המשכיר, שאינו גרוע משכירו ולקיטו). הובא במ"מ
937פ"ב הי"ד. טור ושו"ע סי"ח (גוי שהשכיר ביתו לחבירו גוי, אם
938נשאר לו שום תפיסה בבית, שיש לו רשות להניח שם שום כלים, יכולים לשכור ממנו).
939[880] שו"ת ריב"ש סי' תכז (שיש ללמד
940זכות על זה ממ"ש הרשב"א ז"ל, שאפילו לא היה משכיר יכול לסלקו, אם
941היה במה שהשכיר שום תפיסת יד שהיו לו קצת כלים, או אפילו אין לו אלא שיש לו רשות
942להניח שם שום כלים, שוכרין אפילו מן המשכיר, שאינו גרוע משכירו ולקיטו). ב"י
943ד"ה ומ"ש אם נשאר (ומשמע דהוא הדין נמי אם איש אחד דלאו משכיר הוא, וגם
944אינו שכירו, יש לו רשות להשתמש בבית כשירצה, דשוכרין ממנו ... דכל אדם שיש לו רשות
945בבית להניח שם כליו שוכרין ממנו. וכן כתב מורי דודי מהר"ר יצחק קארו זכרונו
946לברכה בתשובה, והביא ראיה לדבריו. וכך הם דברי הריב"ש בתשובה). רמ"א
947סי"ח (והוא הדין איש אחר שיש לו תפיסה בבית, יכולין לשכור ממנו, דלא גרע
948משכירו ולקיטו).
949[881] לעיל סעיף טו (יתקרב לו אחד מבני החצר ויעשה אוהבו, עד שישאיל
950לו הנכרי מקום ברשותו שיהא לו רשות להניח בו שום דבר, ואז אנו רואים כאלו ישראל זה
951הוא דר אצל הנכרי, אע"פ שעדיין לא הניח אצלו שום דבר, רק שקנה ממנו באחד
952מהדרכים שקרקע נקנה בהם, ונעשה ישראל זה כאלו הוא שכירו או לקיטו).
953[882] ר' אפס שם (כי תיבעו היכא דמצי מסליק ליה מאי,
954כיון דמצי מסליק אגרינא, או דילמא השתא מיהא הא לא סלקיה. אמר להן ריש לקיש נשכור,
955ולכשנגיע אצל רבותינו שבדרום נשאל להן. אתו שיילו לר' אפס, אמר להן יפה עשיתם
956ששכרתם). טור ושו"ע שם (אם יכול המשכיר לסלק השוכר תוך זמנו, יכולים לשכור
957ממנו, ואם לאו אינו מועיל, אלא אם כן ישכרו מהשוכר).
958[883] כדלעיל ס"א (הדר עם הנכרי בחצר, אינו אוסר עליו, עד שיהיו
959ב' ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה וצריכים לערב יחד, אזי גם הנכרי אוסר
960עליהם).
961[884] רבי שם סה, ב (אמר רב יהודה אמר רב, ישראל
962ונכרי בפנימית וישראל בחיצונה (שתי חצירות זו לפנים מזו, והיה לו לבן פנימית דריסת
963הרגל על בן חיצונה, רש"י), בא מעשה לפני רבי ואסר (בחיצונה עד שישכיר,
964רש"י) ולפני ר' חייא ואסר ... בעו מיניה מרב פנימי במקומו (בחצר הפנימית,
965רש"י) מהו (להוציא מביתו לחצר, רש"י), ואמר להן מותר). טור ושו"ע
966סי"ז (שתי חצירות זו לפנים מזו, ישראל וגוי בפנימית וישראל בחיצונה ... אוסר).
967ט"ז ס"ק טז (פירוש שיש איסור על אותו ישראל, אף על פי שאין שם
968עכו"ם, מכל מקום יש להעכו"ם שבפנים דריסת רגל עליו, ויש שם ב' ישראלים,
969דהיינו עם הפנימי. אבל ישראל הדר עם העכו"ם בפנים, אין עליו איסור מחמת
970עכו"ם שלו, שאין שם אלא ישראל אחד, כי החיצון אין לו דריסת רגל לפנים).
971[885] רש"י
972שם (עד שישכיר). רמב"ם פ"ב הי"א (הרי זה אוסר על
973החיצונה עד שישכור ממנו). טור ולבוש סי"ז (וצריך לשכור ממנו).
974[886] כדלעיל ס"א (שהנכרי ישכיר להם רשותו שבחצר).
975וכמו בביטול רשות, בשתי חצרות זו לפנים
976מזו, דלעיל סי' שפא ס"ב (יכולה היא לבטל לה רשות שיש לה בה להשתמש ולדרוס בה,
977שלא תשתמש ולא תעבור עליה אלא בשעה שצריכה לצאת ולבא).
978ונתבאר לעיל ס"א (הערה 787).
979[887] רמב"ם שם (שהרי רגלי שני ישראלים ועובד כוכבים ומזלות
980מצויים שם). הובא במ"א ס"ק יג.
981צ"ע במאור
982יט, ב ד"ה הא דא"ר יהודה אמר רב (ומסקנא הוא הדין לישראל ונכרי בחיצונה
983וישראל בפנימית, כדאמר ליה רב לר' אלעזר תן לחכם ויחכם עוד, ובכל מקום קי"ל
984מעשה רב. ויש לומר משום דירת נכרי החמירו כרבי עקיבא, גזירה שמא ילמד ממעשיו, אבל
985בעלמא לא קי"ל כרבי עקיבא. והרי"ף לא הזכיר מזה כלום ... ושמא היתה דעתו
986של הרי"ף כי הוא הדין לישראל ונכרי בחיצונה או בפנימית). והיינו שלדעת
987הרי"ף אפשר שלמסקנא יש לאסור אפילו נכרי בפנימית וישראל יחידי בחיצונה. ואף
988שלא אסרו בגמרא אלא "ישראל ונכרי בפנימית וישראל בחיצונה", הרי סיים רב
989"תן לחכם ויחכם עוד". וטעם האיסור בזה הוא, כי בדירת נכרי בפנימית
990החמירו כרבי עקיבא דאמר עה, א (אפילו רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה).
991עי' מ"א ס"ק יד,
992על מה שהובא בשו"ע סי"ז (ויש מי שאומר שאפילו גוי בפנימית וישראל אחד
993בחיצונה, אוסר), כתב המ"א (ולי נראה דאי אפשר לומר כן). ולפי הביאור
994הנ"ל מבעל המאור, אינו מופרך לומר כדעה זו.
995ומכל מקום נפסק בפנים, שלא אסרו אלא אם
996כן "רגלי ב' ישראלים ונכרי מצויים בה"; אלא שהכניס תיבות אלו במוסגר, וכהכלל
997המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד
998בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).
999[888] רב שם (בעא מיניה ר' אלעזר מרב, ישראל ונכרי בחיצונה וישראל
1000בפנימית מהו ... אמר ליה תן לחכם ויחכם עוד (כי היכי דהתם אסור, הכא נמי אסור,
1001רש"י)). טור ושו"ע שם (או שישראל וגוי בחיצונה וישראל בפנימית).
1002[889] ר' אלעזר עה, ב (אמר רבי אלעזר, ונכרי הרי הוא
1003כרבים), ופרש"י (אם דר נכרי בפנימית ושני ישראלים בחיצונה, אוסרת דריסת רגלו
1004עליהן עד שישכיר). טור ושו"ע שם (ואפילו גוי בפנימית ושני ישראלים בחיצונה,
1005אוסר).
1006[890] סעיף א (רגל המותרת במקומה, שאינה אוסרת שלא במקומה, כמו
1007שיתבאר בסי' שע"ח ... רגל האסורה במקומה, ואוסרת שלא במקומה עד שיערבו שם,
1008כמו שיתבאר שם), ובסי' שעח ס"ב (שרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה ...
1009ורגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה).
1010[891] רב יוסף (בדעת רב) ע[ד],
1011ב (אמר רב יהודה אמר רב, מבוי שצידו אחד עובד כוכבים וצידו אחד ישראל, אין מערבין
1012אותו דרך חלונות להתירו דרך פתחים למבוי (אם יש בתי ישראל אצל ביתו של ישראל זה,
1013פתוחות לרשות הרבים ולא למבוי, וחלונות ביניהם, אין מערבין זה עם זה דרך חלונותיהם
1014להוציא כליהם למבוי דרך פתחו של זה שפתוח למבוי, רש"י). אמר ליה אביי לרב
1015יוסף, אמר רב אפילו בחצר (ישראל ונכרי דרין בה, ובתי ישראל אצל ביתו של ישראל זה
1016פתוחות לרשות הרבים ולא בחצר, שאסור לערב דרך חלונות להוציא כליהם דרך ביתו של זה
1017לחצר, רש"י). אמר ליה, אין), לפרש"יותוס'
1018שם (שהביאו פירוש רש"י וביאורו). טור ושו"ע סי"ט (חצר שישראל וגוי
1019דרים בה, ובית אחד של ישראל אצל ביתו של זה, ואינו פתוח לחצר, וחלונות ביניהם,
1020אינו יכול לערב עמו דרך החלון שביניהם כדי להוציא כליו דרך בית שכנו הפתוח לחצר).
1021וכן הדין לענין מבוי, **עי'
1022סי' שצ** ס"א.
1023[892] גמרא עה, א (טעמא דרב, דקא סבר אסור לעשות יחיד במקום עובד
1024כוכבים), ופרש"י (לדור יחיד במקום עובד כוכבים, שלא ילמד ממעשיו, לפיכך לא
1025יערבו אלו עמו ולא ישתמשו עמו במבוי, כדי שיהא יחיד ויירא מן העובד כוכבים שלא
1026יהרגנו ויצא). רא"ש פ"ו סי' כא (כלומר אסור לעשות
1027סיוע ליחיד שידור עם נכרי, ומתוך שאנו אוסרים לישראל הדר אצלו לערב עמו, לא ישאר
1028יחיד אצל הנכרי). ט"ז ס"ק יט (הטעם דאסור לעשות יחיד במקום עכו"ם,
1029פירוש שלא ילמוד ממעשיו, לפיכך לא יערבו אלו עמו ולא ישתמשו עמו במבוי, כדי שיהיה
1030יחיד וירא מהעכו"ם שלא יהרגנו ויצא). מ"א ס"ק טז (כדי שיתירא לדור
1031יחידי ויצא משם).
1032[893] ר"י בתוס' שם (ור"י פירש, דדוקא חלונות נקט, דאז
1033אסור לערב, שיש לחוש שיבטח זה הדר בחצר בשכניו המשתמשין עמו ויתייחד עם הכותי
1034במבוי ויזיקנו הכותי. אבל אם יש פתחים ביניהן, מותר לערב, דמרתת הכותי טובא ולא
1035יזיקנו, כיון שדרך פתחים יכולין לבא שם). רא"ש שם (ור"י פירש, דדוקא נקט
1036חלונות, משום דכי לא מערבי בהדי הדדי מירתת ישראל ולא דייר בהדי נכרי, וכי מערבי
1037אהדדי לא מירתת. אבל דרך פתחים, כיון דאפילו אם לא מערבין שכיח דדייר לא מירתת,
1038דכיון שיש פתח ביניהם נראה לו כאילו דרין עמו בביתו, ושרי לערב בהדיה כיון דבלאו
1039עירוב נמי שכיח דדייר). דעה הא' בטור ושו"ע שם (אבל אם פתח פתוח ביניהם, מותר).
1040ט"ז שם (ופר"י דוקא נקט חלונות, משום דכי לא מיערבו בהדדי מרתת ישראל
1041ולא דייר עמו, וכי מערבי בהדדי לא מרתת, על כן אסור לערב, אבל דרך פתחים, דאפילו
1042לא מערבי שכיח דדיירי ולא מרתת, כיון שיש פתח ביניהם נראה לו כאלו דר עמו בביתו,
1043שרי לערב בהדיא).
1044ומכל מקום אינם נחשבים על ידי זה כשני
1045ישראלים ונכרי אחד הדרים באותה חצר (שאסור לטלטל בה עד שישכור), כיון שאינם יוצאים
1046לחצר זו, אלא דרך בית זה. ראה לקמן סי' שצ (הערה 1100).
1047[894] רב שם לפירוש הרמב"ם
1048פ"ב הט"ז. שו"ע ס"כ (חצר שישראל וגוים שרוים בה, והיו חלונות
1049פתוחות מבית ישראל זה לבית ישראל זה, ועשו עירוב דרך חלונות, אע"פ שהם מותרים
1050להוציא מבית לבית דרך חלונות, הרי הם אסורים להוציא מבית לבית דרך פתחים, מפני הגוי,
1051עד שישכיר).
1052וכן הדין גם בשתי חצרות הפתוחות למבוי שנכרי שרוי בו, **עי'
1053סי' שצ ס"ב** (מבוי שדרים בו ישראלים ונכרי, בענין שהנכרי אוסר עליהם במבוי,
1054ויש חלונות פתוחות בשכונות הישראלים מבית לבית או מחצר לחצר, ועירבו יחד על ידי
1055החלונות שביניהם, אף על פי שנעשו כאנשי בית אחד ומותרים להוציא ולהכניס דרך חלונות
1056מבית לבית ומחצר לחצר, הרי אלו אסורים להשתמש במבוי דרך פתחיהם עד שישכרו מן הנכרי,
1057שעל ידי עירוב אינן נעשים כיחיד במקום נכרי, כמו שנתבאר בסי' שפ"ב).
1058[895] אבל מותר להוציא מבית
1059הישראל לבית הנכרי דרך פתח שביניהם, וכן מחצר הישראל לחצר הנכרי דרך פתח שביניהם,
1060כדלעיל ס"ה (והערה 802).
1061[896] כדלעיל ס"א (שהנכרי ישכיר להם רשותו שבחצר), ושם נסמן
1062(הערה 787).
1063[897] כדלעיל סי' שסו ס"ג (בתים שבספינה צריכים עירוב), ושם
1064נסמן (הערה 15).
1065[898] עבודת הקדש שער ד ס"ח (אניות גדולות שמחלקין אותן לחדרים,
1066והשוכרים זה אוכל בחדרו וזה אוכל בחדרו, ושני ישראלים מוחלקין במקום פתן הולכין
1067בספינה ... הנכרים אוסרין עליהן, ואפילו ערבו, שאין עירוב וביטול במקום גוי. ומה
1068תקנתן, ישכרו מבעל הספינה קודם שיחלקו מקומות ידועים לשוכרים, שיוכלו לטלטל בכל
1069הספינה). שבלי הלקט סי' קיא (וכתב אחי ר' בנימין נר"ו, מאחר דקי"ל דבתים
1070שבספינה חייבים בעירוב, דינן כדין חצר, שאם יש שם שני ישראלים חלוקים בשני בתים
1071צריכין לערב ... ואם הם צריכין עירוב, צריכין כמו כן לקנות רשותו של נכרי). **ארחות
1072חיים הל' שבת אות תכט (כלשון עבודת הקודש הנ"ל). הובא ב"י**
1073ד"ה ומ"ש אם נשאר לו, ובסוף הסימן. רמ"א ס"כ (ספינה שיש בה
1074ישראלים רבים ויש להם בתים מיוחדים, צריכים לערב ולשכור רשות מן הגוי בעל הספינה).
1075[899] סעיף טז (אם ישראל ונכרי דרים בבית אחד, כל אחד בחדר בפני עצמו,
1076צריך לשכור מהנכרי ולערב עם הישראל).
1077[900] שבלי הלקט
1078שם (והנכון לפרש ולהבליעו בשכר הספינה). רמ"א שם (או להבליעו בשכר הספינה).
1079[901] נתבאר במ"א ס"ק
1080יז (בשבלי הלקט משמע דאין צריך להבליעו, דהא עכ"פ יש לו רשות להשתמש בספינה.
1081וצריך לומר דרמ"א לא פסיק כוותיה, מטעם שכתב ס"א בהג"ה).
1082והיינו שבשבלי הלקט שם (יש לומר כיון
1083ששכרו הספינה, די להם באותו השכר, ואין צריכין עוד לקנות רשותו של נכרי אפילו
1084במקום שצריכין עירוב), ומכל מקום לא פסק כוותיה הרמ"א, וסמך על מה שכתב
1085בס"א (אם הבית של גוי, ושכרו ישראל ממנו, וגוי דר בבית עמו, אין שכירות הבית
1086מועיל לענין שכירות העירוב).
1087[902] סעיף ב (אין שכירת הבית מועלת לענין שכירות להתיר טלטול, אלא
1088צריך לחזור ולשכור ממנו כדי להתיר טלטול).