Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשפד נכרי אכסנאי אם מעכב
ובו סעיף אחד
א נכרי הנכנס
ובו סעיף אחד
א נכרי הנכנס
בלאחד מבתי החצר לשם אכסנאות, אם נכנס שלא ברשות, אינו אוסר לעולם.
גואם נכנס ברשות, שהשכירו או השאילו לו חדר מיוחד לאכילה, אם
דהוא רגיל לבא אוסר מיד בבואו, ואם אינו רגיל אינו אוסר עד לאחר שלשים יום, כמו
השנתבאר בסימן ש"ע
ובאכסנאי ישראל. ונכרי שיש לו חוב על הבית נקרא נכנס ברשות.
זואנשי חיל המלך שנכנסו בבתי היהודים, מהם בחזקה ומהם
חברצון, אם יש לבעלי בתים באותם חדרים שנכנסו בהם הנכרים כלים שאינם ניטלים בשבת,
טאינם אוסרים עליהם בכל ענין,
יואם לאו, אוסרים בחצרות שנכנסו בהן ברשות, לאחר ל' יום, אע"פ שאינם רגילים
יאלבא שם. אבל הנכנסים בחזקה אינם אוסרים לעולם.
יב(וכל זה באכסנאים שאינם קבועים שם, אבל המשכיר ביתו
יגלנכרי לדור בו בקביעות שנה או שנתיים, אינו אוסר בכל ענין, שבודאי לא השכיר לו
ידביתו על דעת שיאסר עליו בקביעות כל השנה כולה, וכמ"ש בסימן שפ"ב):
טו[925] ירושלמי פ"ו ה"ב (ואכסניא אינה אוסרת
טזלעולם, באל[י]ן דעיילין דלא ברשות). הובא בתוס'
יזסט, ב ד"ה ושלהם. רא"ש פ"ו סט"ו.
יחטור ושו"ע ס"א (גוי הנכנס לשם אכסנאות, אם נכנס שלא ברשות, אינו אוסר
יטלעולם).
כ[926] כי אם אין לו חדר מיוחד, או שאינו מיוחד לאכילה, אינו אוסר,
כאכדלעיל סי' שע ס"ה-ו וס"י.
כב[927] סעיף י (אם קובע ליותר משלשים יום, אינו אוסר עד לאחר שלושים
כגיום, אבל לא תוך שלשים, אפילו אם רגיל לבא לכאן ולקבוע לעולם ליותר משלשים. במה
כדדברים אמורים באורח ישראל, אבל אכסנאי נכרי הרגיל לקבוע, אוסר מיד, כמו שיתבאר
כהבסימן שפ"ד. ויש אומרים שגם ישראל הרגיל לקבוע, אוסר מיד).
כו[928] מ"א ס"ק א (נראה לי דעכו"ם שיש
כזלו חוב על הבית מקרי ברשות).
כח[929] שו"ת רשב"א המיוחסות סי' רכ (המלך
כטשלח לשר העיר, ושלח עמו פרשים לשמור העיר, והפרשים נכנסו בבתי היהודים, יש בחזקה
לויש ברצון הבעלים, כדי שימצאו חן בעיניהם ... כל שיש לישראל בעלי בתים באותם
לאהמקומות שנכנסו בהם הכותים רשות, ויש לו שם כלים שאסורים לטלטלם בשבת, עדיין רשות
לבהבעלים בהם, ואינם אוסרים). שו"ע ס"ב (אנשי חיל המלך שנכנסו בבתי
לגהיהודים, בין בחזקה בין ברצון, אם יש לבעלי בתים באותן מקומות שנכנסו העכו"ם
לדכלים שאסור לטלטלם בשבת, אינם אוסרים עליהם).
להוכדלעיל סי' שע ס"ב (ואם יש לו בכל
לואחד מהם דברים שאינם ניטלים בשבת מחמת איסור, שאסור לטלטלם אפילו לצורך גופם או
לזמקומם, כיון שלא סילק עצמו מבתים אלו מכל וכל, אלא יש לו בהם תפיסת יד, נעשה כאלו
לחדר בהם, ואין הדרים אוסרים עליו לפי שנעשו כולם כאורחים אצלו).
לטואם יש לו רק רשות להניח שום דבר – ראה
מלעיל סי' שפב סט"ו (אע"פ שעדיין לא הניח אצלו שום דבר, רק שקנה ממנו
מאבאחד מהדרכים שקרקע נקנה בהם).
מב[930] ב"י ד"ה השיב הרשב"א (נראה
מגמהירושלמי ... אכסניא אינו אוסר לעולם, באילין דעאלין בלא רשות). לבוש
מדס"ב (והנכנסים בחזקה אינם אוסרים, אפילו לא נשאר לבעל הבית כלום בבית, שהרי
מהאין להם רשות כלל בבית, וכל מאי דעבדי עבדי בחזקה ולאו רשות דידהו הוא). **אליה
מוזוטא **ס"ק ב (אותם שנכנסו בחזקה אינם אוסרים, אלא דלעולם קצתם
מזעושין ברצון כדי שימצאו חן בעיניהם).
מחוראה מ"א ס"ק ב (ואפשר דסבירא
מטליה דחיל המלך כברשות דמי, דדינא דמלכותא דינא ... אבל ברשב"א משמע דחיל המלך
נשוה לשאר עכו"ם).
נא[931] סעיף ב (ישראל שהשכיר או השאיל בית לנכרי בחצר אינו אוסר עליו,
נבאף על פי שיש עוד ישראל דר עמו בחצר, לפי שלא השכיר או השאיל לו ביתו על דעת
נגשיאסור עליו).
נדוהקשה הט"ז כאן (ותמה אני, דדברי
נההרשב"א סתרי אהדדי, דהא כתב המ"מ בפ"ב מהלכות עירובין משמו, הביאו
נוב"י ורמ"א סי' שפ"ב ס"א, דאם השאיל לו או השכיר ביתו
נזלעכו"ם אינו אוסר, דלא השאיל לו אדעתא דליאסר עליו, אם כן הכא אמאי יאסרו
נחאנשי חיל עליו כל שאין לבעלי בתים כלים שם, וצ"ע רב).
נטועל זה תירץ רבינו כאמור כאן.