Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשפו דיני שיתוף בעירוב
ובו ט' סעיפים
שיתוף במבוי ועירוב בחצר
א מבוי
ובו ט' סעיפים
שיתוף במבוי ועירוב בחצר
א מבוי
בהמתוקן בלחי,
גואין צריך לומר בצורת פתח,
דרשות היחיד גמורה היא מן התורה. ואפילו המתוקן בקורה, שאינה כמחיצה אלא משום היכר
הבעלמא,
ווכשהמבוי פתוח לרשות הרבים אינו רשות היחיד מן התורה, כמו
זשנתבאר בסי' שמ"ה,
חמכל מקום מן התורה אינו אלא מקום פטור, ומותר להוציא ולהכניס ממנו לחצרות
טאע"פ שהן רשות היחיד גמורה.
יאלא שחכמים אסרו להוציא ולהכניס ממנו לחצרות,
יאמפני שהחצרות הן מיוחדות כל אחת לבעליה והמבוי משותף לכולם ודומה קצת לרשות הרבים,
יבואם יוציאו מחצרות למבוי
יגיאמרו שמותר להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אבל התירו על ידי שיתוף, שגובין פת, או
ידדבר אחר ממיני מאכל או משקה,
טומכל חצר וחצר, ונותנים אותו באחת מהחצרות, ואנו רואים כאלו פתוח כל המבוי לאותה
טזחצר בלבדה, שכל החצרות שבמבוי נעשו כאחת על ידי שיתוף זה.
יזואין שיתוף זה דומה לעירוב שאינו אלא בפת בלבד,
יחלפי שעירובי חצרות הוא משום דירה
יטלערב דירתם לעשותן כאחת, ודירתו של אדם אינה נמשכת אלא אחר מקום פתו,
כאבל שיתוף שבמבוי אינו אלא לשתף החצרות, ולא הבתים, וחצר לאו בית דירה היא.
כאלפיכך אין צריך להניח השיתוף בבית הראוי לדירה,
כבכמו עירובי חצרות,
כגאלא יכולים להניחו אפילו בבית שאין בו ד' אמות על ד' אמות, או
כדבבית שער אכסדרה ומרפסת, או
כהאפילו באויר החצר,
כובמקום המשתמר, כיון שאינו אלא לשתוף החצרות, אבל אין מניחים אותו באויר מבוי, מפני
כזשאינו מקום המשתמר,
כחוהוא הדין בכל מקום שאינו משתמר:
כטב השיתוף
לצריך להיות מונח בחצר שבמבוי זה, אבל לא שבמבוי אחר שלא נשתתף עם זה.
לאלפיכך ישראלים שדרים בב' וג' מקומות חלוקים ורחוקים זה מזה שמפסיק ביניהם מקום האסור בטלטול,
לבמפני שאינו מתוקן בלחי או קורה או צורת פתח, או מפני שדרים שם נכרים ולא שכרו מהם
לגרשותם,
לדוהשמש גובה קמח מכולם ועושה ממנו עירוב אחד ונותנו במקום אחד מהם,
להאינו מועיל להם, אלא צריכים לערב בכל מקום ומקום בפני עצמו (ואם עירבו במקום אחד
לוובמקום אחד לא עירבו, יתבאר בסימן שצ"ב),
לזשהרי אי אפשר להם להשתתף יחד כיון שאסורים לטלטל מזה לזה, ואם כן אי אפשר לשתף
לחמקום זה ושיהא השיתוף מונח במקום אחר שאינו משותף עמו:
לטג ככל משפטי
מעירובי חצרות ושיעורו,
מאושאשתו מערבת בשבילו,
מבושמערבין שלא לדעת אם אין הבית פתוח אלא לחצר אחת,
מגושקטן יכול לגבות את העירוב,
מדושיכול אחד לזכות לכולם,
מהושאם היו שותפים בפת אינם צריכים לערב, כך
מודיני שיתוף.
מזואפילו אם היה משותף עם שכניו בסחורה, לזה ביין ולזה
מחבשמן, אינם צריכים להשתתף.
מטוהוא שיהיו השמן והיין בכלי אחד,
נכמו שעירובי חצרות צריך להיות בכלי אחד:
נאמשתתפים בכל מיני מאכל ומשקה
ד משתתפים
ד משתתפים
נבבכל מיני מאכל,
נגואפילו ד' וה' מיני מאכל מצטרפין למזון ב' סעודות,
נדשהוא שיעור השיתוף בתחלתו אפילו לאלף בני אדם, כמו שנתבאר בעירובי חצרות.
נהבכל מיני מאכל מערבין, חוץ מגודגדניות שהוקשו לזרע,
נוותבלין
נזופולין יבשים,
נחולא בעלי הבצלים שלא גדלו אורך הזרת,
נטולא בכמהין ופטריות,
סולא בכפניות,
סאולא בעדשים חיין,
סבולא בחטים ושעורים חיין,
סגולא בירק שהוא בשיל ולא בשיל,
סדמפני שכל אלו אינן ראויים לאכילה.
סהאבל בירק חי משתתפים
סוכמו שיתבאר,
סזוהוא הדין לפתות שלנו שנאכלין גם כן חיין, ואינם גרועים מבשר חי שמשתתפים בו
סחכמו שיתבאר:
סטה בכל מיני
עמשקים משתתפים, חוץ
עאמן המים לבדם, וכן מלח לבדו,
עבלפי שאינן זנין הגוף כלל.
עגאבל אם עירב מים ומלח ביחד, מזון הוא
עדלטב(ו)ל בו פתו,
עהומשתתפים בהם:
עוו כל דבר
עזשרגילים ללפת בו את הפת, שיעורו כדי ללפת בו פת הנאכל לב' סעודות, שהן כששה ביצים,
עחכמו שנתבאר בסימן שס"ח.
עטוכל דבר שאין מלפתין בו את הפת, שיעורו כדי לאכול ממנו בעצמו ב' סעודות.
פובשר חי אינו ראוי לליפתן, וצריך כדי לאכול ממנו ב'
פאסעודות.
פבוהוא שיהא מליח, והוא הדין לדג מליח.
פגאבל בשר צלי, ליפתן הוא, ושיעורו כדי ללפת בו ב' סעודות.
פדואפילו אם יש כמה בני אדם שאוכלים בלא פת, בטלה דעתם אצל כל אדם.
פהוחומץ שיעורו כדי לטבל בו ירק
פומזון ב' סעודות, אם היה אוכל הירק לבדו בלא פת.
פזויין מבושל, לקינוח סעודה הוא בא (ולא לטבל), לפיכך
פחשיעורו כדי שמביאים ממנו לקינוח ב' סעודות,
פטוכן כל כיוצא בזה.
צויין חי שיעורו ב' רביעיות,
צאלשתות רביעית בכל סעודה. וכן
צבשיעור שאר כל המשקים:
צגז משתתפים
צדבשני ביצים
צהאפילו חיין,
צובשני רמונים, בחמשה אפרסקין (בעשרה אגוזים, ואתרוג אחד), בליטרא ירק
צזבין חי בין מבושל,
צחבפולין לחים
צטמלא היד,
קבתפוחי יער מלא הקב
קא(והוא הדין לתפוחי פרדס),
קבוכן תמרים
קגאו גרוגרות מלא הקב,
קדודבילה משקל מנה
קה(והוא ליטרא):
קוח משתתפין
קזאפילו באוכל שאינו ראוי לו, אם ראוי לשום אדם מישראל, כגון לנזיר ביין ולישראל
קחבתרומה,
קטבזמן שהיתה נאכלת לכהנים, אבל עכשיו אין תרומה טהורה ראויה לשום אדם, שכולנו טמאי
קימתים, שאין לנו אפר פרה.
קיאוכן הנודר מאוכל או נשבע שלא יאכלנו, משתתף בו, כיון
קיבשראוי לישראל אחר. ואפילו נדר ונשבע שלא יהנה ממנו, לא נאסר בו בהנאה זו מה שמשתתף
קיגבו,
קידלפי שלא נתכוין אלא שלא להנות ממנו בדרך הנאתו.
קיהויש אומרים
קיושהנודר מאוכל, אפילו לא נדר אלא מאכילתו ולא מהנאתו, אינו משתתף בו, לפי שהנודר
קיזהוא שאוסר את החפץ עליו, שאומר קונם אוכל פלוני עלי, דהיינו שאותו אוכל יהא נאסר
קיחעליו כקרבן, ומתחלף הוא בהקדש, שההקדש הוא גם כן שהחפץ מתקדש ונאסר על האדם,
קיטובהקדש לדברי הכל אין משתתפים, לפי שאינו ראוי לשום אדם.
קכויש להחמיר כדבריהם.
קכאאמר ככר זו היום חול ולמחר תהא קדש או קונם, משתתף בה,
קכבשבין השמשות עדיין לא נתקדשה ודאי, ומספק לא חל עליה קדושה לענין עירוב ושיתוף.
קכגואף על פי שאי אפשר לאוכלה בין השמשות שהיא שעת קניית העירוב והשיתוף, מכל מקום כיון שראויה לאכילה מבעוד יום וגם בבין
קכדהשמשות לא חל עליה קדושה ודאית, עדיין מערבין לו בה. אבל
קכהאם אמר היום קדש ולמחר חול, שתהא מחוללת על מעות שיש לי,
קכואין מערבין ומשתתפים בה, שמספק לא נפקעה קדושה, והרי אינה ראויה עד שתחשך:
קכזחצר הפתוחה לשני מבואות
ט חצר הפתוחה
ט חצר הפתוחה
קכחלב' מבואות ושיתפה עם שניהם, מותרת בשניהם לטלטל מבתיה לכל אחת מהם, ובלבד שלא תטלטל כלים ששבתו באחד
קכטמבתי מבוי זה למבוי הב' דרך חצרה,
קלשהרי המבואות לא שיתפו יחד. ואם נתנו ב' המבואות שיתופם בחצר זו בכלי אחד,
קלאהרי כולם משותפים יחד,
קלבכמו שנתבאר בסי' שע"ח,
קלגומותר לטלטל מזה לזה.
קלדואם לא שיתפה עם שום אחת מהם, אם היא רגילה בשניהם
קלהלצאת ולבא בחול דרך עליהם, אוסרת על שניהם. ואם רגילה באחת ובשני אינה רגילה, זה
קלושרגילה בו אוסרת וזה שאינה רגילה בו אינה אוסרת,
קלזאע"פ שעוברת עליו בשבת.
קלחואם שיתפה עם זה שאינה רגילה בו, הותר הרגיל לעצמו אם
קלטשיתפו ביניהם, שכיון שחצר זו שיתפה עם השני, הרי סילקה עצמה מזה שהיתה רגילה בו,
קמואינה [אוסרת].
קמאואין צריך לומר אם רגילה בשניהם, ושיתפה עם אחת מהם, שהותר השני לעצמו אם שיתפו
קמבביניהם.
קמגואם המבוי שרגילה בו שיתפו ביניהם, ואותו שאינה רגילה
קמדבו לא שיתפו ביניהם, והיא לא שיתפה לא עם זה ולא עם זה, דוחין אותה אצל זה שאינה
קמהרגילה בו שלא נשתתף, ותסתלק מזה שרגילה בו שנשתתף, שלא תעבור עליו בשבת, כדי שיהא
קמומותר לעצמו, כיון שהיא אינה מפסדת בדבר, שהרי לא שיתפה עמו, ואסורה להשתמש בו, ויש
קמזריוח לאחרים, שעל ידי זה יהיו מותרים להשתמש במבוי, כופין אותה על מדת סדום,
קמחשתעבור בשבת דרך מבוי שלא נשתתף, אע"פ שאינה רגילה בו.
קמטואין צריך לומר אם רגילה גם בו, שאין לה לעבור בשבת על השני שנשתתף ולאסור עליו.
קנולא אמרו
קנאשהעברה ברגל לבד בלי תשמיש אינה אוסרת, אלא בב' חצרות זו לפנים מזו, שאין הפנימית
קנבאוסרת על החיצונה בהעברת רגליה עליה לבד, הואיל ועיקר חצר חיצונה הוא לתשמיש בני חיצונה.
קנגאבל המבוי, הואיל ותשמישו שוה לכל החצרות הרגילות בו, הרי הן אוסרות זו על זו
קנדאפילו בהעברה ברגל לבד בשבת, אע"פ שמסלקת את עצמה מלהשתמש בו מחמת איסור מפני
קנהשלא עירבו יחד.
קנואבל חצר שסילקה עצמה מלהשתמש במבוי ועשתה מעשה המוכיח
קנזעל סילוקה, שבנתה איצטבא
קנחגבוה ד' טפחים על פתחה, שוב אינה אוסרת על בני המבוי,
קנטאף על פי שעוברת דרך עליהם בשבת.
קסואפילו אין לה פתח למבוי אחר לעבור דרך עליו לרשות הרבים:
קסא[949] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
קסב(א)
קסגשיתוף במבוי ועירוב בחצר (ס"א-ג).
קסד(ב)
קסהמשתתפים בכל מיני מאכל ומשקה (ס"ד-ח).
קסו(ג)
קסזחצר הפתוחה לשני מבואות (ס"ט).
קסח[950] כדלעיל סי' שסג ס"א
קסט(שלחי זה נידון משום מחיצה גמורה מן התורה בכל מקום שיש לו ב' מחיצות שלימות ולחי
קעזה, כמ"ש בסי' ש[מ]"ה, אלא שחכמים אסרו בב' מחיצות ולחי, והתירו בג' מחיצות
קעאולחי), ובסי' שמה ס"ו (מקום המוקף ג' מחיצות גמורות, אלא שפרוץ ופתוח לגמרי
קעבברוח רביעית, או אפילו אין בו אלא ב' מחיצות ולחי, שלחי זה נדון כמחיצה ג', ע"ד
קעגשיתבאר בסי' שס"ג, הרי הוא רשות היחיד גמורה מן התורה, והזורק מרשות הרבים
קעדלתוכו חייב).
קעהועל זה מבאר כאן, שאף מבוי בג' מחיצות
קעוולחי, שהיא רשות היחיד גמורה, עדיין אסרו חכמים עד שישתתפו, כדלקמן בהמשך.
קעז[951] כדלעיל שסב סי"ט (אם עשה צורת פתח, אפילו לפרצה יתירה
קעחמעשר, מותר), ובסי' שסד ס"ד (ואם עשה צורת פתח על גבי ד' קונדסין, רשות היחיד
קעטגמורה היא מן התורה).
קפועל זה מבואר כאן, שאף מבוי בג' מחיצות
קפאוצורת הפתח, שהיא רשות היחיד גמורה, עדיין אסרו חכמים עד שישתתפו, כדלקמן בהמשך.
קפב[952] כדלעיל סי' שסג ס"א (אפילו תיקון שאינו מועיל מן התורה, כגון
קפגלהניח קורה רחבה טפח על פתח המבוי הפתוח לרשות הרבים או לכרמלית ... כיון שיש קורה
קפדעל פתחו יש בזה היכר וזכרון לרואים).
קפה[953] רב יהודה יב, ב (מבוי שלא נשתתפו בו, הכשירו בלחי,
קפוהזורק לתוכו חייב, הכשירו בקורה, הזורק לתוכו פטור).**
קפז**
קפחוהיינו שאף שתיקנו את המבוי בקורה,
קפטשהתירו לטלטל בו, עדיין אינו רשות היחיד מן התורה, והזורק לתוכו מרשות הרבים פטור.**
קצ**
קצא[954] ס"ו (במה דברים אמורים, כשמקום זה הוא פרוץ ופתוח לכרמלית,
קצבאבל אם הוא פתוח לרשות הרבים, הזורק לתוכו פטור, שאינו כרשות היחיד מן התורה).
קצג[955] כדלעיל סי' שמה סי"ט (איזו היא כרמלית ... ומקום זה הוא
קצדמקום פטור מן התורה, שמותר להוציא ולהכניס מתוכו לרשות היחיד ולרשות הרבים ומהם לתוכו).
קצה[956] רמב"ם פ"א ה"ב (מדברי סופרים אסור לשכנים לטלטל
קצוברשות היחיד שיש בה חלוקה בדיורין, עד שיערבו כל השכנים כולן מערב שבת, אחד חצר
קצזואחד מבוי ואחד המדינה). טור ושו"ע ס"א (אסרו חכמים לטלטל מן החצירות
קצחלמבוי, והתירוהו על ידי שיתוף).
קצטויש כאן שני פרטים:
ר(א) מן התורה מותר להכניס ולהוציא ממנו
ראאף בלא לחי ובלא קורה ובלא צורת הפתח, וחכמים הצריכו לחי או קורה או צורת הפתח,
רבכדלעיל סי' שסג ס"א (מותר לטלטל בכרמלית מן התורה כמו ברשות היחיד, אלא
רגשחכמים אסרו הטלטול בו, בין שפרוץ לרשות הרבים בין שפרוץ לכרמלית, מפני שדומה קצת
רדלרשות הרבים, כיון שפרוץ במילואו. לפיכך התירו כשעשה איזה תיקון במקום הפרצה,
רהאפילו תיקון שאינו מועיל מן התורה, כגון להניח קורה).
רו(ב) מן התורה מותר עם לחי או קורה או
רזצורת הפתח, וחכמים אסרו עד שיעשו שיתוף, כדלעיל סי' שסו ס"א (חצר שהרבה בתים
רחפתוחים לתוכה מן התורה, מותרים לטלטל בכל החצר ומבתיהם לחצר, שהרי רשות היחיד
רטגמורה היא, אבל חכמים אסרו לטלטל מבתיהם לחצר עד שיערבו). וכמו שאסרו לעיל שם
ריההכנסה וההוצאה מבית לחצר בלא עירוב, כן אסרו ההכנסה וההוצאה למבוי בלא שיתוף,
ריאוכדתנן עג, ב (שהמבוי לחצירות כחצר לבתים), ופרש"י (כשם שאסור להוציא מן
ריבהבתים לחצר בלא עירוב, כך אסור להוציא מן החצר למבוי בלא שיתוף). טור ולבוש
ריגס"א (שכשם שעירובי חצירות מערב כל בתי החצר, כך שיתופי מבואות משתף כל חצרי
רידהמבוי).
ריה[957] אם יוציאו מהחצרות למבוי
ריוכלים ששבתו בבתים, כדלקמן סי' שפח (כל שיתופי מבואות אינם אלא להתיר להוציא לתוכו
ריזכלים ששבתו בבתים, אבל כלים ששבתו בתוכו או בחצירות, מותר לטלטלם ... ממנו לחצירות,
ריחובלבד שלא יכניסם לבית).
ריט[958] ברייתא
רכעא, ב (משתתפין במבוי ביין, ואם רצו להשתתף בפת משתתפין). ואף שכתבו התוס' שם (משמע
רכאקצת דלכתחלה ביין מצוה יותר מבפת), קיי"ל כמ"ש רש"י
רכבשם (וכל שכן פת דחשיב טפי). טור ושו"ע שם (שגובין פת או דבר אחר ממיני מאכל).
רכג[959] משנה כו, ב (בכל ... משתתפין). ברייתא פא, א (בכל
רכדמשתתפין שיתופי מבואות), ופרש"י (בין בפת ובין ביין בין בשאר פירות). טור
רכהושו"ע שם (שגובין פת או דבר אחר ממיני מאכל).
רכו[960] רש"י עא, ב סד"ה מערבין בחצרות (שהמבוי לחצירות
רכזכחצירות לבתים, מה עירוב החצר משוי לבתים חדא, אף שיתוף המבוי משוי חצירות חדא).
רכחטור ושו"ע שם (שגובין ... מכל חצר וחצר, ונותנים אותו באחת מן החצירות, ואנו
רכטרואים כאילו פתוח כל המבוי לאותו חצר).
רל[961] כדלעיל סי' סי' שסו סי"א (אין מערבין עירובי חצרות אלא
רלאבפת).
רלב[962] כדלעיל סי' שסו ס"ה (העירוב הוא משום דירה).
רלג[963] רש"י דף עא, ב ד"ה ואם רצו (דעירוב משום דירה
רלדהוא, לערב דירתן לעשותן אחת ... ודירתו של אדם אינו נמשך אחר היין, אלא אחר פיתו).
רלהלבוש שם (משום דעירוב חצירות הוא משום דירה, לערב דירתן לעשותם אחד, ודירתו של אדם
רלואינו נמשך אחר יין ושאר משקין, אלא אחר פת).
רלזוכן הוא לעיל סי' שסו ס"א (שדעתו
רלחשל אדם ודירתו במקום מזונותיו).
רלט[964] רש"י שם ד"ה ומשתתפין במבוי ביין (דשיתוף דמבוי אינו
רמאלא לשתף רשות החצירות שבמבוי, ולא רשות הבתים, וחצר לאו בית דירה הוא). לבוש שם (אבל
רמאשיתוף דמבוי אינו אלא לשתף רשות החצירות שבמבוי, ולא רשות הבתים, וחצר לאו בית
רמבדירה הוא, לפיכך מערבין בכל להכירא).
רמגולפי זה מובן, שאם שיתפו במבוי בפת,
רמדסומכים על שיתוף זה גם לעירובי החצרות, משא"כ אם שיתפו בשאר מאכלים ומשקים,
רמהאין לסמוך עליו לעירובי החצרות, שצריך להיות בפת דוקא, וכדלקמן סי' שפז ס"א
רמו(המשתתפים במבוי ... אין סומכים על שיתוף זה בחצר שלא עירבו בה ... ואם נשתתפו
רמזבמבוי בפת, סומכים עליו בחצרות).
רמחאמנם לקמן שם לא נתבאר טעם זה לחלק
רמטבינם, אלא טעם אחר (אין סומכין על שיתוף זה בחצר שלא עירבו בה, כדי שלא ישכחו
רנהתינוקות שבחצר זו תורת עירוב ... ואם נשתתפו במבוי בפת, סומכים עליו בחצרות ...
רנאלפי שהתינוקות מכירים בפת שנשתתפו בה במבוי, שמתוך שהפת היא חיי האדם עיניהם
רנבתלויות בה).
רנגויתבאר לקמן שם (הערה 1068).
רנד[965] רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת פה,
רנהב (וכל מקום שאמרו חכמים אין מניחין בו עירוב, מניחין בו שיתוף). רש"י שם
רנוד"ה עירוב משום דירה (שיתוף לאו משום דירה הוא, דהא לא בתים שייכי ביה אלא
רנזחצירות, הלכך לאו דירה בעינן). טור ושו"ע שם (ומפני שאינו אלא לשתף החצרות ...
רנחאין צריך ליתנו בבית).
רנט[966] כדלעיל סי' שסו ס"ה (אין מניחין אותו אלא בבית הראוי
רסלדירה, אבל לא באכסדרה ומרפסת, ולא בבית שער, שאע"פ שהוא בית גמור אינו ראוי
רסאלדירה מפני העוברים דרך עליו, ולא בבית שאין בו ד' אמות על ד' אמות, שאין דירתו
רסבחשובה דירה).
רסג[967] סוכה ג, ב (אית ביה ד' אמות על ד' אמות, דיירי
רסדביה אינשי, ואי לא, לא דיירי ביה אינשי ... עירובי חצירות אין מניחין בו, אבל
רסהשיתוף מניחין בו, מאי טעמא, דלא גרע מחצר שבמבוי). טור ושו"ע שם (או בבית
רסושאין בו ארבע על ארבע).
רסז[968] ברייתא שם (הנותן עירובו בבית שער, אכסדרה ומרפסת אינו עירוב ...
רסחושיתופי מבואות, בחצר שבמבוי, והאי לא גרע מחצר שבמבוי). רמב"ם פ"א
רסטהי"ז (אפילו בית קטן או אכסדרה או מרפסת הרי זה שיתוף).
רע[969] רבה פה, ב (כאן במסובין בחצר. אמר ליה אביי
רעאלרבה תניא דמסייע לך ... עירובי חצירות – בבית שבחצר, שיתופי מבואות – בחצר שבמבוי).
רעבטור ושו"ע שם (יכולים ליתנו באויר החצר).
רעג[970] גמרא שם (חוץ מאויר מבוי ... שיתוף במבוי לא מינטר). רש"י
רעדשם ד"ה עירוב משום דירה (לאו דירה בעינן, אלא מקום המשתמר, כגון חצר, אבל
רעהאויר דמבוי לאו משתמר הוא). טור ושו"ע שם (ואין צריך ליתנו בבית, רק שיהיה
רעובמקום המשתמר, הילכך אין נותנים אותו באויר המבוי).
רעז[971] ברייתא שם (שיתופי מבואות במבוי), ופירשו בגמרא
רעחשם (שיתופי מבואות בחצר שבמבוי), ופרש"י (לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו).
רעטרש"י סוכה ג, ב ד"ה אלא הכי קאמר (באחת החצרות שבמבוי, ולאפוקי חצר
רפשבמבוי אחרת).
רפאוכן הוא לעיל סי' שסה ס"י (אבל
רפבחצרות שאינן פתוחות לחצר שהשיתוף מונח בה, אפילו הן עומדות בצדה רק שאין לה מהן
רפגפתח או חלון שהוא בתוך י' טפחים, אסורות, שהרי אין השיתוף אצלן ואינן יכולות להביא
רפדאותו אצלן דרך המבוי), ושם נסמן (הערה פ).**
רפה**
רפו[972] שו"ת רשב"א, הובאה בב"י
רפז(כתב הרשב"א בתשובה, על ישראלים שדרים בג' מקומות חלוקים, ודלתות כל אחד
רפחמהמקומות נעולים בלילה, והשמש גובה קמח מכולם, צריכין הם לערב בכל מקום ומקום,
רפטששיתוף המבוי צריך שיהיה מונח בחצר שבמבוי, ואלו שנבדלים זה מזה ורחוקים, אין
רצשיתופן אחד ואין מבואותיהם כאחד). שו"ע ס"ב (ישראלים שדרים בג' מקומות
רצאחלוקים, ודלתות כל אחד מהמקומות נעולים בלילה, והשמש גובה קמח מכולם, אינו מועיל
רצבלהם להשתתף, ששיתוף מבוי צריך שיהיה מונח בחצר שבמבוי, ואלו שנבדלים זה מזה
רצגורחוקים, אין שיתופן אחד ואין מבואיהן כאחד). אליה רבה ס"ק ב (אלא צריך לערב
רצדבכל מקום ומקום).
רצה[973] מ"א ס"ק א (דהא אסורין לטלטל מזה לזה).
רצו[974] האופן הראשון מיירי שהמבוי האמצעי אינו מתוקן בלחי כו', ואסור
רצזלטלטל בו, ואם כן אסור לטלטל מהמבוי הא' למבוי הג'.
רצחהאופן השני מיירי שהמבוי האמצעי דרים בו
רצטישראלים ונכרים, ולא שכרו הרשות מהנכרים, ואסור לטלטל בו, ואם כן אסור לטלטל
שמהמבוי הא' למבוי הג'.
שאולא נזכר כאן אופן שלישי, שבמבוי האמצעי
שבדרים נכרים בלבד, ואם כן מותר לטלטל אליו מהמבוי של הישראלים, כדלעיל סי' שפב
שגס"ה (אם אין לנכרי דריסת הרגל על הישראלים ... ובאחת מהן דר נכרי ובשניה דרים
שדב' ישראלים או יותר, מכניסים ומוציאים מזו לזו דרך פתחים וחלונות שביניהן, ואינם
שהצריכים לשכור מהנכרי), וכיון שמותרים לטלטל מזה לזה, ואין צורך לשכור מהם רשותם,
שואפשר יכולים אף להשתתף יחד כדי לטלטל מזה לזה דרך חצר (או מבוי) הנכרי.
שזאמנם מסתפק בזה המ"א סי' שצ (ואפילו
שחשנים חצירות של ישראל, וחצר עכו"ם ביניהם, יכולין לערב יחד דרך פתחים לטלטל
שטדרך חצר העכו"ם, דלא חשיב הפסק כיון שאין אוסר. ומכל מקום זה אינו מוכרח כל
שיכך).
שיאונתבאר לעיל שם (הערה 802).
שיב[975] כדלעיל סי' שסו ס"י
שיג(נהגו לקבץ מכל בית ובית מעט קמח ועושין חלה אחת שלימה).
שיד[976] סעיף ה.
שיה[977] כדלעיל סי' שסח ס"ג (כמה הוא שיעור העירוב בתחלתו, בזמן
שיושהם י"ח או פחות שיעורן כגרוגרת פת לכל אחד, ואם הם יותר מי"ח, אפילו הם
שיזאלף או יותר שיעורו מזון ב' סעודות, שהם י"ח גרוגרות).
שיח[978] כדלעיל סי' שסז (אשתו של אדם מערבת עליו משלו שלא מדעתו).
שיט[979] כדלעיל שם (במה דברים אמורים, כשאוסר עליהם החצר אם לא יערב
שכעמהם, כגון שאין ביתו פתוח אלא לחצר זו בלבד).
שכא[980] כדלעיל סי' שסו ס"ד (קטן יכול לגבות העירוב ולקבצו
שכבולהניחו בבית).
שכג[981] כדלעיל סי' שסו סי"ב (אחד מבני החצר יכול ליתן פת בשביל
שכדכולם, אפילו שלא בפניהם, ובלבד שיזכנו להם על ידי אחר).
שכה[982] כדלעיל סי' שסו סט"ז (בני החצר שיש להם פת בשותפות לסחורה,
שכואינם צריכים לערב כלל).
שכז[983] טור ושו"ע ס"ג (ככל משפטי עירובי חצירות
שכחושיעורו, ושאשתו מערבת בשבילו, ושמערבין שלא לדעתו אם אין הבית פתוח אלא לחצר אחת,
שכטושקטן יכול לגבותו, ושיכול אחד לזכות לכולם (ושאם היו שותפין אין צריך לערב), כך
שלדיני שתוף). ממשמעות המשניות דף עג, ב (שבהמבוי לחצרות כחצר לבתים).
שלאעט, ב (כיצד משתתפין במבוי, מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני מבוי).**
שלבפ, ב (כמה הוא שיעורן). וגמרא שם.**
שלג[984] משנה עא, א (בעל הבית שהיה שותף לשכניו לזה
שלדביין ולזה ביין אינן צריכין לערב, לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב. רבי שמעון אומר
שלהאחד זה ואחד זה אינן צריכין לערב), כרבי שמעון. טור סוס"י
שלושסו, ובכמה דפוסים גם כאן, ורמ"א ס"ג (ואפילו היה משותף עם שכיניו
שלזבסחורה, לזה ביין ולזה בשמן, אין צריך להשתתף).
שלח[985] רב שם (ובכלי אחד). טור ורמ"א שם (והוא
שלטשיהיה בכלי אחד).
שמוראה פסקי דינים צמח צדק שמו, ד.
שמא[986] כדלעיל סי' שסו ס"ט
שמב(צריך ליתן כל העירוב בכלי אחד, ואם חלקו ונתנו בשני כלים אינו עירוב).
שמג[987] טור ושו"ע ס"ד
שמד(משתתפין בכל מיני מאכל), וכדלעיל סעיף א (פת, או דבר אחר ממיני מאכל או משקה).
שמהולענין עירובי תבשילין, ראה לקמן סי'
שמותקכז סי"ב.
שמז[988] משנה מעילה יז, ב (כל
שמחהאוכלין מצטרפין ... ובמזון שתי סעודות לעירוב).**רבה
שמטכט**, א (סבר רב יוסף למימר עד דאיכא סעודה מהאי וסעודה מהאי (ב'
שנאוכלין מצטרפין לעירוב, אבל ג' וד', דליכא סעודה מכל חד, לא, רש"י), אמר ליה
שנארבה, אפילו למחצה לשליש ולרביע). טור ושו"ע שם (ואפילו ד' וה' מיני מאכל
שנבמצטרפין למזון שתי סעודות).
שנגולענין ברכה אחרונה, ראה סדר ברכת
שנדהנהנין פ"ח ה"ז (כל האוכלין מצטרפין זה עם זה לכזית).
שנהולענין אכילה ביום הכיפורים, ראה לקמן
שנוסי' תריב ס"ב (כל האוכלין מצטרפין זה עם זה להשלים לשיעור זה).
שנז[989] לעיל סי' שסח ס"ג (כמה הוא שיעור העירוב ... אפילו הם אלף
שנחאו יותר, שיעורו מזון ב' סעודות).
שנטוכן הוא בשיתוף מבואות, כדלעיל סעיף
שסהקודם (ככל משפטי עירובי חצרות ושיעורו ...
שסאכך דיני שיתוף).
שסב[990] גמרא כח,
שסגא (בגודגדניות מי מערבין, והתניא גודגדניות ... אם הוקשו לזרע (הוקשו הקלחין כעץ, שכבר
שסדצמח בהן זרעו, קשין הקלחין לכל אדם, רש"י), אף מרובי בנים לא יאכלו). טור
שסהושו"ע ס"ה (בכל מיני מאכל משתתפין, חוץ מגודגדניות שהוקשו לזרע).
שסו[991] משמעות **גמרא
שסזכט**, א (ותבלין לאו בני אכילה נינהו). רא"ש פ"ג
שסחס"א (ועוד איכא מילי טובא דאין מערבין בהן ... ותבלין). טור ושו"ע שם
שסט(ותבלין).
שע[992] כ"מ בגמרא כח,
שעאסע"ב (מערבין בפולין לחין). טור ושו"ע שם (חוץ ... ופולין יבשים).
שעב[993] גמרא כט, סע"א (ובבצלים
שעגמי מערבין ... הא בעלים הא באימהות ... ובעלין נמי לא אמרן אלא דלא אבציל זירתא (שלא
שעדגדלו זרת [יש להן ארס] בבצל, רש"י), אבל אבציל זירתא, לית לן בה). טור
שעהושו"ע שם (ולא בעלי בצלים שלא גדלו אורך זרת).
שעולענין אכילת בצל בפני עצמו, ראה לעיל
שעזסי' רה ס"א (שום ובצל שהזקינו, ואינם ראוים לאכלם חיין בלא פת, מפני שהם
שעחשורפים במאוד). לקמן סי' תעג סי"ז (הערה קכו).
שעט[994] רבינא כז,
שפא (הא איכא כמיהין ופטריות). רמב"ם פ"א ה"ח (וכן כמהין ופטריות אין
שפאמשתתפין בהן, שאינן חשובין כאוכלים). טור ושו"ע שם (ולא בכמהין ופטריות).
שפבוראה לעיל סי' רד ס"א (כמהים
שפגופטריות, אף שגידולם מן הארץ, שמלחלוחית הארץ הם גדילים על העצים ועל הכלים, כיון
שפדשאין יניקתם מן הארץ אלא מן האויר, אינם נקראים פרי האדמה).
שפה[995] רב כח,
שפוא (ולא בכפניות), ופרש"י (תמרים רעות שלא בישלו כל צרכן). שו"ע שם (ולא
שפזבכפניות).
שפחוראה לעיל סי' רב ס"ו (הנובלות שהם
שפטפ[ירות] שנשרפו מהחום ונבלו ונפלו מן האילן קודם שנתבשלו ... מברכין עליהם שהכל
שצנהיה בדברו, שהואיל ונשתנו לקלקול מחמת קור או חום או דבר אחר, נגרעו וירדו ממעלתם).
שצא[996] רא"ש פ"ג
שצבס"א (ועדשים). (טור) שו"ע
שצגשם (ולא בעדשים). מ"א ס"ק ד (דאין נאכלין חיין).
שצד[997] גמרא כט, א (חטין ושעורין,
שצהולאו בני אכילה נינהו). שו"ע שם (ולא בחטים ושעורים).
שצו[998] גמרא שם
שצזכט, רע"א (סילקא חייא קטיל גברא חייא,ההוא
שצחבבשיל ולא בשיל). רמב"ם פ"א הי"א (ליטרא של ירק בין
שצטחי בין שלוק. ואם היה בשיל ולא בשיל, אין מערבין בו, לפי שאין ראוי לאכילה).
תמ"מ שם (וסובר רבינו שהוא הדין לכל ירק. ובהשגות א"א לא נאמר כזה אלא
תאבתרדין עכ"ל. ודברי רבינו נראין בטעמן, שאין אדם אוכל ירק בשיל ולא בשיל).
תבשו"ע שם (ולא בירק שהוא בשיל ולא בשיל).
תג[999] לבוש ס"ה (שכל אלו
תדאינם בני מאכל הם).
תה[1000] רב המנונא כח,
תוסע"ב (מערבין בתרדין חיין).
תז[1001] לקמן סעיף ז (בליטרא ירק בין חי בין מבושל).
תח[1002] מ"א
תטס"ק ה (ונראה לי דלפתות דידן מערבין מהן חיין, דלא גרע מבשר חי).
תי[1003] לקמן סעיף ו (ובשר חי אינו ראוי לליפתן).
תיא[1004] כדלעיל סעיף א (שגובין פת,
תיבאו דבר אחר ממיני מאכל או משקה).
תיג[1005] משנה כו,
תידב (חוץ מן המים ומן המלח). טור ושו"ע ס"ה (ולא במים לבדו ולא במלח לבדו).
תיה[1006] גמרא ל, א (מים ומלח הוא
תיודלא זייני).
תיז[1007] **ר' אליעזר ור' יוסי
תיחבר חנינא כז**, א (לא שנו אלא מים בפני עצמו ומלח בפני עצמו דאין מערבין,
תיטאבל במים ומלח מערבין). טור ושו"ע שם (אבל אם עירבם יחד, משתתפין בהם).
תכ[1008] רש"י שם ד"ה מים ומלח (המעורבין, מזון
תכאהן לטבל בהן פתו), וכדלעיל סי' שכא ס"ג (מי מלח ... לטבול בהם את פתו), ולקמן
תכבסי' תעג סי"ד (מעט ירקות בטיבול ... במי מלח).
תכג[1009] סעיף ג (שיעורו מזון ב' סעודות, שהם י"ח גרוגרות, שהם
תכדכששה ביצים בינונית פת).
תכה[1010] רב יהודה אמר **שמואל
תכוכט**, ב (כל שהוא ליפתן, כדי לאכול בו (ללפת בו את הפת מזון ב'
תכזסעודות, רש"י), כל שאינו ליפתן, כדי לאכול הימנו). טור ושו"ע ס"ו (כל
תכחדבר שרגילים ללפת בו את הפת, שיעורו ללפת בו פת הנאכל לשתי סעודות. וכל שאין
תכטמלפתין בו הפת, שיעורו כדי לאכול ממנו ב' סעודות).
תל[1011] רב יהודה אמר שמואל שם (בשר
תלאחי, כדי לאכול הימנו). טור ושו"ע שם (ובשר חי לא הוי ליפתן, וצריך כדי שיאכל
תלבממנו ב' סעודות).
תלג[1012] רשב"א
תלדבעבודת הקדש שער ד ס"ד (ויראה לי שאין הדברים אמורין אלא בחי ומליח, אבל בחי
תלהבלא מליח אין רוב בני אדם אוכלין אותו ואין סומכין עליו, וכן הדין בדג מליח).
תלוריטב"א שם ד"ה בשר חי (יש שפירשו בשר חי ממש, וכגון שהוא מלוח שאינו
תלזנאכל מחמת מלחו, דאי לא, אין דרך לסעוד בו, וכן פירשו בירושלמי), והוא בירושלמי
תלחפ"ג ה"א (דג מליח מערבין בו, בשר מליח מערבין בו, בשר חי מערבין בו). **אליה
תלטזוטא** ס"ק ה (דוקא חי ומליח, אבל חי בלא מליח אין רוב אדם
תמאוכלין ממנו ואין סומכין עליו, וכן הדין בדג מליח, ספר עבודת הקודש).
תמאוראה לעיל סי' שח סס"ח (בשר חי, אפילו
תמבתפל שאינו מלוח כלל, מותר לטלטלו, מפני שראוי לאכילת אדם, שיש בני אדם שדעתם יפה
תמגוכוססין בשר חי ... אבל בשר קשה שאינו ראוי לכוס, אותו אסור לטלטלו), וסס"ט (דג
תמדמלוח מותר לטלטלו, ושאינו מלוח אסור, מפני שאינו ראוי לשום אדם).
תמה[1013] רבה שם
תמו(בשר צלי, רבה אמר כדי לאכול בו, ורב יוסף אמר כדי לאכול הימנו). רי"ף ז, ב
תמז(והלכתא כרבה). טור ושו"ע שם (אבל צלי הוי ליפתן, ושיעורו ללפת בו ב' סעודות).
תמח[1014] גמרא כט ב (דהני פרסאי
תמטאכלי טבהקי (חתיכות, רש"י) בלא נהמא, אמר ליה אביי ופרסאי הוו רובא דעלמא). כח,
תנא (בטלה דעתו אצל כל אדם). מ"א ס"ק ו (ואפילו יש מקומות שאוכלים אותו
תנאבלא פת בטלה דעתן אצל כל אדם (גמרא)).
תנבוראה גם לעיל סי' רב סי"ב (אף אם
תנגנתבשלו לצורך המרק ... כיון שכל העולם מבשלים אותם לאכילה ... בטלה דעתו אצל כל אדם).
תנדסי' שכ ס"א (ואף על פי שזה הסוחטן מתכוין לשם משקה, בטלה דעתו אצל כל אדם).
תנה[1015] ברייתא שם כט, א (חומץ כדי לטבל בו). טור
תנוושו"ע שם (חומץ הוי ליפתן), וכדלקמן סי' תעג סי"ד (מעט ירקות
תנזבטיבול, דהיינו שיטבלנו בחומץ).
תנח[1016] רב שם
תנט(כדי לטבל בו מזון שתי סעודות של ירק). מ"א ס"ק
תסז (שיעורו כדי לטבל ירק מזון ב' סעודות, אם היה אוכלו בלא פת).
תסא[1017] גמרא שם (יין כדי לאכול
תסבבו ... בחמרא מבשלא), כפירוש רשב"א בעבודת הקדש שם (יראה
תסגלי שהיין המבושל בקנוח סעודה הוא בא, ולא לטבל בו, ולפיכך שיעורו כדי שמביאין ממנו
תסדלקנוח של שתי סעודות). הובא במ"מ פ"א ה"י. מ"א ס"ק ח (מבושל
תסהלקינוח סעודה בא, ולא לטבל, לפיכך שיערו כדי שמביאין ממנו לקינוח ב' סעודות
תסו(מ"מ)).**
תסז**
תסחעי' אליה זוטא ס"ק ו (דברי
תסטהרשב"א בספר עבודת הקודש, שפתח יין מבושל כדי לטבול בו פת של ב' סעודות, ועל
תעזה כתב יראה לי וכו', הרי מבואר דלא לטבול פת קאמר הרשב"א).
תעא[1018] מ"א
תעבשם (וכן כל כיוצא מזה).
תעג[1019] רב שם
תעד(מערבין בשתי רביעיות של יין). טור ושו"ע שם (אבל יין חי לא הוי ליפתן,
תעהושיעורו שתי רביעיות).
תעו[1020] רש"י שם ד"ה
תעזבחמרא מבושל (חמרא בעלמא בעינן להיות בו שתיית ב' סעודות, והיינו ב' רביעיות).
תעחלבוש ס"ו (ושיעורו שתי רביעיות, ששותין רביעית לפעם אחת).
תעט[1021] גמרא שם
תפכט, ב גבי שכר (שכר מערבין בו ... ובכמה מערבין ...
תפאדעבידי אינשי דשתו כסא בצפרא וכסא בפניא וסמכי עילויהו), ופרש"י (כסא של
תפברביעית לוג שכר בצפרא, וכסא בפניא, וסמיך עלייהו). טור ושו"ע שם (וכן שיעור
תפגשאר משקים).
תפד[1022] רב יוסף ל,
תפהא (מערבין בביצים ... וכמה ... סיני אמר שתים), ופרש"י (סיני קרי רב יוסף,
תפולפי שהיה בקי במשניות ובברייתות). טור ושו"ע ס"ז (משתתפין בשני ביצים).
תפז[1023] רב שימי שם
תפח(מערבין בביצים חיות). טור ושו"ע שם (אפילו חיים).
תפט[1024] ברייתא כט, א
תצ(וליטרא ירק ועשרה אגוזין וחמשה אפרסקין ושני רמונים ואתרוג אחד). טור ושו"ע
תצאשם (בשני רמונים, בחמשה אפרסקים, בליטרא ירק).
תצב[1025] ובלבד שלא יהא בשיל ולא
תצגבשיל, כדלעיל ס"ד (ולא בירק שהוא בשיל ולא בשיל).
תצד[1026] ר' ינאי כח, ב (מערבין בפולין לחין). שו"ע שם
תצה(בפולים לחים). משא"כ יבשים,
תצוכדלעיל ס"ד (חוץ ... ופולין יבשים).
תצז[1027] רב יחיאל שם
תצח(וכמה, אמר רב יחיאל כמלא היד). שו"ע שם (מלא היד).
תצט[1028] רב נחמן כט,
500א (תפוחים בקב). מרדכי רמז תפו (פירוש בתפוחי יער
501קאמר, שהן גרועין יותר, דאי בשאר תפוחין, מאי תמיהא דרבא דקאמר וכי מערבין בתפוחין).
502שו"ע שם (בתפוחי יער, מלא הקב).
503וראה לעיל סי' רג
504ס"ב (אבל מיני פירות גרועים הגדילים באילני סרק, כגון תפוחים קטנים ...
505הגדילים ביער ... אף על פי שהם ראויים לאכילה, אינם חשובים פרי, ואין מברכין עליהם
506אלא שהכל נהיה בדברו). ומכל מקום משתתפין בהם.
507[1029] תוס' כז, ב סד"ה מאן
508דמתני (דאין לומר דמיירי בתפוחים של יער דצריך למתקן). ב"ח ד"ה גרסינן
509בגמרא (אבל התוספות בריש פרק בכל מערבין (כז, א) בדבור המתחיל מאן דמתני כתבו,
510דאין לומר דמיירי בתפוחים של יער דצריך למתקן ... וכן נראה מדכתבו הרי"ף
511והרא"ש והרמב"ם בסתם דתפוחים בקב, כלשון התלמוד, אלמא דבסתם תפוחים של
512פרדס קאמרינן שטובים הם לאכול חיים ... והכי נקטינן, ודלא כהשולחן ערוך). אליה רבה
513ס"ק יד (ונראה לי לתרווייהו, בין תפוחי פרדס בין תפוחי יער, בקב).
514[1030] רב יוסף שם
515כט, ב (תמרים בקב). רמב"ם פ"א הי"א (קב תמרים).
516[1031] משנה פאה פ"ח
517מ"ה – לענין מעשר עני, הובאה בעירובין כט, א – אף לענין עירוב (וקב גרוגרות).
518רמב"ם שם (קב גרוגרות).
519[1032] משנה פאה שם (מנה דבילה).
520רב כט (לענין עירוב). רמב"ם שם (מנה
521דבילה).
522[1033] רש"י בכורות נ, א ד"ה לטרין (מנין, דהוא עשרים וחמשה
523סלעים), ורש"י על התורה תרומה כה, לט (והמנה הוא ליטרא ... והם מאה זהובים,
524עשרים וחמשה סלעים, והסלע ארבעה זהובים). וראה שיעורי תורה ע' קט.
525[1034] משנה כו,
526ב (מערבין לנזיר ביין (אף על גב דלא חזי לדידיה, חזי לאחריני, וכיון דמזונא הוא
527גבי אחריני, שרו ליה רבנן, רש"י), ולישראל בתרומה (דהא חזיא לכהן,
528רש"י)). טור ושו"ע ס"ח (משתתפין אפילו באוכל שאינו ראוי לו, אם
529ראוי לשום אדם, כגון לנזיר ביין, ולישראל בתרומה).**
530**
531[1035] שלטי גבורים ח, א אות א (ונראה בעיני, שלא אמרו
532לערב בתרומה טהורה אלא בזמן שהיתה טהרה בישראל, שהי' להם אפר הפרה והיו מטהרין
533טמאי מתים שבישראל, אבל בזמן הזה לא ימצא בהם טהור, ואין תרומה טהורה ראויה לשום
534אדם). מ"א ס"ק ט (ועכשיו אין תרומה טהורה
535הראויה לשום אדם (כנסת הגדולה. שלטי הגבורים. עיין סי' תנ"ז)).
536והוא כדלקמן סי' תנז ס"כ (בחלת ארץ
537ישראל שאינה נאכלת לכהנים בזמן הזה שכלנו טמאי מתים, ונטמאת החלה ואסורה להאכיל
538אפילו לכהן טהור).
539וכן הוא לעיל סי' צד ס"א (שכולם
540טמאי מתים, שאין לנו אפר פרה). סי' קנח ס"א (עכשיו שאין הכהנים אוכלין תרומה
541מפני הטומאה). סי' קנט ס"כ (שאנו כלנו טמאי מתים).
542[1036] ברייתא ל, א (הנודר מן הככר, מערבין לו בה). רמב"ם
543פ"א הי"ד (הנודר מאוכל זה או שנשבע שלא יאכלנו, מערב בו ומשתתף בו. שאם
544אינו ראוי לזה הרי הוא ראוי לאחר). רשב"א בעבודת הקדש שער ה
545סט"ו (ויש מי שהורה דבין נשבע על הככר בין נדר מן הככר ואפילו בהנאתו מערבין
546לו בו, ולזה הדעת נוטה), ומ"מ שם **בשם
547רוב המפרשים **(ובגמרא (דף ל') אמר רב הונא שבועה שלא אוכל ככר זה מערבין לו
548בה, ככר זה עלי אין מערבין לו. ואמרו רוב המפרשים דאין הלכה כמותו אלא בכל גונא
549מערבין, כדמוכחן ברייתות התם, וכן הסכים הרשב"א ז"ל) דעה הא' בשו"ע
550שם (וכן (הנודר) מאוכל זה או נשבע שלא יאכלנו, משתתף בו). מ"א ס"ק י (ואף
551על פי שאמר שלא אהנה או קונם, שרי).
552דלא כטור (אמר שבועה שלא אוכל
553ככר זו משתתפין לו בה, שלא אסר אלא באכילתו ולא שאר הנאותיו, אבל אמר שבועה שלא
554אהנה ממנה, נראה שאין משתתפין לו בה), ודעה הב' שבשו"ע (ויש אומרים דהיינו
555דוקא כשנדר או נשבע שלא יאכלנו, אבל אם נדר או נשבע שלא יהנה ממנו, אין משתתפין לו
556בה).
557[1037] מ"מ. מ"א
558ס"ק י (שלא כוון אלא בדרך הנאתו).
559[1038] רא"ש
560פ"ג סי' ב (ואם אפיק למילתיה בלשון קונם, אפילו אמר קונם אכילת ככר זו עלי,
561אין מערבין לו בה, גזירה אטו אמר ככר זו הקדש, משום דסתם קונם דומה להקדש, דשניהם
562אוכל נאסר על האדם). טור (ואם אמר קונם הנאתו או אכילתו עלי אין
563משתתפין בו). רמ"א ס"ח (ואם אמר קונם הנאתו או
564אכילתו עלי, לכו"ע אין משתתף בו). לבוש ס"ח (ואם אמר
565קונם הנאתו או אכילתו עלי, לכולי עלמא אין משתתפין לו בה, גזירה אטו אם אמר ככר זו
566הקדש, דסתם קונם דומה להקדש, דשניהם אכילתו נאסר על כל אדם, לכך אין מערבין בו
567כאילו אינו מאכל, הואיל ונאסר על כל אדם), כרב הונא שם ל,
568א (שבועה שלא אוכל ככר זו מערבין לו בה, ככר זו עלי אין מערבין לו בה),**לפירוש
569רשב"ם והתוס'** ד"ה ככר (ונראה כרשב"ם דמפרש דאין מערבין לו בה,
570אפילו אמר קונם אכילת ככר זו עלי, משום דקונם הוי כעין הקדש ואתי לאחלופי בהקדש).
571[1039] ברייתא שם (ככר
572זו הקדש (ודאי אסר בכל הנאות, ואינו ראוי לשום אדם, רש"י), אין מערבין לו בה,
573לפי שאין מערבין בהקדשות).
574[1040] שו"ע ס"ט
575(אם אמר היום קונם ... אין משתתפין לו בה).
576[1041] רב נחמן לו,
577א (בעא מיניה רבא מרב נחמן, ככר זו היום חול ולמחר קדש ואמר עירבו לי בזה, מהו (הואיל
578ובין השמשות ספק הוא, חיישינן דילמא קודם קניית עירוב חל עליה הקדש, ואין מערבין
579בהקדש, או לא אמרינן הכי, רש"י). אמר ליה עירובו עירוב. היום קדש ולמחר חול, ואמר
580עירבו לי בזה, מהו (מי אמרינן כי מטא בין השמשות נפק ליה מקדושתיה וקנה עירוב, או
581לא, רש"י). אמר ליה אין עירובו עירוב. מאי שנא (הא בין השמשות ספיקא הוא, מאי
582שנא הכא לקולא והכא לחומרא, רש"י). אמר ליה לכי תיכול עליה כורא דמלחא (לכשתמדוד
583כור של מלח על דבר זה ותתנהו לי, אומר לך טעמו, רש"י), היום חול ולמחר קדש,
584מספיקא לא נחתא ליה קדושה (ומספיקא לא תפקיה ממילתיה קמייתא, וכן סיפא, רש"י),
585היום קדש ולמחר חול, מספיקא לא פקעא ליה קדושתיה מיניה). טור ושו"ע ס"ט
586(אמר על ככר היום חול ולמחר קודש או קונם, משתתפין לו בה, שבין השמשות עדיין לא
587נתקדשה ודאי, וראויה היתה מבעוד יום. אבל אם אמר היום קונם ולמחר חול, אין משתתפין
588לו בה, שאינה ראויה עד שתחשך). מ"א ס"ק יב (לא נתקדשה ודאי, שמספק לא חל
589עליו קדושה), וס"ק יג (עד שתחשך, דמספקא לא פקעה קדושה, ועיין בגמרא).
590[1042] כדלקמן סי' שצג ס"ג (שכיון שנקבעה דירתו במקום עירוב בבין
591השמשות, שהוא תחלת כניסת השבת, שוב אינה נפקעת משם כל השבת).
592[1043] רמב"ם פ"ו
593הט"ז. (טור) שו"ע ס"ט (שבין השמשות עדיין לא נתקדשה
594ודאי, וראויה היתה מבעוד יום). משנה ברורה שעה"צ ס"ק מט (דברי המחבר
595שכתב לא נתקדשה ודאי, והוא לשון הרמב"ם, משמע שלענין הקדש הוא קדוש מספק ואין
596רשאי לאכלו, רק דלענין עירוב, שהוא דרבנן, מוקמינן ליה אזמן הקודם שהיה ברור חול
597או קודש, וכן באר הגר"ז).
598[1044] רש"י
599שם ד"ה היום תהא קדש (ולמחר חול, על מעות שיש לי בבית) לבוש ס"ט (ולמחר
600תהא חול, שתהא פדוי על מעות שיש לי בבית).
601[1045] גמרא שם. טור ושו"ע
602שם. מ"א שם.
603[1046] רבי שמעון במשנה מה, ב (שלש
604חצירות (זו אצל זו, רש"י) הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים (דכל אחת רשות
605לעצמה ואין להן דריסת הרגל זו על זו, רש"י), עירבו שתים עם האמצעית, היא
606מותרת עמהן והם מותרות עמה, ושתים החיצונות אסורות זו עם זו). רב חמא בר גוריא אמר
607רב מט, ב (הלכה כרבי שמעון).
608ובזה תלוי גם דין חצר שבין שתי מבואות,
609שבשניהם חולקים רב ושמואל בדעת רבי שמעון, כדאמרינן מט, א (ואזדא שמואל לטעמיה,
610דאמר שמואל חצר שבין שני מבואות, עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם), וכתב רא"ש
611פ"ד סי"ב (וכתב רבינו מאיר ז"ל, דאף לרש"י הלכתא כוותיה דרב
612באיסורי, דסבירא ליה כרבי שמעון דמתיר הכל). טור ושו"ע ס"ט (חצר הפתוח
613לשני מבואות ושיתף עם כל אחד מהם, מותר עם כל אחד מהם לטלטל ממנו לחצר ומחצר לתוכו).
614וכן הדין בשלוש חצרות, כדלעיל רס"י
615שעח (ג' חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות כולן גם כן למבוי או לרשות הרבים, ועירבה כל
616אחת מהחיצונות עם האמצעית והחיצונות לא עירבו זו עם זו, הרי החיצונות אסורות זו עם
617זו להוציא כלים ששבתו בבתים מזו לזו דרך האמצעית, והאמצעית מותרת עם כל אחת מהן
618והן מותרות עמה), ושם נסמן (הערה 651).
619[1047] טור ושו"ע שם (ואסור
620לטלטל כלים ששבתו במבוי זה למבוי האחר דרך החצר). ופירש מ"א
621ס"ק טו (ששבתו במבוי, כלומר בבתים שבמבוי, דאלו ששבתו במבוי עצמה שרי,
622כמ"ש רס"י שע"ב), והוא כדלעיל סי' שעב ס"א (לא אסרו לטלטל
623מרשות היחיד של זה לרשות היחיד של זה בלי עירוב, אלא בבתים שתשמישן מיוחד ותדיר,
624אבל ... החצרות הסמוכות ... כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכם, שמותר לטלטל ...
625או למבוי שלא נשתתפו בו), ולקמן סי' שפח (כל שיתופי מבואות אינם אלא להתיר להוציא
626לתוכו כלים ששבתו בבתים, אבל כלים ששבתו בתוכו או בחצירות, מותר לטלטלם ... ממנו
627לחצירות, ובלבד שלא יכניסם לבית).
628[1048] כדלעיל סי' שסו ס"ט
629(צריך ליתן כל העירוב בכלי אחד, ואם חלקו ונתנו בשני כלים אינו עירוב).
630[1049] ב"י
631ד"ה ומשמע בגמרא (וכבר כתבתי בסימן שע"ח, דמשמע בגמרא שאם נתנו שני
632המבואות שיתופן בחצר זו הוה ליה חדא, ומותר לטלטל כלים ששבתו במבוי זה למבוי האחר
633דרך החצר, והוא שלא יתנוהו בשני בתים). מ"א ס"ק יד (ואם
634נתנו שני המבואות שתופן בחצר זו בכלי אחד, הוה להו כולן כאחד, ומותר לטלטל ממבוי
635זה למבוי זה, כמ"ש רס"י שע"ח).
636[1050] סעיף א (אבל אם נתנוהו
637בבית אחד באמצעית, הרי נתחברו דיורי שלשתן בבית זה, ומעורבות הן, וכולן מותרות זו
638עם זו).
639[1051] שמואל מט,
640א (לא עירבה עם שניהם (לא עירבה לא עם זו ולא עם זו, רש"י), אוסרת על שניהן (מלהוציא
641מחצרותיהן למבוי, רש"י). היתה באחד רגילה (לצאת ולבא כל שעה, רש"י) ובאחד
642אינה רגילה (ולא עירבה לא עם זו ולא עם זו, רש"י), זה שרגילה בו אסור (שחצר
643זו אוסרת עליו דמיניה הוא והרי לא עירבה, רש"י) וזה שאינה רגילה בו מותר).
644טור ושו"ע שם (ואם לא שיתף עם שום אחד מהם, אם הוא רגיל עם שניהם לצאת ולבא
645בחול דרך עליהם, אוסר על שניהם. ואם הוא רגיל עם האחד ועם השני אינו רגיל, אותו
646שרגיל אוסר ושאינו רגיל אינו אוסר).
647[1052] ואף לפי מה שיתבאר בסמוך
648(המבוי, הואיל ותשמישו שוה לכל החצרות הרגילות בו, הרי הן אוסרות זו על זו אפילו
649בהעברה ברגל לבד בשבת), היינו דוקא ברגילה, משא"כ כאן שאינה רגילה בו.
650[1053] רבה בר רב הונא
651שם (עירבה עם שאינה רגילה בו, הותר רגילה לעצמו (דהא סלקא נפשה מיניה, רש"י)).
652טור ושו"ע שם (ואם שיתף עם אותו שאינו רגיל, הותר הרגיל לעצמו אם שיתפו
653ביניהם).
654[1054] רש"י שם ד"ה אוסרת על שניהן (ואע"ג
655דרגילה עם שניהן, זו היא תקנתה, מערבת עם האחד וגליא דעתה שנסתלקה מן האחר, ומותר
656האחד לעצמו). טור ושו"ע שם (וכן אם היה רגיל עם שניהם ושיתף עם
657אחד מהם, מותר השני, שהרי סילק עצמו ממנו). ב"י
658ד"ה ומ"ש רבינו וכן אם רגיל (ומ"ש רבינו וכן אם רגיל עם שניהם
659ושיתף עם אחד מהם מותר השני, אף על פי שלא נזכר בהדיא בגמרא, למדו רבינו בקל וחומר
660מהיכא דשיתף עם אינו רגיל הותר רגיל לעצמו).
661[1055] רבה בר רב הונא אמר **שמואל
662שם** (אם עירבה רגילה לעצמו, וזה שאינה רגילה בו לא עירב (אפילו
663בפני עצמו, רש"י), והיא עצמה לא עירבה (לא עם זה ולא עם זה, רש"י),
664דוחין אותה אצל שאינה רגילה בו (שלא לאסור על זה שעירב, הואיל והאי לא מפסדא מידי
665דהא לא עירב, רש"י), וכגון זה כופין על מדת סדום (דאפילו מידי דלא חסר ביה לא
666מהני לחבריה. והכא על כרחיה דחינן ליה גביה, רש"י)). טור ושו"ע שם (ואם המבוי
667שרגיל בו שיתפו ביניהם ואותו שאינו רגיל לא שיתפו, והוא לא שיתף לא עם זה ולא עם
668זה, דוחים אותו אצל שאינו רגיל, ויסתלק מאותו שרגיל כדי שיהא מותר, כיון שהוא אינו
669מפסיד בדבר, שהרי לא שיתף עמהם, ויש ריוח לאחרים, שעל ידי זה יהיו מותרים, כופין
670אותו על מדת סדום).
671[1056] **עי' מ"א סי'
672שס[ד]** ס"ק ג (וכגון זה כופין על מדת סדום שלא יעברו זה על זה
673בשבת, כמ"ש סוס"י שפ"ו).
674וכמו לענין מבוי עקום, שכתב רבינו
675יהונתן ב, רע"א (ואף על פי שיש רשות לכל אחד ואחד מאלו המבואות העקומות לדרוס
676על חבירו ואין לעכב בידיהם, אפילו הכי, אם עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן לא אסרי
677אהדדי, לפי שהרי יש להם פתח פתוח לרשות הרבים לכל אחד ואחד, וכיון שעירבו אלו
678לעצמן ואלו לעצמן, גלו דעתייהו שסלקו דריסתן זה מזה, וכגון זה כופים על מדת סדום
679שלא יעברו זה על זה בשבת, אף על פי שדרכן בחול לעבור, כיון שיש להם דרך אחרת קרובה
680ממנה).
681וכן נפסק לקמן סי' שצב ס"ז (ב'
682מבואות הפתוחים זה לזה ופתוחים גם כן לרשות הרבים ... אם מבוי אחד עירב לעצמו
683והשני לא עירב כלל, כופין אותו על מדת סדום שלא יעבור בשבת על זה שעירב, כדי שלא
684יאסר עליו, כיון שיש לו פתח אחר לצאת לרשות הרבים, כמו שכופין את החצר שלא עירבה
685במבוי שלא תעבור בו בשבת אם יש לה פתח למבוי אחר לעבור דרך עליו לרשות הרבים, כמו
686שנתבאר שם. ואין צריך לומר אם עירבו ב' המבואות זה לעצמו וזה לעצמו, ובשבת בא אחד
687לעבור על חבירו, שיכול לעכב עליו, כיון שכבר גילה דעתו שסילק דריסת רגלו מעל חבירו
688במה שעירב לעצמו).
689וכן הדין בחצר שיש לה יציאה אחרת לרשות
690הרבים, כדלעיל סי' שסה סוף ס"ג (חצר זו כיון שיש לה דרך אחרת לילך בה לרשות
691הרבים שלא דרך המבוי, דהיינו דרך פרצתה שנפרצה לרשות הרבים, כופין אותה על מדת
692סדום שלא תעבור בשבת דרך המבוי ותאסר עליו).
693וראה לעיל סוס"י שפה (הערה 947),
694שבמומר אין אומרים כופין אותו כו'.
695[1057] לעיל סי' שפא ס"ב (שזה
696שאמרו שהפנימית אוסרת בדריסת רגלה על חיצונה, אין הכוונה שדריסת והעברת הרגל בלבדה
697תאסור, אלא דריסת הרגל כשדורסת שם ומשתמשת בצרכיה בדרך תשמיש החצר לבתים היא אוסרת
698אותה, כמו שאוסרים אותה הבתים שבה אם לא עירבו בה. ולכן כשביטלה לה זכות זה ואינה
699משתמשת בה בשבת אינה אוסרת אותה, אעפ"י שעוברת עליה).
700[1058] תוס' נט, א ד"ה כמאן
701(דשני חצירות זו לפנים מזו, רגל הפנימי המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה על
702החיצונה, דאחדא לדשא ומשתמשא, ומסתלקא מלהשתמש בחיצונה, דעיקר תשמיש דחצר החיצונה
703לבני חיצונה היה, והויא פנימית בחיצונה שלא במקומה. אבל הכא, אע"ג דכל מבוי
704ומבוי מותר כל אחד ואחד במקומו, מודו רבנן דאסרי רשות הרבים על צד האחד, דהא מקומן
705הוא, דרשות הרבים הוי להני כמו להני), ושם ע"ב ד"ה אבל הכא מי מצי מסלקי
706כו' (פירוש, דוקא פנימית אחדא דשא מלהשתמש בחיצונה שאינה מקומה, דעיקר חיצונה לבני
707חיצונה, אבל רשות הרבים הוי להני כמו להני). מ"א שם (דמבוי שאני, דדוקא חצר,
708כיון דעיקר חצר לבני חיצונה הוא, אין הפנימי אוסרת עליה אף על פי שעוברת דרך שם,
709משא"כ במבוי מפולש דהוי להני כמו להני, בעינן שיסלקו נפשייהו משם).
710ואף שגם לענין חצר האוסרת על המבוי,
711נתבאר לקמן סי' שצא ס"א (ככל משפטי ביטול למי ששכח ולא עירב בחצירו, כן הוא
712במבוי, שאם שכחה חצר אחת ולא נשתתפה מבטלת רשותה לשאר בני המבוי או הם לה), והיינו
713שמבטלת רשות ההשתמשות בו אף שהם עוברים עליו.
714אפשר שלא אסרו בזה אלא כשהחצר פתוחה גם
715למבוי שני, אבל אם אינה פתוחה אלא למבוי זה, התירו בביטול רשות (כמו באיצטבא דלקמן
716בסמוך שהתירו "אע"פ שעוברת דרך עליהם בשבת".
717סיכום פרטי הלכה זו – לעיל סי' שפ
718ס"א (הערה 679).
719[1059] רב חסדא נט,
720ב (אחד מבני מבוי שעשה דקה לפתחו, אינו אוסר על בני מבוי), ופרש"י (אם לא
721נשתתף עמהן, דגלי אדעתיה דאסתלק).
722[1060] מ"א סי' שצב
723ס"ק ז (מצבה, היינו אצטבא גבוה ד' טפחים. כן כתבו הרי"ף והרר"י
724וכ"פ הב"ח וש"ג). והוא ברי"ף יח, א (פירוש דקה – אצטבא),
725ורבינו יהונתן יז, ב (דקה, שהוא אצטבא גבוהה ארבעה טפחים), וב"ח סי' שצב
726ד"ה ומ"ש ואם ירצו (והתוספות כתבו דעבוד דקה מחיצה גבוהה ד' טפחים, כגון
727אצטבא, בפני המבוי), והוא בתוס' נט, ב ד"ה דעבוד דקה (מחיצה גבוה ד'
728(ס"א י') טפחים, כגון איצטבא בפני המבוי), ובשלטי הגבורים יח, א אות א
729(ורבינו פירש אצטבא ... שהיא מחיצה קטנה גבוה ד' טפחים).
730וכן הוא לעיל סי' שעה ס"ד (היתה
731מצבה גבוה ד' טפחים לפני המרפסת, אין המרפסת אוסרת על בני החצר). לקמן סי' שצב
732ס"ד (איצטבא גבוהה ד' טפחים).
733[1061] תוס' שם
734סד"ה דפנימית (ומה שפירש בקונטרס שלא יהא לה דריסת הרגל על החיצונה, לאו דוקא,
735דליכא קפידא בדריסת הרגל ... וכן עשיית דקה דשמעתיןלענין תשמיש, לא לענין הילוך).
736פסקי ריא"ז פ"ה ה"ה אות ו. שלטי גבורים שם (ואין מבוי אוסר על
737חבירו אע"פ שיוצא ובא דרך עליו, הואיל ועשה דקה בפני פתחו הרי הוא כסתום,
738וכאילו סילק דרכו מעליו).
739[1062] משמעות התוס' שם (דליכא
740קפידא בדריסת הרגל, דאם כן היתה מסתלקת לגמרי מרשות הרבים, דהא דרך חיצונה נפקא,
741ואין לנו לסלקה מרשות הרבים).
742ובזה נראה דשרי אף בביטול רשות לבד (בלא
743אצטבא), כנסמן לעיל (הערה 1058).
744סקירת ההלכה של רגל המותרת במקומה
745והאסורה במקומה, וסילוק מלהשתמש על ידי אצטבא – לעיל סי' שעח ס"ב (הערה 654).