Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשפז שותפין במבוי צריכים לערב בחצירות
ובו ב' סעיפים
א המשתתפים
ובו ב' סעיפים
א המשתתפים
בבמבוי צריכים לערב בחצירות, בכל חצר שיש בה ב' בתים. ואע"פ שהם מעורבים
גומשותפים כבר, אין סומכין על שיתוף זה בחצר שלא עירבו בה,
דכדי שלא ישכחו התינוקות שבחצר זו תורת עירוב, שהרי אין התינוקות מכירים מה נעשה
הבמבוי, ויאמרו אבותינו לא עירבו.
ואבל חצרות הפתוחות זו לזו אינם צריכים לערב זו עם זו,
זששיתוף המבוי מחברן ומטלטלין מזו לזו בין דרך המבוי בין דרך פתחיהם.
חואם נשתתפו במבוי בפת, סומכים עליו בחצרות, ואין צריך
טלערב כל חצר לעצמה,
ילפי שהתינוקות מכירים בפת שנשתתפו בה במבוי,
יאשמתוך שהפת היא חיי האדם, עיניהם תלויות בה.
יבולכן אין נוהגין עכשיו לעשות עירובי חצרות בשום חצר
יגשיש בה בתים הרבה, לפי שסומכין על השיתוף שבבית הכנסת הנעשה מפת, שמועיל גם לחצרות אם
ידמותר לטלטל מהן לבית הכנסת.
טוולכן נוהגין לתלותו בבית הכנסת, כדי שיהא מפורסם לתינוקות:
טזב מבוי
יזשעירבו כל חצרות שבו כל חצר לעצמה, ואחר כך נשתתפו כולן במבוי ביין או מין אחר
יחשאינו פת, ושכח אחד מבני החצר ולא עירב עם בני חצירו, לא הפסיד כלום,
יטשהרי כולם נשתתפו במבוי ועל השיתוף סומכין. ולא הצריכו לערב בחצר עם השיתוף אלא
כשלא לשכח התינוקות, והרי עירבו
כא(בחצרות,
כבוגם בחצר זו עירבו) (רוב בני החצר, ומפני המיעוט שלא עירבו לא תשתכח תורת עירוב).
כגואם שכחו כולם מלערב בחצרות, אם אין מקפידין על
כדפרוסתן
כהשבבתיהם
כואם זה יאכל משל זה (כשיעור ב' סעודות של עירוב), הרי הן כמעורבין, וסומכין על
כזהשיתוף שבמבוי בשבת ראשונה בלבד, ואין מתירין להם דבר זה אלא מדוחק:
כח[1063] משנה עג,
כטא-ב (עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי, מותרין בחצירות ואסורין במבוי, ואם נשתתפו במבוי,
למותרין כאן וכאן). גמרא שם (מני, רבי מאיר היא דאמר בעינן עירוב ובעינן שיתוף,
לאאימא מציעתא ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן ... הא לא קשיא, ואם נשתתפו נמי
לבקאמר), ופרש"י (ואם נשתתפו אף במבוי קאמר). נמצא שסתם משנה זו היא כרבי מאיר,
לגששיתוף במבוי אינו מתיר הטלטול בחצרות, כדתניא עא, ב (מערבין בחצירות ומשתתפין
לדבמבוי ... דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים או מערבין או משתתפין), וכדעה הראשונה
להבגמרא שם (בפת דכולי עלמא לא פליגי דבחדא סגי, כי פליגי ביין), ופרש"י (כשנשתתפו
לוביין במבוי דלרבי מאיר לא סמכינן עליה בעירובי חצירות, דאין מערבין לחצירות ביין,
לזולרבנן שרי), וכדאמר רב שם ע"ב (הלכה כרבי מאיר).
לחרמב"ם פ"א הי"ט
לט(המשתתפין במבוי צריכים לערב בחצירות ... אם נשתתפו במבוי בפת, סומכין עליו ואין
מצריכין לערב בחצרות), אבל אם נשתתפו ביין צריכים לערב בחצרות. מ"מ שם (ואמרו
מאשם הלכה כרבי מאיר, ונאמרו שם שתי לשונות ונחלקו המפרשים בפסק דברים אלו, והנכון
מבכדברי רבינו, שכל שנשתתפו במבוי בפת סומכין עליו משום עירוב). ב"י ד"ה
מגאבל הרמב"ם (ולפי זה נראה שהרמב"ם פוסק כמאן דאמר שהלכה כרבי מאיר ...
מדכיון דסתמא דמתניתין כרבי מאיר).**
מה**
מושו"ע (המשתתפין במבוי
מזצריכים לערב בחצירות ... אם נשתתפו במבוי בפת, סומכין עליו ואין צריכין לערב
מחבחצרות), שהיא דעה הראשונה בסתם, כדעת הרמב"ם.
מטמ"א ס"ק א (במבוי
נבפת, ואם נשתתפו ביין...), הרי שגם המ"א פוסק כהרמב"ם, שהיא דעה הראשונה
נאבסתם בשו"ע, ששיתוף ביין אינו מתיר הטלטול בחצרות.**
נב**
נג[1064] ברייתא עא,
נדב (מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי, שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות, שיאמרו
נהאבותינו לא עירבו, דברי רבי מאיר), וכדתנן פ, ב (ולא אמרו לערב בחצירות אלא כדי
נושלא לשכח את התינוקות). רמב"ם ושו"ע שם (כדי שלא ישכחו התינוקות תורת
נזעירוב, שהרי אין התינוקות מכירים מה נעשה במבוי).
נח[1065] רש"י
נטעא, ב ד"ה ד"ה מערבין בחצרות (אבל עירבה כל חצר לעצמה, ונשתתפו כולם
סבמבוי, אע"פ שלא עירבו חצירות זו עם זו, שיתוף המבוי מחברן, ומטלטלין מזו לזו
סאבין דרך המבוי בין דרך פתחים). והיינו שאף רבי מאיר מודה בזה, כיון שעירבו בחצרות
סבוגם שיתפו במבוי.
סגב"ח (עירבה כל חצר לעצמה
סדושיתפו במבוי, אף רבי מאיר מודה, דאפילו לא עירבו חצרות זו עם זו, דשיתוף המבוי
סהמחברן, ומטלטלין מזו לזו בין דרך מבוי בין דרך פתחים). ט"ז
סוס"ק א (משמע מפירש"י דבעירבה כל חצר לעצמה, אפילו רבי מאיר מודה דסומכין
סזעל השיתוף, ולא בעינן עירובי חצירות זה על זה דרך פתחיהן). מ"א
סחס"ק ב (וב"ח כתב דכו"ע מודו דסומכין בזה על השיתוף).**
סט**
עדלא כשו"ע (המשתתפין
עאבמבוי צריכים לערב בחצירות ... ויש אומרים שאם לא עירבה כל חצר לעצמה, אין סומכין
עבעל השיתוף, אבל כשכל חצר עירבה לעצמה ואחר כך נשתתפו במבוי ולא עירבו דרך פתחים
עגשביניהם, מותרים להשתמש בחצירות שבמבוי דרך פתחים שביניהם, שסומכים על שיתוף במקום
עדעירוב), והיינו שפירש כן בדעת הפוסקים כחכמים, שבאופן זה סומכים על השיתוף במקום
עהעירוב, אבל בדעת הפוסקים כרבי אוסר גם בזה.
עואלא כדעת רש"י וב"ח וט"ז
עזומ"א, שבזה סומכים על השיתוף אף לרבי מאיר, שפסק כוותיה הרמב"ם. ואילו
עחלדעת הפוסקים כחכמים, סומכים על השיתוף ביין אף אם לא עירבו כלל בחצרות.
עט[1066] גמרא שם,
פכדעה הראשונה (בפת דכולי עלמא לא פליגי דבחדא סגי, כי פליגי ביין), שכן פסקו
פאברמב"ם ודעה הא' שבשו"ע.
פב[1067] רמב"ם ושו"ע שם
פג(שהרי התינוקות מכירים בפת).
פד[1068] ב"י
פהד"ה אבל הרמב"ם (כשמשתתפין בפת, מתוך שהפת חיי האדם, עיניהם תלויות בו,
פוומתוך כך מכירין [כ]שמשתתפין במבוי בו). לבוש (שמתוך שהפת חיי האדם ועיניהם תלויות
פזבו, ומתוך כך מכירים גם כשמשתתפין בו במבוי).
פחואילו האמור לעיל "המשתתפים במבוי
פטצריכים לערב", מיירי ששיתפו בשאר "מיני מאכל או משקה", וכדלעיל סי'
צשפו ס"א (מבוי המתוקן בלחי ... התירו על ידי שיתוף, שגובין פת או דבר אחר
צאממיני מאכל או משקה), שזה אינו מועיל בחצר, כדלעיל סי' שסו סי"א (אין מערבין
צבעירובי חצרות אלא בפת), וסי' שפו ס"א (עירוב שאינו אלא בפת בלבד, לפי שעירובי
צגחצרות הוא משום דירה לערב דירתם לעשותן כאחת, ודירתו של אדם אינה נמשכת אלא אחר
צדמקום פתו).
צהומה שהוצרכו כאן לטעם של "כדי שלא
צוישכחו התינוקות שבחצר זו תורת עירוב"; כי בלאו הכי היינו אומרים, שמגו שעירוב
צזזה (בשאר מאכלים ומשקים) מועיל לשיתוף שבמבוי, מועיל אף במקום עירוב שבחצרות,
צחכדלעיל סי' שפו ס"ו (שעירובין שלנו יש להם דין שיתוף מבואות, דהיינו שכל
צטהחצרות והבתים שבמבוי משתתפין יחד בעירוב זה), ושם נסמן (הערה 38).
קעל כן מבאר כאן טעם החילוק בינם (אין
קאסומכין על שיתוף זה בחצר שלא עירבו בה, כדי שלא ישכחו התינוקות שבחצר זו תורת
קבעירוב ... ואם נשתתפו במבוי בפת, סומכים עליו בחצרות, ואין צריך לערב כל חצר לעצמה,
קגלפי שהתינוקות מכירים בפת שנשתתפו בה במבוי).
קד[1069] לבוש (נראה
קהלי שהטעם שלנו הוא, שאנו נוהגין כדברי רבינו משה בן מיימון ז"ל ... שאפילו לא
קועירבה כל חצר לעצמה, אם נשתתפו בפת סומכין עליו, ואין צריך לערב חצירות כלל, הואיל
קזואין בו חשש לשמא ישכח תורת העירוב מן התינוקות, ועל זה אנו סומכין, דגביית הקמח
קחשלנו הוא כמו שיתוף בפת, שהרי עושין ממנו חלת מצה אחת ומקיימין אותה כל השנה בבתי
קטכנסיות, ואין לך היכרא לתינוקות גדולה מזו). ט"ז
קיס"ק ב (כיון דאנן בפת ערבינן, ובפת קי"ל דלכו"ע סגי להו בחדא, על
קיאכן אין צריך רק חד לעירוב ולשיתוף).
קיב[1070] עי' סוס"י שסה (וגם
קיגבמקומות שיש שם לחי או קורה או צורת פתח, ונשבר התיקון באותו מבוי של בית הכנסת,
קידאם נשבר בחול, כל המבואות אסורים, אפילו יש להם תיקון בפני עצמו, אלא אם כן הוא
קיהבענין שיכולין להביא אצלם העירוב מבית הכנסת), ושסו
קיוס"ו (ומקומות שאין להם לחי או קורה למבואותיהם, או שבית הכנסת אינו במבוי
קיזהמתוקן בלחי או קורה, שאין מניחים שם עירוב בבית הכנסת, כמו שנתבאר בסי' שס"ה).
קיח[1071] אגור סי' תרסא (שיש מנהג
קיטבקצת קהלות מאשכנז, שעושין ערובי חצירות בפת ותולין הפת עשוי כמין מצה בבית הכנסת).
קכשכיון שכל הטעם ש"אם נשתתפו במבוי
קכאבפת סומכים עליו בחצרות ... לפי שהתינוקות מכירים בפת שנשתתפו בה במבוי ... לכן
קכבנוהגים לתלותו בבית הכנסת, כדי שיהא מפורסם לתינוקות".
קכגונהגו כן אף שיש פוסקים שערערו על מנהג
קכדזה לתלותו בבית הכנסת, כדלעיל סי' שסו ס"ו (והמנהג בזמן הזה להניח העירוב
קכהבבית הכנסת. אף על פי שבית הכנסת אינו ראוי לדירה מפני קדושתו ... ויש שנתנו טעם
קכולמנהג), ושם נסמן (הערה 34
קכזוהערה 38).
קכח[1072] משנה עג,
קכטב (עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי, ושכח אחד מבני חצר ולא עירב (בחצירו, להתיר חצירו,
קלאבל בשיתוף היה לו חלק, רש"י), מותרין כאן וכאן).
קלא[1073] גמרא שם
קלב(כולה רבי מאיר היא, וטעמא מאי אמר רבי מאיר בעינן עירוב ובעינן שיתוף, שלא לשכח
קלגתורת עירוב מן התינוקות, והכא כיון דרובה עירבו, לא משתכחא).
קלד[1074] רמב"ם
קלהפ"ה הי"ג (ולא הצריכו לערב בחצירות עם השתוף אלא שלא לשכח לתינוקות תורת
קלועירוב, והרי עירבו בחצירות).
קלז[1075] ירושלמי פ"ו
קלחה"ח (נסמכין על שיתופי [מבוי] בשבת הראשונה מדוחק ... שאין מקפידין על פרו[ס]תן).
קלטרמב"ם פ"ה הי"ד (נשתתפו במבוי
קמושכחו כולן לערב בחצירות, אם אין מקפידין על פרוסתן, סומכין על השתוף בשבת הראשונה
קמאבלבד, ואין מתירין להן דבר זה אלא מדוחק). ראב"ד שם (ירושלמי הוא). מ"א
קמבס"ק א (ואם נשתתפו ביין, אם אין מקפידין בעלמא על פרוסתן, סומכין על השיתוף
קמגבשבת הראשונה לבד, ואין מתירין דבר זה אלא מדוחק (רמב"ם פ"ה)).**
קמד**
קמה[1076] מ"מ שם (כאן בשנשתתפו ביין או
קמובדברים אחרים, והתירום שבת ראשונה מדוחק, ופרוסתן פרוסה דעלמא). ב"י
קמזד"ה אבל הרמב"ם (כבר העמידה הרב המגיד בשעירבו ביין, ומאי פרוסתן פרוסה
קמחדעלמא). מ"א שם (ואם נשתתפו ביין, אם אין מקפידין בעלמא על פרוסתן).