Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשפח דין אם לא עירבו החצירות יחד וגם לא נשתתפו במבוי
ובו סעיף אחד
א כל שיתופי
ובו סעיף אחד
א כל שיתופי
במבואות אינם אלא להתיר להוציא לתוכו כלים ששבתו בבתים, אבל כלים ששבתו בתוכו או
גבחצירות, מותר לטלטלם בו ביותר מד' אמות, וממנו לחצירות,
דובלבד שלא יכניסם לבית,
האפילו עירבו הבתים שבחצר.
וובלבד שיהא המבוי מתוקן בלחי או קורה כהלכתו, שאז
זאינו כרמלית,
חאע"פ שלא נשתתפו בו, ורשות אחת הוא עם החצרות לכלים ששבתו
טבתוכן, בין שעירבו החצירות לעצמן בין שלא עירבו.
יוכלים ששבתו בביתו והוציאם למבוי שאינו משותף או לחצר
יאשאינה מעורבת, בדרך מלבוש או באיסור, מותר לטלטלם שם ביותר מד' אמות. אבל אסור לטלטלם מחצר למבוי או להיפך,
יבכמ"ש בסי' שע"ב:
יג[1077] הלכה זו שבלא עירוב מותר
ידלטלטל מחצר לחצר ולגגות ולקרפיפות, נתבארה לעיל סי' שעב ס"א (הגגות שהן
טוסמוכין זה לזה בלי הפסק רשות הרבים ביניהם, וכן החצרות הסמוכות, וכן הקרפיפות, וכן
טזכל כיוצא בהם מהמקומות שאין תשמישן מיוחד ותדיר, כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו
יזבתוכם, שמותר לטלטל ממקום זה שאין תשמישו תדיר למקום אחר שאין תשמישו תדיר, אפילו
יחהם של בעלים הרבה, ולא עירבו יחד), על פי רבי שמעון במשנה פט, א (רבי שמעון אומר
יטאחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן).
כוכאן מבאר שכמו כן מותר לטלטל בין מבוי
כאלחצר שלא עירבו בהם, על פי ברייתא צא, ב **כרבי
כבשמעון** (שהיה רבי שמעון אומר, כל זמן שהן של רבים ושכחו ולא עירבו,
כגגג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן, ולא
כדלכלים ששבתו בתוך הבית), ושם צא, א (אמר רב הלכה כרבי שמעון). רמב"ם פ"ג
כההי"ח (כל גגות העיר ... עם כל החצרות ועם כל הקרפיפות ... עם עובי הכתלים
כושבין החצרות, עם המבואות שיש להן לחי או קורה, כולן רשות אחת הן, ומטלטלין בכולן
כזבלא עירוב, כלים ששבתו בתוכן, אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית). מ"מ שם (ומפורש
כחבגמרא בברייתא שהמבוי גם כן רשות אחת עם אלו הרשויות, ושם נפסקה הלכה כרבי שמעון).
כטטור ושו"ע (אם לא עירבו החצרות יחד, וגם לא נשתתפו במבוי, מותר לטלטל בכל
להמבוי) וברס"י שעב (מותר לטלטל מחצר לחצר אחרת ... או למבוי שמתוקן בלחי או
לאקורה).
לבוכן נפסק לעיל שם (או מחצר למבוי המתוקן
לגבלחי או קורה).
לדומה שהוסיף כאן "מותר לטלטלם בו
להביותר מד' אמות", נסמן לקמן (הערה 1080).
לו[1078] גמרא צב,
לזא (ובלבד שלא יורידו למטה, מאי למטה, למטה לבתים). תוס' צא, א ד"ה ושמואל (דכמו
לחשאסור לטלטל כלים ששבתו בבית לחצר ולגג שלא עירבו אפילו לרבי שמעון, כן אסור מגג
לטוחצר לבית). רמב"ם שם (ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים)
מוכן הוא לעיל שם (ובלבד שלא יטלטל מתוכם
מאלבית בלי עירוב).
מב[1079] כדלעיל סי' שסג ס"א
מג(כל מקום שיש לו ג' מחיצות ופרוץ במילואו ברוח רביעית ... שדינו ככרמלית ... התירו
מד... להניח קורה ... הקילו במבוי להתירו בלחי).
מה[1080] שבת קל,
מוב (בעא מיניה רבי זירא מר' אסי, מבוי שלא נשתתפו בו מהו לטלטל בכולו, מי אמרינן
מזכחצר דמי, מה חצר אע"ג דלא ערבו מותר לטלטל בכולו, האי נמי אע"ג דלא
מחנשתתפו בו מותר לטלטל בכולו, או דילמא לא דמי לחצר ... פעם אחת שכחו ולא הביאו
מטאיזמל מערב שבת והביאוהו בשבת ... מבוי שלא נשתתפו בו הוה, ואייתוהו מהאי רישא
נלהאי רישא. אמר ליה, סבירא ליה למר מבוי שלא נשתתפו מותר לטלטל בכולו, ואמר ליה,
נאאין).
נבוכן הוא לעיל סי' שעב ס"א (או מחצר
נגלמבוי המתוקן בלחי או קורה, אע"פ שלא נשתתפו בו, שדינו גם כן כחצר שאינה
נדמעורבת, ולא ככרמלית, כמו שיתבאר בסימן שפ"ח).
נהוראה מראי מקומות וציונים.
נו[1081] גמרא צא, א (אמר רב הלכה
נזכרבי שמעון, והוא שלא עירבו (בני החצירות כל אחת לעצמה, דהשתא לא שכיחי כלי הבתים
נחבחצר וליכא למיגזר אי שרית להוציא כלים ששבתו בזו להכניסן לחברתה אתי לאפוקי נמי
נטלה כלי הבית, רש"י), אבל עירבו (כל חצר לעצמה, ולא עירבו ב' החצירות יחד,
סרש"י) לא (אסור לטלטל מזו לזו אפילו כלי החצר, רש"י), דגזרינן דילמא אתי
סאלאפוקי מאני דבתים לחצר (דכיון דשכיחי מאני דבתים בחצר, גזרינן דילמא אתי לאפוקי
סבמאני דבתים שבחצר זו לחצר זו, רש"י), ושמואל אמר בין עירבו בין שלא עירבו.
סגוכן אמר ר' יוחנן בין עירבו ובין שלא עירבו).תוס'
סדשבת קלא, א ד"ה מי (אנן קי"ל דאפילו עירבו חצרות עם בתים מותר לטלטל,
סהדהא רב דאסר בעירבו, לטעמיה דפסיק כרבי שמעון דוקא בלא עירבו, אבל רבי יוחנן פסיק
סוכרבי שמעון בין עירבו בין לא עירבו, וכרבי יוחנן קי"ל). משמעות **רי"ף
סזרא"ש**, כמבואר בב"י (וזהו דעת הרי"ף והרא"ש שהשמיטו
סחהא דרב). דעה הא' בשו"ע שהביא בסתם (בין עירבו חצרות עם הבתים בין לא עירבו).
סטט"ז ס"ק א (דקי"ל חצירות ומבוי רשות אחת הם אפילו בעירבו בחצירות).
עעי' במה שכתבתי בסי' שנ
עאבקונטרס אחרון ס"ק א (משמעות השו"ע לפסוק כסברא הראשונה שהביא בסתם, והיא
עבדעת רוב הפוסקים, עיין ב"י, ומכללם הרי"ף והתוס'. וידוע מ"ש
עגמהר"ם שבכל מקום פוסקים כו'), והוא במרדכי כתובות סי' קע (פסק הר"ם ...
עדנהגו לפסוק כרב אלפס, בדבר שלא נחלקו עליו התוס'). וראה מראי מקומות וציונים.
עהוכן מותר לטלטל מחצר לחצר, אף אם עירבו
עובחצר זו, כנפסק בשו"ע סי' שעב ס"א (ואף על פי שעירבו בני חצר לעצמן,
עזדשכיחי מאני דבתים בחצר, מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר זו לחצר אחרת, ולא חיישינן
עחשמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת).
עט[1082] רש"י שבת **שם בד"ה מותר
פלטלטל בכולה **(מה שנמצא בתוכו, או בגדיו שהוציאן מן הבית לתוכו דרך מלבוש,
פאפושטן ומטלטלן בכולו לדברי הכל).
פב**ותו' עירובין צ"א ע"ב
פגבד"ה וכלים **(ששבתו בחצר מותר לטלטל בחצר, פירוש בכל חצירות, דאי באותו חצר
פדותו לא, אפילו שבתו בבית נמי). וראה אבני נזר סי' שא אות ב.**
פה**
פו**וכן משמע מלשון טוש"ע סי'
פזשע"ב סוף ס"א** (ואף על פי שעירבו בני חצר לעצמן
פחדשכיחי מאני דבתים בחצר, מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר זו לחצר אחרת, ולא חיישינן
פטשמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת), הרי שכל החשש (לדעת האוסרים) הוא
צ"שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת", שזה אסור, אבל מותר לטלטל
צאבתוכו יותר מד' אמות.**
צב**
צגולא דמי להא דרב דף פ"ט,
צדא (איתמר רב אמר אין מטלטלין בו (לרבנן, בגג הסמוך לחבירו, רש"י) אלא בד'
צהאמות (דכיון דלרבנן כל אחד רשות לעצמו והן פרוצין זה לזה, אוסרין זה על זה, דהוה
צוליה רשות פרוצה במלואה למקום האסור לה, רש"י)), ותוס' שם ד"ה רב (ואף על
צזגב דגבי כלים ששבתו בתוכו הוי נפרץ במילואו למקום המותר לו, מכל מקום חשיב שפיר
צחנפרץ במילואו למקום האסור, לכלים ששבתו בתוך הבית), ודו"ק.
צטואף דאנן קיי"ל כרבי שמעון שמותר לטלטל מגג לגג, ומכל שכן שמותר לטלטל בגג זה
קבכולו. מכל מקום לכאורה יש ללמוד מכך לדידן בכלים ששבתו בבית והוציאם למבוי, שאסור
קאלטלטלם משם לחצר. אמנם יש לחלק ביניהם, דלא דמי זה לזה.
קבוכעין זה הוא לעיל סי' שנח סי"ז (אבל
קגאסור לטלטל מקרפף זה לבית, ומבית לתוכו, שהרי במקום הזרוע שבו נתבטלה הדירה ודינו
קדכקרפף שלא הוקף לדירה שאין מטלטלין ממנו לבית כמו שנתבאר למעלה, ואם כן גם בהמותר
קהשלא נזרע אסור, שהרי אין מחיצה מפסקת ביניהם והם פרוצים זה לזה במילואם. ויש
קומתירין בהמותר שלא נזרע, שלא אמרו פרצה במילואה אוסרת, אלא כשנפרצה למקום האסור
קזמצד עצמו, כגון כרמלית גמורה, אבל כאן שמקום הזרוע האסור אין איסורו אלא מחמת הבית,
קחאינו אוסר על השאר שלא נזרע, אף על פי שהוא פרוץ לו במילואו. ויש להחמיר כסברא
קטהראשונה)), ובהגהה שם (שבהערה קיד). לקמן סי' תג (ובתוך אלפיים, דעת ר"י
קיבתוספות שם שאין לטלטל אלא בד' אמות, דלענין טלטול כי אורחיה חשבינן כנפרצה למקום
קיאהאסור לה, ודעת הט"ז שאין זה דומה לנפרצה למקום האסור, כיון שאין איסור
קיבבטלטול חוץ לאלפיים אלא מחמת שאינו יכול לילך לשם ולטלטל, אבל הטלטול בעצמו אין בו
קיגאיסור, שהרי רשות היחיד גמורה היא, ולכן אינו אוסר את מקום הפרוץ לו שיכול לילך בו,
קידולכן מותר גם לטלטל, כיון שאם היה יכול לילך חוץ לאלפיים היה גם כן מותר לטלטל משם.
קיהויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים), ושם נסמן (הערה 1575).
קיווכאן מיירי שאינו פרוץ במילואו, ומה שיש
קיזפתח ביניהם אינו אוסר לטלטל שם ביותר מד' אמות.
קיח[1083] רב ששת צא, סע"א (מתיב
קיטרב ששת, רבי שמעון אומר אחד גגות אחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו
קכבתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ... בשלא עירבו היכי משכחת לה מאני דבתים בחצר,
קכאהוא מותיב לה והוא מפרק לה, בכומתא וסודרא), ופרש"י (ששבתו בתוך הבית והוציאן
קכבלחצר דרך מלבוש).
קכג[1084] סעיף א (כלים ששבתו בבית
קכדוהוציאן לאחת מרשויות אלו אפילו בהיתר, כגון לחצר מעורבת של בית זה, ואפילו הוציאם
קכהבדרך מלבוש, אסור לטלטלם לחצר אחרת או לגג של אחר או לקרפף המוקף לדירה של אחר
קכו(שהכלים ששבתו בבית בכל מקום שהם דינם כאלו הם בבית, שאסור לטלטלם ממנו למקום אחר
קכזשלא עירבו עמו)).
קכחוראה גם לעיל סי' שעו ס"ד.