Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשצ מבוי שצדו אחד נכרי וצדו אחד ישראל
ובו ב' סעיפים
א מבוי שדרים
ובו ב' סעיפים
א מבוי שדרים
בבו נכרי וישראל אחד, שמותר לטלטל במבוי כמו שיתבאר בסי' שצ"א,
גויש בית אחד אצל ביתו של זה ואינו פתוח למבוי זה, אלא למבוי אחר או לרשות הרבים,
דויש חלון בינו לישראל הדר במבוי זה, אינו יכול לערב עמו על ידי החלון שביניהם כדי
הלהוציא כליו למבוי זה דרך ביתו של זה הפתוח למבוי זה,
ולפי שאסור לעשות סיוע ליחיד הדר עם נכרי,
זכמו שנתבאר בסי' שפ"ב.
חואפילו אם ישראלים רבים דרים בחצר אחת, הרי הם כיחיד לענין טלטול במבוי, כמו שיתבאר בסי' שצ"א.
טאבל אם יש פתח ביניהם יכול לערב עמו, כמו שנתבאר בסי' שפ"ב:
יב מבוי שדרים
יאבו ישראלים ונכרי, בענין שהנכרי אוסר עליהם במבוי, ויש חלונות פתוחות בשכונות
יבהישראלים מבית לבית או מחצר לחצר, ועירבו יחד על ידי החלונות שביניהם, אף על פי
יגשנעשו כאנשי בית אחד ומותרים להוציא ולהכניס דרך חלונות מבית לבית ומחצר לחצר, הרי
ידאלו אסורים להשתמש במבוי דרך פתחיהם עד שישכרו מן הנכרי, שעל ידי עירוב אינן נעשים
טוכיחיד במקום נכרי,
טזכמו שנתבאר בסי' שפ"ב:
יז[1094] ס"א (ככל משפטי ישראל עם הנכרי בחצר, כן הוא במבוי או
יחבעיר המוקפת חומה, שאין איסור לטלטל במבוי או בעיר של נכרים עד שיהיו שתי חצירות
יטשל ישראל פתוחות לתוכן, והן אוסרות זו על זו).
כ[1095] רב עד, ב (מבוי שצידו אחד עובד כוכבים וצידו
כאאחד ישראל, אין מערבין אותו דרך חלונות להתירו דרך פתחים למבוי), לפרש"י
כב(אם יש בתי ישראל אצל ביתו של ישראל זה, פתוחות לרשות הרבים ולא למבוי, וחלונות
כגביניהם, אין מערבין זה עם זה דרך חלונותיהם להוציא כליהם למבוי דרך פתחו של זה
כדשפתוח למבוי), ותוס' שם ד"ה מבוי. טור ושו"ע ס"א (מבוי שצדו אחד
כהגוי וצדו אחד ישראל, ובית של ישראל אחר אצלו פתוח לרשות הרבים ולא למבוי, וחלון
כובינו לבין ישראל הדר במבוי, אינו יכול לערב דרך החלון שביניהם להוציא כליו למבוי
כזדרך בית ישראל שכנו הפתוח למבוי).
כח[1096] גמרא שם ע"ב (אסור לעשות יחיד במקום עובד כוכבים),
כטופרש"י (לדור יחיד במקום עובד כוכבים, שלא ילמד ממעשיו, לפיכך לא יערבו אלו
לעמו ולא ישתמשו עמו במבוי, כדי שיהא יחיד ויירא מן העובד כוכבים שלא יהרגנו ויצא),
לאורא"ש פ"ו סכ"א (כלומר אסור לעשות סיוע ליחיד שידור עם נכרי, ומתוך
לבשאנו אוסרים לישראל הדר אצלו לערב עמו, לא ישאר יחיד אצל הנכרי).
לג[1097] סעיף כא (חצר שישראל אחד ונכרים דרים בה, ויש בית אחד של ישראל
לדאצל ביתו של זה, ואינו פתוח לחצר זו אלא לבית זה הוא פתוח בחלונות ולא בפתח גמור,
להאינו יכול לערב עמו על ידי החלונות שביניהם כדי להוציא כליו לחצר זו דרך בית זה
לוהפתוח לחצר זו, לפי שאסור לעשות סיוע ליחיד שידור עם נכרי שלא ילמוד ממעשיו, לפיכך
לזאמרו שלא יערב זה עמו ולא ישתמש עמו בחצרו כדי שיהיה יחידי בחצרו ויתיירא מהנכרי
לחשלא יהרגנו ויצא משם), וכן הוא כאן לענין מבוי.
לט[1098] תוס' שם (אור"י דאפילו היו הרבה בתים וכל
מאחד פתוח לחצר, לגבי מבוי הוי כל בני חצר אחת יחידים במקום נכרי, כמו בחצר שיש בה
מאנכרי ובית אחד של ישראל, דאינה אוסרת לרבי אליעזר בן יעקב, אפילו יש הרבה ישראלים
מבבאותו בית כולהו חשיבי יחיד במקום נכרי). רא"ש פ"ו ס"א (ויראה לי
מגדאפילו יש כמה בתים של ישראלים פתוחין לחצר אחת, מותרין לטלטל בכל העיר, כמו ששני
מדישראלים בבית אחד איקרו יחיד במקום נכרי לגבי החצר, כמה בתים פתוחים לחצר אחת
מהמיקרו יחיד במקום נכרי לגבי המבואות, עד שיהא שתי חצירות של ישראל פתוחות למבוי
מוואוסרין זה על זה במבוי, אז הנכרי אוסר עליהם). טור ושו"ע סי' שצא ס"א
מז(אע"פ שהם רבים, שבני החצר גבי מבוי חשובים כיחיד בחצר).
מחוהיינו שדינם כמו בחצר, שנתבאר לעיל סי'
מטשפב ס"א (אם ישראלים רבים דרים בבית אחד אינו אוסר עליהם, אע"פ שאינם
ניראים ממנו, כי לא רצו חכמים לחלוק בין בית שדר בו אחד לבית שדרים בו הרבה, והתירו
נאבבית אחד בכל ענין).
נב[1099] סעיף א (אבל בחצר אחת של ישראל, אפילו יש בה הרבה בתים, הם
נגחשובים כיחיד לענין טלטול בעיר, ואין צריך לשכור מן הנכרים).
נד[1100] (ור"י פירש, דדוקא חלונות נקט, דאז אסור לערב, שיש לחוש
נהשיבטח זה הדר בחצר בשכניו המשתמשין עמו ויתייחד עם הכותי במבוי ויזיקנו הכותי, אבל
נואם יש פתחים ביניהן, מותר לערב, דמרתת הכותי טובא ולא יזיקנו, כיון שדרך פתחים
נזיכולין לבא שם). רא"ש פ"ו ס"א (ור"י פירש דדוקא נקט חלונות,
נחמשום דכי לא מערבי בהדי הדדי מירתת ישראל ולא דייר בהדי נכרי, וכי מערבי אהדדי לא
נטמירתת. אבל דרך פתחים, כיון דאפילו אם לא מערבין שכיח דדייר, לא מירתת, דכיון שיש
ספתח ביניהם נראה לו כאילו דרין עמו בביתו, ושרי לערב בהדיה, כיון דבלאו עירוב נמי
סאשכיח דדייר). דעה הא' בטור ושו"ע שם (אבל אם פתח ביניהם, מותר).
סבוהקשה בחידושי צמח צדק סד, ב (וצ"ע
סג... לא הקיל רבי אליעזר בן יעקב רק כשאין צריך עירוב כלל, אבל כשצריך עירוב בחצר,
סדאפשר לא הקיל גם בעיר, דבלאו הכי לא שייך הטעם חד לא שכיח כו'). והיינו שכל ההלכה,
סהשרבים הדרים בבית אחד יש להם דין יחיד, למדים מהאמור במשנה סא, ב (הדר עם
סוהעכו"ם בחצר ... רבי אליעזר בן יעקב אומר, לעולם אינו אוסר עד שיהו שני
סזישראלים אוסרין זה על זה), ורבים הדרים בבית אחד אינם אוסרין זה על זה. משא"כ
סחכמה בתים שבחצר אחת אוסרים זה על זה וצריכים עירוב, אם כן מדוע לא יאסור עליהם
סטהנכרי שבמבוי.
עוראה לקמן סי' שצא ס"א (לענין
עאטלטול במבוי כל הדיורים שבחצר נחשבים כדירה אחת, כיון שכולם יוצאים למבוי בפתח אחד,
עבדהיינו בפתח החצר, ובפתח זה הוא שאוסרים במבוי, ולכן נעשית החצר לענין לאסור במבוי
עגכאלו הוא בית אחד שדרים בו רבים), ושם נסמן (הערה 1107).
עד[1101] לעיל שם (אבל אם הם
עהפתוחים זה לזה בפתח גמור מותר לערב עמו, לפי שאף אם לא יערב עמו ולא ישתמש בחצרו
עולא יתיירא מהנכרי, לפי שנראה לו כאלו דר עם ישראל זה בביתו, כיון שבתיהם פתוחים זה
עזלזה בפתח גמור).
עח[1102] רב שם
עט(מבוי שצידו אחד עובד כוכבים וצידו אחד ישראל, אין מערבין אותו דרך חלונות להתירו
פדרך פתחים למבוי), לפירוש הרמב"ם פ"ה הי"ח, ושו"ע
פאס"ב (מבוי שצדו אחד גוי וצדו אחד ישראלים, והיו חלונות פתוחות מחצרם לחצרו של
פבישראל ועירבו כולם דרך חלונות, אף על פי שנעשו כאנשי בית אחד ומותרים להוציא
פגולהכניס דרך חלונות, הרי אלו אסורים להשתמש במבוי דרך פתחים, עד שישכרו מן
פדהעכו"ם).
פהאבל מותר להוציא מבית הישראל לבית הנכרי
פועל ידי פתח שביניהם, או מחצר הישראל לחצר הנכרי, כדלעיל סי' שפב ס"ה (והערה 802).
פז[1103] סעיף כב (חצר שישראלים ונכרי שרויים בה, וחלונות פתוחים מבית
פחישראל זה לבית ישראל זה, ועירבו על ידי החלונות שביניהם, אע"פ שהם מותרים
פטלהוציא מבית לבית דרך החלונות, הרי הם אסורים להוציא דרך פתחיהם (הפתוחים לחצר)
צמפני הנכרי (שאוסר עליהם החצר), עד שישכיר (להם רשותו שבחצר)). וכן הוא כאן לענין
צאמבוי.