Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשצב דין עירובין לעיר
ובו ט' סעיפים
שיור בעיר של רבים
א עיר
ובו ט' סעיפים
שיור בעיר של רבים
א עיר
בשהיתה קנין יחיד,
גשבנאה יחיד לעצמו שישכירנה לרבים,
דשאין זו דומה כלל לרשות הרבים גמורה,
האם הכשירו מבואותיה כהלכתם בלחי או קורה או צורת פתח או בדלתות, כמו שנתבאר בסימן שס"ד,
והרי הם יכולים להשתתף כולם שיתוף אחד ויטלטלו בכל העיר, ואינם צריכים לשייר ממנה
זכלום,
חאפילו נעשית של רבים,
טשמכרה אחר כך לרבים.
יוכן אם בנאה להושיב בה דיורין, ושייר לעצמו דרכים ופלטיות כדרך שהמלכים עושים,
יאהרי זו עיר של יחיד, ומשתתפים כולם שיתוף אחד (אפילו מכרה אחר כך לרבים). וכן אם
יבהיתה של רבים מעולם ואין לה אלא פתח אחד,
יגאין זו דומה לרשות הרבים, ומשתתפין כולם שיתוף אחד.
ידאבל אם היתה של רבים, ויש לה ב' פתחים, שהעם נכנסים
טובזו ויוצאים בזו,
טזשהיא דומה לרשות הרבים, אע"פ שהכשירו מבואותיה כהלכותיה,
יזאין מערבין את כולה, אפילו נעשית אחר כך של יחיד, כי שמא תחזור ותיעשה של רבים.
יחאלא משיירין ממנה מקום אחד אפילו בית אחד
יטומשתתפים השאר, ויהיו אלו המשתתפים מותרים בכל העיר חוץ מאותו מקום ששיירו,
כשאסורים להוציא לשם כלים ששבתו בבתיהם, ויהיו אותם הנשארים מותרים במקומם בשיתוף
כאשעושים לעצמם, אם הם רבים, ואסורים בשאר כל העיר
כבבכלים ששבתו בבתיהם.
כגודבר זה משום היכר הוא, כדי שידעו שהעירוב התיר להם
כדלטלטל בעיר זו שרבים בוקעים בה ודומה לרשות הרבים, שהרי המקום שנשאר שלא נשתתף
כהעמהם אין מטלטלין בו, אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן.
כואבל אם לא היה שיור, היה העירוב משתכח,
כזוהיתה משתכחת תורת רשות הרבים,
כחעל ידי שרואין שמטלטלין בעיר זו הדומה לרשות הרבים.
כטולדברי האומרים
לשכל רשות הרבים שאין ס' רבוא בוקעין בה בכל יום אינה רשות הרבים גמורה, שבפחות מס'
לארבוא אינה נקראת בקיעת רבים, אין צריך לעשות שיור לעיר של רבים אלא אם כן ששים
לברבוא בוקעים בה בכל יום.
לגועל זה סומכין עכשיו שאין נוהגין לעשות שיור לשום עיר:
לדב עיר של
להרבים שיש לה פתח אחד, וסולם במקום אחר בחומתה, אין הסולם שבחומה נחשב כפתח להצריכה
לושיור, שהסולם אינו נחשב כפתח אלא להקל אבל לא להחמיר,
לזכמו שנתבאר בסי' שע"ה.
לחואפילו העמיד הרבה סולמות זה בצד זה ברוחב יותר מעשר, אינם מבטלים החומה אשר שם
לטמתורת מחיצה.
מואם יש לה שני פתחים ויש אשפה לפני אחד מהם (שמונעת
מאבקיעת הרבים שם), הרי זו כאלו אין לה אלא פתח אחד:
מבג הבתים
מגשמניחים אותם שיור לעיר, אע"פ שאינם פתוחים לעיר, אלא אחוריהם לעיר ופניהם
מדלחוץ ואין להם חלונות לעיר, שאפילו אם רצו להשתתף יחד אינן יכולים, ואפילו
מההוא רק בית אחד, ואפילו הוא בית הבקר או בית התבן שאין צריך לערב כלל,
מועושים אותם שיור ומערבים את השאר.
מזאבל בתי הנכרים, יש אומרים
מחשאינם מועילים לעשותם שיור לעיר, ויש מתירין:
מטעירוב עיר או מבוי לחצאין
ד עיר
ד עיר
נשנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד, הרי זה אוסר על כולם. ואם בנו איצטבא
נאגבוהה ד' טפחים על
נבפתח המבוי, אינו אוסר עליהם, שהרי סילק עצמו מלהשתמש במבואותיהם.
נגואע"פ שעובר בהם בשבת, אין העברה ברגל בלבד אוסרת, כיון שסילק עצמו מתשמיש,
נדכמו שנתבאר בסי' שפ"ו.
נהאבל אם נשתתפו כל המבואות, אע"פ שלא נשתתפו יחד,
נואלא מבוי מבוי בפני עצמו, אינן אוסרים זה על זה, מפני שהיא רגל המותרת במקומה ואינה
נזאוסרת שלא במקומה בהעברה בלבד, כיון שאינה משתמשת שם בשבת, שהרי לא עירבה עמהם.
נחוכשמערבין מבוי מבוי בפני עצמו אין צריך לשייר כלום,
נטשאין לך שיור גדול מזה, שכל אחד נעשה שיור לחבירו.
סבמה דברים אמורים בעיר שהיתה של רבים מעולם, שמעולם
סאהוצרכו לשיור. אבל עיר שהיתה של יחיד, אפילו נעשית של רבים, כיון שאין צריכין
סבלשיור והורגלו לערב כל המבואות יחד בשיתוף אחד, הרי נעשו כולם כמבוי אחד, ואי אפשר
סגלהם ליחלק ולערב מבוי מבוי בפני עצמו אלא אם כן יבנה כל אחד איצטבא על פתחו, לחלוק
סדרשותו מהם, כדי שלא יאסור על כולם:
סהה ואפילו
סועיר שהיתה של רבים מעולם, אם היא מוקפת חומה גבוה י' טפחים, ויש לה דלתות להתיר
סזרשות הרבים שבתוכה,
סחאין מערבין אותה לחצאין לארכה, דהיינו שמבואות שבצד זה של רשות הרבים יערבו עירוב
סטאחד והמבואות שבצד הב' יערבו עירוב אחד,
עואפילו בני צד האחד רוצים ליתן כל רשות הרבים לצד הב' שהם ישתמשו בה בשבת מבתיהם
עאולא הם, אין זה מועיל כלום, שהרי גם הם צריכים לעבור ברשות הרבים בשבת ואוסרים
עבאותה על בני צד הב' בדריסת רגלם. והוא הדין אפילו בני מבוי אחד אין
עגיכולים לחלוק המבוי לארכו, שבני צד זה יערבו לעצמן ובני צד זה לעצמן, כיון ששניהם
עדעוברים בו בשבת ואוסרים זה על זה בדריסת רגלם כל שלא סילקו עצמן מתשמיש, דהיינו
עהשיבנה כל אחד איצטבא על פתח חצרו, כמו שנתבאר בסי' שפ"ו.
עואבל יכולים לחלוק העיר לרוחב, דהיינו שב' הצדדים של
עזרשות הרבים שאצל פתח זה מערבין לעצמן וב' הצדדים שאצל פתח השני מערבין לעצמן. ובלבד שיעשו צורת פתח באמצע רשות
עחהרבים או באמצע המבוי במקום שמתחלקים בעירובן, כדי לחלוק רשות זו מזו, שלא תהא כל
עטאחת פרוצה במילואה למקום האסור לה, שהרי אלו אסורים להשתמש מבתיהם לכאן ואלו
פאסורים לכאן כיון שלא עירבו יחד. ואם אמצע המבוי או אמצע רשות הרבים במקום
פאשמתחלקים שם אינו רחב יותר מעשר אמות, די
פבבפס רחב ד' טפחים או ב' פסין של ב' משהויין, שהם מועילים לחלק רשויות
פגכמו שנתבאר בסי' שס"ג.
פדאבל איצטבא אינה מועלת במקום דריסת הרבים.
פה(וכשעשו צורת פתח או ב' פסין משהויין או פס ד' ונחלקו
פורשות זו מזו, אזי אע"פ שעוברים זה על זה בשבת אין בכך כלום,
פזמפני שזה דומה לב' חצרות זו לפנים מזו שפנימית שהיא רגל המותרת במקומה אינה אוסרת
פחעל החיצונה בדריסת רגלה בלבד בלא תשמיש, הואיל ועיקר תשמיש החיצונה הוא לבני
פטהחיצונה, ואע"פ שהפנימית יש לה גם כן רשות להשתמש בה בחול, מכל מקום כיון
צשעכשיו בשבת מסתלקת היא מלהשתמש בחיצונה מפני שלא עירבה עמה הרי זה מועיל לשלא
צאתאסר על החיצונה בהעברה ברגל בלבד, הואיל ואין תשמיש החיצונה שוה לשניהם אלא הוא
צבלבני החיצונה יותר מלבני הפנימית, כמ"ש בסי' שפ"ו.
צגאף כאן כיון שנחלקו רשויות, ובני רשות זו סילקו עצמן להשתמש ברשות זו בשבת, הרי זה
צדמועיל, הואיל ואינן שוות לשניהם, שכל אחת היא צריכה לאותם הדרים שם ואינה צריכה כל
צהכך להדרים אצל רשות השניה, שהרי יש להם רשות שלפניהם שיכולים להשתמש בה כל חפצם,
צוויש להם גם כן פתח לצאת בו אם ירצו, לפיכך אין אותם שאין דרים שם אוסרים על הדרים
צזשם בדריסת רגלם בלבד. ואפילו
צחמבוי שאין לו אלא פתח אחד וחלקוהו לרחבו בצורת פתח או בפסין, אין הפנימים אוסרים
צטעל החיצונים, כמ"ש בסי' שס"ג,
קמפני שדומה לב' חצרות זו לפנים מזו שתשמיש החיצונה אינו שוה לשניהם. משא"כ
קאכשחלקוהו לארכו, שתשמיש המבוי שבאמצע הוא שוה לבני ב' הצדדים,
קבלכן הם אוסרים זה על זה אפילו בדריסת רגל בלבד, אע"פ שסילקו עצמן מתשמיש מחמת
קגשלא עירבו, עד שיעשו סילוק במעשה, דהיינו איצטבא על פתח כל חצר וחצר כמו שנתבאר
קדבסי' שפ"ו).
קהוכן כשעושין שיור לעיר של רבים, אם השיור אינו מבוי
קושלם, אלא משיירים מקצתו בלבד שמערב לעצמו, צריכים לחלוק שם רשויות בצורת פתח, או
קזבפסין אם אינו רחב יותר מעשר.
קחואפילו בעיר של יחיד מועילים פסין וצורת פתח לחלוק
קטרשויות שיערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן, אף על פי שהורגלו כבר לערב יחד שיתוף אחד.
קיאבל לחי וקורה שבפתחי המבואות, אף על פי שהם מועילים
קיאלהכשיר המבואות,
קיבאינן מועילים לחלקם ולסלקם זה מזה לענין עירוב שיערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן בעיר
קיגשל יחיד,
קידאו אפילו בעיר של רבים לענין שאם מבוי אחד לא שיתף אפילו לעצמו שלא יאסור על כולם
קיהבלא איצטבא:
קיוו במה דברים
קיזאמורים כשכל המבואות הם מוכשרים במחיצות כהלכתן, בין שהכשירם על ידי לחי או קורה
קיחבין שהם בענין שאינם צריכים לתיקון כלל, כגון עיר המוקפת חומה ויש לה דלתות שאין
קיטמבואותיה צריכים תיקון.
קכאבל
קכאעיר שמבואותיה צריכים תיקון, יכולים להכשיר מקצת מבואות העיר ולהניח השאר בלא
קכבתיקון, ואין המבואות שאינם מתוקנים אוסרים על המתוקנים, אפילו אין ביניהם צורת פתח
קכגאו פסין, אלא לחי או קורה. ואפילו היא עיר של יחיד, ומתחלה
קכדהורגלו לערב עירוב אחד שהיו כל המבואות מתוקנים ואחר כך נפרצו. ואפילו מבוי אחד
קכהיכולים לחלק לרחבו על ידי לחי שיעמידו באמצעיתו כמו שנתבאר בסימן שס"ג.
קכוואין שאר בני המבוי שחוץ ללחי אוסרים על הפנימית מחמת שלא עירבו עמהם, כיון
קכזשהחיצונים אסורים לטלטל במבוי ואי אפשר להם לערב כלל.
קכח(ומטעם זה אפילו אם המבואות שאינם מתוקנים יש להם
קכטדריסת רגל על המתוקנים, אינם אוסרים עליהם, כיון שאינן יכולים לערב עמהם. והוא
קלהדין אם כולם מתוקנים, אלא שמפסיק ביניהם מקום האסור בטלטול מחמת שאינו מוקף
קלאמחיצות כהלכתן, אף על פי שמקצתם לא עירבו אין אוסרים.
קלבולא אמרו שרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה, אלא בב' חצרות זו לפנים מזו
קלגשיכולות לערב יחד).
קלדועיר המוקפת חומה ויש לה דלתות ננעלים, רק שבפתח אחד
קלהאין לה דלת, וגם אין שם משקוף שיהא נדון משום צורת פתח, אלא מזוזות בלבד, הרי
קלומזוזות אלו אינן גרועים מלחי שמועיל למבואות המפולשים לרשות הרבים.
קלזואם כן, אם אין בעיר רשות הרבים, אע"פ שמבואותיה מפולשים לסרטיא שהיא רשות
קלחהרבים,
קלטהרי היא ניתרת בלחי שמכאן ודלתות שמכאן, ושוב אין שאר מבואותיה צריכים תיקון. ואי
קמאפשר להם ליחלק בעירובם אלא על דרך שנתבאר. ואם יש בה פרצה האוסרת, בטל הכשירה,
קמאויכולים לערב חציה ולהניח חציה בלי הכשר:
קמבז (וכל זה
קמגכשבני המבואות עוברים זה על זה בשבת, אבל ב' מבואות הפתוחים זה לזה ופתוחים גם כן
קמדלרשות הרבים, שרוצים להסתלק זה מזה שלא לעבור זה על זה בשבת, אלא כל אחד ילך לרשות
קמההרבים דרך פתחו, יש אומרים שיכולים לערב כל אחד לעצמו אף על פי
קמושאין ביניהם צורת פתח או פסין אלא לחי או קורה,
קמזאם אין שם רוחב יותר מעשר, שכיון שאינן עוברים זה על זה אינן אוסרים זה על זה, כמו שהחצר הפתוחה למבוי ואינה עוברת
קמחבו בשבת אינה אוסרת אם יש לה פתח אחר למבוי אחר, כמו שנתבאר בסי' שפ"ו. ולפי
קמטזה אם מבוי אחד עירב לעצמו והשני לא עירב כלל, כופין אותו על מדת סדום שלא יעבור
קנבשבת על זה שעירב, כדי שלא יאסר עליו, כיון שיש לו פתח אחר לצאת לרשות הרבים, כמו
קנאשכופין את החצר שלא עירבה במבוי שלא תעבור בו בשבת אם יש לה פתח למבוי אחר לעבור
קנבדרך עליו לרשות הרבים, כמו שנתבאר שם. ואין צריך לומר אם עירבו ב' המבואות זה
קנגלעצמו וזה לעצמו, ובשבת בא אחד לעבור על חבירו, שיכול לעכב עליו, כיון שכבר גילה
קנדדעתו שסילק דריסת רגלו מעל חבירו במה שעירב לעצמו.
קנהבמה דברים אמורים בעיר שמבואותיה צריכים תיקון,
קנוותיקוני מבואות אלו בצורת פתח לצד רשות הרבים ולחי או קורה ביניהם, כדין מבוי עקום
קנזשנתבאר בסי' שס"ד. אבל עיר המוקפת חומה, בענין שאין
קנחמבואותיה צריכים תיקון, מפני שנעשית כולה כחצר אחת של רבים כמו שנתבאר,
קנטאינן יכולים לחלוק מבואותיה לערב אלו לעצמן ואלו לעצמן אלא בצורת פתח או בפסין,
קסכמי שרוצה לחלוק חצר אחת לשתים, אבל לחי וקורה אינן מועילות,
קסאאפילו אם לא יעברו זה על זה בשבת, שאינן אוסרים בדריסת רגלם, מכל מקום אוסרים זה
קסבאת זה במה שכל אחד פרוץ במילואו למקום האסור לו, שהרי אסור לטלטל מבתי מבוי זה
קסגלמבוי אחר שלא עירב עמו, ולתקן פרצת חצר צריך צורת פתח או פסין כמו שנתבאר בסי'
קסדשס"ג.
קסהמשא"כ עיר שמבואותיה צריכות תיקון, אזי כל מבוי המתוקן בפתחו בלחי או קורה יש
קסותורת פתח עליו, ולא שם פרצה, לפיכך מועיל בו סילוק דריסת הרגל, כמו שמועיל בחצר
קסזהפתוחה
קסחכמו שנתבאר):
קסטח עיר של
קערבים שנתמעטה ועמדה על חמשים דיורין, מערבין כולה, ואין צריך שיור:
קעאט המזכה
קעבבשיתוף לכל בני העיר,
קעגאם מערב עירוב אחד לכולם
קעדאינו צריך להודיע להם, שזכות הוא להם.
קעהודין מי ששכח ולא נשתתף עם בני העיר, או מי שהלך
קעולשבות בעיר אחרת, או נכרי שדר עמהם בעיר, דין הכל כדינם בחצר ובמבוי:
קעז[1121] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
קעח(א)
קעטשיור בעיר של רבים (ס"א-ג).
קפ(ב)
קפאעירוב עיר או מבוי לחצאין (ס"ד-ט).
קפב[1122] משנה נט, א (עיר של יחיד
קפג... מערבין את כולה), לפירוש רמב"ם פ"ה הי"ט
קפד(ואם היתה המדינה קנין יחיד ... משתתפין כולן שיתוף אחד, ויטלטלו בכל המדינה). טור
קפה(והר"ם במז"ל כתב שהוא קנין של יחיד), ושו"ע ס"א (עיר שהיתה קנין
קפויחיד ... משתתפים כולם שיתוף אחד, ויטלטלו בכל המדינה).
קפז[1123] רשב"א
קפחבחידושיו שם ד"ה כגון (שבנה עיר לעצמו, והיתה העיר כולה כחצר אחת, והשכירה
קפטלאחרים), ובעבודת הקדש שער ב ס"ד (איזהו עיר של יחיד, כל שבנאה היחיד לעצמו
קצוישכירנה לרבים). הובא במ"מ פ"ה הי"ט. מ"א ס"ק א (פירוש
קצאשבנאה יחיד לעצמו שישכירנה לרבים).
קצב[1124] ריטב"א שם ד"ה
קצגוהא דתנן (כחצר של רבים חשיבא להו לאינשי, ולא אתו למטעי בה ברשות הרבים דעלמא,
קצדולפיכך אינה צריכה שיור).
קצה[1125] סמ"ג
קצוהל' עירובין רמה, א (ונראה לי שאין הדברים אמורים שעיר של רבים והרי היא של רבים
קצזשמערבין אותה, אלא כגון ירושלם שדלתותיה נעולות בלילה, ונחשבת מן התורה על ידי כן
קצחככרמלית). סמ"ק סי' רפב (ומה שמערבין היינו היכא
קצטשדלתותיה נעולות בלילה). ב"י (וכתבו סמ"ג
רוסמ"ק, נראה לי שאין הדברים אמורים שעיר של רבים והרי היא של רבים מערבין
ראאותה, אלא כגון ירושלים שדלתותיה נעולות בלילה ונחשבת מן התורה על ידי כן ככרמלית עכ"ל.
רבודבריהם כשהיא רחבה י"ו אמות, או שהיא מפולשת משני צדדיה לרשות הרבים, שאם לא
רגכן אין לה דין רשות הרבים, ובצורת פתח מכאן או לחי וקורה מכאן סגי). לבוש ס"א
רד(ואם דלתותיה נעולות בלילה, שאז אינה רשות הרבים אלא דינה ככרמלית, אין מערבין את
רהכולה ביחד בשיתוף אחד, אלא מניחין ממנה שיור). והיינו שגם אם דלתותיה נעולות, אין
רומערבין את כולה אלא אם כן היא עיר של יחיד.**
רז**
רחדלא כשו"ת **ר"י
רטבן לב** ח"ג סי' עד (ואין חלוק בעיר המוקפת חומה ודלתותיה ננעלות
ריבלילה, בין עיר של יחיד לעיר של רבים ... והחלוקים דמחלק בגמרא בין עיר של יחיד
ריאובין עיר של רבים היינו היכא דאינה מוקפת חומה ודלתותיה ננעלות ... ואחר שכתבתי זה
ריבאני מודיע לשואל שצריך אני לחזור ולעיין במה שכתבתי בזה הפסק ... שאין לחלק בעיר
ריגמוקפת חומה בין עיר של יחיד לעיר של רבים), **שבמ"א ס"ק
רידט** (ואם היא של רבים ודלתותיהם נעולות בלילה, צ"ע אם יש לה
ריהדין יחיד (ריב"ל ח"ג סי' ע"ד. כנה"ג)). כנסת הגדולה
ריוהגה"ט (יש לעיין אי אמרינן הוא הדין עיר של רבים ודלתותיה נעולות בלילה,
ריזאע"פ שהיא עיר של רבים דינה כעיר של יחיד ... מהריב"ל ח"ג סי'
ריחע"ד).
ריטאלא כדלקמן בסמוך (אבל אם היתה של רבים,
רכויש לה ב' פתחים ... אע"פ שהכשירו מבואותיה כהלכותיה, אין מערבין את כולה).
רכאוהיינו שאם היא מוקפת חומה, ואין לה אלא
רכבפתח אחד, דינה כעיר של יחיד. אבל אם יש לה שני פתחים, עם דלתות הננעלות בלילה, יש
רכגלה דין עיר של רבים.
רכד[1126] ס"א וס"ד,
רכהאימתי סגי בצורת הפתח ולחי וכו' ואימתי צריך דלתות.
רכו[1127] רמב"ם ושו"ע שם
רכז(משתתפים כולם שיתוף אחד, ויטלטלו בכל המדינה). עולת שבת ס"ק א (כלומר בלא
רכחשיור).
רכט[1128] משנה נט,
רלא (עיר של יחיד, ונעשית של רבים, מערבין את כולה). רמב"ם ושו"ע שם
רלא(אפילו נעשית של רבים).
רלב[1129] רשב"א שם (או אפילו
רלגמכרה לאחר מיכן ונעשית של רבים, אינה צריכה שיור). מ"מ שם. מ"א שם (או
רלדשמכרה אחר כך לרבים).
רלה[1130] רשב"א שם (ויש מן
רלוהגדולים שפירשו כגון שאותו היחיד בנה העיר לעצמו, ובאו רבים ונתישבו בבתים
רלזומחזיקים בהם, כדרך שהמלכים עושין, כדי שיהיו הדרים מעלין להן מסין וארנוניות, אלא
רלחשהעיר קנין ליחיד, והרבים לא קנו בדרכים וסרטיות כלום, אלא עדיין דרכים ופלטיות
רלטליחיד, והוא יש לו רשות לבנות בה כרצונו). עבודת הקדש שם (או שבנאה להושיב בה
רמדיורין, ומשייר לעצמו דרכים פלטיות וסרטיות, כדרך שהמלכים עושין), הובא במ"מ
רמאשם. מ"א שם (או שבנאה להושיב בו דיורין, ומשייר לעצמו דרכים ופלטיות וסרטיות
רמבכדרך שהמלכים עושין).
רמג[1131] ברייתא שם
רמד(היתה של רבים, והרי היא של רבים, ואין לה אלא פתח אחד, מערבין את כולה),
רמהופרש"י (ולאו מפולשת היא, ולא דמי לדגלי מדבר). רמב"ם וטור ושו"ע
רמושם (וכן אם היתה של רבים ויש לה פתח אחד, משתתפים כולם שיתוף אחד).
רמז[1132] משנה שם (ושל רבים ... אין
רמחמערבין את כולה). טור ושו"ע שם (אבל אם היתה של רבים ויש לה שני פתחים שהעם
רמטנכנסים בזה ויוצאים בזה ... אין מערבין את כולה).
רנ[1133] אף אם הכשירוה בדלתות,
רנאכדלעיל (הערה 1125).
רנב[1134] משנה שם (ונעשית של יחיד),
רנגופרש"י (דדילמא הדרא ומתעבדא של רבים ואתו לערובה כולה, ואסור לערב עיר של
רנדרבים בלא שיור). רמב"ם ושו"ע שם (אפילו נעשית של יחיד). לבוש שם (דדילמא
רנההדרא ומתעבדא של רבים ואתי לערובי כולה, וכבר אמרו שאין לערב עיר של רבים בלא שיור).
רנו[1135] אביי ס,
רנזא (רבי יצחק אמר אפילו בית אחד וחצר אחת. חצר אחת סלקא דעתך (חצר בלא בית מי הוי
רנחדירה, רש"י), אלא אימא בית אחד בחצר אחת (חצר ובית לתוכה סגי להיות שיור,
רנטרש"י). אמר ליה אביי לרב יוסף הא דרבי יצחק גמרא או סברא. אמר ליה מאי נפקא
רסלן מינה, אמר ליה גמרא גמור זמורתא תהא). טור ורמ"א ס"ג (ואפילו הוא (רק
רסאבית אחד)). עי' דרישה ס"ק ב (ורבינו שכתב בית,
רסבסבירא ליה, דהגמרא דקאמר חצר לאו דוקא, וגם רמ"א ז"ל כתב בית, כלשון
רסגרבינו). מלבושי יום טוב (נראה משם דעיקר קפידא על בית, ולא על חצר, ודנקט חצר,
רסדנראה לי, שכך היו כל בתיהם שיש לכל בית חצר, ואורחא דמילתא בעלמא נקט). **אליה
רסהזוטא** ס"ק א (הוא הדין בית אחד לחוד סגי, כדמשמע בטור, וכן כתב
רסומלבושי יום טוב).
רסז[1136] רמב"ם ושו"ע שם
רסח(ויהיו אלו המשתתפין כולם מותרים בכל העיר חוץ מאותו מקום ששיירו, ויהיו אותם
רסטהנשארים מותרים במקומם, בשיתוף שעושים לעצמם, אם היו הנשארים רבים, ואסורים לטלטל
רעבשאר כל העיר), כגירסת הט"ז ס"ק ב.
רעא[1137] כדלעיל סי' שפח (כל
רעבשיתופי מבואות אינם אלא להתיר להוציא לתוכו כלים ששבתו בבתים).
רעג[1138] רי"ף
רעדיח, א (וטעמא דשיור, כדי שיכירו שהעירוב הוא שהתיר את הטלטול, ולפיכך אסור השיור,
רעהכדי להזכיר העירוב), כגירסת ופירוש הגהות הב"ח שם. רמב"ם
רעושם הכ"א (ודבר זה משום היכר הוא, כדי שידעו שהעירוב התיר להן לטלטל במדינה זו
רעזשרבים בוקעין בה, שהרי המקום שנשאר ולא נשתתף עמהן אין מטלטלין בו, אלא אלו לעצמן
רעחואלו לעצמן), ושו"ע שם.
רעט[1139] שו"ת הר"ן סי'
רפנ (דהיינו טעמא דבעינן שיור, כדי שלא תשתכח תורת עירוב).
רפא[1140] רש"י
רפבבמשנה ד"ה ושל רבים (שלא תשתכח תורת רשות הרבים, וההוא שיור הוי היכרא דטעמא
רפגמשום עירוב הוא). ט"ז ס"ק א (משום היכרא שלא תשתכח תורת רשות הרבים).
רפד[1141] לעיל סי' שמה סי"א (ויש
רפהאומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר אינו רשות הרבים אלא
רפוכרמלית).
רפז[1142] הגהות מיימוניות
רפחפ"ה אות ד (שראיתי ביש מקומות בעיר של יחיד והרי היא של יחיד, דלא שכיחי בה
רפטששים רבוא, שמערבין). רש"י במשנה שם ד"ה עיר של יחיד (שלא
רצהיו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בני אדם, ולא חשיבא רשות הרבים, דלא דמיא לדגלי
רצאמדבר). תוס' שם ד"ה עיר של יחיד (פירש בקונטרס
רצבשלא נכנסין בו תמיד ס' רבוא, ולא חשיב רשות הרבים, דלא דמי לדגלי מדבר). טור (עיר
רצגשל יחיד, פירוש שאין בה ששים ריבוא). עי' ב"י סי' שמה (ובפרק
רצדכיצד מעברין (נט, א) גבי עיר של יחיד ונעשית של רבים, כתב גם כן דכל שאין נכנסין
רצהבה תמיד ס' רבוא לא חשיב רשות הרבים, דלא דמיא לדגלי מדבר).**
רצו**
רצז[1143] מ"א
רצחס"ק ב (וצ"ע דלא ראיתי נזהרין בזה. ואפשר דסבירא להו כרש"י דאין
רצטנקראים רבים פחותין מס' רבוא. וכן משמע בהגהות מיימוניות פ"ה).
ש[1144] רב אדא בר אהבה אמר **רב
שאנט**, סע"ב (סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו, תורת מחיצה
שבעליו, כדאמרן (אינו מבטל את הסתימה להיות כפתח, רש"י), תורת פתח עליו, בסולם
שגשבין שתי חצירות, רצו אחד מערב רצו שנים מערבין). טור ושו"ע ס"ב (עיר של
שדרבים שיש לו פתח אחד, וסולם במקום אחר, מערבין את כולה ואינה צריכה שיור, שאין
שההסולם שבחומה חשוב כפתח). מ"א ס"ק ה (ולקולא נחשב כפתח).
שו[1145] סעיף א (ואף שהסולם תורת
שזפתח עליו, אף על פי כן אין העליות חשובות כפתוחות לחצר, לפי שהסולם אין תורת פתח
שחעליו אלא להקל, שיכולים לערב יחד על ידי סולם שביניהן כמו על ידי פתח, אבל לא
שטלהחמיר).
שי[1146] רב יהודה אמר **שמואל
שיאס**, א (כותל שרצפה בסולמות (זקף סולם אצל סולם, רש"י),
שיבאפילו ביתר מעשר, תורת מחיצה עליו (ואין מבטלין המחיצה למהוי כנפרץ הכותל יותר
שיגמעשר, דאמר לקמן מערבין אחד ואין מערבין שנים, אלא רצו אחד מערבין ולקולא, והוי
שידכפתח, רצו שניהם מערבין, דלחומרא לא אמרינן דליבטליה למחיצה, רש"י)). טור
שיהושו"ע שם (ואפילו העמיד הרבה סולמות זה בצד זה עד רוחב עשרה, לא חשיב כפתח).
שיוביאור הגר"א ס"ק יג (צ"ל עד יותר מעשר), וכדלעיל סי' שסב סי"ח
שיז(ובלבד שלא יהיה במקום אחד פרוץ יותר מעשר אמות, אבל עד עשר ועד בכלל, מותר), ושם
שיחנסמן (הערה קד).
שיט[1147] אביי נט,
שכב (רבי זירא ערבה למתא דבי רבי חייא ולא שבק לה שיור. אמר ליה אביי מאי טעמא עבד
שכאמר הכי, אמר ליה סבי דידה אמרי לי רב חייא בר אסי מערב כולה, ואמינא שמע מינה עיר
שכבשל יחיד ונעשית של רבים היא. אמר ליה, לדידי אמרו לי הנהו סבי ההיא אשפה הוה לה
שכגמחד גיסא), ופרש"י (אשפה הוה לה שסותם אחד מפתחיה, ולא היה לה אלא פתח אחד,
שכדואמר לעיל דאפילו של רבים בהכי הוה סגי ליה). טור ושו"ע שם (ואם יש לה שני
שכהפתחים, ויש אשפה לפני אחד מהם, כאילו אין שם אלא פתח אחד). לבוש ס"ב (כיון
שכושאין הולכין דרך האשפה).
שכז[1148] כדלעיל סי' שעב ס"ה
שכח(אין ב' חצרות יכולים לערב יחד אלא אם כן יהיה ביניהם פתח רחב ד' טפחים, או חלון שיש
שכטבו ד' על ד').
של[1149] ואף שנתבאר לעיל סי' שע
שלאס"א (הדר בבית התבן בבית הבקר בבית האוצר בבית העצים אוסר עד שיערב, לפי
שלבשראוים לדור בהם וחשובים דירה). היינו דוקא כשדר בהם אדם, משא"כ אם אין בהם
שלגאלא בקר ועצים, אין צריך לערב כלל, כדלעיל סי' שעא ס"א (דירה בלא בעלים אינה
שלדדירה ואינה אוסרת), ורס"י שפב (דירת נכרי כדירת בהמה), שאינה אוסרת.
שלה[1150] אביי ס,
שלוא (הנהו בני קקונאי דאתי לקמיה דרב יוסף, אמרו ליה הב לן גברא דליערב לן מאתין, אמר
שלזליה לאביי זיל ערב להו, וחזי דלא מצווחא עלה בבי מדרשא ... אמר כווי נמי לא בעי,
שלחדההוא בי תיבנא דהוה ליה למר בר פופידתא מפומבדיתא, ושויה שיור לפומבדיתא. אמר
שלטהיינו דאמר לי מר חזי דלא מצווחת עלה בבי מדרשא). טור ושו"ע ס"ג (הבתים
שמשמניחים אותם שיור, אף על פי שאינם פתוחים לעיר, אלא אחוריהם לעיר ופניהם לחוץ,
שמאואפילו הוא (רק בית אחד, אפילו) בית הבקר או בית התבן שאינם צריכים לערב, עושים
שמבאותם שיור ומערבין את השאר).
שמג[1151] שו"ת **ר"י
שמדבן לב** ח"ג סי' עד. הובא בכנסת הגדולה הגה"ט (אפילו איכא
שמהנכרים בהדי מתא, אין יכולים לערבה ביחד, מהר"י בן לב ח"ג סי' עד).
שמומ"א ס"ק ג (אפילו איכא נכרי בהדי מתא, אין יכולין לערב יחד (ריב"ל
שמזכנה"ג)).**
שמח**
שמט[1152] תשובות הר"ן
שנסי' נ (אף על פי שמבואות הגויים לאו בני עירוב נינהו, אפילו הכי מהני לשיור, שהרי
שנאהדבר ברור שתורת רשות הרבים עליהם). הובא בכנסת הגדולה (מחוץ לשכונה כולם נכרים,
שנבואין ישראלים דרים שם, אין צריך לשייר בתוך השכונה, ושיור מבואות הנכרים מהני,
שנגהר"ן ז"ל בתשובה סי' נ). מ"א שם (ובשם הר"ן בתשובות סי' נ'
שנדכתב דעכו"ם הוי שיור).
שנה[1153] תוכן ההלכה שנתבארה בסעיף
שנושלפנינו:
שנזעיר
שנחשל רבים שעשו לה שיור של מבוי אחד, עיקר תשמיש בני המבוי הוא במבוי, ועיקר תשמיש
שנטבני העיר הוא בעיר. ולכן דינה כחצר פנימית וחיצונה, שאם עירבה כל אחת לעצמה, הוי
שסרגל המותרת במקומה שאינה אוסרת על החיצונה, ואם הפנימית לא עירבה, הוי רגל האסורה
שסאבמקומה שאוסרת על החיצונה. וכך גם במבוי שעשאוהו שיור, שאם נשתתפו במבוי, הוי רגל
שסבהמותרת במקומה שאינה אוסרת על העיר, ואם לא נשתתפו במבוי, הוי רגל האסורה במקומה
שסגשאוסרת על העיר.
שסדואילו
שסהעיר של יחיד שאינה צריכה שיור, עיקר תשמיש כולם שוה בכל העיר. ולכן אם מבוי אחד
שסונחלק להשתתף בפני עצמו, דינו כחצר שעירבה לעצמה ולא השתתפה עם המבוי, שבכל אופן
שסזאוסרת המבוי עד שתשתתף עמה, כיון שעיקר תשמיש כולם שוה בכל המבוי.
שסחבשני
שסטהאופנים סגי באיצטבא לחלק את רשות המבוי משאר העיר.
שע[1154] רמב"ם
שעאפ"ה הכ"ד. שו"ע ס"ד (עיר שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד,
שעבהרי זה אוסר על כולם).
שעגומפרש רבינו דמיירי, שלא זו בלבד שמבוי
שעדזה לא השתתף עם כל העיר, אלא שמבוי זה לא השתתף גם לעצמו, והוי רגל האסורה במקומה
שעהשאוסרת שלא במקומה. משא"כ אם מבוי זה השתתף לעצמו, הוי רגל המותרת במקומה
שעושאינה אוסרת שלא במקומה (כדלקמן הערה 1160).
שעזודינה כחצר פנימית וחיצונה, שנתבאר לעיל
שעחסי' שעח ס"ב (ב' חצרות זו לפנים מזו, וחיצונה פתוחה למבוי ופנימית לחיצונה
שעטולא למבוי, ועל ידי כך יש לה דריסת הרגל על החיצונה, שאין לה דרך לצאת למבוי אלא
שפדרך החיצונה ... עירבה חיצונה לעצמה ולא עירבה הפנימית כלל, או ששכח אחד מן
שפאהפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות, שכיון שפנימית אסורה בחצרה, ויש לה דריסת הרגל על
שפבהחיצונה, אוסרת אותה, שרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה כשיש לה שם דריסת הרגל.
שפגעירבה כל אחת לעצמה, כל אחת מותרת בחצרה, ואין הפנימית אוסרת על החיצונה, אף על פי
שפדשלא עירבה עמה, הואיל והיא מותרת בחצרה, ורגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה).
שפהסקירת ההלכה של רגל המותרת במקומה
שפווהאסורה במקומה – לעיל סי' שעח ס"ב (הערה 654).
שפז[1155] רב חסדא נט,
שפחב (כגון דעבוד דקה, וכי הא דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא, אחד מבני מבוי שעשה
שפטדקה לפתחו, אינו אוסר על בני מבוי).
שצ[1156] מ"א
שצאס"ק ז (מצבה, היינו אצטבא גבוה ד' טפחים. כן כתבו הרי"ף והרר"י
שצבוכ"פ הב"ח וש"ג). והוא ברי"ף יח, א (פירוש דקה אצטבא), ורבינו
שצגיהונתן יז, ב (דקה, שהוא אצטבא גבוהה ארבעה טפחים), וב"ח סי' שצב ד"ה
שצדומ"ש ואם ירצו (והתוספות כתבו דעבוד דקה מחיצה גבוהה ד' טפחים, כגון אצטבא,
שצהבפני המבוי), והוא בתוס' נט, ב ד"ה דעבוד דקה (מחיצה גבוה ד' (ס"א י')
שצוטפחים, כגון איצטבא בפני המבוי), ובשלטי הגבורים יח, א אות א (ורבינו פירש אצטבא
שצז... שהיא מחיצה קטנה גבוה ד' טפחים).
שצחוכן הוא לעיל סי' שפו ס"ט (עשתה
שצטמעשה המוכיח על סילוקה, שבנתה איצטבא גבוה ד' טפחים על פתחה, שוב אינה אוסרת), ושם
תנסמן (הערה 1060).
תא[1157] רש"י שם (דגלי
תבאדעתיה דאסתלק). גמרא ס, רע"א (דכיון דעביד דקה איסתלוקי איסתלוק ליה).
תגוכן הוא לעיל סי' שעה ס"ד (שכיון
תדשעשו הפסק לפני המרפסת, גילו דעתם שסילקו עצמן).
תה[1158] תוס'
תושם סד"ה דפנימית (דליכא קפידא בדריסת הרגל ... עשיית דקה דשמעתין לענין תשמיש,
תזלא לענין הילוך). פסקי ריא"ז פ"ה ה"ה אות ו. שלטי גבורים יח, א אות
תחא (אע"פ שיוצא ובא דרך עליו, הואיל ועשה דקה לפי פתחו, הרי הוא כסתום, וכאילו
תטסילק דרכו מעליו).
תי[1159] סוף סעיף ט (חצר שסילקה
תיאעצמה מלהשתמש במבוי ועשתה מעשה המוכיח על סילוקה, שבנתה איצטבא גבוה ד' טפחים על
תיבפתחה, שוב אינה אוסרת על בני המבוי, אף על פי שעוברת דרך עליהם בשבת, ואפילו אין
תיגלה פתח למבוי אחר לעבור דרך עליו לרשות הרבים).
תיד[1160] מ"א
תיהס"ק ד (צ"ע, דרש"י כתב הטעם דצריך שיעשו היכר ביניהן היינו כיון
תיושהיתה מתחלה של יחיד והורגלו להיות אחד אסרי אהדדי, וכ"כ הרא"ש
תיזוהג"מ פ"ה, משמע דבעיר של רבים לא בעי היכר בין מבוי למבוי).
תיחומיישב רבינו, שבאמת בעיר של רבים אין
תיטאוסרים זה על זה, ומה שאסרו הרמב"ם ושו"ע גם בעיר של רבים, מיירו כשלא
תכהשתתפו במבוי הזה גם לעצמם, והוי רגל האסורה במקומה שאוסרת שלא במקומה (כדלעיל
תכאהערה 1154).
תכב[1161] הרב רבינו יהונתן
תכגיז, ב ד"ה אלא אם כן עשה חוצה לה שיור (שלא עירבו עם שאר העיר, אלא לבדן. וכל
תכדשכן אם היו מערבין אותה מבואות מבואות בפני עצמן, שאין שיור גדול מזה). שו"ע
תכהסוף ס"א (ואם רצו לערב מבוי מבוי בפני עצמו, כל שכן דמהני, דאין שיור גדול
תכומזה).
תכז[1162] גמרא שם
תכחנט, סע"א (עיר של יחיד ונעשית של רבים ... אין מערבין אותה לחצאין (הויא
תכטכמבוי ששכח אחד מן החצירות ולא נשתתפה בו, דאסרה אכולהו, רש"י), אלא או כולה
תלאו מבוי מבוי בפני עצמו), ושם ע"ב (מאי שנא דלחצאין דלא, דאסרי אהדדי, מבוי
תלאמבוי נמי אסרי אהדדי (דכיון דמעיקרא של יחיד הוה, והיו מערבין את כולה והורגלו
תלבלהיות אחד, אסרי אהדדי , רש"י),
תלגהכא במאי עסקינן כגון דעבוד דקה). רא"ש פ"ה ס"ט (פירש
תלדרש"י כיון דמעיקרא של יחיד הואי והיו מערבין את כולה והורגלו להיות אחד, אסרי
תלהאהדדי ... כיון שהורגלו לערב יחד הויא כמו מבוי אחד). טור ושו"ע ס"ד (עיר
תלושנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד, הרי זה אוסר על כולם. ואם בנו מצבה על פתח
תלזהמבוי, אינו אוסר עליהם). ט"ז ס"ק ג (כיון דמעולם הורגלו להיות אחד אסרו
תלחאהדדי).
תלטוהיינו שדינו כחצר אחת שלא שיתפה עם בני
תמהמבוי, שאוסרת על המבוי שרגילה לצאת בו, כדלעיל סי' שפו ס"ט (חצר הפתוחה לב'
תמאמבואות ... אם לא שיתפה עם שום אחת מהם, אם היא רגילה בשניהם לצאת ולבא בחול דרך
תמבעליהם, אוסרת על שניהם, ואם רגילה באחת ובשני אינה רגילה, זה שרגילה בו אוסרת וזה
תמגשאינה רגילה בו אינה אוסרת), וכאחד מבני החצר שלא עירב עמהם, שנתבאר לעיל סי' שפ
תמדס"א (אחד מבני החצר ששכח ולא עירב עמהם אוסר עליהם). וכן הדין בעיר של יחיד,
תמהשהמבוי שלא השתתף עם כל העיר אוסר על כולם.
תמו[1163] תוכן ההלכות שנתבארו
תמזבסעיף שלפנינו:
תמח(א)
תמטאף שנתבאר לעיל שבעיר של רבים אפשר לחלק מבוי אחד משאר מבואות העיר, שכל אחד ישתתף
תנלעצמו. מכל מקום אין לחלק מבוי מרשות הרבים, כי גם הם צריכים לעבור ברשות הרבים.
תנא(ב)
תנבוכן אין לערב רשות הרבים, המתוקן בדלתות, לחצאין לארכה, שחלק אחד שייך למבואות
תנגשבצד זה וחלק אחד למבואות שבצד זה, כי שניהם עוברים בו.
תנד(ג)
תנהוכן אין מערבין מבוי (המתוקן) לחצאין לארכו, כי בני שני צדדיו עוברים בו.
תנו(ד)
תנזמה שנתבאר לעיל שבעיר של רבים אפשר לחלק מבוי אחד משאר מבואות העיר, כן אפשר גם
תנחלחלק מבוי או רשות הרבים אחד לרחבם, שב' הצדדים שאצל פתח זה מערבין לעצמן וב'
תנטהצדדים שאצל פתח השני מערבין לעצמן. וכן אפשר לעשות מקצת מבוי שיור לעיר של רבים.
תס(ה)
תסאמכל מקום יש הפרש בינם, שבין מבוי למבוי סגי בלחי, אבל באמצע המבוי או רשות הרבים
תסב(המתוקנים) צריך לחלקו בצורת הפתח או פסין.
תסג(ו)
תסדגם מה שנתבאר לעיל שאין לערב עיר של יחיד לחצאין, היינו דוקא בלחי, אבל אפשר
תסהלחלקה, על ידי צורת הפתח או פסין, שכל אחד יערב לעצמו.
תסו(ז)
תסזכל מקום שמועיל צורת הפתח או פסין לחלקו, היינו אף כשיש דריסת הרגל מזו לזו.
תסח(ח)
תסטמבוי שלא שיתף לעצמו והוי רגל האסורה במקומה, אין להתיר שאר העיר אלא באיצטבא.
תע[1164] כדלעיל סי' שסד ס"ד
תעא(הבא להכשיר רשות הרבים להתיר בה הטלטול צריך לעשות לה דלת מכאן ודלת מכאן), ולעיל
תעבס"א (אם הכשירו מבואותיה כהלכתם ... או בדלתות, כמו שנתבאר בסימן שס"ד).
תעג[1165] ברייתא שם
תעדנט, א (עיר של יחיד ונעשית של רבים ... אין מערבין אותה לחצאין), ובגמרא שם
תעהע"ב (אמר רב פפא לא אמרו אלא לארכה), ופרש"י (דרך עיירות להיות פתחי
תעופילושיהן לאורכם, ורשות הרבים עוברת מפתח לפתח, וחלוקה לאורכה, הלכך אין בני עבר
תעזהלז רשאין לערב לבדן ובני עבר הלז לבדן, משום דהני והני דרסי בהך רשות הרבים,
תעחויוצאין ונכנסין דרך פתחים לכאן ולכאן ורשות הרבים זו מחברתם, שכולם מעורבין בה
תעטואסרי אהדדי).
תפואף שהברייתא ורב פפא מיירו בעיר של
תפאיחיד, וכדלקמן בהמשך הסעיף (אבל יכולים לחלוק העיר לרוחב ... משא"כ כשחלקוהו
תפבלארכו ... ואפילו בעיר של יחיד). משא"כ בעיר של רבים נתבאר לעיל סעיף הקודם (אם
תפגנשתתפו כל המבואות, אע"פ שלא נשתתפו יחד, אלא מבוי מבוי בפני עצמו, אינן
תפדאוסרים זה על זה ... בעיר שהיתה של רבים מעולם).
תפההיינו דוקא במבוי שלא נשתתף עם שאר
תפומבואות העיר. אבל כשרוצים לערב לחצאין לארכה, "אפילו עיר שהיתה של רבים מעולם
תפז... אין מערבין אותה לחצאין לארכה".
תפחעי' טור (אם רוצים ליחלק לרחבה
תפט... צריך שיעשו ביניהם במקום שמתחלקין ברשות הרבים צורת הפתח), **ומ"א
תצס"ק ד** (צריך עיון, דרש"י כתב הטעם דצריך שיעשו היכר ביניהן,
תצאהיינו כיון שהיתה מתחלה של יחיד והורגלו להיות אחד, אסרי אהדדי, וכ"כ
תצבהרא"ש והגהות מיימוניות פ"ה, משמע דבעיר של רבים לא בעי היכר בין מבוי
תצגלמבוי. ומ"ש הטור והרא"ש דבעי היכר, היינו שמניח חצר לשיור באמצע המבוי).
תצדוהיינו שאף בעיר של רבים אין מערבין לחצאין אלא על ידי היכר.
תצהוגם מה שמועיל צורת הפתח להיכר, היינו
תצודוקא כשמחלקים אותה לרחבה (כדלקמן בהמשך הסעיף), אבל כשרוצים לחלקה לארכה, אינו
תצזמועיל בכל אופן (מהטעם המבואר כאן).
תצח[1166] תוס' נט, א ד"ה כמאן
תצט(ואם תאמר ולרבנן לארכה נמי יערבו לחצאין, שיערבו מצד אחד כל מבוי ומבוי בפני עצמו
500וליתיב כולה רשות הרבים לצד השני, דהשתא בני כל מבוי ומבוי מותרין כל אחד ואחד
501במקומו, ולא יאסרו שלא במקומן. ויש לומר דלא דמי, דשני חצירות זו לפנים מזו, רגל
502הפנימי המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה על החיצונה, דאחדא לדשא ומשתמשא
503ומסתלקא מלהשתמש בחיצונה, דעיקר תשמיש דחצר החיצונה לבני חיצונה היה, והויא פנימית
504בחיצונה שלא במקומה, אבל הכא אע"ג דכל מבוי ומבוי מותר כל אחד ואחד במקומו,
505מודו רבנן דאסרי רשות הרבים על צד האחד, דהא מקומן הוא, דרשות הרבים הוי להני כמו
506להני), וע"ב ד"ה אבל (אבל רשות הרבים הוי להני כמו להני). מ"א
507ס"ק י (ואפילו רוצים ליתן כולה רשות הרבים לצד השני, אסור, דרשות הרבים הוי
508להני כמו להני, משא"כ בב' חצירות זו לפנים מזו, דעיקר תשמיש החיצונה לבני
509החיצונה, והוה פנימי בחיצונה שלא במקומה, ואינה אוסרת אם מותרת במקומה וכמ"ש
510סי' שע"א ס"ב (תוס')).
511[1167] **עי' מ"א סי' שסד
512ס"ק [ג] (במבוי מפולש דהוי להני כמו להני). ובב"י שם**
513(שבמ"א הקשה על הב"י).
514[1168] סוף סעיף ט (אבל חצר
515שסילקה עצמה מלהשתמש במבוי ועשתה מעשה המוכיח על סילוקה, שבנתה איצטבא גבוה ד' טפחים
516על פתחה, שוב אינה אוסרת על בני המבוי, אף על פי שעוברת דרך עליהם בשבת).
517[1169] רב פפא
518ללישנא קמא שם (לא שנו אלא לארכה, אבל לרחבה מערבין (בני
519שני העברים לראש האחד לבד, ובני שני העברים לראש השני לבד, מערבין, שהרי יכולין
520להסתלק אלו מאלו ולא יהא דרך לאלו על אלו, ובוררין להן אלו פתח שאצלן ואלו פתח
521שאצלן, רש"י)). והכי קיי"ל, כלישנא קמא בדרב פפא, כמבואר בפסקי עירובין
522סי' קכה (נראה דהלכתא כי האי לישנא, דבשל סופרים הלך אחר המיקל, וכל שכן בעירובין
523שאין לו עיקר מן התורה, ועוד דאיכא דאמרי הוי טפל לגבי לישנא קמא). רא"ש
524פ"ה ס"ט (ולא מסתבר כלל למיזל לחומרא בתרי לישני לענין עירובין, וכן כתב
525ר"מ ז"ל). טור ורמ"א ס"ו (יש אומרים הא דעיר של יחיד אסור
526לחלק, היינו לארכה, מאחר דשניהם צריכים לילך לרשות הרבים שבתוכה. אבל לרחבה, ואלו
527יוצאים בשער זה ואלו יוצאים בשער זה ואין להם דריסת הרגל זה על זה, מערבין לחצאין).
528עי' דרכי משה ס"ק א (ולי נראה דהלכה כדברי
529המיקל בעירוב). וסי' שסג סל"א (אפילו אם יש חצר מהתיקון ולחוץ, ועשו
530גם החיצונים תיקון לראש המבוי, כל אחד יכול לערב, ויהיה מותר בחלקו).
531וכן הוא לעיל שם סל"ח (מועלת לחלק
532המבוי שלא יצטרכו החיצונים והפנימים לערב יחד, אף על פי שגם החיצונים עשו תיקון
533לפתח המבוי, ומותרים לטלטל בו אם עירבו ביניהם).
534[1170] ואף שנתבאר לעיל סי' שמה
535סי"א (איזו היא רשות הרבים ... הרחבים ט"ז אמה), ואם "אינו רחב
536יותר מעשר אמות" אינו רשות הרבים.
537מכל מקום אפשר שרשות הרבים הוא רחב ט"ז
538אמה, אלא שאמצעו "במקום שמתחלקים שם אינו רחב", וכדלעיל סי' שמה
539סי"ב (מבואות הרחבים, ט"ז אמה אפילו שמתקצרים בקצתן ואין בהם ט"ז
540אמה, הרי הן רשות הרבים ... שהן כרשות הרבים ארוכה שנתקצרה בקצתה, כיון שארכן
541לאורך רשות הרבים).
542ואף שנתבאר שם (ויש אומרים שאינן רשות
543הרבים אלא אם כן רחבים י"ג אמה ושליש).
544נראה דמיירי כאן לדעה הראשונה שם, שאם
545הוא לאורך רשות הרבים ונתקצרה באמצע, סגי אף בפחות.
546[1171] רא"ש
547שם (ונראה לי דדוקא בלחי וקורה הוא דאין מועיל לחלקם זה מזה, אבל בצורת הפתח או
548משהו מכאן ומשהו מכאן נחלקין זה מזה. וכן כתבו התוספות על ההיא דלרחבה מערבין,
549וצריך שיהא ביניהם צורת הפתח או משהו מכאן ומשהו מכאן, שלא יהא כל אחד נפרץ במלואו
550למקום האסור לו. וכן כתבו על שיור של עיר של רבים. וכן כתב ר"מ ז"ל
551דיכול לחלק מבוי לחצאין בצורת הפתח או בשני לחיים, דבהכי חשיב כסתום ומובדל בין הדיורין
552שחוצה להן), בשם תוס'. מרדכי רמז תקה (דמותר לחלק אפילו מבוי
553אחד ולערבו לחצאים, ובלבד שיתקן לו שני לחיים או צורת פתח, דהוי חשוב כסתום ומובדל
554מן הדיורים שחוצה להם), והגהות מיימוניות הל' עירובין פ"ה אות ד (ונראה לי
555דמותר לחלק אפילו מבוי אחד ולערבו לחצאין, ובלבד שיתקן לו שני לחיים או צורת הפתח,
556דבהכי חשוב כסתום ומבדל מן הדיורין שחוצה להם). טור ושו"ע ס"ו (שאין לחי
557וקורה מועיל לסלקם זה מזה, אבל בפס ארבעה או בשני פסים שני משהויין, נחלקים אלו
558מאלו ומערבין לחצאין. ואם הוא רחב מעשר אמות, עושה צורת פח), וסי' שסג סל"א (אבל
559אם עשו באמצע שני פסים, או פס ארבעה אם אינו רחב יותר מעשרה, או שעשו צורת פתח אם
560הוא רחב יותר מי', אפילו אם יש חצר מהתיקון ולחוץ, ועשו גם החיצונים תיקון לראש
561המבוי, כל אחד יכול לערב ויהיה מותר בחלקו).
562[1172] סעיף לח (אין לחי הפנימי
563מועיל לחלק המבוי שלא יצטרכו חצירות החיצונות והפנימיות לערב יחד ... אבל אם
564העמידו באמצע המבוי שני פסין של ב' משהויין, אחד מצד זה ואחד מצד זה, או פס רחב ד'
565טפחים מצד אחד אם אין המבוי רחב יותר מעשר, או שעשו צורת פתח אף על פי שרחב יותר
566מעשר, הרי זו מחיצה גמורה ומועלת לחלק המבוי).
567[1173] ראב"ד בהשגות
568פ"ה הכ"ד (פירוש אפילו על ידי דקה, שאין דקה מועלת במקום דריסת הרבים).
569מ"א ס"ק ח (משמע דבזה לא מהני מצבה. וכ"כ הראב"ד שאין דקה
570מועלת במקום דריסת הרבים).
571וראה מחצית השקל. חדושי צמח צדק רו, ג.
572[1174] מג"א סי' שפ"ו ס"ק ג (דהא עכ"פ בעינן
573צורת הפתח ... ואם כן פשיטא דמהני גם כן לסלק היהודים שלא עירבו, כמ"ש סי'
574שצ"ב ס"ו, אפילו יש להם דריסת הרגל זה על זה), וסי' שס"ד סוף ס"ק ג (דדוקא חצר, כיון
575דעיקר חצר לבני חיצונה הוא, אין הפנימי אוסרת עליה אף על פי שעוברת דרך שם,
576משא"כ במבוי מפולש, דהוי להני כמו להני, בעינן שיסלקו נפשייהו משם ... ועיין סי'
577שס"ג סל"א דצורת הפתח פשיטא דמהני), הרי שצורת הפתח באמצע מבוי מועיל אף
578שעוברים שם.
579**דאם
580לא כן בעיר מוקפת של נכרים לא יועיל צורת פתח** (שהרי יש לישראלים ונכרים דריסת הרגל זה על זה, ואם נאמר
581שבישראל כיו"ב צריך לערב יחד)**,
582כיון דבישראל צריך לערב, בנכרי צריך לשכור. עיין סי' שפ"ב ס"ג **(אם אין לגוי דריסת רגל על הישראלים
583אינו אוסר), בט"ז ס"ק ה (דאז לא שכיח גביה ללמוד
584ממעשיו). **וסי' שס"ג סכ"ו
585במג"א** ס"ק כז (וצריך לתקן
586המבואות (שבין יהודים לעכו"ם) ... שצריך לתקן צורת הפתח או ב' פסין ב' משהויים),
587ודו"ק. אלא ודאי גם בישראל, כשעושים צורת
588הפתח באמצע רשות הרבים או מבוי, אין דריסת הרגל אוסרת.
589וכן
590הוא לעיל סי' שסג סל"ב (בעיר המוקפת חומה ... וצריך לתקן המבואות שבין ישראל
591לנכרים ... והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקן כל המבואות על ידי חבל הקשור לרחבו של
592מבוי ... צורת פתח).
593[1175] סעיף ט (שאין הפנימית
594אוסרת על החיצונה בהעברת רגליה עליה לבד, הואיל ועיקר חצר חיצונה הוא לתשמיש בני
595חיצונה).
596[1176] תוס'
597נט, א ד"ה כמאן (לרחבה דמערבין, מדמי השתא לב' חצירות, משום דיש לאלו רשות
598הרבים ופתח וכן לאלו, ואין צריכין להשתמש בני פתח זה בצד פתח האחר), וע"ב
599ד"ה דפנימית (דליכא קפידא בדריסת הרגל), וד"ה אבל (דעיקר חיצונה לבני
600חיצונה).
601[1177] סעיף לח (אבל אם העמידו
602באמצע המבוי שני פסין של ב' משהויין, אחד מצד זה ואחד מצד זה, או פס רחב ד' טפחים
603מצד אחד אם אין המבוי רחב יותר מעשר, או שעשו צורת פתח אף על פי שרחב יותר מעשר,
604הרי זו מחיצה גמורה, ומועלת לחלק המבוי שלא יצטרכו החיצונים והפנימים לערב יחד),
605ושם נסמן (הערה רנה).
606[1178] כנסמן לעיל (הערה 1166).
607[1179] כנסמן לעיל (הערה 1168).
608[1180] רא"ש
609שם בשם תוס' (וכן כתבו התוספות על ההיא דלרחבה
610מערבין, וצריך שיהא ביניהם צורת הפתח או משהו מכאן ומשהו מכאן, שלא יהא כל אחד
611נפרץ במלואו למקום האסור לו. וכן כתבו על שיור של עיר של רבים).
612כי אף שנתבאר לעיל ס"ד (אם נשתתפו ...
613מבוי מבוי בפני עצמו, אינן אוסרים זה על זה ... בעיר שהיתה של רבים מעולם, שמעולם
614הוצרכו לשיור). היינו דוקא כשהשיור הוא מבוי שלם, אבל כשמשיירים מקצתו, אין לחלקו
615אלא בצורת הפתח או פסין.
616[1181] טור ורמ"א ס"ו
617(הא דעיר של יחיד אסור לחלק, היינו לארכה ... אבל לרחבה ... מערבין לחצאין).
618כי אף שנתבאר לעיל ס"ד (עיר שהיתה
619של יחיד, אפילו נעשית של רבים, כיון שאין צריכין לשיור והורגלו לערב כל המבואות
620יחד בשיתוף אחד, הרי נעשו כולם כמבוי אחד, ואי אפשר להם ליחלק ולערב מבוי מבוי
621בפני עצמו אלא אם כן יבנה כל אחד איצטבא על פתחו, לחלוק רשותו מהם, כדי שלא יאסור
622על כולם).
623היינו דוקא ב"לחי וקורה שבפתחי
624המבואות", אבל פסין או צורת הפתח מועילים לחלק בינם לרחבם.
625[1182] כדלעיל סי' שסג ס"א
626(התירו כשעשה איזה תיקון במקום הפרצה ... כגון להניח קורה רחבה טפח על פתח המבוי
627הפתוח לרשות הרבים או לכרמלית ... וכן הקילו במבוי להתירו בלחי).
628[1183] שעל זה נתבאר לעיל
629ס"ד (עיר שהיתה של יחיד ... נעשו כולם כמבוי אחד, ואי אפשר להם ליחלק ולערב
630מבוי מבוי בפני עצמו), והיינו דלא סגי בלחי או קורה לחלקם, אלא דוקא בצורת הפתח או
631פסין.
632[1184] שנתבאר לעיל ס"ד (עיר
633שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד, הרי זה אוסר על כולם ...
634בעיר שהיתה של רבים מעולם), והיינו כיון
635דהוי רגל האסורה במקומה.
636ועל זה מבאר כאן, שגם הלחי וצורת הפתח
637אינם מועילים להתיר את שאר העיר, אלא האיצטבא.
638[1185] מ"[מ]
639פ"ה הי"ט (פירוש זה הענין במדינה מוקפת חומה גבוהה עשרה טפחים ויש לה
640דלתות, שהוא רשות היחיד גמורה כנזכר פרק ראשון, ומפני זה אין מערבין אותה לחצאין,
641לפי שכיון שכל העיר רשות היחיד גמורה ואינה מחוסרת שום תיקון מחיצות ואפילו
642מדבריהם, הרי היא כמבוי אחד, ואין מערבין חצי מבוי המוכשר כולו בדין מחיצות, אבל
643אם לא היתה העיר כולה מוכשרת במחיצות, ובאו להכשיר חציה ולערבה, הרשות בידם). שו"ע
644ס"ה (במה דברים אמורים שאין מערבין אותה לחצאין, בעיר מוקפת חומה גבוה י'
645טפחים ויש לה דלתות, אבל אם לא היתה העיר כולה מוכשרת במחיצות, ובאו להכשיר חציה
646ולערבה, הרשות בידם). וכדלעיל ריש ס"א (אם הכשירו מבואותיה כהלכתם בלחי או
647קורה או צורת פתח או בדלתות).
648[1186] בהמשך הסעיף יתבארו שני
649פרטים:
650(א)
651עיר שמבואותיה צריכים תיקון, אין צריך להכשיר חלקה בצורת הפתח או פסין, אלא סגי
652בלחי. ודינה כמו שאפשר להכשיר מקצת מבוי בלחי.
653(ב)
654רגל האסורה במקומות שאינם מתוקנים במחיצות, אינה אוסרת בדריסת הרגל שיש לה במקומות
655המתוקנים, כיון שאי אפשר להם לערב ביחד.
656[1187] עיין גמרא יד,
657ב (עשה לחי לחצי מבוי ... יש לו חצי מבוי),**ורא"ש
658**פ"ה ס"ט (דגרסינן בירושלמי דפירקין (פ"ה
659ה"ה), אמר ר' אסי הדא אמרה בני מבוי שנתנו קורתם באמצע המבוי אלו אסורים ואלו
660מותרין. נתנו אלו ואלו, אלו ואלו אסורים. והשתא ניחא הכל, דהא דאמר יש לו חצי מבוי,
661מיירי שלא נתנו החיצונים קורה, וכיון שאין החיצונים יכולין לטלטל במבוי לא אסרי על
662הפנימים. אבל כשנתנו גם החיצונים, אסורין גם הפנימים, אם עירבו אלו לעצמן ואלו
663לעצמן ולא עירבו יחד). ובהא אתי שפיר קושיית המ"א על רמ"א
664ס"ו (יש אומרים הא דעיר של יחיד אסור לחלק היינו לארכה, מאחר דשניהם צריכים
665לילך לרשות הרבים שבתוכה. אבל לרחבה, ואלו יוצאים בשער זה ואלו יוצאים בשער זה
666ואין להם דריסת הרגל זה על זה, מערבין לחצאין, ועושין תקון ביניהם, כמו שנתבאר
667לעיל סי' שס"ג דעד עשרה מהני לחי או קורה, וביתר מעשרה צורת הפתח), והקשה
668המ"א ס"ק יא (צ"ע ... צריך שיעשו ביניהם ברשות הרבים, במקום
669שמתחלקין, צורת הפתח ולא מהני לחי או קורה), וצ"ע,
670שאולי יש ליישב, שמה שכתב הרמ"א "מערבין לחצאין, ועושין תקון ביניהם",
671כוונתו שמערב רק החצי, ולכן סגי בלחי (ראה פרמ"ג א"א, שמסתפק אם יש
672ליישב כן).
673אופן נוסף ביישוב דברי הרמ"א –
674לקמן הערה 1196.
675[1188] סעיף לח (העמיד לחי באמצע
676מבוי ... אם לא עשו החיצונים לחי לפתח המבוי, כיון שהם אינם יכולים לטלטל
677מחצירותיהם למבוי אפילו אם יערבו, הרי כמו שאין להם חלק כלל במבוי בשבת, ואינם
678אוסרים על הפנימי אף על פי שלא עירבו עמהם, ומותרים הפנימים להשתמש מן הלחי ולפנים,
679אם עירבו ביניהם).
680[1189] ריב"ש
681סי' תה (אמנם נראה, שמפני הפרצות שיש בה, בטל הכשרה ... וכיון שאין כל העיר מוכשרת
682במחיצותיה, הנה יכולין להכשיר את חציה במחיצות, ולערב אותה). הובא ב"י
683סי' שסד. ט"ז סי' שסג ס"ק כב (ואם לא עשו החיצונים לחי
684או קורה לצד רשות הרבים, לא היו ראוים לערב כלל עם הפנימי, כיון שלא הוכשר המבוי
685מצדה אינם יכולים לאסור על האחרים, דאין אוסרים זה על זה אלא אם כן כולם רשות אחד
686ויכולים לערב ביחד).
687[1190] כי גם בזה אינם יכולים
688לערב יחד, כדלעיל סי' שפו ס"ב (ישראלים שדרים בב' וג' מקומות חלוקים ורחוקים
689זה מזה, שמפסיק ביניהם מקום האסור בטלטול ... והשמש גובה קמח מכולם ועושה ממנו
690עירוב אחד ונותנו במקום אחד מהם אינו מועיל להם, אלא צריכים לערב בכל מקום ומקום
691בפני עצמו), ושם נסמן (הערה 972).
692[1191] ב"י בשם חזה התנופה
693תשובה סי' נז (אין היהודים הדרים חוץ למגרש היהודים אוסרים על היהודים שבמגרש
694שנתקן כהלכה, כי אין כל העיר חשובה כחצר אחת לאסור אלו על אלו, ואף על פי שהכל תחת
695היקף חומה אחת). רמ"א סי' שפו ס"ב (ואם עירבו במקום אחד, אין האחרים שלא
696עירבו אוסרים עליהם הואיל ואין להם דריסת הרגל זה על זה, כי אין כל העיר חשובה
697כמבוי אחד, אף על פי שיושבין בהיקף חומה אחת).
698[1192] שאם פתח המבוי הוא פחות
699מרוחב עשר אמות, סגי בלחי.
700[1193] שהפתח מפולש לדרך שמעיר
701לעיר שהיא רשות הרבים, כמבואר ברש"י שבת ו, א (סרטיא, מסילה שהולכין בה מעיר
702לעיר).
703וכיון שאין בעיר רשות הרבים, רק מבואות,
704סגי בלחי להתירה.
705[1194] ריב"ש
706שם (בזו העיר, דאינה רשות הרבים אלא כרמלית, אף אם תהיה מפולשת לסרטיא, שהיא
707המסלה, אינה צריכה דלתות ננעלות, ודי לה לכל היותר בדלת מכאן ולחי או קורה מכאן
708... ולפי זה, העיר הזו, שמוקפת חומה סביב בדלתות ראויות לנעול, זולתי בפתח אחד
709שאין דלתות, הנה כולה ניתרת במחיצות אלו, שהרי זה הפתח שאין בו דלתות, לא גרע מלחי
710או קורה, שהיה די לו ... אמנם תקנת העיר היא קלקלתה, שכיון שכולה ניתרת לערב את כולה,
711אין מערבין אותה לחצאין, אלא צריך לערב כולה כאחד). הובא **ב"י סי' שסד.
712מ"א סי' שסג** ס"ק לד (ועיר המוקפת חומה בדלתות ראויות לנעול, זולת
713בפתח אחד שאין דלתות, שפתח ההוא לא גרע מלחי או קורה, וכל העיר כמבוי אחד שיש לחי
714בראשו, שאין מערבין אותם לחצאין, ואם יש פרצה בטל הכשירה (ועסי' שס"ה
715ס"ב), ויוכל להכשיר חציה במחיצה ולהניח חציה (ב"י סי' שס"ד בשם
716ריב"ש)).
717[1195] בסעיף שלפנינו יתבארו שני
718פרטים:
719(א)
720אף שנתבאר דלא סגי בלחי לחלק באמצע מבוי, או באמצע עיר המוקפת חומה, מכל מקום
721מועיל בין מבוי למבוי.
722(ב)
723אם מחלקים בין המבואות בלחי, ומערב כל אחד מהם לעצמו, צריכים להסתלק זה מזה לגמרי,
724שלא לעבור זה על זה בשבת.
725[1196] עי' מ"א סי' שס"ד ס"ק ג (מבוי עקום, כתב הר"ר יונתן ... אם עירבו אלו
726לעצמן ואלו לעצמן מותרין, שהרי יש לכל אחד פתח לרשות הרבים, וכיון שערבו לעצמן גלי
727דעתייהו דסלקי דריסת הרגל זה מזה, וכגון זה כופין על מדת סדום שלא יעברו זה על זה
728בשבת ... ועיין סי' שס"ג סל"א דצורת הפתח פשיטא דמהני), **דתחלת דבריו על כרחך מיירי שלא בצורת
729פתח, והוא הדין לפסין**,
730ומכל מקום מועיל לחי במבוי עקום. אלא שאז כופין אותן שלא יעברו זה על זה בשבת.**
731**
732**עיין
733מ"א סימן שס"ג ס"ק כ"ז** (וצריך לתקן המבואות (שבין יהודים לעכו"ם) ... צורת הפתח
734או ב' פסין ב' משהויים ... עכ"ל תרומת הדשן ... ופשוט דאיירי במוקף החומה ...
735ועיין סי' שס"ד דמצד השני סגי בלחי). הרי שבמבוי עקום סגי בלחי בין שתי
736המבואות.**
737**
738**וכ"ה
739כוונתו בסי' שפ"ו סק"ב**
740(הואיל שיש להם דרך אחר לצאת, כופין אותו לעבור דרך שם) עיי"ש סק"ג (דאילו במבוי אחד צריך ב' פסין). הרי שבמקום דסגי בלחי, כופין
741אותו לעבור בפתח השני.**
742**
743**ואפשר
744שכל זה נתכוין רמ"א**
745שם ס"ו (יש אומרים הא דעיר של יחיד אסור לחלק היינו לארכה ... אבל
746לרחבה, ואלו יוצאים בשער זה ואלו יוצאים בשער זה ואין להם דריסת הרגל זה על זה,
747מערבין לחצאין ... דעד עשרה מהני לחי או קורה), והקשה המ"א ס"ק יא (צ"ע
748... צריך שיעשו ביניהם ברשות הרבים, במקום שמתחלקין, צורת הפתח ולא מהני לחי או
749קורה). ואפשר דמיירי הרמ"א בלחי שבין המבואות, ובזה כופין אותן שלא יהי' להם
750דריסת הרגל זה על זה, ודו"ק.
751אופן נוסף ביישוב דברי הרמ"א –
752לעיל הערה 1187.
753[1197] כנסמן לקמן (הערה 1201).
754[1198] **עי' לשון הרב רבינו
755יהונתן** ב, א (המבואות העקומות ... כיון שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן,
756גלו דעתייהו שסלקו דריסתן זה מזה, וכגון זה כופים על מדת סדום שלא יעברו זה על זה
757בשבת, אף על פי שדרכן בחול לעבור, כיון שיש להם דרך אחרת קרובה ממנה. וכענין זה ...
758בחצר שבין שני מבואות), הובא בב"י סי' שסד
759ד"ה וכתב הרב רבינו יהונתן.
760[1199] סעיף ט (ואם המבוי שרגילה
761בו שיתפו ביניהם, ואותו שאינה רגילה בו לא שיתפו ביניהם, והיא לא שיתפה לא עם זה
762ולא עם זה, דוחין אותה אצל זה שאינה רגילה בו שלא נשתתף, ותסתלק מזה שרגילה בו
763שנשתתף שלא תעבור עליו בשבת ... שעל ידי זה יהיו מותרים להשתמש במבוי, כופין אותה
764על מדת סדום שתעבור בשבת דרך מבוי שלא נשתתף, אף על פי שאינה רגילה בו).
765[1200] הרב רבינו יהונתן
766שם (לעיל הערה 1198).
767עי' מ"א סי' שסד שם (לעיל הערה 1196).
768וראה חידושי צמח צדק רג, ג.
769[1201] ס"ה (מבוי עקום כמין
770ד', ומפולש בב' ראשיו לרשות הרבים או לכרמלית ... צריך לעשות לו תיקון בעקמומיתו ...
771יעשה צורת פתח בכל אחד מב' ראשיו, ולחי או קורה בעקמומיתו).
772[1202] סעיף הקודם (כגון עיר
773המוקפת חומה ויש לה דלתות שאין מבואותיה צריכים תיקון).
774[1203] **מ"א סוס"י
775זה **(שעשה דלתות ... ואם כן ראשי המבואות אין צריך תיקון, אלא צריך
776שיעשו ביניהם ברשות הרבים, במקום שמתחלקין, צורת הפתח, ולא מהני לחי או קורה ...
777כדין מי שבא לחלק חצר אחת לשנים).**
778**
779[1204] סעיף לב (עיר המוקפת חומה,
780שיש להעיר דין חצר, וצריך לתקן המבואות שבין ישראל לנכרים, כדין הבא לחלוק חצר אחת
781לב' רשויות שלא תאסור רשות זו על זו בלא עירוב, שלא די בלחי וקורה), וסל"ח
782(לחי ... אינה מחיצה גמורה שיכול לחלק רשות אחת לשתים, שלזה צריך מחיצה גמורה).
783[1205] לב' מבואות, דלעיל סי'
784שפו ס"ט.
785[1206] רב הונא
786ורב יהודה ס, א (עיר אחת היתה ביהודה וחדשה שמה,
787והיו בה נ' דיורים אנשים ונשים וטף ... איבעיא להו ... כעין חדשה (עיר קטנה אחרת
788של נ' דיורין ואינה סמוכה לגדולה), מהו (לעירובי באנפה נפשה כולה בלא שיור), רב
789הונא ורב יהודה, חד אמר בעיא שיור וחד אמר לא בעיא שיור). רא"ש פ"ה
790סי"א (כעין חדשה, פירוש עיר של רבים שנתמעטה ועמדה על חמשים דיורין כעיר חדשה,
791צריכה שיור או לא. רב יהודה ורב הונא, חד אמר צריכה שיור וחד אמר אינה צריכה שיור.
792והלכתא לקולא). טור ושו"ע ס"ז (עיר של רבים ונתמעטה ועמדה על חמשים
793דיורים, אינה צריכה שיור).
794[1207] רמב"ם
795פ"ה הכ"ג (המזכה בשיתוף לבני המדינה, אם עירבו כולן עירוב אחד אינו צריך
796להודיען, שזכות הוא להן), ממתניתין סוף פ"ז
797פא, ב (בעירובי חצירות מערבין לדעתו ושלא לדעתו, לפי שזכין לאדם שלא בפניו).
798רש"י פ, א ד"ה צריך להודיעו (משלו, אין צריך להודיעו, דזכין לו לאדם שלא
799בפניו). שו"ע ס"ח (המזכה בשיתוף לכל בני העיר, אם עירבו כולם עירוב אחד,
800אין צריך להודיעם, שזכות הוא להם).
801וכמו בעירובי חצרות, שנתבאר לעיל לעיל
802סי' שסו סי"ב (אחד מבני החצר יכול ליתן פת בשביל כולם אפילו שלא בפניהם ... ואף
803שהם לא עשאוהו שליח, מכל מקום זכין לאדם שלא בפניו) וסט"ו (המזכה לאחרים משלו,
804אינו צריך להודיע להם קודם השבת שעירב עליהם, אלא מודיעם בשבת והם מותרים לטלטל.
805ואף על פי שבשעת קניית העירוב שהוא בין השמשות ... לא ידעו ממנו כלל, אין בכך כלום,
806שקניית עירוב זה זכות הוא להם וזכין לאדם שלא מדעתו).
807[1208] מ"מ שם (מ"ש
808רבינו אם עירבו כולן עירוב אחד, להוציא כשמערבין לחצאין שאין רצונן להיות משותפין,
809ועל הדרך שיתבאר למטה, ודבר ברור הוא. ועיקר הלשון נראה שראוי להיות, אם עירב
810לכולן עירוב אחד). והכוונה היא להלכות שנתבארו לעיל בסעיפים הקודמים בענין
811"נשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד", "וכשמערבין מבוי מבוי בפני
812עצמו".
813[1209] רמב"ם שם. שו"ע
814שם (ודין מי ששכח ולא נשתתף עם בני העיר, או מי שהלך לשבות בעיר אחרת, או
815עכו"ם שהיה עמהם בעיר, דין הכל כדינם בחצר ומבוי), ונתבארו לעיל סי' שעא
816ס"א. סי' שפ ס"א. סי' שצא ס"א-ב.