Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשצה דיני ברכת עירוב
ובו סעיף אחד
א מצוה לחז(ו)ר
ובו סעיף אחד
א מצוה לחז(ו)ר
באחר שיתופי מבואות,
גכמו אחר עירובי חצרות.
דומברך עליו על מצות עירוב,
הואומר בזה השיתוף יהא מותר לכל בני המבוי להוציא ולהכניס מחצרות למבוי.
וואם משתתפים בפת וסומכין על שיתוף במקום עירוב, ואין
זמערבין בחצרות כלל, כמו שנתבאר בסימן שפ"ז,
חיאמר גם כן מחצרות לבתים.
טאימתי מברך עליו, בשעה שמקבץ אותו מבני המבוי או בשעה
ישמזכה להם,
יאכמו שנתבאר בסי' שס"ו.
יבואם לא בירך ולא אמר עליו כלום, אינו מעכב,
יגכמו שנתבאר שם:
יד[1247] גמרא סח,
טוא (מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן (כגון אתה ורבה דדייריתו ביה, רש"י),
טזלא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף). הרי שהמצוה היא הן בעירובי חצרות והן בשיתוף
יזמבואות. פסקי עירובין למהר"ם מרוטנבורג סי' קנג (מכאן משמע דמצוה לערב, וטעמא
יחרבה איכא, דלא ליתי איסורא לאפוקי ולעיולי מבתים לחצרות ולמבוי). הובא במרדכי רמז
יטתקטו, ובהגהות מיימוניות פ"א אות א. טור ושו"ע (מצוה לחזור אחר שיתופי
כמבואות). ט"ז ס"ק א (דלא יבא לידי איסור טלטול).
כא[1248] כדלעיל סי' שסו סי"ח
כב(מצוה לחז(ו)ר אחר עירובי חצירות, כדי שלא יבואו לטלטל באיסור).
כגוראה חדות יהושע ח, ד (אם יש טעם לחלק
כדבין חצר למבוי).
כה[1249] רמב"ם
כופ"א הי"ז (וכיצד משתתפין במבוי ... ומברך על מצות עירוב). טור
כזושו"ע (ומברך עליו על מצות עירוב).
כחוכן הוא לעיל שם (וצריך לברך עליו
כטאקב"ו על מצות עירוב, כמו שצריך לברך על כל מצות של דבריהם), וכדלעיל סי' קנח
לסט"ז (אף על פי שהנטילה היא מדברי סופרים, מברכין עליה אשר קדשנו במצותיו
לאוצונו על נטילת ידים. והיכן ציונו, שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל,
לבולפיכך כשאנו שומעים לדברי חכמים אנו מקיימים מצות ה' שצונו לשמוע אליהם. וזהו טעם
לגכל הברכות שמברכין על מצות של דבריהם).
לד[1250] רמב"ם שם (ואומר בזה
לההשיתוף יהיה מותר לכל בני המבוי להוציא ולהכניס מחצרות למבוי בשבת). טור
לוושו"ע (ואומר בזה השיתוף יהיה מותר לכל בני המבוי להוציא ולהכניס מחצירות
לזלמבוי בשבת).
לח[1251] סעיף א (ואם נשתתפו במבוי
לטבפת, סומכים עליו בחצרות ... ולכן אין נוהגין עכשיו לעשות עירובי חצרות בשום חצר
משיש בה בתים הרבה, לפי שסומכין על השיתוף שבבית הכנסת הנעשה מפת, שמועיל גם לחצרות).
מא[1252] שבלי הלקט
מבסי' צט (ובשיתופי מבואות אומר בדין יהא שרא לנא לאפוקי ולעיולי מן המבוי לחצרות
מגומן החצרות למבוי ומשתיהן לבתים ומן הבתים לשתיהן). רמ"א (ומהם לבתים). מ"א
מדס"ק א (ומהם לבתים, אף על גב דהכא מיירי בשיתופי מבואות, מכל מקום הא סומכין
מהעל שתוף במקום עירוב, כמ"ש סי' שפ"ז).
מו[1253] רמב"ם
מזשם הט"ז (וכשמקבץ העירוב מברך). טור ושו"ע (אימתי מברך עליו, בשעה שמקבץ
מחאותו מבני המבוי, או בשעה שמזכה להם). ב"י (ונראה לי הטעם, לפי שכל המצות
מטמברך עליהם עובר לעשייתן, וכיון שנתקבץ הרי נעשית המצוה שכבר עירבו ... הילכך צריך
נלברך כשבא לקבצו).
נאוהוא כדלעיל סי' שסו ס"א (גובין פת
נבמכל בית ובית, ונותנים אותם באחד מבתי החצר), וס"י (נהגו לקבץ מכל בית ובית
נגמעט קמח ועושין חלה אחת שלימה ומערבין בה ... נוהגין שהשמש נותן העירוב להרב שיזכה
נדבו בשביל כל הקהל). ולכן כשנהגו לקבץ מבני המבוי, מברך כשבא לקבצו, וכשנהגו לזכות,
נהמברך כשבא לזכות.
נו[1254] סעיף יח (ואימתי מברך
נזבשעה שמקבץ אותו מבני החצר, או בשעה שמזכה להם, מפני שכל המצות מברך עליהם עובר
נחלעשייתן).
נטולענין מנהגינו, ראה לעיל שם (הערה 155).
ס[1255] שבלי הלקט
סאשם (ובני חצר שגבו קמח לעירובן ונילש ונאפה העירוב מבעוד יום ולא הספיקו לברך עליו
סבעד שחשיכה, או ששכחו מלערב עליו, אין הברכה מעכבת, ומותרין לטלטל על ידי אותו
סגהעירוב. וכן מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל שמותרין לטלטל הואיל וגבו ואפו אותו
סדלשם עירוב, ואף על פי שלא ברכו עליו ולא אמרו עליו בדין יהא שרא לנא, מותרין הן
סהלטלטל בחצר). רמ"א (ואם גבו אותו לשם עירוב ושכחו ולא ברכו עליו, הוי עירוב
סוכי אין הברכה מעכבת). מ"א סי' שסו ס"ק כא (שלא אמרו שום דבר עליו, אפילו
סזהכי שרי).
סח[1256] סוס"י שסו (ואם גבו
סטהעירוב ולא ברכו עליו, ולא אמרו עליו כלום, אין הברכה והאמירה מעכבת, ומותרים
עלטלטל מבתים לחצר). וראה שם (הערה 167).