Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אשצו דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת
ובו ד' סעיפים
א שבו איש
ובו ד' סעיפים
א שבו איש
בתחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי,
גיש אומרים שזו אזהרה ליוצא חוץ לתחום. ושיעור תחום של תורה
דהוא י"ב מיל, כשיעור מחנה ישראל שהיתה י"ב מיל על י"ב מיל.
הוחכמים אסרו לצאת יותר מאלפיים אמות שהן מיל אחד.
וויש אומרים
זשאין לתחומין עיקר מן התורה כלל, אלא אפילו יותר מי"ב מיל אינו אסור מן התורה
חכלל. וזה שנאמר אל יצא איש ממקומו, זו היא אזהרה על הוצאה,
טשהזהיר משה שלא לצאת עם הכלי מרשות היחיד לרשות הרבים ללקוט המן.
יושבו איש תחתיו, קבלו חכמים שזו אזהרה שלא לטלטל ברשות הרבים אלא כשיעור תחתיו של
יאאדם שהוא ד' אמות, כמו שנתבאר בסי' שמ"ט.
יבאלא שחכמים סמכו איסור התחומין של דבריהם למקרא זה אל
יגיצא איש ממקומו, שלא יצא יותר מאלפיים מהמקום ששבת בו, כי עד אלפיים נקרא מקומו כמו שמצינו בערי מקלט שנאמר
ידושמתי לך מקום וגו', והן קולטות אותו גם כשהוא חוצה להן,
טושנאמר
טזומצא אותו מחוץ לגבול עיר מקלטו, ונאמר להלן
יזומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים באמה וגו', מה חוץ האמור להלן אלפיים אף חוץ
יחהאמור כאן אלפיים.
יטושבו איש תחתיו כשיעור תחתיו, מכאן סמכו חכמים שכל
כאדם יש לו ד' אמות בכל מקום שהוא, אפילו יצא חוץ לתחום יכול להלך שם ד' אמות.
כאוכן יכול לטלטל בהן.
כבוכן כשמודדים אלפיים ממקום שביתתו מודדים חוץ מד' אמות אלו שהן כשיעור תחתיו
כג(ויכול לטלטל בהן. לפיכך) אם שבת, דהיינו שקדש עליו היום,
כדבמקום המוקף מחיצות בענין שמותר לטלטל בכולו, הרי כולו נחשב לו כד' אמות, ונותנים
כהלו אלפיים סביב להיקף זה, ע"ד שיתבאר בסי' שצ"ט,
כואפילו יש בו כמה מילין. והוא שיהא מוקף לדירתו מתחילתו, אע"פ שאין בו עתה
כזדיורין ואין משתמשין בו כלל, כמו שיתבאר בסי' ת"ח,
כחאו אפילו אינו מוקף לדירה אלא שאין בו יותר מבית סאתים. אבל אם יש בו יותר מבית
כטסאתים, כשם שאין מחיצותיה מועילות שיהא מותר לטלטל בכולו, כך אינן מועילות שיהא
לכולו נחשב כד' אמות לענין תחומין:
לאב ד' אמות
לבאלו שלענין תחומין, בין ד' אמות שבמקום שביתתו, בין ד' אמות שיש לו כשיצא חוץ
לגלתחום, יש אומרים
לדשהן כד' אמות שברשות הרבים שלענין טלטול,
להשהוא בורר לו ד' אמות לאיזו רוח שירצה, וכשהלך לרוח אחת ד' אמות שוב אינו יכול
לולחזור ולילך לרוח השנית
לז(שכנגדה)
לחאפילו כל שהוא, אם הוא חוץ לתחום, כמו שאינו יכול לטלטל חפץ אחד יותר מד' אמות.
לטשאין נותנים אלכסון לענין טלטול אלא מפני שאין שם ריבוע כמו
משנתבאר בסי' שמ"ט.
מאוכן במקום ששבת בו, אם הלך לרוח אחת ד' אמות ואלפיים, שוב אינו יכול לילך לרוח
מבהשנית (שכנגדה) אלא אלפיים, ואם לא נטל לו כל ד' אמות לרוח אחת יכול להשלימן ברוח
מגהב'
מד(שכנגדה).
מהויש אומרים
מושד' אמות אלו שלענין תחומין אינו כד' אמות שלענין טלטול, אלא הן ד' אמות לכל רוח,
מזשהן ח' על ח' מרובעות, בין במקום ששבת בו בין כשיצא חוץ לתחום (ולפי סברא זו כל
מחשכן שאין מודדים לו ד' אמות עם אלכסונם לכל רוח, שכיון שנותנים לו ח' על ח'
מטמרובעות, הרי יש בהן אלכסון ממש של ד' אמות לכל רוח, דהיינו מאמצעיתו לארבע הזויות,
נמשא"כ בד' אמות שלענין טלטול, שמודדים לו ד' אמות ביושר אל עבר פניו לאיזו
נארוח שירצה, וכיון שלא שייך בהן אלכסון ממש צריך ליתן לו הן ואלכסונם כמ"ש
נבבסי' שמ"ט). ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים:
נגג ד' אמות
נדאלו שלכל רוח ורוח, שהן שיעור תחתיו של אדם, מודדים אותו לכל אדם באמה שלו, ואם
נההוא ננס באברים, שגופו גדול ואמתו קטנה, נותנים לו ד' אמות בינונית של כל אדם, שכל
נואחת מהן ו' טפחים,
נזכמו שנתבאר בסי' שמ"ט.
נחוכבר נתבאר שם שד' אמות אלו מודדים אותן מצומצמות.
נטויש אומרים
סשמודדים אותן מרווחות. ויש לסמוך על דבריהם בד' אמות אלו שלענין תחומין, שעיקרן
סאאינן אלא מדברי סופרים:
סבד שבת
סגבתל גבוה י' טפחים, אם אין בו אלא בית סאתים, הרי כולו נחשב לו כד' אמות,
סדמפני שהוא כמוקף מחיצות מלמעלה,
סהכמו שנתבאר בסי' שמ"ה,
סואלא שאינן מוקפות לדירה.
סזוכן אם שבת בקמה קצורה ושבלים גבוהים י' טפחים מקיפים
סחאותה.
סטוהוא שקשר השבלים יחד בענין שאין רוח המצויה מנידה אותן,
עשכל מחיצה שהרוח מנידה אינה מחיצה, כמו שנתבאר בסי' שס"ב.
עאאבל השובת בעיר, כל העיר נחשבת כד' אמות,
עבאע"פ שאינה מוקפת מחיצות כהלכתן, כגון שיש בה פרצות הרבה במילואן
עגוביותר מעשר, דהואיל ובתי העיר מובלעים בתוך שבעים אמה ושירים של זה, הרי כולם
עדכדירה אחת, כמו שיתבאר בסי' שצ"ח:
עה[1257] בשלח טז, כט.
עו[1258] ירושלמי פ"ג סוף
עזה"ד (שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי ... אין לך מחוור מכולם אלא
עחתחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל), ופירש בקרבן העדה (אין לך מחוור מכולם, שיהא אסור
עטמן התורה, אלא שנים עשר מיל, כמחנה ישראל שהיתה י"ב מיל). הובא ברי"ף ה,
פא. רמב"ם הל' שבת פכ"ז ה"א (היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה,
פאשנאמר אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, מקום זה הוא תחום העיר, ולא נתנה תורה שיעור
פבלתחום זה, אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, וכך
פגאמר להם משה רבינו לא תצאו חוץ למחנה). גאונים, הובאו במ"מ שם (ולמדו שיעור
פדזה די"ב מיל מן הירושלמי, וכן הסכמת הגאונים ז"ל לחייב דבר תורה על יותר
פהמי"ב מיל), ובעבודת הקדש ריש שער ה (ויש מן הגאונים שהורו, שתחום שלוש פרסאות,
פושהם שנים עשר מיל, אסורין דבר תורה ולוקין עליהן דבר תורה. וממחנה ישראל למדוה,
פזשנאמר אל יצא איש ממקומו, כלומר ממקום מחנה ישראל, ומחנה ישראל גמירי ששלוש פרסאות
פחהיה). ראב"ד, הובא בחידושי רמב"ן סוף פ"ק (והראב"ד ז"ל
פטהלך אחריו בדרך הזה, והוא גורס בברייתא דר' חייא לוקין על התחומין דבר תורה, ומפרש
צלה בתחומי ג' פרסאות). דעה הא' בלבוש סי' שצז ס"א (וחוץ לי"ב מיל, יש
צאאומרים שהוא אסור מן התורה).
צבוראה גם לקמן סי' תד ס"ב (לדברי
צגהאומרים שתחום י"ב מיל הוא מן התורה). סי' תקטו סי"ד (שיש אומרים דבג'
צדפרסאות יש איסור תחומין מן התורה). סי' תקפו סכ"ו (להאומרים דחוץ לי"ב
צהמיל יש איסור תחומין מן התורה).
צו[1259] ולא חטאת. מלבושי יום טוב
צזרס"י שצז (שאף למי שאומר שהוא דבר תורה, לא מחייב חטאת, שאין בו אלא לאו דאל
צחיצא איש, ולוקין עליו, כדאיתא בסוף פרק קמא דעירובין (יז, ב), ואין חטאת אלא בשגגת
צטכרת, וזה פשוט ומבואר, ובפרק מי שהחשיך סוף דף קנ"ג איתא בהדיא, דאין חייב
קחטאת על תחומין לרבי עקיבא דסבירא ליה דתחומין דאורייתא). אליה זוטא שם ס"ק א
קא(במלבושי יום טוב חולק, דאין איסור אלא בלאו דאל יצא, ואין חטאת אלא בשגגת כרת,
קבוכן בפרק מי שהחשיך דף קנ"ג איתא בהדיא, דאין חיוב חטאת על תחומין לרבי עקיבא
קגדסבירא ליה דתחומין דאורייתא).
קדוהוא כדאמרינן בעירובין יז, ב (תני רבי
קהחייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה ... אל יצא כתיב), ופירש ברי"ף ה, א (כלומר,
קויציאה ברגלים בלבד היא, ואין בה משום מיתת בית דין, אלא באזהרה בלבד היא, ולפיכך
קזלוקין עליה).
קחוכדאמרינן בשבת קנג סע"ב (דאיכא
קטמידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה, ומאי ניהו ... תחומין, ואליבא
קידרבי עקיבא), ופרש"י (דאמר דאורייתא נינהו, והוי מחלל, ומיהו אין חייבין לא
קיאעל שגגתו חטאת כו').
קיבאלא שרבי עקיבא סובר כן אף לענין אלפיים
קיגאמה, כדתנן סוטה כז, ב (בו ביום דרש רבי עקיבא, ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים
קידבאמה וגו' ... ואלפיים אמה תחום השבת). ומכך למדנו שכן הוא גם לדעת הסוברים ששיעור
קיהתחום של תורה הוא י"ב מיל.
קיו[1260] ברכות נד, ס (מחנה ישראל
קיזכמה הוי, תלתא פרסי), ופרש"י (דכתיב (מסעי לג, מט)
קיחויחנו מבית הישימות עד אבל השטים, ואמר רבה בר בר חנה, לדידי
קיטחזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי אורכא ותלתא פרסי פותיא), והוא בעירובין נה, ב.
קכויתבאר לקמן סי' תד ס"ב (והוא
קכאשיהיו כל הי"ב מיל רשות הרבים גמורה מן התורה, על דרך שנתבאר בסי' שמ"ה,
קכבכדי שיהיו דומים לדגלי מדבר שהיו רשות הרבים גמורה, שמשם למדו איסור התחומים מן
קכגהתורה, כמו שנתבאר בסי' שצ"ו ... וכבר
קכדנתבאר בסי' שמ"ה שנהגו כהאומרים שעכשיו אין לנו רשות הרבים גמורה).
קכה[1261] רי"ף שם (ואנן קיימא
קכולן דליתא לדרבי עקיבא דאמר תחומין מדאורייתא. ואשכחינא בגמרא דבני מערבא ... אין
קכזלך מחוור מכולם אלא תחום י"ב מיל כמחנה ישראל, נמצאו עכשיו תחומי שבת מהן
קכחדרבנן ומהן דאורייתא ... והאי תירוצא לא סליק אליבא דגמרא דילן), לפירוש
קכטהרמב"ן במלחמות שם (ואומר אני שאין לנו מדבריו הפסק הזה שתולין בו ללקות על
קלתחומי שנים עשר מיל דבר תורה, אבל דבריו כך הם ... שמצינו בתלמוד ארץ ישראל שהם
קלאסבורין דתחומי שנים עשר מיל מן התורה ... בטלה סברא זו מן הגמרא שלנו, ואין לנו
קלבבכל תלמודנו זכר לשנים עשר מיל, אלא תחומין מדרבנן הן, ואין להן עיקר מן התורה
קלגקאמרינן בכל מקום, אלו הן דברי רבינו ז"ל), ובחידושיו שם. וכן מסיק
קלדהרשב"א בעבודת הקדש שם (ויש מי שהורה שכל התחומין אינן תורה אלא מדברי סופרים
קלה... ולזה דעתי נוטה), ובחידושיו שם. רא"ש פ"א סי' כד (ומיהו גמרא דידן
קלוסבר לרבנן ליכא שום תחום שבת דאורייתא, ואפילו י"ב מיל). טור רס"י שצז (ואינו
קלזאלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא). דעה הב' בלבוש שם (ויש אומרים שאינו אלא דרבנן).
קלח[1262] ראה גמרא יז, ב (מי כתיב
קלטאל יוציא, אל יצא כתיב), ופרש"י (אין כאן לשון הוצאת משוי). והיינו למאן דאמר
קמתחומין מן התורה. אבל למאן דאמר תחומין מדרבנן, האי אל יצא היא אזהרה להוצאת משוי.
קמאפסחים פה, ב (הוצאה כתיב ביה כשבת), ותוס' שם (פירוש אל יצא איש ממקומו, והיינו אל
קמביוציא, דהא תחומים דרבנן).
קמגאמנם נתבאר לעיל סי' שא ס"א,
קמדשמלאכת ההוצאה למדים מתרומת המשכן. והטעם הוא כדלעיל (הערה 1259),
קמהשאין ללמוד מפסוק זה אלא אזהרה, ומה שההוצאה היא אב מלאכה למדים מתרומת המשכן,
קמוכדלעיל שם (והערה כג).
קמז[1263] תוס' יז, ב ד"ה לאו
קמח(והכי משמע פשטיה דקרא, שאל יצא בשבת עם כליו ללקוט את המן, כדרך שעושין בחול).
קמט[1264] סעיף א (כל אדם יש לו ד'
קנאמות ברשות הרבים שיכול לטלטל בהם, שנאמר שבו איש תחתיו, ולמדו מפי הקבלה שזה נאמר
קנאלענין טלטול, שלא יטלטל כל אדם ברשות הרבים אלא כמדת תחתיו), ושם נסמן (הערה ג).
קנבוגם לדעת הסוברים שלמדים מכאן תחומין מן
קנגהתורה, מכל מקום "למדו מפי הקבלה שזה נאמר לענין טלטול". וכדאמרינן שבת
קנדצו, ב (כל ד' אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה).
קנה[1265] גמרא נא, א (הני אלפיים
קנואמה היכן כתיבן, דתניא שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות, אל יצא איש ממקומו אלו אלפיים
קנזאמה), ופירש הריטב"א שם (היכן כתיבן, פירוש היכא רמיזי, ואהיכא אסמכינהו רבנן,
קנחלמאי דקי"ל דתחומין דרבנן). רש"י סוכה כה, א ד"ה ושבולות (אלפיים
קנטאמה דכתיב אל יצא איש ממקומו, ואסמוך רבנן למילף מקום ממקום ומקום מניסה כו'
קסכדאמרינן בעירובין). טור סי' שצז (ואינו אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא). לבוש סי'
קסאשצז ס"א (ואסמכוה אקרא דכתיב אל יצא איש ממקומו, ודרשו דהאי מקומו פירושו
קסבאלפיים אמה).
קסג[1266] לימוד זה (אסמכתא) נתפרש
קסדבגמרא נא, א (אלו אלפיים אמה מנא לן, אמר רב חסדא למדנו מקום ממקום, ומקום מניסה,
קסהוניסה מניסה, וניסה מגבול, וגבול מגבול, וגבול מחוץ, וחוץ מחוץ), וכדפירש
קסורש"י שם, ולבוש רס"י שצז. וכאן מביא את סיכום הלימוד:
קסז(א) בתחום נאמר "מקום" ובערי
קסחמקלט נאמר "מקום", מה "מקום" האמור בערי מקלט כולל את האלפיים
קסטשמחוץ לעיר, אף "מקום" האמור בתחום שבת כולל את האלפיים אמה.
קע(ב) הלימוד ש"מקום" שבערי
קעאמקלט כולל גם את האלפיים שמחוץ לעיר, כי מה "חוץ" האמור בערי הלוים,
קעבהאלפיים שמחוץ לעיר נכללים בעיר, אף "חוץ"
קעגהאמור בערי מקלט, האלפיים שמחוץ לעיר נכללים ב"גבול עיר מקלטו".
קעדוראה גם לקמן סי' שצח ס"א (שלמדו
קעהחכמים ממגרשי הערים שהיו מרובעים).
קעו[1267] משפטים כא, יג.
קעז[1268] משנה מכות יא, ב (כשם
קעחשהעיר קולטת, כך תחומה קולט). רמב"ם הל' רוצח פ"ח הי"א (כל עיר
קעטהקולטת תחומה קולט כמוה).
קפ[1269] מסעי לה, כז.
קפא[1270] מסעי לה, ה.
קפב[1271] רש"י עירובין שם (דנין
קפגהאי חוץ מחוץ דומדותם מחוץ לעיר, דכתיב ביה אלפיים באמה). לבוש שם (כתיב הכא חוץ,
קפדוכתיב התם ומדותם חוץ לעיר אלפיים אמה).
קפה[1272] ברייתא עירובין שם (תניא
קפושבו איש תחתיו, אלו ארבע אמות), ופרש"י (ליוצא חוץ לתחום), טור ושו"ע
קפזס"א (שבו איש תחתיו, מכאן שכל אדם יש לו ד' אמות בכל מקום, אפילו יצא חוץ
קפחלתחום).
קפט[1273] כדלעיל סי' שמט ס"א
קצ(כל אדם יש לו ד' אמות ברשות הרבים שיכול לטלטל בהם, שנאמר שבו איש תחתיו). ונתבאר
קצאלעיל (הערה 1264).
קצב[1274] כדלקמן סי' שצז ס"א
קצג(כל אדם יש לו חוץ מד' אמות ... אלפיים אמה לכל רוח). סי' תח (כשמודדים לו אלפיים
קצדלכל רוח מעירובו, מודדים מחוץ לד' אמות אלו).
קצה[1275] כיון שד' אמות הוא מקומו
קצולענין לטלטל בו וגם למדוד אלפיים חוצה לו, לפיכך אם שבת במקום המוקף מחיצות, כיון
קצזשמותר לטלטל בכולו, נחשב מקום מוקף זה כד' אמות אף למדוד אלפיים חוצה לו.
קצח[1276] סעיף יד (עושין התחומין
קצטסביב העיר כטבלא מרובעת ... אלפיים על אלפיים).
ר[1277] גמרא סא, ב (שבת בעיר
ראחריבה לרבנן, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה). טור ושו"ע שם (אפילו אין בו
רבעתה דיורין).
רגוכן הוא לקמן סי' שצח ס"ו (אף על
רדפי שאין דרים בו עתה), ושם נסמן (הערה 1389),
רהוס"ח (ואפילו אין דרים בו עתה), ושם נסמן (הערה 1409).
רו[1278] בשו"ע שם ס"ב
רז(ואפילו עיר חריבה).
רח[1279] ברייתא טו, א (שבת בתל (קדש
רטעליו היום וקנה שם שביתתו, רש"י), שהוא גבוה עשרה, והוא מארבע אמות ועד בית
ריסאתים, וכן בנקע שהוא עמוק עשרה, והוא מארבע אמות ועד בית סאתים, וקמה קצורה,
ריאושיבולות מקיפות אותה, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה). נ, ב (מהלך את כולו
ריבוחוצה לו אלפיים אמה ... ששבת בתל שהוא גבוה י' טפחים והוא מד' אמות ועד בית סאתים).
ריגומה שאמרו "ועד בית סאתים",
רידכי דוקא אם מותר לטלטל בו נחשב כד' אמות, כמבואר בעבודת הקדש שם (היו יתרים מבית
ריהסאתיים, הואיל ואין יכול לטלטל בתוכן אלא בארבע אמות, אין מקומו אלא ארבע אמות,
ריוכאילו שבת בבקעה). מ"מ הל' שבת פכ"ז ה"ד (וכתב הרשב"א
ריזז"ל דדוקא כשהרשות היחיד מותר לטלטל בו, כגון שהוא מוקף לדירה, או פחות מבית
ריחסאתים, אבל אם לא היה מוקף לדירה והיה יתר על בית סאתים, כיון שאינו מותר לטלטל בו
ריטאלא בארבע אמות ... אין לו אלא ארבע אמות, ומשם ולהלן מודדין לו אלפיים אמה). טור
רכושו"ע ס"ב (בכל מקום שקדש עליו היום, אם הוא מוקף לדירה, אפילו אין בו
רכאעתה דיורין, חשוב כולו כד' אמות, ואם אינו מוקף לדירה, עד סאתים חשוב כולו כד'
רכבאמות).
רכגוכדלעיל סי' שנח ס"א-ב (כל היקף
רכדמחיצות שלא הוקף לדירת אדם ... אסרו חכמים לטלטל בתוכן יותר מד' אמות ... אם הן
רכההיקף גדול, אבל היקף קטן ... מותר לטלטל בתוכו אף על פי שלא הוקף לדירה. וכמה הוא
רכוהיקף קטן עד בית סאתים).
רכזוכן הוא לקמן ס"ד (אם אין בו אלא
רכחבית סאתים, הרי כולו נחשב לו כד' אמות). סי' שצח סי"ד (אם הם מוקפים כולם
רכטבמחיצה גבוה י' טפחים, או בחריץ עמוק י' טפחים שהוא נחשב כמחיצה, הרי כל ההיקף
רלנחשב כד' אמות אם הוקף לדירה כמו שנתבאר בסי' שצ"ו). סי' תא ס"א (והוא
רלאשתהא העיר מוקפת מחיצות לדירה, שכל מקום שאינו מוקף לדירה, אינו נחשב כד' אמות,
רלבכמו שנתבאר בסי' שצ"ו).
רלג[1280] משנה מה, א (רבי יהודה
רלדאומר לאיזה רוח שירצה ילך). גמרא מח, א (רבי יהודה היינו תנא קמא. אמר רבא שמונה
רלהעל שמונה איכא בינייהו). רי"ף שם, לפירוש הרא"ש פ"ד הי"א (ונראה
רלודמה שלא הביאה רב אלפס ז"ל, משום דסבירא ליה כתנא קמא דריש פירקין, מדסברי רבי
רלזיהודה ורבי אליעזר כוותיה). רמב"ם הל' שבת פכ"ז הי"א (מי שיצא חוץ
רלחלתחום אפילו אמה אחת, לא יכנס, שהד' אמות שיש לו לאדם, תחלתן ממקום שהוא עומד בו.
רלטלפיכך כיון שיצא חוץ מתחומו אמה או יתר, ישב במקומו, ואין לו להלך אלא בתוך ארבע
רמאמות מעמידת רגליו ולחוץ), לפירוש המ"מ שם (מדברי רבינו נראה, שכיון שזה מהלך
רמאורוצה לילך, נראה כבורר אל עבר פניו) ובפי"ב הט"ו (ממ"ש פכ"ז
רמבבשבת מי שיצא חוץ לתחום, נראה שרבינו סבור, שאין מקומו של אדם אלא ד' אמות לרוח
רמגאחת כרבי יהודה). ב"י ד"ה ומ"ש ופסק הרי"ף (ולענין הלכה כיון
רמדשהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן). מ"א ס"ק א (וגם
רמהברא"ש משמע כן. וכן דעת הרמב"ם פי"ב ופכ"ז, וידוע שהוא הולך
רמובשיטת הרי"ף).
רמז[1281] שבזה לדברי הכל ד' אמות,
רמחטפי לא, כדאמר רבא מח, א (מחלוקת להלך, אבל לטלטל דברי הכל ארבע אמות אין, טפי לא),
רמטוכדלעיל סי' שמט ס"א (כל אדם יש לו ד' אמות ברשות הרבים שיכול לטלטל בהם).
רנ[1282] רבי יהודה במשנה שם (ומודה
רנארבי יהודה, שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו).
רנב[1283] אבל עדיין יכול לילך ב'
רנגאמות לצדה, כדלקמן שיש לו רבוע ד' על ד'.
רנד[1284] כלומר, אלא שמכל מקום
רנהאינו דומה ממש, שהרי בטלטול נותנים לו אלכסון מטעם המבואר ברש"י נא, א
רנוד"ה הן ואלכסונן (וגבי העברה ליכא למיתב פיאות, אלא כי האי גוונא שנותנין להן
רנזשיעור אלכסונן, דהא ליכא למימר בהו רבוע ועיגול). משא"כ בתחומין, שאחר שבירר
רנחד' אמות לרוח אחד יש לו שם ריבוע, ולכן אין נותנים לו אלכסון.
רנטוכן הוא לעיל סי' שמה קו"א
רסס"ק א (כדפרש"י, דגבי העברה ליכא למיתב פיאות כו', משא"כ בתחומין).
רסא[1285] סעיף ב (ארבע אמות שאמרו
רסבהן ואלכסונן ... גבי העברה ד' אמות ברשות הרבים שלא שייך ריבוע ועיגול, צריך שיהא
רסגשם האלכסון של רבוע).
רסד[1286] רש"י מח, א ד"ה
רסהשמונה (ומודה ר' יהודה לר' אליעזר שאם בירר לו שתים לכאן ושתים לכאן שאין יכול
רסולחזור בו, וכן אם בירר ארבעתן לרוח אחת).
רסז[1287] כתנא קמא במשנה מה, א (וחכמים
רסחאומרים אין לו אלא ארבע אמות), כפירוש רבא מח, א (רבי יהודה היינו תנא קמא. אמר
רסטרבא שמונה על שמונה איכא בינייהו. תניא נמי הכי יש לו שמונה על שמונה, דברי רבי
רעמאיר). בעל המאור יג, א (הא דתנן וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות, דייקי עלה
רעאבגמרא רבי יהודה היינו תנא קמא, ואמר רבא שמונה על שמונה איכא בינייהו, לרבנן אית
רעבלהו לר' יהודה לית ליה ... נקטינן כרבנן ומשחי להו ח' על ח'). הובא ברא"ש
רעגפ"ד סי"א. רשב"א בעבודת הקדש שער ג ס"ד (ויש מי שהורה דלהלך
רעדנותנין לו לכל רוח ורוח, ונמצא שיש לו שמונה על שמונה והוא באמצען, ולזה דעתי נוטה),
רעהושער ה ס"ו (ויש מי שהורה שנותנין לו ארבע אמות לכל רוח, שהן שמונה על שמונה
רעווהוא באמצען, ולזה דעתי נוטה). רמ"א ס"א (ויש אומרים דמותר להלך ארבע
רעזאמות לכל צד).
רעח[1288] דרכי משה ס"ק ב (ולי
רעטנראה דיש להקל בתחומין דרבנן, מאחר דהרשב"א הסכים לדברי הרב זרחיה, וכן נראה
רפקצת דעת רבינו הטור).
רפא[1289] רב פפא מח, א (לעולם באמה
רפבדידיה יהבינן ליה ... משום דאיכא ננס באבריו), ופרש"י (שגופו בינוני ואמתו
רפגקצרה, ולא סגי ליה באמה דידיה, ובעי למיתב ליה באמה של קדש). טור ושו"ע
רפדס"א (ומודדים לכל אדם באמה שלו, ואם היה ננס באיבריו, נותנים לו ארבע אמות
רפהבינוניות של כל אדם, שכל אחת מהן ששה טפחים). מ"א סי' שמט ס"ק ג (אמתו
רפוקטנה והוא גדול, נמצא שלא יספיקו לו ד' אמות).
רפזמשא"כ אם גופו ואמתו קטנים, מודדים
רפחבאמה שלו.
רפט[1290] סעיף א (מודדים לו באמה
רצשלו ... הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ... ואם הוא ננס באיבריו, דהיינו שאמתו
רצאקטנה וגופו גדול, ונמצא שלא יספיקו לו ד' אמותיו, נותנים לו ד' אמות בינוניות של
רצבכל אדם, שכל אחת מהן ששה טפחים).
רצג[1291] "ובין שמודדין לו
רצדאמות בינונית ובין שמודדין לו אמות שלו, מודדין אותן מצומצמות להחמיר".
רצה[1292] ברייתא שם (תניא, שבו איש
רצותחתיו, כתחתיו, [וכמה תחתיו] גופו שלש אמות, ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו דברי ר'
רצזמאיר, ר' יהודה אומר גופו שלש אמות, ואמה כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח תחת
רצחמראשותיו, מאי בינייהו, איכא בינייהו ארבע אמות מצומצמות). רמ"א ס"א
רצט(ואלו ד' אמות מודדין לו מרווחות).
ש[1293] אליה זוטא סי' שמט
שאס"ק ב (לקמן סימן שצ"ו כתב רמ"א ולבוש דד' אמות מרווחות ... ולי
שבנראה מדלא כתבו רמ"א הכא, דמודה דברשות הרבים מודדין מצומצמות לחומרא).
שג[1294] בסעיף שלפנינו יתבאר, שיש
שדשני אופנים שכל המקום נחשב לו כד' אמות, ויש לו אלפיים אמה מסביב:
שה(א)
שוכשיש מחיצה למקום זה, שמתירה לטלטל בו בשבת. וזה למדים מהאמור לעיל ס"א (שכל
שזאדם יש לו ד' אמות בכל מקום שהוא ... ויכול לטלטל בהן. לפיכך אם שבת, דהיינו שקדש
שחעליו היום, במקום המוקף מחיצות בענין שמותר לטלטל בכולו, הרי כולו נחשב לו כד'
שטאמות, ונותנים לו אלפיים סביב להיקף זה), ושם (הערה 1275).
שי(ב)
שיאכשבתי העיר סמוכים זה לזה פחות משבעים ושיריים. וזה למדים מהאמור לעיל ס"א (ומדותם
שיבמחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים באמה וגו', מה חוץ האמור להלן אלפיים אף חוץ האמור
שיגכאן אלפיים), ושם (הערה 1266).
שידויש
שיהכמה חילוקים בינם:
שיו(א)
שיזדין היוצא חוץ לתחומו ונכנס לעיר אחרת שלא לדעתו, נחשב כד' אמות רק במוקף מחיצה,
שיחולא בסתם עיר, כדלקמן סי' תא ס"א (ליוצא חוץ לתחום אין כל העיר נחשבת כד'
שיטאמות עד שתהא מוקפת מחיצות לדירה), ושם נסמן (הערה 1547).
שכ(ב)
שכאדין עיבור של ע' אמה ושיריים הוא דוקא בעיר, ולא במקום המוקף מחיצות, כדלקמן סי'
שכבשצח ס"ו (אבל בית אחד אפילו גדול הרבה, אין לו דין עיר לתת לו ע' אמה ושירים
שכגכעיר, אם אינו עומד בתוך ע' אמה ושירים לעיר), וסי"א (אבל בית אחד אפילו גדול
שכדהרבה מאד, אע"פ שאין בינו לעיר קמ"א אמות, אינו מצטרף עמה, עד שיהיה לה
שכהבתוך שבעים אמה ושיריים, לפי שאין נותנים שום עיבור לבית אלא לעיר בלבדה).
שכו[1295] כנסמן לעיל (הערה 1279).
שכז[1296] רש"י טו, א ד"ה
שכחגבוה עשרה (דאמרינן גוד אסיק מחיצותיו כל סביבותיו והרי הוא מוקף).
שכט[1297] סעיף א (עמוד או תל שהוא
שלגבוה עשרה ורחב ד' על ד', הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה, שהלכה למשה מסיני היא
שלאשאנו אומרים גוד אסיק).
שלב[1298] רש"י שם ד"ה
שלגוהוא מד' עד בית סאתים (הואיל ושבת באויר מחיצותיו נעשית ביתו, וכולו כארבע אמותיו
שלדהוא, הלכך מהלך את כולו וחוצה לו אלפיים אמה, אבל אי הוה טפי מבית סאתים, אין
שלהמחיצותיו מועילות לו, שהיקף שאינו עשוי לדירה אינו מועיל אלא לבית סאתים).
שלו[1299] כנסמן לעיל (הערה 1279).
שלז[1300] סוכה כה, א (קמה קצורה
שלחושבולות מקיפות אותה, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה, אע"ג דקאזיל ואתי (דאין
שלטעומדות ברוח, רש"י). התם נמי דעביד ליה בהוצא ודפנא (משבולת לשבולת, עד שאגדן
שמוגדלן יחד סביב, ומחזיקות זו את זו, רש"י)). תוספת שבת ס"ק ז (והיינו
שמאדעביד ליה בהוצא ודפנא, שלא ינודו על ידי הרוח מצוי', והכי מוקי לה בסוכה).
שמב[1301] סעיף ב (והוא שימלא האויר
שמגשבין הענפים בעצים או בקש, ויקשרם שם, כדי שלא ינידם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה
שמדלעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה).
שמה[1302] גמרא ס, ב (נעשית לו העיר
שמוכולה כד' אמות). רש"י מא, ב ד"ה כאילו לא יצא (והרי כל העיר לו כד' אמות
שמזכבתחילה, וחוצה לה אלפיים אמה לכל רוח).
שמחוכן הוא לקמן סי' תה ס"ה (והרי כל
שמטהעיר לו כד' אמות כבתחלה, וחוצה לה אלפיים אמה לכל רוח).
שנ[1303] רמב"ם הל' שבת
שנאפכ"ז ה"ב (מותר לאדם בשבת להלך את כל העיר כולה אפילו היתה כנינוה, בין
שנבשהיתה מוקפת חומה בין שלא היתה מוקפת חומה). תוס' נז, א ד"ה רב הונא (עיר
שנגשאין לה חומה במה יתחברו כאחת, אם לא על ידי שמובלעים יחד תוך ע' אמה ושיריים,
שנדדאין סברא להצריך שיגעו זה לזה), וכן הוא בסוכה ג, ב סד"ה ואין. רא"ש
שנהפ"ד ס"י (שחשובה כל העיר עם עיבורה כד' אמות, אף על פי שאין כאן מחיצות),
שנוופ"ה ס"ג (לחבר בית לעיר למדוד תחום העיר מן הבית, או לחבר שני בתים יחד
שנזבעיר שאין לה חומה, משערינן בשבעים אמה ושיריים). רבינו ירוחם נתיב יב חי"ח
שנחק, ד (אותו מקום הוא לו כד' אמות, אף על פי שאינו מוקף).
שנט[1304] סי"ד (בעיר שמודדים
שסמבית החיצון אע"פ שאינה מוקפת חומה). וכן הוא לקמן סי' תא ס"א (שבת בעיר,
שסאשכולה נחשבת לו כד' אמות, אף על פי שאינה מוקפת מחיצות כלל, לפי שאין מתחילין
שסבלמדוד לו אלפיים אלא מבית החיצון, הואיל וכל בתי העיר מובלעים זה בתוך ע' ושיריים
שסגשל זה).
שסדואף שבסי' שצח ס"ב נראה לפום ריהטא
שסהכדעת הפוסקים שהצריכו חומה מסביב לעיר, כדתנן נב, ב (כיצד מעברין את הערים, בית
שסונכנס בית יוצא ... מוציאין את המדה כנגדן ועושין אותה כמין טבלא מרובעת),
שסזופרש"י (אם הוה מחיצתה שור איגר, שאינה חומה חלקה, אלא בתים סמוכין ומחוברין,
שסחויש בית נכנס לתוך העיר יותר מחבירו, ונראית כניסתו פגומה מבחוץ, ויש בית בולט
שסטויוצא לחוץ יותר מחבירו, או פגום נכנס או פגום יוצא, שהיתה עיר מוקפת חומה). וכן
שעהוא לקמן סי' שצח ס"ב (עיר שאינה מוקפת חומה חלקה, אלא בתים סמוכים ומחוברים
שעאויש בית נכנס לתוך העיר יותר מחבירו או יוצא ובולט מן העיר יותר מחבירו).
שעבוכן הוא לקמן שם סי"א (וכן חומת
שעגהעיר שנפרצה מב' רוחותיה זו כנגד זו, וחרבו הבתים שביניהן עד שנעשו כב' עיירות, אם
שעדאין ברוחב מקום החלק אלא קמ"א אמה ושליש, דינו כסתום), הרי פירש באופן שהעיר
שעהיש לה חומה מסביב, ונפרצה באמצעה בשיעור קמ"א אמה ושליש.
שעומכל מקום נתפרש כאן (ולקמן סי' שצח
שעזסי"ד וסי' תא ס"א), כדעת הפוסקים שאין צריך חומה לעיר.
שעחועל כרחינו לומר שמה שהובאה הדוגמה של
שעטחומה מסביב לעיר (לקמן סי' שצח ס"ב וסי"א), היינו לבאר הלכה זו על דרך
שפהרגיל שיש חומה מסביב לעיר, אבל באמת סגי אף בלא חומה מסביב לעיר, ואף בלא שיהיו
שפאהבתים מחוברים זה לזה, וסגי במה שבכל אחת משני חלקי העיר יש בין הבתים פחות מע'
שפבאמה ושיריים, כדלקמן סי' תא ס"א (אף על פי שאינה מוקפת מחיצות כלל, לפי שאין
שפגמתחילין למדוד לו אלפיים אלא מבית החיצון, הואיל וכל בתי העיר מובלעים זה בתוך ע'
שפדושיריים של זה).
שפהואף שנתבאר לקמן סי' שצח ס"ו (אבל
שפובית אחד אפילו גדול הרבה, אין לו דין עיר לתת לו ע' אמה ושירים כעיר, אם אינו עומד
שפזבתוך ע' אמה ושירים לעיר), נמצא לפי זה, שב' בתים הסמוכים זה לזה תוך שבעים אמה
שפחושיריים, אינם נחשבים עיר, ומתי אם כן נחשבת עיר, שיהי' לה ע' אמה ושיריים?
שפטואפשר דהיינו דוקא אם יש בכל אחת משני
שצחלקי העיר ג' חצרות של ב' בתים, כדלקמן שם סי"ד (ואם יש שם ג' חצרות של ב' ב'
שצאבתים קבועים ... יש להם דין עיר).
שצבונפקא מינה מכל זה הוא בעיירות או כפרים
שצגשהבתים אינם מחוברים זה לזה, ואין חומה מסביב להם, אלא שהבתים הם בתוך ע' אמה
שצדושיריים זה לזה, ויש להם דין עיר לחשב אלפיים אמה מהבית האחרון; אם צריך עכ"פ
שצהשיהיו בה ג' חצרות שבכל אחת מהן יש שני בתים, שאז נחשבת עיר.