Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתב דין חריץ מים שבין ב' תחומין
ובו ב' סעיפים
א חריץ מלא
ובו ב' סעיפים
א חריץ מלא
במים
גמכונסים
דשהוא בין ב' תחומי שבת, מקצתו בתחום עיר זו ומקצתו בתחום עיר אחרת, שתי העיירות
האסורות למלאות ממנו, אע"פ שכל אחד ממלא מתוך תחומו, לפי שכל מה שהוא בתחום
והעיר אינו קונה שביתה במקומו להיות לו משם אלפיים לכל רוח, אלא אחר העיר הוא נגרר
זוקונה שביתה בעיר, ואם הוא בסוף תחומה אין יכול לזוז משם ולחוץ,
חואם כן מים אלו, חציים קנו שביתה בעיר זו וחציים בזו והם מתערבים אלו באלו. ואין
טדין מים אלו כדין חפצי הפקר שאינם קונים שביתה כלל,
ילפי שכיון שהם סמוכים לעיר דעת אנשי העיר עליהם,
יאוהרי הם כגשמים הסמוכים לעיר שהם כרגלי אנשי העיר, כמו שנתבאר בסי' שצ"ז, ואין
יבבני תחום זה יכולים למלאות מתוך תחומן מפני עירוב מים של תחום אחר.
יגוצריך לעשות מחיצה גבוה י' טפחים בסוף התחומין שבחריץ
ידלהבדיל בין מים למים.
טוואפילו היא של קנים סמוכים זה לזה
טזפחות מג' טפחים,
יזשהמים מעורבים בין קנה לחבירו, ואפילו היא תלויה שאינה מגעת עד קרקעית החריץ שהמים
יחמעורבים מתחתיה, אין בכך כלום, שקל הוא שהקילו במים
יטשאין צריך רק שיהיו נראים כמובדלים, כמו שנתבאר בסי' שנ"ה
כושע"ו.
כאואם המים מושכים או נובעים, אין צריך שום תיקון,
כבשאינם קונים שביתה כלל, והרי הם כרגלי הממלא ראשון,
כגכמו שנתבאר בסי' שצ"ז:
כדב בור של תבן
כההעומד בין שני תחומין, אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן, ואין חוששין שמא אלו
כויקחו מתחום של אלו:
כז[1553] ברייתא שם
כחמז, סע"ב (חרם שבין תחומי שבת, צריך מחיצה של ברזל להפסיקו). לפירוש רבינו
כטחננאל שם (חרס, פירוש כמו חריץ שבין שני תחומי שבת מלא מים, צריך מחיצה של ברזל
ללהתיר המים, חציין לתחום זה וחציין לתחום זה). הובא בתוס' שם ד"ה חרם (פר"ח
לאחרם לשון חריץ). טור ושו"ע (חריץ מלא מים מכונסים שהוא בין שני תחומי שבת,
לבמקצתו בתחום עיר זה ומקצתו בתחום עיר אחרת, שתי העיירות אסורות למלאות ממנו אפילו
לגבתוך תחומם, שהמים שבתוך התחום קונים שביתת העיר ומתערבים אלו עם אלו, וצריך לעשות
לדמחיצה בסוף התחומין להפסיקן).
לה[1554] גמרא שם מח, א (תניא
לונהרות המושכין ומעיינות הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם. ודלמא במכונסין). טור
לזושו"ע (חריץ מלא מים מכונסים).
לחמשא"כ אם "המים מושכים או
לטנובעים", כדלקמן סוף הסעיף.
מ[1555] רש"י
מאשם ד"ה צריך (שלא יעברו מים של תחום זה לתוך תחום זה, דכל מה שבתוך תחום העיר
מבאין קונה שביתה במקומו להיות לו ממקומו אלפיים אמה לכל רוח, אלא בתר העיר גריר,
מגואם הוא בסוף התחום, אין יכול לזוז משם ולחוץ).
מד[1556] כדלעיל סי' תא ס"א (חפצי
מההפקר שאין להם בעלים שיוכלו להקנות להם שביתה, לא קנו שביתה מאליהם).
מו[1557] הרב רבינו יהונתן
מזיג, א ד"ה תני רבי חייא (דכיון שהם סמוכין לעיר, דעת בני העיר עליהם, והרי הן
מחכרגלי אנשי העיר. וכיון שהחריץ בין שתי העיירות, דעת אלו עליהן ודעת אלו עליהן,
מטנמצא שחצי החריץ הוא לאנשי עיר אחת וחצי הב' הוא לאנשי עיר אחרת, ולפיכך צריך
נשיזהר כל אחד ואחד מבני העיירות שלא יקח מהמים של עיר אחרת). ב"י
נא(ואם תאמר הא איפסיקא הלכתא בפרק מי שהוציאוהו (מו, א) כמאן דאמר נכסי הפקר אינם
נבקונים שביתה במקומן, ואם כן מחיצה זו למה. יש לומר דשאני הכא שמים אלו כיון
נגדסמוכים לעיר הם דעת בני העיר עליהם, ומשום הכי הרי הן כרגלי אנשי אותה העיר,
נדוכיון שחריץ זה בין שתי עיירות דעת אלו ואלו עליהם, נמצא שחצי החריץ הוא לאנשי עיר
נהאחת והחצי השני לאנשי עיר אחרת, ולפיכך צריך שיזהר כל אחד ואחד מבני העיירות שלא
נויקח מהמים של עיר אחרת, ומשום הכי בעי מחיצה). מ"א ס"ק א (כיון שסמוכין
נזלעיר דעת אנשי העיר עליהם, ולא הוי כחפצי הפקר (ב"י והר"ר יונתן)).
נח[1558] סעיף יז (גשמים היורדים
נטביום טוב בתוך תחום העיר, הם כרגלי אנשי אותה העיר).
סוגם כאן מיירי ביום טוב, שהרי בשבת אסור
סאלהביא המים מהחריץ שבסוף תחום שבת אל העיר.
סב[1559] רש"י שם (מפני עירוב
סגמים של תחום האחר).
סד[1560] ברייתא שם (צריך מחיצה של
סהברזל להפסיקו), ופרש"י (סתם מחיצה י' טפחים).
סו[1561] גמרא מח,
סזא (מאי שנא קנים דלא, דעיילי בהו מיא, של ברזל נמי עיילי בהו מיא ... אין מחיצה
סחתלויה מתרת אלא במים), ופרש"י (וכי היכי דמחיצה תלויה מהניא, מחיצת הקנים נמי
סטמהניא, דמה לי מיערבי מיא מתתאי מה לי מיערבי בין קנה לחברו). טור ושו"ע (ואפילו
עהיא תלויה שאינה מגעת לקרקע החריץ, ושל קנים בעלמא, סגי).
עא[1562] כדלעיל סי' שסב ס"י
עב(ובלבד שלא יהיה בין חבל לחבירו או בין קנה לחבירו ג' טפחים. וכל אויר שהוא פחות
עגמג' טפחים נחשב כסתום לגמרי).
עד[1563] גמרא שם (משום דקל הוא
עהשהקילו חכמים במים). ט"ז ס"ק ב (דבמים הקילו דאפילו מחיצה תלויה מתרת).
עו[1564] ס"א (אלא אם כן עשה
עזלה מחיצה גבוהה י' טפחים כל סביבה ...
עחשאז מותר משום גוד אחית, דהיינו שאנו רואים המחיצות שסביבה כאלו נמשכו למטה עד
עטהתהום, ונמצאו המים שתחתיה מוקפים מחיצות ורשות היחיד הם), וס"י (קל הוא
פשהקילו חכמים במים לומר גוד אחית), וסי' שנו ס"א (ואע"פ שאעפ"כ הם
פאמחוברים תחת המחיצה או על גבה, אין בכך כלום, שהקילו חכמים במים להיות מחיצה תלויה
פבמועלת בהם משום גוד אחית).
פג[1565] סעיף א (שבמחיצה זו
פדאומרים גוד אחית למטה עד קרקעית הבור, כמו שנתבאר בסימן שנ"ה, הואיל ויש בה
פההיכר וזכרון, שלא יבואו לטלטל מחצר לחצר במקום אחר שלא במקום מילוי מים, שבמים
פובלבד הקילו לומר גוד אחית).
פז[1566] ברייתא וגמרא שם (דתניא
פחנהרות המושכין ומעיינות הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם. ודלמא במכונסין). **טור
פטושו"ע** (ואם המים מושכים, אין צריך שום תיקון, שאינם קונים שביתה,
צוהרי הם כרגלי הממלא).
צא[1567] סעיף טו (וכל זה במים
צבמכונסים, שהם קווים ועומדים כגון מי גשמים, אבל נהרות המושכים, אף על פי שאינם
צגנובעים, הואיל והם נדים ונעים לא קנו שביתה, אפילו הם של יחיד. וכן מעיינות
צדהנובעים, ואע"פ שאין יוצאין ממקום נביעתם לימשך להלאה, הואיל ואינם נחים לא
צהקנו שביתה, אפילו הם של יחיד, ולפיכך הם כרגלי הממלא ראשון, שאז קנו שביתה כשביתתו,
צוכיון שנפסקו אז ממקום נביעותם או ממקום הילוכם).
צז[1568] ברייתא עט,
צחא (וכן אתה אומר בגוב של תבן שבין ב' תחומי שבת), ופרש"י (בור רחב להכניס בו
צטתבן, ואם בין שני תחומין הוא חציו בתחום עיר זו וחציו בתחום עיר זו, אלו נוטלין
קואוכלין מתוך תחומן ביום טוב, וכן אלו, ואין חוששין שמא אלו יקחו מן התחום השני).
קאגמרא שם עט, ב (מהו דתימא ליגזור דלמא אתי לאיחלופי, קמ"ל). רמ"א (ובור
קבשל תבן העומדת בין שני תחומין, אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן, ואין חוששין
קגשמא יקח אחד מחלק חבירו).
קדוראה לעיל סי' שעב סכ"ב.