Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתד דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים
ובו ד' סעיפים
א המהלך חוץ
ובו ד' סעיפים
א המהלך חוץ
בלתחום למעלה מי' טפחים,
גכגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים י' טפחים ואין בכל אחד מהם ד' טפחים על ד' טפחים,
דאו אפילו עמוד אחד גבוה ואין בו ד' טפחים על ד' טפחים, שעומד מקצתו בתוך התחום
הומקצתו חוץ לתחום ומהלך על גבו משפתו אל שפתו,
והרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מי' טפחים או לאו, מפני שאפשר שהילוך גבוה י' טפחים
זאינו נקרא הילוך.
חאבל עמוד שיש בו ד' טפחים על ד' טפחים, כיון שנוח
טתשמיש הליכתו, אין בו ספק שהילוך גמור הוא, והרי זה כמהלך בארץ, שרואין את העמוד
יכאלו הוא מגוף הארץ שהיא עבה כאן ובולטת כמו עמוד.
יאאבל פחות מד' טפחים, כיון שאינו נוח להלך בו, הרי זה כמהלך באויר ויש בו ספק.
יבוכן המהלך בקפיצה על ידי שם למעלה מי' טפחים. וכן
יגספינה ההולכת למעלה מי' טפחים מקרקעית המים, דומה לקפיצה באויר, כיון שאינה נחה
ידבהליכתה על הארץ כמו שנח אדם ההולך ברגליו:
טוב וספק זה
טזאין הולכין בו להחמיר אלא בשל תורה,
יזכגון מתוך י"ב מיל לחוץ לי"ב מיל, לדברי האומרים שתחום י"ב מיל הוא
יחמן התורה.
יטוהוא שיהיו כל הי"ב מיל רשות הרבים גמורה מן
כהתורה, ע"ד שנתבאר בסי' שמ"ה,
כאכדי שיהיו דומים לדגלי מדבר שהיו רשות הרבים גמורה, שמשם למדו איסור התחומים מן
כבהתורה, כמו שנתבאר בסי' שצ"ו.
כגאבל אם חסר אחד מתנאי רשות הרבים, בענין שמן התורה מותר לטלטל בכולו, אין צריך
כדלומר שמותר להלך בכולו.
כהוכבר נתבאר בסי' שמ"ה שנהגו כהאומרים שעכשיו אין
כולנו רשות הרבים גמורה:
כזג אבל כשספק
כחזה הוא בשל דבריהם הולכין בו להקל. והואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין של
כטתורה לדברי הכל אפילו ביותר מי"ב מיל, לפי שאינן דומים לדגלי מדבר.
ללפיכך מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל, אם משנכנס השבת עד שהגיע לנמל לעולם היתה
לאמהלכת למעלה מי' טפחים מקרקע הים או הנהר, אין לו דין יוצא חוץ לתחום שאין לו אלא
לבד' אמות, לפי שעדיין לא קנה שביתה, ובמקום שפגע בו למטה מי' טפחים סמוך לנמל, שם
לגהוא קונה שביתה ויש לו אלפיים לכל רוח.
לדואפילו אם הוא ספק אם היתה מהלכת למעלה מי' טפחים
לההולכים להקל.
לואבל אם ידוע שהיתה במקום אחד למטה מי' טפחים משנכנס
לזהשבת והפליגה משם חוץ לאלפיים, אין לו משם אלא ד' אמות כדין יוצא חוץ לתחום, שהרי
לחקנה כבר שביתה במקום שהיתה למטה מי' טפחים.
לטאלא שכל הספינה נחשבת לו כד' אמות,
מכמו שיתבאר בסי' ת"[ה].
מאואין צריך לומר אם יצא פעם אחת ליבשה ממש משחשכה.
מבומכל מקום אם הוא בענין שמותר לו לצאת מן הספינה לנמל
מגוליכנס לעיר, כגון שהגשמים יורדים עליו, או שהחמה זורחת עליו ומצערתו,
מדאו שצריך לנקביו ואין לו מקום צנוע עד שיכנס לעיר, שמותר לו ליכנס
מהכמו שיתבאר בסי' ת"ו, הרי כל העיר לו כד' אמות אם היא
מומוקפת מחיצות לדירה ומהלך את כולה, כיון שנכנס לתוכה ברשות. והוא הדין אם נכנס
מזבאונס, כגון שדחפוהו נכרים לתוך העיר.
מחואין צריך לומר אם נכנסה הספינה עצמה לתוך העיר, שהיא חשובה כד' אמות אם מוקפת
מטלדירה.
נבמה דברים אמורים כשהפליגה חוץ לתחום מהמקום שהיתה שם
נאלמטה מי' טפחים, אבל אם עדיין לא הפליגה מאותו מקום אלפיים ונכנסה לעיר וכלתה מדתו
נבבחצי העיר, אסור להלך יותר מחציה אף על פי שנכנס לה ברשות, לפי שאין העיר נחשבת
נגכד' אמות אלא ליוצא חוץ לתחום, אבל לא למי שמודד אלפיים ממקום שביתתו,
נדכמו שנתבאר בסי' ת"ג:
נהד הבא בשבת
נומחוץ לתחום, מותר לילך ביום טוב שלאחריו חוץ לד' אמות, מפני ששתי קדושות הן. ואין
נזבזה איסור הכנה משבת ליום טוב במה שמהלך כאן ביום טוב יותר מד' אמות על ידי שכבר
נחקנה כאן שביתה בשבת, הואיל ובשעת קנייתו שביתה כאן בשבת לא אמר כלום:
נט[1576] רב חנניא מג,
סא (בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מעשרה, או אין תחומין למעלה מעשרה ... האי תנא
סאספוקי מספקא ליה אי יש תחומין או אין תחומין). רמב"ם הל' שבת פכ"ז
סבה"ג. שו"ע (המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים ... הרי זה ספק אם יש
סגתחומין למעלה מעשרה או לאו).
סד[1577] גמרא שם (כי תיבעי לך,
סהבעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה) לפירוש רמב"ם
סושם ושו"ע (כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה,
סזואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים).
סח[1578] גמרא שם (כי תיבעי לך,
סטבעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה) לפירוש רש"י
ע(ונכנס ראשו אחד לתוך התחום). טור (עמוד שהוא בסוף
עאהתחום ומקצתו חוץ לתחום וגבוה י'). אליה זוטא ס"ק א (והוא הדין בעמוד אחד
עבשהוא בסוף התחום ומקצתו תוך לתחום).
עג[1579] גמרא שם
עד(עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה לא תיבעי לך, דארעא סמיכתא היא), ופרש"י (ולא
עהיעלה על ראשו שבתוך התחום ויצא לראשו אחר, דהא חזי להילוך והילוך מעליא הוא).
עורמב"ם שם (אם הלך על מקום שיש בו ארבעה על ארבעה הרי זה כמהלך על הארץ).
עזט"ז ס"ק א (דאי היה ד' טפחים, היה ניחא להילוך שם, פשיטא דאיסור תחומין
עחנוהג שם).
עטוכן אם רוכב על החמור או יושב בקרון
פורגליו למעלה מי' נתבאר לעיל סי' רסו ס"ז (כיון שהוא יושב במקום שנוח תשמישו,
פאדהיינו על גבי החמור שהוא מקום נוח לתשמיש ישיבה, ורגלי החמור נוגעים בארץ, הרי זה
פבדומה להולך בקרון, שאע"פ שגבוה י' טפחים, מכל מקום אם יש בו ד' על ד' יש בו
פגמשום תחומין).
פד[1580] רש"י שם (ואין רחב
פהד', דלא ניחא תשמישתיה). לבוש (דחשוב כאויר, משום דלא ניחא תשמישתייהו). ט"ז
פושם (באין שם ד' טפחים ולא ניחא הילוך שם, מספקא לן).
פז[1581] גמרא שם
פח(דקאזיל בקפיצה), ופרש"י (בשם, מי הוי הילוך אי לא). טור ולבוש (כגון הרוצה
פטלהלך חוץ לתחום באויר למעלה מי' בקפיצת הדרך, על ידי שם).
צ[1582] גמרא שם (בספינה), ופירש רש"י
צא(סתם ספינה למעלה מעשרה מהלכת, ואינה נחה, ודמי לקפיצה באויר).
צבוהיינו הילוך הספינה במים; אבל הילוך
צגהאדם בתוך הספינה, יתבאר לקמן סי' תה ס"ז (הילוך הוא, כמו המהלך בארץ), ושם
צדנסמן (הערה 1660).
צהואם הספינה משוקעת במים עד שתחת שוליה
צואין י' טפחים, והוא יושב למעלה מי' טפחים, הובאו ב' דעות לעיל סי' רמח ס"ג,
צזובקו"א שם ס"ק ב.
צח[1583] רמב"ם בתשובה
צטסי' שח (השורש המוסכם עליו, והוא אמרם ז"ל ספיקא דרבנן לקולא, ודאורייתא
קלחומרא, ואמרם ז"ל תחומין דרבנן). מ"מ הל' שבת פכ"ז ה"ג (ובתשובה
קאביאר שכל מה שיהיה מן התחומין מן התורה ספיקו להחמיר, ומה שהוא מדבריהם ספיקו להקל,
קבכמו שאמרו ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא). שו"ע (ומה שיהיה
קגבדרבנן, יהיה ספיקו להקל).
קד[1584] רמ"א (מיהו אם היה
קההולך בדרך זה, או על ידי קפיצת שם, מתוך י"ב מיל חוץ לי"ב מיל, אזלינן
קולחומרא למאן דאמר תחומין י"ב מיל הוי דאורייתא).
קז[1585] סעיף יא.
קח[1586] סעיף א (שבו איש תחתיו אל
קטיצא איש ממקומו ביום השביעי, יש אומרים שזו אזהרה ליוצא חוץ לתחום. ושיעור תחום של
קיתורה הוא י"ב מיל, כשיעור מחנה ישראל שהיתה י"ב מיל על י"ב מיל),
קיאושם נסמן (הערה 1258).
קיב[1587] כדלקמן בסמוך לענין ימים
קיגונהרות, ושם נסמן.
קיד[1588] סי"א (ויש אומרים
קיהשכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר אינו רשות הרבים אלא כרמלית. ועל
קיופי דבריהם נתפשט המנהג במדינות אלו להקל ולומר שאין לנו עכשיו רשות הרבים גמורה).
קיז[1589] רמב"ם בתשובות (בלאו) סי' שח (אויר הים, רוצה
קיחלומר אויר כרמלית, לא יתלה בו איסור תחומין למעלה מעשרה ... והראיה על זה השורש
קיטהמוסכם עליו והוא אמרם ז"ל ספיקא דרבנן לקולא, ודאורייתא לחומרא, ואמרם
קכז"ל תחומין דרבנן, ומתילד מאלו שתי ההקדמות התרת ההליכה על גב המים), וסי' שי (איך יתכן להיות
קכאתחומין דאוריתא על פני מים שלא תדרוך בו כף רגל, והוא כרמלית, והם הנהרות כלם
קכבוהמים, בין היו מועטים בין היו רבים הם כרמלית, והטלטול בהם אפילו באלף מיל אמנם
קכגהוא אסור מדרבנן. וכל שכן שזה לא יעלה בדעת בר בי רב דחד יומא שיהיה בהליכה במים
קכדאסור תחומין דאוריתא ממחנה ישראל שהוא רשות הרבים, והלא ידוע שאיסור הטלטול שיש בו
קכהחיוב סקילה אמרו בו המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור, לפי שאינו דומה
קכולדגלי מדבר, כן בלי ספק המהלך י"ב מיל על פני המים המועטים פטור, לפי שאינו
קכזדומה למחנה ישראל ... שאין שם אסור תחומין דאורייתא אלא ביבשה ... שהוא ספיקא
קכחדרבנן, מבלתי שנשגיח אם הוא שנים עשר מיל או אלף). הובא במ"מ שם (ושם כתב
קכטשאין תחומין דבר תורה בימים ובנהרות, ולא בכרמלית, וכל התחומין בהן מדברי סופרים
קלכמו שהאריך שם. ולדעת האחרונים שאין תחומין מן התורה, כל למעלה מעשרה ספק של
קלאדבריהם ולקולא). שו"ע (אין בימים ובנהרות איסור תחומין דאורייתא לדברי הכל,
קלבלפי שאינם דומין לדגלי מדבר). מ"א ס"ק ב (אפילו חוץ לי"ב מיל אינן
קלגדאורייתא, לפי שאינן דומין וכו', ולכן אזלינן לקולא).
קלדוכן הוא לעיל סי' רמח ס"ג (ואע"פ
קלהשהולך בשבת כמה פרסאות, אין בזה משום איסור תחומין, אפילו להאומרים דתחום י"ב
קלומיל הוא מן התורה, שנאמר אל יצא איש ממקומו, דהיינו ממחנה ישראל שהיתה י"ב
קלזמיל, מכל מקום כשמהלך על פני המים אין בזה איסור מן התורה, כיון שאינו דומה למחנה
קלחישראל שהיתה ביבשה. ואע"פ שעל כל פנים יש איסור תחומין במים מדברי סופרים.
קלטמכל מקום אם הספינה מהלכת למעלה מי' טפחים מקרקע הנהר, אין בזה איסור אפילו מדברי
קמסופרים, לפי שיש ספק אם יש איסור תחומין למעלה מי' טפחים אפילו בי"ב מיל
קמאביבשה כמ"ש בסי' ת"ד, וכיון שעל פני המים אין איסור תחומין אפילו
קמבי"ב מיל אלא מדברי סופרים לדברי הכל, אם כן הרי זה ספק דברי סופרים שהולכין
קמגבו להקל בכל מקום).
קמד[1590] רמב"ן מג, א (למדנו שהנכנס לנמל
קמהבשבת, אף על פי שלא היה בתוך התחום כשחשיכה, מותר לירד וליכנס לעיר ויש לו אלפיים
קמואמה ... וכיון דבעיא דיש תחומין או אין תחומין למעלה מעשרה לא איפשיטא, ספק
קמזדדבריהם הוא ולהקל). רשב"א בעבודת הקדש שער ד ס"ז (אם שבת
קמחבספינה כל בין השמשות ולא ירד ליבשה משחשכה, והפליג אפילו כמה מילין, לכשיגיע לנמל
קמטיורד ואינו נמנע, ויש לו אלפיים אמה מן המקום שפגע בו תחילה למטה מעשרה). מ"מ
קנשם (מכלל דבריהם למדנו, שכל שהלך בים למעלה מעשרה, לכשיגיע לנמל יורד ואינו נמנע,
קנאויש לו אלפיים אמה מן המקום שפגע תחלה בו למטה מעשרה. וזה דעת הרמב"ן
קנבוהרשב"א ז"ל). שו"ע (מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל, אם משנכנס
קנגהשבת עד שהגיע לנמל, לעולם היתה למעלה מי' מקרקע הים או הנהר, יורד ואינו נמנע,
קנדויש לו אלפיים אמה ממקום שפגע בו למטה מי').
קנהולא נתפרש כאן אי מיירי כשהנמל הוא מחוץ
קנולעיר, כדלקמן בסמוך (לצאת מן הספינה לנמל וליכנס לעיר), שאז יש לו אלפיים ממקום
קנזשפגע בו למטה מי' סמוך לנמל. משא"כ אם לא פגע בו למטה מי' עד שנכנסה הספינה
קנחלתוך העיר, כדלקמן סי' תה ס"ז (ונכנסה הספינה לתוך עיר), קנה שביתה בעיר
קנטומהלך את כולה ואלפיים חוצה לה.
קסאו שאף אם הנמל הוא בתוך העיר אין לו
קסאאלא אלפיים, מטעם האמור לעיל סי' תג (שאין מחיצות אלו מועילות לעשות כל ההיקף
קסבשבתוכן כד' אמות, הואיל ולא שבת באויר מחיצות אלו ולא קנה בהן שביתה).
קסג[1591] תשובות הרמב"ם סי'
קסדשח (ואם
קסהיהיה לנו ספק באותן המים אם בגבהן עשרה אם לאו, מותר ללכת בהם בשבת ... ספיקא
קסודרבנן לקולא ... אלא אם כן יתאמת אצלנו שגבהן פחות מעשרה טפחים),
קסזוסי' שי
קסח(שאם יהיה לנו ספק אם המים הם למטה מעשרה או למעלה מעשרה, יהיה מותר בשביל ספק
קסטדרבנן ... שאיסור ההליכה במים הפחותים מעשרה הוא איסור תחומין דרבנן ולא דאוריתא).
קעמ"מ
קעאשם (ומכלל זה שההליכה בנהרות ויש ספק אם הם למעלה מעשרה אם לאו, מותרת, לפי שהוא
קעבספק בשל דבריהם, וכן התיר רבינו בתשובה). רמ"א (ואם הוא ספק אם הוא למעלה
קעגמעשרה או לא, אזלינן לקולא).
קעדוכן הוא לעיל סי' שמח ס"ד (ואם הוא מסופק אם היא
קעהמהלכת למעלה מי' טפחים או למטה מי' טפחים, הרי זה מותר. שכל שיש ספק בדברי סופרים
קעוהולכין להקל. ואין צריך להחמיר אלא כשידוע בבירור שיש איסור מדברי סופרים).
קעזונתפרש בהגהות רעק"א (מזה מוכח דספק ספיקא להחמיר, מכל
קעחמקום בדרבנן לקולא, דהא הכא הוי ספק ספיקא להחמיר, ספק שאין בעומקם עשרה, ואם תמצא
קעטלומר שיש עשרה, ספק דלמא יש תחומין למעלה מעשרה).
קפ[1592] רמ"א (ואם כבר יצא
קפאאלפיים ממקום שפגע למטה מעשרה, דאין לו רק ד' אמות). מ"א ס"ק ד (כלומר
קפבשהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפיים).
קפג[1593] מ"א ס"ק ב (וכתב
קפדבכנסת הגדולה, דאם הספינה גוששת אסור להלך כולה, דאין להלך בה יותר ממיל עכ"ל
קפהבשם בדק הבית. ובסי' ת"ה ס"ז איתא בהדיא דמותר עיי"ש).
קפו[1594] סעיף ז (אבל מכל מקום
קפזהספינה כולה נחשבת לו כד' אמות, אפילו אם היתה מהלכת הכל למטה מי' טפחים, ויכול
קפחלהלך בכולה אף לאחר שהפליגה חוץ לתחום, הואיל ושבת באויר מחיצותיה).
קפט[1595] שו"ת רשב"ש סי'
קצתח (ובתנאי שלא פירש אותו יום מחוץ לתחום, כלומר שאם באותו יום פירש מהיבשה והגיע
קצאלמחוז חפצו ביום ההוא, אז אסור לירד באותו יום). הובא בבדק הבית סי' תה (ובתנאי
קצבשלא פירש אותו היום מהיבשה, דאז אסור לירד). מ"א סוף ס"ק ג (ואם יצא פעם
קצגאחת ליבשה משחשיכה, קנה שם שביתה, ואין לו אלא משם אלפיים (בדק הבית בשם
קצדהרשב"ץ)).
קצה[1596] אור זרוע
קצוח"ב סי' ו (ונראה בעיני דהוא הדין אם הגשמים יורדים עליו ומצטער, או שזרחה
קצזעליו חמה ושורפתו, כגון בתקופת תמוז, שמותר לו לצאת מן הספינה לתוך העיר).
קצחרמ"א (אם צריך לצאת מן הספינה מכח גשמים שיורדים עליו או שחמה זורחת עליו).
קצט[1597] אור זרוע שם (מיהו אם
רנצרך לנקביו שרי, כדבעו מיני' מרבא, הוצרך לנקביו מהו, אמר להם גדול כבוד הבריות
ראשדוחה את לא תעשה שבתורה. אמרי נהרדעי, אי פקח עייל לתחומא, וכיון דעל על). הובא
רבבהגהות אשרי פ"ד סוס"י א (וכן מי שבא בספינה לתחום בשבת או ביום טוב
רגוהוצרך לנקביו, יוצא וממשמש את נקביו, ואי פיקח הוא נכנס לתחום ונכנס לעיר, והויא
רדליה כל העיר כד' אמות וחוצה לה אלפיים, מאו"ז). רמ"א (או שצריך לנקביו
רהוצריך מכח זה ליכנס בעיר).
רו[1598] ס"א (מי שיצא חוץ
רזלתחום, שאין לו אלא ד' אמות, והוצרך לנקביו, יכול לצאת מהן עד שימצא מקום צנוע
רחלפנות, שגדול כבוד הבריות. ועצה טובה לו שיתקרב לצד תחומו שיצא ממנו שאם לא ימצא
רטמקום צנוע עד תחומו יכול ליכנוס ולאחר שנכנס הרי הוא כאלו לא יצא כיון שנכנס ברשות),
ריוס"ג (לא בהוצרך לנקביו בלבד הקילו כן, אלא אפילו אם גשמים יורדים עליו, או
ריאשהחמה זורחת עליו ומצערתו, כמו שנתבאר בסי' ת"ד).
ריבאלא ששם מיירי לענין לחזור לעיר ששבת
ריגבה, ואילו כשנכנס לעיר אחרת שמוקפת מחיצות לדירה יתבאר לקמן סי' תה ס"ו (הוציאוהו
רידנכרים חוץ לתחום ונתנוהו הם בעיר המוקפת לדירה ... או שנאנס בשאר אונס לצאת חוץ
ריהלתחום וליכנס לאחד ממקומות אלו, או ששגג ויצא חוץ לתחום ונכנס לאחד מאלו ונזכר
ריווהוא בתוכו, מהלך את כולו), ולא נזכר שם צער גשמים
ריזוחמה וצריך לנקביו.
ריחוכן הקשה בב"י סי' תו (ולא ידעתי
ריטטעם לפסק הזה, דהא על כרחך לא שרי בגמרא אלא כשנכנס לתוך תחומו ששבת בו, דהוי כמו
רכשהחזירוהו לתחום ששבת בו, וכדפירש רש"י, וכן כתבו הפוסקים נכנס לתחומו,
רכאדהיינו תחום ששבת בו. אבל תחום עיר שלא שבת בה, מהיכא תיתי לן למישרייה).
רכבעי' דרכי משה סי' תו,
רכגובדפוסים החדשים הוא בסי' תד (ובהגהות אשרי פרק מי שהוציאוהו (סי' א) מתיר גם כן
רכדלצאת מן הספינה אם נצרך לנקביו ואין לו מקום בספינה, וכיון דיצא בהיתר ועל לעיר
רכההוי לה כל העיר כד' אמות וחוצה לה אלפיים עכ"ל. וכן כתב הכל בו (סי' לד) בשם
רכותשובות הרמב"ם דמותר לצאת מן הספינה לצורך נקביו, אבל לא כתב דהוי כאילו לא
רכזיצא. וכן השיג בית יוסף (סי' תו ד"ה כתוב) אדברי הגהות אשירי וכתב דלא אמרינן
רכחדאם נכנס לתחום דהוי כאילו לא יצא אלא כשיצא מתחומו ששבת שם וחזר לתחום ששבת שם,
רכטכמו שמשמע לקמן סימן ת"ו, אבל אם נכנס למקום שלא שבת שם, אין לו אלא ד' אמות.
רלמיהו אם הוצרך ליכנס לעיר כל העיר הויא לו כד' אמות. וכן כתב באור זרוע בשם רבינו
רלאיואל דאם נכנס לעיר כל העיר לדידיה כד' אמות, דלא כרבינו אפרים דסבירא ליה דאף
רלבבעיר אינו שרי רק בד' אמות. וכתב עוד באור זרוע דלאו דוקא נצרך לנקביו אלא הוא
רלגהדין אם הגשמים יורדין עליו או שהחמה זורחת עליו ומצערתו, דמותר לצאת מן הספינה,
רלדוכיון שעל לעיר על).
רלהגמרא **מג, סע"ב שר[ו]י
רלובצער, וצ"ע**. והיינו לענין חזרה לעיר ששבת בה דסגי בצער (אף אם אינו
רלזאנוס).
רלחאלא שמכל מקום יש הפרש בכמה פרטים בין
רלטחזר לעיר ששבת בה לבין נכנס לעיר אחרת, כדלקמן סי' תו (הערה 1691).
רמ[1599] תשובת הרמב"ם סוס"י
רמאשח (ואם הורידוהו גוים באונס, כגון שהשליכוהו במדינה או במערה ... ואז מותר לו
רמבלהלך בכולה). מהרי"ל הל' עירובי חצרות (אם גוים יהדפוהו
רמגלחוצה מותר). מ"א ס"ק ה (והוא הדין דחפוהו עכו"ם לתוך העיר, הוי לה
רמדכולה כד' אמות).
רמה[1600] אור זרוע ח"ב סי' ו
רמובשם רבינו יואל (והכי נמי היכא שהספינה כד' אמות דמיא, ובאה לתוך העיר, שחשובה כד'
רמזאמות). מרדכי רמז תקא (וכן התיר רבינו יואל ספינה
רמחהבאה מחוץ לתחום בשבת לעיר שהוקפה לדירה, דכל העיר להם כד' אמות). הגהות אשרי
רמטפ"ד סי' א. הובאו בדרכי משה סי' תו
רנ(בדפוסים החדשים הוא בסי' תד).
רנאוכן הוא לקמן סי' תה ס"ז (וכן מי
רנבשבא בספינה בשבת ונכנסה הספינה לתוך עיר המוקפת לדירה, מהלך את כולה).
רנג[1601] מ"א
רנדס"ק ה (ואם לא יצא ממקום שפגע למטה מי' אלפיים אמה, וכלתה מדתו בחצי העיר,
רנהאסור להלוך יותר, כמ"ש סי' ת"ג וסי' ת).
רנו[1602] "שבת בבקעה והקיפוה
רנזנכרים בשבת מחיצות לדירה ... אם היא יתירה מאלפיים אינו יכול להלך בה אלא עד
רנחאלפיים ממקום ששבת בו ... הואיל ולא שבת באויר מחיצות אלו ולא קנה בהן שביתה ... ואינו
רנטדומה למי שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום, שאין לו אלא ד' אמות". וכן הוא כאן,
רסכיון שמעיקר הדין יש לו אלפיים אמה, לא עשו חכמים את כל העיר שתהא כד' אמות.
רסאוכן הוא לעיל סי' ת (קנה שביתה במקומו,
רסבומשם יש לו אלפיים אמה לכל רוח. ואם כלים אלפיים ממקום שביתתו בחצי העיר אינו מהלך
רסגבעיר יותר מחציה), ושם נסמן (הערה 1531).
רסד[1603] הגהות אשרי
רסהפ"ג סי' ז, מאור זרוע ח"ב סי' קלט (מי שבא בספינה ביום
רסוטוב מחוץ לתחום, שמותר לו בשבת לצאת ממנה ולהכנס לעיר ומהלך את כל העיר כד' אמות,
רסזדלכשיקדש היום קונה שביתה בספינה בתחום העיר, ולא חשבינן לה כאילו בא בשבת מחוץ
רסחלתחום, דלאו קדושה אחת היא, ולאו כיומא אריכא דמי, אלא שתי קדושות הן, כדפסיק רב.
רסטואף על גב דקניית שביתה מיום טוב לשבת קרי הכנה בכולה שמעתא, ואין יום טוב מכין
רעלשבת ... הכא בספינה דלא קאמר ולא מידי אין כאן הכנה ושרי). שבלי הלקט סי' קיא.
רעאמ"א ס"ק ה (הבא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך ביום טוב שלאחריו חוץ לד'
רעבאמות).
רעגוכדלעיל סי' תא ריש ס"א (כל אדם
רעדקונה שביתה במקום שקדש עליו היום, ויש לו משם אלפיים לכל רוח אף על פי שלא אמר
רעהשביתתי במקומי, שכיון שאם היה רוצה היה אומר, הרי זה כמו שאמר), ובשו"ע סי'
רעותטז ס"ב (ויחשוב שם בלבו שיקנה שם שביתה, ולא יאמר כלום, מפני שאסור לעשות
רעזשום הכנה מיום טוב לשבת או משבת ליום טוב אפילו בדיבור).
רעחוכן הוא לעיל סי' רמח ס"י (ואפילו
רעטאם חל יום טוב בערב שבת יכול לקנות בו שביתה, ואין בזה משום הכנה), ושם נסמן (הערה
רפעד). סי' שצג (הערה 1211).