Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתה דין היוצא חוץ לתחום
ובו ט' סעיפים
היוצא חוץ לתחום
א מי שיצא
ובו ט' סעיפים
היוצא חוץ לתחום
א מי שיצא
בחוץ לתחום אפילו אמה אחת, לא יכנוס להיות כבני העיר, ואין לו אלא ד' אמות
גמעמידת רגליו לכל רוח (שירצה) כמו שנתבאר בסי' שצ"ו.
דואע"פ שתחום זה של ד' אמות שנתנו לו חכמים כשיצא חוץ לתחום הוא מובלע בתוך
התחום אלפיים שיצא ממנו,
ואין הבלעת תחומים אלו מועלת לומר כיון שנכנס ברשות בתוך תחום שיצא ממנו שיהיה כאלו
זלא יצא ממנו כלל, אלא אם כן יצא ממנו ברשות,
חכגון להציל נפשות, כמו שיתבאר בסי' ת"ז,
טוהוא הדין אם יצא שלא לדעתו, כגון שהוציאוהו נכרים או איזה אונס אחר, מועלת הבלעת
יתחומין אלו שיהיה כאלו לא יצא מתחומו מעולם, ויש
יאלו אלפיים לכל רוח מהמקום ששבת בו:
יבב היתה רגלו
יגאחת תוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום, יכנס להיות כבני עירו,
ידשכיון שאין חוץ לתחום אלא רגלו אחת, עדיין רובו בתוך התחום:
טוג מי שקידש
טזעליו היום והוא חוץ לתחום העיר אפילו אמה אחת, לא יכנוס להיות כבני העיר, ואינו
יזמהלך אלא אלפיים אמה לכל רוח ממקום שקידש עליו היום
יח(ויכול להלוך בעיר ג' אמות,
יטשהרי יש לו אלפיים חוץ מד' אמות שהן מקום שביתתו, כמו שנתבאר בסימן שצ"ו).
כעיין לקמן בסי' ת"ח:
כאד מי שהפליגה
כבספינתו בים, מהלך את כולה, הואיל ושבת באויר מחיצות. ואם נפחת דפני הספינה בשבת,
כגאם היא מהלכת, מהלך את כולה, ואם היא עומדת, אינו מהלך בה אלא ד' אמות. ואם בראשה
כדאין לה מחיצות עשרה, ויש בקרקעיתה לחקוק ולהשלימה לעשרה, מהלך את כולה:
כהמי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת, מותר לעשות לו מחיצה של
כובני אדם שעירבו לאותו רוח ויכולים לילך שם, ויעשה סביביו כמו מחיצה ויכנס ביניהם
כז(עד תוך התחום, או עד פחות מד' אמות לתוך התחום, שמשם יכול לילך גם בלא מחיצה לתוך
כחהתחום),
כטוכיון שנכנס תוך התחום ברשות, מפני שכל ההיקף שתוך המחיצה נעשה לו כד' אמות, הרי
לזה כאלו לא יצא כלל מתחומו, כיון שיצא שלא לדעת.
לאוהוא שלא ידעו אותם שנעשית מהם המחיצה שלשם כך נקראו,
לבכמו שנתבאר בסי' שס"ב.
לגואפילו אם ההיקף שבתוך מחיצה זו הוא יותר מאלפיים אמה,
לדנחשב כולו כד' אמות לזה שיצא חוץ לתחום,
להאע"פ שאינו נחשב כד' אמות למי שלא יצא חוץ לתחום, הואיל ונעשית המחיצה בשבת,
לוכמו שנתבאר בסי' ת"ג (עיי"ש הטעם).
לזאבל אם יצא חוץ לתחום לדעת, אסור לילך אפילו בתוך
לחמחיצה יותר מד' אמות,
לטכמו שיתבאר:
מה מי
מאשהוציאוהו נכרים חוץ לתחום, או שיצא מעצמו על ידי שאחזתו רוח רעה ונטרפה דעתו, או
מבשיצא על ידי שאר כל אונס, או ששגג ויצא, אין לו אלא ד' אמות. החזירוהו לתוך התחום,
מגכאלו לא יצא, והרי כל העיר לו כד' אמות כבתחלה וחוצה לה אלפיים אמה לכל רוח.
מדאבל אם חזר לדעת לתוך התחום, אין לו אלא ד' אמות. וכן אם אפילו חזר שלא לדעת אלא
מהשיצא לדעת.
מוומכל מקום אם חזר לעירו, כל העיר חשובה לו כד' אמות,
מזאם היא מוקפת מחיצות לדירה, ואפילו אם יצא לדעת וחזר לדעת, הואיל
מחושבת באויר מחיצותיה, אלא שאסור לצאת חוצה לה:
מטו במה דברים
נאמורים כשחזר לעיר ששבת בה, אבל בעיר אחרת אין לו אלא ד' אמות, אפילו מוקפת מחיצות
נאלדירה,
נבואפילו בחצר או בבית
נגאין לו אלא ד' אמות, ואין כולו נחשב לו כד' אמות, הואיל ולא שבת באויר מחיצות אלו.
נדבמה דברים אמורים כשיצא חוץ לתחום לדעת, או שנכנס
נהלדעת
נובעיר זו או בבית זה שהן חוץ לד' אמות שנתנו לו חכמים. אבל הוציאוהו נכרים חוץ
נזלתחום ונתנוהו הם בעיר המוקפת לדירה,
נחאו בדיר או בסהר או
נטבמערה (שהיא לדירה,
סאו שאין בה יותר מבית סאתים),
סאאו שנאנס בשאר אונס
סבלצאת חוץ לתחום וליכנס לאחד ממקומות אלו, או ששגג
סגויצא חוץ לתחום ונכנס לאחד מאלו ונזכר והוא בתוכו, מהלך את כולו, שכולו נחשב לו
סדכד' אמות, הואיל ומוקף מחיצות לדירה, אף על פי שלא שבת באוירו, כיון שהוא אנוס:
סההיוצא בספינה חוץ לתחום
ז וכן מי שבא
ז וכן מי שבא
סובספינה בשבת ונכנסה הספינה לתוך עיר המוקפת לדירה, מהלך את כולה,
סזואין זה כיצא לדעת, כיון שהיה כבר בספינה מבעוד יום שהיא שעת היתר לצאת חוץ לתחום,
סחובשבת הוציאתו הספינה חוץ לתחום והוא לא עשה כלום.
סטאבל אם לא נכנסה לעיר המוקפת [ל]דירה, אסור לצאת
עמהספינה,
עאאם היתה במקום למטה מי' טפחים משנכנס השבת והפליגה מאותו מקום יותר מאלפיים,
עבכמו שנתבאר בסי' ת"ד.
עגבמה דברים אמורים כשהיה בספינה מבעוד יום (ולא יצא
עדממנה ליבשה משנכנס השבת, או שיצא ממנה במקום שלא היה אפשר לו להשאר שמה עד למוצאי
עהשבת, שהספינה של נכרים ולא ימתינו עליו, והוצרך לחזור לספינה, שזהו אנוס הוא
עובחזירתו לספינה וביציאתו בה חוץ לתחום מאותו מקום).
עזאבל אלו שקונים שביתה בספינה
עחויוצאים ממנה לבתיהם ללון, ולמחר נכנסים לספינה ומפליגים, הרי זה כיוצא לדעת, ואם נכנס לעיר המוקפת [ל]דירה, אינה
עטחשובה לו כד' אמות, כיון שלא שבת באויר מחיצותיה, ואסור לצאת מהספינה לעיר, אף אם
פלא היתה לעולם למטה מי' טפחים, לפי שאף אם תמצי לומר שאין תחומים למעלה מי' טפחים
פאולא קנה שביתה בין השמשות כשהיה בספינה, מכל מקום הרי קנה שביתה אחר כך בביתו.
פבאבל מכל מקום הספינה כולה נחשבת לו כד' אמות, אפילו
פגאם היתה מהלכת הכל למטה מי' טפחים,
פדויכול להלך בכולה אף לאחר שהפליגה חוץ לתחום, הואיל ושבת באויר מחיצותיה. אבל אסור לצאת מספינה לספינה.
פהומכל מקום יכול ליכנס לספינה קטנה לעשות צרכיו ולחזור לספינה גדולה,
פוכמו שיתבאר בסי' ת"ו.
פזואם נפחתו דפני הספינה בשבת ואינן גבוהים י' טפחים,
פחאינו מהלך בה יותר מד' אמות.
פטואפילו אם לא יצא ממנה משנכנס השבת, אלא שהיתה במקום אחד למטה מי' טפחים משנכנס
צהשבת, והפליגה מאותו מקום יותר מאלפיים, שכיון שאין לה מחיצות אין כולה כד' אמות.
צא(ואפילו במקום שהיא עומדת למעלה מי' טפחים אינו מהלך
צבבה יותר מד' אמות, שלא אמרו אין תחומין למעלה מעשרה אלא בהילוך הספינה על פני המים,
צגשהוא דומה לקפיצה באויר ואינו נקרא הילוך, כמו שנתבאר בסי' ת"ד,
צדאבל הילוך האדם בתוך הספינה הילוך הוא כמו המהלך בארץ.
צהבמה דברים אמורים כשהיא עומדת, אבל כשהיא מהלכת, מהלך
צואת כולה בכל ענין,
צזמפני שטרם שיספיק להלך (ד' אמות) אפילו פסיעה אחת, נוטלתו הספינה מד' אמות אלו
צחומניחתו בד' אמות אחרות על כרחו, ויש לו שם ד' אמות אחרות, כמו מי שהוציאוהו נכרים
צטמד' אמות ונתנוהו בד' אמות אחרות שיש לו שם ד' אמות, וכן מאותו ד' אמות לד' אמות
קאחרות, וכן לעולם).
קאואם באמצעה יש לה מחיצות עשרה ובראשה אין לה,
קבכגון שהיא עמוקה באמצעיתה ובראשה היא משופעת והולכת כלפי מעלה קצת כדרך ספינות
קגקטנות, אעפ"כ כולה כד' אמות, אפילו כשעומדת, מפני שכולה רשות היחיד היא,
קדשראשיה הם כחורי רשות היחיד שנידונים כרשות היחיד, כמו
קהשנתבאר בסי' שמ"ה.
קוואפילו אם גם באמצעיתה אינה עמוקה עשרה אלא שיש בה
קזלחקוק להשלימה לעשרה,
קחדהיינו עובי הנסרים שבקרקעיתה שיש בה כדי להשלים גובהה לעשרה, הרי הם מצטרפים
קטלהשלימה,
קיונעשית כולה כד' אמות, שהרי יש לה מחיצות שהן גבוהות עשרה מבחוץ, שעובי קרקעיתה שמן
קיאהצדדים כלפי חוץ מצטרף הוא עם המחיצות אשר עליו
קיב(לפי שאף עובי זה שמן הצדדים רואים אותו כאלו עומד כמחיצה על גבי קרקעיתה, משום
קיגתורת גוד אסיק, כמו שנתבאר בסי' שמ"ה),
קידוהרי זה דומה לחצר שקרקעיתה גבוה מחצר אחרת ה' טפחים וכותל גבוה ה' טפחים מפסיק
קיהביניהם, ואין כותל זה גבוה י' טפחים אלא לחצר הנמוכה, אבל להגבוהה אינו גבוה י',
קיוואעפ"כ היא מחיצה גמורה לשתיהן, כמו שנתבאר בסי' שע"ב,
קיזהואיל שאף לחצר הגבוה הוא גבוה י' מבחוץ. ועוד שכיון שבקרקעיתה יש כדי לחקוק
קיחלהשלימה לעשרה אנו רואים כאלו הוא חקוק, כי יש מי שאומר
קיטשבכל מקום אומרים חוקקים להשלים, ויש לסמוך על דבריהם לענין תחומין שהלכה כדברי
קכהמיקל בהם:
קכאח אם נכנס
קכבלספינה
קכגעל דעת שלא להפליג חוץ לתחום,
קכדויצאה הספינה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה לנמל שהפליגה משם, הרי הוא כאלו לא יצא,
קכהשנעשה כמו שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום והחזירוהו לתחומו. ואפילו אם נכנס על מנת
קכולהפליג, אלא שנכנס מבעוד יום ולא יצא ממנה משנכנס השבת, אע"פ שהיתה למטה מי'
קכזטפחים שקנה שם שביתה, מכל מקום אם אחר כך חזרה לתוך תחום, המקום שקנה שם שביתה,
קכחהרי הוא כאלו לא יצא, שכיון שנכנס לה מערב שבת הרי זה כיוצא שלא לדעת,
קכטכמו שנתבאר:
קלהמוציא פירות חוץ לתחום
ט פירות
ט פירות
קלאשהוציאם חוץ לתחום והחזירם לתחומם, אפילו במזיד, הרי הם כאלו לא יצאו, מה טעם,
קלבאנוסים הם ביציאתם ובחזרתם, והרי כל העיר להם כד' אמות כבתחלה, וחוצה לה אלפיים
קלגלכל רוח אם הוא יום טוב שההוצאה מרשות לרשות מותרת בו, ואם הוא שבת מותרים
קלדעכ"פ באכילה במקומם.
קלהואפילו לאותו ישראל שהחזירם לצרכו, אין דינם כשאר דבר
קלוהבא מחוץ לתחום שאסור למי שהובא בשבילו,
קלזהואיל ופירות אלו היו כבר בתחום זה בשבת זו, ואפילו המחזיר עצמו שעשה איסור, אין
קלחקונסין אותו שלא יאכלם בשבת.
קלט(ואינו דומה להמעשר פירות בשבת שקנסו אותו שלא יאכל
קממהם.
קמאלפי שעל ידי עשיית האיסור נתקנו לאכילה שלא היו ראויים כלל מקודם לכן מפני שהם טבל,
קמבאבל פירות אלו היו ראויים לו כשהיה עמהם חוץ לתחום, ולא הועיל לו כלום לאכילתם במה
קמגשהחזירם לתחומם, ואינו נהנה מן האיסור באכילתו אותם.
קמדואינו דומה להמבשל בשבת פירות הנאכלים חיים, שאסורים
קמהמפני שעשה בהם איסור של תורה, אבל תחומין הם מדברי סופרים).
קמווכל זמן שלא הוחזרו והם חוץ לתחום, אם הוציאם בשוגג
קמזמותרים לאכלם,
קמחואסור לטלטלם חוץ מד' אמות,
קמטואם הוציאם במזיד, אסורין אפילו למי שלא הוציאם בשבילו.
קנואינו דומה לבא מחוץ לתחום על ידי נכרי שמותר למי שלא הובא בשבילו,
קנאשכיון שנעשה האיסור על ידי ישראל, החמירו יותר לאסור לכל אדם.
קנבואעפ"כ מותר לטלטלם תוך ד' אמות,
קנגואין להם דין מוקצה, אע"פ שאינם ראויים באכילה לשום אדם מישראל, כיון שאין
קנדאיסורן אלא משום קנס, לא רצו לקנוס אלא באכילה ולא בטלטול:
קנה[1604] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:
קנו(א)
קנזהיוצא חוץ לתחום (ס"א-ו).
קנח(ב)
קנטהיוצא בספינה חוץ לתחום (ס"ז-ח).
קס(ג)
קסאהמוציא פירות חוץ לתחום (ס"ט).
קסב[1605] משנה נב,
קסגב (מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת, לא יכנס), ופרש"י (שיצא חוץ לתחום במזיד
קסדומדעת). טור ושו"ע ס"א (מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת, לא יכנס להיות
קסהכבני העיר, ואין לו אלא ד' אמות מעמידת רגליו ולחוץ).
קסו[1606] ס"ב (ד' אמות אלו ...
קסזכשיצא חוץ לתחום, יש אומרים ... שהוא בורר לו ד' אמות לאיזו רוח שירצה, וכשהלך
קסחלרוח אחת ד' אמות שוב אינו יכול לחזור ולילך לרוח השנית (שכנגדה) ... ויש אומרים
קסטשד' אמות אלו ... שהן ח' על ח' מרובעות).
קע[1607] לא מיבעי לדעה הא' הנ"ל,
קעאשהוא בורר לו ד' אמות לאיזו רוח שירצה, ולפי דעת הרמב"ם פכ"ז הי"א
קעב(מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס ... ואין לו להלך אלא בתוך ארבע אמות
קעגמעמידת רגליו ולחוץ), כפי שפירש במ"מ שם (ומדברי רבינו נראה, שכיון שזה מהלך
קעדורוצה לילך נראה כבורר אל עבר פניו). וכן הוא בשו"ע כאן (ואין לו אלא ד' אמות
קעהמעמידת רגליו ולחוץ).
קעואלא אף לדעת הפוסקים שגם כשיוצא אמה אחת
קעזיכול לברור ד' אמות לצד העיר, כמבואר בראב"ד שם (מי שיצא חוץ לתחום אמה ...
קעחיש לו לילך ד' אמות לאיזה צד שירצה), וגם במ"מ שם כתב על סברת הרמב"ם
קעטהנ"ל "וזה דחוק". וכן מסיק המ"א ס"ק א (ולכן נראה לי
קפלהקל בזה אם היה אונס, וכן דעת כל הפוסקים, דוק ותשכח).
קפאואפילו לדעה הב' הנ"ל (שבהערה
קפבהקודמת), שיש לו ח' על ח' מרובעות, וכיון שיצא חוץ לתחום רק אמה אחת, עדיין יש לו
קפגג' אמות בתוך התחום.
קפדמכל מקום "אין הבלעת תחומים אלו
קפהמועלת ... אלא אם כן יצא ממנו ברשות".
קפו[1608] דתנן התם (רבי אליעזר
קפזאומר שתים יכנס, שלש לא יכנס), ואמר אביי מה,
קפחא (דשמיע לי מיניה דמר [רבה], עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא לדבר
קפטהרשות, אבל לדבר מצוה מודו ליה). הרי שאם יצא ברשות, הכל מודים שיכול לחזור תוך ד'
קצאמות לתחום העיר, והבלעת תחומין מועלת לו כאילו לא יצא ממנו כלל.
קצא[1609] סעיף א (מי שיצא חוץ
קצבלתחום משום פיקוח נפש, כגון חכמה הבאה לילד וכיוצא בזה, יש לו אלפיים אמה לכל רוח
קצגממקום שהגיע לו ... ואם הגיע לעיר, הרי
קצדהוא כאנשי העיר, ויש לו אלפיים לכל רוח חוץ לעיר), הרי שהבלעת תחומין מועלת לו,
קצהשיוכל ליכנס לעיר להיות כאנשי העיר.
קצו[1610]מג,
קצזב (נחמיה בריה דרב חנילאי משכתיה שמעתא ונפק חוץ לתחום. אמר ליה רב חסדא לרב נחמן
קצחנחמיה תלמידך שרוי בצער. אמר לו עשה לו מחיצה של בני אדם ויכנס), לפירוש **רבא
קצטמד**, רע"א (פשיטא בדלא מלו גברי עסקינן ... ודרבי אליעזר
רקמיבעיא ליה), והיינו דמיירי שעל ידי מחיצת בני אדם מגיע עד ב' אמות סמוך לתחום,
ראומשם נכנס כדעת רבי אליעזר דאמר "שתים יכנס", כיון שהי' אנוס. ועל זה
רבמסיים רבא "דיקא נמי דקאמר ליה יכנס, מאי יכנס, לאו בלא מחיצה". למדנו
רגמכאן שאם יצא באיזה אונס שיהי', מועלת הבלעת תחומין אלו.
רדראב"ד הל' שבת פכ"ז הי"א
רה(קי"ל הבלעת תחומין מילתא היא, בין שיצא לדבר מצוה בין שיצא מאונס ... מי
רושיצא חוץ לתחום אמה ... יש לו לילך ד' אמות לאיזה צד שירצה, ונאמר כיון דעל על).
רזבעל המאור טו, א ד"ה והא דתנן (ולי נראה כי מתוך אונסו של נחמיה דמשכתיה
רחשמעתא ונפק חוץ לתחום, ולא מלו ליה גברי למעבד מחיצה אלא עד שתי אמות חוץ לתחום,
רטלפיכך הורו לו כרבי אליעזר דאמר שתים יכנס, אבל בלא אונסא, לא סמכינן אדרבי אליעזר).
רימ"א ס"ק א (ולכן נראה לי להקל בזה אם
ריאהיה אונס ... אבל לדבר הרשות דכו"ע לאו מילתא).
ריב[1611] ר' חנינא נב, ב כלישנא
ריגבתרא (רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום, יכנס). טור ושו"ע ס"ב (היתה
רידרגלו אחת תוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום, יכנס).
ריה[1612] ברייתא נב,
ריוב (הוא דאמר כאחרים דתניא למקום שרובו הוא, נזקר), ופרש"י (ורובו בתוך התחום
ריזהוא. נזקר, כלומר בתר רובו שדינן ליה, וכיון דלא הויא אלא רגלו אחת חוץ לתחום,
ריחעדיין רובו בתוך התחום, הילכך יכנס).
ריט[1613] משנה נב, ב כת"ק (מי
רכשהחשיך חוץ לתחום (שהוא בא בדרך וחשכה לו חוץ לתחום, רש"י), אפילו אמה אחת,
רכאלא יכנס). טור ושו"ע ס"ג (מי שקידש עליו היום והוא חוץ לתחום העיר אפילו
רכבאמה אחת, לא יכנס להיות כבני העיר, ואינו מהלך אלא אלפיים אמה לכל רוח ממקום שקידש
רכגעליו היום).
רכדוהיינו שאם קידש עליו היום והוא בתחום
רכההעיר, אזי תלוי הדבר בדעתו, כדלעיל סי' ת (מי שהיה בא בדרך ליכנס לעיר, וישב בדרך
רכולנוח, וחשכה לו, ולא ידע שהוא בתחום העיר, ואחר כך מצא עצמו בתחומה, קנה שביתה
רכזבעיר ... אבל אם לא היה בדעתו כלל ליכנס לעיר זו, קנה שביתה במקומו, ומשם יש לו
רכחאלפיים אמה לכל רוח. ואם כלים אלפיים ממקום שביתתו בחצי העיר אינו מהלך בעיר יותר
רכטמחציה).
רלאבל כאן שקידש עליו היום כשהוא אמה אחת
רלאחוץ לתחום, בכל אופן קנה שביתה במקומו, ואינו מהלך אלא אלפיים אמה לכל רוח.
רלב[1614] או בתוך ע' אמה ושיריים
רלגמהעיר, לדעה ב' דלעיל סי' שצח ס"ו (ויש אומרים שמרחיקים משם עוד ע' אמה
רלדושיריים ומתחילים למדוד), וכיון שתחום העיר הוא עד אלפיים ושבעים אמה ושיריים
רלהמהעיר, וכיון שהוא קנה שביתה מחוץ לתחום זה, הרי שבסיום תחום שלו הוא עדיין בתוך
רלוע' אמה ושיריים מהעיר.
רלז[1615] סעיף א (כשמודדים אלפיים
רלחממקום שביתתו, מודדים חוץ מד' אמות אלו).
רלט[1616] בשו"ע שם ס"א (כשהוא
רממהלך ממקום עירובו למחר אלפים אמה כנגד העיר, אינו מהלך בעיר אלא עד סוף מדתו).
רמאויש עוד אופנים, שאם לא שבת בתוך העיר,
רמבמהלך בעיר עד אלפיים ממקום שביתתו, כדלעיל סי' ת (והערה 1531).
רמג[1617] קטע זה מיותר (שהוא לשון
רמדהשו"ע ס"ז, ותוכן דברי רמ"א שם, ונתבארה הלכה לקמן ס"ז).
רמהוראה קונטרס השלחן איך נשתרבבו שורות
רמואלו בדפוס ראשון לכאן (שחסרים כאן ס"ד וס"ה וס"ו ותחלת ס"ז,
רמזוהושלמו אחרי סי' תח, בכותרת "השמטה שייך לסימן ת"ה").
רמח[1618] רב נחמן מג, ב (נחמיה
רמטבריה דרב חנילאי משכתיה שמעתא ונפק חוץ לתחום, אמר ליה רב חסדא לרב נחמן נחמיה
רנתלמידך שרוי בצער, אמר לו עשה לו מחיצה של בני אדם), ופרש"י (שהיו לו אנשים
רנאהרבה שיכולין לצאת חוץ לתחום, כגון שעירבו לעשות לו מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ממקום
רנבשהוא שם עד התחום). טור ושו"ע ס"ד (מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת, מותר
רנגלעשות לו מחיצה של בני אדם שעירבו לאותו רוח, ויכולים לילך שם ויעשו סביביו כמו
רנדמחיצה ויכנס ביניהם).
רנה[1619] רבא מד,
רנורע"א (פשיטא בדלא מלו גברי עסקינן ... ודרבי אליעזר קמיבעיא ליה. דיקא נמי
רנזדקאמר ליה יכנס, מאי יכנס, לאו בלא מחיצה). והיינו דמיירי שעל ידי מחיצת בני אדם
רנחמגיע עד ב' אמות סמוך לתחום, ומשם נכנס לעיר, כדעת רבי אליעזר דאמר "שתים
רנטיכנס", כיון שהי' אנוס, וכדלעיל ס"א (והערה 1610).
רסוהיינו שכאשר יצא שלא לדעת, מצטרפים שני
רסאהטעמים להיתר:
רסב(א) כיון שיצא שלא לדעת והוא במקום
רסגהמוקף מחיצות (של בני אדם), יכול להלך בין מחיצות אלו יותר מד' אמה (ואפילו יותר
רסדמאלפים אמה, כדלקמן בסמוך).
רסה(ב) כיון שיצא שלא לדעת יש לו הבלעת
רסותחומין (כדלעיל ס"א), שיכול להלך בתוך מחיצה זו עד שיכנס לתוך התחום שיצא
רסזממנו, ושוב יכול להלך בתחום ובכל העיר.
רסח[1620] מ"א ס"ק ג (וכשמגיע
רסטתוך התחום שרי לילך לעיר בלא מחיצה).
רע[1621] גמרא מד,
רעאב (הא דרבי נחמיה בריה דרבי חנילאי ... שלא מדעת הוה), ופרש"י (לא ידעו
רעבהאנשים על מה קבצום שם). טור ושו"ע שם (והוא שלא ידעו אותם שנעשית בהם המחיצה
רעגשלשם כך נקראו).
רעד[1622] סעיף יד (במה דברים
רעהאמורים שמותר להעמידם בשבת, אלא כשהם אינם יודעים שלשם מחיצה הוא מעמידם שם (שכיון
רעושהם אינם מתכוונים למחיצה והם בני דעת ועומדים לדעת עצמן, אין בזה משום עשיית
רעזמחיצה בשבת) אבל אם אפילו אחד מהם יודע, אסור להעמידם).
רעח[1623] רמב"ם
רעטהל' שבת פכ"ז הי"ד (מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת והוקף במחיצה בשבת, יש
רפלו להלך כל אותה המחיצה, והוא שלא תהיה יתר על אלפיים אמה. ואם היה תחום שיצא ממנו
רפאמובלע מקצתו בתוך המחיצה שנעשית שלא לדעתו, הואיל ויש לו להלך את כל המחיצה, הרי
רפבזה נכנס לתחומו, וכיון שיכנס הרי הוא כאילו לא יצא). והיינו שכמו בשבת בבקעה
רפגשהקיפוה נכרים בשבת, אין לו להלך בה אלא אלפיים אמה, כך גם ביוצא חוץ לתחום עירו
רפדוהוקף במחיצה בשבת אין לו להלך בה אלא אלפיים אמה. וחלק עליו הראב"ד שם (מי
רפהשיצא שלא לדעת ועשו לו מחיצה בשבת, או שהותר בבני אדם שלא לדעתם, או נכרים עשו לו,
רפוהרי הוא חוזר לתחומו אפילו כמה, מפני ששבת בה בין השמשות. אבל אם שבת בבקעה שהיא
רפזשלשה אלפים אמה, והקיפוה נכרים בכולה, אינו מהלך בה אלא אלפים אמה, לפי שלא שבת
רפחבאויר מחיצות מבעוד יום). וכן כתב הרשב"א בעבודת הקדש שער ה סי"ג (יצא
רפטשלא לדעת והרי הוא עומד בבקעה ועמדו גויים והקיפו את כל הבקעה לשם דירה, יש מי
רצשהורה שאינו מהלך אלא ארבע אמות כקודם שהקיפוה. ואין דבר זה מחוור, אלא כל שהקיפוה
רצאגויים מהלך את כולה). הובא במ"מ שם (והראב"ד והרשב"א ז"ל נחלקו
רצבעליו ואמרו דטפי עדיף נאנס ויוצא שלא לדעת, מאם שבת שם לפיכך מהלך אפילו כמה) מ"א
רצגס"ק ב (משמע אפילו מחיצה יותר מאלפים מהלך את כולה, וכמ"ש סי' ת"ג).
רצד*
רצהונתבאר לעיל שם, דהיינו דוקא כשהוקף
רצולדירה (שבת בבקעה והקיפוה נכרים בשבת מחיצות לדירה), וכן הוא לעיל סי' שצו סוף
רצזס"א (והוא שיהא מוקף לדירתו מתחילתו). וכן כאן מיירי שהקיפוה נכרים בשבת
רצחמחיצות לדירה (ולא מיירי בהקיפוהו בבני אדם כמו מחיצה, שהרי זה אינו היקף לדירה,
רצטומועלת רק בפחות מבית סאתים).
ש[1624] "ואינו דומה למי
שאשהוציאוהו נכרים חוץ לתחום, שאין לו אלא ד' אמות", ושם נסמן (הערה 1572).
שב[1625] רא"ש פ"ד
שגס"ד (לך ועשה לו מחיצה של בני אדם, שנמצא כאילו הוא בתוך דיר או סהר שמותר
שדלהלוך בו, ויכנס. ודוקא שיצא שלא לדעת, אבל יצא לדעת לא). טור ושו"ע שם (אבל
שהאם יצא לדעת, אסור). מ"א ס"ק ד (שהרי אף במחיצה אסור לו יותר מד' אמות).
שו[1626] סעיף ו, כשנכנס לעיר
שזאחרת.
שח[1627] לעיל בסעיף הקודם
שטובס"א נתבאר, שכיון שיצא חוץ לתחום שלא לדעת, יש לו הבלעת תחומין, ויכול
שילחזור לתחומו תוך ד' אמות, או בין מחיצות בני אדם, וכיון שחזר לתחום עירו הרי זה
שיאכאילו לא יצא.
שיבוכאן
שיגתתבאר הלכה זו אף בלא הבלעת תחומין, אלא שהחזירוהו נכרים וכיו"ב, שגם בזה
שידאמרינן, שכיון שחזר לתחום עירו הרי זה כאילו לא יצא.
שיה[1628] משנה מא,
שיוב (מי שהוציאוהו נכרים (חוץ לתחום, רש"י) או רוח רעה (שנכנס בו שד ונטרפה
שיזדעתו ויצא חוץ לתחום, ואחר כך נשתפה והרי הוא חוץ לתחום, רש"י), אין לו אלא
שיחד' אמות. החזירוהו (לתוך התחום, רש"י), כאילו לא יצא (והרי כל העיר לו כד'
שיטאמות כבתחילה, וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח, רש"י)). רמב"ם הל' שבת
שכפכ"ז הי"ב (כגון שהוציאוהו נכרים, או רוח רעה, או ששגג ויצא). טור
שכאושו"ע ס"ה (מי שהוציאוהו חוץ לתחום גוים, או רוח רעה, או שאר כל אונס,
שכבאו ששגג ויצא, אין לו אלא ארבע אמות. החזירוהו לתוך התחום, כאילו לא יצא).
שכגוכן אם הוא עצמו חזר לתחום כשהוצרך
שכדלנקביו או שאר אונס, כדלקמן סי' תו ס"א-ג.
שכה[1629] רב נחמן אמר **שמואל
שכושם** (חזר לדעת אין לו אלא ד' אמות ... יצא לדעת והחזירוהו נכרים,
שכזאין לו אלא ד' אמות). טור ושו"ע ס"ח (יצא לדעת והחזירוהו גויים, אין לו
שכחאלא ארבע אמות).
שכט[1630] מהר"ם
שלמרוטנבורג בפסקי עירובין סי' פג (נראה לי דמי שיצא לדעת וחזר לדעת לעירו, נהי דאין
שלאלו אלא ד' אמות, מותר לילך בכל העיר, והרי הוא כד' אמות, כיון ששבת בין השמשות). רא"ש
שלבפ"ד ס"א (וכתב רבינו מאיר ז"ל, דכל העיר היא לו כד' אמות ומהלך את
שלגכולה, כיון ששבת בה בין השמשות). טור ושו"ע ס"ח (ומיהו אם החזירוהו
שלדלעירו, כולו כארבע אמות, ואפילו יצא לדעת וחזר לדעת).
שלהוכן הוא לקמן סי' תו סוף ס"א (אלא
שלואם כן נכנס לעיר ששבת בה, כמו שנתבאר בסי' ת"ה).
שלזולמדים זאת מדין ספינה, שאף אם יצא לדעת
שלחמהלך בכולה, הואיל ושבת באויר מחיצותיה, כדלקמן ס"ז (מכל מקום הספינה כולה
שלטנחשבת לו כד' אמות, אפילו אם היתה מהלכת הכל למטה מי' טפחים, ויכול להלך בכולה אף
שמלאחר שהפליגה חוץ לתחום, הואיל ושבת באויר מחיצותיה), ושם נסמן (הערה 1653).
שמא[1631] רבינו ירוחם ני"ח
שמבחי"ב (כל מקום שאמרנו שהעיר כולה כמו ד' אמות, צריך מוקפת, ואם לא היתה מוקפת
שמגאין לו בה אלא ד' אמות ... שיהא הקף לדירה). רמ"א שם (המוקפת מחיצות לדירה).
שמדמ"א ס"ק יב (הואיל ושבת באויר מחיצות).
שמה[1632] מ"א
שמוס"ק יג (ומכל מקום אסור לצאת חוצה לה, דהפסיד תחומו, כיון שיצא לדעת).
שמזודינו כמי שעירב לצאת חוץ לעירו, דלקמן
שמחסי' תח, שמפסיד את תחום העיר, ויכול להלך בכל עירו (הואיל ולן בה).
שמט[1633] רמב"ם
שנהל' שבת פכ"ז הי"ג (אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת, אף על פי שהוא בתוך אחד
שנאמאלו, אין לו אלא ד' אמות). מ"א ס"ק יב (בעיר אחרת אין לו אלא ד' אמות,
שנבאפילו נתנוהו עכו"ם לשם, כיון שיצא לדעת).
שנג[1634] הגהות אשרי
שנדפ"ד ס"ג ד"ה ואם עבר (דמה לי שנכנס לתוך השדה במזיד, מה לי שנכנס
שנהלתוך הבית או לתוך הספינה, מהרי"ח).**
שנו**
שנז[1635] לבוש ס"ו (אף על פי
שנחשהוא בתוך מחיצותיה, הרי לא שבת בתוך אויר המחיצות הללו, ובמחיצות ששבת כבר יצא
שנטמהם לדעת). ט"ז ס"ק א (לא אמרינן דכל העיר חשוב לו כד' אמות, כיון שלא
שסשבת באויר אותם מחיצות, וביאתו לשם היא באיסור). מ"א ס"ק ז (אבל אם בא
שסאלעיר אחרת, אסור, דלא שבת באויר מחיצות).
שסב[1636] כ"מ בשו"ע
שסגס"ו (שנאנס כו' ויצא כו' ונכנס כו' ונזכר והוא בתוכו, מהלך את כולו). הרי שגם
שסדהיציאה וגם הכניסה צריכות להיות שלא לדעת. וכן הוא בפרי מגדים א"א ס"ק
שסהיב (וכל שלא שבת בה, בעינן יצא שלא לדעת ובא שם שלא לדעת, אז מהלך כולה).
שסועס"י קכח.
שסז[1637] **במשנה שם, כרבן
שסחגמליאל** (הוליכוהו לעיר אחרת (והרי היא מוקפת מחיצות, רש"י),
שסטנתנוהו בדיר או בסהר (שהן מוקפין והיקיפן גדול, רש"י), רבן גמליאל ורבי אלעזר
שעבן עזריה אומרים מהלך את כולה (דהואיל ומוקפת מחיצות הרי היא כד' אמות, רש"י)).
שעאתוס' מז, ב ד"ה דכולה (דלא חשיב כד' אמות לענין להלך את כולה אלא במוקפת
שעבמחיצות, דומיא דדיר וסהר ... ואומר ר"י דבעי נמי דתהוי מוקפת לדירה). טור
שעגושו"ע שם (נתנוהו עובדי כוכבים חוץ לתחום בדיר או בסהר ומערה, או בעיר אחרת
שעדמוקפת חומה לדירה, או שנאנס בשאר אונס, או ששגג ויצא חוץ לתחום ונכנס לאחד מאלו
שעהונזכר והוא בתוכו, מהלך את כולו). מ"א ס"ק ו (משמע דאפילו בא בעיבורה של
שעועיר לא מהני).
שעזוכן הוא לעיל סי' תא סוף ס"א (אבל
שעחליוצא חוץ לתחום אין כל העיר נחשבת כד' אמות עד שתהא מוקפת מחיצות לדירה).
שעט[1638] שהן מוקפות לדירה, כדלעיל
שפסי' שנח ס"ה (כל מקום שהוקף לדירה ... כגון דיר וסהר).
שפא[1639] כדלעיל סי' שצח ס"ח
שפב(ואם יש בנין על פני המערה, הרי כל המערה חשובה דירה על ידי בנין שעל פיה).
שפג[1640] כדלעיל סי' שצו סוף
שפדס"א (או אפילו אינו מוקף לדירה אלא שאין בו יותר מבית סאתים).
שפה[1641] וכן הוא כשמצטער מגשמים
שפואו חמה או נקבים, כדלעיל סי' תד ס"ג (אם הוא בענין שמותר לו לצאת מן הספינה
שפזלנמל וליכנס לעיר, כגון שהגשמים יורדים עליו, או שהחמה זורחת עליו ומצערתו, או
שפחשצריך לנקביו ואין לו מקום צנוע עד שיכנס לעיר, שמותר לו ליכנס כמו שיתבאר בסי'
שפטת"ו, הרי כל העיר לו כד' אמות אם היא מוקפת מחיצות לדירה ומהלך את כולה), ושם
שצנסמן (הערה 1598).
שצא[1642] ברייתא שם
שצב(עד שיחזרו למקומן שוגגין). רמב"ם הל' שבת פכ"ז הי"ב (וכן אם יצא
שצגלאחד מאלו בשגגה ונזכר והוא בתוכן). שו"ע שם (או ששגג ויצא חוץ לתחום ונכנס
שצדלאחד מאלו ונזכר והוא בתוכו).
שצה[1643] מרדכי
שצורמז תקא (התיר רבינו יואל ספינה הבאה מחוץ לתחום בשבת לעיר שהוקפה לדירה, דכל העיר
שצזלהם כד' אמות). הובא בב"י סוף סימן תד. **אור
שצחזרוע** ח"ב סי' ו (פירש ה"ר יואל זצ"ל, מצאתי בספר
שצטהאלפסי שפסק כרב בדיר וסהר וספינה, הואיל וכן, לפי ראות עיני, ספינה הבאה מחוץ
תלתחום בשבת לעיר, מותר לצאת בשבת, דהעיר כולה כד' אמות דמי). הגהות אשרי פ"ד
תאס"א (וכן התיר רבינו יואל ספינה הבאה מחוץ לתחום בשבת לעיר שהוקפה לדירה, דכל
תבהעיר להם כד' אמות). הובאו בדרכי משה סי' תו (ובדפוסים
תגהחדשים הוא בסי' תד). מ"א ס"ק ו.
תדוהיינו שלמדים זאת מדין היוצא שלא לדעת
תהונכנס לדיר וסהר, דלעיל ס"ו (הוציאוהו נכרים חוץ לתחום ונתנוהו הם בעיר המוקפת
תולדירה, או בדיר או בסהר ... מהלך את כולו).
תזוכן הוא לעיל סי' תד ס"ג (מי שבא
תחבספינה בשבת ... הרי כל העיר לו כד' אמות אם היא מוקפת מחיצות לדירה, ומהלך את
תטכולה, כיון שנכנס לתוכה ברשות ... אם נכנסה הספינה עצמה לתוך העיר, שהיא חשובה כד'
תיאמות אם מוקפת לדירה).
תיא[1644] רשב"ם בתוס' מג, א
תיבד"ה הלכה (פסק
תיגרשב"ם דמותר ליכנס בספינה מבעוד יום בערב שבת אפילו שהספינה הולכת חוץ לתחום
תידבשבת, דספינה ממילא אזלא, ואיהו לא מידי עביד).
תיהואף דלא קיי"ל כוותיה להתיר ליכנס
תיולספינה בערב שבת לכתחלה (כדלעיל סי' רמח ס"ה וקו"א שם ס"ק ג), מכל
תיזמקום "אין זה כיצא לדעת".
תיחומטעם זה יורדת גם גזירת שלא לשוט בשבת,
תיטכדלעיל שם ס"ט (כשנכנס לספינה מערב שבת, אע"פ שהולכת גם בשבת ונראה כשט,
תכלא גזרו חכמים, כיון שהוא אינו עושה כלום בשבת).
תכא[1645] כמו היוצא באונס, שלא
תכבהתירו אלא כשנכנס לעיר המוקפת לדירה, כדלעיל ס"ו (שכולו נחשב לו כד' אמות,
תכגהואיל ומוקף מחיצות לדירה), וסי' תא ס"א (והוא שתהא העיר מוקפת מחיצות לדירה,
תכדשכל מקום שאינו מוקף לדירה אינו נחשב כד' אמות).
תכהוכיון שאין לו אלא ד' אמות, אסור לו
תכולצאת מהספינה. ראה מראי מקומות וציונים.
תכז[1646] רמ"א סי'
תכחתד (ואם כבר יצא אלפיים ממקום שפגע למטה מעשרה, דאין לו רק ד' אמות). **מ"א
תכטסי' תד** (כלומר שהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפיים).
תל[1647] סעיף ג (אבל אם ידוע
תלאשהיתה במקום אחד למטה מי' טפחים משנכנס השבת והפליגה משם חוץ לאלפיים, אין לו משם
תלבאלא ד' אמות כדין יוצא חוץ לתחום, שהרי קנה כבר שביתה במקום שהיתה למטה מי' טפחים).
תלג[1648] תשובות הרמב"ם
תלדסוס"י שח (אם נכנס עליו השבת והוא חוץ לתחום, אותו המקום שעמדה בו הספינה
תלהבשבת אסור לו לצאת מן הספינה עד מוצאי שבת, אלא אם אינו יכול לעשות צרכיו בספינה
תלולעיני בני אדם, ואז יהיה מותר לו לירד ליבשה ועושה צרכיו, וחוזר).
תלז[1649] על ידי שישבו בספינה כל בין השמשות,
תלחכדלעיל סי' רמח ס"ט (ויש מתירין ליכנס בתוכה ולהפליג בשבת, אם קנה בה שביתה
תלטמערב שבת, דהיינו שהיה בתוכה מתחלת בין השמשות עד שחשכה, דכיון שבתחלת כניסת השבת
תמהיתה שביתתו בתוכה נעשית היא כביתו, ואף שיצא ממנה אחר כך ושהה הרבה ביבשה, ואפילו
תמאלן שם, לא הפסיד בזה שביתתו שבספינה ... ומכל מקום לאחר שהפליגה חוץ לתחום אסורים
תמבלצאת ליבשה, אפילו נכנסה לתוך עיר המוקפת חומה לדירה כמ"ש בסי' ת"ה).
תמגוהיינו שקניית שביתה בספינה בין השמשות אינה מועלת אלא לענין שיקנה
תמדשביתה בתוך מחיצות הספינה (כדלקמן בסמוך), ולא לענין יציאתו מהספינה ליבשה מחוץ
תמהלתחום שבת.
תמו[1650] שו"ע
תמזס"ז (מי שהפליגה ספינתו בים, מהלך את כולה, הואיל ושבת באויר מחיצות), דמיירי
תמחבכהאי גוונא שקנה שביתה בספינה ויצא ממנה לביתו, ולמחר חזר לספינה, שיכול להלך
תמטבספינה הואיל ושבת באויר מחיצותיה, אף דהוי כיוצא לדעת, וכדלעיל ס"ה (אם
תנחזר לעירו, כל העיר חשובה לו כד' אמות אם היא מוקפת מחיצות לדירה, ואפילו אם יצא
תנאלדעת וחזר לדעת, הואיל ושבת באויר מחיצותיה). הרי שבחזרתו לספינה בשבת הוי יוצא לדעת, ואם בא לעיר אחרת
תנבהמוקפת לדירה, אסור לירד מהספינה, שהרי לא שבת באויר מחיצות אלו.
תנגר"ן שבת ז, ב (ולפיכך נוהגין עכשיו
תנדשמתכנסין לתוך הספינה מערב שבת ומסדרים שם שולחן ומדליקין את הנרות לקנות שם שביתה,
תנהואחר כך חוזרין ונכנסין לה בשבת, ועושין כך מפני שהספינה עתידה לצאת בשבת חוץ
תנולתחום, ויהא אסור לזוז בתוכה מד' אמות שלו, לפי שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום.
תנזואף על גב דקי"ל דהלכה כרבן גמליאל [דמהלך את כולה] אפילו בדיר וסהר, אף על
תנחגב דלא שבת באויר מחיצות. הני מילי בנתנוהו נכרים בדיר וסהר דאניס, הא לדעת, לא
תנטעשאום כארבע אמות. אבל כיון שנכנס לה מערב שבת, נעשה כמערב ברגליו ואומר כאן תהיה
תסשביתתי, וכיון דקונה שם שביתה, שובת באויר מחיצות מבעוד יום הוא, ומהלך את כולה,
תסאדכד' אמות היא אצלו). הרי שבחזרתו לספינה בשבת הוי יוצא לדעת, ומכל מקום מותר לו
תסבלהלך בתוך הספינה, כיון ששבת באויר מחיצות אלו. הובא בב"י סי' רמח
תסגד"ה ומ"ש רבינו בשם בה"ג.**
תסד**
תסהריב"ש סי' קנב (ונוהגין שנכנסין לתוך הספינה
תסומערב שבת, ומסדרין שם שלחן ומדליקין את הנר לקנות שם שביתה, ויורדין, ואחר כך
תסזחוזרין ונכנסין לה בשבת. וזה, מפני שהספינה עתידה לצאת בשבת חוץ לתחום, ויהא אסור
תסחלזוז בתוכה חוץ לד' אמותיו, לפי שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום. ולא דמי לנתנוהו
תסטכותים בדיר וסהר דקיי"ל כרשב"ג דשרי אפילו לא שבת באויר מחיצות. דהתם
תעמשום דאנוס, הא לדעת, לא עשאום כד' אמות. אבל כשנכנס לה מערב שבת, נעשה כמערב
תעאברגליו ואומר כאן תהיה שביתתי, וכיון דקונה שם שביתה, שובת מבעוד יום באויר מחיצות
תעבהוא, ומהלך את כלה, דכארבע אמות היא אצלו). הרי שבחזרתו לספינה בשבת הוי יוצא
תעגלדעת, ומותר להלך בספינה חוץ לד' אמותיו כיון ששבת במחיצות אלה. הובא בד"מ שם ס"ק ב.**
תעד**
תעה**וכ"ה
תעובהג"א פ"ד ס"ג גבי נפחתו כו'** (אי אפשר לקנות שביתה בספינה בשום ענין, אם לא שיכנוס בה
תעזבעצמו קודם בין השמשות וישב שם בין השמשות, ולאחר בין השמשות ילך לביתו ויאכל
תעחוישוב לספינה אחר אכילתו בלילה או למחר ביום. ואם נפחתו דופני הספינה למחר, אף על
תעטפי ששבת באוירו, אין לו אלא ד' אמות), **דמיירי
תפבכה"ג** שנכנס לפני השבת וקנה
תפאשביתה באויר ספינה, ולכן מותר להלך בה אם יש לה מחיצות, אף דהוי כיצא לדעת. דאם לא כן, שאם נפרש דמה שחוזר לספינה בשבת נקרא יוצא שלא לדעת, ולא אסרו
תפבאלא כשנכנס לספינה בשבת, ולא שבת בה.**
תפגהרי מבואר שם לעיל בהג"א** (ר"י אוסר ליכנס בספינה בשבת,
תפדאפילו אינו רוצה לצאת חוץ לתחום, ואם עבר ונכנס ויצאה חוץ לתחום, מהלך את כולה.
תפהורשב"ם מתיר ליכנס בה. ואם יצאה חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות, וכן סובר
תפואבא מורי, דאין לו אלא ד' אמות, אור זרוע מהרמ"ק), **מאור זרוע בשם אביו, דאין
תפזלו אלא ד' אמות**, היינו שגם בספינה עם
תפחדפנות אין לו אלא ד' אמות, כיון שלא קנה בה שביתה. ובהגהה השנית מיירי שנכנס
תפטלספינה לפני כניסת השבת, ואחר כך יצא וחזר למחרת לספינה, דהוי כיצא לדעת, והתיר
תצלהלך בתוך הספינה אם יש לה דפנות, כיון ששבת במחיצותיה.
תצא**ומ"ש
תצבהמ"א** ס"ק ז (הואיל ושבת
תצגוכו', אבל אם בא לעיר אחרת, אסור, דלא שבת באויר מחיצות, דכיון דנכנס בשבת לתוך
תצדהספינה הוה ליה כיוצא לדעת, (הג"א ובנימין זאת סי' ר"כ) ... ומשמע מדברי
תצההג"א אם נכנס בהיתר כגון שקנה שביתה אתמול הוה ליה כיצא שלא לדעת), והיינו
תצושמפרש דברי השו"ע והגהות אשרי, שלא נחשב יצא לדעת אלא כשנכנס לספינה בשבת, **הוא היפך השו"ע, ודו"ק
תצזוצע"ג**.
תצח[1651] וכדלעיל סי' תד ס"ג
תצט(אם יצא פעם אחד ליבשה ממש משחשכה), ושם נסמן (הערה 1595).
500[1652] מ"א סי' תד
501ס"ק ב (וכתב בכנסת הגדולה דאם הספינה גוששת אסור להלך כולה ... ובסי'
502ת"ה ס"ז איתא בהדיא דמותר עיי"ש).
503[1653] רבה מב, ב (וספינה ... הואיל
504ושבת באויר מחיצות מבעוד יום). וכנסמן לעיל (הערה 1650).
505והספינה נחשבת מוקפת לדירה, כדלעיל סי'
506שסב ס"ט (ספינה מותר לטלטל בכולה אפילו היא יותר מבית סאתים מפני שחשובה
507למוקפת דירה ואין אומרים מחיצותיה להבריח מים נעשו שלא לדירה).
508[1654] גמרא מב, סע"ב (בקופץ
509מספינה לספינה), ופרש"י (ובאויר מחיצותיה של זו לא שבת, לרבה אין יכול להלך
510בזו).
511[1655] ראב"ן
512(ישראל יכול לכנוס מספינה הגדולה אל ביצית הקטנה [ה]תלויה בה אם צריך לנקביו ...
513דגדול כבוד הבריות שדוחה וכו', ולצאת מן הביצית אחר הפנותו לתוך הספינה), הובא במ"א
514שם (ומכל מקום יכול ליכנס לספינה קטנה התלויה בה לפנות ולחזור לספינה גדולה,
515כמ"ש סי' ת"ו (ראב"ן)).
516[1656] ס"א (יכול לצאת מהן
517עד שימצא מקום צנוע לפנות, שגדול כבוד הבריות).
518[1657] הגהות אשרי
519שם ד"ה אי אפשר (ואם נפחתו דופני הספינה למחר, אף על פי ששבת באוירו אין לו
520אלא ד' אמות) מהגמרא מב, סע"ב (שנפחתו דופני ספינה),
521ופרש"י (וביטלו המחיצות). שו"ע שם (ואם נפחתו דופני ספינה בשבת ... אינו
522מהלך בה אלא ד' אמות).
523[1658] **כ"מ בגמרא דקאי
524אמתניתין מא, ב **(מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים, רבן גמליאל ורבי
525אלעזר בן עזריה הלכו את כולה), דמיירי בכה"ג,
526שלא יצאו ממנה משנכנס השבת, הרי שאף בזה אסור כשנפחתו דופני הספינה. וכן הוא באור
527זרוע ח"ב סי' ג (דאי נפחתו דופני הספינה בשבת אין לו אלא ד' אמות, אף על גב
528דמאורתא שבת בתוך המחיצות).
529[1659] סוף סעיף א (וכן ספינה
530ההולכת למעלה מי' טפחים מקרקעית המים, דומה לקפיצה באויר, כיון שאינה נחה בהליכתה
531על הארץ כמו שנח אדם ההולך ברגליו).
532[1660] קאי על שני האופנים שלא
533קנה שביתה במחיצותיה: (א) כשעלה על הספינה בשבת, (ב) כשהיה בספינה מבעוד יום, אלא
534שנפחתו דפני הספינה בשבת, שבשני אלו מוכח מהפוסקים דלקמן שאינו מהלך בה יותר מד'
535אמות אפילו היא עומדת למעלה מי' טפחים.
536**כ"מ
537מלשון הר"ן** שם (שהספינה עתידה לצאת
538בשבת חוץ לתחום, ויהא אסור לזוז בתוכה מד' אמות שלו, לפי שלא שבת באויר מחיצות
539מבעוד יום) וריב"ש שם (שהספינה עתידה לצאת בשבת חוץ
540לתחום, ויהא אסור לזוז בתוכה חוץ לד' אמותיו, לפי שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום)
541**שבב"י וד"מ סי'
542רמ"ח שם, ומסתימת הגהות אשרי שם מאור זרוע בשם אביו **(ואם יצאה חוץ לתחום
543אין לו אלא ארבע אמות, וכן סובר אבא מורי, דאין לו אלא ד' אמות, אור זרוע
544מהרמ"ק). וכ"מ בשו"ע שם (ואם נפחתו דופני
545ספינה בשבת ... אינו מהלך בה אלא ד' אמות).**
546**
547**דהא
548גמירא שאין סתם ספינה מהלכת למטה מעשרה, כדאיתא בשבת דף [ק]** ע"ב (גמרינן דאין ספינה מהלכת
549בפחות מעשרה). ובפרט יותר מד' אמות בקפיצה, כדאמרינן בעירובין מב, ב (הואיל
550וספינה נוטלתו מתחילת ארבע ומנחתו בסוף ארבע), שבאופן כזה בודאי אין הספינה נוסעת
551למטה מעשרה, כמבואר ברש"י שבת שם ד"ה גשושי (שמא תמהר לילך, ותשכון לארץ
552במקום מושבה).
553**וכל
554כה"ג** (אילו כוונת הפוסקים
555הנ"ל היתה שלא לאסור אלא כשהספינה מהלכת בפחות מעשרה) הוה להו לפרש.
556**אלא
557ודאי סבירא להודלא כמשמעות התוס' דף מג ד"ה האי** (דאין תחומין למעלה מעשרה, ורצו (דתנן
558מא, ב "מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים, רבן גמליאל ורבי אלעזר בן
559עזריה הלכו את כולה, ורבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות, שרצו להחמיר על
560עצמן), משום שמא תהלך ברקק), והריטב"א מג, ב ד"ה בחד בשבא (ואילו היתה
561שביתתם בביתם, לא היו זזין ממקומן מתוך הספינה, שהרי חזרו למטה מעשרה והרחיקו
562מתחומן), שבב"י שם, שלדעתם מותר להלך בתוך הספינה כל זמן
563שהיא למעלה מעשרה (אף בלא טעם ששבתו באויר מחיצות, ובלא טעם הואיל וספינה מהלכת).
564וראה
565מה שהקשה בזכרון יוסף אות ריד.
566[1661] ב"י, מהגמרא שם
567(הואיל וספינה נוטלתו מתחילת ארבע ומנחתו בסוף ארבע). שו"ע שם (אם היא מהלכת,
568מהלך את כולה).
569[1662] רש"י שם ד"ה
570נוטלתו בשם דודו רבי שמעון (כשעוקר את רגלו קודם שיניחנה, הספינה מוציאתו מד' אמות
571שלו ונכנס לתוך ארבע אמות אחרות על כרחו, והוה ליה כמי שהוציאוהו נכרי חוץ מארבע
572אמותיו ונתנוהו לתוך ארבע אמות אחרות, שנותנין לו ארבע אמות, וכן לעולם). מ"א
573ס"ק ח (דלעולם עומד בתוך ד' אמות אחרים, דלעולם ספינה נוטלתו מתחלת ד' אמות
574ונותנתו לד' אמות אחרים).**
575**
576[1663] אור זרוע
577ח"ב סי' ג (מיהו אם יש באמצע הספינה גובה י' טפחים ובראשי הספינה ליכא אלא ד'
578וה', אעפ"כ שרי לו לילך בכולו, שהכל הולך אחר אמצע הספינה, כי הכל הולך אחר
579העיקר). רמ"א ס"ז (ואם באמצע יש לו מחיצות עשרה
580ובראשו אין לו, אזלינן בתר אמצעי).
581[1664] מ"א
582ס"ק י (ובראשו אין לו וכו', פירוש שהיא עמוקה באמצעיתה ובראשה היא משופעת
583והולכת כדרך ספינות קטנות, אפילו הכי הוי רשות היחיד, דמה שבראשו הוי כחורי רשות
584היחיד שהם כרשות היחיד).
585[1665] סעיף ח (חורים שבכתלי
586רשות היחיד שכלפי רשות היחיד, הם רשות היחיד ... כיון שאפשר להשתמש בהם מרשות
587היחיד הרי הם בטלים אצלה ונחשבים כמוה).
588[1666] אור זרוע
589שם (ותו נראה בעיני, דאע"ג דליכא אפילו באמצע גובה י' טפחים, אם יש בה כדי
590לחקוק ולהשלימה לי' טפחים, דמהניא קנייתו מערב שבת, דקיי"ל כרבי מאיר דאמר
591חוקקין להשלים). רמ"א שם (ואפילו אין לו כלל, רק יש בו לחקוק
592עשרה, דאמרינן חוקקין להשלים).
593[1667] מ"א
594ס"ק יא (ואפשר שרוצה לומר שאין לו מחיצות י', עובי הנסרים מצטרפים, כמ"ש
595סימן שע"ב ס"ו).**
596**
597[1668] כדלעיל סי' שסב ס"ד
598(תל שגבוה ה' טפחים, ועשה עליו מחיצה ה' טפחים, הרי זה על גביו רשות היחיד גמורה
599לכל דבר, שהרי יש כאן מחיצה י' טפחים, היינו ה' טפחים מן גובה עצמו, שאומרים בו
600גוד אסיק מחיצה למעלה, כמ"ש בסי' שמ"ה, וה' טפחים מן המחיצה, שהמחיצה
601וגוד מצטרפין), ושם נסמן (הערה כו).
602[1669] סעיף א (עמוד או תל שהוא
603גבוה עשרה ורחב ד' על ד', הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה, שהלכה למשה מסיני היא
604שאנו אומרים גוד אסיק, דהיינו שאנו רואים את ד' צדדי העמוד הגבוהים י' טפחים, כאלו
605נמשכו והועלו למעלה על ראשו ועומדים כמחיצות סביב לו, ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים).
606ואף דהתם מיירי בעמוד שאין לו מחיצות
607כלל, ואומרים גוד אחית כאילו מוקף מחיצות עשרה.
608מכל מקום גם בזה אמרינן "גידוד
609חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין", והרי זה דומה לחצר שקרקעיתה כו'.
610[1670] סעיף ח (היה בין ב' חצרות
611כותל גבוה י' טפחים על פני כל ארכו, או שהיה קרקעה של אחת מהחצרות גבוה מחבירו ה'
612טפחים ועשה עליו מחיצה ה' טפחים להשלימו לעשרה ... אין יכולים לערב יחד).
613[1671] רבי מאיר בברייתא יא,
614ב (רבי מאיר סבר חוקקין להשלים, ורבנן סברי אין חוקקין להשלים).
615[1672] אליה רבה ס"ק י (תמה
616אני, דקי"ל ... דאין חוקקין להשלים ... ולענ"ד ליישב, דשאני הכא בעירובין
617דקיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירוב).
618משא"כ לענין צורת הפתח קיי"ל
619כחכמים שאין חוקקין להשלים, כדלעיל סי' שסב סכ"ב (שער העשוי בעיגול ככיפה, אם
620יש גובה י' טפחים ברגליו, דהיינו קודם שיתחיל להתעגל, מתיר משום צורת פתח).**
621**
622עי' סי' שצח ס"ה בהג"ה
623(ויש אומרים ... מרחיקין משם שבעים אמה ושיריים ומתחילין, וכן בכל מקום שמודדין.
624וכן נראה לי להקל), ולעיל שם ס"ו (וכשמודדין לה אלפיים אמה מותחים חוט על פני
625כל רחבה חוץ לבית דירה זה, ומשם מודדים לה אלפיים אמה. ויש אומרים שמרחיקים משם
626עוד ע' אמה ושירים ומתחילים למדוד ... ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים), **שפסק
627גם כן כרבי מאיר לגבי רבנן** במשנה נז, א (נותנין קרפף לעיר דברי
628רבי מאיר, וחכמים אומרים, לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות)**,
629מהאי טעמא. עי' שם במרדכי** רמז תקד (נראה לו להביא ראיה דהלכתא כרבי
630מאיר, מדאמר רבי יהושע בן לוי הלכה כדברי המיקל בעירובין, ואפילו יחיד לגבי רבים),
631ורא"ש פ"ה סי' ג (כתב ר"מ ז"ל
632הלכה כרבי מאיר, מדאמר רבי יהושע בן לוי (מו, א) הלכה כדברי המיקל, אפילו יחיד
633כנגד רבים).**
634**
635[1673] אור זרוע
636ח"ב סי' קמו (ומי שנכנס בשבת בספינה וישב לו בד' אמותיו, והלכה ספינה חוץ
637לתחום, וחזרה לאחוריה לנמל שהפליגה משם, מותר ישראל זה לצאת מן הספינה לשוב לעיר
638כבתחילה, דהוי כהוציאוהו עכו"ם והחזירוהו עכו"ם, דהוי כאילו לא יצא). רמ"א
639ס"ה (אם נכנס לספינה, ויצאה הספינה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה לנמל שהפליגה
640משם, הרי הוא כאילו לא יצא, דהוה ליה כמו שהוציאוהו נכרים והחזירוהו).
641והיינו אף שחזרה הספינה לנמל ולא נכנסה
642לתוך העיר המוקפת מחיצות, שאז יכול להלך בכל העיר אפילו אם יצא לדעת, כדלעיל
643ס"ה (אם חזר לעירו, כל העיר חשובה לו כד' אמות, אם היא מוקפת מחיצות לדירה,
644ואפילו אם יצא לדעת וחזר לדעת, הואיל ושבת באויר מחיצותיה).
645[1674] מ"א
646ס"ק ה (וצריך לומר דנכנס לישב בה, דאם נכנס על מנת להפליג, הוי כיוצא לדעת).
647[1675] מ"א שם (אי נמי מיירי
648שהיתה הספינה בין השמשות למטה מי', וקנה שם שביתה, והפליגה בשבת, וחזרה לאחוריה,
649דהוה ליה שלא לדעת, כיון שנכנס בהיתר).
650[1676] ריש ס"ז (ואין זה
651כיצא לדעת, כיון שהיה כבר בספינה מבעוד יום שהיא שעת היתר לצאת חוץ לתחום, ובשבת
652הוציאתו הספינה חוץ לתחום והוא לא עשה כלום).
653[1677] סיכום ההלכה שבסעיף
654שלפנינו:
655המוציא
656פירות חוץ לתחום והחזירם לתחום, מותרים, אף שלכאורה היה מקום לאסרם מכמה טעמים:
657(א)
658היוצא לדעת חוץ לתחום וחוזר לתחומו אין לו אלא ד' אמות, כדלעיל ס"ה (חזר לדעת
659לתוך התחום, אין לו אלא ד' אמות). ומכל מקום כאן הפירות הם כאדם שהוציאוהו נכרים
660והחזירוהו לתחום עירו, שכאילו לא יצא, כדלעיל שם (מי שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום
661... החזירוהו לתוך התחום, כאלו לא יצא, והרי כל העיר לו כד' אמות כבתחלה, וחוצה לה
662אלפיים אמה לכל רוח).
663(ב)
664פירות שהובאו מחוץ לתחום אסורים למי שהובאו בשבילו. ומכל מקום כאן מותרים באכילה,
665כיון שהפירות היו כבר בתחום זה בשבת זו.
666(ג)
667העושה שבות בשבת קנסוהו שלא יאכל מהם. ומכל מקום כאן מותרים, כיון שפירות אלו היו
668ראויים לו כשהיה עמהם חוץ לתחום, ולא הועיל לו כלום לאכילתם במה שהחזירם לתחומם.
669(ד)
670המבשל בשבת פירות הנאכלים חיים אסור לאכלם בשבת. ומכל מקום כאן מותרים, כי תחומין
671הם מדברי סופרים.
672[1678] רב פפא מא,
673ב (פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו, אפילו במזיד, לא הפסידו את מקומן (וכל העיר להן
674כד' אמות, ויש להן לכל רוח אלפים אמה אם יום טוב הוא, ואי שבת, מותרין לאכילה
675במקום שחזרו, רש"י), מאי טעמא, אנוסין נינהו (על ידי המוציאן, רש"י)).
676טור ושו"ע ס"ט (פירות שהוציאו חוץ לתחום והחזירום, אפילו במזיד, לא
677הפסידו מקומם, שכל העיר להם כארבע אמות, וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כבתחלה, אם
678הוא יום טוב, ואם הוא שבת, מותרין באכילה במקומם). ט"ז ס"ק ה (אם הוא יום
679טוב, פירוש שאז מותר להוציא מרשות לרשות, משא"כ בשבת שאין היתר אלא במקומם).
680[1679] כדלעיל סי' שכה סי"א
681(הובא מחוץ לתחום אם הביאו הנכרי ... לישראל, אסור באכילה בו ביום למי שהובא
682בשבילו).
683[1680] תוס'
684שם ד"ה לא הפסידו את מקומן (אע"ג דהבא מחוץ לתחום אסור למי שנשתלח לו,
685הני מילי התם דאיתיה חוץ לתחום, אבל הכא דהשתא הם במקומן, שרי אפילו להאי דאפקא).
686[1681] מ"א ס"ק יד (
687וצ"ע דהא המטביל כליו והמעשר דאסורא דרבנן
688נינהו, וקנסינן), וכדלעיל סי' שלט ס"ז (ואין מפרישין תרומות ומעשרות ... אם
689הפריש תרומות ומעשרות במזיד לא יאכל מזה בו ביום לא הוא ולא אחרים).
690**ומ"ש
691המ"א** (וצריך לומר דדוקא בדאית
692ליה פרי אחריני, וכדאיתא פ"ב דביצה. כן כתב הרא"ש. והכא מיירי בדלית ליה
693פירי אחריני), והוא כדאמרינן בביצה יז, א-ב (איבעיא להו מי שלא הניח עירובי
694תבשילין ... עבר ואפה מאי ... תא שמע המעשר פירותיו בשבת בשוגג יאכל, במזיד לא
695יאכל. לא צריכא דאית ליה פירי אחריני), והיינו שאם לית ליה פירי אחריני התירו
696בדיעבד, וכאן מיירי שהוציא חוץ לתחום והחזיר ולית לי פירי אחרינא, ולכן מותר
697באכילה.
698**אינו
699ברא"ש** ביצה פ"ב ס"י (ויראה
700מרב אשי ורב נחמן בר יצחק ... משום כבוד שבת אין לקונסו), שאף שהתיר משום כבוד
701שבת, לא חילק בין אית ליה פירי אחרינא או לאו, ואפשר סבירא ליה כדעת הרשב"א
702דלקמן.**
703**
704**ואינו
705אלא לפרש"י בביצה יז**,
706ב ד"ה אסורא דשבת,**
707גבי איסורא דשבת שאני** (בשול
708שבת מאבות מלאכות הוא ואיסור סקילה הוא, הלכך קנסוה רבנן למזיד, אבל עבר ואפה ביום
709טוב לשבת, אסורא דרבנן הוא דעבד). שלפי זה אין לנו הוכחה לומר שמסקנת הגמרא חוזרת
710מהתירוץ "לא צריכה דאית ליה פירי אחרינא", שאפשר שבאיסורא דרבנן תלוי אם
711אית ליה פירי אחרינא או לאו.**
712**
713**אבל
714אנן קיי"ל** לקמן סי' תקג סי"ג (וגם
715על מה שכבר עבר ובישל ביום טוב, לא ראו חכמים לקונסו על איסורי יום טוב הקלים, אלא
716על איסורי שבת החמורים הוא שקנסו כמ"ש בסי' שי"ח ושכ"ג ושל"ט,
717וכן הדין בעושה שאר מלאכות אוכל נפש לצורך החול או לצורך שבת שלאחריו, ולא הניח
718עירובי תבשילין או לצורך יום טוב שני). והיינו שאף באיסורי דרבנן חילקו בין איסורי
719שבת (הטבלת כלים – בסי' שכג ס"ח, ומעשר – בסי' שלט ס"ז), שאסרו בכל
720אופן, לבין איסורי יום טוב (עירוב תבשילין), שהתירו בכל אופן, ולא חילקו בין אית ליה
721פירי אחרינא או לאו.
722**כפירוש
723הרשב"א** בשו"ת ח"ה
724ס"ח (נראה לי להלכה, דאפילו היו לו מאכלים אחרים, זה מותר ... שלא עמדו דברים
725אלו למסקנא ... מעיקרא הוא דמהדרי לפרוקינהו, כדי שלא תחלוק בין שבת ליום טוב, אבל
726בסוף, דלא קיימא ליה, פריק פירוקא אחרינא דסגי לכולהו. כן נראה לי ישובן של דברים),
727שבב"י סס"י תקג, כמבואר מסי' תקכז סוף סכ"ג (אם עבר במזיד ובישל כמה קדרות שלא לצורך יום טוב, מותר לאכלן
728בשבת או בחול), הרי התירו אם "בישל כמה קדרות", שיש לו כבר תבשיל אחד
729לשבת. ודו"ק, ולכן לא הובא כאן בפנים תירוץ
730המ"א הנ"ל.
731[1682] אליה רבה ס"ק יב (נראה
732לי כיון שלא נעשה בו כלום, לא החמירו באיסור דרבנן). ומבאר כאן, דהיינו כיון
733שהוציא פירות אלו חוץ לתחום, והיו ראויות לו כשהיה עמהם חוץ לתחום (ויתבאר לקמן
734הערה הבאה, שבאופן כזה אפשר שגם באיסור דאורייתא לא החמירו בדיעבד).
735וראה אמרי יושר סי' יז.
736[1683] תוס' מא, ב ד"ה לא
737הפסידו את מקומן (ולא דמי למבשל בשבת במזיד לא יאכל, דהתם הוי איסור דאורייתא). והתוס'לא הקשו אלא ממבשל,
738דמיירי דחזי לכוס,
739כדאיתא בחולין דף טו, ע"א לרבי מאיר (המבשל
740בשבת, בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי
741שבת במזיד לא יאכל עולמית ... עד כאן לא קשרי רבי מאיר אלא במבשל דראוי לכוס),
742שמכאן למדנו שבמזיד לא יאכל אף בפירות הנאכלים חיים, מפני שעשה בהם איסור של תורה.
743**והתוס'
744נקטו גם כן לישנא דרבי מאיר**
745שם (המבשל בשבת ... במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר), אף
746דקיי"ל כרבי יהודה, שאף המבשל בשוגג לא יאכל בשבת, כדלעיל סי' שיח ס"א (המבשל
747בשבת או שעשה אחת משאר מלאכות במזיד, אסור לו לעולם ליהנות מאותה מלאכה ... וכן אם
748היה שוגג אסור בו ביום גם לאחרים), ושם נסמן (הערה יט). מכל מקום נקטו התוס' לישנא
749דרבי מאיר, כי דוקא מדבריו שאוסר במזיד אף בפירות הנאכלם חיים, למדנו גם לשיטתו של
750רבי יהודה, לאסור אף המבשל בשבת פירות הנאכלים חיים.**
751**
752**ולרבי
753מאיר אין איסור במצטמק ויפה לו, כדתניא בשבת דף ל"ח**, א (שכח קדירה על גבי כירה ובישלה בשבת, בשוגג יאכל במזיד לא
754יאכל. במה דברים אמורים בחמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל כל צורכו, אבל
755חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו, בין בשוגג בין במזיד יאכל, דברי רבי
756מאיר. רבי יהודה אומר חמין שהוחמו כל צורכן מותרין מפני שמצטמק ורע לו, ותבשיל
757שבישל כל צורכו אסור מפני שמצטמק ויפה לו), שמכאן למדו התוס' לדעת רבי מאיר, שלא
758אסרו פירות הנאכלים חיים, אלא באיסור דאורייתא, אבל באיסור שהייה שמדברי סופרים,
759לא אסרו אפילו במזיד.**
760**
761**ולא אסר במבשל פירות שאינן כדילועים
762שבחולין שם **לח, ב (אמר רב פפא פעמים ...
763מבשל אסור כגון שקצץ לו דלעת), ופירשו התוס' שם (משום דדלעת לא חזיא לכוס), הרי
764דלא אסר פירות הנאכלים חיים, **אלא
765משום דעשה איסורא דאורייתא**, משא"כ בהשהה פירות הנאכלים חיים
766לא גזרו אף במזיד, כיון שאיסורו מדברי סופרים.**
767**
768**וקושטא
769דמילתא נקטו הכא, דלדידיה פשוט הוא דשרי מהאי טעמא**. אף שגם בזה לא קיי"ל כרבי מאיר, אלא שאף לכתחלה מותר
770להשהות פירות הנאכלים חיים, כדלעיל סי' רנד ס"ד (פירות הנאכלים חיין כגון
771תפוחים וכיוצא בהם מותר לצלותם סמוך לחשכה, אף על פי שאין שהות שיצלו מבעוד יום,
772ומותר להשהותם אפילו שלא על גבי הגחלים ממש, לפי מנהגנו שנתבאר שכל שנצלה כמאכל בן
773דרוסאי מותר להשהותו, ופירות שנאכלים חיין אינן גרועים מצלי שנצלה כמאכל בן דרוסאי).
774מכל מקום למדנו מכאן שבמקום שיכול לאכלם חיים, אם עשה איסור מדברי סופרים, לא אסרו
775בדיעבד. וכן כאן בהוציאו לחוץ לתחום והחזירו, שתחומין הם מדברי סופרים, ולכן לא
776אסרו.**
777**
778**אע"ג
779דאפשר דאף בלאו האי טעמא שרי הכא לכו"ע, משום דלא נהנה מהאיסור**, כאמור בפנים (פירות אלו היו ראויים
780לו כשהיה עמהם חוץ לתחום, ולא הועיל לו כלום לאכילתם במה שהחזירם לתחומם, ואינו
781נהנה מן האיסור באכילתו אותם), שבזה אפשר שמותר אף בעשה מלאכה דאורייתא, וכדלקמן
782סי' תנד סי"ב (מי שהוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות
783היחיד בליל ט"ו שחל להיות בשבת מותר לו לצאת בה ידי חובתו ולברך עליה), ולא
784אסרו מפני שעשה בה מלאכה דאורייתא, כיון ש"פירות אלו היו ראויים לו כשהיה
785עמהם ... ולא הועיל לו כלום לאכילתם" במה שהכניסם מרשות הרבים לרשות היחיד.
786וכן תירץ הריטב"א מא, ב ד"ה
787אמר רב פפא (ולפי מה שכתבנו בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת קל, ב) לדעת הרב ר' יונה
788ז"ל, אפילו בשבת לא מתסר מעשה שבת מפני שנעשה בו איסור העברה ברשות הרבים או
789הוצאה והכנסה, שלא אסרו במעשה שבת אלא דבר שיש בו מעשה, דהיינו שנעשה שום תיקון
790בגופו שזה נקרא מעשה, והיינו דנקטינן בכל דוכתא מעשה שבת, וטעמא דמסתבר הוא), הובא
791בנתיב חיים כאן.
792מכל מקום למדנו מכאן, שפירות הנאכלים
793חיים, ונתבשלו בשבת באופן של איסור מדברי סופרים, מותר לאכלם בשבת.
794[1684] ברייתא שם
795(פירות שיצאו חוץ לתחום, בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו. רבי נחמיה אומר, במקומן
796יאכלו, שלא במקומן לא יאכלו), ותוס' שם (נראה דהלכתא כתנא קמא). טור ושו"ע שם
797(וכל זמן שלא הוחזרו והם חוץ למקומם, אם הוציאן בשוגג מותרים לאכלם).
798[1685] ב"י
799(פשוט הוא דכל שהן חוץ למקומן אין להן אלא ארבע אמות בלבד, ומשמע ודאי דאפילו
800הוציאן שוגג נמי, כשהן חוץ למקומן אין להן אלא ארבע אמות בלבד). שו"ע שם (אם
801הוציאן בשוגג מותרים לאכלם, ואסור לטלטלם חוץ לד' אמות).
802וכמו באדם שיצא חוץ לתחום בשוגג, שאין
803לו אלא ד' אמות, כדלעיל ס"ה (מי שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום, או שיצא מעצמו על
804ידי שאחזתו רוח רעה ונטרפה דעתו, או שיצא על ידי שאר כל אונס, או ששגג ויצא, אין
805לו אלא ד' אמות).
806ומכך נראה, דאם הכניסו בשוגג לעיר
807המוקפת חומה, כל העיר כד' אמותיו, כדלעיל ס"א (מה טעם אנוסים הם ביציאתם),
808וס"ה (הוציאוהו נכרים חוץ לתחום ונתנוהו הם בעיר המוקפת לדירה
809... מהלך את כולו, שכולו נחשב לו כד' אמות,
810הואיל ומוקף מחיצות לדירה, אף על פי שלא שבת באוירו, כיון שהוא אנוס), וסי' תא
811ס"א (שאם הביאם לעיר, דינם כמו שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום ונתנוהו בעיר, שכל
812העיר נחשבת לו כד' אמות, הואיל ויצא באונס, כמו שיתבאר בסי' ת"ה. והוא שתהא
813העיר מוקפת מחיצות לדירה).
814[1686] תוס' שם ד"ה במזיד
815לא יאכלו (משמע לשום אדם לא יאכלו). רא"ש פ"ד סי' ב (נראה לי אסורין
816אפילו לאחר שלא הוציאן, מדקתני במזיד לא יאכל, ומשמע לכל אדם). טור ודעה הא'
817בשו"ע שם (ואם הוציאם במזיד אסור לאכלם אפילו מי שלא הוציאם). אליה רבה
818ס"ק טז (ורש"ל פרק אין צדין סימן ט' פסק בסתם כסברא ראשונה, וכן נראה לי
819עיקר).
820[1687] כדלעיל סי' שכה סי"א
821(הובא מחוץ לתחום, אם הביאו הנכרי ... לישראל, אסור באכילה בו ביום למי שהובא
822בשבילו).
823[1688] תוס' שם (ואף על גב דהבא
824בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר, כיון שנעשה איסור על ידי ישראל החמירו).
825רא"ש שם (ולא דמי לבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה שמותר לישראל אחר, דהכא
826איתעביד בהן איסורא, דישראל הוציאם). מ"א ס"ק טז (ודינו כמו המעשר בשבת
827דלעיל סי' שלט ס"ז), והוא כדלעיל סי' שלט ס"ז (שאם הפריש תרומות ומעשרות
828במזיד, לא יאכל מזה בו ביום לא הוא ולא אחרים, כדין העושה כל דבר האסור מדברי
829סופרים במזיד, שאסור ליהנות ממנו אפילו לאחרים עד למוצאי שבת).
830[1689] טור (אסור
831לטלטלם חוץ לד' אמותיו), אבל בתוך ד' אמות מותר לטלטלם.**
832**
833[1690] ט"ז
834סוף ס"ק ו (והטור שפסק כאן בפירות שיצאו בשבת ולא הוחזרו מותרים בטלטול תוך ד'
835אמות אפילו במזיד, שהרי אין כאן מוקצה, שהרי בין השמשות היו תוך התחום, והא דאסור
836באכילה, משום קנסא, דקעביד איסורא במזיד). אליה רבה ס"ק טו (מכל מקום מותר
837בטלטול תוך ד' אמות, כיון דבין השמשות היו תוך התחום, אין כאן מוקצה. ואף דקיימא
838לן בריש סימן תקט"ו דמה דאסור באכילה אסור בטלטול, שאני הכא שאין איסור אכילה
839אלא משום קנס).
840וראה לעיל סי' שכה סי"א (ולכן אף
841מי שהובא בשבילו מותר לו לטלטלו, כי אין לו דין מוקצה, הואיל והוא ראוי לאכילה
842לאחרים בו ביום), ולקמן סי' תקטו סט"ו (וכיון שהוא ראוי לאכילה בו ביום למי
843שלא הובא בשבילו, לפיכך אף מי שהובא בשבילו מותר לטלטלו ביום טוב, ואין לו דין
844מוקצה כלל כיון שראוי לאחרים בו ביום).