Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתו מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת
ובו ג' סעיפים
א מי שיצא
ובו ג' סעיפים
א מי שיצא
בחוץ לתחום, שאין לו אלא ד' אמות, והוצרך לנקביו,
גיכול לצאת מהן עד שימצא מקום צנוע לפנות, שגדול כבוד הבריות.
דועצה טובה לו, שיתקרב לצד תחומו שיצא ממנו, שאם לא ימצא מקום צנוע עד תחומו יכול
הליכנוס, ולאחר שנכנס הרי הוא כאלו לא יצא, כיון שנכנס ברשות.
ואבל אם מצא מקום צנוע קודם, לא יכנוס, אלא יפנה שם, ויתרחק ממקום שנפנה עד שיכלה
זהריח, ושם יש לו ד' אמות. ואם נתרחק מהריח ונכנס בתחומו, כאילו לא יצא, כיון שנכנס
חברשות חכמים שחסו על כבודו ולא הצריכוהו לעמוד במקום מטונף או ריח רע.
טבמה דברים אמורים כשיצא שלא לדעת, אבל אם יצא לדעת, אף על פי שנכנס ברשות לתוך
יתחום שיצא ממנו, אין לו שם אלא ד' אמות,
יאאלא אם כן נכנס לעיר ששבת בה,
יבכמו שנתבאר בסי' ת"ה:
יגב זה שאמרנו
ידבהוצרך לנקביו, יש אומרים
טואפילו לקטנים. ויש אומרים
טזשלא הקילו משום כבוד הבריות לצאת חוץ לד' אמות אלא בגדולים, אבל בקטנים אין כבוד
יזהבריות כל כך, שהרי משתינים מים בפני רבים.
יחוגם אין לחוש שיעמוד במקום מטונף, מפני שבמי רגלים אין כל כך טינוף, שנבלעים
יטבמקומם
כ(ויש להחמיר כדבריהם)
כאדבתראי נינהו:
כבג לא בהוצרך
כגלנקביו בלבד הקילו כן, אלא אפילו אם גשמים יורדים עליו, או שהחמה זורחת עליו
כדומצערתו,
כהכמו שנתבאר בסי' ת"ד:
כו[1691] סיכום כללי ההלכות של
כזהיוצא חוץ לתחומו, לפנינו בסימנים תה-ז, ולעיל סי' רמח.
כח(א)
כטאף היוצא שלא לדעת או באונס, אין לו אלא ד' אמות (תה, ה. תה, ט. תו, א).
ל(ב)
לאאבל היוצא להצלת נפשות, יש לו אלפיים לכל רוח (תז, א. תז, ג).
לב(ג)
לגאף היוצא משום סכנה, דינו כיוצא להציל נפשות (רמח, יד).
לד(ד)
לההיוצא לדעת ונכנס לעיר מוקפת לדירה, אין לו אלא ד' אמות (תה, ד. תה, ו), וכן
לובספינה (תה, ז).
לז(ה)
לחהיוצא באונס ונכנס לעיר שאינה מוקפת לדירה, אין לו אלא ד' אמות (תא, א), וכן
לטבספינה (תה, ז).
מ(ו)
מאהיוצא באונס ונכנס באונס לעיר מוקפת לדירה, מהלך בכל העיר (תא, א. תה, ד. תה, ו),
מבוכן בספינה (תה, ז).
מג(ז)
מדואם נכנס אליה משום סכנה, מהלך בכל העיר ואלפיים סביבותיה (רמח, יד).
מה(ח)
מוהיוצא לדעת וחזר לתחום עירו, אין לו אלא ד' אמות (תה, ה).
מז(ט)
מחהיוצא לדעת וחזר לעירו המוקפת לדירה, מהלך בכל העיר (תה, ה). וכן בספינה (תה, ז).
מט(י)
נהיוצא וחוזר לתחום עירו שלא לדעת, מהלך בעיר ובתחומה (תה, ה. תו, א-ג), וכן בספינה
נא(תד, ג. תה, ח).
נב(יא)
נגהיוצא מתחום עירו לדעת, אפילו אמה אחת, לא יחזור (תה, א).
נד(יב)
נההיוצא מתחום עירו שלא לדעת, מועלת הבלעת ד' אמות שלו עם תחום העיר (תה, א).
נו(יג)
נזהיוצא מתחום עירו להצלת נפשות, מועלת הבלעת אלפיים אמה עם תחום העיר (תה, א. תז,
נחא).
נטויש
סכמה אופנים שיש לו אלפיים בתוך העיר, אבל אסור לו להלך בכל העיר, כדלעיל סי' ת (ואם
סאכלים אלפיים ממקום שביתתו בחצי העיר, אינו מהלך בעיר יותר מחציה), ושם נסמן (הערה 1531).
סב[1692] רבה שם
סגמא, ב (בעו מיניה מרבה, הוצרך לנקביו מהו (זה שהוציאוהו נכרים, מהו לצאת מד'
סדאמותיו, רש"י). אמר להם גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה (לאו דלא
סהתסור, ותחומין נמי דרבנן, רש"י)). טור ושו"ע (מי שיצא חוץ לתחום שלא
סולדעת, שאין לו אלא ד' אמות, והוצרך לנקביו, יכול לצאת מהם עד שימצא מקום צנוע
סזלפנות).
סחוכעין זה לעיל סי' ג מהדוב"ת
סטסי"א (המשהה את נקביו בין גדולים בין קטנים עובר מדברי סופרים משום אל תשקצו
עאת נפשותיכם, אך לא העמידו חכמים דבריהם במקום כבוד הבריות, כגון עד שימצא מקום
עאצנוע).
עב[1693] נהרדעי שם
עג(אמרי נהרדעי אי פיקח הוא (האי דנצרך לנקביו ויהבו ליה רבנן רשות למיפק חוץ לארבע
עדאמותיו, רש"י) עייל לתחומא, וכיון דעל על (ומותר כאילו לא יצא, דהא ברשות על,
עהולא גרע מהחזירוהו, רש"י)). טור ושו"ע (ועצה טובה לו, שיתקרב בצד תחומו,
עושאם לא ימצא מקום צנוע עד תחומו, יכול ליכנס, ולאחר שנכנס הוי כאילו לא יצא, כיון
עזשנכנס ברשות).
עחוכדלעיל סי' תה ס"ה (מי שהוציאוהו
עטנכרים חוץ לתחום ... החזירוהו לתוך התחום, כאלו לא יצא, והרי כל העיר לו כד' אמות
פכבתחלה, וחוצה לה אלפיים אמה לכל רוח).
פא[1694] רא"ש
פבפ"ד סוס"י א (אבל מצא מקום צנוע קודם שנכנס לתחומו, אין לו רשות לילך
פגיותר, אלא יעשה שם צרכיו. ואחר שיעשה שם צרכיו יש לו רשות להתרחק משם עד שיכלה
פדהריח, כי אין זה כבוד הבריות שישב כל היום במקום מטונף. ובאותו מקום שכלה הריח קנה
פהארבע אמות חדשות. וכשהוא הולך להתרחק מן הריח, אם באותו ההילוך נכנס לתחומו, לפי
פושברשות הוא הולך, חזר לדין תחומו). טור ושו"ע (אבל אם מצא מקום צנוע קודם, לא
פזיכנס אלא יפנה שם, ויתרחק ממקום שנפנה עד שיכלה הריח, ושם יש לו ד' אמות. ואם
פחנתרחק מהריח ונכנס בתחומו, כאילו לא יצא).**
פט**
צ[1695] רמב"ם הל' שבת
צאפכ"ז הט"ו (והוא שלא יצא בתחלה לדעת, אבל אם יצא לדעת, אף על פי שנכנס
צבאין לו אלא ארבע אמות). רבינו יהונתן יא, רע"א (ומשמע דלא אמרינן האי כיון
צגדעל על, אלא במי שיצא באונס אבל לא למי שיצא בדעתו ובמזיד, דהא אמרינן לעיל דלא
צדמהני החזירוהו נכרים למי שיצא בדעת). טור (ודוקא ביצא שלא לדעת, אבל יצא לדעת לא).
צהב"י בריש הסימן (ודבר פשוט הוא דהיינו ביצא
צושלא לדעת דוקא, שאם ביצא לדעת, כבר נתבאר שאפילו החזירוהו גוים אין לו אלא ארבע
צזאמות. וכן כתב הרמב"ם בפכ"ז. וכן כתב הרב רבינו יהונתן. וכך הם דברי
צחרבינו). שו"ע (ואם יצא לדעת, אין לו תקנה). מ"א
צטס"ק ב (פירוש שאף שבא לתחומו אין לו אלא ד' אמות, כמ"ש סי' ת"ה
קס"ח, אבל מכל מקום יכול לילך למקום צנוע לפנות. וכן כתב הרב רבינו יהונתן).**
קא**
קב[1696] מ"א שם (ואם בא
קגלעירו, עסי' ת"ה ס"ח דיש לו כל העיר). והיינו שאם בא לתחום עירו, אין
קדאלא ד' אמות. ואם נכנס לתוך עירו המוקפת מחיצות, יש לו את כל העיר.
קה[1697] סעיף ה (ומכל מקום אם חזר
קולעירו, כל העיר חשובה לו כד' אמות אם היא מוקפת מחיצות לדירה, ואפילו אם יצא לדעת
קזוחזר לדעת, הואיל ושבת באויר מחיצותיה, אלא שאסור לצאת חוצה לה).
קח[1698] רבינו חננאל
קטברא"ש פ"ד ס"א (כתב ה"ר יהודה ברצלוני ז"ל בשם רבינו
קיחננאל ז"ל דהא דהוצרך לנקביו כגון השתנת מים והוצאת ריעי). דעה הא' בטור
קיאושו"ע (זה שאמרנו בהוצרך לנקביו, יש אומרים אפילו לקטנים).
קיב[1699] רב האי גאון
קיגברא"ש שם (וכתב ה"ר יהודה ברצלוני ז"ל ואנו לעניות דעתנו לא מיתחזי
קידלן דהוי בכלל הוצרך לנקביו השתנת מים, אלא הוצאת ריעי בלחוד, דהא אמר בבכורות
קיהבפ"ז (מד, ב) משתינין מים בפני רבים, הלכך ליכא למימר הכא גדול כבוד הבריות.
קיוואם תאמר דאיכא כבוד הבריות מפני כבוד עצמו, דבתוך ארבע אמות דיהבו ליה רבנן אינו
קיזיכול לטנפן בהוצאת מים. הכא נמי ליכא כבוד הבריות, דאין כל כך טינוף בקטנים מפני
קיחשנבלעין במקומן, אבל בגדולים דאין נבלעין ויש בהן ריח ודאי איכא כבוד הבריות, שאי
קיטאפשר לו לטנף אותן ארבע אמות בגדולים. הלכך לא בריר לן האי מילתא אי הוי השתנת מים
קכבכלל האי הוצרך לנקביו ... וחזי לן תשובה לרב האי גאון ז"ל בהאי עניינא,
קכאומתחזי לן מינה דהאי כבוד הבריות מפני בני אדם שרואין אותו הוא, ולא משום כבוד
קכבעצמו הוא, כי כתוב בתשובתו מיהו אם הוצרך לנקביו ויש שם בני אדם שהוא מתבייש
קכגלפניהם, יש לו לצאת מאותן ד' אמות עד מקום שהוא יושב בסתר או יחידי ועושה צרכיו,
קכדכי כבוד הבריות דוחה את הדבר הזה. עד כאן דברי הרב ברצלוני ז"ל). דעה הב'
קכהבטור ושו"ע (ויש אומרים דוקא לגדולים). מ"א ס"ק ג (אבל קטנים אין
קכוכבוד הבריות כל כך, דמשתינים מים בפני רבים, וגם אין כל כך טינוף, דנבלעין במקומן).
קכז[1700] כדלעיל סי' ג
קכחמהדוב"ת ס"ה (וכל זה ליפנות, אבל להטיל מים התירו אפילו בפני רבים וביום),
קכטומהדו"ק סי"ח (וכל זה לפנות, אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני רבים, אם
קלצריך לכך).
קלא[1701] כדלעיל סי' פב ס"ב (מי
קלברגלים שנבלעו בקרקע, אם הם מרטיבין היד שנוגעת בהן, אסור לקרות כנגדן. ויש אומרים
קלגשאינו אסור אלא בטופח על מנת להטפיח).
קלד[1702] הר"י ברצלוני
קלהשם (ואנו לעניות דעתנו לא מיתחזי לן דהוי בכלל הוצרך לנקביו השתנת מים, אלא הוצאת
קלוריעי בלחוד), ורא"ש שם (וכן נראה לי, דהוצרך לנקביו הוי
קלזדוקא לגדולים, דהכי מוכח בכולי גמרא).
קלח[1703] אור זרוע
קלטח"ב סי' ו (ונראה בעיני דהוא הדין אם הגשמים יורדים עליו ומצטער, או שזרחה
קמעליו חמה ושורפתו, כגון בתקופת תמוז, שמותר לו לצאת מן הספינה לתוך העיר). הובא ב**דרכי
קמאמשה**, בדפוסים החדשים סי' תד (וכתב עוד באור זרוע, דלאו דוקא נצרך
קמבלנקביו, אלא הוא הדין אם הגשמים יורדין עליו, או שהחמה זורחת עליו ומצערתו, דמותר
קמגלצאת מן הספינה, וכיון שעל לעיר על). רמ"א סי' תד (אם צריך לצאת מן הספינה
קמדמכח גשמים שיורדים עליו, או שחמה זורחת עליו, או שצריך לנקביו, וצריך מכח זה ליכנס
קמהבעיר, הוה ליה כל העיר כארבע אמותיו, וכיון דעל על).
קמו[1704] סעיף ג (ומכל מקום אם הוא
קמזבענין שמותר לו לצאת מן הספינה לנמל וליכנס לעיר, כגון שהגשמים יורדים עליו, או
קמחשהחמה זורחת עליו ומצערתו, או שצריך לנקביו ואין לו מקום צנוע עד שיכנס לעיר,
קמטשמותר לו ליכנס כמו שיתבאר בסי' ת"ו, הרי כל העיר לו כד' אמות אם היא מוקפת
קנמחיצות לדירה ומהלך את כולה, כיון שנכנס לתוכה ברשות).