Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אתח דין הנחת עירוב וקנין שביתה
ובו סעיף אחד
א מפני
ובו סעיף אחד
א מפני
בשתחומין מדברי סופרים,
גהקילו בהם והתירו למי שצריך לילך ד' אלפים אמה לרוח אחת מרוחות העיר,
דשיניח מזון ב' סעודות בסוף אלפיים מן העיר, וזהו הנקרא עירובי תחומין, שמערב
ההתחומין זה עם זה.
וויתכוין לקנות שביתתו במקום עירובו,
זאו סמוך לו, במקום שיוכל להביא לשם עירובו בבין השמשות
חולאכלו, אם היה רוצה להיות שם עד בין השמשות ולאכלו, שמתוך כך מועיל לו עירובו
טלקנות שם שביתה בבין השמשות,
ישנחשוב אותו כאלו שבת שם, אע"פ שאינו שם בין השמשות, לפי שדעתו של אדם ודירתו
יאבמקום מזונותיו הוא, וכיון שמזונותיו מונחים שם בין השמשות, הרי זה כאלו הוא עצמו
יבשבת שם, ויכול להלך למחר ממקום עירובו אלפיים אמה לכל רוח, אע"פ ששבת ולן
יגבבית.
ידומכל מקום אף שמשתכר בעירובו אלפיים אמה, שעכשיו יכול
טולהלך מן העיר ד' אלפים לרוח אחת, אלפיים עד עירובו ואלפיים להלאה מעירובו, הרי הוא
טזמפסיד בו אלפיים שמן העיר לרוחות אחרות.
יזכגון אם הניח עירובו לסוף אלפיים למזרח העיר, אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים לכל
יחרוח עם ד' קרנים, שכל קרן הוא גם כן אלפיים, כמו שנתבאר בסי' שצ"ט,
יטנמצא שהאלפיים שלמערב הם בצד מזרח העיר. ואינו יכול להלך חוץ לשער העיר
כלצד צפון ולצד דרום אפילו פסיעה אחת, ואין צריך לומר לצד מערב העיר. ואפילו לצד
כאמזרחה אינו יכול להלך על פני כולה, אם היא רחבה יותר מד' אלפים וד' אמות, שזהו
כבשיעור של מערב עירובו, אלפיים של רוחב קרן צפונית מערבית ואלפיים של רוחב קרן
כגמערבית דרומית וד' אמות ביניהן, כשיעור רוחב מקום קניית שביתתו שקונה לו עירובו,
כדשכל המניח עירוב יש לו שם ד' אמות, כמו שיתבאר בסי' ת"ט,
כהכשמודדים לו אלפיים לכל רוח מעירובו מודדים מחוץ לד' אמות אלו, ואחר כך ממלאים
כוהקרנות:
כז[1714] כדלעיל סי' שצו ס"א,
כחשרק לענין י"ב יש מחלוקת אם היא מהתורה או מדברי סופרים, אבל אלפיים אמה, לכל
כטהדעות הוא מדברי סופרים.
ל[1715] טור ולבוש ס"א (ומפני
לאשתחומין דרבנן כמו שכתבנו כמה פעמים, הקילו בהם חכמים, והתירו למי שצריך בשבת ללכת
לבד' אלפים אמה לרוח אחת, שיניח עירוב של פת בערב שבת לסוף אלפיים וילך משם והלאה
לגאלפיים).
לד[1716] משנה פב, ב (כמה הוא
להשיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד). טור ושו"ע סי' תט ס"ז (יניח שם
לומזון שתי סעודות).
לזשיעור שתי סעודות לעירוב, נתבאר לעיל
לחסי' שסח ס"ג (שיעורו מזון ב' סעודות, שהם י"ח גרוגרות, שהם כששה ביצים
לטבינונית פת, ויש אומרים שב' סעודות הן כשמונה ביצים); אלא שעירובי חצרות מערבים
מבפת דוקא, משא"כ בעירובי תחומין נתבאר בשו"ע סי' תט ס"ז (ויניח שם
מאמזון שתי סעודות ... שהם כששה ביצים, מפת או מכל דבר שמשתתפין בו שתופי מבואות),
מבוהוא כדלעיל סי' שפו ס"ד (משתתפים בכל מיני מאכל, ואפילו ד' וה' מיני מאכל
מגמצטרפין למזון ב' סעודות, שהוא שיעור השיתוף).
מדוכן הוא בפסקי הסדור (יניח מזון שתי
מהסעודות ... או לפתן כדי לאכול בו שתי סעודות).
מו[1717] שו"ע ס"א (מי
מזשיצא מהעיר בערב שבת והניח מזון שתי סעודות רחוק מהעיר בתוך התחום).
מחמשא"כ אם הניח מחוץ לתחום אינו
מטכלום, כדאמרינן ס, ב (חוץ לתחום סלקא דעתך), ופרש"י (הא לא הוי עירוב). והטעם
נלזה ביאר רש"י במשנה שם ס, א ד"ה ואסור לעירובו (דכיון דקידש עליו היום
נארחוק מעירובו יותר מאלפיים, נמצא שאינו יכול להלך וליטלו, שהרי אין עירובו קונה לו
נבאלא אלפיים לכל רוח). שו"ע ס"ד (נתן עירובו חוץ לתחום אינו כלום).
נגואם הניח בתוך תחום העיר מועיל העירוב,
נדאף אם הוא יותר מאלפיים אמה מביתו שבתוך העיר.
נהואף שנפסק בשו"ע ס"ב (מי שיצא
נומהעיר בערב שבת והניח מזון שתי סעודות רחוק מהעיר בתוך התחום וקבע שביתתו שם, אף
נזעל פי שחזר לעיר ולן בביתו, נחשוב אותו כאילו שבת במקום שהניח בו השתי סעודות,
נחוזהו הנקרא עירובי תחומין. ויש לו להלך ממקום עירובו למחר אלפים אמה לכל רוח.
נטלפיכך, כשהוא מהלך ממקום עירובו למחר אלפים אמה כנגד העיר, אינו מהלך בעיר אלא עד
ססוף מדתו); וכיון שביתו הוא רחוק יותר מאלפיים ממקום העירוב שרוצה לקנות בו שביתה,
סאאם כן איך יכול העירוב להועיל לו.
סבמכל מקום קיי"ל שכיון שהוא לן בתוך
סגעירו, קונה גם בו שביתה ויכול להלך בכולה, אף אם מערב בסוף תחום העיר, כמבואר
סדברמ"א ס"א (ויש אומרים דאפילו כלתה מדתו באמצע העיר, מהלך בכל העיר כולה,
סהאבל לא חוצה לה, ויש להקל). ובמ"א ס"ק ב (הואיל ולן בה). וכן נפסק לקמן
סובסמוך (שיניח מזון ב' סעודות בסוף אלפיים מן העיר ... הוא מפסיד בו אלפיים שמן
סזהעיר לרוחות אחרות ... ואינו יכול להלך חוץ לשער העיר לצד צפון ולצד דרום אפילו
סחפסיעה אחת, ואין צריך לומר לצד מערב העיר).
סטוהיינו שכיון שהניח עירובו בסוף אלפיים
עמן העיר, אף שהוא יותר מאלפיים מביתו, יכול להלך אלפיים אמה לכל צד ממקום העירוב,
עאוגם יכול להלך בכל העיר שביתו בתוכה, אלא שאינו יכול להלך חוץ לשער העיר שלשאר
עבהרוחות.
עג*
עדוכל זה כשרוצה ללכת בשבת מעירו לבית
עההרחוק מהעיר קרוב לארבעת אלפים אמה. אבל אם רוצה ללכת בשבת מעירו לעיר אחרת הרחוקה
עומעירו קרוב לארבעת אלפים אמה, ורוצה להניח עירובו בסוף תחום עירו, שהוא גם תוך
עזתחום העיר השנית – אזי אין העירוב מועיל בכל אופן:
עחכי אם ירצה לקנות שביתה במקום שהניח
עטעירובו, לא יוכל להלך בשבת בכל העיר השנית, כדלעיל סי' ת (ואם כלים אלפיים ממקום
פשביתתו בחצי העיר, אינו מהלך בעיר יותר מחציה).
פאואף אם נאמר שיכול להניח העירוב תוך
פבתחום העיר השנית, ולקנות שביתה בתוך העיר השנית (ראה שו"ת בית שלמה סי' נו).
פגמכל מקום גם זה לא יועיל, שהרי אז נמצאת העיר שהוא דר בה, מחוץ לתחום העיר השנית
פדשרוצה לקנות בה שביתה, ואם כן לא יוכל להלך מחוץ לעיר שלו כלל, והעירוב לא הועיל
פהכלום.
פואמנם אם העיר האחרת היא פחות מאלפיים
פזאמה מעירו, אזי יכול להניח עירובו בתוך העיר השנית, כנפסק בשו"ע ס"ב (המניח
פחעירובו ברשות היחיד, אפילו היתה מדינה גדולה כנינוה, ואפילו עיר חריבה או מערה
פטהראויה לדיורין, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח). וכן יוכל לחזור לעירו
צשלן בה, ולהלך בכל העיר.
צא*
צבומזה נבוא למה שנשאלתי על ידי רב ושליח,
צגשביתו בעיר אחת, ובית הכנסת שלו בעיר אחרת, ובין שתי העיירות עובר נהר שהוא רחב
צדמאתיים אמה, שאז אין שתי העיירות נחשבות כעיר אחת, כדלעיל סי' שצח סי"א (היו
צהב' עיירות זו סמוכה לזו קמ"א אמה ושליש ... חשובות שתיהן כעיר אחת, ונמצאת כל
צועיר מהן מהלכת את כל העיר השניה וחוצה לה אלפיים אמה). אבל אם יש ביניהם יותר
צזמקמ"א אמה ושליש, חשובות כשתי עיירות, ואינו יכול להלך בעיר השנית אלא עד סוף
צחאלפיים של העיר הראשונה.
צטנמצא שבלי עשיית עירוב אינו יכול ללכת
קבשבת מביתו אל בית הכנסת שבעיר השנית, שהוא הרבה יותר מאלפיים אמת מעיר של ביתו.
קאולכן יעשה עירוב תחומין, ואז יוכל להלך בכל העיר של בית הכנסת – שהניח בה העירוב,
קבוגם בכל העיר של ביתו – שלן בה.
קגאך דא עקא, שהוא הולך לבית הכנסת הזה גם
קדלתפלת מנחה וקבלת שבת, וכיון שבכניסת השבת אינו שובת בעיר של ביתו, הרי לא קנה
קהשביתה בעיר של ביתו אלא בעיר של בית הכנסת, ואם כן אינו יכול להלך בכל העיר של
קוביתו (אלא עד אלפים אמה מהעיר של בית הכנסת), וכפי שהוכיח בבית מאיר על הרמ"א
קזשם (דוקא בנותן עירובו מבעוד יום וחוזר לעירו, אף דאינו שובת שם מכל מקום לן בה
קחהלילה כולה, משא"כ במחשיך, שתחלת הלילה עומד במקום שביתתו, שוב לא מהני לו
קטהלינה בעיר או בבית לחשב כולו כד' אמות). הובאו דבריו במשנ"ב שער הציון ס"ק
קייא.
קיאוכיון שביתו סמוך לנהר המפסיק בין שתי
קיבהעיירות, שהוא בתוך תחום העיר של בית הכנסת, אם כן יוכל לחזור מבית הכנסת לביתו,
קיגאבל לא יוכל להלך בכל העיר של ביתו.
קידמשא"כ אשתו ובני ביתו שלא הלכו
קיהלקבלת שבת לבית הכנסת, יכולים ללכת לתפלת שחרית לבית הכנסת, כיון שהניחו עירובם
קיובעיר של בית הכנסת, וגם יכולים לחזור לביתם ולהלך בכל עירם, כיון שבכניסת השבת קנו
קיזשביתה בעיר של ביתם.
קיח*
קיטוכל זה הוא כשביתו בתוך העיר, אבל אם
קכביתו אינו בתוך העיר, צריך להניחו בתוך אלפיים מביתו, כדלקמן בפסקי הסדור (והעירוב
קכאיהיה בתוך אלפיים מביתו), ושם נסמן (הערה 1740).
קכבוראה הערות ובאורים תתקנ ע' 78. א'רה ע'
קכג69. א'רכא ע' 33.
קכד[1718] לענין עירובי תבשילין
קכהביאר ראב"ד הלכות יום טוב פ"ו ה"ב (שהוא מערב צרכי שבת עם צרכי יום
קכוטוב לעשותם יחד), וכתב על זה המ"מ שם (ואפשר שאף בתחומים יאמר כן, שהוא מערב
קכזהתחום שלא היה לילך בו תחלה, עם התחום שהיה יכול לילך בו. ונכון הוא).
קכח[1719] רש"י שבת דף ח,
קכטב ד"ה נתכוין (וצריך שיתכוון לקנות שביתתו במקום שיכול לאכול שם עירובו, אם
קלהיה רוצה לאוכלו, שמתוך כן מועיל לו עירובו לקנות שביתה, דמקום פיתא גורם דהתם
קלאשייך איניש).
קלב[1720] משנה לב, ב (נתנו באילן,
קלגלמעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב, למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב), וגמרא שם (דקאי
קלדברשות הרבים ... נתכוון לשבות למטה), ופרש"י (הילכך למעלה מעשרה אין עירובו
קלהעירוב, דבמקום שנתכוון לשבות שם היא שביתתו, וכיון דאי הוה בעי למישקל עירוביה
קלוומיכליה בשעה שהעירוב זוכה לו, דהיינו בין השמשות, לא מצי שקיל, דמייתי מרשות
קלזהיחיד לרשות הרבים, לא הוה עירובו עירוב, וכגון דאילן רחב ד' והוי למעלה מי' דידיה
קלחרשות היחיד. למטה מי' עירובו עירוב, ואע"ג דלמטה מי' כרמלית הוא, דכל ג' עד
קלטט' ברוחב ד' כרמלית היא ... הא מוקמי לה כרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו
קמעליו בין השמשות). טור ושו"ע סי' תט ס"ב (צריך שיהא הוא ועירובו במקום
קמאאחד, כדי שיהיה אפשר לו לאכלו בין השמשות. לפיכך אם נתכוין לשבות ברשות הרבים
קמבוהניח עירובו ברשות היחיד, או ברשות היחיד והניח עירובו ברשות הרבים, אינו עירוב, שאי
קמגאפשר לו להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים בין השמשות אלא בעבירה. אבל אם נתכוין
קמדלשבות ברשות היחיד או ברשות הרבים והניח עירובו בכרמלית, או שנתכוין לשבות בכרמלית
קמהוהניח עירובו ברשות היחיד או ברשות הרבים, הרי זה עירוב, שבשעת קניית העירוב שהוא
קמובין השמשות מותר להוציא ולהכניס מכל אחד משתי הרשויות לכרמלית לדבר מצוה), וכדלעיל
קמזסי' רסא ס"א (ספק חשכה ספק אינה חשכה, וזהו נקרא בין השמשות בכל מקום ... לדבר
קמחמצוה מותר לעשות בה כל דבר שהאסור בשבת עצמה הוא מדברי סופרים).
קמט[1721] משנה פב, א (שאין מערבין
קנמשתחשך).
קנאוראה גם לעיל סי' שצג ס"ג (לענין
קנבעירובי חצרות).
קנג[1722] רש"י רפ"ג
קנדכו, ב ד"ה חוץ (וטעמא דעירוב משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא ... וכן
קנהבעירובי תחומין נעשה כמי ששכב שם, ומשם יש לו אלפיים אמה לכל רוח, הלכך דבר מזון
קנובעינן). שו"ע ס"א (אף על פי שחזר לעיר ולן בביתו, נחשוב אותו כאילו שבת
קנזבמקום שהניח בו השתי סעודות).
קנח[1723] משנה ס,
קנטא-ב (נתנו חוץ לתחום (ובגמרא: אימא חוץ לעיבורה), אפילו אמה אחת, מה שנשכר הוא
קסמפסיד), ופרש"י (מה שנשכר לרוח זה נפסד לרוח שכנגדה, שהרי מנה מן העירוב אלפיים
קסאלכל רוח, ואם נתנו בסוף אלף למזרח, נמצא שכלות אלפיים של מזרח בסוף ג' אלפים לעיר,
קסבונשתכר אלף, ואלפיים של מערב כלות בסוף אלף של מערב העיר, והפסיד האלף, וקמ"ל
קסגדאין העיר עולה לו מן החשבון האלפיים של מערב אלא כולה כד' אמות).
קסדובגמרא שם (מה שנשכר, ותו לא, והתניא ...
קסהנתנו חוץ לעיבורה של עיר אפילו אמה אחת, משתכר אותה אמה ומפסיד את כל העיר כולה,
קסומפני שמדת העיר עולה לו במדת התחום. לא קשיא, כאן שכלתה מדתו בחצי העיר כאן שכלתה
קסזמדתו בסוף העיר, וכדרבי אידי, דאמר רבי אידי אמר רבי יהושע בן לוי, היה מודד ובא
קסחוכלתה מדתו בחצי העיר, אין לו אלא חצי העיר, כלתה מדתו בסוף העיר, נעשית לו העיר כולה
קסטכד' אמות ומשלימין לו את השאר).
קעאלא שרבי אידי מיירי כששבת מחוץ לעיר,
קעאשבזה נתבאר לעיל סי' ת (ואם כלים אלפיים ממקום שביתתו בחצי העיר אינו מהלך בעיר
קעביותר מחציה, ואם כלים בסוף העיר כל העיר נחשבת לו כד' אמות).
קעגואילו משנה דידן מיירי כששבת בתוך העיר
קעדונותן העירוב מחוץ לעיר, שבזה נתבאר ברש"י לח, ב ד"ה מערב (וכל עירו
קעהמיהא מצי אזיל, דכולה לדידיה, כיון דלן בה, כד' אמות דמיא ליה, אבל טפי לא מצי
קעואזיל ליה).
קעזופירש רבינו יהונתן יח, א (אבל אין לו
קעחלצאת חוץ לשער העיר לצד צפון ולצד דרום כלל, שהרי דרומו וצפונו [חוץ] למקום שנתן
קעטבו עירובו הוא נמשך, ואין לו לילך לצפון העיר ולדרומה כלל).
קפולפי זה יהי' פירוש
קפאהמשנה הגמרא דידן כך: אם "כלתה מדתו בחצי העיר", אזי "מפסיד את כל
קפבהעיר כולה", ש"הרי הוא מפסיד בו אלפיים שמן העיר לרוחות אחרות".
קפגואם "כלתה מדתו בסוף העיר" אזי "נעשית לו העיר כולה כד' אמות
קפדומשלימין לו את השאר", ו"מה שנשכר לרוח זה נפסד לרוח שכנגדה".
קפהוכן פסקו הטור (אם הן כלין בסוף העיר,
קפוכגון שנתן העירוב בסוף אלף והעיר אלף, אז העיר כולה כד' אמות, ומשלימין לו חוץ
קפזלעיר אלף אמות פחות ד'. ואם כלו באמצע העיר, אז אינה כולה כארבע אמות לענין שישלימו
קפחלו עליה השאר, אבל מכל מקום חשובה כולה כד' אמות לענין שהולך כולה, הואיל ולן בה),
קפטורמ"א ס"א (ויש אומרים דאפילו כלתה מדתו באמצע העיר, מהלך בכל העיר כולה,
קצאבל לא חוצה לה. ויש להקל). מ"א ס"ק ב (הואיל ולן בה).
קצאוכן הם דברי רבינו כאן, שבתחלה מבאר דין
קצב"כלתה מדתו בחצי העיר", "ואינו יכול להלך חוץ לשער העיר לצד צפון
קצגולצד דרום אפילו פסיעה אחת, ואין צריך לומר לצד מערב העיר", ו"הרי הוא
קצדמפסיד בו אלפיים שמן העיר לרוחות אחרות".
קצהובהמשך לזה הי' אמור להתבאר דין
קצו"כלתה מדתו בסוף העיר", כאמור לעיל; אלא שהמשך הסעיף חסר, ולא הגיע
קצזלידינו.
קצח[1724] סעיף יד (ואחר כך רואים
קצטכאלו היתה טבלא מרובעת אלפיים על אלפיים בקרן למלאותה).
ר[1725] יש לעיין, אם לשון זה
ראמורה, דמיירי הכא בעיר המוקפת מחיצות, וכמו בההיא דלעיל סי' תה סוף ס"ה (אם
רבהיא מוקפת מחיצות לדירה ... הואיל ושבת באויר מחיצותיה), ושם נסמן (הערה 1631).
רגוראה פרשת מרדכי סי' חי, ומנחת פתים
רדכאן.
רה[1726] בשו"ע שם ס"ה (כל
רוהמניח עירובו במקום, יש לו במקום עירובו ארבע אמות).
רזוכן הוא לעיל סי' שצו ס"א
רח(כשמודדים אלפיים ממקום שביתתו, מודדים חוץ מד' אמות אלו), וסי' שצז ס"א (כל
רטאדם יש לו חוץ מד' אמות ... אלפיים אמה לכל רוח מרובעות כטבלא מרובעת).
רי[1727] ולכן גם לצד מזרח, יכול
ריאלהלך (בין העיר לעירוב), רק "ד' אלפים וד' אמות", ולא נגד כל רוחב העיר.