Chabad Library · The Alter Rebbe
Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·
אלו דין דקדוק כתיבתן
ובו ו' סעיפים
א לכתחלה צריך לכתוב כתיבה תמה ושלימה בתמונת האותיות, שלמדוה מדברי התלמוד ומדרשים וקבלה מהראשונים. אבל אם שינה, לא פסל, אלא אם כן הפסיד צורת האות לגמרי, כמו שיתבאר:
ובו ו' סעיפים
א לכתחלה צריך לכתוב כתיבה תמה ושלימה בתמונת האותיות, שלמדוה מדברי התלמוד ומדרשים וקבלה מהראשונים. אבל אם שינה, לא פסל, אלא אם כן הפסיד צורת האות לגמרי, כמו שיתבאר:
בב זו היא תמונת האותיות,
גא צריכה להיות הנקודה העליונה עשויה כיו"ד, ולפיכך צריך להיות בה ג' עוקצים כמו ביו"ד, עוקץ אחד למעלה לכתחילה, ושנים למטה, אחד מימין הנוגע בגג האל"ף, ואם לאו פסולה כמו שיתבאר, ואחד משמאל לכתחלה. והוא לא יהיה נוגע בגגה, ואם נגע כשרה, כמו שנתבאר סי' ל"ב.
דויו"ד זו צריכה להיות לכתחלה שיהיה פניה עם עוקציה שלמעלה הפוכים קצת כלפי מעלה.
הוקבלה מהחסיד שתהא רגל יו"ד זו נוגעת באל"ף לכתחלה באמצע גגה, ולא בקצהו.
ווסוף הגג של צד ימין צריך לכתחילה שיהא עקום קצת כלפי מעלה, ולא יהא עקום הרבה.
זונקודה התחתונה, פעמים שתמונתה כדלי"ת קטנה הפוכה על פי הסוד, וכן צריך להיות בתפילין על פי קבלת האר"י ז"ל, ופעמים שתמונתה גם כן כיו"ד תלויה בתגה בגוף האל"ף, ולכן לכתחלה צריך שיהא לה עוקץ קטן לצד ימין למטה.
חועל פי הסוד צריך שיהא עוקץ זה מכוון כנגד עוקץ העליון שעל היו"ד העליונה:
טב (על פי הסוד צריכה להיות מרובעת למעלה כמו דלי"ת, ולא עגולה כרי"ש).
יצריך ליזהר בתג שלאחריה לרבעה, שלא תהא נראית ככ"ף. ואם נראית ככ"ף פסולה. ואם ספק, אזי מראין לתינוק.
יאוצריך לכתחלה שיהא לה בראשה מצד שמאל תג קטן.
יבועל פי הקבלה יהא לה עקב עב למטה, כי תמונתה כמו דלי"ת תוך גרון של וא"ו, על כן צריך שיהיה לה זוית למעלה שתהא כמו דלי"ת, ועקב טוב למטה, שיהא במקום ראשו של וא"ו:
יגג צריך שיהא ראשה עב, ורגל ימין דקה תהיה לכתחלה, ויורדת מעט למטה יותר מירך שמאל. וירך שמאל לא תהיה עקומה, אלא משוכה בשוה, ומוגבהת קצת כלפי דלי"ת לכתחלה.
ידויש מי שקבלה בידו שגוף הגימ"ל יהיה כמו זיי"ן, שימשוך רגל ימין מאמצע הראש, ולא מקצהו כמו בוי"ו. וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שע"ט נ"ז ג"ץ יהיו דומים לזיי"ן, ועל כן התגי"ן שעליהם נקראו זייני"ן. אבל קבלת האר"י ז"ל אינו כן, כמו שיתבאר.
טווירך שמאל תהא נמוכה, כדי להמשיך אות אצל ראש הגימ"ל, כי כן קבלה מהחסיד. ולכשיכתוב וא"ו אצל נו"ן כפופה, יכתבנה בתוך כפיפת הנו"ן, כדי להסמיך ראשיהן זה אצל זה. וכשיכתוב ך' פשוטה אצל צד"י כפופה, טוב לעקם צואר הצד"י מעט לצד ימין, כדי שיקרב קצת כ"ף הפשוטה לראשי הצד"י. אבל בלי צורך לא יעקם שום אות, כי כן קבלה מהראשונים, שיהא כולם בעמידה פשוטים ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל:
טזד צריך שיהא גגה ארוך ורגלה קצרה, שאם תהא רגלה ארוכה מגגה תדמה לכ"ף פשוטה, ותיפסל כשלא יקראנה התינוק ד'.
יזולכתחלה צריך שתהא הרגל פשוטה בשיפוע קצת לצד ימין, ושיהא לה תג קטן בראש גגה מצד שמאל.
יחוצריך ליזהר בתג שלאחוריה לרבעה, שלא תהא נראית כרי"ש ותיפסל על ידי קריאת התינוק.
יטויש מי שקבלה בידו שאינו די שיהא לה זויות חדה מלאחוריה, אלא לכתחילה יהא לה שם עקב טוב, כי תמונתה כמו ב' ווי"ן סגורים, והעקב הוא נגד ראש הוי"ו אחד.
כויעשה גם כן עוקץ קטן לצד ימין בולט על פניה למעלה, ועוקץ זה הוא כנגד ראש הוי"ו הב':
כאה צריך לעשות לה לכתחלה תג קטן למעלה מצד שמאל, וגם באחוריה יעשה עוקץ קטן, שתהא מרובעת כמו דלי"ת, ולא עגולה כר'.
כבוהנקודה שבתוכה לא תהא סמוכה לגגה, אלא יהא ביניהם חלק כל כך בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ספר תורה שעל גבי הבימה כשקורא בו. ואם נגעה ממש בגגה, אפילו נגיעה דקה כחוט השערה, פסולה.
כגולא תהא הנקודה נגד אמצע הגג, אלא נגד סופו בצד שמאל, ואם עשאה באמצע פסולה, וצריך לתקנה, אלא אם כן אין תיקון מועיל, אזי יש להכשיר אפילו לכתחילה, כמ"ש סי' ל"ב.
כדויש מי שקבלה בידו, שהנקודה תהא דקה למעלה ועבה קצת למטה, כעין יו"ד, כי תמונת הה' היא דלי"ת ויו"ד (בכל ההי"ן, חוץ מההי"ן של שם הוי"ה ב"ה, שיש בהם קבלה אחרת כמו שיתבאר). ותהיה הנקודה עקומה למטה לצד ימין ולא לצד שמאל, פן תדמה לתי"ו:
כהו צריך להיות ראשה קצר, שלא תדמה לרי"ש, ורגלה ארוכה, שלא תדמה ליו"ד ותיפסל על ידי קריאת התינוק. וטוב שתהיה עגולה לצד ימין בראשה, שלא תדמה לזיי"ן. ואע"פ שראש הזיי"ן עובר מב' צדדין, מכל מקום יש לחוש שמא תינוק שאינו חכם ולא טפש יקראנה זיי"ן ותיפסל.
כוועל פי הסוד צריך להיות רגלה פשוטה בשוה, ועביה מתמעט והולך מעט מעט עד שתהא חדה למטה.
כזועל פי קבלת האר"י ז"ל צריך להיות עוקץ קטן מצד שמאל בראש כל הווי"ן שבתפילין, ולא בספר תורה:
כחז צריך ליזהר שלא תהא רגלה ארוכה, שלא יתדמה לנו"ן פשוטה ותיפסל על ידי קריאת התינוק. וראשה צריך להיות עובר מב' צדדין, שלא תדמה לוי"ו, ויהיה מרובע על פי הסוד:
כטח לכתחלה צריך לעשות לה חטוטרות על גבי ב' רגליה, וגם תג קטן בראש רגל שמאל. אבל רגל ימין יהיה ראשו עגול לצד ימין לכתחלה.
לוב' רגליה צריכים להיות כב' זייני"ן לכתחלה. ועל פי קבלת האר"י ז"ל צריך להיות רגל הימנית כמו וי"ו בתפילין, וקו החטוטרות שעל רגל הימין יהיה עב, ושעל רגל השמאל יהיה דק.
לאואם האריך החי"ת עד שנשתנה צורת הזייני"ן לגמרי, אפילו עשאה דלי"ת וזיי"ן וחטוטרות על גבו, פסולה. ובתפילין אין לה תיקון, משום שלא כסדרן. אבל אם לא עשה לה חטוטרות כלל, אפילו האריכה הרבה כשרה בדיעבד:
לבט צריך שיהא ראש ימין שלה כפוף מעט למטה לכתחלה, אבל לא יהיה כפוף הרבה לכתחלה.
לגוראש שמאל שלה יהיה כזיי"ן (לדברי המצריכים כן בכל אותיות שעטנ"ז ג"ץ, אבל לפי קבלת האר"י ז"ל תהיה כוי"ו ישרה בתפילין).
לדאבל ראש ימין לכתחלה יהיה עגול כוי"ו, ולא יהא ראוי להושיב עליו כתרי התגין, שאם ראש ראשון היה שוה והגון לתגין כמו ראש הב', לא היו מדלגין עליו להושיבם בראש הב', דומה למה שאמרו אין מעבירין על המצות. ומטעם זה כל היודי"ן שבצד ימין בעי"ן וצד"י ושי"ן שבספר תורה כולם פניהם כלפי מעלה, ואין ראוין להושיב עליהן כתרי התגי"ן:
להי צריך להיות עליה תג קטן מלמעלה לכתחלה.
לווצריך לעשות ראשה כפוף בשמאלו למטה שיהיה כמו עוקץ קטן יורד למטה. ויהיה עוקץ זה קצר מרגלה, פן תדמה לחי"ת.
לזורגלה יהיה כפוף קצת לכתחלה, להיטיב צורתה, ויהיה רגל קטן ולא גדול, פן תדמה לרי"ש. ויהיה קצר ולא ארוך, שלא תדמה לוי"ו ותיפסל על ידי קריאת התינוק.
לחואם חסר עוקצה השמאלי, ואין צריך לומר רגלה הימנית, פסולה. ובשמאלי מועיל תיקון אפילו בתפילין, אבל לא בימני, כמו שנתבאר בסי' ל"ב:
לטכ כפופה, קבלת החסיד שהיא צריכה להיות עגולה מכל צד, ולא יהיה לה שום זויות לכתחלה. ואם עשה לה זוית באחוריה מלמעלה כשרה אם היא עגולה למטה. אבל אם עשה מלמטה ומלמעלה, הרי זו דומה לב' ופסולה:
מך פשוטה צריך להיות גגה קצר, שלא תדמה לרי"ש. לכן לא ימשוך אותה בסוף השיטה. ואע"פ שכל האותיות אין למשכן, מכל מקום בדיעבד כשרות, אבל זו פסולה אם תינוק שאינו חכם ולא טפש אינו קוראה כהלכתה. ולכתחלה צריך להיות כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות.
מאומטעם זה לא יעשה לכ"ף פשוטה זויות למעלה, אלא תהיה עגולה כמו רי"ש, שאם כופפין אותה, שתיעשה כף כפופה, שאין חילוק ביניהם רק שזו כפופה וזו פשוטה. ואם עשה לה זויות למעלה כמו דלי"ת פסולה. ואין לה תיקון בתפילין ומזוזות, שדינה כרי"ש שעשאה כמו דלי"ת, שצריך לגרור את כולה, כמו שנתבאר בסי' ל"ב:
מבל צריך להיות צוארו ארוך כוי"ו, וראשו עגול לצד ימין, ולצד שמאל זויות לראשו, כמו שהוא ראש הוי"ו, כי תמונת הלמ"ד היא כמו כף כפופה ועליה וי"ו.
מגומטעם זה יהיה זנבה עב וכפוף היטב לפניה, ותהיה עגולה מאחריה לצד ימין ככף כפופה.
מדאבל לצד שמאל מקום חיבור גופה וצוארה, יהיה לה זויות בין סוף הוי"ו שיורד בדקות לצורת כף. וכל זה לכתחילה.
מהועל פי הסוד צריך להיות לה ב' תגי"ן על ראש צוארה, ימינה גדול ושמאלה קטן:
מומ פתוחה ומ"ם סתומה צריך שיהיו שוין לכתחלה בכל היכולת, שהרי שתיהן נקראות ממי"ן אלא שזו מ"ם פתוחה וזו מ"ם סתומה.
מזולכן אין לעשות מ"ם פתוחה עגולה למעלה ולמטה בצד ימין, שאם יעשה בסתומה, שמא יתדמה לס' לתינוק שאינו חכם ולא טפש (ועוד כי האותיות צריכים להיות ניכרות מיד כשרואין אותן בראיה קלה, ולא עד שיסתכל בהן קצת), אלא תהיה להן זויות למטה בצד ימין לכתחילה.
מחאבל למעלה יש שעושין שם עגולות לכתחלה, כדי שתהיה תמונת המ"ם פתוחה ככ"ף כפופה ווי"ו. ומטעם זה אין עושין גג עגול, אלא מאריכים אותה בשוה עד כנגד קצה מושב התחתון, שעל ידי כן דומה גופה לכ"ף כפופה. ויש שעושין אותה שם מרובעת, ונמצא תמונת המ"ם פתוחה היא בי"ת ווי"[ו]. והעיקר כסברא הראשונה.
מטוהחרטום צריך שיגיע עד כנגד מושב התחתון, כדי שיהא ראוי לסתום. ותמונתו לכתחלה היא כמו וי"ו עומדת מוטה קצת ולא הרבה. ולכן לא יהיה הפגם שבין הגג ובין ראש החרטום גדול כל כך, שיצטרך למשוך ממנה בעקמומיות ולא יהיה וי"ו עומדת:
נם סתומה כבר נתבאר שיש לעשותה עגולה בצד ימין לכתחלה, אבל לא למטה. וגגה יהיה עובר מחוץ לסתימה כעובי קולמוס, כי זהו שיעור הנקודה של מ"ם פתוחה, כי מ"ם סתומה גם כן תמונתה כף ווי"ו כמו הפתוחה, אלא שהוי"ו סותמתה:
נאנ יהא ראשה כזיי"ן, לפי שצריכה להיות שוה לנו"ן פשוטה בכל היכולת לכתחלה, שהרי שתיהן נקראות נוני"ן אלא שזו כפופה וזו פשוטה, והפשוטה צריכה להיות גם כן בענין שאם תכפפנה תהיה כפופה, כמו שיתבאר.
נבויהיה הראש קצר, ומושבה התחתון משוך לצד שמאל היטב יותר מן הראש, שלא תדמה לבי"ת. וצוארה קצת ארוך, כדי להסמיך אות אצל ראשה, כמו שנתבאר למעלה.
נגותהיה עגולה גם מלמטה לצד ימין. וכן כל האותיות הכפופות צריכים להיות לכתחלה עגולות למטה, שאם תפשטנה תהיה פשוטה:
נדן פשוטה, תואר צורתה כמו זיי"ן, אך שהיא ארוכה כשיעור שתהא ראויה להעשות נו"ן כפופה אם תכפפנה, כמ"ש למעלה בכ"ף פשוטה. ואם היא קצרה, מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש, ואם קוראה זיי"ן פסולה:
נהס צריך שתהא מלמעלה גגה שוה לכתחלה, כי היא מחוברת מב' אותיות, כ"ף כפופה דבוקה עם וי"ו בסופה. וצריך שתהא עגולה בג' זויותיה. וגגה למעלה יהא לכתחלה עובר חוץ לסתימה כעובי קולמוס, שהוא שיעור גגו של וי"ו הדבוקה בסופה:
נוע יהיה ראש הראשון כעין יו"ד, שפניה מעט למעלה, מטעם שנתבאר למעלה באות ט'.
נזוגופה יהיה בעמידה, כדי שיוכל להסמיך אות אצלה.
נחוראש הב' הוא כמו זיי"ן עומד בה, מטעם שנתבאר למעלה שם. אבל על פי קבלת האר"י ז"ל, יהיו ב' קוין של העייני"ן שבתפילין כשתי ווי"ן ישרות:
נטפ כפופה, קבלה מהחסיד לעשות לה זויות לכתחלה למעלה בצד ימין, מבפנים ומבחוץ, אבל למטה תהיה עגולה מבחוץ, כמו כל הכפופות שצריך להיות עגולות למטה לכתחלה, אבל מבפנים שם תהא לה זויות, כדי שיהא בלבן שבפנים צורת בי"ת, כי כן קבלה מהחסיד:
סף פשוטה, צריכה להיות עגולה למעלה בצד ימין לכתחלה, כמו שהכפופה היא למטה. אבל קבלת החסיד לעשותה מרובעת למעלה, כמו שהכפופה היא למעלה.
סאוצריכה להיות ארוכה לכתחלה כשיעור שתהיה ראויה להעשות פ' כפופה אם תכפפנה:
סבצ כפופה, ראשה הראשון יהא כפוף קצת כלפי מעלה, מטעם שנתבאר למעלה.
סגויריכה ידביק באמצע צווארה, ולא למטה, פן תדמה לעיין.
סדוראשה הב' כמו זיי"ן, מטעם שנתבאר למעלה.
סהוצוארה קצת ארוך, כדי להסמיך אות אצל ראשה, ומושבה משוך לצד שמאל היטב. כי תואר גופה היא כמו נו"ן כפופה ויו"ד עליה.
סוותהיה עגולה למטה בצד ימין לכתחלה, כמו בכל הכפופות.
סזועל פי קבלת האר"י ז"ל כל הצד"י שבתפילין יהא ראש ימין כמו יו"ד הפוכה, ושמאלה נו"ן כפופה:
סחץ פשוטה תהא ראשה כמו של כפופה, ורגלה תרד למטה מדבוק הראשים לכתחלה, בכדי שיהא ראוי לעשותה כפופה:
סטק צריך להיות תג קטן על גגה בצד שמאל לכתחלה.
עויריכה הימנית צריכה להיות עקומה היטב לצד רגל שמאל התלויה. ויש למשוך רגל שמאל התלויה באלכסון קצת לצד ימין:
עאר תהיה עגולה ממש מאחוריה למעלה, שלא תדמה לדלי"ת, ותיפסל על ידי קריאת התינוק. ויריכה קצר, שלא תדמה לכף פשוטה, ותיפסל על ידי קריאת התינוק:
עבש ב' ראשיה הראשונים יהיו כעין יו"ד שפניה למעלה, מטעם שנתבאר למעלה. וראשה הג' כעין ז', מטעם שנתבאר שם. ולפי קבלת האר"י ז"ל כל השיני"ן שבתפילין יהיו ג' קוין כג' ווי"ן ישרות.
עגוצריך לדבק ראש האמצעי לצד שמאל למטה. ולא יהא מושב רחב למטה, אלא חד לצד שמאל לכתחלה, ואז יהיו כל הג' ראשים עומדים למטה על רגל אחת, כמו הקו"ף והרי"ש:
עדת קבלה מהראשונים שיהיה גגה עם רגל ימין כמו דלי"ת.
עהורגל שמאל, יש שעושין כעין וי"ו הפוכה. ויש שעושין כמו ד' קטנה ההפוכה. וכל מקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג. וכל זה לכתחלה:
עוג כל האותיות צריכים להיות גולם אחד, כגון יוד"י האל"ף והעי"ן והפ"א והצד"י והשי"ן ורגלי התי"ו, צריכים להיות נוגעות באות, ובאחת שאינה נוגעת, פסולין התפילין עד שיתקנו. ואין קריאת התינוק מועלת בזה, כמו שנתבאר בסימן ל"ב. וכן מ"ם סתומה וסמ"ך צריכין להיות מודבקות וסמוכות לגמרי, ואפילו פירוד דק כחוט השערה פוסל בהם. וכן בשאר אותיות.
עזחוץ מרגל הה' והקוף, שאין להם ליגע, ואם נגעו פסולין התפילין, ואין תיקון מועיל בהן, כמו שנתבאר שם:
עחד כל אות שיש בה ספק שמא אין בה כשיעור הראוי בענין שהיא פסולה, או שמא אין צורתה עליה בענין שהיא פסולה, מראין לתינוק שאינו חכם ולא טפש, ואם יודע לקרותה כהלכתה, כשרה. אבל אם ידוע לנו שאין האות כהלכתה, אין קריאת התינוק מועלת, כמו שנתבאר בסי' ל"ב:
עטה אותיות שעטנ"ז ג"ץ, והוא הדין נו"ן פשוטה וצ' כפופה, בכל מקום שהם, צריך לזיינן בג' תגין קטנים.
פוצריך שיהיו התגין נוגעין בגוף האותיות, וכל אחד נפרד מחבירו. ואם אינן נוגעין בגוף האות, או שנוגעין זה בזה פסולין, וצריך לתקנן לכתחלה.
פאאבל בדיעבד אפילו לא עשה להן כלל תגין, כשרין. ויש פוסלין אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ. ויש לחוש לדבריהם להחמיר בשל תורה ולתקנן.
פבואפילו בתפילין מועיל תיקון, ואין בזה משום שלא כסדרן, הואיל וגוף האות צורתו עליו:
פגו ונהגו הסופרים לעשות עוד תגין בכמה מקומות, ואין חשש בזה, רק שיזהרו מאד כשעושין על היו"ד או על הוא"ו, שיעשו תגין דקין, שלא תתקלקל צורות הוא"ו או היו"ד: